<p>Parashat Shemini opens with a description of the joyous occasion of the eighth day of the Tabernacle's consecration.  However, just as the service is completed and Hashem's glory descends upon the Mishkan, the climactic moment is marred by the tragic act of Nadav and Avihu and their resulting deaths (<a href="Vayikra10-1-11" data-aht="source">Vayikra 10:1-2</a>):</p>
+
<p>פרשת שמיני נפתחת בתיאור שמחת יום השמיני לחנוכת המשכן. אך ברגע השלמת העבודה וירידת כבוד ה' אל המשכן, שמחת האירוע נפגמת על ידי המעשים הטרגיים של נדב ואביהוא שגורמים למותם (<a href="Vayikra10-1-11" data-aht="source">ויקרא י׳:א׳-ב'</a>):</p>
<q xml:lang="en">(1) And Nadab and Abihu, the sons of Aaron, took each of them his censer, and put fire therein, and laid incense thereon, and offered strange fire before the Lord, which He had not commanded them. (2) And there came forth fire from before the Lord, and devoured them, and they died before the Lord.</q>
+
</q>
−
</multilang>
+
<p>הפסוקים מייחסים את מותם של שני האחים להקרבת "אֵשׁ זָרָה", אך הם אינם מסבירים למה הכוונה או מדוע אש זו הייתה בעייתית. אם נדב ואביהוא פשוט הקטירו קטורת, אותה הם היו מצווים להביא כל יום, מדוע קטורת זו נקראת "זָרָה"? יתרה מזו, מדוע מעשה כזה מחייב עונש מוות, ועוד באמצע חגיגת חנוכת המשכן?</p>
−
<p>The verses attribute the brothers' deaths to bringing "foreign fire", but do not explain to what this refers or why it was problematic. If Nadav and Avihu simply brought incense, a commanded daily offering, why is it called "foreign"?  Moreover, why would such an action be punished as a capital crime, especially in the midst of celebrating the inauguration of the Mishkan?</p>
−
<h2>By My Close Ones I Will be Sanctified</h2>
+
<h2>"בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ"</h2>
−
<p>After the tragedy, Moshe tells Aharon: "הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר י"י לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ" ("This is what Hashem said: by those close to me, I will be sanctified").  The statement is ambiguous. To whom does the phrase "my close ones" refer?  How was Hashem to be sanctified through them?  If Nadav and Avihu are the subject of these words, it suggests that even in death they were considered holy.  If so, though, why were they punished so severely?  Should they be considered sinful or beloved?</p>
+
<p>לאחר האסון, משה אומר לאהרן: "הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר י"י לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ". ההצהרה אינה ברורה. למי מתייחס הביטוי "בִּקְרֹבַי"? כיצד ה' מתקדש באמצעותם? אם נדב ואביהוא הם נושא המלים הללו, נשמע שגם במותם הם נחשבו קדושים. אם כן, מדוע הם נענשו בכזו חומרה? האם יש לראותם כחוטאים או כאהובים?</p>
−
<p>Additionally, when was it that Hashem said this?  Nowhere prior to this incident is there explicit evidence of any such comment.  Is it just to be assumed, or are Hashem's words hinted to elsewhere?<fn>For discussion of other cases in which a remark is said in Hashem's name despite there being no explicit mention of any Divine initiative, see <a href="Invoking Hashem's Name Without Explicit Divine Sanction" data-aht="page">פעילות בשם ה' ללא צו מפורש של ה'</a>.</fn>  If the latter, how might the original context of Hashem's remarks shed light on Nadav and Avihu's actions?</p>
+
<p>בנוסף, מתי ה' אמר את כל זה? הערה זו אינה מוזכרת במפורש בשום מקום לפני אירוע זה. האם צריך פשוט להניח שזה נאמר, או שמא נמצא רמז למלים האלה במקום אחר?<fn>לדיון במקרים אחרים שבהם יש אמירה בשם ה' למרות שלא היה אזכור מפורש של יוזמה א-לוהית כלשהי, ראה <a href="Invoking Hashem's Name Without Explicit Divine Sanction" data-aht="page">פעילות בשם ה' ללא צו מפורש של ה'</a>.</fn> ואם כן קיים רמז כזה, איך ההקשר המקורי של האמירה יכול לעזור לנו להבין את המעשים של נדב ואביהוא?</p>
−
<h2>Additional Questions</h2>
+
<h2>שאלות נוספות</h2>
<ul>
<ul>
−
