Difference between revisions of "Tzara'at/2/he"
< Tzara'at
Jump to navigation
Jump to search
Rose.Kochin (talk | contribs) m |
m (Text replacement - "Seforno" to "Sforno") |
||
| (42 intermediate revisions by 2 users not shown) | |||
| Line 3: | Line 3: | ||
<page type="Approaches"> | <page type="Approaches"> | ||
<h1>צרעת</h1> | <h1>צרעת</h1> | ||
| − | |||
<div class="overview"> | <div class="overview"> | ||
<h2>סקירה</h2> | <h2>סקירה</h2> | ||
| − | <p>בניסיון להבין את | + | <p>בניסיון להבין את אופייה של הצרעת, הפרשנים מתחלקים בין שתי גישות מרכזיות. חז"ל, ובעקבותיהם רוב הפרשנים, מבינים שמדובר בעונש שמיימי בעקבות חטאו של האדם. פרשנים אלו מתבססים על מקרי הצרעת בתנ"ך שבהם מפורש שמדובר בעונש על חטא, והם מבינים את תהליך ההיטהרות כתהליך של חזרה בתשובה.</p> |
| − | <p> | + | <p>לעומתם, רלב"ג מבין את הצרעת כמחלה טבעית בה כל אדם יכול לחלות. לפי הבנתו, טומאת צרעת, כמו טומאות אחרות, אינה נובעת מחטא. לכן, הרבה מפרטי המגבלות של המצורע הם רפואיים ונועדו למנוע הדבקת אחרים במחלה, בעוד שאחרים הם טקסי טיהור רגילים שנמצאים גם בטומאות אחרות.</p></div> |
| − | |||
<approaches> | <approaches> | ||
<category>עונש שמיימי | <category>עונש שמיימי | ||
| − | <p> | + | <p>צרעת נשלחת כעונש א-לוהי על מנת להזהיר או להעניש על חטא.</p> |
| − | <mekorot><multilink><a href="ToseftaNegaim6-6" data-aht="source">תוספתא</a><a href="ToseftaNegaim6-6" data-aht="source">נגעים | + | <mekorot><multilink><a href="ToseftaNegaim6-6" data-aht="source">תוספתא</a><a href="ToseftaNegaim6-6" data-aht="source">נגעים ו':ו'</a><a href="Tosefta" data-aht="parshan">אודות התוספתא</a></multilink>, <multilink><a href="BavliYoma11b" data-aht="source">בבלי</a><a href="BavliYoma11b" data-aht="source">יומא י"א:</a><a href="BavliArakhin15b" data-aht="source">ערכין ט"ו:</a><a href="BavliArakhin16a" data-aht="source">ערכין ט"ז.</a><a href="Talmud Bavli" data-aht="parshan">אודות הבבלי</a></multilink>, <multilink><a href="VayikraRabbah17-3" data-aht="source">ויקרא רבה</a><a href="VayikraRabbah17-3" data-aht="source">י"ז:ג'</a><a href="VayikraRabbah17-4" data-aht="source">י"ז:ד'</a><a href="VayikraRabbah17-6" data-aht="source">י"ז:ו'</a><a href="Vayikra Rabbah" data-aht="parshan">אודות ויקרא רבה</a></multilink>, <multilink><a href="BemidbarRabbah7-5" data-aht="source">במדבר רבה</a><a href="BemidbarRabbah7-5" data-aht="source">ז':ה'</a><a href="Bemidbar Rabbah" data-aht="parshan">אודות במדבר רבה</a></multilink>, <multilink><a href="TanchumaTazria10" data-aht="source">תנחומא</a><a href="TanchumaTazria10" data-aht="source">תזריע י'</a><a href="TanchumaMetzora4" data-aht="source">מצרע ד'</a><a href="Tanchuma" data-aht="parshan">אודות התנחומא</a></multilink>,  <multilink><a href="RashiVayikra13-45-46" data-aht="source">רש"י</a><a href="RashiVayikra13-45-46" data-aht="source">ויקרא י"ג:מ"ה-מ"ו</a><a href="RashiVayikra14-4" data-aht="source">ויקרא י"ד:ד'</a><a href="R. Shelomo Yitzchaki (Rashi)" data-aht="parshan">אודות ר' שלמה יצחקי</a></multilink>, <multilink><a href="Kuzari2-58-62" data-aht="source">כוזרי</a><a href="Kuzari2-58-62" data-aht="source">ב':נ"ח-ס"ב</a><a href="R. Yehuda HaLevi" data-aht="parshan">אודות ר' יהודה הלוי</a></multilink>, <multilink><a href="IbnEzraVayikra13-2" data-aht="source">אבן עזרא</a><a href="IbnEzraVayikra13-2" data-aht="source">ויקרא י"ג:ב'</a><a href="IbnEzraVayikra13-45" data-aht="source">ויקרא י"ג:מ"ה</a><a href="IbnEzraVayikra14-4710" data-aht="source">ויקרא י"ד:ד', ז', י'</a><a href="R. Avraham ibn Ezra" data-aht="parshan">אודות ר' אברהם אבן עזרא</a></multilink>, <multilink><a href="RYosefBekhorShorVayikra13-45-46" data-aht="source">ר' יוסף בכור שור</a><a href="RYosefBekhorShorVayikra13-45-46" data-aht="source">ויקרא י"ג:מ"ה-מ"ו</a><a href="RYosefBekhorShorVayikra14-4-7" data-aht="source">ויקרא י"ד:ד'-ז'</a><a href="RYosefBekhorShorVayikra14-21" data-aht="source">ויקרא י"ד:כ"א</a><a href="RYosefBekhorShorVayikra14-53" data-aht="source">ויקרא י"ד:נ"ג</a><a href="R. Yosef Bekhor Shor" data-aht="parshan">אודות ר' יוסף בכור שור</a></multilink>, <multilink><a href="RambamHilkhotTumeatTzaraat16-10" data-aht="source">רמב"ם</a><a href="RambamHilkhotTumeatTzaraat16-10" data-aht="source">הלכות טומאת צרעת ט"ז:י'</a><a href="RambamMorehNevukhim347" data-aht="source">רמב"ם מורה נבוכים ג מ"ז</a><a href="R. Moshe b. Maimon (Rambam, Maimonides)" data-aht="parshan">אודות ר' משה בן מיימון</a></multilink>, <multilink><a href="RambanVayikra13-47" data-aht="source">רמב"ן</a><a href="RambanVayikra13-47" data-aht="source">ויקרא י"ג:מ"ז</a><a href="RambanVayikra14-4" data-aht="source">ויקרא י"ד:ד'</a><a href="RambanVayikra14-18" data-aht="source">ויקרא י"ד:י"ח</a><a href="RambanVayikra14-34" data-aht="source">ויקרא י"ד:ל"ד</a><a href="RambanVayikra14-53" data-aht="source">ויקרא י"ד:נ"ג</a><a href="R. Moshe b. Nachman (Ramban, Nachmanides)" data-aht="parshan">אודות ר' משה בן נחמן</a></multilink>, <multilink><a href="AbarbanelVayikra12" data-aht="source">אברבנאל</a><a href="AbarbanelVayikra12" data-aht="source">ויקרא י"ב</a><a href="AbarbanelVayikra13-1" data-aht="source">ויקרא י"ג:א'</a><a href="AbarbanelVayikra14-33" data-aht="source">ויקרא י"ד:ל"ג</a><a href="R. Yitzchak Abarbanel" data-aht="parshan">אודות ר' יצחק אברבנאל</a></multilink>, <multilink><a href="SfornoVayikra13-2-35" data-aht="source">ספורנו</a><a href="SfornoVayikra13-2-35" data-aht="source">ויקרא י"ג:ב'-ג', ה'</a><a href="SfornoVayikra13-47" data-aht="source">ויקרא י"ג:מ"ז</a><a href="SfornoVayikra14-12" data-aht="source">ויקרא י"ד:י"ב</a><a href="SfornoVayikra14-55" data-aht="source">ויקרא י"ד:נ"ה</a><a href="R. Ovadyah Sforno" data-aht="parshan">אודות ר' עובדיה ספורנו</a></multilink>, <multilink><a href="RSRHirschVayikra13-1" data-aht="source">רש"ר הירש</a><a href="RSRHirschVayikra13-1" data-aht="source">ויקרא י"ג:ב'</a><a href="RSRHirschVayikra13" data-aht="source">ויקרא י"ג, נספח</a><a href="R. Samson Raphael Hirsch" data-aht="parshan">אודות ר' שמשון רפאל הירש</a></multilink></mekorot> |
