EN/HEע/E

Why Permit Slavery

Sources

Bereshit 9:25-27בראשית ט׳:כ״ה-כ״ז

(25) He said, “Canaan is cursed. He will be servant of servants to his brothers.” (26) He said, “Blessed be Hashem, the God of Shem. Let Canaan be his servant. (27) May God enlarge Japheth. Let him dwell in the tents of Shem. Let Canaan be his servant.”

(כה) וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו. (כו) וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ י״י אֱלֹהֵי שֵׁם וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ. (כז) יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת וְיִשְׁכֹּן בְּאׇהֳלֵי שֵׁם וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ.

Shemot 21:2-11שמות כ״א:ב׳-י״א

(2) “If you buy a Hebrew servant, he shall serve six years and in the seventh he shall go out free without paying anything. (3) If he comes in by himself, he shall go out by himself. If he is married, then his wife shall go out with him. (4) If his master gives him a wife and she bears him sons or daughters, the wife and her children shall be her master’s, and he shall go out by himself. (5) But if the servant shall plainly say, ‘I love my master, my wife, and my children. I will not go out free;’ (6) then his master shall bring him to God, and shall bring him to the door or to the doorpost, and his master shall bore his ear through with an awl, and he shall serve him for ever. (7) “If a man sells his daughter to be a female servant, she shall not go out as the male servants do. (8) If she doesn’t please her master, who has married her to himself, then he shall let her be redeemed. He shall have no right to sell her to a foreign people, since he has dealt deceitfully with her. (9) If he marries her to his son, he shall deal with her as a daughter. (10) If he takes another wife to himself, he shall not diminish her food, her clothing, and her marital rights. (11) If he doesn’t do these three things for her, she may go free without paying any money.

(ב) כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחׇפְשִׁי חִנָּם. (ג) אִם בְּגַפּוֹ יָבֹא בְּגַפּוֹ יֵצֵא אִם בַּעַל אִשָּׁה הוּא וְיָצְאָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ. (ד) אִם אֲדֹנָיו יִתֶּן לוֹ אִשָּׁה וְיָלְדָה לוֹ בָנִים אוֹ בָנוֹת הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ תִּהְיֶה לַאדֹנֶיהָ וְהוּא יֵצֵא בְגַפּוֹ. (ה) וְאִם אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בָּנָי לֹא אֵצֵא חׇפְשִׁי. (ו) וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו אֶל הָאֱלֹהִים וְהִגִּישׁוֹ אֶל הַדֶּלֶת אוֹ אֶל הַמְּזוּזָה וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת אׇזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם. (ז) וְכִי יִמְכֹּר אִישׁ אֶת בִּתּוֹ לְאָמָה לֹא תֵצֵא כְּצֵאת הָעֲבָדִים. (ח) אִם רָעָה בְּעֵינֵי אֲדֹנֶיהָ אֲשֶׁר [לוֹ] (לא) יְעָדָהּ וְהֶפְדָּהּ לְעַם נׇכְרִי לֹא יִמְשֹׁל לְמׇכְרָהּ בְּבִגְדוֹ בָהּ. (ט) וְאִם לִבְנוֹ יִיעָדֶנָּה כְּמִשְׁפַּט הַבָּנוֹת יַעֲשֶׂה לָּהּ. (י) אִם אַחֶרֶת יִקַּח לוֹ שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעֹנָתָהּ לֹא יִגְרָע. (יא) וְאִם שְׁלׇשׁ אֵלֶּה לֹא יַעֲשֶׂה לָהּ וְיָצְאָה חִנָּם אֵין כָּסֶף.

Shemot 21:20-21שמות כ״א:כ׳-כ״א

(20) “If a man strikes his servant or his maid with a rod, and he dies under his hand, he shall surely be punished. (21) Notwithstanding, if he gets up after a day or two, he shall not be punished, for he is his property.

(כ) וְכִי יַכֶּה אִישׁ אֶת עַבְדּוֹ אוֹ אֶת אֲמָתוֹ בַּשֵּׁבֶט וּמֵת תַּחַת יָדוֹ נָקֹם יִנָּקֵם. (כא) אַךְ אִם יוֹם אוֹ יוֹמַיִם יַעֲמֹד לֹא יֻקַּם כִּי כַסְפּוֹ הוּא.

Shemot 21:26-27שמות כ״א:כ״ו-כ״ז

(26) “If a man strikes his servant’s eye, or his maid’s eye, and destroys it, he shall let him go free for his eye’s sake. (27) If he strikes out his male servant’s tooth, or his female servant’s tooth, he shall let him go free for his tooth’s sake.

(כו) וְכִי יַכֶּה אִישׁ אֶת עֵין עַבְדּוֹ אוֹ אֶת עֵין אֲמָתוֹ וְשִׁחֲתָהּ לַחָפְשִׁי יְשַׁלְּחֶנּוּ תַּחַת עֵינוֹ. (כז) וְאִם שֵׁן עַבְדּוֹ אוֹ שֵׁן אֲמָתוֹ יַפִּיל לַחׇפְשִׁי יְשַׁלְּחֶנּוּ תַּחַת שִׁנּוֹ.

Shemot 21:32שמות כ״א:ל״ב

If the bull gores a male servant or a female servant, thirty shekels of silver shall be given to their master, and the ox shall be stoned.

אִם עֶבֶד יִגַּח הַשּׁוֹר אוֹ אָמָה כֶּסֶף שְׁלֹשִׁים שְׁקָלִים יִתֵּן לַאדֹנָיו וְהַשּׁוֹר יִסָּקֵל.

Shemot 22:1-2שמות כ״ב:א׳-ב׳

(1) If the thief is found breaking in, and is struck so that he dies, there shall be no guilt of bloodshed for him. (2) If the sun has risen on him, guilt of bloodshed shall be for him; he shall make restitution. If he has nothing, then he shall be sold for his theft.

(א) אִם בַּמַּחְתֶּרֶת יִמָּצֵא הַגַּנָּב וְהֻכָּה וָמֵת אֵין לוֹ דָּמִים. (ב) אִם זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עָלָיו דָּמִים לוֹ שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם אִם אֵין לוֹ וְנִמְכַּר בִּגְנֵבָתוֹ.

Vayikra 25:39-46ויקרא כ״ה:ל״ט-מ״ו

(39) “‘If your brother has grown poor among you, and sells himself to you; you shall not make him to serve as a slave. (40) As a hired servant, and as a temporary resident, he shall be with you; he shall serve with you until the Year of Jubilee: (41) then he shall go out from you, he and his children with him, and shall return to his own family, and to the possession of his fathers. (42) For they are my servants, whom I brought out of the land of Egypt. They shall not be sold as slaves. (43) You shall not rule over him with harshness, but shall fear your God. (44) “‘As for your male and your female slaves, whom you may have; of the nations that are around you, from them you may buy male and female slaves. (45) Moreover of the children of the aliens who live among you, of them you may buy, and of their families who are with you, which they have conceived in your land; and they will be your property. (46) You may make them an inheritance for your children after you, to hold for a possession; of them may you take your slaves forever: but over your brothers the children of Israel you shall not rule, one over another, with harshness.

(לט) וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ עִמָּךְ וְנִמְכַּר לָךְ לֹא תַעֲבֹד בּוֹ עֲבֹדַת עָבֶד. (מ) כְּשָׂכִיר כְּתוֹשָׁב יִהְיֶה עִמָּךְ עַד שְׁנַת הַיֹּבֵל יַעֲבֹד עִמָּךְ. (מא) וְיָצָא מֵעִמָּךְ הוּא וּבָנָיו עִמּוֹ וְשָׁב אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ וְאֶל אֲחֻזַּת אֲבֹתָיו יָשׁוּב. (מב) כִּי עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לֹא יִמָּכְרוּ מִמְכֶּרֶת עָבֶד. (מג) לֹא תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ. (מד) וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ אֲשֶׁר יִהְיוּ לָךְ מֵאֵת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיכֶם מֵהֶם תִּקְנוּ עֶבֶד וְאָמָה. (מה) וְגַם מִבְּנֵי הַתּוֹשָׁבִים הַגָּרִים עִמָּכֶם מֵהֶם תִּקְנוּ וּמִמִּשְׁפַּחְתָּם אֲשֶׁר עִמָּכֶם אֲשֶׁר הוֹלִידוּ בְּאַרְצְכֶם וְהָיוּ לָכֶם לַאֲחֻזָּה. (מו) וְהִתְנַחַלְתֶּם אֹתָם לִבְנֵיכֶם אַחֲרֵיכֶם לָרֶשֶׁת אֲחֻזָּה לְעֹלָם בָּהֶם תַּעֲבֹדוּ וּבְאַחֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ בְּאָחִיו לֹא תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ.

