Wanted: A Wife for Yitzchak
Sources
Biblical Texts
Bereshit 24:1-9בראשית כ״ד:א׳-ט׳
(1) Abraham was old, and well stricken in age. Hashem had blessed Abraham in all things. (2) Abraham said to his servant, the elder of his house, who ruled over all that he had, “Please put your hand under my thigh. (3) I will make you swear by Hashem, the God of heaven and the God of the earth, that you shall not take a wife for my son of the daughters of the Canaanites, among whom I live. (4) But you shall go to my country, and to my relatives, and take a wife for my son Isaac.” (5) The servant said to him, “What if the woman is not willing to follow me to this land? Must I bring your son again to the land you came from?” (6) Abraham said to him, “Beware that you do not bring my son there again. (7) Hashem, the God of heaven, who took me from my father’s house, and from the land of my birth, who spoke to me, and who swore to me, saying, ‘I will give this land to your seed .’ He will send his angel before you, and you shall take a wife for my son from there. (8) If the woman is not willing to follow you, then you shall be clear from this my oath. Only you shall not bring my son there again.” (9) The servant put his hand under the thigh of Abraham his master, and swore to him concerning this matter. | (א) וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַי״י בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל. (ב) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ הַמֹּשֵׁל בְּכׇל אֲשֶׁר לוֹ שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי. (ג) וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּי״י אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ. (ד) כִּי אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק. (ה) וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָעֶבֶד אוּלַי לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרַי אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת הֶהָשֵׁב אָשִׁיב אֶת בִּנְךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָצָאתָ מִשָּׁם. (ו) וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תָּשִׁיב אֶת בְּנִי שָׁמָּה. (ז) י״י אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי וַאֲשֶׁר דִּבֶּר לִי וַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לִי לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת הוּא יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִשָּׁם. (ח) וְאִם לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרֶיךָ וְנִקִּיתָ מִשְּׁבֻעָתִי זֹאת רַק אֶת בְּנִי לֹא תָשֵׁב שָׁמָּה. (ט) וַיָּשֶׂם הָעֶבֶד אֶת יָדוֹ תַּחַת יֶרֶךְ אַבְרָהָם אֲדֹנָיו וַיִּשָּׁבַע לוֹ עַל הַדָּבָר הַזֶּה. |
Bereshit 24:10-27בראשית כ״ד:י׳-כ״ז
(10) The servant took ten camels, of his master’s camels, and departed, having a variety of good things of his master’s with him. He arose, and went to Mesopotamia, to the city of Nahor. (11) He made the camels kneel down outside the city by the well of water at the time of evening, the time that women go out to draw water. (12) He said, “Hashem, the God of my master Abraham, please give me success this day, and show kindness to my master Abraham. (13) Behold, I am standing by the spring of water. The daughters of the men of the city are coming out to draw water. (14) Let it happen, that the young lady to whom I will say, ‘Please let down your pitcher, that I may drink,’ and she will say, ‘Drink, and I will also give your camels a drink,’ let her be the one you have appointed for your servant Isaac. By this I will know that you have shown kindness to my master.” (15) It happened, before he had finished speaking, that behold, Rebekah came out, who was born to Bethuel the son of Milcah, the wife of Nahor, Abraham’s brother, with her pitcher on her shoulder. (16) The young lady was very beautiful to look at, a virgin, neither had any man known her. She went down to the spring, filled her pitcher, and came up. (17) The servant ran to meet her, and said, “Please give me a drink, a little water from your pitcher.” (18) She said, “Drink, my lord.” She hurried, and let down her pitcher on her hand, and gave him drink. (19) When she had done giving him drink, she said, “I will also draw for your camels, until they have done drinking.” (20) She hurried, and emptied her pitcher into the trough, and ran again to the well to draw, and drew for all his camels. (21) The man looked steadfastly at her, remaining silent, to know whether Hashem had made his journey prosperous or not. (22) It happened, as the camels had done drinking, that the man took a golden ring of half a shekel weight, and two bracelets for her hands of ten shekels weight of gold, (23) and said, “Whose daughter are you? Please tell me. Is there room in your father’s house for us to lodge in?” (24) She said to him, “I am the daughter of Bethuel the son of Milcah, whom she bore to Nahor.” (25) She said moreover to him, “We have both straw and provender enough, and room to lodge in.” (26) The man bowed his head, and worshiped Hashem. (27) He said, “Blessed be Hashem, the God of my master Abraham, who has not forsaken his loving kindness and his truth toward my master. As for me, Hashem has led me in the way to the house of my master’s relatives.” | (י) וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו וַיֵּלֶךְ וְכׇל טוּב אֲדֹנָיו בְּיָדוֹ וַיָּקׇם וַיֵּלֶךְ אֶל אֲרַם נַהֲרַיִם אֶל עִיר נָחוֹר. (יא) וַיַּבְרֵךְ הַגְּמַלִּים מִחוּץ לָעִיר אֶל בְּאֵר הַמָּיִם לְעֵת עֶרֶב לְעֵת צֵאת הַשֹּׁאֲבֹת. (יב) וַיֹּאמַר י״י אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם הַקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם וַעֲשֵׂה חֶסֶד עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם. (יג) הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב עַל עֵין הַמָּיִם וּבְנוֹת אַנְשֵׁי הָעִיר יֹצְאֹת לִשְׁאֹב מָיִם. (יד) וְהָיָה הַנַּעֲרָ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק וּבָהּ אֵדַע כִּי עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם אֲדֹנִי. (טו) וַיְהִי הוּא טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת אֲשֶׁר יֻלְּדָה לִבְתוּאֵל בֶּן מִלְכָּה אֵשֶׁת נָחוֹר אֲחִי אַבְרָהָם וְכַדָּהּ עַל שִׁכְמָהּ. (טז) וְהַנַּעֲרָ טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד בְּתוּלָה וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ וַתֵּרֶד הָעַיְנָה וַתְּמַלֵּא כַדָּהּ וַתָּעַל. (יז) וַיָּרׇץ הָעֶבֶד לִקְרָאתָהּ וַיֹּאמֶר הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט מַיִם מִכַּדֵּךְ. (יח) וַתֹּאמֶר שְׁתֵה אֲדֹנִי וַתְּמַהֵר וַתֹּרֶד כַּדָּהּ עַל יָדָהּ וַתַּשְׁקֵהוּ. (יט) וַתְּכַל לְהַשְׁקֹתוֹ וַתֹּאמֶר גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב עַד אִם כִּלּוּ לִשְׁתֹּת. (כ) וַתְּמַהֵר וַתְּעַר כַּדָּהּ אֶל הַשֹּׁקֶת וַתָּרׇץ עוֹד אֶל הַבְּאֵר לִשְׁאֹב וַתִּשְׁאַב לְכׇל גְּמַלָּיו. (כא) וְהָאִישׁ מִשְׁתָּאֵה לָהּ מַחֲרִישׁ לָדַעַת הַהִצְלִיחַ י״י דַּרְכּוֹ אִם לֹא. (כב) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ הַגְּמַלִּים לִשְׁתּוֹת וַיִּקַּח הָאִישׁ נֶזֶם זָהָב בֶּקַע מִשְׁקָלוֹ וּשְׁנֵי צְמִידִים עַל יָדֶיהָ עֲשָׂרָה זָהָב מִשְׁקָלָם. (כג) וַיֹּאמֶר בַּת מִי אַתְּ הַגִּידִי נָא לִי הֲיֵשׁ בֵּית אָבִיךְ מָקוֹם לָנוּ לָלִין. (כד) וַתֹּאמֶר אֵלָיו בַּת בְּתוּאֵל אָנֹכִי בֶּן מִלְכָּה אֲשֶׁר יָלְדָה לְנָחוֹר. (כה) וַתֹּאמֶר אֵלָיו גַּם תֶּבֶן גַּם מִסְפּוֹא רַב עִמָּנוּ גַּם מָקוֹם לָלוּן. (כו) וַיִּקֹּד הָאִישׁ וַיִּשְׁתַּחוּ לַי״י. (כז) וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ י״י אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אֲשֶׁר לֹא עָזַב חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ מֵעִם אֲדֹנִי אָנֹכִי בַּדֶּרֶךְ נָחַנִי י״י בֵּית אֲחֵי אֲדֹנִי. |
Bereshit 24:34-52בראשית כ״ד:ל״ד-נ״ב
(34) He said, “I am Abraham’s servant. (35) Hashem has blessed my master greatly. He has become great. He has given him flocks and herds, silver and gold, male servants and female servants, and camels and donkeys. (36) Sarah, my master’s wife, bore a son to my master when she was old. He has given all that he has to him. (37) My master made me swear, saying, ‘You shall not take a wife for my son of the daughters of the Canaanites, in whose land I live, (38) but you shall go to my father’s house, and to my relatives, and take a wife for my son.’ (39) I asked my master, ‘What if the woman will not follow me?’ (40) He said to me, ‘Hashem, before whom I walk, will send his angel with you, and prosper your way. You shall take a wife for my son of my relatives, and of my father’s house. (41) Then will you be clear from my oath, when you come to my relatives. If they do not give her to you, you shall be clear from my oath.’ (42) I came this day to the spring, and said, ‘Hashem, the God of my master Abraham, if now you do prosper my way which I go, (43) behold, I am standing by this spring of water. Let it happen, that the maiden who comes out to draw, to whom I will say, “Please give me a little water from your pitcher to drink,” (44) and she will tell me, “Drink, and I will also draw for your camels,” let her be the woman whom Hashem has appointed for my master’s son.’ (45) Before I had finished speaking in my heart, behold, Rebekah came out with her pitcher on her shoulder. She went down to the spring, and drew. I said to her, ‘Please let me drink.’ (46) She hurried and let down her pitcher from her shoulder, and said, ‘Drink, and I will also give your camels a drink.’ So I drank, and she also gave the camels a drink. (47) I asked her, and said, ‘Whose daughter are you?’ She said, ‘The daughter of Bethuel, Nahor’s son, whom Milcah bore to him.’ I put the ring on her nose, and the bracelets on her hands. (48) I bowed my head, and worshiped Hashem, and blessed Hashem, the God of my master Abraham, who had led me in the right way to take my master’s brother’s daughter for his son. (49) Now if you will deal kindly and truly with my master, tell me. If not, tell me, that I may turn to the right hand, or to the left.” (50) Then Laban and Bethuel answered, “The thing proceeds from Hashem. We cannot speak to you bad or good. (51) Behold, Rebekah is before you. Take her, and go, and let her be your master’s son’s wife, as Hashem has spoken.” (52) It happened that when Abraham’s servant heard their words, he bowed himself down to the earth to Hashem. | (לד) וַיֹּאמַר עֶבֶד אַבְרָהָם אָנֹכִי. (לה) וַי״י בֵּרַךְ אֶת אֲדֹנִי מְאֹד וַיִּגְדָּל וַיִּתֶּן לוֹ צֹאן וּבָקָר וְכֶסֶף וְזָהָב וַעֲבָדִם וּשְׁפָחֹת וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים. (לו) וַתֵּלֶד שָׂרָה אֵשֶׁת אֲדֹנִי בֵן לַאדֹנִי אַחֲרֵי זִקְנָתָהּ וַיִּתֶּן לוֹ אֶת כׇּל אֲשֶׁר לוֹ. (לז) וַיַּשְׁבִּעֵנִי אֲדֹנִי לֵאמֹר לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יֹשֵׁב בְּאַרְצוֹ. (לח) אִם לֹא אֶל בֵּית אָבִי תֵּלֵךְ וְאֶל מִשְׁפַּחְתִּי וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי. (לט) וָאֹמַר אֶל אֲדֹנִי אֻלַי לֹא תֵלֵךְ הָאִשָּׁה אַחֲרָי. (מ) וַיֹּאמֶר אֵלָי י״י אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי לְפָנָיו יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ אִתָּךְ וְהִצְלִיחַ דַּרְכֶּךָ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִמִּשְׁפַּחְתִּי וּמִבֵּית אָבִי. (מא) אָז תִּנָּקֶה מֵאָלָתִי כִּי תָבוֹא אֶל מִשְׁפַּחְתִּי וְאִם לֹא יִתְּנוּ לָךְ וְהָיִיתָ נָקִי מֵאָלָתִי. (מב) וָאָבֹא הַיּוֹם אֶל הָעָיִן וָאֹמַר י״י אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אִם יֶשְׁךָ נָּא מַצְלִיחַ דַּרְכִּי אֲשֶׁר אָנֹכִי הֹלֵךְ עָלֶיהָ. (מג) הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב עַל עֵין הַמָּיִם וְהָיָה הָעַלְמָה הַיֹּצֵאת לִשְׁאֹב וְאָמַרְתִּי אֵלֶיהָ הַשְׁקִינִי נָא מְעַט מַיִם מִכַּדֵּךְ. (מד) וְאָמְרָה אֵלַי גַּם אַתָּה שְׁתֵה וְגַם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב הִוא הָאִשָּׁה אֲשֶׁר הֹכִיחַ י״י לְבֶן אֲדֹנִי. (מה) אֲנִי טֶרֶם אֲכַלֶּה לְדַבֵּר אֶל לִבִּי וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת וְכַדָּהּ עַל שִׁכְמָהּ וַתֵּרֶד הָעַיְנָה וַתִּשְׁאָב וָאֹמַר אֵלֶיהָ הַשְׁקִינִי נָא. (מו) וַתְּמַהֵר וַתּוֹרֶד כַּדָּהּ מֵעָלֶיהָ וַתֹּאמֶר שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה וָאֵשְׁתְּ וְגַם הַגְּמַלִּים הִשְׁקָתָה. (מז) וָאֶשְׁאַל אֹתָהּ וָאֹמַר בַּת מִי אַתְּ וַתֹּאמֶר בַּת בְּתוּאֵל בֶּן נָחוֹר אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ מִלְכָּה וָאָשִׂם הַנֶּזֶם עַל אַפָּהּ וְהַצְּמִידִים עַל יָדֶיהָ. (מח) וָאֶקֹּד וָאֶשְׁתַּחֲוֶה לַי״י וָאֲבָרֵךְ אֶת י״י אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אֲשֶׁר הִנְחַנִי בְּדֶרֶךְ אֱמֶת לָקַחַת אֶת בַּת אֲחִי אֲדֹנִי לִבְנוֹ. (מט) וְעַתָּה אִם יֶשְׁכֶם עֹשִׂים חֶסֶד וֶאֱמֶת אֶת אֲדֹנִי הַגִּידוּ לִי וְאִם לֹא הַגִּידוּ לִי וְאֶפְנֶה עַל יָמִין אוֹ עַל שְׂמֹאל. (נ) וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵי״י יָצָא הַדָּבָר לֹא נוּכַל דַּבֵּר אֵלֶיךָ רַע אוֹ טוֹב. (נא) הִנֵּה רִבְקָה לְפָנֶיךָ קַח וָלֵךְ וּתְהִי אִשָּׁה לְבֶן אֲדֹנֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר י״י. (נב) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁמַע עֶבֶד אַבְרָהָם אֶת דִּבְרֵיהֶם וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה לַי״י. |
Devarim 7:1-4דברים ז׳:א׳-ד׳
(1) When Hashem your God shall bring you into the land where you go to possess it, and shall cast out many nations before you, the Hittite, and the Girgashite, and the Amorite, and the Canaanite, and the Perizzite, and the Hivite, and the Jebusite, seven nations greater and mightier than you; (2) and when Hashem your God shall deliver them up before you, and you shall strike them; then you shall utterly destroy them: you shall make no covenant with them, nor show mercy to them; (3) neither shall you make marriages with them; your daughter you shall not give to his son, nor shall you take his daughter for your son. (4) For he will turn away your son from following me, that they may serve other gods: so the anger of Hashem would be kindled against you, and he would destroy you quickly. | (א) כִּי יְבִיאֲךָ י״י אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ וְנָשַׁל גּוֹיִם רַבִּים מִפָּנֶיךָ הַחִתִּי וְהַגִּרְגָּשִׁי וְהָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי שִׁבְעָה גוֹיִם רַבִּים וַעֲצוּמִים מִמֶּךָּ. (ב) וּנְתָנָם י״י אֱלֹהֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהִכִּיתָם הַחֲרֵם תַּחֲרִים אֹתָם לֹא תִכְרֹת לָהֶם בְּרִית וְלֹא תְחׇנֵּם. (ג) וְלֹא תִתְחַתֵּן בָּם בִּתְּךָ לֹא תִתֵּן לִבְנוֹ וּבִתּוֹ לֹא תִקַּח לִבְנֶךָ. (ד) כִּי יָסִיר אֶת בִּנְךָ מֵאַחֲרַי וְעָבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְחָרָה אַף י״י בָּכֶם וְהִשְׁמִידְךָ מַהֵר. |
Classical Texts
Jubilees 20:1-14יובלים כ׳:א׳-י״ד
(1) And in the forty-second jubilee, in the first year of the seventh week, Abraham called Ishmael, and his twelve sons, and Isaac and his two sons, and the six sons of Keturah, and their sons. (2) And he commanded them that they should observe the way of the Lord; that they should work righteousness, and love each his neighbour, and act on this manner amongst all men; that they should each so walk with regard to them as to do judgment and righteousness on the earth. (3) That they should circumcise their sons, according to the covenant which He had made with them, and not deviate to the right hand or the left of all the paths which the Lord had commanded us; and that we should keep ourselves from all fornication and uncleanness, [and renounce from amongst us all fornication and uncleanness]. (4) And if any woman or maid commit fornication amongst you, burn her with fire, and let them not commit fornication with her after their eyes and their heart; (5) and let them not take to themselves wives from the daughters of Canaan; for the seed of Canaan will be rooted out of the land. (6) And he told them of the judgment of the giants, and the judgment of the Sodomites, how they had been judged on account of their wickedness, and had died on account of their fornication, and uncleanness, (7) and mutual corruption through fornication. "And guard yourselves from all fornication and uncleanness, And from all pollution of sin, Lest ye make our name a curse, And your whole life a hissing, (8) And all your sons be destroyed by the sword, And ye become accursed like Sodom, And all your remnant as the sons of Gomorrah. (9) I implore you, my sons, love the God of heaven, And cleave ye to all His commandments. And walk not after their idols, and after their uncleannesses, (10) And make not for yourselves molten or graven gods; For they are vanity, And there is no spirit in them; For they are work of (men's) hands, And all who trust in them, trust in nothing. Serve them not, nor worship them, (11) But serve ye the Most High God, and worship Him continually: And hope for His countenance always, (12) And work uprightness and righteousness before Him, That He may have pleasure in you and grant you His mercy, And send rain upon you morning and evening, And bless all your works which ye have wrought upon the earth, (13) And bless thy bread and thy water, And bless the fruit of thy womb and the fruit of thy land, And the herds of thy cattle, and the flocks of thy sheep. (14) And ye will be for a blessing on the earth, And all nations of the earth will desire you, And bless your sons in my name, That they may be blessed as I am." | (א) וביובל השנים וארבעים בשנה הראשונה לשבוע השביעי קרא אברהם אל ישמעאל ושנים עשר בניו ואל יצחק ושני בניו ואל ששת בני קטורה ובניהם. (ב) ויצו אותם לשמור את דרך ה׳ לעשות צדקה ואהוב איש את אחיו ולעשות כן בכל מלחמתם אשר יצאו על כל המתקומם לנגדם ולעשות משפט וצדקה בארץ. (ג) את בשר בניהם על פי הברית אשר כרת אתם ולא יסורו ימין ושמאל מכל הדרך אשר צוה ה׳ אותנו ולהשמר מכל טמא ולהרחיק כל טומאה וזנונים. (ד) וכי תחל אשה או נערה לזנות בקרבכם באש תשרפו אתהן ולא תתורו לזנות אחרי עיניהן ואחרי לבבן. (ה) ולא יקחו להם נשים מבנות הכנעני כי זרע כנען יכרת מן הארץ. (ו) ויזכירם את משפט הרפאים ואת משפט סדום אשר נשפטו בעוון חטאתם וזנוניהם וטומאתם ומשחתם איש באחיו. (ז) בגלל זנותם אבדו ואתם השמרו מכל זנות וטומאה ומכל כתם החטא לכל טומאתו לבל תתנו את שמנו לקללה וכל חייכם לחרפה. (ח) ולבל כל בניכם לפי חרב ולבל תהיו ארורים כסדום ושאריתכם כבני עמורה. (ט) העידותי בכם בני אהבו את אלוהי השמים ושמעו לכל מצוותיו ולא תלכו אחרי אליליהם ותועבותיהם. (י) ולא תעשו לכם אלוהי מסכה ופסילים כי תוהו המה ואין רוח בקרבם כי מעשה ידי אדם הם וכל הבוטחים בהם יבושו כל אשר בטחו בהם. (יא) לא תעבדום ולא תשתחוו להם כי את אל עליון אותו תעבודו ואליו תשתחוו לעולם ועד והוחילו לישועות פניך אלוהים כל הימים. (יב) ועשו משפט וצדקה ומישרים לפניו למען יחשוק בכם ויתן לכם רחמיו ויוריד לכם מטר בערב ובבוקר ויברך את כל מלאכתכם וכל אשר תעבדו על האדמה. (יג) וברך את דגנכם ומימיך זרע בטנך וזרע ארצך שגר אלפיך ועשתרות צאנך. (יד) והיית לברכה בקרב הארץ וכל עמי הארץ יחפצו בכם ויברכו את בניכם בשמי והיו ברוכים כמוני. |
Jubilees 30:1-16יובלים ל׳:א׳-ט״ז
(1) And in the first year of the sixth week he went up to Salem, to the east of Shechem, in peace, in the fourth month. (2) And there they carried off Dinah, the daughter of Jacob, into the house of Shechem, the son of Hamor, the Hivite, the prince of the land, and he lay with her and defiled her, (3) and she was a little girl, a child of twelve years. And he besought his father and her brothers that she might be given to him to wife. (4) And Jacob and his sons were wroth because of the men of Shechem; for they had defiled Dinah, their sister, and they spake to them with evil intent and dealt deceitfully with them and beguiled them. (5) And Simeon and Levi came unexpectedly to Shechem and executed judgment on all the men of Shechem, and slew all the men whom they found in it, and left not a single one remaining in it: (6) they slew all in torments because they had dishonoured their sister Dinah. (7) And thus let it not again be done from henceforth that a daughter of Israel be defiled; (8) for judgment is ordained in heaven against them that they should destroy with the sword all the men of the Shechemites because they had wrought shame in Israel. (9) And the Lord delivered them into the hands of the sons of Jacob that they might exterminate them with the sword and execute judgment upon them,... (10) and that it might not thus again be done in Israel that a virgin of Israel should be defiled. (11) And if there is any man who wisheth in Israel to give his daughter or his sister to any man who is of the seed of the Gentiles he shall surely die, and they shall stone him with stones; for he hath wrought shame in Israel; (12) and they shall burn the woman with fire, because she hath dishonoured the name of the house of her father, and she shall be rooted out of Israel. (13) And let not an adulteress and no uncleanness be found in Israel throughout all the days of the generations of the earth; for Israel is holy unto the Lord, (14) and every man who hath defiled (it) shall surely die: they shall stone him with stones. (15) For thus hath it been ordained and written in the heavenly tables regarding all the seed of Israel: he who defileth (it) shall surely die, and he shall be stoned with stones. (16) And to this law there is no limit of days, and no remission, nor any atonement: but the man who hath defiled his daughter shall be rooted out in the midst of all Israel, because he hath given of his seed to Moloch, and wrought impiously so as to defile it. | (א) ובשנה הראשונה לשבוע השישי עלה שלם אשר מקדם לשכם בשלום בחודש הרביעי. (ב) ושם לקחו את דינה בת יעקב אל בית שכם בן חמור החיוי נשיא הארץ וישכב אותה ויענה. (ג) והיא היתה נערה קטנה בת שתים עשרה שנה ויבקש מלפני אביה לתתה לו לאשה ומאחיה ביקש אותה לו. (ד) אכן אף יעקב ובניו חרה באנשי שכם אשר טימאו את דינה אחותם ויתנכלו רעה ביניהם ויעשו בערמה ובמירמה איתם. (ה) ושמעון ולוי באו בסתר שכמה ויעשו שפטים בכל אנשי שכם ויהרגו את כל האנשים אשר מצאו בתוכה ולא הותירו איש בה. (ו) את כולם הרגו במכאובים על אשר טמאו את דינה אחותם. (ז) ולא ייעשו כן מיום הזה והלאה לטמא בת ישראל. (ח) כי בשמים הושת עליהם העונש להכרית כל אנשי שכם לפי חרב כי נבלה עשו לבת ישראל. (ט) ויתן אותם ה׳ ביד בני יעקב להכריתם לפי חרב ולעשות בהם שפטים. (י) ולא יעשה כדבר הזה בישראל לעולם לענות בתולה ישראלית. (יא) ואיש איש מישראל אשר יתן או אשר נתן את בתו או את אחותו לאיש מזרע הגוים מות יומת ובאבנים ירגמוהו כי חטא ונבלה עשה בישראל. (יב) ואת האשה ישרפו באש כי טימאה את שם בית אביה ונכרתה מישראל. (יג) ולא ימצא כל טומאה וזנונים בישראל בכל דורות הארץ כי קדוש ישראל לה. (יד) וכל איש אשר יעשה תועבה מות יומת וסקול יסקל. (טו) כי כן נחרת ונכתב על לוחות השמים על כל זרע ישראל העושה טומאה מות יומת וסקול יסקל. (טז) ולחוק הזה אין קץ הימין ואין סוף ואין סליחה כי אם הכרת יכרת האיש אשר טימא את בתו בכל ישראל כי מזרעו נתן למולך ועשה ואשם לטמאו. |
