EN/HEע/E

Two Accounts which Yitro Heard

Sources

Shemot 18:1,8-12שמות י״ח:א׳,ח׳-י״ב

(1) Yitro, the kohen of Midyan, Moshe's father-in-law, heard of all that God had done for Moshe, and for Israel His people, how Hashem had brought Israel out of Egypt. (8) And Moshe told his father-in-law all that Hashem had done to Paroh and to the Egyptians for Israel's sake, all the travail that had come upon them on the way, and how Hashem delivered them. (9) And Yitro rejoiced for all the goodness which Hashem had done to Israel, in that He had delivered them out of the hand of the Egyptians. (10) And Yitro said: 'Blessed be Hashem, who has delivered you out of the hand of the Egyptians, and out of the hand of Paroh; who has delivered the people from under the hand of the Egyptians. (11) Now I know that Hashem is greater than all gods; for that which they dealt insolently against them.' (12) And Yitro, Moshe's father-in-law, took a burnt-offering and sacrifices for God; and Aaron came, and all the elders of Israel, to eat bread with Moshe's father-in-law before God.

(א) וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ כִּי הוֹצִיא ה' אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם. (ח) וַיְסַפֵּר מֹשֶׁה לְחֹתְנוֹ אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְפַרְעֹה וּלְמִצְרַיִם עַל אוֹדֹת יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתַם בַּדֶּרֶךְ וַיַּצִּלֵם ה'. (ט) וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ עַל כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הִצִּילוֹ מִיַּד מִצְרָיִם. (י) וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ בָּרוּךְ ה' אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד פַּרְעֹה אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת הָעָם מִתַּחַת יַד מִצְרָיִם. (יא) עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל ה' מִכָּל הָאֱלֹהִים כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם. (יב) וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה עֹלָה וּזְבָחִים לֵאלֹהִים וַיָּבֹא אַהֲרֹן וְכֹל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל לֶאֱכָל לֶחֶם עִם חֹתֵן מֹשֶׁה לִפְנֵי הָאֱלֹהִים.

Shemot 15:14-16שמות ט״ו:י״ד-ט״ז

(יד) שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן חִיל אָחַז יֹשְׁבֵי פְּלָשֶׁת. (טו) אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד נָמֹגוּ כֹּל יֹשְׁבֵי כְנָעַן. (טז) תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ ה' עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ.

Yehoshua 2:9-14יהושע ב׳:ט׳-י״ד

(ט) וַתֹּאמֶר אֶל הָאֲנָשִׁים יָדַעְתִּי כִּי נָתַן ה' לָכֶם אֶת הָאָרֶץ וְכִי נָפְלָה אֵימַתְכֶם עָלֵינוּ וְכִי נָמֹגוּ כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם. (י) כִּי שָׁמַעְנוּ אֵת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ ה' אֶת מֵי יַם סוּף מִפְּנֵיכֶם בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם וַאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם לִשְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן לְסִיחֹן וּלְעוֹג אֲשֶׁר הֶחֱרַמְתֶּם אוֹתָם. (יא) וַנִּשְׁמַע וַיִּמַּס לְבָבֵנוּ וְלֹא קָמָה עוֹד רוּחַ בְּאִישׁ מִפְּנֵיכֶם כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת. (יב) וְעַתָּה הִשָּׁבְעוּ נָא לִי בַּה' כִּי עָשִׂיתִי עִמָּכֶם חָסֶד וַעֲשִׂיתֶם גַּם אַתֶּם עִם בֵּית אָבִי חֶסֶד וּנְתַתֶּם לִי אוֹת אֱמֶת. (יג) וְהַחֲיִתֶם אֶת אָבִי וְאֶת אִמִּי וְאֶת אַחַי וְאֶת (אחותי) אַחְיוֹתַי וְאֵת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם וְהִצַּלְתֶּם אֶת נַפְשֹׁתֵינוּ מִמָּוֶת. (יד) וַיֹּאמְרוּ לָהּ הָאֲנָשִׁים נַפְשֵׁנוּ תַחְתֵּיכֶם לָמוּת אִם לֹא תַגִּידוּ אֶת דְּבָרֵנוּ זֶה וְהָיָה בְּתֵת ה' לָנוּ אֶת הָאָרֶץ וְעָשִׂינוּ עִמָּךְ חֶסֶד וֶאֱמֶת.

