EN/HEע/E

Who are the Midwives?

Sources

Shemot 1:15, 17, 21שמות א׳:ט״ו, י״ז, כ״א

(טו) וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה. (יז) וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹהִים וְלֹא עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים. (כא) וַיְהִי כִּי יָרְאוּ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹהִים וַיַּעַשׂ לָהֶם בָּתִּים.

Septuagint Shemot 1-15תרגום השבעים שמות א׳:ט״ו

And the king of the Egyptians spoke to the Hebrew's midwives; to one of them whose name was Sepphora; and the name of the second was Phoua.

Josephus Antiquities 2:9:2 (205-207)יוספוס קדמוניות ב׳:ט׳:ב׳ (205-207)

While the affairs of the Hebrews were in this condition, there was this occasion offered itself to the Egyptians, which made them more solicitous for the extinction of our nation. One of those sacred scribes, (18) who are very sagacious in foretelling future events truly, told the king, that about this time there would a child be born to the Israelites, who, if he were reared, would bring the Egyptian dominion low, and would raise the Israelites; that he would excel all men in virtue, and obtain a glory that would be remembered through all ages. Which thing was so feared by the king, that, according to this man's opinion, he commanded that they should cast every male child, which was born to the Israelites, into the river, and destroy it; that besides this, the Egyptian midwives (19) should watch the labors of the Hebrew women, and observe what is born, for those were the women who were enjoined to do the office of midwives to them; and by reason of their relation to the king, would not transgress his commands. He enjoined also, that if any parents should disobey him, and venture to save their male children alive, (20) they and their families should be destroyed.

ובעוד העבריים שרויים בצרותיהם אלה (קרה מקרה), שהוסיף להם למצרים סבה לשקוד עוד על השמדת גזענו: אחד האיצטגנינים - אנשים, שמוכשרים להגיד את העתידות לאמתן - הודיע למלך, שעתיד באותו זמן להוולד איש בישראל, שישפיל את (כבוד) מלכות מצרים וינשא את עם ישראל וכשיגדל יעלה על כל אדם במדותיו הטובות ויזכה לתהלת עולם. והמלך פחד וצווה בעצתו של איצטגנינין להשליך היאורה ולהרוג כל זכר, שיוולד לבני ישראל, (ופקד) שמילדות מצריות תשגחנה בשעת חבליהן של נשי העברים ותקפדנה על לידותיהן: עליהן היתה מוטלת החובה, לפי פקודת המלך, להיות המילדות, הואיל ונדמה, שהן לא תעבורנה על החלטת המלך מחמת היותן בנות עמו. ואילו את אלה, שזלזלו בפקודה והעזו להציל בצנעה את הוולד שנולד להם, צווה להרוג עם כל המשפחה.

Sifre Bemidbar 78ספרי במדבר ע״ח

ואם תאמר בישראל לא היה כן והרי כבר נאמר ויאמר מלך מצרים למילדות העבריות וגו' (שמות א':ט"ו) שפרה זו יוכבד פועה זו מרים, שפרה שפרה ורבה, שפרה שמשפרת את הוולד, שפרה שפרו ורבו ישראל בימיה, פועה שהיתה פועה ובוכה על אחיה שנ' ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו (שמות ב':ד').

Bavli Sotah 11bתלמוד בבלי סוטה י״א:

ויאמר מלך מצרים למילדות העבריות וגו' - רב ושמואל: חד אמר אשה ובתה, וחד אמר כלה וחמותה. מ"ד אשה ובתה יוכבד ומרים, ומ"ד כלה וחמותה יוכבד ואלישבע. תניא כמ"ד אשה ובתה, דתניא: שפרה זו יוכבד, ולמה נקרא שמה שפרה, שמשפרת את הולד; ד"א שפרה שפרו ורבו ישראל בימיה. פועה זו מרים, ולמה נקרא שמה פועה, שהיתה פועה (ומוציאה את הולד). ד"א פועה שהיתה פועה ברוח הקודש, ואומרת עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל.

