Difference between revisions of "The Suffering Servant in Yeshayahu 53/5"

From AlHaTorah.org
Jump to navigation Jump to search
m (alhatorah.org/w/maintenance/rollbackEdits.php mass rollback)
Tag: Rollback
(Build source title link data and rebuild or add source links within texts)
Line 470: Line 470:
 
<text xml:lang="EN"></text>
 
<text xml:lang="EN"></text>
 
<h3 xml:lang="HE">שד״ל ישעיהו נ״ג</h3>
 
<h3 xml:lang="HE">שד״ל ישעיהו נ״ג</h3>
<text xml:lang="HE">(א) <b>מי האמין לשמועתנו</b> – אחר שאמר <span class="source-link">{<a class="source" data-book="Yeshayahu" data-ref="52,15" data-mg-type="Tanakh" data-url="Yeshayahu/52.15">ישעיהו נ״ב:ט״ו</a>}</span> כי אשר לא סופר להם ראו, מצייר כאלו הגוים משיבים: אם היינו אנחנו משמיעים את המאורע הזה, מי היה מאמין לשמועתנו? כל כך הוא זר ויוצא מן המנהג הטבעי. <br/><b>וזרוע ה׳ על מי נגלתה</b> – דרך בזיון, מי בחר לו ה׳ לגלות בשבילו זרועו ויכלתו? שהיה לו לגלות כחו בשביל בעלי המעלה והממשלה, והוא לא כן עשה, אבל בחר לו עם בזוז ושסוי שפל ונבזה. מי האמין כזאת? (דון יצחק {אברבנאל}). <br/><b>לשמועתנו</b> – רבים פירשו מה שמגידים לנו, כלומר מה שהנביא מגיד בסוף הסימן. אך הנביא מצייר את האומות כאלו רואות הענין בפועל, לא כאלו שומעות הנבואה מפי הנביא. וגיזניוס פירש כי הנביא אומר בעדו ובעד כל חביריו, מי האמין לשמועתנו, מי האמין לנבואות שהיינו משמיעים שישראל עתידין להיגאל. <br/>(ב) <b>ויעל כיונק לפניו</b> – עבד ה׳ עלה וצמח בגלות לפני ה׳ ובעזרתו כיונק וענף היוצא מן האילן וכשרש, וכל זה אמנם היה מארץ ציה, כי לא היה אפשר לשער שיגדל וירום עבד ה׳, כמו שאין אדם משער שיצמח מטע בארץ ציה וארץ לא זרועה. והנה שיעור הכתוב ויעל לפניו מארץ ציה כיונק וכשרש. <br/><b>לא תאר לו ולא הדר ונראהו</b> – כן ראוי לחבר המלות האלה, והטעם לא היה תארו יפה שימשוך עינינו אליו לראותו, לא היינו חוששים אפילו לראותו, וכן לא היה לו מראה כדי שנחמדהו (ר׳ מאיר אבירניק והכורם ורוזנמילר וגיזניוס והמתרגם היוני Symmachus). אבל בעל הטעמים התחכם כדרכו להסיר חרפה מעל ישראל, והטעים באופן שתהיה הכוונה אף על פי שלא היה לו מראה היינו רואים אותו וחומדים אותו. וגם יונתן בתרגומו שינה הענין ופירש לא תאר חול תארו, ולא אימתו אימת הדיוט, והיה זיו קודש זיוו, אשר כל רואהו יביט אליו. <br/><b>לא תאר לו</b> וגו׳ – חוזר לעבד ה׳, לא ליונק ולשרש, אך היא נתינת טעם למה המשילוהו ליוצא מארץ ציה, כי היה תארו נבזה בעיניהם. <br/>(ג) <b>נבזה וחדל אישים</b> – כך היה עבד ה׳ הוא ישראל בימי הגלות. <br/><b>וחדל אישים</b> – חדל יותר מכל שאר בני אדם, כמו וכסיל אדם <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Mishlei" data-ref="15,20" data-mg-type="Tanakh" data-url="Mishlei/15.20">משלי ט״ו:כ׳</a>)</span> כסיל שבאדם, וטעם חדל אובד וחסר כח, כמו <span class="source-link">{<a class="source" data-book="Tehillim" data-ref="39,5" data-mg-type="Tanakh" data-url="Tehillim/39.5">תהלים ל״ט:ה׳</a>}</span> אדעה מה חדל אני (מרטיני ורוזנמילר), וקרוב לזה פירוש ראשון שהביא רד״ק: פחות שמבני אדם היה, וגיזניוס ואחרים פירשו כפירוש שני של רד״ק, שחדלו ממנו בני אדם ולא היו מתחברים עמו, אמנם לא נמצא שרש חדל להוראת העזיבה, ומה שהביאו לראיה חדלו קרובי <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Iyyov" data-ref="19,14" data-mg-type="Tanakh" data-url="Iyyov/19.14">איוב י״ט:י״ד</a>)</span> אין ענינו חדלו ועזבו אותי, אלא חדלו מהיות ומהראות כקרובי. <br/><b>וידוע חולי</b> – כמו אלופי ומיודעי <span class="source-link">{<a class="source" data-book="Tehillim" data-ref="55,14" data-mg-type="Tanakh" data-url="Tehillim/55.14">תהלים נ״ה:י״ד</a>}</span>, והוא משל, כאלו הוא רע וחבר לכל מיני חלאים, וכטעם אמור לחכמה אחותי את ומודע לבינה תקרא <span class="source-link">{<a class="source" data-book="Mishlei" data-ref="7,4" data-mg-type="Tanakh" data-url="Mishlei/7.4">משלי ז׳:ד׳</a>}</span>. ורוזנמילר וגיזניוס פירשו נודע ומפורסם בעבור חלייו. <br/>ותלמידי מוהר״ר אפרים רפאל גירונדי ז״ל מפרש כמשמעו, שהחולי יודעו ומכירו, והוא משל, כאלו החליים חוזרים לאכסניא שלהם, והולכים אצל מי שמכירים שהוא מזומן תמיד לקבלם. ונכון. <br/><b>וכמסתר פנים ממנו</b> – היה כמעט גורם לכל רואהו שיסתיר פניו ממנו לבלתי ראותו, כל כך היה נמאס. <br/><b>מסתר</b> – כמו מסתיר, כמו ונדבקו <span class="source-link">{<a class="source" data-book="Shemuel I" data-ref="14,22" data-mg-type="Tanakh" data-url="Shemuel I/14.22">שמואל א י״ד:כ״ב</a>}</span> (רד״ק ורוזנמילר וגיזניוס), וכאן הוא יוצא לשלישי, גורם לאחרים להסתיר פניהם. <br/><b>נבזה ולא חשבנוהו</b> – נבזה היה ולא היה נחשב בעינינו למאומה. <br/>(ד) <b>אכן חלינו</b> – החליים שהיו ראוים לבא עלינו, כלומר יותר היינו ראוים אנחנו להיענש, ולא הוא, והנה נראה כאלו הוא סבל בעדנו. <br/><b>נגוע</b> – מיד האלהים, ואלהים שזכר אחר כן חוזר לשלשתם. והנה <b>מכה</b> בלא ספק סמוך, וצריך להיות נקוד צירי, וכן הוא בדפוס ברישא ורע״ח, אבל בקצת ספרים נקוד בסגול, ואינו אלא שיבוש. ובתנ״ך גדול שנת רפ״ה הוא בצירי, ובגליון נמסר עליו: מכה ב וקמץ חד כתיב יו״ד מכי חרב במלחמה <span class="source-link">{<a class="source" data-book="Yirmeyahu" data-ref="18,21" data-mg-type="Tanakh" data-url="Yirmeyahu/18.21" title="ירמיהו י״ח:כ״א">ירמיה י״ח:כ״א</a>}</span>, כלומר מכה נמצא בשני מקומות בקמץ קטן (שהוא צירי), ובאחד מהם הוא ביו״ד. ובשאר מקראות גדולות דפוס ויניציאה הדפיסו המסורה ועם כל זה הדפיסו מכה בסגול. <br/>(ה) <b>מחלל</b> – לשון חלל, כמו למעלה <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Yeshayahu" data-ref="51,9" data-mg-type="Tanakh" data-url="Yeshayahu/51.9" title="ישעיהו נ״א:ט׳">נ״א:ט׳</a>)</span> מחוללת תנין (ראב״ע רוזנמילר וגיזניוס), אלא ששם הוא בינוני פועל, וכאן הוא מקבל הפעולה. <br/><b>מפשעינו</b> – בגלל פשעינו, כמו מחטאת נביאיה עונות כהניה <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Eikhah" data-ref="4,13" data-mg-type="Tanakh" data-url="Eikhah/4.13">איכה ד׳:י״ג</a>)</span>. <br/><b>מוסר שלומנו עליו</b> – הייסורים המביאים שלום שהיו ראוים לנו באו עליו. ואולי כוונת הנביא היתה לומר שלומנו לשון שנת שלומים <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Yeshayahu" data-ref="34,8" data-mg-type="Tanakh" data-url="Yeshayahu/34.8" title="ישעיהו ל״ד:ח׳">למעלה ל״ד:ח׳</a>)</span>, באו ימי השלום <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Hoshea" data-ref="9,7" data-mg-type="Tanakh" data-url="Hoshea/9.7">הושע ט׳:ז׳</a>)</span>, והשופט בשלום <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Mikhah" data-ref="7,3" data-mg-type="Tanakh" data-url="Mikhah/7.3">מיכה ז׳:ג׳</a>)</span>, ובעלי הנקוד הפכו לשון פורענות ללשון שלום וברכה. <br/><b>ובחברתו</b> – עניין חבורה, וראוי היה להינקד ובחבורתו, אלא שבעלי הנקוד התחכמו ועשו אותו מענין חברה, כמו שעשה יונתן שתרגם: ובדנתנהי לפתגמוהי חובנא ישתבקון לנא, ומלת נתנהי היא משרש נהא שעניינו התחברות הלבבות לשוב בתשובה, כמו וינהו כל בית ישראל אחרי ה׳ <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Shemuel I" data-ref="7,2" data-mg-type="Tanakh" data-url="Shemuel I/7.2">שמואל א ז׳:ב׳</a>)</span> תרגומו: ואתנהיאו כל בית ישראל בתר פולחנא דה׳, וכן ונקוו אליה כל הגוים לשם ה׳ <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Yirmeyahu" data-ref="3,17" data-mg-type="Tanakh" data-url="Yirmeyahu/3.17" title="ירמיהו ג׳:י״ז">ירמיה ג׳:י״ז</a>)</span>, תרגומו ויתנהון למפלח בה כל עממיא. <br/><b>ובחבורתו נרפא לנו</b> – לתפארת המליצה הזכיר שני ענינים מתנגדים, והטעם על ידי מה שסבל הוא היינו אנחנו בשלום: והנה כל הענין הזה לא יצדק באמת, וכמו שהעיר רד״ק, כי לא יתכן שתסבול אומה אחת על עונות חברתה, אך לתפארת המליצה הנביא נותן כדברים האלה בפי האומות, להראות איך יכירו כי ישראל היו נקיים, והם היו החטאים. והנה הדבר ברור כי כל זה לא יתכן על גלות בבל, כי אז כמה אומות היו משועבדות תחת בבל כישראל, ולא מצאנו שהיה מצב ישראל קשה ממצב שאר אומות, אך זה צודק מאד בגלות הזאת, שהיו ישראל בכל דור ודור עם בזוז ושסוי, לא נעשה כן לכל גוי. <br/>(ו) <b>כלנו כצאן</b> – שדרכן לתעות וללכת הנה והנה. <br/><b>איש לדרכו</b> – כל אחד אחר שרירות לבו, והכוונה על השחתת המעשים, לא על האמונות הכוזבות. <br/><b>הפגיע בו</b> – עשה שיפגע בו וימצאהו. <br/><b>עון כלנו</b> – העונש הראוי לכלנו. וכאן ראיתי להזכיר דעת אחרת בפירוש שלושת המקראות האלה (ד ה׳:ו׳) אשר מצאתי בפירוש כתב יד לספר הכוזרי אשר בידי, והמפרש מביא אותו בשם רבו בספרו עדות לישראל, שגם הוא פירוש לספר הכוזרי, וזה לשונו: הנביא ישעיה היה אומר כי גלותנו אינו מצד פשעינו וסכלותנו והעדר הידיעה ממנו, ולכן אמר תחלה הנה ישכיל עבדי, אך הוא לפשע וחטאת הדור ההוא, רצה לומר דור ישעיה, והוא אמרו אחריו והוא מחולל מפשעינו וגו׳, הטעם אנחנו עומדים בשלוה והוא עומד בייסורים, ומכתו וחבורתו הן רפואות לנו, כי הוא סובל מה שהיינו ראוים לסבול, ושלוותנו אינה מצד תום דרכינו, כי כלנו כצאן תעינו וגו׳, עכ״ל. ומי שירצה לסייעו יוכל לומר כי כן באמת תחלת גלות יהודה לא היתה אלא בגלל חטאת מנשה ודורו. <br/>(ז) <b>נגש</b> – לשון לא יגוש את רעהו <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Devarim" data-ref="15,2" data-mg-type="Tanakh" data-url="Devarim/15.2">דברים ט״ו:ב׳</a>)</span>, והוא נפעל עבר. <br/><b>והוא נענה</b> – המפרשים פירשוהו לשון עינוי, ולפי זה נתקשו במלת והוא, עד כי מרטיני רצה להגיה נגש הוא ונענה, והסכים עמו רוזנמילר. וגיזניוס פירש שהיו נוגשים אותו, גם כי כבר היה מעונה. והנכון כדעת Coccejus שהוא לשון ענוה, כמו <span class="source-link">{<a class="source" data-book="Shemot" data-ref="10,3" data-mg-type="Tanakh" data-url="Shemot/10.3">שמות י׳:ג׳</a>}</span> עד מתי מאנת לענות מפני, אמר, היו נוגשים אותו, והוא לא היה מורד, אלא היה סובל בענוה ונמיכות הרוח, ולא יפתח פיו. וכן בלשון חכמים נעניתי לך מחול לי <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Bavli Berakhot" data-ref="28:a" data-mg-type="Shas" data-url="Berakhot/28a" title="בבלי ברכות כ״ח.">ברכות כ״ח.