Mekhilta DeRabbi Yishmael Yitro Amalek 1מכילתא דרבי ישמעאל יתרו עמלק פרשה א׳

וישמע. מה שמועה שמע ובא, מלחמת עמלק שמע ובא, שהיא כתובה בצדו, דברי ר' יהושע. ר' אלעזר המודעי אומר, מתן תורה שמע ובא, שבשעה שנתנה תורה לישראל זעו כל מלכי האדמה בהיכליהם, שנאמר ובהיכלו כלו אומר כבוד. באותה שעה נתקבצו כל מלכי אומות העולם אצל בלעם הרשע. אמרו לו, בלעם שמא המקום עושה לנו כמו שעשה לדור המבול, שנא' ה' למבול ישב וישב ה' מלך לעולם. אמר להם, שוטים שבעולם, כבר נשבע הקב"ה לנח שאינו מביא מבול לעולם, שנא' כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ. אמרו לו, שמא מבול של מים אינו מביא, מבול של אש מביא. אמר להם, אינו מביא לא מבול של אש ולא מבול של מים, אלא תורה נותן הקב"ה לעמו ולידידיו, שנא' ה' עוז לעמו יתן. כיון ששמעו כולם מפיו הדבר הזה, ענו כולם ואמרו אחר כך, ה' יברך את עמו בשלום, ופנו והלכו איש למקומו. רבי אליעזר אומר, קריעת ים סוף שמע ובא, שבשעה שנקרע ים סוף נשמע מסוף העולם ועד סופו, שנא' ויהי כשמוע כל מלכי האמורי. וכן אמרה רחב הזונה לשלוחי יהושע, כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף מפניכם בצאתכם ממצרים וגו' ונשמע וימס לבבנו ולא קמה עוד רוח באיש מפניכם. אמרו, רחב הזונה בת עשר שנים היתה כשיצאו ישראל ממצרים, וכל מ' שנה שהיו ישראל במדבר זנתה, לסוף נ' שנה נתגיירה, והיא אומרת: רבש"ע, בשלשה דברים חטאתי, בשלשה דברים מחול לי, בחבל בחלון בחומה, שנ' ותורידם בחבל בעד החלון כי ביתה בקיר החומה ובחומה היא יושבת... ר' אליעזר אומר: נאמר למשה אני, אני הוא שאמרתי והיה העולם, אני הוא המקרב ולא המרחק, שנאמר האלוה מקרוב אני נאם ה' ולא אלהי מרחוק. אני הוא שקרבתי את יתרו ולא רחקתיו, אף אתה, כשיבא אדם אצלך להתגייר ואינו בא אלא לשום שמים, אף אתה קרבהו ולא תרחיקהו. מכאן אתה למד, שיהא אדם דוחה בשמאל וימין מקרב, ולא כשם שעשה אלישע לגחזי ודחפו לעולם... ויספר משה לחותנו, למושכו לקרבו לתורה. את כל אשר עשה ה', שנתן תורה לעמו ישראל. את כל התלאה, במצרים. אשר מצאתם, על הים. בדרך, זו מלחמת עמלק. ויצילם ה', הצילם המקום מן הכל. ויחד יתרו על כל הטובה וגו'. ר' יהושע אומר: בטובת המן הכתוב מדבר, אמרו לו: המן הזה שנתן לנו המקום, אנו טועמין בו טעם הפת, טעם בשר, טעם דגים טעם חגבים, טעם כל המטעמים שבעולם, שנאמר טובה, הטובה, כל הטובה, על כל הטובה. ר' אלעזר המודעי אומר: בטובת הבאר הכתוב מדבר; אמרו לו: הבאר הזה שנתן לנו המקום, אנו טועמין בו טעם יין ישן, טעם יין חדש, טעם חלב, טעם דבש, טעם כל הממתקים שבעולם, שנאמר טובה, הטובה, כל הטובה, על כל הטובה. ר' אליעזר אומר: בטובת ארץ ישראל הכתוב מדבר, אמרו לו: עתיד המקום ליתן לנו שש מדות טובות, ארץ ישראל, והעולם הבא, ומלכות בית דוד, ועולם חדש, וכהונה ולויה. לכך נאמר: טובה, הטובה, כל הטובה, על כל הטובה.

