EN/HEע/E

When Did the Ceremony on Mt. Eival Occur?

Sources

Bereshit 12:6בראשית י״ב:ו׳

Abram passed through the land to the place of Shechem, to the oak of Moreh. The Canaanite was then in the land.

וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ.

Devarim 11:22-25דברים י״א:כ״ב-כ״ה

(22) For if ye shall diligently keep all this commandment which I command you, to do it, to love the Lord your God, to walk in all His ways, and to cleave unto Him, (23) then will the Lord drive out all these nations from before you, and ye shall dispossess nations greater and mightier than yourselves. (24) Every place whereon the sole of your foot shall tread shall be yours: from the wilderness, and Lebanon, from the river, the river Euphrates, even unto the hinder sea shall be your border. (25) There shall no man be able to stand against you: the Lord your God shall lay the fear of you and the dread of you upon all the land that ye shall tread upon, as He hath spoken unto you.

(כב) כִּי אִם שָׁמֹר תִּשְׁמְרוּן אֶת כׇּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם לַעֲשֹׂתָהּ לְאַהֲבָה אֶת י"י אֱלֹהֵיכֶם לָלֶכֶת בְּכׇל דְּרָכָיו וּלְדׇבְקָה בוֹ. (כג) וְהוֹרִישׁ י"י אֶת כׇּל הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִלִּפְנֵיכֶם וִירִשְׁתֶּם גּוֹיִם גְּדֹלִים וַעֲצֻמִים מִכֶּם. (כד) כׇּל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ כַּף רַגְלְכֶם בּוֹ לָכֶם יִהְיֶה מִן הַמִּדְבָּר וְהַלְּבָנוֹן מִן הַנָּהָר נְהַר פְּרָת וְעַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן יִהְיֶה גְּבֻלְכֶם. (כה) לֹא יִתְיַצֵּב אִישׁ בִּפְנֵיכֶם פַּחְדְּכֶם וּמוֹרַאֲכֶם יִתֵּן י"י אֱלֹהֵיכֶם עַל פְּנֵי כׇל הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּדְרְכוּ בָהּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם.

Devarim 11:26-32דברים י״א:כ״ו-ל״ב

(26) Behold, I set before you this day a blessing and a curse: (27) the blessing, if ye shall hearken unto the commandments of the Lord your God, which I command you this day; (28) and the curse, if ye shall not hearken unto the commandments of the Lord your God, but turn aside out of the way whichI command you this day, to go after other gods, which ye have not known. (29) And it shall come to pass, when the Lord thy God shall bring thee into the land whither thou goest to possess it, that thou shalt set the blessing upon mount Gerizim, and the curse upon mount Ebal. (30) Are they not beyond the Jordan, behind the way of the going down of the sun, in the land of the Canaanites that dwell in the Arabah, over against Gilgal, beside the terebinths of Moreh? (31) For ye are to pass over the Jordan to go in to possess the land which the Lord your God giveth you, and ye shall possess it, and dwell therein. (32) And ye shall observe to do all the statutes and the ordinances which I set before you this day.

(כו) רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה. (כז) אֶת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֺת י"י אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם. (כח) וְהַקְּלָלָה אִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֺת י"י אֱלֹהֵיכֶם וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם. (כט) וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ י"י אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ וְנָתַתָּה אֶת הַבְּרָכָה עַל הַר גְּרִזִים וְאֶת הַקְּלָלָה עַל הַר עֵיבָל. (ל) הֲלֹא הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן אַחֲרֵי דֶּרֶךְ מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ בְּאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בָּעֲרָבָה מוּל הַגִּלְגָּל אֵצֶל אֵלוֹנֵי מֹרֶה. (לא) כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן לָבֹא לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר י"י אֱלֹהֵיכֶם נֹתֵן לָכֶם וִירִשְׁתֶּם אֹתָהּ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ. (לב) וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשׂוֹת אֵת כׇּל הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם.

Devarim 27דברים כ״ז

(1) And Moses and the elders of Israel commanded the people, saying: 'Keep all the commandment which I command you this day. (2) And it shall be on the day when ye shall pass over the Jordan unto the land which the Lord thy God giveth thee,that thou shalt set thee up great stones, and plaster them with plaster. (3) And thou shalt write upon them all the words of this law, when thou art passed over; that thou mayest go in unto the land which the Lord thy God giveth thee, a land flowing with milk and honey, as the Lord, the God of thy fathers, hath promised thee. (4) And it shall be when ye are passed over the Jordan, that ye shall set up these stones, which I command you this day, in mount Ebal, and thou shalt plaster them with plaster. (5) And there shalt thou build an altar unto the Lord thy God, an altar of stones; thou shalt lift up no iron tool upon them. (6) Thou shalt build the altar of the Lord thy God of unhewn stones; and thou shalt offer burnt--offerings thereon unto the Lord thy God. (7) And thou shalt sacrifice peace-offerings, and shalt eat there; and thou shalt rejoice before the Lord thy God. (8) And thou shalt write upon the stones all the words of this law very plainly.' (9) And Moses and the priests the Levites spoke unto all Israel, saying: 'Keep silence, and hear, O Israel; this day thou art become a people unto the Lord thy God. (10) Thou shalt therefore hearken to the voice of the Lord thy God, and do His commandments and His statutes, which I command thee this day.' (11) And Moses charged the people the same day, saying: (12) 'These shall stand upon mount Gerizim to bless the people, when ye are passed over the Jordan: Simeon, and Levi, and Judah, and Issachar, and Joseph, and Benjamin; (13) and these shall stand upon mount Ebal for the curse: Reuben, Gad, and Asher, and Zebulun, Dan, and Naphtali. (14) And the Levites shall speak, and say unto all the men of Israel with a loud voice: (15) Cursed be the man that maketh a graven or molten image, an abomination unto the Lord, the work of the hands of the craftsman, and setteth it up in secret. And all the people shall answer and say: Amen. (16) Cursed be he that dishonoureth his father or his mother. And all the people shall say: Amen. (17) Cursed be he that removeth his neighbour's landmark. And all the people shall say: Amen. (18) Cursed be he that maketh the blind to go astray in the way. And all the people shall say: Amen. (19) Cursed be he that perverteth the justice due to the stranger, fatherless, and widow. And all the people shall say: Amen. (20) Cursed be he that lieth with his father's wife; because he hath uncovered his father's skirt. And all the people shall say: Amen. (21) Cursed be he that lieth with any manner of beast. And all the people shall say: Amen. (22) Cursed be he that lieth with his sister, the daughter of his father, or the daughter of his mother. And all the people shall say: Amen. (23) Cursed be he that lieth with his mother-in-law. And all the people shall say: Amen. (24) Cursed be he that smiteth his neighbour in secret. And all the people shall say: Amen. (25) Cursed be he that taketh a bribe to slay an innocent person. And all the people shall say: Amen. (26) Cursed be he that confirmeth not the words of this law to do them. And all the people shall say: Amen.'

(א) וַיְצַו מֹשֶׁה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הָעָם לֵאמֹר שָׁמֹר אֶת כׇּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם. (ב) וְהָיָה בַּיּוֹם אֲשֶׁר תַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר י"י אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וַהֲקֵמֹתָ לְךָ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת וְשַׂדְתָּ אֹתָם בַּשִּׂיד. (ג) וְכָתַבְתָּ עֲלֵיהֶן אֶת כׇּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בְּעׇבְרֶךָ לְמַעַן אֲשֶׁר תָּבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר י"י אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר י"י אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לָךְ. (ד) וְהָיָה בְּעׇבְרְכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן תָּקִימוּ אֶת הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם בְּהַר עֵיבָל וְשַׂדְתָּ אוֹתָם בַּשִּׂיד. (ה) וּבָנִיתָ שָּׁם מִזְבֵּחַ לַי"י אֱלֹהֶיךָ מִזְבַּח אֲבָנִים לֹא תָנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל. (ו) אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת תִּבְנֶה אֶת מִזְבַּח י"י אֱלֹהֶיךָ וְהַעֲלִיתָ עָלָיו עוֹלֹת לַי"י אֱלֹהֶיךָ. (ז) וְזָבַחְתָּ שְׁלָמִים וְאָכַלְתָּ שָּׁם וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי י"י אֱלֹהֶיךָ. (ח) וְכָתַבְתָּ עַל הָאֲבָנִים אֶת כׇּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בַּאֵר הֵיטֵב. (ט) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם אֶל כׇּל יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הַסְכֵּת וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם לַי"י אֱלֹהֶיךָ. (י) וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל י"י אֱלֹהֶיךָ וְעָשִׂיתָ אֶת מִצְוֺתָו וְאֶת חֻקָּיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם. (יא) וַיְצַו מֹשֶׁה אֶת הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר. (יב) אֵלֶּה יַעַמְדוּ לְבָרֵךְ אֶת הָעָם עַל הַר גְּרִזִים בְּעׇבְרְכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן שִׁמְעוֹן וְלֵוִי וִיהוּדָה וְיִשָּׂשכָר וְיוֹסֵף וּבִנְיָמִן. (יג) וְאֵלֶּה יַעַמְדוּ עַל הַקְּלָלָה בְּהַר עֵיבָל רְאוּבֵן גָּד וְאָשֵׁר וּזְבוּלֻן דָּן וְנַפְתָּלִי. (יד) וְעָנוּ הַלְוִיִּם וְאָמְרוּ אֶל כׇּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל קוֹל רָם. (טו) אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה תּוֹעֲבַת י"י מַעֲשֵׂה יְדֵי חָרָשׁ וְשָׂם בַּסָּתֶר וְעָנוּ כׇל הָעָם וְאָמְרוּ אָמֵן. (טז) אָרוּר מַקְלֶה אָבִיו וְאִמּוֹ וְאָמַר כׇּל הָעָם אָמֵן. (יז) אָרוּר מַסִּיג גְּבוּל רֵעֵהוּ וְאָמַר כׇּל הָעָם אָמֵן. (יח) אָרוּר מַשְׁגֶּה עִוֵּר בַּדָּרֶךְ וְאָמַר כׇּל הָעָם אָמֵן. (יט) אָרוּר מַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר יָתוֹם וְאַלְמָנָה וְאָמַר כׇּל הָעָם אָמֵן. (כ) אָרוּר שֹׁכֵב עִם אֵשֶׁת אָבִיו כִּי גִלָּה כְּנַף אָבִיו וְאָמַר כׇּל הָעָם אָמֵן. (כא) אָרוּר שֹׁכֵב עִם כׇּל בְּהֵמָה וְאָמַר כׇּל הָעָם אָמֵן. (כב) אָרוּר שֹׁכֵב עִם אֲחֹתוֹ בַּת אָבִיו אוֹ בַת אִמּוֹ וְאָמַר כׇּל הָעָם אָמֵן. (כג) אָרוּר שֹׁכֵב עִם חֹתַנְתּוֹ וְאָמַר כׇּל הָעָם אָמֵן. (כד) אָרוּר מַכֵּה רֵעֵהוּ בַּסָּתֶר וְאָמַר כׇּל הָעָם אָמֵן. (כה) אָרוּר לֹקֵחַ שֹׁחַד לְהַכּוֹת נֶפֶשׁ דָּם נָקִי וְאָמַר כׇּל הָעָם אָמֵן. (כו) אָרוּר אֲשֶׁר לֹא יָקִים אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת לַעֲשׂוֹת אוֹתָם וְאָמַר כׇּל הָעָם אָמֵן.

Yehoshua 1:1-8יהושע א׳:א׳-ח׳

(1) Now it came to pass after the death of Moses the servant of the Lord, that the Lord spoke unto Joshua the son of Nun, Moses' minister, saying: (2) 'Moses My servant is dead; now therefore arise, go over this Jordan, thou, and all this people, unto the land which I do give to them, even to the children of Israel. (3) Every place that the sole of your foot shall tread upon, to you have I given it, as I spoke unto Moses. (4) From the wilderness, and this Lebanon, even unto the great river, the river Euphrates, all the land of the Hittites, and unto the Great Sea toward the going down of the sun, shall be your border. (5) There shall not any man be able to stand before thee all the days of thy life; as I was with Moses, so I will be with thee; I will not fail thee, nor forsake thee. (6) Be strong and of good courage; for thou shalt cause this people to inherit the land which I swore unto their fathers to give them. (7) Only be strong and very courageous, to observe to do according to all the law, which Moses My servant commanded thee; turn not from it to the right hand or to the left, that thou mayest have good success whithersoever thou goest. (8) This book of the law shall not depart out of thy mouth, but thou shalt meditate therein day and night, that thou mayest observe to do according to all that is written therein; for then thou shalt make thy ways prosperous, and then thou shalt have good success.

