למה לא שמע יונה בקול ה'?

גישות פרשניות

תרגום זה עדיין לא עבר ביקורת עורך

סקירה

הפרשנים חלוקים בשאלה מה הניע את יונה לברוח ממשימת ה'. לפי פרשנים מודרניים רבים, סירובו נבע ממחלוקת מהותית עם ה' בנוגע לדרכי הצדק של ה'. יונה היה מוטרד ממושג התשובה עצמו, מתוך אמונה שלא צודק שניתן להימנע מעונש רק בשל כך שמישהו התחרט על מעשיו הקודמים.

אחרים מציגים את יונה כמתמקד בתוצאות תשובתה של נינווה. כך, אבן עזרא מניח שיונה היה מונע מדאגתו לעם ישראל, שסירובו העקבי לשמוע לתוכחות נביאיו יובלט בניגוד חד על ידי תשובת נינווה.  לחלופין, כמה מדרשים מציעים שהיו ליונה אינטרסים אישיים משלו, מתוך חשש שיואשם בהיותו נביא שקר כאשר נבואת האבדון שלו לא תתגשם.

לבסוף, ר' סעדיה גאון ואחרים מטילים ספק בהנחה שיונה סרב לה' בכלל. הם מוצאים שאין להעלות על הדעת שנביא ימרה את פי ה', מה שמוביל אותם למסקנה שיונה בהכרח הלך בתחילה לנינווה כפי שנצטווה.

השגות תיאולוגיות

סירובו של יונה נבע מתפיסותיו היסודיות בנוגע לאופן שבו התשובה צריכה, או לא צריכה, לפעול.

