Difference between revisions of "Tzara'at/2/he"
< Tzara'at
Jump to navigation
Jump to search
| Line 11: | Line 11: | ||
<category>עונש שמיימי | <category>עונש שמיימי | ||
<p>הבנת נגעי הצרעת כעונש אלוקי הנשלחים על מנת להזהיר או להעניש על חטא.</p> | <p>הבנת נגעי הצרעת כעונש אלוקי הנשלחים על מנת להזהיר או להעניש על חטא.</p> | ||
| − | <mekorot><multilink><a href="ToseftaNegaim6-6" data-aht="source">תוספתא</a><a href="ToseftaNegaim6-6" data-aht="source">נגעים | + | <mekorot><multilink><a href="ToseftaNegaim6-6" data-aht="source">תוספתא</a><a href="ToseftaNegaim6-6" data-aht="source">נגעים ו':ו'</a><a href="Tosefta" data-aht="parshan">אודות התוספתא</a></multilink>, <multilink><a href="BavliYoma11b" data-aht="source">בבלי</a><a href="BavliYoma11b" data-aht="source">יומא י"א:</a><a href="BavliArakhin15b" data-aht="source">ערכין ט"ו:</a><a href="BavliArakhin16a" data-aht="source">ערכין ט"ז.</a><a href="Talmud Bavli" data-aht="parshan">אודות הבבלי</a></multilink>, <multilink><a href="VayikraRabbah17-3" data-aht="source">ויקרא רבה</a><a href="VayikraRabbah17-3" data-aht="source">י"ז:ג'</a><a href="VayikraRabbah17-4" data-aht="source">י"ז:ד'</a><a href="VayikraRabbah17-6" data-aht="source">י"ז:ו'</a><a href="Vayikra Rabbah" data-aht="parshan">אודות ויקרא רבה</a></multilink>, <multilink><a href="BemidbarRabbah7-5" data-aht="source">במדבר רבה</a><a href="BemidbarRabbah7-5" data-aht="source">ז':ה'</a><a href="Bemidbar Rabbah" data-aht="parshan">אודות במדבר רבה</a></multilink>, <multilink><a href="TanchumaTazria10" data-aht="source">תנחומא</a><a href="TanchumaTazria10" data-aht="source">תזריע י'</a><a href="TanchumaMetzora4" data-aht="source">מצרע ד'</a><a href="Tanchuma" data-aht="parshan">אודות התנחומא</a></multilink>,  <multilink><a href="RashiVayikra13-45-46" data-aht="source">רש"י</a><a href="RashiVayikra13-45-46" data-aht="source">ויקרא י"ג:מ"ה-מ"ו</a><a href="RashiVayikra14-4" data-aht="source">ויקרא י"ד:ד'</a><a href="R. Shelomo Yitzchaki (Rashi)" data-aht="parshan">אודות ר' שלמה יצחקי</a></multilink>, <multilink><a href="Kuzari2-58-62" data-aht="source">כוזרי</a><a href="Kuzari2-58-62" data-aht="source">ב':נ"ח-ס"ב</a><a href="R. Yehuda HaLevi" data-aht="parshan">אודות ר' יהודה הלוי</a></multilink>, <multilink><a href="IbnEzraVayikra13-2" data-aht="source">אבן עזרא</a><a href="IbnEzraVayikra13-2" data-aht="source">ויקרא י"ג:ב'</a><a href="IbnEzraVayikra13-45" data-aht="source">ויקרא י"ג:מ"ה</a><a href="IbnEzraVayikra14-4710" data-aht="source">ויקרא י"ד:ד', ז', י'</a><a href="R. Avraham ibn Ezra" data-aht="parshan">אודות ר' אברהם אבן עזרא</a></multilink>, <multilink><a href="RYosefBekhorShorVayikra13-45-46" data-aht="source">ר' יוסף בכור שור</a><a href="RYosefBekhorShorVayikra13-45-46" data-aht="source">ויקרא י"ג:מ"ה-מ"ו</a><a href="RYosefBekhorShorVayikra14-4-7" data-aht="source">ויקרא י"ד:ד'-ז'</a><a href="RYosefBekhorShorVayikra14-21" data-aht="source">ויקרא י"ד:כ"א</a><a href="RYosefBekhorShorVayikra14-53" data-aht="source">ויקרא י"ד:נ"ג</a><a href="R. Yosef Bekhor Shor" data-aht="parshan">אודות ר' יוסף בכור שור</a></multilink>, <multilink><a href="RambamHilkhotTumeatTzaraat16-10" data-aht="source">רמב"ם</a><a href="RambamHilkhotTumeatTzaraat16-10" data-aht="source">הלכות טומאת צרעת ט"ז:י'</a><a href="RambamMorehNevukhim347" data-aht="source">רמב"ם מורה נבוכים ג מ"ז</a><a href="R. Moshe b. Maimon (Rambam, Maimonides)" data-aht="parshan">אודות ר' משה בן מיימון</a></multilink>, <multilink><a href="RambanVayikra13-47" data-aht="source">רמב"ן</a><a href="RambanVayikra13-47" data-aht="source">ויקרא י"ג:מ"ז</a><a href="RambanVayikra14-4" data-aht="source">ויקרא י"ד:ד'</a><a href="RambanVayikra14-18" data-aht="source">ויקרא י"ד:י"ח</a><a href="RambanVayikra14-34" data-aht="source">ויקרא י"ד:ל"ד</a><a href="RambanVayikra14-53" data-aht="source">ויקרא י"ד:נ"ג</a><a href="R. Moshe b. Nachman (Ramban, Nachmanides)" data-aht="parshan">אודות ר' משה בן נחמן</a></multilink>, <multilink><a href="AbarbanelVayikra12" data-aht="source">אברבנאל</a><a href="AbarbanelVayikra12" data-aht="source">ויקרא י"ב</a><a href="AbarbanelVayikra13-1" data-aht="source">ויקרא י"ג:א'</a><a href="AbarbanelVayikra14-33" data-aht="source">ויקרא י"ד:ל"ג</a><a href="R. Yitzchak Abarbanel" data-aht="parshan">אודות ר' יצחק אברבנאל</a></multilink>, <multilink><a href="SefornoVayikra13-2-35" data-aht="source">ספורנו</a><a href="SefornoVayikra13-2-35" data-aht="source">ויקרא י"ג:ב'-ג', ה'</a><a href="SefornoVayikra13-47" data-aht="source">ויקרא י"ג:מ"ז</a><a href="SefornoVayikra14-12" data-aht="source">ויקרא י"ד:י"ב</a><a href="SefornoVayikra14-55" data-aht="source">ויקרא י"ד:נ"ה</a><a href="R. Ovadyah Seforno" data-aht="parshan">אודות ר' עובדיה ספורנו</a></multilink>, <multilink><a href="RSRHirschVayikra13-1" data-aht="source">רש"ר הירש</a><a href="RSRHirschVayikra13-1" data-aht="source">ויקרא י"ג:ב'</a><a href="RSRHirschVayikra13" data-aht="source">ויקרא י"ג, נספח</a><a href="R. Samson Raphael Hirsch" data-aht="parshan">אודות ר' שמשון רפאל הירש</a></multilink></mekorot> |