(א) וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת מֹשֶׁה עֶבֶד י"י וַיֹּאמֶר י"י אֶל יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מְשָׁרֵת מֹשֶׁה לֵאמֹר. (ב) מֹשֶׁה עַבְדִּי מֵת וְעַתָּה קוּם עֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה אַתָּה וְכׇל הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לָהֶם לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. (ג) כׇּל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ כַּף רַגְלְכֶם בּוֹ לָכֶם נְתַתִּיו כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל מֹשֶׁה. (ד) מֵהַמִּדְבָּר וְהַלְּבָנוֹן הַזֶּה וְעַד הַנָּהָר הַגָּדוֹל נְהַר פְּרָת כֹּל אֶרֶץ הַחִתִּים וְעַד הַיָּם הַגָּדוֹל מְבוֹא הַשָּׁמֶשׁ יִהְיֶה גְּבוּלְכֶם. (ה) לֹא יִתְיַצֵּב אִישׁ לְפָנֶיךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי עִם מֹשֶׁה אֶהְיֶה עִמָּךְ לֹא אַרְפְּךָ וְלֹא אֶעֶזְבֶךָּ. (ו) חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תַּנְחִיל אֶת הָעָם הַזֶּה אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבוֹתָם לָתֵת לָהֶם. (ז) רַק חֲזַק וֶאֱמַץ מְאֹד לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכׇל הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוְּךָ מֹשֶׁה עַבְדִּי אַל תָּסוּר מִמֶּנּוּ יָמִין וּשְׂמֹאול לְמַעַן תַּשְׂכִּיל בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ. (ח) לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה לְמַעַן תִּשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכׇל הַכָּתוּב בּוֹ כִּי אָז תַּצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶךָ וְאָז תַּשְׂכִּיל.

Yehoshua 4:1-10יהושע ד׳:א׳-י׳

(1) And it came to pass, when all the nation were clean passed over the Jordan, that the Lord spoke unto Joshua, saying: (2) 'Take you twelve men out of the people, out of every tribe a man, (3) and command ye them, saying: Take you hence out of the midst of the Jordan, out of the place where the priests' feet stood, twelve stones made ready, and carry them over with you, and lay them down in the lodging-place, where ye shall lodge this night.' (4) Then Joshua called the twelve men, whom he had prepared of the children of Israel, out of every tribe a man; (5) and Joshua said unto them: 'Pass on before the ark of the Lord your God into the midst of the Jordan, and take you up every man of you a stone upon his shoulder, according unto the number of the tribes of the children of Israel; (6) that this may be a sign among you, that when your children ask in time to come, saying: What mean ye by these stones? (7) then ye shall say unto them: Because the waters of the Jordan were cut off before the ark of the covenant of the Lord; when it passed over the Jordan, the waters of the Jordan were cut off; and these stones shall be for a memorial unto the children of Israel for ever.' (8) And the children of Israel did so as Joshua commanded, and took up twelve stones out of the midst of the Jordan, as the Lord spoke unto Joshua, according to the number of the tribes of the children of Israel; and they carried them over with them unto the place where they lodged, and laid them down there. (9) Joshua also set up twelve stones in the midst of the Jordan, in the place where the feet of the priests that bore the ark of the covenant stood; and they are there unto this day. (10) And the priests that bore the ark stood in the midst of the Jordan, until every thing was finished that the Lord commanded Joshua to speak unto the people, according to all that Moses commanded Joshua; and the people hastened and passed over.

(א) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר תַּמּוּ כׇל הַגּוֹי לַעֲבוֹר אֶת הַיַּרְדֵּן וַיֹּאמֶר י"י אֶל יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר. (ב) קְחוּ לָכֶם מִן הָעָם שְׁנֵים עָשָׂר אֲנָשִׁים אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד מִשָּׁבֶט. (ג) וְצַוּוּ אוֹתָם לֵאמֹר שְׂאוּ לָכֶם מִזֶּה מִתּוֹךְ הַיַּרְדֵּן מִמַּצַּב רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים הָכִין שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים וְהַעֲבַרְתֶּם אוֹתָם עִמָּכֶם וְהִנַּחְתֶּם אוֹתָם בַּמָּלוֹן אֲשֶׁר תָּלִינוּ בוֹ הַלָּיְלָה. (ד) וַיִּקְרָא יְהוֹשֻׁעַ אֶל שְׁנֵים הֶעָשָׂר אִישׁ אֲשֶׁר הֵכִין מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד מִשָּׁבֶט. (ה) וַיֹּאמֶר לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ עִבְרוּ לִפְנֵי אֲרוֹן י"י אֱלֹהֵיכֶם אֶל תּוֹךְ הַיַּרְדֵּן וְהָרִימוּ לָכֶם אִישׁ אֶבֶן אַחַת עַל שִׁכְמוֹ לְמִסְפַּר שִׁבְטֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל. (ו) לְמַעַן תִּהְיֶה זֹאת אוֹת בְּקִרְבְּכֶם כִּי יִשְׁאָלוּן בְּנֵיכֶם מָחָר לֵאמֹר מָה הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה לָכֶם. (ז) וַאֲמַרְתֶּם לָהֶם אֲשֶׁר נִכְרְתוּ מֵימֵי הַיַּרְדֵּן מִפְּנֵי אֲרוֹן בְּרִית י"י בְּעׇבְרוֹ בַּיַּרְדֵּן נִכְרְתוּ מֵי הַיַּרְדֵּן וְהָיוּ הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה לְזִכָּרוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַד עוֹלָם. (ח) וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוֹשֻׁעַ וַיִּשְׂאוּ שְׁתֵּי עֶשְׂרֵה אֲבָנִים מִתּוֹךְ הַיַּרְדֵּן כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר י"י אֶל יְהוֹשֻׁעַ לְמִסְפַּר שִׁבְטֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲבִרוּם עִמָּם אֶל הַמָּלוֹן וַיַּנִּחוּם שָׁם. (ט) וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים הֵקִים יְהוֹשֻׁעַ בְּתוֹךְ הַיַּרְדֵּן תַּחַת מַצַּב רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי אֲרוֹן הַבְּרִית וַיִּהְיוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה. (י) וְהַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן עֹמְדִים בְּתוֹךְ הַיַּרְדֵּן עַד תֹּם כׇּל הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה י"י אֶת יְהוֹשֻׁעַ לְדַבֵּר אֶל הָעָם כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה אֶת יְהוֹשֻׁעַ וַיְמַהֲרוּ הָעָם וַיַּעֲבֹרוּ.

Yehoshua 4:20-24יהושע ד׳:כ׳-כ״ד

(20) And those twelve stones, which they took out of the Jordan, did Joshua set up in Gilgal. (21) And he spoke unto the children of Israel, saying: 'When your children shall ask their fathers in time to come, saying: What mean these stones? (22) then ye shall let your children know, saying: Israel came over this Jordan on dry land. (23) For the Lord your God dried up the waters of Jordan from before you, until ye were passed over, as the Lord your God did to the Red Sea, which He dried up from before us, until we were passed over, (24) that all the peoples of the earth may know the hand of the Lord, that it is mighty; that ye may fear the Lord your God for ever.'

(כ) וְאֵת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר לָקְחוּ מִן הַיַּרְדֵּן הֵקִים יְהוֹשֻׁעַ בַּגִּלְגָּל. (כא) וַיֹּאמֶר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אֲשֶׁר יִשְׁאָלוּן בְּנֵיכֶם מָחָר אֶת אֲבוֹתָם לֵאמֹר מָה הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה. (כב) וְהוֹדַעְתֶּם אֶת בְּנֵיכֶם לֵאמֹר בַּיַּבָּשָׁה עָבַר יִשְׂרָאֵל אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה. (כג) אֲשֶׁר הוֹבִישׁ י"י אֱלֹהֵיכֶם אֶת מֵי הַיַּרְדֵּן מִפְּנֵיכֶם עַד עׇבְרְכֶם כַּאֲשֶׁר עָשָׂה י"י אֱלֹהֵיכֶם לְיַם סוּף אֲשֶׁר הוֹבִישׁ מִפָּנֵינוּ עַד עׇבְרֵנוּ. (כד) לְמַעַן דַּעַת כׇּל עַמֵּי הָאָרֶץ אֶת יַד י"י כִּי חֲזָקָה הִיא לְמַעַן יְרָאתֶם אֶת י"י אֱלֹהֵיכֶם כׇּל הַיָּמִים.

Yehoshua 7:10-12יהושע ז׳:י׳-י״ב

(10) And the Lord said unto Joshua: 'Get thee up; wherefore, now, art thou fallen upon thy face? (11) Israel hath sinned; yea, they have even transgressed My covenant which I commanded them; yea, they have even taken of the devoted thing; and have also stolen, and dissembled also, and they have even put it among their own stuff. (12) Therefore the children of Israel cannot stand before their enemies, they turn their backs before their enemies, because they are become accursed; I will not be with you any more, except ye destroy the accursed from among you.

(י) וַיֹּאמֶר י"י אֶל יְהוֹשֻׁעַ קֻם לָךְ לָמָּה זֶּה אַתָּה נֹפֵל עַל פָּנֶיךָ. (יא) חָטָא יִשְׂרָאֵל וְגַם עָבְרוּ אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתָם וְגַם לָקְחוּ מִן הַחֵרֶם וְגַם גָּנְבוּ וְגַם כִּחֲשׁוּ וְגַם שָׂמוּ בִכְלֵיהֶם. (יב) וְלֹא יֻכְלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָקוּם לִפְנֵי אֹיְבֵיהֶם עֹרֶף יִפְנוּ לִפְנֵי אֹיְבֵיהֶם כִּי הָיוּ לְחֵרֶם לֹא אוֹסִיף לִהְיוֹת עִמָּכֶם אִם לֹא תַשְׁמִידוּ הַחֵרֶם מִקִּרְבְּכֶם.

Yehoshua 8:30-35יהושע ח׳:ל׳-ל״ה

(30) Then Joshua built an altar unto the Lord, the God of Israel, in mount Ebal, (31) as Moses the servant of the Lord commanded the children of Israel, as it is written in the book of the law of Moses, an altar of unhewn stones, upon which no man had lifted up any iron; and they offered thereon burnt-offerings unto the Lord, and sacrificed peace-offerings. (32) And he wrote there upon the stones a copy of the law of Moses, which he wrote before the children of Israel. (33) And all Israel, and their elders and officers, and their judges, stood on this side the ark and on that side before the priests the Levites, that bore the ark of the covenant of the Lord, as well the stranger as the home-born; half of them in front of mount Gerizim and half of them in front of mount Ebal; as Moses the servant of the Lord had commanded at the first, that they should bless the people of Israel. (34) And afterward he read all the words of the law, the blessing and the curse, according to all that is written in the book of the law. (35) There was not a word of all that Moses commanded, which Joshua read not before all the assembly of Israel, and the women, and the little ones, and the strangers that walked among them.

(ל) אָז יִבְנֶה יְהוֹשֻׁעַ מִזְבֵּחַ לַי"י אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר עֵיבָל. (לא) כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד י"י אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה מִזְבַּח אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת אֲשֶׁר לֹא הֵנִיף עֲלֵיהֶן בַּרְזֶל וַיַּעֲלוּ עָלָיו עֹלוֹת לַי"י וַיִּזְבְּחוּ שְׁלָמִים. (לב) וַיִּכְתׇּב שָׁם עַל הָאֲבָנִים אֵת מִשְׁנֵה תּוֹרַת מֹשֶׁה אֲשֶׁר כָּתַב לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. (לג) וְכׇל יִשְׂרָאֵל וּזְקֵנָיו וְשֹׁטְרִים וְשֹׁפְטָיו עֹמְדִים מִזֶּה וּמִזֶּה לָאָרוֹן נֶגֶד הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית י"י כַּגֵּר כָּאֶזְרָח חֶצְיוֹ אֶל מוּל הַר גְּרִזִים וְהַחֶצְיוֹ אֶל מוּל הַר עֵיבָל כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד י"י לְבָרֵךְ אֶת הָעָם יִשְׂרָאֵל בָּרִאשֹׁנָה. (לד) וְאַחֲרֵי כֵן קָרָא אֶת כׇּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה כְּכׇל הַכָּתוּב בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה. (לה) לֹא הָיָה דָבָר מִכֹּל אֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה אֲשֶׁר לֹא קָרָא יְהוֹשֻׁעַ נֶגֶד כׇּל קְהַל יִשְׂרָאֵל וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְהַגֵּר הַהֹלֵךְ בְּקִרְבָּם.

Shofetim 9:7שופטים ט׳:ז׳

And when they told it to Jotham, he went and stood in the top of mount Gerizim, and lifted up his voice, and cried, and said unto them: 'Hearken unto me, ye men of Shechem, that God may hearken unto you.

וַיַּגִּדוּ לְיוֹתָם וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲמֹד בְּרֹאשׁ הַר גְּרִזִים וַיִּשָּׂא קוֹלוֹ וַיִּקְרָא וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְעוּ אֵלַי בַּעֲלֵי שְׁכֶם וְיִשְׁמַע אֲלֵיכֶם אֱלֹהִים.

Josephus Antiquities of the Jews 5:1:4יוספוס קדמוניות היהודים ה׳:א׳:ד׳

So the Hebrews went on farther fifty furlongs, and pitched their camp at the distance of ten furlongs from Jericho; but Joshua built an altar of those stones which all the heads of the tribes, at the command of the prophets, had taken out of the deep, to be afterwards a memorial of the division of the stream of this river, and upon it offered sacrifice to God; and in that place celebrated the passover, and had great plenty of all the things which they wanted hitherto; for they reaped the corn of the Canaanites, which was now ripe, and took other things as prey; for then it was that their former food, which was manna, and of which they had eaten forty years, failed them.

Josephus Antiquities of the Jews 5:1:19יוספוס קדמוניות היהודים ה׳:א׳:י״ט

The fifth year was now past, and there was not one of the Canaanites remained any longer, excepting some that had retired to places of great strength. So Joshua removed his camp to the mountainous country, and placed the tabernacle in the city of Shiloh, for that seemed a fit place for it, because of the beauty of its situation, until such thee as their affairs would permit them to build a temple; and from thence he went to Shechem, together with all the people, and raised an altar where Moses had beforehand directed; then did he divide the army, and placed one half of them on Mount Gerizzim, and the other half on Mount Ebal, on which mountain the altar was; he also placed there the tribe of Levi, and the priests. And when they had sacrificed, and denounced the [blessings and the] curses, and had left them engraven upon the altar, they returned to Shiloh.