לא כל תשובה מתקבלת – מקורות אלה מציעים כמה דרכים להבין מדוע יונה לא רצה לאפשר את תשובת נינווה:
  • תשובה אינה תחליף לעונש – אף שיונה האמין כי תשובה על מעשים רעים רצויה, הוא לא חשב שהתשובה מסירה את הצורך בעונש. לדעתו, הצדק מחייב שכל אחד יקבל את המגיע לו, וכפרה על מעשיו או חרטה עליהם אינה יכולה לשנות זאת.
  • תשובה מפחד אינה מספקת – יונה חש שתשובה הנובעת מפחד מעונש אינה כנה, ולעולם לא תהיה קבועה.  מאחר שאינה נובעת מהכרה אמיתית בטוב וברע ומרצון כן להשתנות, כאשר הסכנה חולפת, האדם ישוב לדרכיו הקודמות.
  • אין תשובה לעובדי אלילים – לפי אברבנאל, יונה סבר ש"תשובה" פירושה חזרה לה'.  לפיכך, אף אם מישהו מתקן את התנהגותו הבין-אישית, תשובתו אינה יכולה להיות מושלמת לעולם אם הוא ממשיך להחזיק באמונותיו האליליות.3  במילים אחרות, שיבה ספציפית לה' היא תנאי מוקדם לכל תשובה.
אופי תשובתה של נינווה – מקורות אלה מעריכים את תשובת העם באופנים שונים, בהתאם לעמדותיהם שלעיל:
  • כנה – התשובה הייתה כנה למעשה, ואופייה הכולל (הכולל גם בהמות) משקף פשוט את מידת האשמה שהיה על אנשי נינווה לכפר עליה.4  יונה לא חלק על איכות התשובה, אלא רק על תגובת ה' לה ועל התחמקותה של נינווה מעונש.
  • תשובה נחותה – התמונות של בהמות בשק והדרישה שיתענו מרמזות שהסצנה כולה אינה אלא פרודיה על תשובה.5  אם תשובה כרוכה בחרטה ובשינוי לב, שיתוף בהמות הוא מגוחך.  הדבר עשוי לתמוך ברעיון שהשינוי נבע רק מפחד, ולפיכך היה שטחי.
  • שינוי מעשים ולא אמונות – אברבנאל טוען שאף שהעם שב בתשובה על פשעיו כלפי רעיו, הוא לא שב לה'.  לפיכך, הפסוק קובע, "וַיַּרְא הָאֱ-לֹהִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם", ומדגיש את מעשיהם אך לא את אמונותיהם. אף שקודם לכן הכתוב משתף ש"וַיַּאֲמִינוּ אַנְשֵׁי נִינְוֵה בֵּא-לֹהִים", הדבר מבטא הכרה בסמכות שמימית אך לא אמונה מונותאיסטית בה'.  לפיכך, בניגוד לפסוקים הסובבים, ה' נקרא "אֱ-לֹהִים" ולא בשמו המפורש.6
"כִּי יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה אֵל חַנּוּן וְרַחוּם אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה" – ההסבר של יונה עצמו למעשיו עשוי לתמוך בקריאה זו של הסיפור.  הוא אומר שברח "כִּי יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה אֵל חַנּוּן וְרַחוּם", מה שמרמז שעצם היותו של ה' רחום, ולא צודק, הוא שמטריד את יונה.  אין זה מקרי שבציטוט מידותיו של ה', הוא משמיט באופן בולט את מידת צדקו. לדעת יונה, ביטול עונש מוצדק עשוי להיות מעשה של רחמים, אך אין הוא "אמת".‎7
המסר של ה"קיקיון" – ניתן להבין את האנלוגיה כנושאת אחד מהמסרים הבאים, שכל אחד מהם מתאים לאחת מהשגותיו האפשריות של יונה על תשובת נינווה:
  • אהבה מוחקת עונש – ה' משיב לטענת יונה שעונש הכרחי חרף התשובה. הוא מלמדו שכל אחד זקוק לרחמים, אף אם אינו ראוי להם, ושהאהבה צריכה לגבור על הצדק הטהור. יונה, שלא השקיע ב"קיקיון" ולא היה ראוי לו, בכל זאת רצה בחייו. לפיכך, עליו להבין כיצד ה' חפץ בהישרדות יצוריו. תשובה מאפשרת מחיקת השמדה משום שאהבה ורחמים גוברים על צדק טהור.
  • תשובה קצרת מועד שווה משהו – ה' מנסה ללמד את יונה שתשובה, גם אם קצרת מועד, אינה חסרת ערך. אף שקיקיונו חי יום אחד בלבד, יונה דאג לו רבות. כך גם, מלמד ה' את יונה, אף אם אנשי נינווה חוזרים בסופו של דבר לרשעה, ברגע תשובתם, היא מתקבלת.8
  • תשובת עובדי אלילים – אברבנאל מציע שעקרונו של יונה שאין תשובה לעובדי אלילים נכון באופן כללי, אך שאשור אולי הייתה יוצאת מן הכלל, משום שה' רצה להשתמש בה כבכלי להשמדת מלכות ישראל הצפונית. עם זאת, לא ברור כיצד סיפור הקיקיון נענה להשגותיו של יונה בעניין זה.
השוואה לאברהם בסדום – לפי גישה זו, יונה ואברהם עשויים לייצג מודלים מנוגדים של האיזון הרצוי בין רחמים לצדק.  אברהם נראה כקורא לרחמים בכל מחיר, ומבקש שהרשעים לא יענשו בזכות הצדיקים המעטים שבסדום.9 יונה חולק, וטוען שאת הרשעים אין להציל אף אם ישובו בתשובה. ה' נראה כמסכים עם אברהם, ואומר לו שבנוכחות המספר הדרוש של צדיקים, לא ישמיד את סדום, ואומר גם ליונה באופן דומה שהוא מרחם על נינווה בשל מספרם הגדול של תושביה התמימים, "אֲשֶׁר לֹא יָדַע בֵּין יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ."
השוואה לאליהו – המקרה האחר היחיד בתנ"ך שבו נביא נראה כמצליח לפעול שינוי בעם הוא אליהו בהר הכרמל.  באופן מעניין, גם שם, מבקש הנביא למות זמן קצר לאחר מכן.  הבקשה עשויה לנבוע בחלקה מהכרתו של אליהו שהשינוי היה קצר מועד. אליהו, כמו יונה, אינו רואה ערך בתשובה ארעית.10  להשוואה בין סיפורי שני הנביאים, ראו אליהו ויונה.