<point><b>טבעי או על-טבעי?</b> הכוזרי,<fn>ר' יהודה הלוי מבין את הצרעת כעונש שמיימי בעקבות חטא. בדרך כלל, כאשר שוכנת בשכינה בקרב עם ישראל, הם ראויים לזוהר אלוקי מסוים, אבל כאשר האדם חוטא, הוא מאבד את הזוהר הזה וההיעדר מתבטא על הגופו, בבגדיו או בביתו, בצורה של צרעת.</fn> רמב"ם,<fn>בהלכות טומאת צרעת, הרמב"ם מדבר ספיציפית על צרעת הבגדים והבית כדבר על-טבעי, אבל במורה נבוכים הוא מכנה את הנגע בכל צורותיו כנס. הוא מצביע על כך שהתורה אינה מבדילה בין תופעות נגעי העור, אובדן שיער, או נגעי הבית והקירות, ומתייחס לכולם תחת אותו מושג - צרעת. בגלל ששתי הדוגמאות האחרונות הן בבירור לא מחלות טבעיות, מבין הרמב"ם שאלו הנכללים תחת אותו השם הם גם ניסיות.</fn> רמב"ן,<fn>הרמב"ן מתייחס מפורשות לצרעת הבגד והבית: "זה איננו בטבע כלל". בכל זאת, בגלל שאינו מבדיל בין סוגי הצרעת ורואה את כולם כמסר שמיימי ועזיבת השכינה (כשיטת הכוזרי), נראה שלדעתו כל סוגי הצרעת הם תופעה מטאפיזית המעבירים מסר א-לוהי.</fn> ורש"ר הירש<fn>ראו להלן את טענתו של הרש"ר הירש היוצא נגד הבנה רפואית של התופעה.</fn> מבינים את הצרעת בכלליותה כעל-טבעית. בניגוד לכך , ניתן להסיק מפירושי אבן עזרא,<fn>הוא אינו אומר זאת מפורשות, אך סובר שהנגע מדבק. כך האבן עזרא קורא את הציווי "ועל שפם יעטה" כאמצעי למניעת התפשטות המחלה המדבקת, ואת שילוח הציפור לשדה, שהוא אזור לא מיושב, כדרך להימנע מהדבקת אנשים נוספים.</fn> בכור שור, אברבנאל וספורנו שלמרות המעורבות האלוקית, צרעת הגוף<fn>למרות זאת, גם אברבנאל וגם ספורנו מבינים את סוגי הצרעת האחרים כניסיים. ספורנו מתאר את צרעת הבגד והבית כ"פלא" (ומרמז שצרעת הגוף היא טבעית, והנגעים המתוארים בפרק מתייחסים לסוגים ספיציפיים מתוך מחלה כללית יותר). באופן דומה האברבנאל מתאר את צרעת הבית כעניין "בדרך הפלא" אך מציע שצרעת הבגד זו התפשטות מהמצורע בעצמו באופן טבעי.</fn> היא טבעית או לפחות בעלת אספקטים טבעיים.<fn>לשיטתם, מסבירים הפרשנים האחרונים שהיבטים מסויימים של תהליך הטיהור נועדו לצורך רפואי. בכור השור מציע שבידוד המצורע מתכתב עם אופייה המדבק של הצרעת, ובאופן דומה מסביר האברבנאל את נגעי הבגד. הוא מציע שמניחים את הבגדים שלבש המצורע לשבעה ימים כדי לא להידבק מהם פעם נוספת, וכן שכל אדם החוזר למחנה אחרי ימי צרעתו אסור בתשמיש המיטה מכיוון שזה מזיק להירפאותו.</fn></point> | <point><b>טבעי או על-טבעי?</b> הכוזרי,<fn>ר' יהודה הלוי מבין את הצרעת כעונש שמיימי בעקבות חטא. בדרך כלל, כאשר שוכנת בשכינה בקרב עם ישראל, הם ראויים לזוהר אלוקי מסוים, אבל כאשר האדם חוטא, הוא מאבד את הזוהר הזה וההיעדר מתבטא על הגופו, בבגדיו או בביתו, בצורה של צרעת.</fn> רמב"ם,<fn>בהלכות טומאת צרעת, הרמב"ם מדבר ספיציפית על צרעת הבגדים והבית כדבר על-טבעי, אבל במורה נבוכים הוא מכנה את הנגע בכל צורותיו כנס. הוא מצביע על כך שהתורה אינה מבדילה בין תופעות נגעי העור, אובדן שיער, או נגעי הבית והקירות, ומתייחס לכולם תחת אותו מושג - צרעת. בגלל ששתי הדוגמאות האחרונות הן בבירור לא מחלות טבעיות, מבין הרמב"ם שאלו הנכללים תחת אותו השם הם גם ניסיות.</fn> רמב"ן,<fn>הרמב"ן מתייחס מפורשות לצרעת הבגד והבית: "זה איננו בטבע כלל". בכל זאת, בגלל שאינו מבדיל בין סוגי הצרעת ורואה את כולם כמסר שמיימי ועזיבת השכינה (כשיטת הכוזרי), נראה שלדעתו כל סוגי הצרעת הם תופעה מטאפיזית המעבירים מסר א-לוהי.</fn> ורש"ר הירש<fn>ראו להלן את טענתו של הרש"ר הירש היוצא נגד הבנה רפואית של התופעה.</fn> מבינים את הצרעת בכלליותה כעל-טבעית. בניגוד לכך , ניתן להסיק מפירושי אבן עזרא,<fn>הוא אינו אומר זאת מפורשות, אך סובר שהנגע מדבק. כך האבן עזרא קורא את הציווי "ועל שפם יעטה" כאמצעי למניעת התפשטות המחלה המדבקת, ואת שילוח הציפור לשדה, שהוא אזור לא מיושב, כדרך להימנע מהדבקת אנשים נוספים.</fn> בכור שור, אברבנאל וספורנו שלמרות המעורבות האלוקית, צרעת הגוף<fn>למרות זאת, גם אברבנאל וגם ספורנו מבינים את סוגי הצרעת האחרים כניסיים. ספורנו מתאר את צרעת הבגד והבית כ"פלא" (ומרמז שצרעת הגוף היא טבעית, והנגעים המתוארים בפרק מתייחסים לסוגים ספיציפיים מתוך מחלה כללית יותר). באופן דומה האברבנאל מתאר את צרעת הבית כעניין "בדרך הפלא" אך מציע שצרעת הבגד זו התפשטות מהמצורע בעצמו באופן טבעי.</fn> היא טבעית או לפחות בעלת אספקטים טבעיים.<fn>לשיטתם, מסבירים הפרשנים האחרונים שהיבטים מסויימים של תהליך הטיהור נועדו לצורך רפואי. בכור השור מציע שבידוד המצורע מתכתב עם אופייה המדבק של הצרעת, ובאופן דומה מסביר האברבנאל את נגעי הבגד. הוא מציע שמניחים את הבגדים שלבש המצורע לשבעה ימים כדי לא להידבק מהם פעם נוספת, וכן שכל אדם החוזר למחנה אחרי ימי צרעתו אסור בתשמיש המיטה מכיוון שזה מזיק להירפאותו.</fn></point> | ||
| − | <point><b>על אלו חטאים נענשים בצרעת?</b> פרשנים אלו אינם מסכימים על החטאים הגורמים לאדם להיענש בצרעת, אך רובם מדברים על הוצאת דיבה<fn>ראו לדוגמא את דברי ריש לקיש במסכת ערכין הדורש את המילים: "זאת תהיה תורת <b>המצורע</b> זאת תהיה תורתו של <b>מוציא שם רע</b>". מדרש ויקרא רבה, מדרש תנחומא ועוד לומדים את זה מסיפורה של מרים הנתקפת צרעת לאחר שמוציאה דיבה על אחיה. באופן דומה הרמב"ם מצביע על <a href="Devarim24-8-9" data-aht="source">דברים | + | <point><b>על אלו חטאים נענשים בצרעת?</b> פרשנים אלו אינם מסכימים על החטאים הגורמים לאדם להיענש בצרעת, אך רובם מדברים על הוצאת דיבה<fn>ראו לדוגמא את דברי ריש לקיש במסכת ערכין הדורש את המילים: "זאת תהיה תורת <b>המצורע</b> זאת תהיה תורתו של <b>מוציא שם רע</b>". מדרש ויקרא רבה, מדרש תנחומא ועוד לומדים את זה מסיפורה של מרים הנתקפת צרעת לאחר שמוציאה דיבה על אחיה. באופן דומה הרמב"ם מצביע על <a href="Devarim24-8-9" data-aht="source">דברים כ"ד:ח'-ט'</a> שם התורה מזכירה את מרים כשניתנת האזהרה על הצרעת.</fn>  או יהירות.<fn>כהוכחה מצביעים על עוזיהו, עליו הכתוב אומר: "וּכְחֶזְקָתוֹ גָּבַהּ לִבּוֹ עַד לְהַשְׁחִית" (<a href="DivreiHaYamimII26-16-21" data-aht="source">דברי הימים ב' כ"ו:ט"ז-כ"א</a>), ובעקבות כך נתקף המלך צרעת.</fn> מספר מדרשים<fn>ראו: <a href="BavliArakhin16a" data-aht="source">בבלי ערכין ט"ז.</a>, <a href="VayikraRabbah17-3" data-aht="source">ויקרא רבה י"ז:ג'</a>, <a href="BemidbarRabbah7-5" data-aht="source">במדבר רבה ז':ה'</a>  ו<a href="TanchumaMetzora4" data-aht="source">תנחומא מצרע ד'</a>.</fn> כוללים רשימות ארוכות של חטאים אפשריים עליהם נענשים בצרעת,<fn>אלו נעים בין שבעה לאחד עשר (ואפילו יותר) פריטים. המקורות השונים מבקשים ליצור קשר בין כל הצעה לבין מקרה תנ"כי בו אדם חטא ולבסוף חלה בצרעת. בכל זאת, בחלק מהמקרים אין תיאור מפורש לחטאו של הנגוע, או להתהוות הצרעת כעונש.</fn> ביניהם גזל, שפיכות דמים, גסות רוח, שקר, חילול שם ה', גילוי עריות ושבועת שווא.</point> |
