Yaakov's Dividing of his Camp/5

EN/HEע/E

Yaakov's Dividing of his Camp

Sources

Bereshit 32:4-33בראשית ל"ב:ד'-ל"ג

(4) And Jacob sent messengers before him to Esau his brother unto the land of Seir, the field of Edom. (5) And he commanded them, saying: 'Thus shall ye say unto my lord Esau: Thus saith thy servant Jacob: I have sojourned with Laban, and stayed until now. (6) And I have oxen, and asses and flocks, and men-servants and maidservants; and I have sent to tell my lord, that I may find favour in thy sight.' (7) And the messengersreturned to Jacob, saying: 'We came to thy brother Esau, and moreover he cometh to meet thee, and four hundred men with him.' (8) Then Jacob was greatly afraid and was distressed. And he divided the people that was with him, and the flocks, and the herds, and the camels, into two camps. (9) And he said: 'If Esau come to the one camp, and smite it, then the camp which is left shall escape.' (10) And Jacob said: 'O God of my father Abraham, and God of my father Isaac, O Lord, who saidst unto me: Return unto thy country, and to thy kindred, and I will do thee good; (11) I am not worthy of all the mercies, and of all the truth, which Thou hast shown unto Thy servant; for with my staff I passed over this Jordan; and now I am become two camps. (12) Deliver me, I pray Thee, from the hand of my brother, from the hand of Esau; for I fear him, lest he come and smite me, the mother with the children. (13) And Thou saidst: I will surely do thee good, and make thy seed as the sand of the sea, which cannot be numbered for multitude.' (14) And he lodged there that night; and took of that which he had with him a present for Esau his brother: (15) two hundred she-goats and twenty hegoats, two hundred ewes and twenty rams, (16) thirty milch camels and their colts, forty kine and ten bulls, twenty she-asses and ten foals. (17) And he delivered them into the hand of his servants, every drove by itself; and said unto his servants: 'Pass over before me, and put a space betwixt drove and drove.' (18) And he commanded the foremost, saying: 'When Esau my brother meeteth thee, and asketh thee, saying: Whose art thou? and whither goest thou? and whose are these before thee? (19) then thou shalt say: They are thy servant Jacob's; it is a present sent unto my lord, even unto Esau; and, behold, he also is behind us.' (20) And he commanded also the second, and the third, and all that followed the droves, saying: 'In this manner shall ye speak unto Esau, when ye find him; (21) and ye shall say: Moreover, behold, thy servant Jacob is behind us.' For he said: 'I will appease him with the present that goeth before me, and afterward I will see his face; peradventure he will accept me.' (22) So the present passed over before him; and he himself lodged that night in the camp. (23) And he rose up that night, and took his two wives, and his two handmaids, and his eleven children, and passed over the ford of the Jabbok. (24) And he took them, and sent them over the stream, and sent over that which he had. (25) And Jacob was left alone; and there wrestled a man with him until the breaking of the day. (26) And when he saw that he prevailed not against him, he touched the hollow of his thigh; and the hollow of Jacob's thigh was strained, as he wrestled with him. (27) And he said: 'Let me go, for the day breaketh.' And he said: 'I will not let thee go, except thou bless me.' (28) And he said unto him: 'What is thy name?' And be said: 'Jacob.' (29) And he said: 'Thy name shall be called no more Jacob, but Israel; for thou hast striven with God and with men, and hast prevailed.' (30) And Jacob asked him, and said: 'Tell me, I pray thee, thy name.' And he said: 'Wherefore is it that thou dost ask after my name?' And he blessed him there. (31) And Jacob called the name of the place Peniel: 'for I have seen God face to face, and my life is preserved.' (32) And thesun rose upon him as he passed over Peniel, and he limped upon his thigh. (33) Therefore the children of Israel eat not the sinew of the thigh-vein which is upon the hollow of the thigh, unto this day; because he touched the hollow of Jacob's thigh, even in the sinew of the thigh-vein.