Tosefta Sotah 8:6-7תוספתא סוטה ח׳:ו׳-ז׳

(ו) בא וראה כמה נסים נעשו לישראל באותו היום עברו [מי] הירדן ובאו [אל הר גריזים ואל הר עיבל שבשומרון שבצד שכם שאצל אלוני מורה שנאמר (דברים יא) הלא המה בעבר הירדן אחרי דרך מבוא השמש יותר מששים מיל ולא עמד איש בפניהם וכל שעמד] בפניהם מיד נתרז שנא' (שמות כג) את אימתי אשלח לפניך [וגו'] ואומר (שמות טו) תפול עליהם אימתה ופחד וגו' עד יעבור עמך ה' זו ביאה ראשונה עד יעבור עם זו קנית זו ביאה שניה אמור מעתה ראוין היו ישראל ליעשות להם [נסים] כדרך שנעשה על הים אלא [שחטאו] ואח"כ הביאו [את האבנים] ובנו את המזבח והעלו עליו עולות ושלמים וישבו ואכלו ושתו [ונטלו אבנים] ובאו ולנו במקומן שנאמר (יהושוע ד) והעברתם אותם עמכם והנחתם אותם במלון יכול [בכל מלון] ת"ל (שם) במלון אשר תלינו בו הלילה [ונאמר] (שם) ואת שתים עשרה האבנים האלה [וגו'] הא למדת שבגלגל העמידום. (ז) כיצד אמרו ישראל ברכות וקללות ששה שבטים עלו לראש הר גריזים וששה שבטים עלו לראש הר עיבל [כהנים ולוים וארון] עומדים למטה באמצע הכהנים מקיפין את הארון והלוים את הכהנים [וישראל מכן וכן] שנאמר (יהושוע ח) וכל ישראל וזקניו מה ת"ל חציו אל מול הר גריזים והחציו אל מול הר עיבל מלמד ששלוחי הר גריזים מרובין משלוחי הר עיבל מפני שמקצת שבטו של לוי למטה ר"א בן יעקב אומר [אי אתה יכול] לומר לוי למטה שכבר נאמר [לוי] למעלה [ואי אתה יכול] לומר לוי למעלה שכבר נאמר [לוי] למטה אמור מעתה זקני כהונה ולויה למטה ושאר למעלה רבי אומר הראוין לשרת עומדין למטה [ושאין ראוין לשרת עומדין למעלה] הפכו פניהם כלפי הר גריזים ופתחו בברכה ברוך האיש אשר לא יעשה פסל ומסכה תועבת ה' מעשה ידי חרש והיו אלו ואלו עונין ואומרין אמן הפכו פניהם [כלפי] הר עיבל ופתחו בקללה (דברים כז) ארור האיש אשר יעשה וגו' והיו אלו ואלו עונין אמן הפכו פניהם כלפי הר גריזים פתחו בברכות ברוך אשר יקים את דברי התורה כלפי הר עיבל פתחו [בקללות] (שם) ארור האיש אשר לא יקים [וגו'] ארור בכלל ארור בפרט ללמוד וללמד לשמור ולעשות [ארבע על ארבע הרי ח' על ח' הרי שש עשרה על שש עשרה] ושלש [כריתות] עם כל אחת ואחת הרי ארבעים ושמונה [כריתות] וכן בערבות מואב ר' שמעון מוציא של הר גריזים [ושל הר עיבל ומביא] של אהל מועד ואין לך כל דבר [ודבר שלא נכרתו עליו בארבעים ושמונה כריתות ר"ש בן יהודה איש כפר עכו אמר משם ר"ש אין לך כל דבר ודבר בתורה שלא נכרתו עליו חמש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים כריתות כיוצאי מצרים] א"ר [אם] לדברי ר"ש בן יהודה איש כפר עכו שאמר [משם ר"ש אין כל דבר ודבר בתורה שלא נכרתו עליו שלש עשרה כריתות ויש עם כל אחת ואחת מהן שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים].

Sifre Devarim 11:30ספרי דברים י״א:ל׳

פיסקא נו (ל) הלא המה בעבר הירדן – מעבר הירדן ואילך, דברי רבי יהודה. אחרי דרך מבוא השמש – מקום שחמה זורחת. ולהלן הוא אומר: ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה (בראשית י"ב). מה אלון האמור להלן שכם, אף אלון האמור כאן שכם. אמר ר' אלעזר בר' יוסי: אמרתי להם לסופרי כותים זייפתם את התורה ולא הנחתם בה כלום, שכתבתם אצל אלוני מורה, אף אנו מודים שזה הוא הר גריזים והר עיבל שבין הכותים, אנו למדנו מגזירה שוה שנאמר: הלא המה בעבר הירדן. ולהלן הוא אומר: ויעבר אברם בארץ וגו' מה אלון מורה האמור להלן שכם, אף אלון מורה האמור כאן שכם. אתם במה למדתם? ר' אליעזר אומר: לא זה הר עיבל והר גריזים שבין הכותים, שנאמר: הלא המה בעבר הירדן, הסמוכים לירדן. אחרי דרך מבוא השמש – מקום שחמה שוקעת. בארץ הכנעני – לא היה אלא מן החוי. היושב בערבה – לא היו אלא בין ההרים. מול הגלגל – אין אלו רואים את הגלגל. ר' אליעזר בן יעקב אומר: לא בא הכתוב אלא להראותם דרך בשנייה כדרך שהראה בראשונה, בדרך זו לכו ואל תלכו בשדות. היושב – ביישוב לכו ולא במדבר. בערבה – במישור לכו ולא בהרים. (סליק פיסקא)

Midrash Tannaim Devarim Mekhilta 14מדרש תנאים דברים מכילתא י״ד

ונתתה את הברכה על הר גריזים וג' אחר ירושה וישיבה הכתוב מדבר אתה אומר אחר ירושה וישיבה הכתוב מדבר או אינו מדבר אלא בביאתם לארץ והלך תל' לו' והיה כי יביאך י"י וג' הא אחר ירושה וישיבה הכתוב מדבר דברי ר' ישמעאל ר' עקיבא אומר בכניסתן לארץ הכת' מד' אתה [אומר בכניסתן] לארץ הכ' מד' או אינו [אלא לאחר ירושה וישיבה תלמוד לומר]...

Yerushalmi Sotah 7:3ירושלמי סוטה ז׳:ג׳

משנה ברכות וקללות כיצד כיון שעברו ישראל את הירדן ובאו להר גריזים ולהר עיבל שבשומרון שבצד שכם אצל אלוני מורה שנאמר (דברים יא) הלא המה בעבר הירדן ולהלן הוא אומר (בראשית יב) ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה מה האלון מורה האמורה להלן שכם אף אלון מורה האמור כאן שכם: גמרא הלא המה בעבר הירדן מן הירדן ולהלן. אחרי דרך מבוא השמש מקום שהחמה זורחת. בארץ הכנעני היושב בערבה מול הגלגל אצל אלוני מורה זה הר גריזים והר עיבל שבין הכותים דברי רבי יהודה. רבי אליעזר אומר אין זה הר גריזים והר עיבל של כותים שנא' הלה המה בעבר הירדן מן הירדן ולהלן. אחרי דרך מבוא השמש. מקום שהחמה שוקעת. בארץ הכנעני אילו בין החוי. היושב בערבה אילו בין ההרים. מול הגלגל אין כאן גלגל אצל אלוני מורה. אין כאן אלוני מורה. מה מקיים ר' אלעזר הר גריזים והר עיבל. שתי גבשושיות עשו וקראו זה הר גריזים וזה הר עיבל. על דעתיה דרבי יהודה מאה ועשרים מיל הלכו באותו היום. על דעתיה דרבי אלעזר לא זזו ממקומן. תני רבי אליעזר בן יעקב אומר לא בא הכתוב אלא להשוות להן אתה דרך ולומר בדרך ילכו ולא בשדות. ביישוב ילכו ולא במדבר. בערבה ילכו ולא בהרים. אמר ר' אלעזר בר' שמעון נמייתי לסופרי כותים זייפתם תורתכם ולא הועלתם לעצמיכם כלום. שכתבתם בתורתכם אצל אלוני מורה שכם. והלא ידוע שהוא שכם אלא שאין אתם דורשין לגזירה שוה ואנו דורשין לגזירה שוה. נאמר כאן אלוני מורה ונאמר להלן אלוני מורה. מה אלוני מורה האמור להלן שכם אף אלוני מורה האמור כאן שכם. וכדר' ישמעאל דר' ישמעאל אמר כל ביאות שנאמרו בתורה לאחר ארבע עשרה שנה נאמרו. שבע שכיבשו ושבע שחילקו. ודכוותה לא נאמרו ברכות וקללות אלא לאחר ארבע עשרה שנה. התיב ר' חנניה קומי ר' מנא והכתיב (דברים כז) והיה בעברכם את הירדן תקימו את האבנים האלה. אמר ליה אבנים הקימו אותן מיד ברכות וקללות לאחר ארבע עשרה שנה נאמרו:

Bavli Sotah 35bבבלי סוטה ל״ה:

נמצאת אתה אומר שלשה מיני אבנים היו אחד שהקים משה בארץ מואב שנאמר {דברים א':ה'} בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה באר וגו' ולהלן הוא אומר {דברים כ"ז:ג'} וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת וגו' ואתיא באר באר ואחד שהקים יהושע בתוך הירדן שנאמר {יהושע ד':ט'} ושתים עשרה אבנים הקים יהושע בתוך הירדן ואחד שהקים בגלגל שנאמר {יהושע ד':כ'} ואת שתים עשרה האבנים האלה אשר לקחו וגו' ת"ר כיצד כתבו ישראל את התורה רבי יהודה אומר על גבי אבנים כתבוה שנאמר {דברים כ"ז:ח'} וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת וגו' ואחר כך סדו אותן בסיד אמר לו רבי שמעון לדבריך היאך למדו אומות של אותו הזמן תורה אמר לו בינה יתירה נתן בהם הקב"ה ושיגרו נוטירין שלהן וקילפו את הסיד והשיאוה ועל דבר זה נתחתם גזר דינם לבאר שחת שהיה להן ללמד ולא למדו ר' שמעון אומר על גבי סיד כתבוה וכתבו להן למטה {דברים כ':י"ח} למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות ככל וגו' הא למדת שאם היו חוזרין בתשובה היו מקבלין אותן...

Bavli Sotah 36aבבלי סוטה ל״ו.

בא וראה כמה נסים נעשו באותו היום עברו ישראל את הירדן ובאו להר גריזים ולהר עיבל יתר מששים מיל ואין כל בריה יכולה לעמוד בפניהם וכל העומד בפניהם מיד נתרז שנאמר {שמות כ"ג:כ"ז} את אימתי אשלח לפניך והמותי את כל העם אשר תבא בהם וגו' ואומר {שמות ט"ו:ט"ז} תפול עליהם אימתה ופחד עד יעבר עמך ה' זו ביאה ראשונה עד יעבר עם זו קנית זו ביאה שניה אמור מעתה ראויין היו ישראל לעשות להם נס בביאה שניה כביאה ראשונה אלא שגרם החטא ואחר כך הביאו את האבנים ובנו את המזבח וסדוהו בסיד וכתבו עליהם את כל דברי התורה בשבעים לשון שנאמר {דברים כ"ז:ח'} באר היטב והעלו עולות ושלמים ואכלו ושתו ושמחו וברכו וקללו וקיפלו את האבנים ובאו ולנו בגלגל שנאמר {יהושע ד':ג'} והעברתם אותם עמכם והנחתם אותם במלון יכול בכל מלון ומלון ת"ל אשר תלינו בו הלילה וכתיב {יהושע ד':כ'} ואת שתים עשרה האבנים האלה אשר לקחו וגו'

Rashi Devarim 27:2רש״י דברים כ״ז:ב׳

והקמת לך THEN THOU SHALT RAISE THEE UP [GREAT STONES] – in the Jordan, and afterwards you shall take out from there others and build an altar of them on Mount Eval. Consequently you must say that there were three sets of stones: twelve in the Jordan, an equal number in Gilgal, and another twelve on Mount Ebal, as is stated in Treatise Sota (35b).

והקמת לך – בירדן. ואחר כך תוציאו משם אחרות ותבנו מהם מזבח בהר עיבל נמצאת אתה אומר שלשה מיני אבנים היו, שנים עשר בירדן, וכנגדן (בער) בגלגל, וכנגדן בהר עיבל, וקיפלום והביאום בהר עיבל במלון, כדאיתה במסכת סוטה.

Rashi Yehoshua 4:3-9, 20רש״י יהושע ד׳:ג׳-ט׳, כ׳

(ג) והעברתם אותם עמכם – כמצות משה (דברים כז) לבנות להם מזבח בהר עבל ולכתוב עליהם את דברי התורה, ובו ביום באו אל הר עבל ובנו בהם את המזבח והעלו עולות ושלמים, ואכלו ושתו, וקפלו אותם ובאו ולנו בגלגל. (ה) עברו לפני ארון וגו' – הכנסו עתה בירדן ועברו עד לפני הכהנים. (ז) והיו האבנים האלה – בגלגל לזכרון זה. (ט) ושתים עשרה אבנים – אחרות הקים יהושע בתוך הירדן. (כ) הקים יהושע בגלגל – הוא המלון אשר לנו בו הלילה.

