Difference between revisions of "Two Accounts of Creation: Bereshit 1–2/2/he"
Jump to navigation
Jump to search
Miriam.Havin (talk | contribs) m |
|||
| (4 intermediate revisions by 2 users not shown) | |||
| Line 35: | Line 35: | ||
<point><b>ציוויים לאדם: לכבוש או לשמור?</b> פרק ב', המתמקד בחייו של אדם מרגע הגעתו לגן העדן, כולל הוראות ספציפיות המתייחסות לגן. להוראות הללו אין מקום בתיאורים הכלליים של פרק א', שם כתובים רק הציוויים העל-זמניים המיועדים לכל בני האדם: להתרבות ולכבוש את האדמה.</point> | <point><b>ציוויים לאדם: לכבוש או לשמור?</b> פרק ב', המתמקד בחייו של אדם מרגע הגעתו לגן העדן, כולל הוראות ספציפיות המתייחסות לגן. להוראות הללו אין מקום בתיאורים הכלליים של פרק א', שם כתובים רק הציוויים העל-זמניים המיועדים לכל בני האדם: להתרבות ולכבוש את האדמה.</point> | ||
<point><b>שמות ה'</b><ul> | <point><b>שמות ה'</b><ul> | ||
| − | <li>רד"ק, בעקבות <multilink><a href="BereshitRabbah13-13" data-aht="source">בראשית רבה</a><a href="BereshitRabbah13-13" data-aht="source">י״ג:א׳, ג׳</a><a href="Bereshit Rabbah" data-aht="parshan">אודות בראשית רבה</a></multilink>, מציע כי בזמן פרק א', בו הבריאה עוד לא הושלמה, לא נעשה שימוש בשמו המלא של ה'. רק בפרק ב', כשכל העולם כבר קיים, התורה משתמשת בשמו המלא.<fn>רד"ק מצביע גם על אבן עזרא המספק הסבר דומה. לפיו, רק כאשר נבראה תמצית הבריאה, האדם ונשמתו, נעשה שימוש בשם ה'. בנוסף, הוא מציין כי מאחר וה' ברא בפרק א' באמצעות המלאכים, הבריאות שבפרק א' מיוחסות להם, על ידי שימוש בשם העצם " | + | <li>רד"ק, בעקבות <multilink><a href="BereshitRabbah13-13" data-aht="source">בראשית רבה</a><a href="BereshitRabbah13-13" data-aht="source">י״ג:א׳, ג׳</a><a href="Bereshit Rabbah" data-aht="parshan">אודות בראשית רבה</a></multilink>, מציע כי בזמן פרק א', בו הבריאה עוד לא הושלמה, לא נעשה שימוש בשמו המלא של ה'. רק בפרק ב', כשכל העולם כבר קיים, התורה משתמשת בשמו המלא.<fn>רד"ק מצביע גם על אבן עזרא המספק הסבר דומה. לפיו, רק כאשר נבראה תמצית הבריאה, האדם ונשמתו, נעשה שימוש בשם ה'. בנוסף, הוא מציין כי מאחר וה' ברא בפרק א' באמצעות המלאכים, הבריאות שבפרק א' מיוחסות להם, על ידי שימוש בשם העצם "אֱ-לֹהִים" (אשר יכול להתייחס לשליחי ה').</fn></li> |
| − | <li>קאסוטו טוען כי השם " | + | <li>קאסוטו טוען כי השם "אֱ-לֹהִים" מתייחס לה' בצורה כללית יותר, בעוד ה' הינו שמו האמיתי. כך, בתיאור הכללי של בריאת העולם הגשמי, נעשה שימוש בביטוי המרוחק יותר "אֱ-לֹהִים". אולם, בפרק ב', בו ה' מתואר כדמות הנמצאת באינטרקציה אישית עם אדם, נעשה שימוש בשמו האמיתי.<fn>קאסוטו מציע כי פרק ב' אינו מסתפק בשם ה', אלא מחבר את השמות "ה' א-לוהים" על מנת ללמד את הקוראים ששני השמות מתייחסים לאותו הא-לוהים.</fn></li> |
</ul></point> | </ul></point> | ||
<point><b>הפעלים השונים (עשה/ברא לעומת יצר)</b> – הפרשנים התומכים בגישה זו אינם מתייחסים לסוגייה הזו ישירות, וייתכן כי אינם מייחסים חשיבות רבה להבדל זה, ורואים בגיוון בפעלים לא יותר מכלי סיפרותי סטנדרטי בתורה. אף על פי כן, העובדה כי ישנה חלוקת פעלים כה ברורה בין הפרקים עודנה מפתיעה במידת מה.</point> | <point><b>הפעלים השונים (עשה/ברא לעומת יצר)</b> – הפרשנים התומכים בגישה זו אינם מתייחסים לסוגייה הזו ישירות, וייתכן כי אינם מייחסים חשיבות רבה להבדל זה, ורואים בגיוון בפעלים לא יותר מכלי סיפרותי סטנדרטי בתורה. אף על פי כן, העובדה כי ישנה חלוקת פעלים כה ברורה בין הפרקים עודנה מפתיעה במידת מה.</point> | ||
| Line 65: | Line 65: | ||
<category>אירועים נפרדים לחלוטין | <category>אירועים נפרדים לחלוטין | ||
<p>בעוד פרק א' מתאר את הבריאה הראשונית של העולם כולו, ושל כל המין האנושי, פרק ב' מתאר בריאה מאוחרת יותר ונפרדת לחלוטין של גן העדן ושל איש בשם אדם.</p> | <p>בעוד פרק א' מתאר את הבריאה הראשונית של העולם כולו, ושל כל המין האנושי, פרק ב' מתאר בריאה מאוחרת יותר ונפרדת לחלוטין של גן העדן ושל איש בשם אדם.</p> | ||
