EN/HEע/E

Why Live in Goshen?

Sources

Bereshit 45:9-11בראשית מ״ה:ט׳-י״א

(9) Hasten ye, and go up to my father, and say unto him: Thus saith thy son Joseph: God hath made me lord of all Egypt; come down unto me, tarry not. (10) And thou shalt dwell in the land of Goshen, and thou shalt be near unto me, thou, and thy children, and thy children's children, and thy flocks, and thy herds, and all that thou hast; (11) and there will I sustain thee; for there are yet five years of famine; lest thou come to poverty, thou, and thy household, and all that thou hast.

(ט) מַהֲרוּ וַעֲלוּ אֶל אָבִי וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו כֹּה אָמַר בִּנְךָ יוֹסֵף שָׂמַנִי אֱלֹהִים לְאָדוֹן לְכׇל מִצְרָיִם רְדָה אֵלַי אַל תַּעֲמֹד. (י) וְיָשַׁבְתָּ בְאֶרֶץ גֹּשֶׁן וְהָיִיתָ קָרוֹב אֵלַי אַתָּה וּבָנֶיךָ וּבְנֵי בָנֶיךָ וְצֹאנְךָ וּבְקָרְךָ וְכׇל אֲשֶׁר לָךְ. (יא) וְכִלְכַּלְתִּי אֹתְךָ שָׁם כִּי עוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים רָעָב פֶּן תִּוָּרֵשׁ אַתָּה וּבֵיתְךָ וְכׇל אֲשֶׁר לָךְ.

Bereshit 45:17-20בראשית מ״ה:י״ז-כ׳

(17) And Pharaoh said unto Joseph: 'Say unto thy brethren: This do ye: lade your beasts, and go, get you unto the land of Canaan; (18) and take your father and your households, and come unto me; and I will give you the good of the land of Egypt, and ye shall eat the fat of the land. (19) Now thou art commanded, this do ye: take you wagons out of the land of Egypt for your little ones, and for your wives, and bring your father, and come. (20) Also regard not your stuff; for the good things of all the land of Egypt are yours.'

(יז) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף אֱמֹר אֶל אַחֶיךָ זֹאת עֲשׂוּ טַעֲנוּ אֶת בְּעִירְכֶם וּלְכוּ בֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן. (יח) וּקְחוּ אֶת אֲבִיכֶם וְאֶת בָּתֵּיכֶם וּבֹאוּ אֵלָי וְאֶתְּנָה לָכֶם אֶת טוּב אֶרֶץ מִצְרַיִם וְאִכְלוּ אֶת חֵלֶב הָאָרֶץ. (יט) וְאַתָּה צֻוֵּיתָה זֹאת עֲשׂוּ קְחוּ לָכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עֲגָלוֹת לְטַפְּכֶם וְלִנְשֵׁיכֶם וּנְשָׂאתֶם אֶת אֲבִיכֶם וּבָאתֶם. (כ) וְעֵינְכֶם אַל תָּחֹס עַל כְּלֵיכֶם כִּי טוּב כׇּל אֶרֶץ מִצְרַיִם לָכֶם הוּא.

Bereshit 46:31-34בראשית מ״ו:ל״א-ל״ד

(31) And Joseph said unto his brethren, and unto his father's house: 'I will go up, and tell Pharaoh, and will say unto him: My brethren, and my father's house, who were in the land of Canaan, are come unto me; (32) and the men are shepherds, for they have been keepers of cattle; and they have brought their flocks, and their herds, and all that they have. (33) And it shall come to pass, when Pharaoh shall call you, and shall say: What is your occupation? (34) that ye shall say: Thy servants have been keepers of cattle from our youth even until now, both we, and our fathers; that ye may dwell in the land of Goshen; for every shepherd is an abomination unto the Egyptians.'

(לא) וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו וְאֶל בֵּית אָבִיו אֶעֱלֶה וְאַגִּידָה לְפַרְעֹה וְאֹמְרָה אֵלָיו אַחַי וּבֵית אָבִי אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בָּאוּ אֵלָי. (לב) וְהָאֲנָשִׁים רֹעֵי צֹאן כִּי אַנְשֵׁי מִקְנֶה הָיוּ וְצֹאנָם וּבְקָרָם וְכׇל אֲשֶׁר לָהֶם הֵבִיאוּ. (לג) וְהָיָה כִּי יִקְרָא לָכֶם פַּרְעֹה וְאָמַר מַה מַּעֲשֵׂיכֶם. (לד) וַאֲמַרְתֶּם אַנְשֵׁי מִקְנֶה הָיוּ עֲבָדֶיךָ מִנְּעוּרֵינוּ וְעַד עַתָּה גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲבֹתֵינוּ בַּעֲבוּר תֵּשְׁבוּ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן כִּי תוֹעֲבַת מִצְרַיִם כׇּל רֹעֵה צֹאן.

Bereshit 47:1-11בראשית מ״ז:א׳-י״א

(1) Then Joseph went in and told Pharaoh, and said: 'My father and my brethren, and their flocks, and their herds, and all that they have, are come out of the land of Canaan; and, behold, they are in the land of Goshen.' (2) And from among his brethren he took five men, and presented them unto Pharaoh. (3) And Pharaoh said unto his brethren: 'What is your occupation?' And they said unto Pharaoh: 'Thy servants are shepherds, both we, and our fathers.' (4) And they said unto Pharaoh: 'To sojourn in the land are we come; for there is no pasture for thy servants' flocks; for the famine is sore in the land of Canaan. Now therefore, we pray thee, let thy servants dwell in the land of Goshen.' (5) And Pharaoh spoke unto Joseph, saying: 'Thy father and thy brethren are come unto thee; (6) the land of Egypt is before thee; in the best of the land make thy father and thy brethren to dwell; in the land of Goshen let them dwell. And if thou knowest any able men among them, then make them rulers over my cattle.' (7) And Joseph brought in Jacob his father, and set him before Pharaoh. And Jacob blessed Pharaoh. (8) And Pharaoh said unto Jacob: 'How many are the days of the years of thy life?' (9) And Jacob said unto Pharaoh: 'The days of the years of my sojournings are a hundred and thirty years; few and evil have been the days of the years of my life, and they have not attained unto the days of the years of the life of my fathers in the days of their sojournings.' (10) And Jacob blessed Pharaoh, and went out from the presence of Pharaoh. (11) And Joseph placed his father and his brethren, and gave them a possession in the land of Egypt, in the best of the land, in the land of Rameses, as Pharaoh had commanded.

