EN/HEע/E

Why Worry About Bilam?

Sources

Bemidbar 22:2-13במדבר כ״ב:ב׳-י״ג

(ב) וַיַּרְא בָּלָק בֶּן צִפּוֹר אֵת כׇּל אֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לָאֱמֹרִי. (ג) וַיָּגׇר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם מְאֹד כִּי רַב הוּא וַיָּקׇץ מוֹאָב מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. (ד) וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל זִקְנֵי מִדְיָן עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת כׇּל סְבִיבֹתֵינוּ כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה וּבָלָק בֶּן צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב בָּעֵת הַהִוא. (ה) וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל בִּלְעָם בֶּן בְּעֹר‏ פְּתוֹרָה אֲשֶׁר עַל הַנָּהָר אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹ לִקְרֹא לוֹ לֵאמֹר הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם הִנֵּה כִסָּה אֶת עֵין הָאָרֶץ וְהוּא יֹשֵׁב מִמֻּלִי. (ו) וְעַתָּה לְכָה נָּא אָרָה לִּי אֶת הָעָם הַזֶּה כִּי עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי אוּלַי אוּכַל נַכֶּה בּוֹ וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִן הָאָרֶץ כִּי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ וַאֲשֶׁר תָּאֹר יוּאָר. (ז) וַיֵּלְכוּ זִקְנֵי מוֹאָב וְזִקְנֵי מִדְיָן וּקְסָמִים בְּיָדָם וַיָּבֹאוּ אֶל בִּלְעָם וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו דִּבְרֵי בָלָק. (ח) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם לִינוּ פֹה הַלַּיְלָה וַהֲשִׁבֹתִי אֶתְכֶם דָּבָר כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר ה' אֵלָי וַיֵּשְׁבוּ שָׂרֵי מוֹאָב עִם בִּלְעָם. (ט) וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם וַיֹּאמֶר מִי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה עִמָּךְ. (י) וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל הָאֱלֹהִים בָּלָק בֶּן צִפֹּר מֶלֶךְ מוֹאָב שָׁלַח אֵלָי. (יא) הִנֵּה הָעָם הַיֹּצֵא מִמִּצְרַיִם וַיְכַס אֶת עֵין הָאָרֶץ עַתָּה לְכָה קָבָה לִּי אֹתוֹ אוּלַי אוּכַל לְהִלָּחֶם בּוֹ וְגֵרַשְׁתִּיו. (יב) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם לֹא תָאֹר אֶת הָעָם כִּי בָרוּךְ הוּא. (יג) וַיָּקׇם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרֵי בָלָק לְכוּ אֶל אַרְצְכֶם כִּי מֵאֵן ה' לְתִתִּי לַהֲלֹךְ עִמָּכֶם.

Vayikra 19:31ויקרא י״ט:ל״א

אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֹבֹת וְאֶל הַיִּדְּעֹנִים אַל תְּבַקְשׁוּ לְטָמְאָה בָהֶם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם.

Devarim 10:12דברים י׳:י״ב

Now, Israel, what does Hashem your God require of you, but to fear Hashem your God, to walk in all his ways, and to love him, and to serve Hashem your God with all your heart and with all your soul,

וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה י״י אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת י״י אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכׇל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת י״י אֱלֹהֶיךָ בְּכׇל לְבָבְךָ וּבְכׇל נַפְשֶׁךָ.

Devarim 12:18דברים י״ב:י״ח

but you shall eat them before Hashem your God in the place which Hashem your God shall choose, you, and your son, and your daughter, and your male servant, and your female servant, and the Levite who is within your gates: and you shall rejoice before Hashem your God in all that you put your hand to.

כִּי אִם לִפְנֵי י״י אֱלֹהֶיךָ תֹּאכְלֶנּוּ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר י״י אֱלֹהֶיךָ בּוֹ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי י״י אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ.

Devarim 18:14-22דברים י״ח:י״ד-כ״ב

(יד) כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם אֶל מְעֹנְנִים וְאֶל קֹסְמִים יִשְׁמָעוּ וְאַתָּה לֹא כֵן נָתַן לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ. (טו) נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי יָקִים לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן. (טז) כְּכֹל אֲשֶׁר שָׁאַלְתָּ מֵעִם ה' אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב בְּיוֹם הַקָּהָל לֵאמֹר לֹא אֹסֵף לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל ה' אֱלֹהָי וְאֶת הָאֵשׁ הַגְּדֹלָה הַזֹּאת לֹא אֶרְאֶה עוֹד וְלֹא אָמוּת. (יז) וַיֹּאמֶר ה' אֵלָי הֵיטִיבוּ אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ. (יח) נָבִיא אָקִים לָהֶם מִקֶּרֶב אֲחֵיהֶם כָּמוֹךָ וְנָתַתִּי דְבָרַי בְּפִיו וְדִבֶּר אֲלֵיהֶם אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּנּוּ. (יט) וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמַע אֶל דְּבָרַי אֲשֶׁר יְדַבֵּר בִּשְׁמִי אָנֹכִי אֶדְרֹשׁ מֵעִמּוֹ. (כ) אַךְ הַנָּבִיא אֲשֶׁר יָזִיד לְדַבֵּר דָּבָר בִּשְׁמִי אֵת אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִיו לְדַבֵּר וַאֲשֶׁר יְדַבֵּר בְּשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וּמֵת הַנָּבִיא הַהוּא. (כא) וְכִי תֹאמַר בִּלְבָבֶךָ אֵיכָה נֵדַע אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא דִבְּרוֹ ה'. (כב) אֲשֶׁר יְדַבֵּר הַנָּבִיא בְּשֵׁם ה' וְלֹא יִהְיֶה הַדָּבָר וְלֹא יָבֹא הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא דִבְּרוֹ ה' בְּזָדוֹן דִּבְּרוֹ הַנָּבִיא לֹא תָגוּר מִמֶּנּוּ.

Devarim 24:3דברים כ״ג:ד׳-ו׳

(ד) לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה' גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל ה' עַד עוֹלָם. (ה) עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם לְקַלְלֶךָּ. (ו) וְלֹא אָבָה ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ אֶל בִּלְעָם וַיַּהֲפֹךְ ה' אֱלֹהֶיךָ לְּךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה כִּי אֲהֵבְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ.

Yehoshua 24:9-10יהושע כ״ד:ט׳-י׳

(ט) וַיָּקָם בָּלָק בֶּן צִפּוֹר מֶלֶךְ מוֹאָב וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא לְבִלְעָם בֶּן בְּעוֹר לְקַלֵּל אֶתְכֶם. (י) וְלֹא אָבִיתִי לִשְׁמֹעַ לְבִלְעָם וַיְבָרֶךְ בָּרוֹךְ אֶתְכֶם וָאַצִּל אֶתְכֶם מִיָּדוֹ.

Michah 6:5מיכה ו׳:ה׳

עַמִּי זְכָר נָא מַה יָּעַץ בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב וּמֶה עָנָה אֹתוֹ בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִן הַשִּׁטִּים עַד הַגִּלְגָּל לְמַעַן דַּעַת צִדְקוֹת ה'.

Bavli Berakhot 7aבבלי ברכות ז׳.

ואמר רבי יוחנן משום רבי יוסי: מנין שאין מרצין לו לאדם בשעת כעסו - דכתיב: (שמות ל"ג) פני ילכו והנחתי לך; אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: המתן לי עד שיעברו פנים של זעם ואניח לך. ומי איכא רתחא קמיה דקודשא בריך הוא? - אין, דתניא: (תהלים ז') ואל זועם בכל יום. וכמה זעמו? - רגע. וכמה רגע? - אחד מחמשת רבוא ושמונת אלפים ושמנה מאות ושמנים ושמנה בשעה, וזו היא רגע, ואין כל בריה יכולה לכוין אותה שעה, חוץ מבלעם הרשע, דכתיב ביה: (במדבר כ"ד) ויודע דעת עליון. השתא דעת בהמתו לא הוה ידע - דעת עליון הוה ידע? אלא: מלמד, שהיה יודע לכוין אותה שעה שהקדוש ברוך הוא כועס בה, והיינו דאמר להו נביא לישראל: (מיכה ו') עמי זכר - נא מה - יעץ בלק מלך מואב וגו'. מאי (מיכה ו') למען דעת צדקות ה'? אמר רבי אלעזר: אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: דעו כמה צדקות עשיתי עמכם שלא כעסתי בימי בלעם הרשע, שאלמלי כעסתי - לא נשתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט; והיינו דקאמר ליה בלעם לבלק: (במדבר כ"ג) מה אקב לא קבה אל ומה אזעם לא זעם ה', מלמד, שכל אותן הימים לא זעם. וכמה זעמו? - רגע. וכמה רגע? - אמר רבי אבין ואיתימא רבי אבינא: רגע כמימריה. ומנא לן דרגע רתח? – שנאמר) תהלים ל') כי רגע באפו חיים ברצונו. ואי בעית אימא, מהכא: (ישעיהו כ"ו) חבי כמעט רגע עד יעבר זעם.

Tanchuma Balak 6תנחומא בלק ו׳

ויאמר אלהים אל בלעם לא תלך עמהם, א"ל א"כ אקללם במקומי אמר לו לא תאור את העם, אמר א"כ אברכם, אמר לו אין צריכין לברכתך כי ברוך הוא, א"ל לצרעה לא מדובשך ולא מעוקצך, ויקם בלעם בבקר ויאמר אל שרי בלק לכו אל ארצכם לא אמר להם לא נתן לי המקום רשות לילך ולא לקלל אלא מאן ה' לתתי להלוך עמכם אמ' לי אין כבודך לילך עם אלו אלא עם גדולי' מהם שהוא חפץ בכבודי, ויקומו שרי מואב וגו' לפיכך ויוסף עוד בלק שלוח וגו' ויבאו אל בלעם ויאמרו כה אמר בלק וגו' כי כבד אכבדך מאד וגו' ויותר ממה שהיית נוטל לשעב' אני נותן לך וכל שאת' חפץ ומה שאת' גוזר אעש', ויען בלעם ויאמ' אל עבדי בלק אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב וגו' מכאן אתה למד שהיה בו שלש' דברי' אלו הן עין רעה ורוח גבוהה ונפש רחבה, עין רעה דכתיב וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל, רוח גבוהה דכתיב מאן ה' לתתי להלך עמכם, נפש רחבה דכתיב אם יתן לי בלק וגו' אלו היה מבקש לשכור חיילות להלחם כנגדן ספק נוצחין ספק נופלין לא דיו שיתן כך ונוצח הא למדת שכן בקש, לא אוכל לעבור נתנבא שאינו יכול לבטל ברכות שנתברכו האבות מפני השכינה, ועתה שבו נא בזה גם אתם הליל' מהו גם אתם שסופכ' לילך בפחי נפש כראשוני', ואדעה מה יוסף ה' דבר עמי שהיה מתנבא שעתיד להוסיף להם ברכות על ידו.

