Tzara'at/2/he
Jump to navigation
Jump to search
צרעת
גישות פרשניות
סקירה
בניסיון להבין את טבעה של הצרעת, הפרשנים מתחלקים בין שתי גישות מרכזיות. חז"ל, ובעקבותיהם רב הפרשנים, מבינים שמדובר בעונש שמיימי בעקבות חטאו של האדם. הפרשנים מתבססים על מקרי הצרעת התנ"כיים, שם מפורש שמדובר בעונש על חטא, ומבינים את תהליך ההיטהרות כחזרה בתשובה.
בניגוד אליהם, הרלב"ג מבין את הצרעת כמחלה טבעית בה כל אדם יכול לחלות. לפי הבנתו, הקשר בין הטומאה לבין הנגעים אינו בחטא, כאשר תהליך הטהרה מקביל לטהרה מטומאות אחרות. בנוסף לכך, הטיפול במצורע הוא טיפול רפואי וההיבדלות היא במטרה למנוע הדבקת אחרים במחלה.
עונש שמיימי
הבנת נגעי הצרעת כעונש אלוקי הנשלחים על מנת להזהיר או להעניש על חטא.
מקורות:תוספתא, בבלי, ויקרא רבה, במדבר רבה, תנחומא, רש"י, כוזרי, אבן עזרא, ר׳ יוסף בכור שור, רמב"ם, רמב"ן, אברבנאל, ספורנו, רש״ר הירש
טבעי או על-טבעי? הכוזרי,1 רמב"ם,2 רמב"ן,3 ורש"ר הירש4 מבינים את הצרעת בכלליותה כעל-טבעית. בניגוד לכך , ניתן להסיק מפירושי אבן עזרא,5 בכור שור, אברבנאל וספורנו שלמרות המעורבות האלוקית, צרעת הגוף6 היא טבעית או לפחות בעלת אספקטים טבעיים.7
על אלו חטאים נענשים בצרעת? פרשנים אלו אינם מסכימים על החטאים הגורמים לאדם להיענש בצרעת, אך רובם מדברים על הוצאת דיבה8 או יהירות.9 מספר מדרשים10 כוללים רשימות ארוכות של חטאים אפשריים עליהם נענשים בצרעת,11 ביניהם גזל, שפיכות דמים, גסות רוח, שקר, חילול שם ה', גילוי עריות ושבועת שווא.
מקרי צרעת תנ"כיים – בחינת מקרי הצרעת בתנ"ך מהווה חיזוק לשיטה זו, בהם לרוב נאמר מפורשות שאדם נענש בנגעי צרעת בעקבות חטאיו:
- במדבר י"ב – לאחר שמדברת לשון הרע על משה, נענשת מרים בצרעת.
- שמואל ב' ג' – יואב מקולל על ידי דוד בצרעת לאחר שהראשון הורג את אבנר כנגד רצונו של דוד.
- מלאכים ב' ה' – גיחזי מוכה צרעת לאחר שממרה את פי אלישע.
- דברי הימים ב' כ"ו – לאחר שהמלך עוזיהו מקטיר קטורת, נענש המלך על יהירותו בצרעת.
השוואה לצרעת הבגד והבית – על פי רוב הפרושים האלו,13 הנגעים הנוגפים את ביתו של האדם או את בגדיו מהווים אזהרה, המניעה את האדם לחזרה בתשובה לפני שגופו נפגע.14 אברבנאל מוסיף שהנס הגלוי בצרעת הבית בא ללמדינו על אופיה הניסי של הצרעת באופן כללי.15
"וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת" – רמב"ן 16 מצביע על כך שהשימוש בלשון "וְנָתַתִּי" מרמז שהקב"ה שולח באופן אקטיבי את הנגע, ולא ניתן להסביר אותו באופן טבעי. רש"ר הירש מוסיף שלמילה "נֶגַע" יש קונוטציה של פגע הנגזר משמיים,17 ולא סתם מחלה גשמית.
למה הצרעת גורמת לטומאה? מקורות אלה עשויים לרמוז שהטומאה מסמלת את זעמו של הקב"ה ודחייתו של החוטא.
