Difference between revisions of "Tzara'at/2/he"
< Tzara'at
Jump to navigation
Jump to search
m |
m |
||
| Line 62: | Line 62: | ||
<point><b>תפקידי הכהן</b> – הכהן מעורב, לא בגלל צורך בכפרה, אלא משום שהמחלה גורמת לטומאה, והטיפול בתחום זה הוא תפקידו. רלב"ג מוסיף שהכהן לא חייב בעצמו לאבחן את הצרעת בפועל, אלא רק להכריז על הטומאה.</point> | <point><b>תפקידי הכהן</b> – הכהן מעורב, לא בגלל צורך בכפרה, אלא משום שהמחלה גורמת לטומאה, והטיפול בתחום זה הוא תפקידו. רלב"ג מוסיף שהכהן לא חייב בעצמו לאבחן את הצרעת בפועל, אלא רק להכריז על הטומאה.</point> | ||
<point><b>כולו הפך לבן</b> – רש"ר הירש מקשה על גישה זו מדינו של מצורע המכוסה בכל גופו בנגעים ונחשב טהור, שהרי דין זה מנוגד להיגיון הפשוט אילו הטומאה היתה ניסיון לבודד את המצורע כדי שלא לדבק אנשים נוספים. לעומתו, רלב"ג מסביר שמצב כזה מעיד שהמצורע מתקרב להחלמה. לפי הסברו, חום גופו הטבעי של האדם הרחיק את המחלה לקצה הגוף, ובקרוב הנגעים ייעלמו לחלוטין.</point> | <point><b>כולו הפך לבן</b> – רש"ר הירש מקשה על גישה זו מדינו של מצורע המכוסה בכל גופו בנגעים ונחשב טהור, שהרי דין זה מנוגד להיגיון הפשוט אילו הטומאה היתה ניסיון לבודד את המצורע כדי שלא לדבק אנשים נוספים. לעומתו, רלב"ג מסביר שמצב כזה מעיד שהמצורע מתקרב להחלמה. לפי הסברו, חום גופו הטבעי של האדם הרחיק את המחלה לקצה הגוף, ובקרוב הנגעים ייעלמו לחלוטין.</point> | ||
| − | <point><b>היבטים שונים של תהליכי הטומאה והטהרה</b> – שד"ל סובר שהלכות הצרעת נועדו לחזק את האמונה (המוטעית) שהנגעים מגיעים כעונש על חטא, ובכך לחזק את האמונה בשכר ועונש שמיימיים. מכיוון שכך, הוא מבין היבטים רבים בתהליך הטומאה והטהרה כסמליים לחטא או לכפרה,<fn>הוא מבין את הרחקת המצורע, נתיצת הבית, ושריפת הבגד כסמלים ל"גערת האל ונזיפתו". תולעת השני, עץ הארז, והאזוב מסמלים את העוונות (השני) הגדולים (הארז) והקטנים (האזוב) הדרושים לכפרה. הכפרה נעשית על ידי טקס שתי הציפורים. הציפור הנשחטת היא חליפתו של המצורע, והציפור החיה מסמלת את טהרתו. בהתחלה היא קשורה לחטאיו (לתולעת השני, לארז, ולאזוב), ולאחר מכן למים החיים ולדם כסמל להיטהרות. בסוף התהליך, הציפור משוחררת כסמל להתרת המצורע לשוב למחנה ישראל. לסיום, המצורע מביא את קורבנות החטאת כאות להכנעתו מול הקב"ה, ובקשתו לסליחה ולמחילה.</fn> בדומה לאלו הסבורים שצרעת היא "עונש שמיימי"<fn>מכיוון שרד"צ הופמן מבין את הטומאה כסמלית לחטא, גם הוא מבין היבטים מסויימים של תהליך הטהרה בהקשר זה. כך גם הוא מבין את ההרחקה מהמחנה כמסמלת את החטאים שבין אדם לחבירו.