</a>)</span>, ענינו אני נכנע לך וכן נעניתי לך קום אכול <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Bavli Ketubot" data-ref="67:b" data-mg-type="Shas" data-url="Ketubot/67b" title="בבלי כתובות ס״ז:">כתובות ס״ז:</a>)</span>, נעניתי לכם עצמות שאול בן קיש <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Bavli Yoma" data-ref="22:b" data-mg-type="Shas" data-url="Yoma/22b" title="בבלי יומא כ״ב:">יומא כ״ב:</a>)</span>, ויש לתמוה על רש״י שפירש (בברכות) נעניתי לך, דברתי יותר מדאי. <br/><b>וכרחל לפני גזזיה</b> – דמיון הרחל הוא לנגישת הממון שהוא בדמיון הגז, ומלת נגש על הממון, כמו איש כערכו נגש את הכסף ואת הזהב <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Melakhim II" data-ref="23,35" data-mg-type="Tanakh" data-url="Melakhim II/23.35">מלכים ב כ״ג:ל״ה</a>)</span>, לא יגוש את רעהו <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Devarim" data-ref="15,2" data-mg-type="Tanakh" data-url="Devarim/15.2">דברים ט״ו:ב׳</a>)</span>. <br/>ולא יפתח פיו שבסוף הפסוק חוזר למשל השה והרחל, כלומר סוף דבר לא היה פותח פיו. וכל זה אמנם צודק מאד על ישראל בגלות, וכמו שכתב ראב״ע, ולא יצדק על הנביאים (כשיטת גיזניוס), שהרי אם לא היו פותחים פיהם באומץ לבב ובגבורה, לא היו נביאים, ואם היו חדלים מהתנבאות לא היה אדם שונאם. וגיזניוס הביא לראיה ולדוגמא דברי ירמיהו <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Yirmeyahu" data-ref="11,19" data-mg-type="Tanakh" data-url="Yirmeyahu/11.19" title="ירמיהו י״א:י״ט">י״א:י״ט</a>)</span>, ואני ככבש אלוף יובל לטבוח, והוא לא יאה כי ירמיה מדמה עצמו לכבש לא מצד סבלנותו, אלא מצד שהיו אורבים לו והוא לא ידע, כמו שאמר מיד: ולא ידעתי כי עלי חשבו מחשבות. ואיך יאמר כי ירמיהו היה סבלן כשה, ובפסוק שאחריו הוא אומר אראה נקמתך מהם. <br/>(ח) <b>מעצר וממשפט לקח</b> – רש״י ראב״ע ורד״ק פירשו שנגאל מצרותיו, וזה לא יתיישב בהמשך המאמר, ודון יצחק {אברבנאל} פירש שלוקחה ממנו הממשלה, ואם כן היה לו לומר עוצר ומשפט לוקח ממנו, ורוזנמילר וגיזניוס פירשו מרוב הצרה מת, אמנם לא יתכן שיקרא עינוי הצדיק בשם משפט. ולי נראה <b>מעצר וממשפט</b> – בלי עוצר ובלי משפט, כמו מחץ מתנים קמיו ומשנאיו מן יקומון <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Devarim" data-ref="33,11" data-mg-type="Tanakh" data-url="Devarim/33.11">דברים ל״ג:י״א</a>)</span>, בלי יקומון, והרבה ״מן״ מורים על השלילה, והכוונה שהומת בלא רשות השלטון ובלא גזירת המשפט, אלא כל מוצאו יהרגהו אם יחפוץ, כמו שהיה מצב ישראל בקצת הזמנים. <br/><b>עצר</b> – שלטון וממשלה, כמו זה יעצור בעמי <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Shemuel I" data-ref="9,17" data-mg-type="Tanakh" data-url="Shemuel I/9.17">שמואל א ט׳:י״ז</a>)</span>, ואין מכלים דבר בארץ יורש עצר <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Shofetim" data-ref="18,7" data-mg-type="Tanakh" data-url="Shofetim/18.7">שופטים י״ח:ז׳</a>)</span>. <br/><b>ואת דורו מי ישוחח</b> – רוזנמילר וגיזניוס פירשו ואנשי דורו מי היה מהם שישים על לבו כי מפשע עמי נגע למו, ולפי זה ״ומדורו״ היה לו לומר, גם אין לשון שיח מחשבה אלא דבור. ורש״י פירש מי יגיד כל התלאות אשר מצאוהו, אמנם אין זה ענין מלת דור. ואני אומר כי את זה כמו עם, והטעם כמו כי ידברו את אויבים בשער <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Tehillim" data-ref="127,5" data-mg-type="Tanakh" data-url="Tehillim/127.5">תהלים קכ״ז:ה׳</a>)</span>, מי היה עומד להליץ בעדו ולדבר עם בני דורו ולהוכיחם על מה שעושים עמו. ואמר <b>ישוחח</b>, כי אפילו שיחה קלה לא נמצא מי שידבר בעדו, ואמר <b>את דורו</b> כי כל בני הדור יחדו רדפוהו, לא עם אחד ולא שנים. <br/><b>מפשע עמי</b> – כמו עמים, כמו הרודד עמי תחתי <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Tehillim" data-ref="144,2" data-mg-type="Tanakh" data-url="Tehillim/144.2">תהלים קמ״ד:ב׳</a>)</span>. <br/><b>נגע למו</b> – מפשע העמים שהיו הם עצמם חייבים לסבול הנגע שסבל הוא. <br/><b>נגע למו</b> – אשר נגע למו (Martini et Hensler), ואחרים פירשו בא הנגע להם (ואמר להם כי עבד ה׳ הוא כולל כל ישראל), ורחוק בעניני שייאמר כמליצה הזאת נגע לו, מכה לו, על בוא הנגע על האדם. ובתרגום יווני המיוחס לשבעים זקנים מתורגם כאלו כתוב נגע למות, ודבקו בנוסחא זאת Koppe, Lowth, Kennicott, Michaelis, Houbigant, Cappellus. אמנם איך יאמר נגע למות שנראה כי עדיין לא מת, וקודם לכן כבר אמר כי נגזר מארץ חיים, ואחר כך אומר ויתן את רשעים קברו. <br/>(ט) <b>ויתן את רשעים קברו</b> – נקבר בלא כבוד כרשעים. <br/><b>ואת עשיר במתיו</b> – להיות מלת מות בלתי מקבלת הרבוי (אם לא בפסוק מותי ערלים תמות – יחזקאל כ״ח:י׳ – וגם שם לא יתכן באמת שתהיה המלה הרבוי מן מות, כי עם היחיד מדבר, ואיך ימות אדם אחד מיתות הרבה), נראה לי כדעת ראב״ע ואחריו Lowth, Martini, Lokemacher, וגיזניוס בדפוס שני לפרש לשון במה, והכוונה בנין מפואר על הקבר: והנה רוב המפרשים פירשו <b>עשיר</b> כמו רשע, ואין טעם שיכנה כאן הרשע בשם עשיר, גם אין שום עדות ברורה לזה משאר מקראות, על כן נראה לי הטעם היה קברו את רשעים, והוא צדיק, והיה משפטו שיהיו לו במות על קברו כמו העשיר, לזכר צדקתו. <br/><b>במתיו</b> – הבמות הראויות לו, כמו חליינו ומכאובינו למעלה. <br/><b>על לא חמס עשה</b> – לא על חמס שעשה, כי לא עשה חמס, וכיוצא בזה על לא חמס בכפי <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Iyyov" data-ref="16,17" data-mg-type="Tanakh" data-url="Iyyov/16.17">איוב ט״ז:י״ז</a>)</span>. <br/>(י) <b>וה׳ חפץ דכאו החלי</b> – דכאו נראה לי כדעת Gussetius דכא שלו, המדוכה על ידו, והיה ראוי להינקד דכאו בקמץ, ובא בשוא, כמו מקדשו <span class="source-link">{<a class="source" data-book="Bemidbar" data-ref="18,29" data-mg-type="Tanakh" data-url="Bemidbar/18.29">במדבר י״ח:כ״ט</a>}</span>, נדחו <span class="source-link">{<a class="source" data-book="Shemuel II" data-ref="14,13" data-mg-type="Tanakh" data-url="Shemuel II/14.13">שמואל ב י״ד:י״ג</a>}</span>, ומצאנו דכא או דכה בכנוי, לשון שקר ישנא דכיו <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Mishlei" data-ref="26,28" data-mg-type="Tanakh" data-url="Mishlei/26.28">משלי כ״ו:כ״ח</a>)</span>, ולענין פירוש המקרא אני מפרש וה׳ חפץ שהמדוכה על ידו, אשר הוא החלי אותו, אם תשים אשם נפשו יראה זרע וגו׳, וזה המשך דברי האומות לעתיד לבא. <br/><b>החלי</b> – מענין חולי, הפעיל עבר, והיה משפטו החלה, ובא על דרך נחי ל״א, כמו המציא וכמו שמצאנו תחלואים, והוא על דרך לשון ארמית (אגלי, הגלה), וכן בלשון חכמים העני <span class="source-link">{<a class="source" data-book="Mishna Shekalim" data-ref="3,2" data-mg-type="Mishna" data-url="Shekalim/3.2">משנה שקלים ג׳:ב׳</a>}</span>. <br/><b>אם תשים אשם נפשו</b> – אם נפשו תמסור עצמה למיתה כקרבן אשם (תשים: תשים עצמה, כמו לבא המס שבעים בני ירובעל ודמם לשום על אבימלך אחיהם – שופטים ט׳:כ״ג – שענינו כדי שיבוא חמס בני ירובעל ודמם, וישים עצמו על אבימלך), וכן אשר שם לו בדרך <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Shemuel I" data-ref="15,2" data-mg-type="Tanakh" data-url="Shemuel I/15.2">שמואל א ט״ו:ב׳</a>)</span>, כלומר שיסבול צרותיו לכפרת עונותיו, ויצדיק עליו את הדין, אז גם בהיותו בגלות ה׳ חפץ כי המדוכה הזה שהוא החלי אותו יראה זרע ויאריך ימים ולא יאבד ולא ייכרת, עד כי לבסוף חפץ ה׳ בידו יצלח, וחפץ ה׳ הוא שוב כל העמים לדעת אחדותו ולעבדו, כי זה יהיה על ידי הנסים והנפלאות שיעשה ה׳ לישראל בגאולה העתידה. וכאן נשלם מאמר האומות, אחר שיודו כי מה שסבלו ישראל בגלות היה שלא כדין, ושיותר היו הגוים עצמם ראוים להיענש, ולא ישראל, ושבזכות שהיו ישראל מצדיקים עליהם את הדין בימי הרעה, שמרם ה׳ והמשיך מציאותם עד בוא עת גאולתם, אשר היא לטובת העולם כלו. והמפרשים ורוזנמילר פירשו דכאו כמו לדכאו, והוא קשה, שיזכיר לשון