Tzara'at/2/he

צרעת

גישות פרשניות

סקירה

בניסיון להבין את טבעה של הצרעת, הפרשנים מתחלקים בין שתי גישות מרכזיות. חז"ל, ובעקבותיהם רב הפרשנים, מבינים שמדובר בעונש שמיימי בעקבות חטאו של האדם. הפרשנים מתבססים על מקרי הצרעת התנ"כיים, שם מפורש שמדובר בעונש על חטא, ומבינים את תהליך ההיטהרות כחזרה בתשובה.

בניגוד אליהם, הרלב"ג מבין את הצרעת כמחלה טבעית בה כל אדם יכול לחלות. לפי הבנתו, הקשר בין הטומאה לבין הנגעים אינו בחטא, כאשר תהליך הטהרה מקביל לטהרה מטומאות אחרות. בנוסף לכך, הטיפול במצורע הוא טיפול רפואי וההיבדלות היא במטרה למנוע הדבקת אחרים במחלה.

עונש שמיימי

נגעי הצרעת הם עונש אלוקי הנשלחים כאזהרה או עונש על חטא.

מקורות:תוספתאנגעים ו׳:ו׳אודות התוספתא, בבלייומא י״א:ערכין ט״ו:ערכין ט״ז.אודות הבבלי, ויקרא רבה17:317:4י״ז:ו׳אודות ויקרא רבה, במדבר רבה7:5אודות במדבר רבה, תנחומאTazria 10Metzora 4אודות About the Tanchuma,  רש"יVayikra 13:45-46Vayikra 14:4About R. Shelomo Yitzchaki, כוזרי2:58-62אודות ר' יהודה הלוי, אבן עזראVayikra 13:2Vayikra 13:45Vayikra 14:4,7,10אודות ר' אברהם אבן עזרא, ר׳ יוסף בכור שורVayikra 13:45-46Vayikra 14:4-7Vayikra 14:21Vayikra 14:53אודות ר׳ יוסף בכור שור, רמב"םHilkhot Tume'at Tzara'at 16:10Moreh Nevukhim 3:47About R. Moshe b. Maimon, רמב"ןVayikra 13:47Vayikra 14:4Vayikra 14:18Vayikra 14:34Vayikra 14:53אודות About R. Moshe b. Nachman, אברבנאלVayikra 12Vayikra 13:1Vayikra 14:33אודות ר' יצחק אברבנאל, ספורנוVayikra 13:2-3,5ויקרא י״ג:מ״זVayikra 14:12Vayikra 14:55אודות ר' עובדיה ספורנו, רש״ר הירשVayikra 13:2Vayikra 13אודות ר' שמשון רפאל הירש

טבעי או על-טבעי? הכוזרי¹, הרמב"ם², הרמב"ן³, והרש"ר הירש⁴ מבינים את הצרעת בכללה כעל-טבעית. בניגוד לכך , ניתן להסיק מפירושי האבן עזרא⁵, הבכור שור, האברבנאל והספורנו שלמרות המעורבות האלוקית, צרעת הגוף⁶ היא טבעית או לפחות בעלת אספקטים טבעיים.⁷

על אלו חטאים נענשים בצרעת? פרשנים אלו אינם מסכימים על החטאים הגורמים לאדם להיענש בצרעת, אך רובם מדברים על הוצאת דיבה⁸  או יהירות.⁹ מספר מדרשים¹⁰ כוללים רשימות ארוכות של חטאים אפשריים עליהם נענשים בצרעת¹¹, ביניהם גזל, שפיכות דמים, גסות רוח, שקר, חילול שם ה', גילוי עריות, ושבועת שווא.

מקרי צרעת תנ"כיים – בחינת מקרי הצרעת בתנ"ך מהווה חיזוק לשיטה זו, שם ברוב המקרים נאמר מפורשות שאדם נענש בנגעי צרעת בעקבות חטאו:

• במדבר י"ב – לאחר שמדברת לשון הרע על משה, נענשת מרים בצרעת.
• שמואל ב' ג' – יואב מקולל על ידי דוד בצרעת לאחר שהוא הורג את אבנר כנגד רצונו של דוד.
• מלאכים ב' ה' – גיחזי מוכה צרעת אחרי שממרה את פי אלישע.
• דברי הימים ב' כ"ו – לאחר שהמלך עוזיהו מקטיר קטורת, נענש המלך על יהירותו בצרעת.