Devarim 15:12-18דברים ט״ו:י״ב-י״ח

(12) If your brother, a Hebrew man, or a Hebrew woman, is sold to you, and serves you six years; then in the seventh year you shall let him go free from you. (13) When you let him go free from you, you shall not let him go empty: (14) you shall furnish him liberally out of your flock, and out of your threshing floor, and out of your winepress; as Hashem your God has blessed you, you shall give to him. (15) You shall remember that you were a bondservant in the land of Egypt, and Hashem your God redeemed you: therefore I command you this thing today. (16) It shall be, if he tells you, “I will not go out from you”; because he loves you and your house, because he is well with you; (17) then you shall take an awl, and thrust it through his ear to the door, and he shall be your servant forever. Also to your female servant you shall do likewise. (18) It shall not seem hard to you, when you let him go free from you; for to the double of the hire of a hireling has he served you six years: and Hashem your God will bless you in all that you do.

(יב) כִּי יִמָּכֵר לְךָ אָחִיךָ הָעִבְרִי אוֹ הָעִבְרִיָּה וַעֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת תְּשַׁלְּחֶנּוּ חׇפְשִׁי מֵעִמָּךְ. (יג) וְכִי תְשַׁלְּחֶנּוּ חׇפְשִׁי מֵעִמָּךְ לֹא תְשַׁלְּחֶנּוּ רֵיקָם. (יד) הַעֲנֵיק תַּעֲנִיק לוֹ מִצֹּאנְךָ וּמִגׇּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ י״י אֱלֹהֶיךָ תִּתֶּן לוֹ. (טו) וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיִּפְדְּךָ י״י אֱלֹהֶיךָ עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה הַיּוֹם. (טז) וְהָיָה כִּי יֹאמַר אֵלֶיךָ לֹא אֵצֵא מֵעִמָּךְ כִּי אֲהֵבְךָ וְאֶת בֵּיתֶךָ כִּי טוֹב לוֹ עִמָּךְ. (יז) וְלָקַחְתָּ אֶת הַמַּרְצֵעַ וְנָתַתָּה בְאׇזְנוֹ וּבַדֶּלֶת וְהָיָה לְךָ עֶבֶד עוֹלָם וְאַף לַאֲמָתְךָ תַּעֲשֶׂה כֵּן. (יח) לֹא יִקְשֶׁה בְעֵינֶךָ בְּשַׁלֵּחֲךָ אֹתוֹ חׇפְשִׁי מֵעִמָּךְ כִּי מִשְׁנֶה שְׂכַר שָׂכִיר עֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים וּבֵרַכְךָ י״י אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה.

Devarim 23:16-17דברים כ״ג:ט״ז-י״ז

(16) You shall not deliver to his master a servant who is escaped from his master to you: (17) he shall dwell with you, in the midst of you, in the place which he shall choose within one of your gates, where it pleases him best: you shall not oppress him.

(טז) לֹא תַסְגִּיר עֶבֶד אֶל אֲדֹנָיו אֲשֶׁר יִנָּצֵל אֵלֶיךָ מֵעִם אֲדֹנָיו. (יז) עִמְּךָ יֵשֵׁב בְּקִרְבְּךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בַּטּוֹב לוֹ לֹא תּוֹנֶנּוּ.

Shofetim 1:7שופטים א׳:ז׳

And Adoni-bezek said: 'Threescore and ten kings, having their thumbs and their great toes cut off, gathered food under my table; as I have done, so God hath requited me.' And they brought him to Jerusalem, and he died there.

וַיֹּאמֶר אֲדֹנִי בֶזֶק שִׁבְעִים מְלָכִים בְּהֹנוֹת יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם מְקֻצָּצִים הָיוּ מְלַקְּטִים תַּחַת שֻׁלְחָנִי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי כֵּן שִׁלַּם לִי אֱלֹהִים וַיְבִיאֻהוּ יְרוּשָׁלַ‍ִם וַיָּמׇת שָׁם.

Shemuel I 11:1-2שמואל א י״א:א׳-ב׳

(1) Then Nahash the Ammonite came up, and encamped against Jabesh-gilead; and all the men of Jabesh said unto Nahash: 'Make a covenant with us, and we will serve thee.' (2) And Nahash the Ammonite said unto them: 'On this condition will I make it with you, that all your right eyes be put out; and I will lay it for a reproach upon all Israel.'

(א) וַיַּעַל נָחָשׁ הָעַמּוֹנִי וַיִּחַן עַל יָבֵישׁ גִּלְעָד וַיֹּאמְרוּ כׇּל אַנְשֵׁי יָבֵישׁ אֶל נָחָשׁ כְּרׇת לָנוּ בְרִית וְנַעַבְדֶךָּ. (ב) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם נָחָשׁ הָעַמּוֹנִי בְּזֹאת אֶכְרֹת לָכֶם בִּנְקוֹר לָכֶם כׇּל עֵין יָמִין וְשַׂמְתִּיהָ חֶרְפָּה עַל כׇּל יִשְׂרָאֵל.

The Code of Hammurabi 282חוקי חמורבי 282

If a male slave say to his master: "Thou art not my master," his master shall prove him to be his slave and shall cut off his ear.

The History of Herodotus 4:2

Now the Scythians blind all their slaves, by reason of the milk whereof they drink; and this is the way of their getting it: taking pipes of bone very like flutes, they thrust these into the secret parts of the mares and blow into them, some blowing and others milking. By what they say, their reason for so doing is that the blowing makes the mare's veins to swell and her udder to be let down. When milking is done, they pour the milk into deep wooden buckets, and make their slaves to stand about the buckets and shake the milk; the surface part of it they draw off, and this they most value; what lies at the bottom is less esteemed. It is for this cause that the Scythians blind all prisoners whom they take; for they are not tillers of the soil, but wandering graziers.

Mekhilta DeRabbi Yishmael Shemot 21:20מכילתא דרבי ישמעאל שמות כ״א:כ׳

"Vengeance shall be taken": "Vengeance" connotes death. You say "death," but perhaps money (i.e., monetary restitution) is referred to. __ (This is not so.) It is written here "vengeance," and, elsewhere (Leviticus 26:25) "vengeance." Just as there, death (is indicated), so, here, death (is intended.) Just as there, (death by) the sword (is indicated), so, here, ([death by the sword] is intended.) Just as here, by beth-din, so, there, by beth-din.

נקם ינקם – מיתה. אתה אומר מיתה, או אינו אלא ממון? היה רבי נתן אומר: נאמר כאן נקימה ונאמר להלן נקימה, והבאתי עליכם נוקמת נקם ברית (ויקרא כ״ו:כ״ה). מה להלן חרב אף כאן חרב. [רבי עקיבא אומר: נאמר כאן נקימה ונאמר להלן נקם נקמת בני ישראל (במדבר ל״א:ב׳), מה להלן בחרב אף כאן בחרב.] מה כאן בבית דין, אף להלן בבית דין.

Sifra Vayikra 25:44ספרא ויקרא כ״ה:מ״ד

[ג] שֶׁמָּא תֹּאמְרוּ, הוֹאִיל וְאָסַרְתָּ לָנוּ אֶת כָּל אֵלּוּ, בַּמָּה נִשְׁתַּמַּשׁ? תִּלְמֹד לוֹמַר ״וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ... מֵאֵת הַגּוֹיִם״.

Sifra Vayikra 25:46ספרא ויקרא כ״ה:מ״ו

״לְעֹלָם בָּהֶם תַּעֲבֹדוּ״ – אֵין לָךְ בָּהֶם אֶלָּא עֲבוֹדָה בִּלְבַד.

Bavli Chagigah 4aבבלי חגיגה ד׳.

§ The mishna taught that women and slaves who are not emancipated are exempt from the mitzva of appearance. The Gemara asks: Granted, women are exempt, as we said earlier that this is derived from the phrase: “Your males.” However, with regard to slaves, from where do we derive that they are exempt? Rav Huna said that the verse states: “Before the Lord God” (Exodus 23:17). This indicates that one who has only one Master is obligated, which excludes this slave, who has another master. The Gemara asks: Why do I need a verse to teach this halakha? After all, with regard to every mitzva in which a woman is obligated, a slave is also obligated in that mitzva; and with regard to every mitzva in which a woman is not obligated, a slave is not obligated in it either. The reason for this principle is that it is derived by means of a verbal analogy between the phrase: “To her” (Leviticus 19:20), written with regard to a designated maidservant, and the phrase: “To her” (Deuteronomy 24:3), written with regard to a divorced woman.

נשים ועבדים שאינן משוחררים וכו׳.: בשלמא נשים כדאמרן אלא עבדים מנלן אמר רב הונא אמר קרא {שמות כ״ג:י״ז} אל פני האדון ה׳ מי שאין לו אלא אדון אחד יצא זה שיש לו אדון אחר. הא למה לי קרא מכדי כל מצוה שהאשה חייבת בה עבד חייב בה כל מצוה שאין האשה חייבת בה אין העבד חייב בה דגמר לה לה מאשה.