<point><b>מקרי צרעת תנ"כיים</b> – בחינת מקרי הצרעת בתנ"ך מהווה חיזוק לשיטה זו, בהם לרוב נאמר מפורשות שאדם נענש בנגעי צרעת בעקבות חטאיו:<br/> | <point><b>מקרי צרעת תנ"כיים</b> – בחינת מקרי הצרעת בתנ"ך מהווה חיזוק לשיטה זו, בהם לרוב נאמר מפורשות שאדם נענש בנגעי צרעת בעקבות חטאיו:<br/> | ||
<ul> | <ul> | ||
| Line 21: | Line 21: | ||
<li><a href="DivreiHaYamimII26-16-21" data-aht="source">דברי הימים ב' כ"ו</a> – לאחר שהמלך עוזיהו מקטיר קטורת, נענש המלך על יהירותו בצרעת.</li> | <li><a href="DivreiHaYamimII26-16-21" data-aht="source">דברי הימים ב' כ"ו</a> – לאחר שהמלך עוזיהו מקטיר קטורת, נענש המלך על יהירותו בצרעת.</li> | ||
</ul> | </ul> | ||
| − | נראה שקיים מכנה משותף לחטאים בסיפורים האלו, הקשור במרד בסמכות או ערעורה.<fn>ראו מ. בן ישר, <a href="http://www.biu.ac.il/JH/Parasha/tazria/har.html">"נגע הצרעת – על שום מה"</a>, אשר מנסה להראות כי גם מקרים אחרים של צרעת קשורים לנושא זה. הוא מציע שכאשר ה' שולח נגע בידו של משה (<a href="Shemot4-1-7" data-aht="source">שמות | + | נראה שקיים מכנה משותף לחטאים בסיפורים האלו, הקשור במרד בסמכות או ערעורה.<fn>ראו מ. בן ישר, <a href="http://www.biu.ac.il/JH/Parasha/tazria/har.html">"נגע הצרעת – על שום מה"</a>, אשר מנסה להראות כי גם מקרים אחרים של צרעת קשורים לנושא זה. הוא מציע שכאשר ה' שולח נגע בידו של משה (<a href="Shemot4-1-7" data-aht="source">שמות ד':א'-ז'</a>), יכול להיות שזה נובע ממרד דומה נגד הסמכות, כלומר: ההיסוס של משה להקשיב לציוויו של ה' ולצאת למשימתו מבטאים משהו דומה. באופן דומה, אף על פי שהטקסט אינו מציין את הסיבה לצרעת נעמן (<a href="MelakhimII5-1-18" data-aht="source">מלכים ב׳ ה׳</a>) או לצרעתם של ארבעת המצורעים (<a href="MelakhimII7" data-aht="source">מלכים ב' ז'</a>), מציע בן ישר כי שתי התקריות מובילות להפגנת כוחו של דברו של הנביא. כאשר מבקש נעמן להירפא, אלישע קובע, "יָבֹא נָא אֵלַי וְיֵדַע כִּי יֵשׁ נָבִיא בְּיִשְׂרָאֵל". באופן דומה משחקים ארבעת המצורעים תפקיד בסיום הרעב, המאשר את הנבואה הקודמת של אלישע.</fn></point> |
<point><b>השוואה לצרעת הבגד והבית</b> – על פי רוב הפרושים האלו,<fn>ראו: תוספתא נגעים, ויקרא רבה, מדרש תנחומא, ר' יהודה הלוי, רמב"ם, אברבנאל וספורנו.</fn> הנגעים הנוגפים את ביתו של האדם או את בגדיו מהווים אזהרה, המניעה את האדם לחזרה בתשובה לפני שגופו נפגע.<fn>הרמב"ן מבין את הצרעת באופן דומה, אך סובר שצרעת הבית מתקיימת רק בארץ ישראל (נלמד מהפסוק "כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן" שנאמר בקשר לתיאור צרעת הבית). הרמב"ן מסביר שבארץ השכינה שורה בקרב העם ומשרה מראה חיובי בכולם, אך כאשר אדם חוטא השכינה עוזבת אותו ומותירה אותו "מוכתם" - נגעים בגופו, בביתו או בבגדיו, כאות כלון או כעס על החטא. [בסבר זה הרמב"ן ממשיך את שיטת הקוזרי המובאת לעיל].</fn> אברבנאל מוסיף שהנס הגלוי בצרעת הבית בא ללמדינו על אופיה הניסי של הצרעת באופן כללי.<fn>לעומת מה שראינו לעיל, האברבנאל מסביר באופן טבעי את צרעת הבגד. הוא מציע שבדים מסויימים שאדם לובש בקרבת גופו מושפעים מהלחות ומהנגעים בעורו של המצורע, ואלו גורמים לכתמים בבגד.</fn></point> | <point><b>השוואה לצרעת הבגד והבית</b> – על פי רוב הפרושים האלו,<fn>ראו: תוספתא נגעים, ויקרא רבה, מדרש תנחומא, ר' יהודה הלוי, רמב"ם, אברבנאל וספורנו.</fn> הנגעים הנוגפים את ביתו של האדם או את בגדיו מהווים אזהרה, המניעה את האדם לחזרה בתשובה לפני שגופו נפגע.<fn>הרמב"ן מבין את הצרעת באופן דומה, אך סובר שצרעת הבית מתקיימת רק בארץ ישראל (נלמד מהפסוק "כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן" שנאמר בקשר לתיאור צרעת הבית). הרמב"ן מסביר שבארץ השכינה שורה בקרב העם ומשרה מראה חיובי בכולם, אך כאשר אדם חוטא השכינה עוזבת אותו ומותירה אותו "מוכתם" - נגעים בגופו, בביתו או בבגדיו, כאות כלון או כעס על החטא. [בסבר זה הרמב"ן ממשיך את שיטת הקוזרי המובאת לעיל].</fn> אברבנאל מוסיף שהנס הגלוי בצרעת הבית בא ללמדינו על אופיה הניסי של הצרעת באופן כללי.<fn>לעומת מה שראינו לעיל, האברבנאל מסביר באופן טבעי את צרעת הבגד. הוא מציע שבדים מסויימים שאדם לובש בקרבת גופו מושפעים מהלחות ומהנגעים בעורו של המצורע, ואלו גורמים לכתמים בבגד.</fn></point> | ||
<point><b>"וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת"</b> – רמב"ן <fn>ראו גם אברבנאל</fn> מצביע על כך שהשימוש בלשון "וְנָתַתִּי" מרמז שהקב"ה שולח באופן אקטיבי את הנגע, ולא ניתן להסביר אותו באופן טבעי.<fn>למרות שפסוק זה נאמר רק לגבי צרעת הבית, ניתן ללמוד ממקרה זה למקרים נוספים.</fn> רש"ר הירש מוסיף שלמילה "נֶגַע" יש קונוטציה של פגע הנגזר משמיים,<fn>ראו בראשית יב' יז' לגבי המכה שמוריד הקב"ה על פרעה וביתו לאחר שלוקח את שרה מאברהם, וכן את שמות יא' א' לגבי מכת בכורות.</fn> ולא סתם מחלה גשמית.</point> | <point><b>"וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת"</b> – רמב"ן <fn>ראו גם אברבנאל</fn> מצביע על כך שהשימוש בלשון "וְנָתַתִּי" מרמז שהקב"ה שולח באופן אקטיבי את הנגע, ולא ניתן להסביר אותו באופן טבעי.<fn>למרות שפסוק זה נאמר רק לגבי צרעת הבית, ניתן ללמוד ממקרה זה למקרים נוספים.</fn> רש"ר הירש מוסיף שלמילה "נֶגַע" יש קונוטציה של פגע הנגזר משמיים,<fn>ראו בראשית יב' יז' לגבי המכה שמוריד הקב"ה על פרעה וביתו לאחר שלוקח את שרה מאברהם, וכן את שמות יא' א' לגבי מכת בכורות.</fn> ולא סתם מחלה גשמית.</point> | ||
| Line 35: | Line 35: | ||