(ד) וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם. (ה) וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹר כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב עִם לָבָן גַּרְתִּי וָאֵחַר עַד עָתָּה. (ו) וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֶיךָ. (ז) וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים אֶל יַעֲקֹב לֵאמֹר בָּאנוּ אֶל אָחִיךָ אֶל עֵשָׂו וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ. (ח) וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ וַיַּחַץ אֶת הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וְאֶת הַצֹּאן וְאֶת הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת. (ט) וַיֹּאמֶר אִם יָבוֹא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה. (י) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֱלֹהֵי אָבִי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי אָבִי יִצְחָק י"י הָאֹמֵר אֵלַי שׁוּב לְאַרְצְךָ וּלְמוֹלַדְתְּךָ וְאֵיטִיבָה עִמָּךְ. (יא) קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכׇּל הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת. (יב) הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים. (יג) וְאַתָּה אָמַרְתָּ הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִסָּפֵר מֵרֹב. (יד) וַיָּלֶן שָׁם בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיִּקַּח מִן הַבָּא בְיָדוֹ מִנְחָה לְעֵשָׂו אָחִיו. (טו) עִזִּים מָאתַיִם וּתְיָשִׁים עֶשְׂרִים רְחֵלִים מָאתַיִם וְאֵילִים עֶשְׂרִים. (טז) גְּמַלִּים מֵינִיקוֹת וּבְנֵיהֶם שְׁלֹשִׁים פָּרוֹת אַרְבָּעִים וּפָרִים עֲשָׂרָה אֲתֹנֹת עֶשְׂרִים וַעְיָרִם עֲשָׂרָה. (יז) וַיִּתֵּן בְּיַד עֲבָדָיו עֵדֶר עֵדֶר לְבַדּוֹ וַיֹּאמֶר אֶל עֲבָדָיו עִבְרוּ לְפָנַי וְרֶוַח תָּשִׂימוּ בֵּין עֵדֶר וּבֵין עֵדֶר. (יח) וַיְצַו אֶת הָרִאשׁוֹן לֵאמֹר כִּי יִפְגׇשְׁךָ עֵשָׂו אָחִי וּשְׁאֵלְךָ לֵאמֹר לְמִי אַתָּה וְאָנָה תֵלֵךְ וּלְמִי אֵלֶּה לְפָנֶיךָ. (יט) וְאָמַרְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיַעֲקֹב מִנְחָה הִוא שְׁלוּחָה לַאדֹנִי לְעֵשָׂו וְהִנֵּה גַם הוּא אַחֲרֵינוּ. (כ) וַיְצַו גַּם אֶת הַשֵּׁנִי גַּם אֶת הַשְּׁלִישִׁי גַּם אֶת כׇּל הַהֹלְכִים אַחֲרֵי הָעֲדָרִים לֵאמֹר כַּדָּבָר הַזֶּה תְּדַבְּרוּן אֶל עֵשָׂו בְּמֹצַאֲכֶם אֹתוֹ. (כא) וַאֲמַרְתֶּם גַּם הִנֵּה עַבְדְּךָ יַעֲקֹב אַחֲרֵינוּ כִּי אָמַר אֲכַפְּרָה פָנָיו בַּמִּנְחָה הַהֹלֶכֶת לְפָנָי וְאַחֲרֵי כֵן אֶרְאֶה פָנָיו אוּלַי יִשָּׂא פָנָי. (כב) וַתַּעֲבֹר הַמִּנְחָה עַל פָּנָיו וְהוּא לָן בַּלַּיְלָה הַהוּא בַּמַּחֲנֶה. (כג) וַיָּקׇם בַּלַּיְלָה הוּא וַיִּקַּח אֶת שְׁתֵּי נָשָׁיו וְאֶת שְׁתֵּי שִׁפְחֹתָיו וְאֶת אַחַד עָשָׂר יְלָדָיו וַיַּעֲבֹר אֵת מַעֲבַר יַבֹּק. (כד) וַיִּקָּחֵם וַיַּעֲבִרֵם אֶת הַנָּחַל וַיַּעֲבֵר אֶת אֲשֶׁר לוֹ. (כה) וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר. (כו) וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ. (כז) וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי. (כח) וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַה שְּׁמֶךָ וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב. (כט) וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל. (ל) וַיִּשְׁאַל יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הַגִּידָה נָּא שְׁמֶךָ וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ שָׁם. (לא) וַיִּקְרָא יַעֲקֹב שֵׁם הַמָּקוֹם פְּנִיאֵל כִּי רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל פָּנִים וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי. (לב) וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ כַּאֲשֶׁר עָבַר אֶת פְּנוּאֵל וְהוּא צֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ. (לג) עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה אֲשֶׁר עַל כַּף הַיָּרֵךְ עַד הַיּוֹם הַזֶּה כִּי נָגַע בְּכַף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּגִיד הַנָּשֶׁה.

