Who Sold Yosef/2/he

מי מכר את יוסף?

גישות פרשניות

סקירה

סיפור מכירת יוסף מתמקד בפעולותיהם של שני אחים - ראובן ויהודה , ובארבע קבוצות זרים - ישמעלים, מדינים, מדנים ומצרים. הפרשנים חלוקים בהבנת אופי היחסים בקרב האחים ובקרב הקבוצות השונות, והקשרים ביניהם. לשאלה זו השלכות נרחבות הן לשחזור רצף האירועים בפרק, והן לעמידה על טיבם של האחים.

The story of Yosef's sale focuses on the actions of two brothers – Reuven and Yehuda, and four groups of foreign nationals – Yishmaelites, Midianites, Medanites, and Egyptians. Commentators disagree about the internal relationships among both the brothers and the foreign parties, and the extent of the interaction between them. This has significant consequences for reconstructing the sequence of events in this episode as well as evaluating the brothers' character.

על פי בראשית רבה, האחים מכרו את יוסף כאיש אחד, וראובן היה המתנגד היחיד למעשה. בנוסף מתוארות קבוצות זרים רבות, בלתי תלויות, ומספר עסקאות, וכך מכירת יוסף לישמעלים ע"י האחים היא רק הראשונה בסדרת מכירות. מנגד, לפי ר' יוסף בכור היו האחים מפולגים בין סיעותיהם של ראובן ושל יהודה, ואילו קבוצות הזרים נכללו כולן בשיירה אחת. לדעתו, מחצית מהאחים מכרו את יוסף למכלול של זרים שהמשיכו והביאו אותו למצרים. לבסוף, הרשב"ם מציג את האחים, ובכללם ראובן, כישות אחת שלא היתה האחראית למכירת יוסף. הוא מציע שהמכירה התבצעה בין קבוצות הזרים לבין עצמן.  
Bereshit Rabbah views the brothers as acting in unison to sell Yosef, with Reuven being the lone holdout. It also maintains that there were numerous unrelated groups of foreigners and multiple transactions, with the brothers' sale to the Yishmaelites being merely the first in a series. In contrast, R. Yosef Bekhor Shor portrays the brothers as divided between the two factions of Reuven and Yehuda, and the foreign nationals as all being part of the same caravan. According to him, half of the brothers sold Yosef to the foreign conglomerate which then proceeded to take him to Egypt. Finally, Rashbam presents all of the brothers including Reuven as one entity which was not responsible for Yosef's sale. He posits that the transaction was instead conducted between the different foreign groups themselves.

All of the Brothers (Except for Reuven) Sold Yosef כל האחים (חוץ מראובן) מכרו את יוסף

אחי יוסף הם אלה שמכרו אותו, אבל ראובן היה במקום אחר בעת המכירה¹. 
Yosef's brothers were the ones who sold him, but Reuven was elsewhere when the sale occurred.²

מקורות:

בראשית רבה³, תנחומא (בובר)⁴, תרגום המיוחס ליונתן, רש״י⁵, אבן עזרא, רבינו תם, רד״ק, ר׳ אברהם בן הרמב״ם, רמב״ן, מעשי ה׳

 Bereshit Rabbah84:884:15Vilna 84:19Albeck 84:1984:22About Bereshit Rabbah,⁶ Tanchuma (Buber)Vayeshev 13About Tanchuma (Buber),⁷ Targum Pseudo-JonathanBereshit 37:28-29About Targum Pseudo-Jonathan, RashiBereshit 37:3Bereshit 37:28Bereshit 37:29About R. Shelomo Yitzchaki,⁸Ibn EzraBereshit 37:25Bereshit 37:28About R. Avraham ibn Ezra, R. TamMS Dresden 399About R. Tam, RadakBereshit 37:28About R. David Kimchi, R. Avraham b. HaRambamBereshit 37:28About R. Avraham Maimonides, RambanBereshit 37:25Bereshit 45:27About R. Moshe Nachmanides, Ma'asei HashemMa'asei Avot 35About R. Eliezer Ashkenazi

"וַיִּמְשְׁכוּ, וַיַּעֲלוּ... וַיִּמְכְּרוּ" – גישה זו נחלקת לפרשנויות שונות לגבי האופן בו מתייחסים שלושת הפעלים האלה למדינים, שהוצגו בתחילת הפסוק ("וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים"):
This approach subdivides into differing interpretations of how these three
verbs relate to the Midianites who were introduced at the beginning of the verse ("וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים"):

• לדעת רש"י, כל שלושת הפעלים אינם קשורים למדינים, אלא מוסבים על האחים שהופיעו כנושא בפסוקים הקודמים. האחים משכו והעלו את יוסף מהבור, ואז מכרו אותו לישמעלים ממש כפי שתכננו. עם זאת, עמדה זו בעייתית כיון שהופעת המדינים בתחילת הפסוק נדמית לפתע מיותרת ושלא במקומה⁹.
• According to Rashi, all three verbs are unconnected to the Midianites, butrather refer back to the brothers who were the subject of the previous verses. The brothers pulled and raised Yosef from the pit and then sold him to the Yishmaelites precisely as they had planned. This position, though, is problematic, as the mention of the Midianites at the beginning of the verse becomes seemingly irrelevant and out of place.¹⁰
• לעומתו, מעשי ה'¹¹ מציע שאמנם האחים מכרו את יוסף לישמעלים, אך היו אלה המדינים, בתפקיד הסבלים והמתווכים במכירה, שהעלו את יוסף מהבור. עמדה זו מסבירה בנקל את את הזכרת המדינים בתחילת הפסוק, שכן הם נושא הפעולות הנזכרות מיד.
• In contrast, the Ma'asei Hashem¹² suggests that though the brothers are the ones who sold Yosef to the Yishmaelites, it was the Midianites, playing the role of porters and intermediaries in the sale, who pulled him out of the pit. This proposal easily explains the mention of the Midianites in the first clause of the verse, as they are the subject of what follows.

Yishmaelites and Midianites ישמעאלים ומדינים

• נפרדים אבל שווים - בבראשית רבה מוצגות שתי הקבוצות הללו כקבוצות סוחרים נפרדות.¹³ הישמעאלים קנו את יוסף מהאחים, והמדינים בתורם קנו אותו מהישמעאלים ומכרו אותו במצרים.¹⁴ 
• Separate and equal – Bereshit Rabbah understands these to be two totally separate groups of merchants.¹⁵ The Yishmaelites bought Yosef from the brothers, and the Midianites subsequently bought him from the Yishmaelites and then marketed him in Egypt.¹⁶
• נפרדים ולא שווים - גם רבנו תם ומעשי ה' רואים בהן שתי קבוצות מובחנות, אך מציעים שהמדינים משמשים במתווכים בעסקת המכירה הנערכת בין האחים לבין הישמעאלים.¹⁷ 
• Separate but unequal – R. Tam and the Ma'asei Hashem also view them as two distinct groups, but suggest that the Midianites played the role of middlemen in facilitating the sale of Yosef by the brothers to the Yishmaelites.¹⁸
• שיירה אחת - לעומתם, האבן עזרא¹⁹, ר' אברהם בן הרמב"ם והרמב"ן מפרשים שהם היו בני שיירה אחת.
• Same caravan – On the other hand, Ibn Ezra,²⁰ R. Avraham b. HaRambam, and Ramban maintain, that they were part of the same caravan.
  • אבן עזרא טוען שיש כאן שני שמות לקבוצה אחת,²¹ איך אינו מסביר מדוע לעתים מופיע שם אחד ולעתים האחר.
  • Ibn Ezra asserts that these are simply two names for one group of people,²² but does not explain why sometimes they are referred to in one way and sometimes in another.
  • רמב"ן, לעומתו, שהישמעאלים היו חמרי הגמלים,²³ ואילו המדינים היו בעלי העבדים.²⁴ 
  • Ramban, in contrast, suggests that the Yishmaelites were the camel drivers²⁵ while the Midianites were the slave owners.²⁶
  • דעת ר' אברהם בן הרמב"ם ממוקמת בין הקצוות, כאשר הוא טוען שהישמעאלים והמדינים היו שתי קבוצות מובחנות באותה שיירה, אך מציע ששמותיהן מתחלפים לעתים כיון שיש להם שושלת משותפת ומאפיינים משותפים.²⁷ 
  • R. Avraham b. HaRambam's position is some place in the middle as he proposes that both the Yishmaelites and Midianites were distinct members of the caravan, but maintains that their names are sometimes interchanged as they shared a common lineage and features.²⁸

Midianites and Medanites מדינים ומדנים

• קבוצות מובחנות - נראה²⁹ כי על פי בראשית רבה היו שתי קבוצות שונות. ר' אברהם בן הרמב"ם מציע גם הוא שאלה שתי אומות מובחנות, אך הקבוצות היו שייכות לשיירה אחת. 
• Distinct – It appears³⁰ that Bereshit Rabbah understands them to be two different groups. R. Avraham b. HaRambam also maintains that they were two distinct peoples, but says they were part of the same caravan.
• קבוצות זהות - מרבית פרשני ימי הביניים³¹ מזהים את המדנים והמדינים אלה עם אלה.³² 
• Identical – Most of the medieval commentators³³ identify the Midianites and Medanites with one another.³⁴

How many sales? כמה מכירות?