<point><b>היבטים שונים של תהליך הטהרה</b> – פרשנים אלו קוראים באופן דומה היבטים רבים של תהליך ההיטהרות, ככפרה או עונש על חטא:<br/> | <point><b>היבטים שונים של תהליך הטהרה</b> – פרשנים אלו קוראים באופן דומה היבטים רבים של תהליך ההיטהרות, ככפרה או עונש על חטא:<br/> | ||
<ul> | <ul> | ||
| − | <li><b>שילוח הציפורים </b>– רמב"ן משווה בין הציפורים לבין השעיר המשתלח ביום הכיפורים, ומציע ששניהם מסמלים את הרחקת חטאי האדם.<fn>להרחבה על טקסי יום הכיפורים ראו: <a href="Why is the Goat Sent to Azazel" data-aht="page"> | + | <li><b>שילוח הציפורים </b>– רמב"ן משווה בין הציפורים לבין השעיר המשתלח ביום הכיפורים, ומציע ששניהם מסמלים את הרחקת חטאי האדם.<fn>להרחבה על טקסי יום הכיפורים ראו: <a href="Why is the Goat Sent to Azazel" data-aht="page">מדוע נשלח השעיר לעזאזל?</a>.</fn> במסכת ערכין מסבירים שהציפורים נבחרות בגלל שהם מצייצות, וכך מזכירים לאדם את חטאיו שדיבר על אחרים.<fn>בניגוד לכך, בכור השור מציע ששילוח הציפורים מסמל את שחרור המצורע, שיכול לחזור למחנה לאחר שנטהר.</fn> </li> |
<li><b>ארז ואזוב – </b>רש"י ור' יוסף בכור שור מציעים שאלו סמלים למעבר ממצב של יהירות<fn>ראו לעיל את המקורות הרבים המציעים שצרעת היא עונש על יהירות</fn> למצב של ענווה.<fn>הארז נחשב לנאצל מן העצים, ואילו האזוב הוא מהקטנים ביותר, כפי שבא לידי ביטוי בפסוק המתאר את הידע של שלמה, "וַיְדַבֵּר עַל הָעֵצִים מִן הָאֶרֶז אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן וְעַד הָאֵזוֹב אֲשֶׁר יֹצֵא בַּקִּיר" (מלכים ב', ה' י"ג)</fn></li> | <li><b>ארז ואזוב – </b>רש"י ור' יוסף בכור שור מציעים שאלו סמלים למעבר ממצב של יהירות<fn>ראו לעיל את המקורות הרבים המציעים שצרעת היא עונש על יהירות</fn> למצב של ענווה.<fn>הארז נחשב לנאצל מן העצים, ואילו האזוב הוא מהקטנים ביותר, כפי שבא לידי ביטוי בפסוק המתאר את הידע של שלמה, "וַיְדַבֵּר עַל הָעֵצִים מִן הָאֶרֶז אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן וְעַד הָאֵזוֹב אֲשֶׁר יֹצֵא בַּקִּיר" (מלכים ב', ה' י"ג)</fn></li> | ||
<li><b>חוט השני</b> – ר"י בכור שור מעיר שצבע השני מסמל חטאים, כדברי הנביא ישעיהו: "אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ".</li> | <li><b>חוט השני</b> – ר"י בכור שור מעיר שצבע השני מסמל חטאים, כדברי הנביא ישעיהו: "אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ".</li> | ||
| Line 44: | Line 44: | ||
<category>מחלה טבעית | <category>מחלה טבעית | ||
<p>צרעת היא פגע טבעי, שכל אדם, בין אם חטא ובין אם לא, עלול לחלות בה.</p> | <p>צרעת היא פגע טבעי, שכל אדם, בין אם חטא ובין אם לא, עלול לחלות בה.</p> | ||
| − | <mekorot>ר' יוחנן ב<multilink><a href="BavliKetubot77b" data-aht="source">בבלי כתובות</a><a href="BavliKetubot77b" data-aht="source"> | + | <mekorot>ר' יוחנן ב<multilink><a href="BavliKetubot77b" data-aht="source">בבלי כתובות</a><a href="BavliKetubot77b" data-aht="source">כתובות ע"ז:</a><a href="Talmud Bavli" data-aht="parshan">אודות הבבלי</a></multilink>,<fn>למרות שאינו אומר זאת במפורש, ר' יוחנן מציין שאין צרעת בבבל בגלל שנהוג להתרחץ בפרת, לשתות שכר ולאכול תרדין. מדבריו ניתן להסיק שמדובר במחלה שניתן למנוע אותה על ידי היגינה טובה ושמירה על דיאטה מתאימה.</fn> <multilink><a href="RalbagVayikra11-47" data-aht="source">רלב"ג</a><a href="RalbagVayikra11-47" data-aht="source">ויקרא י"א:מ"ז</a><a href="RalbagVayikra13-4" data-aht="source">ויקרא י"ג:ד'</a><a href="RalbagVayikra13-5" data-aht="source">ויקרא י"ג:ה'</a><a href="RalbagVayikra13-13" data-aht="source">ויקרא י"ג:י"ג</a><a href="R. Levi b. Gershom (Ralbag, Gersonides)" data-aht="parshan">אודות ר' לוי בן גרשום</a></multilink>, <multilink><a href="ShadalVayikra12-2" data-aht="source">שד"ל</a><a href="ShadalVayikra12-2" data-aht="source">ויקרא י"ב:ב'</a><a href="R. Shemuel David Luzzatto (Shadal)" data-aht="parshan">אודות ר' שמואל דוד לוצאטו</a></multilink>, <multilink><a href="RDavidZviHoffmannVayikra13" data-aht="source">הרב דוד צבי הופמן</a><a href="RDavidZviHoffmannVayikra13" data-aht="source">ויקרא י"א, עמ' רי"ט-רכ"א</a><a href="R. David Zvi Hoffmann" data-aht="parshan">אודות ר' דוד צבי הופמן</a></multilink></mekorot> |
<point><b>איזו מחלה?</b> מקורות אלו סוברים שכל אחד עלול לחלות בצרעת, אך הם אינם מבקשים לזהות את הצרעת כמחלה מוכרת ספיציפית.<fn>לאורך הדורות, רבים ניסו למצוא את מחלת העור שתסמיניה זהים לצרעת המקראית, אך ללא הצלחה. בוולגטה ובתרגום השבעים תורגמה המילה צרעת למילה הלועזית "lepra", ומאוחר יותר הבינו את זה כמחלה המוכרת, "leprosy" באנגלית. סביר להניח שלא מדובר באותה מחלה, שכן לצרעת המודרנית תסמינים רבים נוספים שאינם קשורים לאלו של הצרעת המקראית, ביניהם: חולשת שרירים, אובדן תחושה, בעיות עיניים ועוד. בנוסף לכך, תקופת הדגירה הארוכה וההתפתחות האיטית של המחלה אינם מתאימים למקטעי ההמתנה של שבעה ימים בין בדיקה לבדיקה. יתר על כן, מחלת הנסן לא היתה מוכרת במזרח התיכון עד ימיו של אלכסנדר הגדול.</fn></point> | <point><b>איזו מחלה?</b> מקורות אלו סוברים שכל אחד עלול לחלות בצרעת, אך הם אינם מבקשים לזהות את הצרעת כמחלה מוכרת ספיציפית.<fn>לאורך הדורות, רבים ניסו למצוא את מחלת העור שתסמיניה זהים לצרעת המקראית, אך ללא הצלחה. בוולגטה ובתרגום השבעים תורגמה המילה צרעת למילה הלועזית "lepra", ומאוחר יותר הבינו את זה כמחלה המוכרת, "leprosy" באנגלית. סביר להניח שלא מדובר באותה מחלה, שכן לצרעת המודרנית תסמינים רבים נוספים שאינם קשורים לאלו של הצרעת המקראית, ביניהם: חולשת שרירים, אובדן תחושה, בעיות עיניים ועוד. בנוסף לכך, תקופת הדגירה הארוכה וההתפתחות האיטית של המחלה אינם מתאימים למקטעי ההמתנה של שבעה ימים בין בדיקה לבדיקה. יתר על כן, מחלת הנסן לא היתה מוכרת במזרח התיכון עד ימיו של אלכסנדר הגדול.</fn></point> | ||