השוואה לסוגי טומאה נוספים – רוב הגורמים האחרים לטומאה (יציאות הגוף, לידה ומוות) אינם קשורים לחטא ועונש, אלא נובעים ממצבים טבעיים. על כן, הבנת טומאת הצרעת כצורת ענישה מוציאה אותה מן הכלל.
תפקיד הכהן – האדם הנגוע נבדק על ידי כהן, ולא על ידי רופא, שכן זהו פולחן דתי של חטא וטומאה, ולא מחלה טבעית.18 ספורנו מוסיף כי הכהן יתפלל למען המצורע בנוסף לכך שיגרום לו לחשוב שנית על מעשיו.
אבחון הטמא וטיפולו – על פי מקורות אלו, קיים קשר בין חטאו של הנגוע לבין מצוות הטמא ותהליך היטהרותו:
- מקטעי המתנה של שבעה ימים – מקטעים אלו נועדו לאפשר זמן למצורע לחזור בתשובה וכך למנוע ולהישמר מעונשים נוספים.
- שילוח מן המחנה – בעקבות הסוגיה במסכת ערכין, מסביר רש"י שמדובר בעונש של "מידה כנגד מידה". מכיוון שהמצורע גרם להפרדה וניתוק בין הבריות על ידי הלשון הרע שסיפר, עונשו להיות מופרד ומנותק משאר העם. הרש"ר הירש מסביר אחרת וסובר שבושת הבידוד19 מניעה את האדם לחרטה ולתיקון מידותיו20.
- "בְּגָדָיו יִהְיוּ פְרֻמִים וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ" – רש"י, אבן עזרא, בכור שור ואברבנאל מצביעים על כך שאלו מנהגי אבלות. אבן עזרא ואברבנאל מסבירים שהמצורע אבל על חטאיו שגרמו לנגעים, ובכור השור סובר שמדובר באבל על דחייתו של הקב"ה.
היבטים שונים של תהליך הטהרה – פרשנים אלו קוראים באופן דומה היבטים רבים של תהליך ההיטהרות, ככפרה או עונש על חטא:
- שילוח הציפורים – הרמב"ן משווה בין הציפורים לבין השעיר המשתלח ביום הכיפורים, ומציע ששניהם מסמלים את הרחקת חטאי האדם21. במסכת ערכין מסבירים שהציפורים נבחרות בגלל שהם מצייצות, וכך מזכירים לאדם את חטאיו שדיבר על אחרים.22
- ארז ואזוב – רש"י ור' יוסף בכור שור מציעים שאלו סמלים למעבר ממצב של יהירות23 למצב של ענווה.24
- חוט השני – בכור השור מעיר שצבע השני מסמל חטאים, כדברי הנביא ישעיהו: "אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ".
- קורבן חטאת – קורבנות האשם והחטאת הם חלק מתהליך הכפרה של המצורע על חטאיו.
טענות נגד הבנת הנגעים כמחלה רפואית – הרש"ר הירש מתנגד נמרצות להבנה רפואית של הנגע, ומביא הוכחות רבות מהמצוות הקשורות. לדוגמא, הוא מציין את ההסתייגות ההלכתית שאם צרעת מכסה את כל הגוף, האדם אינו טמא. זהו עניין הנוגד את האינטואיציה אילו מדובר בניסיון לבידוד מחלה. באופן דומה, לגבי צרעת הבית, לפני שהכהן נכנס להכריז האם זה טהור או טמא, מיציאים את כל החפציםים מהבית כדי לשמור על טהרתם. אם התהליך נועד למנוע הידבקות או משהו דומה ברובד הגשמי, הוראה זו היתה קשה להבנה ולא הגיונית25.
מחלה טבעית
צרעת היא פגע טבעי, שכל אדם, בין אם חטא ובין אם לא, עלול לחלות בה.
איזו מחלה? מקורות אלו סוברים שכל אחד עלול לחלות בצרעת, אך הם אינם מבקשים לזהות את הצרעת כמחלה מוכרת ספיציפית27.
צרעת הבית וצרעת הבגד – רלב"ג מבקש להסביר באופן טבעי גם את הסוגים האלו של הצרעת, וטוען שחום או לחות יכולים להחליש נכסים טבעיים, ואלו עלולים להירקב או להלבין.28
הבדלים בין טומאות אחרות לטומאת הצרעת – מכיוון שטומאות אחרות (כגון אדם שמת, לידה ויציאות גופניות) נוצרים באופן טבעי ואינם קשורים בהכרח בחטא או בעונש, סביר להניח שטומאת הצרעת אינה שונה.