פטריוטיות

סירובו של יונה לציווי ה' נשרש באהבתו לישראל וברצונו בהמשך קיומם.

מה עומד על הכף עבור ישראל? מקורות אלה חלוקים בשאלה כיצד הגשמת משימתו של יונה הייתה עלולה להזיק לישראל:
  • רוב פרשנים אלה סוברים שיונה חשש שתשובתה המיידית של נינווה תעמיד את ישראל באור שלילי, שכן בני ישראל סירבו לשנות את דרכיהם חרף תוכחות נבואיות רבות.
  • אברבנאל, לעומת זאת, טוען שיונה ידע שאשור נועדה להגלות את עשרת השבטים, ולכן לא רצה להיות הכלי שבאמצעותו ניצל אויבה של ישראל מהשמדה.
"לִבְרֹחַ... מִלִּפְנֵי י"י" – האם יונה חשב באמת שהוא יכול לברוח מה'? המכילתא טוענת שיונה ברח מחוץ לישראל מאחר שנוכחות ה' אינה מופיעה שם,11 ולכן לא יוכל לקבל נבואה.12 ר' יונתן13 מוסיף שיונה היה מוכן למות בעד ישראל, כפי שהוא אומר למלחים, "הֲטִילֻנִי אֶל הַיָּם".  יונה, אם כן, אולי לא ציפה מעולם להימנע מתוצאות מעשיו.
התנהגות במהלך הסערה – יונה אינו מתפלל לה' להצלה ואינו מבקש סליחה ומתחייב לצאת לנינווה כמצווה, משום שהוא מעדיף למות מלהיות הכלי שיציל את אשור ויתרום להשמדתה הסופית של ישראל.
יונה בתוך הדג – רק בתוך הדג מבין יונה שה' לא יחסוך ממנו את הגשמת משימתו, אפילו במחיר המוות.  אברבנאל מפרש את דברי יונה, "אֲנִי אָמַרְתִּי נִגְרַשְׁתִּי מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ אַךְ אוֹסִיף לְהַבִּיט אֶל הֵיכַל קׇדְשֶׁךָ", כמשמעם שיונה חשב בתחילה שיוכל להסתתר ממשימתו הנבואית, אך משנכנס לדג, הכיר בכך שנועד בסופו של דבר לשוב ולנבא פעם נוספת. הדבר הוביל לשינוי לבו ולהחלטתו להגשים את ציווי ה'.14
המסר של ה"קיקיון" – רד"ק טוען שה' הראה ליונה כיצד הצטער על הצמח, אף אם היה זה רק משום שהסרתו גרמה לו כאב. לפיכך, עליו להבין כיצד ה' מצטער רק בשל כך שכבודו פוחת בשל אובדן יצוריו.  רד"ק, עם זאת, אינו מסביר כיצד הדבר קשור להימנעותו של יונה מהעמדת ישראל באור שלילי.  אולי ה' מלמד את יונה שעליו להכיר בכך שה' דואג לכל יצוריו, לא רק לישראל.
הערכת יונה – לפי גישה זו, מניעיו של יונה היו חיוביים, אף שהוא שגה בשיטותיו.

אינטרס עצמי

היסוסו של יונה מלהגשים את ציווי ה' היה מונע מדאגות אישיות.  עמדה זו מתחלקת בנוגע לאופיו המדויק של החשש:

חשש שיואשם בהיותו נביא שקר

יונה חשש שכאשר אנשי נינווה ישובו בתשובה, גזרת ההשמדה של ה' תבוטל והוא יואשם בהיותו נביא שקר.