<point><b>צרעת הבית וצרעת הבגד</b> – רלב"ג מבקש להסביר באופן טבעי גם את הסוגים האלו של הצרעת, וטוען שחום או לחות יכולים להחליש נכסים טבעיים, ואלו עלולים להירקב או להלבין.<fn>השוו להסברו הטבעי של האברבנאל לתופעה המובא לעיל.</fn></point> | <point><b>צרעת הבית וצרעת הבגד</b> – רלב"ג מבקש להסביר באופן טבעי גם את הסוגים האלו של הצרעת, וטוען שחום או לחות יכולים להחליש נכסים טבעיים, ואלו עלולים להירקב או להלבין.<fn>השוו להסברו הטבעי של האברבנאל לתופעה המובא לעיל.</fn></point> | ||
<point><b>הבדלים בין טומאות אחרות לטומאת הצרעת</b> – מכיוון שטומאות אחרות (כגון אדם שמת, לידה ויציאות גופניות) נוצרים באופן טבעי ואינם קשורים בהכרח בחטא או בעונש, סביר להניח שטומאת הצרעת אינה שונה.</point> | <point><b>הבדלים בין טומאות אחרות לטומאת הצרעת</b> – מכיוון שטומאות אחרות (כגון אדם שמת, לידה ויציאות גופניות) נוצרים באופן טבעי ואינם קשורים בהכרח בחטא או בעונש, סביר להניח שטומאת הצרעת אינה שונה.</point> | ||
<point><b>השגחה פרטית: נגעים ללא חטא?</b><ul> | <point><b>השגחה פרטית: נגעים ללא חטא?</b><ul> | ||
| − | <li>רלב"ג מאמין שלא כל אחד זוכה בהשגחה פרטית, ואדם יכול לסבול בנסיבות טבעיות מהמחלה.<fn>לעוד, ראו את שיטת הרלב"ג באופן כללי, <a href="Commentators:R. Levi b. Gershom (Ralbag, Gersonides)" data-aht="page">רלב"ג</a>.</fn> לפיכך, אפשרי שאדם יחלה במחלה מגבילה כמו הצרעת, ולא לראותה כעונש שמיימי.</li> | + | <li>רלב"ג מאמין שלא כל אחד זוכה בהשגחה פרטית, ואדם יכול לסבול בנסיבות טבעיות מהמחלה.<fn>לעוד, ראו את שיטת הרלב"ג באופן כללי, <a href="Commentators:R. Levi b. Gershom (Ralbag, Gersonides)" data-aht="page">ר' לוי בן גרשום (רלב"ג)</a>.</fn> לפיכך, אפשרי שאדם יחלה במחלה מגבילה כמו הצרעת, ולא לראותה כעונש שמיימי.</li> |
<li>רד"צ הופמן טוען שלמרות שרוב המחלות באים כעונש, תמיד קיימים מקרים חריגים שלא ניתן להסבירם באופן כזה. יתר על כן, רד"צ הופמן מקשה ושואל מדוע רק הצרעת גורמת לטומאה, אם את על המחלות צריך להבין כעונש על חטא. מכאן הוא מסיק שטומאת המצורע לא מגיעה בעקבות חטא.</li> | <li>רד"צ הופמן טוען שלמרות שרוב המחלות באים כעונש, תמיד קיימים מקרים חריגים שלא ניתן להסבירם באופן כזה. יתר על כן, רד"צ הופמן מקשה ושואל מדוע רק הצרעת גורמת לטומאה, אם את על המחלות צריך להבין כעונש על חטא. מכאן הוא מסיק שטומאת המצורע לא מגיעה בעקבות חטא.</li> | ||
</ul></point> | </ul></point> | ||
| Line 59: | Line 59: | ||
</ul></point> | </ul></point> | ||
<point><b>סיפורי צרעת מהמקרא</b> – סיפורי הצרעת במקרא מהווים קושי לשיטה זו, שכן שם מפורש שמדובר בעונש שמיימי.<fn>ראו לדוגמא את סיפורה של מרים, יואב, גיחזי ועוזיהו המובאים לעיל. מצד שני, התנ"ך לא מסביר מדוע נעמן (מלאכים ב' ה') או ארבעת המצורעים במלכים ב' ז' נפגעים, ונשאר פתח להבין שהם נדבקו במחלה באופן טבעי. בפרשת שמות, פרק ד', הקב"ה נותן למשה צרעת על ידו כאות. כאן כמובן שמדובר בנס על-טבעי, אך בקריאה פשוטה לא ניתן להצביע על קשר בין הצרעת לחטא.</fn><br/> הפרשנים כאן עשויים לתרץ שבמקרים האלה, הקב"ה מעניש באמצעות מחלה טבעית, כשם שבמקומות אחרים הוא משליך עיוורון או מגיפה על אנשים.</point> | <point><b>סיפורי צרעת מהמקרא</b> – סיפורי הצרעת במקרא מהווים קושי לשיטה זו, שכן שם מפורש שמדובר בעונש שמיימי.<fn>ראו לדוגמא את סיפורה של מרים, יואב, גיחזי ועוזיהו המובאים לעיל. מצד שני, התנ"ך לא מסביר מדוע נעמן (מלאכים ב' ה') או ארבעת המצורעים במלכים ב' ז' נפגעים, ונשאר פתח להבין שהם נדבקו במחלה באופן טבעי. בפרשת שמות, פרק ד', הקב"ה נותן למשה צרעת על ידו כאות. כאן כמובן שמדובר בנס על-טבעי, אך בקריאה פשוטה לא ניתן להצביע על קשר בין הצרעת לחטא.</fn><br/> הפרשנים כאן עשויים לתרץ שבמקרים האלה, הקב"ה מעניש באמצעות מחלה טבעית, כשם שבמקומות אחרים הוא משליך עיוורון או מגיפה על אנשים.</point> | ||
| − | <point><b>"וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת"</b> – רלב"ג מסביר שהשימוש בפועל "וְנָתַתִּי" לא בהכרח מתאר פעולה אקטיבית של הקב"ה.<fn>הוא גם מציע את האפשרות שמדובר בהשגחה אלוקית כדי למצוא אוצר גנוז, כפי שמציע מדרש <a href="VayikraRabbah17-6" data-aht="source">ויקרא רבה | + | <point><b>"וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת"</b> – רלב"ג מסביר שהשימוש בפועל "וְנָתַתִּי" לא בהכרח מתאר פעולה אקטיבית של הקב"ה.<fn>הוא גם מציע את האפשרות שמדובר בהשגחה אלוקית כדי למצוא אוצר גנוז, כפי שמציע מדרש <a href="VayikraRabbah17-6" data-aht="source">ויקרא רבה י"ז:ו'</a>, או כדי להגן על בעל הבית במקרה שהקיר אינו יציב [מכיוון שמצוותם לשבור את הקיר הנגוע וכך הם מונעים נפילה עתידית]. מעניין שהרלב"ג אינו מעלה את האפשרות הנפוצה שזוהי אזהרה אלוקית לחזור בתשובה. ייתכן וזה מתקשר לדרך בה מבין הרלב"ג השגחה פרטית, בה זוכים רק צדיקים ולא כל חוטא יהיה זכאי לאזהרה ניסית. </fn> ייתכן והצרעת מוסבת כפעולתו מכיוון שהשי"ת הוא התכלית המפעילה את כל העולם.<fn>הוא כותב, "כי הוא סיבה לכל מה שיתחדש באופן־מה, ואף על פי שאין הרע מתחדש ממנו בעצמוּת". ראו את פירושו של שד"ל המסביר באופן דומה את <a href="Hardened Hearts" data-aht="page">הקשיית לבבות</a>. הוא מסביר שהפעולה מיוחסת לקב"ה בגלל שהקב"ה הוא התכלית והסיבה לכל מה שקורה. הוא מציע שאירועים משונים במיוחד מיוחסים ליד ה', מכיוון שהם קשים מאוד להבנה ללא הנחת מעורבות שמיימית. כך גם במקרה הזה, אדם עלול להניח שצרעת הבית הנראית ניסית היא פעולת הקב"ה (למרות שבאמת זה נובע מסיבות טבעיות).</fn></point> |
<point><b>תפקידי הכהן</b> – הכהן מעורב, לא בגלל צורך בכפרה, אלא משום שהמחלה גורמת לטומאה והטיפול בתחום זה הוא תפקידו. רלב"ג מוסיף שהכהן לא חייב בעצמו לאבחן את הצרעת בפועל, אלא רק להכריז על הטומאה.</point> | <point><b>תפקידי הכהן</b> – הכהן מעורב, לא בגלל צורך בכפרה, אלא משום שהמחלה גורמת לטומאה והטיפול בתחום זה הוא תפקידו. רלב"ג מוסיף שהכהן לא חייב בעצמו לאבחן את הצרעת בפועל, אלא רק להכריז על הטומאה.</point> | ||