</fn> | + | <point><b>היבטים שונים של תהליכי הטומאה והטהרה</b> – שד"ל סובר שהלכות הצרעת נועדו לחזק את האמונה (המוטעית) שהנגעים מגיעים כעונש על חטא, ובכך לחזק את האמונה בשכר ועונש שמיימיים. מכיוון שכך, הוא מבין היבטים רבים בתהליך הטומאה והטהרה כסמליים לחטא או לכפרה,<fn>הוא מבין את הרחקת המצורע, נתיצת הבית, ושריפת הבגד כסמלים ל"גערת האל ונזיפתו". תולעת השני, עץ הארז, והאזוב מסמלים את העוונות (השני) הגדולים (הארז) והקטנים (האזוב) הדרושים לכפרה. הכפרה נעשית על ידי טקס שתי הציפורים. הציפור הנשחטת היא חליפתו של המצורע, והציפור החיה מסמלת את טהרתו. בהתחלה היא קשורה לחטאיו (לתולעת השני, לארז, ולאזוב), ולאחר מכן למים החיים ולדם כסמל להיטהרות. בסוף התהליך, הציפור משוחררת כסמל להתרת המצורע לשוב למחנה ישראל. לסיום, המצורע מביא את קורבנות החטאת כאות להכנעתו מול הקב"ה, ובקשתו לסליחה ולמחילה.</fn> בדומה לאלו הסבורים שצרעת היא "עונש שמיימי".<fn>מכיוון שרד"צ הופמן מבין את הטומאה כסמלית לחטא, גם הוא מבין היבטים מסויימים של תהליך הטהרה בהקשר זה. כך גם הוא מבין את ההרחקה מהמחנה כמסמלת את החטאים שבין אדם לחבירו.</fn> לעומתו, רלב"ג מנתק את התהליך מענייני כפרה, ולכן הוא מבין היבטים מסויימים כרפואיים ואחרים כחינוכיים.<fn>בהתאם להבנתו את הטומאה, הוא טוען שחלקים מהטקס נועדו להדגיש את שפלותו של חומריות האדם וכיצד היא הגורם לטרגדיות המתרחשות סביבו.</fn> ייתכן גם שמרכיבים מסויימים בטקס הם פשוט נהלים המוכרים מתהליכי טהרה רבים: <br/> |
<ul> | <ul> | ||
<li><b>בידוד והרחקה</b> – רלב"ג לשיטתו, סובר ששילוח המצורע מהמחנה הוא צעד הכרחי למניעת התפשטות המחלה והדבקת אחרים.</li> | <li><b>בידוד והרחקה</b> – רלב"ג לשיטתו, סובר ששילוח המצורע מהמחנה הוא צעד הכרחי למניעת התפשטות המחלה והדבקת אחרים.</li> | ||
Version as of 22:25, 23 April 2020
צרעת
גישות פרשניות
סקירה
בניסיון להבין את אופייה של הצרעת, הפרשנים מתחלקים בין שתי גישות מרכזיות. חז"ל, ובעקבותיהם רוב הפרשנים, מבינים שמדובר בעונש שמיימי בעקבות חטאו של האדם. פרשנים אלו מתבססים על מקרי הצרעת בתנ"ך שבהם מפורש שמדובר בעונש על חטא, והם מבינים את תהליך ההיטהרות כתהליך של חזרה בתשובה.
לעומתם, רלב"ג מבין את הצרעת כמחלה טבעית בה כל אדם יכול לחלות. לפי הבנתו, טומאת צרעת, כמו טומאות אחרות, אינה נובעת מחטא. לכן, הרבה מפרטי המגבלות של המצורע הם רפואיים ונועדו למנוע הדבקת אחרים במחלה, בעוד שאחרים הם טקסי טיהור רגילים שנמצאים גם בטומאות אחרות.
עונש שמיימי
צרעת נשלחת כעונש א-לוהי על מנת להזהיר או להעניש על חטא.