Bereshit 33:1-17בראשית ל"ג:א'-י"ז

(1) And Jacob lifted up his eyes and looked, and, behold, Esau came, and with him four hundred men. And he divided the children unto Leah, and unto Rachel, and unto the two handmaids. (2) And he put the handmaids and their children foremost, and Leah and her children after, and Rachel and Joseph hindermost. (3) And he himself passed over before them, and bowed himself to the ground seven times, until he came near to his brother. (4) And Esau ran to meet him, and embraced him, and fell on his neck, and kissed him; and they wept. (5) And he lifted up his eyes, and saw the women and the children; and said: 'Who are these with thee?' And he said: 'The children whom God hath graciously given thy servant.' (6) Then the handmaids came near, they and their children, and they bowed down. (7) And Leah also and her children came near, and bowed down; and after came Joseph near and Rachel, and they bowed down. (8) And he said: 'What meanest thou by all this camp which I met?' And he said: 'To find favour in the sight of my lord.' (9) And Esau said: 'I have enough; my brother, let that which thou hast be thine.' (10) And Jacob said: 'Nay, I pray thee, if now I have found favour in thy sight, then receive my present at my hand; forasmuch as I have seen thy face, as one seeth the face of God, and thou wast pleased with me. (11) Take, I pray thee, my gift that is brought to thee; because God hath dealt graciously with me, and because I have enough.' And he urged him, and he took it. (12) And he said: 'Let us take our journey, and let us go, and I will go before thee.' (13) And he said unto him: 'My lord knoweth that the children are tender, and that the flocks and herds giving suck are a care to me; and if they overdrive them one day, all the flocks will die. (14) Let my lord, I pray thee, pass over before his servant; and I will journey on gently, according to the pace of the cattle that are before me and according to the pace of the children, until I come unto my lord unto Seir.' (15) And Esau said: 'Let me now leave with thee some of the folk that are with me.' And he said: 'What needeth it? let me find favour in the sight of my lord.' (16) So Esau returned that day on his way unto Seir. (17) And Jacob journeyed to Succoth, and built him a house, and made booths for his cattle. Therefore the name of the place is called Succoth.