(א) וַיָּבֹא יוֹסֵף וַיַּגֵּד לְפַרְעֹה וַיֹּאמֶר אָבִי וְאַחַי וְצֹאנָם וּבְקָרָם וְכׇל אֲשֶׁר לָהֶם בָּאוּ מֵאֶרֶץ כְּנָעַן וְהִנָּם בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן. (ב) וּמִקְצֵה אֶחָיו לָקַח חֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים וַיַּצִּגֵם לִפְנֵי פַרְעֹה. (ג) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל אֶחָיו מַה מַּעֲשֵׂיכֶם וַיֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה רֹעֵה צֹאן עֲבָדֶיךָ גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲבוֹתֵינוּ. (ד) וַיֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה לָגוּר בָּאָרֶץ בָּאנוּ כִּי אֵין מִרְעֶה לַצֹּאן אֲשֶׁר לַעֲבָדֶיךָ כִּי כָבֵד הָרָעָב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וְעַתָּה יֵשְׁבוּ נָא עֲבָדֶיךָ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן. (ה) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר אָבִיךָ וְאַחֶיךָ בָּאוּ אֵלֶיךָ. (ו) אֶרֶץ מִצְרַיִם לְפָנֶיךָ הִוא בְּמֵיטַב הָאָרֶץ הוֹשֵׁב אֶת אָבִיךָ וְאֶת אַחֶיךָ יֵשְׁבוּ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן וְאִם יָדַעְתָּ וְיֶשׁ בָּם אַנְשֵׁי חַיִל וְשַׂמְתָּם שָׂרֵי מִקְנֶה עַל אֲשֶׁר לִי. (ז) וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת יַעֲקֹב אָבִיו וַיַּעֲמִדֵהוּ לִפְנֵי פַרְעֹה וַיְבָרֶךְ יַעֲקֹב אֶת פַּרְעֹה. (ח) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יַעֲקֹב כַּמָּה יְמֵי שְׁנֵי חַיֶּיךָ. (ט) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל פַּרְעֹה יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה מְעַט וְרָעִים הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי וְלֹא הִשִּׂיגוּ אֶת יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אֲבֹתַי בִּימֵי מְגוּרֵיהֶם. (י) וַיְבָרֶךְ יַעֲקֹב אֶת פַּרְעֹה וַיֵּצֵא מִלִּפְנֵי פַרְעֹה. (יא) וַיּוֹשֵׁב יוֹסֵף אֶת אָבִיו וְאֶת אֶחָיו וַיִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזָּה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּמֵיטַב הָאָרֶץ בְּאֶרֶץ רַעְמְסֵס כַּאֲשֶׁר צִוָּה פַרְעֹה.

Josephus, Antiquities of the Jews 2:7:5יוסיפוס, קדמוניות היהודים ב׳:ז׳:ה׳

When Joseph understood that his father was coming, for Judas his brother was come before him, and informed him of his approach, he went out to meet him; and they met together at Heroopolis. But Jacob almost fainted away at this unexpected and great joy; however, Joseph revived him, being yet not himself able to contain from being affected in the same manner, at the pleasure he now had; yet was he not wholly overcome with his passion, as his father was. After this, he desired Jacob to travel on slowly; but he himself took five of his brethren with him, and made haste to the king, to tell him that Jacob and his family were come; which was a joyful hearing to him. He also bid Joseph tell him what sort of life his brethren loved to lead, that he might give them leave to follow the same, who told him they were good shepherds, and had been used to follow no other employment but this alone. Whereby he provided for them, that they should not be separated, but live in the same place, and take care of their father; as also hereby he provided, that they might be acceptable to the Egyptians, by doing nothing that would be common to them with the Egyptians; for the Egyptians are prohibited to meddle with feeding of sheep.

Rashi Bereshit 46:34רש״י בראשית מ״ו:ל״ד

בעבור תשבו בארץ גשן IN ORDER THAT YE MAY ABIDE IN THE LAND OF GOSHEN – and this is the land that you require, for it is a land of pasture. If you tell him that you are inexperienced in other work he will send you far away from him and settle you there. כי תועבת מצרים כל רעה צאן FOR EVERY SHEPHERD IS AN ABOMINATION TO THE EGYPTIANS – because they (sheep) are regarded by them as deities.

בעבור תשבו בארץ גשן – והיא צריכה לכם שהיא ארץ מרעה, וכשתאמרו לו שאין אתם בקיאין במלאכה אחרת, ירחיקכם מעליו ויושיבכם שם. כי תועבת מצרים כל רעה צאן – לפי שהם להם אלוהות.

Seikhel Tov Bereshit 46:34שכל טוב בראשית מ״ו:ל״ד

ואמרתם אנשי מקנה. בעלי מקנה ורועי מקנה: היו עבדיך מנעורינו ועד עתה גם אנחנו גם אבותינו. כלומר שמנהג אבותינו בידינו ואין לנו לשנותו, כל כך למה: בעבור תשבו בארץ גושן. לבדכם ולא תשבו בעיר המלוכה ושאין בגושן בני ע"ז שמקפידין על גנאי ע"ז שלהם, אבל יושבי מצרים מקפידין: כי תועבת מצרים. כלומר מתעבים יושבי מצרים: כל רועי צאן. מפני שרודין אותן בשבט וגוזזין וחולבין אותם, אבל מצרים עושין היכל לכשבים ומבריאין אותם ומשתחווים להם

R. Yosef Bekhor Shor Bereshit 46:34ר׳ יוסף בכור שור בראשית מ״ו:ל״ד

כי תועבת מצרים כל רעה צאן – יש לומר: מפני שהיא תועבה להם, ירחיקו אתכם מעליהם אל ארץ גושן. ולי נראה: שהוא כינוי, כי חשובים בעיני מצרים כל רועי צאן, שמגדל תרפותם. ולפי שכוונתם לעבודה זרה, קורא אותם תועבה. לפי שיאהבו אתכם, יושיבו אתכם אל ארץ גושן שהיא טובה. כי אין נראה שימאיס אחיו בעיניהם.

R. Yosef Bekhor Shor Bereshit 47:4ר׳ יוסף בכור שור בראשית מ״ז:ד׳

לגור בארץ באנו – לפי הפשט: להתיישב ולהשתקע. ורבותינו פירשו (הגדה של פסח): שלא ירד להשתקע אלא לגור שם.

Ramban Bereshit 45:10רמב״ן בראשית מ״ה:י׳

וישבת בארץ גשן – היה יוסף יודע באביו שלא ירצה לעמוד בארץ מצרים אשר שם הבירה למלכות על כן שלח לו מעתה כי בארץ גושן יושיבנו וטעם אתה ובניך מחובר בפסוק העליון רדה אלי אתה ובניך ובני בניך וצאנך ובקרך וכל אשר לך.

Ramban Bereshit 47:11רמב״ן בראשית מ״ז:י״א

וטעם ויושב יוסף ויתן להם אחזה וגו' – שהושיב אותם במיטב הארץ ובאחוזה שנתן להם כי לא רצה שיהיו כגרים בארץ וקנה להם בתים ונחלת שדה וכרם נתן להם וזה מרשות פרעה כי הם אמרו לגור בארץ באנו לא לדור וכשיעבור הרעב נשוב לארצנו ופרעה אמר ליוסף הושב את אביך שיושיבם כאנשי הארץ התושבים בארץ גשן.

R. Bachya Bereshit 46:32ר׳ בחיי בראשית מ״ו:ל״ב

והאנשים רועי צאן. כלומר משלהם, וכדי שלא תבין כי היו הצאן מאחרים והיו מתעסקים בשכר, לכך הוסיף לומר: "כי אנשי מקנה היו", להורות שלא היו משל אחרים רק משל עצמם, כי עשירים גדולים היו. ומה שבחרו השבטים האומנות הזאת והיא אומנות אבותיהם, מפני שני דברים: האחד, שיש בה ריוח גדול בגיזה ובחלב ובולדות, והיא אומנות אינה צריכה יגיעה רבה וטורח גדול ומבלי עון, ועליה הזהיר שלמה בחכמתו: (משלי כז, כג) "ידע תדע פני צאנך שית לבך לעדרים". והשני, לפי שהשבטים היו יודעים שיגלו למצרים הם וזרעם, ומפני שהמצריים היו עובדים לצורת הצאן תפשו להם אומנות זו כדי שיהיו זרעם מורגלים בה, ותהא עבודת הצאן רחוקה בעיניהם. וכן תמצא רוב הצדיקים והנביאים שהיו רועים, תמצא בהבל: (בראשית ד, ב) "ויהי הבל רועה צאן", וכן במשה: (שמות ג, א) "ומשה היה רועה", וכן שמואל הנביא, וכן שאול ודוד כולם רועים. והטעם בהם כדי שיתרחקו מן הישוב לפי שהרבה עברות נמשכות בסבת חברת בני אדם, כגון: רכילות ולשון הרע ושבועת שקר וגלוי עריות וגזל וחמס, וכל מה שהאדם פורש מחברת הבריות הוא נמלט מן העברות, וכל מה שהוא מתרחק מן הישוב הוא מתרחק מן העון ומן הגזל והחמס ושאר העברות, והראיה מה שכתוב בלוט: (בראשית יט, ל) "ויעל לוט מצוער וישב בהר", הוצרך לצאת מסדום פן יספה בעונם, ואחר שיצא משם הלך לצוער שימלט שם, כמו שאמר: (שם, כ) "הנה נא העיר הזאת קרובה לנוס שמה והיא מצער", לפי שיושביה חדשים מקרוב באו לכך היו עונותיהם מצערין, ואף על פי כן עדיין היה מתירא בצוער מפני פחד העונות המצויים בישוב, על כן הוצרך לצאת משם אל ההר, ועוד ששם מקום התבודדות לנבואה ואין אדם רואה שם דבר שיטריד מחשבתו מן המחשבה בהש"י.

Ralbag Bereshit Toalot 47:6רלב״ג בראשית תועלות מ״ז:ו׳

התועלת הששי הוא במידות, והוא שאין ראוי לאדם השליט בקנייני איש אחֵר לעשות מהם כחפצו, שיתן לאוהביו מהם — כאשר רצה זה בעל הקניינים — כי אם כשיעור שרצה, ואף על פי שהקניינים ההם הגיעו לבעלים ההם בסיבת זה השליט עליהם. הלא תראה כי יוסף, עם היותו שליט בארץ מצרים, לא רצה לתת אחוזה לבית אביו במיטב הארץ אם לא מפני שציוהו פרעה על זה. ולזה סיפר (מז, יא) שהוא נתן להם אחוזה במיטב הארץ כאשר ציוה פרעה. וכן שמענין התבואה שהיה ביד יוסף לתת ממנה למי שירצה, הנה לא רצה לתת ממנה לבית אביו כי אם לפי הצריך להם, ולזה סיפר (מז, יב) שכלכל אותם לחם לפי הטף; עם שפרעה זכה בקנייני התבואה בסיבת יוסף, הנה עם כל זה לא רצה יוסף לתת ממנה לאוהביו כי אם הצריך להם, כי כן רצה פרעה במה שאמר: 'ואִכְלוּ את חֵלב הארץ' (מה, יח), רוצה לומר שהוא התיר להם למאכלם מהיותר משובח שהיה בידו. והנה זה כולו מורה על יושר יוסף, והיותו בלתי פונה אל היתרונות, ולזה לא שאל מפרעה שירשהו לתת לאביו יותר מהשיעור שנתרצה בו פרעה מעצמו.

