Version as of 15:50, 27 April 2019

צרעת

גישות פרשניות

סקירה

בניסיון להבין את טבעה של הצרעת, הפרשנים מתחלקים בין שתי גישות מרכזיות. חז"ל, ובעקבותיהם רב הפרשנים, מבינים שמדובר בעונש שמיימי בעקבות חטאו של האדם. הפרשנים מתבססים על מקרי הצרעת התנ"כיים, שם מפורש שמדובר בעונש על חטא, ומבינים את תהליך ההיטהרות כחזרה בתשובה.

בניגוד אליהם, הרלב"ג מבין את הצרעת כמחלה טבעית בה כל אדם יכול לחלות. לפי הבנתו, הקשר בין הטומאה לבין הנגעים אינו בחטא, כאשר תהליך הטהרה מקביל לטהרה מטומאות אחרות. בנוסף לכך, הטיפול במצורע הוא טיפול רפואי וההיבדלות היא במטרה למנוע הדבקת אחרים במחלה.

עונש שמיימי

הבנת נגעי הצרעת כעונש אלוקי הנשלחים על מנת להזהיר או להעניש על חטא.

מקורות:תוספתא, בבלי, ויקרא רבה, במדבר רבה, תנחומא, רש"י, כוזרי, אבן עזרא, ר׳ יוסף בכור שור, רמב"ם, רמב"ן, אברבנאל, ספורנו, רש״ר הירש

טבעי או על-טבעי? הכוזרי¹, הרמב"ם², הרמב"ן³, והרש"ר הירש⁴ מבינים את הצרעת בכלליותה כעל-טבעית. בניגוד לכך , ניתן להסיק מפירושי האבן עזרא⁵, הבכור שור, האברבנאל והספורנו שלמרות המעורבות האלוקית, צרעת הגוף⁶ היא טבעית או לפחות בעלת אספקטים טבעיים.⁷

על אלו חטאים נענשים בצרעת? פרשנים אלו אינם מסכימים על החטאים הגורמים לאדם להיענש בצרעת, אך רובם מדברים על הוצאת דיבה⁸ או יהירות.⁹ מספר מדרשים¹⁰ כוללים רשימות ארוכות של חטאים אפשריים עליהם נענשים בצרעת¹¹, ביניהם גזל, שפיכות דמים, גסות רוח, שקר, חילול שם ה', גילוי עריות ושבועת שווא.

מקרי צרעת תנ"כיים – בחינת מקרי הצרעת בתנ"ך מהווה חיזוק לשיטה זו, בהם לרוב נאמר מפורשות שאדם נענש בנגעי צרעת בעקבות חטאיו:

במדבר י"ב – לאחר שמדברת לשון הרע על משה, נענשת מרים בצרעת.
שמואל ב' ג' – יואב מקולל על ידי דוד בצרעת לאחר שהראשון הורג את אבנר כנגד רצונו של דוד.
מלאכים ב' ה' – גיחזי מוכה צרעת אחרי שממרה את פי אלישע.
דברי הימים ב' כ"ו – לאחר שהמלך עוזיהו מקטיר קטורת, נענש המלך על יהירותו בצרעת.

נראה שקיים מכנה משותף לחטאים בסיפורים האלו, הקשור במרד בסמכות או ערעורה.¹²

השוואה לצרעת הבגד והבית – על פי רוב הפרושים האלו¹³, הנגעים הנוגפים את ביתו של האדם או את בגדיו מהווים אזהרה, המניעה את האדם לחזרה בתשובה לפני שגופו נפגע¹⁴. האברבנאל מוסיף שהנס הגלוי בצרעת הבית בא ללמדינו על אופיה הניסי של הצרעת באופן כללי¹⁵.

"וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת" – הרמב"ן ¹⁶ מצביע על כך שהשימוש בלשון "וְנָתַתִּי" מרמז שהקב"ה שולח באופן אקטיבי את הנגע, ולא ניתן להסביר אותו באופן טבעי. הרש"ר הירש מוסיף שלמילה "נֶגַע" יש קונוטציה של פגע הנגזר משמיים¹⁷, ולא סתם מחלה גשמית.

למה הצרעת גורמת לטומאה? מקורות אלה עשויים לרמוז שהטומאה מסמלת את זעמו של הקב"ה ודחייתו של החוטא.

השוואה לסוגי טומאה נוספים – רוב הגורמים האחרים לטומאה (יציאות הגוף, לידה ומוות) אינם קשורים לחטא ועונש, אלא מדובר במצבי טבע. על כן, הבנת הצרעת ככזו הופכת את טומאתה ליוצאת דופן.