Rashi Yehoshua 8:30-33רש״י יהושע ח׳:ל׳-ל״ג

(ל) אז יבנה וגו' – פרשה זו כתובה מוקדם ומאוחר, שמיום שעברו את הירדן עשה כן. (לב) ויכתב שם על האבנים – הן הנה האבנים האמורים למעלה, לאחר מעשה זה קפלו הסיד מעליהם והביאום הגלגל. (לג) לברך את העם ישראל בראשונה – להקדים ברכות לקללות, ברוך האיש אשר לא יעשה פסל ומסכה.

R. Yosef Kara Yehoshua 8:30-33ר׳ יוסף קרא יהושע ח׳:ל׳-ל״ג

(ל) אז יבנה יהושע מזבח – אז ביום כשעברו ישראל את הירדן בנה יהושע מזבח וכו' ככל המפורש למעלה. (לג) וכל ישראל וזקניו ושטריו וכו' חציו אל מול הר גרזים והחציו אל מול הר עיבל וגו' – מאי והחציו תנא חציו של מול הר גריזים מרובה מחציו של הר עיבל שאע"פ שלוי למטה בני יוסף עימהם שנ' וידברו בני יוסף את יהושע לאמר וגו' ואני עם רב וגו' ויאמר אליהם יהושע אם עם רב אתה עלה לך היערה (יהושע י"ז:י"ד-ט"ו) אמר להם לכו וחבאו עצמיכם ביערים שלא תשלוט בהם העין אמרו לו זרעו של יוסף אין עין רעה שולטת בו שנ' בן פורת יוסף בן פורת עלי עין (בראשית מ"ט כ"ב) {ואמר רבי אבהו} אל תקרי עלי עין אלא עולי עין, תניא ר' אליעזר בן יעקב אומר אי איפשר לומר לויים למעלה שכבר נאמר למטה ואי אפשר לומר למטה שכבר נאמר למעלה, אלא הא כיצד זקני כהונה ולוייה למטה והשאר למעלה, ר' יוסי אומר כל הראוי לשירות למטה והשאר למעלה, ר' אומר אילו ואילו למטה הן עומדים הפכו פניהם כלפי הר גריזים ופתחו בברכה כלפי הר עיבל ופתחו בקללה, ברוך בכלל ברוך בפרט, ארור בכלל ארור בפרט ללמוד וללמד לשמור ולעשות ד' הרי ה' ה' הרי י"ו, וכן בסיני וכן באהל מועד הברכה קודמת לקללה ומה קללה בלויים אף ברכה בלויים ומה קללה בקול רם אף ברכה בקול רם ומה קללה בלשון הקודש אף ברכה בלשון הקודש ומה בקללה אילו ואילו עונין אמן אף בברכה אילו ואילו עונין אמן.

Ibn Ezra Devarim 27:3אבן עזרא דברים כ״ז:ג׳

למען – כי השם יעזרך אם החלות לשמור מצותיו. וזאת המצוה היא הראשונה לביאתם.

R. Yosef Bekhor Shor Devarim 27:2-8ר׳ יוסף בכור שור דברים כ״ז:ב׳-ח׳

(ב) ושדת אותם בשיד – להדביק זו לזו בחומר של שיד, שאין הגשמים מטשטשין, והוא טרכסיד חזק כדי שיעמדו לאורך ימים, עד שירגילו בתורה היטב. ועדיין לא פירש היכן יעמודון. (ג) וכתבת עליהן – שחקקו התורה באותן אבנים, כדי שתהא מקויימת ונזכרת באותן אבנים. (ד) תקימו את האבנים האלה {וגו'} בהר עיבל – עתה קבע להם מקום להיות מונחות שם. לפי שהיתה הקללה כנגד הר עיבל, צוה שתהא נכתבת שם לפניהם, כשיקבלו עליהם הקללה אם לא יקיימוה. ועוד: להיות נחמה לאותן שעומדין על הקללה בהר עיבל, שהתורה אצלם. (ה) ובנית שם מזבח לה' – לפי שלא יקשה בעיניהם לאותם שעומדין בהר עיבל, צוה לעשות המזבח בהר עיבל, ולזבח עליו זבח שלמים ולשמוח שם. שיהיו להם סעד, שהם עומדים אצל המזבח ומקום השמחה, דכתיב: וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה' אלהיך (דברים כ"ז:ז'), כי שם תהא שכינה שורה עמהם. (ח) באר היטב – שיהו האותיות נראות ונקראות היטב, והלשון מפורש. ורבותינו אמרו (משנה סוטה ז':ה'): שבשבעים לשון נכתבו, שמאיזה עם ולשון שיבא שם אדם יוכל להבין וללמוד, ועל זה נאמר: והיו עמים משרפות שיד (ישעיהו ל"ג:י"ב) – על עסקי התורה שנחקקה באבנים שנתסדו בסיד ולא רצו ללמוד, יהיו שרופים בגיהנם (בבלי סוטה ל"ה:).

Radak Yehoshua 4:10רד״ק יהושע ד׳:י׳

עד תם כל הדבר – הקמת האבנים בירדן והעברת האבנים האחרות אל המלון. אשר ציווה ה' את יהושע – כמו שכתוב למעלה. ככל אשר ציווה משה את יהושע – כמו שכתוב בתורה: והיה ביום אשר תעברו את הירדן. וימהרו – הקמת האבנים והעברתם ואחר כן עברו.

Radak Yehoshua 4:19רד״ק יהושע ד׳:י״ט

ויחנו בגלגל – והוא המלון אשר ציווה ה' להניח שם האבנים ושם הקימם יהושע, ובו ביום שעברו באו הגלגל, שנאמר: במלון אשר תלינו בו הלילה. ואמרו רז"ל: כי יותר מששים מיל הוא הדרך שהלכו באותו היום מן הירדן ועד הגלגל, וע"י נס הלכו הדרך ההיא אנשים ונשים וטף יותר מששים מיל באותו היום.

Radak Yehoshua 8:30-35רד״ק יהושע ח׳:ל׳-ל״ה

(ל) אז יבנה – אז כשעברו ישראל את הירדן ואין מוקדם ומאוחר בתורה, כי כן כתיב בספר תורת משה: והיה ביום אשר תעברו את הירדן וגו' והקמות לך אבנים גדולות ושדת אותם בשיד ובנית שם מזבח וגו', ואז הותרו הבמות כל זמן שהיו בגלגל. וכן אמרו רבותינו ז"ל: בו ביום עברו את הירדן ובאו להר גריזים ולהר עיבל והביאו את האבנים ושדום בשיד וכתבו עליהם את כל דברי התורה ובנו מזבח והעלו עולות ושלמים ואכלו ושתו ושמחו וברכו וקלסו וקפלו את האבנים ולנו ואמרו אין הבמה נתרת אלא על ידי נביא, שנאמר: אז יבנה יהושע ומלת יבנה עתיד במקום עבר, ויבא זה עם קשר מלת אז בהרבה מקומות כמו אז ישיר משה, אז ישיר ישראל, אז יבדיל משה, אז ידבר יהושע, אז יבנה שלמה, אז תבאנה, אז יקהל שלמה: (לב) את משנה תורת משה – מן ושננתם לבניך, אף על פי שאינו משרשו ופירושו לשון התורה ופירושה על דרך כלל. וכתב רבינו סעדיה ז"ל: כי כתבו בהם מספר המצוות כמו שהן כתובות בהלכות ובאזהרות. ויפה אמר, כי לא יתכן שכתבו בהן כל התורה רק הצורך דרך כלל. ונחלקו רבותינו ז"ל, מהם אמרו: על גבי האבנים כתבוה ואחר כך שדו אותם בשיד. ומהם אמרו: מתחלה שדו את האבנים וכתבו התורה על גבי השיד, ואמרו כי בשבעים לשון כתבו אותם דברי התורה, כמו שנאמר בתורה: באר היטב, כדי שיבינו אותם כל עם ולשון שיראו אותם. (לג) חציו – ו' שבטים עלו להר גריזים: שמעון ולוי ויהודה ויששכר ויוסף ובנימין. וששה להר עיבל: ראובן גד ואשר וזבולון דן ונפתלי. והכהנים והלוים והארון עומדים למטה, הכהנים מקיפים את הארון והלוים מקיפים את הכהנים וישראל מזה ומזה. הפכו הלוים פניהם כלפי הר גריזים ופתחו בברכה שנאמר: לברך את העם ישראל בראשונה וכך הוא מפורש בתורה: את הברכה על הר גריזים ואת הקללה על הר עיבל, והיה אם שמוע תחלה ואחר כן: והיה אם לא תשמע, ופתחו ואמרו: ברוך האיש אשר לא יעשה פסל ומסכה וגו' ואלו ואלו עונין אמן, הפכו פניהם כלפי הר עיבל ופתחו בקללה: ארור האיש אשר יעשה פסל וגו' ואלו ואלו עונין אמן עד שגומרין כסדר הזה ברכות וקללות, כך סדרו רבותינו זכרם לברכה והקשו ואמרו: איך אנו אומרים כי הלוים היו למטה והלא לוי למעלה, שהרי היה הוא אחד מן הששה שבטים שהיו בהר גריזים? ופירושו: כי זקני כהונה ולוויה למטה והשאר למעלה. ומהם אמרו: כל הראוי לשירות למטה והשאר למעלה. והחציו – כמו האהלי הערכך והדומים להם, שבאו בשתי ידיעות. ורבותינו ז"ל דרשו בו: כי בא הה"א למעט כי מעטים היו במספר החצי של הר עיבל מהחצי של הר גריזים, ואף על פי שלוי למטה מפני שהיה יוסף עמהם, שנאמר בהם: ואנכי עם רב וגו'. ומה שאמר: אל מול הר גריזים אל מול הר עיבל, שלא עמדו על ההר אלא בשיפוע ההר. ובהר גריזים ובהר עיבל יש מחלוקת בדברי רבותינו ז"ל: הלא המה בעבר הירדן - מעבר הירדן ואילך דברי רבי יהודה, אחרי דרך מבוא השמש, מקום שהחמה זורחת אצל אלוני מורה, ונאמר להלן: ויעבור אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה. מה אלון מורה האמור להלן שכם אף אלון מורה האמור כאן שכם, וזהו הר גריזים והר עיבל, שבין הכותיים. ר' אליעזר אומר: לא זה הוא הר גריזים והר עיבל שבין הכותיים הלא המה בעבר הירדן סמוך לירדן דרך מבוא השמש מקום שהחמה שוקעת בארץ הכנעני והלא אינה אלא ארץ חוי היושב בערבה והלא בין הרים וגבעות הן יושבין מול הגלגל והלא לא ראו את הגלגל ובירושלמי לדברי רבי אליעזר: מהו הר גריזים והר עיבל? ב' גבשושיות עשו לאחד קראו הר גריזים ולאחד קראו הר עיבל. (לד) ואחרי כן וגו' הברכה והקללה – הוא שאמרו: ברוך האיש ארור האיש. או פירושו: והיה אם שמוע תשמע והיה אם לא תשמע. (לה) לא היה דבר – נראה מהפסוק כי אחר שקראו הלוים הברכה והקללה, פתח יהושע וקרא באזניהם כל המצוות מצוות עשה ומצוות לא תעשה. והגר ההולך בקרבם – כמו שכתיב בתורה בפרשת הקהל: וגרך אשר בשעריך, ואמר ההולך שהיו מתגיירין מן האומות בכל מסעיהם, מפני הנפלאות אשר היו שומעים ורואים.

Ramban Devarim 27:3רמב״ן דברים כ״ז:ג׳

וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת – אמר ר"א בשם הגאון שכתבו עליהם מנין המצות כמו הכתובות בהלכות גדולות כעין אזהרות וטעם "באר היטב" (פסוק ח') הכתיבה ורבותינו אמרו (סוטה ל"ב) בשבעים לשון ומצינו בספר תאגי שהיתה כל התורה כתובה בהן מבראשית עד לעיני כל ישראל בתאגיה וזיוניה ומשם נעתקו התאגין בכל התורה ויתכן שהיו האבנים גדולות מאד או שהיה ממעשה הנסים. למען אשר תבא אל הארץ – אמר רבי אברהם כי השם יעזרך אם החלות לשמור מצותיו כי זאת היא המצוה הראשונה לביאתם לארץ ולפי דעתי "למען אשר תבא" רמז לכל דברי התורה יאמר שתכתוב על האבנים כל דברי התורה הזאת בעברך בירדן מיד למען אשר באת אל הארץ כי בעבור התורה באת שמה וכן למען ינוח עבדך ואמתך כמוך וזכרת כי עבד היית (לעיל ה י"ד:ט"ו) ינוח עבדך ואמתך כמוך למען תזכור כי עבד היית או טעמו תכתוב עליהם את כל דברי התורה הזאת להיות לך לזכרון למען אשר תבא אל הארץ ותכבוש אותה ותירש את כל העמים ההם בהיותך זוכר התורה ושומר כל מצותיה.