Tanchuma Balak 9תנחומא בלק ט׳

ויפתח ה' את פי האתון להודיעו שהפה ולשון ברשותו שאם בקש לקלל פיו ברשותו, ותאמר לבלעם מה עשיתי לך כי הכיתני זה שלש רגלים רמזה לו אתה מבקש לעקור אומה החוגגת שלש רגלים בשנה, ויאמר בלעם לאתון כי התעללת בי אף על פי שמדבר בלשון הקודש עכו"ם לשונו סרוח, לו יש חרב בידי כי עתה הרגתיך מלה"ד לרופא שבא לרפאות בלשונו נשוך הנחש בדרך ראה אנקה אחת, התחיל מבקש מקל להרגה, אמרו לו לזו אין אתה יכול ליטול היאך אתה יכול לרפאות נשוך נחש, כך אמר האתון לבלעם אני אין אתה יכול להרגני אלא א"כ חרב בידך והיאך אתה רוצה לעקור אומה שלמה בלשונך, שתק ולא מצא תשובה, התחילו תמהין שרי מואב שראו נס שלא היה כמותו בעולם, יש אומרים שאמרו לו שרי מואב מ"ט לא רכבת אסוסיא, אמר להם אינה שלי, השיבתו הלא אנכי אתונך, לטעינה בעלמא, אמר רכבת עלי, אקראי בעלמא, מעודך עד היום הזה, הא למדת שלא היה זקן שהאתון גדולה ממנו, ההסכן הסכנתי לעשות לך כה כיון שדברה מתה שלא יהיו הבריות אומרים זו האתון שדברה ועושין אותה יראה, דבר אחר ההסכן הסכנתי חס הקדוש ברוך הוא על כבוד של אותו רשע שלא יאמרו זו שלקה בלעם על ידיה, וא"כ חס הקדוש ברוך הוא על כבודן של רשעים אין צריך לומר על כבוד הצדיקים, וכן הוא אומר (ויקרא כ) ואשה אשר תקרב אל כל בהמה לרבעה וגו' אם אשה חטאה בהמה מה חטאה אלא לפי שבאה לאשה תקלה על ידיה לפיכך אמר הכתוב תהרג, ד"א שלא תהא הבהמה עוברת בשוק ויאמרו זו הבהמה שנהרגה אשה פלונית על ידה, להודיע היאך חס הקדוש ברוך הוא על כבודן של בריות וידע צרכם וסתם פי הבהמה שאילו היתה מדברת לא יכולין לשעבדה ולעמוד בה שזה הטפשות שבבהמות וזה חכם שבחכמים כיון שדברה לא היה יכול לעמוד בה.

Tanchuma Balak 10תנחומא בלק י׳

ויגל ה' את עיני בלעם וירא וכי סומא היה אלא להודיעו שאף העין אינו ברשותו, ויקד וישתחו לאפיו שדבר עמו ויאמר אליו מלאך ה' על מה הכית את אתונך זה עלבון של אתון בא המלאך לבקש מידו ואמר לו מה האתון שאין לה זכות ולא ברית אבות נצטויתי לתבוע עלבונה מידך אומה שלימה שאתה מבקש לעוקרה עאכ"ו הנה אנכי יצאתי לשטן כי ירט הדרך נוטריקון יראה ראתה נטתה, ד"א ירט בגימטריא בא"ת ב"ש מגן, ותראני האתון ותט לפני זה שלש רגלים אולי נטתה וגו' ואותה החייתי מכאן אתה למד שהרג את האתון, ויאמר בלעם אל מלאך ה' חטאתי כי לא ידעתי להודיע שהיה רשע גמור ידע שאין עומד על הפורעניות אלא תשובה שכל מי שחטא ואומר חטאתי אין רשות למלאך ליגע בו, כי לא ידעתי אף על פי שמשתבח אותו רשע ואומר ויודע דעת עליון פיו העיד בו ואמר לא ידעתי, ועתה אם רע בעיניך אשובה לי א"ל אני לא הלכתי עד שאמר הקדוש ברוך הוא קום לך אתם ואת אומר שאחזור כך אומנתו לא כך אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם להקריב את בנו ואח"כ ויקרא מלאך ה' ויאמר אל תשלח ידך (בראשית כב), למוד הוא לומר דבר ומלאך מחזירו ועכשיו אם רע בעיניך אשובה לי, ויאמר מלאך ה' אל בלעם לך עם האנשים שחלקך עמהם וסופך לאבד עמהם, וילך בלעם עם שרי בלק מלמד שכשם שהם שמחים לקלל את ישראל כך הוא שמח, וישמע בלק כי בא בלעם מלמד ששלח שלוחין לבשרו ויצא לקראתו אל עיר מואב למטרפולין שלה, מה ראה לקדמו לגבולין א"ל הגבולין הללו שנקבעו מימי נח שלא תכנס אומה בגבול חברתה הללו באין לעקור אותם, א"ל בא לקללן, והיה מראה היאך פרצו ועברו גבול סיחון ועוג כאילו קובל עליהם, ויאמר בלק אל בלעם הלא שלוח שלחתי אליך לקרוא לך וגו' נתנבא שסופו לצאת ממנו בקלון, וכענינו השיבו בלעם ויאמר אל בלק הנה באתי אליך וגו' שאין בידי רשות לומר מה שאני רוצה.

Ibn Ezra Vayikra 19:31אבן עזרא ויקרא י״ט:ל״א

האבת – מגזרת וכאבות חדשים יבקע (איוב ל"ב:י"ט), כי הם עיקר זאת האומנות. והידענים – מגזרת דעת, שיבקשו לדעת העתיד. וריקי מוח אמרו לולי שהאוב אמת גם כן דרך הכשוף לא אסרם הכתוב. ואני אומר הפך דבריהם, כי לא יאסור הכתוב האמת רק השקר. והעד, האלילים והפסילים. ולולי שאיני צריך להאריך הייתי מבאר דבר בעלת אוב (שמואל א כ"ח:ז') בראיות גמורות. וטעם אל תפנו – ליודע האומנות. וטעם אל תבקשו – לשאול כשאול. וטעם אני י"י אלהיכם – שלא תבקשו כי אם לשם לבדו. והנה הזכיר הטמאה, כי נפש הפונה והמבקש טמאה היא, כי איננה דבקה בשם.

Ibn Ezra Bemidbar 22:9אבן עזרא במדבר כ״ב:ט׳

ויבא אלהים – לכבוד ישראל, כי השם ידע דבר בעל פעור, ואילו היה מקלל בלעם, היו כל העולם אומרין, כי בעבור קללת בלעם באה המגפה.

Ibn Ezra Bemidbar 22:28אבן עזרא במדבר כ״ב:כ״ח

ויפתח י"י – אמרו חכמינו ז"ל, שעשרה דברים נבראו בין השמשות. ולפי דעתי שהטעם, שגזר השם לחדש באותות האלה שהם חוץ לתולדת. ויאמר הגאון ז"ל, כי לא דברה האתון. ורב שמואל בן חפני תפסו. ורב שלמה הספרדי בעל השירים [השקולים] חשב להציל הנתפס. ודע, כי אנשי שקול הדעת הוצרכו להוציא הדברים ממשמעם, כי אמרו כי השם לא יחדש אות בעולם לשנות המנהג שברא רק להצדיק נביא. ולא אמרו אמת, כי הנה חנניה מישאל ועזריה נעשה להם אות, ולא היו נביאים. ויש אומרים, כי בלעם נביא היה. והאמת, כי נבואתו היתה בעבור כבוד ישראל, כי קוסם היה, וכן קראו הכתוב (יהושע י"ג:כ"ב). ויש אומ', כי היה יודע דעת העליונים לקבל כחם למטה בצורות. וזה טעם ואשר תאר יואר (במדבר כ"ב:ו'). והנכון בעיני, כי היה יודע מזלות, ובעת ראותו במזל איש שהגיע עת רעתו היה מקלל אותו. ובבא הרעה אל המקולל, יחשבו הרואים והשומעים בנמצאים, כי בעבור קללתו באה הרעה. והעד, שדבר במרמה עם שרי בלק. וזה טעם לא אוכל לעבור את פי י"י אלהי, כי אין יכולת בנוצר לשנות מעשה היוצר או גזרתיו. והסוד, כי החלק לא ישנה החלק, רק גזרת הכל תשנה גזרת החלק. ולא אוכל לגלות זה הסוד כי עמוק הוא. והישר, כי האתון דברה. ואם תבין סוד מלאכי אברהם, גם יעקב, אז תבין האמת.

R. Yosef Bekhor Shor Bemidbar 22:7ר׳ יוסף בכור שור במדבר כ״ב:ז׳

(ז) וקסמים בידם – יש מפרשים: שכר קסמים בידם. וראיתי כתוב בתרגום ירושלמי: ואגרתא דקסמי', והיינו שכר הקסמים. אי נמי: איגרת הקסמים, כלומר: סיפרי קוסמים הביאו לו. [ויש אומרים (רש"י, רשב"ם) כלים שקוסמים בהם, שלא יוכל לדחותם, לומר אין כלי קסמיי בידי. ויש אומרים (רש"י): שהיו מנחשים כן, לומר אם יבא עתה עמנו, נדע שיש בו תועלת, ואם יתן עיכוב, אין בו תועלת. הג"ה.] (ז-ח) [קסמים בידם – קוסם גדול ומכשף גדול היה בלעם, עד שיצא טבעו בעולם ברוב כשפיו, והיה מוציא קול שהוא נביא, ולכך אמר להם: והשיבותי אתכם דבר כאשר ידבר ה' אלי – לומר שהוא עושה על פי השם, ודעתו להזיק על ידי מכשפות. והקב"ה בחסדו נתמצע בדבר להציל ישראל מידו. ולא שרתה עליו רוח עתה, אלא בשביל ישראל. הגה"ה.]