| − | <mekorot><multilink><a href="HoilMosheBereshit1-26" data-aht="source">הואיל משה</a><a href="HoilMosheBereshit1-26" data-aht="source">בראשית א׳:כ״ו</a><a href="R. Moshe Yitzchak Ashkenazi (Hoil Moshe)" data-aht="parshan">אודות ר' משה יצחק אשכנזי</a></multilink>,<fn>הואיל משה אינו מפתח רעיון זה כפיתרון לבעיה של שתי תיאורי הבריאה. במקום זאת, נקודת הפתיחה שלו הינה הניסיון ליישב בין הדעות המדעיות לגבי גילו של העולם, לבין התיאור בתורה. הוא עושה זאת בעזרת הטענה כי האדם הקדמון בעצם נברא אלפי שנים לפני שאדם וחווה נוצרו.</fn> ר' דוד ניסני<fn>ראו מאמרו | + | <mekorot><multilink><a href="HoilMosheBereshit1-26" data-aht="source">הואיל משה</a><a href="HoilMosheBereshit1-26" data-aht="source">בראשית א׳:כ״ו</a><a href="R. Moshe Yitzchak Ashkenazi (Hoil Moshe)" data-aht="parshan">אודות ר' משה יצחק אשכנזי</a></multilink>,<fn>הואיל משה אינו מפתח רעיון זה כפיתרון לבעיה של שתי תיאורי הבריאה. במקום זאת, נקודת הפתיחה שלו הינה הניסיון ליישב בין הדעות המדעיות לגבי גילו של העולם, לבין התיאור בתורה. הוא עושה זאת בעזרת הטענה כי האדם הקדמון בעצם נברא אלפי שנים לפני שאדם וחווה נוצרו.</fn> <a href="1Bereshit/01/Two Accounts of Creation/RD Nissani.pdf" data-aht="file">ר' דוד ניסני</a><fn>ראו מאמרו (צילום באדיבות המחבר): <a href="1Bereshit/01/Two Accounts of Creation/RD Nissani.pdf" data-aht="file">"בראשית א-ב: הסיפור הכפול על הבריאה"</a>, <b>כפשוטו: ביאורים וחידושים לסוגיות התורה</b>, (מודיעין, תשע"ד): 14-3.</fn></mekorot> |
<point><b>מבנה היחידות</b> – גישה זו רואה בפרקים א' וב' שתי יחידות נפרדות, המתארות אירועים שונים בתכלית. פרק ב' קשור לפרקים שבאים אחריו, ולא לפרק א'.</point> | <point><b>מבנה היחידות</b> – גישה זו רואה בפרקים א' וב' שתי יחידות נפרדות, המתארות אירועים שונים בתכלית. פרק ב' קשור לפרקים שבאים אחריו, ולא לפרק א'.</point> | ||
<point><b>מדוע התרחשו שתי בריאות?</b><ul> | <point><b>מדוע התרחשו שתי בריאות?</b><ul> | ||
| Line 73: | Line 73: | ||
<point><b>סדר הבריאה</b> – מאחר ושני הפרקים מתארים אירועים נפרדים לחלוטין, אין סיבה כי סדר הבריאה יהיה אותו הדבר בשניהם.<fn>הצמחים, האדם, המים וכו' המצויינים בפרק ב' נפרדים כולם מאלו שבפרק א' ונבראו מאוחר יותר בהרבה.</fn></point> | <point><b>סדר הבריאה</b> – מאחר ושני הפרקים מתארים אירועים נפרדים לחלוטין, אין סיבה כי סדר הבריאה יהיה אותו הדבר בשניהם.<fn>הצמחים, האדם, המים וכו' המצויינים בפרק ב' נפרדים כולם מאלו שבפרק א' ונבראו מאוחר יותר בהרבה.</fn></point> | ||
<point><b>שמות ה'</b> – ר' ניסני מציע כי השם א-לוהים מתקשר לא-ל אוניברסלי, ולכן משתמשים בשם זה כאשר דנים בבריאת העולם בכללותה. לעומת זאת, שם ה' מתקשר להשגחה פרטית, ולכן נוסף כאשר מתארים את בריאתו של גזע לו ה' דואג במיוחד ואיתו הוא משוחח.</point> | <point><b>שמות ה'</b> – ר' ניסני מציע כי השם א-לוהים מתקשר לא-ל אוניברסלי, ולכן משתמשים בשם זה כאשר דנים בבריאת העולם בכללותה. לעומת זאת, שם ה' מתקשר להשגחה פרטית, ולכן נוסף כאשר מתארים את בריאתו של גזע לו ה' דואג במיוחד ואיתו הוא משוחח.</point> | ||
| − | <point><b>"צֶלֶם | + | <point><b>"צֶלֶם אֱ-לֹהִים" לעומת "נִשְׁמַת חַיִּים"</b> – בעל הואיל משה טוען שגם אלו שנבראו לפני אדם, וגם אלו שנבראו אחריו, נבראו "בצלם א-לוהים", עם היכולת לשלוט באחרים, אך רק באדם ובצאצאיו ה' הפיח נשמת חיים, ובכך עשה אותם נבונים יותר וקרובים יותר לה'.</point> |
| − | <point><b>יצירת הזכר והנקבה - ביחד או בנפרד?</b> בפרק א', כאשר האנושות נבראת בכללותה, הזכר והנקבה נבראים בו זמנית מאחר ופריה ורביה הינם | + | <point><b>יצירת הזכר והנקבה - ביחד או בנפרד?</b> בפרק א', כאשר האנושות נבראת בכללותה, הזכר והנקבה נבראים בו זמנית מאחר ופריה ורביה הינם קריטיים לשימור המין. אולם, כאשר ה' בורא את אדם, אין סיבה מיוחדת לברוא את חווה יחד עמו.</point> |
