EN/HEע/E

Why Did Yonah Disobey Hashem?

Sources

Bemidbar 24:10-11במדבר כ״ד:י׳-י״א

(10) And Balak's anger was kindled against Balaam, and he smote his hands together; and Balak said unto Balaam: 'I called thee to curse mine enemies, and, behold, thou hast altogether blessed them these three times. (11) Therefore now flee thou to thy place; I thought to promote thee unto great honour; but, lo, the Lord hath kept thee back from honour.'

(י) וַיִּחַר אַף בָּלָק אֶל בִּלְעָם וַיִּסְפֹּק אֶת כַּפָּיו וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל בִּלְעָם לָקֹב אֹיְבַי קְרָאתִיךָ וְהִנֵּה בֵּרַכְתָּ בָרֵךְ זֶה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים. (יא) וְעַתָּה בְּרַח לְךָ אֶל מְקוֹמֶךָ אָמַרְתִּי כַּבֵּד אֲכַבֶּדְךָ וְהִנֵּה מְנָעֲךָ י"י מִכָּבוֹד.

Devarim 18:18-22דברים י״ח:י״ח-כ״ב

(18) I will raise them up a prophet from among their brethren, like unto thee; and I will put My words in his mouth, and he shall speak unto them all that I shall command him. (19) And it shall come to pass, that whosoever will not hearken unto My words which he shall speak in My name, I will require it of him. (20) But the prophet, that shall speak a word presumptuously in My name, which I have not commanded him to speak, or that shall speak in the name of other gods, that same prophet shall die.' (21) And if thou say in thy heart: 'How shall we know the word which the Lord hath not spoken?' (22) When a prophet speaketh in the name of the Lord, if the thing follow not, nor come to pass, that is the thing which the Lord hath not spoken; the prophet hath spoken it presumptuously, thou shalt not be afraid of him.

(יח) נָבִיא אָקִים לָהֶם מִקֶּרֶב אֲחֵיהֶם כָּמוֹךָ וְנָתַתִּי דְבָרַי בְּפִיו וְדִבֶּר אֲלֵיהֶם אֵת כׇּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּנּוּ. (יט) וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמַע אֶל דְּבָרַי אֲשֶׁר יְדַבֵּר בִּשְׁמִי אָנֹכִי אֶדְרֹשׁ מֵעִמּוֹ. (כ) אַךְ הַנָּבִיא אֲשֶׁר יָזִיד לְדַבֵּר דָּבָר בִּשְׁמִי אֵת אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִיו לְדַבֵּר וַאֲשֶׁר יְדַבֵּר בְּשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וּמֵת הַנָּבִיא הַהוּא. (כא) וְכִי תֹאמַר בִּלְבָבֶךָ אֵיכָה נֵדַע אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא דִבְּרוֹ י"י. (כב) אֲשֶׁר יְדַבֵּר הַנָּבִיא בְּשֵׁם י"י וְלֹא יִהְיֶה הַדָּבָר וְלֹא יָבֹא הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא דִבְּרוֹ י"י בְּזָדוֹן דִּבְּרוֹ הַנָּבִיא לֹא תָגוּר מִמֶּנּוּ.

Yeshayahu 66:19ישעיהו ס״ו:י״ט

And I will work a sign among them, and I will send such as escape of them unto the nations, to Tarshish, Pul and Lud, that draw the bow, to Tubal and Javan, to the isles afar off, that have not heard My fame,neither have seen My glory; and they shall declare My glory among the nations.

וְשַׂמְתִּי בָהֶם אוֹת וְשִׁלַּחְתִּי מֵהֶם פְּלֵיטִים אֶל הַגּוֹיִם תַּרְשִׁישׁ פּוּל וְלוּד מֹשְׁכֵי קֶשֶׁת תֻּבַל וְיָוָן הָאִיִּים הָרְחֹקִים אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ אֶת שִׁמְעִי וְלֹא רָאוּ אֶת כְּבוֹדִי וְהִגִּידוּ אֶת כְּבוֹדִי בַּגּוֹיִם.

Yirmeyahu 18:1-10ירמיהו י״ח:א׳-י׳

(1) The word which came to Jeremiah from the Lord, saying: (2) 'Arise, and go down to the potter's house, and there I will cause thee to hear My words.' (3) Then I went down to the potter's house, and, behold, he was at his work on the wheels. (4) And whensoever the vessel that he made of the clay was marred in the hand of the potter, he made it again another vessel, as seemed good to the potter to make it. (5) Then the word of the Lord came to me, saying: (6) 'O house of Israel, cannot I do with you as this potter? saith the Lord. Behold, as the clay in the potter's hand, so are ye in My hand, O house of Israel. (7) At one instant I may speak concerning a nation, and concerning a kingdom, to pluck up and to break down and to destroy it; (8) but if that nation turn from their evil, because of which I have spoken against it, I repent of the evil that I thought to do unto it. (9) And at one instant I may speak concerning a nation, and concerning a kingdom, to build and to plant it; (10) but if it do evil in My sight, that it hearken not to My voice, then I repent of the good, wherewith I said I would benefit it.

(א) הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת י"י לֵאמֹר. (ב) קוּם וְיָרַדְתָּ בֵּית הַיּוֹצֵר וְשָׁמָּה אַשְׁמִיעֲךָ אֶת דְּבָרָי. (ג) וָאֵרֵד בֵּית הַיּוֹצֵר [וְהִנֵּה הוּא] (והנהו) עֹשֶׂה מְלָאכָה עַל הָאׇבְנָיִם. (ד) וְנִשְׁחַת הַכְּלִי אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה בַּחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר וְשָׁב וַיַּעֲשֵׂהוּ כְּלִי אַחֵר כַּאֲשֶׁר יָשַׁר בְּעֵינֵי הַיּוֹצֵר לַעֲשׂוֹת. (ה) וַיְהִי דְבַר י"י אֵלַי לֵאמוֹר. (ו) הֲכַיּוֹצֵר הַזֶּה לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת לָכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל נְאֻם י"י הִנֵּה כַחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר כֵּן אַתֶּם בְּיָדִי בֵּית יִשְׂרָאֵל. (ז) רֶגַע אֲדַבֵּר עַל גּוֹי וְעַל מַמְלָכָה לִנְתוֹשׁ וְלִנְתוֹץ וּלְהַאֲבִיד. (ח) וְשָׁב הַגּוֹי הַהוּא מֵרָעָתוֹ אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי עָלָיו וְנִחַמְתִּי עַל הָרָעָה אֲשֶׁר חָשַׁבְתִּי לַעֲשׂוֹת לוֹ. (ט) וְרֶגַע אֲדַבֵּר עַל גּוֹי וְעַל מַמְלָכָה לִבְנוֹת וְלִנְטוֹעַ. (י) וְעָשָׂה [הָרַע] (הרעה) בְּעֵינַי לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ בְּקוֹלִי וְנִחַמְתִּי עַל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר אָמַרְתִּי לְהֵיטִיב אוֹתוֹ.

Yonah 1יונה א׳

(1) Now the word of the Lord came unto Jonah the son of Amittai, saying: (2) 'Arise, go to Nineveh, that great city, and proclaim against it; For their wickedness is come up before Me.' (3) But Jonah rose up to flee unto Tarshish from the presence of the Lord; and he went down to Joppa, and found a ship going to Tarshish; so he paid the fare thereof, and went down into it, to go with them unto Tarshish, from the presence of the Lord. (4) But the Lord hurled a great wind into the sea, and there was a mighty tempest in the sea, so that the ship was like to be broken. (5) And the mariners were afraid, and cried every man unto his god; and they cast forth the wares that were in the ship into the sea, to lighten it unto them. But Jonah was gone down into the innermost parts of the ship; and he lay, and was fast asleep. (6) So the shipmaster came to him, and said unto him: 'What meanest thou that thou sleepest? arise, call upon thy God, if so be that God will think upon us, that we perish not.' (7) And they said every one to his fellow: 'Come, and let us cast lots, that we may know for whose cause this evil is upon us.' So they cast lots, and the lot fell upon Jonah. (8) Then said they unto him: 'Tell us, we pray thee, for whose cause this evil is upon us: what is thine occupation? and whence comest thou? what is thy country? and of what people art thou? (9) And he said unto them: 'I am a Hebrew; and I fear the Lord, the God of heaven, who hath made the sea and the dry land.' (10) Then were the men exceedingly afraid, and said unto him: 'What is this that thou hast done?' For the men knew that he fled from the presence of the Lord, because he had told them. (11) Then said they unto him: 'What shall we do unto thee, that the sea may be calm unto us?' for the sea grew more and more tempestuous. (12) And he said unto them: 'Take me up, and cast me forth into the sea; so shall the sea be calm unto you; for I know that for my sake this great tempest is upon you.' (13) Nevertheless the men rowed hard to bring it to the land; but they could not; for the sea grew more and more tempestuous against them. (14) Wherefore they cried unto the Lord, and said: 'We beseech Thee, O Lord, we beseech Thee, let us not perish for this man's life, and lay not upon us innocent blood; for Thou, O Lord, hast done as it pleased Thee.' (15) So they took up Jonah, and cast him forth into the sea; and the sea ceased from its raging. (16) Then the men feared the Lord exceedingly; and they offered a sacrifice unto the Lord, and made vows.

(א) וַיְהִי דְּבַר י"י אֶל יוֹנָה בֶן אֲמִתַּי לֵאמֹר. (ב) קוּם לֵךְ אֶל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה וּקְרָא עָלֶיהָ כִּי עָלְתָה רָעָתָם לְפָנָי. (ג) וַיָּקׇם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי י"י וַיֵּרֶד יָפוֹ וַיִּמְצָא אֳנִיָּה בָּאָה תַרְשִׁישׁ וַיִּתֵּן שְׂכָרָהּ וַיֵּרֶד בָּהּ לָבוֹא עִמָּהֶם תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי י"י. (ד) וַי"י הֵטִיל רוּחַ גְּדוֹלָה אֶל הַיָּם וַיְהִי סַעַר גָּדוֹל בַּיָּם וְהָאֳנִיָּה חִשְּׁבָה לְהִשָּׁבֵר. (ה) וַיִּירְאוּ הַמַּלָּחִים וַיִּזְעֲקוּ אִישׁ אֶל אֱלֹהָיו וַיָּטִלוּ אֶת הַכֵּלִים אֲשֶׁר בָּאֳנִיָּה אֶל הַיָּם לְהָקֵל מֵעֲלֵיהֶם וְיוֹנָה יָרַד אֶל יַרְכְּתֵי הַסְּפִינָה וַיִּשְׁכַּב וַיֵּרָדַם. (ו) וַיִּקְרַב אֵלָיו רַב הַחֹבֵל וַיֹּאמֶר לוֹ מַה לְּךָ נִרְדָּם קוּם קְרָא אֶל אֱלֹהֶיךָ אוּלַי יִתְעַשֵּׁת הָאֱלֹהִים לָנוּ וְלֹא נֹאבֵד. (ז) וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ לְכוּ וְנַפִּילָה גוֹרָלוֹת וְנֵדְעָה בְּשֶׁלְּמִי הָרָעָה הַזֹּאת לָנוּ וַיַּפִּלוּ גּוֹרָלוֹת וַיִּפֹּל הַגּוֹרָל עַל יוֹנָה. (ח) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הַגִּידָה נָּא לָנוּ בַּאֲשֶׁר לְמִי הָרָעָה הַזֹּאת לָנוּ מַה מְּלַאכְתְּךָ וּמֵאַיִן תָּבוֹא מָה אַרְצֶךָ וְאֵי מִזֶּה עַם אָתָּה. (ט) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם עִבְרִי אָנֹכִי וְאֶת י"י אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם אֲנִי יָרֵא אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת הַיָּם וְאֶת הַיַּבָּשָׁה. (י) וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים יִרְאָה גְדוֹלָה וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו מַה זֹּאת עָשִׂיתָ כִּי יָדְעוּ הָאֲנָשִׁים כִּי מִלִּפְנֵי י"י הוּא בֹרֵחַ כִּי הִגִּיד לָהֶם. (יא) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו מַה נַּעֲשֶׂה לָּךְ וְיִשְׁתֹּק הַיָּם מֵעָלֵינוּ כִּי הַיָּם הוֹלֵךְ וְסֹעֵר. (יב) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שָׂאוּנִי וַהֲטִילֻנִי אֶל הַיָּם וְיִשְׁתֹּק הַיָּם מֵעֲלֵיכֶם כִּי יוֹדֵעַ אָנִי כִּי בְשֶׁלִּי הַסַּעַר הַגָּדוֹל הַזֶּה עֲלֵיכֶם. (יג) וַיַּחְתְּרוּ הָאֲנָשִׁים לְהָשִׁיב אֶל הַיַּבָּשָׁה וְלֹא יָכֹלוּ כִּי הַיָּם הוֹלֵךְ וְסֹעֵר עֲלֵיהֶם. (יד) וַיִּקְרְאוּ אֶל י"י וַיֹּאמְרוּ אָנָּה י"י אַל נָא נֹאבְדָה בְּנֶפֶשׁ הָאִישׁ הַזֶּה וְאַל תִּתֵּן עָלֵינוּ דָּם נָקִיא כִּי אַתָּה י"י כַּאֲשֶׁר חָפַצְתָּ עָשִׂיתָ. (טו) וַיִּשְׂאוּ אֶת יוֹנָה וַיְטִלֻהוּ אֶל הַיָּם וַיַּעֲמֹד הַיָּם מִזַּעְפּוֹ. (טז) וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים יִרְאָה גְדוֹלָה אֶת י"י וַיִּזְבְּחוּ זֶבַח לַי"י וַיִּדְּרוּ נְדָרִים.

Yonah 2יונה ב׳

(1) And the Lord prepared a great fish to swallow up Jonah; and Jonah was in the belly of the fish three days and three nights. (2) Then Jonah prayed unto the Lord his God out of the fish's belly. (3) And he said: I called out of mine affliction Unto the Lord, and He answered me; Out of the belly of the nether-world cried I, And Thou heardest my voice. (4) For thou didst cast me into the depth, In the heart of the seas, And the flood was round about me; All Thy waves and Thy billows Passed over me. (5) And I said: 'I am cast out From before Thine eyes'; Yet I will look again Toward Thy holy temple. (6) The waters compassed me about, even to the soul; The deep was round about me; The weeds were wrapped about my head. (7) I went down to the bottoms of the mountains; The earth with her bars closed upon me for ever; Yet hast Thou brought up my life from the pit, O Lord my God. (8) When my soul fainted within me, I remembered the Lord; And my prayer came in unto Thee, Into Thy holy temple. (9) They that regard lying vanities Forsake their own mercy. (10) But I will sacrifice unto Thee With the voice of thanksgiving; That which I have vowed I will pay. Salvation is of the Lord. (11) And the Lord spoke unto the fish, and it vomited out Jonah upon the dry land.