Rambam Hilkhot Avodah Zarah 11:14-16רמב״ם הלכות עבודה זרה י״א:י״ד-ט״ז

הלכה יד - אסור לשאול בעל אוב או בעל ידעוני שנאמר לא ימצא בך מעביר וגו' ושואל אוב וידעוני, נמצאת למד שבעל אוב וידעוני עצמן בסקילה והנשאל בהן באזהרה ומכין אותו מכת מרדות, ואם כיון מעשיו ועשה כפי מאמרן לוקה. הלכה טו - המכשף חייב סקילה והוא שעשה מעשה כשפים, אבל האוחז את העינים והוא שיראה שעשה והוא לא עשה לוקה מכת מרדות, מפני שלאו זה שנאמר במכשף בכלל לא ימצא בך הוא ולאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין הוא ואין לוקין עליו שנאמר מכשפה לא תחיה. הלכה טז - ודברים האלו כולן דברי שקר וכזב הן והם שהטעו בהן עובדי כוכבים הקדמונים לגויי הארצות כדי שינהגו אחריהן, ואין ראוי לישראל שהם חכמים מחוכמים להמשך בהבלים אלו ולא להעלות על לב שיש תועלת בהן, שנאמר כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל, ונאמר כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו ואתה לא כן וגו', כל המאמין בדברים האלו וכיוצא בהן ומחשב בלבו שהן אמת ודבר חכמה אבל התורה אסרתן אינן אלא מן הסכלים ומחסרי הדעת ובכלל הנשים והקטנים שאין דעתן שלימה, אבל בעלי החכמה ותמימי הדעת ידעו בראיות ברורות שכל אלו הדברים שאסרה תורה אינם דברי חכמה אלא תהו והבל שנמשכו בהן חסרי הדעת ונטשו כל דרכי האמת בגללן, ומפני זה אמרה תורה כשהזהירה על כל אלו ההבלים תמים תהיה עם ה' אלהיך.

Chizkuni Bemidbar 22:12חזקוני במדבר כ״ב:י״ב

לא תאר את העם גלוי וידוע לפני הקדוש ברוך הוא מגפת דבר בעל פעור ואילו קללם בלעם היו העולם אומרים בשביל קללת בלעם באה המגפה.

Iggeret HaKodesh Chapter 5איגרת הקודש פרק ה׳

ועוד נודיע לך ענין אחר בענין המחשבה, אף על פי שאינו מכוונת החבור, עם כל זה הוא מועיל לו ולזולתו. והוא, כי בהיות החסידים הקדושים מדביקים מחשבתם בעליונים, כל דבר שמחשבין עליו באותה שעה היה מתקיים אם טוב ואם רע. והוא שאמרו (ב"ב עה א) נתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות. וכתוב בתענית (כד א) בההיא ברתא תובי לעפרך, וכן היה. ומה שאמרו (חגיגה ה ב) כל מקום שנתנו חכמים עיניהם בו או מיתה או עוני. ומהענין הזה סוד התפלה והקרבנות, שהוא סוד דבוק בעליונים. ומהענין הזה היה כח אותו ארור בלעם הרשע, שהיו אומרים עליו את אשר תברך מבורך ואשר תאור יואר. ולפיכך היה רוצה לעיין בישראל עיון שלם כדי שיוכל להדביק מחשבתו בעליונים וימשיך עליהם מחשבה רעה. ולפיכך אמר (במדבר כד) וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו. ולפיכך הוצרך לדקדק (שם כב) לך נא אתי אל מקום אחר אשר תראנו משם וגו', כי הרשע היה צריך לעיין במה שכוונתו עליו, לטוב או לרע, והיה מדביק מחשבתו למעלה, והיה מושך כח עליון למי שהיה מתכוין ומעיין בו. וזהו ענין (שם כד) מחזה שדי יחזה נופל וגלוי עינים. ולפיכך נתכוין הרשע לבנות המזבחות שבעה ופר ואיל בכל אחד, כדי להכניס אליו כל הכחות ולקרבם אל מחשבתו, כדי לקיים חפצו ורצונו הרע בכל אשר יאוה. ולזה אמר (במדבר כג) ויקחהו שדה צופים, שהיה הרשע צופה בהם כדי להמשיך עליהם מחשבתו הרעה. אבל הקדוש ב"ה שיודע כל המחשבות ידע מחשבתו הרעה, ולא הניחה לרצונו של בלעם הרשע. והבן זה מאד ותדע עד היכן מגיע כח המחשבה.

Ramban Bemidbar 22:23רמב״ן במדבר כ״ב:כ״ג

וטעם הנס הזה, להראות לבלעם מי שם פה לאדם או מי ישום אלם, להודיעו כי השם פותח פי הנאלמים, וכל שכן שיאלם ברצונו פי המדברים, גם ישים בפיהם דברים לדבר כרצונו כי הכל בידו, ולהזהירו שלא ילך אחר נחש וקסם ויקללם בהם, כי מנחש וקוסם היה.

Ramban Devarim 18:9-12רמב״ן דברים י״ח:ט-י״ב

לא תלמד לעשות כתועבת הגוים ההם - גם זו מצוה מבוארת, שכבר אמר (ויקרא יח ג) וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו ובחקתיהם לא תלכו, ועתה יזכיר מעשיהם ויאמר שהם תועבה לפני השם. והזכיר מעביר בנו ובתו באש - והוא מין ממיני הכשוף על דרך הפשט, או המולך על דעת רבותינו (סנהדרין סד ב), והוא האמת כמו שפירשתי במקומו (ויקרא יח כא). והזכיר מכשף - שם כלל לכל הכשפים. וחובר חבר ושואל אוב וידעוני - והם פרטים בכשוף, ואסר אותם גם לשואל. ודרש אל המתים - כאוב עצמו, ובכל ענין שידרוש אליהם. והזכיר קוסם קסמים - והיא מחשבה בעתידות בכלל, מלשון קסם על שפתי מלך במשפט לא ימעל פיו (משלי טז י), כמו שאמר (יהושע יג כב) בלעם בן בעור הקוסם, והיה מנחש כמו שאמר בו (במדבר כד א) ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים, וכתיב (ש"א כח ח) קסמי נא לי באוב. והזכיר בפרט, מעונן - והוא היודע בעננים, ומנחש - הוא המביט בעופות בכנפיהם או בצפצוף, כענין שכתוב (קהלת י כ) כי עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפים יגיד דבר. והוא לשון נגזר מלשון חשתי ולא התמהמהתי (תהלים קיט ס), שכל מה שימהר להודיע בעתיד קודם היותו יקרא נחש, כלומר נחיש ונקדים לדעת. ואמר הכתוב כי תועבת ה' כל עושה אלה - ולא אמר "עושה כל אלה", כי הכתוב ידבר על רובם, כי המעונן והמנחש אינה תועבה ולא הוריש הכנענים בעבורם, כי כל בני אדם יתאוו לדעת עתידות למו ומתעסקין בחכמות רבות כאלה לדעתם. ועתה דע והבן בעניני הכשפים, כי הבורא יתברך כאשר ברא הכל מאין עשה העליונים מנהיגי התחתונים אשר למטה מהן, ונתן כח הארץ וכל אשר עליה בכוכבים ובמזלות לפי הנהגתם ומבטם בהם כאשר הוא מנוסה בחכמת האיצטגנינות, ועשה עוד על הכוכבים והמזלות מנהיגים מלאכים ושרים שהם נפש להם. והנה הנהגתם מעת היותם עד לעולם ועד, גזירת עליונים אשר שם להם. אבל היה מנפלאותיו העצומות, ששם בכח המנהיגים העליונים דרכי תמורות, וכחות להמיר הנהגת אשר למטה מהם, שאם יהיה מבט הכוכבים (בפניו) [בפנים] אשר כנגד הארץ טובה או רעה לארץ או לעם או לאיש, ימירו אותם הפנים העליונים עליו להפך במבט עצמו, כענין שאמרו תמורת ענג נגע. ועשה כן, להיות הוא יתברך שמו מהשנא עדניא וזמניא, קורא למי הים לעשות בהם כרצונו, והופך לבקר צלמות, מבלי שינוי טבעו של עולם, ושיעשו הכוכבים והמזלות מהלכם כסדרן. ועל כן אמר בעל ספר הלבנה החכם בנגרמונסי"א, כשהלבנה והיא נקראת גלגל העולם בראש טלה על דרך משל, ויהיה פניו מול פלוני, תעשה תמונה לדבר פלוני ויוחק בה שם השעה ושם המלאך הממונה עליה מן השמות ההם הנזכרים באותו הספר, ותעשה הקטרה פלונית בענין כך וכך, יהיה המבט עליה לרעה לנתוש ולנתוץ ולהאביד ולהרוס, וכאשר תהיה הלבנה במזל פלוני תעשה תמונה והקטרה בענין פלוני לכל טובה לבנות ולנטוע. והנה גם זה הנהגת הלבנה בכח מנהיגיה, אבל ההנהגה הפשוטה אשר במהלכה הוא חפץ הבורא יתברך, אשר שם בהם מאז, וזה היפך. וזה סוד הכשפים וכחם שאמרו בהם (חולין ז ב) שהם מכחישים פמלייא של מעלה, לומר שהם היפך הכחות הפשוטים והם הכחשה לפמלייא בצד מהצדדין, ועל כן ראוי שתאסור אותם התורה שיונח העולם למנהגו ולטבעו הפשוט שהוא חפץ בוראו. וגם זה מטעמי איסור הכלאים, כי יבואו מן ההרכבות צמחים יעשו פעולות נכריות יולידו שינויים ממנהגו של עולם לרע או לטוב, מלבד שהן עצמן שינוי ביצירה, כאשר פירשתי כבר (ויקרא יט יט). ורבים יתחסדו בנחשים לומר שאין בהם אמת כלל, כי מי יגיד לעורב ולעגור מה יהיה. ואנחנו לא נוכל להכחיש דברים יתפרסמו לעיני רואים. ורבותינו גם כן יודו בהם, כמו שאמרו בואלה שמות רבה (ויק"ר לב ב, קהלת רבה י כג), כי עוף השמים יוליך את הקול (קהלת י כ), זה העורב וחכמת הטיארין. העופות בלשון ערב טאי"ר, וחכמי העופות יקראו טיארין. ועוד מוזכר מזה הענין בגמרא (גיטין מה א). אבל יש לענין הזה סוד, וכבר הודענו (ויקרא יח כה) כי יש למזלות שרים ינהיגו אותם והם נפשות לכדורי הגלגלים, ושרי זנב וטלה הקרובים לארץ והם הנקראים נגידי התלי יודיעו העתידות, ומהם נעשים סימנים בעופות שבהם יודיעו עתידות. ולא לזמן גדול ולא עתידות רחוקות יגידו רק בעתידות הקרובות לבא יודיעו, מהם בקול העוף בקראו בקול מר על מת ומהם בפרישות כנפיו, והוא שאמר יוליך את הקול, למגידים בקולם, ובעל כנפים, לרומזים בכנפיהם. וכל זה איננו תועבה בעמים אבל חכמה תחשב להם, וכך אמרו (במדב"ר יט ג) ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם (מ"א ה י), מה היתה חכמתן של בני קדם שהיו יודעין וערומים בטייר, וכן יאמר הכתוב (ישעיה ב ו) כי מלאו מקדם ועוננים כפלשתים. והנה שלמה למד זה בכלל חכמותיו. והידיעה היא הבנת הצפצוף, והערמה לסבור ענין בפרישות הכנפים. וכאשר כלל הכתוב המעוננים והקוסמים עם התועבות הנזכרות, חזר ופירש (בפסוק יד) הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו כי חכמתם לדעת הבאות, ואתה לא כן נתן לך ה' אלהיך - יאמר הנה אסר לך השם המעשים האלה הנזכרים בעבור שהם תועבות לפניו ובגללם הוריש הגוים ההם מפניך, ואסר לך הנחשים והקסמים בעבור שעשה לך מעלה גדולה לתתך עליון על כל גויי הארץ שיקים בקרבך נביא ויתן דבריו בפיו, ואתה תשמע ממנו מה יפעל אל ולא תצטרך אתה בעתידות אל קוסם ומנחש, שיקבלו אותם מן הכוכבים או מן השפלים בשרי מעלה שאין כל דבריהם אמת ולא יודיעו בכל הצריך, אבל הנבואה תודיע חפץ השם ולא יפול דבר מכל דבריה, והוא שיפרש (בפסוק כב) הוא הדבר אשר לא דברו ה' - והנה אתה חלקו וסגולתו שומע עצתו מפיו, והם חלק המזלות הולכים אחריהם, וזה טעם לא כן נתן לך ה' אלהיך, שלא נתן לך כאשר נתן להם, כטעם אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים (לעיל ד יט) כאשר פירשתי (ויקרא יח כה). ובספרי (שופטים קעד), אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו, שמא תאמר להם יש במה לשאול ולי אין לי, תלמוד לומר ואתה לא כן נתן לך ה' אלהיך. והנה זו ראיה בכל מה שפירשנו, כי הנחשים שורש דבר נמצא בם ולכן היה לישראל טענה במניעה מהם.