מקורות:תוספתא, בבלי, ויקרא רבה, במדבר רבה, תנחומא, רש"י, כוזרי, אבן עזרא, ר' יוסף בכור שור, רמב"ם, רמב"ן, אברבנאל, ספורנו, רש"ר הירש
טבעי או על-טבעי? הכוזרי,1 רמב"ם,2 רמב"ן,3 ורש"ר הירש4 מבינים את הצרעת בכלליותה כעל-טבעית. לעומתם, ניתן להסיק מפירושי אבן עזרא,5 ר"י בכור שור, אברבנאל, וספורנו שלמרות המעורבות הא-לוהית, צרעת הגוף6 היא טבעית או לפחות בעלת אספקטים טבעיים.7
על אלו חטאים נענשים בצרעת? פרשנים אלו חלוקים לגבי החטאים הגורמים לאדם להיענש בצרעת, אך רובם מדברים על הוצאת דיבה8 או יהירות.9 מספר מדרשים10 כוללים רשימות ארוכות של חטאים אפשריים שעליהם נענשים בצרעת,11 וביניהם גזל, שפיכות דמים, גסות רוח, שקר, חילול השם, גילוי עריות, ושבועת שוא.
מקרי צרעת תנ"כיים – בחינת מקרי הצרעת בתנ"ך מהווה חיזוק לשיטה זו, מפני שברובם מפורש שאדם נענש בנגעי צרעת בעקבות חטאיו:
- במדבר י"ב – לאחר שמרים מדברת נגד משה, ה' מעניש אותה בצרעת.
- שמואל ב' ג' – יואב מקולל על ידי דוד בצרעת לאחר שהוא הורג את אבנר כנגד רצונו של דוד.
- מלכים ב' ה' – גיחזי מודבק בצרעת לאחר שממרה את פי אלישע.
- דברי הימים ב' כ"ו – המלך עוזיהו נענש בצרעת על יהירותו בהקטרת קטורת.
השוואה לצרעת הבגד והבית – לפי רוב הפירושים האלו,13 הנגעים הנוגפים את ביתו של האדם או את בגדיו מהווים אזהרה, המניעה את האדם לחזור בתשובה לפני שגופו נפגע.14 אברבנאל מוסיף שאופייה העל-טבעי של צרעת הבית בא ללמדנו שגם צרעת הגוף והבגד באים מפני השגחה מיוחדת של הקב"ה.15
"וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת" – רמב"ן16 מצביע על כך שהשימוש בלשון "וְנָתַתִּי" מרמז שהקב"ה שולח באופן אקטיבי את הנגע, ושלא ניתן להסביר אותו באופן טבעי.17 רש"ר הירש מוסיף שלמילה "נֶגַע" יש קונוטציה של פגע הנגזר מן השמיים,18 ולא סתם מחלה טבעית.
למה הצרעת גורמת לטומאה? מקורות אלה יכולות להציע שהטומאה מסמלת את זעמו של הקב"ה ודחייתו של החוטא.
השוואה לסוגי טומאה נוספים – רוב הגורמים האחרים לטומאה (הפרשות מן הגוף, לידה, ומוות) אינם קשורים לחטא ועונש, אלא נובעים ממצבים טבעיים למדי. על כן, הבנת טומאת הצרעת כצורת ענישה מוציאה אותה מן הכלל ומגדירה אותה כשונה באופן מהותי מטומאות אחרות.
תפקיד הכהן – האדם הנגוע נבדק על ידי כהן, ולא על ידי רופא, שכן מדובר בטקס דתי הקשור בחטא וטומאה, ולא במחלה טבעית.19 ספורנו מוסיף כי הכהן יגרום למצורע להרהר במעשיו וגם יתפלל בעד המצורע.
אבחון הטמא וטיפולו – מקורות אלה רואים את החוקים הנוגעים לאבחון והתנהגותו של האדם המטמא כקשורים בחטאו:
- תקופות ההמתנה של שבעה ימים – מרווחים אלו נועדו לאפשר למצורע לחזור בתשובה וכך להימנע ולהישמר מעונשים נוספים.