נראה שקיים מכנה משותף לחטאים בסיפורים האלו, הקשור במרד בסמכות או ערעורו.¹²

השוואה לצרעת הבגד והבית – על פי רוב הפרושים האלו¹³, הנגעים הנוגפים את ביתו של האדם או את בגדיו מהווים אזהרה, המניעה את האדם לחזרה בתשובה לפני שגופו נפגע¹⁴. האברבנאל מוסיף שהנס הגלוי בצרעת הבית בא ללמדינו על אופיה הניסי של הצרעת באופן כללי¹⁵.

"וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת" – הרמב"ן ¹⁶ מצביע על כך שהשימוש בלשון "וְנָתַתִּי" מרמז שהקב"ה שולח באופן אקטיבי את הנגע, ולא ניתן להסביר אותו באופן טבעי. הרש"ר הירש מוסיף שלמילה "נֶגַע" יש קונוטציה של פגע הנגזר משמיים¹⁷, ולא סתם מחלה גשמית.

למה הצרעת גורמת לטומאה? מקורות אלה עשויים לרמוז שהטומאה מסמלת את זעמו של הקב"ה ודחייתו של החוטא.

השוואה לסוגי טומאה נוספים – רוב הגורמים האחרים לטומאה (יציאות הגוף, לידה ומוות) אינם קשורים לחטא ועונש, אלא מדובר במצבי טבע. על כן, הבנת הצרעת ככזו הופכת את טומאתה ליוצאת דופן.

תפקיד הכהן – האדם הנגוע נבדק על ידי כהן, ולא על ידי רופא, שכן זהו פולחן דתי של חטא וטומאה, ולא מחלה טבעית.¹⁸ ספורנו מוסיף כי הכהן יתפלל למען המצורע בנוסף לכך שיגרום לו לחשוב שנית על מעשיו.

אבחון הטמא וטיפולו – על פי מקורות אלו, קיים קשר בין חטאו של הנגוע לבין מצוות הטמא ותהליך היטהרותו:

• מקטעי המתנה של שבעה ימים – מקטעים אלו נועדו לאפשר זמן למצורע לחזור בתשובה וכך למנוע ולהישמר מעונשים נוספים.
• שילוח מן המחנה – בעקבות הסוגיה במסכת ערכין, מסביר רש"י שמדובר בעונש של "מידה כנגד מידה". מכיוון שהמצורע גרם להפרדה וניתוק בין הבריות על ידי הלשון הרע שסיפר, עונשו להיות מופרד ומנותק משאר העם. הרש"ר הירש מסביר אחרת וסובר שבושת הבידוד¹⁹  מניעה את האדם לחרטה ולתיקון מידותיו²⁰.
• "בְּגָדָיו יִהְיוּ פְרֻמִים וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ" – רש"י, אבן עזרא, בכור שור ואברבנאל מצביעים על כך שאלו מנהגי אבלות. אבן עזרא ואברבנאל מסבירים שהמצורע אבל על חטאיו שגרמו לנגעים, ובכור השור סובר שמדובר באבל על דחייתו של הקב"ה.

היבטים שונים של תהליך הטהרה – פרשנים אלו קוראים באופן דומה היבטים רבים של תהליך ההיטהרות, ככפרה או עונש על חטא:

• שילוח הציפורים – הרמב"ן משווה בין הציפורים לבין השעיר המשתלח ביום הכיפורים, ומציע ששניהם מסמלים את הרחקת חטאי האדם²¹. במסכת ערכין מסבירים שהציפורים נבחרות בגלל שהם מצייצות, וכך מזכירים לאדם את חטאיו שדיבר על אחרים.²² 
• ארז ואזוב – רש"י ור' יוסף בכור שור מציעים שאלו סמלים למעבר ממצב של יהירות²³ למצב של ענווה.²⁴
• חוט השני – בכור השור מעיר שצבע השני מסמל חטאים, כדברי הנביא ישעיהו: "אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ".
• קורבן חטאת – קורבנות האשם והחטאת הם חלק מתהליך הכפרה של המצורע על חטאיו.

טענות נגד הבנת הנגעים כמחלה רפואית – הרש"ר הירש מתנגד נמרצות להבנה רפואית של הנגע, ומביא הוכחות רבות מהמצוות הקשורות. לדוגמא, הוא מציין את ההסתייגות ההלכתית שאם צרעת מכסה את כל הגוף, האדם אינו טמא. זהו עניין הנוגד את האינטואיציה אילו מדובר בניסיון לבידוד מחלה. באופן דומה, לגבי צרעת הבית, לפני שהכהן נכנס להכריז האם  זה טהור או טמא, מיציאים את כל החפציםים מהבית כדי לשמור על טהרתם. אם התהליך נועד למנוע הידבקות או משהו דומה ברובד הגשמי, הוראה זו היתה קשה להבנה ולא הגיונית²⁵.