(א) וַיְמַן י"י דָּג גָּדוֹל לִבְלֹעַ אֶת יוֹנָה וַיְהִי יוֹנָה בִּמְעֵי הַדָּג שְׁלֹשָׁה יָמִים וּשְׁלֹשָׁה לֵילוֹת. (ב) וַיִּתְפַּלֵּל יוֹנָה אֶל י"י אֱלֹהָיו מִמְּעֵי הַדָּגָה. (ג) וַיֹּאמֶר קָרָאתִי מִצָּרָה לִי אֶל י"י וַיַּעֲנֵנִי מִבֶּטֶן שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי שָׁמַעְתָּ קוֹלִי. (ד) וַתַּשְׁלִיכֵנִי מְצוּלָה בִּלְבַב יַמִּים וְנָהָר יְסֹבְבֵנִי כׇּל מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ. (ה) וַאֲנִי אָמַרְתִּי נִגְרַשְׁתִּי מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ אַךְ אוֹסִיף לְהַבִּיט אֶל הֵיכַל קׇדְשֶׁךָ. (ו) אֲפָפוּנִי מַיִם עַד נֶפֶשׁ תְּהוֹם יְסֹבְבֵנִי סוּף חָבוּשׁ לְרֹאשִׁי. (ז) לְקִצְבֵי הָרִים יָרַדְתִּי הָאָרֶץ בְּרִחֶיהָ בַעֲדִי לְעוֹלָם וַתַּעַל מִשַּׁחַת חַיַּי י"י אֱלֹהָי. (ח) בְּהִתְעַטֵּף עָלַי נַפְשִׁי אֶת י"י זָכָרְתִּי וַתָּבוֹא אֵלֶיךָ תְּפִלָּתִי אֶל הֵיכַל קׇדְשֶׁךָ. (ט) מְשַׁמְּרִים הַבְלֵי שָׁוְא חַסְדָּם יַעֲזֹבוּ. (י) וַאֲנִי בְּקוֹל תּוֹדָה אֶזְבְּחָה לָּךְ אֲשֶׁר נָדַרְתִּי אֲשַׁלֵּמָה יְשׁוּעָתָה לַי"י. (יא) וַיֹּאמֶר י"י לַדָּג וַיָּקֵא אֶת יוֹנָה אֶל הַיַּבָּשָׁה.

Yonah 3יונה ג׳

(1) And the word of the Lord came unto Jonah the second time, saying: (2) 'Arise, go unto Nineveh, that great city, and make unto it the proclamation that I bid thee.' (3) So Jonah arose, and went unto Nineveh, according to the word of the Lord. Now Nineveh was an exceeding great city, of three days' journey. (4) And Jonah began to enter into the city a day's journey, and he proclaimed, and said: 'Yet forty days, and Nineveh shall be overthrown.' (5) And the people of Nineveh believed God; and they proclaimed afast, and put on sackcloth, from the greatest of them even to the least of them. (6) And the tidings reached the king of Nineveh, and he arose from his throne, and laid his robe from him, and covered him with sackcloth, and sat in ashes. (7) And he caused it to be proclaimed and published through Nineveh by the decree of the king and his nobles, saying: 'Let neither man nor beast, herd nor flock, taste any thing; let them not feed, nor drink water; (8) but let them be covered with sackcloth, both man and beast, and let them cry mightily unto God; yea, let them turn every one from his evil way, and from the violence that is in their hands. (9) Who knoweth whether God will not turn and repent, and turn away from His fierce anger, that we perish not?' (10) And God saw their works, that they turned from their evil way; and God repented of the evil, which He said He would do unto them; and He did it not.

(א) וַיְהִי דְבַר י"י אֶל יוֹנָה שֵׁנִית לֵאמֹר. (ב) קוּם לֵךְ אֶל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה וּקְרָא אֵלֶיהָ אֶת הַקְּרִיאָה אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר אֵלֶיךָ. (ג) וַיָּקָם יוֹנָה וַיֵּלֶךְ אֶל נִינְוֵה כִּדְבַר י"י וְנִינְוֵה הָיְתָה עִיר גְּדוֹלָה לֵאלֹהִים מַהֲלַךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים. (ד) וַיָּחֶל יוֹנָה לָבוֹא בָעִיר מַהֲלַךְ יוֹם אֶחָד וַיִּקְרָא וַיֹּאמַר עוֹד אַרְבָּעִים יוֹם וְנִינְוֵה נֶהְפָּכֶת. (ה) וַיַּאֲמִינוּ אַנְשֵׁי נִינְוֵה בֵּאלֹהִים וַיִּקְרְאוּ צוֹם וַיִּלְבְּשׁוּ שַׂקִּים מִגְּדוֹלָם וְעַד קְטַנָּם. (ו) וַיִּגַּע הַדָּבָר אֶל מֶלֶךְ נִינְוֵה וַיָּקׇם מִכִּסְאוֹ וַיַּעֲבֵר אַדַּרְתּוֹ מֵעָלָיו וַיְכַס שַׂק וַיֵּשֶׁב עַל הָאֵפֶר. (ז) וַיַּזְעֵק וַיֹּאמֶר בְּנִינְוֵה מִטַּעַם הַמֶּלֶךְ וּגְדֹלָיו לֵאמֹר הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה הַבָּקָר וְהַצֹּאן אַל יִטְעֲמוּ מְאוּמָה אַל יִרְעוּ וּמַיִם אַל יִשְׁתּוּ. (ח) וְיִתְכַּסּוּ שַׂקִּים הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה וְיִקְרְאוּ אֶל אֱלֹהִים בְּחׇזְקָה וְיָשֻׁבוּ אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה וּמִן הֶחָמָס אֲשֶׁר בְּכַפֵּיהֶם. (ט) מִי יוֹדֵעַ יָשׁוּב וְנִחַם הָאֱלֹהִים וְשָׁב מֵחֲרוֹן אַפּוֹ וְלֹא נֹאבֵד. (י) וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם כִּי שָׁבוּ מִדַּרְכָּם הָרָעָה וַיִּנָּחֶם הָאֱלֹהִים עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לָהֶם וְלֹא עָשָׂה.

Yonah 4יונה ד׳

(1) But it displeased Jonah exceedingly, and he was angry. (2) And he prayed unto the Lord, and said: 'I pray Thee, O Lord, was not this my saying, when I was yet in mine own country? Therefore I fled beforehand unto Tarshish; for I knew that Thou art a gracious God, and compassionate, long-suffering, and abundant in mercy, and repentest Thee of the evil. (3) Therefore now, O Lord, take, I beseech Thee, my life from me; for it is better for me to die than to live.' (4) And the Lord said: 'Art thou greatly angry?' (5) Then Jonah went out of the city, and sat on the east side of the city, and there made him a booth, and sat under it in the shadow, till he might see what would become of the city. (6) And the Lord God prepared a gourd, and made it to come up over Jonah, that it might be a shadow over his head, to deliver him from his evil. So Jonah was exceeding glad because of the gourd. (7) But God prepared a worm when the morning rose the next day, and it smote the gourd, that it withered. (8) And it came to pass, when the sun arose, that God prepared a vehement east wind; and the sun beat upon the head of Jonah, that he fainted, and requested for himself that he might die, and said: 'It is better for me to die than to live.' (9) And God said to Jonah 'Art thou greatly angry for the gourd?' And he said: 'I am greatly angry, even unto death.' (10) And the Lord said: 'Thou hast had pity on the gourd, for which thou hast not laboured, neither madest it grow, which came up in a night, and perished in a night; (11) and should not I have pity on Nineveh, that great city, wherein are more than sixscore thousand persons that cannot discern Between their right hand and their left hand, and also much cattle?'

(א) וַיֵּרַע אֶל יוֹנָה רָעָה גְדוֹלָה וַיִּחַר לוֹ. (ב) וַיִּתְפַּלֵּל אֶל י"י וַיֹּאמַר אָנָּה י"י הֲלוֹא זֶה דְבָרִי עַד הֱיוֹתִי עַל אַדְמָתִי עַל כֵּן קִדַּמְתִּי לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה כִּי יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה אֵל חַנּוּן וְרַחוּם אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה. (ג) וְעַתָּה י"י קַח נָא אֶת נַפְשִׁי מִמֶּנִּי כִּי טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי. (ד) וַיֹּאמֶר י"י הַהֵיטֵב חָרָה לָךְ. (ה) וַיֵּצֵא יוֹנָה מִן הָעִיר וַיֵּשֶׁב מִקֶּדֶם לָעִיר וַיַּעַשׂ לוֹ שָׁם סֻכָּה וַיֵּשֶׁב תַּחְתֶּיהָ בַּצֵּל עַד אֲשֶׁר יִרְאֶה מַה יִּהְיֶה בָּעִיר. (ו) וַיְמַן י"י אֱלֹהִים קִיקָיוֹן וַיַּעַל מֵעַל לְיוֹנָה לִהְיוֹת צֵל עַל רֹאשׁוֹ לְהַצִּיל לוֹ מֵרָעָתוֹ וַיִּשְׂמַח יוֹנָה עַל הַקִּיקָיוֹן שִׂמְחָה גְדוֹלָה. (ז) וַיְמַן הָאֱלֹהִים תּוֹלַעַת בַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר לַמׇּחֳרָת וַתַּךְ אֶת הַקִּיקָיוֹן וַיִּיבָשׁ. (ח) וַיְהִי כִּזְרֹחַ הַשֶּׁמֶשׁ וַיְמַן אֱלֹהִים רוּחַ קָדִים חֲרִישִׁית וַתַּךְ הַשֶּׁמֶשׁ עַל רֹאשׁ יוֹנָה וַיִּתְעַלָּף וַיִּשְׁאַל אֶת נַפְשׁוֹ לָמוּת וַיֹּאמֶר טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי. (ט) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל יוֹנָה הַהֵיטֵב חָרָה לְךָ עַל הַקִּיקָיוֹן וַיֹּאמֶר הֵיטֵב חָרָה לִי עַד מָוֶת. (י) וַיֹּאמֶר י"י אַתָּה חַסְתָּ עַל הַקִּיקָיוֹן אֲשֶׁר לֹא עָמַלְתָּ בּוֹ וְלֹא גִדַּלְתּוֹ שֶׁבִּן לַיְלָה הָיָה וּבִן לַיְלָה אָבָד. (יא) וַאֲנִי לֹא אָחוּס עַל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר יֶשׁ בָּהּ הַרְבֵּה מִשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה רִבּוֹ אָדָם אֲשֶׁר לֹא יָדַע בֵּין יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ וּבְהֵמָה רַבָּה.

Shir HaShirim 8:14שיר השירים ח׳:י״ד

Make haste, my beloved, And be thou like to a gazelle or to a young hart Upon the mountains of spices.

בְּרַח דּוֹדִי וּדְמֵה לְךָ לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים עַל הָרֵי בְשָׂמִים.

Mishna Taanit 2:1משנה תענית ב׳:א׳

סֵדֶר תַּעֲנִיּוֹת כֵּיצַד, מוֹצִיאִין אֶת הַתֵּבָה לִרְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר, וְנוֹתְנִין אֵפֶר מִקְלֶה עַל גַּבֵּי הַתֵּבָה, וּבְרֹאשׁ הַנָּשִׂיא וּבְרֹאשׁ אַב בֵּית דִּין, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד נוֹתֵן בְּרֹאשׁוֹ. הַזָּקֵן שֶׁבָּהֶן אוֹמֵר לִפְנֵיהֶן דִּבְרֵי כִבּוּשִׁין, אַחֵינוּ, לֹא נֶאֱמַר בְּאַנְשֵׁי נִינְוֵה, וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת שַׂקָּם וְאֶת תַּעֲנִיתָם, אֶלָּא (יונה ג) וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם, כִּי שָׁבוּ מִדַּרְכָּם הָרָעָה. וּבַקַּבָּלָה הוּא אוֹמֵר (יואל ב) וְקִרְעוּ לְבַבְכֶם וְאַל בִּגְדֵיכֶם.

Tosefta Sanhedrin 14:4תוספתא סנהדרין י״ד:ד׳

המנבא לעקור דבר מדברי תורה חייב רבי שמעון אומר אם נתנבא לקיים מקצת ולבטל מקצת פטור ובע"ז קיימה היום ובטלה למחר חייב המתנבא מה שלא שמע כצדקיה בן כנענה ושלא נאמר לו כחנניה בן עזור שהיה שומע דברים מפי ירמיהו הנביא שהיה מתנבא בשוק העליון וחוזר ומתנבא בשוק התחתון הכובש את נבואתו כיונה בן אמתי והמוותר על דברי נביא כחבירו של מיכה ונביא שעובר על דברי עצמו כעידו והמשנה את נבואתו.