Ralbag Bereshit Beur HaMilot 46:34רלב״ג בראשית ביאור המילות מ״ו:ל״ד

בעבור תשבו בארץ גֹשן – הנה סיבב יוסף שישבו בארץ גֹשן, לסיבות ארבעה: האחת — מפני היותה ארץ מרעה, והיא מפני זה נאותה להם. והשנית — מפני היותה במיטב הארץ. והשלישית — כי לא רצה שיהיו מפוזרים בארץ מצרים, ומפני זה הושיבם שם בכפר קטן שהיה במיטב ארץ גֹשן, והוא רעמסס. ולזה נמצאו שם ישראל מקובצים, עם רבויים, כי היתה הארץ רחבת ידים. וזה היה סיבה אל שלא היו מכאיבים אותם המצרים — עם רוע מנהגם — באופן שהיו מכאיבים אותם אם היו מעורבים עמהם ומפוזרים ביניהם. וממה שנראה גם כן, שמנהג הארץ ההיא לא היה רע כמנהג ארץ מצרים; הלא תראה כי לא היו מתעבים שם כל רועה צאן כמו שהיו מתעבים אותם במצרים, לפי שהמצרים היו עושים מהצאן אלוה. וכבר יתבאר שלא היה זה המנהג בארץ גֹשן, ממה שאמר יוסף: כי תועבת מצרים כל רֹעה צאן, ולזה הושיבם שם בארץ גֹשן, כמו שאמר: בעבור תשבו בארץ גֹשן, ולזה בחר יוסף שישבו שם; ותהיה אם כן סיבה רביעית. ואפשר גם כן שהיה מנהג ארץ גֹשן כמנהג ארץ מצרים, אבל היתה ארץ גֹשן ארץ רחבת ידים, והיה מפני זה רובה בלתי מיושב, אבל הושיבם שם במקום בלתי בנוי, ונתן להם מקום לבנות — והוא יותר נכון. והנה לזאת הסיבה נמצאו ישראל בלתי מעורבים כלל עם המצרים, ולזה אמרו 'וַתִּמָּלֵא הארץ אֹתם' (שמות א, ז), רוצה לומר שהארץ הבלתי־נושבת אשר שם נתמלאה מהם. והרביעית — שאם היו ישראל מעורבים עם המצרים, היו במעט זמן מתגאלים במנהגיהם הפחותים, ולזה בחר יוסף שישבו במקום אחד, בלתי מעורבים עם המצרים.

Abarbanel Bereshit 45:9אברבנאל בראשית מ״ה:ט׳

מהרו ועלו אל אבי וגו' עד ויעלו ממצרים ויבואו וגו'. אחרי שהשלים יוסף טענותיו ודבריו הטובים והנחומים לאחיו השתדל בהגעת התכלית אשר כיון השם בשליחותו למצרים. והוא אמרו מהרו ועלו אל אבי אחרי אשר שולחתי לפניכם למחיה. והרעב כבד בארץ. אין ראוי להתאחר עוד אבל מהרו ועלו אל אבי ואמרתם אליו בשמי שמני אלהים לאדון לכל מצרים לא שאני אדון אלא לדמיון אדון מושל על כל הארץ שאני עושה חפצי בה כאלו אני אדון עליה ומפני זה איני יכול לזוז מכאן וללכת לראות פניך כבן יכבד אב על כן רדה אלי אל תעמוד כי הנה יגיעך תועלת בירידה לא יגיע לך מבלתה כי להיותי מושל בכל ארץ מצרים לא אוכל לעזוב ממשלתי וללכת אצלך ויותר בנקל תבא אתה אצלי על כן רדה אלי אל תעמוד. ואם יקשה אצלך לשבת במצרים לפי שתועבת מצרים כל רועי צאן וגם כי מצרים בית מקדש מלך הוא ומי שיחפוץ במנוחה והיות בניו ובנותיו במוסר ודרך ארץ ימאס לשבת במקום מושב המלך מצד עבדיו שלא יחדל מהם הגזל והזנות והסכלות הנה לתקן זה אני אעשה שתשב בארץ גושן בשובה ונחת אין שטן ואין פגע רע והנה ימשכו לך מזה תועלות. האחד שתהיה קרוב אלי ואוכל אני ללכת לראות פניך פעם אחת בשבוע. והב' שתשב בארץ גושן אתה וכל אשר לך בניך ובנותיך ובקרך וצאנך ואמר זה לפי שבהיות יעקב בחברון להיות ארץ כנען בלתי רחבת ידים היו הולכים בניו לרעות את צאן אביהם בשכם רחוק משם אשר התרחקם ממנו היה סבה לכל מה שקרה מענין יוסף אמנם בהיותו שם בארץ גושן יהיו בניו וכל מקנהו עמו שם מתחבאים עמו כי היא ארץ גדולה ורחבה לרעות בה את מקניהם וזהו אמרו (בראשי' מ"ה) וישבת בארץ גושן והיית קרוב אלי אתה ובניך ובני בניך וצאנך ובקרך וכל אשר לך שאינו חוזר אתה ובניך להיות קרוב אלי כי מה טעם שיהיו קרובים אליו הצאן והבקר אבל הוא חוזר לוישבת בארץ גושן שישב שם הוא ובניו וכל אשר לו יחד לא מפוזרים מפה ומפה כאשר הם בארץ כנען. וגם ימשך לך מביאתך פה תועלת שלישי והוא וכלכלתי אותך שם ולא אוכל עשוהו כן בהיותך בארץ כנען כי אולי לא יחפוץ המלך בהתחזק עוד הרעב שיוציאו בר ולחם ומזון ממלכותו. וגם בשלחי אותו שמה ילך בסכנה בדרכים כי לחוזק הרעב יצאו לסטים לגזול בדרכים. אמנם בהיותך בארץ גושן אכלכל אותך וצריך אתה מאד לכלכלה הזאת כי עוד חמש שנים רעב ואמרו פן תורש אתה וביתך וכל אשר לך ענינו אצלי שאין ראוי ליעקב אביו שיחשוב לקלון שיכלכלהו בנו כי להכרח הרעב מביא לו זה ואין בו קלון כלל חלילה כי אם לא יעשה כן יורש הוא וביתו. והמפרשים פירשו תורש תתמסכן ולא יתישב לפירושם אתה וביתך וכל אשר לך אבל הוא מלשון להוריש גוים גדולים והוא כולל למה שאמר לשום לכם שארית בארץ פן תורש מן העולם ברעב אתה וביתך וכל אשר לך ר"ל הבנים ובני בנים שכלם יוציאו כל מה שלהם ברעב.