האם נבואות מוכרחות להתגשם? חששו של יונה הגיוני רק אם אנשים האמינו שכל הנבואות מוכרחות להתגשם, ללא קשר למעשי האדם. הדבר עשוי לנבוע מהבנה פשוטה של דברים י"ח:כ"ב, ואולם נראה שהוא שולל את העיקרון שליחידים יש היכולת לבטל גזרות באמצעות תשובה, כמובע בירמיהו י"ח.15  יונה עצמו הניח בבירור שנבואות חורבן מותנות בהתנהגות,16 אך משום מה חשב שהעם הכללי לא יסכים לכך.17
כיצד יכול נביא למרות את פי ה'?
  • התנחומא ופרקי דר' אליעזר טוענים שיונה ניסה לברוח למקום שבו כבוד ה' אינו נאמר לשכון.  מאחר שפסוקים שונים בתנ"ך מדברים על כבוד ה' גם בשמים וגם בארץ,18 הוא החליט לברוח לים.19
  • אלקומסי, הקראי, מסביר שיונה מעולם לא ציפה לצאת נקי ממעשיו, אלא חשב שימות. הוא אינו מסביר, עם זאת, מדוע יבחר ה' בשליח שימרה את פיו.
הסערה והדג – עמדה זו רואה בסערה ובבליעתו בידי הדג אמצעים להענשת יונה וללמדו שאינו יכול לברוח מרצון ה'.
התנהגותו של יונה באונייה ובדג – מאחר שיונה העדיף מוות על פני להיקרא נביא שקר, הוא היה פסיבי ואדיש באונייה, ולא הצטרף לתפילות ההצלה של כולם.  הוא אף היה מוכן להיות מוטל לים.  בתחילה, הוא היה שקט באופן דומה גם בתוך הדג, ופנה לה' רק לאחר שלושה ימים,20 כאשר הבין שה' לא יניח לו למות או להימלט מעשיית רצונו.
"עַל כֵּן קִדַּמְתִּי לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה" – כאשר יונה רואה את תשובת העם ואת ביטול הגזרה בידי ה', הוא נסער משום שזה מה שיוביל אחרים לקרוא לו נביא שקר, והוא מסביר שזה מה שהוביל אותו לברוח מלכתחילה.21
המסר של ה"קיקיון" – לא ברור כיצד מבינים פרשנים אלה את הסמליות של הקיקיון ומה נועד ללמד את יונה. ככל הנראה, ה' רצה להשריש מסר על ערך הרחמים והערכת החיים, כדי להראות ליונה שבמקום לדאוג למוניטין האישי שלו, היה עליו לחשוב על חייהם של תושבי נינווה.
מדוע לסלוח? לפי עמדה זו, החלטת ה' לבטל את הגזרה נבעה מתשובת העם.  הסברו ליונה בנוגע למספר האנשים בעיר היה רק חלק מהלקח שביקש להעניק ליונה, שעליו לדאוג לאחרים מעבר לעצמו.
השגות על עמדה זו – אבן עזרא מאתגר עמדה זו מכמה טעמים:
  • הוא שואל מדוע יונה ידאג למה שאנשי נינווה חושבים עליו; הרי הוא אפילו לא חי בקרבם!
  • יתרה מזאת, הוא מטיל ספק בכך שתושבי נינווה יכולים היו בכלל להסיק שיונה הוא נביא שקר.  הם הבינו בבירור שהייתה סיכוי שתשובתם תבטל את הגזרה, ולכן ככל הנראה חשבו שתפקידו של הנביא הוא לדרבן אותם להשתנות.  לפיכך, כאשר ניצלו, מדוע יאשימו אותו בנבואת כזב?
הערכת יונה – לפי גישה זו, יונה מצטייר כמי שנתון בתוך עצמו, ודואג יותר לשמירת המוניטין שלו מאשר להצלת חיי אדם.

משימה חסרת תוחלת

יונה היה בטוח שאנשי נינווה לא ישובו בתשובה ושה' יסלח להם בכל זאת, ובכך יעשה את מאמציו של יונה לשווא ולא רלוונטיים.  בהיותו זקן וכושל, העדיף שה' ישלח מישהו אחר במקומו.