Mekhilta DeRabbi Yishmael Shemot 12:1מכילתא דרבי ישמעאל שמות י״ב:א׳

"And the Lord spoke to Moses and to Aaron in the land of Egypt, saying": I might think that both Aaron and Moses were being addressed; it is, therefore, written (Exodus 6:28) "And it was on the day that the Lord spoke to Moses in the land of Egypt": Only Moses was being addressed and not Aaron. If so, why is it written "to Moses and to Aaron"? We are hereby taught that just as Moses was "included" in the words (i.e., by their being spoken to him), so, Aaron was included in the words (i.e., by his "overhearing" them). And why did He not speak (directly) to him? In deference to Moses. We find Aaron, then, to be excluded from all the (direct) addresses in the Torah except for three (Leviticus 10:8, Numbers 18:1, Numbers 18:8), where it is impossible (to understand otherwise). Variantly: From (Exodus 7:1) "See I have made you an overlord ("elohim") to Pharaoh," I would know that only Moses was set up as a judge to Pharaoh. Whence would I derive (the same for) Aaron? (It is, therefore, written (here) "to Moses and to Aaron." Moses is being likened to Aaron. Just as Moses was a "judge" to Pharaoh, so, Aaron. Just as Moses spoke his words without fear, so, Aaron. Variantly: "to Moses and to Aaron": I might think that the one who takes precedence in the verse takes precedence in the act. It is, therefore, written (Exodus 6:26) "It is Aaron and Moses" — Both are equal. Similarly, (Genesis 1:1) "In the beginning God created the heavens and the earth": I might think that what takes precedence in the verse took precedence in creation. It is, therefore, written (Ibid.) "on the day that the Lord God made earth and heaven" — They were both created together. Similarly, (Exodus 3:6) "I am the God of your father, the God of Abraham, the God of Isaac, and the God of Jacob." I might think that whoever comes first in the verse comes first in importance. It is, therefore, written (Leviticus 26:42) "Then I will remember My covenant with Jacob, and also My covenant with Isaac, and also My covenant with Abraham will I remember" — to teach that all three are of equal importance. Similarly, (Exodus 20:12) "Honor your father and your mother." (Leviticus 19:3) "A man, his mother and his father shall you fear." — Both are of equal importance. "in the land of Egypt":(He spoke to them) outside the city. __ But perhaps in the city itself? (This cannot be, for it is written (Exodus 9:29) "When I leave the city" (I shall pray). Now does this not follow a fortiori, viz.: If prayer (that of Moses to the Lord) — the lesser — was only outside the city, then speech (that of the Lord to Moses) — the greater — how much more so (was it not spoken in the city)! And why did He not speak with him in the city? For it was full of abominations (of idolatry)! And before the land of Israel was chosen, all of the lands were kasher for speech. Once it was chosen, all other lands were excluded. Before Jerusalem was chosen all of Eretz Yisrael was kasher for altars. Once it was chosen, the rest of Eretz Yisrael was excluded. As it is written (Devarim 12: 13-14) "Take heed unto yourself lest you offer your burnt-offerings … but in the place that the Lord shall choose." Before the Temple was chosen, all of Jerusalem was fit for (the reposing of)) the Shechinah. Once the Temple was chosen, (the rest of) Jerusalem was excluded. As it is written (Psalms 132:13-14) "For the Lord has chosen Zion … This is My resting place forever." Before Aaron was chosen, all of Israel were kasher for the priesthood. Once he was chosen, the rest of Israel were excluded. As it is written (Numbers 18:19) "An everlasting covenant of salt is it (the priesthood) before the Lord for you (Aaron) and for your sons," and (Numbers 25:13) "And it shall be unto him and to his seed after him the covenant of an everlasting priesthood." Before David was chosen (as king) every Israelite was kasher for kingship. Once David had been chosen, the other Israelites (i.e., those not in his line) were excluded. As it is written (II Chronicles 13:5) "Is it not for you to know that the Lord, the God of Israel, has given over the kingdom to David, to him and to his sons?" If you would contend: But the Lord did speak with the prophets outside the land, (I would answer:) Though He spoke with them outside the land, He did so only in the merit of the fathers. As it is written (Jeremiah 31:15-17) "Thus said the Lord: A voice is heard in Ramah … Thus said the Lord: Keep your voice from weeping, and all your eyes from tears … And there is hope for your future, says the Lord, etc." And even though He spoke with them outside the land in the merit of the fathers, He did so only in a clean place, one of water. As it is written (Daniel 10:4) "And I was by the stream Ulai," (Ibid. 10:4) "and I was by the great river, the Tigris," (Ezekiel 1:3) "The word of the Lord came to Ezekiel … by the river Kevar." Some say: He spoke with him in the land, (and then) He spoke with him outside the land, it being written (literally) "the word of the Lord was, was." (The first) "was" — in the land; (the second,) outside the land. R. Elazar b. Tzaddok says: It is written (Ibid. 3:22) "Arise, go out to the plain" — whence it is derived that the plain is kasher (for prophecy). Know that the Shechinah is not revealed outside the land. For it is written (Jonah 1:3) "And Jonah rose to flee to Tarshish, etc." Now can one flee from the Lord? Is it not written (Psalms 139:7-10) "Where can I flee from Your presence … If I ascend to heaven, You are there, etc. If I take wing with the dawn, there, too, Your hand will lead me," (Zechariah 4:10) "the eyes of the Lord range the entire land," (Mishlei 15:3) "The eyes of the Lord see the bad and the good," (Amos 9:2) "though they dig into Sheol, though they hide in the top of the Carmel, though they go into captivity (Job 34:22) "There is no darkness nor shadow of death, etc." Rather, Jonah's intent was: I will go outside the land, where the Shechinah does not repose and reveal itself. For the gentiles are close to repentance — so that they not make Israel (who do not repent) liable (by invidious contrast). An analogy: The bondsman of a Cohein flees from his master, saying: I will go to the cemetery, a place where my master cannot come after me. His master: I have (messengers) like you. Thus, Jonah said: I will go outside the land, a place where the Shechinah is not revealed. For the gentiles are close to repentance, (this, so as not to render Israel liable by invidious contrast.) The Holy One responds: I have many messengers like you, viz. (Jonah 1:4) "Then the Lord cast a great wind on the sea, etc." We find there to have been three (kinds of) prophets. One claimed the honor of the Father and the father of the son; another, the honor of the Father, but not the honor of the son; another, the honor of the son, but not the honor of the Father. Jeremiah claimed the honor of the Father and the honor of the son, viz. (Eichah 3:42) "We have offended and rebelled" (the honor of the Father); "You have not forgiven" (the honor of the son). Therefore, his prophecy was "doubled," (Jeremiah 36:33) "… and many other words were added to them" (the prophecies of Jeremiah). Eliyahu claimed the honor of the Father, but not the honor of the son, viz. (I Kings 19:10) "I have been very jealous for the Lord, the God of hosts, etc." And what is stated in this regard? (Ibid. 15-16) "And the Lord said to him: Go, return on your way to the desert of Damascus … And Yehu the son of Nimshi shall you anoint to be king over Israel, and Elisha the son of Shafat … shall you anoint to be a prophet in your place." What is the intent of this? He does not desire your prophecy (because you do not claim the honor of Israel). Jonah claimed the honor of the son, but not the honor of the Father. What is stated in that regard? (Jonah 1:3) "And the word of the Lord came to Jonah a second time, saying." What is the intent of this? We will speak with him a second time, but not a third, (for he did not claim the honor of the Lord). R. Yochanan said: Jonah went (on that voyage) only to cast himself into the sea, as it is written (Jonah 1:12) "And he said to them: Lift me up and cast me into the sea." All this do you find with Moses and the (other) prophets, that they gave their lives for Israel. What is written of Moses? (Exodus 32:32) "And now, if You forgive their sin — and if not, blot me out of Your book which You have written." (Numbers 11:15) "If thus You do with me, kill me if I have found favor in Your eyes and let me not look upon my evil" (i.e., the destruction of Israel). What is written of David? (II Samuel 24:17) "Behold, I have sinned and I have been corrupt. But these sheep, what have they done? Let Your hand be in me and in the house of my father." In all places you find that Moses and the (other) prophets gave their lives for Israel. "saying": Go and say it to them immediately. These are the words of R. Yishmael. As it is written (Exodus 34:34) "And he went out and spoke to the children of Israel what he had been commanded." R. Eliezer says: (The intent is) Go out and say it to them and return word to Me, viz. (Ibid. 19:8) "and Moses returned the words of the people to the Lord," and (Ezekiel 9:11) "And, behold, the man clothed in linen on whose loins was the scribe's slate returned word saying I have done according to all that You have commanded me," and (Iyyov 38:35) "Did you dispatch lightning bolts, so that they should go forth and say to you 'Here we are'"? The messengers of the Holy One Blessed be He are not as those of flesh and blood. The messengers of flesh and blood must return to their sender. Not so Your messengers, but "Did You dispatch lightning bolts so that they should go forth?" It is not written "and they shall return and say." Wherever they go they are before You and they say we have fulfilled Your embassy, in fulfillment of (Jeremiah 23:24) "Do I not fill the heavens and the earth?" R. Oshiyah said: When the Holy One Blessed be He decrees good and bad decrees for Israel, a report is returned to Him for the good, but not for the bad, viz. (Ezekiel 9:2-11) "And, behold, six men were coming, etc." — whereupon they fulfilled their embassy. Of those who were commanded to carry out the evil decree (i.e., to destroy), we do not learn that they returned report. Of him who was commanded over the good (i.e., the man clothed in linen), we learn that he returned report (viz. 9:11) "Ben Azzai says: "In the voice that you hear (what is taught), in that voice you teach." (i.e., "Affirmation begets affirmation."). R. Akiva says (Exodus 12:1) "saying": Go and say to them that it is in their merit that He speaks to me (Moses). And thus do we find, that in all the thirty-eight years that He was angry with Israel (i.e., from the episode of the spies and on), He did not speak with him, viz. (Devarim 1:16-17) And it was, when all the men of war (those from the age of twenty) had finished dying from the midst of the people, that the Lord spoke to me, saying." R. Shimon b. Azzai said: I do not come to detract from my master's words, but to add to them, viz.: Not to Moses alone did He speak in the merit of Israel, but to all of the prophets, viz. (Ezekiel 3:15) "And I sat there seven days, mute (i.e., without prophecy) among them," (Ibid. 16-17) "And it was at the end of seven days (of being among them) that the word of the Lord (i.e., prophecy) came to me, saying." (Likewise, after the people had asked for Divine guidance), (Jeremiah 42:7) "And the word of the Lord came to Jeremiah, etc." And thus do you find with Baruch the soon of Neriah, who complained before the Lord, (Ibid. 45:3) "You (Baruch) say: Woe unto me, the Lord has added grief to my pain!" (You say:) Why am I different from all the disciples of the prophets? Joshua served Moses and the spirit of the Lord reposed upon him. Elisha served Eliyahu and the spirit of the Lord reposed upon him. Why am I different? (Ibid.) "I wearied myself with groanings but I did not find rest," "rest" being prophecy, as in (Numbers 11:21) "And the spirit rested upon them … and they prophesied in the camp," (II Kings 2:15) "And the spirit of Eliyahu has rested on Elisha," (Isaiah 11:2) "And the spirit of the Lord will rest upon him." Come and see how the Lord answered him (Jeremiah 45:4-5) "Thus said the Lord. What I have built I am going to destroy, and what I have planted I am going to uproot, and you are seeking 'great things' for yourself?", "great things" being prophecy, as in (II Kings 8:4) "Tell me, now, of all the 'great things' that Elisha (the prophet) has wrought," and (Jeremiah 33:3) "Call Me and I will tell you (Jeremiah the prophet) 'great things' and in forms that you have not known," (God) saying to Baruch the son of Neriah, as it were: If there is no vineyard, there is no (need of a) fence; if there is no flock, there is no shepherd. Why? (Jeremiah 45:5) "For I am going to bring evil upon all flesh. And shall I render your soul (i.e., your prophetic soul) as spoil unto you wherever you go?" — whence we see that the prophets prophesy only in the merit of Israel.

פרשת בא מסכתא דפסחא פרשה א תדע שאין השכינה נגלית בחוצה לארץ, שנאמר: ויקם יונה לברוח תרשישה וגו' וכי מלפני ה' הוא בורח והלא כבר נאמר: אנא אלך מרוחך וגו' אם אסק שמים שם אתה וגו' אשא כנפי שחר גם שם ידך תנחני וגו' עיני ה' משוטטות בכל הארץ. בכל מקום עיני ה' צופות רעים וטובים אם יחתרו בשאול. אם יחבאו בראש הכרמל. אם ילכו בשבי אין חשך ואין צלמות, אלא אמר יונה: אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית, שהגוים קרובים לתשובה הן, שלא לחייב את ישראל. משל לעבד כהן שברח מרבו, אמר: אלך לבית הקברות מקום שאין רבו יכול לבא אחרי. אמר לו רבו: יש לי כיוצא בך. כך אמר יונה: אלך לי בחוצה לארץ, מקום שאין השכינה נגלית, שהגוים קרובים לתשובה הן, שלא לחייב את ישראל. אמר לו הקב"ה: יש לי שלוחין כיוצא בך, שנאמר: וה' הטיל רוח גדולה אל הים. נמצאת אתה אומר שלשה נביאים הם אחד: תבע כבוד האב וכבוד הבן ואחד תבע כבוד האב ולא כבוד הבן. ואחד תבע כבוד הבן ולא כבוד האב. ירמיה תבע כבוד האב וכבוד הבן. שנאמר: נחנו פשענו ומרינו לכך נכפלה נבואתו, שנאמר: ועוד יוסיף עליהם דברים. אליהו תבע כבוד האב ולא כבוד הבן, שנאמר: קנא קנאתי לה' צבאות וגו'. ומה נאמר: ויאמר לך שוב לדרכך מדברה דמשק וגו' ואת יהו בן נמשי תמשח למלך על ישראל ואת אלישע בן שפט תמשח לנביא תחתיךשאין תלמוד לומר לנביא תחתיך, אלא שאי איפשי בנבואתך. יונה תבע כבוד הבן ולא כבוד האב, שנאמר: ויהי דבר ה' אל יונה שנית לאמר, שנית נדבר עמו ולא שלישית. ר' יונתן אומר: לא הלך יונה אלא לאבד עצמו בים, שנאמר: ויאמר אליהם שאוני הטילוני אל הים. וכן תמצא, האבות והנביאים היו נותנין עצמם על ישראל. במשה מה הוא אומר? ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת). (אם ככה את עושה לי הרגני נא הרוג). אם מצאתי חן בעיניך ואל אראה ברעתי. בדוד מהו אומר? אנכי חטאתי ואני העויתי ואלה הצאן מה עשו תהי נא ידך כו' וגו' הא בכל מקום אתה מוצא האבות והנביאים נתנו נפשם על ישראל.

Yerushalmi Taanit 2:1ירושלמי תענית ב׳:א׳

אמר רבן שמעון בן לקיש תשובה של רמיות עשו אנשי נינוה. מה עשו? רבי חונה בשם ר"ש בן חלפותא העמידו עגלים מבפנים ואימותיהם מבחוץ סייחים מבפנים ואימותיהם מבחוץ והוון אילין געיי מן הכא ואילין געיי מן הכא אמרין אין לית מתרחם עלינן לינן מרחמין עליהון הה"ד (יואל א) מה נאנחה בהמה נבכו עדרי בקר וגו'. א"ר אחא בערביא עבדין כן (יונה ג) ויתכסו שקים האדם והבהמה ויקראו אל אלהים בחזקה מהו בחזקה אר"ש בן חלפותא חציפא נצח לכשירא כל שכן לטובתו של עולם. וישבו איש מדרכו הרעה ומן החמס אשר בכפיהם (יונה ג). א"ר יוחנן מה שהיה בכף ידיהם החזירו מה שהיה בשידה תיבה ומגדל לא החזירו.

Bavli Taanit 16aבבלי תענית ט״ז.

לא שק ותענית גורמים אלא תשובה ומעשים טובים גורמים שכן מצינו באנשי נינוה שלא נאמר בהם וירא האלהים את שקם ואת תעניתם אלא {יונה ג':י'} וירא האלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה {יונה ג':ח'} ויתכסו שקים האדם והבהמה מאי הוו עבדי אסרא הבהמות לחוד ואת הוולדות לחוד אמרו לפניו רבונו של עולם אם אין אתה מרחם עלינו אין אנו מרחמים על אלו {יונה ג':ח'} ויקראו אל אלהים בחזקה.

Bavli Sanhedrin 89aבבלי סנהדרין פ״ט.

הכובש את נבואתו כגון יונה בן אמיתי.

