Why Was the Ark Taken?
Sources
Biblical Texts
Vayikra 26:15-19ויקרא כ״ו:ט״ו-י״ט
| (15) and if ye shall reject My statutes, and if your soul abhor Mine ordinances, so that ye will not do all My commandments, but break My covenant; (16) I also will do this unto you: I will appoint terror over you, even consumption and fever, that shall make the eyes to fail, and the soul to languish; and ye shall sow your seed in vain, for your enemies shall eat it. (17) And I will set My face against you, and ye shall be smitten before your enemies; they that hate you shall rule over you; and ye shall flee when none pursueth you. (18) And if ye will not yet for these things hearken unto Me, then I will chastise you seven times more for your sins. (19) And I will break the pride of your power; and I will make your heaven as iron, and your earth as brass. | (טו) וְאִם בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ וְאִם אֶת מִשְׁפָּטַי תִּגְעַל נַפְשְׁכֶם לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת אֶת כׇּל מִצְוֺתַי לְהַפְרְכֶם אֶת בְּרִיתִי. (טז) אַף אֲנִי אֶעֱשֶׂה זֹּאת לָכֶם וְהִפְקַדְתִּי עֲלֵיכֶם בֶּהָלָה אֶת הַשַּׁחֶפֶת וְאֶת הַקַּדַּחַת מְכַלּוֹת עֵינַיִם וּמְדִיבֹת נָפֶשׁ וּזְרַעְתֶּם לָרִיק זַרְעֲכֶם וַאֲכָלֻהוּ אֹיְבֵיכֶם. (יז) וְנָתַתִּי פָנַי בָּכֶם וְנִגַּפְתֶּם לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם וְרָדוּ בָכֶם שֹׂנְאֵיכֶם וְנַסְתֶּם וְאֵין רֹדֵף אֶתְכֶם. (יח) וְאִם עַד אֵלֶּה לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וְיָסַפְתִּי לְיַסְּרָה אֶתְכֶם שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם. (יט) וְשָׁבַרְתִּי אֶת גְּאוֹן עֻזְּכֶם וְנָתַתִּי אֶת שְׁמֵיכֶם כַּבַּרְזֶל וְאֶת אַרְצְכֶם כַּנְּחֻשָׁה. |
Bemidbar 10:33-36במדבר י׳:ל״ג-ל״ו
| (33) And they set forward from the mount of the Lord three days' journey; and the ark of the covenant of the Lord went before them three days' journey, to seek out a resting-place for them. (34) And the cloud of the Lord was over them by day, when they set forward from the camp. (35) And it came to pass, when the ark set forward, that Moses said: 'Rise up, O Lord, and let Thine enemies be scattered; and let them that hate Thee flee before Thee.' (36) And when it rested, he said: 'Return, O Lord, unto the ten thousands of the families of Israel.' | (לג) וַיִּסְעוּ מֵהַר י"י דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים וַאֲרוֹן בְּרִית י"י נֹסֵעַ לִפְנֵיהֶם דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לָתוּר לָהֶם מְנוּחָה. (לד) וַעֲנַן י"י עֲלֵיהֶם יוֹמָם בְּנׇסְעָם מִן הַמַּחֲנֶה. (לה) ׆ וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה קוּמָה י"י וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ. (לו) וּבְנֻחֹה יֹאמַר שׁוּבָה י"י רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל. ׆ |
Bemidbar 31:6במדבר ל״א:ו׳
| And Moses sent them, a thousand of every tribe, to the war, them and Phinehas the son of Eleazar the priest, to the war, with the holy vessels and the trumpets for the alarm in his hand. | וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה אֶלֶף לַמַּטֶּה לַצָּבָא אֹתָם וְאֶת פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן לַצָּבָא וּכְלֵי הַקֹּדֶשׁ וַחֲצֹצְרוֹת הַתְּרוּעָה בְּיָדוֹ. |
Devarim 10:1-2דברים י׳:א׳-ב׳
| (1) At that time the Lord said unto me: 'Hew thee two tables of stone like unto the first, and come up unto Me into the mount; and make thee an ark of wood. (2) And I will write on the tables the words that were on the first tables which thou didst break, and thou shalt put them in the ark.' | (א) בָּעֵת הַהִוא אָמַר י"י אֵלַי פְּסׇל לְךָ שְׁנֵי לוּחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וַעֲלֵה אֵלַי הָהָרָה וְעָשִׂיתָ לְּךָ אֲרוֹן עֵץ. (ב) וְאֶכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ וְשַׂמְתָּם בָּאָרוֹן. |
Yehoshua 6:1-5יהושע ו׳:א׳-ה׳
| (1) Now Jericho was straitly shut up because of the children of Israel: none went out, and none came in.— (2) And the Lord said unto Joshua: 'See, I have given into thy hand Jericho, and the king thereof, even the mighty men of valour. (3) And ye shall compass the city, all the men of war, going about the city once. Thus shalt thou do six days. (4) And seven priests shall bear seven rams' horns before the ark; and the seventh day ye shall compass the city seven times, and the priests shall blow with the horns. (5) And it shall be, that when they make a long blast with the ram's horn, and when ye hear the sound of the horn, all the people shall shout with a great shout; and the wall of the city shall fall down flat, and the people shall go up every man straight before him.' | (א) וִירִיחוֹ סֹגֶרֶת וּמְסֻגֶּרֶת מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵין יוֹצֵא וְאֵין בָּא. (ב) וַיֹּאמֶר י"י אֶל יְהוֹשֻׁעַ רְאֵה נָתַתִּי בְיָדְךָ אֶת יְרִיחוֹ וְאֶת מַלְכָּהּ גִּבּוֹרֵי הֶחָיִל. (ג) וְסַבֹּתֶם אֶת הָעִיר כֹּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הַקֵּיף אֶת הָעִיר פַּעַם אֶחָת כֹּה תַעֲשֶׂה שֵׁשֶׁת יָמִים. (ד) וְשִׁבְעָה כֹהֲנִים יִשְׂאוּ שִׁבְעָה שׁוֹפְרוֹת הַיּוֹבְלִים לִפְנֵי הָאָרוֹן וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תָּסֹבּוּ אֶת הָעִיר שֶׁבַע פְּעָמִים וְהַכֹּהֲנִים יִתְקְעוּ בַּשּׁוֹפָרוֹת. (ה) וְהָיָה בִּמְשֹׁךְ בְּקֶרֶן הַיּוֹבֵל [כְּשׇׁמְעֲכֶם] (בשמעכם) אֶת קוֹל הַשּׁוֹפָר יָרִיעוּ כׇל הָעָם תְּרוּעָה גְדוֹלָה וְנָפְלָה חוֹמַת הָעִיר תַּחְתֶּיהָ וְעָלוּ הָעָם אִישׁ נֶגְדּוֹ. |