השגחה פרטית: נגעים ללא חטא?
- רלב"ג מאמין שלא כל אחד זוכה בהשגחה פרטית, ואדם יכול לסבול בנסיבות טבעיות מהמחלה.29 לפיכך, אפשרי שאדם יחלה במחלה מגבילה כמו הצרעת, ולא לראותה כעונש שמיימי.
- הרד"צ הופמן טוען שלמרות שרוב המחלות באים כעונש, תמיד קיימים מקרים חריגים שלא ניתן להסבירם באופן כזה. יתר על כן, רד"צ מקשה ושואל מדוע רק הצרעת גורמת לטומאה, אם את על המחלות צריך להבין כעונש על חטא. מכאן הוא מסיק שטומאת המצורע לא מגיעה בעקבות חטא.
למה הצרעת גורמת לטומאה? יש מנעד רחב של דעות במקורות אלו להבנת טעם הטומאה:
- ריקבון – על פי רלב"ג, רוב הטומאות קשורות בהעדר חיים30, כשנשארת רק הגשמיות של האדם31. זה מדגיש שההיבט הפיזי של האדם ("החומר") אינו מרומם, רק רוחו ("צורה") היא נשגבת32. לכן, כאשר תגובה גופנית גורמת לעודף או ריקבון של החומר הפיזי, הופך האדם לטמא.33 צרעת היא צורה חמורה יותר של ריקבון הגוף, הנובעת בתוך הגוף ומתפשטת בו, ולכן היא גורמת לדרגת טומאה גבוהה.34
- חיזוק האמונה בהשגחה אלוהית – שד"ל מציע שבעת העתיקה אנשים טעו והניחו שנגעים בעקבות צרעת הם סימן לזעמו של הקב"ה, והסיקו שהמצורע בוודאי חטא באופן חמור. לכן היתה החברה שסביבו נמנעת באופן טבעי מקשר או מגע עם המצורע.35 יחס כזה, למרות שמבוסס על טעות, גרם לחיזוק האמונה בהשגחה אלוהית בשכר ובעונש, ועל כן התורה איפשרה ליחס להמשיך ומיסדה אותו על ידי הגדרת המצורע כטמא.36
- הטומאה כסמלית לחטא – רד"צ מציע שכל הטומאות סמליות לחטאים, ולא פועל יוצא שלהם.37 באופן מציאותי כל מחלה היתה יכולה להיבחר לסמל את החטא, אך הצרעת נבחרה בגלל שהיא מפגינה באופן הטוב ביותר את המסר. אדם שרואה את העיוות שנגרם מנגעיה מקשר את הדבר למוות38 וכך גם לחטא.
סיפורי צרעת מהמקרא – סיפורי הצרעת במקרא מהווים קושי לשיטה זו, שכן שם מפורש שמדובר בעונש שמיימי39.
הפרשנים כאן עשויים לתרץ שבמקרים האלה, הקב"ה מעניש באמצעות מחלה טבעית, כשם שבמקומות אחרים הוא משליך עיוורון או מגיפה על אנשים.
הפרשנים כאן עשויים לתרץ שבמקרים האלה, הקב"ה מעניש באמצעות מחלה טבעית, כשם שבמקומות אחרים הוא משליך עיוורון או מגיפה על אנשים.
"וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת" – רלב"ג מסביר שהשימוש בפועל "וְנָתַתִּי" לא בהכרח מתאר פעולה אקטיבית של הקב"ה.40 ייתכן והצרעת מוסבת כפעולתו מכיוון שהשי"ת הוא התכלית המפעילה את כל העולם.41
תפקידי הכהן – הכהן מעורב, לא בגלל צורך בכפרה, אלא משום שהמחלה גורמת לטומאה והטיפול בתחום זה הוא תפקידו. רלב"ג מוסיף שהכהן לא חייב בעצמו לאבחן את הצרעת בפועל, אלא רק להכריז על הטומאה.