Jubilees 34:26-33יובלים ל״ד:כ״ו-ל״ג
(26) And after Joseph perished, the sons of Jacob took unto themselves wives. (27) The name of Reuben's wife is ’Adâ and the name of Simeon's wife is ’Adîbâ’a, a Canaanite; (28) and the name of Levi's wife is Mêlkâ, of the daughters of Aram, of the seed of the sons of Terah; and the name of Judah's wife, Bêtasû’êl, a Canaanite; (29) and the name of Issachar's wife, Hêzaqâ; and the name of Zebulon's wife, Nî’îmân; and the name of Dan's wife, ’Êglâ; (30) and the name of Naphtali's wife, Rasû’û, of Mesopotamia; (31) and the name of Gad's wife, Mâka; and the name of Asher's wife, ’Îjônâ; (32) and the name of Joseph's wife, Asenath, the Egyptian; and the name of Benjamin's wife, ’Îjasaka. (33) And Simeon repented, and took a second wife from Mesopotamia as his brothers. | (כו) ויהי כאשר אבד יוסף ויקחו בני יעקב להם נשים. (כז) שם אשת ראובן עדה שם אשת שמעון עדיבה הכנענית. (כח) שם אשת לוי מילכה מבנות ארם מזרע בני תרח שם אשת יהודה בת שוע הכנענית. (כט) שם אשת יששכר חיזקה שם אשת דן עגלה. (ל) שם אשת זבולון ניאימן שם אשת נפתלי רזוה מארם נהרים. (לא) שם אשת גד מעכה שם אשת אשר יונה. (לב) שם אשת יוסף אסנת המצרית שם אשת בנימין יסכה. (לג) וישב שמעון ויקח לו אשה שניה מארם נהרים כאחיו. |
Josephus, Antiquities of the Jews 1:16:1-3יוספוס פלביוס, קדמוניות היהודים א׳:ט״ז:א׳-ג׳
(1) NOW when Abraham, the father of Isaac, had resolved to take Rebeka, who was grand-daughter to his brother Nahor, for a wife to his son Isaac, who was then about forty years old, he sent the ancientest of his servants to betroth her, after he had obliged him to give him the strongest assurances of his fidelity; which assurances were given after the manner following: They put each other's hands under each other's thighs; then they called upon God as the witness of what was to be done. He also sent such presents to those that were there as were in esteem, on account that that they either rarely or never were seen in that country, The servant got thither not under a considerable time; for it requires much time to pass through Meopotamia, in which it is tedious traveling, both in the winter for the depth of the clay, and in summer for want of water; and, besides this, for the robberies there committed, which are not to be avoided by travelers but by caution beforehand. However, the servant came to Haran; and when he was in the suburbs, he met a considerable number of maidens going to the water; he therefore prayed to God that Rebeka might be found among them, or her whom Abraham sent him as his servant to espouse to his son, in case his will were that this marriage should be consummated, and that she might be made known to him by the sign, That while others denied him water to drink, she might give it him. (2) With this intention he went to the well, and desired the maidens to give him some water to drink: but while the others refused, on pretense that they wanted it all at home, and could spare none for him, one only of the company rebuked them for their peevish behavior towards the stranger; and said, What is there that you will ever communicate to anybody, who have not so much as given the man some water? She then offered him water in an obliging manner. And now he began to hope that his grand affair would succeed; but desiring still to know the truth, he commended her for her generosity and good nature, that she did not scruple to afford a sufficiency of water to those that wanted it, though it cost her some pains to draw it; and asked who were her parents, and wished them joy of such a daughter. "And mayst thou be espoused," said he, "to their satisfaction, into the family of an agreeable husband, and bring him legitimate children." Nor did she disdain to satisfy his inquiries, but told him her family. "They," says she, "call me Rebeka; my father was Bethuel, but he is dead; and Laban is my brother; and, together with my mother, takes care of all our family affairs, and is the guardian of my virginity." When the servant heard this, he was very glad at what had happened, and at what was told him, as perceiving that God had thus plainly directed his journey; and producing his bracelets, and some other ornaments which it was esteemed decent for virgins to wear, he gave them to the damsel, by way of acknowledgment, and as a reward for her kindness in giving him water to drink; saying, it was but just that she should have them, because she was so much more obliging than any of the rest. She desired also that he would come and lodge with them, since the approach of the night gave him not time to proceed farther. And producing his precious ornaments for women, he said he desired to trust them to none more safely than to such as she had shown herself to be; and that he believed he might guess at the humanity of her mother and brother, that they would not be displeased, from the virtue he found in her; for he would not be burdensome, but would pay the hire for his entertainment, and spend his own money. To which she replied, that he guessed right as to the humanity of her parents; but complained that he should think them so parsimonious as to take money, for that he should have all on free cost. But she said she would first inform her brother Laban, and, if he gave her leave, she would conduct him in. (3) As soon then as this was over, she introduced the stranger; and for the camels, the servants of Laban brought them in, and took care of them; and he was himself brought in to supper by Laban. And, after supper, he says to him, and to the mother of the damsel, addressing himself to her, "Abraham is the son of Terah, and a kinsman of yours; for Nahor, the grandfather of these children, was the brother of Abraham, by both father and mother; upon which account he hath sent me to you, being desirous to take this damsel for his son to wife. He is his legitimate son, and is brought up as his only heir. He could indeed have had the most happy of all the women in that country for him, but he would not have his son marry any of them; but, out of regard to his own relations, he desired him to match here, whose affection and inclination I would not have you despise; for it was by the good pleasure of God that other accidents fell out in my journey, and that thereby I lighted upon your daughter and your house; for when I was near to the city, I saw a great many maidens coming to a well, and I prayed that I might meet with this damsel, which has come to pass accordingly. Do you therefore confirm that marriage, whose espousals have been already made by a Divine appearance; and show the respect you have for Abraham, who hath sent me with so much solicitude, in giving your consent to the marriage of this damsel." Upon this they understood it to be the will of God, and greatly approved of the offer, and sent their daughter, as was desired. Accordingly Isaac married her, the inheritance being now come to him; for the children by Keturah were gone to their own remote habitations. |
Bereshit Rabbah 59:9בראשית רבה נ״ט:ט׳
ויאמר אליו העבד הה"ד (הושע י"ב) כנען בידו מאזני מרמה לעשוק אהב, כנען זה אליעזר, בידו מאזני מרמה, שהיה יושב ומשקיל את בתו ראויה היא או אינה ראויה, לעשוק אהב, לעשוק אהובו של עולם זה יצחק אמר אולי לא תאבה ואתן לו את בתי, א"ל אתה ארור ובני ברוך ואין ארור מתדבק בברוך. |
Midrash Aggadah (Buber) Bereshit 24:21מדרש אגדה (בובר) בראשית כ״ד:כ״א
והאיש משתאה לה. היה שותק לפי שלא היה יודע אם אותה אשה שאמרה לו גם לגמליך אשאב אם היא ממשפחת אברהם, ועל זה נפלה מחשבה בלבו, לכך נאמר מחריש מסתכל היה בה. |
Midrash Aggadah (Buber) Bereshit 24:22מדרש אגדה (בובר) בראשית כ״ד:כ״ב
ויקח האיש נזם זהב בקע משקלו. עד שלא שאל אותה נתן בקע והצמידים לפי שבטח על זכותו של אברהם שאמר לו הוא ישלח מלאכו (בראשית כד ז). |
Midrash Aggadah (Buber) Bereshit 24:47מדרש אגדה (בובר) בראשית כ״ד:מ״ז
ואשאל אותה. מיכאן למדנו שצריך אדם לשאול אחרי אחיה של כלה ואחרי קרוביה. ד"א ואשאל אותה וגו'. לא אמר להם שנתן לה הנזם והצמידים קודם שאלה, שאם יאמר כן היו אומרים מנין היית יודע אם ממשפחת אברהם היא, ואלמלא אם היתה ממזרת או שפחה היתה לוקח אותה ליצחק. |
Medieval Texts
R. Saadia Gaon Commentary Bereshit 24:4ר׳ סעדיה גאון פירוש בראשית כ״ד:ד׳
כי אם אל ארצי, כלומר אל המזרח, ואל מולדתי, הנהר המיוחד. וקיצר כאן והשמיט מה (שיאמר) כשיחזור אחרי כן: אם לא אל בית אבי, כלומר סבי. ואל משפחתי, המשפחה בכלל. ויש שואלים לאמור: האם לא היו אנשי משפחתו גם כן עובדי עבודה זרה, כנאמר: תרח אבי אברהם ואבי נחור ויעבדו אלהים אחרים. ואברהם אמנם יצא מכללם, כנאמר: לא שערום אבותיכם? ונאמר בזה שני דברים: א. ידע שאנשי משפחתו קרובים יותר לשמוע לו ולהתגייר. ב. ראוי היה יותר שיטפל באנשי ביתו ויגייר אותם. ועוד אנו שואלים: לולא השביעו והלך והביא לו נערה שלא ממשפחתו, האם לא היה אברהם מכיר בזה על פי לשונה ודבורה ומשאלתה? אלא התכוון לחסוך טרחה ממנו וממנה ומעבדו. |
R. Saadia Gaon Commentary Bereshit 24:22ר׳ סעדיה גאון פירוש בראשית כ״ד:כ״ב
ויקח האיש נזם זהב, במשפט זה יש שני סוגים של מג'אז. א. הסתרת מלים, (וענינו): ויקח האיש נזם זהב וישימהו על אפה וישם שני צמידים על ידיה. ב. מוקדם ומאוחר, והרי זה כאלו אמר: ויקח האיש נזם זהב וגו' אחרי מה שאמרה אליו בת בתואל אנכי, וכגון מה שכתוב וישם את הים לחרבה, אחרי ויבקעו המים. |
R. Saadia Gaon Tafsir Bereshit 24:23ר׳ סעדיה גאון תפסיר בראשית כ״ד:כ״ג
ויאמר בת מי את, אחרי שאמר לה הגידי לי בת מי את. |
Rashi Bereshit 24:7רש״י בראשית כ״ד:ז׳
מבית אבי FROM MY FATHER S HOUSE – from Haran. ומארץ מולדתי AND FROM THE LAND OF MY NATIVITY – from Ur-Kasdim. | מבית אבי – מחרן. מארץ מולדתי – מאור כשדים. |
Rashi Bereshit 24:8רש״י בראשית כ״ד:ח׳
'ונקית משבעתי וגו THEN SHALT THOU BE CLEAR FROM THIS MY OATH etc. – and take a wife for him from the daughters of Aner or Eshcol or Mamre (Kiddushin 61a). | ונקית משבועתי – וקח לו מבנות ענר אשכל וממרא. |
Rashi Bereshit 24:21רש״י בראשית כ״ד:כ״א
משתאה means he was astonished and perplexed, because he saw that what he had said was nearly successful only that he did not know whether she belonged to Abraham's family or not. | משתאה – משתומם ומתבהל על שראה דברו קרוב להצליח אבל אינו יודע אם ממשפחת אברהם היא. |
Rashi Bereshit 24:23רש״י בראשית כ״ד:כ״ג
ויאמר בת מי את AND HE SAID, WHOSE DAUGHTER ART THOU? – He asked her this after he had given her these presents, for he was confident that, on account of the merit of Abraham, the Holy One blessed be He, had made his journey successful. | ויאמר בת מי את – קודם ששאלה נתן לה, לפי שבטוח היה בזכותו של אברהם שהצליח הקב"ה את דרכו. |
Rashi Bereshit 24:37רש״י בראשית כ״ד:ל״ז
לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני THOU SHALT NOT TAKE A WIFE FOR MY SON FROM THE DAUGHTERS OF THE CANAANITES – if you do not first go to my father's house and to my family that thou mayest take a wife to my son and she will not be willing to follow you. | לא תקח אשה מבנות הכנעני – אם לא תלך תחלה אל בית אבי, ולא תאבה ללכת אחריך. |
Rashi Bereshit 24:39רש״י בראשית כ״ד:ל״ט