Shofetim 18:30-31שופטים י״ח:ל׳-ל״א
| (30) And the children of Dan set up for themselves the graven image; and Jonathan, the son of Gershom, the son of Manasseh, he and his sons were priests to the tribe of the Danites until the day of the captivity of the land. (31) So they set them up Micah's graven image which he made, all the time that the house of God was in Shiloh. | (ל) וַיָּקִימוּ לָהֶם בְּנֵי דָן אֶת הַפָּסֶל וִיהוֹנָתָן בֶּן גֵּרְשֹׁם בֶּן מְנַשֶּׁה הוּא וּבָנָיו הָיוּ כֹהֲנִים לְשֵׁבֶט הַדָּנִי עַד יוֹם גְּלוֹת הָאָרֶץ. (לא) וַיָּשִׂימוּ לָהֶם אֶת פֶּסֶל מִיכָה אֲשֶׁר עָשָׂה כׇּל יְמֵי הֱיוֹת בֵּית הָאֱלֹהִים בְּשִׁלֹה. |
Shemuel I 2:12-17שמואל א׳ ב׳:י״ב-י״ז
| (12) Now the sons of Eli were base men; they knew not the Lord. (13) And the custom of the priests with the people was, that, when any man offered sacrifice, the priest's servant came, while the flesh was in seething, with a flesh-hook of three teeth in his band; (14) and he struck it into the pan, or kettle, or caldron, or pot; all that the flesh-hook brought up the priest took therewith. So they did unto all the Israelites that came thither in Shiloh. (15) Yea, before the fat was made to smoke, the priest's servant came, and said to the man that sacrificed: 'Give flesh to roast for the priest; for he will not have sodden flesh of thee, but raw.' (16) And if the man said unto him: 'Let the fat be made to smoke first of all, and then take as much as thy soul desireth'; then he would say: 'Nay, but thou shalt give it me now; and if not, I will take it by force.' (17) And the sin of the young men was very great before the Lord; for the men dealt contemptuously with the offering of the Lord. | (יב) וּבְנֵי עֵלִי בְּנֵי בְלִיָּעַל לֹא יָדְעוּ אֶת י"י. (יג) וּמִשְׁפַּט הַכֹּהֲנִים אֶת הָעָם כׇּל אִישׁ זֹבֵחַ זֶבַח וּבָא נַעַר הַכֹּהֵן כְּבַשֵּׁל הַבָּשָׂר וְהַמַּזְלֵג שְׁלֹשׁ הַשִּׁנַּיִם בְּיָדוֹ. (יד) וְהִכָּה בַכִּיּוֹר אוֹ בַדּוּד אוֹ בַקַּלַּחַת אוֹ בַפָּרוּר כֹּל אֲשֶׁר יַעֲלֶה הַמַּזְלֵג יִקַּח הַכֹּהֵן בּוֹ כָּכָה יַעֲשׂוּ לְכׇל יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים שָׁם בְּשִׁלֹה. (טו) גַּם בְּטֶרֶם יַקְטִרוּן אֶת הַחֵלֶב וּבָא נַעַר הַכֹּהֵן וְאָמַר לָאִישׁ הַזֹּבֵחַ תְּנָה בָשָׂר לִצְלוֹת לַכֹּהֵן וְלֹא יִקַּח מִמְּךָ בָּשָׂר מְבֻשָּׁל כִּי אִם חָי. (טז) וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָאִישׁ קַטֵּר יַקְטִירוּן כַּיּוֹם הַחֵלֶב וְקַח לְךָ כַּאֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשֶׁךָ וְאָמַר [לֹא] (לו) כִּי עַתָּה תִתֵּן וְאִם לֹא לָקַחְתִּי בְחׇזְקָה. (יז) וַתְּהִי חַטַּאת הַנְּעָרִים גְּדוֹלָה מְאֹד אֶת פְּנֵי י"י כִּי נִאֲצוּ הָאֲנָשִׁים אֵת מִנְחַת י"י. |
Shemuel I 2:27-36שמואל א׳ ב׳:כ״ז-ל״ו
| (27) And there came a man of God unto Eli, and said unto him: 'Thus saith the Lord: Did I reveal Myself unto the house of thy father, when they were in Egypt in bondage to Pharaoh's house? (28) And did I choose him out of all the tribes of Israel to be My priest, to go up unto Mine altar, to burn incense, to wear an ephod before Me? and did I give unto the house of thy father all the offerings of the children of Israel made by fire? (29) Wherefore kick ye at My sacrifice and at Mine offering, which I have commanded in My habitation; and honourest thy sons above Me, to make yourselves fat with the chiefest of all the offerings of Israel My people? (30) Therefore the Lord, the God of Israel, saith: I said indeed that thy house, and the house of thy father, should walk before Me for ever; but now the Lord saith: Be it far from Me:for them that honour Me I will honour, and they that despise Me shall be lightly esteemed. (31) Behold, the days come, that I will cut off thine arm, and the arm of thy father's house, that there shall not be an old man in thy house. (32) And thou shalt behold a rival in My habitation, in all the good which shall be done to Israel; and there shall not be an old man in thy house for ever. (33) Yet will I not cut off every man of thine from Mine altar, to make thine eyes to fail, and thy heart to languish; and all the increase of thy house shall die young men. (34) And this shall be the sign unto thee, that which shall come upon thy two sons, on Hophni and Phinehas: in one day they shall die both of them. (35) And I will raise Me up a faithful priest, that shall do according to that which is in My heart and in My mind; and I will build him a sure house; and he shall walk before Mine anointed for ever. (36) And it shall come to pass, that every one that is left in thy house shall