Rashi Shemot 18:1,5,8-9רש״י שמות י״ח:א׳,ה׳,ח׳-ט׳

(1) וישמע יתרו AND JETHRO HEARD – What was the particular report which he heard so that he came? — The division of the Red Sea and the war with Amalek (cf. Mekhilta; Zevachim 116a; Jerusalem Talmud Megillah 1,13). יתרו JETHRO – He was called by seven names: Reuel, Jether, Jethro, Hobab, Heber, Keni and Putiel. He was called Jether (from יִתֵּר "to add") because he added (it was through him that there was added) a section to the Torah; viz., that beginning at (21 ff.) "Moreover thou shalt provide". Jethro — so was he called because when he became a proselyte and fulfilled the divine precepts one more letter was added to his name (יתר). Hobab — because he loved (חִבֵּב) the Torah (cf. Mekhilta). — Hobab is certainly identical with Jethro, as it is said, (Judges 4:11) "of the sons of Hobab, the father-in-law of Moses" and therefore it is correct to say that Hobab is one of his names. But as to Reuel there are some who say that he is not identical with Jethro, but that he was Hobab's (Jethro's) father, as may be seen from Numbers 10:29. Then what, according to this view, would be the meaning of (Exodus 2:18) "And they came to Reuel, their father" (from which it would appear that Reuel and Jethro are the same)? It means their grandfather, for children call their grandfather: father. This is to be found in Sifrei (on Numbers 10:29). חתן משה MOSES' FATHER-IN-LAW – Here Jethro prided himself on his relationship to Moses: I, the father-in-law of the king. Previously, however, Moses had made whateve.g.eatness he had hinge upon his relationship to his father-in-law, the chieftain of Midian, as it is said, (Exodus 4:18) "And he returned to Jethro, his father-in-law" (Mekhilta). למשה ולישראל TO MOSES AND TO ISRAEL – Moses alone is of equal in importance to all Israel (Mekhilta). את כל אשר עשה ALL THAT [GOD] HAD DONE for them through the falling of the Manna and through the well (cf. Rashi on Numbers 21:17) and by the defeat of Amalek. כי הוציא ה' וגו' THAT THE LORD HAD BROUGHT FORTH etc. – this was greater than all other things, and is therefore singled out for mention (cf. Mekhilta). (5) אל המדבר INTO THE DESERT – Indeed we know that they were in the wilderness, and it appears unnecessary to state that Jethro came to Moses there. But by stressing this Scripture is speaking in praise of Jethro: that he was living amidst all the splendour that the world could provide, and nevertheless his heart prompted him to go forth into the desert, a waste place, to hearken to the words of the Torah (Mekhilta). (8) ויספר משה לחתנו AND MOSES RELATED TO HIS FATHER-IN-LAW [ALL THAT THE LORD HAD DONE] – in order to allure his heart that he might attach him to the Torah (Mekhilta). את כל התלאה ALL THE TRAVAIL that they had experienced at the Red Sea, and that caused by Amalek. התלאה – The ל and א are part of the primary form of the word and the ת is a formative letter and a part of the primary form of the noun which sometimes is omitted from it. Similar examples are תרומה and תנופה and תקומה and תנואה. (9) ויחד יתרו AND JETHRO REJOICED – This is its literal meaning. A Midrashic comment is: his flesh became full of prickles (חדודין — his flesh crept with horror) — he felt grieved at the destruction of Egypt. That is what people say (what the common proverb says): A proselyte even though his heathen descent dates from as far back as the tenth generation, do not speak slightingly of an Aramean (any non-Jew) in his presence (Sanhedrin 94a). על כל הטובה FOR ALL THE GOODNESS – the goodness in giving the Manna and the well and the Torah — and he rejoiced above all these (more especially), אשר הצילו מיד מצרים THAT HE HAD DELIVERED THEM OUT OF THE HAND OF EGYPT — Until now no slave had ever been able to escape from Egypt because that land was closely shut in on all sides, but these had gone forth six hundred thousand in number (cf. Mekhilta).

(א) וישמע יתרו – קריעת ים סוף ומלחמת עמלק. יתרו – שבעה שמות נקרא' לו רעואל יתר יתרו חובב חבר קיני פוטיאל, יתר על שייתר פרש' אחת בתורה ואתה תחזה (שמות י"ח:כ"א), יתרו, לכשנתגייר הוסיפו לו אות אחת, חובב, שחיבב את התורה חובב הוא יתרו, שנאמר מבני חובב חותן משה (שופטים ד':י"א) ויש אומרים רעוא' אביו של יתרו היה ומהו אומר ותבאנה אל רעואל אביהן (שמות ב':י"ח), שהתינוקות קורין לאבי אביהן אבא, בסיפרי. חתן משה – כאן היה יתרו מתכבד במשה אני חותן המלך ולשעבר היה משה תולה הגדולה בחמיו שנאמר וישב אל יתר חתנו (שמות ד':י"ח). למשה ולישראל – שקל משה כנגד כל ישראל. את כל אשר עשה – להם בירידת המן ובבאר ובעמלק. וכי הוציא י"י וגו' – זו הגדולה על כולן. (ה) אל המדבר – אף אנו יודעין שבמדבר היו, אלא בשבחו של יתרו דבר הכתוב שהיה יושב בכבודו של עולם ונדבו לבו לצאת אל המדבר מקום תהו לשמוע דברי תורה. (ח) ויספר משה לחתנו – למשוך את לבו לקרבו לתורה. ואת כל התלאה – שעל הים ושעל עמלק. התלאה – למ"ד אל"ף הן היסוד של תיבה והתי"ו הוא תיקון, ויסוד הנופל ממנו לפרקים וכן תרומה תקומה תנופה תנואה. (ט) ויחד יתרו – וישמח יתרו, זהו פשוטו, ומדרשו נעשה חידודין חדודין, מיצר על איבוד מצרים, דאמרי אינשי גיורא עד עשרא דרי לא תבזי ארמאה באפיה. על כל הטובה – טובת המן והבאר והתורה, ועל אשר הצילו מיד מצרים, עד עכשיו לא היה עבד יכול לברוח ממצרים שהיתה הארץ מסגרת ואילו יצאו ששים רבוא.