אלי לא תלך האשה PERADVENTURE THE WOMAN WILL NOT FOLLOW ME – The word אולי perhaps is written without ו so that it may be read אֵלַי unto me. Eliezer had a daughter and he was endeavouring to find some reason why Abraham should say that he must appeal to him (Eliezer) that he should give his daughter in marriage to Isaac. Abraham said to him, "My son is blessed and you are subject to a curse. One who is under a curse cannot unite with one who is blessed" (Genesis Rabbah 59). | אולי לא תלך האשה – אלי כתיב. בת היתה לו לאליעזר והיה מחזר למצוא עילא, שיאמר לו אברהם לפנות אליו להשיאו בתו, אמר לו אברהם בני ברוך ואתה ארור, ואין ארור מדבק בברוך. |
Rashi Bereshit 24:47רש״י בראשית כ״ד:מ״ז
ואשאל...ואשם AND I ASKED HER ... AND I PUT THE RING – He changed the order of proceedings for in fact he had first given the presents and afterwards questioned her. But he did this in order that they should not catch him by his own words and say, "How could you give her anything when you did not yet know who she was!" | ואשאל ואשים – שינה הסדר שהרי הוא תחלה נתן ואחר כך שאל אלא שלא יתפשוהו בדבריו ויאמרו היאך נתת ועדין אינך יודע מי היא. |
Rashi Bereshit 24:49רש״י בראשית כ״ד:מ״ט
על ימין TO THE RIGHT HAND – to take a wife of the daughters of Ishmael. על שמאל TO THE LEFT – to take a wife of the daughters of Lot who dwelt at the left of Abraham (Genesis Rabbah 60). | על ימין – מבנות ישמעאל. על שמאל – מבנות לוט, שהיה יושב לשמאלו של אברהם, בראשית רבא. |
Rashbam Bereshit 24:1רשב״ם בראשית כ״ד:א׳
Berakh: The phrase, BLESSED ABRAHAM IN ALL THINGS, is written to clarify that which is written below. Abraham did not send his servants to take a wife from his family due to a lack of women willing to marry into his family in Canaan. Abraham was blessed in all things and anybody would have been happy to marry into his family. However, he wanted a wife for Isaac only from his own family. Similarly, the servant said below (vs. 35), "The LORD has greatly blessed my master, and he has become rich." The text had to [prepare the reader for this and] state explicitly beforehand that God "blessed Abraham in all things." [This phrase is anticipatory,] just like (Gen. 9.18), "Ham being the father of Canaan." | ברך את אברהם – להודיע האמור לפנינו שלא שלח עבדיו לקחת אשה ממשפחתו מחמת חוסר נשים בארץ כנען שלא יהו רוצין להזדווג לו, שהרי נתברך בכל וכל העולם מתאוים להזדווג לו, אבל הוא לא רצה כי אם ממשפחתו. וזהו שאמר העבד וי"י ברך את אדוני מאד ויגדל (בראשית כ"ד:ל"ה), ולכך הוצרך לפרש תחילה ברך את אברהם בכל, כמו וחם {הוא} אבי כנען (בראשית ט':י"ח). |
Rashbam Bereshit 24:4רשב״ם בראשית כ״ד:ד׳
Ki RATHER GO TO MY LAND: And not to those who are not my relatives. Rather go to those in my land who are moladti – from my family. | כי אם אל ארצי – ולא לאותם שאינם קרוביי, אלא למולדתי שבארצי תלך. |
Rashbam Bereshit 24:22רשב״ם בראשית כ״ד:כ״ב
Vayyiqqah THE MAN TOOK A GOLD NOSE RING: It should be understood that only after asking her (in vs. 23), "Whose daughter are you?" did he give them to her. The [chronologically correct] order of events is so recorded below in his [viz. the servant's] retelling of the story (vs. 47). However, so as not to interrupt the order of his words and her answers, the text [here told the story out of order and] moved the account of what he gave her forward. | ויקח האיש נזם זהב – יש לומר שאחר ששאל לה בת מי את (בראשית כ"ד:כ"ג), נתן לה, כמו שכת' לפנינו בסיפור דבריו. אלא שלא להפסיק סדר דבריו ותשובת דבריה, לכן הקדים מעשה נתינתו שנתן לה. |
Rashbam Bereshit 24:42רשב״ם בראשית כ״ד:מ״ב
Va'omar AND I SAID: "O LORD GOD OF MY MASTER": This entire lengthy retelling is to convince them that (vs. 50), "the matter stems from the LORD." | ואומר י"י אלהי אדוני אברהם וגו' – כל אריכות דברים להודיעם שמאת הקב"ה יצא הדבר. |
Ibn Ezra Bereshit First Commentary 24:4אבן עזרא בראשית פירוש ראשון כ״ד:ד׳
כי אל ארצי – זאת חרן שדר שם. ומולדתי – אור כשדים. |
Ibn Ezra Bereshit First Commentary 24:14אבן עזרא בראשית פירוש ראשון כ״ד:י״ד
אתה הכחת – נסמך העבד על תפילת הנביא, שהשם ענהו, והוכיח בחלום על יד המלאך שהוא שליח עמו לעזרו. והעבד חשב בלבו כי אין עם נדיב כמו משפחת אדוניו. ורבים יתמהו ואמרו שלא עשה כהוגן. ולא ידעתי למה, כי אילו היתה נערה אחרת שתשקהו ותשקה לגמליו, ומצאה שהיא ממשפחה אחרת, היה עוזב אותה ולא הפסיד כלום, כי פי' ויאמר בת מי את (בראשית כ"ד:כ"ג), וכבר אמר לה קודם שיתן לה כלום. וכן אמר ואשאל אותה ואחרי כן ואשים הנזם (בראשית כ"ד:מ"ז). וכלל הדבר שהתפלל לשם שיוכיח אחת ממשפחת אדוניו. ותוכחתה שתעשה דבר מוסר, כמו בת נדיב (שיר השירים ז':ב'), והשם שמע תפלתו. ודרך יהונתן אחרת (שמואל א י"ד:ט'-י'). |
R. Yosef Bekhor Shor Bereshit 24:3ר׳ יוסף בכור שור בראשית כ״ד:ג׳
לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני – שאר אכסנאים מתחתנים בבני הארץ כדי שירש נחלה במקום על ידי נישואין, כמו שעשה עשו שירש הר שעיר על ידי אהליבמה. אבל אני איני צריך, שהרי נתן לי הקב"ה את הארץ. |
R. Yosef Bekhor Shor Bereshit 24:14ר׳ יוסף בכור שור בראשית כ״ד:י״ד
והיה הנערה אשר אומר אליה – "והיה" לאו אנערה קאי, דאם כן: "והיתה הנערה" היה לו לומר. אלא "והיה" מילתא באפי נפשה היא: והיה הדבר הזה – שהנערה אשר אומר אליה – תענה לי גם גמלך אשקה, ותעשה לי יותר ממה שאשאל ממנה, ודאי מדעת יפה ומנעימות תעשה זאת. ולא תלה הדבר אלא בעצמו, שאמר: והיה {הנער} אשר אומר אליה, כלומר: אותה שאראה יפה והגונה ובעלת תואר, אומר אליה ואבדקנה. ואבדוק גם ביחס, ואני לא אומר למבוזות ולמכוערות. אותה הוכחת – כלומר: אותה ראויה ליצחק, שבבית אדוני באים אורחים תמיד, וצריך שתהא אשה נעימה ועינה יפה לאורחים. |
R. Yosef Bekhor Shor Bereshit 24:22-23ר׳ יוסף בכור שור בראשית כ״ד:כ״ב-כ״ג
[ויקח האיש נזם זהב – כלומר: הזמין. ושני צמידים – הזמין לתת על ידיה. ויאמר בת מי את – ואחר כך נתנה לה, כמו שהוא מספר באחרונה (בראשית כ"ד:מ"ז). והדברים ניכרים, כי לא שוטה היה. הג"ה.] |
R. Yosef Bekhor Shor Bereshit 24:37ר׳ יוסף בכור שור בראשית כ״ד:ל״ז
ומתוך שהוא עשיר, השביעני: לא תקח אשה לבני וגו' – כי איני רוצה שתירש אשה נכרית כבודי ועושרי, כי אם אחת מקרובותיי. ולטובת קרוביו נתכוון. |
Radak Bereshit 24:4רד״ק בראשית כ״ד:ד׳
כי אם אל ארצי, he referred to Aram Naharyim. ואל מולדתי, the town in which I was born, i.e. Ur Kasdim. Avraham meant to say that there Eliezer would find his family; he hinted at Rivkah, seeing that he had been informed of her birth. According to Rabbi Yitzchok in Bereshit Rabbah 59,8 the words “to my land” reflect a well known proverb according to which people prefer to plant seed originating in their own backyard even though the strain is known to be inferior to those available elsewhere. | כי אל ארצי – והוא ארם נהרים. ואל מולדתי – העיר שנולדתי והיא אור כשדים; ר"ל כי שם ימצא משפחתו, ועל רבקה רמז לו כי הוגד לו שנולדה. ובב"ר א"ר יצחק. כי אל ארצי היינו דאמרי אינשי חטין דקרתך זונין מנהון זרע. |
Radak Bereshit 24:6רד״ק בראשית כ״ד:ו׳
ויאמר...השמר לך, for Avraham did not want the claim on the land of Israel which God had promised him and which had been established through his physical presence in that land, to become subject to doubt through an even temporary migration of Yitzchok. פן תשיב, so that you do not bring back. We find a similar formulation in Genesis 3,3 פן תמותון, “so that you will not die,” and in Genesis 31,24 פן תדבר עם יעקב, “so that you will not speak with Yaakov, etc.” | השמר לך – כי לא רצה אברהם שיצא מחזקתו מן הארץ שנתן לו האל ולזרעו. |
Radak Bereshit 24:10רד״ק בראשית כ״ד:י׳
ויקח...וכל טוב, not literally “all the good,” but most of the good things. The exaggeration here is similar to when the Torah describes כל הארץ, “the whole earth” as going to Egypt to buy grain. (Genesis 41,57) What is meant is: “most people from all over.” There are many such “exaggerations.” What the Torah meant was that Eliezer took with him samples of most of the precious possessions in Avraham’s household in order to show the family of the potential bride that she would be marrying into a wealthy family. Our sages (quoted by Rashi) explain the term וכל טוב as referring to a document in which Avraham had appointed Yitzchok as his sole heir. Eliezer brought this document with him, i.e. בידו, “in his hand.” אל ארם נהרים, so called because it was the confluence of two rivers. עיר נחור, this refers to Ur Kasdim where Nachor had remained behind after his father Terach had moved to Charan together with his other son Avraham. | וכל טוב – רוב טוב, כמו "וכל הארץ באו מצרימה" והדומים לו רבים; ר"ל מכסף וזהב ומרגליות כדי להראותם עושר אברהם כדי שיטה לב קרוביו לתת אשה ליצחק. ורז"ל פירשו (ב"ר נ"ט) וכל טוב שטר מתנה שנתן אברהם כל אשר לו ליצחק הביא בידו להראות להם. אל ארם נהרים – שהיו שתי נהרות עוברים עליה. אל עיר נחור – הוא אור כשדים, כי שם נשאר כשיצא תרח משם עם אברהם בנו. |
Radak Bereshit 24:12רד״ק בראשית כ״ד:י״ב
ויאמר...הקרה נא לפני, “arrange for me,” as had been predicted by Avraham. This is what he meant when he added ועשית חסד עם אדני אברהם, “perform an act of loving kindness for my master Avraham.” | הקרה נא לפני – זמן לפני כפי שאומר, ויהיה לי לסימן כי עשית חסד עם אדוני. |
Radak Bereshit 24:14רד״ק בראשית כ״ד:י״ד
אשר אמר אליה, by this qualification Eliezer freed himself from the obligation to address a blind or lame girl. However, he still did not free himself from the obligation of speaking to a slave-girl. or someone born from an incestuous relationship, etc., seeing that such girls have no exterior marks by which one can immediately identify their status. Seeing that this was so, he prayed that God would do a kindness to his master and arrange that the girl whom he would approach to offer water would be a girl suitable as a potential wife for Yitzchok. | אשר אמר אליה – והנה הוא לא יאמר לחגרת ולסומא. אבל אפשר שהיתה שפחה או ממזרת או לא היתה ממשפחת אברהם ועל זה התפלל ואמר הקרה נא לפני. |
Radak Bereshit 24:22רד״ק בראשית כ״ד:כ״ב
ויהי...ויקח, “he took out the jewelry planning to give it to her after he had asked her the relevant questions. This is also how he describes the sequence of what occurred at the well when he relates the nature of his mission in Betuel’s home before eating the first course of the meal served (verse 46) בקע, a half shekel. He placed it on her nose as mentioned in verse 46. Similarly, in sequence, he placed the other pieces of jewelry on her hands, bracelets weighing ten pieces of gold (ten סלעים in weight according to Onkelos). | ויקח – לתתה לה אחר ששאלה בת מי היא, ואם היא ממשפחת אברהם יתן לה; וכן היה בספור הדברים, כי קודם שאלה ואחר כן נתן לה. |
Radak Bereshit 24:39רד״ק בראשית כ״ד:ל״ט