come and bow down to him for a piece of silver and a loaf of bread, and shall say: Put me, I pray thee, into one of the priests' offices, that I may eat a morsel of bread.' | (כז) וַיָּבֹא אִישׁ אֱלֹהִים אֶל עֵלִי וַיֹּאמֶר אֵלָיו כֹּה אָמַר י"י הֲנִגְלֹה נִגְלֵיתִי אֶל בֵּית אָבִיךָ בִּהְיוֹתָם בְּמִצְרַיִם לְבֵית פַּרְעֹה. (כח) וּבָחֹר אֹתוֹ מִכׇּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לִי לְכֹהֵן לַעֲלוֹת עַל מִזְבְּחִי לְהַקְטִיר קְטֹרֶת לָשֵׂאת אֵפוֹד לְפָנָי וָאֶתְּנָה לְבֵית אָבִיךָ אֶת כׇּל אִשֵּׁי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. (כט) לָמָּה תִבְעֲטוּ בְּזִבְחִי וּבְמִנְחָתִי אֲשֶׁר צִוִּיתִי מָעוֹן וַתְּכַבֵּד אֶת בָּנֶיךָ מִמֶּנִּי לְהַבְרִיאֲכֶם מֵרֵאשִׁית כׇּל מִנְחַת יִשְׂרָאֵל לְעַמִּי. (ל) לָכֵן נְאֻם י"י אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר אָמַרְתִּי בֵּיתְךָ וּבֵית אָבִיךָ יִתְהַלְּכוּ לְפָנַי עַד עוֹלָם וְעַתָּה נְאֻם י"י חָלִילָה לִּי כִּי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד וּבֹזַי יֵקָלּוּ. (לא) הִנֵּה יָמִים בָּאִים וְגָדַעְתִּי אֶת זְרֹעֲךָ וְאֶת זְרֹעַ בֵּית אָבִיךָ מִהְיוֹת זָקֵן בְּבֵיתֶךָ. (לב) וְהִבַּטְתָּ צַר מָעוֹן בְּכֹל אֲשֶׁר יֵיטִיב אֶת יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִהְיֶה זָקֵן בְּבֵיתְךָ כׇּל הַיָּמִים. (לג) וְאִישׁ לֹא אַכְרִית לְךָ מֵעִם מִזְבְּחִי לְכַלּוֹת אֶת עֵינֶיךָ וְלַאֲדִיב אֶת נַפְשֶׁךָ וְכׇל מַרְבִּית בֵּיתְךָ יָמוּתוּ אֲנָשִׁים. (לד) וְזֶה לְּךָ הָאוֹת אֲשֶׁר יָבֹא אֶל שְׁנֵי בָנֶיךָ אֶל חׇפְנִי וּפִינְחָס בְּיוֹם אֶחָד יָמוּתוּ שְׁנֵיהֶם. (לה) וַהֲקִימֹתִי לִי כֹּהֵן נֶאֱמָן כַּאֲשֶׁר בִּלְבָבִי וּבְנַפְשִׁי יַעֲשֶׂה וּבָנִיתִי לוֹ בַּיִת נֶאֱמָן וְהִתְהַלֵּךְ לִפְנֵי מְשִׁיחִי כׇּל הַיָּמִים. (לו) וְהָיָה כׇּל הַנּוֹתָר בְּבֵיתְךָ יָבוֹא לְהִשְׁתַּחֲוֺת לוֹ לַאֲגוֹרַת כֶּסֶף וְכִכַּר לָחֶם וְאָמַר סְפָחֵנִי נָא אֶל אַחַת הַכְּהֻנּוֹת לֶאֱכֹל פַּת לָחֶם. |
Shemuel I 3:11-14שמואל א׳ ג׳:י״א-י״ד
| (11) And the Lord said to Samuel: 'Behold, I will do a thing in Israel, at which both the ears of every one that heareth it shall tingle. (12) In that day I will perform against Eli all that I have spoken concerning his house, from the beginning even unto the end. (13) For I have told him that I will judge his house for ever, for the iniquity, in that he knew that his sons did bring a curse upon themselves, and he rebuked them not. (14) And therefore I have sworn unto the house of Eli, that the iniquity of Eli's house shall not be expiated with sacrifice nor offering for ever.' | (יא) וַיֹּאמֶר י"י אֶל שְׁמוּאֵל הִנֵּה אָנֹכִי עֹשֶׂה דָבָר בְּיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר כׇּל שֹׁמְעוֹ תְּצִלֶּינָה שְׁתֵּי אׇזְנָיו. (יב) בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶל עֵלִי אֵת כׇּל אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל בֵּיתוֹ הָחֵל וְכַלֵּה. (יג) וְהִגַּדְתִּי לוֹ כִּי שֹׁפֵט אֲנִי אֶת בֵּיתוֹ עַד עוֹלָם בַּעֲוֺן אֲשֶׁר יָדַע כִּי מְקַלְלִים לָהֶם בָּנָיו וְלֹא כִהָה בָּם. (יד) וְלָכֵן נִשְׁבַּעְתִּי לְבֵית עֵלִי אִם יִתְכַּפֵּר עֲוֺן בֵּית עֵלִי בְּזֶבַח וּבְמִנְחָה עַד עוֹלָם. |
Shemuel I 4:1-11שמואל א׳ ד׳:א׳-י״א
| (1) And the word of Samuel came to all Israel. Now Israel went out against the Philistines to battle, and pitched beside Eben-ezer; and the Philistines pitched in Aphek. (2) And the Philistines put themselves in array against Israel; and when the battle was spread, Israel was smitten before the Philistines; and they slew of the army in the field about four thousand men. (3) And when the people were come into the camp, the elders of Israel said: 'Wherefore hath the Lord smitten us to-day before the Philistines? Let us fetch the ark of the covenant of the Lord out of Shiloh unto us, that He may come among us, and save us out of the hand of our enemies.' (4) So the people sent to Shiloh, and they brought from thence the ark of the covenant of the Lord of hosts, who sitteth upon the cherubim; and the two sons of Eli, Hophni and Phinehas, were there with the ark of the covenant of God. (5) And when the ark of the covenant of the Lord came into the camp, all Israel shouted with a great shout, so that the earth rang. (6) And when the Philistines heard the noise of the shout, they said: 'What meaneth the noise of this great shout in the camp of the Hebrews?' And they knew that the ark of the Lord was come into the camp. (7) And the Philistines were afraid, for they said: 'God is come into the camp.' And they said: 'Woe unto us! for there was not such a thing yesterday and the day before. (8) Woe unto us! who shall deliver us out of the hand of these mighty gods? these are the gods that smote the Egyptians with all manner of plagues and in the wilderness. (9) Be strong, and quit yourselves like men, O ye Philistines, that ye be not servants unto the Hebrews, as they have been to you; quit yourselves like men, and fight.' (10) And the Philistines fought, and Israel was smitten, and they fled every man to his tent; and there was a very great