| − | <point><b>טבעי או על-טבעי?</b> הכוזרי<fn>ר' יהודה הלוי מבין את הצרעת | + | <point><b>טבעי או על-טבעי?</b> הכוזרי,<fn>ר' יהודה הלוי מבין את הצרעת כהשלכה מטפיזית של חטא. בדרך כלל, כאשר השכינה שוכנת בקרב עם ישראל, הם ראויים לזיו א-לוהי מיוחד. אולם, כאשר האדם חוטא, הוא מאבד את הזוהר הזה וההיעדר מתבטא בגופו, בבגדיו, או בביתו, בצורה של צרעת.</fn> רמב"ם,<fn>בהלכות טומאת צרעת, רמב"ם מדבר ספיציפית רק על צרעת הבגדים והבית כדבר על-טבעי, אבל במורה נבוכים הוא מכנה את הנגע בכל צורותיו כנס. הוא מצביע על כך שהתורה אינה מבדילה בין תופעות נגעי העור, אובדן שיער, או נגעי הבית והקירות, ומתייחס לכולם תחת אותו מושג – צרעת. מכיוון שברור ששתי הדוגמאות האחרונות אינן מחלות טבעיות, המסקנה המתבקשת היא שאף אלו המסווגים תחת אותו המונח גם באים באורח ניסי.</fn> רמב"ן,<fn>רמב"ן מתייחס מפורשות לצרעת הבגד והבית: "זה איננו בטבע כלל". בכל זאת, בגלל שאינו מבדיל בין סוגי הצרעת ורואה את כולם כמסר שמיימי וסמל של סילוק השכינה (כשיטת הכוזרי), נראה שלדעתו כל סוגי הצרעת הם תופעה מטאפיזית המעבירים מסר א-לוהי.</fn> ורש"ר הירש<fn>ראו להלן לטענותיו של רש"ר הירש נגד הבנה רפואית של התופעה.</fn> מבינים את הצרעת בכלליותה כעל-טבעית. לעומתם, ניתן להסיק מפירושי אבן עזרא,<fn>הוא אינו אומר זאת מפורשות, אך הוא מציין שהנגע מדבק. כך אבן עזרא מבין את הציווי "ועל שפם יעטה" כאמצעי למניעת התפשטות המחלה המדבקת, ואת שילוח הציפור לשדה (אזור בלתי-מיושב) כדרך להימנע מהדבקת אנשים נוספים.</fn> ר"י בכור שור, אברבנאל, וספורנו שלמרות המעורבות הא-לוהית, צרעת הגוף<fn>למרות זאת, גם אברבנאל וגם ספורנו מבינים את סוגי הצרעת האחרים כניסיים. ספורנו מתאר את צרעת הבגד והבית כ"פלא" (אך מרמז שצרעת הגוף היא טבעית, והנגעים המתוארים בפרק מתייחסים לסוגים ספיציפיים מתוך מחלה כללית יותר). באופן דומה אברבנאל מתאר את צרעת הבית כמתרחש "בדרך הפלא" אך הוא מקדם תיאוריה טבעית יותר לצרעת הבגד ומציע שהיא באה כתוצאה מהתפשטות טבעית של הצרעת שהייתה בגוף האדם לבגדיו.</fn> היא טבעית או לפחות בעלת אספקטים טבעיים.<fn>כתוצאה מכך, מסבירים הפרשנים האחרונים שהיבטים מסויימים של תהליך הטיהור נועדו לצורך רפואי. ר"י בכור שור מציע שבידוד המצורע קשור לאופייה המדבק של הצרעת. באופן דומה מסביר אברבנאל שצריכים להסגיר את הבגדים שלבש המצורע לשבעה ימים כדי לא להידבק מהם פעם נוספת, וכן שכל אדם החוזר למחנה אחרי ימי צרעתו אסור בתשמיש המיטה מכיוון שזה מזיק להחלמתו.</fn></point> |
| − | <point><b>על אלו חטאים נענשים בצרעת?</b> פרשנים אלו | + | <point><b>על אלו חטאים נענשים בצרעת?</b> פרשנים אלו חלוקים לגבי החטאים הגורמים לאדם להיענש בצרעת, אך רובם מדברים על הוצאת דיבה<fn>ראו לדוגמא את דברי ריש לקיש בבבלי ערכין הדורש את המילים: "זאת תהיה תורת <b>המצורע</b> – זאת תהיה תורתו של <b>מוציא שם רע</b>". מדרש ויקרא רבה, מדרש תנחומא, ועוד לומדים את זה מסיפורה של מרים הנתקפת צרעת לאחר שמדברת נגד אחיה. באופן דומה, רמב"ם מצביע על <a href="Devarim24-8-9" data-aht="source">דברים כ"ד:ח'-ט'</a>, שם התורה מזכירה את מרים כשניתנת האזהרה על הצרעת.</fn> או יהירות.<fn>כהוכחה, הם מצביעים על עוזיהו, עליו הכתוב אומר: "וּכְחֶזְקָתוֹ גָּבַהּ לִבּוֹ עַד לְהַשְׁחִית" (<a href="DivreiHaYamimII26-16-21" data-aht="source">דברי הימים ב' כ"ו:ט"ז-כ"א</a>), ובעקבות כך נתקף המלך צרעת.</fn> מספר מדרשים<fn>ראו: <a href="BavliArakhin16a" data-aht="source">בבלי ערכין ט"ז.</a>, <a href="VayikraRabbah17-3" data-aht="source">ויקרא רבה י"ז:ג'</a>, <a href="BemidbarRabbah7-5" data-aht="source">במדבר רבה ז':ה'</a>  ו<a href="TanchumaMetzora4" data-aht="source">תנחומא מצרע ד'</a>.</fn> כוללים רשימות ארוכות של חטאים אפשריים שעליהם נענשים בצרעת,<fn>רשימות אלה נעים בין שבעה לאחד עשר (ואפילו יותר) חטאים. המקורות השונים מבקשים ליצור קשר בין כל הצעה לבין מקרה תנ"כי בו אדם חטא ולבסוף חלה בצרעת. אולם, בהרבה מן המקרים, לא מפורש שהנגוע חטא, או שהעונש שקיבל אכן היה צרעת.</fn> וביניהם גזל, שפיכות דמים, גסות רוח, שקר, חילול השם, גילוי עריות, ושבועת שוא.</point> |
| − | <point><b>מקרי צרעת תנ"כיים</b> – בחינת מקרי הצרעת בתנ"ך מהווה חיזוק לשיטה זו, | + | <point><b>מקרי צרעת תנ"כיים</b> – בחינת מקרי הצרעת בתנ"ך מהווה חיזוק לשיטה זו, מפני שברובם מפורש שאדם נענש בנגעי צרעת בעקבות חטאיו:<br/> |
<ul> | <ul> | ||
| − | <li><a href="Bemidbar12-1-15" data-aht="source">במדבר י"ב</a> – לאחר | + | <li><a href="Bemidbar12-1-15" data-aht="source">במדבר י"ב</a> – לאחר שמרים מדברת נגד משה, ה' מעניש אותה בצרעת.</li> |
<li><a href="ShemuelII3-26-30" data-aht="source">שמואל ב' ג'</a> – יואב מקולל על ידי דוד בצרעת לאחר שהוא הורג את אבנר כנגד רצונו של דוד.</li> | <li><a href="ShemuelII3-26-30" data-aht="source">שמואל ב' ג'</a> – יואב מקולל על ידי דוד בצרעת לאחר שהוא הורג את אבנר כנגד רצונו של דוד.</li> | ||
| − | <li><a href="MelakhimII5-20-27" data-aht="source"> | + | <li><a href="MelakhimII5-20-27" data-aht="source">מלכים ב' ה'</a> – גיחזי מודבק בצרעת לאחר שממרה את פי אלישע.</li> |
| − | <li><a href="DivreiHaYamimII26-16-21" data-aht="source">דברי הימים ב' כ"ו</a> – | + | <li><a href="DivreiHaYamimII26-16-21" data-aht="source">דברי הימים ב' כ"ו</a> – המלך עוזיהו נענש בצרעת על יהירותו בהקטרת קטורת.</li> |
</ul> | </ul> | ||