חפץ בעינוי עבדו הצדיק, והיה לו לומר וה׳ אמר, כי לשון חפץ לא יורה על הרצון לבד, אלא על דבר שהאדם רוצה אותו בשמחה, וזה טעם החפוץ אחפוץ מות רשע <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Yechezkel" data-ref="18,23" data-mg-type="Tanakh" data-url="Yechezkel/18.23">יחזקאל י״ח:כ״ג</a>)</span>. ועוד החלי חסר וי״ו החבור, וענינו לפי דעתם חפץ לדכאו והחלי אותו. וגיזניוס פירש דכאו שם מן דכא (והדגש מיותר), עינוי שלו, וה׳ חפץ והחלי עינויו, כמו החליתי הכותך <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Mikhah" data-ref="6,13" data-mg-type="Tanakh" data-url="Mikhah/6.13">מיכה ו׳:י״ג</a>)</span>, מכה נחלה <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Yirmeyahu" data-ref="14,17" data-mg-type="Tanakh" data-url="Yirmeyahu/14.17" title="ירמיהו י״ד:י״ז">ירמיה י״ד:י״ז</a>)</span>, ועדיין חסרה הוי״ו, ונשארה מליצת <b>וה׳ חפץ</b> על עינוי הצדיק. ולפירושי הסרה מלת אשר אחר מלת חפץ, כמו <span class="source-link">{<a class="source" data-book="Yeshayahu" data-ref="42,21" data-mg-type="Tanakh" data-url="Yeshayahu/42.21">ישעיהו מ״ב:כ״א</a>}</span> ה׳ חפץ למען צדקו יגדיל תורה, ענינו חפץ שיגדיל תורה, ועוד חסרה מלת אשר אחר דכאו, דכאו אשר החלי, כמו מאנוש ימות <span class="source-link">{<a class="source" data-book="Yeshayahu" data-ref="51,12" data-mg-type="Tanakh" data-url="Yeshayahu/51.12">ישעיהו נ״א:י״ב</a>}</span>, וחבריו רבים. <br/><b>אם תשים אשם נפשו</b> – אם נפשו תשים עצמה אשם, ורוזנמילר וגיזניוס פירשו אשם קרבן לכפר על הגוים, כטעם אכן חלינו הוא נשא (למעלה פסוק ד׳), וזה שקר, כי אף על פי שהגוים יאמרו חלינו הוא נשא מצד שבאו על ישראל הרעות הראויות לבא עליהם, איך יאמרו כי ישראל נתנו עצמם לכפר בעדם? והלא לא לכך נתכוונו ישראל בסבלם הגלות, ולא ידעו מאומה שעינוייהם יועילו לשאר עמים. ומלבד זה הוא שקר שיהיה זה ענין מלת אשם, כי לא מצאנו אשם אלא לכפרה על המביא אותו, ולא בשביל אחרים, כי עקר הוראת שרש אשם הוא חרטה, ואיך יתחרט ראובן על עונות שמעון? והכפרה בשביל אחרים, כופר ופדיון תיקרא, ולא אשם. <br/><b>יראה זרע יאריך ימים</b> – המפרשים ורוזנמילר וגיזניוס פירשו לאחר הגאולה, והוא רחוק שיתאר הגאולה בתארים האלה שאין בהם דבר יוצא מן המנהג הטבעי. <br/>ולפירושי הענין על זמן הגלות. <br/>ושבעים זקנים ויונתן תרגמו דכאו מענין לשון ארמית, לטהרו, תרגום טהור דכי, ונראה כי כן גם כן דעת רש״י, אמנם אין שרש דכא או דכה נמצא בשום מקום במקרא על ההוראה הזאת, אך מצאנו במקומו שרש זכה, ובארמית נתחלפה הזי״ן בדל״ת, כמו זכר דכר. ור׳ מאיר אבירניק והחכם יש״ר {יצחק שמואל ריגייו} תרגמו וה׳ חפץ דכאו החלי בתמיהה, וכי יחפוץ ה׳ לדכאו ולהחלותו לעולם? לא, אמנם אחר שמסר נפשו כאשם יראה זרע וגו׳. אך לפי זה נראה שהיה לו לומר וה׳ יחפוץ, לא חפץ, כמו ואתה תירשנו <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Shofetim" data-ref="11,23" data-mg-type="Tanakh" data-url="Shofetim/11.23">שופטים י״א:כ״ג</a>)</span>, ואתה תנצל <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Yeshayahu" data-ref="37,11" data-mg-type="Tanakh" data-url="Yeshayahu/37.11" title="ישעיהו ל״ז:י״א">למעלה ל״ז:י״א</a>)</span>. והנה ממה שהזכיר למעלה ויתן את רשעים קברו, כאלו כבר מת, וכאן אומר יאריך ימים, נראה ברור שאינו מדבר על איש אחד, כי אם על האומה. ויש משיבים ומפרשים זרע שיאריך ימים אף על פי שהוא כבר מת, וממה שאכתוב למטה על ״יראה ישבע״ יתבאר שאין הדבר כן. <br/>(יא) <b>מעמל נפשו</b> – מכאן ואילך דברי האל. <br/><b>מעמל נפשו</b> – חפשי מעמל נפשו (גיזניוס), קרוב למה שפירשתי למעלה מעוצר וממשפט לוקח, ועל כיוצא בזה כתב Gussetius כי כן בלשון רומי מלת absque נגזרה ממלת a ,ab שענינה מן. <br/><b>יראה ישבע</b> – יראה זרע וישבע ימים (וכן מצאתי אחר כך לדון יצחק {אברבנאל}). <br/>והנה מאחר שהזכירו הגוים ענין יראה זרע יאריך ימים, ה׳ מקיים ההבטחה הזאת גם לעתיד, ואומר אם עד עתה היה רואה זרע ומאריך ימים בשכר מה שהיה סובל בגלות, עתה ייגאל מעמל נפשו, ועוד יוסיף לראות זרע ולשבוע ימים. וראב״ע ורד״ק פירשו יראה טוב עד שישבע, והנה העקר חסר. ורוזנמילר פירש יראה וימצא צרכו שישבע בו, וגיזניוס: ישבע במה שיראה. <br/><b>בדעתו</b> – בחכמתו ובצדקתו וביראת ה׳ שבו, כמו כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Malakhi" data-ref="2,7" data-mg-type="Tanakh" data-url="Malakhi/2.7">מלאכי ב׳:ז׳</a>)</span>, ואם לא ישמעו בשלח יעבורו ויגועו בבלי דעת <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Iyyov" data-ref="36,12" data-mg-type="Tanakh" data-url="Iyyov/36.12">איוב ל״ו:י״ב</a>)</span>, עיני ה׳ נצרו דעת ויסלף דברי בוגד <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Mishlei" data-ref="22,12" data-mg-type="Tanakh" data-url="Mishlei/22.12">משלי כ״ב:י״ב</a>)</span> שענינו עיני ה׳ תצרנה איש דעת, כלומר איש צדיק וירא ה׳, וכן כי אתה הדעת מאסת ואמאסך מכהן לי ותשכח תורת אלהיך <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Hoshea" data-ref="4,6" data-mg-type="Tanakh" data-url="Hoshea/4.6">הושע ד׳:ו׳</a>)</span>, בכל אלה הדעת היא הצדקה ויראת ה׳, כי דעת כמו חכמה, וחכמה על הרוב שם נאמר בספרי הקודש על ההליכה בדרכי הצדק וביראת אלהים, כי תחלת חכמה יראת ה׳ ויראת ה׳ ראשית דעת. <br/><b>בדעתו יצדיק צדיק עבדי</b> – כאן הפסיק מאמר מעמל נפשו יראה ישבע, שלא היה אלא כנגד יראה זרע יאריך ימים שאמרו האומות, ומתחיל לספר שבח ישראל בימי הגלות, ואומר עבדי ישראל בדעתו ובצדקתו ויראת ה׳ אשר בו היה בימי גלותו מצדיק את הצדיק, כלומר היה מצדיק עליו את הדין, והיה מצדיק את אלהיו שהוא אל צדיק, והיה אומר צדיק הוא ה׳ כי פיו מריתי. <br/><b>יצדיק צדיק עבדי לרבים</b> – כך היה מדתו של עבדי בזמן שהיה עבד לרבים, בזמן שהיה משועבד תחת יד המושלים והגדולים. <br/><b>ועונתם הוא יסבל</b> – והיה סובל כל מה שהיו מרשיעים נגדו. והמפרשים פירשו זה לאחר הגאולה וזה לא יתכן, בעבור ועונותם הוא יסבול שאין ענינו אלא על זמן הגלות. ורוזנמילר, הנסלר, מרטיני ואחרים פירשו יצדיק את הרבים אחר גאולתו, הוא שסבל עונותם בגלותו, וכן דון יצחק {אברבנאל} פירש אף על פי שהרעו לו וסבל עונותם בגלות, וכל זה דחוק מאד. וגיזניוס אומר כי גם אחר הגאולה יסבול עונותם, על ידי שיחזירם למוטב, וזה רחוק יותר. ורש״י פירש על זמן הגלות, ופירש יצדיק צדיק עבדי לרבים שהיה דן דין אמת לכל הבאים לדון לפניו ומליצת יצדיק צדיק עבדי לרבים, ראב״ע ורד״ק ודון יצחק {אברבנאל} ורוזנמילר וגיזניוס פירשו הצדיק שהוא עבדי יצדיק את הרבים ויביאם לעבוד את ה׳, ולפי זה תקשה למ״ד לרבים, גם צדיק עבדי קשה. ור׳ מאיר אבירניק והחכם יצחק שמואל ריגייו תרגמו על זמן הגלות: ישבע עבדי עמל ויגון בגלותו, אך בדעתו יצדיק את עצמו, בלבו ידע כי צדיק הוא, ועל כן עונותם יסבול. ואין לשון הכתוב מדוייק לפי הפירוש הזה. <br/>(יב) <b>לכן</b> – זאת אעשה לו אחרי גאולתו. <br/><b>אחלק לו ברבים</b> – אתן לו חלק בין הגדולים, אשים חלקו כחלק המושלים והנכבדים, שהיה עד עתה משועבד תחת ידם (De Wette וגיזניוס). <br/><b>ואת עצומים יחלק שלל</b> – ועם עצומים (גיזניוס) כלומר כמו העצומים (כטעם ויתן את רשעים קברו <span class="source-link">{<a class="source" data-book="Yeshayahu" data-ref="53,9" data-mg-type="Tanakh" data-url="Yeshayahu/53.9">ישעיהו נ״ג:ט׳</a>}</span>) יחלק שלל, שיהיה גדול ונכבד בעיני העמים ויכבדוהו ויתנו לו מנחה ומס, ואם עם אחד ימאן לכבדו ויבוא להרע לו, הוא יילחם בו וישלול שללו. אחלק לו ויחלק שלל: לשון אחד לשתי הוראות, לתפארת המליצה. וראב״ע ורד״ק ודון יצחק {אברבנאל} ורוזנמילר פירשו אחלק לו נחלת גוים רבים, והוא יחלק שלל גוים עצומים, ואין הלשון מדוייק. ור׳ מאיר אבירניק והחכם יצחק שמואל ריגייו פירשו אחלק לו ברבים אתן לו שכרו בפרהסיא לעיני כל העולם, וזו הוראת מלת ברבים בלשון חכמים, לא בלשון מקרא, גם ואת עצומים שאחריו מוכיח כי ברבים מלשון רבים ועצומים. <br/><b>הערה</b> – גילה, כמו את מקורה הערה <span class="source-link">{<a class="source" data-book="Vayikra" data-ref="20,18" data-mg-type="Tanakh" data-url="Vayikra/20.18">ויקרא כ׳:י״ח</a>}</span>, כדעת יש אומרים שהביא ראב״ע, והטעם לא חשך ממות נפשו, לא הציל עצמו בהמרת דתו. וכל שאר המפרשים פירשו לשון שפיכה, כמו ותער כדה <span class="source-link">{<a class="source" data-book="Bereshit" data-ref="24,20" data-mg-type="Tanakh" data-url="Bereshit/24.20">בראשית כ״ד:כ׳</a>}</span>, אל תער נפשי <span class="source-link">{<a class="source" data-book="Tehillim" data-ref="141,8" data-mg-type="Tanakh" data-url="Tehillim/141.8">תהלים קמ״א:ח׳</a>}</span>, ורחוק בעיני, כי אמנם לא שפך הוא את נפשו. <br/><b>ואת פשעים נמנה</b> – סבל שיקראוהו פושע בעבור דבקותו באמונת אבותיו. והמליצה הזאת ראיה גדולה נגד האומרים כי עבד ה׳ הנזכר כאן הוא הנביא או הנביאים, כי מעולם לא נחשבו הנביאים כפושעים, אבל היו הפושעים שונאים אותם על אודות תוכחותם הקשות. <br/><b>ולפשעים יפגיע</b> – היה מתפלל בעדם, כמו הפגיעו במלך לבלתי שרוף את המגילה <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Yirmeyahu" data-ref="36,25" data-mg-type="Tanakh" data-url="Yirmeyahu/36.25" title="ירמיהו ל״ו:כ״ה">ירמיה ל״ו:כ״ה</a>)</span> (ראב״ע רד״ק דון יצחק {אברבנאל} וגיזניוס). והנה הלשון הזה ולפושעים יפגיע מוכיח כי הוא חטא רבים נשא ענינו שהיה סולח לעוון המציקים לו, כטעם נושא עון <span class="source-link">{<a class="source" data-book="Shemot" data-ref="34,7" data-mg-type="Tanakh" data-url="Shemot/34.7">שמות ל״ד:ז׳</a>}</span>, שא נא חטאתי <span class="source-link">{<a class="source" data-book="Shemot" data-ref="10,17" data-mg-type="Tanakh" data-url="Shemot/10.17">שמות י׳:י״ז</a>}</span>, שא נא פשע אחיך <span class="source-link">{<a class="source" data-book="Bereshit" data-ref="50,17" data-mg-type="Tanakh" data-url="Bereshit/50.17">בראשית נ׳:י״ז</a>}</span> וחבריהם, שאם אין אתה אומר כן אין שום יחס וקשר בין והוא חטא רבים נשא ובין ולפושעים יפגיע. והנה עתה ידענו באיזו זכות יהיו ישראל נגאלים והוא בזכות שיסבלו הצרות והמות, ויסלחו למציקים להם ויתפללו בעדם, כלומר שיאהבו את העמים, ולא ישנאום אף אם יגמלו להם רעה.</text>