Bavli Gittin 38bבבלי גיטין ל״ח:

§ The Gemara returns to discussing the matter itself cited above. Rav Yehuda says that Shmuel says: Anyone who emancipates his slave violates a positive mitzva, as it is stated: “Of them may you take your bondmen forever” (Leviticus 25:46). This is a positive mitzva requiring that one subjugate slaves their entire lives. Therefore, it is prohibited to emancipate them. The Gemara raises an objection from a baraita: There was an incident involving Rabbi Eliezer, who entered a synagogue to pray, and he did not find a quorum of ten men, and he emancipated his slave and had him complete a quorum of ten. This demonstrates that one is permitted to emancipate his slave. The Gemara answers: Freeing a slave to enable the performance of a mitzva, e.g., completing a quorum, is different. This does not demonstrate that in general one is permitted to emancipate his slave. The Gemara raises an objection from a baraita to the proof citing the incident involving Rabbi Eliezer: The Sages taught: “Of them may you take your bondmen forever,” is optional; this is the statement of Rabbi Yishmael. Rabbi Akiva says: It is an obligation. The Gemara now explains the Gemara’s objection: But perhaps Rabbi Eliezer holds in accordance with the opinion of the one who says that it is optional. Therefore, the incident involving Rabbi Eliezer cannot serve as a proof that even those who hold that it is prohibited to free a slave would hold that it is permitted to free a slave to enable the performance of a mitzva. The Gemara answers: It cannot enter your mind to say that Rabbi Eliezer holds that enslaving them permanently is optional, as it is taught explicitly in a baraita that Rabbi Eliezer says: “Of them may you take your bondmen forever” is an obligation. In connection with this issue, Rabba said: With these three matters homeowners become impoverished: That they emancipate their slaves; and that they inspect their property on Shabbat; and that they set their meals on Shabbat at the time of the sermon in the study hall, so that they miss it, as Rabbi Ḥiyya bar Abba says that Rabbi Yoḥanan says: There were two families in Jerusalem, one that set its meal on Shabbat and one that set its meal on the eve of Shabbat, and both of them were uprooted. One family was uprooted because they caused the suspension of Torah study, and the other was uprooted because by eating their meal on Shabbat eve, they did not properly distinguish between Shabbat and Shabbat eve.

וכפו את רבה ועשאה בת חורין ואמר רב נחמן בר יצחק מנהג הפקר נהגו בה. הכי השתא התם לא לעבד חזיא ולא לבן חורין חזיא הכא אפשר דמיחד לה לעבדיה ומנטר לה. גופא אמר רב יהודה אמר שמואל כל המשחרר עבדו עובר בעשה שנאמר {ויקרא כ״ה:מ״ו} לעולם בהם תעבודו. מיתיבי מעשה בר׳ אליעזר שנכנס בבית הכנסת ולא מצא עשרה ושחרר עבדו והשלימו לעשרה מצוה שאני.: ת״ר לעולם בהם תעבודו רשות דברי רבי ישמעאל ר״ע אומר חובה ודילמא ר״א סבר לה כמאן דאמר רשות. לא סלקא דעתך דתניא בהדיא רבי אליעזר אומר חובה. אמר רבה בהני תלת מילי נחתי בעלי בתים מנכסיהון דמפקי עבדייהו לחירותא ודסיירי נכסייהו בשבתא ודקבעי סעודתייהו בשבתא בעידן בי מדרשא דא״ר חייא בר אבא א״ר יוחנן שתי משפחות היו בירושלים אחת קבעה סעודתא בשבתא ואחת קבעה סעודתא בערב שבת ושתיהן נעקרו.

Bavli Niddah 47aבבלי נדה מ״ז.

שמואל לטעמיה דאמר שמואל {ויקרא כ״ה:מ״ו} לעולם בהם תעבודו לעבודה נתתים ולא לבושה

Rambam Hilkhot Avadim 9:1-2רמב"ם הלכות עבדים ט׳:א׳-ב׳

(א) יִשְׂרָאֵל שֶׁבָּא עַל שִׁפְחָה כְּנַעֲנִית אַף עַל פִּי שֶׁהִיא שִׁפְחָתוֹ הֲרֵי זֶה הַוָּלָד כְּנַעֲנִי לְכָל דָּבָר וְנִמְכָּר וְנִקְנֶה וּמִשְׁתַּמְּשִׁים בּוֹ לְעוֹלָם כִּשְׁאָר הָעֲבָדִים: (ב) אֶחָד הַקּוֹנֶה עֶבֶד כְּנַעֲנִי מִיִּשְׂרָאֵל אוֹ מִן גֵּר תּוֹשָׁב אוֹ מִן עַכּוּ״ם שֶׁהוּא כָּבוּשׁ תַּחַת יָדֵינוּ אוֹ מֵאֶחָד מִשְּׁאָר הָאֻמּוֹת יֵשׁ לוֹ לִמְכֹּר אֶת עַצְמוֹ לְיִשְׂרָאֵל לְעֶבֶד וַהֲרֵי הוּא עֶבֶד כְּנַעֲנִי לְכָל דָּבָר. וְכֵן מוֹכֵר בָּנָיו וּבְנוֹתָיו שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כ״ה:מ״ה) מֵהֶם תִּקְנוּ וּמִמִּשְׁפַּחְתָּם אֲשֶׁר עִמָּכֶם אֲשֶׁר הוֹלִידוּ בְּאַרְצְכֶם. וְכָל אֶחָד מֵאֵלּוּ הֲרֵי הוּא כְּעֶבֶד כְּנַעֲנִי לְכָל דָּבָר:

Sefer HaChinukh 347ספר החינוך שמ״ז

The commandment of work with a Canaanite slave forever: That we have a Canaanite slave work forever, meaning that we should never manumit him; and he should only go free for [suffering the loss of] a tooth or limb, as it appears in Scripture (Exodus 21:26-27) - or from the main limbs that are similar to them, meaning limbs that do not grow back, as the accepted traditional explanation comes about this (Kiddushin 24a) - as it is stated (Leviticus 25:46) "you shall work them forever." And they, may their memory be blessed, said (Gittin 38a), "Rav Yehudah said, 'Anyone who manumits his slave is in violation of a positive commandment, as it says, "you shall work them forever."'" And [any] one from all of the [other] nations who was acquired by a Jew as a slave is called a Canaanite slave. But all slaves are attached with the name, Canaan, because Canaan was cursed to be a slave - he and his progeny - forever. And even though this section in which we were commanded to subjugate them is speaking about Canaanites - as it is written (Leviticus 25:44), "from the peoples that surround you may you purchase a slave or maid-servant," and it is written earlier (Leviticus 25:38), "to give to you the Land of Canaan" - it was known to the Sages, may their memory be blessed, that it was not only Canaan and those in their land that were called Canaanite slaves. As the law is the same for all the rest of the nations - that they have the status of a Canaanite slave in every matter. Also, if an Israelite has intercourse with a Canaanite slave woman - that is, a woman from the [other] nations who was purchased by an Israelite - behold the offspring from her is a Canaanite slave for all purposes (Yevamot 22a), and even if she is the slave of that Israelite that had intercourse with her. Similarly, [in the case of a free man] from the nations that had intercourse with a Canaanite slave woman of ours, the child is a Canaanite slave - as it it stated (Leviticus 25:45), "that they begot in your land." However [in the case of] one of our slaves that has intercourse with a [free woman] from the nations, the child is not a slave - as a slave has no [paternity]. And so [too,] a resident alien - that is, one that has accepted not to worship idolatry and he is living in our land - who sold himself to an Israelite, behold his status is that of a Canaanite slave. And they, may their memory be blessed, said regarding a Canaanite slave (Yevamot 48b) that his master takes care of him up to twelve months; if he wants to deny and abandon idolatry, get circumcised and immerse for the sake of slavery and accept the commandments that Jewish women are obligated, it is good. But if not, it is forbidden for us to hold him in our homes longer than twelve months. Rather we sell him immediately. And [it is] about those slaves that were circumcised and immersed for the sake of slavery that we were commanded to work them forever. It is from the roots of the commandment [that] since the people of Israel are the choicest of the human species and they were created to recognize their Creator and to serve in front of Him, it is fitting that they should have slaves to serve them. And if they do not have slaves from the nations, they would nonetheless need to subjugate their brethren, and [those subjugated] would be unable to strive in His service, blessed be He. We were therefore commanded to retain these for our use - after they have been readied and have had idolatry removed from their mouths, lest they be a snare in our homes. And this [is the meaning of] the verse afterwards (Leviticus 25:46), "and as for your brothers, the Children of Israel, a man shall not subjugate his brother." That is to say that with this, you will not need to subjugate your brethren and you will all be prepared for the service of God. And even though the understanding of the verse is to warn not to subjugate a Hebrew slave with oppressive labor, there are seventy face to the verses. And given that the foundation of this commandment is in order to proliferate people's service of their Creator, the Sages, may their memory be blessed, permitted [to transgress] this commandment whenever its nullification would cause [the fulfillment of] another commandment - and even for the sake of a rabbinic commandment, such as if there were not ten (a quorum) in the Synagogue and they needed to free the slave to complete the quorum (see Berakhot 47b). And let it not be difficult to you, how we can forsake this positive biblical commandment for the sake of a rabbinic one. As it is because the foundation of the commandment is only the proliferation of His service, blessed be He: Since by manumitting him now, a commandment will be fulfilled. Moreover, he, himself will be increased in commandments that he was not obligated before the freeing. And this is [the understanding of] their, may their memory be blessed, saying (Berakhot 47b) that is is permissible to free him - as they received the matter like this. From the laws of the commandment is that which they, may their memory be blessed, said (Kiddushin 22b) that he may acquire [his freedom] though money, a contract, or [an injury to] the main limbs that will not grow back - and they are twenty-four. And even though the law pertaining to him is to go out for the main limbs that do not grow back, he [still] requires a contract of manumission from the [master]; and we force the master to write [it] for him, since he caused him to lack one of the twenty-four well-known limbs. And they, may their memory be blessed, said (Gittin 43b) that [in a case of] one who sells his slave to gentiles or Kuthites, or even to a resident alien, [the] slave goes out to freedom. And so [too, in the case of] an Israelite who lives in the Land [of Israel] who sold him to an Israelite who lives outside of the Land, in order that he take him outside of the Land - [the] slave goes out to freedom. And similarly, they, may their memory be blessed, said (Gittin 40a) that if his master marries him to a free woman, or if lays tefillin on him, or [if] his master tells him to read three verses in a Torah scroll before the congregation or anything that is similar to these things about which only free men are obligated, [the slave] goes out to freedom with these and we force his master afterwards to write him a contract of manumission. And therefore the master must be careful not to do any of these things at all, so that he will not violate this positive commandment, unless he did this for the honor of [another] commandment, as we explained. And the laws of the writing of the contract, its instruction and the rest of its details are in Kiddushin and Gittin (see Tur, Yoreh Deah 267 and Tur, Choshen Mishpat 197). And [it] is practiced in every place and at all times by males and females. Even though women are forbidden to purchase slaves for themselves because of suspicion; if they did purchase them, it is forbidden for them to free them, but they must sell them instead. One who transgressed this and freed his slave not for the sake of a commandment - as we said - has violated this positive commandment.