| − | נראה שקיים מכנה משותף לחטאים בסיפורים האלו, הקשור במרד בסמכות או | + | נראה שקיים מכנה משותף לחטאים בסיפורים האלו, הקשור במרד בסמכות או ערעורה.<fn>ראו מ. בן ישר, <a href="http://www.biu.ac.il/JH/Parasha/tazria/har.html">"נגע הצרעת – על שום מה"</a>, שמנסה להראות כי גם מקרים אחרים של צרעת קשורים לנושא זה. הוא מציע שכאשר ה' שולח נגע בידו של משה (<a href="Shemot4-1-7" data-aht="source">שמות ד':א'-ז'</a>), ייתכן שזה נבע ממרד דומה נגד סמכות, דהיינו היסוסו של משה להיענות לציוויו של ה' ולצאת למשימתו. באופן דומה, אף על פי שהטקסט אינו מציין את הסיבה לצרעת נעמן (<a href="MelakhimII5-1-18" data-aht="source">מלכים ב׳ ה׳</a>) או לצרעתם של ארבעת המצורעים (<a href="MelakhimII7" data-aht="source">מלכים ב' ז'</a>), מציע בן ישר כי שתי התקריות מובילות להפגנת סמכותו של הנביא. כאשר מבקש נעמן להירפא, אלישע קובע, "יָבֹא נָא אֵלַי וְיֵדַע כִּי יֵשׁ נָבִיא בְּיִשְׂרָאֵל". באופן דומה משחקים ארבעת המצורעים תפקיד בסיום הרעב, המאשר את הנבואה הקודמת של אלישע.</fn></point> |
| − | <point><b>השוואה לצרעת הבגד והבית</b> – | + | <point><b>השוואה לצרעת הבגד והבית</b> – לפי רוב הפירושים האלו,<fn>ראו: תוספתא נגעים, ויקרא רבה, מדרש תנחומא, ר' יהודה הלוי, רמב"ם, אברבנאל, וספורנו.</fn> הנגעים הנוגפים את ביתו של האדם או את בגדיו מהווים אזהרה, המניעה את האדם לחזור בתשובה לפני שגופו נפגע.<fn>רמב"ן מבין את הצרעת באופן דומה, אך סובר שצרעת הבית מתקיימת רק בארץ ישראל (וכפי שנאמר בקשר לתיאור צרעת הבית: "כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן"). רמב"ן מסביר שבארץ ישראל השכינה שורה בקרב העם ומשרה מראה חיובי בכולם, אך כאשר אדם חוטא השכינה עוזבת אותו ומותירה אותו "מוכתם" בנגעים בגופו, בביתו או בבגדיו, כאות קלון או כעס על החטא. [בהסבר זה רמב"ן ממשיך את שיטת הכוזרי המובאת לעיל].</fn> אברבנאל מוסיף שאופייה העל-טבעי של צרעת הבית בא ללמדנו שגם צרעת הגוף והבגד באים מפני השגחה מיוחדת של הקב"ה.<fn>לעומת זה, כפי שנזכר לעיל, אברבנאל מסביר באופן טבעי את צרעת הבגד. הוא מציע שבגדים מסויימים שאדם לובש בקרבת גופו מושפעים מהלחות ומהנגעים בעורו של המצורע, ואלו גורמים לכתמי צרעת הבגד.</fn></point> |
| − | <point><b>"וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת"</b> – | + | <point><b>"וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת"</b> – רמב"ן<fn>ראו גם אברבנאל.</fn> מצביע על כך שהשימוש בלשון "וְנָתַתִּי" מרמז שהקב"ה שולח באופן אקטיבי את הנגע, ושלא ניתן להסביר אותו באופן טבעי.<fn>למרות שפסוק זה נאמר רק לגבי צרעת הבית, ניתן ללמוד ממקרה זה למקרים נוספים.</fn> רש"ר הירש מוסיף שלמילה "נֶגַע" יש קונוטציה של פגע הנגזר מן השמיים,<fn>ראו בראשית י"ב:י"ז לגבי המכה שמביא הקב"ה על פרעה וביתו לאחר לקיחת שרי מאברם, וכן את שמות י"א:א' לגבי מכת בכורות.</fn> ולא סתם מחלה טבעית.</point> |
| − | <point><b>למה הצרעת גורמת לטומאה?</b> מקורות אלה | + | <point><b>למה הצרעת גורמת לטומאה?</b> מקורות אלה יכולות להציע שהטומאה מסמלת את זעמו של הקב"ה ודחייתו של החוטא.</point> |
| − | <point><b>השוואה לסוגי טומאה נוספים</b> – רוב הגורמים האחרים לטומאה ( | + | <point><b>השוואה לסוגי טומאה נוספים</b> – רוב הגורמים האחרים לטומאה (הפרשות מן הגוף, לידה, ומוות) אינם קשורים לחטא ועונש, אלא נובעים ממצבים טבעיים למדי. על כן, הבנת טומאת הצרעת כצורת ענישה מוציאה אותה מן הכלל ומגדירה אותה כשונה באופן מהותי מטומאות אחרות.</point> |
| − | <point><b>תפקיד הכהן</b> – האדם הנגוע נבדק על ידי כהן, ולא על ידי רופא, שכן | + | <point><b>תפקיד הכהן</b> – האדם הנגוע נבדק על ידי כהן, ולא על ידי רופא, שכן מדובר בטקס דתי הקשור בחטא וטומאה, ולא במחלה טבעית.<fn>ראו את דברי רש"ר הירש המעיר: "אין להעלות על הדעת, שהכהנים ממלאים תפקיד במסגרת שירותי התברואה".</fn> ספורנו מוסיף כי הכהן יגרום למצורע להרהר במעשיו וגם יתפלל בעד המצורע.</point> |
| − | <point><b>אבחון הטמא וטיפולו</b> – | + | <point><b>אבחון הטמא וטיפולו</b> – מקורות אלה רואים את החוקים הנוגעים לאבחון והתנהגותו של האדם המטמא כקשורים בחטאו:<br/> |
<ul> | <ul> | ||
| − | <li><b> | + | <li><b>תקופות ההמתנה של שבעה ימים</b><b> </b>– מרווחים אלו נועדו לאפשר למצורע לחזור בתשובה וכך להימנע ולהישמר מעונשים נוספים.</li> |
| − | <li><b>שילוח מן המחנה – </b>בעקבות הסוגיה במסכת ערכין, מסביר רש"י שמדובר בעונש של "מידה כנגד מידה". מכיוון שהמצורע גרם להפרדה וניתוק בין הבריות על ידי הלשון הרע שסיפר, עונשו להיות מופרד ומנותק משאר העם. | + | <li><b>שילוח מן המחנה – </b>בעקבות הסוגיה במסכת ערכין, מסביר רש"י שמדובר בעונש של "מידה כנגד מידה". מכיוון שהמצורע גרם להפרדה וניתוק בין הבריות על ידי הלשון הרע שסיפר, עונשו להיות מופרד ומנותק משאר העם. רש"ר הירש מסביר אחרת וסובר שבושת הבידוד<fn>כהוכחה מביא רש"ר הירש את ההסבר שנאמר אודות שילוח מרים מן המחנה: "וְאָבִיהָ יָרֹק יָרַק בְּפָנֶיהָ הֲלֹא תִכָּלֵם שִׁבְעַת יָמִים".</fn> מניעה את האדם לחרטה ולתיקון מידותיו.<fn>לעומת זאת, ר"י בכור שור מציע שמדובר לא בעונש, אלא במעשה שנועד להגן על שאר העם מהמחלה המדבקת.</fn></li> |
| − | <li><b>"בְּגָדָיו יִהְיוּ פְרֻמִים וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ" </b>– רש"י, אבן עזרא, בכור שור ואברבנאל מצביעים על כך | + | <li><b>"בְּגָדָיו יִהְיוּ פְרֻמִים וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ" </b>– רש"י, אבן עזרא, ר"י בכור שור, ואברבנאל מצביעים על כך שכל אלו הם מנהגי אבלות. אבן עזרא ואברבנאל מסבירים שהמצורע חייב להתאבל על חטאיו שגרמו לנגעים, ור"י בכור שור סובר שהמצורע מתאבל על דחייתו מעם הקב"ה.</li> |
</ul></point> | </ul></point> | ||
| − | <point><b> | + | <point><b>היבטים שונים של תהליך הטהרה</b> – באופן דומה, פרשנים אלו קוראים היבטים רבים של תהליך ההיטהרות, ככפרה או עונש על חטא:<br/> |
<ul> | <ul> | ||
| − | <li><b> | + | <li><b>שילוח הציפורים </b>– רמב"ן משווה בין הציפורים לבין השעיר המשתלח ביום הכיפורים, ומציע ששניהם מסמלים את הרחקת חטאי האדם.<fn>להרחבה על טקס יום הכיפורים ראו: <a href="Why is the Goat Sent to Azazel" data-aht="page">מדוע נשלח השעיר לעזאזל?</a>.</fn> בבלי ערכין מסביר שהציפורים נבחרות בגלל שהן מצייצות, ובכך מזכירות לאדם את חטאיו שדיבר על אחרים.<fn>לעומת זאת, ר"י בכור שור מציע ששילוח הציפורים מסמל את שחרור המצורע, שיכול לחזור למחנה לאחר שנטהר.</fn> </li> |