Tanchuma Vayikra 8תנחומא ויקרא ח׳

רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, מְמֻנֶּה הָיָה הַדָּג מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית לִבְלֹעַ אֶת יוֹנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְמַן ה' דָּג גָּדוֹל (יונה ב, א). בְּיוֹם חֲמִישִׁי בָּרַח יוֹנָה מִפְּנֵי אֱלֹהָיו. וְלָמָּה בָּרַח. אֶלָּא שֶׁפַּעַם רִאשׁוֹנָה, שְׁלָחוֹ לְהָשִׁיב אֶת גְּבוּל יִשְׂרָאֵל וְעָמְדוּ דְּבָרָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: הוּא הֵשִׁיב אֶת גְּבוּל יִשְׂרָאֵל (מ"ב יד, כה). פַּעַם שְׁנִיָּה, שְׁלָחוֹ לִירוּשָׁלַיִם לְהַחֲרִיבָהּ, וְעָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּרֹב רַחֲמָיו וְנִחַם עַל הָרָעָה וְלֹא חָרְבָה, וְהָיוּ קוֹרִין אוֹתוֹ נְבִיא הַשֶּׁקֶר. פַּעַם שְׁלִישִׁית, שְׁלָחוֹ אֶל נִינְוֶה לְהַחְרִיבָהּ. דָּן יוֹנָה דִּין בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ. אָמַר יוֹנָה, אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁהַגּוֹיִם קְרוֹבֵי תְּשׁוּבָה הֵם. עַכְשָׁו אִם אֵלֵךְ בִּשְׁלִיחוּתוֹ, מִיָּד יַעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד. וּבְעֵת שֶׁיַּעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה, מִיָּד יְרַחֵם, וְיִקְצֹף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל יִשְׂרָאֵל כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה בִּימֵי סַנְחֵרִיב... אָמַר לַחֲכָמִים, לָמָּה אַהֲבָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם יִשְׂרָאֵל יוֹתֵר מִכָּל אֻמּוֹת הָעוֹלָם. אָמְרוּ לוֹ: אַבָּא זָקֵן הָיָה לָהֶם וּשְׁמוֹ אַבְרָהָם וּבָא לִשְׁחֹט בְּנוֹ לְהַעֲלוֹתוֹ עוֹלָה. אָמַר לָהֶם: שְׁחָטוֹ, אָמְרוּ לוֹ: לָאו. אָמַר לָהֶן, הוּא עַל שֶׁהָיָה רְצוֹנוֹ לְשָׁחְטוֹ, הָיָה אַהֲבָה בֵּינוֹ לְבֵין אֱלֹהָיו. אָמַר, אֲנִי אֶשְׁחֹט אֶת בְּנִי וְאַעֲלֵהוּ לוֹ לְעוֹלָה. וְכֵן עָשָׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּקַּח אֶת בְּנוֹ הַבְּכוֹר אֲשֶׁר יִמְלֹךְ תַּחְתָּיו וַיַּעֲלֵהוּ עוֹלָה (שם ג, כז). אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מָה אֻמּוֹת הָעוֹלָם שֶׁלֹּא נָתַתִּי לָהֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים, הֵם עוֹשִׂים לִשְׁמִי, שֶׁנֶּאֱמַר: בְּכָל מָקוֹם מֻקְטָר מֻגָּשׁ לִשְׁמִי וְגוֹ' (מלאכי א, יא). מִיָּד, וַיְהִי קֶצֶף גָּדוֹל עַל יִשְׂרָאֵל (מ"ב ג, כז). לְפִיכָךְ אָמַר יוֹנָה, הַגּוֹיִם מִיָּד יַעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה וְיִהְיֶה רֻגְזוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל יִשְׂרָאֵל. שֶׁיֹּאמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הַגּוֹיִם שֶׁלֹּא נָתַתִּי לָהֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים, בְּעֵת שֶׁאֲנִי גּוֹזֵר עֲלֵיהֶם גְּזֵרָה וְהֵם יוֹדְעִים, מִיָּד הֵם שָׂבִים. וְיִשְׂרָאֵל לֹא כֵן, שֶׁבְּכָל עֵת אֲנִי שׁוֹלֵחַ לָהֶם נְבִיאַי, וְהֵם קְשֵׁי עֹרֶף. וּלְפִיכָךְ, וַיְהִי קֶצֶף גָּדוֹל. וְלֹא עוֹד שֶׁיִּשְׂרָאֵל קוֹרִין לוֹ נְבִיא שֶׁקֶר, אֶלָּא אַף אֻמּוֹת הָעוֹלָם קוֹרִין לוֹ כֵן אָמַר יוֹנָה, אֲנִי בּוֹרֵחַ מִלְּפָנָיו לְמָקוֹם שֶׁאֵין שָׁם כְּבוֹדוֹ. מָה אֶעֱשֶׂה. אִם אֶעֱלֶה לַשָּׁמַיִם, שָׁם כְּבוֹדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: עַל הַשָּׁמַיִם כְּבוֹדוֹ (תהלים קיג, ד). וְאִם עַל הָאָרֶץ, שָׁם כְּבוֹדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ (ישעיה ו, ג). הֲרֵינִי בּוֹרֵחַ לַיָּם, שֶׁאֵין נֶאֱמָר שָׁם כְּבוֹדוֹ.

Tanchuma Tzav 14תנחומא צו י״ד

וְכֵן תִּמְצָא בְּיוֹנָה, כִּי בְּיוֹם חֲמִישִׁי בָּרַח מִפְּנֵי אֱלֹהָיו. וְלָמָּה בָּרַח יוֹנָה. אֶלָּא פַּעַם רִאשׁוֹנָה שְׁלָחוֹ לְהָשִׁיב אֶת גְּבוּל יִשְׂרָאֵל. פַּעַם שְׁנִיָּה שְׁלָחוֹ לִירוּשָׁלַיִם לְהַחְרִיבָהּ, וְעָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּרֹב רַחֲמָיו וְנִחַם עַל הָרָעָה, וְהָיוּ קוֹרִין אוֹתוֹ נְבִיא הַשֶּׁקֶר. פַּעַם שְׁלִישִׁית שְׁלָחוֹ אֶל נִינְוֵה לְהַחְרִיבָהּ. דָּן יוֹנָה דִּין בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ וְאָמַר, יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהַגּוֹיִם קְרוֹבֵי תְּשׁוּבָה הֵם, עַכְשָׁו יַעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹלֵחַ רֻגְזוֹ עַל יִשְׂרָאֵל. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁיִּשְׂרָאֵל קוֹרִין אוֹתִי נְבִיא שֶׁקֶר וכו' (עיין תנחומא ויקרא ח).

Pirkei DeRabbi Eliezer 10פרקי דרבי אליעזר י׳

בחמישי ברח יונה מפני אלהים, ולמה ברח, אלא פעם ראשון שלחו להשיב את גבול ישראל ועמדו דבריו, שנאמר (מלכים ב יד, כה): "הוּא הֵשִׁיב אֶת גְּבוּל יִשְׂרָאֵל מִלְּבוֹא חֲמָת" וגו'. פעם שניה שלחו לירושלים להחריבה, כיון שעשו תשובה הקב"ה עשה כרוב חסדיו ונחם על הרעה ולא חרבה, והיו ישראל קוראין אותו נביא שקר. פעם ג' שלחו לנינוה, דן יונה דין בינו לבין עצמו, אמר: אני יודע שזה הגוי קרובי התשובה הם, עכשיו עושין תשובה והקב"ה שולח רוגזו על ישראל, ולא די שישראל קורין אותי נביא השקר אלא אף העכומ"ז. הריני בורח לי למקום שלא נאמר כבודו שם; אם על השמים נאמר שכבודו שם, שנאמר (תהלים קיג, ד): "עַל הַשָּׁמַיִם כְּבוֹדוֹ", על הארץ נאמר שכבודו שם, שנאמר (ישעיהו ו, ג): "מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ", הריני בורח לי למקום שלא נאמר כבודו שם. ירד יונה ליפו ולא מצא שם אניה לירד בה, והאניה שירד בה יונה היתה רחוקה מיפו מהלך שני ימים לנסות את יונה. מה עשה הקב"ה, הביא עליה רוח סערה בים והחזירה ליפו, וראה יונה ושמח בלבו ואמר: עכשיו אני יודע שדרכי מיושרה לפני. אמר להם: ארד עמכם, אמרו לו: הרי אנו הולכים לאיי הים תרשישה, אמר להם: אבא עמכם, ודרך כל האניות כשאדם יוצא ממנה הוא נותן שכרה ויונה בשמחת לבו הקדים ונתן שכרה, שנאמר (יונה א, ג): "וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי יְהוָה וַיֵּרֶד יָפוֹ" וגו', פרשו מהלך יום אחד ועמד עליהם רוח סערה בים מימינם ומשמאלם ודרך כל האניות עוברות ושבות בשלום בשתיקות הים והאניה שירד בה יונה היתה בצרה גדולה, שנאמר (יונה א, ד): "וְהָאֳנִיָּה חִשְּׁבָה לְהִשָּׁבֵר", ר' חנינא אומר משבעים לשונות היו באניה וכל אחד ואחד שקוצו בידו, שנאמר (יונה א, ה): "וַיִּירְאוּ הַמַּלָּחִים וַיִּזְעֲקוּ אִישׁ אֶל אֱלֹהָיו" וישתחוו ויאמרו: נקרא איש אל אלהיו והיה אלהים אשר יענהו ויציל אותנו מצרה זאת הוא האלהים; וקראו איש אל אלהיו ולא הועילו, ויונה בצרת נפשו נרדם וישן לו. בא אליו רב החובל, אמר לו: הרי אנו עומדים בין מות לחיים ואתה נרדם וישן? מאיזה עם אתה? אמר לו: עברי אנכי. אמר לו: והלא שמענו שאלהי העברים גדול הוא, קום קרא אל אלהיך, אולי יתעשת האלהים לנו ויעשה עמנו נסים כמו שעשה לכם בים סוף. אמר להם: לא אכחד מכם, כי בשבילי הצרה הזאת עליכם; שאוני והטילוני אל הים וישתוק הים מעליכם, שנאמר (יונה א, יב): "וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שָׂאוּנִי וַהֲטִילֻנִי" וגו'. רבי שמעון אומר: לא קבלו האנשים להפיל את יונה אל הים והפילו גורלות עליהם ויפול הגורל על יונה, שנאמר (יונה א, ז): "וַיַּפִּלוּ גּוֹרָלוֹת" וגו', מה עשו, נטלו את הכלים שבאניה והשליכו אותם אל הים להקל מעליהם ולא הועיל מאומה; רצו לחתור ביבשה ולא יכלו; מה עשו, נטלו את יונה ועמדו על ירכתי הספינה ואמרו: אלהי עולם ה', אל תתן עלינו דם נקי, שאין אנו יודעין מה טיבו של האיש הזה. אמר להם: בשבילי הצרה הזאת עליכם, שאוני והטילוני אל הים. מיד נטלוהו והטילוהו עד ארכובותיו ועמד הים מזעפו; לקחו אותו אצלם והים סוער עליהם; הטילוהו עד צוארו והעמיד הים מזעפו; ועוד העלו אותו אצלן והים הולך וסוער עליהם; הטילוהו כולו ומיד עמד הים מזעפו. רבי טרפון אומר: ממונה היה אותו הדג לבלוע את יונה מששת ימי בראשית, שנאמר (יונה ב, א): "וַיְמַן ה' דָּג גָּדוֹל לִבְלֹעַ אֶת יוֹנָה ", נכנס בפיו כאדם שהוא נכנס בבית הכנסת הגדולה ועמד, והיו שתי עיניו של דג כחלונות אפומיות מאירות ליונה. ר' מאיר אומר: מרגלית אחת היתה תלויה במעיו של דג מאירה ליונה כשמש הזה שהוא מאיר בצהרים ומראה לו כל מה שבים ובתהומות, ועליו הכתוב אומר (תהלים צז, יא): "אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק" אמר לו הדג ליונה: אין אתה יודע שבא יומי להאכל בפיו של לויתן? אמר לו יונה: הוליכני אצלו, אמר יונה ללויתן: בשבילך ירדתי לראות מקום מדורך שאני עתיד ליתן חבל בלשונך ולהעלותך ולזבוח אותך לסעודה הגדולה של צדיקים, הראהו חומתו של אברהם, אמר: הבט לברית, וראה לויתן וברח מפני יונה מהלך שני ימים. אמר לו: הרי הצלתיך מפיו של לויתן, הראני כל מה שבים ובתהומות, והראהו נהר גדול של מימי אוקיינוס, שנאמר (יונה ב, ו): "תְּהוֹם יְסֹבְבֵנִי", והראהו ים סוף שעברו בתוכו ישראל, שנאמר (יונה ב, ו): "סוּף חָבוּשׁ לְרֹאשִׁי" והראהו מקום משברי ים וגליו יוצאים ממנו, שנאמר (יונה ב, ד): "כָּל מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ", והראהו עמודי ארץ ומכוניה, שנאמר (יונה ב, ז): "הָאָרֶץ בְּרִחֶיהָ בַעֲדִי לְעוֹלָם", והראהו גיהנם, שנאמר (יונה ב, ז): "וַתַּעַל מִשַּׁחַת חַיַּי ה' אֱלֹהָי", והראהו שאול תחתית, שנאמר (יונה ב, ב): "מִבֶּטֶן שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי שָׁמַעְתָּ קוֹלִי", והראהו היכל ה', שנאמר (יונה ב, ז): "לְקִצְבֵי הָרִים יָרַדְתִּי", מכאן אנו למדין שירושלים על שבעה הרים היא עומדת, הראהו אבן שתיה קבועה בתהומות תחת היכל ה' ובני קרח עומדים ומתפללין עליה, אמר לו הדג: יונה, הרי אתה עומד תחת היכל ה', התפלל ואתה נענה. אמר יונה לדג: עמוד במקום עמדך שאני מבקש להתפלל. עמד הדג והתחיל יונה להתפלל לפני הקב"ה, ואמר לפניו: רבש"ע, נקראת מוריד ומעלה, ירדתי – העלני; נקראת ממית ומחיה, הרי נפשי הגיעה למות – החייני, ולא נענה, עד שיצא מפיו דבר זה ואמר: אשר נדרתי אשלמה, אשר נדרתי להעלות את לויתן ולזבוח אותו לפניך אשלם ביום ישועת ישראל, מיד רמז הקב"ה והשליך את יונה, שנאמר (יונה ב, יא): "וַיֹּאמֶר ה' לַדָּג וַיָּקֵא אֶת יוֹנָה אֶל הַיַּבָּשָׁה", ראו המלחים את כל האותות והנפלאות הגדולות שעשה הקב"ה עם יונה מיד עמדו והשליכו איש את אלהיו בים, שנאמר (יונה ב, ט): "מְשַׁמְּרִים הַבְלֵי שָׁוְא חַסְדָּם יַעֲזֹבוּ", וחזרו ליפו ועלו לירושלים ומלו את בשר ערלתם, שנאמר (יונה א, טז): "וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים יִרְאָה גְדוֹלָה אֶת ה' וַיִּזְבְּחוּ זֶבַח לַה'"; וכי זבח זבחו – והלא אין מקבלין זבח מן העכומ"ז, אלא זה הוא דם ברית שהוא כדם זבח, ונדרו ושלמו להביא איש את אשתו ואת כל אשר לו ליראת אלהי יונה ונדרו ושלמו ועליהם הוא אומר על הגרם גירי הצדק.