(א) וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה עֵשָׂו בָּא וְעִמּוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ וַיַּחַץ אֶת הַיְלָדִים עַל לֵאָה וְעַל רָחֵל וְעַל שְׁתֵּי הַשְּׁפָחוֹת. (ב) וַיָּשֶׂם אֶת הַשְּׁפָחוֹת וְאֶת יַלְדֵיהֶן רִאשֹׁנָה וְאֶת לֵאָה וִילָדֶיהָ אַחֲרֹנִים וְאֶת רָחֵל וְאֶת יוֹסֵף אַחֲרֹנִים. (ג) וְהוּא עָבַר לִפְנֵיהֶם וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה שֶׁבַע פְּעָמִים עַד גִּשְׁתּוֹ עַד אָחִיו. (ד) וַיָּרׇץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַׄיִּׄשָּׁׄקֵׄהׄוּׄ וַיִּבְכּוּ. (ה) וַיִּשָּׂא אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הַנָּשִׁים וְאֶת הַיְלָדִים וַיֹּאמֶר מִי אֵלֶּה לָּךְ וַיֹּאמַר הַיְלָדִים אֲשֶׁר חָנַן אֱלֹהִים אֶת עַבְדֶּךָ. (ו) וַתִּגַּשְׁןָ הַשְּׁפָחוֹת הֵנָּה וְיַלְדֵיהֶן וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ. (ז) וַתִּגַּשׁ גַּם לֵאָה וִילָדֶיהָ וַיִּשְׁתַּחֲווּ וְאַחַר נִגַּשׁ יוֹסֵף וְרָחֵל וַיִּשְׁתַּחֲווּ. (ח) וַיֹּאמֶר מִי לְךָ כׇּל הַמַּחֲנֶה הַזֶּה אֲשֶׁר פָּגָשְׁתִּי וַיֹּאמֶר לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי. (ט) וַיֹּאמֶר עֵשָׂו יֶשׁ לִי רָב אָחִי יְהִי לְךָ אֲשֶׁר לָךְ. (י) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אַל נָא אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְלָקַחְתָּ מִנְחָתִי מִיָּדִי כִּי עַל כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים וַתִּרְצֵנִי. (יא) קַח נָא אֶת בִּרְכָתִי אֲשֶׁר הֻבָאת לָךְ כִּי חַנַּנִי אֱלֹהִים וְכִי יֶשׁ לִי כֹל וַיִּפְצַר בּוֹ וַיִּקָּח. (יב) וַיֹּאמֶר נִסְעָה וְנֵלֵכָה וְאֵלְכָה לְנֶגְדֶּךָ. (יג) וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲדֹנִי יֹדֵעַ כִּי הַיְלָדִים רַכִּים וְהַצֹּאן וְהַבָּקָר עָלוֹת עָלָי וּדְפָקוּם יוֹם אֶחָד וָמֵתוּ כׇּל הַצֹּאן. (יד) יַעֲבׇר נָא אֲדֹנִי לִפְנֵי עַבְדּוֹ וַאֲנִי אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לְפָנַי וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים עַד אֲשֶׁר אָבֹא אֶל אֲדֹנִי שֵׂעִירָה. (טו) וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אַצִּיגָה נָּא עִמְּךָ מִן הָעָם אֲשֶׁר אִתִּי וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי. (טז) וַיָּשׇׁב בַּיּוֹם הַהוּא עֵשָׂו לְדַרְכּוֹ שֵׂעִירָה. (יז) וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה וַיִּבֶן לוֹ בָּיִת וּלְמִקְנֵהוּ עָשָׂה סֻכֹּת עַל כֵּן קָרָא שֵׁם הַמָּקוֹם סֻכּוֹת.

Rashbam Bereshit 32: 5, 7-9, 21, 23, 25-29רשב"ם בראשית ל"ב:ה', ז-ט',כ"א, כ"ג, כ"ה-כ"ט