- שילוח מן המחנה – בעקבות הסוגיה במסכת ערכין, מסביר רש"י שמדובר בעונש של "מידה כנגד מידה". מכיוון שהמצורע גרם להפרדה וניתוק בין הבריות על ידי הלשון הרע שסיפר, עונשו להיות מופרד ומנותק משאר העם. רש"ר הירש מסביר אחרת וסובר שבושת הבידוד20 מניעה את האדם לחרטה ולתיקון מידותיו.21
- "בְּגָדָיו יִהְיוּ פְרֻמִים וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ" – רש"י, אבן עזרא, ר"י בכור שור, ואברבנאל מצביעים על כך שכל אלו הם מנהגי אבלות. אבן עזרא ואברבנאל מסבירים שהמצורע חייב להתאבל על חטאיו שגרמו לנגעים, ור"י בכור שור סובר שהמצורע מתאבל על דחייתו מעם הקב"ה.
היבטים שונים של תהליך הטהרה – באופן דומה, פרשנים אלו קוראים היבטים רבים של תהליך ההיטהרות, ככפרה או עונש על חטא:
- שילוח הציפורים – רמב"ן משווה בין הציפורים לבין השעיר המשתלח ביום הכיפורים, ומציע ששניהם מסמלים את הרחקת חטאי האדם.22 בבלי ערכין מסביר שהציפורים נבחרות בגלל שהן מצייצות, ובכך מזכירות לאדם את חטאיו שדיבר על אחרים.23
- ארז ואזוב – רש"י ור' יוסף בכור שור מציעים שאלו סמלים למעבר של אדם שהיה יהיר24 למצב של שפילות וענווה.25
- חוט השני – ר"י בכור שור מעיר שצבע השני מסמל חטאים, כדברי הנביא ישעיהו: "אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ".
- קורבן חטאת – קורבנות האשם והחטאת הם חלק מתהליך הכפרה של המצורע על חטאיו.
טענות נגד הבנת הנגעים כמחלה רפואית – רש"ר הירש מתנגד נמרצות להבנה רפואית של הנגע, והוא מביא הוכחות רבות מהמצוות הקשורות לו. לדוגמא, הוא מציין שאם צרעת מכסה את כל הגוף, האדם אינו טמא. קביעה זו נוגדת את האינטואיציה אילו היה מדובר בניסיון לבידוד מחלה. באופן דומה, לגבי צרעת הבית, לפני שהכהן נכנס לגזור על טהרה או טומאה, מוציאים את כל חפצים הבית כדי לשמור על טהרתם. אם התהליך נועד למנוע הידבקות במישור הגשמי, גם הוראה זו הייתה בלתי-הגיונית.26
מחלה טבעית
צרעת היא פגע טבעי, שכל אדם, בין אם חטא ובין אם לא, עלול לחלות בה.
איזו מחלה? מקורות אלו סוברים שכל אחד עלול לחלות בצרעת, אך הם אינם מבקשים לזהות את הצרעת כמחלה מוכרת ספיציפית.28
צרעת הבית וצרעת הבגד – רלב"ג מנסה להסביר באופן טבעי גם את הסוגים האלו של הצרעת, וטוען שחום או לחות יכולים להחליש תכונות טבעיות, ולגרום לרקבון או שינוי בצבע.29
הבדלים בין טומאות אחרות לטומאת הצרעת – מכיוון שטומאות אחרות (כגון טומאת מת, לידה, והפרשות גופניות) נוצרים באופן טבעי ואינם קשורים בהכרח בחטא או בעונש, סביר להניח שטומאת הצרעת אינה שונה.
השגחה פרטית: נגעים ללא חטא?