Daniel AlKumisi the Karaite Yonah 1:1דניאל אלקומיסי הקראי יונה א׳:א׳

אמרו קצה העם כי יונה לא ברח לנוח מפני יוי כי הלך בדרכו. ולא כן הוא. ככ' "לברוח תרשישה מלפני יוי". ודומה לו. "בברחו מפני אבשלום בנו". "בברחך מפני עשו אחיך". "ואנא מפניך אברח". "מפני שרה גברתי אנכי ברחת". "ויברח משה מפני פרעה". כן "מלפני יוי". ואין נוכל לדבר כי לא ברח והוא אומר אל המלחים אשר שאלו אותו. מאין אתה. אמר אליהם. "את יוי אלהי השמים אני ירא". ולולי היה בורח למה יירא אם לא החליף את דברו. ובזאת תדע כי ברח. "ויאמרו אליו מה זאת עשית כי ידעו" "כי מלפני יוי הוא בורח כי הגיד להם". ובלכתו בפעם השנים כת' "ויקם יונה וילך אל תרשיש כדבר יוי". ולא כת' ''ויברח מלפני יוי''. ובפעם השנית כת' "כדבר יוי". וגם זאת אות כי בפעם הראשונה לא עשה כדבר יוי. ובפעם השנים כת' "וילך אל נינוה". ובראשונה כת' "ויברח". וכן דבר יונה לפני יוי. "הלא זה דברי עד היותי על אדמתי על כן קדמתי". מענהו. בתחלה. כי בתחלה ברחתי תרשיש למען כי ידעתי כי אתה רחום ולא תשחית ונחם על הרעה. ואני יונה איודע לפני בני אדם בכזב. "ועתה יוי קח נא את נפשי ממני כי טוב מותי מחיי". כי מצאו עלי כזב ו"על כן קדמתי לברוח תרשישה". ואלהים השיבו. "אתה חסת על הקיקיון". ואני לא אחוס על שתים-עשרה רבו אדם. בזאת תדע כי קשה עליו כי אלהים לא השחית את נינוה פן יהיה דברו כזב בעיני אנשי נינוה. ואם לא ברח ויעש כדבר אלהים למה הטיל יוי סער בים. לולי החליף את דבר יוי. ולמה נרדם אחרי הסער ולא קם לקרוא ולהתחנן לאלהים ועובדי אלהים אחרים קוראים כל אחד לאלהיו. ככ' "ויזעקו איש אל אלהיו". והלא עליו היה יותר ויותר לקרוא ליוי ולא קרא למען כי בקש מות ולא חיים. פן יצוהו ללכת אל נינוה. ולולי בקש מות למה אמר. "שאוני והטלוני אל הים" ולא אמר. השיבוני אל היבשה ללכת אל נינוה. וגם בהיותו במעי הדג לא קרא אל אלהיו. הצילני. כי היה מבקש מות. ומי יהיה במעי הדג רגע אחד לולי נפלאות יוי. ובראותו כי לא בקש יוי להמ[יתו] כי חפץ לשלוח אותו אל נינוה. אז התפלל ליוי אחרי שלשה ימים ולילות. הצילני. והצילו בעת ההיא. ואם היה יונה חפץ להנצל וללכת אל נינוה היה קורא ומתחנן בטרם הטילוהו אל הים כי קוה אולי ימות בים. ובראותו כי נבלע במעי הדג ועודנו חי שלשה ימים ושלשה לילות ולא מת ידע כי לא יחדל אלהים ממנו חוץ כי ילך ועל כן התפלל לאלהים ויצילהו. ואחריו כת' "וילך אל נינוה כדבר יוי". וגם אמרו. כי שלח יוי את יונה אל ישראל. ולא כן הוא. ויונה איש צדיק נביא ליוי. חלילה לו כי נאמר כי צר עלי כי חס יוי וירחם את ישראל ולא השחיתם. כי כל הנביאים מבקשים טובה על ישראל ולא היה יונה אכזר ואויב לישראל. בזאת תדע כי אנשי נינוה היו מן הגוים ולא מן ישראל.

R. Saadia Gaon HaEmunot VeHaDeiot 3:5ר׳ סעדיה גאון האמונות והדעות ג׳:ה׳

ואם ישאל עוד היאך נבחר יונה לשליחותו וברח ממנה, והרי אין החכם בוחר מי שימרהו? אני אומר: כבר עיינתי בספר יונה, ולא מצאתי מקרא האומר בפירוש, שלא מסר את השליחות הראשונה, אם כי גם לא מצאתי שמסרה. אלא, שאני מחייב להיות בדעה שכן, כאורח כל הנביאים, ולפי שאין החכם בוחר לשליחותו, מי שלא ימסור אותה. וכבר מצאנוהו אומר תמיד: וידבר ה' אל משה לאמר, דבר אל בני ישראל, ואינו מפורש שאמרה, זולתי במקצתן מפרש 'וידבר משה כן'. אלא, ברח יונה מן האפשרות שישלחנו שנית. שנראה לו שהראשונה הייתה אזהרה, והשניה איום ויעוד, וחשש לאיים עליהם במאומה, פן ישובו ויתבטל האיום וייחסו לו שקר, לפיכך יצא מן הארץ אשר הבטיחם הבורא, שהנבואה שורה בה. וזה מפורש בסוף, אמרו: אנא ה', הלא זה דברי עד היותי על אדמתי, על כן קדמתי לברוח תרשישה, ולא היה עליו חטא, כי לא אמר לו ה' 'הנני שולח אותך שנית'. אלא דבר זה עלה על דעתו, וניסה למנוע מה שעלול להיות או שלא להיות, והחזירו ה' אל הארץ הנבחרת בהכרח, עד שניבא אותו ושלחו ועשה כחכמתו.

R. Saadia Gaon "On the Travels"ר׳ סעדיה גאון "על הנסיעות" (נדפס בנספח א' למהדורת צוקר של הפירוש לבראשית)

ויונה נצטווה לנסוע פעמיים, בראשונה אל נינוה כדי להוכיח את יושביה, ככתוב: קום לך אל נינוה העיר הגדולה וקרא עליה את הקריאה (יונה ג':ב'), דהיינו שיזהיר את עמה ויושביה, ככתוב: יען קראתי ותמאנו (משלי א':כ"ד), ולהודיעם חטאתם ועוונם, ככתוב: קרא בגרון אל תחשך (ישעיהו נ"ח:א'), ולקרא לתשובה ולהתבוננות לתשובה, ככתוב: הלוך וקראת את הדברים האלה צפונה ואמרת שובה (ירמיה ג':י"ב). ומן הדין שנאמין שיונה אמנם הלך ועשה כך, אף על פי {שלא פירש הכתוב}. ויש לי שתי ראיות על כך: הא' אין זה מוכרח שהכתוב יזכיר את לכתו, כמו שלא הוכרח הכתוב להודיענו שמשה דיבר אל ישראל בכל מקום שנאמר דבר אל בני ישראל. והב', הימנעות מלקיים את הצו {הנבואי} היא חטא, ולא יבחר הבורא לשליחותו את מי שהוא יודע בו שיעבור על דבריו. ואם יאמר אדם: ואם יונה הלך למה ברח, שהרי נאמר: ויקם יונה לברוח תרשישה (יונה א':ג')? נאמר: חשש יונה פן ישלחהו פעם שנית. ואם יאמר שוב: אם ברח מפני החשש שמא ישלחהו בשניה, הרי גם זו עבירה? נאמר: הבריחה מפני גילוי נבואי אינה בכלל עבירה, כי עדיין לא נשלח ולא מעל בשליחותו, והעבירה היא רק לאחר שנתחייב {בשליחותו}. ומן הדין שנאמר: למה ברח, והלא הוא יודע שאי אפשר לברוח מאלהים, ככתוב: אנה אלך מרוחך וג' (תהלים קל"ט:ז')? ונאמר: מטרת הבריחה היתה שלא יתחייב בזה פעם שניה, וברח אל הים כי ידע שאין נבואה אלא בארץ המקודשת, שהיא ארץ ישראל.

Yefet b. Eli the Karaite Yonah 1:3יפת בן עלי הקראי יונה א׳:ג׳

ויקם יונה לברוח – מע[נה] קם יונה למהר בהליכתו, כמו אמר 'ברח דודי' (שה"ש ח, יד), ואמר 'ועתה ברח לך אל מקומך' (במד' כד, יא). כי זו המלה משמשת במהירות ההליכה, כמו איש שהוא בורח על פניו, כן בקש יונה בדרך קרובה. ובקש לרכב בים הקריב עליו הדרך. ויצא מן תרשיש אל נינוה. או ידע כי ייי יעשה עמו אות בים להיות לו מופת ואות בעבור להאמין דבריו ונבואתו לפני אנשי נינוה, שיכריז ויאמר: 'עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת'. ולכן אמר לברוח תרשישה ואמר מלפני ייי: מע[נה] ממקום הדיבור. והודיע, כי לא איחר, אלא בעתו הלך אל הדרך, עד שילך במהרה אל תרשישה.

Yefet b. Eli the Karaite Yonah 1:15-16יפת בן עלי הקראי יונה א׳:ט״ו-ט״ז

(טו) וישאו את יונה – אולי כי הנה היה כבד גוף ולא היה יכול להשליך נפשו אל הים, כי היה חולה וחלש, עד שהוצרכו לישאנו וישליכוהו. ודע, כי גם בחנו לזה הדבר, כי השליכוהו בים מתחלה. ביאורו: הורידו מקצת גופו אל הים ושקט הים, וראו אות גדול, וידעו כי ייי עשה זה האות עם נביאו, עד שילכו הם ויגידו לאנשי נינוה בעבור להצדיק נבואתו ויאמינו באותות ייי ובשלוחו הנביא. (טז) וייראו האנשים – להודיע, כי כשראו לזה האות הגדול פחדו פחד גדול מייי והוא שבאו בדת ייי ונתייהדו, כי לולי זה לא היה מקובל קרבנותיהם.

Yefet b. Eli the Karaite Yonah 2:2יפת בן עלי הקראי יונה ב׳:ב׳

ויתפלל יונה – הודיע כי כשבא במיעי הדגה התפלל אל ייי, וזה יודיע על דעתי, כי לא נתבלבל ולא יצא מן דעתו בתוך התוהומות. וגם יודיע באותם ג' הימים נתנבא, כי אמר 'אך אוסיף להביט אל היכל קדשך' (פסוק ה), וזה בלא ספק נדע כי נביא היה שם.

Yefet b. Eli the Karaite Yonah 2:10יפת בן עלי הקראי יונה ב׳:י׳

שאלה: הלא יונה לא רכב בים אלא כי בקש קרוב הדרך, ולמה הטיל ייי ב[רוך] ש[מו] רוח סערה  עד שהושלך בים ועברו עליו אלה הצרות אשר סיפר? תשובה: כי ייי עשה בזה על דרך אות, שאם ישמעו זה הדבר אנשי נינוה ויבוא הנה ויאמר: 'עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת', או יאמינו כי הוא נביא ייי. ואם תאמר: ואם עשה ייי עמו כזה על דרך התורה, (ו)למה הוצרך יונה להתפלל ולמה חשש על זה אמר: 'ואני אמרתי נגרשתי מנגד עיניך', וכבר היה יודע כי ייי יצילנו? אמרתי,  כי הברואי, כאשר יבוא בעת צרה, חייב עליו לצעוק אל ייי בעבור שיוכשר בזה להושע ולהנצל. ויונה ידע, שאם יצעק אל ייי יקבל ממנו תחנתו. וכן דוד ע"ה היה מתפלל אל ייי בעתות הצרות, ואע"פ שהוקדמו לו בשורות והבטחות שישמרנו ויצילנו.

Yefet b. Eli the Karaite Yonah 3:3יפת בן עלי הקראי יונה ג׳:ג׳

ויקם יונה – הודיע כי הוא הלך אל נינוה. ואמ[ר] בדבר ייי: כי קיים דבר ייי שאמר לו 'קום לך'. ובפעם הראשונה לא אמר 'כדבר ייי', לכן אמ[רו] מקצת הפותרים, כי יונה כיוון בפעם הראשונה שלא ילך אל נינוה, וביקש לברוח אל איים מאיי הים, עד שלא ילך יתנבא על נינוה וישובו הם וימחול ייי להם, ויהיה זה חרפה על ישראל, על האופן אשר זכרתי בתחלת העניין. וכאשר בא בספינה העיר ייי לים עליו מוסר לו וצעק אל ייי והצילו. אחר כן שינה לו השליחות ללכת אליהם ומיהר ולא נתאחר ונסלח. אמר אי ייי, אל תשלחני, שלח זולתי, כמו שעשה בפעם הראשונה. ולכן אמר 'כדבר ייי'. וחס ושלום לא מאס בשליחות ייי, אלא אמר אני זקן וחלש, לא תשלחני, כשאמר משה ע"ה 'שלח נא ביד תשלח' (שמ' ד, יג). והוא אלעפו יסתעפי ען אלמרור {הבקשה שביקש להיפטר מללכת}. ואולם על הדת שלי אשר פתרתי בראשית העניין עד אחריתו, יהיה זה שאמר כדבר ייי על המענה אשר אמרתי, כי קיים דבר ייי, כמו שאמר 'ויעש משתהי כאשר צוה ייי'. ולא אמר בפעם הראשונה 'כדבר ייי', בעבור כי הוא רכב בים ואז נתכוון ללכת אל תרשיש ומשם ילך אל נינוה, ולא היה יפה לומר: 'ויקם יונה לברוח תרשיש כדבר ייי', כי לא צוהו ייי ללכת אל תרשיש.

Yefet b. Eli the Karaite Yonah 3:11יפת בן עלי הקראי יונה ג׳:י״א

וירע אל יונה – מע[נה] נתקשה עליו זה הדבר אשר ראה, כי אנשי נינוה שבו תשובה שלמה כאשר הוגד להם דבר יונה, שאמר: 'עוד ארבעים יום', וישראל, שקיבלו התורה והולכים הנביאים אליהם תמיד ומוכיחים אותם דברים קשים, וגם אומר להם דברים רבים וטובים, לא יבוא להם הועלה ולא ישובו. ולכן נתקשה עליו מפני ישראל, כי עליהם מזה חרפה גדולה ומום עצום. ולא יכשר לומר, כי יונה נתקשה עליו בעבור ששבו אנשי נינוה ומחל להם ייי, כי הנביא יחפוץ שישובו כלל כל האנשים אל ייי ויאמינו בייי, וכל שכן כי ידע כי ייי שלחו אליהם להשיבם אליו ויסלח להם. לכן זה שאמר וירע אל יונה כי הוא דאג מפני ישראל שלא שבו. ואמר ויחר לו: כי ידע והבין כי אי אפשר אם לא ישלים ייי תוכחותיו על ישראל אם לא ישובו.

Yefet b. Eli the Karaite Yonah 4:2-4יפת בן עלי הקראי יונה ד׳:ב׳-ד׳

(ב) אחר כן הודיע, כי הוא התפלל אל ייי וינחם על הרעה. ויהיה זה עליכם חרפה ומום גדול וכבד. ואי ייי הודעתי לישראל, שנאמ[ר]: הלא זה דברי וגומ[ר]. ואמר על כן קדמתי לברוח תרשי[שה] : כי הייתי נודע, כי אתה תקבל תשובתם ותמחול להם, ולכן קידמתי ולא איחרתי מללכת אל תרשישה, בעבור ליקח דרך קצרה... (ג) ועתה ייי קח את נפשי וגומ[ר] – לאחר שהודיע מה שהיה בנפשו, אשר היה יודע כי ייי יקבל תשובת אנשי נינוה וימחול להם, אז גילה גם מה שהיה בנפשו מפני ישראל. ועתה ייי קח רוחי עד שלא אשוב אל ישראל ואראה רוע מעשיהם ואשר יבוא עליהם, ויהיה דאגתי דאגה מותמדת.  אם תקח רוחי בזה העת יהיה טוב לי מלהיות ואראה בישראל מה שידאיגני. וזה הדבר מן יונה הוא על דרך יגון ואנחה. וכן אמר משה ע'ה': 'ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת' (שמות לב, לב). (ד) ויאמר ייי ההיטב חרה לך – זה הדבר דיבר ייי ליונה לקיים ולחזק דבר יונה שאמר 'כי טוב מותי מחיי' (פסוק ג). וכן אמר עוד 'ויחר לו' (פסוק א). ואמר לו: אי יונה, כבר תשובת אנשי נינוה ונדאגת בעד ישראל, והלא היטב נתקשה עליך, כן גם אני יתקשה בעיני בעת שאראה מעשה ישראל רעים ואשלח  אליהם לנביאים תמיד ולא ישובו יחר לי מאד.

R. Shemuel b. Chofni Gaon Bereshit 28ר׳ שמואל בן חפני גאון בראשית כ״ח

והחזרת האנשים בתשובה ע"י המניעה, כמו נסיעת יונה לנינוה.  וללמד ישראל מצוות כמו נסיעת שמואל.  ולעשיית המצוות כמו נסיעת עזרא ונחמיה ועולי בבל.  ולאיים על האנשים ולהפחידם, כמו נסיעת יחזקאל.  ויש שתהיה לשם פגישה עם הנביאים והחכמים ולתת את המגיע להם בבקשת ידיעת דבריהם בזמנים ידועים, וכמו שאמר לשונמית:  מדוע את הולכת אליו היום לא חדש ולא שבת.  וזה מוכיח לנו על הליכתם... ברור וידוע.  והפעם השניה צווה על... אזהרה חמורה, כמו שאמר:  קום לך אל נינוה העיר, והזאהרה היתה עוד מ' יום ונינוה נהפכת.  ויש מדמים שהמאמר הזה הוא מאמר סופי, שאין מנוס מהיותו.  ונאמר שכל הבטחה ואיום מן הבורא הרי הוא נתון לחריגה מן הכלל ע"י הציות והחטא, כפי הראוי, וכמאמרו באיום, רגע אדבר על גוי ועל ממלכה לנתוש ולנתוץ ולהאביד ושב הגוי ההוא מרעתו אשר דברתי עליו ונחמתי.  ואמר על ההבטחה:  ורגע אדבר על גוי ועל ממלכה לבנות ולנטוע ועשה הרע בעיני לבלתי שמוע בקולי ונחמתי על הטובה.  ומאחר שהבורא ידע את צפונותיהם ואת תשובתם סלח להם כמו שאמר:  וירא אלהים את מע[שיהם].  את שקם ואת תעניתם לא נאמר כן אלא את מעשיהם.

Rashi Yonah 1:2רש״י יונה א׳:ב׳

וקרא עליה – את קריאתי לברוח תרשישה. ים ששמו תרשיש והוא בחוצה לארץ אמר אברח לי הים שאין השכינה שורה בח"ל. אמר לו הקב"ה חייך יש לי שלוחים כיוצא בך לשלוח אחריך ולהביאך משם. משל לעבד כהן שברח מן רבו ונכנס לבית הקברות אמר לו רבו יש לי עבדים כיוצא בך לשלוח אחריך ולהביאך משם. ומה ראה יונה שלא רצה לילך אל נינוה אמר העכו"ם קרובי תשובה הם אם אומר להם ויעשו תשובה נמצאתי מחייב את ישראל שאין שומעים לדברי הנביאים. ויתן שכרה – הקדים לתת שכרה ואין דרך יורדי הים לתת שכר הספינה עד שעת היציאה והוא הקדים ולא עוד אלא שנתן שכר כולה.

Rashi Yonah 4:2רש״י יונה ד׳:ב׳

הלא זה דברי – יודע אני שאם יחזרו בתשובה לא תחריבה ואהיה שקרן בעיניהם.

Rashbam Bereshit 32:29רשב״ם בראשית ל״ב:כ״ט

Ki sarita: Sarita is from [the root s-r-h,] the same root as in the phrase, "Grown to manhood, he strove (sarah) with a divine being," (Hos. 12.4), just as [in the second person singular masculine perfect qal form the root] q-n-h becomes qanita and '-s-h becomes 'asita. However, vayyasar in the phrase, "He strove (vayyasar) with an angel and prevailed," is [from the root s-v-r, ] just like shav, qam and ras that have [third person masculine singular imperfect vav-consecutive qal] forms vayyaqom, vayyashov and vayyaros, The reason that Jacob was punished and lamed was that, despite God's promise, he attempted to flee. Similarly one finds that whenever someone attempts a journey or refuses a journey against God's will, he is punished. Moses said. "Make someone else your agent," (Ex. 4.13) and then, "The LORD became angry" (Ex. 4. 14). So according to the plain meaning of Scripture [in that verse also one finds God's wrath resulting from a mission being refused]. Albeit, the Sages said (Zevahim 102a): Whenever the text says that God became angry, a perceivable effect ensues. Here [i.e. God's anger in Ex. 4.14], what perceivable effect ensues? [God said,] "Your brother, Aaron, the Levite" (ibid.). In other words, [God said,] "Aaron had been destined to be a Levite, while you, Moses, would have been a priest; now he will be a priest, and you a Levite." However, following the plain meaning of Scripture, [a more explicit perceivable effect ensued, as follows:] since Moses was reluctant to go, the result was that "God encountered him and sought to kill him" (Ex. 4.24). Similarly, Jonah [who refused God’s mission] was swallowed up into the belly of the fish (Jonah 2.1). Similarly, concerning Balaam (Num. 22.22), "God became angry that he was going," and as a result he became lame, as it is written (Num. 22.25), "She squeezed Balaam's foot against the wall," and (Num 23.3), "He went about shefi," which means lame, as in the phrase (Job 33.21), "My bones were dislocated (shuppu)."

כי שרית – מגזרת באונו שרה את אלהים (הושע י"ב:ד'), כמו קנה קנית, עשה עשית. אבל וישר אל מלאך ויוכל (הושע י"ב:ה'), מגזרת שב קם רץ, שיאמר ויקם וישב וירץ. ומה שלקה יעקב ונצלע, לפי שהקב"ה הבטיחו והוא היה בורח. וכן מצינו בכל ההולכים בדרך שלא ברצון הקב"ה או ממאנים ללכת, שנענשו. במשה כת' שלח נא ביד תשלח (שמות ד':י"ג), ויחר אף י"י במשה (שמות ד':י"ד). ולפי הפשט אעפ"י שאמרו חכמים בכל מקום חרון אף עושה רושם וכאן מה רושם יש, הלא אהרן אחיך הלוי (שמות ד':י"ד) עתיד הוא להיות לוי ואתה כהן ועכשיו הוא יהיה כהן ואתה לוי (השווה בבלי זבחים ק"ב:א'), אך לפי הפשט לפי שהיה מתעצל ללכת כת' ויהי בדרך במלון ויפגשהו {י"י} ויבקש המיתו (שמות ד':כ"ד). וכן ביונה שנבלע במעי הדגה, וכן בבלעם ויחר אף אלהים כי הולך הוא (במדבר כ"ב:כ"ב) ונעשה חיגר, כדכתיב: ותלחץ {את} רגל בלעם (במדבר כ"ב:כ"ה), וילך שפי (במדבר כ"ג:ג') – חיגר כמו ושופו עצמותיו (איוב ל"ג:כ"א).

Ibn Ezra Yonah First Commentary 1:1-2אבן עזרא יונה פירוש ראשון א׳:א׳-ב׳

(א) זה הנביא התנבא על ירבעם בן יואש. וכן כתיב הוא: אשר דבר ה' ביד עבדו יונה בן אמתי אשר מגת החפר. יש לתמוה איך יעלה על לב חכם שידע השם ומעשיו, שיחשוב לברוח מפניו והוא בידו והכל מלא כבודו, ואיך יתנבא מורה פי השם והוא כתוב כי הוא הנביא?! והגאון אמר: כי הלך אל נינוה וקרא עליה, ולא הזכיר זה הכתוב, כמו: קראן לו ויאכל לחם. ואני אומר: כי אין זה כמו זה, כי אין טעם להזכיר אם אכל אם לא אכ,ל אם לא קראו לו, רק פגע בו ודבר עמו. ועוד: אם יונה מלא דבר השם למה היה בורח, והוא אמר: על קדמתי לברוח תרשישה?! ועתה הנה ראינו שלא היה משה רוצה ללכת בשליחות השם, להוציא עמו ואף כי יונה שילך להשיב אל נינוה. וככה אמרו חכמינו: שתבע כבוד הבן. ועתה ארמוז לך סוד: יש עושה חרוזים בתולדתו בלי למוד, ויש שהוא צריך לימוד, וכאשר יקבל ככה יוכל שלא לקבל, ונקל הוא האחרון מן הראשון וכל הנביאים לבד ממשה, אחר עבור כבוד השם על פניו נבואתם כולם במראות הם, גם בחלום על כן אמרתי על אברהם אבינו בנבואה, על נסיון האלהים ולקח המאכלת, ואזנו נוטה לשמוע מהרה וכאשר חיפשתי בכל המקרא לא מצאתי מלת בריחה, רק דביקה. על מלת פני – כמו: ומפניך אברח, ויברח יפתח מפני אחיו. והנה לא מצאתי בנבואה, יונה שברח מפני השם רק מלפני השם. וכתוב: חי ה' אשר עמדתי לפניו. והנה כל זמן שהוא מקבל, הוא מלפני לפני השם, וככה: ויצא קין מלפני ה' על כן אחריו: ומפניך אני אסתר כי פני האדמה לפני ה'. ועוד כתוב: לבוא בנקרת הצורים ובנקיקי הסלעים, מפני פחד ה', וכתב: לבוא עמהם תרשישה מלפני ה', והמשכילים יבינו. (ב) קום, נינוה – בית מלכות אשור והיא היום חריבה. וחכמי ישראל בארץ יון אומרים: כי היא הנקראת אורטי"ה ואנכי לא ידעתי, ועתה לא ציוהו שיאמר: עוד ארבעים יום, רק כי עלתה רעתם לפני. והמפרש: כי פחד שיקרא נביא שקר בהנחם השם מהרעה לא דבר נכונה, כי זאת הטעם לא אמר לו רק בפעם השנית, כי שם כתוב: את הקריאה אשר אני דובר אליך והוא עוד מ' יום. ועוד: איך ימרה הנביא פי השם בעבור פחדו שיקראוהו אנשי נינוה נביא השקר, ומה יזיקהו זה, כי לא ידור עמהם?! ועוד: כי אנשי נינוה לא היו טפשים, כי למה שלח ה' נבואה עליהם רק שישובו אל השם, ואם לא ישובו תתקיים הגזירה עליהם ולולי שידעו זה האמת, שאם ישובו אל השם ינחם על הרעה והנה איך יקראוהו נביא השקר?! והנכון מה שאמרו קדמונינו ז"ל: כי חרה לו שימלטו בעבור ישראל. והנה מצאנו כתוב: היתה עיר גדולה לאלהים שהיו יראים השם מקדם. והמפרש: כי היתה עיר גדולה ויקרה בעיני השם להשחיתה, אין זה דרך הלשון, כי כתוב: תגדל נפשי בעיני השם ולא לשם, והנה כתוב לאלהים, וכתיב: כל הגוים כאין נגדו, ולא יחוש אם הם רבים, ופירוש לאלהים, כי היו יראים השם הימים הקדמונים, רק עתה בימי יונה החלו לעשות רע, ולולי זה שהיו בתחילה אנשי השם לא היה שולח נביאו אליהם. והנה ראינו ששב תשובה גמורה אין כמוה ולא תמצא כתוב ששברו מזבחות בעלים, או גדעו פסילים והנה מזה נלמוד שלא היו עכו"ם.

Ibn Ezra Yonah First Commentary 2:2אבן עזרא יונה פירוש ראשון ב׳:ב׳

ויתפלל – המפרשים רצו לפרש חדוש והוציאו הכתוב מפשוטו, כי יונה לא התפלל רק אחרי צאתו אל היבשה, בעבור שמצאו ממעי ולא אמר במעי, והלא ראו שם כתוב מבטן שועתי וככה ממעמקים קראתיך ה'. ועוד: כי מלת שועתי, לאות כי התפלל ושוע אל השם טרם שיקיאנו הדג, וככה: ותבא אליך תפילתי. והנה למה לא היה כתוב ויתפלל יונה אחרי צאתו ממעי הדגה?! ועוד: כי אחר תפלתו כתוב: ויאמר ה' לדג והביאם בצרה הזאת, בעבור ותעל משחת ותבוא אליך תפלתי. ועתה שים לבך וראה כל תפילת נביא וברכתו היא ברוח נבואה. ויעקב אמר: לקחתי מיד האמורי, כי דבר שנגזר להיות ידבר לשון עבר. וככה: ויט שכמו לסבול, דרך כוכב מיעקב, וישמן ישורון ויבעט, וירא ה' וינאץ, וישכן ישראל בטח בדד. ובתפילת דוד בברחו: ויענני מהר קדשו סלה כי הכתוב אמר: בברחו ולא אמר ברחו, ובתפילתו אך אוסיף להביט אל היכל קדשך - שהוא השמים וה' בהיכל קדשו ורבים ככה. ושם כתוב: ישועתה לה' שהיה מקוה, כמו ישועתה לה' לבקש. ויש מי שאומר: כי דגה בלעה הדג ואין צורך, כי דגה ודג שם המין, כמו: צדק וצדקה.

Ibn Ezra Yonah First Commentary 4:3-6, 9-11אבן עזרא יונה פירוש ראשון ד׳:ג׳-ו׳, ט׳-י״א

(ג) ועתה – בעבור ראותו כי ישראל לא עשו תשובה יפחד שתבוא הרעה עליהם, על כן יתפלל קח נא את נפשי, כדרך: מחני נא וכאשר עשה אלישע במשחו חזאל. (ד) ויאמר, ההיטב – כמו: ואכות אותו טחון היטב והטחון טחינה שלימה גמורה. והטעם: למה חרה לך על ככה – ויפת אמר: היחר לך שאיטב אני למי שארצה. וזה הבל הוא: (ה) ויצא – שב להזכיר דברי יונה ואשר קרהו לפני מלאת ארבעים יום, כדרך: ויפגע במקום. גם: ויקח יוסף את שניהם: (ו) וימן, קיקיון – חכמי ספרד אומרים: דלעת או קרה. ואין צורך לדעת מהו. להציל לו מרעתו – מרוב חום השמש. ויש אומרים: כי בעבור שעמד במעי הדג זמן ארוך, עור בשרו רך ולא יוכל לסבול החום. (ט) ויאמר – השם שם משל לנביאו, בעבור שחרה לו כי נחם השם. (י) ויאמר – הכתוב דבר דרך שיבינו השומעים, כי השם לא יעמול בכל הבריאות. והנה הטעם אתה חסתה על דבר לא עשית ואיך לא אחוס אני על מעשי? ומלת בן – בחירק כמו בן נון והיה אם בן הכות הרשע והנה לא שמח בקיקיון רק יום אחד, מהבקר עד הערב והנה היה מתחילת הלילה החל שיגדל עד הבקר, ולערב החל ליבש וכעלות השחר כולו יבש, על כן אמר: שבן לילה היה ובן לילה אבד. (יא) ואני, שתים עשרה רבוא – שלא חטאו גם בהמות והנה דרך סברא, כי נהפכת כמהפכת סדום, כי הדבר הזה ידוע בכל העולם.

R. Eliezer of Beaugency Yonah 1:3, 9ר׳ אליעזר מבלגנצי יונה א׳:ג׳, ט׳

(ג) ויקם יונה לברוח תרשישה מלפני י"י – רוצה היה להשמט ממנו וישלח ביד אשר ישלח כי הוא איש זקן וחלש, ואם ילך והיא עיר גדולה ולא ישובו והוא י"י רחום וינחם על הרעה, ואעפ"כ חוטאים, ונמצא משבר גופו בדרך רחוקה כזו בחנם, שהם לא ישובו וגם המקום לא יעשה בם משפט על ידו, ולסרב ולומר לא אלך לא רצה למרות את פיו אבל משמיט עצמו כאילו אמר שלח נא ביד תשלח (שמות ד':י"ג). וירד יפו – במקום הנמל והמחוז. (ט) עברי אנכי – הרי השיבם על הארץ ועל העם. ואת אלהי השמים אני ירא – ואין לי מלאכה ועבודה אלא שמושו ושירותו, הרי השיבם על המלאכה, ועל מאין תבא הוא השיבם כי מלפני י"י הוא בורח ונשמט שישלח אחר בשליחותו, כמו שיאמר בסמוך.