| − | <li><b> | + | <li><b>ארז ואזוב – </b>רש"י ור' יוסף בכור שור מציעים שאלו סמלים למעבר של אדם שהיה יהיר<fn>ראו לעיל את המקורות הרבים המציעים שצרעת היא עונש על יהירות.</fn> למצב של שפילות וענווה.<fn>הארז נחשב לגבוה מבין העצים, ואילו האזוב הוא מהקטנים ביותר, כפי שבא לידי ביטוי בפסוק המתאר את הידע של שלמה, "וַיְדַבֵּר עַל הָעֵצִים מִן הָאֶרֶז אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן וְעַד הָאֵזוֹב אֲשֶׁר יֹצֵא בַּקִּיר" (מלכים ב' ה':י"ג)</fn></li> |
| − | <li><b> | + | <li><b>חוט השני</b> – ר"י בכור שור מעיר שצבע השני מסמל חטאים, כדברי הנביא ישעיהו: "אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ".</li> |
| − | <li><b> | + | <li><b>קורבן חטאת </b>– קורבנות האשם והחטאת הם חלק מתהליך הכפרה של המצורע על חטאיו.</li> |
</ul></point> | </ul></point> | ||
| − | <point><b> | + | <point><b>טענות נגד הבנת הנגעים כמחלה רפואית</b> – רש"ר הירש מתנגד נמרצות להבנה רפואית של הנגע, והוא מביא הוכחות רבות מהמצוות הקשורות לו. לדוגמא, הוא מציין שאם צרעת מכסה את כל הגוף, האדם אינו טמא. קביעה זו נוגדת את האינטואיציה אילו היה מדובר בניסיון לבידוד מחלה. באופן דומה, לגבי צרעת הבית, לפני שהכהן נכנס לגזור על טהרה או טומאה, מוציאים את כל חפצים הבית כדי לשמור על טהרתם. אם התהליך נועד למנוע הידבקות במישור הגשמי, גם הוראה זו הייתה בלתי-הגיונית.<fn>הוא מצביע על כך שגם דיני חז"ל אינם תומכים בהבנה רפואית של הנגע, שכן הנגועים לא נבדקו במהלך שלושת הרגלים (למרות ההמונים שהיו מקדמים את ההדבקה אילו היה מדובר במחלה רפואית), וכן שהמצורע לא נשלח מחוץ לעיר אלא אם כן מדובר בעיר שהייתה מוקפת חומה מימי יהושע.</fn></point> |
</category> | </category> | ||
| − | <category> | + | <category>מחלה טבעית |
| − | <p> | + | <p>צרעת היא פגע טבעי, שכל אדם, בין אם חטא ובין אם לא, עלול לחלות בה.</p> |
| − | <mekorot> | + | <mekorot>ר' יוחנן ב<multilink><a href="BavliKetubot77b" data-aht="source">בבלי כתובות</a><a href="BavliKetubot77b" data-aht="source">כתובות ע"ז:</a><a href="Talmud Bavli" data-aht="parshan">אודות הבבלי</a></multilink>,<fn>למרות שהוא אינו מרחיב על כך, ר' יוחנן מציין שאין צרעת בבבל בגלל שנהוג להתרחץ בנהר פרת, לשתות שכר, ולאכול תרדין. מדבריו ניתן להסיק שמדובר במחלה שניתן למנוע אותה על ידי היגיינה ודיאטה נאותים.</fn> <multilink><a href="RalbagVayikra11-47" data-aht="source">רלב"ג</a><a href="RalbagVayikra11-47" data-aht="source">ויקרא י"א:מ"ז</a><a href="RalbagVayikra13-4" data-aht="source">ויקרא י"ג:ד'</a><a href="RalbagVayikra13-5" data-aht="source">ויקרא י"ג:ה'</a><a href="RalbagVayikra13-13" data-aht="source">ויקרא י"ג:י"ג</a><a href="R. Levi b. Gershom (Ralbag, Gersonides)" data-aht="parshan">אודות ר' לוי בן גרשום</a></multilink>, <multilink><a href="ShadalVayikra12-2" data-aht="source">שד"ל</a><a href="ShadalVayikra12-2" data-aht="source">ויקרא י"ב:ב'</a><a href="R. Shemuel David Luzzatto (Shadal)" data-aht="parshan">אודות ר' שמואל דוד לוצאטו</a></multilink>, <multilink><a href="RDavidZviHoffmannVayikra13" data-aht="source">ר' דוד צבי הופמן</a><a href="RDavidZviHoffmannVayikra13" data-aht="source">ויקרא י"א, עמ' רי"ט-רכ"א</a><a href="R. David Zvi Hoffmann" data-aht="parshan">אודות ר' דוד צבי הופמן</a></multilink></mekorot> |
| − | <point><b> | + | <point><b>איזו מחלה?</b> מקורות אלו סוברים שכל אחד עלול לחלות בצרעת, אך הם אינם מבקשים לזהות את הצרעת כמחלה מוכרת ספיציפית.<fn>לאורך הדורות, רבים ניסו למצוא את מחלת העור שתסמיניה זהים לצרעת המקראית, אך ללא הצלחה. זיהוי הצרעת כleprosy, או מחלת הנסן, נובע מן התרגומים בוולגטה ובתרגום השבעים, בהם תורגמה המילה "צרעת" כ"lepra". למרות שכוונתם כנראה הייתה רק לעור קשקשי או מחוספס, מאוחר יותר הבינו את זה כמחלה המוכרת של "leprosy". סביר להניח שזיהוי זה מוטעה מכיוון שלצרעת המודרנית יש תסמינים רבים נוספים שאינם קשורים לאלו של הצרעת המקראית, ביניהם: חולשת שרירים, אובדן תחושה, בעיות עיניים ודימומים מהאף. בנוסף לכך, תקופת הדגירה הארוכה וההתפתחות האיטית של המחלה אינן מתאימות לציווים בתורה להמתין שבעה ימים לבחון את התקדמות התפשטות הצרעת. יתר על כן, מחלת הנסן לא היתה מוכרת במזרח התיכון עד ימיו של אלכסנדר הגדול.<br/>מחלות אחרות שהוצעו כמועמדות לצרעת כוללות פסוריאזיס, ויטיליגו, עגבת, נוירודרמיטיטיס, ומלנומה. ייתכן גם כי המחלה הייתה שכיחה בימי קדם, אך אינה קיימת עוד כיום.</fn></point> |
| − | <point><b> | + | <point><b>צרעת הבית וצרעת הבגד</b> – רלב"ג מנסה להסביר באופן טבעי גם את הסוגים האלו של הצרעת, וטוען שחום או לחות יכולים להחליש תכונות טבעיות, ולגרום לרקבון או שינוי בצבע.<fn>השוו להסברו הטבעי של אברבנאל לתופעה המובא לעיל.</fn></point> |
| − | <point><b> | + | <point><b>הבדלים בין טומאות אחרות לטומאת הצרעת</b> – מכיוון שטומאות אחרות (כגון טומאת מת, לידה, והפרשות גופניות) נוצרים באופן טבעי ואינם קשורים בהכרח בחטא או בעונש, סביר להניח שטומאת הצרעת אינה שונה.</point> |
| − | <point><b> | + | <point><b>השגחה פרטית: נגעים ללא חטא?</b><ul> |
| − | <li> | + | <li>רלב"ג מאמין שלא כל אחד זוכה בהשגחה פרטית, ואדם יכול לסבול בנסיבות טבעיות ממחלה.<fn>לעוד על שיטת רלב"ג באופן כללי, ראו <a href="Commentators:R. Levi b. Gershom (Ralbag, Gersonides)" data-aht="page">ר' לוי בן גרשום (רלב"ג)</a>.</fn> לפיכך, אפשרי שאדם יחלה במחלה קשה כמו צרעת, מבלי שיהיה מדובר בעונש שמיימי.</li> |
| − | <li> | + | <li>רד"צ הופמן טוען שלמרות שרוב המחלות באים כעונש, תמיד קיימים מקרים חריגים שלא ניתן להסבירם באופן כזה. יתר על כן, רד"צ הופמן מקשה שאם כל המחלות באות כעונש על חטא, למה רק הצרעת גורמת לטומאה. מכאן הוא מסיק שטומאת המצורע לא נובעת מחטא.</li> |
</ul></point> | </ul></point> | ||
| − | <point><b> | + | <point><b>למה הצרעת גורמת לטומאה?</b> מקורות אלו חלוקים ביחס להבנת מה גורם לטומאה: |
<ul> | <ul> | ||