- רלב"ג מאמין שלא כל אחד זוכה בהשגחה פרטית, ואדם יכול לסבול בנסיבות טבעיות ממחלה.30 לפיכך, אפשרי שאדם יחלה במחלה קשה כמו צרעת, מבלי שיהיה מדובר בעונש שמיימי.
- רד"צ הופמן טוען שלמרות שרוב המחלות באים כעונש, תמיד קיימים מקרים חריגים שלא ניתן להסבירם באופן כזה. יתר על כן, רד"צ הופמן מקשה שאם כל המחלות באות כעונש על חטא, למה רק הצרעת גורמת לטומאה. מכאן הוא מסיק שטומאת המצורע לא נובעת מחטא.
למה הצרעת גורמת לטומאה? מקורות אלו חלוקים ביחס להבנת מה גורם לטומאה:
- ריקבון – לפי רלב"ג, רוב הטומאות קשורות באובדן חיים,31 כאשר כל שנותר מהאדם הוא הווייתו החומרית.32 זה מדגיש שההיבט החומרי של האדם אינו מה שנשגב אלא רק הצד הרוחני שבו.33 לכן, כאשר תפקודים גופניים מסוימים גורמים לעודף או ריקבון של החומר הפיזי, הופך האדם לטמא.34 צרעת היא צורה חמורה יותר של ריקבון הגוף, הנובעת בתוך הגוף ומתפשטת בו, ולכן היא גורמת לדרגת טומאה גבוהה.35
- חיזוק האמונה בהשגחה א-לוהית – שד"ל מציע שבימי קדם אנשים טעו והניחו שנגעי צרעת הם סימן לזעמו של הקב"ה, והסיקו שהמצורע בוודאי חטא באופן חמור, והיו נמנעים באופן טבעי מקשר עם המצורע.36 יחס כזה, למרות שמבוסס על טעות, גרם לחיזוק האמונה בהשגחה א-לוהית בשכר ובעונש, ועל כן התורה איפשרה להמשך יחס זה ומיסדה אותו על ידי הגדרת המצורע כטמא.37
- הטומאה כסמלית לחטא – רד"צ הופמן מציע שכל הטומאות מהוות סמל לחטאים, ולא תוצאה מהם.38 באופן מציאותי, כל מחלה הייתה יכולה להיבחר לסמל את החטא, אך טומאות אלה נבחרו בגלל שהן מפגינות באופן הטוב ביותר את המסר. אדם שרואה את העיוות שנגרם מנגעי המצורע מקשר את הדבר למוות39 וכך גם לחטא.
סיפורי צרעת מהמקרא – סיפורי הצרעת במקרא מהווים קושי לשיטה זו, שכן בהם מפורש שמדובר בעונש שמיימי.40 הפרשנים כאן יכולים לתרץ שבמקרים האלו, הקב"ה העניש באמצעות מחלה טבעית, כשם שבמקומות אחרים הוא מביא עיוורון או מגיפה על אנשים.
"וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת" – רלב"ג מסביר שהשימוש בפועל "וְנָתַתִּי" לא בהכרח מתאר פעולה אקטיבית של הקב"ה.41 ייתכן והצרעת מוסבת כפעולתו מכיוון שהקב"ה הוא הגורם המפעיל את כל העולם.42
תפקידי הכהן – הכהן מעורב, לא בגלל צורך בכפרה, אלא משום שהמחלה גורמת לטומאה, והטיפול בתחום זה הוא תפקידו. רלב"ג מוסיף שהכהן לא חייב בעצמו לאבחן את הצרעת בפועל, אלא רק להכריז על הטומאה.
כולו הפך לבן – רש"ר הירש מקשה על גישה זו מדינו של מצורע המכוסה בכל גופו בנגעים ונחשב טהור, שהרי דין זה מנוגד להיגיון הפשוט אילו הטומאה היתה ניסיון לבודד את המצורע כדי שלא לדבק אנשים נוספים. לעומתו, רלב"ג מסביר שמצב כזה מעיד שהמצורע מתקרב להחלמה. לפי הסברו, חום גופו הטבעי של האדם הרחיק את המחלה לקצה הגוף, ובקרוב הנגעים ייעלמו לחלוטין.