מחלה טבעית

צרעת היא פגע טבעי, שכל אדם, בין אם חטא ובין אם לא, עלול לחלות בה.

מקורות:ר' יוחנן בבבלי כתובותKetubot 77bAbout the Bavli²⁶, רלב"גVayikra 11:47Vayikra 13:4Vayikra 13:5Vayikra 13:13About R. Levi b. Gershom, שד"לVayikra 12:2About R. Shemuel David Luzzatto, הרב דוד צבי הופמןVayikra 13About R. David Zvi Hoffmann

איזו מחלה? מקורות אלו סוברים שכל אחד עלול לחלות בצרעת, אך הם אינם מבקשים לזהות את הצרעת כמחלה מוכרת ספיציפית²⁷.

צרעת הבית וצרעת הבגד – רלב"ג מבקש להסביר באופן טבעי גם את הסוגים האלו של הצרעת, וטוען שחום או לחות יכולים להחליש נכסים טבעיים, ואלו עלולים להירקב או להלבין.²⁸

הבדלים בין טומאות אחרות לטומאת הצרעת – מכיוון שטומאות אחרות (כגון אדם שמת, לידה ויציאות גופניות) נוצרים באופן טבעי ואינם קשורים בהכרח בחטא או בעונש, סביר להניח שטומאת הצרעת אינה שונה.

השגחה פרטית: נגעים ללא חטא?

• רלב"ג מאמין שלא כל אחד זוכה בהשגחה פרטית, ואדם יכול לסבול בנסיבות טבעיות מהמחלה.²⁹ לפיכך, אפשרי שאדם יחלה במחלה מגבילה כמו הצרעת, ולא לראותה כעונש שמיימי.
• הרד"צ הופמן טוען שלמרות שרוב המחלות באים כעונש, תמיד קיימים מקרים חריגים שלא ניתן להסבירם באופן כזה. יתר על כן, רד"צ מקשה ושואל מדוע רק הצרעת גורמת לטומאה, אם את על המחלות צריך להבין כעונש על חטא. מכאן הוא מסיק שטומאת המצורע לא מגיעה בעקבות חטא.

למה הצרעת גורמת לטומאה? יש מנעד רחב של דעות במקורות אלו להסבר סיבת הטומאה:

• ריקבון – על פי רלב"ג, רוב הטומאות קשורות בהעדר חיים³⁰, כשנשארת רק הגשמיות של האדם³¹. זה מדגיש שההיבט הפיזי של האדם ("החומר") אינו מרומם, רק רוחו ("צורה") היא נשגבת³². לכן, כאשר תגובה גופנית גורמת לעודף או ריקבון של החומר הפיזי, הופך האדם לטמא.³³ צרעת היא צורה חמורה יותר של ריקבון הגוף, הנובעת בתוך הגוף והמתפשטת בגוף האדם, ולכן היא גורמת לדרגת טומאה גבוהה.³⁴
• חיזוק האמונה בהשגחה אלוהית  – שד"ל מציע שבעת העתיקה אנשים טעו והניחו שנגעים בעקבות צרעת הם סימן לזעמו של הקב"ה, והסיקו שהמצורע בוודאי חטא באופן חמור. לכן היתה החברה שסביבו נמנעת באופן טבעי מקשר או מגע עם המצורע.³⁵ יחס כזה, למרות שמבוסס על טעות, גרם לחיזוק האמונה בהשגחה אלוהית ובשכר ועונש, ועל כן התורה איפשרה ליחס להמשיך ומיסדה אותו על ידי הגדרת המצורע כטמא.³⁶
• הטומאה כסמלית לחטא – רד"צ מציע שכל הטומאות סמליות לחטאים, ולא פועל יוצא שלהם.³⁷ באופן מציאותי כל מחלה היתה יכולה להיבחר לסמל את החטא, אך הצרעת נבחרה בגלל שהיא מפגינה באופן הטוב ביותר את המסר. אדם שרואה את העיוות שנגרם מנגעיה מקשר את הדבר למוות³⁸ וכך גם לחטא.

