למה התורה התירה עבדות?

הקדמה

תרגום זה עדיין לא עבר ביקורת עורך

התקן המוסרי הגבוה ביותר?

האם כל חוקי התורה מייצגים אידיאל, או שמא כמה מהם נקבעו כדי לתת מענה לצרכיו ולטבעו של האדם, ומספקים לא את התקן המוסרי הגבוה ביותר אלא מינימום נדרש? השאלה עולה במיוחד ביחס לדיני העבדות שבמקרא.

הדינים מוזכרים בשלוש פרשיות נפרדות בתורה, בשמות כ"א, בויקרא כ"ה, ובדברים ט"ו. פסוקים אלה מבחינים בין עבד ישראלי לעבד כנעני, כשלאחרון הגנה מועטה בהרבה מכוח החוק.  העבד הישראלי היה למעשה עבד לתקופה קצובה (indentured servants), שיש לנהוג בו כבשכיר¹ ולשחררו לאחר שש שנות עבדות.² העבד הכנעני, לעומת זאת, יכול היה להיות בבעלות לצמיתות, להימסר בירושה לילדים, ואין איסור מפורש על התעללות בו.³  אם כן, אף שהתורה מבטלת למעשה את עבדות הישראלי, נראה שהיא בכל זאת סובלת שעבוד של מי שאינו ישראלי. היא מסדירה את המוסד, והופכת אותו להומני יותר, אך אינה אוסרת אותו. אולם אם שעבוד הזולת בעייתי מיסודו, מדוע לא ביטלה התורה את המוסד כליל?

¹ ראו ויקרא כ"ה:מ'.

² ראו שמות כ"א:ב'.

³ בהצביעה על ההבדל בין העבד הישראלי לעבד הכנעני, ויקרא כ"ה:מ"ו מזהירה במפורש מפני התעללות בראשון, אך לא באחרון: "בָּהֶם תַּעֲבֹדוּ וּבְאַחֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ בְּאָחִיו לֹא תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ".