מתי נאסרו במות?
הקדמה
ציווי כפול
משה פותח את רשימת "הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים" בדברים י"ב–כ"ו בציווי כפול להרוס את מקומות פולחן האלילים בכל ארץ ישראל ולעבוד את ה' רק במקום היחיד הנבחר:
(א) אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לְךָ לְרִשְׁתָּהּ כׇּל הַיָּמִים אֲשֶׁר אַתֶּם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה. (ב) אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת כׇּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ שָׁם הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אַתֶּם יֹרְשִׁים אֹתָם אֶת אֱלֹהֵיהֶם עַל הֶהָרִים הָרָמִים וְעַל הַגְּבָעוֹת וְתַחַת כׇּל עֵץ רַעֲנָן... (ד) לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַה' אֱלֹהֵיכֶם. (ה) כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֵיכֶם מִכׇּל שִׁבְטֵיכֶם לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָּׁמָּה. (ו) וַהֲבֵאתֶם שָׁמָּה עֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם וְאֵת מַעְשְׂרֹתֵיכֶם וְאֵת תְּרוּמַת יֶדְכֶם וְנִדְרֵיכֶם וְנִדְבֹתֵיכֶם וּבְכֹרֹת בְּקַרְכֶם וְצֹאנְכֶם.
מיד אחר כך, משה חוזר כמעט בדיוק על אותן הוראות:
(ח) לֹא תַעֲשׂוּן כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ עֹשִׂים פֹּה הַיּוֹם אִישׁ כׇּל הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו. (ט) כִּי לֹא בָאתֶם עַד עָתָּה אֶל הַמְּנוּחָה וְאֶל הַנַּחֲלָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ. (י) וַעֲבַרְתֶּם אֶת הַיַּרְדֵּן וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֵיכֶם מַנְחִיל אֶתְכֶם וְהֵנִיחַ לָכֶם מִכׇּל אֹיְבֵיכֶם מִסָּבִיב וִישַׁבְתֶּם בֶּטַח. (יא) וְהָיָה הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֵיכֶם בּוֹ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם שָׁמָּה תָבִיאוּ אֵת כׇּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם עוֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם מַעְשְׂרֹתֵיכֶם וּתְרֻמַת יֶדְכֶם וְכֹל מִבְחַר נִדְרֵיכֶם אֲשֶׁר תִּדְּרוּ לַה'.
מדוע משה חוזר על הציווי? האם החלק השני מוסיף מידע חדש, או שההצהרה היא רק לשם הדגשה?1
מתי ואיפה?
מקבוצת הפסוקים הראשונה נראה כי המצווה חלה מיד עם הכניסה לארץ ישראל, אך היחידה השנייה מציינת גם את התנאי "וְהֵנִיחַ לָכֶם מִכׇּל אֹיְבֵיכֶם מִסָּבִיב וִישַׁבְתֶּם בֶּטַח".2 האם מצב זה של ביטחון מכל אויבי ישראל התקיים כבר בזמן כיבוש יהושע3 או רק בשלב מאוחר יותר בתקופת דוד ושלמה?4 כמו כן, אחרי שאיסור הבמות נכנס לתוקף, האם הוא נשאר לנצח, או שהוא התבטל בתקופות שבהן ישראל כבר לא "ישב בטח"?
מקרים היסטוריים
ספרי הנביאים המוקדמים מזכירים מספר מקרים בהם דמויות כמו גדעון, מנוח, שמואל, ודוד הקריבו קרבנות לה' מחוץ למשכן. בחלק מהמקרים, הם עשו זאת בעקבות ציווי מפורש מה'. כיצד ניתן ליישב את המקרים הללו עם האיסור שמופיע בתורה?