סיפורי צרעת מהמקרא – סיפורי הצרעת במקרא מהווים קושי לשיטה זו, שכן שם מפורש שמדובר בעונש שמיימי³⁹.
 הפרשנים כאן עשויים לתרץ שבמקרים האלה, הקב"ה מעניש באמצעות מחלה טבעית, כשם שבמקומות אחרים הוא משליך עיוורון או מגיפה על אנשים.

"וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת" – רלב"ג מסביר שהשימוש בפועל "וְנָתַתִּי" לא בהכרח מתאר פעולה אקטיבית של הקב"ה.⁴⁰ ייתכן והצרעת מוסבת כפעולתו מכיוון שהשי"ת הוא התכלית המפעילה את כל העולם.⁴¹

תפקידי הכהן – הכהן מעורב, לא בגלל צורך בכפרה, אלא משום שהמחלה גורמת לטומאה והטיפול בתחום זה הוא תפקידו. רלב"ג מוסיף שהכהן לא חייב בעצמו לאבחן את הצרעת בפועל, אלא רק להכריז על הטומאה.

כולו הפך לבן – הרש"ר הירש מקשה על גישה זו ומביא הוכחה מדינו של מצורע המכוסה בכל גופו בנגעים ונחשב טהור. דין זה נוגד את ההיגיון הפשוט אילו הטומאה היתה ניסיון לבודד את המצורע כדי שלא לדבק אנשים נוספים. לעומתו, רלב"ג מסביר שמצב כזה מעיד על קירבתו של המצורע להחלמה. לפי הסברו, החמימות הטבעית של האדם הרחיקה את המחלה לקצה הגוף, ובקרוב הנגעים יעלמו לחלוטין.

היבטים שונים של תהליכי הטומאה והטהרה – שד"ל סובר שהלכות הצרעת נועדו לחזק את אמונתם (המוטעית) של אנשים שהנגעים הגיעו כעונש על חטא. מכיוון שכך, הוא מבין היבטים רבים בתהליך הטומאה והטהרה כסמליים לחטא או לכפרה⁴², בדומה לאלו הסוברים שצרעת היא "עונש שמיימי".⁴³ בניגוד אליו, רלב"ג מנתק את התהליך מענייני כפרה ומבין היבטים מסויימים כרפואיים ואחרים כחינוכיים⁴⁴. ייתכן גם שמרכיבים מסויימים בטקס נחשבים נורמליים, והם מוכרים מתהליכי טהרה רבים: 

• בידוד והרחקה – רלב"ד לשיטתו, סובר ששילוח המצורע מהמחנה הוא צעד הכרחי למניעת התפשטות המחלה והדבקת נוספים.
• זמן המתנה של שבעה ימים – 
• רלב"ג מציע שזוהי תקופת זמן טבעית לראות התפתחות של מחלה, ולתסמינים מסויימים להתגלות. לחילופין, ניתן להבין את שבעת הימים כתבנית זמנים תיפוסית המוכרת מטומאות אחרות.
• "בְּגָדָיו יִהְיוּ פְרֻמִים וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ וְעַל שָׂפָם יַעְטֶה" – רלב"ג מבין הנחיה זו כקשורה לטומאתו של המצורע ולא למחלה בעצמה. הוא מציע שמעשים אלה אמורים להזכיר לאדם את שפלות הרובד הגשמי שהביאו אותו למצב הזה. דרך נוספת להבין את ההנחיות האלה בגישה פרשנית זו היא כמו אבן עזראVayikra 13:2Vayikra 13:45Vayikra 14:4,7,10אודות ר' אברהם אבן עזרא, שכיסוי הפה נועד למנוע התפשטות של הנגעים והדבקת הסובבים.
• שריפת הבגד והריסת הבית – גם את אלו ניתן להסביר כצעדי מניעה כנגד התפשטות המחלה.⁴⁵ 
• חוט השני, אזוב וארז – מכיוון שבשלב הזה המצורע כבר החלים, ייתכן ולחפצים האלו אין משמעות רפואית, אלא חלק מהותי של תהליך הטהרה. העובדה שניתן למצוא את אותה השלישייה בדיני פרה אדומה מחזקים את הטענה שזהו מרכיב סטנדרתי של התהליך.
• שילוח הציפור – ייתכן וגם שלב זה קשור לתהליך הטהרה ולא למימד הרפואי שכן אנו מוצאים טקס דומה בשילוח השעיר בעבודת יום הכיפורים. ראו את דברי הרשב"ם המקשר בין שני הטקסים האלה, ומבין את שניהם כתהליכי היטהרות. לחילופין, כמו שמציע אבן עזראVayikra 14:4,7,10אודות About R. Avraham ibn Ezra, ייתכן שהציפורים נשלחות לאזור שאינו מיושב כדי להבטיח שהמחלה לא תתפשט.
• חיים - מים חיים וציפור חיה – ייתכן כי החזרתיות והדגש על "חיים" משמש כניגוד לריקבון, שנוצר מנגעי הצרעת, המסמל מוות.
• גילוח השיער – רלב"ג לשיטתו סובר שמכיוון שהשיער צמח בזמן המחלה מ"דם מעופש" יש צורך להסירו על מנת להיטהר.
• הימנעות מיחסי אישות⁴⁶ – רלב"ג סובר שקיום יחסים במצבו הנוכחי עלול להליש את המצורע ולגרום לחזרת המחלה.
• קרבן חטאת – טומאות אחרות⁴⁷ גם כן מצריכות הקרבת חטאת, למרות שלא ברור שנעשה חטא. לפיכך, בכל המקרים האלו, הקורבן אינו קשור בכפרה.