Targum Yerushalmi (Yonatan) Shemot 1:15תרגום ירושלמי (יונתן) שמות א׳:ט״ו

And Pharoh told that he, being asleep, had seen in his dream, and, behold, all the land of Mizraim was placed in one scale of a balance, and a lamb, the young of a sheep, was in the other scale; and the scale with the lamb in it overweighed. Forthwith he sent and called all the magicians of Mizraim, and imparted to them his dream. Immediately Jannis and Jambres, the chief of the magicians, opened their mouth and answered Pharoh, – A certain child is about to be born in the congregation of Israel, by whose hand will be destruction to all the land of Mizraim. Therefore did Pharoh, king of Mizraim, give counsel to the Jehudith midwives, the name of one of whom was Shifra, who is Jokeved, and the name of the other Puvah, who is Miriam her daughter.

ואמר פרעה דמך הוה חמי בחילמיה והא כל ארעא דמצרים קיימא בכף מודנא חדא וטליא בר {אימרתא} בכף מודנא חדא והות כרעא כף מודנא דטלייא בגויה מן יד שדר וקרא לכל חרשי מצרים ותני להון ית חילמיה מן יד פתחון פו{מ}הון יניס וימברס רישי חרשייא ואמרין לפרעה ביר חד עתיד למיהוי מתיליד בכנישתהון דישראל דעל ידוי עתידא למחרבא כל ארעא דמצרים ובגין איתיעט ואמר פרעה מלכא דמצרים לחייתא יהודייתא דשמא דחדא שפרא היא ושמא דתנייתא פועה היא מרים ברתה.

Targum Yerushalmi (Fragmentary) Shemot 1:15תרגום ירושלמי (קטעים) שמות א׳:ט״ו

And the king of Mizraim told the Hebrew midwives, the name of the first of whom was Shifra, and she was Jokeved, and the name of the second Puvah, she was Miriam.

ואמר מלכא דמצרים ליולדתא עיברייתא דשמא דחדא שפרה והיא הות יוכבד ושמא דתנייתא פועה היא הות מרים.

Shemot Rabbah 1:13שמות רבה א׳:י״ג

כשראה שהם פרים ורבים גזר על הזכרים, הה"ד ויאמר מלך מצרים למילדות וגו', מי היו המילדות, רב אמר כלה וחמותה יוכבד ואלישבע בת עמינדב, רבי שמואל בר נחמן אמר אשה ובתה, יוכבד ומרים, ולא היו למרים אלא ה' שנים, שאהרן גדול ממשה ג' שנים, אמרו רז"ל הולכת היתה עם יוכבד אמה ועושה צרכיה, והיתה זריזה, שעד שהתינוק קטן הוא ניכר, הוא שאמר שלמה (משלי כ') גם במעלליו יתנכר נער וגו', אשר שם האחת שפרה שהיתה משפרת את התינוק, כשהוא יוצא מלא דם, פועה שהיתה נופעת יין בתינוק אחר אמה, ד"א שפרה שפרו ורבו ישראל עליה, פועה שהיתה מפיעה את התינוק כשהיו אומרים מת, ד"א שפרה ששפרה מעשיה לפני האלהים, ד"א פועה שהופיעה את ישראל לאלהים, ד"א פועה שהופיעה פנים כנגד פרעה, וזקפה חוטמה בו ואמרה לו אוי לו לאותו האיש כשיבא האלהים ליפרע ממנו, נתמלא עליה חמה להרגה, שפרה שהיתה משפרת על דברי בתה ומפייסת עליה, אמרה לו אתה משגיח עליה תינוקת היא ואינה יודעת כלום, רבי חנינא בר רב יצחק אמר שפרה שהעמידה ישראל לאלהים שבשבילם נבראו השמים, שכתוב בהם (איוב כ"ו) ברוחו שמים שפרה, פועה, שהופיעה פנים כנגד אביה, שהיה עמרם ראש סנהדרין באותה שעה כיון שגזר פרעה ואמר כל הבן הילוד, אמר עמרם ולריק ישראל מולידים, מיד הוציא את יוכבד ופירש עצמו מתשמיש המטה, וגרש את אשתו כשהיא מעוברת מג' חדשים, עמדו כל ישראל וגרשו את נשותיהן, אמרה לו בתו גזרתך קשה משל פרעה, שפרעה לא גזר אלא על הזכרים, ואתה על הזכרים ונקבות, פרעה רשע הוא וגזירתו ספק מתקיימת ספק אינה מתקיימת, אבל אתה צדיק וגזירתך מתקיימת, עמד הוא והחזיר את אשתו עמדו כל ישראל והחזירו נשותיהם, הוי פועה שהופיעה פנים כנגד אביה.