Rashbam Shemot 18:1,8,10רשב״ם שמות י״ח:א׳,ח׳,י׳

(1) אשר ALL THAT GOD HAD DONE FOR MOSES: [The things that God did specifically for Moses were] that Pharaoh did not harm him, and that God caused him to be esteemed among Pharaoh and his courtiers, and that it was through the hands of Moses that God performed miracles for the Israelites. (8) התלאה ALL THE HARDSHIPS THAT HAD BEFALLEN THEM ON THE WAY [AND HOW THE LORD HAD DELIVERED THEM]: That Pharaoh chased after them and that [the people complained about thirst and hunger until] God provided them with water and manna and meat. (10) אשר WHO DELIVERED YOU: i.e. Moses and Aaron, FROM THE EGYPTIANS AND FROM PHARAOH, AND [WHO DELIVERED] THE PEOPLE from the bondage of Egypt.

(א) אשר עשה אלהים למשה – שלא הזיקו פרעה, ושגידלו הקב"ה בעיני פרעה ועבדיו, ועשה לישראל ניסים על ידו. (ח) התלאה אשר מצאתם בדרך – רדיפת פרעה, מים, ומן, ובשר שנתן להם הקב"ה. (י) אשר הציל אתכם – משה ואהרן, מיד מצרים ומיד פרעה, ואת העם – משיעבוד מצרים.

Ibn Ezra Shemot Second Commentary 18:1,8אבן עזרא שמות פירוש שני י״ח:א׳-ח׳

(א) ויתכן היות הלמ"ד בעבור משה וישראל עמו, והטעם על המכות וטביעת פרעה. כי הוציא י"י – השם שנודע על ידי משה כי על יד האותות יצאו. (ח) ויספר – זה הפסוק יורה שפירוש למשה ולישראל בעבורם. התלאה – מגזרת ונלאו מצרים (שמות ז':י"ח), והתא"ו נוסף. והטעם צרה שילאה אדם לסבלה להגידה. והטעם על רדיפת מצרים אחריהם , וביאת עמלק ורעב הקהל וצמאו, ומכולם הצילם השם.

Toledot Yitzchak Shemot 18:8תולדות יצחק שמות י״ח:ח׳

(ח) ויספר משה לחתנו את כל אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים על אדות ישראל את כל התלאה אשר מצאתם בדרך ויצלם ה' ויספר משה לחתנו וגומר. יש ספק מהו החידוש שספר משה לחותנו שכל מה שספר לו ידע קודם שנסע מארצו ולכן בא אל המדבר, שנאמר וישמע יתרו ועוד ברוך יי' אשר הציל וגומר, למה לא בירך את השם בארצו כששמע שם את כל אשר עשה אלהים למשה וגומר. התשובה מה ששמע יתרו בארצו אינו אלא מה שעשה אלהים למשה ולישראל כשהוציא יי' את ישראל ממצרים, וזה הוא שאמר כי הוציא יי' ומה הם הדברים שעשה יי' כשהוציאם ממצרים שנים, אחד הרג בכוריהם השנית שטבעם בים ושניהם נראים עול שהיה מספיק שיוציא את ישראל ממצרים ולא שיעשה לו רעות, ועוד תמה שראה דברים סותרים זה לזה, ראה שכחו גדול שהאלוה שהרג בכורות כח גדול יש לו וכל שכן הפך ים ליבשה והטביעם כל זה מורה כח גדול וגבורה רבה ומי שיש לו כח גדול אין עושה עול, שמי שעושה עול הוא לפי שאין לו כח לעשות מה שרוצה ורוצה למשול, ולזה בא יתרו לדעת מה זה. ומשה רבינו עליו השלום השיב לשתיהם, ואמר ויספר משה לחתנו כל אשר עשה יי' לפרעה ולמצרים על אודות ישראל, ובזה השיב לראשונה שישראל בנו בכורו ואמר הקדוש ברוך הוא לפרעה בני בכורי ישראל ותמאן לשלחו הנה אנכי הורג את בנך בכורך, ולפי שלא שלחם הרג בכוריהם, ואמר עוד את כל התלאה אשר מצאתם בדרך ובזה השיב לשנית למה טבעם בים, שיצא פרעה להרוג לישראל או לטבעם בים ולזה טבע הקדוש ברוך הוא להם, אז שמח יתרו שידע שכראוי עשה הקדוש ברוך הוא בשתיהם, כי קודם זה היה עצב ואז אמר ברוך יי' אשר הציל אתכם, וקודם זה לא בירך כי אמר מי שעושה עול אינו ראוי לברכה, והנה הותרו הספקות.