כיצד יכול נביא למרות את פי ה'? לפי ר' אליעזר מבלגנצי, יונה לא באמת מרה את פי ה', ואף לא רצה לסרב לציווי בפומבי.  במקום זאת, הוא בחר להיעדר בתקווה שה' יבחר שליח אחר במקומו.
מקבילות מקראיות – ר"א מבלגנצי משווה את יונה למשה ולניסיונו הדומה להימנע מבחירתו כשליח ה' ומבקשתו "שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח".  הוא מציע שסירובו של יונה אינו גרוע במיוחד מזה של נביאים אחרים שניסו לדחות את קריאת ה' לנבואה.22 עם זאת, השוואתו נראית כמתעלמת מהבדל מהותי, שכן בעוד משה ונביאים אחרים השיבו בענווה לה' ובסופו של דבר קיבלו על עצמם את שליחותם, יונה ניסה סתם לברוח מה'.
הנחותיו של יונה – בניגוד לפרשנים אחרים, ר"א מבלגנצי מציג את יונה כמניח שאנשי נינווה לא ישובו בתשובה מלאה.  הנחה זו נראית הגיונית, בהתבסס על ניסיונותיהם הכושלים הרבים של נביאים לאורך התנ"ך.
הסערה והדג – אירועים אלה נועדו להביא את יונה לכניעה כדי להגשים את משימת ה'.
תזמון שיחתו של יונה בפרק ד' – לפי ר"א מבלגנצי, פסוקים אלה אינם כתובים בסדר כרונולוגי, ומתרחשים לפני סיום ארבעים הימים.  מיד לאחר שהכריז על חורבן העיר, עזב יונה ובנה לעצמו סוכה כדי "לִרְאוֹת מַה יִּהְיֶה בָּעִיר."23  לפיכך, בעת השיחה, הוא עדיין לא היה מודע לתשובת העם.
"כִּי יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה אֵל חַנּוּן וְרַחוּם... וְנִחָם עַל הָרָעָה" – מאחר שיונה הניח שהעם עדיין מתעקש ברשעתו, הוא התלונן בפני ה' מדוע יסלח להם בכל זאת וישנה את הגזרה. יונה טען שאם זו הייתה תוכניתו של ה', ויונה לא נועד לשחק תפקיד מועיל כלשהו, אז מדוע היה עליו להתאמץ לנסוע ולהתייגע!24
בקשה למות – לפי ר"א מבלגנצי, בקשה זו נבעה מעייפותו ומרוחו הנמוכה של יונה, והיא מקבילה לזעקתו הדומה של אליהו במלכים א' י"ט, "קַח נַפְשִׁי," שגם היא נאמרה לאחר מסע ארוך, כאשר הנביא חש שכל מאמציו לשווא.
"הַהֵיטֵב חָרָה לָךְ" – ר"א מבלגנצי קורא זאת כה' השואל את יונה, "האם זו באמת סיבה טובה להיות נסער?  אף אם העם לא ישוב בתשובה, ואני מרחם, האם עליך להיות זועם כל כך?"
המסר של ה"קיקיון" – אף שיונה שגה, והעם אכן השתנה, ה' רצה ללמד את יונה שבכל זאת, אין לו להיות נסער אם ה' מחליט לרחם על יצוריו כאשר אינם ראויים לכך.25  לפיכך, הוא מראה ליונה כיצד הוא דואג רבות כל כך לקיקיון שאף לא שתל, כדי להראות עד כמה יותר ידאג ה' לאלה שאותם אכן ברא.  ה' נראה כאומר שהתשובה אינה השיקול היחיד בהחלטה להשמיד או להציל; לעתים אהבת ההורה גוברת על הצדק.
"אֲשֶׁר לֹא יָדַע בֵּין יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ" – ה' אומר ליונה שהעיר מלאה באנשים שאינם יודעים להבחין בין טוב לרע, כתינוקות ובהמות, ובזכותם היה ה' מוכן לסלוח לעיר כולה אף אילו לא שינתה את דרכיה.