R. Bachya Devarim 27:1-3ר׳ בחיי דברים כ״ז:א׳-ג׳

(א) שמור את כל המצוה – היא מצות הקמת האבנים שמזכיר והולך והקמות לך אבנים גדולות, כלומר מתוך הירדן, ואבנים אלו היו לאות ולזכרון לנס הירדן. וצוה לכתוב עליהן כל התורה, והיו שתים עשרה כי כן כתוב בספר יהושע (יהושע ד') איש אחד משבט, וכתיב (שם) ויאמר להם יהושע עברו לפני ארון ה' אלהיכם אל תוך הירדן והרימו לכם איש אבן אחת על שכמו למספר שבטי בני ישראל, ועשה זה לאות ולזכרון שנכרתו מימי הירדן מפני הארון בעברו בירדן, ושתים עשרה אבנים אלו שלקחו מתוך הירדן העבירום עמהם במלון שהוא הגלגל אשר שם הקימם יהושע, וכתיב (שם) כי ישאלון בניכם מחר לאמר מה האבנים האלה לכם, ואמרתם להם אשר נכרתו מימי הירדן מפני ארון ברית ה'. והוצרך לומר גדולות כדי שיכילו כל התורה כולה. ומלבד שתים עשרה אבנים אלו שהוציאו מתוך הירדן ושהעבירום הגלגל מצינו שתים עשרה אבנים אחרות שהקימו בתוך הירדן, שנאמר (שם ד') ושתים עשרה אבנים הקים יהושע בתוך הירדן תחת מצב רגלי הכהנים וגו' ויהיו שם עד היום הזה. ועוד מצינו אבנים אחרות שבנו שם מזבח בהר עיבל, וזהו שכתב רש"י ז"ל בפירוש החומש שלו, נמצאת אתה אומר שלשה מיני אבנים היו, עד כאן. ואמר כן ממה שאמרו במסכת סוטה, שלשה מיני אבנים היו, אחד שהקים משה בעבר הירדן שנאמר (דברים א') בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה וגו', אתיא גזירה שוה באר באר, כתיב הכא באר היטב, וכאן (שם) הואיל משה באר, מה להלן בשבעים לשון אף כאן בשבעים לשון, ואחד שהקים יהושע בתוך הירדן, ואחד שהוציא מתוך הירדן והעבירום בגלגל. ונראה לפי פשטי הכתובים כי האבנים כלן היו עשרים וארבע, שתים עשרה אבנים שהוציאו מתוך הירדן ושתים עשרה שהקים יהושע בירדן, אותן שהקים יהושע בירדן שם עמדו עד היום הזה, ומה שהקימן שם כדי שיהיה מקום לכהנים נושאי הארון ויעמדו עליהם ולא יטבעו רגליהם בטיט, ואותן שהוציאו מתוך הירדן בנה בהם תחלה מזבח בהר עיבל וכתבו כל התורה בהם ואח"כ העבירום הגלגל. וא"כ יהיה שעור הכתוב בכאן והקמות לך אבנים גדולות הם שתים עשרה שהוציאו מתוך הירדן, והנה זה כלל ואח"כ פרט. ואמר והיה בעברכם את הירדן תקימו את האבנים האלה, השתים עשרה שהזכרתי, תקימו אותם בהר עיבל, ושדת אותם אחר שתבנה שם מזבח, ואז וכתבת על האבנים הנזכרים את כל דברי התורה הזאת באר היטב. שאם לא נפרש כן שתהיה הפרשה כלל ופרט, ערבוב פרשיות אני רואה כאן, כי מה יאמר וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת באר היטב והלא כבר אמר תחלה וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת בעברך, ועוד איך יאמר תחלה וכתבת עליהן ואחר כך ובנית שם מזבח, והלא המזבח בנו תחלה ואחר כך כתבו התורה כלה. ועל כן ראיתי לומר כי הפרשה כלל ופרט, וכן מפורש שם במסכת סוטה שאחר שבנו מהם קפלו את המזבח ונטלו את האבנים ובאו ולנו במקומן. (ב) ושדת אותם בשיד – לא אמר בגיר כענין (ישעיהו כ"ז) כאבני גיר מנופצות, אע"פ שהגיר חזק מן השיד, אבל אמר שיד לפי שהוא מגין יותר מפני הגשמים מה שאין כן בגיר הנמוח, ולכן אמר בשיד למען יעמדו ימים רבים. (ג) וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת – זה יורה שכל התורה כולה כתובה עליהן, וכן כתב הרמב"ן כי מצינו בספר תאגי שכל התורה היתה כתובה בהן בראשית עד לעיני כל ישראל בתגיה וזיוניה ומשם נעתקו, עד כאן. אבל רבינו סעדיה גאון ז"ל כתב שהיה כתוב בהן מספר המצות כמו שהן כתובות בהלכות גדולות כעין אזהרות. למען אשר תבא אל הארץ – למען התורה הזאת אתה בא אל הארץ, נתן טעם למצות הקמת האבנים כי לא זכינו לירושת הארץ אלא בזכות התורה, כן פירש הרמב"ן ז"ל. ומטעם זה תקנו רז"ל להזכיר תורה בברכת הארץ. ואפשר לפרש למען אשר תבא אל הארץ, למען אשר תוכל לבא, כלומר מה שאני מצוה לך לכתוב עליהן כל התורה למען שיהיה לך כח לבא אל הארץ כי כח התורה יכרית האויבים אשר בארץ וינחילנה לנו.

Ralbag Devarim 27:2-10רלב״ג דברים כ״ז:ב׳-י׳

(ב-ג) והקמֹת לך אבנים גדֹלות – רוצה לומר שיהיו עם זה אבנים שלמות, שיבנו מהם מזבח בהר עיבל, כמו (שיזכור)[שזכר] אחר זה. וצוה (לשדותם)[לשוד אותם] (בסיד)[בשיד] (כך)[כדי] לכתוב עליהם [את] כל דברי התורה הזאת באר היטב, כמו שאמר אחר זה. והנה הרצון באמרו באר היטב הוא שיהיה הכתב מבואר וניכר, ולזה גם כן שד [ה]אבנים בשיד. וכבר נתבאר בספר יהושע כי שם כתבו את משנה תורת משה, כמו שנאמר בפרשת מלך וכתב לו את משנה התורה (הזאת) על ספר, ולזה יעתיקו שם כל התורה כלה ויכתבוה באבנים ההם. ולזה הוצרכו להיות גדולות מאד, כדי שלא יהיה (הכתב)[הכתיבה] דקה מאד, שנאמר באר היטב. (ד-ח) והיה בעברכם את הירדן – רוצה לומר אחר עברכם את הירדן, כי הר עיבל היה (בעבר הירדן)[מעבר לירדן] ימה כמו שקדם בפרשת ראה אנכי. והנה צוה שם לבנות מהאבנים ההם מזבח ה', ולהעלות עליו עולות ולזבוח שם שלמים, ואחר זה יכתבו עליהם את כל דברי התורה, כמו שקדם. והנה זה [הענין] היה לתכלית שיכרתו ישראל ברית עם השם יתעלה בקבלם עליהם כל הברכות והקללות הכתובות אחר זה למקיים דברי התורה ולעובר עליהם. (י) ועשית את מצותָו ואת חקיו אשר אנכי מצוך היום – רוצה לומר שעם דברי הברית האלה נהיית לעם [לה'] ותשמור לעשות תמיד מצותיו וחקיו אשר אנכי מצוך היום, והם כל מצות התורה.

Ralbag Yehoshua 8:30-31רלב״ג יהושע ח׳:ל׳-ל״א

(ל) אז יבנה יהושע מזבח לה' – עד והארץ שקטה ממלחמה, זכר שכבר בנה יהושע מזבח לה' אלהי ישראל בהר עיבל. (לא) כאשר צוה משה וגו', אבנים שלמות אשר לא הניף עליהן ברזל – כמו שצותה התורה וזה ממה שיורה שמה שאמר בתורה ואם מזבח אבנים תעשה לי היא מצוה לא רשות עם שכבר באה המצוה בבניית המזבח בהר עיבל וזכר שכתב שם על אבני המזבח פתשגן תורת משה אשר כתבה לפני בני ישראל והנה כבר נתבאר בתורה שכבר שדו אותם בשיד כדי שיכתבו שם כתב מבואר ואחשוב שמה שכתב שם הוא זאת הברכה והקללה אשר קראו בזה המקום ככתו' בתור' משה וזהו מ"ש שכבר קרא שם את כל דברי התורה הברכה והקללה וזה לאות שמה שכתב שם לא היה בו זולת זה ואם אי אפשר אלא שנודה שכתב שם כל התורה הנה אין זה זר מאד כל שכן אם היה המזבח גדול וגבוה ובכלל הנה אם היה בגודל מזבח בית שני לפי מה שספרו ממנו רבותינו ז"ל היה מכיל זה בכתיבה בינונית, והנה זה הוא הנראה בעיני ר"ל שמה שנכתב שם כלל התורה ואי אפשר שנאמר שיהיה משנה תורת משה רמז לעשרת הדברות עד שנאמר שלא כתב שם כי אם עשרת הדברים וזה שהוא זכר שכבר כתבם משה לפני בני ישראל ומה שכתב שם משה לפני בני ישראל היה כלל התורה לא עשר הדברים לבד וקצת המפרשים אמרו שכבר כתב שם רמזים קצרים מתרי"ג מצות כמו הענין באזהרות אשר נהגנו לקראם בחג השבועות שיש בהם רמזים קצרים מתרי"ג מצות וזה רחוק בעיני שכבר נזכר בתורה וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת באר היטב וזה מורה שמה שנכתב בתורה היה מבואר באופן שלם, והנה זכר שעשו שם כמו שצוה משה מענין הברכה והקללה לא נפל דבר ממה שנזכר מזה בפרשת כי תבא.