| − | <point><b>"זָכָר וּנְקֵבָה" לעומת איש ואשה</b> – בעל הואיל משה מציע כי ייתכן | + | <point><b>"זָכָר וּנְקֵבָה" לעומת איש ואשה</b> – בעל הואיל משה מציע כי ייתכן שהקדם-אדמים הפחותים, קיימו יחסי מין רק מתוך תשוקה חייתית לכן נקראו זכר ונקבה. אדם, לעומתם, חיפש בחווה שותפה רוחנית.</point> |
<point><b>הפעלים השונים (עשה/ברא לעומת יצר)</b> – בפרק א', כאשר ה' בורא יש מאין, הפעלים הראויים הם "עשה" ו"ברא". לעומת זאת, הייצורים בפרק ב' נוצרו מחומר שכבר נברא, ולכן הפועל המתאים יותר בהקשר זה הוא "יצר".</point> | <point><b>הפעלים השונים (עשה/ברא לעומת יצר)</b> – בפרק א', כאשר ה' בורא יש מאין, הפעלים הראויים הם "עשה" ו"ברא". לעומת זאת, הייצורים בפרק ב' נוצרו מחומר שכבר נברא, ולכן הפועל המתאים יותר בהקשר זה הוא "יצר".</point> | ||
| − | <point><b>ציוויים לאדם: לכבוש או לשמור?</b> ה' מברך את המין האנושי כולו שיתרבה, וממקם אותו בפסגת הבריאה, כשולט על | + | <point><b>ציוויים לאדם: לכבוש או לשמור?</b> ה' מברך את המין האנושי כולו שיתרבה, וממקם אותו בפסגת הבריאה, כשולט על היצורים הפחותים ממנו. בפרק ב', לעומת זאת, ה' נותן לאדם הוראות ספיציפיות, הוראות שכוונו אליו בלבד במשכנו הייחודי, גן העדן.</point> |
| − | <point><b>ראיות לקיומם של אנשים רבים</b> – ר' ניסני מגבה את טענתו כי אנשים רבים היו קיימים מלבד אדם וחווה בעזרת | + | <point><b>ראיות לקיומם של אנשים רבים</b> – ר' ניסני מגבה את טענתו כי אנשים רבים היו קיימים מלבד אדם וחווה בעזרת ההוכחות הבאות:<br/> |
<ul> | <ul> | ||
| − | <li><b>"כָל מֹצְאִי יַהַרְגֵנִי"</b> – קין מקונן לאחר עונשו על | + | <li><b>"כָל מֹצְאִי יַהַרְגֵנִי"</b> – קין מקונן לאחר עונשו על שהרג את הבל כי כל מי שימצא אותו יהרוג אותו, קינה שניתן להבין רק על רקע ההנחה כי קיימים בעולם אנשים אחרים.</li> |
| − | <li><b>צאצאים – </b>בהנחה ולא היו עוד אנשים בעולם מלבד אדם, חווה, וילדיהם, עם מי קין התחתן וכיצד היו לו צאצאים?<fn>ר' ניסני מעיר כי על אף שניתן לטעון כי קין התחתן עם אחת הצאצאות המאוחרות יותר של אדם וחווה, מאחר וקין גורש | + | <li><b>צאצאים – </b>בהנחה ולא היו עוד אנשים בעולם מלבד אדם, חווה, וילדיהם, עם מי קין התחתן וכיצד היו לו צאצאים?<fn>ר' ניסני מעיר כי על אף שניתן לטעון כי קין התחתן עם אחת הצאצאות המאוחרות יותר של אדם וחווה, מאחר וקין גורש ממשפחתו וכבר לא חי עימהם, דבר זה אינו סביר. רבי נתן בבבלי יבמות ס"ב. פותר את הבעיה הזו בהצעה כי קין נולד עם אחות תאומה.</fn></li> |
| − | <li><b>"וַיְהִי בֹּנֶה עִיר"</b> – לאחר שנולד לקין בן, חנוך, הפסוק מציין כי הוא בנה עיר. המילה עיר מתקשרת למקום בו מתגוררים רבים, | + | <li><b>"וַיְהִי בֹּנֶה עִיר"</b> – לאחר שנולד לקין בן, חנוך, הפסוק מציין כי הוא בנה עיר. המילה עיר מתקשרת למקום בו מתגוררים רבים, ולא רק קין ומשפחתו הקרובה. </li> |
</ul></point> | </ul></point> | ||
| − | <point><b>"לְמִינוֹ"</b> – בהתייחסותם לכל שאר סוגי היצורים החיים (צמחים, דגים, ציפורים, ובעלי חיים) הפסוקים מציינים בפירוש כי ה' יצר | + | <point><b>"לְמִינוֹ"</b> – בהתייחסותם לכל שאר סוגי היצורים החיים (צמחים, דגים, ציפורים, ובעלי חיים) הפסוקים מציינים בפירוש כי ה' יצר כל אחד בהתאם "לְמִינוֹ". אולם,  מונח זה נעדר כאשר הפסוקים מתארים את יצירת האנושות, דבר המקשה על הטענה כי גם האנושות נבראה כמין שלם ולא רק כאדם אחד.</point> |
| − | <point><b>זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם</b> – שני הפסוקים הראשונים של פרק ה', אשר מספקים הקדמה לגנאלוגיה של אדם, (ולכן ככל הנראה מתייחסים לאדם המתואר בפרק ב') מקשים גם הם על ר' ניסני, מאחר והמונחים בפרק ה' מקבילים לאלו בהם מתוארת יצירת האנושות בפרק א',<fn>הפסוקים משתמשים בפועל "ברא" ולא "יצר", מדברים על בריאה "בִּדְמוּת | + | <point><b>זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם</b> – שני הפסוקים הראשונים של פרק ה', אשר מספקים הקדמה לגנאלוגיה של אדם, (ולכן ככל הנראה מתייחסים לאדם המתואר בפרק ב') מקשים גם הם על ר' ניסני, מאחר והמונחים בפרק ה' מקבילים לאלו בהם מתוארת יצירת האנושות בפרק א',<fn>הפסוקים משתמשים בפועל "ברא" ולא בפועל "יצר", הם מדברים על בריאה "בִּדְמוּת אֱ-לֹהִים" בדומה למילים "בְּצֶלֶם אֱ-לֹהִים בָּרָא אֹתוֹ" בבראשית א', וחוזרים מילה במילה על המילים "זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם".</fn> ולא בפרק ב'. ר' ניסני מציע כי שני הפסוקים הללו נועדו לסכם את כל תיאורי הבריאה בפרקים א'-ד', ולא להוות הקדמה לפרק ה' עצמו.</point> |