<li><b>"אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם"</b> – This phrase appears redundant, describing the fire as both "foreign" and "not commanded".  Are these two not one and the same?  Does the doubling suggest that perhaps one of the two terms needs to be reinterpreted?</li>
+
<li><b>"אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם"</b> – נראה שביטוי זה כולל כפילות מיותרת: האש מתוארת גם כ"זָרָה" וגם כ"אֲשֶׁר לֹא צִוָּה". האם יש הבדל בין שני הביטויים? האם אפשר ללמוד מהכפילות שצריך לחפש משמעות נוספת לאחד משני המונחים?</li>
−
<li><b>Description of the death in Vayikra 16</b> – In speaking of Nadav and Avihu's death in <a href="Vayikra16-1-2" data-aht="source">ויקרא ט"ז</a>, there is no mention of a foreign fire, only that they died "בְּקׇרְבָתָם לִפְנֵי י"י" (when they approached before Hashem).  What does this say about the brothers' sin?  Was the problem in their offering or in their coming (too) close?</li>
+
<li><b>תיאור מיתתם בויקרא ט"ז</b> – בסיפור מותם של נדב ואביהוא ב<a href="Vayikra16-1-2" data-aht="source">ויקרא ט"ז</a>, אין אזכור של אש זרה, אלא מצוין רק שהם מתו "בְּקׇרְבָתָם לִפְנֵי י"י". מה זה אומר על חטא שני האחים? האם הבעיה הייתה בקרבן שלהם או בכך שהתקרבו יותר מדי אל הקודש?</li>
−
<li><b>Threefold mention of "לִפְנֵי י"י"</b> – Within the span of two verses, the phrase "לִפְנֵי י"י" appears three times, in connection to all of: the bringing of the incense, the death of the brothers, and the fire that consumed them.  Does the term mean the same thing in each of its appearances?  Does it refer to a specific geographical location or more generally to being in God's presence?  If the former, to which space does it refer?</li>
+
<li><b>חזרה משולשת על "לִפְנֵי י"י"</b> – בטווח של שני פסוקים מופיע הביטוי "לִפְנֵי י"י" שלוש פעמים ובשלושה הקשרים שונים: הבאת הקטורת, מות האחים, והאש שאכלה אותם. האם משמעות הביטוי זהה בשלושת המקרים? האם הביטוי מתייחס למיקום גיאוגרפי ספציפי או באופן כללי יותר לקרבה לנוכחות ה'? ואם מדובר במיקום ספציפי, לאיזה מקום הביטוי מתייחס?</li>
פרשת שמיני נפתחת בתיאור שמחת יום השמיני לחנוכת המשכן. אך ברגע השלמת העבודה וירידת כבוד ה' אל המשכן, שמחת האירוע נפגמת על ידי המעשים הטרגיים של נדב ואביהוא שגורמים למותם (ויקרא י׳:א׳-ב'):
הפסוקים מייחסים את מותם של שני האחים להקרבת "אֵשׁ זָרָה", אך הם אינם מסבירים למה הכוונה או מדוע אש זו הייתה בעייתית. אם נדב ואביהוא פשוט הקטירו קטורת, אותה הם היו מצווים להביא כל יום, מדוע קטורת זו נקראת "זָרָה"? יתרה מזו, מדוע מעשה כזה מחייב עונש מוות, ועוד באמצע חגיגת חנוכת המשכן?
"בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ"
לאחר האסון, משה אומר לאהרן: "הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר י"י לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ". ההצהרה אינה ברורה. למי מתייחס הביטוי "בִּקְרֹבַי"? כיצד ה' מתקדש באמצעותם? אם נדב ואביהוא הם נושא המלים הללו, נשמע שגם במותם הם נחשבו קדושים. אם כן, מדוע הם נענשו בכזו חומרה? האם יש לראותם כחוטאים או כאהובים?
בנוסף, מתי ה' אמר את כל זה? הערה זו אינה מוזכרת במפורש בשום מקום לפני אירוע זה. האם צריך פשוט להניח שזה נאמר, או שמא נמצא רמז למלים האלה במקום אחר?1 ואם כן קיים רמז כזה, איך ההקשר המקורי של האמירה יכול לעזור לנו להבין את המעשים של נדב ואביהוא?
שאלות נוספות
"אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם" – נראה שביטוי זה כולל כפילות מיותרת: האש מתוארת גם כ"זָרָה" וגם כ"אֲשֶׁר לֹא צִוָּה". האם יש הבדל בין שני הביטויים? האם אפשר ללמוד מהכפילות שצריך לחפש משמעות נוספת לאחד משני המונחים?
תיאור מיתתם בויקרא ט"ז – בסיפור מותם של נדב ואביהוא בויקרא ט"ז, אין אזכור של אש זרה, אלא מצוין רק שהם מתו "בְּקׇרְבָתָם לִפְנֵי י"י". מה זה אומר על חטא שני האחים? האם הבעיה הייתה בקרבן שלהם או בכך שהתקרבו יותר מדי אל הקודש?
חזרה משולשת על "לִפְנֵי י"י" – בטווח של שני פסוקים מופיע הביטוי "לִפְנֵי י"י" שלוש פעמים ובשלושה הקשרים שונים: הבאת הקטורת, מות האחים, והאש שאכלה אותם. האם משמעות הביטוי זהה בשלושת המקרים? האם הביטוי מתייחס למיקום גיאוגרפי ספציפי או באופן כללי יותר לקרבה לנוכחות ה'? ואם מדובר במיקום ספציפי, לאיזה מקום הביטוי מתייחס?