R. Bachya Bemidbar 22:6-7רבינו בחיי במדבר כ״ב:ו׳-ז׳

(ו) כי ידעתי את אשר תברך מבורך וגו'. מלמד שהיה מוחזק שקללתו חלה על המקולל, כענין שאמרו חז"ל: (מגילה טו א) "אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך". ודעת החכם רבי אברהם ז"ל שמתוך חכמת המזלות שהיה יודע כשהיה רואה מזלו של אדם שהיה בשפל והגיע עת רעתו היה מקלל אותו, וכאשר תבא אליו הרעה יחשבו הבריות שקללתו גרמה לו, ולכן הערים לדבר אל שרי בלק שאמר: "לא אוכל לעבור את פי ה'", כי אין יכולת בנוצר לשנות מעשי היוצר או גזירותיו. ודעת רז"ל (ברכות ז א) איננו כן. (ז) וקסמים בידם. מכאן שהיה בלעם קוסם, שהביאו לו קסמים בידם כדי שלא יוכל לדחותם ולומר אין בידי עתה כלי הקסמים. ויש מפרשים: "וקסמים", ושכר קסמים, כלומר שהביאו לו כסף וזהב בשכרו.

R. Bachya Bemidbar 22:20רבינו בחיי במדבר כ״ב:כ׳

ובכאן יש לשאול אם היה כח בדבר בלעם להזיק ולהועיל אם לא. אם תאמר היה, היאך אפשר שיהיה כח בבשר ודם לשנות גזרת הבורא, ואם הבורא גזר על ישראל, שנאמר: "כי ברוך הוא", היאך יש כח בקללתו לשנות מה שגזר כבר, ואם תאמר לא היה ממש בקללה, א"כ למה מנעו הקדוש ברוך הוא ואמר לו: "לא תאור את העם", יקלל בלעם כל היום ובלבד שיברך הקדוש ברוך הוא, כענין שכתוב: (תהלים קט, כח) "יקללו המה ואתה תברך". והתשובה בזה כי בלעם לא היה כח בדברו כלל שתחול ברכתו או קללתו, וראיה שאין בקללה כח בדבורו מה שמצינו מבואר שאין בברכה כח בדבורו, כי אילו היה כח בדבורו בענין הברכה כשהוברר לו הדבר שאין רצונו של הקדוש ברוך הוא לקלל את ישראל כמו שהיה בלק מצוה עליו, למה לא ברך לבלק ועמו, והנה תשלם בזה כוונתו של בלק שלא לשלוט בו ישראל, או למה ידחוק עצמו בשכירות כסף וזהב של בלק, יברך את עצמו שיהיה מלך גדול על כל המלכים כלן ולא יצטרך לכספו ולזהבו, וכבר מצינו מפורש שברך את עצמו באמרו: (במדבר כג, י) "תמות נפשי מות ישרים". ולא נתקיימה ברכתו אלא שהיתה אחריתו רעה ותקותו מפח נפש, שהרי מת מיתה משונה, דכתיב: (במדבר לא, ח) (יהושע יג, כב) "ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו בחרב", נמצאת למד שלא היה כח בדבורו לקללם זהו מצד דבורו. אבל מצד חכמתו שהיה יודע לכוין השעה שהקב"ה כועס בה היה בודאי כח בדבורו לקלל. ומכל מקום עדיין הקושיא במקומה עומדת, כי מאחר שהקב"ה לא כעס באותן הימים, נמצא שכל דבריו וחכמתו בטל, וכשל כחו מצד דבורו וחכמתו, שהרי אין כח בקללתו אלא בשעת הכעס, וכיון שאין שעת הכעס רפו ידי חכמתו, וא"כ למה לא הניחו לקלל ואמר לו: "לא תאור את העם". התשובה בזה כי גלוי וידוע לפניו יתברך דבר המגיפה העתיד להיות, וכדי שלא יאמרו בשביל קללתו של בלעם באה המגיפה, על כן מנעו מלקלל, אבל ודאי לא היה לבלעם שום כח מצד דבורו לא בברכה ולא בקללה רק מצד חכמתו בכוון השעה שהקב"ה כועס בה.

Ralbag Bemidbar 22:6-7רלב״ג במדבר כ״ב:ו׳-ז׳

(ו) לכה נא ארה לי את העם הזה – אחשוב כי מפני שהיה בלעם קוסם - כאומרו: 'ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו בני ישראל בחרב' (יהושע יג, כב), ולזאת הסיבה גם כן הביאו לו קסמים - הנה היה יודע בקסם — העתיד לבוא על איש ואיש, בַּיותר־שלם שאפשר שתגיע זאת הידיעה לקוסם; ולזה נתיחד בזה הענין מבין שאר הקוסמים, שדברים רבים מדבריו נתקיימו, ומצד תחבולותיו, כאשר היה יודע מצד הקסם שיגיע רע לאיש־מה היה מקלל אותו, וכאשר היה יודע העת שראוי שיגיע בו לאיש־מה טוב היה מברך אותו, והיה מביא האנשים להאמין כי מבורכיו הם ברוכים ומקולליו הם מקוללים. ואפשר עוד שהיה עושה מעשים־מה ממין הנחש והכישוף, להזיק למי שירצה ולהועיל למי שירצה, כמו שנבאר עם זכירתנו תועלות זאת הפרשה. (ז) וקסמים בידם – הם כלים־מה יעורר בהם הקוסם כח הדמיון להגיע אליו הקסם. וראוי שתדע כי אלו הדברים הנזכרים בזאת הפרשה מבלעם הם נבואות, לא קסמים; וזה יתבאר ממה שביארנו מסגולות הקסם והנבואה, ומה שיוכר בו אחד אחד מהם, בשני מספר מלחמות ה'. ואחשוב כי ה' יתעלה השיבוֹ נביא בזה הזמן, בעבור עוצם השגחתו על ישראל, כי היה ראוי שתשמרהו זאת המעלה מנתינת עצה להכשיל ישראל בדברים מגונים, כמו הזימה ועבודה זרה; ועם כל זה לא נשמר מזה, כי הוא נתן עצה למואבים להפקיר בנותיהם לזנות עם ישראל, כדי שיפתו אותם לעבוד עבודה זרה, כמו שנתבאר בפרשת ראשי המטות, אמר: 'הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם לִמְסָר מעל בה' על דבר פעור' (לא, טז).