Tzeror HaMor Bereshit 46:31צרור המור בראשית מ״ו:ל״א

ואמר אעלה ואגידה לפרעה. לתת התנצלות להליכתו. כי מן הראוי היה שישב יוסף שם עם אביו ועם כל ביתו וישמח בהם והם ישמחו עמו. אחר כמה שנים שלא ראוהו. לכן אמר להם והודיעם שהליכתו מיד היא מוכרחת להגיד לפרעה ביאתם קודם שילך מגיד אחר. בענין שישבו בארץ גושן לפי שהיא מקום מרעה. וכן היתה ראויה להם באופן שיהיו רחוקים מן המצריים ולא יתערבו עמהם וילמדו מלשונם. והעיר להם שאם יקראם פרעה שיסכימו עמו ושם הדברים בפיהם באופן שלא יכשלו בלשונם. וז"ש ואמרתם אנשי מקנה היו עבדיך. באופן שתסבבו דבריכם ותאמרו לו שארץ גושן ראויה לכם וזהו בעבור תשבו בארץ גושן. ולזה תמצא שכששאל להם מה מעשיהם. השיבו לו ב' דברים. האחד אנשי מקנה. והשני ויאמרו אל פרעה לגור בארץ באנו. וזה כנגד מה שאמר יוסף בעבור תשבו בארץ גושן. וזהו שאמרו וסבבו דבריהם ועתה ישבו נא עבדיך בארץ גושן

Ma'asei Hashem, Ma'asei Avot 42מעשי ה׳, מעשי אבות מ״ב

ויש לשאול מה ענין סיפור אדמת הכהנים שלא היתה לפרעה ומה התועלת בהודעה הזאת, ולא עוד אלא ששני פעמים חזר הכתוב לומר רק אדמת הכהנים, וגם יאות לשאול מה ענין אומרו שישב ישראל בארץ גושן, וכבר נאמר על זה ויושב יוסף את אביו בארץ רעמסס שהיא ארץ גושן. גם יתכן לשאול למה הזכירה קודם בשם גושן, ואח"כ קרא אותה בשם רעמסס. עוד יש לשאול מה צורך להודיע שהעם העביר אותו לערים, ומה יוסיף או מה יתן זה לענין ישראל. לכן יתכן לומר שרעמסס היא אינה גושן בעצמה, אבל הוא מקום בארץ גושן, כמו שפירש רש"י רעמסס מארץ גושן היא, כי היאך יוכל יוסף להוציא הדרים בארץ גושן לתת אחוזתם לאחיו, ולכך סיפר שהכל עשה בחכמה, כי אחרי שקנה אדמתם מהם, העביר אותם, כדי שלא ישאר כל אחד בחזקתו, אבל האדמה שיתן לו יוסיף לזרוע לא תהיה נחלת אבותיו של העובד אדמה ההיא, שאם ישאר בנחלת אבותיו לא יתחזק הענין, ועשה יוסף כל זה כדי שאחר שהעביר דרי גושן מאחזתם, יכול להושיב בה מי שירצה, באופן שעלה בידו והושיב אביו ואחיו בארץ גושן ממש, שקודם לא היו רק ברעמסס, ולכך לא נאמר עוד שם רעמסס, גם במכת הערוב (שמות ח, יח), וכן בברד (שמות טו, כו) לא נאמר רק בארץ גשן, כי רעמסס היה מקום חרב אין בו דירה, והעד ויבן את פיתום ואת רעמסס (שמות א, יא), כנראה שלא היו בנויים. וסיפר ענין הכהנים שלהם שלא העבירם, ואין ספק אחר היות תועבת מצרים כל רועה צאן, לא היו כהנים בגושן, אחר היות שם כולם רועי צאן, שהמקום מקום מרעה צאן, באופן שלבני ישראל לבדם ניתנה ארץ גושן, ולכך בחר יוסף במקום ההוא שלא יהיו כוהני עבודת אלילים ביניהם, ולזה ג"כ כאשר השלים הסיפור שקנה אדמת מצרים ושהעבירם לערים ושלא הועברו הכהנים מאדמתם, אמר וישבו ישראל בארץ מצרים בארץ גושן, רצה לומר שעם זה נהיתה ארץ גושן כולה לאחיו והם ישבו לבדם בארץ גושן, כי בכל שאר המקומות לא היה יכול להושיבם שבכל המקומות היו כהנים שם שלא הועברו, באופן שתחבולת ההעברה לא היתה מועילה רק בארץ גושן, שמעולם לא היו כהנים שם, להיות שם רועי צאן שהיא תועבה להם. וטעם אומרו שהם שאלו לקנותם ואת אדמתם לעבדים, ושיוסף לא קנה רק אדמתם, הכוונה שהם היה רצונם שיקנה אותם ואדמתם יחד, ושכל אחד ישאר על אדמתו, אבל יוסף לא נתרצה רק לקנות אדמתם ולהעבירם לערים, כדי שיתן ארץ גושן לאחיו, וגם שיתחזק הענין כמו שאמרנו.

Keli Yekar Bereshit 46:32כלי יקר בראשית מ״ו:ל״ב

והאנשים רועי צאן כי אנשי מקנה היו – יש לדקדק למה הוצרך ליתן טעם לדבריו כי אנשי מקנה היו, יהיו אנשי מקנה או לא סוף סוף רועי צאן המה, ועוד שאמר כי יקרא אליכם פרעה ואמר מה מעשיכם ואמרתם אנשי מקנה היו עבדיך, יותר היה נכון שיאמרו רועי צאן היו עבדיך, כי דווקא רועי צאן תועבת מצרים המה אבל לא אנשי מקנה וכי פרעה לא היה לו מקנה, ועוד קשה כי המה שינו ולא אמרו כאשר צוה להם יוסף כי השיבו לפרעה רועי צאן היו עבדיך, ועוד גם אבותינו מיותר, וכי שאלם על מעשה אבותיהם וביאור הדבר הוא, שתכלית כל הדברים הללו היה כדי שירחיקם פרעה מעליו ויושיבם בארץ גושן, אע"פ שגם לפרעה היה צאן ובקר ורועים מכל מקום היו רועי מצרים נוהגין כבוד במין הצאן לכבוד מזל טלה אשר בו שמו כסלם, והכבוד הוא לרעות אותן במרעה שמן וטוב כר נרחב ושלא להכותם במקלות, אבל שאר אומות אינן נזהרים בזה ע"כ תועבת מצרים כל רועי צאן לפיכך כשאמר יוסף לפרעה והאנשים רועי צאן כדי שירחיקם מעליו הוצרך ליתן טעם של התנצלות שלא יחשוד אותם שלכך בחרו אומנות הרעיה כדי להקהות שיני כל המאמינים במזל טלה בראותם הצאן אשר יעבור תחת השבט מוכה ומעונה, על כן נתן טעם כי אנשי מקנה היו שכך קרה להם שכל עיקר רכושם היה המקנה על כן בחרו להם אומנות הרעיה.