slaughter; for there fell of Israel thirty thousand footmen. (11) And the ark of God was taken; and the two sons of Eli, Hophni and Phinehas, were slain. | (א) וַיְהִי דְבַר שְׁמוּאֵל לְכׇל יִשְׂרָאֵל וַיֵּצֵא יִשְׂרָאֵל לִקְרַאת פְּלִשְׁתִּים לַמִּלְחָמָה וַיַּחֲנוּ עַל הָאֶבֶן הָעֵזֶר וּפְלִשְׁתִּים חָנוּ בַאֲפֵק. (ב) וַיַּעַרְכוּ פְלִשְׁתִּים לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל וַתִּטֹּשׁ הַמִּלְחָמָה וַיִּנָּגֶף יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי פְלִשְׁתִּים וַיַּכּוּ בַמַּעֲרָכָה בַּשָּׂדֶה כְּאַרְבַּעַת אֲלָפִים אִישׁ. (ג) וַיָּבֹא הָעָם אֶל הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמְרוּ זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל לָמָּה נְגָפָנוּ י"י הַיּוֹם לִפְנֵי פְלִשְׁתִּים נִקְחָה אֵלֵינוּ מִשִּׁלֹה אֶת אֲרוֹן בְּרִית י"י וְיָבֹא בְקִרְבֵּנוּ וְיֹשִׁעֵנוּ מִכַּף אֹיְבֵינוּ. (ד) וַיִּשְׁלַח הָעָם שִׁלֹה וַיִּשְׂאוּ מִשָּׁם אֵת אֲרוֹן בְּרִית י"י צְבָאוֹת יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים וְשָׁם שְׁנֵי בְנֵי עֵלִי עִם אֲרוֹן בְּרִית הָאֱלֹהִים חׇפְנִי וּפִינְחָס. (ה) וַיְהִי כְּבוֹא אֲרוֹן בְּרִית י"י אֶל הַמַּחֲנֶה וַיָּרִעוּ כׇל יִשְׂרָאֵל תְּרוּעָה גְדוֹלָה וַתֵּהֹם הָאָרֶץ. (ו) וַיִּשְׁמְעוּ פְלִשְׁתִּים אֶת קוֹל הַתְּרוּעָה וַיֹּאמְרוּ מֶה קוֹל הַתְּרוּעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת בְּמַחֲנֵה הָעִבְרִים וַיֵּדְעוּ כִּי אֲרוֹן י"י בָּא אֶל הַמַּחֲנֶה. (ז) וַיִּרְאוּ הַפְּלִשְׁתִּים כִּי אָמְרוּ בָּא אֱלֹהִים אֶל הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמְרוּ אוֹי לָנוּ כִּי לֹא הָיְתָה כָּזֹאת אֶתְמוֹל שִׁלְשֹׁם. (ח) אוֹי לָנוּ מִי יַצִּילֵנוּ מִיַּד הָאֱלֹהִים הָאַדִּירִים הָאֵלֶּה אֵלֶּה הֵם הָאֱלֹהִים הַמַּכִּים אֶת מִצְרַיִם בְּכׇל מַכָּה בַּמִּדְבָּר. (ט) הִתְחַזְּקוּ וִהְיוּ לַאֲנָשִׁים פְּלִשְׁתִּים פֶּן תַּעַבְדוּ לָעִבְרִים כַּאֲשֶׁר עָבְדוּ לָכֶם וִהְיִיתֶם לַאֲנָשִׁים וְנִלְחַמְתֶּם. (י) וַיִּלָּחֲמוּ פְלִשְׁתִּים וַיִּנָּגֶף יִשְׂרָאֵל וַיָּנֻסוּ אִישׁ לְאֹהָלָיו וַתְּהִי הַמַּכָּה גְּדוֹלָה מְאֹד וַיִּפֹּל מִיִּשְׂרָאֵל שְׁלֹשִׁים אֶלֶף רַגְלִי. (יא) וַאֲרוֹן אֱלֹהִים נִלְקָח וּשְׁנֵי בְנֵי עֵלִי מֵתוּ חׇפְנִי וּפִינְחָס. |
Shemuel I 6:6שמואל א׳ ו׳:ו׳
| Wherefore then do ye harden your hearts, as the Egyptians and Pharaoh hardened their hearts? when He had wrought among them, did they not let the people go, and they departed? | וְלָמָּה תְכַבְּדוּ אֶת לְבַבְכֶם כַּאֲשֶׁר כִּבְּדוּ מִצְרַיִם וּפַרְעֹה אֶת לִבָּם הֲלוֹא כַּאֲשֶׁר הִתְעַלֵּל בָּהֶם וַיְשַׁלְּחוּם וַיֵּלֵכוּ. |
Shemuel I 7:1-13שמואל א׳ ז׳:א׳-י״ג
| (1) And the men of Kiriath-jearim came, and fetched up the ark of the Lord, and brought it into the house of Abinadab in the hill, and sanctified Eleazar his son to keep the ark of the Lord. (2) And it came to pass, from the day that the ark abode in Kiriath-jearim, that the time was long; for it was twenty years; and all the house of Israel yearned after the Lord. (3) And Samuel spoke unto all the house of Israel, saying: 'If ye do return unto the Lord with all your heart, then put away the foreign gods and the Ashtaroth from among you, and direct your hearts unto the Lord, and serve Him only; and He will deliver you out of the hand of the Philistines.' (4) Then the children of Israel did put away the Baalim and the Ashtaroth, and served the Lord only. (5) And Samuel said: 'Gather all Israel to Mizpah, and I will pray for you unto the Lord.' (6) And they gathered together to Mizpah, and drew water, and poured it out before the Lord, and fasted on that day, and said there: 'We have sinned against the Lord.' And Samuel judged the children of Israel in Mizpah. (7) And when the Philistines heard that the children of Israel were gathered together to Mizpah, the lords of the Philistines went up against Israel. And when the children of Israel heard it, they were afraid of the Philistines. (8) And the children of Israel said to Samuel: 'Cease not to cry unto the Lord our God for us, that He save us out of the hand of the Philistines.' (9) And Samuel took a sucking lamb, and offered it for a whole burnt-offering unto the Lord; and Samuel cried unto the Lord for Israel; and the Lord answered him. (10) And as Samuel was offering up the burnt-offering, the Philistines drew near to battle against Israel; but the Lord thundered with a great thunder on that day upon the Philistines, and discomfited them; and they were smitten down before Israel. (11) And the men of Israel went out of Mizpah, and pursued the Philistines, and smote them, until they came under Beth-car. (12) Then Samuel took a stone, and set it between Mizpah and Shen, and called the name of it Eben-ezer, saying: 'Hitherto hath the Lord helped us.' (13) So the Philistines were subdued, and they came no more within the border of Israel; and the hand of the Lord was against the Philistines all the days of Samuel. | (א) וַיָּבֹאוּ אַנְשֵׁי קִרְיַת יְעָרִים וַיַּעֲלוּ אֶת אֲרוֹן י"י וַיָּבִאוּ אֹתוֹ אֶל בֵּית אֲבִינָדָב בַּגִּבְעָה וְאֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ קִדְּשׁוּ לִשְׁמֹר אֶת אֲרוֹן י"י. (ב) וַיְהִי מִיּוֹם שֶׁבֶת הָאָרוֹן בְּקִרְיַת יְעָרִים וַיִּרְבּוּ הַיָּמִים וַיִּהְיוּ עֶשְׂרִים שָׁנָה וַיִּנָּהוּ כׇּל בֵּית יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי י"י. (ג) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל כׇּל בֵּית יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִם בְּכׇל לְבַבְכֶם אַתֶּם שָׁבִים אֶל י"י הָסִירוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר מִתּוֹכְכֶם וְהָעַשְׁתָּרוֹת וְהָכִינוּ לְבַבְכֶם אֶל י"י וְעִבְדֻהוּ לְבַדּוֹ וְיַצֵּל אֶתְכֶם מִיַּד פְּלִשְׁתִּים. (ד) וַיָּסִירוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַבְּעָלִים וְאֶת הָעַשְׁתָּרֹת וַיַּעַבְדוּ אֶת י"י לְבַדּוֹ. (ה) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל קִבְצוּ אֶת כׇּל יִשְׂרָאֵל הַמִּצְפָּתָה וְאֶתְפַּלֵּל בַּעַדְכֶם אֶל י"י. (ו) וַיִּקָּבְצוּ הַמִּצְפָּתָה וַיִּשְׁאֲבוּ מַיִם וַיִּשְׁפְּכוּ לִפְנֵי י"י וַיָּצוּמוּ בַּיּוֹם הַהוּא וַיֹּאמְרוּ שָׁם חָטָאנוּ לַי"י וַיִּשְׁפֹּט שְׁמוּאֵל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּצְפָּה. (ז) וַיִּשְׁמְעוּ פְלִשְׁתִּים כִּי הִתְקַבְּצוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל הַמִּצְפָּתָה וַיַּעֲלוּ סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים אֶל יִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁמְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּרְאוּ מִפְּנֵי פְלִשְׁתִּים. (ח) וַיֹּאמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל שְׁמוּאֵל אַל תַּחֲרֵשׁ מִמֶּנּוּ מִזְּעֹק אֶל י"י אֱלֹהֵינוּ וְיֹשִׁעֵנוּ מִיַּד פְּלִשְׁתִּים. (ט) וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל טְלֵה חָלָב אֶחָד [וַיַּעֲלֵהוּ] (ויעלה) עוֹלָה כָּלִיל לַי"י וַיִּזְעַק שְׁמוּאֵל אֶל י"י בְּעַד יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲנֵהוּ י"י. (י) וַיְהִי שְׁמוּאֵל מַעֲלֶה הָעוֹלָה וּפְלִשְׁתִּים נִגְּשׁוּ לַמִּלְחָמָה בְּיִשְׂרָאֵל וַיַּרְעֵם י"י בְּקוֹל גָּדוֹל בַּיּוֹם הַהוּא עַל פְּלִשְׁתִּים וַיְהֻמֵּם וַיִּנָּגְפוּ לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל. (יא) וַיֵּצְאוּ אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל מִן הַמִּצְפָּה וַיִּרְדְּפוּ אֶת פְּלִשְׁתִּים וַיַּכּוּם עַד מִתַּחַת לְבֵית כָּר. (יב) וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶבֶן אַחַת וַיָּשֶׂם בֵּין הַמִּצְפָּה וּבֵין הַשֵּׁן וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָהּ אֶבֶן הָעָזֶר וַיֹּאמַר עַד הֵנָּה עֲזָרָנוּ י"י. (יג) וַיִּכָּנְעוּ הַפְּלִשְׁתִּים וְלֹא יָסְפוּ עוֹד לָבוֹא בִּגְבוּל יִשְׂרָאֵל וַתְּהִי יַד י"י בַּפְּלִשְׁתִּים כֹּל יְמֵי שְׁמוּאֵל. |
Shemuel I 14:3שמואל א׳ י״ד:ג׳
| and Ahijah, the son of Ahitub, Ichabod's brother, the son of Phinehas, the son of Eli, the priest of the Lord in Shiloh, wearing an ephod. And the people knew not that Jonathan was gone. | וַאֲחִיָּה בֶן אֲחִטוּב אֲחִי אִיכָבוֹד בֶּן פִּינְחָס בֶּן עֵלִי כֹּהֵן י"י בְּשִׁלוֹ נֹשֵׂא אֵפוֹד וְהָעָם לֹא יָדַע כִּי הָלַךְ יוֹנָתָן. |
Shemuel II 6:1-2שמואל ב׳ ו׳:א׳-ב׳
| (1) And David again gathered together all the chosen men of Israel, thirty thousand. (2) And David arose, and went with all the people that were with him, from Baale-judah, to bring up from thence the ark of God, whereupon is called the Name, even the name of the Lord of hosts that sitteth upon the cherubim. | (א) וַיֹּסֶף עוֹד דָּוִד אֶת כׇּל בָּחוּר בְּיִשְׂרָאֵל שְׁלֹשִׁים אָלֶף. (ב) וַיָּקׇם וַיֵּלֶךְ דָּוִד וְכׇל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ מִבַּעֲלֵי יְהוּדָה לְהַעֲלוֹת מִשָּׁם אֵת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נִקְרָא שֵׁם שֵׁם י"י צְבָאוֹת יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים עָלָיו. |
Shemuel II 11:11שמואל ב׳ י״א:י״א
| And Uriah said unto David: 'The ark, and Israel, and Judah, abide in booths; and my lord Joab, and the servantsof my lord, are encamped in the open field; shall I then go into my house, to eat and to drink, and to lie with my wife? as thou livest, and as thy soul liveth, I will not do this thing.' | וַיֹּאמֶר אוּרִיָּה אֶל דָּוִד הָאָרוֹן וְיִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה יֹשְׁבִים בַּסֻּכּוֹת וַאדֹנִי יוֹאָב וְעַבְדֵי אֲדֹנִי עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה חֹנִים וַאֲנִי אָבוֹא אֶל בֵּיתִי לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלִשְׁכַּב עִם אִשְׁתִּי חַיֶּךָ וְחֵי נַפְשֶׁךָ אִם אֶעֱשֶׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה. |
Yirmeyahu 7:1-14ירמיהו ז׳:א׳-י״ד