<point><b>כולו הפך לבן</b> – רש"ר הירש מקשה על גישה זו ומביא הוכחה מדינו של מצורע המכוסה בכל גופו בנגעים ונחשב טהור. דין זה נוגד את ההיגיון הפשוט אילו הטומאה היתה ניסיון לבודד את המצורע כדי שלא לדבק אנשים נוספים. לעומתו, רלב"ג מסביר שמצב כזה מעיד על קירבתו של המצורע להחלמה. לפי הסברו, חום גופו הטבעי של האדם הרחיק את המחלה לקצה הגוף, ובקרוב הנגעים יעלמו לחלוטין.</point> | <point><b>כולו הפך לבן</b> – רש"ר הירש מקשה על גישה זו ומביא הוכחה מדינו של מצורע המכוסה בכל גופו בנגעים ונחשב טהור. דין זה נוגד את ההיגיון הפשוט אילו הטומאה היתה ניסיון לבודד את המצורע כדי שלא לדבק אנשים נוספים. לעומתו, רלב"ג מסביר שמצב כזה מעיד על קירבתו של המצורע להחלמה. לפי הסברו, חום גופו הטבעי של האדם הרחיק את המחלה לקצה הגוף, ובקרוב הנגעים יעלמו לחלוטין.</point> | ||
| Line 66: | Line 66: | ||
<li><b>בידוד והרחקה</b> – רלב"ג לשיטתו, סובר ששילוח המצורע מהמחנה הוא צעד הכרחי למניעת התפשטות המחלה והדבקת נוספים.</li> | <li><b>בידוד והרחקה</b> – רלב"ג לשיטתו, סובר ששילוח המצורע מהמחנה הוא צעד הכרחי למניעת התפשטות המחלה והדבקת נוספים.</li> | ||
<li><b>זמן המתנה של שבעה ימים</b> – רלב"ג מציע שזוהי תקופת זמן טבעית לראות התפתחות של מחלה, ולתסמינים מסויימים להתגלות. לחילופין, ניתן להבין את שבעת הימים כתבנית זמנים תיפוסית המוכרת מטומאות אחרות.</li> | <li><b>זמן המתנה של שבעה ימים</b> – רלב"ג מציע שזוהי תקופת זמן טבעית לראות התפתחות של מחלה, ולתסמינים מסויימים להתגלות. לחילופין, ניתן להבין את שבעת הימים כתבנית זמנים תיפוסית המוכרת מטומאות אחרות.</li> | ||
| − | <li><b>"בְּגָדָיו יִהְיוּ פְרֻמִים וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ וְעַל שָׂפָם יַעְטֶה"</b> – רלב"ג מבין הנחיה זו כקשורה לטומאתו של המצורע ולא למחלה בעצמה. הוא מציע שמעשים אלה אמורים להזכיר לאדם את שפלות הרובד הגשמי שהביא אותו למצב הזה. דרך נוספת להבין את ההנחיות האלה בגישה פרשנית זו היא כמו <multilink><a href="IbnEzraVayikra13-2" data-aht="source">אבן עזרא</a><a href="IbnEzraVayikra13-2" data-aht="source"> | + | <li><b>"בְּגָדָיו יִהְיוּ פְרֻמִים וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ וְעַל שָׂפָם יַעְטֶה"</b> – רלב"ג מבין הנחיה זו כקשורה לטומאתו של המצורע ולא למחלה בעצמה. הוא מציע שמעשים אלה אמורים להזכיר לאדם את שפלות הרובד הגשמי שהביא אותו למצב הזה. דרך נוספת להבין את ההנחיות האלה בגישה פרשנית זו היא כמו <multilink><a href="IbnEzraVayikra13-2" data-aht="source">אבן עזרא</a><a href="IbnEzraVayikra13-2" data-aht="source">ויקרא י"ג:ב'</a><a href="IbnEzraVayikra13-45" data-aht="source">ויקרא י"ג:מ"ה</a><a href="IbnEzraVayikra14-4710" data-aht="source">ויקרא י"ד:ד', ז', י'</a><a href="R. Avraham ibn Ezra" data-aht="parshan">אודות ר' אברהם אבן עזרא</a></multilink>, שכיסוי הפה נועד למנוע התפשטות של הנגעים והדבקת הסובבים.</li> |
<li><b>שריפת הבגד והריסת הבית</b> – גם את אלו ניתן להסביר כצעדי מניעה כנגד התפשטות המחלה.<fn>ראו את דברי האברבנאל המציע הסבר זה להבנת הציווי להנחת הבגד, למרות שאת שריפתו מבין כתוצאה מהגדרתם כטמאים. הרלב"ג מציע ששריפת הבגד היא "להעיר על חסרון החומר".</fn> </li> | <li><b>שריפת הבגד והריסת הבית</b> – גם את אלו ניתן להסביר כצעדי מניעה כנגד התפשטות המחלה.<fn>ראו את דברי האברבנאל המציע הסבר זה להבנת הציווי להנחת הבגד, למרות שאת שריפתו מבין כתוצאה מהגדרתם כטמאים. הרלב"ג מציע ששריפת הבגד היא "להעיר על חסרון החומר".</fn> </li> | ||
<li><b>חוט השני, אזוב וארז</b> – מכיוון שבשלב הזה המצורע כבר החלים, ייתכן ולחפצים האלו אין משמעות רפואית, אלא חלק מהותי של תהליך הטהרה. העובדה שניתן למצוא את אותה השלישייה בדיני פרה אדומה מחזקת את הטענה שזהו מרכיב סטנדרתי של התהליך.</li> | <li><b>חוט השני, אזוב וארז</b> – מכיוון שבשלב הזה המצורע כבר החלים, ייתכן ולחפצים האלו אין משמעות רפואית, אלא חלק מהותי של תהליך הטהרה. העובדה שניתן למצוא את אותה השלישייה בדיני פרה אדומה מחזקת את הטענה שזהו מרכיב סטנדרתי של התהליך.</li> | ||
| − | <li><b>שילוח הציפור</b> – ייתכן וגם שלב זה קשור לתהליך הטהרה ולא למימד הרפואי שכן אנו מוצאים טקס דומה בשילוח השעיר בעבודת יום הכיפורים. ראו את דברי רשב"ם המקשר בין שני הטקסים האלה, ומבין את שניהם כתהליכי היטהרות. לחילופין, כמו שמציע <multilink><a href="IbnEzraVayikra14-4710" data-aht="source">אבן עזרא</a><a href="IbnEzraVayikra14-4710" data-aht="source"> | + | <li><b>שילוח הציפור</b> – ייתכן וגם שלב זה קשור לתהליך הטהרה ולא למימד הרפואי שכן אנו מוצאים טקס דומה בשילוח השעיר בעבודת יום הכיפורים. ראו את דברי רשב"ם המקשר בין שני הטקסים האלה, ומבין את שניהם כתהליכי היטהרות. לחילופין, כמו שמציע <multilink><a href="IbnEzraVayikra14-4710" data-aht="source">אבן עזרא</a><a href="IbnEzraVayikra14-4710" data-aht="source">ויקרא י"ד:ד', ז', י'</a><a href="R. Avraham ibn Ezra" data-aht="parshan">אודות ר' אברהם אבן עזרא</a></multilink>, ייתכן שהציפורים נשלחות לאזור שאינו מיושב כדי להבטיח שהמחלה לא תתפשט.</li> |
<li><b>חיים - מים חיים וציפור חיה</b> – ייתכן כי החזרתיות והדגש על "חיים" משמשת כניגוד לריקבון, הנוצר מנגעי הצרעת ומסמל מוות וחוסר חיות.</li> | <li><b>חיים - מים חיים וציפור חיה</b> – ייתכן כי החזרתיות והדגש על "חיים" משמשת כניגוד לריקבון, הנוצר מנגעי הצרעת ומסמל מוות וחוסר חיות.</li> | ||
<li><b>גילוח השיער </b>– רלב"ג לשיטתו סובר שמכיוון שהשיער צמח בזמן המחלה מ"דם מעופש" יש צורך להסירו על מנת להיטהר.</li> | <li><b>גילוח השיער </b>– רלב"ג לשיטתו סובר שמכיוון שהשיער צמח בזמן המחלה מ"דם מעופש" יש צורך להסירו על מנת להיטהר.</li> | ||
Version as of 10:20, 18 April 2020
צרעת
גישות פרשניות
סקירה
בניסיון להבין את טבעה של הצרעת, הפרשנים מתחלקים בין שתי גישות מרכזיות. חז"ל, ובעקבותיהם רב הפרשנים, מבינים שמדובר בעונש שמיימי בעקבות חטאו של האדם. הפרשנים מתבססים על מקרי הצרעת התנ"כיים, שם מפורש שמדובר בעונש על חטא, ומבינים את תהליך ההיטהרות כחזרה בתשובה.