• שתיים - רוב הפרשנים הללו סבורים שהיו רק שתי עסקאות: בין האחים לבין שיירת השימעאלים,³⁵ ובין הישמעאלים לפוטיפר. 
• Two – Most of these commentators maintain that there were only two sales: by the brothers to the caravan of Yishmaelites³⁶ and by the Yishmaelites to Potiphar.
• שלוש - מדרש תנחומא (בובר)³⁷ ורש"י לבראשית ל"ז:כ"ח³⁸ מציעים שהיו בסך הכל שלוש מכירות: אחי יוסף מכרו אותו לישמעאלים, הישמעאלים מכרו אותו למדינים או למדנים, והמדנים או המדינים מכרו אותו לפוטיפר. 
• Three – Tanchuma (Buber)³⁹ and Rashi on Bereshit 37:28⁴⁰ assert that there were was a total of three sales: Yosef's brothers sold him to the Yishmaelites, the Yishmaelites sold him to the Medanites or Midianites,⁴¹ and the Medanites or Midianites sold him to Potiphar.
• ארבע או חמש: ר' יודן ור' חונה בבראשית רבה נוקטים בעמדה הקיצונית לפיה יוסף נמכר ארבע או חמש פעמים, ובה/כאשר  כל קבוצה (או כמעט כל קבוצה) המוזכרת בכתוב משתתפת בשרשרת העסקאות⁴².
• Four or five – R. Yudan and R. Chona in Bereshit Rabbah84:22About Bereshit Rabbah take the extreme position that Yosef was sold four or five times, with every (or almost every) group mentioned in the story participating in the series of transactions.⁴³

הפתעתו של ראובן - Reuven's surprise – רש"י מפרש שראובן לא היה עם האחים בעת המכירה, ולפיכך הופתע מהיעדרו של יוסף בשובו אל הבור. רש"י מציע שראובן היה עסוק בכפרה על חטאו עם בלהה (בראשית ל"ה:כב),⁴⁴ או ששב הביתה לשרת את אביו.⁴⁵ רד"ק, לעומתו, מציע שראובן רק הלך לרעות את צאנו במקום אחר⁴⁶ כאשר התכנית למכירת יוסף נהגתה ובוצעה. 
Rashi asserts that Reuven was not with the brothers during the sale, and hence was surprised when he returned to the pit to find Yosef missing. Rashi suggests that Reuven was either busy atoning for his sin with Bilhah (Bereshit 35:22),⁴⁷ or that he had returned home to serve his father.⁴⁸ Radak, though, suggests that Reuven had simply gone to graze his sheep in a different location⁴⁹ when the plan to sell Yosef was hatched and implemented.

סיפור כיסוי - The cover-up – לפי עמדה זו, יתכן שהאחים גיבשו סיפור כיסוי רק לאחר שובו של ראובן, כיון שמטרתם האמתית היתה להבטיח שראובן לא מסתבך בצרות. לחלופין, רק כאשר הם רואים את מצוקתו הם מבינים כמה אבל יהיה אביהם למשמע הבשורה. 
This position might suggest that the brothers first conceived of a cover-up only after Reuven returned, because their real goal was simply to ensure that Reuven did not get into trouble. Alternatively, only after seeing his distress did they realize how upset their father would be.

"וַיִּשְׁמְעוּ אֶחָיו" – בתגובה להצעה של יהודה למכור את יוסף, הפסוק מציין רק שהאחים "שמעו". רש"י מציע שמשתמעת מכך הסכמתם.⁵⁰ 
In response to Yehuda's proposal to sell Yosef, the verse tells us that "the brothers heard." Rashi maintains that this implies consent.⁵¹

"וְאָחִיו מֵת" – רש"י מציע שכאשר יהודה אומר זאת ליוסף, הוא משקר, מתוך פחד לחשוף בפני השליט המצרי שאחיו נמכר.⁵² 
Rashi suggests that when Yehuda says this to Yosef, he is lying, fearful of telling the vizier of Egypt that his brother had been sold.⁵³

"אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה" – פסוק זה משקף בבירור את אמונתו של יוסף שהאחים היו הקבוצה שמכרה אותו, ויש בכך חיזוק לעמדה זו.
At face value, this verse reflects Yosef's belief that his brothers were the party which sold him, and it supports this approach.

האם יעקב מגלה את האמת? Did Yaakov ever find out? רמב״ן טוען שמעולם לא נודע ליעקב שהאחים מכרו את יוסף, והוא חשב שאחרים חטפו את יוסף ומכרו אותו. לפי עמדה זו, האחים אינם דוברי אמת בבראשית נ:טז-יז בטענתם שיעקב שלח ליוסף בקשה (לאחר מותו) שיסלח לאחיו (ראו גם רד"ק ורלב"ג שם). לעומת זאת, שד״ל מצטט את דעת ר' מדרכי מורטארה לפיה יעקב בודאי היה מודע לתפקידם של האחים במכירת יוסף, אחרת לא היתה ההודעה ששלח ליוסף מהימנה. 
RambanBereshit 45:27About R. Moshe b. Nachman contends that Yaakov never became aware that the brothers sold Yosef, but rather thought that others had abducted Yosef and sold him.  According to this, the brothers are not telling the truth in Bereshit 50:16-17 when they claim that Yaakov arranged for a message be delivered to Yosef (after Yaakov's death) requesting that Yosef forgive his brothers (see also Radak and Ralbag there). In contrast, ShadalBereshit 49:23About R. Shemuel David Luzzatto cites the opinion of R. Mordechai Mortara that Yaakov must have been aware of the brothers' role in Yosef's sale, or else the message to Yosef would not have been credible.

האם בנימין מגלה את האמת? Does Binyamin ever find out? שד״ל מציע שבנימין מעולם לא גילה את הסיפור האמתי. הוא מסביר שכאשר יוסף חושף את זהותו בפני האחים כ"יוֹסֵף אֲחִיכֶם אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם... מִצְרָיְמָה", בנימין היה מחוץ לטווח שמיעה. הוא מצביע על כך שרגע לפני החשיפה, מבקש יוסף מהאחים בלבד "גְּשׁוּ נָא אֵלַי",⁵⁴ כדי שבנימין לא ישמע את הנאמר.⁵⁵ 
 ShadalBereshit 45:4About R. Shemuel David Luzzatto suggests that Binyamin may have never learned the true story.  He explains that when Yosef revealed himself to the brothers as "Yosef whom you sold to Egypt" Binyamin was not within hearing range.  He points out that immediately beforehand, Yosef said to the brothers, "גְּשׁוּ נָא אֵלַי", asking them alone to come close,⁵⁶ so that Binyamin would not overhear.⁵⁷

רק חלק מהאחים מכרו את יוסף Only Some of the Brothers Sold Yosef

קבוצת אחת מאחי יוסף (בהנהגת יהודה) מכרה את יוסף, בעוד קבוצה אחרת (בהנהגת ראובן) לא כנחה שם ולא השתתפה במכירה. 
One group of Yosef's brothers (led by Yehuda) sold Yosef, while another group of the brothers (headed by Reuven) were not present and did not participate.

מקורות: R. Yosef Bekhor ShorBereshit 37:25-30About R. Yosef Bekhor Shor ר׳ יוסף בכור שור

ראובן יצא לצהריים Reuven out to lunch – לדעת ר' יוסף בכור שור, האחים אכלו במשמרות.⁵⁸ בעוד הקבוצה של יהודה אכלה צהריים ("וַיֵּשְׁבוּ לֶאֱכָל לֶחֶם"), הקבוצה של ראובן השגיחה על הכבשים.⁵⁹ כך ראובן וכל חברי הקבוצה שלו לא היו מודעים כלל הן להצעה של יהודה והן למכירה עצמה.⁶⁰ 
According to R. Yosef Bekhor Shor, the brothers dined in shifts.⁶¹ While Yehuda's group ate lunch ("וַיֵּשְׁבוּ לֶאֱכָל לֶחֶם"), Reuven's group was tending to the sheep.⁶² Thus, Reuven and his entire group of brothers were completely unaware of both Yehuda's proposal and the sale itself.⁶³

"וַיִּשְׁמְעוּ אֶחָיו" – על פי ר' יוסף בכור שור, מונח זה מרמז לא רק שהאחים שמעו והסכימו, כי אם שהוציאו לפועל את תכניתו של יהודה ("ויעשו כן"). 
According to R"Y Bekhor Shor, this term implies not just hearing and consent, but also implementation ("ויעשו כן") of Yehuda's plan.