¹ ר' יהודה הלוי מבין את הצרעת כעונש שמיימי בעקבות חטא. בדרך כלל, כאשר שוכנת בשכינה בקרב עם ישראל, הם ראויים לזוהר אלוקי מסוים, אבל כאשר האדם חוטא, הוא מאבד את הזוהר הזה וההיעדר מתבטא על הגופו, בבגדיו או בביתו, בצורה של צרעת.

² בהלכות טומאת צרעת, הרמב"ם מדבר ספיציפית על צרעת הבגדים והבית כדבר על-טבעי, אבל במורה נבוכים הוא מכנה את הנגע בכל צורותיו כנס. הוא מצביע על כך שהתורה אינה מבדילה בין תופעות נגעי העור, אובדן שיער, או נגעי הבית והקירות, ומתייחס לכולם תחת אותו מושג - צרעת. בגלל ששתי הדוגמאות האחרונות הן בבירור לא מחלות טבעיות, מבין הרמב"ם שאלו הנכללים תחת אותו השם הם גם ניסיות.

³ הרמב"ן מתייחס מפורשות לצרעת הבגד והבית: "זה איננו בטבע כלל"
בכל זאת, בגלל שאינו מבדיל בין סוגי הצרעת ורואה את כולם כמסר שמיימי ועזיבת השכינה (כשיטת הכוזרי), נראה שלדעתו כל סוגי הצרעת הם תופעה מטאפיזית המעבירים מסר אלוהי.

⁴ ראו להלן את טענתו של הרש"ר הירש היוצא נגד הבנה רפואית של התופעה.

⁵ He is not explicit, but does speak of the affliction as being contagious. Thus, he reads the need to cover the mouth ("וְעַל שָׂפָם יַעְטֶה") as a precaution lest the metzora infect the air, and the sending of the bird to an unsettled territory as a means of ensuring that it does not spread disease to people.

⁶ Both Seforno and Abarbanel, however, do claim that other forms of tzara'at are miraculous. Seforno refers to both tzara'at of the house and clothing as a wonder (but implies that tzara'at of the body is not, and that the conditions discussed in the chapter refer to specific types of a more generally occurring disease). Abarbanel similarly speaks of tzara'at of the house as being miraculous, but nonetheless advances a more natural theory for tzara'at of the clothing, suggesting that it might have been infected by the metzora.

⁷ As such, these latter commentators explain that certain aspects of the purification process are for medical reasons.  R"Y Bekhor Shor suggests that the isolation might relate to the contagious nature of the disease, while Abarbanel similarly explains that afflicted clothing must be put away for seven days lest they reinfect the person, and that a person even upon returning to the camp may not have relations with their spouse since it is not healthy for recovery.

⁸ ראו לדוגמא את דברי ריש לקיש במסכת ערכין הדורש את המילים: "זאת תהיה תורת המצורע זאת תהיה תורתו של מוציא שם רע". מדרש ויקרא רבה, מדרש תנחומא ועוד לומדים את זה מסיפורה של מרים הנתקפת צרעת לאחר שמוציאה דיבה על אחיה. באופן דומה הרמב"ם מצביע על דברים כ״ד:ח׳-ט׳ שם התורה מזכירה את מרים כשניתנת האזהרה על הצרעת.

⁹ כהוכחה מצביעים על עוזיהו, עליו הכתוב אומר: "וּכְחֶזְקָתוֹ גָּבַהּ לִבּוֹ עַד לְהַשְׁחִית" (דברי הימים ב׳ כ״ו:ט״ז-כ״א), ובעקבות כך נתקף המלך צרעת.

¹⁰ ראו: בבלי ערכין ט״ז., ויקרא רבה י״ז:ג׳, במדבר רבה ז׳:ה׳  ותנחומא מצרע ד׳.

¹¹ אלו נעים בין שבעה לאחד עשר (ואפילו יותר) פריטים. המקורות השונים מבקשים ליצור קשר בין כל הצעה לבין מקרה תנ"כי בו אדם חטא ולבסוף חלה בצרעת. בכל זאת, בחלק מהמקרים אין תיאור מפורש לחטאו של הנגוע, או להתהוות הצרעת כעונש.

¹² ראו מ. בן ישר, "נגע הצרעת – על שום מה", אשר מנסה להראות כי גם מקרים אחרים של צרעת קשורים לנושא זה. הוא מציע שכאשר ה' שולח נגע בידו של משה (שמות ד׳:א׳-ז׳), יכול להיות שזה נובע ממרד דומה נגד הסמכות, כלומר: ההיסוס של משה להקשיב לציוויו של ה' ולצאת למשימתו מבטאים משהו דומה. באופן דומה, אף על פי שהטקסט אינו מציין את הסיבה לצרעת נעמן (מלכים ב׳ ה׳) או לצרעתם של ארבעת המצורעים (מלכים ב׳ ז׳), מציע בן ישר כי שתי התקריות מובילות להפגנת כוחו של דברו של הנביא. כאשר מבקש נעמן להירפא, אלישע קובע, "יָבֹא נָא אֵלַי וְיֵדַע כִּי יֵשׁ נָבִיא בְּיִשְׂרָאֵל". באופן דומה משחקים ארבעת המצורעים תפקיד בסיום הרעב, המאשר את הנבואה הקודמת של אלישע.

¹³ ראו: תוספתא נגעים, ויקרא רבה, מדרש תנחומא, ר' יהודה הלוי, רמב"ם, אברבנאל וספורנו.

¹⁴ הרמב"ן מבין את הצרעת באופן דומה, אך סובר שצרעת הבית מתקיימת רק בארץ ישראל (נלמד מהפסוק "כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן" שנאמר בקשר לתיאור צרעת הבית). הרמב"ן מסביר שבארץ השכינה שורה בקרב העם ומשרה מראה חיובי בכולם, אך כאשר אדם חוטא השכינה עוזבת אותו ומותירה אותו "מוכתם" - נגעים בגופו, בביתו או בבגדיו, כאות כלון או כעס על החטא. [בסבר זה הרמב"ן ממשיך את שיטת הקוזרי המובאת לעיל].

¹⁵ לעומת מה שראינו לעיל, האברבנאל מסביר באופן טבעי את צרעת הבגד. הוא מציע שבדים מסויימים שאדם לובש בקרבת גופו מושפעים מהלחות ומהנגעים בעורו של המצורע, ואלו גורמים לכתמים בבגד.

¹⁶ ראו גם אברבנאל

¹⁷ ראו בראשית יב' יז' לגבי המכה שמוריד הקב"ה על פרעה וביתו לאחר שלוקח את שרה מאברהם, וכן את שמות יא' א' לגבי מכת בכורות.

¹⁸ ראו את דברי הרש"ר הירש המעיר: "אין להעלות על הדעת, שהכהנים ממלאים תפקיד במסגרת שירותי התברואה".

¹⁹ כהוכחה מביא הרש"ר הירש את הפסוק שנאמר אודות מרים לאחר שילוחה מהמחנה: "וְאָבִיהָ יָרֹק יָרַק בְּפָנֶיהָ הֲלֹא תִכָּלֵם שִׁבְעַת יָמִים".

²⁰ בניגוד אליו מציע בכור השור שההוצאה אינה מהווה עונש, אלא שמדובר במעשה זהירות כדי להגן על שאר העם מהמחלה המדבקת.

²¹ להרחבה על טקסי יום הכיפורים ראו: למה נשלח השעיר לעזאזל.

²² בניגוד לכך, בכור השור מציע ששילוח הציפורים מסמל את שחרור המצורע, שיכול לחזור למחנה לאחר שנטהר.