+
<text xml:lang="HE">(א) <b>מי האמין לשמועתנו</b> – אחר שאמר <span class="source-link">{<a class="source" data-book="Yeshayahu" data-ref="52,15" data-mg-type="Tanakh" data-url="Yeshayahu/52.15">ישעיהו נ״ב:ט״ו</a>}</span> כי אשר לא סופר להם ראו, מצייר כאלו הגוים משיבים: אם היינו אנחנו משמיעים את המאורע הזה, מי היה מאמין לשמועתנו? כל כך הוא זר ויוצא מן המנהג הטבעי. <br/><b>וזרוע ה׳ על מי נגלתה</b> – דרך בזיון, מי בחר לו ה׳ לגלות בשבילו זרועו ויכלתו? שהיה לו לגלות כחו בשביל בעלי המעלה והממשלה, והוא לא כן עשה, אבל בחר לו עם בזוז ושסוי שפל ונבזה. מי האמין כזאת? (דון יצחק {אברבנאל}). <br/><b>לשמועתנו</b> – רבים פירשו מה שמגידים לנו, כלומר מה שהנביא מגיד בסוף הסימן. אך הנביא מצייר את האומות כאלו רואות הענין בפועל, לא כאלו שומעות הנבואה מפי הנביא. וגיזניוס פירש כי הנביא אומר בעדו ובעד כל חביריו, מי האמין לשמועתנו, מי האמין לנבואות שהיינו משמיעים שישראל עתידין להיגאל. <br/>(ב) <b>ויעל כיונק לפניו</b> – עבד ה׳ עלה וצמח בגלות לפני ה׳ ובעזרתו כיונק וענף היוצא מן האילן וכשרש, וכל זה אמנם היה מארץ ציה, כי לא היה אפשר לשער שיגדל וירום עבד ה׳, כמו שאין אדם משער שיצמח מטע בארץ ציה וארץ לא זרועה. והנה שיעור הכתוב ויעל לפניו מארץ ציה כיונק וכשרש. <br/><b>לא תאר לו ולא הדר ונראהו</b> – כן ראוי לחבר המלות האלה, והטעם לא היה תארו יפה שימשוך עינינו אליו לראותו, לא היינו חוששים אפילו לראותו, וכן לא היה לו מראה כדי שנחמדהו (ר׳ מאיר אבירניק והכורם ורוזנמילר וגיזניוס והמתרגם היוני Symmachus). אבל בעל הטעמים התחכם כדרכו להסיר חרפה מעל ישראל, והטעים באופן שתהיה הכוונה אף על פי שלא היה לו מראה היינו רואים אותו וחומדים אותו. וגם יונתן בתרגומו שינה הענין ופירש לא תאר חול תארו, ולא אימתו אימת הדיוט, והיה זיו קודש זיוו, אשר כל רואהו יביט אליו. <br/><b>לא תאר לו</b> וגו׳ – חוזר לעבד ה׳, לא ליונק ולשרש, אך היא נתינת טעם למה המשילוהו ליוצא מארץ ציה, כי היה תארו נבזה בעיניהם. <br/>(ג) <b>נבזה וחדל אישים</b> – כך היה עבד ה׳ הוא ישראל בימי הגלות. <br/><b>וחדל אישים</b> – חדל יותר מכל שאר בני אדם, כמו וכסיל אדם <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Mishlei" data-ref="15,20" data-mg-type="Tanakh" data-url="Mishlei/15.20">משלי ט״ו:כ׳</a>)</span> כסיל שבאדם, וטעם חדל אובד וחסר כח, כמו <span class="source-link">{<a class="source" data-book="Tehillim" data-ref="39,5" data-mg-type="Tanakh" data-url="Tehillim/39.5">תהלים ל״ט:ה׳</a>}</span> אדעה מה חדל אני (מרטיני ורוזנמילר), וקרוב לזה פירוש ראשון שהביא רד״ק: פחות שמבני אדם היה, וגיזניוס ואחרים פירשו כפירוש שני של רד״ק, שחדלו ממנו בני אדם ולא היו מתחברים עמו, אמנם לא נמצא שרש חדל להוראת העזיבה, ומה שהביאו לראיה חדלו קרובי <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Iyyov" data-ref="19,14" data-mg-type="Tanakh" data-url="Iyyov/19.14">איוב י״ט:י״ד</a>)</span> אין ענינו חדלו ועזבו אותי, אלא חדלו מהיות ומהראות כקרובי. <br/><b>וידוע חולי</b> – כמו אלופי ומיודעי <span class="source-link">{<a class="source" data-book="Tehillim" data-ref="55,14" data-mg-type="Tanakh" data-url="Tehillim/55.14">תהלים נ״ה:י״ד</a>}</span>, והוא משל, כאלו הוא רע וחבר לכל מיני חלאים, וכטעם אמור לחכמה אחותי את ומודע לבינה תקרא <span class="source-link">{<a class="source" data-book="Mishlei" data-ref="7,4" data-mg-type="Tanakh" data-url="Mishlei/7.4">משלי ז׳:ד׳</a>}</span>. ורוזנמילר וגיזניוס פירשו נודע ומפורסם בעבור חלייו. <br/>ותלמידי מוהר״ר אפרים רפאל גירונדי ז״ל מפרש כמשמעו, שהחולי יודעו ומכירו, והוא משל, כאלו החליים חוזרים לאכסניא שלהם, והולכים אצל מי שמכירים שהוא מזומן תמיד לקבלם. ונכון. <br/><b>וכמסתר פנים ממנו</b> – היה כמעט גורם לכל רואהו שיסתיר פניו ממנו לבלתי ראותו, כל כך היה נמאס. <br/><b>מסתר</b> – כמו מסתיר, כמו ונדבקו <span class="source-link">{<a class="source" data-book="Shemuel I" data-ref="14,22" data-mg-type="Tanakh" data-url="Shemuel I/14.22">שמואל א י״ד:כ״ב</a>}</span> (רד״ק ורוזנמילר וגיזניוס), וכאן הוא יוצא לשלישי, גורם לאחרים להסתיר פניהם. <br/><b>נבזה ולא חשבנוהו</b> – נבזה היה ולא היה נחשב בעינינו למאומה. <br/>(ד) <b>אכן חלינו</b> – החליים שהיו ראוים לבא עלינו, כלומר יותר היינו ראוים אנחנו להיענש, ולא הוא, והנה נראה כאלו הוא סבל בעדנו. <br/><b>נגוע</b> – מיד האלהים, ואלהים שזכר אחר כן חוזר לשלשתם. והנה <b>מכה</b> בלא ספק סמוך, וצריך להיות נקוד צירי, וכן הוא בדפוס ברישא ורע״ח, אבל בקצת ספרים נקוד בסגול, ואינו אלא שיבוש. ובתנ״ך גדול שנת רפ״ה הוא בצירי, ובגליון נמסר עליו: מכה ב וקמץ חד כתיב יו״ד מכי חרב במלחמה <span class="source-link">{<a class="source" data-book="Yirmeyahu" data-ref="18,21" data-mg-type="Tanakh" data-url="Yirmeyahu/18.21" title="ירמיהו י״ח:כ״א">ירמיה י״ח:כ״א</a>}</span>, כלומר מכה נמצא בשני מקומות בקמץ קטן (שהוא צירי), ובאחד מהם הוא ביו״ד. ובשאר מקראות גדולות דפוס ויניציאה הדפיסו המסורה ועם כל זה הדפיסו מכה בסגול. <br/>(ה) <b>מחלל</b> – לשון חלל, כמו למעלה <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Yeshayahu" data-ref="51,9" data-mg-type="Tanakh" data-url="Yeshayahu/51.9" title="ישעיהו נ״א:ט׳">נ״א:ט׳</a>)</span> מחוללת תנין (ראב״ע רוזנמילר וגיזניוס), אלא ששם הוא בינוני פועל, וכאן הוא מקבל הפעולה. <br/><b>מפשעינו</b> – בגלל פשעינו, כמו מחטאת נביאיה עונות כהניה <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Eikhah" data-ref="4,13" data-mg-type="Tanakh" data-url="Eikhah/4.13">איכה ד׳:י״ג</a>)</span>. <br/><b>מוסר שלומנו עליו</b> – הייסורים המביאים שלום שהיו ראוים לנו באו עליו. ואולי כוונת הנביא היתה לומר שלומנו לשון שנת שלומים <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Yeshayahu" data-ref="34,8" data-mg-type="Tanakh" data-url="Yeshayahu/34.8" title="ישעיהו ל״ד:ח׳">למעלה ל״ד:ח׳</a>)</span>, באו ימי השלום <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Hoshea" data-ref="9,7" data-mg-type="Tanakh" data-url="Hoshea/9.7">הושע ט׳:ז׳</a>)</span>, והשופט בשלום <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Mikhah" data-ref="7,3" data-mg-type="Tanakh" data-url="Mikhah/7.3">מיכה ז׳:ג׳</a>)</span>, ובעלי הנקוד הפכו לשון פורענות ללשון שלום וברכה. <br/><b>ובחברתו</b> – עניין חבורה, וראוי היה להינקד ובחבורתו, אלא שבעלי הנקוד התחכמו ועשו אותו מענין חברה, כמו שעשה יונתן שתרגם: ובדנתנהי לפתגמוהי חובנא ישתבקון לנא, ומלת נתנהי היא משרש נהא שעניינו התחברות הלבבות לשוב בתשובה, כמו וינהו כל בית ישראל אחרי ה׳ <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Shemuel I" data-ref="7,2" data-mg-type="Tanakh" data-url="Shemuel I/7.2">שמואל א ז׳:ב׳</a>)</span> תרגומו: ואתנהיאו כל בית ישראל בתר פולחנא דה׳, וכן ונקוו אליה כל הגוים לשם ה׳ <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Yirmeyahu" data-ref="3,17" data-mg-type="Tanakh" data-url="Yirmeyahu/3.17" title="ירמיהו ג׳:י״ז">ירמיה ג׳:י״ז</a>)</span>, תרגומו ויתנהון למפלח בה כל עממיא. <br/><b>ובחבורתו נרפא לנו</b> – לתפארת המליצה הזכיר שני ענינים מתנגדים, והטעם על ידי מה שסבל הוא היינו אנחנו בשלום: והנה כל הענין הזה לא יצדק באמת, וכמו שהעיר רד״ק, כי לא יתכן שתסבול אומה אחת על עונות חברתה, אך לתפארת המליצה הנביא נותן כדברים האלה בפי האומות, להראות איך יכירו כי ישראל היו נקיים, והם היו החטאים. והנה הדבר ברור כי כל זה לא יתכן על גלות בבל, כי אז כמה אומות היו משועבדות תחת בבל כישראל, ולא מצאנו שהיה מצב ישראל קשה ממצב שאר אומות, אך זה צודק מאד בגלות הזאת, שהיו ישראל בכל דור ודור עם בזוז ושסוי, לא נעשה כן לכל גוי. <br/>(ו) <b>כלנו כצאן</b> – שדרכן לתעות וללכת הנה והנה. <br/><b>איש לדרכו</b> – כל אחד אחר שרירות לבו, והכוונה על השחתת המעשים, לא על האמונות הכוזבות. <br/><b>הפגיע בו</b> – עשה שיפגע בו וימצאהו. <br/><b>עון