כולו הפך לבן – הרש"ר הירש מקשה על גישה זו ומביא הוכחה מדינו של מצורע המכוסה בכל גופו בנגעים ונחשב טהור. דין זה נוגד את ההיגיון הפשוט אילו הטומאה היתה ניסיון לבודד את המצורע כדי שלא לדבק אנשים נוספים. לעומתו, רלב"ג מסביר שמצב כזה מעיד על קירבתו של המצורע להחלמה. לפי הסברו, החמימות הטבעית של האדם הרחיקה את המחלה לקצה הגוף, ובקרוב הנגעים יעלמו לחלוטין.
היבטים שונים של תהליכי הטומאה והטהרה – שד"ל סובר שהלכות הצרעת נועדו לחזק את אמונתם (המוטעית) של אנשים שהנגעים הגיעו כעונש על חטא, וכך לחזק את האמונה בשכר ועונש שמיימיים. מכיוון שכך, הוא מבין היבטים רבים בתהליך הטומאה והטהרה כסמליים לחטא או לכפרה42, בדומה לאלו הסוברים שצרעת היא "עונש שמיימי"43. בניגוד אליו, רלב"ג מנתק את התהליך מענייני כפרה ומבין היבטים מסויימים כרפואיים ואחרים כחינוכיים44. ייתכן גם שמרכיבים מסויימים בטקס נחשבים נורמליים, והם מוכרים מתהליכי טהרה רבים:
- בידוד והרחקה – רלב"ד לשיטתו, סובר ששילוח המצורע מהמחנה הוא צעד הכרחי למניעת התפשטות המחלה והדבקת נוספים.
- זמן המתנה של שבעה ימים –
- רלב"ג מציע שזוהי תקופת זמן טבעית לראות התפתחות של מחלה, ולתסמינים מסויימים להתגלות. לחילופין, ניתן להבין את שבעת הימים כתבנית זמנים תיפוסית המוכרת מטומאות אחרות.
- "בְּגָדָיו יִהְיוּ פְרֻמִים וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ וְעַל שָׂפָם יַעְטֶה" – רלב"ג מבין הנחיה זו כקשורה לטומאתו של המצורע ולא למחלה בעצמה. הוא מציע שמעשים אלה אמורים להזכיר לאדם את שפלות הרובד הגשמי שהביאו אותו למצב הזה. דרך נוספת להבין את ההנחיות האלה בגישה פרשנית זו היא כמו אבן עזרא, שכיסוי הפה נועד למנוע התפשטות של הנגעים והדבקת הסובבים.
- שריפת הבגד והריסת הבית – גם את אלו ניתן להסביר כצעדי מניעה כנגד התפשטות המחלה.45
- חוט השני, אזוב וארז – מכיוון שבשלב הזה המצורע כבר החלים, ייתכן ולחפצים האלו אין משמעות רפואית, אלא חלק מהותי של תהליך הטהרה. העובדה שניתן למצוא את אותה השלישייה בדיני פרה אדומה מחזקים את הטענה שזהו מרכיב סטנדרתי של התהליך.
- שילוח הציפור – ייתכן וגם שלב זה קשור לתהליך הטהרה ולא למימד הרפואי שכן אנו מוצאים טקס דומה בשילוח השעיר בעבודת יום הכיפורים. ראו את דברי הרשב"ם המקשר בין שני הטקסים האלה, ומבין את שניהם כתהליכי היטהרות. לחילופין, כמו שמציע אבן עזרא, ייתכן שהציפורים נשלחות לאזור שאינו מיושב כדי להבטיח שהמחלה לא תתפשט.
- חיים - מים חיים וציפור חיה – ייתכן כי החזרתיות והדגש על "חיים" משמש כניגוד לריקבון, שנוצר מנגעי הצרעת, המסמל מוות.
- גילוח השיער – רלב"ג לשיטתו סובר שמכיוון שהשיער צמח בזמן המחלה מ"דם מעופש" יש צורך להסירו על מנת להיטהר.
- הימנעות מיחסי אישות46 – רלב"ג סובר שקיום יחסים במצבו הנוכחי עלול להליש את המצורע ולגרום לחזרת המחלה.
- קרבן חטאת – טומאות אחרות47 גם כן מצריכות הקרבת חטאת, למרות שלא ברור שנעשה חטא. לפיכך, בכל המקרים האלו, הקורבן אינו קשור בכפרה.