"וַיִּמְשְׁכוּ, וַיַּעֲלוּ... וַיִּמְכְּרוּ" – יהודה ומשלחת האחים שלצדו הם נושאי הפועל "וימכרו". עם זאת, אין זה ברור האם אחי יוסף הם אלה שמשכו והעלו את יוסף מהבור, או שעשו זאת הקונים.⁶⁴  
Yehuda and his contingent of brothers are the subject of the verb "וַיִּמְכְּרוּ". It is unclear, though, whether the brothers also raised and pulled Yosef out of the pit, or if the buyers did that.⁶⁵

"אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה" – ר' יוסף בכור שור מוכיח מפסוק זה שהאחים היו האחראים למכירה. 
R"Y Bekhor Shor proves from this verse that the brothers were responsible for the sale.

ישמעאלים, מדינים ומדנים Yishmaelites, Midianites, and Medanites – ר' יוסף בכור שור מציע שכל שלוש הקבוצות האלה נדדו בשיירה אחת, כיון שכולם קרובים בהיותם צאצאי הגר וקטורה, פילגשי אברהם. כיון שכולם שייכים לקבוצה רחבה אחת, השמות השונים משמשים חליפות בכתוב.⁶⁶ 
R"Y Bekhor Shor suggests that these three groups were all traveling together in one caravan, as they were related to each other, all being descendants of Avraham's concubines, Hagar and Keturah. As they were essentially all part of one broader population, the different names are used interchangeably in the text.⁶⁷

כמה מכירות? How many sales? יוסף נמכר רק פעמיים. האחים מכרו אותו לשיירת הישמעאלים-מדינים-מדנים המשולבת, שמכרו אותו בתורם לפוטיפר. 
Yosef was sold only twice. The brothers sold him to the combined Yishmaelite / Midianite / Medanite caravan, who then resold him to Potiphar.

"וְאָחִיו מֵת" – ר' יוסף בכור שור לא מפרש פסוק זה ישירות, אך הוא יכול היה לקבוע, כמו רש"י לעיל, שיהודה שיקר, או שסבר שיוסף היה חשוב כמת. 
R"Y Bekhor Shor does not comment on this verse, but he could maintain, like Rashi above, that Yehuda was simply lying, or that he thought Yosef was as good as dead.

מדוע יוסף מעולם לא יצר קשר עם יעקב? Why Yosef never sent to Yaakov? ר' יוסף בכור שור⁶⁸ מסביר שבעת המכירה, האחים הכריחו את יוסף להשבע שהוא לעולם לא יחשוף את זהותו או יצור קשר עם יעקב.⁶⁹ 
R"Y Bekhor Shor⁷⁰ explains that when the brothers sold Yosef, they forced him to take an oath that he would never reveal his identity or communicate with Yaakov.⁷¹

אף אחד מהאחים לא מכר את יוסף None of the Brothers Sold Yosef

אחי יוסף אמנם תכננו למכור אותו, אך הם לא הספיקו לעשות זאת, כיון שהמדינים מנעו זאת מהם בכך שהקדימו אותם וחטפו את יוסף מהבור. 
While Yosef's brothers planned on selling him, they never actually succeeded in doing so, as the Midianites preempted them by abducting Yosef from the pit.

מקורות: רשב"םBereshit 37:28Bereshit 37:36Bereshit 42:21Bereshit 42:28Bereshit 45:24About R. Shemuel b. Meir,⁷² ר' יהודה החסידBereshit 37:28Moshav Zekeinim Bereshit 37:28About R. Yehuda HeChasid,⁷³ חזקוניBereshit 37:28About R. Chizkiyah b. Manoach, ר' עזריה פיג'וBinah LaIttim 57About R. Azariah Figo, שד"ל ובן דודוBereshit 37:28Bereshit 37:29Bereshit 37:36Bereshit 42:22About R. S.D. Luzzatto, מלבי"םBereshit 37:27-29Bereshit 37:36About R. Meir Leibush Weiser

"וַיִּמְשְׁכוּ, וַיַּעֲלוּ... וַיִּמְכְּרוּ" – לפי גישה זו, הנושא של כל הפעלים הללו הוא המדינים, כיון שהם הנושא המפורש בתחילת הפסוק ("וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים").‎⁷⁴

התכנית המקורית The original plan

• מרבית הפרשנים הללו טוענים שהאחים התכוונו למכור את יוסף לישמעאלים, אך תכניתם השתבשה כאשר המדינים הקדימו אותם.⁷⁵ 
• ר' עזריה פיג'ו והמלבי"ם מתקדמים צעד נוסף. הם מציעים שיהודה מעולם לא התכוון שהאחים עצמם ימכרו את יוסף - הוא שכנע את האחים לעזוב את אזור הבור על מנת שהישמעאלים ימצאו את יוסף הנטוש וימכרו אותו לעבד ביזמתם.⁷⁶

"וַיִּשְׁמְעוּ אֶחָיו" – בן דודו של שד"ל והמלבי"ם מפרשים שכל⁷⁷ האחים הביעו את הסכמתם, אך לא הוציאו לפועל את תכניתם.
Shadal's cousin and Malbim interpret literally that all⁷⁸ of the brothers agreed, but did not yet act on their plan.

הפתעתו של ראובן Reuven's surprise – לפי שד"ל ומלבי"ם, ראובן נמצא עם יתר האחים כאשר הם מתכננים את המכירה, אך ממהר לחזור אל הבור להציל את יוסף לפני שהתכנית תספיק להתממש, ושם מוצא את הבור ריק. ראובן, אם כן, הוא לא האחרון כי אם הראשון מבין האחים לגלות שיוסף נעלם.⁷⁹ כאשר הוא חוזר לאחיו, הם המומים כמותו,⁸⁰ וכולם מסיקים שיוסף נטרף בידי חית בר. 
According to Shadal and Malbim, Reuven is with the brothers when they plan the sale, but hastily returns to the pit to save Yosef before the plan could be implemented, only to find the pit empty. Reuven is thus not the last, but rather the first, to discover that Yosef is missing.⁸¹ When he returns to his brothers, they are just as astonished as he is,⁸² and they all conclude that Yosef must have been devoured by a wild animal.

"וְאָחִיו מֵת" – קביעתו זו של יהודה מאוחר יותר מובנת בקלות לאור העובדה שהאחים האמינו באמת ובתמים שיוסף מת. בנוסף, שד"ל מציין שמילותיו של ראובן "וְגַם דָּמוֹ הִנֵּה נִדְרָשׁ" יכולות להתפרש באופן דומה. 

ללא סיפור כיסוי No cover-up – התכניות מה לספר ליעקב נדונו רק אחרי התגלית של ראובן, כיון שעד אז לא ידע אף אחד מהאחים שיוסף נעדר. חזקוני מוסיף שכיון שגם האחים עצמם האמינו שיוסף נהרג במלתעות חית טרף, הטבילה של כתונת יוסף בדם לא נועדה להונות את יעקב (אלא נסיון להעניק לו מעין סגירת מעגל).⁸³
The plans for what to tell Yaakov are discussed only after Reuven's discovery because until then none of the brothers were aware that Yosef was missing. Chizkuni adds that, as the brothers themselves believed that a wild animal consumed Yosef, their dipping of Yosef's tunic in blood was not intended to deceive Yaakov (but was merely an attempt to give him closure).⁸⁴

לא מחפשים את יוסף No search for Yosef – חזקוני ובן דודו של שד"ל מסבירים שלמרות שהאחים התחרטו על מעשיהם וניסו לנחם את יעקב, הם לא חפשו את יוסף כיון שעובדת מותו היתה מסקנה מתבקשת.⁸⁵
Chizkuni and Shadal's cousin explain that although the brothers regretted their intended actions and tried to console Yaakov, they did not search for Yosef, because it was a foregone conclusion that he was dead.⁸⁶

אופים של אחי יוסף Yosef's brothers' character – בן דודו של שד"ל מציין מפורשות שהנוקט בגישה זו מצמצם את חטאם של האחים - "כי בני יעקב שבטי יה אשר בחר לסגולתו אינם רשעים מתכונת נפשם הרעה", ומסב אותו לנפילה רגעית עליה הם מתחרטים מיד: "ואף אם ברגע קטון חטאו מסיבת הקנאה והשנאה, כי הלא דרך אנוש למעול, אינם עומדים ח"ו במרדם, וקל מהרה יכירו חטאם וינחמו על כל אשר עשו, ויטרחו בכל יכלתם להינקות ממנו". אחרים הציעו גם שגישה זו עשויה להיות מונעת ע"י הפולמוס האנטי-נוצרי.⁸⁷ 
Shadal's cousin explicitly states that taking this approach mitigates the brothers' sin – "כי בני יעקב שבטי יה אשר בחר לסגולתו אינם רשעים מתכונת נפשם הרעה", and transforms it into a temporary lapse for which they immediately repented: "ואף אם ברגע קטון חטאו מסיבת הקנאה והשנאה, כי הלא דרך אנוש למעול, אינם עומדים ח"ו במרדם, וקל מהרה יכירו חטאם וינחמו על כל אשר עשו, ויטרחו בכל יכלתם להינקות ממנו". Others have also suggested that this approach may be motivated by anti-Christian polemics.⁸⁸

