פעמוני המעיל – "וְנִשְׁמַע קוֹלוֹ... וְלֹא יָמוּת"

הקדמה

סכנה קדושה

שמות כ"ח נותן הנחיות ליצירת בגדי הכהונה, החל משלושת הפריטים שרק הכהן הגדול לובש: ה"אֵפֹד", ה"חֹשֶׁן", וה"מְעִיל".‎¹ לאחר פירוט הציוויים הקשורים לאריגת המעיל והנחת פעמוני הזהב והרימונים על שוליו (שמות כ״ח:ל״א-ל״ה) מופיע פסוק סיכום חידתי:

וְהָיָה עַל אַהֲרֹן לְשָׁרֵת וְנִשְׁמַע קוֹלוֹ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ לִפְנֵי ה' וּבְצֵאתוֹ וְלֹא יָמוּת.

הפסוק מדבר על מניעת מוות ("וְלֹא יָמוּת"), אך פרטים רבים אינם ברורים:

למי נשקפת הסכנה? האם ה' חושש לחייו של אהרן, שהוא נושא הפסוק, או של מישהו מסביב שעלול להיות מושפע מתוצאות המעשים של אהרן?
למה האדם הזה עלול למות? האם המוות הוא עונש, או שהפסוק מנסה למנוע תאונה קטלנית? לאיזו עבירה או תאונה הפסוק מתכוון?
איזו פעולה מונעת את הסכנה ואיך? האם לבישת המעיל היא שמצילה את מי שהיה בסכנה, או שמא צלצול הפעמונים; איך ולמה מעשים אלה מונעים מוות?

"הַקֹּדֶשׁ" – ההיכל או קודש הקדשים?

הפסוק מכיל אי-בהירות נוספת: לאיזה "קֹּדֶשׁ" מצוּוה אהרן להיכנס לבוש במעיל ובשאר הבגדים המיוחדים של הכהן הגדול? בעיקרון, מונח זה יכול להתייחס לשני מקומות: המרחב הפנימי של המשכן ("קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים") או המרחב החיצוני ("אֹהֶל מוֹעֵד" או ההיכל). בכל אפשרות יש קשיים מסוימים. אם "הַקֹּדֶשׁ" מתייחס לאוהל מועד,² למה הציווי חל רק על אהרן, הכהן הגדול; הלא שאר הכהנים גם משרתים שם. מצד שני, אם הביטוי מתייחס לקודש הקודשים,³ הלא אהרן מצווה להיכנס לשם לבוש רק בבגדי לבן,⁴ בלי המעיל ושאר בגדי הזהב.

"וְלֹא יָמוּת"

פסוק זה הוא אחד מבין פסוקים רבים שבהם התורה מזהירה מפני הסכנה הטמונה בשהייה באזור המשכן, ופסוקים אחרים אלו יכולים לעזור לנו להבין את הפסוק שלנו. פסוקי הסיום של שמות כ״ח מזהירים את הכהנים להקפיד על לבוש ראוי בזמן השירות, והם מפרטים את ההשלכות הקטלניות של אי-עמידה בכללים אלה:

(מב) וַעֲשֵׂה לָהֶם מִכְנְסֵי בָד לְכַסּוֹת בְּשַׂר עֶרְוָה מִמָּתְנַיִם וְעַד יְרֵכַיִם יִהְיוּ. (מג) וְהָיוּ עַל אַהֲרֹן וְעַל בָּנָיו בְּבֹאָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד אוֹ בְגִשְׁתָּם אֶל הַמִּזְבֵּחַ לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ וְלֹא יִשְׂאוּ עָוֹן וָמֵתוּ חֻקַּת עוֹלָם לוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו.

ישנה הקבלה מובהקת בין שני הפסוקים, והמונחים המקבילים מצוינים בטבלה:

(ל"ה)	וְהָיָה עַל אַהֲרֹן	לְשָׁרֵת	בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ	וְלֹא יָמוּת
(מ"ג)	וְהָיוּ עַל אַהֲרֹן וְעַל בָּנָיו	בְּבֹאָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד	לְשָׁרֵת	וְלֹא יִשְׂאוּ עָוֹן וָמֵתוּ

בנוסף, ויקרא ט״ז:י״ז מזהיר מפני הנוכחות של כל אדם חוץ מהכהן הגדול באוהל מועד בזמן טקסי הכפרה (פסוק זה, כמו הפסוק שלנו, מתייחס ל"בְּבֹאוֹ" ו"צֵאתוֹ").

וְכָל אָדָם לֹא יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּבֹאוֹ לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ עַד צֵאתוֹ וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וּבְעַד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל.

בגישות פרשניות, נראה איך פרשנים שונים קראו את הפסוק שלנו לאור הפסוקים הנוספים שראינו.