| − | <point><b>גילו של העולם</b> – הן בעל הואיל משה והן ר' ניסני טוענים כי ייתכן שיצירת האדם בגן העדן ארעה אלפי שנים לאחר בריאת המין האנושי | + | <point><b>גילו של העולם</b> – הן בעל הואיל משה והן ר' ניסני טוענים כי ייתכן שיצירת האדם בגן העדן ארעה אלפי שנים לאחר בריאת המין האנושי בכללותו. גישה זו מצליחה ליישב את הפסוקים עם הנתונים המדעיים, על פיהם העולם והאנושות עתיקים בהרבה משעולה מן התיארוך בפסוקים.<fn>זוהי נקודת הפתיחה לפירושו של בעל הואיל משה. הוא מניח כי כל יום בבריאה היה למעשה עידן שלם ויכל להתפרס על פני אלפי שנים. האדם הקדמון נוצר ביום/עידן השישי בעוד אדם נוצר ביום/עידן השביעי.</fn></point> |
| − | <point><b>הרשות לאכול בשר</b> – על מנת להסביר את הציוויים השונים | + | <point><b>הרשות לאכול בשר</b> – על מנת להסביר את הציוויים השונים הנוגעים לאכילת בשר בפרקים א' וט' בספר בראשית, בעל הואיל משה מציע כי האדם הקדמון צווה לאכול רק צמחים, בעוד לצאצאיהם של אדם וחווה הותר לאכול גם בשר. לדעות נוספות בנושא זה, ראו <a href="Permission to Eat Meat" data-aht="page">ההיתר לאכול בשר</a>.</point> |
| − | <point><b>אריכות ימים?</b> ר' ניסני מציע כי סביר להניח שחייהם הארוכים של האנשים הרשומים בדורות שבין אדם לנח, מתייחסים רק לצאצאיו של אדם, | + | <point><b>אריכות ימים?</b> ר' ניסני מציע כי סביר להניח שחייהם הארוכים של האנשים הרשומים בדורות שבין אדם לנח, מתייחסים רק לצאצאיו של אדם, ואינם מייצגים את אורך חייהם של שאר האנשים בעולם. מאחר ונוצרו במקור בגן עדן, ואולי אפילו אכלו מעץ החיים, זכו אלו לחיים ארוכים מן הרגיל. אולם, לאורך הדורות צאצאי אדם התחתנו והתערבבו עם בני אדם אחרים ובסופו של דבר אורך החיים של כולם התקצר.</point> |
| − | <point><b>בְּנֵי | + | <point><b>בְּנֵי הָאֱ-לֹהִים ובְּנוֹת הָאָדָם</b> – ר' ניסני טוען כי "בְּנֵי הָאֱ-לֹהִים" בבראשית ו' הינם צאצאי אדם אשר חיו בגן העדן ואכלו מעץ הדעת. הם ניצלו את מעמדם המיוחד ואת הידע שלהם על מנת לקחת לעצמם את הבנות בהן הם חפצו.<fn>אולם, לפי ר' ניסני, ניתן לחשוב כי על הביטויים למעשה להיות הפוכים. כל האנושות נוצרה בדמות ה' (שהוא אולי מקור הביטוי, "בְּנֵי הָאֱ-לֹהִים"), ולכן מוזר להשתמש בביטוי זה כדי לתאר דווקא את צאצאי אדם. בדומה לכך, הקישור לאדם היה מתאים יותר לתיאור צאצאיו של אדם ספציפית, ולא בביטוי "בְּנוֹת הָאָדָם" המתייחס, על פי פירוש זה, לבנות שאר האנושות.</fn> ראו <a href="בני הא־להים and בנות האדם" data-aht="page">בני הא־להים ובנות האדם</a> להסברים שונים לפסקה החידתית הזו.</point> |
</category> | </category> | ||
</approaches> | </approaches> | ||
</page> | </page> | ||
</aht-xml> | </aht-xml> | ||
Latest revision as of 04:56, 15 December 2019
שני סיפורי הבריאה: בראשית א'–ב'
גישות פרשניות
סקירה
פרשנים רבים מנסים להבין מדוע מופיעים בתורה שני סיפורי בריאה, וכן לספק הסבר למה שנדמה כסתירות ביניהם. רוב הפרשנים ניגשים לסוגייה הזו מנקודת מבט סיפרותית, וטוענים כי בפרק א' ישנה סקירה כללית של הבריאה, בעוד פרק ב' מספק את הפרטים, ומתמקד בבריאת האדם. אחרים, כגון ר' יוסף דב סולובייצ'יק ור' מרדכי ברויאר, ניגשים לסוגייה זו באופן הרבה יותר פילוסופי. הם טוענים כי שני התיאורים משלימים זה את זה, כשכל אחד מהם מייצג פן אחר של האדם ושל העולם. מאחר והאדם, וכן העולם כולו, הינם בעלי היבטים רבים הסותרים אלו את אלו אך בכל זאת מתקיימים יחדיו, הדבר נכון גם ביחס לסיפור המקראי.