לא סרב

יונה מעולם לא ניסה לברוח, אלא הגשים את הוראות ה'.

"וַיָּקׇם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה" – לפי כל הפרשנים הללו, מילים אלה אינן מתארות מעשה של סירוב. עם זאת, הפרשנים חלוקים באופן מהותי בהבנתם את כוונתו ומעשיו של יונה:
  • הגשמה מוסקת – לפי ר' סעדיה, יונה הגשים בפועל את משימתו הראשונית של ה', אף שהדבר אינו נאמר במפורש בכתוב,28 וברח רק כדי להימנע מלהיקרא פעם שנייה.29  מאחר שהמשימה הראשונה כללה רק תוכחה לאנשי נינווה, אך לא הכילה נבואת חורבן, יונה לא חשש מהאפשרות שיואשם בהיותו נביא שקר אם העם ישוב בתשובה, והיה מוכן לעשות כאמור.30  לאחר מכן, עם זאת, ברח מחוץ לישראל, מקום שאין בו השראה נבואית, כדי להימנע מלהיקרא למסור נבואת אבדון.31
  • קריאה מחודשת של המילה "לִבְרֹחַ" – יפת ור"י קמחי, שניהם, מפרשים מחדש את המילה "לִבְרֹחַ" כמשמעה "למהר",32 והם מציעים שיונה לא רק שלא ברח מציווי ה', אלא אף מיהר להגשימו.33  יפת ור"י קמחי, עם זאת, נחלקים בנוגע לכוונתו של יונה:
    • לפי יפת, יונה חש שנסיעה בים תהיה הדרך המהירה ביותר לנינווה, ושפנייה לתרשיש הייתה הדרך היעילה ביותר לביצוע משימתו.34  לפיכך, יפת קורא את יונה כמי שדבק בנאמנות ברוח רצונו של ה', ולא רק נכנע באופן טכני לאותיות החוק.
    • לעומת זאת, ר"י קמחי רואה ביונה כמי שחש מחויב לקיים באופן טכני את ציווי ה', אך ניסה לעשות זאת בדרך שתחתור בפועל תחת הצלחת המשימה, ובכך תקדים את ה' או "תתמרן" אותו.  לפי קריאתו, יונה נחפז למסור את הנבואה, לפני שה' יוכל לספק לו את התחמושת הדרושה (כלומר, אות או נס) שתאפשר את הצלחתה.35
הסערה והדג – יפת ור"י קמחי סוברים ששני האירועים, גם הסערה וגם הבליעה בידי הדג, לא נועדו להעניש את יונה, אלא לשמש אות ניסי שיוביל אנשים להאמין בו כנביא.36  יפת מציין שברגע שהסערה שוככת, המלחים אכן מתמלאים באמונה, "וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים יִרְאָה גְדוֹלָה אֶת י"י".‎37
מה מניע קריאה זו? קריאותיהם המאולצות במקצת של ר' סעדיה ושל יפת בסיפור נראות שתיהן כמונעות משיקולים פילוסופיים.  סביר שהושפעו מהדוקטרינה האסלאמית של חסינות הנביא מחטא ('isma) ומהתפיסה שה' לעולם לא יבחר בנביא שיהיה סרבן.38  לפיכך, אין להעלות על דעתם שיונה יכול היה למרות את פי ה'.39
תפילתו של יונה בתוך הדג – לפי יפת, העובדה שיונה מסוגל להתפלל ואינו מאבד את עשתונותיו בתוך הדג מוכיחה שהכיר בכך שזהו אמצעי ה' להצילו מהים, ולא עונש.  הוא טוען בנוסף שדבריו של יונה, "אַךְ אוֹסִיף לְהַבִּיט אֶל הֵיכַל קׇדְשֶׁךָ", היו נבואיים, ושידע בבירור שהוא עתיד לצאת מן הדג ובסופו של דבר לשוב לישראל.  הדבר עשוי להסביר מדוע אופייה של התפילה הוא אופי של הודיה ולא של בקשה.