ישמעאלים, מדינים ומדנים Yishmaelites, Midianites, and Medanites – גישה זו מניחה שהמדינים והימעאלים הם שתי קבוצות נפרדות, כאשר המדינים הם המוכרים המקוריים והישמעאלים הקונים המקוריים.⁸⁹ הגישה מתפצלת בשאלה מהי מערכת היחסים בין המדנים לשתי הקבוצות הללו:
This approach assumes that the Midianites and Yishmaelites are two distinct groups of people, with the Midianites being the original salesmen and the Yishmaelites the original purchasers.⁹⁰ The approach subdivides, though, regarding the relationship of the Medanites to these two groups:

• רשב"ם ובן דודו של שד"ל  מזהים את המדנים עם הישמעאלים, כאשר בן דודו של שד"ל אף מציע שכל צאצאיו של אברהם (מלבד שושלת יצחק) מכונים ישמעאלים. כך הם נמנעים מהסתירה בין ל"ז:לו לבין ל"ט:א. 
• Rashbam and Shadal's cousin identify the Medanites as the Yishmaelites, with Shadal's cousin suggesting that all of the sons of Avraham (besides Yitzchak's line) can be referred to as Yishmaelites. This is how they eliminate the contradiction between 37:36 and 39:1.
• בניגוד לכך, שד"ל ומלבי"ם מזהים את המדנים עם המדינים. הם מציעים שעל פי ל"ז:לו המדנים לא הביאו פיזית את יוסף למצרים (שכן זוהי סתירה לל"ט:א), אך הם מכרו את יוסף לעבר מצרים (כלומר,בכוונה שיגיע למצרים).⁹¹ לחלופין, הפסוק עשוי להצביע פשוט על חלקם המרכזי של המדינים בהגעת יוסף למצרים, בכך שהם אלה שהוציאו אותו לראשונה מהבור. 
• Shadal and Malbim, in contrast, identify the Medanites with the Midianites. They propose that 37:36 is not saying that the Medanites physically brought Yosef to Egypt (as that would contradict 39:1), but that they sold Yosef towards Egypt (ie. with the intent that he arrive in Egypt).⁹² Alternatively, the verse might simply mean that the Midianites were the main cause of Yosef's going to Egypt, as they were the ones who originally drew him from the pit.

כמה מכירות? How many sales? לפי גישה זו היו שתי מכירות בלבד. המדינים גנבו את יוסף מהבור ומכרו אותו לישמעאלים, שבתורם מכרו אותו לפוטיפר. 
According to this approach, there were only two sales. The Midianites stole Yosef from the pit and sold him to the Yishmaelites who, in turn, sold him to Potiphar.

"אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה" – מה חשב יוסף? What did Yosef think?  – רשב"ם מסביר שלמרות שהאחים לא מכרו את יוסף בפועל, כיון שמעשיהם הם שהובילו למכירה, הם נחשבים כאילו מכרו אותו.⁹³ בן דודו של שד"ל מוסיף שיוסף עצמו הניח בטעות שהאחים מכרו אותו למדינים, והם הגיעו אל הבאר לקחת ממנה את שללם.⁹⁴ 
Rashbam explains that while the brothers did not actually sell Yosef, since their actions resulted in his sale, it is considered as if they sold him.⁹⁵ Shadal's cousin adds that it is also possible that Yosef himself mistakenly assumed that the brothers had sold him to the Midianites who had then proceeded to claim their purchase from the well.⁹⁶

"כִּי גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים" – בן דודו של שד"ל קורא את המלים הללו של יוסף כהתייחסות למדינים שגנבו אותו מהבור. מאידך, שד"ל סבור שיוסף מתייחס לאחים שגנבו אותו מיעקב, וקביעה זו משקפת רק את ההנחה המוטעית שלו שאחיו מכרו אותו. 
Shadal's cousin reads these words of Yosef as a reference to the Midianites stealing him from the pit. Shadal, though, thinks that Yosef is referring to his brothers stealing him from Yaakov, and that this statement merely reflects Yosef's own erroneous assumption that his brothers had sold him.

מדוע יוסף יצר קשר עם יעקב? Why Yosef never sent to Yaakov? ר' יוסף בכור שור מצביע על כך שזוהי שאלה הקשה ביותר לישוב על פי גישתו של רשב"ם, כיון שלפיה יוסף אפילו לא נמכר בידי אחיו.⁹⁷
R"Y Bekhor Shor notes that Rashbam's approach has the greatest difficulty explaining why Yosef did not send to his father, given the fact that he had not even been sold by his brothers.⁹⁸

ברכות יעקב Yaakov's Blessings – בניגוד לפרשנים אחרים, רשב״םבראשית מ"ט:ט'בראשית מ״ט:כ״ג קובע שאף אחת מברכותיו של יעקב בבראשית מ"ט אינה מתייחסת למכירת יוסף בידי האחים. לפיכך, רשב"ם בוחר לפרש את הפסוק "וַיְמָרְרֻהוּ וָרֹבּוּ וַיִּשְׂטְמֻהוּ בַּעֲלֵי חִצִּים" בהתייחס לאשת פוטיפר שנסתה להרע ליוסף, ולא לאחים. ראו גם שד״ל המציין שדעתו מתיישבת עם דעת רשב"ם שהאחים אינם אלה שמכרו את יוסף.⁹⁹ להעמקה בקריאה של הרשב"ם את ברכת יוסף, ראו ברכת יעקב ליוסף. 
In contrast to other exegetes, RashbamBereshit 49:9Bereshit 49:23אודות About R. Shemuel b. Meir maintains that none of Yaakov's blessings in Bereshit 49 make reference to the brothers' sale of Yosef.  Thus, Rashbam opts to interpret "וַיְמָרְרֻהוּ וָרֹבּוּ וַיִּשְׂטְמֻהוּ בַּעֲלֵי חִצִּים" as referring to Mrs. Potiphar's attempts to harm Yosef, rather than the brothers.  See also ShadalBereshit 49:23About R. Shemuel David Luzzatto who notes that this position could be consistent with Rashbam's view that the brothers were not the ones who sold Yosef.¹⁰⁰  For elaboration on Rashbam's reading of the blessing to Yosef, see Yaakov's Blessing of Yosef.

מה חשב יעקב? What did Yaakov think?  שד"ל בראשית מ״ט:כ״גאודות ר' שמואל דוד לוצאטומציע שעל פי הרשב"ם יתכן שיעקב מעולם לא ידע על שנאת האחים ליוסף, אלא הניח (בצדק) שיוסף נחטף ונמכר בידי קבוצה אחרת. עם זאת שד"ל עצמו, במהדורת הדפוס המאוחרת יותר של פירושו,¹⁰¹ טוען שיעקב הניח (שלא בצדק) שהאחים היו האחראים הישירים למכירה.¹⁰² 
ShadalBereshit 49:23About R. Shemuel David Luzzatto suggests that, according to Rashbam, it is possible that Yaakov never knew even of the brothers' hatred of Yosef, but rather assumed (correctly) that Yosef had been abducted and sold by a different party.  Shadal himself, though, in the later printed editions of his commentary,¹⁰³ contends that Yaakov assumed (incorrectly) that the brothers had been directly responsible.¹⁰⁴

¹ גם בנימין נעדר, כיון שהיה צעיר בהרבה ונשאר בבית עם יעקב.

² Binyamin was also not present, as he was much younger and at home with Yaakov.

³ ישנם עדי נוסח סותרים של בר"ר פ"ד:ח ופ"ד:כ"ב בשאלה האם מופיעה המילה "מדנים" או "מדינים", ולהכרעה ביניהם השלכה ישירה על הבנת עמדתו. ראו גם שאלה דומה העולה ביחס לרש"י בהמשך. 
There are conflicting textual witnesses as to whether Bereshit Rabbah 84:8 and 84:22 read "מדיינים" or "מדנים", and this has important ramifications for understanding its position. See also below for the similar question regarding the text of Rashi.

⁴ ראו גם גרסה ברורה מעט יותר של התנחומא המצוטטת במנחת יהודה בפי ר' אליקים. 

⁵ הבנה מדויקת של פרטי דעת רש"י תלויה במידה רבה בשחזור הנוסח המדויק של פירושו לבראשית ל"ז:ג ול"ז:כ"ח (ראו לעיל דיון בשאלה דומה ביחס לבראשית רבה), ובהבנת מערכת היחסים בין שני פירושים אלה, הסותרים לכאורה (ראו גם בהערות לקמן). ברוב הדפוסים מופיעה המלה "מדינים" בשני הפירושים - ל"ז:ג ול"ז:כ"ח. בהתאם לכך, יתכן כי רש"י ל"ז:ג (כמו גם רש"י ל"ז:כ"ח) מתייחס רק לשלוש קבוצות, כאשר המדינים והסחרים הם שני שמות לקבוצה אחת. מכל מקום, בכתב יד ליפציג 1 מופיעה המלה "מדנים" בפירוש לשני הפסוקים, וראו גם בדיון המופיע במנחת יהודה. לפי גרסה זו, המדנים והסחרים הן שתי קבוצות שונות, ונראה כי פירושיו השונים של רש"י מבוססים על שני מדרשים סותרים (בראשית רבה ומדרש תנחומא), שלא ניתן ליישב ביניהם. 