Shemot Rabbah 1:15שמות רבה א׳:כ׳

ותיראן המילדות את האלהים, עליהן נאמר (משלי לא) אשה יראת ה' היא תתהלל... ד"א ותיראן המילדות, קשטו עצמן למעשה זקנן, זה אברהם כמה שהקב"ה מעיד עליו (בראשית כב) כי עתה ידעתי כי ירא אלהים וגו', אמרו אברהם אבינו עליו השלום פתח לו פונדק והיה זן את העוברים ואת השבים בני אדם ערלים, ואנו לא דיינו שאין לנו להאכילן אלא להרוג אותן אנו נחייה אותן.

Midrash Tadshe 21מדרש תדשא פרק כ״א

ועוד יש נשים חסידות גיורות מן הגויים נשים כשרות, אלו הן הגר אסנת צפורה שפרה פועה בת פרעה רחב רות ויעל... ועוד יש גיורות מן הגויים, בהגר נאמר (בראשית ט"ז:ז') וימצאה מלאך ה' ועוד נאמר (שם כ"א:י"ז) וישמע אלהים את קול הנער באסנת אשת יוסף אשר ילדה לו אסנת (שם מ"ו:כ') במילדות פועה ושפרה נאמר ותיראן המילדות את האלהים.

Rashi Shemot 1:15רש״י שמות א׳:ט״ו

שפרה SHIPHRAH – This was Jochebed; she bore this additional name because she used to put the babe after its birth into good physical condition (משפרת) by the care she bestowed upon it (Sotah 11b). פועה PUAH – This was Miriam, and she bore this additional name because she used to Call aloud and speak and croon to the babe just as women do who soothe a child when it is crying (Sotah 11b). פועה has the meaning of crying aloud, as (Isaiah 42:14) "I will cry (אפעה) like a travailing woman".

שפרה – יוכבד על שם שמשפרת את הוולד. פועה – מרים, שפועה ומדברת והוגה לוולד כדרך הנשים לפייס תינוק הבוכה, פועה, לשון צעקה כמו כיולדה אפעה (ישעיהו מ"ב:י"ד).

Lekach Tov 1:15לקח טוב שמות א׳:ט״ו

ויאמר מלך מצרים למילדות העבריות. מיעוט מילדות שתים, רב ושמואל, חד אמר אשה ובתה, וחד אמר כלה וחמותה, מאן דאמר אשה ובתה, יוכבד ומרים, ומאן דאמר כלה וחמותה יוכבד ואלישבע בת עמינדב אשתו של אהרן.

Lekach Tov 1:17לקח טוב שמות א׳:י״ז

ותיראן המילדות את האלהים. בוא וראה כמה גדולה יראת שמים, שהרי הכתוב מעיד על המילדות ותיראן, וכן משה אמר מה ה' אלהיך שואל [מעמך] כי אם ליראה את ה' (דברים י יב), וכן ישעיה אומר יראת ה' היא אוצרו (ישעיה לג ו), וכאלה רבות.

Rashbam Shemot 1:15רשב״ם שמות א׳:ט״ו

למיילדות העבריות: means to the midwives who were Hebrews themselves [not to the Egyptian midwives who served the Hebrews].

למיילדות העבריות – למיילדות שהם עבריות.

R. Yosef Bekhor Shor Shemot 1:15ר׳ יוסף בכור שור שמות א׳:ט״ו

ויאמר מלך מצרים למילדות – לאותן שמילדות את העבריות. ומסתמא גם הם עבריות היו, ואף הפסוק משמע שהמילדות עבריות. אשר שם האחת שפרה – הזכיר הקב"ה שמם לכבודן, שתזכרן לטוב, כי שמו נפשם בכפם על ישראל לעבור מצות המלך.

R. Yehuda HeChasid Shemot 1:15ר׳ יהודה החסיד שמות א׳:ט״ו

מצאתי בשם רי"ח ששפרה ופועה מצריות היו מתחלה ונתגיירו, דאם לא כן היאך צוה אותם להרוג את היהודים וגם כן היאך הודו לדבריו והלא אמרו בכל יעבור ואל יהרג חוץ מע"ז ג"ע ושפיכות דמים, לכך כתיב ותיראן המילדות וגו' אע"פ שלא היה להן יראה מתחלה דאל"כ מאי רבותייהו, למה יראה זו, פשיטא.