לבסוף, בעל הואיל משה מציע גישה נוספת, אותה מרחיב ר"ד ניסני. הם מציעים כי שני הפרקים אינם מתארים את אותו האירוע כלל, ולכן, אין שום צורך לנסות להתאים בין הפרקים. בעוד פרק א' מתאר את הבריאה הראשונית של העולם כולו ושל כל המין האנושי, פרק ב' מתאר את היצירה המאוחרת בהרבה של איש אחד בשם אדם. פיתרון זה היה שימושי על מנת לפתור בעיות נוספות בספר בראשית, כגון גילו של העולם ואורך חייהם של בני האדם הראשונים.
כלים סיפרותיים
החזרה על סיפור הבריאה הינה כלי סיפרותי, בה התורה מציגה תחילה סקירה כללית של בריאת העולם, ולאחר מכן חוזרת אחורה על מנת לפרט לגבי החלקים החשובים ביותר.
מבנה היחידות – עמדה זו רואה בפרקים א'-ב' יחידה מבנית אחת. פרק א' מספק סקירה כללית של הבריאה, בעוד פרק ב' מספק פרטים, ומתמקד במיוחד ביצירת האדם.
יצירת הזכר והנקבה - ביחד או בנפרד? פרק א' מתאר רק את התוצאה הסופית של הבריאה, שהיא שגם הזכר וגם הנקבה נוצרו. פרטי ההתרחשות הזו מובאים רק בפרק ב', שם הקורא מבין כי מדובר בבריאה הדרגתית, כשהזכר נוצר ראשון, והנקבה נבניתה לאחר מכן מאחת מצלעותיו.
האדם "בצלם א-לוהים" או מעפר האדמה – בעוד בפרק א' ישנה הצהרה כללית כי האדם נברא בדמות ה', פרק ב' מפרט בדיוק כיצד הדבר נעשה: האדם נוצר מעפר האדמה ולאחר מכן ה' הפיח נשמת חיים באפיו.
סדר הבריאה – לפי גישה זו, בפרק א' תיאור הבריאה הובא בסדר הכרונולוגי הנכון. להבדלים בין פרק זה לבין פרק ב', ניתנו הסברים מקומיים:
- אדם: ראשון או אחרון? מאחר ומטרת החזרה על סיפור הבריאה הייתה להתמקד באדם ובסובבים אותו, הפרק השני סוטה מן הסדר הכרונולוגי, ומתחיל בתיאור בריאת האדם.
- הצמחים: לפני או אחרי האדם? הן רש"י והן קאסוטו טוענים כי פרק ב' מתאר אירוע חדש, אך הם חלוקים ביניהם באשר ליחס בין אירוע זה לבין הצמחים בפרק א'.
- שלב שני – רש"י, בעקבות רבי אסי בבבלי חולין, מנסה לפתור את הסתירה שבין שני התיאורים בהצעה כי הצמחים הופיעו על פני האדמה ביום השלישי, אך לא צמחו עד אחרי בריאת האדם ביום השישי.1
- בריאה חדשה – לעומת זאת, קאסוטו מציע שרוב הצמחים נבראו לפני בריאת האדם, כפי שתואר בפרק א'. בבראשית ב':ה', מדובר רק בצמחים מסויימים מאוד ("שִׂיחַ הַשָּׂדֶה" ו"עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה"), אשר נבראו לאחר מכן. הביטויים הללו מובנים כחיטה ושעורה, מאחר ואלו נעשו להכרחיים רק לאחר שאדם חטא וכבר לא יכל לאכול מגן עדן. פרק ב' מוביל לסיפורו של החטא הזה, ולכן עובדה זו מובאת רק כאן.2
- החיות: לפני או אחרי האדם?
- אירוע ישן – רש"י ורד"ק מסבירים שהמילה "וַיִּצֶר" בב':י"ט מתייחסת לבריאת החיות שתוארה עוד קודם, בפרק א'. ישנה התייחסות חוזרת לבריאה זו כאן על מנת להכין את הקרקע לכך שאדם קורא לחיות בשמות.