| (1) The word that came to Jeremiah from the Lord, saying: (2) Stand in the gate of the Lord's house, and proclaim there this word, and say: Hear the word of the Lord, all ye of Judah, that enter in at these gates to worship the Lord. (3) Thus saith the Lord of hosts, the God of Israel: Amend your ways and your doings, and I will cause you to dwell in this place. (4) Trust ye not in lying words, saying: 'The temple of the Lord, the temple of the Lord, the temple of the Lord, are these.' (5) Nay, but if ye thoroughly amend your ways and your doings; if ye thoroughly execute justice between a man and his neighbour; (6) if ye oppress not the stranger, the fatherless, and the widow, and shed not innocent blood in this place, neither walk after other gods to your hurt; (7) then will I cause you to dwell in this place, in the land that I gave to your fathers, for ever and ever. (8) Behold, ye trust in lying words, that cannot profit. (9) Will ye steal, murder, and commit adultery, and swear falsely, and offer unto Baal, and walk after other gods whom ye have not known, (10) and come and stand before Me in this house, whereupon My name is called, and say: 'We are delivered', that ye may do all these abominations? (11) Is this house, whereupon My name is called, become a den of robbers in your eyes? Behold, I, even I, have seen it, saith the Lord. (12) For go ye now unto My place which was in Shiloh, where I caused My name to dwell at the first, and see what I did to it for the wickedness of My people Israel. (13) And now, because ye have done all these works, saith the Lord, and I spoke unto you, speaking betimes and often, but ye heard not, and I called you, but ye answered not; (14) therefore will I do unto the house, whereupon My name is called, wherein ye trust, and unto the place which I gave to you and to your fathers, as I have done to Shiloh. | (א) הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת י"י לֵאמֹר. (ב) עֲמֹד בְּשַׁעַר בֵּית י"י וְקָרָאתָ שָּׁם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְאָמַרְתָּ שִׁמְעוּ דְבַר י"י כׇּל יְהוּדָה הַבָּאִים בַּשְּׁעָרִים הָאֵלֶּה לְהִשְׁתַּחֲוֺת לַי"י. (ג) כֹּה אָמַר י"י צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הֵיטִיבוּ דַרְכֵיכֶם וּמַעַלְלֵיכֶם וַאֲשַׁכְּנָה אֶתְכֶם בַּמָּקוֹם הַזֶּה. (ד) אַל תִּבְטְחוּ לָכֶם אֶל דִּבְרֵי הַשֶּׁקֶר לֵאמֹר הֵיכַל י"י הֵיכַל י"י הֵיכַל י"י הֵמָּה. (ה) כִּי אִם הֵיטֵיב תֵּיטִיבוּ אֶת דַּרְכֵיכֶם וְאֶת מַעַלְלֵיכֶם אִם עָשׂוֹ תַעֲשׂוּ מִשְׁפָּט בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ. (ו) גֵּר יָתוֹם וְאַלְמָנָה לֹא תַעֲשֹׁקוּ וְדָם נָקִי אַל תִּשְׁפְּכוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תֵלְכוּ לְרַע לָכֶם. (ז) וְשִׁכַּנְתִּי אֶתְכֶם בַּמָּקוֹם הַזֶּה בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתֵיכֶם לְמִן עוֹלָם וְעַד עוֹלָם. (ח) הִנֵּה אַתֶּם בֹּטְחִים לָכֶם עַל דִּבְרֵי הַשָּׁקֶר לְבִלְתִּי הוֹעִיל. (ט) הֲגָנֹב רָצֹחַ וְנָאֹף וְהִשָּׁבֵעַ לַשֶּׁקֶר וְקַטֵּר לַבָּעַל וְהָלֹךְ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם. (י) וּבָאתֶם וַעֲמַדְתֶּם לְפָנַי בַּבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עָלָיו וַאֲמַרְתֶּם נִצַּלְנוּ לְמַעַן עֲשׂוֹת אֵת כׇּל הַתּוֹעֵבוֹת הָאֵלֶּה. (יא) הַמְעָרַת פָּרִצִים הָיָה הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עָלָיו בְּעֵינֵיכֶם גַּם אָנֹכִי הִנֵּה רָאִיתִי נְאֻם י"י. (יב) כִּי לְכוּ נָא אֶל מְקוֹמִי אֲשֶׁר בְּשִׁילוֹ אֲשֶׁר שִׁכַּנְתִּי שְׁמִי שָׁם בָּרִאשׁוֹנָה וּרְאוּ אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לוֹ מִפְּנֵי רָעַת עַמִּי יִשְׂרָאֵל. (יג) וְעַתָּה יַעַן עֲשׂוֹתְכֶם אֶת כׇּל הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה נְאֻם י"י וָאֲדַבֵּר אֲלֵיכֶם הַשְׁכֵּם וְדַבֵּר וְלֹא שְׁמַעְתֶּם וָאֶקְרָא אֶתְכֶם וְלֹא עֲנִיתֶם. (יד) וְעָשִׂיתִי לַבַּיִת אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עָלָיו אֲשֶׁר אַתֶּם בֹּטְחִים בּוֹ וְלַמָּקוֹם אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם וְלַאֲבוֹתֵיכֶם כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְשִׁלוֹ. |
Yirmeyahu 26:1-7ירמיהו כ״ו:א׳-ז׳
| (1) In the beginning of the reign of Jehoiakim the son of Josiah, king of Judah, came this word from the Lord, saying: (2) 'Thus saith the Lord: Stand in the court of the Lord's house, and speak unto all the cities of Judah, which come to worship in the Lord's house, all the words that I command thee to speak unto them; diminish not a word. (3) It may be they will hearken, and turn every man from his evil way; that I may repent Me of the evil, which I purpose to do unto them because of the evil of their doings. (4) And thou shalt say unto them: Thus saith the Lord: If ye will not hearken to Me, to walk in My law, which I have set before you, (5) to hearken to the words of My servants the prophets, whom I send unto you, even sending them betimes and often, but ye have not hearkened; (6) then will I make this house like Shiloh, and will make this city a curse to all the nations of the earth.' (7) So the priests and the prophets and all the people heard Jeremiah speaking these words in the house of the Lord. | (א) בְּרֵאשִׁית מַמְלְכוּת יְהוֹיָקִים בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה הָיָה הַדָּבָר הַזֶּה מֵאֵת י"י לֵאמֹר. (ב) כֹּה אָמַר י"י עֲמֹד בַּחֲצַר בֵּית י"י וְדִבַּרְתָּ עַל כׇּל עָרֵי יְהוּדָה הַבָּאִים לְהִשְׁתַּחֲוֺת בֵּית י"י אֵת כׇּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְדַבֵּר אֲלֵיהֶם אַל תִּגְרַע דָּבָר. (ג) אוּלַי