ואמר... אלי, the word veulai is spelled with the letter ו missing, something which gave rise to an interesting aggadic interpretation mentioned already by Rashi. Accordingly, Eliezer himself had hoped to have his daughter marry Yitzchok in the event that the woman he found in Aram Naharyim would be unwilling to relocate in the land of Canaan. This is why he had referred to this possibility with the words אלי, לא תלך האשה אחרי, “to me (if) the woman will not follow me (to the land of Canaan).” The truth is that Eliezer related all the events exactly as they had occurred. We are not able to provide conclusive reasons why the Torah sometimes chose to write certain words defectively, (with a letter missing) or by adding a letter which could have been omitted. There are too many such instances for us to find satisfactory explanations for all of them. Eliezer related the events that had occurred to him in his conversation with his master as well as how God had arranged things after he had set out on his mission. His sole purpose was to demonstrate from the course of events that God loved Avraham so much that He had made his mission so spectacularly successful up to this point. God had responded even to his own prayer in exactly the manner in which he had hoped he would. As a result, the very idea of denying his request would appear out of the question, seeing that it was so clear that the entire sequence of events must have been engineered by God, personally. If we find some different nuances here and there in the events as reported by the Torah and as related by Eliezer, this is meaningless, just as different nuances in the wording of the Ten Commandments in the Book of Exodus and the Book of Deuteronomy are not meant to raise concerns as to their authenticity of either version. Everything until the word ועתה in verse 49 is quite clear. | אלי לא תלך – חסר וי"ו. ויש בו דרש (ב"ר נ"ט) כי אליעזר נתן עיניו בו שיקחהו לעצמו ויתן לו בתו אם לא תלך האשה לפיכך פתח להם בלא תלך. והאמת כי הוא סדר להם הדברי' כולם כאשר היו ולא נוכל לתת טעם לכל החסרי' והמלאים כי רבו, והנה הוא ספר להם כל הדברים שהיו לו עם אדניו והדברים שהיו לו עם רבקה, וכי האל זמן לו הענין כאשר אמר אברהם כי האל יצליח דרכו וכן היה כאשר שאל הוא מאת האל כן זמן לו האל וכל זה להראותם כי האל אוהב אברהם ועושה רצונו ולא יוכלו למנוע הנערה ממנו כי מה' יצא הדבר. ובשנות הדברים האלו יש בהם שינוי מלות אבל הטעם אחד כי כן מנהג הכתוב בשנות הדברים שומר הטעמים אבל לא המלות; כי גם בעשרה דברים שהם עקרי התורה כששונה אותם במשנה תורה שנה בהם המלים אבל הטעם אחד. והפסוקי' האלה מבוארי' עד ועתה. |
Radak Bereshit 24:49רד״ק בראשית כ״ד:מ״ט
ועתה...חסד ואמת, emet is the honour and respect that you owe members of your family. You owe even more respect to Araham the most illustrious member of your family. If he requested the hand of your daughter in marriage for his son, you are duty-bound to honour his wish. If you agree to this even though it entails her leaving her homeland and moving far away, this may be considered an act of loving kindness, חסד, on your part. ואפנה על ימין או על שמאל, either more prominent and important members of his family than you, or less prominent family members than you. At any rate, I will take a wife for Avraham’s son for Yitzchok from this country since he does not want a daughter-in-law who grew up in the land of the Canaanites. | חסד ואמת – אמת שאתם חייבי' בכבוד בני משפחתכם כל שכן אברהם שהוא גדול משפחתכם אם שאל בתכם מאתכם לבנו שאתם חייבים לעשות רצונו וחסד יהיה אם תשלחוה לו לארץ אחרת. ואפנה על ימין או על שמאל – או גדולה מכם או פחותה מכם אקח לבנו אשה בארץ הזאת אחר שהוא אינו רוצה אשה מבנות הכנעני. |
Chizkuni Bereshit 24:3חזקוני בראשית כ״ד:ג׳
מבנות הכנעני פן יאמרו עלי ע"י ירושה ומתנה נכנס הוא לארץ לפיכך איני רוצה אלא ע"י הקדוש ברוך הוא שיתננה לי בחזקה. |
Chizkuni Bereshit 24:4חזקוני בראשית כ״ד:ד׳
אל ארצי חרן. ואל מולדתי אור כשדים איני רוצה שתירש שום נכרית את נכסיו. |
Chizkuni Bereshit 24:13חזקוני בראשית כ״ד:י״ג
הנה אנכי נצב מתעכב. על עין המים לבדוק בענינה אם היא הגונה כי כל מה שתעשה הרי היא מחכמת עצמה אבל מה שתעשה בבית הרי היא אינה מחכמה אלא מחכמת קרוביה שיצוו עליה לעשות. |
Chizkuni Bereshit 24:22-23חזקוני בראשית כ״ד:כ״ב-כ״ג
(כב) ויקח האיש ויתן אין כתיב כאן אלא ויקח האיש נזם זהב, ושני צמידים בידו לתת על ידיה אם תהיה הגונה. בקע משקלו שקל חלוק לשני חצאין לשון נטה ידך על הים ובקעהו. (כג) ויאמר בת מי את וכבר אמר לה בת מי את קודם שנתן לה כלום, וכן מוכיח ספור הדברים. ד"א ויקח האיש נזם זהב כמשמעו עשה כהוגן ליתן לה דבר הגון כדי לקנות שם להודיע שהוא עבד לנדיב ועשיר. אבל בספור הדברים אמר שלא נתן לה עד ששאל בת מי את לומר שלכבודם נתן לה. |
Chizkuni Devarim 20:16חזקוני דברים כ׳:ט״ז
לא תחיה כל נשמה פן יערערו הנשארים על ירושת קרוביהם והיינו דוקא כשתכנס בארצם להלחם עליהם אבל אם מארצם הם באים אליך בנפש חפצה להיות לך למס ועבדוך בארצך קודם שתלך אתה להלחם עליהם יכול אתה להחיותם. ולפי פירוש זה לא פשעו ישראל כשקבלו את הגבעונים. |
Ramban Bereshit 12:1רמב״ן בראשית י״ב:א׳
מארצך וממולדתך - כתב רש"י והלא כבר יצא משם עם אביו ובא עד חרן, אלא כך אמר לו הקדוש ברוך הוא, התרחק עוד מבית אביך. ורבי אברהם פירש וכבר אמר השם אל אברם לך לך מארצך, כי הדבור הזה היה בעודנו באור כשדים, ושם צוהו לעזוב ארצו ומולדתו ובית אביו אשר שם. ואיננו נכון, כי אם היה כן היה אברם עיקר הנסיעה מבית אביו במצות האלהים, ותרח אביו ברצון נפשו הלך עמו, והכתוב אמר (לעיל יא לא) ויקח תרח את אברם בנו, יורה כי אברם אחרי אביו ובעצתו יצא מאור כשדים ללכת ארצה כנען, ועוד כי הכתוב שאמר (יהושע כד ג) ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר ואולך אותו בכל ארץ כנען, היה ראוי שיאמר "ואקח את אביכם את אברהם מאור כשדים ואולך אותו בכל ארץ כנען", כי משם לוקח ושם נצטוה בזה. ועוד יקשה עליהם, כי אברהם בצוותו את אליעזר לקחת אשה לבנו אמר לו כי אל ארצי ואל מולדתי תלך (להלן כד ד), והוא הלך אל ארם נהרים אל עיר נחור (שם כד י), אם כן היא ארצו ומולדתו, ושם נאמר (בפסוק לח) אם לא אל בית אבי תלך ואל משפחתי, כי שם בית אביו ומשפחתו שהיא מולדתו, לא כאשר השתבש רבי אברהם לומר אל ארצי חרן, ומולדתי אור כשדים. והנה הוא האומר כאן כי באור כשדים נאמר לו לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך, והנה לו ארצות רבות. אבל העיקר כבר ידעת אותו ממה שכתבנו בסדר שלפני זה (יא כח), כי חרן היא ארצו, ושם מולדתו, והיא ארץ אבותיו מעולם, ושם נצטוה לעזוב אותם. וכך אמרו בבראשית רבה (לט ח) לך לך, אחת מארם נהרים ואחת מארם נחור. וטעם להזכיר "ארצך ומולדתך ובית אביך", כי יקשה על האדם לעזוב ארצו אשר הוא יושב בה ושם אוהביו ורעיו וכל שכן כשהוא ארץ מולדתו ששם נולד, וכל שכן כשיש שם כל בית אביו, ולכך הוצרך לומר לו שיעזוב הכל לאהבתו של הקדוש ברוך הוא. אל הארץ אשר אראך - היה נודד והולך מגוי אל גוי ומממלכה אל עם אחר, עד שבא אל ארץ כנען ואמר לו לזרעך אתן את הארץ הזאת, אז נתקיים "אל הארץ אשר אראך", ואז נתעכב וישב בה. ומה שאמר ויצאו ללכת ארצה כנען, לא להתישב בה, כי עדיין לא ידע כי על הארץ ההיא נצטוה, אלא שאחז צדיק דרכו דרך ארץ כנען, כי כן היה בדעתו ובדעת אביו גם מתחלה בצאתם מאור כשדים. ומפני זה אמר ויהי כאשר התעו אותי אלהים מבית אבי (להלן כ יג), כי היה תועה כשה אובד. ויתכן לומר כי אברהם מבראשונה ידע כי ארץ כנען היא נחלת ה' ובה יתן ה' חלקו, והאמין כי "אל הארץ אשר אראך" ירמוז לו על ארץ כנען, או על כולה, או על אחת מכל הארצות האל, ושם פניו אל כלל ארץ כנען, כי שם הארץ אשר יראנו באמת. |
Ramban Bereshit 24:7רמב״ן בראשית כ״ד:ז׳
מבית אבי ומארץ מולדתי - לשון רש"י, מבית אבי, מחרן. ומארץ מולדתי, מאור כשדים. אם כן "אל ארצי ואל מולדתי תלך" יהיה אור כשדים, וחלילה חלילה שיתערב זרע הקדש בבני חם הפושע. אולי יאמר שהיה לו משפחה שם מזרעו של שם, אבל העבד לחרן הלך כאשר דבר אדניו. ואולי יחשוב הרב כי ארץ מולדתו אור כשדים, אבל "מולדתי" היא משפחתי, "וארצי" ארץ אשר גר בה. וכל אלה דברים בטלים, כי בכאן אמר ולקחת אשה לבני משם, ועוד כי ימים רבים עמד בארץ כנען יותר מחרן, ולמה תקרא חרן ארצו בעבור שגר בה ימים. אבל "אל ארצי ואל מולדתי", ארצי ששם מולדתי, כי שם עמד ומשם היו אבותיו מעולם, וכבר נתבאר (לעיל יא כח, יב א). ובבראשית רבה (נט י) מבית אבי, זו ביתו של אביו, ומארץ מולדתי זו שכונתי. ויתכן שיהיה טעם "אל ארצי ואל מולדתי", ארצי ומשפחתי, כי גם באנשי ארצו לא יחפוץ רק במשפחתו, וכן ולקחת אשה לבני משם, רמז אל "מבית אבי". וכן יאמר העבד (להלן פסוק מ) ולקחת אשה לבני ממשפחתי ומבית אבי. ואמר (שם מא) כי תבא אל משפחתי. או שהיה העבד אומר כן לכבדם שישמעו לו. |
Ramban Bereshit 24:8רמב״ן בראשית כ״ד:ח׳
ונקית משבועתי זאת - לא הרשה אותו לקחת לו אשה מבנות כנען, אבל שיהיה הוא פטור, וה' הטוב בעיניו יעשה. ורש"י כתב וקח לו אשה מבנות ענר אשכול וממרא. ואם כנענים הם חלילה לו, ובאמת שהם מזרע כנען, שהכתוב אומר (לעיל יד יג) ממרא האמורי אחי אשכול ואחי ענר. ובבראשית רבה (נט ח) אמרו אשר לא תקח אשה וגו', הזהירו בבנות כנען ענר אשכול וממרא, כי עליהם אמר "אשר אנכי יושב בקרבו", כי הוא לא היה יושב בכל הכנעני, כי עמים רבים היו, אבל הזהיר על אלה בעלי בריתו וכל שכן על האחרים. אבל ונקית משבועתי, שיהיה הוא פטור, ואברהם הוא היודע ביצחק הצדיק שישמע לאביו ושיזהר בהם וילך לו אל ישמעאל או ללוט ויתר העמים. ויתכן כי "משבועתי זאת", רמז למה שאמר ולקחת אשה לבני משם, כי אולי היתה השבועה על הכל, ולא ירמוז לאשר אמר לו לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני. וזה טעם "זאת", ולכך אמר העבד ואפנה על ימין או על שמאל (להלן פסוק מט), ולא אמר "אשובה לי". |
Ramban Bereshit 24:22רמב״ן בראשית כ״ד:כ״ב
ויקח האיש נזם זהב ושני צמידים על ידיה – הכתוב הזה יחסר המעשה, שהיה צריך שיאמר "ויקח האיש נזם זהב ויתן על אפה ושני צמידים על ידיה". ולכך אני אומר כי פירושו ויקח האיש נזם זהב ושני צמידים שיהיו על ידיה ויאמר לה בת מי את. ואחרי שאמרה אליו "בת בתואל אנכי" שם הנזם על אפה והצמידים על ידיה, כאשר אמר להם, אבל חסר כאן הנתינה. וכן במקומות רבים. |
Ramban Bereshit 25:6רמב״ן בראשית כ״ה:ו׳
ולבני הפילגשים אשר לאברהם - על דרך הפשט, בעבור שנאמר לו (לעיל כא יב) כי ביצחק יקרא לך זרע, לא בזרע אחר, היו כל נשיו אצלו פילגשים, לא היו נחשבות לנשים, שאין זרען ביורשיו, כי הגר שפחת שרה פילגשו היתה, אבל קטורה לאשה לקח לו. ואם היתה שפחה בביתו ולקחה לפילגש לא היה אומר "ויקח אשה ושמה קטורה", רק תקרא פילגש בכתוב מפני הטעם שפירשתי. ובדברי הימים (א א לב) כתוב ובני קטורה פילגש אברהם. והנה אברהם לקח לו אשה מבנות כנען, ואם תאמר שהיתה מצרית או מארץ פלשתים, הנה לא שלח אל ארצו ואל מולדתו כאשר עשה בבנו, כי איננו שומר רק זרע יצחק, כי עליו נכרת הברית. ועוד, שלא אמר הכתוב "ויקח אשה קטורה בת פלוני החוי או הפלשתי והמצרי מארץ פלונית" כאשר אמר בנשי עשו (להלן כו לד) וזולתן, אבל הזכיר שמה בלבד כי היא כנענית וקצר ביחוסה, וכן יעשה במקומות רבים כשלא יקפיד בייחוס שלהן. ואולי תקרא פילגש בעבור היותה שפחה ממשפחת העבדים. ואם היתה שפחה בביתו ובא אליה לא יזכיר ייחוסה, כי אין דרך הכתוב להזכיר באמהות רק שמן כענין בזלפה ובלהה. ורש"י כתב נשים בכתובה, פילגשים שלא בכתובה כדאמר בנשים ופילגשים דדוד בסנהדרין (כא א). ואין הדבר כן, כי לא תקרא פילגש אלא כשהיא בלא קדושין, כי הכתובה מדברי סופרים, והגירסא בסנהדרין פילגש בלא כתובה וקדושין. אבל אפשר שגם בני נח כאשר ישאו להם נשים כמשפטן בבעילה היו נוהגים לכתוב להן מהר ומתן, ואשר רצונה שתהיה להם פילגש וישלח אותה כאשר ירצה ולא יהיו בניה בנוחלים את שלו, לא היה כותב לה כלום. ועל דעת רבותינו (ב"ר סא ד) שהיא הגר, הנה היא פילגש ודאי. |
Ramban Bereshit 38:2רמב״ן בראשית ל״ח:ב׳
בת איש כנעני – אמר אונקלוס תגרא, כלומר איש סוחר שבא לגור בארץ בסחורתו. ודעתו לומר כי בני יעקב ישתמרו מלישא כנעניות כאשר צוה אביהם יצחק גם אברהם, וכן הזכירו בגמרא במסכת פסחים (נ':א'). והיו נשיהם מצריות עמוניות מואביות ומיוחסי בני ישמעאל ובני קטורה, ולכך יחד הכתוב על שאול בן שמעון (בראשית מ"ו:י') "ושאול בן הכנענית" כי הוא לבדו בהם. וגם שם דרשו (בראשית רבה פ':י"א) שהיא דינה שנבעלה לכנעני. ורבותינו (בראשית רבה פ"ד:י"ט) נחלקו בדבר. אמרו, רבי יהודה אומר תאומות נולדו עם השבטים ונשאום, רבי נחמיה אומר כנעניות היו. ויתכן שלא הקפיד רבי נחמיה בייחוסן, שלא נתכוון אלא לומר שנשאו מנשי ארץ כנען, אבל היו מן הגרים והתושבים הבאים מכל הארצות או עמוניות ומואביות ומיתר העמים, כי לא נתכוון רק לחלוק על רבי יהודה שלא נשאו אחיותיהם, שאחותו מן האם אסורה לבני נח (סנהדרין נ"ח:). ולדעת רבי יהודה יצטרכו בני לאה לשאת תאומות ששה האחרים והם ישאו שלהם, או שלא יודה ר' נחמיה בתאומות כלל, ולא היתה לו בת זולתי דינה כמשמעות הכתוב. ועל דרך סברא איננו נכון שישאו כלם כנעניות, שיהיה בנוחלי הארץ מזרע כנען העבד הארור כמו מזרעו של אברהם, והכתוב צוה להחרימו ולא תהיה לו שארית ופליטה. ועל כל פנים זה האיש תגר, כי למה יצטרך הכתוב לאמר כי הוא כנעני ביחוסו, וכל אנשי הארץ ההיא כנענים הם מן הפריזי ומן היבוסי ואחיהם, כי לכנען יתיחסו כלם, ועדולם בארץ כנען היא, והראוי היה שיאמר ויקח שם יהודה אשה ושמה כך, כאשר הזכיר שמות הנשים בתמר ונשי עשו וזולתן (בראשית ד':י"ט, י"א:כ"ט, כ"ה:א'). אבל פירש בו שהוא תגר שאיננו מן הארץ שהיתה לחוי או לאמורי. וזה טעם וירא שם יהודה בת איש כנעני, כי בעבור אביה נשאה. והכתוב שאמר בני יהודה ער ואונן ושלה שלשה נולדו לו מבת שוע הכנענית (דהי"א ב':ג'), בעבור היותה בת איש הכנעני תקרא כן, כי האיש ההוא יקרא להם הסוחר, כי הוא ידוע ומובהק בסחורתו אשר בעבורה גר שם. ורבי אברהם אמר (בראשית מ"ו:י') כי בעבור היות האשה הזאת כנענית ועבר על דעת אבותיו היו בניה רעים ומתו. ולכן הזכירו הכתוב. ושאול לבדו הזכיר שהיה בן הכנענית, כי לא הוצרך להזכיר כן בשלה. ואם כן יהיה טעם וירא שם יהודה, כלומר שראה אותה וחשק בה, כענין וירא אשה בתמנתה דשמשון (שופטים י"ד:א'). ובפרשת ויחי יעקב (להלן נ':י"ג) כתב רש"י ז"ל וישאו אותו בניו, ולא בני בניו, שכך צום אל יטענו במטתי אחד מבניכם לפי שהם מבנות כנען (במדבר רבה ב':ח'). ויהיה זה לפי ששאול בן שמעון ושלה בן יהודה היו מבנות כנען, ולכן יוציא את כלם, אבל בנסחאות שלנו בבראשית רבה מצינו בכלן, אחד מבני בניכם שיש בהם מבנות כנען. וכן תמר היתה בת אחת מן הגרים בארץ, לא בת איש כנעני ביחוסו, כי חלילה שיהיה אדוננו דוד ומשיח צדקנו שיגלה לנו במהרה מזרע כנען העבד המקולל. ורבותינו אמרו (בראשית רבה פ"ה:י') בתמר שהיתה בתו של שם, והוא כהן לאל עליון. |