- אירוע חדש – קאסוטו טוען כי המילה "וַיִּצֶר" אינה בלשון עבר ולכן חייבת להתייחס לבריאה חדשה. על אף שחיות רבות כבר נבראו, ה' יצר חיות חדשות מסויימות על מנת להציגם בפני אדם בגן העדן.
ציוויים לאדם: לכבוש או לשמור? פרק ב', המתמקד בחייו של אדם מרגע הגעתו לגן העדן, כולל הוראות ספציפיות המתייחסות לגן. להוראות הללו אין מקום בתיאורים הכלליים של פרק א', שם כתובים רק הציוויים העל-זמניים המיועדים לכל בני האדם: להתרבות ולכבוש את האדמה.
שמות ה'
- רד"ק, בעקבות בראשית רבה, מציע כי בזמן פרק א', בו הבריאה עוד לא הושלמה, לא נעשה שימוש בשמו המלא של ה'. רק בפרק ב', כשכל העולם כבר קיים, התורה משתמשת בשמו המלא.3
- קאסוטו טוען כי השם "אֱ-לֹהִים" מתייחס לה' בצורה כללית יותר, בעוד ה' הינו שמו האמיתי. כך, בתיאור הכללי של בריאת העולם הגשמי, נעשה שימוש בביטוי המרוחק יותר "אֱ-לֹהִים". אולם, בפרק ב', בו ה' מתואר כדמות הנמצאת באינטרקציה אישית עם אדם, נעשה שימוש בשמו האמיתי.4
הפעלים השונים (עשה/ברא לעומת יצר) – הפרשנים התומכים בגישה זו אינם מתייחסים לסוגייה הזו ישירות, וייתכן כי אינם מייחסים חשיבות רבה להבדל זה, ורואים בגיוון בפעלים לא יותר מכלי סיפרותי סטנדרטי בתורה. אף על פי כן, העובדה כי ישנה חלוקת פעלים כה ברורה בין הפרקים עודנה מפתיעה במידת מה.
שתי פנים לבריאה
שני הפרקים מתארים פנים שונות של אותו אירוע הבריאה. מאחר ולאדם וכן לעולם בכלל, ישנם היבטים רבים הסותרים אלו את אלו אך בכל זאת מתקיימים יחדיו, הפרקים מתייחסים לכל אחד מן ההיבטים הללו בנפרד. גישה זו פותחה בשתי דרכים דומות, אך נפרדות, על ידי רי"ד סולוביצ'יק ור' מרדכי ברויאר.5
איש ההדר לעומת איש האמונה
פרק א' מתמקד באדם המלכותי והיצירתי, ובחיפושו אחר כבוד באמצעות שליטה על סביבתו, בעוד פרק ב' מתאר את האדם הכנוע והמאמין, ואת חיפושו אחר גאולה. מאחר וכל טיפוס ניגש לסביבתו באופן אחר, התיאורים של כל אחד מהם משתנים בהתאם.
מקורות:רי"ד סולוביצ'יק6
מבנה היחידות – גישה זו רואה בפרקים א' וב', יחידה מבנית אחת. רק כאשר אלו נקראים יחדיו, ניתן להעריך את מורכבותה של האנושות ואת אופיה הרב-גוני. בני אדם אינם רק יצירתיים, תועלתנים, אנשי פרק א', ואינם רק בעלי החשיבה העמוקה של פרק ב', אלא הינם ערבוב פרדוקסלי מעט של שניהם.
האדם "בצלם א-לוהים" או מעפר האדמה – אדם א' נברא "בצלם א-לוהים" ומחקה אותו; יותר מכל דבר אחר, הוא שואף לייצר, כמו יוצרו. לעומת זאת, ה' יצר את אדם ב' מעפר האדמה ואז הפיח בו נשמת חיים. נשמה זו היא המחדירה באדם את ערגתו הרוחנית למערכת יחסים עם ה',7 בעוד מקורו השפל מכריח אותו להכיר בשיפלותו שלו בעודו מחפש את ה'.
שמות ה' – השם "א-לוהים" מתקשר לא-ל שהינו מקור האנרגיה הקוסמית כולה, בעוד שם ה' מתקשר לא-ל אינטימי ואישי. הראשון מייצג את א-לוהיו של האדם הפרקטי והיצירתי של פרק א', בעוד השני מייצג את מערכת היחסים לה עורג איש האמונה של פרק ב'.
יצירת הזכר והנקבה - ביחד או בנפרד? אדם א' נברא יחד עם בת זוגתו חווה, מה שמסמל את הצורך הבלתי פוסק שלו בחברה. טיפוס זה משתוקק לתהילה, והוא זקוק לקהילה בה יוכל להשיג תהילה זו. יש לו משימות עסקיות אותן הוא יכול לבצע רק באמצעות שיתוף פעולה עם אחרים, ולכן הוא מתחבר לנמצאים בסביבתו. לעומתו, אדם ב' חווה בדידות אקסיסטנציאליסטית בחתירתו להבין את משמעות החיים ואת העולם הסובב אותו. רק דרך כניעה והקרבה (לקיחת הצלע בשנתו) הוא יכול למצוא חבר אמת השותף לעומק חווייתו.8
ציוויים לאדם: לכבוש או לשמור? אדם א' צווה לכבוש את העולם מכיוון שזוהי מהותו. אדם ב', לעומת זאת, צווה לעבוד ולשמור את הגן, ולא לשלוט עליו. אדם ב' מוזהר שלא לאכול מעץ הדעת, מאחר ומשימתו אינה לשלוט בעולם, אלא לשלוט בעצמו.