בניגוד אליהם, הרלב"ג מבין את הצרעת כמחלה טבעית בה כל אדם יכול לחלות. לפי הבנתו, הקשר בין הטומאה לבין הנגעים אינו בחטא, כאשר תהליך הטהרה מקביל לטהרה מטומאות אחרות. בנוסף לכך, הטיפול במצורע הוא טיפול רפואי וההיבדלות היא במטרה למנוע הדבקת אחרים במחלה.
עונש שמיימי
הבנת נגעי הצרעת כעונש אלוקי הנשלחים על מנת להזהיר או להעניש על חטא.
מקורות:תוספתא, בבלי, ויקרא רבה, במדבר רבה, תנחומא, רש"י, כוזרי, אבן עזרא, ר' יוסף בכור שור, רמב"ם, רמב"ן, אברבנאל, ספורנו, רש"ר הירש
טבעי או על-טבעי? הכוזרי,1 רמב"ם,2 רמב"ן,3 ורש"ר הירש4 מבינים את הצרעת בכלליותה כעל-טבעית. בניגוד לכך , ניתן להסיק מפירושי אבן עזרא,5 בכור שור, אברבנאל וספורנו שלמרות המעורבות האלוקית, צרעת הגוף6 היא טבעית או לפחות בעלת אספקטים טבעיים.7
על אלו חטאים נענשים בצרעת? פרשנים אלו אינם מסכימים על החטאים הגורמים לאדם להיענש בצרעת, אך רובם מדברים על הוצאת דיבה8 או יהירות.9 מספר מדרשים10 כוללים רשימות ארוכות של חטאים אפשריים עליהם נענשים בצרעת,11 ביניהם גזל, שפיכות דמים, גסות רוח, שקר, חילול שם ה', גילוי עריות ושבועת שווא.
מקרי צרעת תנ"כיים – בחינת מקרי הצרעת בתנ"ך מהווה חיזוק לשיטה זו, בהם לרוב נאמר מפורשות שאדם נענש בנגעי צרעת בעקבות חטאיו:
- במדבר י"ב – לאחר שמדברת לשון הרע על משה, נענשת מרים בצרעת.
- שמואל ב' ג' – יואב מקולל על ידי דוד בצרעת לאחר שהראשון הורג את אבנר כנגד רצונו של דוד.
- מלאכים ב' ה' – גיחזי מוכה צרעת לאחר שממרה את פי אלישע.
- דברי הימים ב' כ"ו – לאחר שהמלך עוזיהו מקטיר קטורת, נענש המלך על יהירותו בצרעת.
השוואה לצרעת הבגד והבית – על פי רוב הפרושים האלו,13 הנגעים הנוגפים את ביתו של האדם או את בגדיו מהווים אזהרה, המניעה את האדם לחזרה בתשובה לפני שגופו נפגע.14 אברבנאל מוסיף שהנס הגלוי בצרעת הבית בא ללמדינו על אופיה הניסי של הצרעת באופן כללי.15
"וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת" – רמב"ן 16 מצביע על כך שהשימוש בלשון "וְנָתַתִּי" מרמז שהקב"ה שולח באופן אקטיבי את הנגע, ולא ניתן להסביר אותו באופן טבעי.17 רש"ר הירש מוסיף שלמילה "נֶגַע" יש קונוטציה של פגע הנגזר משמיים,18 ולא סתם מחלה גשמית.
למה הצרעת גורמת לטומאה? מקורות אלה עשויים לרמוז שהטומאה מסמלת את זעמו של הקב"ה ודחייתו של החוטא.
השוואה לסוגי טומאה נוספים – רוב הגורמים האחרים לטומאה (יציאות הגוף, לידה ומוות) אינם קשורים לחטא ועונש, אלא נובעים ממצבים טבעיים. על כן, הבנת טומאת הצרעת כצורת ענישה מוציאה אותה מן הכללומגדירה אותה כשונה באופן מהותי.
תפקיד הכהן – האדם הנגוע נבדק על ידי כהן, ולא על ידי רופא, שכן זהו פולחן דתי של חטא וטומאה, ולא מחלה טבעית.19 ספורנו מוסיף כי הכהן יתפלל למען המצורע בנוסף לכך שיגרום לו לחשוב שנית על מעשיו.
אבחון הטמא וטיפולו – על פי מקורות אלו, קיים קשר בין חטאו של הנגוע לבין מצוות הטמא ותהליך היטהרותו:
- מקטעי המתנה של שבעה ימים – מקטעים אלו נועדו לאפשר זמן למצורע לחזור בתשובה וכך להימנע ולהישמר מעונשים נוספים.
- שילוח מן המחנה – בעקבות הסוגיה במסכת ערכין, מסביר רש"י שמדובר בעונש של "מידה כנגד מידה". מכיוון שהמצורע גרם להפרדה וניתוק בין הבריות על ידי הלשון הרע שסיפר, עונשו להיות מופרד ומנותק משאר העם. רש"ר הירש מסביר אחרת וסובר שבושת הבידוד20 מניעה את האדם לחרטה ולתיקון מידותיו.21
- "בְּגָדָיו יִהְיוּ פְרֻמִים וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ" – רש"י, אבן עזרא, בכור שור ואברבנאל מצביעים על כך שאלו מנהגי אבלות. אבן עזרא ואברבנאל מסבירים שהמצורע מתאבל על חטאיו שגרמו לנגעים, ובכור השור סובר שמדובר באבל על דחייתו של הקב"ה.
היבטים שונים של תהליך הטהרה – פרשנים אלו קוראים באופן דומה היבטים רבים של תהליך ההיטהרות, ככפרה או עונש על חטא:
- שילוח הציפורים – רמב"ן משווה בין הציפורים לבין השעיר המשתלח ביום הכיפורים, ומציע ששניהם מסמלים את הרחקת חטאי האדם.22 במסכת ערכין מסבירים שהציפורים נבחרות בגלל שהם מצייצות, וכך מזכירים לאדם את חטאיו שדיבר על אחרים.23
- ארז ואזוב – רש"י ור' יוסף בכור שור מציעים שאלו סמלים למעבר ממצב של יהירות24 למצב של ענווה.25
- חוט השני – ר"י בכור שור מעיר שצבע השני מסמל חטאים, כדברי הנביא ישעיהו: "אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ".
- קורבן חטאת – קורבנות האשם והחטאת הם חלק מתהליך הכפרה של המצורע על חטאיו.
טענות נגד הבנת הנגעים כמחלה רפואית – רש"ר הירש מתנגד נמרצות להבנה רפואית של הנגע, ומביא הוכחות רבות מהמצוות הקשורות. לדוגמא, הוא מציין את ההסתייגות ההלכתית שאם צרעת מכסה את כל הגוף, האדם אינו טמא. זהו עניין הנוגד את האינטואיציה אילו מדובר בניסיון לבידוד מחלה. באופן דומה, לגבי צרעת הבית, לפני שהכהן נכנס להכריז האם זה טהור או טמא, מוציאים את כל החפצים מהבית כדי לשמור על טהרתם. אם התהליך נועד למנוע הידבקות או משהו דומה ברובד הגשמי, הוראה זו היתה קשה להבנה ולא הגיונית.26
מחלה טבעית
צרעת היא פגע טבעי, שכל אדם, בין אם חטא ובין אם לא, עלול לחלות בה.
איזו מחלה? מקורות אלו סוברים שכל אחד עלול לחלות בצרעת, אך הם אינם מבקשים לזהות את הצרעת כמחלה מוכרת ספיציפית.28
צרעת הבית וצרעת הבגד – רלב"ג מבקש להסביר באופן טבעי גם את הסוגים האלו של הצרעת, וטוען שחום או לחות יכולים להחליש נכסים טבעיים, ואלו עלולים להירקב או להלבין.29
הבדלים בין טומאות אחרות לטומאת הצרעת – מכיוון שטומאות אחרות (כגון אדם שמת, לידה ויציאות גופניות) נוצרים באופן טבעי ואינם קשורים בהכרח בחטא או בעונש, סביר להניח שטומאת הצרעת אינה שונה.