Abarbanel Devarim 27:1אברבנאל דברים כ״ז:א׳

ויצו משה וזקני ישראל וגומ' עד וידבר משה. אחרי שביאר משה רבינו ע"ה המצות שהיו צריכות ביאור מאותם שנזכרו בספרי התורה הראשונים בקצור ועל דרך הרמז. ראה לכרות ברית על שמירתן כי כמו שבספר תורת כהנים אחרי זכרון המצות שקבלו בסיני כרת הש"י ברית עם ישראל ובאו בפרשת בחקותי ברכות רבות לשומר המצות וקללות לעובר עליהן. ככה אדוננו משה אחר שזכר המצות בביאורן כרת עליהן הברית וזכר ברכות וקללות דוגמת מה שעשה בהר סיני. ואתה תראה שכמו שביאר בענין המצות שהביא בספר הזה כמה עניינים ככה בענין הברכות וקללות שהביא בזאת הפרשה ביאר בהם עניינים רבים על מה שבא בפרשת בחקותי כמו שיבא בביאורם. הנה אם כן היה יחס הברית והברכות והקללות שזכר כאן למה שזכר שמה. יחס המצות שבאו כאן בביאורם למה שנזכרו במה שעבר. ולפי שבמעמד הר סיני אחרי זכרון המצות נאמר (פ' משפטים) ויכתוב משה את כל דברי ה' ועוד נאמר שם ויבן מזבח תחת ההר ושתים עשרה מצבות לשנים עשר שבטי ישראל ויעלו עולות ויזבחו זבחי שלמים לה' פרים. והיה שבהשלימו לבאר את המצות אמר את ה' האמרת היום וגומ' וה' האמירך וגומר. שענינו כמו שפירשתי שאותו היום יהיה להם כיום מתן תורה. לכן ראה לצוות אליהם שיעשו בהכנסם דוגמת מה שהוא עליו השלום וישראל עשו במחרת יום המעמד וזה שיקימו את האבנים. וכבר נזכר בספר יהושע (סימן ח') שהיו י"ב האבנים למספר בני ישראל אשר עשו מזבח ויעלו עליו עולות ושלמים. ושכתבו את התורה על האבנים שהוא כלו כמעשה אבותיהם כאשר עמדו על הר סיני וקבלו את התורה. מצורף שקיים בזה גם כן מצות וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך. ולכן צוה שכאשר יעברו את הירדן יכתבו את התורה על האבנים שזה כדמות מזוזה בשער שנכנסין בו. הנה התבאר מזה כלו שמצות האבנים היא מכלל הברית כמו הארורים שצוה לאמר על הר גריזים והר עיבל כי על כן היתה הקמת האבנים האלה על הר עיבל. והארורים והקללות נאמרים שמה להיות כל זה מעצם הברית וענינו. ומזה שאמרתי כלו יודע שמצות האבנים איננה מחודשת בכאן. כי להיותה מכלל הברית כבר נכללה בברית הר חורב, כ"ש שהיתה דוגמת מה שעשה משה ביום המעמד כמו שזכרתי. והיא לא היתה מצוה לדורות ואינה מכלל תרי"ג המצות, וכן נתינת הברכה והקללה על הר גריזים והר עיבל לפי שהיו מעשים להוראת שעה בהכנסם בארץ, ואם עכ"פ תאמר שהם מצות מחודשות שלא נזכרו במה שעבר, אף אני אודך שבא למרע"ה כאן הצווי עליהם כמ"ש אלה דברי הברית אשר צוה ה' את משה לכרות את בני ישראל בארץ מואב מלבד הברית אשר כרת אתם בחורב, הרי לך עדות נאמנה שצוה ה' את משה על הברית הזה, וידוע שמכלל הברית כתיבת התורה על האבנים ושיקימו אותם על הר עיבל ועליהם יברכו את העם ויקללו את הפושעים: וענין המצוה הזאת הוא שצוה הש"י שבהכנסם לארץ יעשו רושם נפלא לשיכירו וידעו בני אדם תכלית המכוון בהכנסתם שמה. כי אינו רק כדי שישמרו המצות האלהיות וכמו שרצה שזקני כל עיר ועיר ישתתפו עם מביאי הבכורים לפרסם תועלתם והמכוון בהם כמו שזכרתי, כן רצה שישתתפו זקני ישראל בדבור הראשון הזה והכהנים והלויים בדבור הנמשך כי הם אשר יאריכו ימים אחריו ואשר יעמידו הפעל הזה על מתכנתו, וענין הפסוקים וכונתם הוא, שישראל אם יתנהגו כדרך הנלחמים הבאים לרשת משכנות לא להם, אין ספק שבעברם את הירדן והכנסם לארץ ההיא שירצו לכבוש יקימו אבנים גדולות אבני שיש טהור ויכתבו עליהם את הדברי' לאות ולזכרון ובדמות חזק שבאו אל הארץ ההיא בכח גדול וביד חזקה, בשנת כך ובירח כך כמו שהיו עושים הרומיים כי בבואם אל ארץ לא להם יציבו להם ציונים אם בדרכים ואם בהכנסת הערים לשם ולתפארת, ולהיות להם לאות אדנות וחזקה בארץ ההיא, וצוה משה רבינו ע"ה לישראל שאותו הדבר שהם כדרך הלוחמים יעשו מפאת עצמם יעשו אותו לשם מצוה, ולכבוד הגבוה ולא לגסות הרוח, כיון שלה' הישועה והמה לא בחרבם ירשו ארץ, ועתה ראה זה מפורש בכתובים והנה התחיל שמור את כל המצוה, ואין זה צווי שישמרו את כל המצות כי לכן לא אמר שמרו כי אם שמור במקור לאמר שזה עתה אשר יצוה אותם הוא אשר צוה לעשות בשמיר' המצות, כי זהו מחלקי הברית והסייג לשמירת המצות. וכן שאר הדברים שיזכור מהברית כי על הכל אמר שמור את כל מצות התורה. אבל אין זה צווי על שמירתן כי אם להודיעם הפעל שיעשו לשמירתן, כאלו אמר מה שראוי שתעשו כדי לשמור כל המצוה הוא מה שאומר, והם ראשונה ענין האבנים והותר בזה הספק הרביעי: ואמרו והיה ביום אשר תעברו את הירדן וגו' והקמות לך וגו' אינה מצות הקמת האבנים ולא אמרו ושדת אותם בשיד וכתבת עליהם את כל דברי התורה הזאת בעברך מצות שידתם וכתיבתם, אבל הוא הגדה מה שיהיה כפי הנהוג וכפי מנהג הלוחמים, יאמר הלא ידעתם כי לפי דרך בני אדם ביום אשר תעברו את הירדן לרשת את הארץ תקימו לכם רוצה לומר מעצמכם ומפני כבודכם אבנים גדולות ותשידו אותם בשיד, לפי שהאבנים לא יקבלו הכתיבה ולא יסבלה אם לא ישידו אותם בשיד הנקרא בלשון לעז זי"ש וכדי לחתוך בו אותיות הכתיבה, הנה כל זה הוא כמגיד מה שיעשו הם מעצמן, ולכן אמר והקמות לך בלשון הגדת מה שיהיה, ולא אמר תקימו בלשון צווי, וכן ושדת אותם בשיד וכתבת עליהם, הוא ספור שהם מעצמן ירצו לעשות כל זה כדי לכתוב עליהם את כל דברי התורה הזאת בעברך, ואין פי' את כל דברי התורה הזאת על המצות וגם אין פי' בעברך כאשר תעבור את הירדן כי כבר נאמר והיה ביום אשר תעברו את הירדן אבל ענינו שירצה לכתוב על האבנים את כל דברי התורה. רוצה לומר איך יצאו ממצרים והלכו במדבר מ' שנה ונלחמו עם סיחון ועוג והשמידום ועברו את הירדן. הנה אם כן אמרו בעברך הוא פירוש את כל דברי התורה הזאת כלומר כל דברי התורה וספורה בענין העברתך. ואמרו למען אשר תבא אל הארץ אשר ה' אלהיך נותן לך אינו שכר הפעל והמצוה כדברי המפרשים, אבל הוא טעם הכתיבה רוצה לומר והיה הכתיבה הזאת באבנים לכם לפי שתבאו אל הארץ אשר ה' אלהיך נותן לך ומדרך הכובשים ארץ לא להם שיכתבו שמותם עלי אדמות. הנה כל מה שזכר בזה אינו עצם המצוה אבל הוא הגדת מה שיעשו בהכנסם לארץ בדרך מנהגו של עולם ודרך הלוחמים. ואמר אחרי זה והיה בעברכם את הירדן תקימו את האבנים האלה וגומר הוא עצמות המצוה, יאמר כיון שאתה בעצמך עתיד לעשות הקמת האבנים וכתיבתם אנכי מצוך שתעשה אותו לשם המצוה ולכבוד האלוה יתברך ותהלתו ולא לגסות הרוח. והוסיף בפעל ההוא דברים נאותים לענין המצוה: הראשון אמר והיה בעברכם את הירדן. רוצה לומר מיד כשתעברו בו לא ביום ההוא בלבד כמו שאמר למעלה כי אם בעת ההעברה עצמה. והיה זה לפי שאותן האבנים תקימו מתוך הירדן לשם מצוה ולעבודת האלהים וזהו אשר אנכי מצוך היום. ר"ל שתעשו זה בעבור שאנכי מצוך היום לא לתכלית אחר: וגם אצוך עוד צווי שני והוא שתהיה הקמתם בהר עיבל כי שמה תקימו האבנים האלה לא במקום אחר. וענין ההקמה שאותם האבנים הגדולות לא תהיינה מושלכות על פני האדמה אבל יקימום למעלה כעין ציון ומגדל: גם אצוך בזה דבר שלישי והוא שמהאבנים האלה תבנה שם מזבח לה' אלהיך כמצות המזבח בשלמות והוא היותו מזבח אבנים שלא תניף עליהם ברזל. אבל יהיו אבנים שלמות כיון שהוא מזבח לה' אלהיך. וכך היא דרכה של מצוה ושתזבח עליו עולות לה'. וגם כן תזבח שם זבחי שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה' אלהיך באופן שענין האבנים יהיה כלו לעבודת האל יתברך ותכלית אלהי נכבד ולא תכלית מדומה. ויהיה העם עם זה שמח ועלז בהעברתו ונשאר זכרון זה עדי עד. והעיר עם זה שאחר בנין המזבח והעלאת העולות והשלמים יסתור ויהרוס את המזבח ויסיר משם האבנים ויכתוב עליהם לא ענין ההעברה בלבד כי אם כל דברי התורה ומצותיה באר היטב וממה שראינו במאורע שנתקיים על יד יהושע שהכתיבה היתה ספר משנה התורה אלה הדברים או המצות כמספרם כדעת הגאון רב סעדיה. ואמנם אם האבנים האלה אחרי הכתיבה ישארו שמה בהר עיבל. או אם יוליכום ושיושיבום במקום אחר לא צותה התורה כאן עליו כלל. הנך רואה שלא צותה תורה ענין האבנים ב' פעמים. כי אם פעם אחת אבל בראשונה זכר מה שהיה דעתם לעשות. ואחרי כן צוה על מה שיעשו לשם מצוה ולא לתכלית אחר. ועם זה התבאר למה אמר במאמר הראשון והקמות לך. ובמצוה אמר תקימו את האבנים האלה. ולמה אמר בראשונה בעברך ולא אמרו במצוה כי הוא לפי שלא רצה שיכתבו ענין ביאתם והעברתם לארץ כי אם ענין התורה ומצותיה. ולמה ראשונה אמר ביום אשר תעברו את היררן. ובמצוה לא אמר כי אם בעברכם לרמוז שיקחו האבנים מתוך הירדן בעברם בו ממקום הנס לפי שיזכו' הנס תמיד. ולמה בראשונ' אמר למען תבא אל האר' ולא אמרו במצו' לפי שהי' דעתם לכתוב ענין ביאתם לארץ בלבד והש"י לא רצה כי אם שיכתבו המצוה. ולמה בענין המצוה זכר הר עיבל ולא זכרו בראשונה. ובמצוה זכר המזבח ולא זכרו בראשונה לפי שהתורה הוסיפה במעשה המצוה הדברים האלה לפי שהפועל אלהי. האמנם צוה שיקימו ויכתבו על האבנים האלה ויעשו המזבח בהר עיבל ולא בהר גריזים שהוא הר הברכה. אם לפי שיתנו הקללות בהר עיבל על כל עובר המצות הכתובות שמה באבנים. ואם לפייס את השבטים שיעמדו על הקללה בהר עיבל בהיות המזבת והאבנים וכתיבת התורה בתוכם ועם היות הברכות על הר גריזים. ואמנם איך נתקיימה המצוה הזאת על ידי יהושע הלא היא כתובה בפירושי לספר יהושע ושם הרחבתי המאמר בישוב הכתובים וסדר הפרשיות ולא ראיתי לזכרו פה ליראת האריכות. והותרו הספקות ה' ו' וז':

HaKetav VeHaKabbalah Devarim 27:2הכתב והקבלה דברים כ״ז:ב׳

והקמות לך אבנים גדולות – הם י"ב שהוציאו מתוך הירדן, והנה זה כלל ואח"כ פרט. ואמר "והיה בעברכם את הירדן תקימו את האבנים האלה" (כז, ד), הי"ב שהזכרתי, תקימו אותם בהר עיבל. "וְשַׂדְתָּ אותם", אחר שתבנה שם מזבח. ואז "וכתבת על האבנים" (פסוק ח) הנזכרים "את כל דברי התורה הזאת באר היטב" (שם). שאם לא נפרש כן שתהיה הפרשה כלל ופרט, ערבוב פרשיות אני רואה כאן. כי [מפני] מה יאמר "וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת באר היטב", והלא כבר אמר תחלה "וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת בעברך"? (פסוק ג). ועוד איך יאמר תחלה "וכתבת עליהן את כל דברי התורה" ואח"כ "ובנית שם מזבח"? והלא המזבח בנה תחלה ואח"כ כתבו התורה כולה. ועל כרחך לומר כי הפרשה כלל ופרט, וכן מפורש שם במסכת סוטה (לב, א), שאחר שבנו מהם, קפלו את המזבח ונטלו את האבנים ובאו ולנו במקומן בגלגל (רבינו בחיי [=על סוף פסוק א]). ורש"י שכתב "והקימות לך אבנים בירדן", הוא תמוה, כי על אלה האבנים שהוקמו בתוך הירדן תחת מצב רגלי הכהנים לא נכתבו דברי התורה. וגם מה שכתב רש"י ג' מיני אבנים היו, בירדן בגלגל ובהר עיבל, אינו לפי סוגית הגמרא (דסוטה לה, ב), וכבר עמד עליו הרא"ם בזה. וכתבת על האבנים את "כל" דברי התורה הזאת – להרמב"ן היו האבנים גדולות מאד, או שהיו ממעשה נסים לכתוב עליהן מ"בראשית" עד "לעיני כל ישראל". ולראב"ע בשם הגאון כתבו עליהן מניָן כל המצוות והאזהרות, כעין שכתבן ב[ספר] "הלכות גדולות". ואחרים יאמרו שהוא מוסב על פרשת "היום הזה" (לעיל דברים כו, טז-יט) [="היום הזה ה' אלהיך מצוך לעשות החֻקִים האלה וכו' וכו' וה' האמירך היום וכו' ולשמור כל מצוותיו"]. ובני המשכיל מ"ה שמואל (נ"י) [נרו יאיר] [=זו ברכת החיים] אמר מלת "כל" פה ענינו כמו כלל, הכולל פרטים רבים כמו "וזכרתם את כל מצוות ה'" (במדבר טו, לט), שהוא לרז"ל פרשת "שמע [ישראל] [=כלומר סינפו אמירת פרשת ציצית לאמירת ב' פרשיות שמע והיה אם שמוע, מפני פסוק זה] לפי שיש בה קבלת מלכות שמים, והרחקת עבודת אלילים (ברכות יב, ב). וכן שתי דברות הראשונות "אנכי" ו"לא יהיה לך" נקראים "כל הדברים" (כמו שבארנו בבמדבר טו, כב, "וכי תשגו ולא תעשו את כל המצוות האלה", עיין שם). וכבר למדונו מדברי רד"ק כי אין תיבת "כל" מלה, אבל הוא שם על הכלל כולו. לכן יתכן לומר "הכל" ב[אות] ה"א, כי אם הוא מלת הענין לא יבא ב[אות] ה"א. ושפיר אמר הרוו"ה ע"פ מה שכתוב (יהושע א, ז) "לעשות ככל התורה וכו' אל תסור ממנו", שהיה ראוי [לכתוב] "ממנה" ב[אות] ה"א, ואמרו "ממנו" שהכנוי שב על מלת "ככל" שטעמו כלל התורה. כי מלת "כל" שם דבר הוא. וכן כאן "את כל דברי התורה הזאת" פירושו כלל דברי התורה (אינבעגריף דיעזער גאנצען לעהרע). וכתבו עליהן אם פרשת "שמע" או שתי הדברות. וקצת סמוכים לזה ממה דכתיב בפרשת הקהל (דברים לא, יא-יב) "תקרא את התורה הזאת וכו' ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת". ובאמת לא היה נקרא [=בעת אסיפת הקהל] כל התורה כולה, רק מ"אלה הדברים" [תחילת ספר דברים] עד פרשת "שמע" שב"ואתחנן", "והיה אם שמוע" שבפרשת עקב, וברכות וקללות (סוטה מא, א). הנה גם על פרשת קבלת מלכות שמים וקבלת עול מצוות וכדומה ממצוות הכלליות אמר הכתוב "תקרא את התורה הזאת" וגו' (דברים לא, יא). הכי נמי כאן (דברים כז, ח) אין מן ההכרח לפרש "את כל דברי התורה הזאת", מ"בראשית עד "לעיני כל ישראל", כי אם מצוות כלליות כפרשת "שמע" "והיה אם שמוע" וכדומה להן. ולכן אמרו שכתבו עליהם את התורה בשבעים לשון לתועלת האומות שילמדוה (סוטה לו, א עיין שם ברש"י). ואין האומות מצווים על שמירת כל מצוות התורה, כדאמרינן "תורה צוה לנו משה", לנו [ציוה] ולא לאומות העולם (סנהדרין נט, א). אלא על כללות התורה מדבר והוא אחדות הבורא וכאמור. והנה על דרך הפשט היינו יכולים לפרש לשון "כל דברי התורה הזאת", כפירוש המפרשים, מ"בראשית" עד "לעיני כל ישראל", ולשון "וכתבת על האבנים" דומה ללשון "וכתבתם על מזוזות", דכתיבה דהתם איננה על המזוזה עצמה כי אם על קלף הנקבע ואח"כ על מזוזת הבית, הכי נמי שיכתוב כל התורה מ"בראשית" עד "לעיני כל ישראל" על קלף כספר תורה, ויקבענה אח"כ על האבנים. אמנם קבלת רבותינו תכריע.