(5) Vaysav 'otam le'mor: He commanded them and said to them, "THUS SHALL YOU SAY . . The messengers were not aware of Jacob's worries. 'Im "I STAYED WITH LABAN: as you know, because of my parents' directive." [He said this] so that Esau would not think, "He ran away from me." (7) Ba'nu "WE CAME TO YOUR BROTHER ESAU: and you have gained his favor, as you said (vs. 6), AND HE HIMSELF, due to his happiness at your coming and due to his love for you, IS COMING TO GREET YOU (holekh liqra'tekha) AND THERE ARE FOUR HUNDRED MEN WITH HIM to honor you." This is the true meaning according to the plain sense of Scripture. [The phrase holekh liqra'tekha means "coming towards you with good intentions,"] just like, "He is setting out to meet you (yose' liqra'tekha) and he will be happy to see you" (Ex. 4.14). (8) Vayyira' JACOB WAS inwardly AFRAID: Even though Esau had demonstrated to the messengers that he had honorable intentions towards Jacob, Jacob did not believe that Esau's thoughts were good, but rather evil. (9) Lifeletah THE OTHER CAMP MAY YET ESCAPE: Since the camps were far apart, the one that saw the other being attacked would be able to escape. (21) Ki FOR HE REASONED, "I SHALL PROPITIATE HIM": These words represent Jacob's thoughts; they are not part of the speech of the messengers. Vegam HE HIMSELF IS RIGHT BEHIND US: Jacob planned to flee in a different direction that night and would have done so had the angel not delayed him. Accordingly, [one should understand the words, "He himself is right behind us," as showing that] Jacob was trying to fool Esau [into thinking that Jacob was right behind the stream of presents] so that they would not meet. (23) Vayyaqom THAT NIGHT HE AROSE: intending to flee in another direction. That is why he crossed the stream at night. Similarly one finds that David fled from Absalom through the same area of the Jordan and Machanaim that Jacob passed through, and also at night, as it is written, ''They said to David, 'Go and cross the water quickly' ... and David and all the troops with him promptly crossed the Jordan and by daybreak not one was left who had not crossed the Jordan ... David had reached Machanaim when Absalom crossed the Jordan" (II Sam. 17.21-24). Ma'avar yabboq THE FORD OF THE JABBOK: The fords over the water, [which he crossed] in order to flee. (25) Vayyivvater JACOB WAS LEFT ALONE: In other words, he got them all across and there was no one who still had to cross over except him. He wanted to cross over after them intending to flee in another direction so as not to meet up with Esau. Vayye'aveq BUT an angel WRESTLED WITH HIM: So as not to allow him to flee. [The reason that the angel wanted him to encounter Esau was] in order that he might see the fulfillment of God's promise in that Esau would not harm him. (26) Vayyar WHEN HE [the angel] SAW THAT HE, the angel, HAD NOT PREVAILED: and that he [i.e. Jacob] was trying to proceed and flee against the angel’s will. Vatteqa': It became dislocated from the hip. Similarly, "Lest I separate myself (teqa' nafshi) from you" (Jer. 6.8). (27) Ki 'im UNLESS YOU BLESS ME: by letting me go off in peace unharmed by my wrestling with you. Since the dawn had risen [and Jacob now had no time to escape] Jacob now understood that the man was an angel. (29) Ki sarita: Sarita is from [the root s-r-h,] the same root as in the phrase, "Grown to manhood, he strove (sarah) with a divine being," (Hos. 12.4), just as [in the second person singular masculine perfect qal form the root] q-n-h becomes qanita and '-s-h becomes 'asita. However, vayyasar in the phrase, "He strove (vayyasar) with an angel and prevailed," is [from the root s-v-r, ] just like shav, qam and ras that have [third person masculine singular imperfect vav-consecutive qal] forms vayyaqom, vayyashov and vayyaros, The reason that Jacob was punished and lamed was that, despite God's promise, he attempted to flee. Similarly one finds that whenever someone attempts a journey or refuses a journey against God's will, he is punished. Moses said. "Make someone else your agent," (Ex. 4.13) and then, "The LORD became angry" (Ex. 4. 14). So according to the plain meaning of Scripture [in that verse also one finds God's wrath resulting from a mission being refused]. Albeit, the Sages said (Zevahim 102a): Whenever the text says that God became angry, a perceivable effect ensues. Here [i.e. God's anger in Ex. 4.14], what perceivable effect ensues? [God said,] "Your brother, Aaron, the Levite" (ibid.). In other words, [God said,] "Aaron had been destined to be a Levite, while you, Moses, would have been a priest; now he will be a priest, and you a Levite." However, following the plain meaning of Scripture, [a more explicit perceivable effect ensued, as follows:] since Moses was reluctant to go, the result was that "God encountered him and sought to kill him" (Ex. 4.24). Similarly, Jonah [who refused God’s mission] was swallowed up into the belly of the fish (Jonah 2.1). Similarly, concerning Balaam (Num. 22.22), "God became angry that he was going," and as a result he became lame, as it is written (Num. 22.25), "She squeezed Balaam's foot against the wall," and (Num 23.3), "He went about shefi," which means lame, as in the phrase (Job 33.21), "My bones were dislocated (shuppu)."