Abarbanel Shemot 1אברבנאל שמות א׳

והנה המילדות א"א שנאמר שהיו שתים בלבד כי איך יספיקו שתי נשים לעם כבד ועצום כבני ישראל ואין לומר שהיו שתים אלא שרות המילדות כלן כדברי המפרשים כי היה ראוי שיקראם הכתוב שרות המילדות כמו שר המשקים ושר האופים ושר הטבחים גם כי מה הועיל פרעה בתקנתו לדבר זה לשרות ההנה אם לא יצוה כן למשרתות שלהן וגם שלא צוה להן שתצוינה זה למילדו' אשר תחתיהן אלא שהענין כך הוא שהיה מנהג במצרים שהיו באות שתים מילדות לעמוד עם כל אשה שהיתה יולדת והאחת מהן היה עסקה בהוצאת הולד ובשכלולו ולכן נקראת שפרה ע"ש שמשפיר' את הולד. והשנית היה עסקה להחזיק ביולדת ולעוזרה בדברים וקולות ותפלות ולכן נקראת פועה מלשון כיולדה אפעה ואמר שדבר פרעה למילדות העבריות ר"ל לכולנה כי לא אמר לשתי המילדו' אלא לפי שלכל המילדו' הרבות ההנה דבר וצוה זה וכלן היו נחלקות לשתי אומניות ההם וזה אמרו ששם האחת שפרה ושם השנית פועה. ולא היו עבריות כי איך יבטח לבו בנשים העבריות שימיתו ולדיהן אבל היו מצריות מילדות את העבריות ר"ל עוזרות אותן ללדת כמ"ש בילדכן את העבריות. והנה המילדות ההנה עם היותן מצריות יראו את האלהים ולא עשו דבר ממה שצוה אותן מלך מצרים עד שהוא הוכיחן עליו באמרו מדוע עשיתן הדבר הזה ותחיינה את הילדים ר"ל ואין הפסוק הזה כפל ענין במלות שונות אבל אומרו מדוע עשיתן הדבר הזה הוא שלא הרגו את הילדים כמו שצוה אותן. ולכן אמרו בלשון נעלם מדוע עשיתן הדבר הזה ואמרו עוד ותחיינה את הילדים ענינו שלא די שלא הרגו אותם אבל עוד השתדלו בקיומם ובהצלתם ובהזנתם בצאתם מן הבטן באופן שהנה החיו את הילדים בהפך מה שצוה אותן.

R. Eliyahu Mizrachi Shemot 1:15ר׳ אליהו מזרחי שמות א׳:ט״ו

שפרה יוכבד, ופועה מרים. כדתניא בסוטה פרק קמא (סוטה יא ב). ויתכן שהיתה קבלה בידם, או מדכתיב (פסוק כא): "ויעש להם בתים" - בתי כהונה ולויה ומלכות, שקרויין בתים, כדכתיב (מלכים א' ט, א): "לבנות את בית ה' ואת בית המלך", כדלקמן וכדאיתא בסוטה (סוטה יא ב). ואי זו זו, זו יוכבד ומרים, שהכהונה ולויה מיוכבד, ומלכות ממרים, כי רש"י ז"ל לא פירש כלום.

Maharsha Chidushei Aggadot Sotah 11bמהרש״א חידושי אגדות סוטה י״א:

למילדות העבריות גו' מ"ד אשה ובתה זו יוכבד ומרים ומ"ד כו'. כתב הרא"ם ויתכן שהיתה קבלה בידם או כו' עכ"ל ול"נ שלמדו לומר כן משום דהאי לישנא אשר שם האחת גו' ושם השנית גו' לא תמצא בתורה כ"א כשקדם לו בפסוק שהיו שנים וכמו לעבר ילד ב' בנים שם האחד פלג גו' וכן ואת שני בניה אשר שם האחד גרשום גו' וכן וישארו שני אנשים במחנה שם האחד גו' וכאן לא קדם לו שהיו שני מילדות וכתב אשר שם האחת שפרה גו' וע"כ דרשו מיניה אשר שם האחת היא הידועה בשמה במקום אחר וכן שם השנית הידועה כבר ולפי שלא נזכרו בשמם בתורה מאותו הדור אלא ג' נשים אלו יוכבד ומרים ואלישבע ע"כ האחת והשני' הידועות על שנים מג' אלו נשים קאמר ובהא לא מספקא להו דודאי יוכבד היא אחת מהן דדרך הזקנות להיות מילדות ולא הבנות והכלות שלה ועוד דהכתוב בא לפרש ולא לסתום ואם היו מרים ואלישבע לא הוה ידעינן הי ניהו האחת והי ניהו השניה אבל אם יוכבד היא אחת מהם ליכא לאסתפוקי דודאי האחת דקרא היא יוכבד וזה שדקדק לומר אשה ובתה כלה וחמותה דלכך ליכא לאסתפוקי בשם האחת אלא בשם השני' פליגי דמר אמר דהיא מרים דיותר ידועה בשמה מאלישבע ומר אמר דאין סברא שהיתה מרים מילדת אז דעדיין קטנה היתה מה' שנים ויהיה פי' אשר שם האחת הידועה בשמה במקום אחר יוכבד היתה שמה עכשיו בענין המילדות שפרה ושם השניה הידועה בשמה כבר למר מרים ולמר אלישבע עכשיו נקראת פועה כו'.

Shadal Shemot 1:15שד״ל שמות א׳:ט״ו

למילדת העבריות - דעת רז"ל ואנקלוס ורשב"ם ורמבמ"ן שהיו המילדות האלה מזרע ישראל, ודעת המתרגם האלכסנדרי והיירונימוס ויוסף פלאויוס ודון יצחק שהיו מצריות מילדות העבריות, וכן נראה, כי איך ייתכן שיצוה לבנות ישראל להכרית את כל בני עמם ויאמין שלא תגלינה הדבר? וקלעריקוס טוען, שאם לא היו עבריות היל"ל לעבריות, וראזנמילר הגיה ואמר שהיל"ל את העבריות; ואין זו טענה, כי אמת שיכול היה לומר למילדות את העבריות, אך אפשר ג"כ לומר למילדות העבריות בהשמטת מלת את, כמו האדם האוכל הבוסר (ירמיה ל"א:כ"ט), ומה שטענו ממה שכתוב ותיראן המילדות את האלהים, איננה טענה כלל, כי את ה' אין כתוב כאן, אלא את האלהים, וכל מי שיש לו אלוה (יהיה אלהי אמת או אלהי שקר), הלא יירא מהכרית עוללים שלא חטאו, יהיו מאיזה עם שיהיו, ודוגמת זה נאמר בעמלק ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עיף ויגע ולא ירא אלהים (דברים כ"ה:י"ח); ותלמידי חביבי החכם ר' יעקב חי פארדו זצ"ל מוסיף, שאם היו מעם אחר, יצדק לומר שעשו זה מיראת האל ולא מאהבה, אך אם היו עבריות אין צורך להזכיר יראת האל, כי כל אדם אוהב בני עמו. גם מה שטענו משמות שפרה ופועה שאינם מצריים אלא משורשים עבריים, איננה טענה, כי לדעתי המילדות האלה לא היו מצריות ממש, אלא מארץ גושן שהיתה קרובה לארץ כנען (עיין בר' מ"ו:ל"ד), וקרוב שהיו מדברות שפת כנען ושמותן כנעניים ועבריים. והנה הדבר ברור כי עם רב ועצום לא ייתכן שלא תהיין לו אלא שתיים מילדות בלבד, על כן ראב"ע אומר כי שתיים אלה היו שרות על כל המילדות, ור' עובדיה ספורנו אומר כי פרעה דיבר תחילה עם המילדות שהיו בעירו, ואחר שהן לא עשו דברו, לא בטח עוד באותן של שאר מקומות; וזה רחוק בעיני, כי ישראל היו בארץ גשן, לא במצרים, ואין לפרש ותמלא הארץ אותם שנתפזרו בכל מצרים, כי גם למטה (ט"ז:כ"ו) מצאנו רק בארץ גושן אשר שם בני ישראל לא היה ברד; ואני אומר כי לא רצה פרעה לדבר עם כל המילדות בפעם אחת, שאם היו כולן הורגות ילדי ישראל בזמן אחד, היה הדבר ניכר ומתפרסם, לא כן אם היו שתיים מהן הורגות אותם, ולא כן האחרות, היו יכולים לומר מקרה הוא, והיה בדעתו לצוות כן לכל המילדות בזו אחר זו לסירוגין כדי שלא יוודע הדבר.