כלנו</b> – העונש הראוי לכלנו. וכאן ראיתי להזכיר דעת אחרת בפירוש שלושת המקראות האלה (ד ה׳:ו׳) אשר מצאתי בפירוש כתב יד לספר הכוזרי אשר בידי, והמפרש מביא אותו בשם רבו בספרו עדות לישראל, שגם הוא פירוש לספר הכוזרי, וזה לשונו: הנביא ישעיה היה אומר כי גלותנו אינו מצד פשעינו וסכלותנו והעדר הידיעה ממנו, ולכן אמר תחלה הנה ישכיל עבדי, אך הוא לפשע וחטאת הדור ההוא, רצה לומר דור ישעיה, והוא אמרו אחריו והוא מחולל מפשעינו וגו׳, הטעם אנחנו עומדים בשלוה והוא עומד בייסורים, ומכתו וחבורתו הן רפואות לנו, כי הוא סובל מה שהיינו ראוים לסבול, ושלוותנו אינה מצד תום דרכינו, כי כלנו כצאן תעינו וגו׳, עכ״ל. ומי שירצה לסייעו יוכל לומר כי כן באמת תחלת גלות יהודה לא היתה אלא בגלל חטאת מנשה ודורו. <br/>(ז) <b>נגש</b> – לשון לא יגוש את רעהו <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Devarim" data-ref="15,2" data-mg-type="Tanakh" data-url="Devarim/15.2">דברים ט״ו:ב׳</a>)</span>, והוא נפעל עבר. <br/><b>והוא נענה</b> – המפרשים פירשוהו לשון עינוי, ולפי זה נתקשו במלת והוא, עד כי מרטיני רצה להגיה נגש הוא ונענה, והסכים עמו רוזנמילר. וגיזניוס פירש שהיו נוגשים אותו, גם כי כבר היה מעונה. והנכון כדעת Coccejus שהוא לשון ענוה, כמו <span class="source-link">{<a class="source" data-book="Shemot" data-ref="10,3" data-mg-type="Tanakh" data-url="Shemot/10.3">שמות י׳:ג׳</a>}</span> עד מתי מאנת לענות מפני, אמר, היו נוגשים אותו, והוא לא היה מורד, אלא היה סובל בענוה ונמיכות הרוח, ולא יפתח פיו. וכן בלשון חכמים נעניתי לך מחול לי <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Bavli Berakhot" data-ref="28:a" data-mg-type="Shas" data-url="Berakhot/28a" title="בבלי ברכות כ״ח.">ברכות כ״ח.</a>)</span>, ענינו אני נכנע לך וכן נעניתי לך קום אכול <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Bavli Ketubot" data-ref="67:b" data-mg-type="Shas" data-url="Ketubot/67b" title="בבלי כתובות ס״ז:">כתובות ס״ז:</a>)</span>, נעניתי לכם עצמות שאול בן קיש <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Bavli Yoma" data-ref="22:b" data-mg-type="Shas" data-url="Yoma/22b" title="בבלי יומא כ״ב:">יומא כ״ב:</a>)</span>, ויש לתמוה על רש״י שפירש (בברכות) נעניתי לך, דברתי יותר מדאי. <br/><b>וכרחל לפני גזזיה</b> – דמיון הרחל הוא לנגישת הממון שהוא בדמיון הגז, ומלת נגש על הממון, כמו איש כערכו נגש את הכסף ואת הזהב <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Melakhim II" data-ref="23,35" data-mg-type="Tanakh" data-url="Melakhim II/23.35">מלכים ב כ״ג:ל״ה</a>)</span>, לא יגוש את רעהו <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Devarim" data-ref="15,2" data-mg-type="Tanakh" data-url="Devarim/15.2">דברים ט״ו:ב׳</a>)</span>. <br/>ולא יפתח פיו שבסוף הפסוק חוזר למשל השה והרחל, כלומר סוף דבר לא היה פותח פיו. וכל זה אמנם צודק מאד על ישראל בגלות, וכמו שכתב ראב״ע, ולא יצדק על הנביאים (כשיטת גיזניוס), שהרי אם לא היו פותחים פיהם באומץ לבב ובגבורה, לא היו נביאים, ואם היו חדלים מהתנבאות לא היה אדם שונאם. וגיזניוס הביא לראיה ולדוגמא דברי ירמיהו <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Yirmeyahu" data-ref="11,19" data-mg-type="Tanakh" data-url="Yirmeyahu/11.19" title="ירמיהו י״א:י״ט">י״א:י״ט</a>)</span>, ואני ככבש אלוף יובל לטבוח, והוא לא יאה כי ירמיה מדמה עצמו לכבש לא מצד סבלנותו, אלא מצד שהיו אורבים לו והוא לא ידע, כמו שאמר מיד: ולא ידעתי כי עלי חשבו מחשבות. ואיך יאמר כי ירמיהו היה סבלן כשה, ובפסוק שאחריו הוא אומר אראה נקמתך מהם. <br/>(ח) <b>מעצר וממשפט לקח</b> – רש״י ראב״ע ורד״ק פירשו שנגאל מצרותיו, וזה לא יתיישב בהמשך המאמר, ודון יצחק {אברבנאל} פירש שלוקחה ממנו הממשלה, ואם כן היה לו לומר עוצר ומשפט לוקח ממנו, ורוזנמילר וגיזניוס פירשו מרוב הצרה מת, אמנם לא יתכן שיקרא עינוי הצדיק בשם משפט. ולי נראה <b>מעצר וממשפט</b> – בלי עוצר ובלי משפט, כמו מחץ מתנים קמיו ומשנאיו מן יקומון <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Devarim" data-ref="33,11" data-mg-type="Tanakh" data-url="Devarim/33.11">דברים ל״ג:י״א</a>)</span>, בלי יקומון, והרבה ״מן״ מורים על השלילה, והכוונה שהומת בלא רשות השלטון ובלא גזירת המשפט, אלא כל מוצאו יהרגהו אם יחפוץ, כמו שהיה מצב ישראל בקצת הזמנים. <br/><b>עצר</b> – שלטון וממשלה, כמו זה יעצור בעמי <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Shemuel I" data-ref="9,17" data-mg-type="Tanakh" data-url="Shemuel I/9.17">שמואל א ט׳:י״ז</a>)</span>, ואין מכלים דבר בארץ יורש עצר <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Shofetim" data-ref="18,7" data-mg-type="Tanakh" data-url="Shofetim/18.7">שופטים י״ח:ז׳</a>)</span>. <br/><b>ואת דורו מי ישוחח</b> – רוזנמילר וגיזניוס פירשו ואנשי דורו מי היה מהם שישים על לבו כי מפשע עמי נגע למו, ולפי זה ״ומדורו״ היה לו לומר, גם אין לשון שיח מחשבה אלא דבור. ורש״י פירש מי יגיד כל התלאות אשר מצאוהו, אמנם אין זה ענין מלת דור. ואני אומר כי את זה כמו עם, והטעם כמו כי ידברו את אויבים בשער <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Tehillim" data-ref="127,5" data-mg-type="Tanakh" data-url="Tehillim/127.5">תהלים קכ״ז:ה׳</a>)</span>, מי היה עומד להליץ בעדו ולדבר עם בני דורו ולהוכיחם על מה שעושים עמו. ואמר <b>ישוחח</b>, כי אפילו שיחה קלה לא נמצא מי שידבר בעדו, ואמר <b>את דורו</b> כי כל בני הדור יחדו רדפוהו, לא עם אחד ולא שנים. <br/><b>מפשע עמי</b> – כמו עמים, כמו הרודד עמי תחתי <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Tehillim" data-ref="144,2" data-mg-type="Tanakh" data-url="Tehillim/144.2">תהלים קמ״ד:ב׳</a>)</span>. <br/><b>נגע למו</b> – מפשע העמים שהיו הם עצמם חייבים לסבול הנגע שסבל הוא. <br/><b>נגע למו</b> – אשר נגע למו (Martini et Hensler), ואחרים פירשו בא הנגע להם (ואמר להם כי עבד ה׳ הוא כולל כל ישראל), ורחוק בעניני שייאמר כמליצה הזאת נגע לו, מכה לו, על בוא הנגע על האדם. ובתרגום יווני המיוחס לשבעים זקנים מתורגם כאלו כתוב נגע למות, ודבקו בנוסחא זאת Koppe, Lowth, Kennicott, Michaelis, Houbigant, Cappellus. אמנם איך יאמר נגע למות שנראה כי עדיין לא מת, וקודם לכן כבר אמר כי נגזר מארץ חיים, ואחר כך אומר ויתן את רשעים קברו. <br/>(ט) <b>ויתן את רשעים קברו</b> – נקבר בלא כבוד כרשעים. <br/><b>ואת עשיר במתיו</b> – להיות מלת מות בלתי מקבלת הרבוי (אם לא בפסוק מותי ערלים תמות – <a class="source free-text" data-book="Yechezkel" data-ref="28,10" data-mg-type="Tanakh" data-url="Yechezkel/28.10">יחזקאל כ״ח:י׳</a> – וגם שם לא יתכן באמת שתהיה המלה הרבוי מן מות, כי עם היחיד מדבר, ואיך ימות אדם אחד מיתות הרבה), נראה לי כדעת ראב״ע ואחריו Lowth, Martini, Lokemacher, וגיזניוס בדפוס שני לפרש לשון במה, והכוונה בנין מפואר על הקבר: והנה רוב המפרשים פירשו <b>עשיר</b> כמו רשע, ואין טעם שיכנה כאן הרשע בשם עשיר, גם אין שום עדות ברורה לזה משאר מקראות, על כן נראה לי הטעם היה קברו את רשעים, והוא צדיק, והיה משפטו שיהיו לו במות על קברו כמו העשיר, לזכר צדקתו. <br/><b>במתיו</b> – הבמות הראויות לו, כמו חליינו ומכאובינו למעלה. <br/><b>על לא חמס עשה</b> – לא על חמס שעשה, כי לא עשה חמס, וכיוצא בזה על לא חמס בכפי <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Iyyov" data-ref="16,17" data-mg-type="Tanakh" data-url="Iyyov/16.17">איוב ט״ז:י״ז</a>)</span>. <br/>(י) <b>וה׳ חפץ דכאו החלי</b> – דכאו נראה לי כדעת Gussetius דכא שלו, המדוכה על ידו, והיה ראוי להינקד דכאו בקמץ, ובא בשוא, כמו מקדשו <span class="source-link">{<a class="source" data-book="Bemidbar" data-ref="18,29" data-mg-type="Tanakh" data-url="Bemidbar/18.29">במדבר י״ח:כ״ט</a>}</span>, נדחו <span class="source-link">{<a class="source" data-book="Shemuel II" data-ref="14,13" data-mg-type="Tanakh" data-url="Shemuel II/14.13">שמואל ב י״ד:י״ג</a>}</span>, ומצאנו דכא או דכה בכנוי, לשון שקר ישנא דכיו <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Mishlei" data-ref="26,28" data-mg-type="Tanakh" data-url="Mishlei/26.28">משלי כ״ו:כ״ח</a>)</span>, ולענין פירוש המקרא אני מפרש וה׳ חפץ שהמדוכה על ידו, אשר הוא החלי אותו, אם תשים אשם נפשו יראה זרע וגו׳, וזה המשך דברי האומות לעתיד לבא. <br/><b>החלי</b> – מענין חולי, הפעיל עבר, והיה משפטו החלה, ובא על דרך נחי ל״א, כמו המציא וכמו שמצאנו תחלואים, והוא על דרך לשון ארמית (אגלי, הגלה), וכן בלשון חכמים העני <span class="source-link">{<a class="source" data-book="Mishna Shekalim" data-ref="3,2" data-mg-type="Mishna" data-url="Shekalim/3.2">משנה שקלים ג׳:ב׳</a>}</span>. <br/><b>אם תשים אשם נפשו</b> – אם נפשו תמסור עצמה למיתה כקרבן אשם (תשים: תשים עצמה, כמו לבא המס שבעים בני ירובעל ודמם לשום על אבימלך אחיהם – <a class="source free-text" data-book="Shofetim" data-ref="9,23" data-mg-type="Tanakh" data-url="Shofetim/9.23">שופטים ט׳:כ״ג</a> – שענינו כדי שיבוא חמס בני ירובעל ודמם, וישים עצמו על