מצות עבודה בעבד כנעני לעולם – שנעבד בעבד כנעני לעולם, כלומר, שלא נשחרר אותו לעולם ושלא יצא לחרות כי אם בשן ועין כמו שבא בכתוב (שמות כא כו כז), או בראשי אברים הדומין להם, כלומר, אברים שאינן חוזרין, כמו שבא על זה הפרוש המקבל (קידושין כד, א), שנאמר (ויקרא כה מו) לעולם בהם תעבדו. ואמרו זכרונם לברכה במסכת גטין בפרק השולח (לח, ב) אמר רב יהודה כל המשחרר עבדו עובר בעשה, שנאמר ״לעולם בהם תעבודו״. ועבד כנעני נקרא, אחד מכל האמות שקנהו ישראל לעבדות, אבל נתיחסו כל העבדים בשם כנען, מפני שכנען נתקלל להיות עבד הוא וזרעו לעולם. ואף על פי שפרשה זו שנצטוינו בה להשתעבד בהם תדבר בכנענים, כמו שכתוב מאת הגוים אשר סביבותיכם מהם תקנו עבד ואמה, וכתיב למעלה מזה לתת לכם את ארץ כנען, ידוע לחכמים זכרונם לברכה, דלאו דוקא משפחת כנען ואשר בארצם נקראים עבדים כנענים, דהוא הדין לכל שאר האמות, שיש להם דין עבד כנעני לכל דבר. וכן ישראל שבא על שפחה כנענית, כלומר, על אשה מן האמות שקנה אותה אחד מישראל הרי הנולד ממנה ומישראל כעבד כנעני לכל דבר (יבמות כב א), ואפילו היא שפחתו של אותו ישראל שבא עליה, וכן אחד מן האמות שבא על שפחה כנענית שלנו הרי הבן עבד כנעני, שנאמר אשר הולידו בארצכם. אבל עבד שלנו שבא על אחת מן האמות אין הבן עבד, שהעבד אין לו יחוס. וכן גר תושב כלומר, שקבל שלא לעבד עבודה זרה והוא שוכן בארצנו שמכר עצמו לישראל הרי דינו כעבד כנעני, ואמרו זכרונם לברכה (יבמות מח ב) בענין עבד כנעני שמטפל בו אדוניו עד שנה אם רוצה לכפר בעבודה זרה ולהניחה ושימול ויטבל לשם עבדות ושיתחיב במצות שהנשים ישראליות חיבות בהן מוטב, ואם לאו אסור לנו להשהותו בבתינו יותר משנים עשר חדש, אלא מוכרים אותו מיד, ועל אלה העבדים שמלו וטבלו לשם עבדות נצטוינו לעבד בהן לעולם. משרשי המצוה. לפי שעם ישראל הם מבחר המין האנושי ונבראו להכיר בוראם ולעבד לפניו וראוים להיות להם עבדים לשמש אותם, ואם אין להם עבדים מן האמות, על כל פנים יצטרכו להשתעבד באחיהם ולא יוכלו להשתדל בעבודתו ברוך הוא, על כן נצטוינו להחזיק באלו לתשמישנו אחר שהכשרו ונעקרה עבודה זרה מפיהם ולא יהיו למוקש בבתינו. וזהו שאמר הכתוב אחר כן ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תרדה וגו׳. כלומר, ובכן לא תצטרכו להשתעבד באחיכם, ותהיו נכונים כלכם לעבודת השם, ואף על פי שיש במשמעות הכתוב שיבא להזהיר שלא להשתעבד בעבודת פרך בעבד עברי שבעים פנים לכתובים. ומהיות יסוד המצוה כדי שירבו בני אדם בעבודת בוראם ברוך הוא התירו חכמים זכרונם לברכה [לעבר] על מצוה זו בכל עת שבטול מצוה זו יהיה גורם למצוה אחרת, ואפילו בשביל מצוה דרבנן אם היא מצוה דרבים, כגון שלא היו עשרה בבית הכנסת וצריכים לשחרר העבד ולהשלים המנין (עי׳ ברכות מז ב). ואל יקשה עליך, ואיך נדחה מצות עשה זו דאוריתא בשביל מצוה דרבנן, כי מפני שיסוד המצוה אינו אלא כדי להרבות עבודתו ברוך הוא, אחר שבשחרורו עכשו נעשית מצוה, ועוד שגם הוא מתרבה בגופו במצות שלא היה חיב קדם השחרור כן, וזה אמרם זכרונם לברכה (שם) שמתר לשחררו, שכן קבלו הענין. מדיני המצוה. מה שאמרו זכרונם לברכה (קידושין כב, ב) שהוא קונה עצמו בכסף, ובשטר שחרור, ובראשי אברים שאינן חוזרין, והם עשרים וארבעה אברים, ואף על פי שדינו לצאת בראשי אברים שאינן חוזרין צריך גט שחרור מן האדון, וכופין את רבו לכתבו לו אחר שחסרו מאחד מעשרים וארבעה אברים הידועים. ואמרו זכרונם לברכה (גיטין מג ב) שהמוכר עבדו לגוים או לכותים או אפילו לגר תושב יצא בן חורין, וכן ישראל הדר בארץ שמכרו לישראל הדר בחוצה לארץ כדי שיוציאנו מן הארץ, יצא בן חורין. וכמו כן אמרו זכרונם לברכה (שם מ, א) שאם השיאו רבו לעבד בת חורין או הניח לו תפלין בראשו או שאמר לו רבו לקרות שלשה פסוקים בספר תורה בפני הצבור, וכל כיוצא באלו הדברים שאינן חיבין בהן אלא בני חורין יצא לחרות בכך, וכופין את רבו אחר כך לכתב לו גט שחרור, ולפיכך צריך הרב להזהר שלא לעשות לו מכל אלו הדברים כלל, כדי שלא יבטל מצות עשה זה, אלא אם כן עשה כן לכבוד מצוה, כמו שפרשנו. ודיני כתיבת גט השחרור ותורתו ויתר פרטיה. בקדושין וגטין [יו״ד סימן רסז וח״מ סימן קצו]. ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות, אף על פי שהנקבות אסורות להן לקנות עבדים מפני החשד, מכל מקום, אם קנו אותן אסור להן לשחררן, אלא ימכרו אותם. והעובר על זה ושחרר עבדו שלא לדבר מצוה כמו שאמרנו, בטל עשה זה.