Shadal Shemot 1:8שד״ל שמות א׳:ח׳

ויקם מלך חדש – דעת החכם יאסט (Allgemeine Geschichte des Israelitischen Volkes כרך ראשון, עמוד צ"ד) כי פרעה שהיה בזמן יציאת מצרים היה (לפי מה שמצאו האחרונים שעמדו על הבנת כתיבת המצרים הקדמונים) החמישי ממשפחת רעמסס (Ramesses), ומלכי משפחת רעמסס הכריתו כמאתים שנה קודם לכן את המלכים הרועים אשר באו מארץ ערב וכבשו את המצרים ומשלו בם מאה שנים. והנה הוא אומר כי יוסף ואח"כ כל בית אביו באו מצרימה בזמן ממשלת הרועים, והמלכים הרועים אהבו אותם להיותם מבני שם ומאנשי אזיא ומדברים לשון הקרובה ללה"ק, ואולי היו גם הם נקראים עברים מבני יקטן בן עבר (בראשית י':כ"ה). והנה פרעה שבימי יוסף שהיה אוהב העברים הושיב בני יעקב במיטב הארץ בארץ רעמסס, והארץ ההיא קרוב להאמין שהיתה ארץ אחוזת משפחה אחת של מצרים הנקראת משפחת רעמסס, ובני ישראל לקחו נחלתם כֻלה או רובה וישבו בה, ואחרי מאתים שנה אירע כי אנשי משפחת רעמסס מרדו במלך הנכרי ממשפחת הרועים והכריתו אותם, ומלכו תחתיהם; ולהיות אנשי המשפחה ההיא שונאי ישראל מפני שלקחו נחלתם, וגם מפני שהיו אוהבי הרועים; היה שפרעה גזר על ישראל מה שגזר.

R. S.R. Hirsch Bereshit 46:33רש״ר הירש בראשית מ״ו:ל״ג

מה מעשיכם – במדינה כמו מצרים, האיש ומשלח ידו אחד הם. ילדים אינם נולדים כבני אדם, אלא כבעלי מלאכה, עובדי אדמה, אנשי צבא וכיוצא בזה. בהתאם לכך, שאלתו הראשונה של פרעה לאחי יוסף הייתה באופן טבעי על משלח ידם.

Malbim 45:10מלבי״ם מ״ה:י׳

וישבת... אל תדאג שתשב בין המצרים שהם עובדי אלילים, כי תשב בארץ גשן לבדך.

Malbim 47:27מלבי״ם מ״ז:כ״ז

וישב ישראל – תחלה ישבו ברעמסס לא בכל ארץ גשן שהיתה למצרים, ועתה שהעביר אותם לערים הקנה כל ארץ גשן לבני ישראל, באשר פרו ורבו מאד והוצרכו לארץ רחבת ידים.

Netziv Bereshit 46:2-4נצי״ב בראשית מ״ו:ב׳-ד׳

(ב) במראת הלילה – בעצם היום התראה אליו במראות הלילה להשכילו שהגיע שעה לקבל עליו עול גלות שמכונה בשם לילה. והעולם חשוך אז מהופעת רוה"ק רק בשעות קצרות לצורך ענין כמו אור הברק שמבהיק את הלילה. (ג) אלהי אביך – כן הוא כאשר התפללת והקרבת זבחים כדי להתברך בשפע פרנסה למעלה מדרך הטבע כמדת יצחק. אבל זה יהי' במצרים כאשר באמת הי' בתחלת בוא יעקב למצרים עלה הנילוס וחדלה גזרת הרעב לרגלו וכן בכל המשך שהיו ישראל במצרים היו מתפרנסים עם רב ועצום בהשגחה נפלאה כדאי' בפ' יוה"כ. ובב"ר שהיתה אשה שואבת חצי מים וחצי דגים ועוד הרבה. וזהו שאמר אל תירא מרדה מצרימה – כמו שביקש יוסף. אלא שסירב יעקב משום שהי' ירא שלא יהא נשקע זרעו בהתערבות האומה של מצרים. ורק בא"י מקום מקודש לעבודת קרבנות וגם מיוחד לחכמת התורה יותר מכל הארצות יכול להיות משומרת נקודה הישראלית לדור דור. משא"כ במצרים אינו מקום תורה ועבודה אפשר שיהא ח"ו נשקע עין ישראל. וע"ז הבטיחו ה' אל תירא וגו'. כי לגוי גדול אשימך שם – לדרשות חז"ל משמעות גוי גדול שיהיו גוי מצוין בפ"ע. ולא משוקעין במצרים. ולפי הפשט משמעות גוי בכ"מ אומה שיש לה מדינה ומלוכה בפ"ע כמ"ש כ"פ. ובמצרים נעשו מוכשרים לזה וע' מ"ש בס' דברים ל"ב ח'. (ד) ארד עמך – להשגיח עליך ביחוד. ואנכי אעלך גם עלה – שתי עליות היינו עליה חושית שיעלו בשעת גאולה לא"י. וגם עלה – עליה רוחנית שביציאת מצרים יעלו במ"ת ובעבודת הקרבנות יותר מאשר היו עוד לפני בואם למצרים. ויוסף ישית ידו על עיניך – לא נתבאר תכונת הבטחה זו. הרשב"ם וספורנו פירשו על צרכיו וזה אינו אלא הבטחה קלה. וגם יוסף אמר בעצמו וכלכלתי אותך שם. והראב"ע פי' במותך ואינו מובן ג"כ הלא כל בניו יחיו לפניו ואדרבה יבואר להלן מ"ו ל' שיעקב הוצרך להתפלל שלא ימות יוסף בחייו. אלא יש בזה הבטחה נפלאה לעיקר קיום האומה במצרים ומשמעות עיניך היינו תשוקתו ומדתו המיוחדת שנתן יעקב עיניו ע"ז ומבואר בפ' ברכה דעין יעקב היא לשבת בטח בדד. ופי' בטח להיות בשלום ובמדת אהבה בין אדם לחבירו כמדת יעקב בהפלגה כמ"ש לעיל כ"פ וע' לעיל ל"ב כ"ו. ופי' בדד הוא שלא להתערב יותר מן ההכרח עם אוה"ע. כמ"ש לעיל ל"ג ט"ו וי"ח ול"ז א'. וכך הוא רצונו של הקב"ה כמ"ש ריש שירת האזינו בפסוק ה' בדד ינחנו. אבל מדות הללו מסוגלות להיות נשמרות אך ע"י תורה ועבודה שהמה מבדילים בין ישראל לעמים וגם אהבת השלום באה ע"י ת"ח המרבים שלום וכאשר ביארנו בפ' ברכה בפסוק וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב וגו' אף שמיו יערפו טל. וא"כ הי' עיקר מקיימי האומה הישראלית ונקודתה שבט לוי ויהודה שבהם הי' עיקר תורה ועבודה אבל במצרים לא נשמר עין יעקב כ"א ע"י יוסף. היינו מדת בטח בא ע"י גמ"ח ובקשת אהבה יתירה של יוסף כמו שאמר יעקב בברכת יוסף כמבואר להלן מ"ט כ"ד. ולענין בדד. השתדל יוסף בכחו לפנות ארץ גושן. ולהושיב את ישראל שם. כאשר יבואר עוד. ולא עשה כן אלא כדי שיהיו ישראל בדד. ואע"ג שאח"כ קלקלו ישראל ואמרו נהי' כמצרים כמבואר בש"ר פ"א. שהפרו ברית מילה משום זה הטעם. זה אינו סותר ההבטחה שהרי ע"י בחירה שלהם הופרה כמו שהי' בא"י ג"כ בהמשך הימים אבל ההכנה הית' מתוקנת באופן שלא יהיו מוכרחים לכך.