²³ ראו לעיל את המקורות הרבים המציעים שצרעת היא עונש על יהירות

²⁴ הארז נחשב לנאצל מן העצים, ואילו האזוב הוא מהקטנים ביותר, כפי שבא לידי ביטוי בפסוק המתאר את הידע של שלמה, "וַיְדַבֵּר עַל הָעֵצִים מִן הָאֶרֶז אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן וְעַד הָאֵזוֹב אֲשֶׁר יֹצֵא בַּקִּיר" (מלכים ב', ה' י"ג)

²⁵ הוא מצביע על כך שגם דיני חז"ל אינם תומכים בהבנה רפואית של הנגע, שכן הנגועים לא נבדקו בשלושת הרגלים (למרות ההמונים שהיו מקדמים את ההדבקה אילו היה מדובר שמחלה רפואית), וכן שהמצורע לא נשלח מחוץ לעיר אלא אם כן היתה מוקפת חומה מימי יהושע.

²⁶ למרות שאינו אומר זאת במפורש, ר' יוחנן מציין שאין צרעת בבבל בגלל שנהוג להתרחץ בפרת, לשתות שכר ולאכול תרדין. מדבריו ניתן להסיק שמדובר במחלה שניתן למנוע אותה על ידי היגינה טובה ושמירה על דיאטה מתאימה.

²⁷ לאורך הדורות, רבים ניסו למצוא את מחלת העור שתסמיניה זהים לצרעת המקראית, אך ללא הצלחה. בוולגטה ובתרגום השבעים תורגמה המילה צרעת למילה הלועזית "lepra", ומאוחר יותר הבינו את זה כמחלה המוכרת, "leprosy" באנגלית. סביר להניח שלא מדובר באותה מחלה, שכן לצרעת המודרנית תסמינים רבים נוספים שאינם קשורים לאלו של הצרעת המקראית, ביניהם: חולשת שרירים, אובדן תחושה, בעיות עיניים ועוד. בנוסף לכך, תקופת הדגירה הארוכה וההתפתחות האיטית של המחלה אינם מתאימים למקטעי ההמתנה של שבעה ימים בין בדיקה לבדיקה. יתר על כן, מחלת הנסן לא היתה מוכרת במזרח התיכון עד ימיו של אלכסנדר הגדול.

²⁸ ראו לעיל את הסברו הטבעי של האברבנאל לתופעה.

²⁹ לעוד, ראו את שיטת הרלב"ג באופן כללי, רלב"ג.

³⁰ ראו את הכוזרי הקושר בין טומאה למיתה, וכותב: "אֶפְשָׁר שֶׁתִּהְיֶה הַצָּרַעַת וְהַזִּיבוּת תְּלוּיוֹת בְּטֻמְאַת הַמֵּת, כִּי הַמָּוֶת הוּא הַהֶפְסֵד הַגָּדוֹל, וְהָאֵבֶר הַמְּצֹרָע כַּמֵּת וְהַזֶּרַע הַנִּפְסָד כֵּן".

³¹ הרלב"ג משתמש במונחים "צורה" ו"חומר", המקבילים לצידו הרוחני ולצידו הפיזי של האדם, או לנשמה ולגוף.

³² מכיוון שכך, רמות שונות של טומאה נובעות מדרגת ה"צורה" שאבדה. מכיוון שנשמת האדם נעלה יותר מזו של חיות, גופתו גורמת רמת טומאה גבוהה יותר ממגע עם נבלה.

³³ הוא מציע שווסת האישה, או אדם עם יציאות גופניות לא טבעיות (זב/זבה) משחררים דם/זרע שאינם בשלים ליצירת ילדים. באופן דומה, איש שפולט שכבת זרע מאבד את הפוטנציאל ליצירת חיים. כך גם אישה לאחר לידת ולדה, משחררת את הדם שלא שימש להזנת העובר. בכל המקרים הללו, יש עודף "חומר" שנותר ללא "צורה". בניגוד לכך, הצרעת גורמת לאובדן של "החומר" ככל שהגוף נרקב. המכנה המשותף לכל המקרים האלו הם בהדגשתם את שפלות הגוף ורוממות הרוח.

³⁴ הרלב"ג אינו מסביר מדוע מחלות אחרות לא גורמות לטומאה. נראה שהרלב"ג סבר שהצרעת נבעה ממקום פנימי בגוף ולא מגורם חיצוני, וכך היא מדגישה את שפלות גוף האדם. בנוסף לכך, ייתכן שהצרעת גרמה לעיוות גופני גדול יותר ממחלות רבות אחרות, שנתן דומיננטיות לגוף והצורך בטומאה גדל.