Shadal Shemot 21:2שד״ל שמות כ״א:ב׳

כי תקנה וגו׳ – התורה אשר דרכיה דרכי נועם ורחמים פתחה משפטיה במשפט העבד והאמה אשר בימי קדם היו נחשבים כבהמה, ולא היה השופט דן דינם ורב ריבם נגד אדוניהם.

R. S.R. Hirsch Bereshit 9:25רש״ר הירש בראשית ט׳:כ״ה

(כה-כז) הרי לפנינו חזון העתיד, שיתכן שהוא המעמיק והמרחיק לכת ביותר, שה׳ נתן לבן תמותה לראות או להוציא מפיו. כל דברי ימי האנושות – עבר, הווה, ועתיד – כלולים בשלושת הפסוקים האלה. ראינו כבר לעיל (ו, י) ששמות בני נח מורים על תכונות נפשם. השמות גם רומזים לתכונות העיקריות הבולטות: הרוחניות, הגופניות, והרגשיות, של האומות העתידות לצאת מהאחים. כאן, מתגלים שֵם, חם, ויפת, בתפקידם הכפול – כיחידים וכראשי אומות. (כה) ויאמר ארור כנען – כשנח התעורר ושמע על מעשה חם, הייתה מחשבתו הראשונה: זוהי מידתו של חם שהתגלתה כאן, אין לה זכות קיום ואין לה עתיד. (אין צורך לפרש ״ארור״ תמיד כמביע משאלה, כמשמעותה הרגילה של ״קללה״. אלא יתכן, ביחוד כאן, ש״ארור״ מבטא הכרזה.) תאות החושים ה״חמה״ הבלתי נשלטת, שאיננה מכבדת כל ערכים רוחניים, היא חסרת יכולת שליטה, ואין בידה לשמור על חירותה. מטבעה עֲקָרָה היא, ללא כח, אינה מייצרת, וממנה ובה תיפתח רעתה. עבד עבדים – אין הכונה: העבד השפל ביותר, אלא שחם יהיה עבד לעבדים. (השווה ״אלקי האלקים״, שאין משמעותו ״אל עליון״ אלא ״האל של האלהים״.) גם השאר יהיו עבדים, אך כנען יהיה עבד לעבדים. מכיון שנשנה בפסוקים אלה כמה פעמים שכנען יהיה עבד, המשמעות היא שיש קשר עמוק בין אופיו של כנען לבין גורלו של עבד. והנה, כנען הוא ״ארור״ מחמת עצם טבעו, שהרי העתיד שמור רק לטהורי לב, ולא לפראים הגסים. וכן הדבר גם בחיים החברתיים והלאומיים, ביחסים שבין בני אדם ובין אומות, רק היודעים לשלוט בעצמם, יוכלו לזכות בחירותם ולשמור עליה. תאוה שלוחת רסן מביאה לידי עבדות. הכובש את יצרו בכל עת לא יגרר אחר שוחד ופיתויים. אין הוא משועבד לממון, וידיו אינן אסורות באזיקי זהב. יתכן מצב שבו ייהרס וימות, אך לעולם הוא לא יהיה לעבד. זה מתייחס הן ליחידים והן לאומות.

R. S.R. Hirsch Bereshit 9:27רש״ר הירש בראשית ט׳:כ״ז

נמצא שנח חזה שלושה דברים: הוא ראה ״ארור כנען״! אדם לא יציץ ולא יפרח על ידי גסות ותאות חושים לוהטת. אומות השטופות בתאווה, והנשלטות על ידי היצר, תאבדנה את חירותן ועצמאותן וסופן להיות לעבדים. אכן, הנה ימים באים שבהם תשתכח כל הכרת חירות האדם. כנען יהיה עבד עבדים, אך גם האחרים יהיו עבדים. רק עמים שהם עצמם משועבדים יוצאים לשעבד אחרים. הרוצה לכבוש את העולם ולהכניע עמים תחתיו, חייב תחילה לשעבד את עמו כדי לעשות מהם כלי לתאות השלטון שלו. זרע חם ייצר עריצים, ״ציידי אדם״, הרודים כפי צו שרירות לבם. תאוה מביאה לידי עבדות, לא לידי חירות. החירות נמצאת רק במקום שהחוק המוסרי מושל על הכל. האדם זוכה לחירות רק כשהחוק המוסרי חָרות על לבו. תאוה מהווה קרקע פוריה לגידול עבדות. חם מוליד עבדים, ובמקום שהתאווה מגיעה לפיסגתה כמו אצל כנען, היא מולידה עבדי עבדים. אולם מבטו של נח מתרומם, והוא רואה לעומת זה: ״ברוך ה׳ אלקי שֵם״. אומה אחרת תביא גאולה לאדם. גם חם יש לו אלים, אך הם אלים של אלימות גסה, כחות שמבטאים את ״אלהותם״ בהכנעת האדם ובשבירת כחו. אין לאדם אלא לרעוד בפניהם. עריצים בונים מזבחות לאלילים אלה כדי שהעם יקבל את עריצותם. הם מקווים שזיו האֵלים יחזור עליהם, ויזכה אותם בכבוד מהעם. אז בא שֵם בשם ה׳, וקורא לעמים בשם ה׳ – האל האחד, אשר לפניו האלים המשעבדים יהיו כלא היו. אלקי שֵם האחד משחרר את האדם. הוא מעניק לכל אדם כבוד בשווה ומנשא אותו מעל לכחות הטבע. נשמת רוח ה׳ חיה בכל אדם, ומשרה עליו כבוד שלא יסור ממנו. ה׳ ברחמיו ובחסדיו קרוב לכל אדם. הוא קורא כל אדם לעבודתו המשחררת והמרוממת, הממלאת בשמחה ובאושר. אלקי שֵם הוא ברוך, ותורתו ברוכה. תורתו כובשת לא בחיל ולא בכח, ולא בפיתויי תאות החושים. היא עתידה לפרוץ ולהתפשט ותוסיף כח וגבורה, ובסופו של דבר, לצאת מנצחת. נח מביע את משאלתו (הוא אינו אומר ״והיה״ או ״יהיה״ אלא ״וִיהִי״, הלשון הרגילה של משאלה או תפילה) שכנען יהיה עבד לשֵם. זו תהיה ישועתו של חם, שהשיטה המנוגדת לו תהיה לאדון עליו. אף שהגזירה היא על כנען שיהיה לעבד, אך יהי נא עבד לשֵם. רק כך עתיד גם כנען – פסגתה של תאות החושים המושחתת – לבא לעבוד את ה׳, בתיווכו של שֵם. בכניעה לשֵם, תהיה לכנען הזכות לקיים את תכליתו האלקית.

R. S.R. Hirsch Bereshit 14:14רש״ר הירש בראשית י״ד:י״ד

״חניכיו ילידי ביתו״ אלה, קרויים בפסוק הבא ״עבדיו״. יש בכך להאיר את עינינו על טיב ה״עבדות״ בעם אברהם. הייתה זו דרך להציל נשמות מההשחתה האלילית, ולקרב אותם לאמת הברורה של אברהם. עבדים הקנויים ליהודי נעשו ליהודים; ילדיהם נולדו לתוך בית אברהם, והתחנכו לפי דרכו. עבד יהודי נעשה ״בן ברית״. יחס זה מהווה ניגוד חריף לעבדות של העת החדשה, בה נשלל מהעבד כל חינוך רוחני ומוסרי.