Shadal Devarim 11:30שד״ל דברים י״א:ל׳

אחרי דרך מבוא השמש – שתלכו אחרי דרך מערב ותמצאום (ראב"ע), ומלת אחרי היא סמוכה, אבל אינה סמוכה למלת דרך לבדה, אבל היא סמוכה לשלש תיבות דרך מבוא השמש, לפיכך מלת מְבוֹא שהיא סמוכה למלה אחת היא בטעם משרת כמו שַבְּת֣וֹת הַשָּנִים {ויקרא כ"ח:ח'}, ומלת דרך שאינה סמוכה למלת מבוא, אלא לשתי תבות מבוא השמש, הוצרכה להיות בטעם מפסיק (יתיב), כמו שבע שַבְּת֣וֹת הַשָנִ֔ים, ומלת אחרי שאינה סמוכה למלת דרך לבדה, אלא לשלש תיבות דרך מבוא השמש, הוצרכה למפסיק יותר, והוא פשטא (כידוע כי שני מפסיקין רצופים, הראשון מפסיק יותר, וידוע כי היחיד כחו ככח הפשטא), כמו יְמֵי שֶ֚בַע שַבְת֣וֹת הַשָנִים. ורש"י נכשל בהבנת כחם של טעמי המקרא הזה, כי משפטי הטעמים לא היו ידועים יפה בימיו, ויש לתמוה על הרמבמ"ן שהיה מבין בפסוקי הטעמים, ואעפ"כ תרגם כפירש"י, ואחריו המבאר העתיק דברי רש"י ככתבם, ולא העיר עליהם דבר, וכבר פירשתי הענין הזה בבה"ע {בבכורי העתים} תקפ"ט עמוד צ"ז. מול הגלגל – איננו המקום שנקרא כן בימי יהושע, כי הוא היה סמוך לירדן, וסמוך ליריחו, ושם נימולו בתחלת כניסתם לארץ {יהושע ה'}, אבל גלגל זה הוא סמוך לעיר שכם ורחוק הרבה מיריחו. ורש"י פירש מול הגלגל, רחוק מן הגלגל, אך אין זה במשמעות מלת מול.

Shadal Devarim 27:1-10שד״ל דברים כ״ז:א׳-י׳

(א) את כל המצוה – היא הקמת המזבח, וכתיבת האבנים וקריאת הברכה והקללה. (ב) והקמות לך אבנים גדולות – כתב רש"י שלשה מיני אבנים וכו', אבל בסוטה (ל"ה ע"ב) לא אמרו כן, אלא אחד שהקים משה בארץ מואב, ואחד שהקים יהושע בתוך הירדן, ואחד שהקים בגלגל; וכבר תמהו על זה החזקוני והרא"ם {והר' אליהו מזרחי}, ודע כי ברש"י כ"י על קלף שבידי (בלי שנה ומקום) כתוב כך: שלשה מיני אבנים היו, שנים עשר בירדן, וכנגדן בהר עיבל, והעלום והביאום לגלגל במלון, כדאיתא במסכת סוטה, ובשני כ"י על קלף שביד ידידי היקר ר"י אלמנצי (אחד בלי שנה ומקום, ואחד נכתב בשנת חמשת אלפים ול"ג, הוא שנת 1273) ובדפוס ישן נושן בלי שנה ומקום (גם הוא ביד ידידי החכם הנ"ל) כתוב כך: שנים עשר בירדן וכנגדן בהר עיבל, וקיפלום והביאום בגלגל במלון, כדאיתה בסוטה. ולפי הנסחאות האלה דברי רש"י ז"ל מסכימים עם האמור בסוטה אלא שהוא ז"ל השמיט אותן שהקים משה, שאין להן ענין עם פסוק זה, אף על פי שלפי זה אינם עוד שלשה מיני אבנים, אלא שנים. ור' אברהם בקראט הלוי בס' הזכרון (ליוורנו שנת תר"ה) אולי מפני שראה שאין כאן שלשה מיני אבנים, אלא שנים כתב וז"ל: שנים עשר הקים משה בעבר הירדן בארץ מואב וכנגדן בהר עיבל, וקיפלום והביאום לגלגל למלון, כדאיתא בסוטה, כך היא הגירסא הנכונה. ורבנו בחיי כתב וז"ל: וזהו שכתב רש"י ז"ל בפירוש החומש שלו נמצאת אתה אומר שלשה מיני אבנים היו ע"כ, ואמר כן ממה שאמרו במסכת סוטה ג' מיני אבנים היו וכו' – ולפי זה היה אפשר לומר כי רש"י ז"ל לא כתב אלא שלשה מיני אבנים היו, והשאר אינו אלא תוספת שהוסיפו אחרים בגליון זה בכה וזה בכה, ובאו המעתיקים והכניסו התוספות בתוך הפירוש. ואולם לפי הפשט, הכתוב הזה (והקמות לך אבנים גדולות) אינו מדבר כלל על האבנים שהקים יהושע בירדן, ועל אותן שהוציא מן הירדן והביא אל המלון, ויהושע לא אמר שעשה כל זה כאשר צוה משה, אלא בדבר ה' עשה, רק בסימן {=בפרק} ח'{:ל"א} בענין בנין המזבח בהר עיבל וכתיבת התורה על האבנים, כתוב: כאשר צוה משה עבד ה'. ושדת אותם בשיד – הכתיבה היתה (כדברי ר' שמעון בסוטה ל"ה{:}) על גבי הסיד, ולא חקקוה בגוף האבנים, {כי לא אמר וְחָרַתָ} כי לא היתה הכתיבה לדורות, אלא לשעה, כדי שתהיה התורה לנגד עיניהם בשעת כריתת הברית, בקבלם עליהם הברכה והקללה. (ג) וכתבת – אולי כדעת רלב"ג בפירוש יהושע ח' שכל דברי התורה האמור כאן ושם הכוונה על הברכה והקללה כמפורש שם: אחרי כן קרא את כל דברי התורה הברכה והקללה {יהושע ח':ל"ד}. (ד) והיה בעברכם תקימו – אינו אלא כפל ענין שלמעלה, אלא שבא להוסיף שתהיה הקמתם בהר עבל, אבל ושדת אותם בשיד אין ענינו אלא האבנים שכבר שדת אותם וכתבת עליהן כאשר צויתיך אותם תקים, ואח"כ אומר ענין אחר, ובנית שם מזבח. (ה) ובנית שם מזבח – לפי הפשט לא נבנה המזבח באותן האבנים ששדו בשיד וכתבו עליהן את התורה, אלא שני ענינים הם: נצטוו להקים אבנים בהר עיבל ולכתוב עליהן את התורה שתהיה לנגד עיניהם בכרתם הברית; וגם נצטוו לקחת אבנים אחרות ולבנות שם מזבח, ולזבוח עליו זבחים, ולאכול ולשמוח, כמו שהיה דרכם בכרתם ברית. ויהושע בספרו סתם ולא פירש ענין הקמת האבנים וכתב (ח':ל"ב) ויכתב שם על האבנים את משנה תורת משה, והקורא סבור שהוא על אבני המזבח, ואינו אלא על אבנים גדולות (לא אבנים שלמות), אשר שד והקים ככתוב בתורה. ובירושלמי נחלקו ר' יהודה ור' יוסי (תוספות סוטה ל"ה עמוד ב' דבור המתחיל כיצד), לר' יוסי כתבו התורה על אבני המזבח, ולר' יהודה על אבני המלון. (י) כבר אמר למעלה ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה, ונתתה את הברכה על הר גריזים וכו' {דברים י"א:כ"ו,כ"ט}. ועתה אחר שסיים משנה התורה, כלו' זכירת המצות בקיצור, בא לכרות עמהם הברית על המצות ההן, והתחיל דרך הקדמה היום הזה ה' אלהיך מצוך, את ה' האמרת היום, וה' האמירך, שענינו עתה תבא אתו בברית לשמור מצותיו, וגם הוא אתך לקיים הבטחותיו, וקודם שיפרש הברכה והקללה צוה אותם עלמה שיעשו כשיכנסו לארץ לחדש את הברית הזאת בארץ עצמה, והוא שיכתבו את המצות על האבנים לאות שהם מקבלין אותן עליהם לעשותן, ויבנו מזבח וישמחו שם לאות כי בשמחה הם באים בברית, ואח"כ הנשיא בהם (הוא יהושע) העומד במקום משה יקרא את הברכה והקללה. והנה כאן משה עצמו הביאם בברית שנ' אתם נצבים היום וגו' לעברך בברית, אנכי כורת את הברית הזאת {דברים כ"ט:ט'-י"ג}, ואעפי"כ אין זו עיקר כאותה שכרת עמהם יהושע, כי כאן לא בנו המזבח ולא כתבו על האבנים, ולא אמרו הלוים: ארור האיש, אבל מפני שלא היה משה עובר את הירדן הקדים ועשה מקצת המצוה, והניח ליהושע שיחזור וישלימה בבואם לארץ, ואמר {דברים כ"ז:א'} ויצו משה וזקני ישראל, וכן אח"כ וידבר משה והכהנים הלוים {דברים כ"ז:ט'}, צירף עמו החשובים שבעם, כדי לעורר לב העם יותר לשמוע מפיו באימה וביראה הברכה והקללה שהוא עתיד לדבר באזניהם.

R. David Zvi Hoffmann Devarim 11:29-30ר׳ דוד צבי הופמן דברים י״א:כ״ט-ל׳

(כט) נתן על – האופן איך לתת, אינו מבואר אלא להלן כז, יא והלאה (השוה יהושע ח, לג והלאה). הראב"ע מביא ראיה מויקרא טז, כא, שמצינו הלשון "נתן על" על ידי דיבור. הר גריזים – מדרום והר עיבל מצפון, וביניהם שכם, בתוך עמק המשתרע מצפונית־מערבית לדרומית־מזרחית. הטעם למה אמרה תורה לתת את הברכה על הר גריזים ואת הקללה על הר עיבל, הוא לדעת כמה המפרשים מותנה בטבעים של שני ההרים. אומרים שהר גריזים היה פורה והר עיבל היה שומם ובלתי פורה. אולם לדברי נוסעים חדשים אין הבדל זה בולט בכל המקומות, ודווקא כשמביטים מאמצע העמק, רכסי שני ההרים שוממים באופן שוה (רובינזון: פלסטינה, ג 316). הפירוש הנכון הוא פירוש הרמב"ן, שהר הגריזים שמימין מורה על צד האור וההצלחה והר עיבל שמצפון מורה על החורבן, השוה ירמיהו א, ידן; ראה פירושנו לויקרא א, יא. (ל) בעבר הירדן – כבר ביארנו למעלה (בתחילת הספר) את המלים "עבר הירדן" במובן של "העבר המערבי של הירדן". אחרי דרך מבוא השמש – הטעמים מוכיחים, שארבע המלים האלה קשורות יחד. כן מפרש שד"ל, שלא כדעת רש"י. סדר הטעמים כאן הוא בדיוק כמו בפסוק "ימי שבע שבתות השנים" (ויקרא כה, ח). דרך מבוא השמש – כלומר הדרך המערבית. הכוונה לדרך הראשית בעבר הירדן המערבי, העוברת בכוון דרומי־צפוני למזרחם של שכם ושל שני ההרים. יתכן שהשם "דרך מבוא השמש" , מיועד כדי להבדילה מדרך אחרת שעברה באותו הכוון בעבר הירדן המזרחי, ואולי היתה שמה "דרך מזרח השמש" (השוה קנובל ודילמן). בארץ הכנעני וגו' – למעלה א, ז מבדיל הכתוב בין האמורי היושב בהר ובין הכנעני היושב בעמק. הוא ישב גם ב"ערבה", הנקראת גהור. כאן נאמר רק "היושב בערבה", מפני שהערבה היתה ידועה היטב לבני ישראל, שהיו חונים בקרבתה. יש מפרשים ש"ערבה" הנאמר כאן הוא העמק הרחב של שכם. מול הגלגל – אין לפרש שזו היא גלגל הנזכרת ביהושע ד, כ, שהרי היא רחוקה משכם, ורק בימי יהושע נקראה בשם גלגל. מצינו עוד גלגל ביהושע ט, ו; י, ו והלאה וכן במלכים־ב ב, א והלאה, וכן נראה שהכוונה לאחת משתי אלה. אצל אלוני מורה – ציון מקומי זה נאמר באן (במקום שכם), מפני שמקום זה נתקדש כבר על ידי אברהם אבינו עליו השלום (ראה בראשית יב, ו ששם מצינו "אלון" בלשון יחיד. ועל פי זה מגיהים כאן השומרוני ותרגום השבעים). השומרוני מוסיף עוד "מול שכם", דבר הנזכר כבר בספרי בתור זיוף ללא תועלת.