Ralbag Bemidbar Toalot 22:3רלב״ג במדבר תועלות כ״ב:ג׳

התועלת השלישי הוא להודיע עוצם השגחת ה' יתעלה על ישראל במה שהשתדל לשמור בלעם שלא יקללם, בזה האופן הנפלא שסיפרה התורה, עד שעם תשוקת בלעם לקלל אותם הוכרח להשמר מזה מצד מצות ה' יתעלה ופחדו שהפיל עליו בדבר המלאך שנראה לו בדרך וחרבו שלופה בידו. וכבר יסופק על זה למה השתדל ה' יתעלה כל זה ההשתדלות שלא יאור בלעם את העם? אחר שה' יתעלה אמר שהוא ברוך, מה תזיק להם קללת בלעם?! ואם אמרנו שעשה זה ה' יתעלה להציל בלעם מן הבושת, איך היה זה הענין על צד החסד לישראל, כמו שנראה מדברי הנביא באומרו 'עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב, ומה ענה אֹתו וגו'' (מיכה ו, ה)? ואם אמרנו שה' יתעלה עשה זה לפי שגלוי היה וידוע לפניו שישראל היו ממרים את פיו תמיד, והיה ה' יתעלה כועס עליהם וממית מהם במגפה או בזולת זה, כמו שנזכר בתורה; ואם היה בלעם מקלל אותם, ויקרה להם אחר־זה זה המקרה, היה חושב בלעם ומואב שקללתו סיבבה להם זה; הנה עדיין ישאר הספק בעינו, כי בזה לא יהיה חסד לישראל בשלא קיללם, אך יהיה בו כבוד לה' יתעלה, שלא יתפאר בלעם כי קללתו סיבבה להם זה. ואולם התר זה הספק יש בו מהקושי העצום, לפי מה שאחשוב. והנראה לי בזה הוא אם שנֹאמר שה' יתעלה עשה זה לסיבה שכאשר יחטאו ויכם ה' יתעלה על צד התוכחת, ירגישו כי חטאם היה סיבה אל זה העונש הבא עליהם, ויהיה זה סיבה אל שישובו אל ה' יתעלה וירחמם. ואם היה מקלל אותם בלעם, הנה לרוב הפרסום שהיה בענינו שאשר יאור יואר, הנה יתלו ישראל העונש הבא עליהם אל שיהיה מפני הקללה שקיללם בלעם, ולא ישתדלו לשוב אל ה' יתעלה, ויהיה זה סיבה שיחר אף ה' בהם ויכלם. והמשל, כי לוּ קללם בלעם, הנה בבוא המגפה בעדת ה' על דבר פעור לא היו משתדלים לשוב אל ה' ולהתנחם מחטאם, לחושבם שקללת בלעם ישראל תסבב זה. ואם אמר אומר: איך ידעו ישראל זה הענין, רוצה לומר אם קילל אותם בלעם, עד שיצטרך ה' לשומרו מלקללם לזאת הסיבה; אמרנו לו שכבר היה אפשר זה מפני רוב התמדתם אצל בני מואב, כי אצלם היו יושבים, ולזה יתכן שיספרו להם זה בני מואב, ויקרה מזה לישראל מן ההיזק מה שכבר זכרנו. או נֹאמר שקללת בלעם את האנשים היתה בעשותו מיני כישוף ונחש להמציא להם היזק, והם דברים מכחישים פמליא של מעלה. והנה רצוני באומרי נחש - הנחש המתיחס לכישוף, כמו שידַמו הסכלים שכבר נודע על דרך הנסיון שעשיית תמונת כך מִדָּבָר כך בעת כך בתנאים כך וכך מהכוכבים תזיק לאבר כך או לדבר כך; וזה היה חלק גדול מחכמת מצרים וחכמי בבל. והנה היה נעזר בזה בלעם מההודעה שתגיע לו בקסם, לדעת באי־זה מהדברים יתכן שיוזק האיש ההוא, או העם ההוא, לפי מה שיתבאר לו בקסם שימשך לאיש ההוא או לעם ההוא משפע הכוכבים. ולפי שהיה אפשר שימצא באלו הענינים, או במה שהוא מסוגם, מה שאפשר שיתחדש בו היזק לישראל, רצה ה' יתעלה להצילם מזה. ואף על פי שמאלו הענינים לא יזוק מי שתדבק בו השגחת ה' יתעלה, כי גם ממה שיתחייב בעצמוּת וראשונה מצד מערכת הכוכבים ישמרהו ה' יתעלה, כמו שביארנו ברביעי מספר מלחמות ה'; הנה מפני שישראל לא היו אז באופן מהשלמות שתדבק בהם כמו זאת ההשגחה — ויורה על זה התפתותם בקלות לעריות ולעבודה זרה — הצטרך ה' יתעלה לשומרם מזאת הקללה.

Ibn Kaspi Introduction, Chapter 28אבן כספי הקדמה פרק כ״ח

אבל כי יש לטוען שיטעון עלינו, מעניין קללת בלעם שבאמת לא היה לה תיקון לא מאיכות המדבר ולא מאיכות המעשה, אמנם דע שאין חשש לאותו הדבר, מצד עצמו, כי אין בו ממש, אבל מצד המקבלים, רצוני, ישראל השומעים או היודעים שהוא מקללם, וזה כי בלעם היה קוסם כמו שהעיד עליו הכתוב, ומנהג הארץ ההוא אז וגם היום כי אל מעוננים ואל הקוסמים ישמעו, אם כן אין לשאול טעם לאמונת בלק וסיעתו, וכמו שהיו יעקב ועשו עושים יסוד ועיקר מברכת יצחק אביהם, כן היו בלק וסיעתו עושים מברכת בלעם וקללתו – ואם ביניהם הבדל – וגם כן מישראל רבים אז, כל שכן להיות בכללם נשים וקטנים, והיה קשה עליהם מאוד אם יקללם בלעם לפרסומו בדור ההוא שהוא מומחה לפי אמונתם.והנה מגדר האוהב הטוב שישמור אהובו מכל דבר קשה עליו, אף על פי שהוא רצונו האוהב, יודע שאינו מזיק. לכן השם לרוב אהבתו לישראל מנע בלעם מלקלל ישראל וגילה לו בחלומות מה שגלה לו, ואף על פי שהוא יתברך יודע שאין בקללתו ממש; ולא די לו בזה, אבל הפליג עוד שסבב שברכם להיותו יתברך יודע שבזה תגיע קצת הנאה לישראל, כמו שסיים דבריו ואמר: ולא אבה ה' אלוקיך לשמוע אל בלעם וג' (דברים כ"ג:ו'), ותכלית הדברים כי אהבך ה' אלוקיך, וכן אמר יהושע להם גם בסוף ימיו (יהושע כ"ד:ט'), ואף על פי שאמר הוא ואציל אתכם מידו (פסוק י'), הנה דבר הוא לפי מחשבתו ולפי מחשבת קצת בני ישראל, ועל כל פנים הצילם מידו שלא קללם, כאשר רצה לעשות, וכל זה לתכלית אחת והיא אהבת השם לישראל, ואולי היה שם תכלית אחרת והוא להראותו יתברך חזקת ידו; כי נכון להיות לעניין האחד תכליות רבות אין ביניהם סתירה, כמו שנראה מפורש בענין עכוב ירושת הארץ בכללה, כי כתוב שהוא לסיבה פן תהיה הארץ שממה (שמות כ"ג:י"ט), ובמקום אחר, כי רכב ברזל לו (שופטים א':י"ט), ובמקום אחר לנסות בם את ישראל (שופטים ג':א') ואע"פ שאפשר שזה בנושאים מתחלפים, אין סתירה אם נניח זה בנושא אחד, כמו שהוא מבואר בעניין יציאת מצרים שכתוב: כי לא שלם עון האמורי עד הנה (בראשית ט"ו:ט"ז), וכתיב וימת מלך מצרים ויאנחו (שמות ב':כ"ג), וכתיב ויזכור אלהים את בריתו את אברהם (שמות ב':כ"ד), והנה מזה המין רבים בתורה ובשאר ספרי הנביאים, יעויינו המאמרים ויובנו הענינים, כי אין רצוני ללקט כל המינים וכל שכן כל האישים, ודי בהביאי משלים ודמיונים אף כי לנו בוחרי הקצור.

R. Yosef ibn Kaspi Shemot 4:25ר׳ יוסף אבן כספי שמות ד׳:כ״ה

ותקח צפורה וכו' – אין עלינו עכ"פ לתת טעם הכרחי מה זאת הרפואה לחולי משה, כי לא כתבה התורה שציוה לה משה שתעשה כן, ואיך שהוא, מבואר כי בימים ההם היה דעת פשוט בהמון העם, כי הדם יש לו סגולה לכל חרדה והתגעשות, ולכן צוה השם שישימו דם על המשקוף ועל המזוזות בבתי ישראל, בחרדתם והתגעשם על צעקת כל מצרים כי היו כולם מתים. ולכן והיה הדם לכם לאות וכ', כמו שיפרש שם, ולכן צפורה בראותה אישה משה, דפקתה הבהלה והחרדה, כאשר בלי ספק הרגישה זה מענינו גם היום ההוא גם הלילה, לכן ותקח צפורה צור ותכרות את ערלת בנה, כי לא מצאה במזומן דבר שיוכל להטיף ממנו דם, כמו בנה שהיה בחיקה, ואע"פ שהיה נמול, נכון לה מאד שיכרת עוד מעט מהעור ההוא כי די בטיפת דם כחרדל, ואולי דם האדם וגם זכר יש לו סגולה יותר בזה לפי דעתם, אמנם אמרו ותגע לרגליו, יתכן ג"כ שזה מתוקן הסגולה. ואפשר שעשתה זה בחלק הרגלים ממשה כדי שלא ירגיש בדבר, כי יחרה לו להיותו מחזיק זה הדעת בהבלי הנשים, ואע"פ שצוה כמו זה לישראל בליל מכת הבכורים אין זה טענה, כי עכ"פ יחויב שיעשה להם חזוק לבבות במה שהם נשקעים כולם המון העם טף ונשים, וכן בענין קללות בלעם שמפורסים בהמון, ואם אינה כלום, כתוב ויהפך י"י אלהיך לך את הקללה לברכה וג' (דברים כ"ג:ה') כלומר שלא עזב לבלעם שיקלל אך הכריחו שיברך, ומה יהיה כי יקלל, רק שהעם יחרדו ויתגעשו על הקללה ויפעל הדמיון בם, להיות בלעם מפורסם בהמון כי אשר יאור יואר וכבר פרשנו זה בספר הסוד. ותאמר כי חתן דמים אתה לי – רמז באמרה אתה למשה, כי הוא היה חתן כאשר לקחה לאשה מטעם ויתחתן, ולכן היא בראותה אותו עתה על משכבו בעצם החרדה, היתה נוהמת בלבה ודמעתה על לחיה, ואמרה כנגדו בהגעתה מהדם לרגליו כי חתן דמים אתה לי, כי פחדה שמא ימות אז, ובמותו תמות גם היא משבר רוח גם בניה, כל שכן בהיותם אז בדרך באחת המלונות, ולכן כאשר רצה ה'.