R. Eliezer of Beaugency Yonah 2:1-2ר׳ אליעזר מבלגנצי יונה ב׳:א׳-ב׳

(א) וימן – הזמין לאלתר שלא ימות. דג גדול – בַלְיינְא וכיוצא בו. ויהי יונה – ויתקיים יונה במעי הדג שלא מת. שלשה ימים ושלשה לילות – על פי יום שהוטל לים ויום שהקיאו הדג ידע שג' ימים וג' לילות היה שם. וכאשר היה זמן גדול במעי הדג שלא מת ולא נשתנה אז ידע שלא חפץ י"י להמיתו אלא להראות לו כחו וגבורתו ולהכניע לבו שילך בשליחותו, (ב) ואז התפלל והודה ושיבח. יש תפלות בכתובים שהם בקשה, ויש שהם שבח והודאה, כגון ותתפלל חנה (שמואל א ב':א'), שכל אותו הענין אינו אלא שבח והודאה, וכן זה.

R. Eliezer of Beaugency Yonah 4:1-5, 11ר׳ אליעזר מבלגנצי יונה ד׳:א׳-ה׳, י״א

(א) ויחר לו – כי לא ידע תשובתם כי יצא לו מן העיר כמו שאמר למטה (יונה ד':ה'). (ב) ויתפלל אל י"י – התפלה היא (יונה ד':ג') קח נא את נפשי. עד היותי על אדמתי – במנוחה בלי שברון גופי ואברי. על כן קדמתי לברוח תרשישה – להשמט ממך ותשלח אחר. כי ידעתי כי אתה וגו' – ולא תשחית עיר גדולה כזו. ונמצא שטרחתי ושברתי גופי ועניתי בדרך כחי חנם, כי כסבור שבלא תשובה נחם על הרעה. (ג) ועתה י"י קח נא את נפשי ממני כי טוב מותי מחיי – שיש לי עוד לטרוח ולשבר גופי ולשוב אחור. וכיוצא בו אמר אליהו (מלכים א י"ט:ד') מטורח הדרך ומשברון גופו. (ד) ההיטב – וכי טוב הוא שחרה לך על זאת, שאף אם בלא תשובה אני חס על מעשה ידי. ולדבריו ולשיטתו השיבו שאף אם היה כמו שהוא סבור לא היה לו לכעוס על כך. (ה) והוא כבר יצא לו מן העיר – קודם שקרא הקריאה מהלך יום כי ירא לשבת בעיר. וישב מקדם לעיר – כל מ' יום. מה יהיה בעיר – בסוף מ' יום. (יא) ואני לא אחוס על – מעשה ידי ויגיע כפי, לא אחד ולא שנים אלא העיר הגדולה. אשר לא ידע [בין ימינו לשמאלו] – בין טוב לרע ולא להכעיס ולא להזיד הם חוטאים ושאינן חוטאים כלום, כגון תנוקות ובהמה רבה. ובשבילם אשא לכל המקום אף אם לא עשו תשובה כדבריך. אבל על ידי תשובה חסתי עליהם. וכאן הגיד לו תשובתם.

Radak Sefer HaShorashim s.v. ברחספר השרשים לרד"ק "ברח"

וכתב אדוני אבי ז"ל כי וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה (יונה א, ג), כִּי מִלִּפְנֵי ה' הוּא בֹרֵחַ (שם א, י), אינו ענין בריחה ממש, כי אין בריחה ממש אלא על סכנת נפש, אך פירש 'לברוח' במקום הזה - למהר השליחות. ופירש למה היה ממהר השליחות, כדי שלא יתן לו הקדוש ברוך הוא אות ומופת, ויהיה סבה שישובו אנשי נינוה, ותשובתם היתה גורמת כליה לישראל. וכן אמר עַל כֵּן קִדַּמְתִּי לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה (יונה ד, ב), והאל יתברך שהיה יודע כונתו נתן לו אות בים, כי אין לך אות גדול מזה שהטילוהו בים, והיו הולכים אנשי האניה לנינוה, וכיון שהיה שם, וראוהו שם, הכירוהו. וַיִּגַּע הַדָּבָר אֶל מֶלֶךְ נִינְוֵה (שם ג, ו), ומיד האמינו בו, כאשר העידו אנשי האניה שהם הטילוהו בים. ופירש כי לשון 'מִלִּפְנַי' הוא במצות המשלח, וכן יֵצְאוּ מַלְאָכִים מִלְּפָנַי בַּצִּים (יחזקאל ל, ט), וַיֵּצֵא קַיִן מִלִּפְנֵי ה' (בראשית ד, טז), ואמר דוד וְאָנָה מִפָּנֶיךָ אֶבְרָח (תהלים קלט, ז), ולא אמר מלפניך. וכן פירש וְעַתָּה בְּרַח לְךָ אֶל מְקוֹמֶךָ (במדבר כד, יא), מַהֵר ללכת. וכן יתכן לפרש לפי פירושו צְאוּ מִבָּבֶל בִּרְחוּ מִכַּשְׂדִּים (ישעיה מח, כ), וכן וַיִּבְרְחוּ אִישׁ לְשָׂדֵהוּ הַלְוִיִּם וְהַמְשֹׁרְרִים (נחמיה יג, י).

Radak Yonah 1:1-3רד״ק יונה א׳:א׳-ג׳

(א) ויהי דבר ה' אל יונה בן אמתי לאמר – זה הנביא לא ראינו נבואה כתובה לו אלא זו שניבא על נינוה, אבל מצאנו לו נבואה אבל לא נכתבה שכתוב בספר מלכים: הוא השיב את גבול ישראל מלבא חמת עד ים הערבה כדבר ה' אלהי ישראל אשר דבר ביד עבדו יונה בן אמתי הנביא אשר מגת החפר. ויש בדבר הזה מחלוקת בדברי רבותינו ז"ל: אמרו יונה תבע כבוד הבן ולא תבע כבוד האב, רוצה לומר חשש לכבוד ישראל לפיכך ברח לחוצה לארץ שאינה מקום נבואה כדי שלא ישלחהו האל ית' לנינוה, שידע שיהיו קרובי תשובה ויהיה בזה עונש לישראל ולא חשש לכבוד האל יתברך, וזהו מה שנאמר: ויהי דבר ה' אל יונה שנית, שנית דבר עמו ולא שלישית. והקשו: ולא והא כתיב אשר דבר ביד עבדו יונה בן אמתי הנביא? ותרצו: על עסקי נינוה לא דבר עמו אלא פעם שנית ולא שלישית. ומהם אמרו: לא דבר עמו אלא בדבר נינוה ולא בדבר אחר אלא פעם שנית ולא שלישית, ומה שאמר אשר דבר ביד עבדו יונה בן אמיתי רוצה לומר כמו שנתהפך להם בנינוה מרעה לטובה, כך בימי ירבעם בן יואש נתהפך להם מרעה לטובה ונביא זה היה משבט זבולון מן הנראה, כי גת החפר היה שם עירו ובחלק זבולון היה כמו שכתוב גתה חפר עתה קצין. ויש לשאול: למה נכתבה נבואה זו בכתבי הקדש וכולה על נינוה שהיתה מאומות העולם ואין בו זכר לישראל ואין בכל הנביאים זולתה כמוהו? ונוכל לפרש: כי נכתבה להיות מוסר לישראל שהרי עם נכרי שאינם מישראל היה קרוב לתשובה ובפעם הראשונה שהוכיחם הנביא שבו בתשובה שלמה מרעתם וישראל מוכיחים אותם הנביאים השכם והערב ואינם שבים מרשעם. ועוד: להודיע הפלא הגדול שעשה האל יתברך עם הנביא שהיה במעי הדג ג' ימים וג' לילות וחי. ועוד: שהקיאו הדג. ועוד: ללמד שהאל יתברך חומל על בעלי תשובה מאיזה עם שיהיו ומוחל להם וכל שכן כשהם רבים. (ב) קום לך אל נינוה וקרא עליה כי עלתה רעתם לפני – ולא כתב מה יקרא עליה אלא ממה שקרא עליה בסוף ונינוה נהפכת, למדנו כי זאת הקריאה אמר לו שיקרא עליה כי עלתה רעתם לפני, למד כי האל יתברך משגיח אף באומות העולם, כשתגדל רעתם בחמס וכן בדור המבול ובאנשי סדום: כי מלאה הארץ חמס, והחמס מפסיד היישוב והאל יתברך רוצה ביישוב העולם, אבל בשאר עבירות אינם חשובים לפניו שישגיח עליהם אלא בישראל לבדם, כמו שאמר: רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה כמו שפירש בנבואת עמוס. (ג) ויקם יונה לברוח תרשישה מלפני ה' – ואיך יהיה יכול לברוח, ודוד אמר: אנה מפניך אברח? אלא אין מלפני כמו מפני, כי הנביא היה מלא חכמה ודעת ואיך היה חושב לברוח מפני ה' אלא מלפני ה', היה חושב כי פירש, מלפני מדבר שהוא לפני ה' והוא רוח הנבואה כי חשב שאם יצא מארץ ישראל לחוצה לארץ לא תשרה עליו רוח נבואה והיה ממאן ללכת בזה השליחות כי אמר יונה: הגוים קרובים לתשובה הם ואם אלך אליהם בשליחות האל יתברך ישובו מדרכיהם הרעים ויחייבו ישראל בזה שאני והנביאים אחרים הולכים אליהם תמיד בשליחות האל יתברך ואינם שבים מדרכם הרעה, לפיכך היה ממאן ללכת בשליחות זה. וכן פירשו רבותינו ז"ל: כי בעבור זה היה נמנע, כי אמר אין השכינה שורה בחוצה לארץ ובעבור שהגויים קרובי תשובה ושלא לחייב את ישראל ברח אמר לו הקב"ה יש לי כיוצא בך. וה' הטיל רוח גדולה אל הים – אמר רבי ברכיה: אדם מבקש לברוח ובורח אצל שהוא יכול לעמוד. יש לך אדם שבורח אצל בורח הים ברח מפני, שנאמר: הים ראה וינוס ואתה ברחת אל הים. ויונתן תרגם: מלפני ה' - מן קדם דאתנבי בשמא דה'.

Radak Yonah 3:5רד״ק יונה ג׳:ה׳

ויאמינו – כי אנשי האניה היו בעיר והעידו עליו כי הטילוהו אל הים וכל ענינו כמו שהיה, לפיכך האמינו בנבואתו ושבו בתשובה שלמה. ויקראו צום – קודם אזהרת המלך עשו תשובה מעצמם והתענו ולבשו שקים.

Radak Yonah 4:1-6, 10-11רד״ק יונה ד׳:א׳-ו׳, י׳-י״א

(א) וירע – שרשו ירע, וכן וירע בעיני ה', תרע עינו וכן כל אשר במשקלם ולא כדברי רבי יהודה ואיך ידע יונה ועדיין לא הגיע מ' יום אמר לו האל יתברך ברוח נבואה, כי שב ממה שגזר עליהם כיון ששבו מדרכם הרעה. ויחר לו – כמו שפירשנו בעבור ישראל שלא שבו מדרכם הרעה. (ב) ויתפלל – יונה התפלל קח נא את נפשי ואמר בתחלת תפילתו אנא ה'. הלא זה דברי – מה שהייתי חושב ומדבר עם לבי, כי הייתי מפחד שישובו ותנחם על הרעה ותהיה תשובתם גורמת רעה לישראל. אנה – כתיב בה"א. עד היותי – בעוד היותי וכן עוד זה מדבר. קדמתי לברוח – קודם שתבא אלי נבואתך בזה פעם שנית. (ג) ועתה, קח נא את נפשי – שלא אראה ברעת ישראל, כמו שאמר משה רבינו ע"ה מחני נא מספרך. וכן אמר: הרגני נא הרוג. (ד) ויאמר ה' ההיטב חרה לך – אם חרה לך מאד ולא אמר לו עוד אלא רוצה לומר עוד אראך אות שאינו מן הדין שיחרה לך על סליחתי לשבים. והיטב ענינו חוזק הענין וכן ואכות אותו טחון היטב שברו היטב. ויש מפרשים: אם הטוב שאני עושה להם חרה לך? ויונתן תרגם: כמו מאד הלחדא. (ה) ויצא, מקדם לעיר – ישב לו במקום שהוא מזרח לעיר עד אשר יראה, אולי לא יעמדו בתשובתם ותשוב הגזרה עליהם. (ו) וימן – הצמיחו לפי שעה ואעפ"י שעשה לו סוכה לצל אולי יבשו עצי הסוכה כי ישב שם עד מלאות לו ארבעים יום, ועשה עמו אות זה להשכילו בגזרת ה' וכי רחמיו על כל מעשיו... מרעתו – מחום השמש שהכהו שיבשו עצי הסוכה שהיו לו צל. (י) ויאמר ה' אתה חסת על הקיקיון – ואף על פי שלא חס על הקיקיון אלא מפני צערו, כן האל ית' חס על נינוה מפני כבודו כי הנבראים הם כבודו, כמו שכתוב: מלא כל הארץ כבודו וכ"ש מין האדם, כמו שכתוב: ולכבודי בראתיו ואף על פי שפירשנו זה על ישראל מכל מקום על מין האדם מדבר, כמו שאמר: יצרתיו אף עשיתיו אלא לפי שישראל מכירים בכבוד האל יותר משאר מין האדם זולתי החכמים שבהם, אמר הפסוק על ישראל.... (יא) ואני לא אחוס, הרבה מי"ב רבוא אדם – יותר מי"ב רבוא אדם ורבוא הוא עשרת אלפים ומלת משתים במאריך המ"ם והשי"ן איננה דגושה. אדם – כולל זכרים ונקבות. אשר לא ידע – שהם קטנים ולא ידעו בין ימינם לשמאלם ואין בהם חטא ואין להם עונש אלא בעבור האבות וכיון שהאבות שבו הנה הם בלא עונש וכן בהמה רבה שיש בעיר והבהמה אין לה עונש וזכות ועל כל אלה ראוי לחוס ולחמול וכל שכן על רבים.

Rid Yonah 1:3רי״ד יונה א׳:ג׳

לברוח תרשישה – שהיא חוצה לארץ שאין הנבואה שורה שם. ולמה היה בורח כמו שמפורש לפנינו שלא יקראו אותו נביא השקר אם יעשו תשובה וינחם השם מן הרעה.

Rid Yonah 4:11רי״ד יונה ד׳:י״א

אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו – מפני תמימות שיש בהן, וראוי לחוס עליהן שלא חטאו. ואין לפרשו על הנערים, שבעיר גדולה כמותה היו בה נערים יותר ממאה ריבוא.