תפקיד הכהן – האדם הנגוע נבדק על ידי כהן, ולא על ידי רופא, שכן זהו פולחן דתי של חטא וטומאה, ולא מחלה טבעית.¹⁸ ספורנו מוסיף כי הכהן יתפלל למען המצורע בנוסף לכך שיגרום לו לחשוב שנית על מעשיו.

אבחון הטמא וטיפולו – על פי מקורות אלו, קיים קשר בין חטאו של הנגוע לבין מצוות הטמא ותהליך היטהרותו:

מקטעי המתנה של שבעה ימים – מקטעים אלו נועדו לאפשר זמן למצורע לחזור בתשובה וכך למנוע ולהישמר מעונשים נוספים.
שילוח מן המחנה – בעקבות הסוגיה במסכת ערכין, מסביר רש"י שמדובר בעונש של "מידה כנגד מידה". מכיוון שהמצורע גרם להפרדה וניתוק בין הבריות על ידי הלשון הרע שסיפר, עונשו להיות מופרד ומנותק משאר העם. הרש"ר הירש מסביר אחרת וסובר שבושת הבידוד¹⁹ מניעה את האדם לחרטה ולתיקון מידותיו²⁰.
"בְּגָדָיו יִהְיוּ פְרֻמִים וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ" – רש"י, אבן עזרא, בכור שור ואברבנאל מצביעים על כך שאלו מנהגי אבלות. אבן עזרא ואברבנאל מסבירים שהמצורע אבל על חטאיו שגרמו לנגעים, ובכור השור סובר שמדובר באבל על דחייתו של הקב"ה.

היבטים שונים של תהליך הטהרה – פרשנים אלו קוראים באופן דומה היבטים רבים של תהליך ההיטהרות, ככפרה או עונש על חטא:

שילוח הציפורים – הרמב"ן משווה בין הציפורים לבין השעיר המשתלח ביום הכיפורים, ומציע ששניהם מסמלים את הרחקת חטאי האדם²¹. במסכת ערכין מסבירים שהציפורים נבחרות בגלל שהם מצייצות, וכך מזכירים לאדם את חטאיו שדיבר על אחרים.²²
ארז ואזוב – רש"י ור' יוסף בכור שור מציעים שאלו סמלים למעבר ממצב של יהירות²³ למצב של ענווה.²⁴
חוט השני – בכור השור מעיר שצבע השני מסמל חטאים, כדברי הנביא ישעיהו: "אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ".
קורבן חטאת – קורבנות האשם והחטאת הם חלק מתהליך הכפרה של המצורע על חטאיו.

טענות נגד הבנת הנגעים כמחלה רפואית – הרש"ר הירש מתנגד נמרצות להבנה רפואית של הנגע, ומביא הוכחות רבות מהמצוות הקשורות. לדוגמא, הוא מציין את ההסתייגות ההלכתית שאם צרעת מכסה את כל הגוף, האדם אינו טמא. זהו עניין הנוגד את האינטואיציה אילו מדובר בניסיון לבידוד מחלה. באופן דומה, לגבי צרעת הבית, לפני שהכהן נכנס להכריז האם זה טהור או טמא, מיציאים את כל החפציםים מהבית כדי לשמור על טהרתם. אם התהליך נועד למנוע הידבקות או משהו דומה ברובד הגשמי, הוראה זו היתה קשה להבנה ולא הגיונית²⁵.

מחלה טבעית

צרעת היא פגע טבעי, שכל אדם, בין אם חטא ובין אם לא, עלול לחלות בה.

מקורות:ר' יוחנן בבבלי כתובות²⁶, רלב"ג, שד"ל, הרב דוד צבי הופמן

איזו מחלה? מקורות אלו סוברים שכל אחד עלול לחלות בצרעת, אך הם אינם מבקשים לזהות את הצרעת כמחלה מוכרת ספיציפית²⁷.

צרעת הבית וצרעת הבגד – רלב"ג מבקש להסביר באופן טבעי גם את הסוגים האלו של הצרעת, וטוען שחום או לחות יכולים להחליש נכסים טבעיים, ואלו עלולים להירקב או להלבין.²⁸

הבדלים בין טומאות אחרות לטומאת הצרעת – מכיוון שטומאות אחרות (כגון אדם שמת, לידה ויציאות גופניות) נוצרים באופן טבעי ואינם קשורים בהכרח בחטא או בעונש, סביר להניח שטומאת הצרעת אינה שונה.

השגחה פרטית: נגעים ללא חטא?