Netziv Bereshit 46:31-34נצי״ב בראשית מ״ו:ל״א-ל״ד

(לא) ויאמר יוסף וגו' – כל הספור נראה כפול שאמר יוסף שיעשה כך. ואח"כ מספר הכתוב שעשה כך בפרטות והי' יכול לכתוב ויעש יוסף ואחיו כן ויאמר פרעה אל יוסף וגו'. אבל באמת משונה הלשון שעשה הוא ואחיו ממה שאמר יוסף לעשות ע"כ יש לדקדק ולהבין עומק הדברים. והנה אמר יוסף באו אלי – לשון ביאה אל האדם משמעו בשני פנים. א' שהאורח בא לביתו וחצרו ממש. אע"ג שאין תכלית ביאתו בשבילו. ב' שבא לעיר בשבילו אפילו עומד במקום אחר. והנה יוסף ידע שפרעה אמר אליו שיבואו אחיו ובתיהם אליו היינו בשביל פרעה לרשותו. ואע"ג שלא הי' יכול להכריחם לכך כמו שביארנו לעיל מ"ה י"ט. מ"מ אחר שבאמת באו המה וכל בתיהם עם בקרם וצאנם יוכל להיות שיחליט פרעה שבאו אליו לאיזה שירות וא"כ יושיבם פרעה במקום שיראה לפי צורך המלוכה וא"כ היאך יוכל יוסף לומר שבאו בשבילו ע"כ הי' מחשב להעלים מפרעה שכבר באו לארץ גושן וא"כ יהא פרעה סבור שמה שיוסף אומר באו אלי. היינו שנכנסו עתה לביתו וחצירו. ומזה הטעם לא יכול יוסף לבקש שישבו בגשן באשר הוא מחויב לחוש לטובת המדינה. ומי יודע מה בלב פרעה להשתמש בם. ואולי דעתו להושיבם במקומות מפוזרים לטובת המדינה. ע"כ לא מצא עצה כ"א להודיע לפרעה בתורת ספור. (לב) והאנשים רועי צאן – והודיע לאחיו תכלית הודעה זו לפרעה כי יהיו תועבת מצרים וממילא יגזור פרעה מעצמו שישבו בארץ גושן מקום שאין שם עיקר הישוב של מצרים. כי אנשי מקנה היו – מכבר בשנים שעברו דבכלל מקנה כל בהמה ביתיות כמבואר להלן מ"ז י"ז סוסים וחמורים וגמלים. וזה לא היה לבזיון כמו רועי צאן ורצה יוסף למעט כל האפשר להבזות את אחיו ובית אביו בעיני פרעה לומר שעיקר תולדותם המה פחותי ערך ע"כ יאמר כי אנשי מקנה היו ובהמשך הזמן ירדו ממעמדם ונשארו רועי צאן. (לד) אנשי מקנה היו – אינם צריכים לבזות א"ע ולומר שהם רועי צאן עתה שהרי כבר ידע פרעה מדבר יוסף. ועד עתה – שירדנו ממעמדנו. גם אנחנו – שאנו ירודים אבל היינו במעלת אנשי מקנה. גם אבותינו – שהיו אנשים גדולים כל ימיהם. בעבור תשבו וגו' – הזהירם שלא יבקשו בפירוש לשבת בארץ גושן. שלא יהיה מוקשה בעיני פרעה מאין ידעו טיב ארץ גשן והלא עדיין המה בית יוסף אלא ממילא תשבו בארץ גושן שמעצמו יצוה פרעה כן. כי תועבת מצרים וגו' – ולא ירצה להושיבכם במקום עיקר הישוב. כך עלה בדעת יוסף לסבב הדבר להגיע לתכלית המבוקש לשבת בדד. אע"ג שיהיה באופן שיהיו אחיו ובית אביו לבוז מחמת זה בעיני פרעה. מ"מ הכל כדאי כדי להגיע לזה התכלית הנחוץ לשמירת קדושת ישראל. והי' עיקר רצון יוסף לומר לפרעה לשון באו אלי. כדי שיהא רואה אם יקפיד פרעה על אמרו שבאו לצרכו אז יבאר כונת דבריו אלה שבאו לביתו. וא"כ לא יהא יכול לבקש לא הוא ולא אחיו ישיבת גושן. אלא באופן שיהא ענינם מתועב בעיני פרעה וירחיקם פרעה ויושיבם בגושן. ואח"כ מספר הכתוב כי הקב"ה היסב את הענין שלא היו מגיעים לזה משום בזיון אלא בדרך כבוד כאשר יבואר.

