(4 intermediate revisions by one other user not shown)
Line 8:
Line 8:
</figure>
</figure>
<h2>חטא בלתי-מוגדר</h2>
<h2>חטא בלתי-מוגדר</h2>
−
<p>פרשת שמיני נפתחת בתיאור שמחת יום שמיני לחנות המשכן. עם זאת, ברגע השלמת העבודה וירידת כבוד ה' אל המשכן, שמחת האירוע נפגמת על ידי המעשים הטרגיים של נדב ואביהוא, מעשים שגורמים למותם. (<a href="Vayikra10-1-11" data-aht="source">ויקרא י׳:א׳-ב'</a>):</p>
+
<p>פרשת שמיני נפתחת בתיאור שמחת יום השמיני לחנוכת המשכן. אך ברגע השלמת העבודה וירידת כבוד ה' אל המשכן, שמחת האירוע נפגמת על ידי המעשים הטרגיים של נדב ואביהוא שגורמים למותם (<a href="Vayikra10-1-11" data-aht="source">ויקרא י׳:א׳-ב'</a>):</p>
<p>הפסוקים מייחסים את מותם של שני האחים להקרבת "אֵשׁ זָרָה", אך הם אינם מסבירים למה הכוונה או מדוע זה אש זו הייתה בעייתית. אם נדב ואביהוא פשוט הקטירו קטורת, אותם הם מצווים להביא כל יום, מדוע קטורת זו נקראת "זָרָה"? יתרה מזו, מדוע מעשה כזה מחייב עונש מוות, ועוד באמצע חגיגת חנוכת המשכן?</p>
+
<p>הפסוקים מייחסים את מותם של שני האחים להקרבת "אֵשׁ זָרָה", אך הם אינם מסבירים למה הכוונה או מדוע אש זו הייתה בעייתית. אם נדב ואביהוא פשוט הקטירו קטורת, אותה הם היו מצווים להביא כל יום, מדוע קטורת זו נקראת "זָרָה"? יתרה מזו, מדוע מעשה כזה מחייב עונש מוות, ועוד באמצע חגיגת חנוכת המשכן?</p>
<h2>"בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ"</h2>
<h2>"בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ"</h2>
−
<p>לאחר האסון, משה אומר לאהרן: "הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר י"י לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ". ההצהרה אינה ברורה. למי מתייחס הביטוי "בִּקְרֹבַי"? כיצד ה' מתקדש דרכם? אם נדב ואביהו הם נושא המלים הללו, נשמע שגם במותם הם נחשבו קדושים. אם כן, מדוע הם נענשו בכזו חומרה? האם יש לראותם כחוטאים או כאהובים?</p>
+
<p>לאחר האסון, משה אומר לאהרן: "הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר י"י לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ". ההצהרה אינה ברורה. למי מתייחס הביטוי "בִּקְרֹבַי"? כיצד ה' מתקדש באמצעותם? אם נדב ואביהוא הם נושא המלים הללו, נשמע שגם במותם הם נחשבו קדושים. אם כן, מדוע הם נענשו בכזו חומרה? האם יש לראותם כחוטאים או כאהובים?</p>
−
<p>ומתי ה' אמר את כל זה? בשום מקום שלפני האירוע אין אזכור מפורש של הערה זו. האם צריך פשוט להניח שזה נאמר, או שמא נמצא רמז למלים האלה במקום אחר?<fn>לדיון במקרים אחרים שבהם יש אמירה בשם ה' למרות שלא היה אזכור מפורש של יוזמה א-לוהית כלשהי, ראה <a href="Invoking Hashem's Name Without Explicit Divine Sanction" data-aht="page">פעילות בשם ה' ללא צו מפורש של ה'</a>.</fn> ואם כן קיים רמז כזה, איך ההקשר המקורי של האמירה יכול לעזור לנו להבין את המעשים של נדב ואביהוא?</p>
+
<p>בנוסף, מתי ה' אמר את כל זה? הערה זו אינה מוזכרת במפורש בשום מקום לפני אירוע זה. האם צריך פשוט להניח שזה נאמר, או שמא נמצא רמז למלים האלה במקום אחר?<fn>לדיון במקרים אחרים שבהם יש אמירה בשם ה' למרות שלא היה אזכור מפורש של יוזמה א-לוהית כלשהי, ראה <a href="Invoking Hashem's Name Without Explicit Divine Sanction" data-aht="page">פעילות בשם ה' ללא צו מפורש של ה'</a>.</fn> ואם כן קיים רמז כזה, איך ההקשר המקורי של האמירה יכול לעזור לנו להבין את המעשים של נדב ואביהוא?</p>
<h2>שאלות נוספות</h2>
<h2>שאלות נוספות</h2>
<ul>
<ul>
−
<li><b>"אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם"</b> – ביטוי זה נראה מיותר, ומתאר את האש כשניהם "זָרָה" וגם "אֲשֶׁר לֹא צִוָּה". האם שני אלה אינם זהים? האם ההכפלה מציעה שאולי צריך לפרש מחדש את אחד משני המונחים?</li>
+
<li><b>"אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם"</b> – נראה שביטוי זה כולל כפילות מיותרת: האש מתוארת גם כ"זָרָה" וגם כ"אֲשֶׁר לֹא צִוָּה". האם יש הבדל בין שני הביטויים? האם אפשר ללמוד מהכפילות שצריך לחפש משמעות נוספת לאחד משני המונחים?</li>
−
<li>This phrase appears redundant, describing the fire as both "זָרָה" וגם "אֲשֶׁר לֹא צִוָּה".  Are these two not one and the same?  Does the doubling suggest that perhaps one of the two terms needs to be reinterpreted?</li>
+
<li><b>תיאור מיתתם בויקרא ט"ז</b> – בסיפור מותם של נדב ואביהוא ב<a href="Vayikra16-1-2" data-aht="source">ויקרא ט"ז</a>, אין אזכור של אש זרה, אלא מצוין רק שהם מתו "בְּקׇרְבָתָם לִפְנֵי י"י". מה זה אומר על חטא שני האחים? האם הבעיה הייתה בקרבן שלהם או בכך שהתקרבו יותר מדי אל הקודש?</li>
−
<li><b>תיאור מיתתם בויקרא ט"ז</b> – אם מדברים על מותם של נדב ואביהוא בוויקרא ט"ז, אין אזכור לשריפה זרה, רק שהם מתו "בְּקׇרְבָתָם לִפְנֵי י"י". מה זה אומר על חטא האחים? האם הבעיה בהנפקתן או שבקרבתם (מדי)?</li>
+
<li><b>חזרה משולשת על "לִפְנֵי י"י"</b> – בטווח של שני פסוקים מופיע הביטוי "לִפְנֵי י"י" שלוש פעמים ובשלושה הקשרים שונים: הבאת הקטורת, מות האחים, והאש שאכלה אותם. האם משמעות הביטוי זהה בשלושת המקרים? האם הביטוי מתייחס למיקום גיאוגרפי ספציפי או באופן כללי יותר לקרבה לנוכחות ה'? ואם מדובר במיקום ספציפי, לאיזה מקום הביטוי מתייחס?</li>
−
<li>In speaking of Nadav and Avihu's death in <a href="Vayikra16-1-2" data-aht="source">ויקרא ט"ז</a>, there is no mention of a foreign fire, only that they died "בְּקׇרְבָתָם לִפְנֵי י"י".  What does this say about the brothers' sin?  Was the problem in their offering or in their coming (too) close?</li>
−
<li><b>חזרה משולשת על "לִפְנֵי י"י"</b> – בטווח של שני פסוקים מופיע הביטוי "לִפְנֵי י"י" שלוש פעמים, בקשר לכל: הבאת הקטורת, מות האחים והאש שצרכה אותם. האם המונח אומר אותו דבר האם זה מתייחס למיקום גיאוגרפי ספציפי או באופן כללי יותר להיות בנוכחותו של אלוהים? אם הראשון, לאיזה מרחב הוא מתייחס?</li>
−
<li>Within the span of two verses, הביטוי "לִפְנֵי י"י" appears three times, in connection to all of: the bringing of the incense, the death of the brothers, and the fire that consumed them.  Does the term mean the same thing in each of its appearances?  Does it refer to a specific geographical location or more generally to being in God's presence?  If the former, to which space does it refer?</li>
פרשת שמיני נפתחת בתיאור שמחת יום השמיני לחנוכת המשכן. אך ברגע השלמת העבודה וירידת כבוד ה' אל המשכן, שמחת האירוע נפגמת על ידי המעשים הטרגיים של נדב ואביהוא שגורמים למותם (ויקרא י׳:א׳-ב'):
הפסוקים מייחסים את מותם של שני האחים להקרבת "אֵשׁ זָרָה", אך הם אינם מסבירים למה הכוונה או מדוע אש זו הייתה בעייתית. אם נדב ואביהוא פשוט הקטירו קטורת, אותה הם היו מצווים להביא כל יום, מדוע קטורת זו נקראת "זָרָה"? יתרה מזו, מדוע מעשה כזה מחייב עונש מוות, ועוד באמצע חגיגת חנוכת המשכן?
"בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ"
לאחר האסון, משה אומר לאהרן: "הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר י"י לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ". ההצהרה אינה ברורה. למי מתייחס הביטוי "בִּקְרֹבַי"? כיצד ה' מתקדש באמצעותם? אם נדב ואביהוא הם נושא המלים הללו, נשמע שגם במותם הם נחשבו קדושים. אם כן, מדוע הם נענשו בכזו חומרה? האם יש לראותם כחוטאים או כאהובים?
בנוסף, מתי ה' אמר את כל זה? הערה זו אינה מוזכרת במפורש בשום מקום לפני אירוע זה. האם צריך פשוט להניח שזה נאמר, או שמא נמצא רמז למלים האלה במקום אחר?1 ואם כן קיים רמז כזה, איך ההקשר המקורי של האמירה יכול לעזור לנו להבין את המעשים של נדב ואביהוא?
שאלות נוספות
"אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם" – נראה שביטוי זה כולל כפילות מיותרת: האש מתוארת גם כ"זָרָה" וגם כ"אֲשֶׁר לֹא צִוָּה". האם יש הבדל בין שני הביטויים? האם אפשר ללמוד מהכפילות שצריך לחפש משמעות נוספת לאחד משני המונחים?
תיאור מיתתם בויקרא ט"ז – בסיפור מותם של נדב ואביהוא בויקרא ט"ז, אין אזכור של אש זרה, אלא מצוין רק שהם מתו "בְּקׇרְבָתָם לִפְנֵי י"י". מה זה אומר על חטא שני האחים? האם הבעיה הייתה בקרבן שלהם או בכך שהתקרבו יותר מדי אל הקודש?
חזרה משולשת על "לִפְנֵי י"י" – בטווח של שני פסוקים מופיע הביטוי "לִפְנֵי י"י" שלוש פעמים ובשלושה הקשרים שונים: הבאת הקטורת, מות האחים, והאש שאכלה אותם. האם משמעות הביטוי זהה בשלושת המקרים? האם הביטוי מתייחס למיקום גיאוגרפי ספציפי או באופן כללי יותר לקרבה לנוכחות ה'? ואם מדובר במיקום ספציפי, לאיזה מקום הביטוי מתייחס?