יִשְׁמְעוּ וְיָשֻׁבוּ אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה וְנִחַמְתִּי אֶל הָרָעָה אֲשֶׁר אָנֹכִי חֹשֵׁב לַעֲשׂוֹת לָהֶם מִפְּנֵי רֹעַ מַעַלְלֵיהֶם. (ד) וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר י"י אִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֵלַי לָלֶכֶת בְּתוֹרָתִי אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם. (ה) לִשְׁמֹעַ עַל דִּבְרֵי עֲבָדַי הַנְּבִאִים אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁלֵחַ אֲלֵיכֶם וְהַשְׁכֵּם וְשָׁלֹחַ וְלֹא שְׁמַעְתֶּם. (ו) וְנָתַתִּי אֶת הַבַּיִת הַזֶּה כְּשִׁלֹה וְאֶת הָעִיר [הַזֹּאת] (הזאתה) אֶתֵּן לִקְלָלָה לְכֹל גּוֹיֵ הָאָרֶץ. (ז) וַיִּשְׁמְעוּ הַכֹּהֲנִים וְהַנְּבִאִים וְכׇל הָעָם אֶת יִרְמְיָהוּ מְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּבֵית י"י. |
Tehillim 78:56-64תהלים ע״ח:נ״ו-ס״ד
| (56) Yet they tried and provoked God, the Most High, And kept not His testimonies; (57) But turned back, and dealt treacherously like their fathers; They were turned aside like a deceitful bow. (58) For they provoked Him with their high places, And moved Him to jealousy with their graven images. (59) God heard, and was wroth, And He greatly abhorred Israel; (60) And He forsook the tabernacle of Shiloh, The tent which He had made to dwell among men; (61) And delivered His strength into captivity, And His glory into the adversary's hand. (62) He gave His people over also unto the sword; And was wroth with His inheritance. (63) Fire devoured their young men; And their virgins had no marriage-song. (64) Their priests fell by the sword; And their widows made no lamentation. | (נו) וַיְנַסּוּ וַיַּמְרוּ אֶת אֱלֹהִים עֶלְיוֹן וְעֵדוֹתָיו לֹא שָׁמָרוּ. (נז) וַיִּסֹּגוּ וַיִּבְגְּדוּ כַּאֲבוֹתָם נֶהְפְּכוּ כְּקֶשֶׁת רְמִיָּה. (נח) וַיַּכְעִיסוּהוּ בְּבָמוֹתָם וּבִפְסִילֵיהֶם יַקְנִיאוּהוּ. (נט) שָׁמַע אֱלֹהִים וַיִּתְעַבָּר וַיִּמְאַס מְאֹד בְּיִשְׂרָאֵל. (ס) וַיִּטֹּשׁ מִשְׁכַּן שִׁלוֹ אֹהֶל שִׁכֵּן בָּאָדָם. (סא) וַיִּתֵּן לַשְּׁבִי עֻזּוֹ וְתִפְאַרְתּוֹ בְיַד צָר. (סב) וַיַּסְגֵּר לַחֶרֶב עַמּוֹ וּבְנַחֲלָתוֹ הִתְעַבָּר. (סג) בַּחוּרָיו אָכְלָה אֵשׁ וּבְתוּלֹתָיו לֹא הוּלָּלוּ. (סד) כֹּהֲנָיו בַּחֶרֶב נָפָלוּ וְאַלְמְנֹתָיו לֹא תִבְכֶּינָה. |
Divrei HaYamim I 13:6דברי הימים א י״ג:ו׳
| And David went up, and all Israel, to Baalah, that is, to Kiriath-jearim, which belonged to Judah, to bring up from thence the ark of God, the Lord that sitteth upon the cherubim, whereon is called the Name. | וַיַּעַל דָּוִיד וְכׇל יִשְׂרָאֵל בַּעֲלָתָה אֶל קִרְיַת יְעָרִים אֲשֶׁר לִיהוּדָה לְהַעֲלוֹת מִשָּׁם אֵת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים י"י יוֹשֵׁב הַכְּרוּבִים אֲשֶׁר נִקְרָא שֵׁם. |
Classical Texts
Yerushalmi Shekalim 6:1ירושלמי שקלים ו׳:א׳
| תני רבי יהודה (בר אלעי) בן לקיש אמר ב' ארונות היו מהלכין עם ישראל במדבר א' שהיתה התורה נתונה בתוכו ואחד שהיו שברי לוחות נתונין בתוכו זה שהיתה התורה נתונה בתוכו היה מונח באהל מועד הדא הוא דכתיב [במדבר י"ד:מ"ד] וארון ברית ה' ומשה לא משו מקרב המחנה זה שהיו שברי לוחות נתונין בתוכו היה נכנס ויוצא עמהן ופעמים שהיה מתראה עמהן ורבנן אמרי ארון א' היה ופעם אחת יצא בימי עלי ונשבה קרייא מסייע להו לרבנן [שמואל א' ד':ח'] אוי לנו מי יצילנו מיד האלהים האדירים האלה. |
Seder Eliyahu Rabbah 12אליהו רבה י״ב
| ובשביל מעשיהן (שהיו מקולקלין) של בני עלי [שהיו מקולקלין] יצאו ישראל למלחמה ונהרגו מהן ארבעת אלפים, ואמרו ישראל באותה שעה, למה נגפנו ה' היום לפני פלשתים וגו' (שמואל א' ד':ג'), באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא, כשהיו בני עלי (היו) מכעיסים אותי בעזרת ישראל ובעזרת נשים לא אמרתם באי זה מונח, עכשיו שיצאו ישראל למלחמה אמרו, נקחה אלינו משילה את ארון ברית ה' וגו' (שמואל א' ד'), שלחו והביאו את ארון ברית ה', שנאמר וישלח העם שילו וישאו וגו' (שמואל א' ד':ד'), ישראל הריעו תרועה גדולה שאין בה ממש, על אותה שעה הוא אומר, נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה (ירמיה י"ב:ח'), פלשתים אמרו, אוי לנו מי יצילנו מיד האלהים האדירים וגו' התחזקו והיו לאנשים וגו' (שמואל א' ד':ח'-ט'), מיד יצאו ישראל למלחמה ונהרג מהן שלשים אלף ונשבה ארון הברית והביאוהו לאשדוד לבית דגון אלהיהם. |
Medieval Texts
Rashi Devarim 10:1רש״י דברים י׳:א׳
| בעת ההוא AT THAT TIME – At the end of forty days He was reconciled with me and said to me, פסל לך HEW FOR THYSELF [TWO TABLETS] and afterwards, ועשית לך ארון עץ MAKE THEE AN ARK OF WOOD. I, however, (see v. 3) made the Ark first (Tanchuma), because when I came with the tablets in my hand where could I place them? Now this was not the Ark which Bezaleel made for the Tabernacle, because with the Tabernacle they did not occupy themselves until after the Day of Atonement, for only when he came down from the mountain on that day did he give them the command regarding the construction of the Tabernacle, and Bezaleel made the Tabernacle first and afterwards the Ark and the other articles (Bera. 55a). It follows, therefore, that this was another Ark; and it was this, that went forth with them to battle, whilst that which Bezaleel made went forth to battle only once, in the days of Eli — and they were punished for this, for it was captured by the Philistines (cf. Jerusalem Talmud Shekalim 6:1). | בעת ההיא – לסוף ארבעים יום נתרצה לי ואמר אלי פסל לך, ואחר כך ועשית ארון ואני עשיתי ארון תחילה שכשאבא והלוחות בידי היכן אתנם, ולא זהו הארן שעשה בצלאל שהרי משכן לא נתעסקו בו עד לאחר יום הכפורים, כי ברדתו מן ההר, צוה להם על מלאכת המשכן ובצלאל עשה משכן תחילה ואחר כך ארון וכלים נמצא זה ארון אחר וזהו שהיה יוצא עמהם למלחמה ואותו שעשה בצלאל לא יצא למלחמה אלא בימי עלי ונענשו עליו ונשבה. |