אבימלך), וכן אשר שם לו בדרך <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Shemuel I" data-ref="15,2" data-mg-type="Tanakh" data-url="Shemuel I/15.2">שמואל א ט״ו:ב׳</a>)</span>, כלומר שיסבול צרותיו לכפרת עונותיו, ויצדיק עליו את הדין, אז גם בהיותו בגלות ה׳ חפץ כי המדוכה הזה שהוא החלי אותו יראה זרע ויאריך ימים ולא יאבד ולא ייכרת, עד כי לבסוף חפץ ה׳ בידו יצלח, וחפץ ה׳ הוא שוב כל העמים לדעת אחדותו ולעבדו, כי זה יהיה על ידי הנסים והנפלאות שיעשה ה׳ לישראל בגאולה העתידה. וכאן נשלם מאמר האומות, אחר שיודו כי מה שסבלו ישראל בגלות היה שלא כדין, ושיותר היו הגוים עצמם ראוים להיענש, ולא ישראל, ושבזכות שהיו ישראל מצדיקים עליהם את הדין בימי הרעה, שמרם ה׳ והמשיך מציאותם עד בוא עת גאולתם, אשר היא לטובת העולם כלו. והמפרשים ורוזנמילר פירשו דכאו כמו לדכאו, והוא קשה, שיזכיר לשון חפץ בעינוי עבדו הצדיק, והיה לו לומר וה׳ אמר, כי לשון חפץ לא יורה על הרצון לבד, אלא על דבר שהאדם רוצה אותו בשמחה, וזה טעם החפוץ אחפוץ מות רשע <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Yechezkel" data-ref="18,23" data-mg-type="Tanakh" data-url="Yechezkel/18.23">יחזקאל י״ח:כ״ג</a>)</span>. ועוד החלי חסר וי״ו החבור, וענינו לפי דעתם חפץ לדכאו והחלי אותו. וגיזניוס פירש דכאו שם מן דכא (והדגש מיותר), עינוי שלו, וה׳ חפץ והחלי עינויו, כמו החליתי הכותך <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Mikhah" data-ref="6,13" data-mg-type="Tanakh" data-url="Mikhah/6.13">מיכה ו׳:י״ג</a>)</span>, מכה נחלה <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Yirmeyahu" data-ref="14,17" data-mg-type="Tanakh" data-url="Yirmeyahu/14.17" title="ירמיהו י״ד:י״ז">ירמיה י״ד:י״ז</a>)</span>, ועדיין חסרה הוי״ו, ונשארה מליצת <b>וה׳ חפץ</b> על עינוי הצדיק. ולפירושי הסרה מלת אשר אחר מלת חפץ, כמו <span class="source-link">{<a class="source" data-book="Yeshayahu" data-ref="42,21" data-mg-type="Tanakh" data-url="Yeshayahu/42.21">ישעיהו מ״ב:כ״א</a>}</span> ה׳ חפץ למען צדקו יגדיל תורה, ענינו חפץ שיגדיל תורה, ועוד חסרה מלת אשר אחר דכאו, דכאו אשר החלי, כמו מאנוש ימות <span class="source-link">{<a class="source" data-book="Yeshayahu" data-ref="51,12" data-mg-type="Tanakh" data-url="Yeshayahu/51.12">ישעיהו נ״א:י״ב</a>}</span>, וחבריו רבים. <br/><b>אם תשים אשם נפשו</b> – אם נפשו תשים עצמה אשם, ורוזנמילר וגיזניוס פירשו אשם קרבן לכפר על הגוים, כטעם אכן חלינו הוא נשא (למעלה פסוק ד׳), וזה שקר, כי אף על פי שהגוים יאמרו חלינו הוא נשא מצד שבאו על ישראל הרעות הראויות לבא עליהם, איך יאמרו כי ישראל נתנו עצמם לכפר בעדם? והלא לא לכך נתכוונו ישראל בסבלם הגלות, ולא ידעו מאומה שעינוייהם יועילו לשאר עמים. ומלבד זה הוא שקר שיהיה זה ענין מלת אשם, כי לא מצאנו אשם אלא לכפרה על המביא אותו, ולא בשביל אחרים, כי עקר הוראת שרש אשם הוא חרטה, ואיך יתחרט ראובן על עונות שמעון? והכפרה בשביל אחרים, כופר ופדיון תיקרא, ולא אשם. <br/><b>יראה זרע יאריך ימים</b> – המפרשים ורוזנמילר וגיזניוס פירשו לאחר הגאולה, והוא רחוק שיתאר הגאולה בתארים האלה שאין בהם דבר יוצא מן המנהג הטבעי. <br/>ולפירושי הענין על זמן הגלות. <br/>ושבעים זקנים ויונתן תרגמו דכאו מענין לשון ארמית, לטהרו, תרגום טהור דכי, ונראה כי כן גם כן דעת רש״י, אמנם אין שרש דכא או דכה נמצא בשום מקום במקרא על ההוראה הזאת, אך מצאנו במקומו שרש זכה, ובארמית נתחלפה הזי״ן בדל״ת, כמו זכר דכר. ור׳ מאיר אבירניק והחכם יש״ר {יצחק שמואל ריגייו} תרגמו וה׳ חפץ דכאו החלי בתמיהה, וכי יחפוץ ה׳ לדכאו ולהחלותו לעולם? לא, אמנם אחר שמסר נפשו כאשם יראה זרע וגו׳. אך לפי זה נראה שהיה לו לומר וה׳ יחפוץ, לא חפץ, כמו ואתה תירשנו <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Shofetim" data-ref="11,23" data-mg-type="Tanakh" data-url="Shofetim/11.23">שופטים י״א:כ״ג</a>)</span>, ואתה תנצל <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Yeshayahu" data-ref="37,11" data-mg-type="Tanakh" data-url="Yeshayahu/37.11" title="ישעיהו ל״ז:י״א">למעלה ל״ז:י״א</a>)</span>. והנה ממה שהזכיר למעלה ויתן את רשעים קברו, כאלו כבר מת, וכאן אומר יאריך ימים, נראה ברור שאינו מדבר על איש אחד, כי אם על האומה. ויש משיבים ומפרשים זרע שיאריך ימים אף על פי שהוא כבר מת, וממה שאכתוב למטה על ״יראה ישבע״ יתבאר שאין הדבר כן. <br/>(יא) <b>מעמל נפשו</b> – מכאן ואילך דברי האל. <br/><b>מעמל נפשו</b> – חפשי מעמל נפשו (גיזניוס), קרוב למה שפירשתי למעלה מעוצר וממשפט לוקח, ועל כיוצא בזה כתב Gussetius כי כן בלשון רומי מלת absque נגזרה ממלת a ,ab שענינה מן. <br/><b>יראה ישבע</b> – יראה זרע וישבע ימים (וכן מצאתי אחר כך לדון יצחק {אברבנאל}). <br/>והנה מאחר שהזכירו הגוים ענין יראה זרע יאריך ימים, ה׳ מקיים ההבטחה הזאת גם לעתיד, ואומר אם עד עתה היה רואה זרע ומאריך ימים בשכר מה שהיה סובל בגלות, עתה ייגאל מעמל נפשו, ועוד יוסיף לראות זרע ולשבוע ימים. וראב״ע ורד״ק פירשו יראה טוב עד שישבע, והנה העקר חסר. ורוזנמילר פירש יראה וימצא צרכו שישבע בו, וגיזניוס: ישבע במה שיראה. <br/><b>בדעתו</b> – בחכמתו ובצדקתו וביראת ה׳ שבו, כמו כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Malakhi" data-ref="2,7" data-mg-type="Tanakh" data-url="Malakhi/2.7">מלאכי ב׳:ז׳</a>)</span>, ואם לא ישמעו בשלח יעבורו ויגועו בבלי דעת <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Iyyov" data-ref="36,12" data-mg-type="Tanakh" data-url="Iyyov/36.12">איוב ל״ו:י״ב</a>)</span>, עיני ה׳ נצרו דעת ויסלף דברי בוגד <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Mishlei" data-ref="22,12" data-mg-type="Tanakh" data-url="Mishlei/22.12">משלי כ״ב:י״ב</a>)</span> שענינו עיני ה׳ תצרנה איש דעת, כלומר איש צדיק וירא ה׳, וכן כי אתה הדעת מאסת ואמאסך מכהן לי ותשכח תורת אלהיך <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Hoshea" data-ref="4,6" data-mg-type="Tanakh" data-url="Hoshea/4.6">הושע ד׳:ו׳</a>)</span>, בכל אלה הדעת היא הצדקה ויראת ה׳, כי דעת כמו חכמה, וחכמה על הרוב שם נאמר בספרי הקודש על ההליכה בדרכי הצדק וביראת אלהים, כי תחלת חכמה יראת ה׳ ויראת ה׳ ראשית דעת. <br/><b>בדעתו יצדיק צדיק עבדי</b> – כאן הפסיק מאמר מעמל נפשו יראה ישבע, שלא היה אלא כנגד יראה זרע יאריך ימים שאמרו האומות, ומתחיל לספר שבח ישראל בימי הגלות, ואומר עבדי ישראל בדעתו ובצדקתו ויראת ה׳ אשר בו היה בימי גלותו מצדיק את הצדיק, כלומר היה מצדיק עליו את הדין, והיה מצדיק את אלהיו שהוא אל צדיק, והיה אומר צדיק הוא ה׳ כי פיו מריתי. <br/><b>יצדיק צדיק עבדי לרבים</b> – כך היה מדתו של עבדי בזמן שהיה עבד לרבים, בזמן שהיה משועבד תחת יד המושלים והגדולים. <br/><b>ועונתם הוא יסבל</b> – והיה סובל כל מה שהיו מרשיעים נגדו. והמפרשים פירשו זה לאחר הגאולה וזה לא יתכן, בעבור ועונותם הוא יסבול שאין ענינו אלא על זמן הגלות. ורוזנמילר, הנסלר, מרטיני ואחרים פירשו יצדיק את הרבים אחר גאולתו, הוא שסבל עונותם בגלותו, וכן דון יצחק {אברבנאל} פירש אף על פי שהרעו לו וסבל עונותם בגלות, וכל זה דחוק מאד. וגיזניוס אומר כי גם אחר הגאולה יסבול עונותם, על ידי שיחזירם למוטב, וזה רחוק יותר. ורש״י פירש על זמן הגלות, ופירש יצדיק צדיק עבדי לרבים שהיה דן דין אמת לכל הבאים לדון לפניו ומליצת יצדיק צדיק עבדי לרבים, ראב״ע ורד״ק ודון יצחק {אברבנאל} ורוזנמילר וגיזניוס פירשו הצדיק שהוא עבדי יצדיק את הרבים ויביאם לעבוד את ה׳, ולפי זה תקשה למ״ד לרבים, גם צדיק עבדי קשה. ור׳ מאיר אבירניק והחכם יצחק שמואל ריגייו תרגמו על זמן הגלות: ישבע עבדי עמל ויגון בגלותו, אך בדעתו יצדיק את עצמו, בלבו ידע כי צדיק הוא, ועל כן עונותם יסבול. ואין לשון הכתוב מדוייק לפי הפירוש הזה. <br/>(יב) <b>לכן</b> – זאת אעשה לו אחרי גאולתו. <br/><b>אחלק לו ברבים</b> – אתן לו חלק בין הגדולים, אשים חלקו כחלק המושלים והנכבדים, שהיה עד עתה משועבד תחת ידם (De Wette וגיזניוס). <br/><b>ואת עצומים יחלק שלל</b> – ועם עצומים (גיזניוס) כלומר כמו העצומים (כטעם ויתן את רשעים קברו <span class="source-link">{<a class="source" data-book="Yeshayahu" data-ref="53,9" data-mg-type="Tanakh" data-url="Yeshayahu/53.9">ישעיהו נ״ג:ט׳</a>}</span>) יחלק שלל, שיהיה גדול ונכבד בעיני העמים ויכבדוהו ויתנו לו מנחה ומס, ואם עם אחד ימאן לכבדו ויבוא להרע לו, הוא יילחם בו וישלול שללו. אחלק לו ויחלק שלל: לשון אחד לשתי הוראות, לתפארת המליצה. וראב״ע ורד״ק ודון יצחק {אברבנאל} ורוזנמילר פירשו אחלק לו נחלת גוים רבים, והוא יחלק שלל גוים עצומים, ואין הלשון מדוייק. ור׳ מאיר אבירניק והחכם יצחק שמואל ריגייו פירשו אחלק לו ברבים אתן לו שכרו בפרהסיא לעיני כל העולם, וזו הוראת מלת ברבים בלשון חכמים, לא בלשון מקרא, גם ואת עצומים שאחריו מוכיח כי ברבים מלשון רבים ועצומים. <br/><b>הערה</b> – גילה, כמו את מקורה הערה <span class="source-link">{<a class="source" data-book="Vayikra" data-ref="20,18" data-mg-type="Tanakh" data-url="Vayikra/20.18">ויקרא כ׳:י״ח</a>}</span>, כדעת יש אומרים שהביא ראב״ע, והטעם לא חשך ממות נפשו, לא הציל עצמו בהמרת דתו. וכל שאר המפרשים פירשו לשון שפיכה, כמו ותער כדה <span