⁶ There are conflicting textual witnesses as to whether Bereshit Rabbah 84:8 and 84:22 read "מדיינים" or "מדנים", and this has important ramifications for understanding its position. See also below for the similar question regarding the text of Rashi.

⁷ See also the slightly clearer version of the Tanchuma cited by R. Elyakim in Minchat YehudaBereshit 37:28About R. Yehuda b. Elazar.

⁸ A precise reconstruction of the details of Rashi's position depends in great part on establishing the correct text of his comments on 37:3 and 37:28 (see above for the similar question regarding the text of Bereshit Rabbah), and determining the relationship between these seemingly contradictory interpretations – see also the notes below. Most printed editions read "מדינים" in the text of Rashi on both 37:3 and 37:28. Accordingly, it is possible that Rashi 37:3 (like Rashi 37:28) refers to only three groups, with the "סוחרים" and "מדינים" being two names for the same people. However, MS Leipzig 1 reads "מדנים" in the text of Rashi on both verses, and see also the discussion in Minchat YehudaBereshit 37:28About R. Yehuda b. Elazar. According to this version, the "סוחרים" and "מדנים" would be two different groups, and Rashi's two interpretations would appear to be based on two conflicting Midrashim (Bereshit Rabbah and Tanchuma) and incompatible with each other.

⁹ ראו דעת זקנים, המניח כי המדינים והמדנים הם למעשה קבוצה אחת. מנקודת מוצא זו, הוא מציע שהצגת המדינים בשלב זה היא הכרחית, על מנת שהקורא לא יופתע בבר' ל"ז:ל"ו כאשר מתגלה שהמדנים, ולא הישמעאלים כצפוי, הם אלה שמוכרים את יוסף לפוטיפר. לחלופין, ע"פ כת"י לייפציג 1 בו מופיעה המלה "מדנים", יתכן כי רש"י מציע שהישמעאלים והמדינים הם קבוצה אחת, ושמותיה השונים משמשים חליפות. 
See Daat Zekeinim, who assumes that the Midianites and Medanites are the same group of people. On this backdrop, he suggests that it is necessary to introduce the Midianites now so the reader will not be surprised in 37:36, where we find out that the Medanites (rather than the expected Yishmaelites) were the ones who sold Yosef to Potiphar. Alternatively, according to MS Leipzig 1 version which reads "מדנים", Rashi may maintain that the Midianites are the same as the Yishmaelites, and that the names are used interchangeably.

¹⁰ See Daat ZekeinimBereshit 37:28About Daat Zekeinim, who assumes that the Midianites and Medanites are the same group of people. On this backdrop, he suggests that it is necessary to introduce the Midianites now so the reader will not be surprised in 37:36, where we find out that the Medanites (rather than the expected Yishmaelites) were the ones who sold Yosef to Potiphar. Alternatively, according to MS Leipzig 1 version which reads "מדנים", Rashi may maintain that the Midianites are the same as the Yishmaelites, and that the names are used interchangeably.

¹¹ זו עשויה להיות גם עמדתו של רבנו תם. גם הוא מבין את את תפקידם של המדינים במכירה כמתווכים, אך אינו מתייחס ישירות לשאלה מי העלה את יוסף מהבור.
This might also be the opinion of R. Tam. He, too, understands the role of the Midianites as intermediaries in the sale, but he does not deal explicitly with the question of who pulled Yosef from the pit.

¹² This might also be the opinion of R. Tam. He, too, understands the role of the Midianites as intermediaries in the sale, but he does not deal explicitly with the question of who pulled Yosef from the pit.

¹³ ההכרעה האם זוהי גם דעת רש"י תלויה בגרסאות הסותרות לדבריו - ראו בהערה לעיל. לפי מרבית הגרסאות המודפסות בהן מופיעה המלה "מדינים", רש"י מצטרף בבירור לדעת המדרש. עם זאת, לפי כת"י לייפציג 1 בו מופיעה המלה "מדנים", לא ברור האם המדינים מזוהים עם המדנים או עם הישמעאלים. 
Whether this is also Rashi's position may depend on the conflicting versions of Rashi's text – see the note above. According to most printed versions which read "מדינים" in Rashi's texts, Rashi clearly adopts this position of Bereshit Rabbah. However, according to the version in MS Leipzig 1 which reads "מדנים", it is unclear whether the Midianites might be identical to either the Yishmaelites or Medanites.

¹⁴ ר"א מזרחי מציין שגישה זו אינה מיישבת את הסתירה בין בר' ל"ז:ל"ו, שם מתואר שהמדנים מכרו את יוסף לפוטיפר, ול"ט:א המציין את הישמעאלים במקומם. 
R. E. Mizrachi points out that this approach does not resolve the contradiction between 37:36 which states that the Medanites sold Yosef to Potiphar, and 39:1 which refers instead to the Yishmaelites.

¹⁵ Whether this is also Rashi's position may depend on the conflicting versions of Rashi's text – see the note above. According to most printed versions which read "מדינים" in Rashi's texts, Rashi clearly adopts this position of Bereshit Rabbah. However, according to the version in MS Leipzig 1 which reads "מדנים", it is unclear whether the Midianites might be identical to either the Yishmaelites or Medanites.

¹⁶ R. E. Mizrachi points out that this approach does not resolve the contradiction between 37:36 which states that the Medanites sold Yosef to Potiphar, and 39:1 which refers instead to the Yishmaelites.

¹⁷ עמדה זו מיישבת את הסתירה בין ל"ז:כ"ו-כ"ז לבין ל"ז:כ"ח, בכך שהמדינים נזכרים הודות לתפקידם כמתווכים, אף שאינם צד ראשי בעסקה. ראו בהערה לקמן כי באופן דומה ניתן ליישב בין ל"ז:ל"ו לבין ל"ט:א, על ידי הבנת תפקידם של המדנים כמתווכים במכירה השניה של יוסף לפוטיפר. 
This position thus resolves the contradiction between 37:27-28 and 37:29 by postulating that the Midianites are mentioned due to their secondary role as intermediaries, even though they are not one of the main parties. See the note below that one could similarly eliminate the discrepancy between 37:36 and 39:1 by explaining that the Medanites were the middlemen in the second sale of Yosef to Potiphar.

¹⁸ This position thus resolves the contradiction between 37:27-28 and 37:29 by postulating that the Midianites are mentioned due to their secondary role as intermediaries, even though they are not one of the main parties. See the note below that one could similarly eliminate the discrepancy between 37:36 and 39:1 by explaining that the Medanites were the middlemen in the second sale of Yosef to Potiphar.

¹⁹ הרד"ק ממשיך בדרכו של האבן עזרא.
Radak follows Ibn Ezra's lead.

²⁰ Radak follows Ibn Ezra's lead.

²¹ כהוכחה, הוא מצביע על שופטים ח:כ"ד שם גדעון מכנה את המדינים "ישמעאלים". רד"ק הולך בעקבותיו, ומציין כי משפחות צאצאיו השונים של אברהם מתערבבות זו בזו בקשרי נישואין. השוו לרמב"ן, המפרש את הפסוק בשופטים אחרת, ומסביר כי המונח "ישמעאלים" אינו מתייחס למלכי מדין, אלא ל"בני קדם" שלחמו לצדם.
As proof, he points to Shofetim 8:24 where Gideon calls the Midianites, "Yishmaelites". Radak follows suit, noting that the families of Avraham's various descendants had mingled through marriage. Cf. Ramban, though, who explains the verse differently, suggesting that the term "Yishmaelites" there refers not to the kings of Midyan but to the "people of the East" who joined them in the battle.

²² As proof, he points to Shofetim 8:24 where Gideon calls the Midianites, "Yishmaelites". Radak follows suit, noting that the families of Avraham's various descendants had mingled through marriage. Cf. Ramban, though, who explains the verse differently, suggesting that the term "Yishmaelites" there refers not to the kings of Midyan but to the "people of the East" who joined them in the battle.

²³ המרב"ן מציין שהפסוק "הַיִּשְׁמְעֵאלִים אֲשֶׁר הוֹרִדֻהוּ שָׁמָּה" (בר' ל"ט:א) מורה כי אחריותם המרכזית של הישמעאלים היתה סיפוק התחבורה. 
Ramban notes that "הַיִּשְׁמְעֵאלִים אֲשֶׁר הוֹרִדֻהוּ שָׁמָּה" (Bereshit 39:1) implies that the Yishmaelites' main responsibility was providing the transportation.

²⁴ גם הוא אינו מסביר מדוע תרצה התורה להבחין ביניהם, ולהזכיר לעתים את הנהגים ולעתים את הבעלים. ראו מעשי ה' שמעלה את השאלה הזו ושאלות נוספות בנוגע לגישת הרמב"ן. עם זאת, הרמב"ן מביא דוגמאות מקראיות אחרות בהן מיוחס מעשה מסוים הן למבצעו המרכזי והן לגורם משני או לשליח. השוו: ר' יהודה החסיד ושד"ל לקמן, בעניין בר' מ"ה:ד.
He, too, does not explain why the Torah would want to distinguish between them, sometimes mentioning the drivers and sometimes the owners. See Ma'asei Hashem who raises this question and others on Ramban's approach. Ramban, though, does bring other Biblical examples which attribute the same action to both the primary mover and the secondary tool or messenger. Cf. R. Yehuda HeChasid and Shadal below regarding Bereshit 45:4.