Tosafot Kiddushin 61b s.v. בשלמאתוספות קידושין ס״א: "בשלמא"
בשלמא לרבי מאיר היינו דכתיב אז תנקה מאלתי אלא לר' חנינא למה לי – תימה מה ענין זה אצל מחלוקת והלא לא היה תנאי אלא בפירוש אמר שישבע לו שיקח אשה לבנו ממשפחתו ואם לא פירש הקרא תנקה מאלתי אם לא יתנו לך הייתי אומר שהיה עובר שבועה בין יתנו ובין לא יתנו אם לא היה מביא אשה ומה שפירש הקונטרס קשה להבין שהרי משמע מתוך פי' שאם הלך אליעזר למשפחת אברהם והם לא ירצו ליתן לו שיהא מותר בבנות כנען וזה אינו [דלפי זה סד"א דר"ח ב"ג איירי בע"א ממה שאמר ר"מ] לכן פר"י בשלמא לר' מאיר דלית ליה מכלל הן אתה שומע לאו אף על פי שסברא הוא כשאדם מתנה עם חבירו אם תעשה זה אתן לך זה ואם לא תעשה לא אתן לך כמו כן כאן אף על פי שהוא סברא שלא השביעו אלא על מנת שיתנו הוצרך לפרש אם לא יתנו תהיה נקי אבל לר' חנינא דאזיל בתר סברא לפי דעת בעלי התנאים למה פירש אם לא יתנו לך פשיטא אם לא ירצו ליתן דיהיה נקי ולמה"ר יצחק נראה ששתי שבועות השביעו אחת שיקח אשה לבנו ממשפחתו ושבועה אחרת שאם לא יתנו לא תקח אשה מבנות כנען ודייק מדכתיב ונקית משבועתי זאת משמע שיש שבועה אחרת. |
Tosafot Chulin 95b s.v. כאליעזרתוספות חולין צ״ה: "כאליעזר"
כאליעזר עבד אברהם – ואם תאמר אליעזר היאך ניחש למ"ד בפ' ארבעה מיתות (סנהדרין נו:) כל האמור בפרשת מכשף בן נח מוזהר עליו וי"ל דההוא תנא סבר שלא נתן לה הצמידים עד שהגידה לו בת מי היא ואף על גב דכתיב (בראשית כ"ד) ויקח האיש נזם זהב וגו' והדר כתיב ויאמר בת מי את אין מוקדם ומאוחר בתורה וכן מוכח כשספר דכתיב ואשאל אותה ואומר בת מי את. |
Hadar Zekeinim Bereshit 24:22הדר זקנים בראשית כ״ד:כ״ב
ויקח האיש נזם זהב וכו' ויאמר בת מי את. לאחר ששאל לה בת מי את נתן לה ואין מוקדם ומאוחר בתורה כדכתיב בסמוך ואשאל אותה ואומר בת מי את ואשים הנזם על אפה והא דכתיב ויקח האיש נזם ה"פ לקחם ממקום שהם טמונים שם כדי שיהיו מזומנים בידו ושאל אותה ואח"ך נתן לה כך פי' רשב"ם. וה"ר בכור שור פי' שנתן לה הנזם קודם ששאל לה בת מי את ולא נתן לה אלא בשכר הטובה שעשתה לו להשקות הגמלים בלא ציווי. ואח"ך שאל לה בת מי את אולי ראויה לו להתחתן בה. וכששמע שהיא בת בתואל אז השתחוה. אבל כשספר להם הדבר אמר שבתחלה שאל בת מי את ואח"ך נתן לה הנזם והצמידים. וכשראה לבן הצמידים וכשמעו את דברי רבקה אחותו שבשביל שהשקתה הגמלים נתן לה רץ גם הוא לשמשו כדי להשתכר ולכך א"ל ואנכי פניתי הבית כלומר טרחתי הרבה בשבילך. וגם רץ כמו כן כדי שיראהו עיף ונופח בנשימתו כאדם שטרח ואליעזר ידע שמשקר כי כבר אמרה לו רבקה גם תבן גם מספא רב עמנו גם מקום ללון כלומר פנוי. |
Daat Zekeinim Bereshit 24:22דעת זקנים בראשית כ״ד:כ״ב
ויקח האיש נזם זהב. החכם ר' משה דורש מקרא זה לפי פשוטו ויקח האיש נזם זהב ושני צמידים בידו לתת עליה אם תהיה הגונה ויאמר לה בת מי את וכשהגידה לו משפחתה אז נתנם לה והכתוב קצר דבריו כמו שמצינו בכמה מקומות. וכן מוכיח בספור דבריו דכתיב ואשאל ואחר ואשים. וגם כאן לא כתוב ויקח האיש נזם זהב ויתן על ידה. |
Ralbag Bereshit Beur HaMilot 24:23רלב״ג בראשית ביאור המילות כ״ד:כ״ג
ויאמר בת מי את – רוצה לומר: וכבר אמר לה תחילה בת מי את, קודם שיתן לה הנזם והצמידים. ואמנם זכר תחילה נתינתו לה הנזם והצמידים, לסדר זה הסידור באופן שלם, להורות שהוא נתן אלו התכשיטין על החסד שגמלה אותו. |
Ralbag Bereshit Beur HaParashah 24:22רלב״ג בראשית ביאור הפרשה כ״ד:כ״ב
ורצה אחר זה לדעת אם זאת הנערה היא ממשפחת אברהם, כדי שישתדל בה תחילה, כי זה היה רצון אברהם, רוצה לומר שיקח — אם יוכל — מהיותר קרוב אליו ממשפחתו, וזה מבואר ממה שציוהו לקחת אשה ממשפחתו ואם לא יוכל יקח מארצו, וזה מורה שרצונו היה שישתדל ראשונה בַּיּותר קרוב לאברהם. והנה כאשר כִּלּוּ הגמלים לשתות, לקח האיש נזם זהב היה משקלו שקל, ושני צמידים של זהב היה עשרה סלעים משקלם, ונתן אותם לזאת הנערה אחר שידע בת מי היא. |
Ralbag Bereshit Beur HaParashah 24:47רלב״ג בראשית ביאור הפרשה כ״ד:מ״ז
וסיפר שאחר שידע בת מי היא נתן לה הנזם והצמידים. |
R. Yosef ibn Kaspi Bereshit 24:23ר׳ יוסף אבן כספי בראשית כ״ד:כ״ג
ויאמר בת מי את – כן היה מצד הזמן כדרך סדרו, ומה שהפך הסדר בספרו הדבר להם (מז) היה לחכמה, ואם לא היה בו כזב ולא שנוי בענין, כי שנוי הקדימה והאיחור בלשון אינו מחייב תמיד שיהיה כן הענין, כמו שהתבאר בהגיון. ועוד אבאר זה בספר טירת כסף. |
Ibn Kaspi Tirat Kesef pp. 105-107אבן כספי טירת כסף עמ׳ 107-105
אחר ספר ואברהם זקן בא בימים וכו', למדנו מזה הספור ﬠנינים רבים ונכבדים, ואזכור קצתם, וזה תחלה שראוי לכל שלם שיבחר מן הנשים מה שתהיה ﬠזר לו, והנה בנות כנﬠן בכלל היו רﬠות כמו שמפורש, וגם היום בנות כל הארץ ההוא, אבל בנות כשדים לא היו או רﬠות כבנות כנﬠן, וגם יש לזה הבחירה מאברהם סבות אחרות יארך ספורם, לכן נראה מיסוד הﬠניין כי כונת אברהם היתה, כי אם לא ישיג אליﬠזר מבוקשו מבנות בית אביו שישא משאר בנות כשדים, כי נראה שלא היה מחזיק לקחת אשה לבנו מבית אביו, אם לדעתו שאין הבדל בינם ובין שכניהם, ואם לחשבו שהם לא ירצו לשלוח בנותם, ולכן אמר בסתם כי אם אל ארצי ואל מולדתי תלך, וטעם מולדתי וארץ מולדתי כלומר הארץ שנולד שם, כאמרו עוד ומארץ מולדתי (פסוק ז'), כי מלת ארצי מורה ﬠל הארץ שדר שם, ולכן נמשך לזה שאמר אליעזר ואפנה על ימין או על שמאל (בראשית כ"ד:מ"ט), אבל לא רצה בשום פנים שישוב יצחק לארץ כשדים, ולזה היו סבות רבות ואחת מהן מה שיקדם לנו מכונת האבות להחזיק בארץ המעותדת לזרעם. אמנם ענין נחוש אליעזר, הנה ידוע מה שכתב בו המורה ז"ל (בפרק האחרון משני), והנה לא כיון ז"ל שלקיחת האשה היא מקרה אבל בחירה מהלוקח והנותן כליקחת השור או כשב או עז, אבל כוון כי באמרם כאשר דבר ה' (שם פסוק נ"א), הנה יחסו גזרה לשם על מה שקרה שנזדמנה רבקה לאליעזר על עין המים. וכלל הדבר הנה דרך המורה וא"ע אחת, והוא האמת. אבל נוטה אני מדעת א"ע בפירוש ויאמר בת מי את וגו', שפירש וכבר אמר, כי דעתי שהתורה ספרה בכאן סדור המעשה כמו שהיו בזמנים הסדורים, אבל הוא שנה את הדבר בספרו להם המאורע כמו שאבאר עוד. והנה המגדנות שנתן הוא לה טרם ידעו אם היא מבנות אביו, הלא כבר הודעתיך שאברהם לא עשה עיקר מבית אביו מצורף לזה כי אינו נמלט בזה מתועלת, כי אע"פ שלא תהיה אשה ליצחק, הנה יקנה בזה יציאת שם בארץ מעושר רב ונדבת לב, ובזה ימצא רבים כי ירצו ליתן לו בנותם, גם אין לחוס על המגדנות כי כל טוב אדוניו בידו ורב העושר בבית אברהם, ועל כל פנים הרויחה הנערה ההיא קצת המגדנות למה ששמשה אותו שרות מופלג. אמנם כל הכתוב אח"כ מבואר ענינו. ורק כי עניין רחיצת הרגלים לבא מן הדרך הוא מהכרך הארץ ההוא מצד מנהגם שהולכים [יחפים?] ככת הצעירים מארצנו זאת. אמנם אמרו לא אוכל עד אם דברתי דברי, מבואר תועלתו להשגת המבוקש. אמנם רצתה תורתנו לכתוב סדור הדברים שעשה אליעזר לפני לבן ובתואל, אשר כללן מתחבולות המלאכות מה שאין להם מספר כלם מבוארות לחכם, ומצורף לזה כי בכלל סדור דבריו שנה בהכרח מה שנזכר לפנים להיות בזה חדוש שומעם, גם כחש בהרבה ענינים, ואין זה חסרון לאליעזר, כי לא היה טוב מיעקב בן אדוניו, וגם מזה הכחש לא יתרעם אברהם אדוניו, כי אלו היה אפשר שיהיה אברהם בהיותו עם אליעזר רואה זה העתיד, היה מצוהו לומר כן, וכבר דברנו ע"ז במאמר הראשון, וזה כי מה שאמר להם שאברהם אמר לו כן אם לא אל בית אבי תלך ואל משפחתי, מבואר שלא אמר לו זה. וגם המשך דברו שמתנאי אברהם עמו, שאם לא ישיגנה במשפחתו שיהיה נקי מאלתו, כאלו יאמר שאז יוכל לקחת אשה ליצחק אף מבנות הכנעני, ואין צורך להאריך, כי כל מה שאמר אליעזר להם היה תועלות בהשגת מבוקשו ברבקה, כי חשקה נפשו בה, וכן שנה מפני שלום עצמו, רצוני להשיג מבוקשו במה שאמר ואשאל אותה וכ' ואשים וכ' טרם נתינת המגדנות, כי זה יותר כבוד וחבה להם, ואולי לא היתה שם רבקה ואע"פ שהיתה שם, הנה בלי ספק היתה אז עומדת בענוה זאבית ובצניעות שועלית, כי כן תלבשנה הבחורות לבוש הענוה ברקמת המרמה, וכן הוסיף בברכתו לשם מה שזכר לקחת את בת אחי אדוני לבנו כי רצה להראות ולהחליט מהם שזה דבר פשוט. והנה רצה נותן תורתנו לזכור זה הספור שסדר אליעזר דבריו כמו שבארנו, כי בזה נלמד תועלות רבות מבוארות כמו שאזכיר עוד בקצתם בתחלת הפרק הבא אחר זה, ועוד זולת מה שזכרתי תמצא בדבריו לפניהם, רצוני לפני אלו השומעים שנוי מלות והוספתם וגרעונם וחדוש מאמרים כלם היו מתחבולות המלאכה להשיג את רבקה, ועזבתים לבחירת הקצור יבינם זולתי אם ירצה. |
Derashot HaRan 5דרשות הר״ן ה׳
ועם היות לבן אבי רחל ולאה עובד עבודה זרה, בחר יצחק להתחתן בו יותר משיתחתן עם בנות כנען. והטעם לכל זה כי עם היות האדם בחיריי במעשיו, והרשות נתונה בידו לבחור איזה דרך שירצה, כאמרו (דברים ל':ט"ו-י"ט) ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ובחרת בחיים, ומי שיכפור זה יכפור בכל התורה כולה. ולא די שיעקור התורה אבל יחלוק על טבע המציאות הנראה... ועם כל זה לא יוכל לכפור בשום פנים שלא יהיו לאדם הכנות נמשכות אחר המזג לקצת מדות טובות או רעות, ואלו תכונות נפשיות נמשכות ומשתלשלות מאבות לבנים, לפי שהם טבעיות נמשכות אחר המזג לתת הכנה, ואם לא יכריחו. ולזה מאשר היו בנות כנען מוטבעים בתכונות רעות, היו בוחרים האבות להתרחק מהם, ולהתדבק במי שאינו מוטבע באותן התכונות הרעות גם כי היה עובד עבודה זרה, לפי שאותן התכונות מתעברות ונמשכות בזרעם, והם כמו חולי הגוף נקראים בספרי הרפואה חלאים ירושיים. לפי שמצות ועבירות התורה על שני פנים, מהם יעשו רושם בגוף ובנפש יחד, ומהם שלא יעשו רושם רק בנפש לבד. והרושם ההוא שיהיה בנפש לבד, הרושם ההוא עם היותו מזיק מאד לא יתעבר לבנים, כי אין לנפשות יחס וקורבה כלל. אבל אותן שירשמו וישנו לרע הנפש והגוף, בהכרח יעבור רשומם אל המשתלשל מהם. ואשר ירשמו לרע הנפש והגוף, הם העבירות שיש להם מבוא בתכונות נפשיות כשנאה וקנאה ואכזריות וכילות ודומיהם, כי אלו יעשו רושם רע בנפש כי הם העברה ותכונה רעה, ומלבד זה יעשו רושם רע בגוף על הדרך שאבאר... וברוב יהיה טבע הבנים שוקד על טבע האבות, ולכן רוע תכונות אנשי כנען היה מתחייב שיהא נמשך לבניהם אחריהם. ועם היות לבן עובד עבודת אלילים, לא יתחייב שיהיה טבע צאצאיו נמשך אחריו כלל. כי הדבר היותר ראוי להשמר ממנו, הוא מה שיש לו מבוא בתכונות הנפשיות. |
Akeidat Yitzchak 22עקידת יצחק כ״ב