| − | <li><b> | + | <li><b>ריקבון</b> – לפי רלב"ג, רוב הטומאות קשורות באובדן חיים,<fn>ראו בדברי הכוזרי שגם קושר בין טומאה למיתה, וכותב: "אֶפְשָׁר שֶׁתִּהְיֶה הַצָּרַעַת וְהַזִּיבוּת תְּלוּיוֹת בְּטֻמְאַת הַמֵּת, כִּי הַמָּוֶת הוּא הַהֶפְסֵד הַגָּדוֹל, וְהָאֵבֶר הַמְּצֹרָע כַּמֵּת וְהַזֶּרַע הַנִּפְסָד כֵּן".</fn> כאשר כל שנותר מהאדם הוא הווייתו החומרית.<fn>רלב"ג משתמש במונחים "צורה" ו"חומר", שהם כנראה מקבילים לצידו הרוחני ולצידו הפיזי של האדם, או לנשמה ולגוף.</fn> זה מדגיש שההיבט החומרי של האדם אינו מה שנשגב אלא רק הצד הרוחני שבו.<fn>מכיוון שכך, רמות שונות של טומאה נובעות מדרגת ה"צורה" שאבדה. מכיוון שנשמת האדם נעלה יותר מזו של חיות, גופתו גורמת רמת טומאה גבוהה יותר ממגע עם נבלה.</fn> לכן, כאשר תפקודים גופניים מסוימים גורמים לעודף או ריקבון של החומר הפיזי, הופך האדם לטמא.<fn>הוא מציע שווסת האישה, או אדם עם יציאות גופניות לא טבעיות (זב/זבה) משחררים דם/זרע שאינם בשלים ליצירת וולד. באופן דומה, איש שפולט שכבת זרע מאבד את הפוטנציאל ליצירת חיים. כך גם אישה לאחר לידה, משחררת את הדם שלא שימש להזנת העובר. בכל המקרים הללו, יש עודף "חומר" שנותר ללא "צורה". בניגוד לכך, הצרעת גורמת לאובדן של "החומר" ככל שהגוף נרקב. המכנה המשותף לכל המקרים האלו הוא שם מדגישים את שפלות הגוף ורוממות הרוח.</fn> צרעת היא צורה חמורה יותר של ריקבון הגוף, הנובעת בתוך הגוף ומתפשטת בו, ולכן היא גורמת לדרגת טומאה גבוהה.<fn>רלב"ג אינו מסביר מדוע מחלות אחרות לא גורמות לטומאה. נראה שרלב"ג סבר שהצרעת נבעה ממקום פנימי בגוף ולא מגורם חיצוני, ולכן הצרעת מדגישה את שפלות גוף האדם. בנוסף לכך, ייתכן שהצרעת גרמה לעיוות גופני גדול יותר ממחלות רבות אחרות, ובכך נתנה דומיננטיות לגוף והגדילה את הצורך בטומאה.</fn></li> |
| − | <li><b> | + | <li><b>חיזוק האמונה בהשגחה א-לוהית </b> – שד"ל מציע שבימי קדם אנשים טעו והניחו שנגעי צרעת הם סימן לזעמו של הקב"ה, והסיקו שהמצורע בוודאי חטא באופן חמור, והיו נמנעים באופן טבעי מקשר עם המצורע.<fn>כך הוא מבין גם מנגנוני טומאה נוספים. הוא מסביר שניתן להבין את טומאתה של אישה נידה או יולדת, כמו גם טומאת זב/זבה כהוקעה א-לוהית. איבוד דם או זרע הם אובדן חיים, דבר המרמז שאותו אדם ראוי למוות. לכן, נוצרה התרחקות טבעית מאותם אנשים ואלו נדרשו להביא קרבן לכפרה לאחר שנטהרו (מלבד האישה הנידה בגלל תדירות מצב זה).</fn> יחס כזה, למרות שמבוסס על טעות, גרם לחיזוק האמונה בהשגחה א-לוהית בשכר ובעונש, ועל כן התורה איפשרה להמשך יחס זה ומיסדה אותו על ידי הגדרת המצורע כטמא.<fn>למקרים נוספים בהם מציע שד"ל שהקב"ה איפשר לעם ישראל לשמר על תפיסה מוטעית, ראו <a href="R. Shemuel David Luzzatto (Shadal)" data-aht="parshan">שד״ל</a>. ב<a href="Half Shekels – For Census or Tabernacle" data-aht="page">מחצית השקל – למניין או למשכן?</a> נידונה שיטת שד"ל שהקב"ה 'עודד' את האמונה בעין הרע, שכן אף היא חיזקה אמונה בהשגחה א-לוהית והרחיקה את האדם מחטא הגאווה ומהסתמכות עצמית.</fn></li> |
| − | <li><b> | + | <li><b>הטומאה כסמלית לחטא</b> – רד"צ הופמן מציע שכל הטומאות מהוות סמל לחטאים, ולא תוצאה מהם.<fn>טומאה הנובעת ממגע במת מסמלת חטאים בין אדם למקום, טומאה מיציאות הגוף מסמלת חטאי תאווה, והצרעת מסמלת את החטאים שבין אדם לחבירו. לכן, הטמאים מהסיבה הראשונה מורחקים רק מהמקדש, והאחרונים מורחקים ממחנה ישראל כולו. מכיוון שכל סוגי הטמאים היו מורחקים מהמקדש, דיני הטומאה והטהרה שימשו כתזכורת לחברה כולה להתרחק מן העבירה ומסמליה ולזכור את משימתם הקדושה.</fn> באופן מציאותי, כל מחלה הייתה יכולה להיבחר לסמל את החטא, אך טומאות אלה נבחרו בגלל שהן מפגינות באופן הטוב ביותר את המסר. אדם שרואה את העיוות שנגרם מנגעי המצורע מקשר את הדבר למוות<fn>ראו את דברי אהרן אודות מרים אחותו: "אַל נָא תְהִי כַּמֵּת".</fn> וכך גם לחטא.</li> |
</ul></point> | </ul></point> | ||
| − | <point><b> | + | <point><b>סיפורי צרעת מהמקרא</b> – סיפורי הצרעת במקרא מהווים קושי לשיטה זו, שכן בהם מפורש שמדובר בעונש שמיימי.<fn>ראו את הדוגמאות של מרים, יואב, גיחזי, ועוזיהו המובאות לעיל. מצד שני, התנ"ך לא מסביר מדוע נעמן (מלכים ב ה') או ארבעת המצורעים במלכים ב ז' נפגעים, ונשאר פתח להבין שהם נדבקו במחלה באופן טבעי. בפרק ד' של ספר שמות, הקב"ה נותן למשה צרעת על ידו כאות. כאן מדובר בנס על-טבעי, אך בקריאה פשוטה לא ניתן להצביע על קשר כלשהו בין הצרעת לחטא.</fn> הפרשנים כאן יכולים לתרץ שבמקרים האלו, הקב"ה העניש באמצעות מחלה טבעית, כשם שבמקומות אחרים הוא מביא עיוורון או מגיפה על אנשים.</point> |
| − | <point><b>"וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת"</b> – | + | <point><b>"וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת"</b> – רלב"ג מסביר שהשימוש בפועל "וְנָתַתִּי" לא בהכרח מתאר פעולה אקטיבית של הקב"ה.<fn>הוא גם מציע את האפשרות שמדובר בהשגחה א-לוהית כדי לסייע לעם למצוא מטמונים גנוזים, כפי שמציע מדרש <a href="VayikraRabbah17-6" data-aht="source">ויקרא רבה י"ז:ו'</a>, או כדי להגן על בעל הבית במקרה שהקיר אינו יציב (שבירת הקיר הנגוע מונעת נפילה עתידית). מעניין שרלב"ג אינו מעלה את האפשרות הנפוצה שזוהי אזהרה א-לוהית לחזור בתשובה. ייתכן וזה מתקשר לדרך בה מבין רלב"ג השגחה פרטית, לה זוכים רק צדיקים, ולא כל חוטא יזכה לאזהרה ניסית.</fn> ייתכן והצרעת מוסבת כפעולתו מכיוון שהקב"ה הוא הגורם המפעיל את כל העולם.<fn>הוא כותב, "כי הוא סיבה לכל מה שיתחדש באופן־מה, ואף על פי שאין הרע מתחדש ממנו בעצמוּת". ראו את פירושו של שד"ל המסביר באופן דומה את <a href="Hardened Hearts" data-aht="page">הקשיית לבבות</a>. הוא מסביר שהפעולה מיוחסת להקב"ה בגלל שהוא התכלית והסיבה לכל מה שקורה. הוא מציע שהכתוב מייחס אירועים משונים במיוחד ליד ה', מכיוון שהם קשים מאוד להבנה ללא הנחת מעורבות שמיימית. כך גם במקרה הזה, אדם עלול להניח שצרעת הבית היא ניסית (למרות שבאמת זה נובע מסיבות טבעיות) ולכן היא מיוחסת להקב"ה.</fn></point> |
| − | <point><b> | + | <point><b>תפקידי הכהן</b> – הכהן מעורב, לא בגלל צורך בכפרה, אלא משום שהמחלה גורמת לטומאה, והטיפול בתחום זה הוא תפקידו. רלב"ג מוסיף שהכהן לא חייב בעצמו לאבחן את הצרעת בפועל, אלא רק להכריז על הטומאה.</point> |