²⁵ Ramban notes that "הַיִּשְׁמְעֵאלִים אֲשֶׁר הוֹרִדֻהוּ שָׁמָּה" (Bereshit 39:1) implies that the Yishmaelites' main responsibility was providing the transportation.

²⁶ He, too, does not explain why the Torah would want to distinguish between them, sometimes mentioning the drivers and sometimes the owners. See Ma'asei Hashem who raises this question and others on Ramban's approach. Ramban, though, does bring other Biblical examples which attribute the same action to both the primary mover and the secondary tool or messenger. Cf. R. Yehuda HeChasid and Shadal below regarding Bereshit 45:4.

²⁷ שתיהן חולקות מעמד בניו (הדחויים) של אברהם.
Both share the status of being Avraham's (rejected) descendants.

²⁸ Both share the status of being Avraham's (rejected) descendants.

²⁹ This depends, in part, on the differing textual witnesses – see the note above.
פרשנות זו תלויה, במידת מה, בעדי הנוסח השונים - ראו בהערה לעיל.

³⁰ This depends, in part, on the differing textual witnesses – see the note above.

³¹ ראו בהערה לעיל המתייחסת למלותיו של רש"י. לפי העדויות הגורסות "מדינים", רש"י לא מזכיר את המדנים כלל, וככל הנראה מזהה אותם עם המדינים (או, אולי, עם הישמעאלים). לפי העדויות הגורסות "מדנים", עמדתו של רש"י אינה ברורה.
אבן עזרא אינו מתבטא בשאלה זו, אך הזיהוי שלו בין הישמעאלים והמדינים מובילה את הקורא להניח שהוא כולל גם המדנים במשוואה. רד"ק, שמאמץ חלקים נרחבים מדעת אבן עזרא, מציין מפורשות שהישמעאלים, המדינים והמדנים הם שלושה שמות לקבוצה אחת. 
See the notes above regarding the text of Rashi. According to the versions which read "מדינים", Rashi does not mention the Medanites at all, and it would appear that he identifies them with the Midianites (or, possibly, with the Yishmaelites). For the versions which read "מדנים", Rashi's position is unclear.Ibn Ezra is silent on the matter, but his identification of the Midianites with the Yishmaelites leads the reader to assume that he would include the Medanites in the equation as well. Radak, who adopts much of Ibn Ezra's position, explicitly states that the Yishmaelites, Midianites and Medanites are just three different names for the same group of people.

³² איש מהם אינו מתייחס לעובדה שבבראשית כ"ה:ב הם מופיעים כשני בניה של קטורה. העמדה שמביע רבנו תם ב"מעשי ה'", יכולה היתה בקלות להציע שהשניים נפרדים למעשה, ושהאחים השתמשו במדינים כמתווכים ואילו הישמעאלים התשמשו מאוחר יותר במדנים באותו אופן.
None of them relate to the fact that Bereshit 25:2 lists them as separate sons of Keturah. The position taken by R. Tam and the Ma'asei Hashem could easily have suggested that the two are in fact distinct, and that the brothers used the Midianites as intermediaries while the Yishmaelites later used the Medanites for the same function.

³³ See the notes above regarding the text of Rashi. According to the versions which read "מדינים", Rashi does not mention the Medanites at all, and it would appear that he identifies them with the Midianites (or, possibly, with the Yishmaelites). For the versions which read "מדנים", Rashi's position is unclear.

Ibn Ezra is silent on the matter, but his identification of the Midianites with the Yishmaelites leads the reader to assume that he would include the Medanites in the equation as well. Radak, who adopts much of Ibn Ezra's position, explicitly states that the Yishmaelites, Midianites and Medanites are just three different names for the same group of people.

³⁴ None of them relate to the fact that Bereshit 25:2 lists them as separate sons of Keturah. The position taken by R. Tam and the Ma'asei Hashem could easily have suggested that the two are in fact distinct, and that the brothers used the Midianites as intermediaries while the Yishmaelites later used the Medanites for the same function.

³⁵ ראו לעיל בדבר שלל התפקידים המיוחסים למדינים/מדנים לפי הפרשנים הללו. 
See above for the various roles assigned to the Midianites/Medanites according to these exegetes.

³⁶ See above for the various roles assigned to the Midianites/Medanites according to these exegetes.

³⁷ ראו בהערה לעיל דיון בגרסה המובאת במנחת יהודה.
See the note above regarding the version cited by Minchat Yehuda.

³⁸ See, though, Rashi on Bereshit 37:3 where he seems to contradict himself, stating that Yosef was sold to four groups: to Potiphar, the traders ("סֹחֲרִים"), the Yishmaelites, and the Medanites or Midianites (see the note above regarding the text of Rashi). [This earlier comment of Rashi is citing Bereshit Rabbah which reads the word "פַּסִּים" as an acronym for the groups who caused trouble for Yosef (this Midrash does not speak of the number of sales).] See Minchat Yehuda who attempts to resolve this contradiction in Rashi. See also the note above which presents two possible understandings of Rashi.

³⁹ See the note above regarding the version cited by Minchat Yehuda.

⁴⁰ See, though, Rashi on Bereshit 37:3 where he seems to contradict himself, stating that Yosef was sold to four groups: to Potiphar, the traders ("סֹחֲרִים"), the Yishmaelites, and the Medanites or Midianites (see the note above regarding the text of Rashi). [This earlier comment of Rashi is citing Bereshit Rabbah84:8About Bereshit Rabbah which reads the word "פַּסִּים" as an acronym for the groups who caused trouble for Yosef (this Midrash does not speak of the number of sales).] See Minchat YehudaBereshit 37:28About R. Yehuda b. Elazar who attempts to resolve this contradiction in Rashi. See also the note above which presents two possible understandings of Rashi.

⁴¹ See above regarding the textual variants.

⁴² See also the variation of this approach found in Daat Zekeinim

גרסאות נוספות לגישה זו ראו גם בדעת זקנים.

⁴³ See also the variation of this approach found in Daat ZekeinimBereshit 37:28About Daat Zekeinim.

⁴⁴ This position seems to be motivated by a play on the word "וַיָּשָׁב" which can connote either a physical or spiritual return, and Reuven's absence from the brothers' meal which might suggest that he had been fasting.


נדמה שעמדה זו מבוססת על משחק מלים על בסיס המלה "וַיָּשָׁב", שיכולה להתפרש כשיבה במישור הפיזי או במישור הרוחני, ועל היעדרו של ראובן מסעודתם של האחים שעשויה להצביע על צום. 

⁴⁵ אפשרות זו קשה לאור המרחק הגיאוגרפי בין דותן לחברון, אך יתכן שרש"י לא היה מודע לכך בשל היכרות מוגבלת עם הגיאוגרפיה של ארץ ישראל. מעניין לציין כי רק האפשרות הראשונה שמציע רש"י מופיעה במהדורת וילנא של בראשית רבה על הפסוק. יתכן כי הטקסט השתבש, שכן הוא מזכיר את קיומן של שתי דעות, ומביא רק אחת. יתר על כן, בבראשית רבה פ"ד מהדורת אלבק מובאות שתי האפשרויות (והשווה פסיקתא דרב כהנא, שובה, כ"ד:ט). על כל פנים, לא ברור אם אכן זהו המקור שעמד בפני רש"י, כיון שמתואר בו שראובן עסק בכל מלאכות הבית, בעוד לשונו של רש"י - לשרת את אביו - דומה בהרבה ללשון המדרש בבראשית רבה (וילנא) פ"ד:טו.

This option is difficult given the geographic distance between Dotan and Chevron, but it is possible that Rashi was unaware of this fact, not being familiar with the geography of the land of Israel. Interestingly, only Rashi's first possibility appears in the Vilna edition of Bereshit Rabbah on this verse. It is possible that the text might be corrupt, as it mentions the existence of two opinions, but only brings one. Moreover, Bereshit Rabbah Albeck 84 does indeed bring both possibilities (and compare also Pesikta DeRav Kahana, Shuvah 24:9). Nevertheless, it is not clear if this is Rashi's source, for it speaks of Reuven dealing with all the burdens of the house, while Rashi's language of serving his father is much more similar to that found in Bereshit Rabbah (Vilna) 84:15.

⁴⁶ Cf. R. Yosef Bekhor Shor below.

ראו גם בפירוש ר׳ יוסף בכור שור להלן. 

⁴⁷ This position seems to be motivated by a play on the word "וַיָּשָׁב" which can connote either a physical or spiritual return, and Reuven's absence from the brothers' meal which might suggest that he had been fasting.