רלב"ג מאמין שלא כל אחד זוכה בהשגחה פרטית, ואדם יכול לסבול בנסיבות טבעיות מהמחלה.²⁹ לפיכך, אפשרי שאדם יחלה במחלה מגבילה כמו הצרעת, ולא לראותה כעונש שמיימי.
הרד"צ הופמן טוען שלמרות שרוב המחלות באים כעונש, תמיד קיימים מקרים חריגים שלא ניתן להסבירם באופן כזה. יתר על כן, רד"צ מקשה ושואל מדוע רק הצרעת גורמת לטומאה, אם את על המחלות צריך להבין כעונש על חטא. מכאן הוא מסיק שטומאת המצורע לא מגיעה בעקבות חטא.

למה הצרעת גורמת לטומאה? יש מנעד רחב של דעות במקורות אלו להבנת טעם הטומאה:

ריקבון – על פי רלב"ג, רוב הטומאות קשורות בהעדר חיים³⁰, כשנשארת רק הגשמיות של האדם³¹. זה מדגיש שההיבט הפיזי של האדם ("החומר") אינו מרומם, רק רוחו ("צורה") היא נשגבת³². לכן, כאשר תגובה גופנית גורמת לעודף או ריקבון של החומר הפיזי, הופך האדם לטמא.³³ צרעת היא צורה חמורה יותר של ריקבון הגוף, הנובעת בתוך הגוף ומתפשטת בו, ולכן היא גורמת לדרגת טומאה גבוהה.³⁴
חיזוק האמונה בהשגחה אלוהית – שד"ל מציע שבעת העתיקה אנשים טעו והניחו שנגעים בעקבות צרעת הם סימן לזעמו של הקב"ה, והסיקו שהמצורע בוודאי חטא באופן חמור. לכן היתה החברה שסביבו נמנעת באופן טבעי מקשר או מגע עם המצורע.³⁵ יחס כזה, למרות שמבוסס על טעות, גרם לחיזוק האמונה בהשגחה אלוהית בשכר ובעונש, ועל כן התורה איפשרה ליחס להמשיך ומיסדה אותו על ידי הגדרת המצורע כטמא.³⁶
הטומאה כסמלית לחטא – רד"צ מציע שכל הטומאות סמליות לחטאים, ולא פועל יוצא שלהם.³⁷ באופן מציאותי כל מחלה היתה יכולה להיבחר לסמל את החטא, אך הצרעת נבחרה בגלל שהיא מפגינה באופן הטוב ביותר את המסר. אדם שרואה את העיוות שנגרם מנגעיה מקשר את הדבר למוות³⁸ וכך גם לחטא.

סיפורי צרעת מהמקרא – סיפורי הצרעת במקרא מהווים קושי לשיטה זו, שכן שם מפורש שמדובר בעונש שמיימי³⁹.
הפרשנים כאן עשויים לתרץ שבמקרים האלה, הקב"ה מעניש באמצעות מחלה טבעית, כשם שבמקומות אחרים הוא משליך עיוורון או מגיפה על אנשים.

"וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת" – רלב"ג מסביר שהשימוש בפועל "וְנָתַתִּי" לא בהכרח מתאר פעולה אקטיבית של הקב"ה.⁴⁰ ייתכן והצרעת מוסבת כפעולתו מכיוון שהשי"ת הוא התכלית המפעילה את כל העולם.⁴¹

תפקידי הכהן – הכהן מעורב, לא בגלל צורך בכפרה, אלא משום שהמחלה גורמת לטומאה והטיפול בתחום זה הוא תפקידו. רלב"ג מוסיף שהכהן לא חייב בעצמו לאבחן את הצרעת בפועל, אלא רק להכריז על הטומאה.

כולו הפך לבן – הרש"ר הירש מקשה על גישה זו ומביא הוכחה מדינו של מצורע המכוסה בכל גופו בנגעים ונחשב טהור. דין זה נוגד את ההיגיון הפשוט אילו הטומאה היתה ניסיון לבודד את המצורע כדי שלא לדבק אנשים נוספים. לעומתו, רלב"ג מסביר שמצב כזה מעיד על קירבתו של המצורע להחלמה. לפי הסברו, החמימות הטבעית של האדם הרחיקה את המחלה לקצה הגוף, ובקרוב הנגעים יעלמו לחלוטין.