היבטים שונים של תהליכי הטומאה והטהרה – שד"ל סובר שהלכות הצרעת נועדו לחזק את האמונה (המוטעית) שהנגעים מגיעים כעונש על חטא, ובכך לחזק את האמונה בשכר ועונש שמיימיים. מכיוון שכך, הוא מבין היבטים רבים בתהליך הטומאה והטהרה כסמליים לחטא או לכפרה,43 בדומה לאלו הסבורים שצרעת היא "עונש שמיימי".44 לעומתו, רלב"ג מנתק את התהליך מענייני כפרה, ולכן הוא מבין היבטים מסויימים כרפואיים ואחרים כחינוכיים.45 ייתכן גם שמרכיבים מסויימים בטקס הם פשוט נהלים המוכרים מתהליכי טהרה רבים:
- בידוד והרחקה – רלב"ג לשיטתו, סובר ששילוח המצורע מהמחנה הוא צעד הכרחי למניעת התפשטות המחלה והדבקת אחרים.
- זמן המתנה של שבעה ימים – רלב"ג מציע שזוהי תקופת זמן טבעית לראות התפתחות של מחלה והתבטאות של תסמינים מסויימים. לחילופין, ניתן להבין את שבעת הימים כתקופת זמן טיפוסית המוכרת מטומאות אחרות.
- "בְּגָדָיו יִהְיוּ פְרֻמִים וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ וְעַל שָׂפָם יַעְטֶה" – רלב"ג מבין הנחייה זו כקשורה לטומאתו של המצורע ולא למחלה בעצמה. הוא מציע שמעשים אלה אמורים להזכיר לאדם את שפלות ההיבט החומרי של הוויתו שהביא אותו למצב הזה. לחלופין, גישה זו יכולה להסביר, כמו אבן עזרא, שכיסוי הפה נועד להגן מפני זיהום.
- שריפת הבגד והריסת הבית – גם דינים אלו ניתן להסביר כצעדי מניעה כנגד התפשטות המחלה.46
- חוט השני, אזוב, וארז – מכיוון שבשלב הזה המצורע כבר החלים, ייתכן שלחפצים האלו אין מטרה רפואית, אלא הם חלק מהותי של טקס הטיהור. העובדה שניתן למצוא את אותה השלישייה בדיני פרה אדומה מחזקת את הטענה שזהו מרכיב סטנדרטי של התהליך.
- שילוח הציפור – ייתכן וגם שלב זה קשור לתהליך הטהרה ולא למימד הרפואי, שכן אנו מוצאים טקס דומה בשילוח השעיר בעבודת יום הכיפורים. ראו את דברי רשב"ם המקשר בין שני הטקסים האלה, ומבין את שניהם כתהליכי היטהרות. לחילופין, כמו שמציע אבן עזרא, ייתכן שהציפורים נשלחות לאזור שאינו מיושב כדי להבטיח שהמחלה לא תתפשט.
- "מים חיים" ו"הצפור החיה" – ייתכן שהדגש על "חיים" משמשת כניגוד למוות המסומלת בריקבון, גופו של אדם המנוגע בצרעת.
- גילוח השיער – רלב"ג לשיטתו סובר שמכיוון שהשיער צמח בזמן המחלה מ"דם מעופש", יתכן שיש בו מן המחלה ולכן יש צורך להסירו.
- הימנעות מיחסי אישות47 – רלב"ג סובר שקיום יחסים במצבו הרפואי הנוכחי של המצורע עלול להחלישו ולגרום לחזרת המחלה.
- קרבן חטאת – טומאות אחרות48 גם כן מחייבות הקרבת חטאת, למרות שלא נראה שבוצע בהם שום חטא. לפיכך, סביר שגם במקרה של המצורע, הקורבן אינו קשור בכפרה.