ותאמר שתה אדוני הנה היא כוונה היטב ממה שחשב הוא. וזה שאם תשיב על שני הענינים יחד כדבריו כבר איפשר שתבא התשובה ההיא בפתע בלא התבוננות או בשפת יתר לזה ספר כי בתחלה לא אמרה רק שתה אדוני. אמנם בעוד שהשקתה חשבה ברעיונה שהאיש שלא מלא ידו להשקות את עצמו מק"ו שלא יוכל להשקות גמליו כמו שאמרנו. ולזה אמר ותכל להשקותו ותאמר גם לגמליך אשאב לומר כי בטוב העצה והמתנות אמרה. והנה שכוונה יפה ממנו וייטב בעיניו עם שהוצרך להסכים הדברים בספורו בבית אביה כדי שלא יערערו בענין הניחוש כי אנשי הארץ ההיא אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו. והנה לפי זה נבדקה העלמה הזאת בדבר קטון ונמצאה שלימה לפי הסבות הנמצאות עמו. וכבר ראה בזה סימני הצלחה. וראיתי אני בדיקה כיוצא בה שעשאה אליהו ז"ל כשאמר לו הש"י קום לך צרפתה וכו' (מלכים א' י"ז) מה נאמר בסמוך ויבא אל פתח העיר והנה שם אשה אלמנה מקוששת עצים. ולפי שספק אצלו אם היא האשה אשר הוכיח ה' לכלכלו שם אם לא, נסה אותה לשאול לה מים לשתות כמו שנאמר ויקרא אליה אליהו ויאמר קחי לי מעט מים בכלי ואשתה אחשוב כי לפי שעדיין לא נבדקה אצלו אם היו כליה קדש אמר בכלי שיראה הכלי ההוא שהוא שלו שהוא טהור כי כהן הוא. והנה האשה נזדרזה לעשות מאמרו והיא הולכת להביא והוא קרא אותה מיד כלומר אינך צריכה לילך כי הנה נא ידעתי מה שרציתי ממך הוא מה שנאמר ותלך לקחת ויקרא אליה ויאמר לקחי נא לי פת לחם בידך אחר שנגמר בידו נסיון המים חזר ונסה אותה בלחם. אמנם אמר בידך כי ידע שאם תתן לו, על פי שני עדים יקום דבר והיא כשרה וידיה טהורים. ובתשובתה לזה נשלמה הבחינה בטוב דעתה ועוצם בינתה וחסידותה כמ"ש חי ה' אלהיך אם יש לי מעוג כי אם מלא כף קמח בכד ומעט שמן בצפחת. והנני מקוששת שנים עצים ובאתי ועשיתיהו לי ולבני ואכלנוהו ומתנו (שם). הלא זאת האשה בחכמתה הזכירה לו דבר הלכה כהא דאמרינן (ב"מ ס"ב א) דרש בן פטורי שנים שהיו מהלכין בדרך וביד אחד מהם קיתון של מים אם שותין שניהם מתים ואם שתה אחד מהם מגיע ליישוב מוטב שישתו שניהם וימותו ואל יראה אחד במיתת חברו. בא ר' עקיבא ולמד וחי אחיך עמך חייך קודמין לחיי חברך. וכוונתה לומר שאין לו למנוע מסעוד מאותו כד קמח שהיה לה מפני שהוא דבר מועט בלתי מספיק להם וכאלו אמרה אליבא דבן פטורי לא תבעי לך דודאי מחייבנה אלא אפי' אליבא דרבי עקיבא כי קאמר ר' עקיבא הני מילי כשיתקיים האחד ודאי אבל בודאי מת אי לא מתרחיש ניסא אימא כיון דצריך רחמי נס לאחד נס למאה. זהו טעם ואכלנוהו ומתנו. ראה דבריה טובים ונכוחים ברוח דעת ויראת ה'. והנה הוא כשראה יושר לבבה וזכות שכלה נתברר אצלו כי היא האשה אשר דבר ה'. ואמר לה אל תראי בואי עשי כדברך אך עשי לי משם עוגה קטנה בראשונה והוצאת לי ולך ולבנך תעשי באחרונה כי כה אמר ה' כד הקמח לא תכלה וצפחת המים לא תחסר עד יום תת ה' גשם על פני האדמה (מלכים שם). ירצה היטבת לראות דבכי האי גוונא ודאי לא מיפטרת לכן בואי עשי כדבריך אך עשי לי בעוד מעט עוגה קטנה והוצאת לי ולך ולבנך תעשי באחרונה כשירבה הסלת ותוכל לעשות לשבעה. כי כה אמר ה' וכו' ותלך ותעשה כדבר אליהו ותאכל היא והוא וביתה ימים. הנה אם המקרא תוכיח שקדמה היא לאכול ושלא שאל הקדימה רק לגמור הצירוף ההוא אשר נמצאה בו שלמה גמורה. ומה שאירע לה מענין בנה וטוב טעמה בהכרתה אותו באומרה עתה זה ידעתי כי איש אלהים אתה ודבר ה' בפיך אמת נתבאר יפה בשער הג' מאמר ו'. וכבר יראה שהסכימה דעת אליעזר עבד אברהם לדעתו של אליהו ז"ל בענין שאלה זו בלי ספק והוא דבר הגון. והאיש משתאה לה מחריש כו'. כיון שראה תחילת דבריו מתקיימים השתומם כשעה מחריש לדעת ההצליח ה' דרכו בהסכמת שאר התנאים יש לדעת אם היא מזרע כשר ומשפחה הגונה אשר הוא עקר הכל ומכל מקום למצוא בה הסימנים מטוב מדותיה ונועם שכלה נתן לה הנזם והצמידים שאם תפול בחלקו הרי טוב ואם לאו תקח לה חלף עבודתה. ולא סר משאול לה בת מי את הגידי נא לי אם יש בית וכו'. ותואנה הוא מבקש לדעת את אביה ואת בית כבודו. והנכון כי בראותו שנתקיימו סימניו הוציא הנזם והצמידים אבל קודם שנתנם לה שאלה בת מי את וכאשר אמרה בת בתואל אנכי וכו' שם הנזם על אפה והצמידים על ידיה ותרי קראי דייקי כי בראשונה נאמר ויקח האיש נזם זהב ושני צמידים כו' ולא נזכר איך נתנם לה עד שבארו בסוף. ואשאל אותה ואומר בת מי את ותאמר בת בתואל אנכי וכו' ואשים הנזם על אפה וכו'. ומשני הכתובים יחד תובן תוכן הענין... ויאמר עבד אברהם אנכי וה' ברך וכו' ותלד וכו' וישביעני וכו' עד ואבא היום אל העין. כבר פירשתי אלו הכתובים יפה בתחלת זה הספור ואצל אולי לא תאבה האשה וכו'. האמנה כי מה שזכר הוא בדבריו כי אם אל בית אבי תלך ואל משפחתי ולקחת אשה ממשפחתי ומבית אבי אז תנקה מאלתי כי תבא אל משפחתי מה שלא זכר זה אברהם בצואתו כלל זה הוצרך להוסיף למה שנתחדש אליו זה ההזדמנות הנפלא מהיות העלמה היוצאת ממשפחתו כי ראה שיאות מאד שיבינו ממנו שלא הזהירו מבנות עם ארצו למואסו בו מיתר העמים רק לחזור על משפחתו ובית אביו ראשונה כמשפט המעולים. ולזה היה מה שזכר תמיד משפחה ובית אב ולא אמר ארצי ומולדתי כאשר אמר אדוניו גם הודיעם שאם לא יתנו לו הוא נקי מאלתו כדי שיחשבו שהכל מותר אח"כ כי כל זה הוא ערמימות נכונה להביאם אל חפצי שמים כמו שאמרנו. ואומר ה' אלהי אדוני כו' הנה אנכי נצב כו'. הנה בכאן הוצרך ג"כ לשנות בדברים שבינו לבינה שלשה ענינים האחד מ"ש שתה וגם גמליך אשקה לסבה שקדמה. והב' אומרו ואשאל אותה כו' ותשובתה קודם ואשים הנזם על אפה וכו' וזה לפי שכבר הטעים דבריו שהוא לא בא לשם בשליחותו רק להקדים כבוד משפחת אברהם ובית אביו בנישואי בנו לכל שאר העמים. ואם יאמר שקודם שידע בת מי היא נתן את הנזם על אפה וכו' יכחיש דבריו הראשונים שהרי לא יהיב אינש זוזי בכדי וכיון שנתן לסתם אשה לא ינתן אלא לשם נישואין כי לא יאמינו שיתן מתנה כזו חלף עבודה מעוטה. וזהו שכתב רש"י ז"ל שמא יתפשוהו בדבריו. והג' כי הוא אמר בלבו אנכי בדרך נחני י"י בית אחי אדוני כלומר שהיה לו סימן טוב לבד ועכשיו אמר שאמר הנחני דרך אמת לקחת את בת אחי אדוני לבנו והכל כדי לחבב הענין יותר ולהקריב הוייתו ולהמשך זה הענין אמר ועתה אם ישכם עושים חסד ואמת כו' ואם לא הגידו לי ואפנה על ימין כו' כיון שיבינו ממנו שהנה כל הארץ לפניו לארכה ולרחבה לקחת מאשר אפשר יבחר כמו שאמרנו. |
Abarbanel Bereshit 24אברבנאל בראשית כ״ד
השאלה הג' מה ראה אברהם שלא צוה את יצחק בנו לא תקח אשה מבנות כנען כמו שצוה יצחק ליעקב וצוה אותו לאליעזר עבדו שהשביעו לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני האם היה יצחק קטן בשנים או חסר דעת והרי בן מ' שנה היה חכם וירא שמים היה ולמה הזהיר לעבד השמר לך פן תשיב את בני שמה רק את בני לא תשב שמה ולא הזהיר על זה ליצחק עצמו כ"ש שאף שירצה העבד להשיב את יצחק שמה לא יאבה ולא ישמע אליו אברהם וימחה בזה כי הוא היה עקר הבית לא אליעזר ואיך תלה הדבר כלו בו ולא בעצמו ולא בבנו... השאלה הה' למה צוה אברהם שלא יקח אשה מבנות הכנעני האם מפני שהיו עובדי עבודת כוכבים גם בעבר הנהר היו כן ומה הועיל בתקנתו והנה אם יצחק צוה ליעקב כן היה מפני הנסיון שראה שהיו מורת רוח לו ולרבקה ולא נסה בזה אברהם ומדוע הרחיקם ולא הרחיק את בנות בתואל ונחור שהיו רעים וחטאים מצד אמונותיהם כאנשי כנען וכ"ש שאמר אשר אנכי יושב בקרבו ובב"ר (שם) דרשוהו על ענר אשכול וממרא והם היו אנשים טובים ובעלי בריתו ולמה אסרם... ואין ספק שידע יצחק הענין כלו ושהיה מותרה ועומד בו אבל נתיחדה השבועה והצואה לעבד בעבור שהוא ילך שמה כדי שיעשה מעשיו באמת ובתמים לא ברמאות... וכאשר כלתה להשקותם לקח האיש נזם זהב ושני צמידים על ידיה ולפי דעת רש"י נתנם לה קודם ששאל' בת מי את והיה זה לפי שרצה העבד לתת לה שכר עבודת' וכאשר ידע שכפי משפחת' ומעשי' אינה הגונ' ליצחק תקח לה המתנות האלה בעבור מה שהטיב' לעשות אבל כפי' הראב"ע והוא היותר נכון ראשונ' שאל בת מי את ואח"כ נתנה לה ולכן לא אמר הכתוב ויתן לה אלא ויקח האיש נזם זהב ושני צמידים על ידיה ר"ל הראוים להיות על ידיה ושאל' בת מי את כאלו היתה שואלתו לענין הלינ' והיא השיבתו על ראשון ראשון בת בתואל אנכי כמו שביארתי ועל אחרון אחרון גם תבן גם מספא רב עמנו גם מקום ללון ר"ל כמו שנתתי לך המים אתן לך גם תבן גם מספא וגם מקום ללון ואז נתן לה מתנות כמו שכתב הרמב"ן וכן כתב בספרו המעשה ואשאל אותה בת מי את וגומר ואח"כ ואשים הנזם והותר' בזה השאל' הט"ו... והתבונן בדברי אליעזר וספורו וממנו תדע למה נכתב הספור כפול בתורה שהנה היה זה להראות חכמת אליעזר וטוב דעתו בדברים אשר שנה מדברים אשר קרו ממה שספר להם והוא אמרם במדרש יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים שהרי כמה גופי תורה ניתנו ברמיזה ואלו פרשת אליעזר כפולה ומכופלת. שרצו בזה שנכפלה אותה פרשה להראות העמים והשרים יופי שיחתו של אליעזר עבד אברהם אם במה ששינה בדבר אדוניו והסתיר קצתם כפי הצורך. ואם בחילוף הדברים שקרו בינו לבינה שהכל עשה יפה בעתו בחכמ' ובדעת ולא היה אפשר לדעתו אלא בהכפל אלו הפרשיות. והית' התחלת דבריו עבד אברהם אנכי כלומר אל תחשבו שאני בנו או קרובו מבני לוט כי אני איני אלא עבדו וממני תראו כמה גדולה היא שיש לו עבד אשר כמוני והוא אמרו וה' ברך את אדוני וגו' וכדי ליקר מאד ולהגדיל ענין יצחק אמר ותלד שרה אשת אדוני בן לאדוני אחרי זקנתה והודיע ג"כ שנתן לו כל אשר לו להיותו רך ויחיד לפני אמו ולפני אביו ובזה תודע מעלת יצחק מפאת אביו ומפאת נכסיו ושלכן ראוי שכל אשה תתרצה להנשא לו וא"ת למה לא נשא אשה עד עתה באשר הוא שם. דעו כי אדני השביעני לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני שאם הוא היה רוצה בתופים ובמחולות היו נותנים לו האשה היותר נבחרת שבארץ אבל הוא השביעני אל בית אבי תלך ואל משפחתי וזהו השנוי הראשון שעשה אליעזר שבמקום שאמר לו אברהם אל ארצי ואל מולדתי תלך שינה העבד ואמר אל בית אבי תלך ואל משפחתי כדי שיחשבו שהי' אברהם חפץ מאד בקרבתם וכן עשה שנוי שני שבמקום שאמר לו אברהם ה' אלהי השמים אשר לקחני מבית אבי וגו' ואשר נשבע לי וגו'. הוא לא זכר דבר מזה פן יהיה להם לחרפה שלקחו השם מארצם להיות' רעה בעיני אדוני' וגם שלא היה ראוי לגלות להם יעוד ירושת הארץ אבל אמר להם בלבד ה' אשר התהלכתי לפניו ישלח מלאכו וגו'. גם עשה שנוי שלישי והוא שלא זכר מה שאמר לו אברהם רק את בני לא תשב שמה פן ירע בעיניהם האיבה שהיתה לו עם הארץ אשר גר בה ולכן אמר בלבד והיית נקי מאלתי ואחר שספר להם מצות אדניו ודבריו ספר להם עוד מה שקרהו עם רבקה ובדברי בחינתה שינה גם כן דברים כי במקום שאמר שמה אחר אותה הוכחת ובה אדע כי עשית חסד עם אדני לא אמר העבד דבר מזה אלא בלבד היא האש' אשר הוכיח ה' לבן אדוני כי מפני כבודו של אברהם לא רצה שיהי' ענין אשת בנו חסד אליו. וגם עשה שנוי חמישי שבמקום שאמרה רבקה גם לגמליך אשאב לפי שלא הית' יודעת אם ישתו אם לא כמו שפירשתי אמר וגם לגמליך אשק' לפי שבפועל שתו. וכן עשה שנוי ששי שבמקום שרבק' אמר' כששאל' בת מי את בת בתואל אנכי בן מלכה אשר ילדה לנחור אמר אליעזר בשמה מפני הכבוד בת בתואל בן נחור. וכן עשה שנוי שביעי שעם היה שרבקה אמר' גם תבן גם מספוא רב עמנו גם מקום ללון לא זכר אליעזר דבר מזה פן יאמרו שהית' דברנית מספרת מה שבבית. ואם היה שנתן הנזם והצמידים ראשונה ואח"כ שאלה בת מי את כדעת רש"י היה זה שנוי שמיני שהחליף הסדור באמרו ואשאל אותה ואומר בת מי את ואח"כ ואשים הנזם וגו'. גם עשה שנוי ט' שבמקום שהית' תפלתו בעת הבחינה והנסיון ברוך ה' אלהי אדני אברהם אשר לא עזב חסדו ואמתו מעם אדני וגו' לא זכר מזה בספורו כי חשש שלא יחשבו שהי' כבוד אברהם תלוי באשת בנו כמו שביארתי. ועוד עשה שנוי עשירי שבמקום שבתפלתו אמר אנכי בדרך נחני ה' בית אחי אדני אמר בספורו אשר הנחני בדרך אמת לקחת את בת אחי אדני לבנו כי לא ר"ל לו שהי' החסד והאמת להתאכסן בביתם אלא לקחת משם האש' ואם לא ירצו יצא משם ולא יאכל פת לחם משלהם. הנה מפני עשרת שנויי' האל' שעש' אליעזר בספורו נכפל בתורה... |
Modern Texts
Keli Yekar Bereshit 24:3כלי יקר בראשית כ״ד:ג׳
לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני אשר אנכי יושב בקרבו. וכי עדיין לא ידענו שהוא יושב בקרבו, אלא שבא לתרץ בזה קושיא, וזה כי מסתמא צוה שלא יתחתן בבנות הכנעני פן ילמד ממעשיהם, כדרך שנאמר בתורה (דברים ז ג) ולא תתחתן בם וגו' כי יסיר את בנך מאחרי וגו' ואם כן מה ירויח אם ישא אשה מבנות לבן ובתואל כי גם המה עובדי עבודה זרה כמו הכנעני, על כן אמר אשר אנכי יושב בקרבו, ואמר פן תשיב את בני שמה, כי אמר פשיטא אם ישא בני אשה מבנות הכנעני מאחר שאנכי יושב בקרבו מסתמא גם בני יגור אצלם ואז יש לחוש שמא ילמוד ממעשיהם, ואם ישא מבנות לבן ובתואל וידור אצלם אז יש גם כן לחוש שמא ילמוד ממעשיהם, אבל כשישא אשה משם וידור כאן אז ממה נפשך אין כאן בית מיחוש, כי מן לבן ובתואל לא ילמוד שהרי לא ידור אצלם, ומן הכנעני לא ילמוד כי לא יהיה לו התערבות עמהם, ואדרבה ישטמו אותו על אשר לא רצה להתחתן בם, אמנם יש חששא אחרת והוא שטבע האבות נמשך גם לבנים וזה דוקא באותן עבירות הבאים מפאת החומר כאכילה וזימה וכילות וקנאה וכל המדות הרעות הנתלין בחומר, נגעים אלו מתפשטים מהאבות לבנים, ותולדותיהן כיוצא בהם, אבל העבודה זרה דבר התלוי בשכלו של אדם אינו מתפשט מאבות לבנים, כי שלושה שותפין באדם, החומר בא מן אב ואם לפיכך כל מעשה אבות התלוין בחומר ירשו בנים, אבל האמונה היא תלויה בשכלו של אדם והרי הקדוש ברוך הוא נותן בו נשמה ושכל למה יתפשט זה מאבות לבנים, על כן היה מרחיק הכנענים שהיו שטופי זימה וכמה מיני עבירות הנתלים בחומר האדם זולת עבודה זרה, ולא הרחיק לבן ובתואל שלא היה בהם כי אם פחיתת העבודה זרה לבד. |
Keli Yekar Bereshit 24:21כלי יקר בראשית כ״ד:כ״א
ומה שאמר החריש לדעת ההצליח ה' דרכו אם לא כי יש לך אדם מבטיח ואינו עושה ומתהלל במתת שקר, על כן לא היה בטוח בסימן זה עד אם כלו לשתות אז סמך על הסימן ונתן לה הנזם והצמידים. |
Shadal Bereshit 24:3שד״ל בראשית כ״ד:ג׳
אשר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני – שאם היה מתחתן בהם, שוב לא ייתכן לישראל להוריש הכנעני מארצו אחרי היותם אחים, כמו שלא יתגרו מלחמה במואב עמון ואדום. והיה ג"כ מכוונת התורה באריכות הסיפור הוה להרחיק את ישראל מהתחתן בכנענים. |
Shadal Bereshit 24:4שד״ל בראשית כ״ד:ד׳