השגחה פרטית: נגעים ללא חטא?
- רלב"ג מאמין שלא כל אחד זוכה בהשגחה פרטית, ואדם יכול לסבול בנסיבות טבעיות מהמחלה.30 לפיכך, אפשרי שאדם יחלה במחלה מגבילה כמו הצרעת, ולא לראותה כעונש שמיימי.
- רד"צ הופמן טוען שלמרות שרוב המחלות באים כעונש, תמיד קיימים מקרים חריגים שלא ניתן להסבירם באופן כזה. יתר על כן, רד"צ הופמן מקשה ושואל מדוע רק הצרעת גורמת לטומאה, אם את על המחלות צריך להבין כעונש על חטא. מכאן הוא מסיק שטומאת המצורע לא מגיעה בעקבות חטא.
למה הצרעת גורמת לטומאה? יש מנעד רחב של דעות במקורות אלו להבנת טעם הטומאה:
- ריקבון – על פי רלב"ג, רוב הטומאות קשורות בהעדר חיים,31 כשנשארת רק הגשמיות של האדם.32 זה מדגיש שההיבט הפיזי של האדם ("החומר") אינו מרומם, רק רוחו ("צורה") היא נשגבת.33 לכן, כאשר תגובה גופנית גורמת לעודף או ריקבון של החומר הפיזי, הופך האדם לטמא.34 צרעת היא צורה חמורה יותר של ריקבון הגוף, הנובעת בתוך הגוף ומתפשטת בו, ולכן היא גורמת לדרגת טומאה גבוהה.35
- חיזוק האמונה בהשגחה א-לוהית – שד"ל מציע שבעת העתיקה אנשים טעו והניחו שנגעים בעקבות צרעת הם סימן לזעמו של הקב"ה, והסיקו שהמצורע בוודאי חטא באופן חמור. לכן היתה החברה שסביבו נמנעת באופן טבעי מקשר או מגע עם המצורע.36 יחס כזה, למרות שמבוסס על טעות, גרם לחיזוק האמונה בהשגחה א-לוהית בשכר ובעונש, ועל כן התורה איפשרה ליחס להמשיך ומיסדה אותו על ידי הגדרת המצורע כטמא.37
- הטומאה כסמלית לחטא – רד"צ הופמן מציע שכל הטומאות סמליות לחטאים, ולא פועל יוצא שלהם.38 באופן מציאותי כל מחלה היתה יכולה להיבחר לסמל את החטא, אך הצרעת נבחרה בגלל שהיא מפגינה באופן הטוב ביותר את המסר. אדם שרואה את העיוות שנגרם מנגעיה מקשר את הדבר למוות39 וכך גם לחטא.
סיפורי צרעת מהמקרא – סיפורי הצרעת במקרא מהווים קושי לשיטה זו, שכן שם מפורש שמדובר בעונש שמיימי.40
הפרשנים כאן עשויים לתרץ שבמקרים האלה, הקב"ה מעניש באמצעות מחלה טבעית, כשם שבמקומות אחרים הוא משליך עיוורון או מגיפה על אנשים.
הפרשנים כאן עשויים לתרץ שבמקרים האלה, הקב"ה מעניש באמצעות מחלה טבעית, כשם שבמקומות אחרים הוא משליך עיוורון או מגיפה על אנשים.
"וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת" – רלב"ג מסביר שהשימוש בפועל "וְנָתַתִּי" לא בהכרח מתאר פעולה אקטיבית של הקב"ה.41 ייתכן והצרעת מוסבת כפעולתו מכיוון שהשי"ת הוא התכלית המפעילה את כל העולם.42
תפקידי הכהן – הכהן מעורב, לא בגלל צורך בכפרה, אלא משום שהמחלה גורמת לטומאה והטיפול בתחום זה הוא תפקידו. רלב"ג מוסיף שהכהן לא חייב בעצמו לאבחן את הצרעת בפועל, אלא רק להכריז על הטומאה.
כולו הפך לבן – רש"ר הירש מקשה על גישה זו ומביא הוכחה מדינו של מצורע המכוסה בכל גופו בנגעים ונחשב טהור. דין זה נוגד את ההיגיון הפשוט אילו הטומאה היתה ניסיון לבודד את המצורע כדי שלא לדבק אנשים נוספים. לעומתו, רלב"ג מסביר שמצב כזה מעיד על קירבתו של המצורע להחלמה. לפי הסברו, חום גופו הטבעי של האדם הרחיק את המחלה לקצה הגוף, ובקרוב הנגעים יעלמו לחלוטין.
היבטים שונים של תהליכי הטומאה והטהרה – שד"ל סובר שהלכות הצרעת נועדו לחזק את אמונתם (המוטעית) של אנשים שהנגעים הגיעו כעונש על חטא, וכך לחזק את האמונה בשכר ועונש שמיימיים. מכיוון שכך, הוא מבין היבטים רבים בתהליך הטומאה והטהרה כסמליים לחטא או לכפרה,43 בדומה לאלו הסוברים שצרעת היא "עונש שמיימי"44. בניגוד אליו, רלב"ג מנתק את התהליך מענייני כפרה ומבין היבטים מסויימים כרפואיים ואחרים כחינוכיים.45 ייתכן גם שמרכיבים מסויימים בטקס נחשבים נורמליים, והם מוכרים מתהליכי טהרה רבים:
- בידוד והרחקה – רלב"ג לשיטתו, סובר ששילוח המצורע מהמחנה הוא צעד הכרחי למניעת התפשטות המחלה והדבקת נוספים.
- זמן המתנה של שבעה ימים – רלב"ג מציע שזוהי תקופת זמן טבעית לראות התפתחות של מחלה, ולתסמינים מסויימים להתגלות. לחילופין, ניתן להבין את שבעת הימים כתבנית זמנים תיפוסית המוכרת מטומאות אחרות.
- "בְּגָדָיו יִהְיוּ פְרֻמִים וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ וְעַל שָׂפָם יַעְטֶה" – רלב"ג מבין הנחיה זו כקשורה לטומאתו של המצורע ולא למחלה בעצמה. הוא מציע שמעשים אלה אמורים להזכיר לאדם את שפלות הרובד הגשמי שהביא אותו למצב הזה. דרך נוספת להבין את ההנחיות האלה בגישה פרשנית זו היא כמו אבן עזרא, שכיסוי הפה נועד למנוע התפשטות של הנגעים והדבקת הסובבים.
- שריפת הבגד והריסת הבית – גם את אלו ניתן להסביר כצעדי מניעה כנגד התפשטות המחלה.46
- חוט השני, אזוב וארז – מכיוון שבשלב הזה המצורע כבר החלים, ייתכן ולחפצים האלו אין משמעות רפואית, אלא חלק מהותי של תהליך הטהרה. העובדה שניתן למצוא את אותה השלישייה בדיני פרה אדומה מחזקת את הטענה שזהו מרכיב סטנדרתי של התהליך.
- שילוח הציפור – ייתכן וגם שלב זה קשור לתהליך הטהרה ולא למימד הרפואי שכן אנו מוצאים טקס דומה בשילוח השעיר בעבודת יום הכיפורים. ראו את דברי רשב"ם המקשר בין שני הטקסים האלה, ומבין את שניהם כתהליכי היטהרות. לחילופין, כמו שמציע אבן עזרא, ייתכן שהציפורים נשלחות לאזור שאינו מיושב כדי להבטיח שהמחלה לא תתפשט.
- חיים - מים חיים וציפור חיה – ייתכן כי החזרתיות והדגש על "חיים" משמשת כניגוד לריקבון, הנוצר מנגעי הצרעת ומסמל מוות וחוסר חיות.
- גילוח השיער – רלב"ג לשיטתו סובר שמכיוון שהשיער צמח בזמן המחלה מ"דם מעופש" יש צורך להסירו על מנת להיטהר.
- הימנעות מיחסי אישות47 – רלב"ג סובר שקיום יחסים במצבו הרפואי הנוכחי של המצורע עלול להחלישו ולגרום לחזרת המחלה.
- קרבן חטאת – טומאות אחרות48 גם כן מצריכות הקרבת חטאת, למרות שלא ברור שנעשה חטא. לפיכך, בכל המקרים האלו, הקורבן אינו קשור בכפרה.