R. Yosef ibn Kaspi Bemidbar 22:6ר׳ יוסף אבן כספי במדבר כ״ב:ו׳

כי ידעתי את אשר תברך וכו' – אחר שידענו כי הידיעות ארבעה מינים, ושנים מהם המקובלות והמפרסמות, אין לשאול איך ידע בלק זה, כי ידע באחת מאלה השתים, ומיני הידיעות אינם הכרחיות, ובזה המין מן הידיעה והאמונה המוטעת היו גם כן ישראל, כי שמעו לפנים או אז. גם אין לשאול על חכמת בלעם, כי הכתוב בארה לנו באמרו הקוסם, ומה נשאל עוד על ענינו, וכבר נאמר בספרי החכמה כי הקדמות הקודמים אפשרית על המעט. גם אין לשאול על דבור השם עמו, כי ידוע כי דבר השם לאדם בפנים רבים, ויש פנים חלושים מאד, וככר דברנו על דבר הברכה והקללה בספר הסוד, גם קדם לנו בספר המשל.

R. Yosef ibn Kaspi Bemidbar 22:12ר׳ יוסף אבן כספי במדבר כ״ב:י״ב

כי ברוך הוא – עתה הוא כן מאתי ואני אוהב אותם עתה, לכן אין נפשי שתקללם כי יזיק להם מצד דמיונם.

R. Yosef ibn Kaspi Devarim 23:6ר׳ יוסף אבן כספי דברים כ״ג:ו׳

כי אהבך י"י אלהיך – אין בקללת בלעם ולא בברכתו ממש על דרך האמת, אמנם המין ישראל או לסכלותם היו נמשכים כי יש ממש גדול בדבריו אם לרעה אם לטובה, לכן שמרם השם מהזק על ידו, אף היטיב להם כי ברכם.

Abarbanel Bemidbar 22 Question 9אברבנאל במדבר כ״ב שאלה ט׳

השאלה הט' למה מנע השם את בלעם מהיותו מקלל את ישראל ומה איכפת להם קללתו את השם יתברך את עמו בשלום. וכתב הראב"ע שהשם ידע מה שהיו ישראל עתידין לחטא בשיטים והמגפה שתפול בהם עליו. ואלו היה בלעם מקלל ישראל יחשבו האומות שבעבור קללתו מתו שמה אבל התשובה הזאת אינה מספקת כי הנה התורה אמרה ולא אבה י"י אלהיך לשמוע אל בלעם וזה מורה שלולי רחמי השם היו קללותיו מתקיימות וכן בדברי הנביא עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם בן בעור וכן יהושע כשהזכיר הנסי' הגדולים אשר עשה השם לישראל זכר בתוכם הנס הזה והוא המוכיח שלולי רחמי השם היו קללות בלעם מכלות את ישראל.

Abarbanel Bemidbar 22אברבנאל במדבר כ״ב

והנה בלעם פעם יקראהו הכתוב קוסם שנאמר ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו בחרב. ופעמי' יעיד הכתוב שרוח י"י דבר בו. ולא תאמין לדברי האומרי' שמי שיגיד מהעתידו' על פי חכמת הכוכבים יקרא נביא כי הנה בלע' בלי ספק זכה למעלת הנבואה וכן דעת חז"ל כי ניבא במדרגה עליונה. אבל היה אמתת הדבר הזה שבראשונה היה קוסם וחכם גדול במשפטי הכוכבים ויודע לעשות כפי השעות טלסמאות להוריד השפע מהעליונים לטובה או לרעה על התחתונים וזהו מה שארז"ל שהיה יודע לכוין השעה שהיה כועס בה הקדוש ברוך הוא שרצו בזה שהיה יודע לכוין ולבחור השעה שהיה מאדי' בבית נשיאותו ויביטו אליו כוכבים רעים ובאותה שעה היה עושה טאלסאם להשמיד להרוג ולאבד והנה הקדוש ברוך הוא כשרצה לזכות את ישראל בכבוש הארץ הקדושה וירושתה ראה לשפוך רוח נבואתו על בלעם כדי שינבא הדברים העתידים להיות מהצלחות ישראל וכ"ז כדי שידעו כל הגוים אויבי' את ישראל וישמעו מפיו של בלעם שבגזרת עירין פתגמא ובמימר קדישין שאלתא שישראל יירשו הארץ ושי"י יעץ ומי יפר ובזה ירגזו וחלו מפניה'. הנה אם כן בלעם היה בראשונה קוסם כי הוא היה אצטגנין גדול מחכמת הכוכבים הנה היא מכלל הקסם. ומפני שהיה יודע בה הרבה עד יום מותו נקרא הקוסם והיודע בחכמה ההיא ידע העתידות. ולכך ידע לברך המבורכים ולקלל המעותדים לקללה כי האצטגנין אינו פועל הברכה והקללה אבל יגיד אותה קודם בואה כפי מה שיורו עליה הכוכבים ממסילות' אבל בלק חשב שידע בלעם להמשיך המציאות אחר רצונו ואף שלא בטבע במעשה הטלסאם. ולכך שלח לו מלאכיו וקסמי' בידם רוצה לומר הכלי' הצריכי' לקסם ולטלסמאות כאלו תאמר כלי הנחושת וזלתם אפוד ותרפים. כאשר נתחדש בבלעם הרוח הנבואיי שהיה כפי ההשגחה העליונה ולא כפי מערכת הכוכבים היה בלעם רוצה ליחס עניניו אל הנבואה ואל הבורא יתברך המנבא אותו. ובלק היה מיחס אותו לאצטגנינותו ובזה היה ביניהם המחלוקת בלעם משתדל תמיד להודיע שהוא נביא השם ובלק אומר שזה היה כזב אבל שכל חכמתו היתה בקסם ולא בדבר אחר וזה כלל גדול ראוי שיהיה בידך תצטרך אליו בפירוש הפרשה... והנה מנע השם את בלעם מלקלל את העם ורצה שעכ"פ יברך אותם לא מפני שצדקת האבות וזכותם וזכות מעמד הר סיני יוכל בלעם להשחית ושפתי כסיל יבלעם. אלא מפני שהיה ענין בלעם בברכה ובקללה מפורסם מאד בין האומות כשואל דבר מאת האלהים. וכמו שאמר בלק כי ידעתי את אשר תברך מבורך ואשר תאור יואר. ואם היה בלעם מקלל את ישראל היו גויי הארץ בוטחים בקללתו ומתאמצים להלחם בישראל על משענת קללתו. אמנם כששמעו מדבריו שהקב"ה מונע מהם הקללה ומודיע כי ברוך הוא יכירו וידעו כל יושבי תבל ושוכני ארץ כי שם י"י נקרא עליהם ויחשבו שהיתה הצלחת ישראל מאת י"י מן השמים ושהיא בגזרת עירין פתגמא ובמימר קדישין שאלתא ומי יאמר לו מה תעש' ולא יקום בהם עוד רוח להלחם בישראל. ובזה הועיל ענין בלעם וברכותיו לישראל מאד וזהו מה שאמרה רחב למרגלים ששלח יהושע ידעתי כי נתן י"י לכם את הארץ וכי נפלה אימתכם עלינו וגו' ומאין ידעה כל זה האשה ההיא בשי"י אלהיהם הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אלא מדברי בלעם ונבואותיו. ולכן נחשב הדבר הזה לחסד גדול שעשה השם לישראל. והותרה במה שפירשתי בזה השאלה הז' והח' והט'.