Abarbanel Shemot 7אברבנאל שמות ז׳

התשובה הב׳ היא שהנה המשפט הישר והדין הברור הוא שהנפש החוטאת היא תמות ושכל אדם יקבל גמול מעשיו אם לטוב אם לרע ואמנם תרופת התשובה היא חסד עליון מהאל יתברך מיוחד לעמו ונחלתו ישראל שבהיותם תחת השגחתו הפרטית בכל עת שישובו אליו ויקראו לו בכל לבבם ובכל נפשם ישמע אל ויענם. ועז״א מרע״ה כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כה׳ אלהינו בכל קראנו אליו. ואמר בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד ה׳ אלהיך והנביא הושע אמר שובה ישראל עד ה׳ אלהיך וגו׳ ארפא משובתם אוהבם נדבה וגו׳. אהיה כטל לישראל וגו׳ אמנם שאר האומות לא בנקלה תועיל להם התשובה התפלה והתחנה לפניו יתברך מאחר שהם עובדי ע״כ והם בתשובתם יהיו כמו שטובל ושרץ בידו על אשר אינם שבים אל ה׳ בכל נפשם ובכל מאדם ואין להקשות ע״ז מענין נינוה שקרא יונה בדבר הש״י עוד מ׳ יום ונינוה נהפכת ושבו אנשי נינוה מרעתם וינחם ה׳ כי הנה כבר כתבתי בפי׳ הנבואה ההיא שלא רצה הב״ה על נינוה לשלוח את יונה ליסרם ולהזהירם ולקבל תשובתם אלא מפני שהיה רצונו שיהיה אשור שבט אפו ומטה זעמו ומפני זה חס הב״ה עליהם שלא יכלו כדי שיהיו מעותדים למועדי רגל של ישראל ולזה ברח יונה ושאל את נפשו למות על הצלת נינוה בדעתו שהוא יהיה הצר הצורר לכלות שבטי ישראל וכן מה שנא׳ רגע אדבר על גוי ועל ממלכה ושב הגוי ההוא מרעתו הכל הוא בתנאי שיעזבו ע״כ שבידם וישעו אל קדוש ישראל כי אז תדבק בהם ההשגחה ויזכו לחסד המחילה ורחמי התשובה. אמנם פרעה שהיה עובד ע״כ הוא וכל עמו לא היה ראוי שיקבלהו הש״י בתשובה ושיהיה בכלל ומודה ועוזב ירוחם מאחר שלא היה עוזב עבודת אלהיו וזו היא התשובה הב׳.

Abarbanel Yonah 1:1-3אברבנאל יונה א׳:א׳-ג׳

(א) ואין ראוי לפרש וקרא עליה כי עלתה רעתם לפני שהיה זה עצם הקריאה אבל אמר שיקרא עליה מה שגזר השם מההפכה אם לא ישובו בתשובה כי זה כולו נכלל באומרו וקרא עליה והוא על דרך קרא בגרון אל תחשוך (ישעיה נח, א) שיוכיחם ויפחידם ושהיה זה לפי שעלתה רעתם לפניו יתברך, ולא היה זה להיותו משגיח בהם בהשגחתו העליונה כמו בישראל ולישרם ולהציל מפגע אלא מפני שהיה גזור לפניו להחריב את מלכות ישראל שומרון ובנותיה מפני עוונותיהם על ידי אשור, ולכן היה משתדל יתברך להציל את אשור מהרעה המעותדת לבוא עליהם בעבור החמס אשר בכפיהם כדי שינצל אשור מהכליה ויהיה כלי זעמו של הקדוש ברוך הוא להחריב בו את ישראל וכמו שאמר הוי אשור שבט אפי וגומר, ומפני זה רצה הקדוש ברוך הוא לישר את נינוה ראש מלכות אשור וזה טעם שליחות יונה אל נינוה לקרא אליה כי עלתה רעתם לפניו לא מאהבת השם אותם וחשק בהם אלא כדי להצילם מהרעה כדי שיהיו מעותדים נכונים למועדי רגל של ישראל, והותרה בזה השאלה הא' (ג) והנה יונה הבין אמתת הענין הזה ולכן גמר בלבו שלא ללכת בנינוה כדי שלא ינצלו אנשי אשור מהכלייה על ידו כי איך תהיה הליכתו סבה להציל את בני אשור ולהכרית את בני ישראל ואיככה יוכל ויראה ברעה אשר ימצא את עמו על ידי האשורים, ומפני זה ברח מלפני ה' כלומר שרצה להתרחק מארץ ישראל המוכנת לנבואה בחשבו שאין הנבואה שורה בחוצה לארץ ובהיותו בארץ טמאה מחוץ לארץ הקדושה לא תחול עליו נבואה ולא תצוהו ללכת אל נינוה ולא לקרוא בה את הקריאה כדי שלא יהיה הוא כלי ואמצעי בהצלת אויביו ואם הש"י ירצה להצילם בעצמו יעשה כרצונו אבל לא באמצעות יונה ועל ידו, ואחשוב שלזה כוונו חז"ל במה שאמרו במכילתא (ריש פרשת בא דף ו) על הפסוק (ירמיה לו, לב) ועוד נוסף עליהם דברים שהוא בספר ירמיהו אמרו ג' הם, א' תבע כבוד האב וכבוד הבן וא' תבע כבוד האב ולא כבוד הבן וא' תבע כבוד הבן ולא כבוד האב, ירמיהו תבע כבוד האב וכבוד הבן שנאמר (איכה ג, מב) נחנו פשענו ומרינו אתה לא סלחת לפיכך נכפלה נבואתו שנאמר ועוד נוסף עליהם דברים, אליהו תבע כבוד האב ולא כבוד הבן שנאמר (מלכים א יט, י) קנא קנאתי לה' צבאות כי עברו ישראל את בריתו מה נאמר שם (שם טז) ויאמר ה' שוב לדרכך דמשק ואת יהוא בן נמשי תמשח למלך ואת אלישע בן שפט מאבל מחולה תמשח לנביא תחתך מה ת"ל תחתך אלא שאי אפשר בנבואתך יונה תבע כבוד הבן ולא תבע כבוד האב מה נאמר בו (להלן ג, א) ויהי דבר ה' אל יונה שנית לאמר שנית נתדבר לו שלישית לא נתדבר לו, וכפי מה שביארתי תבע יונה כבוד הבן ולא כבוד האב בברחו מפני השם כדי שלא ללכת לישר את נינוה כי בחר שעצת ה' לא תקום והאשורים כרות יכרתון, וכן אמרו במדרש (מכילתא שם) א"ר יונתן לא הלך יונה אלא לאבד את עצמו בים שנאמר (להלן יב) שאוני והטילוני אל הים וכן אתה מוצא באבות ובנביאים שנתנו נפשם על ישראל כמו שאמר במשה (שמות לב, לב) ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא ובדוד מהו אומר (שמואל ב כד, יז) ויאמר דוד אל ה' הנה אנכי חטאתי וגו' תהי נא ידך בי ובבית אבי

Abarbanel Yonah 4אברבנאל יונה ד׳

(א) ומפני זה וירע ליונה רעה גדולה ויחר לו והרעה שנזכרה כאן היא חולי שבעצבון לבו נפל וחלה חולי ורעה גדולה ובקש למות, והיה זה לפי שיונה חשב שלא תשוב הגזרה מעליהם כ"א כשישובו מדרכם הרעה באמונות ובמעשים אבל כשראה שהחזיקו בע"ז שלהם ולא עשו תשובה במה שבינם למקום שהוא העיקר אלא במה שבינם לחבריהם ושעכ"ז נחם השם על הרעה נתקיים במחשבתו שהיה משוא פנים בדבר, כי הנה העבודה זרה הוא היותר חמור שהיה ביניהם והם לא שבו ממנו ולמה אם כן נחם השם על הרעה אשר דבר לעשות להם אין זה אלא שהוא נושא להם עון ופשע ישמרם כאישון עינו כדי שיהיו שבט אפו וכלי זעמו להנקם בהם מישראל, והתלונן הנביא בלבו מהשם למה היה כוונתו להשחית את ישראל על הע"ז שהיו עובדים ולאנשי נינוה עבר על פשעם וזהו אמרו וירע ליונה רעה גדולה ויחר לו רוצה לומר שראה בעיני שכלו רעה גדולה שהיה מוכנת לבא על ישראל ושחרה אפו על היות הקדוש ברוך הוא חומל וסולח לנינוה ונוקם ובעל חמה לישראל, (ב) ולכן התפלל אל ה' ויאמר אנא ה' הלא זה דברי עד היותי על אדמתי ופירוש הפסוק הזה לדעתי כן הוא, הלא זה דברי שדברתי ואדבר בעוד שאהיה חי והוא שכל זה החסד וההטבה שאתה עושה לנינוה אינו מאהבתך אותם ולא מפני ששורת הדין כן אבל הוא כולו על אדמתי כלומר שאתה מאריך פנים לאשורים כדי שיבא על אדמתי אדמת ישראל להחריבה ועל כן קדמתי לברוח תרשישה כי ידעתי שאתה תהיה לנינוה בסבת אדמתי חנון ורחום ארך אפים ורב חסד ותנחם על הרעה, האמנם אין הדברים האלה עצם תפלת הנביא כמ"ש מיד, (ג) ועתה ה' קח נא את נפשי ממני כי טוב מותי מחיי ר"ל ועתה אחרי שאלה הצלת ועל אדמתי תשפוך חמתך ויהיו האשורים מטה זעמך מאחר שכבר עשיתי שליחותי עתה מחולי זה שחליתי קח את נפשי ממני כי טוב מותי מחיי ואל אראה ברעה אשר ימצא את עמי ובאבדן מולדתי. הנה התבאר שלא היה מתרעם יונה מסליחת נינוה אלא ממה שהיה רואה כוונת הקב"ה לנינוה שהיה מכוין להשחית את ישראל ושלכן שאל את המוות כדי שלא יראה בחרבן השבטים על ידי האשורים. והותרו בזה השאלות השנית והשלישית:

Responsum of Radbaz 2:842שו״ת רדב״ז ב׳:תתמ״ב

שאלת ממני ידיד נפשי על מה סמך יונה בן אמיתי לברוח ולא רצה ללכת בשליחות השי"ת וכבש נבואתו הא קי"ל נביא שכבש נבואתו חייב מיתה. תשובה: את זו לא שמעתי כיוצא בה שמעתי ששאלו לפני הרשב"א ז"ל על עדו הנביא שעבר על דבריו שהחזירו הזקן ואכל ושתה עמו ונענש ואכלו ארי. והשיב ז"ל כי זה הזקן היה בתחלה נביא אמת ולבסוף נעשה נביא שקר ועדו הנביא היה מסתפק בנבואתו שמא דוקא בביאה ראשונה אמרו לו שלא יאכל ולא ישתה אבל בביאה שנייה מותר ולפיכך האמין לדברי הזקן שחשב שנתנבא באמת לפי שהיה מוחזק בו שהוא נביא ונענש לפי שלא היה מותר לאכול שם עד שיגידו לו בעצמו בנבואה שהוא מותר. והביא ראיה מיונה בן אמיתי שאמרו לו ונינוה נהפכת והוא חשב לרעה ולא היה כן אלא שנהפכה מרעה לטובה כדאיתא בפרק הנחנקין זה תורף דבריו ז"ל. ובנ"ד ליכא לתרוצי הכי שהרי לא היה לו במה לתלות ולדעת מי שמפרש דלא נאמרה לו הנבואה אלא לבסוף כי בתחלה לא נאמר לו אלא שילך אל נינוה ומה שכתב וקרא עליה כי עלתה רעה /תיבת רעה מיותרת/ רעתם לפני הוא מה שאמר לו לבסוף וקרא עליה את הקריאה אשר אני דובר אליך יש לתרץ דאין כאן כובש נבואה דאכתי לא נאמרה לו הנבואה ואי משום דעבר על מה שאמר לו הקדוש ברוך הוא קום לך אל נינוה דאיפשר דסמך לו לעבור בשב ואל תעשה משום תקנתן של ישראל שלא יהיה עליהם תרעומת שהעכו"ם שבים בתשובה וישראל אין שומעין אל דברי הנביאים יום השכם ושלוח אבל יש להקשות שאם לא נאמרה לו הנבואה מנא ידע שהם רשעים ושהקב"ה מצוה שיקרא עליהם שעלתה רעתם לפניו עד שהוכרח לברוח לחוצה לארץ כדי שלא תחול עליו הנבואה. אבל הנכון שנאמר לו הנבואה בתחלה כפי מה שנראה מפשט הכתוב ומדברי רז"ל ובעיקר השאלה יש לומר דבין למ"ד שלא נתנבא אלא על נינוה בין למ"ד שנבואה אחרת היתה לו דכתיב בספר מלכים הוא השיב את גבול ישראל מלבוא חמת עד ים הערבה כדבר ה' אלהי ישראל אשר דבר ביד עבדו יונה בן אמיתי הנביא אשר מגת החפר לדעת כולם זאת היתה הנבואה הראשונה. ומה שכתוב ויהי דבר ה' אל יונה בן אמיתי שנית הא אמרו שנית ולא שלישית. והקשו ולא והא כתיב אשר דבר ביד עבדו יונה בן אמיתי וגומר ותירצו על עסקי נינוה לא דבר עמו אלא פעם שנית ולא שלישית משמע דעל עסק אחר דבר עמו שלישית. מכל מקום זאת היתה ראשונה לשליחותו בנבואה והיה קשה עליו מפני כבודן של ישראל וכן אמרו בהדיא רבותינו ז"ל יונה תבע כבוד הבן ולא תבע כבוד האב וכיון שכן היה מסרב בשליחות ולא קבלו עליו כמאמר אדון הנביאים שלח נא ביד תשלח ואם היה אומר לפניו אני יודע שהעכו"ם נוחים לשוב בתשובה ויש בזה קלקול גדול לישראל ומשום הכי תשלח ביד נביא אחר לא היה נענש אלא העונש היה מפני שברח וטעה בחושבו שלא תחול עליו הנבואה בחוצה לארץ וליתא דלא אמרינן הכי אלא בתחלת הנבואה אינה שורה בחוצה לארץ אבל אם קבל כבר הנבואה בארץ ישראל איפשר שתחול עליו גם בחוצה לארץ ויחזקאל הנביא יוכיח ושב בתשובה שלימה והתפלל ממעי הדגה ונענה. כללא דמלתא מסרב בשליחות היה מפני כבודן של ישראל ולא היה כובש נבואתו ולא עובר על דברי עצמו ואע"פי שהיה יודע שיענש בשביל כך אמר מוטב שיענש הוא ולא יפול מכבודן של ישראל אפילו כמלא נימא. עוד יש לתרץ כי יונה דעתו היה ללכת אל נינוה בשליחות האל אלא רצה להאריך הזמן אולי תתמלא סאתם בין כך ובין כך ולפיכך ברח לתרשיש להאריך הזמן ומשם ילך לנינוה. ומדברי המתרגם נראה שכל זה קודם שאמר לו הקדוש ברוך הוא שילך לנינוה שתרגם ויקם יונה לברוח תרשישה מלפני ה' וקם יונה למיערק לימא מן קדם דאיתנבי בשמא דה' ונחת ליפו וגומר. וצריך לומר שידע במראה הנבואה שהיה הקדוש ברוך הוא רוצה לשלוח אותו וברח לחוצה לארץ כדי שלא תשרה עליו הנבואה. ושיעור הכתוב כך ויקם יונה לברוח תרשישה מלפני שהיה אליו הדבור הנזכר למעלה, וזהו מלפני השם. ואף על גב דלשון הכתוב דחוק קצת הענין מתיישב שפיר לפי דרך זה.