היבטים שונים של תהליכי הטומאה והטהרה – שד"ל סובר שהלכות הצרעת נועדו לחזק את אמונתם (המוטעית) של אנשים שהנגעים הגיעו כעונש על חטא, וכך לחזק את האמונה בשכר ועונש שמיימיים. מכיוון שכך, הוא מבין היבטים רבים בתהליך הטומאה והטהרה כסמליים לחטא או לכפרה⁴², בדומה לאלו הסוברים שצרעת היא "עונש שמיימי"⁴³. בניגוד אליו, רלב"ג מנתק את התהליך מענייני כפרה ומבין היבטים מסויימים כרפואיים ואחרים כחינוכיים⁴⁴. ייתכן גם שמרכיבים מסויימים בטקס נחשבים נורמליים, והם מוכרים מתהליכי טהרה רבים:

בידוד והרחקה – רלב"ד לשיטתו, סובר ששילוח המצורע מהמחנה הוא צעד הכרחי למניעת התפשטות המחלה והדבקת נוספים.
זמן המתנה של שבעה ימים –
רלב"ג מציע שזוהי תקופת זמן טבעית לראות התפתחות של מחלה, ולתסמינים מסויימים להתגלות. לחילופין, ניתן להבין את שבעת הימים כתבנית זמנים תיפוסית המוכרת מטומאות אחרות.
"בְּגָדָיו יִהְיוּ פְרֻמִים וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ וְעַל שָׂפָם יַעְטֶה" – רלב"ג מבין הנחיה זו כקשורה לטומאתו של המצורע ולא למחלה בעצמה. הוא מציע שמעשים אלה אמורים להזכיר לאדם את שפלות הרובד הגשמי שהביאו אותו למצב הזה. דרך נוספת להבין את ההנחיות האלה בגישה פרשנית זו היא כמו אבן עזראVayikra 13:2Vayikra 13:45Vayikra 14:4,7,10אודות ר' אברהם אבן עזרא, שכיסוי הפה נועד למנוע התפשטות של הנגעים והדבקת הסובבים.
שריפת הבגד והריסת הבית – גם את אלו ניתן להסביר כצעדי מניעה כנגד התפשטות המחלה.⁴⁵
חוט השני, אזוב וארז – מכיוון שבשלב הזה המצורע כבר החלים, ייתכן ולחפצים האלו אין משמעות רפואית, אלא חלק מהותי של תהליך הטהרה. העובדה שניתן למצוא את אותה השלישייה בדיני פרה אדומה מחזקים את הטענה שזהו מרכיב סטנדרתי של התהליך.
שילוח הציפור – ייתכן וגם שלב זה קשור לתהליך הטהרה ולא למימד הרפואי שכן אנו מוצאים טקס דומה בשילוח השעיר בעבודת יום הכיפורים. ראו את דברי הרשב"ם המקשר בין שני הטקסים האלה, ומבין את שניהם כתהליכי היטהרות. לחילופין, כמו שמציע אבן עזראVayikra 14:4,7,10אודות About R. Avraham ibn Ezra, ייתכן שהציפורים נשלחות לאזור שאינו מיושב כדי להבטיח שהמחלה לא תתפשט.
חיים - מים חיים וציפור חיה – ייתכן כי החזרתיות והדגש על "חיים" משמש כניגוד לריקבון, שנוצר מנגעי הצרעת, המסמל מוות.
גילוח השיער – רלב"ג לשיטתו סובר שמכיוון שהשיער צמח בזמן המחלה מ"דם מעופש" יש צורך להסירו על מנת להיטהר.
הימנעות מיחסי אישות⁴⁶ – רלב"ג סובר שקיום יחסים במצבו הנוכחי עלול להליש את המצורע ולגרום לחזרת המחלה.
קרבן חטאת – טומאות אחרות⁴⁷ גם כן מצריכות הקרבת חטאת, למרות שלא ברור שנעשה חטא. לפיכך, בכל המקרים האלו, הקורבן אינו קשור בכפרה.

¹² ראו מ. בן ישר, "נגע הצרעת – על שום מה", אשר מנסה להראות כי גם מקרים אחרים של צרעת קשורים לנושא זה. הוא מציע שכאשר ה' שולח נגע בידו של משה (שמות ד׳:א׳-ז׳), יכול להיות שזה נובע ממרד דומה נגד הסמכות, כלומר: ההיסוס של משה להקשיב לציוויו של ה' ולצאת למשימתו מבטאים משהו דומה. באופן דומה, אף על פי שהטקסט אינו מציין את הסיבה לצרעת נעמן (מלכים ב׳ ה׳) או לצרעתם של ארבעת המצורעים (מלכים ב׳ ז׳), מציע בן ישר כי שתי התקריות מובילות להפגנת כוחו של דברו של הנביא. כאשר מבקש נעמן להירפא, אלישע קובע, "יָבֹא נָא אֵלַי וְיֵדַע כִּי יֵשׁ נָבִיא בְּיִשְׂרָאֵל". באופן דומה משחקים ארבעת המצורעים תפקיד בסיום הרעב, המאשר את הנבואה הקודמת של אלישע.