Abarbanel Bemidbar 22:22אברבנאל במדבר כ״ב:כ״ב

אבל יצא מלאך ה' לשטן לו בדרך רוצה לומר להסיר מלב בלעם המחשבה שהיה עמו להגיד העתידות הרעות שיבואו על ישראל ולהודיע לבלעם שאין בידו לדבר כי אם מה שירצה השם כי מיי' מענה לשון והוא אשר שם פה לאדם. כי הנה פיו ולשונו תהיה כפה אתונו שדברה על דרך הפלא מה שלא היה בטבעה לדבר. ולהודיעו עוד שהמערכה השמימיית לא תתפשט ולא תתקיים אלא במה שאין ההשגחה העליונה סותרת אותה. אבל בדברים המושגחים אין כח במערכה להטו' ההשגחה או ללחוץ אותה כי עצת ה' היא תקום על כל פנים.... והמלאך הודיעו שלא בא למנוע ממנו ההליכה אלא להשריש בלבו שעל כל פנים ברצונו ועל כרחו ידבר מה שירצה האלהים כאשר דברה האתון מה שלא היה בטבעה ושלכן לא ישתדל בדבר אחר כי לא יעלה בידו כי הנה יקרהו כמו שקרה עם האתון בהעברתו לפניו וזהו לך עם האנשים ואפס את הדבר אשר אדבר אליך אותו תדבר ואין זה צווי אלא הודעה שהודיעו שכן יהיה בלי ספק. והותרו במה שפירשתי השאלות הי"ג והי"ד והט"ו והי"ו. ואמנם מה הוא הנרמז באתון בלעם ובמלאך ה' ושאר העניני' שבפרשה יש בדעתי שבלעם בהיותו מדם אצטגנין וקוסם קסמי' ועתה מקרוב נחה עליו רוח נבואיי ידע מהיותו אצטגנין דרך הדברים המסודרים ממערכות השמים וכפי מה שיורו הכוכבים ממסילותם. וידע ממה שהוא נביא שיש דרך אחר מההנהגה והוא דרך ההשגחה האלהית. אבל נסתפק אם ההשגחה תשנה המערכה השמימיית או אם יהיה הדבר בהפך שהמערכה תתקיים עכ"פ. וההשגחה תבטל ותשתנה במקום שיש גזרה חרותה שמימיית. והיה מסופק בזה בענין ישראל לפי שאמר לו לא תאור את העם כי ברוך הוא כאלו ידוע לפניו שאם יקללם ויוריד שפע מהכוכבים בקללת' ע"י הטלסמאו' תבטל ברכתם המושגחת ושע"כ היה רוצה השם שלא יקללם. וכדי להסיר ממנו הדעת הנפסד ההוא עשה האל יתברך לו משל גשמי בעצמו מן האתון שהיה בלעם רוכב עליה והמלאך הנה האתון המתנועע' משל לגרם השמימיי ובלעם הרוכב עליה היה משכל הנבדל המניע הגלגל כמו שבלעם היה מניע האתון. ושני נערים שהיו עמו היה משל לתוכנים בעלי החכמה ההיא ההולכים אחרי האתון ההוא והנה מלאך ה' היה משל להשגחה האלהית כמו שאמר כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך. וכאשר האתון ראתה את מלאך ה' רוצה לומר שהרגישה המערכה השמימיי' בדרך ההשגחה האלהית להרע או להיטיב אין ספק שלא תפעם המערכה דבר כנגד השגחת השם ולא תעכבה ותמנעה כי אז האתון תלך בשדה ותטה מן הדרך רוצה לומר שהמערכה אז תגזור על שאר הדברים והעמים אבל לא כנגד המושגחים כי בדברים המושגחים לא תזיק ולא תפעל המערכה ולכך תפרד ותבדל מהם גזרת הדברים כמו שנטתה ורחקה האתון מהמלאך ומן המקום אשר הוא יושב בו. כי לא תגזור המערכה כנגד מה שתגזור ההשגחה. עם היות שהמניע תמיד יניע בחזקו ובכחו את הגלגל לעשו' תנועתו. וזהו ויך בלעם את האתון להטות' הדרך כי תמיד המניע יניע המתנועע הנכבד ההוא לעשות תנועתו כפי טבעו. עוד הראהו השם שפעמים תהיה ההשגחה והמערכה בדבר אחד בעצמו ועל זה אמר ויעמוד מלאך ה' במשעול הכרמי' גדר מזה וגדר מזה רוצה לומר גדר המערכה מזה וגדר ההשגחה מזה. ותרא האתון את מלאך ה' ותלחץ אל הקיר ותלחץ את רגל בלעם אל הקיר רוצה לומר שאז בהתחבר שני הדרכי' השמימיים והמושגחים הנה הדרך ההשגחיי יעשה כרצונו ויצליח. והשמימיי תלחץ ותקצר ותחסר ותלחץ את רגל בלעם שהוא כח המניע אל הקיר שלא יוכל להניע כפי הסדר ההוא. הרי לך שפעמים הדרכים נבדלים זה מזה שלא תהיה ההשגחה במה שתגזור המערכה והיא הנטיה שזכר בראשונה. ופעמים התחברו דרך ההשגחה והמערכה והוראותיהם כל כך שא"א שיתקיימו שניהם בשלמות' ואז תלחץ ותקצר ותמנע דרך המערכה ולא דרך ההשגחה. כמו שהאתון תלחץ אל הקיר שהיה כנגד המלאך והיא נלחצה לא המלאך כלל. עוד הראהו השם שפעמים תהיינה ההשגחה והמערכה סותרות זו את זו בדבר אחד בעצמו שא"א שתתקיים אחת מהם אם לא בבטול האחרת ועל זה היה המלאך במקום צר אשר אין דרך לנטות ימין ושמאל ואז היה הספק בלב בלעם בהיות שני הדרכים הפכיים בהחלט איזה מהם ישתנה אם המושגח או השמימיי ואז הראהו שהאתון תחדל מהתנועה בהחלט ותרבץ תחת בלעם כי השמי' כבר אפשר שיחדלו מתנועתם וההשגחה האלהית לא תסור וברית שלומה לא תמוט. וכבר באו בהמשל הנכבד הזה דברים שהם ליפות את המשל ואין לבקש נמשל להם כמו שזכר הרב המורה. וכאשר היה כל זה אז גלה ה' עיני בלעם וירא את מלאך ה' כי אז האמין בשלמות כי עצת ה' היא תקום והשגחתו תבטל פעמים את המערכה. אבל המערכה לא תבטל בשום צד את ההשגחה. הנה התבאר כמה מהחכמה באה במשל הזה ושענין האתון היה כפשוטו. אבל היה כדי לרמוז אל בלעם על הענין האמתי הנמשל בו. ולמה זכר באתון ג' נסיונות אלו שהיו כפי הנמשל והותרו השאלות הי"ז והי"ח והי"ט.

Sforno Bemidbar 22:6-7ספורנו במדבר כ״ב:ו׳-ז׳

(ו) אשר תברך מבורך. הנה כחו לא היה לברך אבל היה לקלל בהזכיר עון או בכוון שעה כדברי רבותינו ז"ל (ברכות ז, א) ולכן לא שאל ממנו שיברכהו לנצח או שיוכל להתיצב מנגד אבל אמר ידעתי את אשר תברך מבורך לכבודו של בלעם להורות שלא חשב אותו למזיק בלבד. (ז) וקסמים בידם. כלי הקסם כי קוסם היה בלעם לכוין השעה כאמרו ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו בני ישראל בחרב אל חלליהם (יהושע יג, כב).

Sforno Bemidbar 22:12ספורנו במדבר כ״ב:י״ב

לא תלך עמהם. אף על פי שלא תקללם לא תלך כדי שלא תתן עיניך בהם לרע כענין אמרם נתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות (ברכות נח א).

Shadal Bemidbar 22:2שד״ל במדבר כ״ב:ב׳

"וירא בלק בן ציפור": בלק היה נכרי במואב והיה ארמי מארץ בני עמו של בלעם, וראה כי אנשי מואב אחזמו רעד מפני בני ישראל, עד שהתחילו לבקש עזרה או עצה ממדין, ויירא שמא ימרדו בו באמרם מה יושעינו זה, והתחכם להביא להם תשועה ממרחק על ידי איש מבני עמו, הוא בלעם. א': בלעם היה עובד את ה' או עכו"ם?- היה עכו"ם, כי היה קוסם (יהושע י"ג כ"ב) ולו היה עובד את ה', היה מתדבק בישראל לפחות לא היה הולך לקללם, אחר שאמר לו ה' כי ברוך הוא, ולא היה הולך לקראת נחשים, כדי שיחפוץ ה' לקללם, אם היה יודע שהוא אל יחיד ושהם עם סגולתו, ומיד כשבא אצל בלק, היה לו להגיד לו כי זה העם בחר לו יה ושאי אפשר שימאס בם; אבל מה שאמר: "לא אוכל לעבור את פי ה' אלהי", כן היה מדרכי אמונתו לעבוד לכל אלוה כשיצטרך לו, ועכשיו היה צריך לאלהי העברים שיטוש את ישראל. ב': מה היתה אומנותו?- היה קוסם קסמים ומעונן ומנחש והיה בקי בכל מיני עבודות שבימיו והיה מגיד עתידות בקסמים, ומהיותו בקי בכל מיני עבודה היה עושה לכל אלוה ואלוה העבודות הרצויות לפניו והיה מאמין שעל ידי כך יקרב או ירחק האל ההוא מאדם או מגוי מיוחד. וידוע מנהג הרומאים כשהיו צרים על עיר היו משביעים אלהיה שיעזבוה . והנה היה יודע שאלהי ישראל נקרא ה', ושהוא חפץ בשביעיות ובפרים ובאילים. ג': פעולותיו ברמיה או בתום לבב?- בתום לבב, כי היה מברך או מקלל לפי מה שהיה רואה בחלום או לפי מה שהיה עולה לויפר יעקב על ידי הקסמים והנחשים שהיה תמיד הולך לקראתם, שאם נאמר שהיו במרמה, ושאמר: לינו פה הלילה, כדי ליטול זמן, ואח"כ: כי מאן ה', כדי להוקיר את עצמו, אם כן כשבא לקלל והוכרח לברך, היה לו להרגיש בקרבו מעשה ניסים והיה לו לחרוד חרדה גדולה ולחדול מיד וללכת לו; ואם תאמר כי גם כל ברכותיו מלבו היו, כי ראה את ישראל מצליחים והבין, שאם יקללם, יימצא שקרן, אם כן למה נכתבה פרשה זו בתורה ואיך אמר משה (דברים כ"ג ו') "ולא אבה ה' אלהיך לשמוע אל בלעם", ועוד למה הוסיף: "אראנו ולא עתה ומחץ פאתי מואב", שהיה בזה משניא את עצמו בפני בלק? אבל נראה באמת שהיה עושה פעולותיו בתום לבב, כפי מה שמסרו לו רבותיו הקוסמים, והיה מאמין שיש כוח בעבודות להשיב האלהים ממידה למידה, ואמר: "לינו פה הלילה והשיבותי אתכם דבר", כי היה סומך על החלומות, ואמר: "כאשר ידבר ה' אלי", כי עשה איזו עבודה לאלהי העברים כדי שיודיעוהו בחלום אם רצונו שילך לקלל את עמו. ד': היה נביא אם לא? – לא היה נביא, כי היה קוסם ועכו"ם, רק בפעם הזאת שם ה' דבריו בפיו לכבוד ישראל. ה': איך היתה נבואתו, מבלי שירגיש בעצמו מעשה ניסים? – כשהיה נפרד מבלק להכין עצמו לקללם, היה ה' נותן בו לב חדש והתעוררות לברך את ישראל, וע"י ההתעוררות האלהית ההיא היה נושא משליו לפי דרכו בחכמת השיר, וגם האמין כי מה' היתה זאת ושאלהי העברים עושה זאת, ואמר בתום לבב: "הלא את אשר ישים ה' בפי אותו אשמור לדבר." ו': האתון דיברה אם לא? לא ייבצר מהאל לעשות שתדבר, אבל לא היה אפשר שלא יחרד בלעם ושני נעריו חרדה גדולה עד מוות, ולא היה אפשר שיהיה בו כוח להשיב לה דבר, על כן ייתכן שלא דיברה כדיבור של בני אדם, כי "ותדבר" אין כתוב כאן, אבל השמיעה בפיה קול יללה שהיה מובן ממנו: "כי התעללת בי" וכו', והיא חזרה וצעקה כאילו תאמר: "הלא אני אתנך" וכו', אז נכמרו רחמיו עליה ואמר: "לא", כלומר אין דרך הבהמה הזאת להתעלל בי, והנה אמת, כי ה' פתח את פי האתון, כי נערה באופן משונה מעט ממנהגה, אך לא היה הנס כל כך, עד שייבהל בלעם. והנה "ה' שפתי תפתח" (תהלים נ"א י"ז) אין ענינו דיבור חוץ מן הטבע; גם קרוב הדבר שבלעם היה מתפאר בהבנת קולות העופות והחיות, ע"כ כששמע קולה, פתר דבריה והשיב עליהם, על כן לא נבהלו נעריו, כי זה היה דרכו, אלא שהפעם הזאת היה שם נס אמיתי, אבל היה נס נסתר ולא הרגישו בו ולא חרדו לא הם ולא בלעם. ועוד אם דיברה, איך לא הצטדקה ולא אמרה לו שיש שם דבר המפחידה מללכת? ז': ומה ראה הקב"ה להפוך הקללה לברכה? –ולמה לא הניח לבלעם שיקלל, והוא יברך?- מפני שלא הותר לישראל להתגרות במואב, ואם היה בלעם מקלל, היו בלעם ובלק מתפארים שהועילה קללתו להציל את המלך ואת העם אשר שכרוהו, כי לא ידעו, כי ה' ציוה ( דברים ב' ט ) "אל תצר את מואב ", ויאמרו כי הקללה הביאה בהם מורך לבב וחיתתה גבורתם, ואולי ג"כ היו המואבים יוצאים לקראתם בעם כבד וביד חזקה כמו שעשה אדום ( למעלה כ' כ'), והיו ישראל מתרחקים מפניהם מפני מצוות ה' כמו שעשו לאדום, והיה שם שמים מתחלל.