כי אל ארצי ואל מולדתי תלך – תלך אל ארצי ובהיותך שם תלך אל מולדתי כלומר אל משפחתי ולקחת אשה לבני; ממשפחתי אם תמצא, ואם לא תמצא ממשפחתי תיקח מעירי (דון יצחק). וכן משמע ממה שאמר אחר זה ולקחת אשה לבני משם, ר"ל מן הארץ או מן העיר ההיא; ועוד סיוע לזה מהנחש שעשה אליעזר, שהרי אם היה מושבע ועומד שלא לקחת אלא ממשפחת אברהם, היה לו לשאול מיד: איה בית נחור, ולא להמתין שתזדמן לו אשה מן השואבות, אשר בלא ספק רבות היו, ואשר ממשפחת נחור היו בטלות במיעוטן בין כל בנות העיר. |
Shadal Bereshit 24:14שד״ל בראשית כ״ד:י״ד
והמכוון בזה לפי דעתי כך הוא: דע כי הנערה, שתאמר לי כדברים האלה, אני אאמין שהיא המיועדת והראויה ליצחק בין שתהיה ממשפחתו בין שלא תהיה, ובה אדע ואאמין כי עשית חסד עם אדוני להזמין לו אשה ההגונה לו ואותה אקח ואביא לאדוני, לפיכך אני מפיל תחינתי לפניך שתקרה לפני היום, שתעשה שהנערה הראויה ליצחק תצא לשאוב ותאמר כך וכך. |
Shadal Bereshit 24:21שד״ל בראשית כ״ד:כ״א
ההצליח ה' דרכו אם לא – אף אם היה יכול לקחת גם מבנות העיר אפ' שלא ממשפחת אברהם (ע' למעלה ד'), מ"מ יודע היה שיותר חביב לאברהם שתהיה ממשפחתו. |
Shadal Bereshit 24:22שד״ל בראשית כ״ד:כ״ב
ואמנם המתנות האלה היו לקרב דעתה אליו קודם שישאלנה: בת מי היא, ואם יש בביתה מקום ללון, כדי שתכיר שהוא עשיר ונדיב לב, שלא יטריח אדם חינם. כי אמנם אחר שנתקיים הנחש, היה מוכרח ללכת לביתה, ואם אחרי שהטריחה עצמה כל כך לשאוב לכל גמליו, לא היה נותן לה מתנה ראויה, אולי היתה אומרת לו שאין בביתה מקום לכל גמליו ואנשיו, ודעת רשב"ם ראב"ע רמב"ן ודון יצחק כי תחילה שאל ולבסוף נתן כמו שאמר אליעזר (פסוק מ"ז), ודעת רש"י כי תחילה נתן ואה"כ שאל, כמו שכתוב כאן, ואני אומר כי הנתינה והדיבור היו כאחד, כי לקח הנזם והצמידים ונתקרב אליה דרך חיבה ונתן לה ושאל אותה. |
Shadal Bereshit 24:47שד״ל בראשית כ״ד:מ״ז
ואשים הנזם על אפה – הפך הסדר, כי תחילה נתן לה ואח"כ שאל אותה (ע' פסוק כ"ב), ועשה זה מפני השינוי ששינה בפסוק ל"ח, שאם היה אומר להם שנתן לה הנזם והצמידים קודם שידע שהיא ממשפחת אברהם, יבינו שהיה מותר לו לקחת ממשפחה אחרת הפך מה שאמר. |
R. S.R. Hirsch Bereshit 24:3רש״ר הירש בראשית כ״ד:ג׳
מבנות הכנעני – התהום המפרידה בין בת כנעני לבין בן אברהם כל כך גדולה, עד שלעולם לא יתאימו זו לזה. אך השפעת אשה כנענית על בני תהיה גדולה עוד יותר, ״מכיון שאנכי יושב בקרב הכנענים״, ועל כן תוגבר ותחוזק השפעתה על ידי קרובי משפחתה וחברותיה. בהמשך ישנה ראיה לכך שמשפט הזיקה ״אשר אנכי יושב בקרבו״ מתייחס להשפעת המשפחה; כאשר אליעזר, בעדינות רבה, משנה את ״בקרבו״ ל״בארצו״ (להלן פסוק לז), שכוונתו: אני גר בארצם ומכיר את דרכיהם ונימוסיהם. אילו אמר ״בקרבו״ היה בכך עלבון מרומז: באתי אליכם מאחר ואתם גרים בריחוק מקום; אך אם הייתם גרים קרוב, לא היינו מקבלים גם אתכם! |
R. S.R. Hirsch Bereshit 24:21רש״ר הירש בראשית כ״ד:כ״א
משתאה נגזר משורש ״שאה״, שהוראתו הבסיסית: חוסר חיים ושממה. בהרחבה, הוא מציין אי־בהירות השכל, השתוממות. ״השתאה ל־״: הביט בתמהון, פער פה בתדהמה. ההיענות לתפילתו של אליעזר עלתה על כל ציפיותיו. הוא ביקש כל הזמן לדבר, אך עצר עצמו ונשאר בשתיקתו, כדי לשמוע בסופו של דבר, האם הנערה שדמתה כל כך לתיאור שנתן, תעמוד גם בתנאי אברהם לגבי ייחוסה. ״מִשְׁתָּאֵה״ אינו פועל אלא שם עצם בצורת נסמך: הוא היה במצב של השתאות כלפיה; הוא עמד משתאה והולך כל הזמן. |
R. S.R. Hirsch Bereshit 24:22רש״ר הירש בראשית כ״ד:כ״ב
ויקח – לא נאמר עדיין שנתן לה תכשיטים. גם לפי תיאורו של אליעזר את המעשה להלן (פסוק מז), רק לאחר שאמרה לו את משפחתה נתן לה את התכשיטים. בכל זאת, ראה אליעזר לנכון להוציא את התכשיטים כבר עכשיו, ולהראות לה מהעושר שנשא עמו. הרי סוף כל סוף, היה בכוונתו לבקש אכסניה בביתה. אליעזר הכיר את טבע העולם, או לכל הפחות את טבע העולם הארמי. אחרת, הוא לא היה מחשיב גמילות החסד כתכונה המגלה על הפנימיות, המראה בפרט על אופי כה מיוחד. כדי למצוא אכסניה לעשרה גמלים ולאנשיהם, צריך יותר מאשר עזרתה של נערה בעלת רוח נדיבה כאברהם; יש צורך בשיתוף פעולה מצד בית שלם המושרש באותה הרוח. הנערה ודאי שהייתה פנינה, אך מי יודע באיזו משבצת? מכל מקום, אליעזר סבור היה שכדאי להראות קצת זהב בטרם ישאל על ביתה, ועל האפשרות למצוא שם אכסניה. יתירה מכך, רבקה הכירה את אופיו של אחיה, אשר ניהל את משק הבית, וידעה שלא נראה שיעניק קבלת פנים ידידותית למספר עבדים וגמלים. מי יודע אם רבקה הייתה מרשה לעצמה לגלות את שמה, אם לא שראתה ביד אליעזר את התכשיטים הזוהרים, אשר לפי הרוח השולטת בביתה, יהיו יותר מושכים מאשר עצם ההזדמנות לגמול חסד עם אדם. מאוחר יותר, בבית הוריה, כשאליעזר מספר את המעשה, הוא משמיט פרט זה; ומזכיר את המתנות רק לאחר שתיאר את הודעתה בת מי היא. זוהי דוגמא נוספת של הרגישות המאפיינת את התנהגות אליעזר עם הבריות ואת דרך דיבורו עמהן. |
Malbim Bereshit 24:3מלבי״ם בראשית כ״ד:ג׳
אשר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני, שהיו מושחתים במדותיהם, וכבר כתב הר"ן שהמצות והעברות שבתורה הם על שני פנים, מהם שיעשו רושם בגוף ובנפש במדות ובמעשים, ומהם שיעשו רושם רק בנפש באמונות, ואותם שיעשו רושם בגוף ובנפש, יעשו רשומם אל הבנים המשתלשלים מהם, כשנאה ונקמה ואכזריות והכילות והזמה ודומי', שהם יעשו רושם בנפש מצד שהם עברות ובגוף לפי שהמדות יפעלו בליחות כמו שהליחות יעשו תכונה במדות, כי כמו שבאשר יהיה דם הלב רותח יהיה האדם כעסן, כן מי שיכעוס יעשה דם לבו רותח, ואותם המדות יחייבו המזגים הגופיים וזה ימשך לבנים, וזה רוע אנשי כנען, אמנם הדברים שעושים רושם בנפש לבד והם אמונות הכוזבות לא יתפשטו בבנים, לכן בחר באנשי בית אביו, הגם שהיו להם אמונות כוזבות, כמ"ש אלהי אברהם ואלהי נחור ישפטו, לא נשחתו במדות, ואמר אשר אנכי יושב בקרבו אפילו בעלי בריתו ענר אשכל וממרא שישב בקרבם, וגם שחשב אברהם שלכן שלחו ה' אל הארץ הזאת לתקן מדותיהם, שכפי שראה ה' השחתתם שלח את אברהם שישב ביניהם להשיבם למוטב, ומזה עצמו הוכיח שהם רעים מאד עד שהוצרך לשלחו שישב ביניהם בל יושחתו לגמרי. |
Malbim Bereshit 24:10מלבי״ם בראשית כ״ד:י׳
ויקח העבד – הנה אברהם לא השביעו רק שילך אל ארצו ואל מולדתו ליקח אשה משם, היינו שיקח אשה מעיר חרן, ולא הקפיד שתהיה דוקא ממשפחתו, שעקר היה בעיניו שלא תהיה מבנות הכנעני, ובזה היה שליחות העבד שיחקור אחר אשה הראויה ליצחק, היינו שתהיה יפ"ת וטובה בשכלה ובמדותיה, ויותר מזה לא בקש כי אברהם לא רצה שיהיה אביה עשיר או שר וגדול, כי ה' ברך אותו בכל, רק אליעזר ירא שלא תרצה האשה ללכת עם עבד ותרצה שבעלה יבא לקחת אותה לא ע"י עבד. והיה מחכמתו א] שלקח עשרה גמלים, וכל טוב אדוניו שיראה עשרו וכבודו, וכי הוא המושל בבית אדוניו שבזה תתרצה ללכת אתו. |
Malbim Bereshit 24:11מלבי״ם בראשית כ״ד:י״א
ויברך – זאת שנית הסכים שיקח אשה מבנות עניים, וע"כ הבריך הגמלים אצל הבאר שלשם יבואו השואבות, וזה מבואר שהעשירים אין שולחים את בנותיהם לשאוב מים כי יש להם עבדים ושפחות, ויש בכ"מ חוטבי עצים ושואבי מים בשכר, רק העניים שולחים את בנותיהם לשאוב ושיער כי מי ששולח בתו לשאוב מים ובפרט שהבאר חוץ לעיר הוא לא יחשוך את בתו מלכת לארץ אחרת לקחת איש עשיר וגדול כיצחק, ולא ירע בעיניו מה שהולכת עם עבד, אחר שאינה חוששת על כבוד והולכת לעת ערב בין משאבים, ואחר שאז אינו מבקש מן הנערה רק שתהיה יפת תואר וטובה במדות, ע"ז בקש מה' שיופיע עזר ההשגחה לזה בסימן שעשה לעצמו בזה. |
Malbim Bereshit 24:21מלבי״ם בראשית כ״ד:כ״א
והאיש משתאה לה – שעדיין עלה בלבו שיוכל להיות שהיא עושה זאת בעבור שתבקש ממנו מתן או אגורת כסף עבור טרחה, ובזה אין ראיה מזה שהיא נדיבה ובעלת חסד, שבהפך יהיה זה אות שהיא שפלה ובזויה, ולכן החריש לדעת ההצליח ה' דרכו, שזה יראה בסוף מעשיה. |
Malbim Bereshit 24:22מלבי״ם בראשית כ״ד:כ״ב
ויהי כאשר כלו הגמלים לשתות וראה שאין מבקשת ממנו שום דבר, אז ויקח האיש נזם זהב וכו', והמפרשים תמהו איך נתן לה המתנות קודם ששאל אותה בת מי את, ולדרכי לא קשה מידי, כי אברהם לא צוה לו כלל שיקח ממשפחתו, רק שיקח אשה מארץ מולדתו, וכל אשה שהיא מחרן ראויה לזה אם ימצא בה המעלות הראויות שתהיה אשת יצחק, וע"כ נתן לה תיכף המתנות. |
Malbim Bereshit 24:23מלבי״ם בראשית כ״ד:כ״ג
ויאמר בת מי את – שאלה זאת לא היה לדעת אם היא ממשפחת אברהם, שלא עלה על לבו כלל שיזדמן שתצא בת ממשפחה זאת לשאוב מים, שידע שמשפחת אברהם הם עשירים ואין שולחים בנותיהם למים, רק שאל לדעת שם אביה וגם אם יוכל להתאכסן שם. |
Malbim Bereshit 24:27מלבי״ם בראשית כ״ד:כ״ז
אשר לא עזב – כי חוץ ממה שנתקיים הסימן שעשה לו ראה שנזדמן מה שלא ביקש כלל, שנערה זו תהיה ממשפחת אברהם, ובפרט שיציאתה לשאוב מים היה שלא כדרך הרגיל רק ע"י השגחת ה', וז"ש אנכי בדרך, שלא התכונתי כלל אל בית אחי אדוני ובעודי בדרך בלתי חושב כלל לבוא אל הבית הזה נחני ה' לשם בהשגחתו. |
Malbim Bereshit 24:37מלבי״ם בראשית כ״ד:ל״ז
הנה יש שנוים רבים בין ספור אליעזר ובין מה שהשביעו אברהם. וכן בהענין שהיה אצל הבאר כמו שבארתי בפנים. ולמה האריך בפרשה זו לכתוב שנית דברי העבד. וחז"ל אמרו יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתם של בנים, והוא פליאה רבה מאד, שכל האריכות הזה יראה לכאורה שאין בו צורך כלל. וישבעני אדני. הנה התורה האריכה לספר דברי אליעזר להראות איך דבר דבריו בחכמה ודעת ולהודיע בזה מעלת בית אברהם איך גם עבדו היה חכם ונבון דבר, וכמ"ש יפה שיחתן של עבדי אבות והוא שנה כמה דברים ממה שהיו כדי להוציא מגמתו אל הפועל. א] הנה אברהם לא הקפיד כלל שתהיה האשה ממשפחתו, רק שתהיה מארצו ומולדתו כמ"ש אל ארצי ואל מולדתי תלך. והיה עקר האזהרה שלא יקח מבנות הכנעני, אף שלא ימצא אשה בארצו כמ"ש למעלה, וזאת לא יכול להגיד להם, שלא היה הדבר נכנס באזניהם כלל, והיו שואלים וכי אפשר שלא נמצא אשה טובה אחת מאלף גם בארץ כנען ויש נשים רעות גם בארם נהרים, ולכן אמר להם שאברהם לא מאס כלל בבנות כנען, נהפוך הוא שבאם לא ימצא אשה ממשפחתו, יקח מבנות כנען שהיא ארצו עתה, רק שנותן הקדימה למשפחתו מצד אהבת הקרובים, וע"ז במ"ש שלא יקח אשה מבנות כנען לא אמר אשר אנכי יושב בקרבו, רק אשר אנכי יושב בארצו, שפירושו בהפך, אף שאני יושב בארצו ויש להם משפט הקדימה על בנות ארצות אחרות אף על בנות ארץ מולדתו, בכ"ז יש לבית אביו קדימה אליהם מצד הקירבה, וכן אברהם אמר כי אל ארצי ואל מולדתי תלך, והוא אמר אם לא אל בית אבי תלך ואל משפחתי, ר"ל בית אבי קודמים, ואם לא ימצא בבית אביו יקח ממשפחתו, ולא אמר כי אל בית אבי תלך רק אם לא שהוא תנאי בשלילה הקודמת, שלא תקח אשה מבנות כנען אם לא תלך אל בית אבי, שאז יש לך רשות לקחת מבנות הכנעני. |
Malbim Bereshit 24:47מלבי״ם בראשית כ״ד:מ״ז
ואשאל אותה. באמת נתן לה הנזם והצמידים קודם ששאל בת מי היא, כי לא חשב כלל לקחת אשה ממשפחת אברהם כנ"ל, אבל לפי מה שא"ל שרצה דוקא ממשפחת אברהם הוכרח לומר ששאל תחלה ואחר כך נתן. |
Hoil Moshe Bereshit 24:3הואיל משה בראשית כ״ד:ג׳
מבנות הכנעני – לא רצה להתחתן בבנות כנען מפני קללת אביהן או מפני דרכיהן הרעים, וחפץ להתחתן בבת ארצו, רק לא מצאנו בדבריו שיהיה מן ההכרח שהאשה תהיה ממשפחתו, ומצאנוהו בדברי העבד בלבד הרוצה למצוא חן בעיני משפחת רבקה; ומולדתי ר"ל ארץ שבה נולדתי כפי' רש"י וראב"ע; ונוכל להניח שגם תיבת משפחתי שאמר העבד, כמו בית אבי שאצלה, כוללת משפחות קטנות הרבה (עמ"ש על חלוקת ועל יחס ב"י בפר' וארא ו':י"ח), ובכן אליעזר שאל כהוגן (בבלי תענית ד'.), שאם היתה חגרת או סומא או מכוערת לא היה פונה אליה לשאול ממנה מים; וכל יושבי הארץ ההיא היו מבני עבר, מאותה משפחה שהיתה ג"כ משפחת אברהם, ונערה שמעצמה תאמר להשקות גמלי איש נכרי שלא ידעתהו מתמול שלשום רק בעבור שידעה בו כי אורח הוא, בודאי היא אשה טובת לב. |
R. David Zvi Hoffmann Bereshit 24:21-22ר׳ דוד צבי הופמן בראשית כ״ד:כ״א-כ״ב
(כא) משתאה – הראשונים ורבים מן הפרשנים החדשים גוזרים ביטוי זה מלשון שאה, כלומר תמה ונדהם, בדיוק כמו משתומם מלשון שמם; ברם, משמעות זו לא נראית לנו בהקשר זה. יותר נראה לנו ביאורם של התרגומים, דהיינו שאה כמו שהה = להמתין, ובוודאי שתרגומו של אונקלוס — שהי בה מסתכל, כלומר האיש השתהה שם תוך כדי התבוננות בה, מטיב למסור את המשמעות הנכונה. שכן, הולם היה שלא יניח העבד לנערה לשאוב מים בשביל כל גמליו מבלי לעזור לה. והנה הוא מתבונן בה חרש, כי הוא מבקש להכיר בטוב לבה, אם אמנם ה׳ הצליח דרכו. כל הכתוב כולו בא לתאר מצב מסויים, ומשום כך הוא בא בהווה. (כב) ויקח וגו׳ – על עזרתה הוא מודה לה במתנות. |
R. D"Z Hoffmann Bereshit 24:47רד״צ הופמן בראשית כ״ד:מ״ז
בפסוקים מ"ב-מ"ז מספר העבד בקצרה, ובצורה מהימנת למדי, את הדברים שהתרחשו ליד הבאר. אך אין הוא שוכח במקצת את נימת הדברים (פסוק מ"ז) - לדבריו, תחילה שאל את הנערה למשפחתה, ורק לאחר ששמע, שאמנם ממשפחת אברהם היא, רק אז נתן לה את המתנות, כך שלא במקרה אלא לכתחילה כל הכבוד להם הוא. |