²⁷ לאורך הדורות, רבים ניסו למצוא את מחלת העור שתסמיניה זהים לצרעת המקראית, אך ללא הצלחה. בוולגטה ובתרגום השבעים תורגמה המילה צרעת למילה הלועזית "lepra", ומאוחר יותר הבינו את זה כמחלה המוכרת, "leprosy" באנגלית. סביר להניח שלא מדובר באותה מחלה, שכן לצרעת המודרנית תסמינים רבים נוספים שאינם קשורים לאלו של הצרעת המקראית, ביניהם: חולשת שרירים, אובדן תחושה, בעיות עיניים ועוד. בנוסף לכך, תקופת הדגירה הארוכה וההתפתחות האיטית של המחלה אינם מתאימים למקטעי ההמתנה של שבעה ימים בין בדיקה לבדיקה. יתר על כן, מחלת הנסן לא היתה מוכרת במזרח התיכון עד ימיו של אלכסנדר הגדול.

⁴² הוא מבין את הרחקת המצורע, נתיצת הבית ושריפת הבגד כסמלים ל"גערת האל ונזיפתו". תולעת השני, עץ הארז והאזוב מסמלים את העוונות (השני) - הגדולים (הארז) והקטנים (האזוב) הדרושים כפרה. הכפרה נעשית על ידי הטקס עם שתי הציפורים. הציפור הנשחטת היא חליפתו של המצורע והציפור החיה מסמלת את כפרתו. בהתחלה היא קשורה לחטאיו (לשני, לארז ולאזוב) ולאחר מכן למים החיים ולדם כסמל להיטהרות. לבסוף, הציפור משוחררת כסמל להתרת המצורע לשוב למחנה ישראל. לסיום, המצורע מביא את קורבנות החטאת כאות להכנעתו מול הקב"ה, ובקשתו לסליחה ולמחילה.