| − | <point><b> | + | <point><b>כולו הפך לבן</b> – רש"ר הירש מקשה על גישה זו מדינו של מצורע המכוסה בכל גופו בנגעים ונחשב טהור, שהרי דין זה מנוגד להיגיון הפשוט אילו הטומאה היתה ניסיון לבודד את המצורע כדי שלא לדבק אנשים נוספים. לעומתו, רלב"ג מסביר שמצב כזה מעיד שהמצורע מתקרב להחלמה. לפי הסברו, חום גופו הטבעי של האדם הרחיק את המחלה לקצה הגוף, ובקרוב הנגעים ייעלמו לחלוטין.</point> |
| − | <point><b> | + | <point><b>היבטים שונים של תהליכי הטומאה והטהרה</b> – שד"ל סובר שהלכות הצרעת נועדו לחזק את האמונה (המוטעית) שהנגעים מגיעים כעונש על חטא, ובכך לחזק את האמונה בשכר ועונש שמיימיים. מכיוון שכך, הוא מבין היבטים רבים בתהליך הטומאה והטהרה כסמליים לחטא או לכפרה,<fn>הוא מבין את הרחקת המצורע, נתיצת הבית, ושריפת הבגד כסמלים ל"גערת האל ונזיפתו". תולעת השני, עץ הארז, והאזוב מסמלים את העוונות (השני) הגדולים (הארז) והקטנים (האזוב) הדרושים לכפרה. הכפרה נעשית על ידי טקס שתי הציפורים. הציפור הנשחטת היא חליפתו של המצורע, והציפור החיה מסמלת את טהרתו. בהתחלה היא קשורה לחטאיו (לתולעת השני, לארז, ולאזוב), ולאחר מכן למים החיים ולדם כסמל להיטהרות. בסוף התהליך, הציפור משוחררת כסמל להתרת המצורע לשוב למחנה ישראל. לסיום, המצורע מביא את קורבנות החטאת כאות להכנעתו מול הקב"ה, ובקשתו לסליחה ולמחילה.</fn> בדומה לאלו הסבורים שצרעת היא "עונש שמיימי".<fn>מכיוון שרד"צ הופמן מבין את הטומאה כסמלית לחטא, גם הוא מבין היבטים מסויימים של תהליך הטהרה בהקשר זה. כך גם הוא מבין את ההרחקה מהמחנה כמסמלת את החטאים שבין אדם לחבירו.</fn> לעומתו, רלב"ג מנתק את התהליך מענייני כפרה, ולכן הוא מבין היבטים מסויימים כרפואיים ואחרים כחינוכיים.<fn>בהתאם להבנתו את הטומאה, הוא טוען שחלקים מהטקס נועדו להדגיש את שפלותו של חומריות האדם וכיצד היא הגורם לטרגדיות המתרחשות סביבו.</fn> ייתכן גם שמרכיבים מסויימים בטקס הם פשוט נהלים המוכרים מתהליכי טהרה רבים: <br/> |
<ul> | <ul> | ||
| − | <li><b> | + | <li><b>בידוד והרחקה</b> – רלב"ג לשיטתו, סובר ששילוח המצורע מהמחנה הוא צעד הכרחי למניעת התפשטות המחלה והדבקת אחרים.</li> |
| − | <li><b> | + | <li><b>זמן המתנה של שבעה ימים</b> – רלב"ג מציע שזוהי תקופת זמן טבעית לראות התפתחות של מחלה והתבטאות של תסמינים מסויימים. לחילופין, ניתן להבין את שבעת הימים כתקופת זמן טיפוסית המוכרת מטומאות אחרות.</li> |
| − | <li><b>"בְּגָדָיו יִהְיוּ פְרֻמִים וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ וְעַל שָׂפָם יַעְטֶה"</b> – | + | <li><b>"בְּגָדָיו יִהְיוּ פְרֻמִים וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ וְעַל שָׂפָם יַעְטֶה"</b> – רלב"ג מבין הנחייה זו כקשורה לטומאתו של המצורע ולא למחלה בעצמה. הוא מציע שמעשים אלה אמורים להזכיר לאדם את שפלות ההיבט החומרי של הוויתו שהביא אותו למצב הזה. לחלופין, גישה זו יכולה להסביר, כמו <multilink><a href="IbnEzraVayikra13-2" data-aht="source">אבן עזרא</a><a href="IbnEzraVayikra13-2" data-aht="source">ויקרא י"ג:ב'</a><a href="IbnEzraVayikra13-45" data-aht="source">ויקרא י"ג:מ"ה</a><a href="IbnEzraVayikra14-4710" data-aht="source">ויקרא י"ד:ד', ז', י'</a><a href="R. Avraham ibn Ezra" data-aht="parshan">אודות ר' אברהם אבן עזרא</a></multilink>, שכיסוי הפה נועד להגן מפני זיהום.</li> |
| − | <li><b> | + | <li><b>שריפת הבגד והריסת הבית</b> – גם דינים אלו ניתן להסביר כצעדי מניעה כנגד התפשטות המחלה.<fn>ראו את דברי אברבנאל המציע הסבר זה להבנת הציווי להסגרת הבגד, למרות שאת שריפתו מבין כתוצאה מהגדרתו כטמא. רלב"ג מציע ששריפת הבגד היא "להעיר על חסרון החומר".</fn> </li> |
| − | <li><b> | + | <li><b>חוט השני, אזוב, וארז</b> – מכיוון שבשלב הזה המצורע כבר החלים, ייתכן שלחפצים האלו אין מטרה רפואית, אלא הם חלק מהותי של טקס הטיהור. העובדה שניתן למצוא את אותה השלישייה בדיני פרה אדומה מחזקת את הטענה שזהו מרכיב סטנדרטי של התהליך.</li> |
| − | <li><b> | + | <li><b>שילוח הציפור</b> – ייתכן וגם שלב זה קשור לתהליך הטהרה ולא למימד הרפואי, שכן אנו מוצאים טקס דומה בשילוח השעיר בעבודת יום הכיפורים. ראו את דברי <multilink><a href="RashbamVayikra16-10" data-aht="source">רשב"ם</a><a href="RashbamVayikra16-10" data-aht="source">ויקרא ט״ז:י׳</a><a href="R. Shemuel b. Meir (Rashbam)" data-aht="parshan">אודות ר' שמואל בן מאיר</a></multilink> המקשר בין שני הטקסים האלה, ומבין את שניהם כתהליכי היטהרות. לחילופין, כמו שמציע <multilink><a href="IbnEzraVayikra14-4710" data-aht="source">אבן עזרא</a><a href="IbnEzraVayikra14-4710" data-aht="source">ויקרא י"ד:ד', ז', י'</a><a href="R. Avraham ibn Ezra" data-aht="parshan">אודות ר' אברהם אבן עזרא</a></multilink>, ייתכן שהציפורים נשלחות לאזור שאינו מיושב כדי להבטיח שהמחלה לא תתפשט.</li> |
| − | <li><b>" | + | <li><b>"מים חיים" ו"הצפור החיה"</b> – ייתכן שהדגש על "חיים" משמשת כניגוד למוות המסומלת בריקבון, גופו של אדם המנוגע בצרעת.</li> |
| − | <li><b> | + | <li><b>גילוח השיער </b>– רלב"ג לשיטתו סובר שמכיוון שהשיער צמח בזמן המחלה מ"דם מעופש", יתכן שיש בו מן המחלה ולכן יש צורך להסירו.</li> |
| − | <li><b> | + | <li><b>הימנעות מיחסי אישות</b><fn>זה נלמד מויקרא י"ד:ח': "וְיָשַׁב מִחוּץ לְאׇהֳלוֹ שִׁבְעַת יָמִים".</fn> – רלב"ג סובר שקיום יחסים במצבו הרפואי הנוכחי של המצורע עלול להחלישו ולגרום לחזרת המחלה.</li> |
| − | <li><b> | + | <li><b>קרבן חטאת</b> – טומאות אחרות<fn>גם היולדת מחוייבת להביא קרבן חטאת, וכן זב או זבה.</fn> גם כן מחייבות הקרבת חטאת, למרות שלא נראה שבוצע בהם שום חטא. לפיכך, סביר שגם במקרה של המצורע, הקורבן אינו קשור בכפרה.</li> |
</ul></point> | </ul></point> | ||
</category> | </category> | ||
Latest revision as of 11:17, 28 January 2023
צרעת
גישות פרשניות
סקירה
בניסיון להבין את אופייה של הצרעת, הפרשנים מתחלקים בין שתי גישות מרכזיות. חז"ל, ובעקבותיהם רוב הפרשנים, מבינים שמדובר בעונש שמיימי בעקבות חטאו של האדם. פרשנים אלו מתבססים על מקרי הצרעת בתנ"ך שבהם מפורש שמדובר בעונש על חטא, והם מבינים את תהליך ההיטהרות כתהליך של חזרה בתשובה.