⁴⁸ This option is difficult given the geographic distance between Dotan and Chevron, but it is possible that Rashi was unaware of this fact, not being familiar with the geography of the land of Israel. Interestingly, only Rashi's first possibility appears in the Vilna edition of Bereshit Rabbah on this verse. It is possible that the text might be corrupt, as it mentions the existence of two opinions, but only brings one. Moreover, Bereshit Rabbah Albeck 84 does indeed bring both possibilities (and compare also Pesikta DeRav Kahana, Shuvah 24:9). Nevertheless, it is not clear if this is Rashi's source, for it speaks of Reuven dealing with all the burdens of the house, while Rashi's language of serving his father is much more similar to that found in Bereshit Rabbah (Vilna) 84:15.

⁴⁹ Cf. R. Yosef Bekhor ShorBereshit 37:25-30About R. Yosef Bekhor Shor below.

⁵⁰ רש"י עשוי היה להציע שהניסוח כאן מרמז על הוצאה לפועל, ראו להלן ר׳ יוסף בכור שור.

⁵¹ Rashi could have posited that it also connotes implementation. Cf. R. Yosef Bekhor ShorBereshit 37:25-30About R. Yosef Bekhor Shor below.

⁵² כמה מבעלי התוספות (ביניהם ר' פלטיאל ור' אפרים) מעדיפים להמנע מלפרש שהאחים שקרו, ומציעים שכיון שעבד חשוב כמת, האחים למעשה אומרים את האמת.

⁵³ Some of the Tosafists (see R"C Paltiel and R. Ephraim) prefer not to have the brothers lie, and suggest instead that since a slave is considered as a dead person, Yehuda was in fact telling the truth.

⁵⁴ זהו פסוק קשה, כיון שנדמה שליוסף אין כל סיבה לבקש מהאחים לגשת אליו, שהרי הם כבר משוחחים. אחרים מסבירים שיוסף לא רצה שהמצרים ישמעו שאחיו מכרו אותו.

⁵⁵ מאחר שבנימין הוא זה שהואשם בגניבה, סביר להניח שהוא הוחזק במעצר ועמד במרחק מה משאר האחים שטענו להגנתו בפני יוסף. 

⁵⁶ The phrase is otherwise difficult, since Yosef would seem to have no reason to ask the brothers to approach if he had been talking to them already. Others explain that Yosef did not want the Egyptians to overhear that his brothers had sold him.

⁵⁷ Since Binyamin was the one of accused of theft, it is very possible that he was in custody and stood somewhat at a distance from the rest of the brothers who spoke to Yosef in his defense.

⁵⁸ ר' יוסף בכור שור טוען שזהו נוהג מקובל בקרב רועים. 

⁵⁹ בבראשית ל"ז:כה, לעומת זאת, מצוין בפשטות ש"הם" ישבו לאכול, ללא סימן המעיד שרק מחצית האחים נכללים בתיאור. 

⁶⁰ ר' יוסף בכור שור דוחה את גישתם של בראשית רבה ורש"י שצוטטו לעיל, לפיה בין חלקי הסיפור ראובן שב לבית יעקב לסייע לו, בציינו שהמרחק בין דותן לחברון רב בהרבה מכדי שיוכל ללכת ולחזור מהר כל כך. 

⁶¹ R"Y Bekhor Shor states that this is the general custom of all shepherds.

⁶² Bereshit 37:25, though, simply states that "they" gathered to eat, giving no indication that it refers to only half of the brothers.

⁶³ שR"Y Bekhor Shor rejects the approach of Bereshit Rabbah and Rashi above that, in the interim, Reuven had gone home to tend to Yaakov, noting that the distance was much too far for him to go back and forth so quickly.

⁶⁴ ר' יוסף בכור שור יכול היה להסביר את הופעת המדינים בתחילת הפסוק בשני אופנים - או כיון שהם אלה המושכים ומעלים את יוסף מהבור, או כיון שהם מוצגים בעת הופעתם, והיא מביאה את האחים להתחיל בהליך המכירה. 

⁶⁵ R"Y Bekhor Shor could explain that the Midianites are mentioned in the beginning of the verse either because they are the subject of the pulling and raising of Yosef or because they are being introduced as having arrived, leading the brothers to begin the transaction.

⁶⁶ הוא משווה זאת לשמות המגוונים שהתנ"ך נוקט ביחס לישראל - יהודים, עבריים, ישראל וישורון. ראו בדומה לכך את גישתם של רד"ק ור' אברהם בן הרמב"ם לעיל. ובכל זאת, יש לתהות מדוע משתמש הכתוב בשמות שונים בפסוק אחד. 

⁶⁷ He compares this to Tanakh's use of various names to refer to Israel: יהודים,‎ עבריים,‎ ישראל, and ישורון. See the similar approach of Radak and R. Avraham b. HaRambam above. It is nonetheless perplexing why the text employs different names within a single verse.

⁶⁸ ר' יוסף בכור שור הוא הפרשן הראשון מימי הביניים שהתחבט בשאלה זו. הוא מציין גם שלדעת רשב"ם להלן שהאחים לא מכרו את יוסף, מוזר שיוסף מעולם לא פנה לאביו. 

⁶⁹ R"Y Bekhor Shor's answer (see also his comments to Bereshit 42:7 and 45:16) bears resemblance to that of the Tanchuma Vayeshev 2 (and see Oxford-Bodley MS 156 of that Tanchuma). For elaboration, see Why Didn't Yosef Send to Yaakov? and Why Did Yosef Frame Binyamin?.
תשובתו של ר' יוסף בכור שור (ראו גם את פירושו לבראשית מ"ב:ז ומ"ה:טז) דומה לעמדת מדרש תנחומא וישב ב' (וראו כת"י אוקספורד-בודלי 156 למדרש זה). להרחבה, ראו Why Didn't Yosef Send to Yaakov?, וגם Why Did Yosef Frame Binyamin?

⁷⁰ R"Y Bekhor Shor is the first medieval commentator to grapple with this question. He also notes that according to Rashbam's approach below that the brothers did not sell Yosef, it is strange that Yosef would never have sent to his father.

⁷¹ R"Y Bekhor Shor's answer (see also his comments to Bereshit 42:7 and 45:16) bears resemblance to that of the Tanchuma Vayeshev 2 (and see Oxford-Bodley MS 156 of that Tanchuma). For elaboration, see Why Didn't Yosef Send to Yaakov? and Why Did Yosef Frame Binyamin?.

⁷² Rashbam is the first exegete to suggest that this is what actually transpired. However, the notion that the brothers were uninvolved in the sale is found already in the Testament of Benjamin which presents this as the white lie that Yosef related to Binyamin and instructed his brothers to tell Yaakov. See also the account of Artapanus cited by Eusebius, Praeparatio Evangelica 23.
רשב"ם הוא הפרשן הראשון שמציע שכך התרחשו הדברים. עם זאת, העקרון לפיו האחים לא היו מעורבים במכירה מצוי כבר בצוואת בנימין, בה החטיפה בידי הסוחרים מוצגת בתור שקר לבן אותו בוחר יוסף לספר לבנימין, ואותו הוא מבקש מאחיו לספר ליעקב. ראו גם the account of Artapanus cited by Eusebius, Praeparatio Evangelica 23.

⁷³ זוהי העמדה המתועדת בדברי בנו. המושב זקנים מביא דעה שונה במקצת, המכילה מרכיב נוסף לפיו הישמעאלים והמדינים היו חלוקים בטענותיהם למי שייך יוסף, ולבסוף הגיעו לפשרה ומכרו אותו יחד במצרים. 

⁷⁴ רשב"ם טוען גם שהניסוח "וַיַּעַבְרוּ מורה שהמדינים עברו במקרה ליד הבור, ולא נשלחו לשם במכוון במסגרת עסקת מכירה. טענה זו מצריכה עיון נוסף. 

⁷⁵ לפי ר' יהודה החסיד, האחים בכבר החלו במשא ומתן עם הישמעאלים כאשר המדינים מצאו את יוסף בכחות עצמם והוציאו אותו מהבור. רשב"ם ושד"ל, לעומתו, שהאחים אכלו במרחק מה מהבור, ממתינים לבואה של שיירת הישמעאלים שראו מרחוק, כאשר המדינים חטפו את יוסף.
ראו את חיבורו של ר' מנחם ליבטאג בו הוא מנתח את מיקומם של האחים בהשוואה לדרכי המסחר העתיקות כדי להוכיח שככל הנראה ראו האחים את השיירה מרחוק, ושהיה עליהם להביא את יוסף כעשרה ק"מ צפונה כדי לפגוש בה, שכן היא לא היתה עוברת בסביבתם הקרובה (בן דודו של שד"ל מציין גם הוא את הנקודה האחרונה). הוא טוען שהאחים הניחו שיש להם די זמן לאכול שלא בסמוך לבור, לפני שילכו לחלץ את יוסף על מנת למכור אותו. לא היתה להם דרך לדעת שבינתיים המדינים יגלו את יוסף ויחטפו אותו. 

⁷⁶ הם מציעים שמילת הפתיחה של יהודה, "לְכוּ", אינה קריאה לפעולה כי אם קריאה ממשית להתרחק. בנוסף, הם מפרשים את המלים "וְיָדֵנוּ אַל תְּהִי בוֹ" כדחיה לא רק של האפשרות לפגיעה פיזית ביוסף, כי אם גם של האפשרות להיות מעורבים פעילים במכירתו. ראו גם להלן בפירושם לביטוי "וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים". 