@@ Line 58: / Line 58: @@
 <li><b>הטומאה כסמלית לחטא</b>&#160;– רד"צ מציע שכל הטומאות סמליות לחטאים, ולא פועל יוצא שלהם.<fn>טומאה הנובעת ממגע במת מסמלת חטאים בין אדם למקום, טומאה מיציאות הגוף מסמלת חטאי תאווה והצרעת מסמלת את החטאים שבין אדם לחבירו. לכן, הטמאים מהסיבה הראשונה מורחקים רק מהמקדש, והאחרונים מורחקים ממחנה ישראל כולו. מכיוון שכל סוגי הטמאים היו מורחקים מהמקדש, דיני הטומאה והטהרה שימשו כתזכורת לחברה כולה להתרחק מן העבירה ומסמליה ולזכור את משימתם הקדושה.</fn> באופן מציאותי כל מחלה היתה יכולה להיבחר לסמל את החטא, אך הצרעת נבחרה בגלל שהיא מפגינה באופן הטוב ביותר את המסר. אדם שרואה את העיוות שנגרם מנגעיה מקשר את הדבר למוות<fn>ראו את דברי אהרון אודות מרים אחותו: "אַל נָא תְהִי כַּמֵּת".</fn> וכך גם לחטא.</li>
 </ul></point>
-	<point><b>סיפורי צרעת מהמקרא</b> – סיפורי הצרעת במקרא מהווים קושי לשיטה זו, שכן שם מפורש שמדובר בעונש שמיימי<fn>See the examples of Miryam, Yoav, Geichazi, and Uziyahu, discussed above. On the other hand, Tanakh does not explain why Na'aman (Melakhim II 5) or the four metzoraim of Melakhim II 7 were afflicted, allowing for the possibility that they contracted the disease naturally. In Shemot 4, Hashem gives Moshe a sign in the form of tzara'at on his hand. This is clearly a supernatural event, but from the simple reading of the verses it, too, is unconnected to sin.</fn>.<br/>&#160;הפרשנים כאן עשויים לתרץ שבמקרים האלה, הקב"ה מעניש באמצעות מחלה טבעית, כשם שבמקומות אחרים הוא משליך עיוורון או מגיפה על אנשים.</point>
+	<point><b>סיפורי צרעת מהמקרא</b> – סיפורי הצרעת במקרא מהווים קושי לשיטה זו, שכן שם מפורש שמדובר בעונש שמיימי<fn>ראו לדוגמא את סיפורה של מרים, יואב, גיחזי ועוזיהו המובאים לעיל. מצד שני, התנ"ך לא מסביר מדוע נעמן (מלאכים ב' ה') או ארבעת המצורעים במלכים ב' ז' נפגעים, ונשאר פתח להבין שהם נדבקו במחלה באופן טבעי. בפרשת שמות, פרק ד', הקב"ה נותן למשה צרעת על ידו כאות. כאן כמובן שמדובר בנס על-טבעי, אך בקריאה פשוטה לא ניתן להצביע על קשר בין הצרעת לחטא.</fn>.<br/>&#160;הפרשנים כאן עשויים לתרץ שבמקרים האלה, הקב"ה מעניש באמצעות מחלה טבעית, כשם שבמקומות אחרים הוא משליך עיוורון או מגיפה על אנשים.</point>
-	<point><b>"וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת"</b> – רלב"ג מסביר שהשימוש בפועל&#160;"וְנָתַתִּי" לא בהכרח מתאר פעולה אקטיבית של הקב"ה.<fn>He does also allow for the possibility that Divine providence is at work, either to help people find hidden treasure as suggested in <a href="VayikraRabbah17-6" data-aht="source">Vayikra Rabbah 17:6</a>, or to protect the owners in a case where their wall is unstable.&#160; [Due to the laws of <i>tzara'at</i> they will need to break it, preventing it from later falling down on them.] Interestingly, Ralbag does not raise the commonly suggested possibility that that this could be a Divine warning to repent.&#160; This might relate to Ralbag's understanding of individual providence, which would be merited only by an extremely righteous individual, and not by a sinner who was unworthy of a miraculous warning.</fn>&#160;ייתכן והצרעת מוסבת כפעולתו מכיוון שהשי"ת הוא התכלית המפעילה את כל העולם.<fn>He writes, "כי הוא סיבה לכל מה שיתחדש באופן־מה, ואף על פי שאין הרע מתחדש ממנו בעצמוּת".&#160; See Shadal who explains similarly regarding the <a href="Hardened Hearts" data-aht="page">Hardening of Paroh's Heart</a>. He claims that the action is attributed to Hashem even though Paroh hardened his own heart because Hashem is the ultimate cause of all that happens.&#160; He suggests that it is specifically strange events that are assigned to the hand of God, as they are incomprehensible without postulating Hashem's intervention.&#160; Here, too, one might posit that <i>tzara'at</i> of the house seems miraculous (despite it really being due to natural causes) and is therefore attributed to Hashem.</fn></point>
+	<point><b>"וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת"</b> – רלב"ג מסביר שהשימוש בפועל&#160;"וְנָתַתִּי" לא בהכרח מתאר פעולה אקטיבית של הקב"ה.<fn>הוא גם מציע את האפשרות שמדובר בהשגחה אלוקית כדי למצוא אוצר גנוז, כפי שמציע מדרש&#160;<a href="VayikraRabbah17-6" data-aht="source">ויקרא רבה י״ז:ו׳</a>, או כדי להגן על בעל הבית במקרה שהקיר אינו יציב [מכיוון שמצוותם לשבור את הקיר הנגוע וכך הם מונעים נפילה עתידית]. מעניין שהרלב"ג אינו מעלה את האפשרות הנפוצה שזוהי אזהרה אלוקית לחזור בתשובה. ייתכן וזה מתקשר לדרך בה מבין&#160;הרלב"ג השגחה פרטית, בה זוכים רק צדיקים ולא כל חוטא יהיה זכאי לאזהרה ניסית.&#160;</fn>&#160;ייתכן והצרעת מוסבת כפעולתו מכיוון שהשי"ת הוא התכלית המפעילה את כל העולם.<fn>He writes, "כי הוא סיבה לכל מה שיתחדש באופן־מה, ואף על פי שאין הרע מתחדש ממנו בעצמוּת".&#160; See Shadal who explains similarly regarding the <a href="Hardened Hearts" data-aht="page">Hardening of Paroh's Heart</a>. He claims that the action is attributed to Hashem even though Paroh hardened his own heart because Hashem is the ultimate cause of all that happens.&#160; He suggests that it is specifically strange events that are assigned to the hand of God, as they are incomprehensible without postulating Hashem's intervention.&#160; Here, too, one might posit that <i>tzara'at</i> of the house seems miraculous (despite it really being due to natural causes) and is therefore attributed to Hashem.</fn></point>
 	<point><b>תפקידי הכהן</b> – הכהן מעורב, לא בגלל צורך בכפרה, אלא משום שהמחלה גורמת לטומאה והטיפול בתחום זה הוא תפקידו. רלב"ג מוסיף שהכהן לא חייב בעצמו לאבחן את הצרעת בפועל, אלא רק להכריז על הטומאה.</point>
 	<point><b>כולו הפך לבן</b> – הרש"ר הירש מקשה על גישה זו ומביא הוכחה מדינו של מצורע המכוסה בכל גופו בנגעים ונחשב טהור. דין זה נוגד את ההיגיון הפשוט אילו הטומאה היתה ניסיון לבודד את המצורע כדי שלא לדבק אנשים נוספים. לעומתו, רלב"ג מסביר שמצב כזה מעיד על קירבתו של המצורע להחלמה. לפי הסברו, החמימות הטבעית&#160;של האדם הרחיקה את המחלה לקצה הגוף, ובקרוב הנגעים יעלמו לחלוטין.</point>
-	<point><b>היבטים שונים של תהליכי הטומאה והטהרה</b> – שד"ל סובר שהלכות הצרעת נועדו לחזק את אמונתם (המוטעית) של אנשים שהנגעים הגיעו כעונש על חטא, וכך לחזק את האמונה בשכר ועונש שמיימיים. מכיוון שכך, הוא מבין היבטים רבים בתהליך הטומאה והטהרה כסמליים לחטא או לכפרה<fn>הוא מבין את הרחקת המצורע, נתיצת הבית ושריפת הבגד כסמלים ל"גערת האל ונזיפתו". תולעת השני, עץ הארז והאזוב מסמלים את העוונות (השני) - הגדולים (הארז) והקטנים (האזוב) שדרושים כפרה. הציפור הנשחטת היא חליפתו של המצורע וזו החיה מסמלת את כפרתו.<br/>. This comes via the ritual of the two birds. The bird which is killed acts as a substitute for the life of the metzora, while the one left alive represents the purified person. It is first connected to his sins (the scarlet thread, cedar, and hyssop) and then placed in living water and blood as a sign of purification. Finally, it is let free as a sign that the metzora is welcome to return to the camp. Last, the sin-offerings are brought as the metzora submits himself to Hashem, requesting that Hashem's anger cease and that he no longer be distanced from Him.</fn>, בדומה לאלו הסוברים שצרעת היא "עונש שמיימי".<fn>As R. D"Z Hoffmann views the impurity as being symbolic of sin, he, too, reads certain aspects of the process in the same manner. Thus, he too highlights that the isolation from the camp is symbolic of having sinned against society.</fn> בניגוד אליו, רלב"ג מנתק את התהליך מענייני כפרה ומבין היבטים מסויימים כרפואיים ואחרים כחינוכיים<fn>In line with his understanding of impurity, he claims that several parts of the ceremony are aimed at highlighting the unworthiness of the material aspects of man's being and how it is the cause of the tragedies which befall him.</fn>. ייתכן גם שמרכיבים מסויימים בטקס נחשבים נורמליים, והם מוכרים מתהליכי טהרה רבים:&#160;<br/>