לעומתם, רלב"ג מבין את הצרעת כמחלה טבעית בה כל אדם יכול לחלות. לפי הבנתו, טומאת צרעת, כמו טומאות אחרות, אינה נובעת מחטא. לכן, הרבה מפרטי המגבלות של המצורע הם רפואיים ונועדו למנוע הדבקת אחרים במחלה, בעוד שאחרים הם טקסי טיהור רגילים שנמצאים גם בטומאות אחרות.
עונש שמיימי
צרעת נשלחת כעונש א-לוהי על מנת להזהיר או להעניש על חטא.
מקורות:תוספתא, בבלי, ויקרא רבה, במדבר רבה, תנחומא, רש"י, כוזרי, אבן עזרא, ר' יוסף בכור שור, רמב"ם, רמב"ן, אברבנאל, ספורנו, רש"ר הירש
טבעי או על-טבעי? הכוזרי,1 רמב"ם,2 רמב"ן,3 ורש"ר הירש4 מבינים את הצרעת בכלליותה כעל-טבעית. לעומתם, ניתן להסיק מפירושי אבן עזרא,5 ר"י בכור שור, אברבנאל, וספורנו שלמרות המעורבות הא-לוהית, צרעת הגוף6 היא טבעית או לפחות בעלת אספקטים טבעיים.7
על אלו חטאים נענשים בצרעת? פרשנים אלו חלוקים לגבי החטאים הגורמים לאדם להיענש בצרעת, אך רובם מדברים על הוצאת דיבה8 או יהירות.9 מספר מדרשים10 כוללים רשימות ארוכות של חטאים אפשריים שעליהם נענשים בצרעת,11 וביניהם גזל, שפיכות דמים, גסות רוח, שקר, חילול השם, גילוי עריות, ושבועת שוא.
מקרי צרעת תנ"כיים – בחינת מקרי הצרעת בתנ"ך מהווה חיזוק לשיטה זו, מפני שברובם מפורש שאדם נענש בנגעי צרעת בעקבות חטאיו:
- במדבר י"ב – לאחר שמרים מדברת נגד משה, ה' מעניש אותה בצרעת.
- שמואל ב' ג' – יואב מקולל על ידי דוד בצרעת לאחר שהוא הורג את אבנר כנגד רצונו של דוד.
- מלכים ב' ה' – גיחזי מודבק בצרעת לאחר שממרה את פי אלישע.
- דברי הימים ב' כ"ו – המלך עוזיהו נענש בצרעת על יהירותו בהקטרת קטורת.
השוואה לצרעת הבגד והבית – לפי רוב הפירושים האלו,13 הנגעים הנוגפים את ביתו של האדם או את בגדיו מהווים אזהרה, המניעה את האדם לחזור בתשובה לפני שגופו נפגע.14 אברבנאל מוסיף שאופייה העל-טבעי של צרעת הבית בא ללמדנו שגם צרעת הגוף והבגד באים מפני השגחה מיוחדת של הקב"ה.15
"וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת" – רמב"ן16 מצביע על כך שהשימוש בלשון "וְנָתַתִּי" מרמז שהקב"ה שולח באופן אקטיבי את הנגע, ושלא ניתן להסביר אותו באופן טבעי.17 רש"ר הירש מוסיף שלמילה "נֶגַע" יש קונוטציה של פגע הנגזר מן השמיים,18 ולא סתם מחלה טבעית.
למה הצרעת גורמת לטומאה? מקורות אלה יכולות להציע שהטומאה מסמלת את זעמו של הקב"ה ודחייתו של החוטא.
השוואה לסוגי טומאה נוספים – רוב הגורמים האחרים לטומאה (הפרשות מן הגוף, לידה, ומוות) אינם קשורים לחטא ועונש, אלא נובעים ממצבים טבעיים למדי. על כן, הבנת טומאת הצרעת כצורת ענישה מוציאה אותה מן הכלל ומגדירה אותה כשונה באופן מהותי מטומאות אחרות.
תפקיד הכהן – האדם הנגוע נבדק על ידי כהן, ולא על ידי רופא, שכן מדובר בטקס דתי הקשור בחטא וטומאה, ולא במחלה טבעית.19 ספורנו מוסיף כי הכהן יגרום למצורע להרהר במעשיו וגם יתפלל בעד המצורע.
אבחון הטמא וטיפולו – מקורות אלה רואים את החוקים הנוגעים לאבחון והתנהגותו של האדם המטמא כקשורים בחטאו:
- תקופות ההמתנה של שבעה ימים – מרווחים אלו נועדו לאפשר למצורע לחזור בתשובה וכך להימנע ולהישמר מעונשים נוספים.
- שילוח מן המחנה – בעקבות הסוגיה במסכת ערכין, מסביר רש"י שמדובר בעונש של "מידה כנגד מידה". מכיוון שהמצורע גרם להפרדה וניתוק בין הבריות על ידי הלשון הרע שסיפר, עונשו להיות מופרד ומנותק משאר העם. רש"ר הירש מסביר אחרת וסובר שבושת הבידוד20 מניעה את האדם לחרטה ולתיקון מידותיו.21
- "בְּגָדָיו יִהְיוּ פְרֻמִים וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ" – רש"י, אבן עזרא, ר"י בכור שור, ואברבנאל מצביעים על כך שכל אלו הם מנהגי אבלות. אבן עזרא ואברבנאל מסבירים שהמצורע חייב להתאבל על חטאיו שגרמו לנגעים, ור"י בכור שור סובר שהמצורע מתאבל על דחייתו מעם הקב"ה.
היבטים שונים של תהליך הטהרה – באופן דומה, פרשנים אלו קוראים היבטים רבים של תהליך ההיטהרות, ככפרה או עונש על חטא:
- שילוח הציפורים – רמב"ן משווה בין הציפורים לבין השעיר המשתלח ביום הכיפורים, ומציע ששניהם מסמלים את הרחקת חטאי האדם.22 בבלי ערכין מסביר שהציפורים נבחרות בגלל שהן מצייצות, ובכך מזכירות לאדם את חטאיו שדיבר על אחרים.23
- ארז ואזוב – רש"י ור' יוסף בכור שור מציעים שאלו סמלים למעבר של אדם שהיה יהיר24 למצב של שפילות וענווה.25
- חוט השני – ר"י בכור שור מעיר שצבע השני מסמל חטאים, כדברי הנביא ישעיהו: "אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ".
- קורבן חטאת – קורבנות האשם והחטאת הם חלק מתהליך הכפרה של המצורע על חטאיו.
טענות נגד הבנת הנגעים כמחלה רפואית – רש"ר הירש מתנגד נמרצות להבנה רפואית של הנגע, והוא מביא הוכחות רבות מהמצוות הקשורות לו. לדוגמא, הוא מציין שאם צרעת מכסה את כל הגוף, האדם אינו טמא. קביעה זו נוגדת את האינטואיציה אילו היה מדובר בניסיון לבידוד מחלה. באופן דומה, לגבי צרעת הבית, לפני שהכהן נכנס לגזור על טהרה או טומאה, מוציאים את כל חפצים הבית כדי לשמור על טהרתם. אם התהליך נועד למנוע הידבקות במישור הגשמי, גם הוראה זו הייתה בלתי-הגיונית.26
מחלה טבעית
צרעת היא פגע טבעי, שכל אדם, בין אם חטא ובין אם לא, עלול לחלות בה.