R. David Zvi Hoffmann Devarim 27ר׳ דוד צבי הופמן דברים כ״ז

(הקדמה) ו) תוספת לנאום המצוות (פרק כז, א— ח) אחרי נאום המצוות מוסיף הכתוב עוד מצוה: לכתוב את דברי התורה על אבנים. מצוה זאת נאמרה על ידי משה והזקנים אל העם, וכוונת המצוה היא, לשנן לעם את שמירת המצוות שנאמרו להם עכשו (פסוק א). על כן נצטוו ישראל להקים ביום שיעברו את הירדן אבנים גדולות, לסוד אותם בסיד ולכתוב עליהם את כל התורה (הפסוקים ב־ג). וכך יעשו: בראשונה נצטוו ישראל להקים את האבנים הגדולות בהר עיבל ולסוד אותם שם בסיד (פסוק ד). אחרי כן עליהם לבנות שם מזבח מאבנים שלימות שלא נפסלו בברזל, להקריב עליו עולות ושלמים ולאכול בשר הזבח בשמחה (הפסוקים ו־ז). אחרי כן נצטוו ישראל לכתוב את דברי התורה באר היטב על האבנים (פסוק ח). בספר יהושע ח, ל—לב סופר על קיום המצוה הזאת, וכן נאמר שם בשלשת הפסוקים הסמוכים (לג—לה), שקיימו את המצוות שנצטוו בהן כאן בפסוק ט והלאה. הפרשה הזאת טעונה הסבר, ומתוך הפסוקים ביהושע מתגבר הקושי שבהם. נביא תחילה את דברי רבותינו זכרונם לברכה. במסכת סוטה לב, א אמרו: "ואחר כך הביאו את האבנים ובנו את המזבח וסדום בסיד וכתבו עליהם את כל דברי התורה... ונטלו את האבנים ובאו ולנו במקומן" ("בגלגל" — רש"י). מתוך לשון המשנה מוכח, שאבני המזבח הן האבנים שעליהן כתבו את התורה. כן משמע גם ביהושע ח, ל—לב, כי מה שאמר הכתוב שם: "ויכתב שם על האבנים", נראה שהוא מוסב על אבני המזבח שנזכרו שם תחילה, שהרי אבנים אחרות לא נזכרו שם כלל. אבל בירושלמי סוטה ז, ה נחלקו תנאים בדבר. וכך איתא שם: "תני על אבני המלון נכתבו, דברי רבי יהודה, רבי יוסי אומר על אבני המזבח נכתבו". זאת אומרת, שלדברי רבי יוסי, "האבנים" שנאמרו ביהושע ח, לה הן אבני המזבח; אבל לדברי רבי יהודה נכתבה התורה על שתים עשרה האבנים שנטלו מתוך הירדן והניחו אותן במלון, כמו שנאמר ביהושע ד, ח (על גודלן הרב של האבנים, ראה סוטה לד, א). לדעת מפרשי הירושלמי, סובר תנא דמתניתין הנ"ל, שאבני המזבח הן אותן האבנים שהניחו במלון. כל הדעות שהבאנו עד כאן (שהן מתלמידי רבי עקיבא) סוברות, שהמעשה הנזכר ביהושע ח, לה והלאה (שנצטוו עליו להלן בפסוק ט והלאה), נעשה זמן קצר אחרי שעברו ישראל את הירדן. אבל במכילתא לדברים (השוה מדרש תנאים עמוד 58) נחלקו בדבר רבי ישמעאל ורבי עקיבא. וזו לשון המכילתא: "ונתתה את הברכה על גריזים וגו' אחר ירושה וישיבה הכתוב מדבר וכו', דברי רבי ישמעאל; רבי עקיבא אומר בכניסתן לארץ הכתוב מדבר וכו'". בירושלמי סוטה ז, ג אמרו להדיא, שלדברי רבי ישמעאל נאמרו ברכות וקללות בהר גריזים ובהר עיבל רק אחרי שבע שנים שכיבשו ושבע שנים שחילקו, אבל את האבנים הקימו מיד לאחר שעברו את הירדן, כמו שנאמר להדיא במקרא. ביהושע ח נזכרו שני המעשים ביחד. אנו נפרש את הפסוקים לפי משמעם, לפעמים כדעה זאת ולפעמים כדעה אחרת הנמצאת בדברי רבותינו, כפי המתאים ביותר לפשוטו של מקרא, כדרך שעשו רוב המפרשים. (א-ג) שלשת הפסוקים כוללים את כלל המצוה, ואילו הפסוקים ד—ח הסמוכים, מפרטים את האופן איך לקיים את המצוה. הרי זה "כלל ופרט", כמו שמצינו פעמים רבות בתורה (למשל מיד בתחילת בראשית, השוה "ישורון" א, 49). המבקרים הטוענים שכפל הדברים שולל את אחדות הפרשה, חלילה, אינם מכירים דרכם של מקראי הקודש, שדבר זה מצוי בהם לרוב, שמתחילה נאמר כלל ואחרי כן פורטו הכתוב. וזקני ישראל – אפשר שכאן נצטרפו הזקנים, שהם נציגי העם, אל משה רבינו באמירת המצוות הבאות, מפני שהזקנים (שהאריכו ימים אחרי יהושע, יהושע כד, לא; שופטים ב, ז) היו אלה שהוטל עליהם לאורך ימים התפקיד לשמור על קיום התורה בישראל, והרי לשם כך ניתנה מצוה זאת. את העם – יפה פירש רש"ר הירש, שכאן הוטל על כל אחד מישראל התפקיד לשמור על התורה ולקיימה. את כל המצוה וגו' – כל מה שנאמר לישראל בערבות מואב, דהיינו כל התורה כולה (כמו שביארנו כבר כמה פעמים), וכן הוא הביטוי גם למעלה ח, א, וכן פירושו אף שם. ביום וגו' – יתכן שפירושו באותו היום ממש, אבל אפשר שפירושו באותה תקופה. אשר... הירדן – רמז הכתוב שיעברו את הירדן בדרך נס, אבל לא אמר כן להדיא, כדי שלא יוודע הדבר לעם אלא סמוך למעשה, אם יהיו ראויים לכך. פשוטו של מקרא הוא, שבאותו היום שעברו את הירדן או סמוך לו הקימו את האבנים שעליהן נכתבה התורה. על כן יש מן המפרשים (רבי יעקב צבי מקלגבורג, רש"ר הירש) האומרים, שאלה הן שתים עשרה האבנים שעליהן נאמר ביהושע ד, ג שנטלו אותן מתוך הירדן והניחו אותן במלון (כדברי רבי יהודה לעיל). אולם שם ד, ז נאמר, שהאבנים ההן לא שימשו אלא לזכרון שמי הירדן נבקעו לפני ארון הברית, ולא לשם כתיבת התורה, השוה אברבנאל. על כן צריכים אנו לומר, שאחרי שעברו את הירדן הקימו עוד אבנים גדולות רבות לשם כתיבת התורה, שסויידו בסיד והובאו להר עיבל. הם נצטוו לעשות זאת מיד אחרי שעברו את הירדן, כדי להתבונן בזה, שלא ניתנה להם הארץ אלא "בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו". ושדת... בשיד – שיד הוא החומר שנקרא גם היום סיד, אבל יש אומרים שהוא גבס (אברבנאל). זאת אומרת, שהכתב לא היה חקוק באבנים, אלא כתוב על רקע לבן (להבדיל, כך נהגו גם המצרים לצפות קירות בנינים או אבנים גדולות בסיד או גבס, ולצייר עליהם תמונות או כתב יתדות. כן מוכיח הנגסטנברג, בייטרגה ב, 464, וביכער ס. או. עגיפ. 89). וכתבת ... דברי התורה – לא פירש הכתוב להדיא את מה יש לכתוב, ונחלקו המפרשים בדבר, כמו שהבאנו את דעותיהם למלה בפרשת המלך יז, יח (קניג בפירושו לדברים מעיר על כך, שחוקי חמורבי הכוללים 232 סעיפים הקדמה ודברי סיום נחקקו כולם באבן בזלת אחת גדולה, 35 סעיפים מהם נמחקו אחרי כן, ואף הנשארים מהם תופסים בתרגומו של ה. ווינקלר 34 עמודי־אוקטאב. והרי כאן לא פירש הכתוב את מספר האבנים הגדולות הללו, ועל כן אין כל תמיהה אם נפרש "דברי התורה" אף על הכמות הגדולה ביותר). בעברך – כלומר אחרי עברך, וכן "בעברכם" שבפסוק הסמוך. נצטוו ישראל לכתוב מיד אחרי שעברו, אף על פי שאי אפשר היה להקים את האבנים בהר עיבל אלא אחרי זמן מה, מפני שמגדת הירדן עד הר עיבל היה מהלך ששים מיל, כמו שאמרו רבותינו בתלמוד במקומות הנ"ל. גם היה צורך בתקופה מסויימת, עד שהספיקו לכתוב את הכל על האבנים. למען אשר תבוא – כלומר למען אשר תהיה ביאתך ביאה קיימת, ותשאר שם. כי על ידי כתיבת התורה על אבנים והקמתן במקום הנראה לכל, העיד העם בפרהסיא שהתורה היא חוק ולא יעבור לעולם ועד, עבור המלכות ועבור כל פרט, וקיום הקבלה הזאת שקבלו עליהם מבטיח להם את אחיזתם הנצחית בארץ הקדושה. (ד) בעברכם – כלומר אחרי עברכם, שהרי הר עיבל היה רחוק מאד מך הירדן, ובפרט מן המקום אשר עברו בו ישראל. לא בא הכתוב אלא לומר, שמצוה להקים את האבנים בהר עיבל בהקדם האפשרי אחרי כניסתם לארץ הקודש. בהר עיבל – השומרונים זייפו דברי אלקים חיים וכתבו "גריזים" במקום "עיבל". נצטיוינו להקים את האבנים בהר עיבל. יתכן שטעם הדבר הוא: הקללה האחרונה משתים עשרה הקללות שנאמרו בהר עיבל היא: "ארור אשר לא יקים את דברי התורה". רבותינו אמרו שפסוק זה הוא כלל, כלומר קללה זאת כוללת את כל האחרות. על ידי הקמת האבנים בהר עיבל קבלו ישראל עליהם להקים תמיד את דברי התורה, כדי שלא תחול עליהם חס ושלום הקללה הכללית הזאת. התורה צוותה להקים את המזבח בהר הצפוני, שהרי גם במשכן ובמקדש קדשי קדשים שחיטתו בצפון. השוה את פירושי לויקרא א, יא. (ה) ובנית שם מזבח וגו' – מבקרי המקרא טענו, כי בספר דברים, בו נאמר פעמים רבות שאסור להקריב בבמות, אין מתקבל על הדעת שתכלל בו מצוה להקים מזבח מבלי להזכיר את המקום אשר יבחר ה', כמו שמצינו בפסוקים רבים. הם מייחסים לשיטתם מקרא זה למקור אחר (כמו שמות כ, כד—כו). אולם כבר הוכחנו למעלה יב, ח—יד, שמפורש הדבר בספר דברים, שהמקום אשר יבחר ה' לא ייבחר אלא אחרי כיבוש וחילוק הארץ בזמן המנוחה, ועד אז מותר לכל אחד לעשות "כל הישר בעיניו" (יב, ח). ולא יתכן כלל שמיד עם הכניסה לארץ נאסרו הבמות. אלא שבשביל אותה תקופה היו צריכים לקבוע מקום מזבח מסויים, שאינו אלא לפי שעה ולא לדורות. אותו הטעם שהביא לידי קביעתו של הר עיבל לאמירת הקללות שנאמרו בספר דברים (יא, כט), אותו הטעם גרם לקביעת המזבח שם. מזבח אבנים וגו' – משמע שאין הכתוב מתכוון ל"אבנים האלה", שנאמרו בפסוק הקודם. זאת אומרת, שלא נכתבה התורה על גבי אבני המזבח. וכן הדעת נותנת, שכן אבנים שלא נפסלו אינן מתאימות לכתיבה, ואפילו אחרי שסויידו. לא תניף וגו' – השוה שמות כ, כב (כה). ברזל – כלומר כלי ברזל. (ו) אבנים שלמות – אבנים שלא נפגמו, דהיינו שלא נפסלו. יחס־ פעול בנוגע לחומר (גק 117). עולות – על ידי כך העידו ישראל, שמעכשו כל חייהם ומעשיהם הם קודש לה' (עיין בספרי לויקרא חלק א, סוף הפרק "ערכם של הקרבנות ומשמעותם"). (ז) שלמים – על ידי כך העידו ישראל, שמעכשו נקראו ריעים למקום (עיין שם). ואכלת וגו' – הקרבת קרבנות ואכילת בשר בשעת כריתת הברית, כמו שמצינו בכריתת הברית שבהר סיני (שמות כד, ה; יא). (ח) וכתבת על האבנים – מתייחס אל האבנים שנזכרו בפסוק ד, ושנה עליו הכתוב מפני חשיבותו, והוסיף עליו שהכתב יהיה "באר היטב", כלומר ברור, כדי שיוכל כל אדם לקוראו. בנוגע לפירוש רבותינו בסוטה לב, א, שהתורה נכתבה בשבעים לשון, ראה למעלה יז, יח—כ בפירושנו.