R. S.R. Hirsch Shemot 12:44רש״ר הירש שמות י״ב:מ״ד

עבד איש מקנת כסף – כאן מניחה התורה שגם בקרב עם שיצא זה עתה מעבדות לחירות, תמשיך להתקיים בעלוּת על עבדים הנקנים מבחוץ. כדי להבין דבר זה, עלינו להתבונן בכל המצב שמסביב. יהודי לא יכול להפוך אדם לעבד בניגוד לרצונו [אולם אדם יכול למכור עצמו מרצונו לעבד, ליהודי]. יהודי יכול לקנות אדם ולהופכו לחלק מרכושו, בניגוד לרצונו, רק אם לפי משפט העמים אותו אדם כבר היה עבד. העברה זו לרכושו של יהודי, הייתה הישועה היחידה לאדם, אשר לפי משפט העמים הוטבע בו כבר חותם עבדות. האירועים המעציבים של זמנינו (המאבק על העבדים בארצות הברית, ומרד הכושים בג׳מייקה בשנת תרכ״ה) מראים כמה אומלל ונתון לפגיעה גורלו של עבד, בין אם נשללו זכויותיו על ידי משפט העמים המקובל, ובין אם הוענקו לו זכויות שוות אך בעיני כולם הוא עדיין נראה כעבד או כמי שהיה עבד. בית יהודי היווה מפלט ומחסה לעבד. שם היה מוגן על ידי ההלכה מהתעללות; והיה דבר נוסף שאין להמעיט בערכו: הוא יכול להצטרף, אם רצה בכך (לפי יבמות מח:), לברית ה׳ עם ישראל, על ידי מילה וטבילה, ביחד עם אדוניו. הוא נעשה לאחד מבני הבית, כמו בני אדוניו, והשתתף כמותם בקרבן הפסח, שעליו התייסד עַם ה׳. יתירה מכך, לפי ההלכה, אם יש בבעלותך עבד שלא התקבל כשווה לך בברית ה׳, על ידי מילה וטבילה, אינך יכול להעמיד את ביתך תחת שמירת ה׳ והנהגתו, ולא הותר לך להשתתף בקרבן הפסח. (משום כך נקראו העבדים בבית אברהם ״חניכיו״ – אלה שהוכנסו בברית אברהם [עיין פירוש, בראשית יד, יד–טו].) כמו ״מילת זכריו״, כך גם ״מילת עבדיו מעכבתו מלאכול בפסח״! (יבמות ע:). הלכה זו מסבירה גם את חילוף שם הגוף בפסוק זה, ואת הדגשת כינוי הגוף בלשון נוכח ב״ומלתה״. לא נאמר ״וכל עבד מקנת כסף ומלתה אתו״ וגו׳, אלא ״וכל עבד איש וגו׳ ומלתה״ וגו׳. הכתוב אינו מדבר אל האדון, אלא עליו. הכתוב פונה אל ציבור האומה; במצוה זו, האב, וכאן האדון, אינם אלא נציגים של הציבור (עיין פירוש על פרשת המילה, בראשית יז). לכן מנוסחת ההלכה כך: אם עבד נקנה על ידי אדם כרכושו, הרי שעלייך האומה מוטלת האחריות לעשות את העבד לאחד משלך על ידי מילה. תחילה עליו להמול עבורך; ורק אז יוכל אדונו לאכול מקרבן הפסח.

R. S.R. Hirsch Shemot 21:2רש״ר הירש שמות כ״א:ב׳

כי תקנה עבד עברי – לשכל הבלתי משוחד, אין ראיה גדולה יותר לאמיתות תורה שבעל פה מאשר שתי הפרשיות הראשונות – פסוקים ב–ו, ז–יא – הפותחות את ״תורת משה״. כאן באה התורה לתת את סדר החוק האזרחי והפלילי של האומה, ולהניח בפניהם את עקרונות והוראות הצדק והאנושיות שיסדירו את היחסים שבין אדם לחברו במסגרת המדינה. כפי שניתן לצפות, החלק הראשון מסדר זה עוסק בזכויות האישיות. אך במה פותח חלק זה? בהלכות הנוגעות לאדם המוכר אדם אחר, ולאדם המוכר את בתו שלו לאמה!!! פתיחה זו אינה מתקבלת על הדעת, ולא תיתכן כלל וכלל, אילו התורה שבכתב הייתה באמת ״ספר החוקים״ של העם היהודי, והמקור העיקרי היחיד ל״משפט העברי״. כמה חוקים ועקרונות משפטיים, נאמרו ונקבעו נידונו והובהרו כבר מן הסתם, קודם שהתורה תוכל אפילו לגשת לעסוק במקרים אלה, אשר ודאי אינם אלא מקרים יוצאי דופן! אך דווקא בפסוקים אלה, המגבילים את הקדוֹשה ביותר שבין הזכויות האנושיות, ושוללים את זכות החירות האישית, בהם התורה פותחת! אולם המקור העיקרי ל״משפט העברי״ אינו המילים הכתובות, ה״ספר״, אלא דברי התורה החיים של המסורת שבעל פה; ה״ספר״ משמש רק כעזר לזכרון ולמקור לעיון ולאסמכתא בעת שמתעוררים ספקות. ה״ספר״ עצמו קובע כדבר ברור וקיים, שהתורה כולה נמסרה כבר לעם, הטביעה בהם את חותמה, והם חיו לפיה במשך ארבעים שנה, בטרם מסר לידם משה את ספר התורה שעה קלה לפני מותו. לפי זה, היו אלה בעיקר המקרים היוצאים מן הכלל שנרשמו בכתוב; שכן דווקא מהם ניתן ללמוד באופן הברור ביותר את עקרונות החיים הרגילים. באופן כללי, לא נרשמו ב״ספר״ עקרונות החוק, ה״כללים״, אלא מקרים פרטיים ומוחשיים; והם נרשמו בדרך כה ״חכמה״, עד שאפשר בקל לדקדק מהם את העקרונות שהופקדו בידי התודעה החיה של המסורת שבעל פה. לשונו של ה״ספר״ הזה נבחרה באומנות כה גדולה, עד שבמקומות רבים, ביטוי בלתי מצוי, שינוי במבנה המשפט, מקומה של תיבה, אות יתירה או חסרה וכדומה, יכולים לרמז על שורה שלמה של מושגים הלכתיים. ״ספר״ זה לא נועד להיות מקור עיקרי לתורה. הוא מכוון לאלה שכבר בקיאים היטב בתורה, כדי לשמש כאמצעי לשמור ולרענן תמיד בזכרונם את הידיעות שכבר היו בו. הוא נועד כעזר לימודי למורי התורה, וכאסמכתא לתורה שבעל פה; כדי שייקל לתלמידים, בסיוע הנוסח הכתוב שלפניהם, לחזור ולהעלות בלבם תמיד מחדש, את הידיעות שקיבלו בעל פה. היחס שבין התורה שבכתב לתורה שבעל פה הוא כיחס שבין סיכומים קצרים בכתב של הרצאה מדעית, לבין ההרצאה עצמה. התלמידים שהשתתפו בהרצאה בעל פה אינם זקוקים אלא לרשימותיהם הקצרות כדי לזכור בכל עת את ההרצאה כולה. לעתים קרובות הם מגלים, שדי להם בתיבה אחת, סימן שאלה, סימן קריאה, נקודה, או תיבה מודגשת, כדי להיזכר בסדרה שלמה של רעיונות, הערות, הסתייגויות וכיוצא בזה. אך לאלה שלא שמעו את ההרצאה מפיו של המורה, אין ברשימות האלה הרבה מן התועלת. אם ינסו לבנות מחדש את ההרצאה על פי הרשימות האלה בלבד, יבואו בהכרח לטעויות רבות... כי תקנה עבד עברי – התורה שבעל פה מלמדת אותנו שהמקרה בו עוסקים כאן הוא המתואר להלן (כב, ב): גנב שאין לו ממון להשיב את גניבתו, עליו להמכר כדי להשלים את חסרונו של הנגנב: ״אם אין לו ונמכר בגנבתו״. מכירה כזו נעשית רק על מנת להשיב את ערך הגניבה עצמה, ולא כדי לשלם קנס תשלומי כפל המובא להלן (כב, ג); והיא נכפית רק על גנבים זכרים ולא על נקבות. משום כך לא נאמרה שם (כב, ב) לשון כללית הכוללת הכל: ״אם אין לו ונמכר״, אלא נוספה התיבה הממעטת בגנבתו – ״בגנבתו ולא בכפלו״ (קידושין יח.); וכן גם לא סתם בגנבה, אלא בגנבתו – ״ולא בגנבתה״, ״האיש נמכר בגנבתו ואין האשה נמכרת בגנבתה״ (סוטה כג:). במקום אחר ידבר הכתוב על המוכר את עצמו מרצונו מתוך דחקות העוני – ״וכי ימוך אחיך עמך ונמכר לך״ (ויקרא כה, לט). לפיכך רק כאן נאמר: ״כי תקנה עבד עברי״. אף קודם שתקנהו, כבר עבד הוא על פי ההלכה, ומיד בית דין אתה קונה אותו. ואף על פי כן, הוא נשאר ״עברי״, ואתה חייב לנהוג בו כרעך בן החורין; התורה מתייחסת אליו כ״עבד״, רק משום שאין דרך אחרת לתאר אותו מלבד בלשון זו: ״יכול תקראנו ׳עבד׳ לשום בזיון, תלמוד לומר ׳כי תקנה עבד עברי׳, התורה קראתו ׳עבד׳ בעל כרחה״ (מכילתא). שש שנים יעבד – לא נאמר: ״ועבדך שש שנים״; לפיכך אם האדון מת, חייב העבד לעבוד גם את בן האדון. מאידך גיסא, בדברים (טו, יב) נאמר: ״ועבדך שש שנים״; ומשם מדייקים שרק הבן יורש את העבד, למעט כל יורש אחר (קידושין יז:). ובשבעת יצא – אילו נאמר: ״שש שנים יעבד ואחרי כן יצא״, היה שחרור העבד תלוי לחלוטין בעבודת שש שנות העבדות שלו, והיה עליו להשלים בסוף את התקופות בהן היה חולה; ואילו נאמר: ״שש שנים יהיה עמך ובשבעת יצא״, היה יוצא העבד לחופשי בשנה השביעית, ללא קשר עם תקופות חולי שעברו עליו. לפיכך נאמר: ״שש שנים יעבד ובשבעת יצא״, ללמדנו ששחרור העבד תלוי הן בעבודה והן בשנה השביעית, וששני הגורמים האלה ממעטים אחד את השני. העבד יוצא לחופשי בשנה השביעית, אלא אם כן לא הייתה לו לחלוטין היכולת לעבוד ברוב שנות עבדותו, שבמקרה כזה הוא חייב להשלים את הזמן (שם יז.). טיב העבודה שהעבד מחוייב לעשות, מוגדר בציווי ״כשכיר כתושב יהיה עמך״ (ויקרא כה, מ), מכאן ש״אי אתה רשאי לשנותו מאומנותו״, אין לאדון כל זכות לדרוש ממנו עבודה השונה ממה שהיה עיסוקו הרגיל. אנו למדים עוד מהלאו ״לא תעבד בו עבדת עבד״ (שם כה, לט), שאין לתבוע ממנו אף את השירות האישי שבן או תלמיד היה עושה בשמחה לאביו או לרבו (מכילתא). לחפשי – ״חפש״ (הקרוב ל״חפץ״ ו״חפשׂ״) מציין מצב טבעי של רצון – הווי אומר, חירות. חנם – ללא כל תשלום כלל, אף אם היו לאדון הוצאות מרובות עליו – כגון לרפאותו (עיין מכילתא ורמב״ם הלכות עבדים ב, יב).