איזו מחלה? מקורות אלו סוברים שכל אחד עלול לחלות בצרעת, אך הם אינם מבקשים לזהות את הצרעת כמחלה מוכרת ספיציפית.28
צרעת הבית וצרעת הבגד – רלב"ג מנסה להסביר באופן טבעי גם את הסוגים האלו של הצרעת, וטוען שחום או לחות יכולים להחליש תכונות טבעיות, ולגרום לרקבון או שינוי בצבע.29
הבדלים בין טומאות אחרות לטומאת הצרעת – מכיוון שטומאות אחרות (כגון טומאת מת, לידה, והפרשות גופניות) נוצרים באופן טבעי ואינם קשורים בהכרח בחטא או בעונש, סביר להניח שטומאת הצרעת אינה שונה.
השגחה פרטית: נגעים ללא חטא?
- רלב"ג מאמין שלא כל אחד זוכה בהשגחה פרטית, ואדם יכול לסבול בנסיבות טבעיות ממחלה.30 לפיכך, אפשרי שאדם יחלה במחלה קשה כמו צרעת, מבלי שיהיה מדובר בעונש שמיימי.
- רד"צ הופמן טוען שלמרות שרוב המחלות באים כעונש, תמיד קיימים מקרים חריגים שלא ניתן להסבירם באופן כזה. יתר על כן, רד"צ הופמן מקשה שאם כל המחלות באות כעונש על חטא, למה רק הצרעת גורמת לטומאה. מכאן הוא מסיק שטומאת המצורע לא נובעת מחטא.
למה הצרעת גורמת לטומאה? מקורות אלו חלוקים ביחס להבנת מה גורם לטומאה:
- ריקבון – לפי רלב"ג, רוב הטומאות קשורות באובדן חיים,31 כאשר כל שנותר מהאדם הוא הווייתו החומרית.32 זה מדגיש שההיבט החומרי של האדם אינו מה שנשגב אלא רק הצד הרוחני שבו.33 לכן, כאשר תפקודים גופניים מסוימים גורמים לעודף או ריקבון של החומר הפיזי, הופך האדם לטמא.34 צרעת היא צורה חמורה יותר של ריקבון הגוף, הנובעת בתוך הגוף ומתפשטת בו, ולכן היא גורמת לדרגת טומאה גבוהה.35
- חיזוק האמונה בהשגחה א-לוהית – שד"ל מציע שבימי קדם אנשים טעו והניחו שנגעי צרעת הם סימן לזעמו של הקב"ה, והסיקו שהמצורע בוודאי חטא באופן חמור, והיו נמנעים באופן טבעי מקשר עם המצורע.36 יחס כזה, למרות שמבוסס על טעות, גרם לחיזוק האמונה בהשגחה א-לוהית בשכר ובעונש, ועל כן התורה איפשרה להמשך יחס זה ומיסדה אותו על ידי הגדרת המצורע כטמא.37
- הטומאה כסמלית לחטא – רד"צ הופמן מציע שכל הטומאות מהוות סמל לחטאים, ולא תוצאה מהם.38 באופן מציאותי, כל מחלה הייתה יכולה להיבחר לסמל את החטא, אך טומאות אלה נבחרו בגלל שהן מפגינות באופן הטוב ביותר את המסר. אדם שרואה את העיוות שנגרם מנגעי המצורע מקשר את הדבר למוות39 וכך גם לחטא.
סיפורי צרעת מהמקרא – סיפורי הצרעת במקרא מהווים קושי לשיטה זו, שכן בהם מפורש שמדובר בעונש שמיימי.40 הפרשנים כאן יכולים לתרץ שבמקרים האלו, הקב"ה העניש באמצעות מחלה טבעית, כשם שבמקומות אחרים הוא מביא עיוורון או מגיפה על אנשים.
"וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת" – רלב"ג מסביר שהשימוש בפועל "וְנָתַתִּי" לא בהכרח מתאר פעולה אקטיבית של הקב"ה.41 ייתכן והצרעת מוסבת כפעולתו מכיוון שהקב"ה הוא הגורם המפעיל את כל העולם.42
תפקידי הכהן – הכהן מעורב, לא בגלל צורך בכפרה, אלא משום שהמחלה גורמת לטומאה, והטיפול בתחום זה הוא תפקידו. רלב"ג מוסיף שהכהן לא חייב בעצמו לאבחן את הצרעת בפועל, אלא רק להכריז על הטומאה.
כולו הפך לבן – רש"ר הירש מקשה על גישה זו מדינו של מצורע המכוסה בכל גופו בנגעים ונחשב טהור, שהרי דין זה מנוגד להיגיון הפשוט אילו הטומאה היתה ניסיון לבודד את המצורע כדי שלא לדבק אנשים נוספים. לעומתו, רלב"ג מסביר שמצב כזה מעיד שהמצורע מתקרב להחלמה. לפי הסברו, חום גופו הטבעי של האדם הרחיק את המחלה לקצה הגוף, ובקרוב הנגעים ייעלמו לחלוטין.
היבטים שונים של תהליכי הטומאה והטהרה – שד"ל סובר שהלכות הצרעת נועדו לחזק את האמונה (המוטעית) שהנגעים מגיעים כעונש על חטא, ובכך לחזק את האמונה בשכר ועונש שמיימיים. מכיוון שכך, הוא מבין היבטים רבים בתהליך הטומאה והטהרה כסמליים לחטא או לכפרה,43 בדומה לאלו הסבורים שצרעת היא "עונש שמיימי".44 לעומתו, רלב"ג מנתק את התהליך מענייני כפרה, ולכן הוא מבין היבטים מסויימים כרפואיים ואחרים כחינוכיים.45 ייתכן גם שמרכיבים מסויימים בטקס הם פשוט נהלים המוכרים מתהליכי טהרה רבים:
- בידוד והרחקה – רלב"ג לשיטתו, סובר ששילוח המצורע מהמחנה הוא צעד הכרחי למניעת התפשטות המחלה והדבקת אחרים.
- זמן המתנה של שבעה ימים – רלב"ג מציע שזוהי תקופת זמן טבעית לראות התפתחות של מחלה והתבטאות של תסמינים מסויימים. לחילופין, ניתן להבין את שבעת הימים כתקופת זמן טיפוסית המוכרת מטומאות אחרות.
- "בְּגָדָיו יִהְיוּ פְרֻמִים וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ וְעַל שָׂפָם יַעְטֶה" – רלב"ג מבין הנחייה זו כקשורה לטומאתו של המצורע ולא למחלה בעצמה. הוא מציע שמעשים אלה אמורים להזכיר לאדם את שפלות ההיבט החומרי של הוויתו שהביא אותו למצב הזה. לחלופין, גישה זו יכולה להסביר, כמו אבן עזרא, שכיסוי הפה נועד להגן מפני זיהום.
- שריפת הבגד והריסת הבית – גם דינים אלו ניתן להסביר כצעדי מניעה כנגד התפשטות המחלה.46
- חוט השני, אזוב, וארז – מכיוון שבשלב הזה המצורע כבר החלים, ייתכן שלחפצים האלו אין מטרה רפואית, אלא הם חלק מהותי של טקס הטיהור. העובדה שניתן למצוא את אותה השלישייה בדיני פרה אדומה מחזקת את הטענה שזהו מרכיב סטנדרטי של התהליך.
- שילוח הציפור – ייתכן וגם שלב זה קשור לתהליך הטהרה ולא למימד הרפואי, שכן אנו מוצאים טקס דומה בשילוח השעיר בעבודת יום הכיפורים. ראו את דברי רשב"ם המקשר בין שני הטקסים האלה, ומבין את שניהם כתהליכי היטהרות. לחילופין, כמו שמציע אבן עזרא, ייתכן שהציפורים נשלחות לאזור שאינו מיושב כדי להבטיח שהמחלה לא תתפשט.
- "מים חיים" ו"הצפור החיה" – ייתכן שהדגש על "חיים" משמשת כניגוד למוות המסומלת בריקבון, גופו של אדם המנוגע בצרעת.
- גילוח השיער – רלב"ג לשיטתו סובר שמכיוון שהשיער צמח בזמן המחלה מ"דם מעופש", יתכן שיש בו מן המחלה ולכן יש צורך להסירו.
- הימנעות מיחסי אישות47 – רלב"ג סובר שקיום יחסים במצבו הרפואי הנוכחי של המצורע עלול להחלישו ולגרום לחזרת המחלה.
- קרבן חטאת – טומאות אחרות48 גם כן מחייבות הקרבת חטאת, למרות שלא נראה שבוצע בהם שום חטא. לפיכך, סביר שגם במקרה של המצורע, הקורבן אינו קשור בכפרה.