Radak Shemuel I 4:1,4רד״ק שמואל א ד׳:א׳,ד׳
(א) ויצא ישראל – כלומר ציווה אותם לצאת בדבר השם ויצאו וצוה אותם לצאת להנגף לפני פלשתים, לפי שהיו ענושים וחייבים את המשפט הזה. וכן במלחמת הגבעה ציווה אותם לעלות וינגפו. |
Ralbag Shemuel I 4:1רלב״ג שמואל א׳ ד׳:א׳
| אחר זה ספר שכבר יצא ישראל לקראת פלשתים למלחמה מעצמם ולא שאלו באלהים עם היות אצלם אורים ותומים ונביא איך יתנהגו בענין המלחמה הזאת ובסוף הענין מתו רבים מישראל וארון האלהים נלקח ובזה נתקיים מ"ש איש האלהים לעלי ומה שאמר לו שמואל. |
Abarbanel Shemuel I 4:4אברבנאל שמואל א׳ ד׳:ד׳
והנה שלחו שילה ונשאו משם ארון ברית השם, ולא הביאוהו ביד זרים כ"א בידי הכהנים כמו שעשה יהושע, וזהו שאמר ושם שני בני עלי עם ארון ברית השם חפני ופנחס, כלומר שהם הביאו הארון ולא קרב איש זר אליו אשר לא מזרע אהרן הכהן הוא. ואמנם למה נשבה ארון אלקים בתוך אויביו הנה זה אצלי לחמשה סבות: הסבה האחת לפי שהיו אז ישראל רעים וחטאים לה' מאד, והיה ענשם שיפול עטרת ראשם שהוא הארון, כמו שנאמר (ויקרא כ"ו:י"ט) ושברתי את גאון עוזכם ואמר (ויקרא כ"ו:ל"א) והשימותי את מקדשכם, וכבר נרמז זה במה שאמר אחרי זה (שמואל א' ז':ב'-ג') ויהי מיום שבת הארון בקרית יערים וירבו הימים ויהיו עשרים שנה וינהו כל בית ישראל אחרי ה', ויאמר שמואל וגו' הסירו את אלקי הנכר אשר בתוככם וגומר, הנה זה יורה שלא חזרו בתשובה עד אותו זמן שהוכיחם שמואל, ושקודם זה היה ביניהם חטא ע"ז ופסל מיכה שלא בערו עד הנה ולזה נפלו לפני אויביהם. הסבה השנית (סבה שנית) בחטאות בני עלי שהיה הארון בידיהם ובענשם נשבה ארון האלקים להיותו בידיהם, וכבר נרמז זה באמרו ושם שני בני עלי עם ארון ברית האלקים חפני ופנחס, ר"ל שבחטאם קרה זה. הסבה השלישית (סבה ג') לפי שישראל חטאו בהביאם את ארון האלקים למלחמה והוציאם אותו מקדש הקדשים בלי רשות גבוה, כי הנה הארון לא היה הולך ולא היה יוצא ממקומו כ"א ע"פ ה' בדבר נביא, ומאשר הקלו ישראל בכבוד הארון ולא שאלו את פי שמואל שכבר היה ביניהם נביא מוחזק, ולא שאלו עלי במשפט האורים והתומים נענשו כשנפלו לפני אויביהם ונשבה הארון. הסבה הרביעית (סבה ד') לפי שישראל לא שבו אל ה' ולא בקשו ממנו תשועה, אבל חשבו שבעבור הארון יצילם האלקים כדי לשמור ארון בריתו, ומפני זה יען הביאוהו להשגב עמו ולא שבו עד ה' אלקיהם היה ענשם שכשל עוזר ונפל עוזר, ושהמה והארון הלכו בלא כח לפני רודף. הסבה החמישית שרצה האל יתברך להראות העמים והשרים את קדושת הארון, ושבהיות ישראל מקלים בכבודו בהוציאם אותו ממקומו לא היה עושה עמהם להפליא במלחמה, ואחרי היותו בקרב האויבים עשה אותות ומופתים וגם בקרב ישראל כאשר שב משדה פלשתים, להודיע כי שם ה' נקרא עליו, ושישראל בזו הארון ולא חלקו לו כבוד בהביאם אותו ושהפלשתים יראו מלפניו ושלחו אותו עם מנחה וזבח. הנה אם כן מה שאמרתי יוכללו בזה חמשה סבות למה נשבה ארון האלקים, והותרו השאלות שלישית ורביעית. |
Modern Texts
Malbim Shemuel I 4:3-5מלבי״ם שמואל א׳ ד׳:ג׳-ה׳
(ג) השאלות (ג) שאל מהרי"א מדוע לקחו עתה את הארון מה שלא עשו כן בשום פעם? מה היה הקצף שבעבורו נתן לשבי עוזו ונשבה ארון הקדש? ויבא העם אל המחנה. על דעת להלחם שנית: ויאמרו זקני ישראל. מהרי"א נתן כמה טעמים למה נלקח ארון האלהים ויתן לשבי עוזו, ולדעתי כולם מבוארים בכתובים. א] בהיות ישראל אז רעים וחטאים עובדי ע"ז ופסל מיכה היה ביניהם, כמ"ש (שופטים י"ח:ל"א) שהתמיד כל ימי היות בית האלהים בשילה, ולקמן (ז':ג') אמר להם שמואל הסירו את אלהי הנכר. ובכ"ז חשבו את עצמם לצדיקים עד ששאלו למה נגפנו ה', וזה העלה חמת ה' בם, כמ"ש (ירמיה ב, לה) הנני נשפט אותך על אמרך לא חטאתי. ב] נמשך מהקודם, שע"י שנדמו כחולה אנוש הבלתי מרגיש מכאוב כלל וחשבו שהם צדיקים ולא חשבו להיטיב מעשיהם ולבקש תשועה מה', רק אמרו נקחה אלינו משלה את ארון ברית ה' ויבא בקרבנו וישענו מכף אויבינו, חשבו באשר בהכרח יציל את ארון עוזו וישמרהו מיד פלשתים ועי"ז ינצלו וישמרו גם הם, וזה מחשבת דופי, כי ברית הארון אינו תכלית לעצמו רק בעבור ישמרו את הכתוב בו. (ד) ג] חטאו במה שהוציאו את הארון מקדש הקדשים בלא רשות גבוה ולא שאלו לא לשמואל ולא לאורים ותומים אם יעשו זאת. וז"ש וישלח העם שלה, ששלחו העם מעצמם בלא דעת נביא: וישאו משם את ארון ברית ה' צבאות יושב הכרבים. שמקום הארון הוא תחת הכרובים לא על שדה המערכה, והם הניעוהו ממקומו ואת פי ה' לא שאלו (וכבר בארנו בפי' התורה ודברנו בזה אם היה הארון שבו הלוחות או של שברי לוחות, ואין פה מקומו). ד] נשבה הארון בחטא בני עלי כמו שהתנבא ע"ז שמואל, הנני עושה דבר בישראל וכו', וז"ש ושם שני בני עלי עם ארון ברית האלהים כו', שעליהם היה מה"ד מתוחה והיה עם הארון שמשם בא הדבור עליהם כי ימותו שניהם ביום אחד, והגיע העת להתקיים דבר שמואל, ועם מיתתם נשבה הארון אשר נשאוהו. (ה) ויהי. כאשר בא הארון אל המחנה הריעו תרועת נצחון, באשר חשבו כי כמו שנצח את האויבים בעת נכנסו לארץ וצרו על יריחו כן ינצח גם עתה. וגם בזה חטאו, כמו שהעיר הרי"א כי במלחמת יריחו צוה ה' בל יריעו ובל ישמיעו את קולם עד עת נפילת החומה שהוא עת הנצחון, אבל קודם לכן לא יריעו רק ישאו עיניהם אל ה' לבקש תשועתו מני צר, והם לא כן עשו. |