class="source-link">{<a class="source" data-book="Bereshit" data-ref="24,20" data-mg-type="Tanakh" data-url="Bereshit/24.20">בראשית כ״ד:כ׳</a>}</span>, אל תער נפשי <span class="source-link">{<a class="source" data-book="Tehillim" data-ref="141,8" data-mg-type="Tanakh" data-url="Tehillim/141.8">תהלים קמ״א:ח׳</a>}</span>, ורחוק בעיני, כי אמנם לא שפך הוא את נפשו. <br/><b>ואת פשעים נמנה</b> – סבל שיקראוהו פושע בעבור דבקותו באמונת אבותיו. והמליצה הזאת ראיה גדולה נגד האומרים כי עבד ה׳ הנזכר כאן הוא הנביא או הנביאים, כי מעולם לא נחשבו הנביאים כפושעים, אבל היו הפושעים שונאים אותם על אודות תוכחותם הקשות. <br/><b>ולפשעים יפגיע</b> – היה מתפלל בעדם, כמו הפגיעו במלך לבלתי שרוף את המגילה <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Yirmeyahu" data-ref="36,25" data-mg-type="Tanakh" data-url="Yirmeyahu/36.25" title="ירמיהו ל״ו:כ״ה">ירמיה ל״ו:כ״ה</a>)</span> (ראב״ע רד״ק דון יצחק {אברבנאל} וגיזניוס). והנה הלשון הזה ולפושעים יפגיע מוכיח כי הוא חטא רבים נשא ענינו שהיה סולח לעוון המציקים לו, כטעם נושא עון <span class="source-link">{<a class="source" data-book="Shemot" data-ref="34,7" data-mg-type="Tanakh" data-url="Shemot/34.7">שמות ל״ד:ז׳</a>}</span>, שא נא חטאתי <span class="source-link">{<a class="source" data-book="Shemot" data-ref="10,17" data-mg-type="Tanakh" data-url="Shemot/10.17">שמות י׳:י״ז</a>}</span>, שא נא פשע אחיך <span class="source-link">{<a class="source" data-book="Bereshit" data-ref="50,17" data-mg-type="Tanakh" data-url="Bereshit/50.17">בראשית נ׳:י״ז</a>}</span> וחבריהם, שאם אין אתה אומר כן אין שום יחס וקשר בין והוא חטא רבים נשא ובין ולפושעים יפגיע. והנה עתה ידענו באיזו זכות יהיו ישראל נגאלים והוא בזכות שיסבלו הצרות והמות, ויסלחו למציקים להם ויתפללו בעדם, כלומר שיאהבו את העמים, ולא ישנאום אף אם יגמלו להם רעה.</text>
 
</source>
 
</source>
  

Version as of 18:01, 19 January 2020

Fatal 76: Opening and ending tag mismatch: text line 333 and span
333: 	<text xml:lang="HE">(א) <b>מי</b> – אז יאמרו הגוים מי האמין וגו׳ מי היה מאמין שתהיה כשמועה הזאת ששמענו. <br/>וזרוע יי על מי נגלתה, לעולם, כאשר גלתה על אלה. <br/>(ב) <b>ויעל</b> – והנה הוא עבד השם מישראל, או כל ישראל...<br/>(ג) <b>נבזה וחדל אישים</b> – חדל להחשב עם אנשים. <br/><b>איש מכאובות</b> – עבד השם, ואם על הכל הטעם כמו איש מלחמה, והוא קרוב מטעם עצם, והוא סמוך, וטעם מכאובו׳ וחלי, צער הגלות. <br/><b>וכמסתר פנים ממנו</b> – יש עד היום הזה גוי כאשר יראה יהודי יסתיר פניו ממנו, והטעם שלא יראנו להושיעו. <br/>(ד) <b>אכן</b> – זה הוא ראש הפסוק אנחנו היינו מחליאים, והוא היה נושא מכאובינו שהיינו מכאיבים אותו היה סובל, ואנחנו חשבנוהו שהוא נגוע, מגזרת והנה הנגע עמד בעיניו <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Vayikra" data-ref="13,5" data-mg-type="Tanakh" data-url="Vayikra/13.5">ויקרא י״ג:ה׳</a>)</span>. <br/><b>מוכה אלהים</b> – סמוך, שהשם הכהו וענהו. <br/>עד הנכון שהחלאי׳ ראויין לבוא עלינו, בעבור כי תורתינו הכל הבל, ובאו על ישראל שתורתם תורת אמת, והעד כולנו כצאן תעינו. <br/>(ה) <b>והוא מחולל</b> – מגזרת חלל. <br/><b>ומוסר {שלומנו}</b> – שיתמיד שלומנו, והוא עליו, והעד ובחבורתו נרפא לנו. <br/>וטעם מחולל {מפשעינו} כי השם יפקוד על הגוים, בעבור שצערו ישראל, וכתיב ונקיתי דמם לא נקיתי <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Yoel" data-ref="4,21" data-mg-type="Tanakh" data-url="Yoel/4.21">יואל ד׳:כ״א</a>)</span> וטעם מוסר שלומינו ידוע, כי כל זמן שישראל בצער הגלות יהיה שלום לגוים, הלא תראה כתו׳ על עת הישועה, והיתה עת צרה <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Daniel" data-ref="12,1" data-mg-type="Tanakh" data-url="Daniel/12.1">דניאל י״ב:א׳</a>)</span>, ועוד כתו׳ כאשר השיבו המלאכים כי כל הארץ יושבת ושוקטת <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Zekharyah" data-ref="1,11" data-mg-type="Tanakh" data-url="Zekharyah/1.11">זכריה א׳:י״א</a>)</span> וענה המלאך עד מתי לא תרחם ירושלם <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Zekharyah" data-ref="12" data-mg-type="Tanakh" data-url="Zekharyah/12">שם י״ב</a>)</span>, הטעם כי כל זמן שיש לגוים השקט לא תרוחם ירושלם. <br/>(ו) <b>כולנו</b> – באחרונה יכירו האמת, והנה הוא דבק עם נגוע ומוכה אלהים, וכמוהו אך שקר נחלו אבותינו <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Yirmeyahu" data-ref="16,19" data-mg-type="Tanakh" data-url="Yirmeyahu/16.19">ירמיהו ט״ז:י״ט</a>)</span>. <br/><b>הפגיע</b> – מגזרת ויפגע במקום <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Bereshit" data-ref="28,11" data-mg-type="Tanakh" data-url="Bereshit/28.11">בראשית כ״ח:י״א</a>)</span>. <br/><b>עון</b> – במקום הזה כמו עונש כמו אם יקרך עון <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Shemuel I" data-ref="28,10" data-mg-type="Tanakh" data-url="Shemuel I/28.10">שמואל א כ״ח:י׳</a>)</span> כי לא שלם עון האמרי <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Bereshit" data-ref="15,16" data-mg-type="Tanakh" data-url="Bereshit/15.16">בראשית ט״ו:ט״ז</a>)</span> ויגדל עון בת עמי <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Eikhah" data-ref="4,6" data-mg-type="Tanakh" data-url="Eikhah/4.6">איכה ד׳:ו׳</a>)</span>, ויש אומרים מגזרת ואל תפגע בי <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Yirmeyahu" data-ref="7,16" data-mg-type="Tanakh" data-url="Yirmeyahu/7.16">ירמיהו ז׳:ט״ז</a>)</span>, ויהיה פי׳ עון כלנו כמשמעו, והטעם כי יפגע בעבור היות שלום בעולם, כטעם ודרשו את שלום העיר <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Yirmeyahu" data-ref="29,7" data-mg-type="Tanakh" data-url="Yirmeyahu/29.7">שם כ״ט:ז׳</a>)</span>, לכן מלת עון תבא קשה עם הפגיע בו...<br/>(ח) <b>מפשע עמי</b> – דברי כל גוי, וזה שהנגע שיהיה לישראל היה מפשעינו, כמו מחולל מפשעינו, והנכון שהוא כן, ומפשע עמי יבא הנגע להם, בעבור מלת למו שהוא כמו להם. <br/>(ט) <b>ויתן</b> – יש מפרשים על מתי גלות, ויש אומרים שמלת במותיו מגזרת ואתה על במותימו תדרך <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Devarim" data-ref="33,29" data-mg-type="Tanakh" data-url="Devarim/33.29">דברים ל״ג:כ״ט</a>)</span>, והטעם בנין שיושם על הקבר, והנה יהיה במותיו כמו קברו. <br/>ואת עשיר כמו ואת רשעי׳, והטעם הגוים שהם עשירים כנגד ישראל, והנכון בעיני, שטעם הפסוק, שכל כך היה ישראל בצער בגלות, שהיה רוצה שימות עם הגוים, כמו תמות נפשי עם פלשתים <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Shofetim" data-ref="16,30" data-mg-type="Tanakh" data-url="Shofetim/16.30">שופטים ט״ז:ל׳</a>)</span>, והכתוב אמר ויתן על מחשבתו, כמו וילחם בישראל <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Yehoshua" data-ref="24,9" data-mg-type="Tanakh" data-url="Yehoshua/24.9">יהושע כ״ד:ט׳</a>)</span> על בלק, והעד כי זה מרוב הצער, שאמר על לא חמס עשה כי הגוים יצערו ישראל חנם, ולא בעבור מעשה שעשו, ולא דבור רע שידברו שהוא נכון להתפרש לשני עניני׳, ואם טען טוען, והלא במות לא תשתנ׳ במלת על במותימו, ומדוע השתנה במלת במותיו, יש להשיב, כי זאת המלה תבא על שנים משקלים, כמו סריסי פרעה <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Bereshit" data-ref="40,7" data-mg-type="Tanakh" data-url="Bereshit/40.7">בראשית מ׳:ז׳</a>)</span> וסריסי המלך <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Esther" data-ref="6,14" data-mg-type="Tanakh" data-url="Esther/6.14">אסתר ו׳:י״ד</a>)</span>. <br/>(י) <b>ויי חפץ דכאו</b> – כמו דברו לשלום <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Bereshit" data-ref="37,4" data-mg-type="Tanakh" data-url="Bereshit/37.4">בראשית ל״ז:ד׳</a>)</span>, מהבנין הכבד הדגוש. <br/><b>החלי</b> – מבעלי הה״א בא על דרך האל״ף, ואף כי שמצאנו תחלואיה אשר חלה יי בה <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Devarim" data-ref="29,21" data-mg-type="Tanakh" data-url="Devarim/29.21">דברים כ״ט:כ״א</a>)</span>, והנה חפץ דכאו, לייסרנו בגלות. <br/>אם תשים אשם נפשו, שיתודה ויודה, והטעם אם תשי׳ נפשו אשמתו לנגדו, השם ירבה בניו, ויאריך ימים שיראה הוא ובניו בישועת השם, והגה ידבר על הדור שישובו לשם בעת קץ ביאת המשיח. <br/>וחפץ יי בידו יצלח, הטעם על התורה שישובו הגוים לדת השם. <br/>(יא) <b>מעמל</b> – הטעם השכר שיקבל על אשר סבל. <br/><b>יראה</b> – חפצו או יראה טוב עד שישבע, בעבור כי בדעתו יצדיק רבים, והם הגוים שילמדום ישראל לעשות התורה. <br/>וטעם ועונותם הוא יסבול, שישתתף ישראל עם צער הגוים ברוב עונותם, לא כאשר עשו הם לישראל, או הטעם שיתפלל לשם בעד הגוים, כטעם ואם משפחת מצרים לא תעלה <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Zekharyah" data-ref="14,18" data-mg-type="Tanakh" data-url="Zekharyah/14.18">זכריה י״ד:י״ח</a>)</span>, וזה הנכון בעיני, כי הפסוק הבא אחריו לעד. <br/>(יב) <b>לכן</b> וגו׳ – כל המפרשים אמרו כי זה הפסוק דרך משל על המתים על ייחוד השם, וטעם רבים כמו גדולים כמו על כל רב ביתו <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Esther" data-ref="1,8" data-mg-type="Tanakh" data-url="Esther/1.8">אסתר א׳:ח׳</a>)</span>, והם הנביאים, והעצומים הם האבות, הטעם שיהיה חלק מתי הייחוד עם הנביאים, וידענו כי זה דבר אמת הוא, רק איננו מטעם הפרשה, והנכון בעיני כי הוא כן, לכן אתן לישראל חלק בז ושלל מגוים רבים...<br/>והנה פירשתי לך כל הפרשה, ולפי דעתי כי הנה ישכיל עבדי הוא שאמר הנביא עליו, הן עבדי אתמך בו <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Yeshayahu" data-ref="42,1" data-mg-type="Tanakh" data-url="Yeshayahu/42.1">ישעיהו מ"ב:א'</a>)</span></span> ויאמר לי עבדי אתה (מ״ט:ג׳) וכן כתוב בדעתו יצדיק צדיק עדי לרבים (נ״ג:י״א) וכת׳ גוי נתתי למכים (נ׳:ו׳), והסוד כאשר רמזתי בחצי הספר והנה כל הפרשיות דבקות זאת עם זאת.</text>