"מִלִּפְנֵי י"י" – יפת מסביר שהביטוי "מִלִּפְנֵי י"י" משמעו ממקום ציווי ה', ואילו ר"י קמחי מסביר באופן דומה שהוא מתייחס לכך שיונה פעל בהתאם להוראות האלוקיות.
"וַיֵּלֶךְ אֶל נִינְוֵה כִּדְבַר י"י" – יפת מציין שהעובדה שרק אחרי קריאתו השנייה של ה' לנבואה קובע הפסוק שעשה כן "כדבר ה'" אינה צריכה להוביל למסקנה שאחרי הקריאה הראשונה לא פעל בהתאם לדבר ה'.40 הביטוי נעדר מפרק א' מטעמים טכניים בלבד.41
תשובת נינווה: "וַיַּאֲמִינוּ אַנְשֵׁי נִינְוֵה בֵּאלֹהִים" – לפי יפת ור"י קמחי, אמונתם החדשה של אנשי נינווה הייתה תוצאה ישירה של שמיעתם על הנפלאות שקרו ליונה בים.42 בלא ידיעה כזו, היה מעט מאוד שיניע אותם להאמין בנבואת הנביא.
מדוע יונה נסער לאחר שהעם שב בתשובה? לפי יפת, מצוקתו של יונה אינה קשורה במישרין לתשובת נינווה, שאותה הוא היה נלהב לקדם, אלא נובעת מהניגוד העצום בין תגובתם לתוכחה נבואית לבין תגובתה של ישראל.  חרף עשרות נביאים, ישראל התמידה בדרכיה הרעות.43
"עַל כֵּן קִדַּמְתִּי לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה" – לפני שמשתף את ה' במצוקתו על ישראל, יונה חוזר ומזכיר לה' את הסיבה שמיהר לתרשיש: מאחר שה' רחום, ידע יונה שאם יוכל להביא את העם לתשובה, ה' יסלח להם.  לפיכך, הוא היה נלהב להגשים את המשימה.
"קַח נָא אֶת נַפְשִׁי" – בקשתו של יונה למות מתוך יגונו על כך שישראל ממשיכה לחטוא נראית כלא-קשורה בהיגיון, ולא נובעת ממש מהצהרתו של יונה שמיהר להגשים את דבר ה' ("עַל כֵּן קִדַּמְתִּי לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה").  לפי יפת, יונה אומר שכעת משהגשים בהצלחה את משימתו, הגיע הזמן לשוב לישראל, אך הוא העדיף למות מלשוב ולראות את האומה נענשת בשל דרכיה החטאיות.
"הַהֵיטֵב חָרָה לָךְ" – יפת קורא את תשובתו זו של ה' כביטוי הזדהות עם צערו של יונה.  ה' אומר ליונה שהוא צודק להיות נסער; גם לה' קשה כאשר הוא שולח נביאים לישראל והם אינם שומעים.
המסר של ה"קיקיון" – לפי יפת, פרשת הקיקיון נועדה ללמד את הצורך ברחמים.  ה' הציל את אנשי נינווה לא רק בשל תשובתם, אלא גם משום שריחם על יצוריו, ובמיוחד על ילדיה ובהמותיה התמימים הרבים.  לא ברור, עם זאת, מדוע היה מסר כזה דרוש ליונה, שמעצמו חפץ בתשובת נינווה ורצה למנוע את חורבנה.  יפת מציע שהמסר אולי לא נועד לנביא עצמו, אלא לאחרים שהיו אמורים לשמוע אותו.44
"מִשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה רִבּוֹ אָדָם אֲשֶׁר לֹא יָדַע בֵּין יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ" – יפת טוען שהדבר מתייחס לילדיה התמימים הרבים של נינווה, שאין להטיל עליהם אחריות למעשים רעים כלשהם.
×