+	<point><b>היבטים שונים של תהליכי הטומאה והטהרה</b> – שד"ל סובר שהלכות הצרעת נועדו לחזק את אמונתם (המוטעית) של אנשים שהנגעים הגיעו כעונש על חטא, וכך לחזק את האמונה בשכר ועונש שמיימיים. מכיוון שכך, הוא מבין היבטים רבים בתהליך הטומאה והטהרה כסמליים לחטא או לכפרה<fn>הוא מבין את הרחקת המצורע, נתיצת הבית ושריפת הבגד כסמלים ל"גערת האל ונזיפתו". תולעת השני, עץ הארז והאזוב מסמלים את העוונות (השני) - הגדולים (הארז) והקטנים (האזוב) הדרושים כפרה. הכפרה נעשית על ידי הטקס עם שתי הציפורים. הציפור הנשחטת היא חליפתו של המצורע והציפור החיה מסמלת את כפרתו. בהתחלה היא קשורה לחטאיו (לשני, לארז ולאזוב) ולאחר מכן למים החיים ולדם כסמל להיטהרות. לבסוף, הציפור משוחררת כסמל להתרת המצורע לשוב למחנה ישראל. לסיום, המצורע מביא את קורבנות החטאת כאות להכנעתו מול הקב"ה, ובקשתו לסליחה ולמחילה.</fn>, בדומה לאלו הסוברים שצרעת היא "עונש שמיימי"<fn>מכיוון שהרד"צ מבין את הטומאה כסמלית לחטא, גם הוא מבין היבטים מסויימים של תהליך הטהרה בהקשר זה. כך גם הוא מבין את ההרחקה מהמחנה כסמלית לחטאים שבין אדם לחבירו.</fn>. בניגוד אליו, רלב"ג מנתק את התהליך מענייני כפרה ומבין היבטים מסויימים כרפואיים ואחרים כחינוכיים<fn>בהתאם להבנתו את הטומאה, הוא טוען שחלקים מהטקס נועדו להדגיש את שפלותו של חומריות האדם וכיצד היא הגורם לטרגדיות המתרחשות סביבו.</fn>. ייתכן גם שמרכיבים מסויימים בטקס נחשבים נורמליים, והם מוכרים מתהליכי טהרה רבים:&#160;<br/>
 <ul>
 <li><b>בידוד והרחקה</b>&#160;– רלב"ד לשיטתו, סובר ששילוח המצורע מהמחנה הוא צעד הכרחי למניעת התפשטות המחלה והדבקת נוספים.</li>
@@ Line 68: / Line 68: @@
 <li>רלב"ג מציע שזוהי תקופת זמן טבעית לראות התפתחות של מחלה, ולתסמינים מסויימים להתגלות. לחילופין, ניתן להבין את שבעת הימים כתבנית זמנים תיפוסית המוכרת מטומאות אחרות.</li>
 <li><b>"בְּגָדָיו יִהְיוּ פְרֻמִים וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ וְעַל שָׂפָם יַעְטֶה"</b> – רלב"ג מבין הנחיה זו כקשורה לטומאתו של המצורע ולא למחלה בעצמה. הוא מציע שמעשים אלה אמורים להזכיר לאדם את שפלות הרובד הגשמי שהביאו אותו למצב הזה. דרך נוספת להבין את ההנחיות האלה בגישה פרשנית זו היא כמו <multilink><a href="IbnEzraVayikra13-2" data-aht="source">אבן עזרא</a><a href="IbnEzraVayikra13-2" data-aht="source">Vayikra 13:2</a><a href="IbnEzraVayikra13-45" data-aht="source">Vayikra 13:45</a><a href="IbnEzraVayikra14-4710" data-aht="source">Vayikra 14:4,7,10</a><a href="R. Avraham ibn Ezra" data-aht="parshan">אודות ר' אברהם אבן עזרא</a></multilink>, שכיסוי הפה נועד למנוע התפשטות של הנגעים והדבקת הסובבים.</li>
-<li><b>שריפת הבגד והריסת הבית</b>&#160;– גם את אלו ניתן להסביר כצעדי מניעה כנגד התפשטות המחלה.<fn>ראו את דברי האברבנאל המציע הסבר זה להבנת הציווי להנחת הבגד.See Abarbanel who offers this reasoning to explain the need to first confine the clothing, though he reads the actual burning as a result of their impure state. Ralbag himself explains that the clothing are burned as a further reminder of the worthlessness of the "material".</fn>&#160;</li>
+<li><b>שריפת הבגד והריסת הבית</b>&#160;– גם את אלו ניתן להסביר כצעדי מניעה כנגד התפשטות המחלה.<fn>ראו את דברי האברבנאל המציע הסבר זה להבנת הציווי להנחת הבגד, למרות שאת שריפתו מבין כתוצאה מהגדרתם כטמאים. הרלב"ג מציע ששריפת הבגד היא "להעיר על חסרון החומר".</fn>&#160;</li>
 <li><b>חוט השני, אזוב וארז</b>&#160;– מכיוון שבשלב הזה המצורע כבר החלים, ייתכן ולחפצים האלו אין משמעות רפואית, אלא חלק מהותי של תהליך הטהרה. העובדה שניתן למצוא את אותה השלישייה בדיני פרה אדומה מחזקים את הטענה שזהו מרכיב סטנדרתי של התהליך.</li>
 <li><b>שילוח הציפור</b>&#160;– ייתכן וגם שלב זה קשור לתהליך הטהרה ולא למימד הרפואי שכן אנו מוצאים טקס דומה בשילוח השעיר בעבודת יום הכיפורים. ראו את דברי הרשב"ם המקשר בין שני הטקסים האלה, ומבין את שניהם כתהליכי היטהרות. לחילופין, כמו שמציע <multilink><a href="IbnEzraVayikra14-4710" data-aht="source">אבן עזרא</a><a href="IbnEzraVayikra14-4710" data-aht="source">Vayikra 14:4,7,10</a><a href="R. Avraham ibn Ezra" data-aht="parshan">אודות About R. Avraham ibn Ezra</a></multilink>, ייתכן שהציפורים נשלחות לאזור שאינו מיושב כדי להבטיח שהמחלה לא תתפשט.</li>

Difference between revisions of "Tzara'at/2/he"

Version as of 15:50, 27 April 2019

צרעת

גישות פרשניות

סקירה

עונש שמיימי

מחלה טבעית

Navigation menu

Personal tools

Namespaces

Variants

Views

More

Search

Navigation

Tools