⁷⁷ ראובן העמיד פני מסכים, מתוך פחד שאילולא כן התכנית שלו להציל את יוסף תתגלה. 

⁷⁸ Reuven pretended to agree, fearing that otherwise his plan to save Yosef would be found out.

⁷⁹ דעה זו מוצגת היטב במאמרו של מנחם ליבטאג שצוטט לעיל.

⁸⁰ בן דודו של שד"ל מציין שלו היו האחים מוכרים את יוסף, ניתן היה לצפות שפשוט יספרו לראובן מה עשו, ושתיקתם מעידה שגם הם תמהים כמוהו.

⁸¹ This is aptly formulated by R. Menachem Leibtag in his article cited above.

⁸² Shadal's cousin notes that had they in fact sold him, one would have expected them to simply explain to Reuven what they had done. Instead, their silence conveys that they are just as bewildered as Reuven.

⁸³

בן דודו של שד"ל מציין שההיבט היחיד של הונאה במעשי האחים היה רצונם לייצר רושם שיוסף הותקף לפני הגיעו אליהם, ולא לאחר מכן. 

⁸⁴ Shadal's cousin notes that the only element of deception is that they want Yaakov to believe that Yosef was attacked before he reached his brothers, rather than after.

⁸⁵ חזקוני ושד"ל מציינים שהסבר זה מסייע להבין גם מדוע לא זיהו האחים את יוסף בבואם למצרים. 

⁸⁶ Chizkuni and Shadal note that this would also account for why the brothers did not recognize Yosef when they came down to Egypt.

⁸⁷ ראו א. טוויטו בחיבורו "פרקי נחמה" (ירושלים, 2001, 230-231) בו הוא מפתח את התיאוריה לפיה הרשב"ם הושפע מהרצון להיאבק בקריאה הנוצרית של הסיפור, לפיה זהו סיפור מקדים לבגידתו של יהודה איש קריות בישו עבור שלושים חתיכות כסף (ראו בצוואת גד ב:ג-ד בה מוכרים האחים את יוסף עבור שלושים שקל כסף, שעשרה מתוכם מוחבאים). עם זאת יש לציין, שבניגוד לבעלי תוספות מאוחרים יותר שנקודת המוצא שלהם היא הצורך להגן על האחים ("...כיון שהיו צדיקים"), רשב"ם מציג את דעתו כנובעת מקריאה פשוטה של הפסוקים ("עומק דרך פשוטו של מקרא"), והוא אינו מביע עמדה לגבי דמותם של האחים. בנוסף, הוא מודה במפורש שמעשי האחים הובילו למכירה. 

⁸⁸ See E. Touitou, in his article in פרקי נחמה (Jerusalem, 2001): 230-231, who advances the theory that Rashbam was motivated by a desire to combat the Christian view of the story as prefiguring Judas (Yehuda) Iscariot's betrayal of Jesus for thirty pieces of silver (cf. the Testament of Gad 2:3-4 which has the brothers selling Yosef for thirty shekel, of which ten were hidden). It should be noted, though, that in contrast to later Tosafists whose point of departure is a reflexive need to defend the brothers ("...כיון שהיו צדיקים"), Rashbam formulates his position as motivated by the simple reading of the text "עומק דרך פשוטו של מקרא" and makes no evaluation of the brothers' character. He also explicitly acknowledges that the brothers' actions led to the sale.

⁸⁹ בן דודו של שד"ל מוסיף שהמדינים המופיעים בפסוק כ"ח נפרדים בבירור מהישמעאלים, אחרת לא היו יכולים להיות שני הצדדים בעסקה המקורית. הוא מציע שהפסוק מצביע על כך שהם "סֹחֲרִים" כדי לרמוז לקרוא שהם אינם משתייכים לשיירה הישמעאלית. 

⁹⁰ Shadal's cousin adds that the Midianites of verse 28 had to be a distinct group from the Yishmaelites, or there would not be two parties to the original sale. He suggests that the verse thus specifies that they are "סֹחֲרִים" ("merchants") to clue in the reader that they are not part of the Yishmaelite caravan.

⁹¹ כך מבין גם ר' יוסף בכור שור את הגישה הזו. עם זאת, ר' יוסף בכור שור דוחה פרשנות זו כיון שבבר' ל"ז:לו מצוינת לא הירידה מצרימה בלבד, כי אם המכירה לפוטיפר דוקא. 

⁹² This is also how R"Y Bekhor Shor understood this approach. R"Y Bekhor Shor, though, rejects this interpretation since 37:36 not only speaks of Yosef being brought down to Egypt, but also specifies that he was sold to Potiphar.

⁹³ ר' יהודה החסיד ושד"ל מביאים מספר מקרים נוספים בהם מעשים מיוחסים לאדם שהיה גורם עקיף בלבד לתוצאה. [ראו גם ר' בחיי המפנה לפסוק בשמו"ב י"ב:ט "וְאֹתוֹ הָרַגְתָּ בְּחֶרֶב בְּנֵי עַמּוֹן וראו גם בדעת הרמב"ן לעיל בעניין הישמעאלים והמדינים.] ר' עזריה פיג'ו ומלבי"ם מפרשים בדרך דומה, ומרחיקים לכת אף יותר בנסיון לטעון שמילותיו של יהודה "וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים" משמען שהאחים רק גרמו בעקיפין למכירת יוסף, אך לא מכרו אותו בפועל. 

⁹⁴

זוהי גם האפשרות המועדפת על שד״ל עצמו. ראו גם את פרשנותו של שד"ל לברכת יעקב ליוסף.

⁹⁵ R. Yehuda HeChasid and Shadal bring a number of additional cases where actions are attributed to someone who was only an indirect cause. [See also R. Bachya who references the verse in Shemuel II 12:9: "וְאֹתוֹ הָרַגְתָּ בְּחֶרֶב בְּנֵי עַמּוֹן" and cf. Ramban above regarding the Yishmaelites and Midianites.] R. Azariah Figo and Malbim explain similarly, and go a step further by attempting to claim that Yehuda's words "וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים" also meant that the brothers only cause Yosef's sale, but not actually sell him.

⁹⁶ This is also the option favored by Shadal himself.  See also ShadalBereshit 49:23About R. Shemuel David Luzzatto's interpretation of Yaakov's blessing to Yosef.

⁹⁷ שד"ל לעיל היה מסביר שיוסף עצמו טעה לחשוב שהאחים הם אלה שמכרו אותו, ולא היה מודע לכך שהם לא ידעו על דבר מכירתו.

⁹⁸ Shadal above would answer that Yosef himself mistakenly thought that the brothers had sold him, and was unaware that they were uninvolved.

⁹⁹ שד"ל עצמו מפרש את הפסוק בכל זאת כעוסק בשנאת האחים ליוסף. לדיון נוסף ראו ברכת יעקב ליוסף.

¹⁰⁰ Shadal, himself, nonetheless explains the verse to be speaking of the brothers' hatred for Yosef.  For further discussion, see Yaakov's Blessing of Yosef.

¹⁰¹ בגרסה מאוחרת זו, שד"ל כותב: "כי הנה יוסף האמין שהם מכרוהו, וכן האמין יעקב, כי בודאי בניו לא הגידו לו שהשליכוהו לבור כדי שימות שם". מכל מקום, בכתבי היד (1833 NLI MS, האחים פארדו MS, ואחרים) המשקפים את פירושו המוקדם יותר של שד"ל, הסבר זה אינו מופיע (ובמקומה הוא מציע בפשטות: "כי אע"פ שלא מכרוהו הנה שנאוהו והיו סבת המכרו").
 

¹⁰² לדעת שד"ל, לא היה בכחם של האחים לספר לאביהם שלא הם מכרו את יוסף, אלא השאירו אותו בבור למות שם. ראו לעיל את הטיעון שמעלה ר' מרדכי מורטארה (תלמידו של שד"ל), שלולא היה יעקב מודע לאחריות האחים למעשה, ההודעה שדאגו האחים שתשלח ליוסף ב-נ':טז-יז לא היתה משכנעת. 

¹⁰³ In this later version, Shadal writes: "כי הנה יוסף האמין שהם מכרוהו, וכן האמין יעקב, כי בודאי בניו לא הגידו לו שהשליכוהו לבור כדי שימות שם".  However, in the manuscripts (1833 NLI MS, Pardo brothers MS, and others) which reflect the earlier drafts of Shadal's commentary, this theory does not appear (and he more simply suggests instead that: "כי אע"פ שלא מכרוהו הנה שנאוהו והיו סבת המכרו").

¹⁰⁴ According to Shadal, the brothers could hardly tell their father the truth that they had not sold Yosef, but rather left him in a pit to die.  See above for the argument of R. Mordechai Mortara (Shadal's student) that had Yaakov not thought that the brothers were responsible, the posthumous message the brothers arranged to have delivered to Yosef in 50:16-17 would not have been credible.