Netziv Bereshit 47:3-6נצי״ב בראשית מ״ז:ג׳-ו׳

(ג) אל אחיו – באשר עמדו יחד עם יוסף שהציגם. דקדק פרעה לדבר רק עמהם. לכבודו של יוסף. לומר שהוא יודע שאין הוא שוה להם. רעה צאן עבדיך – היו מוכרחים ג"כ לתכלית המבוקש להגיד מילתא דמיגני' דידהו שהמה רועי צאן ולא אמרו כי אנשי מקנה היו באשר שעתה לפי תשובתם שהמה רועי צאן אין דברים הללו שהיו אנשי מקנה כ"א התפארות ושמירת כבוד עצמם. ואל תתהדר לפני מלך כתיב. ורק יוסף לפי שחשב הוא להודיע כי אחיו רועי צאן לו נאה לשמור כבוד אחיו לפני המלך. וכן בתשובתם אנשי מקנה היו עבדיך אין זה הידור הכבוד אלא תשובה על השאלה אבל עתה שהתשובה הנחוצה להודיע כי המה עתה רועי צאן א"כ היו דבריהם אנשי מקנה היינו רק להתהדר. גם אנחנו – שהננו במעלת הליכות עולם כשארי אנשים. גם אבותינו – שהיו אנשי אלהים. (ד) ויאמרו אל פרעה – עתה הגיעו לבקשתם שהרי כבר יודעים מטוב ארץ גושן. לגור בארץ באנו – כחשו לו ולא הודיעו דבר ה' שישארו כל ימי חייהם במצרים עד עת קץ אלא באו לגור על משך שני הרעב. כי אין מרעה וגו' – ואע"ג שודאי היו מאכלי בהמה בא"י וכמ"ש לעיל מ"מ אחרי כי כבד הרעב בארץ – ואוכלים האנשים עשבי השדה ואין מרעה לצאן אשר להם. ע"כ. ישבו נא עבדיך בארץ גשן – והנה אמנם לא דברו כזב לפרעה שבאו לגור כי באמת כיוונו בזה שרצונם להיות גרים ולא כאזרחי הארץ וכדבר ה' לא"א כי גר יהי' זרעך וכמו שביארנו במקומו. (ה) אביך ואחיך באו אליך – לב מלך ביד ה'. והטהו לומר כי אע"ג שבאו כולם עם בתיהם. מ"מ אחרי שהם מארץ כנען. ואין בדעתם לישאר בארץ מצרים הרי באו רק אליך. ואין לפרעה מחשבות להסכן בם לטובת המדינה אלא (ו) ארץ מצרים וגו' – עשה מה שאתה חפץ. במיטב הארץ וגו' – מצדי לא יבצר להושיב אותם ולתת להם מקומות טובים מגושן ולא כמו שחשב יוסף שיהיו מתועבים בעיני פרעה בשביל שהיו רועי צאן. אך לבקשתם ישבו בארץ גשן – רצונם הוא כבודם וטובם. ואם ידעת וגו' – הרי שלא היו מתועבים בעיני פרעה. ונשארו בארץ גושן בדרך כבוד.

Netziv Bereshit 47:20-21נצי״ב בראשית מ״ז:כ׳-כ״א

(כ) ויקן יוסף את כל אדמת וגו' – כבר כ' הרמב"ן שלא קנה אותם. ויבואר לפנינו דיוק הכתוב בזה. והטעם הוא שכך הי' רואה טובת המלוכה כי אם היו עבדי המלוכה הרי מוטל על המלוכה לדאוג לפרנסם אפי' לא יהיו עמלים לפיהם כ"כ. משא"כ עתה כל א' ראה עמל לפיהו. וגם לטובת ישראל לא הי' נצרך אלא להעבירם מאחוזתם כדי שיהי' בידו לפנות ארץ גושן בלי שום עולה. אבל האנשים טוב הי' לפני ישראל במה שהיו בני חורין. ואם הי' מי חפץ לקנות עבד הי' משיג בנקל ממה שהי' נצרך לקנות מאוצר המלוכה. משא"כ שדות לא קנו ישראל בכל ארץ מצרים שהרי לא ישבו כ"א בגושן ופי' הכתוב כל הענין ללמדנו דעת כמה השתדלה ההשגחה העליונה לפנות הענינים לפני ישראל בבואם למצרים. כל אדמת מצרים – בכלל אדמה גם חצרות שאינם לזריעה כ"ז נמכר לפרעה. ופי' הטעם. כי מכרו מצרים איש שדהו – שדות של זריעה כבר נמכר ע"כ מכרו עתה גם אדמתם. ובזה. ותהי הארץ לפרעה – כל הארץ שבכלל' גם השדות גם החצרים. (כא) ואת העם העביר אותו לערים – כבר נתבאר טעמו של יוסף שהי' כדי לפנות ארץ גשן. ומש"ה נכתב כ"ז בתורה לבאר כמה השתדל יוסף בשימת עינו להיות ישראל יושבים בדד. ופי' לערים – שלא העביר יחיד יחיד למקומות מפוזרים. אלא כל עיר לעיר אחרת כדי שלא יאבדו חברתם.

Netziv Shemot 1:7נצי״ב שמות א׳:ז׳

ותמלא הארץ אתם – מהם מיבעי וכן ת"א מנהון. אבל לשון המקרא אותם. בא ללמד דלא ארץ גושן לבד שהי' מיוחד לישראל ומלאה מישראל לבד. אלא אפילו כל א"מ שהי' עיקר ישיבת עם מצרים מ"מ מלאה הארץ את ישראל. ומשמעות אותם עמם. כמש"כ בספר ויקרא י"ז ה' עה"פ וזבחו זבחי שלמים לה' אותם. והיה כל מקום פנוי שמצאו ישראל לקנות ולדור נתישבו שמה. והיינו דכתיב במכת בכורות ופסח ה' על הפתח הרי שהיו הרבה בתי ישראל בקרב בתי מצרים. ואע"ג שיבואר להלן ב' כ"ה וג' ז' שפרעה נגש לישראל ולחצם לדור במיצר כדי להשפיל דעתם. מ"מ הי' באופן שנשארו בקרב ערי מצרים בין בתיהם. ובא הכתוב להקדים בזה סיבת שנאת מצרים וגזרת המלכות. ומחשבת חשד מה שלא עלה ע"ד ישראל. כ"ז בא משום שבקשו לצאת מרצון יעקב אביהם שישבו דוקא בארץ גושן כדי שיהיו בדד ונבדל ממצרים כמש"כ בפ' ויגש. אבל הם לא רצו כן. ובש"ר איתא עוד שפסקו למול מזה הטעם שאמרו נהיה כמצרים. דאחר שקבעו דירתם בקרבם מצאו טוב להם להשתוות למצרים ולא יהיו ניכרים שהמה יהודים. ומשום זה ביאר המדרש שהפך ה' לבם לשנוא עמו. וכבר ביארנו בס' בראשית עה"פ כי גר יהיה זרעך וגו' אשר היא הסבה שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו בשביל שאין אנו רוצים להיות כגרים ונבדלים מן האומות.