333: 	<text xml:lang="HE">(א) <b>מי</b> – אז יאמרו הגוים מי האמין וגו׳ מי היה מאמין שתהיה כשמועה הזאת ששמענו. <br/>וזרוע יי על מי נגלתה, לעולם, כאשר גלתה על אלה. <br/>(ב) <b>ויעל</b> – והנה הוא עבד השם מישראל, או כל ישראל...<br/>(ג) <b>נבזה וחדל אישים</b> – חדל להחשב עם אנשים. <br/><b>איש מכאובות</b> – עבד השם, ואם על הכל הטעם כמו איש מלחמה, והוא קרוב מטעם עצם, והוא סמוך, וטעם מכאובו׳ וחלי, צער הגלות. <br/><b>וכמסתר פנים ממנו</b> – יש עד היום הזה גוי כאשר יראה יהודי יסתיר פניו ממנו, והטעם שלא יראנו להושיעו. <br/>(ד) <b>אכן</b> – זה הוא ראש הפסוק אנחנו היינו מחליאים, והוא היה נושא מכאובינו שהיינו מכאיבים אותו היה סובל, ואנחנו חשבנוהו שהוא נגוע, מגזרת והנה הנגע עמד בעיניו <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Vayikra" data-ref="13,5" data-mg-type="Tanakh" data-url="Vayikra/13.5">ויקרא י״ג:ה׳</a>)</span>. <br/><b>מוכה אלהים</b> – סמוך, שהשם הכהו וענהו. <br/>עד הנכון שהחלאי׳ ראויין לבוא עלינו, בעבור כי תורתינו הכל הבל, ובאו על ישראל שתורתם תורת אמת, והעד כולנו כצאן תעינו. <br/>(ה) <b>והוא מחולל</b> – מגזרת חלל. <br/><b>ומוסר {שלומנו}</b> – שיתמיד שלומנו, והוא עליו, והעד ובחבורתו נרפא לנו. <br/>וטעם מחולל {מפשעינו} כי השם יפקוד על הגוים, בעבור שצערו ישראל, וכתיב ונקיתי דמם לא נקיתי <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Yoel" data-ref="4,21" data-mg-type="Tanakh" data-url="Yoel/4.21">יואל ד׳:כ״א</a>)</span> וטעם מוסר שלומינו ידוע, כי כל זמן שישראל בצער הגלות יהיה שלום לגוים, הלא תראה כתו׳ על עת הישועה, והיתה עת צרה <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Daniel" data-ref="12,1" data-mg-type="Tanakh" data-url="Daniel/12.1">דניאל י״ב:א׳</a>)</span>, ועוד כתו׳ כאשר השיבו המלאכים כי כל הארץ יושבת ושוקטת <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Zekharyah" data-ref="1,11" data-mg-type="Tanakh" data-url="Zekharyah/1.11">זכריה א׳:י״א</a>)</span> וענה המלאך עד מתי לא תרחם ירושלם <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Zekharyah" data-ref="12" data-mg-type="Tanakh" data-url="Zekharyah/12">שם י״ב</a>)</span>, הטעם כי כל זמן שיש לגוים השקט לא תרוחם ירושלם. <br/>(ו) <b>כולנו</b> – באחרונה יכירו האמת, והנה הוא דבק עם נגוע ומוכה אלהים, וכמוהו אך שקר נחלו אבותינו <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Yirmeyahu" data-ref="16,19" data-mg-type="Tanakh" data-url="Yirmeyahu/16.19">ירמיהו ט״ז:י״ט</a>)</span>. <br/><b>הפגיע</b> – מגזרת ויפגע במקום <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Bereshit" data-ref="28,11" data-mg-type="Tanakh" data-url="Bereshit/28.11">בראשית כ״ח:י״א</a>)</span>. <br/><b>עון</b> – במקום הזה כמו עונש כמו אם יקרך עון <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Shemuel I" data-ref="28,10" data-mg-type="Tanakh" data-url="Shemuel I/28.10">שמואל א כ״ח:י׳</a>)</span> כי לא שלם עון האמרי <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Bereshit" data-ref="15,16" data-mg-type="Tanakh" data-url="Bereshit/15.16">בראשית ט״ו:ט״ז</a>)</span> ויגדל עון בת עמי <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Eikhah" data-ref="4,6" data-mg-type="Tanakh" data-url="Eikhah/4.6">איכה ד׳:ו׳</a>)</span>, ויש אומרים מגזרת ואל תפגע בי <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Yirmeyahu" data-ref="7,16" data-mg-type="Tanakh" data-url="Yirmeyahu/7.16">ירמיהו ז׳:ט״ז</a>)</span>, ויהיה פי׳ עון כלנו כמשמעו, והטעם כי יפגע בעבור היות שלום בעולם, כטעם ודרשו את שלום העיר <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Yirmeyahu" data-ref="29,7" data-mg-type="Tanakh" data-url="Yirmeyahu/29.7">שם כ״ט:ז׳</a>)</span>, לכן מלת עון תבא קשה עם הפגיע בו...<br/>(ח) <b>מפשע עמי</b> – דברי כל גוי, וזה שהנגע שיהיה לישראל היה מפשעינו, כמו מחולל מפשעינו, והנכון שהוא כן, ומפשע עמי יבא הנגע להם, בעבור מלת למו שהוא כמו להם. <br/>(ט) <b>ויתן</b> – יש מפרשים על מתי גלות, ויש אומרים שמלת במותיו מגזרת ואתה על במותימו תדרך <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Devarim" data-ref="33,29" data-mg-type="Tanakh" data-url="Devarim/33.29">דברים ל״ג:כ״ט</a>)</span>, והטעם בנין שיושם על הקבר, והנה יהיה במותיו כמו קברו. <br/>ואת עשיר כמו ואת רשעי׳, והטעם הגוים שהם עשירים כנגד ישראל, והנכון בעיני, שטעם הפסוק, שכל כך היה ישראל בצער בגלות, שהיה רוצה שימות עם הגוים, כמו תמות נפשי עם פלשתים <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Shofetim" data-ref="16,30" data-mg-type="Tanakh" data-url="Shofetim/16.30">שופטים ט״ז:ל׳</a>)</span>, והכתוב אמר ויתן על מחשבתו, כמו וילחם בישראל <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Yehoshua" data-ref="24,9" data-mg-type="Tanakh" data-url="Yehoshua/24.9">יהושע כ״ד:ט׳</a>)</span> על בלק, והעד כי זה מרוב הצער, שאמר על לא חמס עשה כי הגוים יצערו ישראל חנם, ולא בעבור מעשה שעשו, ולא דבור רע שידברו שהוא נכון להתפרש לשני עניני׳, ואם טען טוען, והלא במות לא תשתנ׳ במלת על במותימו, ומדוע השתנה במלת במותיו, יש להשיב, כי זאת המלה תבא על שנים משקלים, כמו סריסי פרעה <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Bereshit" data-ref="40,7" data-mg-type="Tanakh" data-url="Bereshit/40.7">בראשית מ׳:ז׳</a>)</span> וסריסי המלך <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Esther" data-ref="6,14" data-mg-type="Tanakh" data-url="Esther/6.14">אסתר ו׳:י״ד</a>)</span>. <br/>(י) <b>ויי חפץ דכאו</b> – כמו דברו לשלום <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Bereshit" data-ref="37,4" data-mg-type="Tanakh" data-url="Bereshit/37.4">בראשית ל״ז:ד׳</a>)</span>, מהבנין הכבד הדגוש. <br/><b>החלי</b> – מבעלי הה״א בא על דרך האל״ף, ואף כי שמצאנו תחלואיה אשר חלה יי בה <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Devarim" data-ref="29,21" data-mg-type="Tanakh" data-url="Devarim/29.21">דברים כ״ט:כ״א</a>)</span>, והנה חפץ דכאו, לייסרנו בגלות. <br/>אם תשים אשם נפשו, שיתודה ויודה, והטעם אם תשי׳ נפשו אשמתו לנגדו, השם ירבה בניו, ויאריך ימים שיראה הוא ובניו בישועת השם, והגה ידבר על הדור שישובו לשם בעת קץ ביאת המשיח. <br/>וחפץ יי בידו יצלח, הטעם על התורה שישובו הגוים לדת השם. <br/>(יא) <b>מעמל</b> – הטעם השכר שיקבל על אשר סבל. <br/><b>יראה</b> – חפצו או יראה טוב עד שישבע, בעבור כי בדעתו יצדיק רבים, והם הגוים שילמדום ישראל לעשות התורה. <br/>וטעם ועונותם הוא יסבול, שישתתף ישראל עם צער הגוים ברוב עונותם, לא כאשר עשו הם לישראל, או הטעם שיתפלל לשם בעד הגוים, כטעם ואם משפחת מצרים לא תעלה <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Zekharyah" data-ref="14,18" data-mg-type="Tanakh" data-url="Zekharyah/14.18">זכריה י״ד:י״ח</a>)</span>, וזה הנכון בעיני, כי הפסוק הבא אחריו לעד. <br/>(יב) <b>לכן</b> וגו׳ – כל המפרשים אמרו כי זה הפסוק דרך משל על המתים על ייחוד השם, וטעם רבים כמו גדולים כמו על כל רב ביתו <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Esther" data-ref="1,8" data-mg-type="Tanakh" data-url="Esther/1.8">אסתר א׳:ח׳</a>)</span>, והם הנביאים, והעצומים הם האבות, הטעם שיהיה חלק מתי הייחוד עם הנביאים, וידענו כי זה דבר אמת הוא, רק איננו מטעם הפרשה, והנכון בעיני כי הוא כן, לכן אתן לישראל חלק בז ושלל מגוים רבים...<br/>והנה פירשתי לך כל הפרשה, ולפי דעתי כי הנה ישכיל עבדי הוא שאמר הנביא עליו, הן עבדי אתמך בו <span class="source-link">(<a class="source" data-book="Yeshayahu" data-ref="42,1" data-mg-type="Tanakh" data-url="Yeshayahu/42.1">ישעיהו מ"ב:א'</a>)</span></span> ויאמר לי עבדי אתה (מ״ט:ג׳) וכן כתוב בדעתו יצדיק צדיק עדי לרבים (נ״ג:י״א) וכת׳ גוי נתתי למכים (נ׳:ו׳), והסוד כאשר רמזתי בחצי הספר והנה כל הפרשיות דבקות זאת עם זאת.</text>