סדר הבריאה – אדם א' הוא ביסודו של דבר ייצור טבעי, הוא נברא באותו היום בו נבראו החיות. הוא נברא אחרון, כפסגת הבריאה, מאחר והוא חותר לשלוט בכל היצורים הפחותים ממנו. כל זה אינו נכון לגבי אדם ב'.
עולם הטבע לעומת עולם ההתגלות
פרק א' מציג עולם הנשלט בידי הטבע, בו ה' מסתתר, ומידת הדין היא השולטת. בניגוד לכך, פרק ב' מציג עולם בו ה' מתגלה, ומידת הרחמים היא השולטת.
מקורות:ר"מ ברויאר9
מבנה היחידות – גישה זו רואה בשני הפרקים הראשונים של ספר בראשית יחידה מבנית אחת, כשכל אחת משלימה את תמונת העולם המוצגת בשנייה.
סדר הבריאה – בעולם הטבע של פרק א', הפשוט קודם למורכב, ולכן הבריאה מתקדמת מצמחים, לחיות, לאדם. אולם, בעולם הניסים וההתגלות של פרק ב', חוקי הטבע אינם תקפים. במקום זאת, החיוני קודם למשני, וכך האדם, שהוא סיבת הקיום של העולם כולו, מוזכר לפני הצמחים והחיות.
שמות ה' – לפי ר"מ ברויאר, השם "א-לוהים" מתקשר למידת הדין של ה', אשר שולטת בעולם הטבעי. כאן, ה' מסתתר ואינו נודע בשמו האמיתי. לעומת זאת, בעולם ההתגלות ישנו מקום למידת הרחמים של ה', וכך שם ה' (אשר רומז למידה זו) נוסף לתיאור הבריאה בפרק זה.10 יתר על כן, משם ה' משתמע א-ל המתייחס ישירות לאדם, כזה המתאים לעולם ההתגלות.
יצירת הזכר והנקבה - ביחד או בנפרד? בעולם הטבע, המשך קיום המין האנושי הינו בעל חשיבות עצומה. כך, בפרק א' הזכר והנקבה מתוארים כנבראים יחדיו, מאחר והשותפות ביניהם הינה קריטית להמשך קיומה של האנושות. פרק ב', אשר מתאר עולם בו ה' מתערב בקיום ורוצה בשמחת בריאותיו, מתאר את חיפושו של האדם אחר בת זוג מתאימה. תקופת בדידות הינה הכרחית לפני שנבראת האישה הזו, מאחר ורק לאחר תקופה זו האדם יכול להעריך אותה ולאהוב אותה באמת.11
האדם "בצלם א-לוהים" או מעפר האדמה – ר"מ ברויאר יכול להסביר כי כשמתואר עולם הטבע הסובב סביב הישרדות המינים, האדם נברא בצלם א-לוהים, מאחר והתכונות הא-לוהיות של שליטה ובינה הן אלו המבטיחות את המשך קיומו של האדם. לעומת זאת, כשמדובר בעולם ההתגלות הרווי במשמעות, חשוב שלאדם ניתנה נשמה חיה. בנוסף, ייתכן כי האדם נברא מעפר האדמה משום שבעולם הרחמים, חשוב שלאדם תהיה חמלה לפחותים ממנו.
ציוויים לאדם: לכבוש או לשמור? ר"מ ברויאר יכול להסביר כי תכונות הכיבוש והשליטה הינן קריטיות להישרדות בעולם הטבע והדין, בעוד העבודה והשמירה, הינן תכונות מפתח בעולם הרחמים.
אירועים נפרדים לחלוטין
בעוד פרק א' מתאר את הבריאה הראשונית של העולם כולו, ושל כל המין האנושי, פרק ב' מתאר בריאה מאוחרת יותר ונפרדת לחלוטין של גן העדן ושל איש בשם אדם.
מבנה היחידות – גישה זו רואה בפרקים א' וב' שתי יחידות נפרדות, המתארות אירועים שונים בתכלית. פרק ב' קשור לפרקים שבאים אחריו, ולא לפרק א'.
מדוע התרחשו שתי בריאות?
- נדמה שבעל הואיל משה מציע כי הקדם-אדמים בפרק א' הינם אנשים מסוג שפל יותר מאשר הסוג שהתחיל מאדם. הוא אינו מסביר מדוע ה' הזדקק לשתי בריאות, ולא ברא מלכתחילה יצור מושלם יותר.
- לפי ר' ניסני, אדם נברא באופן ייחודי, והוצב בגן עדן, מאחר והוא יועד להיות אב לגזע מיוחד, שהובחן משאר האנושות שכבר נבראה קודם לכן.
סדר הבריאה – מאחר ושני הפרקים מתארים אירועים נפרדים לחלוטין, אין סיבה כי סדר הבריאה יהיה אותו הדבר בשניהם.14
שמות ה' – ר' ניסני מציע כי השם א-לוהים מתקשר לא-ל אוניברסלי, ולכן משתמשים בשם זה כאשר דנים בבריאת העולם בכללותה. לעומת זאת, שם ה' מתקשר להשגחה פרטית, ולכן נוסף כאשר מתארים את בריאתו של גזע לו ה' דואג במיוחד ואיתו הוא משוחח.
"צֶלֶם אֱ-לֹהִים" לעומת "נִשְׁמַת חַיִּים" – בעל הואיל משה טוען שגם אלו שנבראו לפני אדם, וגם אלו שנבראו אחריו, נבראו "בצלם א-לוהים", עם היכולת לשלוט באחרים, אך רק באדם ובצאצאיו ה' הפיח נשמת חיים, ובכך עשה אותם נבונים יותר וקרובים יותר לה'.