³⁵ He suggests that a similar mechanism is at work in other forms of impurity as well. A menstruating or childbearing woman and a zav / zavah can similarly be viewed as one who is censured by Hashem because the loss of blood or seed is a marker of death, hinting that the person is deserving of death. As such, there was a natural distancing from these people, and they all (excepting the menstruating woman due to the regularity of the condition) brought sacrifices for atonement when the impurity passed.

³⁶ For similar cases in which Shadal suggests that Hashem left the nation to maintain their benign, though false, conceptions, see Shadal. One example is developed at Half Shekels – For Census or Tabernacle, where Shadal suggests that Hashem encouraged belief in the "evil eye" since it, too, promoted belief in Divine providence and steered people away from hubris and excessive self-reliance.

³⁷ Impurity stemming from contact with the dead symbolizes sins against God, bodily emissions represent sins of desire, and tzara'at stands for sins against society. As such, the people in the first category are removed only from the vicinity of the Mikdash itself, while those in the last are banished from the entire Israelite camp. As all cases require distancing one's self from the Mikdash, the institution served to remind people of their holy mission and the need to shy away from sin and its symbols.

³⁸ ראו את דברי אהרון אודות מרים אחותו: "אַל נָא תְהִי כַּמֵּת".

³⁹ See the examples of Miryam, Yoav, Geichazi, and Uziyahu, discussed above. On the other hand, Tanakh does not explain why Na'aman (Melakhim II 5) or the four metzoraim of Melakhim II 7 were afflicted, allowing for the possibility that they contracted the disease naturally. In Shemot 4, Hashem gives Moshe a sign in the form of tzara'at on his hand. This is clearly a supernatural event, but from the simple reading of the verses it, too, is unconnected to sin.

⁴⁰ He does also allow for the possibility that Divine providence is at work, either to help people find hidden treasure as suggested in Vayikra Rabbah 17:6, or to protect the owners in a case where their wall is unstable.  [Due to the laws of tzara'at they will need to break it, preventing it from later falling down on them.] Interestingly, Ralbag does not raise the commonly suggested possibility that that this could be a Divine warning to repent.  This might relate to Ralbag's understanding of individual providence, which would be merited only by an extremely righteous individual, and not by a sinner who was unworthy of a miraculous warning.

⁴¹ He writes, "כי הוא סיבה לכל מה שיתחדש באופן־מה, ואף על פי שאין הרע מתחדש ממנו בעצמוּת".  See Shadal who explains similarly regarding the Hardening of Paroh's Heart. He claims that the action is attributed to Hashem even though Paroh hardened his own heart because Hashem is the ultimate cause of all that happens.  He suggests that it is specifically strange events that are assigned to the hand of God, as they are incomprehensible without postulating Hashem's intervention.  Here, too, one might posit that tzara'at of the house seems miraculous (despite it really being due to natural causes) and is therefore attributed to Hashem.

⁴² Thus he reads the banishment from the camp, destruction of the house and burning of clothing as signs of God's wrath and rebuke of the afflicted person. The scarlet thread, cedar, and hyssop represent sins (red), both big (cedar) and small (hyssop), which need atonement. This comes via the ritual of the two birds. The bird which is killed acts as a substitute for the life of the metzora, while the one left alive represents the purified person. It is first connected to his sins (the scarlet thread, cedar, and hyssop) and then placed in living water and blood as a sign of purification. Finally, it is let free as a sign that the metzora is welcome to return to the camp. Last, the sin-offerings are brought as the metzora submits himself to Hashem, requesting that Hashem's anger cease and that he no longer be distanced from Him.

⁴³ As R. D"Z Hoffmann views the impurity as being symbolic of sin, he, too, reads certain aspects of the process in the same manner. Thus, he too highlights that the isolation from the camp is symbolic of having sinned against society.

⁴⁴ In line with his understanding of impurity, he claims that several parts of the ceremony are aimed at highlighting the unworthiness of the material aspects of man's being and how it is the cause of the tragedies which befall him.

⁴⁵ See Abarbanel who offers this reasoning to explain the need to first confine the clothing, though he reads the actual burning as a result of their impure state. Ralbag himself explains that the clothing are burned as a further reminder of the worthlessness of the "material".

⁴⁶ זה נלמד מויקרא י"ד ח', "וְיָשַׁב מִחוּץ לְאׇהֳלוֹ שִׁבְעַת יָמִים".

⁴⁷ אישה לאחר שילדה, וכן זב או זבה מחוייבים גם להביא קרבן חטאת.