Sforno Shemot 18:1,8ספורנו שמות י״ח:א׳,ח׳

(א) וישמע יתרו. הנה השמיעה תאמר על הדבר הבלתי הוה בזמן המספר. כי אמנם על הדבר ההוה אז תפל ראיה, לרחוק ולקרוב, כענין "וירא יעקב כי יש שבר במצרים" (בראשית מב, א), "וירא בלק" (במדבר כב, ב), "וראו כל עמי הארץ" (דברים כח, י). ובהיות שיציאת ישראל ממצרים היתה אז דבר הוה, לפיכך אמרו זכרונם לברכה 'מה שמועה שמע? קריעת ים סוף ומלחמת עמלק', מפני ששתי אלה כבר עברו אז. אמנם כשנפרש "כי הוציא" שהוא כמו "כאשר הוציא", יאמר ששמע כל אשר עשה האל יתברך כאשר הוציא את ישראל ממצרים, והם המכות הגדולות והאותות והמופתים וכו'. ולכן נשאו לבו ללכת בעצמו אל המדבר, ולא שלח על ידי שליח למשה את אשתו ואת בניו, כי חפץ לדרוש אלהים, כענין מלך בבל אשר שלח לראות את המופת אשר היה בארץ (דברי הימים ב לב, לא). (ח) את אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים על אודת ישראל. כמשיב נקם לצרי עמו, על דרך "אשיב נקם לצרי" (דברים לב, מא), וזה במה שלקו בגופם על הים, כאמרו "ישלח בם חרון אפו עברה וזעם וצרה משלחת מלאכי רעים" (תהלים עח, מט), ובזה הורה כי בחר בישראל לסגולה מכל העמים. את כל התלאה אשר מצאתם בדרך. ברעב (לעיל טז, ב ג) ובצמא (לעיל טו, כב כה) ובמלחמת עמלק. ויצילם ה'. ובזה הורה השגחתו הפרטית עליהם, וסבת זה בהכרח היות דעותם ומעשיהם נכונים לעבדו שכם אחד.

Sforno Shemot 18:11-12ספורנו שמות י״ח:י״א-י״ב

(יא) כי בדבר אשר זדו עליהם. כי "הציל את העם" (פסוק י) באותו ה"דבר" עצמו "אשר זדו" המצרים "עליהם" של ישראל, כמו "כי יזיד איש על רעהו" (להלן כא, יד), וזה היה שהרג בכוריהם כמו שהרגו המצרים כל הבן הילוד לישראל, והטביעם בים כדרך שהטביעו הם הבנים ביאור, והרג את הבכורות כנגד "בני בכרי ישראל" (לעיל ד, כב) "ותמאן לשלחו" וגו' (שם שם כג), והקשה את לבם אחרי שלא שמעו ברצונם. ובזה הורה גדולתו על כל האלהים, כי לא חשבה שום אומה שיוכל שום אחד מאלהיהם שרי מעלה לשלם מדה כנגד מדה בכל דבר, אבל חשבו שיוכל בדבר אחד מיוחד לו בלבד. (יב) עלה וזבחים לאלהים. לאות קבלת על מלכותו, כענין נעמן באמרו "כי לוא יעשה עוד עבדך עלה וזבח לאלהים אחרים כי אם לה'" (מלכים ב ה, יז). לאכל לחם עם חתן משה. לשמוח עמו על שנכנס תחת כנפי שכינה, כענין "ישמח ישראל בעשיו" (תהלים קמט, ב). לפני האלהים. לפני המזבח אשר עליו הקריבו אותם הזבחים אם שהיה אותו המזבח שבנה משה באבדן עמלק (לעיל יז, טו), אם שהיה זולתו ולא נזכר בנינו. והיתה אכילתם הזבחים לפני המזבח, כענין הנאכלים לפנים מן הקלעים.