יצירת הזכר והנקבה - ביחד או בנפרד? בפרק א', כאשר האנושות נבראת בכללותה, הזכר והנקבה נבראים בו זמנית מאחר ופריה ורביה הינם קריטיים לשימור המין. אולם, כאשר ה' בורא את אדם, אין סיבה מיוחדת לברוא את חווה יחד עמו.
"זָכָר וּנְקֵבָה" לעומת איש ואשה – בעל הואיל משה מציע כי ייתכן שהקדם-אדמים הפחותים, קיימו יחסי מין רק מתוך תשוקה חייתית לכן נקראו זכר ונקבה. אדם, לעומתם, חיפש בחווה שותפה רוחנית.
הפעלים השונים (עשה/ברא לעומת יצר) – בפרק א', כאשר ה' בורא יש מאין, הפעלים הראויים הם "עשה" ו"ברא". לעומת זאת, הייצורים בפרק ב' נוצרו מחומר שכבר נברא, ולכן הפועל המתאים יותר בהקשר זה הוא "יצר".
ציוויים לאדם: לכבוש או לשמור? ה' מברך את המין האנושי כולו שיתרבה, וממקם אותו בפסגת הבריאה, כשולט על היצורים הפחותים ממנו. בפרק ב', לעומת זאת, ה' נותן לאדם הוראות ספיציפיות, הוראות שכוונו אליו בלבד במשכנו הייחודי, גן העדן.
ראיות לקיומם של אנשים רבים – ר' ניסני מגבה את טענתו כי אנשים רבים היו קיימים מלבד אדם וחווה בעזרת ההוכחות הבאות:
- "כָל מֹצְאִי יַהַרְגֵנִי" – קין מקונן לאחר עונשו על שהרג את הבל כי כל מי שימצא אותו יהרוג אותו, קינה שניתן להבין רק על רקע ההנחה כי קיימים בעולם אנשים אחרים.
- צאצאים – בהנחה ולא היו עוד אנשים בעולם מלבד אדם, חווה, וילדיהם, עם מי קין התחתן וכיצד היו לו צאצאים?15
- "וַיְהִי בֹּנֶה עִיר" – לאחר שנולד לקין בן, חנוך, הפסוק מציין כי הוא בנה עיר. המילה עיר מתקשרת למקום בו מתגוררים רבים, ולא רק קין ומשפחתו הקרובה.
"לְמִינוֹ" – בהתייחסותם לכל שאר סוגי היצורים החיים (צמחים, דגים, ציפורים, ובעלי חיים) הפסוקים מציינים בפירוש כי ה' יצר כל אחד בהתאם "לְמִינוֹ". אולם, מונח זה נעדר כאשר הפסוקים מתארים את יצירת האנושות, דבר המקשה על הטענה כי גם האנושות נבראה כמין שלם ולא רק כאדם אחד.
זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם – שני הפסוקים הראשונים של פרק ה', אשר מספקים הקדמה לגנאלוגיה של אדם, (ולכן ככל הנראה מתייחסים לאדם המתואר בפרק ב') מקשים גם הם על ר' ניסני, מאחר והמונחים בפרק ה' מקבילים לאלו בהם מתוארת יצירת האנושות בפרק א',16 ולא בפרק ב'. ר' ניסני מציע כי שני הפסוקים הללו נועדו לסכם את כל תיאורי הבריאה בפרקים א'-ד', ולא להוות הקדמה לפרק ה' עצמו.
גילו של העולם – הן בעל הואיל משה והן ר' ניסני טוענים כי ייתכן שיצירת האדם בגן העדן ארעה אלפי שנים לאחר בריאת המין האנושי בכללותו. גישה זו מצליחה ליישב את הפסוקים עם הנתונים המדעיים, על פיהם העולם והאנושות עתיקים בהרבה משעולה מן התיארוך בפסוקים.17
הרשות לאכול בשר – על מנת להסביר את הציוויים השונים הנוגעים לאכילת בשר בפרקים א' וט' בספר בראשית, בעל הואיל משה מציע כי האדם הקדמון צווה לאכול רק צמחים, בעוד לצאצאיהם של אדם וחווה הותר לאכול גם בשר. לדעות נוספות בנושא זה, ראו ההיתר לאכול בשר.
אריכות ימים? ר' ניסני מציע כי סביר להניח שחייהם הארוכים של האנשים הרשומים בדורות שבין אדם לנח, מתייחסים רק לצאצאיו של אדם, ואינם מייצגים את אורך חייהם של שאר האנשים בעולם. מאחר ונוצרו במקור בגן עדן, ואולי אפילו אכלו מעץ החיים, זכו אלו לחיים ארוכים מן הרגיל. אולם, לאורך הדורות צאצאי אדם התחתנו והתערבבו עם בני אדם אחרים ובסופו של דבר אורך החיים של כולם התקצר.
בְּנֵי הָאֱ-לֹהִים ובְּנוֹת הָאָדָם – ר' ניסני טוען כי "בְּנֵי הָאֱ-לֹהִים" בבראשית ו' הינם צאצאי אדם אשר חיו בגן העדן ואכלו מעץ הדעת. הם ניצלו את מעמדם המיוחד ואת הידע שלהם על מנת לקחת לעצמם את הבנות בהן הם חפצו.18 ראו בני הא־להים ובנות האדם להסברים שונים לפסקה החידתית הזו.