Netziv Bemidbar 22:5-7העמק דבר לנצי״ב במדבר כ״ב:ה׳-ז׳

(ה) ארץ בני עמו – של בלעם וכן פירש הרמב"ן וסיפר זאת הכתוב כדי להבין מאמר בלעם מן ארם ינחני בלק וגו' וביארנו שהתגעגע שלא היה עוד עסקו בחצרות המלכים לקלל וזה היה פרנסתו עד כה. אבל עתה כבר ישב בארצו ובאחוזתו ולא נצרך לכך רק משנאה לישראל נזדקק לאותו דבר. ועוד יש בזה כונה כמו שיבואר להלן שהיה עיקר הקפידה שלא ישא עינו הרעה על ישראל בדרך הילוכו מארצו למואב דרך ארץ סיחון מושבות ישראל כי כן סגולת ברכה וקללה ומש"ה נדוי בפניו חמור משלא בפניו ועי' מש"כ בפרשה נח. ומכש"כ בלעם שעיקר סגולתו היה עין רעה מש"ה הודיע הכתוב כי היה אז בלעם בארצו היא אדם צפון א"י ומואב בדרומה של א"י סמוך לאדום... (ו) לכה נא ארה לי – לא אמר שיאור במקומו כי ידע שעיקר היכולת וכחו הוא בעינו הרע ע"כ מוכרח לילך לראות ולהביט. כי ידעתי את אשר תברך מברך – באשר מנהגו היה גם לברך ולקבל שכרו משלם אבל באמת לא היה בכחו לברך אלא ידע ע"י כישוף וחכמת איצטגנינות מי שמזלו יפה וברכו ומקבל שכרו אבל בלק ידע היטב זה הענין ואמר כי יודע הוא את אשר תברך הרי הוא מבורך מכבר. אך ואשר תאר יואר. עינו הרעה פועלת באמת להחיל קללה אפי' על מי שאינו מקולל מקודם ע"כ הוא מבקש שיקלל את העם ולא שיברך את מואב שיהיו ניצולים מרעת ישראל. (ז) וקסמים בידם – מיני כישופים להתבונן אם יצלליח משלחתם והמה באו ובחנו וידעו הסוף וחזרו לאחור אבל שרי מואב ישבו עם בלעם שהם לא ידעו מדברים כאלה וגם הלא חזק עליהם דבר מלכם.

Netziv Bemidbar 22:12העמק דבר לנצי״ב במדבר כ״ב:י״ב

לא תלך עמהם – שהמה הולכים בדרך המלך ויגיע שמה ראות עינו של בלעם. וזה עיקר דיוק לשון הקב"ה שאמר עמהם. אבל לא מנע ממנו הליכה לבלק לגמרי ועוד יבואר. לא תאור – בלי עין רעה. כי ברוך הוא – ומקלליו יכרתו.

Netziv Bemidbar 22:32העמק דבר לנצי״ב במדבר כ״ב:ל״ב

כי ירט הדרך לנגדי – שורש ירט הוא מלשון ריצה בלי דעת הרץ ומזה השורש נקרא מקום מרוצת המים רהטים. והנה כ"ז שאדם רחוק מן החטא. אין החטא מרקד כל כך וכדכתיב לפתח חטאת רובץ. אבל אחר שמתקרבים בדעת קשה מאד להתגבר על יצה"ר. ונמהר לגמור העבירה כמעט בלי דעת צלולה. וכלשון הכתוב במשלי ז' כמהר צפור אל פח. והנה יצרו של בלעם היה חזק להביט על אחרים בעין רעה ולהזיק. מכש"כ בקוותו לשכר הרבה ע"ז. והקב"ה הזהירו על כך אבל עלול היה שבבואו לבלק יעבור על דבר ה'. וכן היה באמת כדכתיב וירא משם קצה העם. ויבואר עוד שם ולולי חסדי ה' ששינה הליכות עולם ולא רגז אז היה מזיק הרבה וזה היה עיקר חטאו בענין הלז. ומש"ה חרה אף של הקב"ה שידע שלא יתחזק לפי טבעו. והיינו דכתיב כי הולך הוא. בטבע רעה שלו וזהו כי ירט הדרך. דרכך מתקרב ונמהר להיות לנגדי.

Malbim Devarim 23:6מלבי״ם דברים כ״ג:ו׳

ולא אבה ה"א לשמוע אל בלעם, הי"ל לומר אל בלק שבו הכתוב מדבר אשר שכר, אבל אם להפר מחשבת בלק מפני ג' דברים היה נכון שבלעם יקלל וה' יהפוך קללתו לברכה. א) כי אז היה נודע שאם ה' לא צוה אז קללת אנוש לא יזיק, ב) כי בלק היה מנוצח לגמרי במה שאמר אל בלעם כי ידעתי את אשר תברך וכו', ג) כי בלעם היה יורד מכבודו ע"י שלא נתקיימה קללתו, לא כן כאשר הכריחו ד' שיברך שנראה ח"ו כי קללתו היתה יכולה להזיק נגד רצון השי"ת ובלק לא נתנצח לגמרי רק שלא עלה בידו שיקלל בלעם וכבוד בלעם נתגדל שהכריחו ד' שיברך את אוהביו, ובלעם בעצמו ידע כי אם יקלל את ישראל יהפוך ד' לברכה ויושפל כבודו עכ"ז מפני שהיה חומד ממון ביותר ורצה לקבל השכר מבלק בחר יותר שיקלל משיברך ויתגדל כבודו והיה ראוי שישמע ה' אל בלעם כנ"ל אבל מפני שאהבת ה' לעמו גדלה מאד ע"כ לא רצה בקללה אף שתהפך לברכה, ולהלן בפרשת היבום כתוב שלא אבה יורה שאינו ממאן בהחלט רק שאין חפץ בחשק וכן כאן אף כי היה נכון שיקלל כנ"ל עכ"ז לא אבה, וזה שאמר ולא אבה ה' לשמוע אל בלעם מפני כי אהבך, ובספרי אמר ואשר שכר עליך הרי דבר לבלעם ויש גורסים דבר גנאי לבלעם, ולא שמע וכו' מלמד שהמקלל נתקלל, מפני מה כי אהבך ואינו מובן וביותר מה שסיים מפני מה כי אהבך הלא זה דבר פשוט, ולפי דברינו ילמד מזה ג' דברים, א) גנאי בלעם שהיה כ"כ חומד ממון, ב) שכל מקלל הוא בעצמו נתקלל כי יהפוך ה' קללתו אליו, ג) כי גדלה כ"כ אהבת ה' לעמו.

Malbim Yehoshua 24:10מלבי״ם יהושע כ״ד:י׳

ולא אביתי לשמוע לבלעם. ובזה ואצל אתכם גם ממלחמה הזאת.

Hoil Moshe Bemidbar 22:4הואיל משה במדבר כ״ב:ד׳

עתה ילחכו – ראיה למה שפירשתי למעלה (כ"א:י"ד) שישראל מצאו מנוחה ומזון כשבאו אצל גבול מואב, וע"כ זקני שני העממים מואב ומדין שאצל גבוליהם חנו ישראל אמרו אלו לאלו, עתה קהל גדול כזה ילחכו כל סביבותינו ואנחנו נמות ברעב, ולא אמרו עתה ילחמו בנו, אולי בטחו שמפני קרבתם מחמת אברהם ולוט לא ילחמו בם כמו שלא נלחמו באדום, או ידעוהו בודאי כי ב"י בקנותם מהם מזון הגידוהו להם; ונ"ל שאין צורך לומר כדברי שד"ל שהאל ית"ש לא הניח לבלעם לקלל את ישראל מפני שבני מואב בראותם כי נוטים מעליהם היו מיחסים הדבר לקללת בלעם שהכניסה מורך בלבם (וא"כ לא היו יודעים מתחלה שלא ילחמו בם) ונמצא שם שמים מתחלל, לפי שבלא זה היה מתחלל אם נביא שקר יטיף בשם אלהי ישראל קללה על עם סגולתו, ובלק ובני מואב המאמינים באמתת נביאותו יחשבו שה' שמה בפיו.