Keli Yekar Shemot 18:1כלי יקר שמות י״ח:א׳

את כל אשר עשה אלהים למשה ולישראל עמו. יש בענין זה כמה ספיקות כי בסמוך נאמר ויספר משה לחותנו את כל אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים. מה הוצרך לספר לו הלא כבר שמע יתרו את כל אשר עשה אלהים והכל בכלל. ועוד קשה למה נקט כאן למשה ולישראל, ובסמוך אמר לפרעה ולמצרים. וכאן הזכיר שם אלהים ובסמוך שם המיוחד, וכן בפסוק ראשון כשמזכיר משה וישראל מזכיר שם אלהים, ואחר כך נאמר כי הוציא ה' את ישראל, הרי שכשמזכיר את ישראל לבד הוא מזכיר שם המיוחד פעם אחד כאן, ופעם שני בסמוך ויחד יתרו על כל הטובה אשר עשה ה' לישראל. גם קשה למה לא הזכיר שם גם את משה. ואולי טעמו שנעשה בשרו חדודין על מה שנעשה לישראל אבל לא בעבור משה כי חתנו הוא, ועוד מה שאמר ויספר משה לחותנו וגו' עתה ידעתי כי גדול ה' במה ידע זה עתה ולמה לא ידע זה מיד כששמע את כל אשר עשה ה' למשה ולישראל. ועוד מאחר שנאמר וישמע יתרו את כל אשר עשה אלהים למשה ודאי גם יציאת מצרים בכלל היתה ולמה יצאת וחזר ואמר כי הוציא ה' וגו': להתיר שני ספיקות האלו נקדים שתי הקדמות. האחת היא שהצדיקים מהפכים מדת הדין לרחמים והרשעים בהיפך זה. השניה היא שבזמן ההוא היה בעולם רבים מעמי הארץ שהיו טועים בטעות של מאנ"י, שטען שיש שני אלהות אחד מושל על הטובות ואחד על הרעות, והנה לדעתם הנבערה שניהם חלשים כי המושל על הרעות חכם הוא להרע ולהיטיב אין אתו, ופשיטא שאין ראוי ליכנס תחת כנפיו לקבלו לאלוה כי מי פתי יסור הנה, והמושל על הטובות אין בכוחו להרע אפילו לשונאיהם של המאמינים בו ואם כן שוא עבוד אותו כי מקרה אחד לכל לעובדו ולאשר לא עבדו, ועל כן אין ראוי לקבלו לאלוה, ולקבל שניהם גם כן קשה כי יכחישו זה את זה כי זה יקלל וזה יברך: ועל כן כששמע יתרו מתחילה, את כל אשר עשה אלהים למשה ולישראל עדיין לא שמע כי אם מן הטובות כי למשה ולישראל היטיב בכל מיני טובה, אף על פי ששמע קריעת ים סוף ומלחמת עמלק מכל מקום לא שמע כי אם מה שנקרע הים לישראל והלכו ביבשה, אבל לא שמע עדיין טביעת פרעה וחילו, וכן מלחמת עמלק שמע שבא להרע לישראל וניצולו ממנו, ועל כן הוצרך לפרש ולומר כי הוציא ה' וגו' לומר שלא שמע כי אם מן הטובות דהיינו היציאה ממצרים, וחשב יתרו שמא אלוה זה אינו מושל כי אם על הטובות, ועדיין לא היה מרוצה לקבלו לאלוה כי חשב שמא יש אלהים גדול ממנו המושל על הטובות ועל הרעות כאחד, ולא בא כי אם להשיב בתו לבעלה, אמנם אחר כך כשסיפר משה לחותנו את כל אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים, דהיינו כל הרעות והמכות אשר פעל ה' במצרים ובים סוף, אז ראה ויספרה לאמר הנה זה האלהים מושל על הטובות ועל הרעות כאחד, ועתה ידעתי כי גדול ה' מכל אלהים וראוי לקבלו לאלוה וליכנס בצל כנפיו: ושמא תאמר, דלמא על כל פנים שני אלהות יש שהמושל על הטובות היטיב לישראל והמושל על הרעות הרע לפרעה ולמצרים, על זה אמר כי בדבר אשר זדו עליהם, שהרי אנו רואין שנדונו מדה כנגד מדה בכל מכה ומכה, וזה ודאי לפי שזה המכה בפרעה ובמצרים חפץ בטובתן של ישראל, ולפי שהרע להם פרעה