R. S.R. Hirsch Vayikra 25:44רש״ר הירש ויקרא כ״ה:מ״ד

(מד-מו) אשר יהיו לך, אשר יישארו שלך, שלא יהיו עבדיך רק לזמן וייצאו ביובל, כמו עבד עברי. אשר סביבתיכם – מחוץ לארץ (עיין תורת כהנים); שבע האומות שישבו בארץ מלפנים לא הורשו לגור עוד בארץ, ואף אחד מהם לא היה יכול להתקבל כעבד. מכאן, שהלשון המצויה ״עבד כנעני״ לא יכולה להתפרש כפשוטה ממש. (וצ״ע: שהרי משפרשו יושבי הארץ מעבודה זרה וקיבלו שבע מצוות, הותר להם להישאר בארץ; השווה רמב״ן לספר דברים [כ, י]. אם כן, כל שכן שיהיה מותר לקנותם כעבדים, שכן עבד הוא בן־ברית גמור. וצ״ע.) וגם מבני התושבים – גם גר תושב יכול למכור עצמו מרצונו החופשי ולהיות עבד לישראל. וממשפחתם וגו׳ – אף אם גר תושב נושא אישה כנענית, מקבלים הילדים את לאום האב ולא האם: ״באומות הלך אחר הזכר״ (קידושין סז:). לעלם בהם תעבדו – במקום אחר (פירוש, שמות יב, מד) ביארנו את מעמדו של עבד כנעני במדינה היהודית, והצענו את הטעם שיש להמשך העבדות בישראל. אותו טעם יסביר את המאמר ״לעלם בהם תעבדו״, הנחשב למצוות עשה (גיטין לח:). אולם לשם מצווה ומטעמי מוסר, מותר לשחרר עבד (שם). יחד עם זה, דורשת ההלכה מפסוק זה עצמו – מ״לעלם בהם תעבדו״ – ש״אין לך בהם אלא עבודה בלבד״ (תורת כהנים); ״לעבודה נתתים ולא לבושה״ (נדה מז.). הספרות היהודית המתארת את דרך ההתנהגות כלפי העבדים, מלאה אנושיות וחסד (עיין רמב״ם סוף הלכות עבדים). לא תרדה בו בפרך – קודם לכן (לעיל פסוק מג) הגדרנו את העבודה בפרך האסורה בעבד עברי, ומשמעות פסוקנו היא שעבודה כזו מותרת בעבד כנעני. עבודה כזו מוטלת לא משום שיקולים של תועלת אלא כדי להשליט בו מרות, הווי אומר, להרגיל את העבד שלא יישב בטל, או לשמר בו את ההכרה בחובתו. לפיכך אומרת כאן ההלכה: ״בו אי אתה רודה בפרך, רודה אתה בבן חורין בפרך״ (תורת כהנים כאן). מה שמותר כאן בעבד כנעני, ואסור רק בעבד עברי, הריהו מותר גם ביהודי חבירך בן החורין, בתנאי שהיחס שלו אליך – או היחס שקיבל על עצמו מרצונו – הוא כזה, שאתה זכאי ומחויב להעבידו לשם חינוכו. רק בעבד עברי עבודה בפרך אסורה. מאחר שהוא השתעבד אליך מתוך דוחק גדול, אין לך רשות להטיל בו מרות.

Netziv Vayikra 25:44-46נצי״ב ויקרא כ״ה:מ״ד-מ״ו

(מד) מהם תקנו – מצוה לקנות כדי להוציאם מעובדי כוכבים. (מה) וגם מבני התושבים – התנה הכתוב בני והתושבים. לאפוקי התושבים עצמם. ולאפוקי בני גרי צדק. והיינו כמש״כ דמהם תקנו הוא מצוה להוציאם מעובדי כוכבים. וא״כ תושבי׳ עצמם כבר אינם עובדי׳ עבודת כוכבי׳. ואע״ג שעדיין אוכלי׳ נבלות וכאשר יהי׳ עבד כנעני יהא נכנס לכלל איסור כמו אשה מ״ה זה אינו מצוה כלל כדאי׳ ביבמות פרק החולץ שאין שום מצוה לעשות גרים. וכן בני גרי צדק. ג״כ אביהם כשמתגייר מל אותם בע״כ כמש״כ בס׳ שמות י״ב מ״ח וכפרש״י ביבמות דמ״ח. מש״ה התנה בני התושבים שהמה עובדי עבודת כוכבים. (מו) לעולם בהם תעבודו ובאחיכם וגו׳ לא תרדה בו בפרך – חזר הכתוב והזהיר על פריכת הגוף דבזה נכלל מי שהוא עובד באופן שאין לו תקוה שאפשר להיות משוחרר וזה לבד הוא פריכת הגוף ונפש וע״ז כתיב לעולם בהם תעבודו ונכלל בזה הלשון שתהא העבודה באופן שלא יקוה שיצא לחרות וכנגד זה הזהיר דבאחיכם ב״י אסור לעשות כן ואדרבה ראוי להרחיב לבבו ולומר לו אולי עוד יעזרך ה׳ וימצא גואל לך או תשיג ידך בסיבה ע״פ השגחתו ית׳.

Hoil Moshe Shemot 21:20הואיל משה שמות כ״א:כ׳

בשבט – חומר בעבד מבבן חורין, שהמכה רעהו מכה שאינה של מות והמיתו פטור ממיתה, והמכה עבדו אפילו בשבט לרדותו, שאינה מכה של מות, והמיתו, חייב מיתה, כל כך הקפידה תורה להיטיב מצב העבדים תוך בני ישראל, ואלו היה הדור ראוי, היתה אוסרת לגמרי לקנות עבד; וממה שפרט לך בראש הפרשה עבד עברי, נראה שכל יתר עבד או אמה הכתובים בפרשה זו בעבד כנעני הכתוב מדבר, לפי שעבד עברי גם כי יפול תחת ידי אדונים קשה, אחר שש שנים יצא חפשי ויכול לסבול עולו ואם חבל בו דינו ונתת נפש תחת נפש וגו׳ כדין איש חפשי, וסוף סוף עבד עבדי שכיר הוא ולא עבד, וגם הוא בעוכריו ולמה מכר עצמו? או למה גנב עד שמכרוהו בית דין לעבד? (למטה כ״ב:ב׳); רק עבד כנעני יליד בית שנולד בעבדותו, או גם מכר עצמו והוכרח לשבת תחת מרדות אדוניו לעולם, אם יפול תחת ידי אכזרי כל ימיו יהיו מכאובים, ועל כן בחבלה ראשונה אפילו קלה כנפילת שן שאדוניו חובל בו יצא חפשי.

R. Avraham Yitzchak HaKohen Kook, Letters 89ר' אברהם יצחק הכהן קוק, אגרות הראי"ה פ"ט

ודע עוד, שהעבדות, כמו כל דרכי ד' הישרים, שצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם, לא הביאה מצד עצמה לעולם שום תקלה, כי עצם חוק העבדות הוא חק טבעי בבני אדם, ואין שום הבדל בין העבדות החוקית להעבדות הטבעית, ואדרבא העבדות החקית שהיא על פי רשותה של תורה באה לתקן כמה תקלות, שהעבדות הטבעית היא צפויה אליהם. למשל, הרי המציאות של עניים ועשירים חלשים וגיבורים דבר מוכרח ונהוג הוא, אם כן אותם שקנו להם נכסים מרובים, שהם משתמשים בכוח המשפט לשכור עובדים עניים לעבודתם, הרי השכירים הללו גם להם עבדים בטבע, מצד ההכרח החברותי, והנה למשל העובדים במכרה-הפחמים, שהם נשכרים מרצונם, הרי הם עבדים לאדוניהם, ובודאי חלק האנשים שהם צריכים להיות שפלים במצב, לולא הרשעה ששלטה כל כך בלבות בני אדם, עד כדי רמיסת משפט, הנה אם היו עבדים קנויים קניין כסף אז היה מצבם יותר טוב. למשל עכשיו אנחנו צריכים להערות מוסריות לדאוג בעד חיי העובדים, החומרי והמוסרי, והעשיר שלבו אטום לועג לכל צדק ומוסר, ויותר נוח לו שבמנהרה יחסר אור ואויר, אף על פי שעל ידי זה יתקצרו חייהם של עשיריות אלפים אנשים, וייעשו חולים אנושים, רק שלא יוציא מכיסו עשיריות אלפים שקלים לכונן את המנהרה במצב יותר טוב, ואם לפעמים תפול מכרה, ויקברו חיים עובדיה, לא ישים על לב, כי ימצא עבדים אחרים נשכרים. מה שאין כן אם היו העבודות הללו נעשות על פי חוק עבדות חוקית, שהעבדים המה קנין כספו של אדוניהם, אז הדאגה לחייהם ואשרם תהיה שווה לדאגתו על הונו, "כי כספו הוא", אז היו באמת העובדים הדלים הללו יותר מאושרים וצפויים לעתיד יותר טוב. על כן תורתנו הקדושה היא הולכת בדרכה לרומם את לב האדם, לקרבו אל דרכי אדון כל המעשים ברוך הוא, וממילא כל זמן שהעבדות הטבעית תהיה מוכרחת להיות נהוגה בחברה האנושית, "בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין", תהיה העבדות החוקית מבסמתה ומחזירתה לטובה. אמנם כל אלה ההשפעות היו הולכות בדרך ישרה, לולא גרמו חטאינו ועוונות אבותינו להפסיק על משך זמן ארוך את פעולתנו על ידי אור תורתנו על עצמנו ועל העולם כולו. אבל מיום שחרב בית המקדש ונתפזרנו בין העמים אין לך יום שאין קללתו מרובה מחבירו, וחשכת ימי הבינים דווקא אז הרימה ראש, ותעוות את יושר התעודה של אורחות חיים, ותעשה העבדות למפלצת, ותאבד את תעודתה, שהיא לשמור את הכושלים שבבני אדם מתגרת יד אנשים רעים ותקיפים, על ידי מה שתביאם לאותו מצב של בטחון הרכוש, עד שכפי המצב ההווה היה נשקף שיוצא שכרה בהפסדה, ותגמר האנושיות אומר לבטל את חוק העבדות החוקית, אף על פי שלא תעצור כוח לבטל את העבדות הטבעית, גם אין בכוחה להגן על המגרעות, שביטול העבדות החוקית מביא על החלק העבדותי שבבני אדם. זה צריך להיות גנוז בתורה עד תקופת האורה שמציון תצא תורה, "ועשרה אנשים מכל לשונות הגויים יחזיקו בכנף איש יהודי לאמר נלכה עמכם כי שמענו א-לקים עמכם". אז תכיר החברה האנושית כולה, כי אחרי תיקון הלב, להיות לב בשר, מלא יושר חנינה חסד ורחמים, ראוי וכשר הוא לירודים שבבני אדם שיהיו כולם מסורים תחת חסות מעולים וצדיקים חכמי לב, שתהיה דאגתם עליהם מתייחסת כיחס הקניין ובזה ימצאו אשרם ובטחונם בחיים. אמנם המצב החברותי והמוסרי נעוצים זה בזה על פי דעתו של א-ל דעות ברוך הוא. על כן האנשים הראויים להיות עבדים המה על פי תקונו של עולם אנשים כאלה, שהרחבת חופשתם תביא רעה להם ורעה לעולם, בהיותם בטבעם נוטים לחיים שפלים, שרק על ידי כוח מעיק מבחוץ יתיישרו ויתרוממו, וזה יארע הרבה מהשפעת אבות. כי כמו שמעלות הנפש ותכונות לטובה יבאו בחק ירושה כן תכונות שפלות גם כן יהיו למורשה, ולפעמים יקנה אדם לעצמו על ידי התגלות נטיה-תכונה כל כך שפלה, שאלפי דור צריכים להרימה, ויחש האבות פועל, בין מצד היחש החומרי בין מצד הקשר הנפשי, אפילו בריחוק מאד. על כן התגלות השפלות של חם היא פעלה, שהיוצאים מגזעו יותר הם ראויים להיות עבדים משיהיו מושלים בעצמם, ועומק התכונה היא הארירה, שאין ראוי לברוך, שתכונות רמות-ערך ושאיפה לחכמה ואהבת ה' יתברך ובריותיו הן טבועות בהם, להתדבק בו. וכדי להעיד על עומק היושר, שהאנושיות צריכה להמצא בו, מצד השפעתה של תורה, אסור או ראוי על כל פנים שלא למחק חוק העבדות ממציאותו, כי אם לישרו על תכונתו הראויה. וזהו עומק הרושם שצריך להמצא בדין "יום או יומים" בדיוק שהרי יסוד כל העונשים, אפילו עונש של הורג נפש, צריך שיהיה נשקל על פי הפלס של תיקון העולם בעתיד, אם כן כל מאורע שיש לו הגנה על העתיד והרוב, חוץ מהיושר הפנימי שבלב, על כרחנו שהעונש צריך שיהיה מוגבל לפי הערך של ההגנה החיצונה, שאם לא יהיה פועל כלל בהכרעתו הרי המשפט יוצא מכלל רחמים ותיקון-עולם לכלל נקמה. על כן כיון שכספו הוא, והאדם חס על כספו, ולא תארע כל כך בנקל הריגת עבד בזדון, מפני הפסד ממונו, על כן לא יוקם, כי אין ראוי למנע ממשפט רושם של שלילת נקמה כי אם תיקון ורחמים על הכלל. ויש לזה רושם גם כן בהראב"ע ז"ל. ובין תבין, שהערת רבותינו ז"ל במדרש ובאגדה על דבר הכרתו של נח בצורך השירות לבני אדם, שאינה כי אם ההכרה בטיב החברה והכרחיותה לעבדות, ושעל כן ראוי שיהיה החלק היותר נאות לשפלות העבדות, מצד שפלות תכונתו למוסר ולחכמה, המוכן להכנע. וזהו יסוד הרצון של ביטול טענת הכנענים,שתעודת הכיבוש הנהוגה בכלל האנושיות היא לתכנית הרמת קרן רוח האדם, שהקיבוצים הקטנים עלולים יותר להשפל, ועל ידי הכיבוש נתאחדו יותר ממלכות גדולות, והוא צעד להתרכזות האנושיות למשפחה אחת באחרית הימים, אמנם ראוי תמיד, שהקיבוץ שממנו יהיה נובע אור יותר גדול וטוב להשלמת הכלל יהיה נכבד, והמתגבר יהיה היותר הולך לדרך האורה, וזהו יסוד העבדות בטבע, עד שיש לכיבוש ישראל מיד הכנענים היסוד היותר חזק בשאיפת ההתקדמות האנושית, שמזה נובע החק של "מה שקנה עבד קנה רבו". ממוצא דבר תשכיל, שאותם שרצו להעמיד את השאיפה לביטול העבדות בהווה מפני שתמכו את עצמם בכתבי הקדש, הם דומים לאיצטגנינים הרואים ואינם יודעים מה רואים.  אמנם יש ערך לחק העבדות החוקית, שיהיה משמש לטוב בעולם, אבל צריך לזה עולם מסודר כראוי, ומכל מקום הד-קול של אותם היתרונות, שהעבדות פועלת באופן בלתי-מבורר למחזיקים עצמם, הוא הגורם את התביעה מצד המחזיקים. אבל מבלעדי הכנה כוללת גדולה ועצומה אי אפשר שיהיה העולם נשפע כראוי מקדושת כתבי הקדש, כי אם עם-ד' לבדו בהיותו מוכשר הכשר פנימי יותר קרוב, ומאז גזרו חז"ל שכתבי הקדש מטמאים את הידיים, ולפי חבתן טומאתן, למי שרוצה להשפיע מהם דברים מעשיים בעולם הכללי, שאינו מוכשר אל הדרכה כל כך רוממה כעת עד עת קץ.