ועשה כנגד רצון האל על כן נידון מדה כנגד מדה, וזה מופת חותך שזה אלהים אשר הרע לפרעה הוא אשר חפץ בטובתן של ישראל ואם כן ודאי מאל אחד יצאו שני הפכים אלו והוא גדול מכל אלהים. והמופת על זה כי בדבר אשר זדו עליהם, כי אילו היה מושל על הרעות לבד אם כן כל עושה רעות יקרא עושה רצונו ולמה הביא אותן רעות כנגד הרעות שעשו לישראל, אלא ודאי שזה האל חפץ בטובתן של ישראל ולהיטיב לטובים, ולכך נאמר ויחד יתרו על כל הטובה, כי אף על פי ששמע כבר מן הטובות מכל מקום לא היה שמח בהם כי שמא באו מן אותו אלהות אשר בידו להיטיב ולא להרע, ואם כן גם לשונאיו ייטיב בהכרח ומה יתרון לבעלי אמונתו, אבל כאשר שמע גם מן הרעות וראה למפרע שהטובות באו מרצונו יתברך על כן היה שמח בהם: והזכיר אצל הטובות שעשה למשה ולישראל שם אלהים כי זכותו של משה בצירוף זכות ישראל גרם להפך מדת הדין לרחמים שבכח שם אלהים עשה להם כל הטובות כמו שנאמר ויסע מלאך האלהים וגו' כי שלוחו של שם אלהים הלך להציל את ישראל, אבל כשמזכיר את ישראל לבד הזכיר שם ה', זה שאמר כי הוציא ה' את ישראל, כי זכותם של ישראל בלא זכות של משה לא היה מספיק להפך דין לרחמים, והיציאה ממצרים היתה לישראל לבד שהרי משה לא היה בכלל שעבוד מצרים. ומטעם זה נאמר גם בסמוך ויחד יתרו על כל הטובה אשר עשה ה' לישראל אשר הצילו מיד מצרים, כי להצלה זו היו ישראל צריכין ולא משה לכך הזכיר שם ה' לבד. אבל הרשעים מהפכים מדת רחמים לדין על כן נאמר ויספר משה לחותנו את כל אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים, כי השם המיוחד המורה על הרחמים עשה להם כל הרעות, שנאמר וישקף ה' אל מחנה מצרים בעמוד אש וענן. ופירוש זה דבר יקר: ואוסיף עוד שנית ידי לבאר שינוי בשמות הקדושים על זה האופן, והוא שלכך הזכיר אצל הטובות שם אלהים ואצל הרעות שם ה' להוציא מלב הטועים האומרים מאחר ששמות חלוקים הם אחד מורה על רחמים ואחד מורה על מדת הדין שמא חס ושלום שתי רשויות יש, על כן הזכיר אצל הטובות שם אלהים ואצל הרעות שם של רחמים להורות שכולם יצאו מן אל אחד והשינוי בא מצד המקבלים, דוגמת אומרם ז"ל (ברכות יב א) שמזכירין מדת יום בלילה ומדת לילה ביום, כדרך שפירשנו למעלה בפרשת בראשית (א ה) על פסוק ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד, וכמו שפירשנו בחיבורינו עוללות אפרים מאמר י"ח על אומרם ז"ל (פסחים נ א) כתיב (זכריה יד ט) ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד אטו האידנא לאו אחד הוא, אמר ר' יוחנן לא כעולם הזה העולם הבא בעולם הזה על בשורות טובות הוא אומר ברוך הטוב והמיטיב ועל בשורות רעות הוא אומר ברוך דיין האמת אבל לעולם הבא כולם יאמרו ברוך הטוב והמיטיב, רצה בזה כי מצד שנראין בעולם הזה פעולות הפכיות להרע ולהיטיב על כן מצאו הטועים מקום לטעות בו ולומר שתי רשויות יש, ולדעתם הנפסדת אין ה' אחד כביכול גם שמו אינו אחד כי התחלפות השמות לקחו להם לראיה, אבל לעולם הבא לא יהיו רק טובות, הנה אז לא יצאו למינות ויכירו וידעו כי ה' אחד ושמו אחד, ולא יצאו עוד למינות ולא יראו פעולות הפכיות, וענין זה ברור ונכון:

Melekhet Machshevet Shemot 18:1מלאכת מחשבת שמות י״ח:א׳

הלכך מעיקרא יתרו כאשר שמע את אשר עשה ה' למשה, כלומר בזכותו ולא בשביל ישראל, כמו שאמר למשה ולישראל עמו, פירוש לפי שהוא עמו, כאשר הוציא ה' את ישראל ממצרים, והכל לא נעשה לולי משה בחירו. אולם משה רבינו ע"ה ידע שהכבוד בא אליו בשביל ישראל (כדבר האמור בדברי חז"ל (לקמן ל"ב) לך רד כי שחת עמך - רד מגדולתך וכו') ספר לחותנו את כל אשר עשה לפרעה ולמצרים על אודות ובשביל ישראל ולא בשבילו. וא"ת מאין לך זה שלא עשה בשבילך הכל? לכך הוסיף את כל התלאה אשר מצאתם בדרך, ירצה הניסים שנעשו להם בדרך המן והבאר והצילם ה' בעצמו וידי משה לא פעלו דבר, שנאמר הנני ממטיר לכם לחם, הנני עומד לפניך שם על הצור. ואם כן הכל בזכות ישראל ולא בזכותי.

Malbim Shemot 18:1,8מלבי״ם שמות י״ח:א׳,ח׳

(א) כי שמע את כל אשר עשה אלהים למשה ולישראל עמו וראה שמשה הוא הקדוש שבו בחר ה' ושכל הנסים נעשו בזכותו, שעז"א למשה ולישראל שהכל בכח משה, ובמדרש שמשה שקול נגד כל ישראל, ועי"ז ראה להכנע לפני איש האלהים, זאת שנית כי הוציא ה' את ישראל ממצרים, שבזה ראה שמה ששלח את צפורה מאתו היה לתכלית נכבד להוציא עם נגש ונענה מעבודת פרך, ולא משנאתו אותה שלחה רק לצורך ענין גדול מאד. והנה לא הזכיר ששמע מה שעשה לפרעה ולמצרים כמ"ש אח"כ (בפסוק ח), וכן מ"ש אשר עשה אלהים למשה כי הוציא ה', שביציאה תפס שם הויה, כי יתרו שהיה כהן לאלילי מדין האמין עד עתה ככל עמי קדם שיש אלהות רבים, כ"א מושל על דבר מיוחד, כי לכל כח מכחות הטבע היו מיחסים אליל מיוחד, רק שיתרו האמין שיש גבוה מעל גבוה מושל על כלם וכמ"ש חז"ל דקרי ליה אלהא דאלהיא, ועל הנסים הפרטים שנעשו למשה ולישראל מהורדת המן והבאר ונצוח עמלק זה יחס לאלהים שהם הכחות הפרטיים המושלים והפועלים, זה על הלחם וזה על המים וזה על המלחמה, אבל על יצ"מ שהיה ביד חזקה ובזרוע נטויה ובאלהי מצרים עשה שפטים, ע"ז שמע כי הוציא ה' [בשם הויה] את ישראל ממצרים, שזה נעשה ע"י אלהא דאלהיא המושל על כל הכחות שהוא שם הויה, וכבר בארנו שפרעה וכל עמי קדם האמינו שיש פועל טוב ופועל רע, כי היה נמנע אצלם שמפועל א' יצאו דברים מתנגדים, וכן חשב יתרו, וע"כ לא נזכר ששמע מן המכות שהוכו פרעה ומצרים כי חשב שזה יצא מפועל הרע, ואדרבה פרעה א"ל ראו כי רעה נגד פניכם וחשב שירע גם לישראל בצאתם, לבד שיתרו שמע הטובות שעשה לישראל בצאתם וראה כי עין ה' עליהם לטובה. ולכן, ויקח יתרו וכו'. (ח) ויספר משה לחותנו. נגד מ"ש למעלה שיתרו שמע את אשר עשה אלהים למשה ולישראל שמשה הוא העיקר שעל ידו נעשה הכל, אמר לו משה שהכל נעשה על אודת ישראל לא בעבורו, וכמ"ש כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל, ונגד מ"ש את אשר עשה אלהים למשה שיתרו חשב שהטובות נעשו ע"י אלהים וכחות המושלים כנ"ל, א"ל משה שהכל נעשה ע"י הויה כי אין עוד מלבדו, ונגד מה שיתרו לא התעורר רק מצד הטוב שנעשה לישראל לא מצד המכות שהכה להמצרים שחשב שהם מפועל הרע, ספר לו משה אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים, שגם זה היה מפועל הטוב כי זה עשה על אודות ישראל, כדי להיטיב לישראל להעניש את נוגשיהם ולהוציאם לחירות, ולראיה ע"ז ספר לו את כל התלאה אשר מצאתם בדרך, ויש הבדל בין קורות ובין מוצאות, שהקורות הם דברים שבאים ע"צ המקרה, ומוצאות הם דברים שאינם מקרים רק מחויבים להיות, שחסרון לחם ומים הם מחויבים להיות במדבר ובכל זה הצילם ה'. וזה ראיה על טובו וחסדו, עד שהכל בא מפועל טוב וחסד ורחמים:

U. Cassuto Shemot 18:1,8-10מ״ד קאסוטו שמות י״ח:א׳,ח׳-י׳

(א) הכתובים שכבר הזכירו את שמו ואת עמדתו של יתרו (פרקים ב'-ד') רחוקים עכשיו, ובינתיים באו סיפורים בעלי חשיבות גדולה שהסיחו מיתרו את דעתו של הקורא; ולפיכך, כשחוזר כאן הכתוב לדבר על יתרו, חוזר ומזכיר במפורט מי הוא איש זה: "וישמע יתרו", שהיה "כהן מדין", איש חשוב בעמו, והיה גם "חותן משה", קרוב קִרבה משפחתית למנהיגם של בני ישראל, את כל אשר עשה אלהים, הכוח האלוהי השולט בעולם, שידיעתו משותפת לכל העמים, למשה, חתנו החביב על לבו והמוזכר משום כך לראשונה, ולישראל עמו של משה, ובפרט דווקא זה שמע, "כי הוציא ה'", אותו האל שבני ישראל מכנים אותו בשם זה, "את ישראל ממצרים". התחלת הסיפור בשם "אלהים", והמשכו בשם זה - ולא בשם ה', חוץ מן הפסוקים המתכוונים להדגיש במיוחד את שם אלוהי ישראל, מוכיחה שאין ממש בהשערתם של כמה חוקרים, שלפיה למדו בני ישראל דווקא מן הקינים להכיר את שם ה'. (ח) "ויספר משה לחותנו את כל" הפרטים על המאורעות אשר שמע עליהם יתרו שמועות כלליות, "את כל אשר עשה ה'" (כאן מדבר משה, ולפיכך בא שם ה', ולא השם הכללי אלהים) "לפרעה ולמצרים על אודות ישראל" (לא בזכותי, מדגיש משה, אלא בזכותו של העם), וגם "את כל התלאה אשר מצאתם בדרך" אחר היציאה ממצרים, רדיפת המצרים, קריעת ים סוף, חוסר המים, חוסר המזון, מלחמת עמלק, ואיך הכל עבר בשלום, "ויצילם ה'". (ט) "ויחד יתרו", כבר שמח על השמועות הכלליות ששמע בתחילה, ועכשיו שמח עוד יותר על הפרטים שהיגיד לו משה על כל הטובה אשר עשה ה' לישראל. (י) "ויאמר יתרו: ברוך ה'", כלומר הלל ותודה לאל אשר אתה קורא לו בשם ה' (על פירוש המילה "ברוך" כהבעת הלל ותודה השווה ברא' י"ד, כ': "וברוך אל עליון אשר מגן צריך בידך"), "אשר הציל אתכם", אותך, משה, ואת אהרן אחיך, "מיד מצרים, ומיד פרעה" - אשר איים עליכם בדין מוות (שמות י', כ"ח), וכמו כן "אשר הציל את העם" וגו'.