(ה) ויצו אותם לאמר – צוה אותם ואמר להם כה תאמרון, והשלוחים לא {היו} יודעין דאגתו של יעקב. עם לבן גרתי – כאשר ידעת במצות אבי ואמי, שלא יחשוב בשבילי ברח. (ז) באנו אל אחיך אל עשו – ומצאת חן בעיניו כאשר אמרת, וגם הנה הוא מתוך ששמח בביאתך ובאהבתו אותך, הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו לכבודך, זהו עיקר פשוטו. וכן גם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו (שמות ד':י"ד). (ח) ויירא יעקב – בלבו, שאעפ"י שהראה לשלוחים כי לכבודו מתכוין, הוא לא האמין שמחשבת עשו לטובה אלא לרעה. ויחץ – מן אשר חצה משה (במדבר ל"א:מ"ב). (ט) לפלטה – שהיו רחוקים המחנות זה מזה, ואם יראו פורענות יברחו. (כא) כי אמר אכפרה פניו – כן חשב יעקב בלבו, ואין זה מדברי השלוחים. (יט) והנה גם הוא אחרינו – לפי שרצה יעקב לברוח בלילה דרך אחרת אם לא מפני שעכבו המלאך, לכך היה מתכוין להטעותו לעשו שלא יפגשהו. (כג) ויקם בלילה הוא – נתכוין לברוח דרך אחרת ולפיכך עבר הנחל בלילה, כמו שמצינו בדוד בברחו מפני אבשלום בדרכים הללו של ירדן ומחנים שעבר יעקב ובלילה, כמו כן ויאמרו אל דוד קומו עברו {מהרה} את המים וגו' ויקם דוד וכל העם אשר אתו ויעברו את הירדן עד אור הבוקר עד אחד לא נעדר אשר לא עבר את הירדן וגו' ודוד בא מחנימה ואבשלום עבר את הירדן וגו' (שמואל ב י"ז:כ"א-כ"ד). מעבר יבק – מעברות המים, כדי לברוח. (כה) ויותר יעקב לבדו – כלומר שהעביר כל אשר לו, שלא היה עוד לעבור אלא הוא לבדו, ורצה לעבור אחריהם, כי לברוח דרך אחרת שלא יפגשנו עשו נתכוון. ויאבק – מלאך עמו, שלא יוכל לברוח ויראה קיום {אבטחתו} של הק' שלא יזיקהו עשו. (כו) {וירא} כי לא יכל לו – המלאך. ורצה לעבור ולברוח בעל כרחו. {ותקע כף ירך יעקב – כדי שלא יוכל לברוח. וזהו עקר פשוטו.} ותקע – נבדלה מן הירך, כמו פן תקע נפשי ממך (ירמיהו ו':ח'). (כז) כי אם ברכתני – שתשלחני מאתך בשלום, שלא אהיה נזוק במה שנתאבקתי עמך. כי עתה עלה השחר – אז ידע יעקב שהוא מלאך. (כט) כי שרית – מגזרת באונו שרה את אלהים (הושע י"ב:ד'), כמו קנה קנית, עשה עשית. אבל וישר אל מלאך ויוכל (הושע י"ב:ה'), מגזרת שב קם רץ, שיאמר ויקם וישב וירץ. ומה שלקה יעקב ונצלע, לפי שהקב"ה הבטיחו והוא היה בורח. וכן מצינו בכל ההולכים בדרך שלא ברצון הק' או ממאנים ללכת, שנענשו. במשה כת' שלח נא ביד תשלח (שמות ד':י"ג), ויחר אף י"י במשה (שמות ד':י"ד). ולפי הפשט אעפ"י שאמרו חכמים בכל מקום חרון אף עושה רושם וכאן מה רושם יש, הלא אהרן אחיך הלוי (שמות ד':י"ד) עתיד הוא להיות לוי ואתה כהן ועכשיו הוא יהיה כהן ואתה לוי (השווה בבלי זבחים ק"ב:א'), אך לפי הפשט לפי שהיה מתעצל ללכת כת' ויהי בדרך במלון ויפגשהו {י"י} ויבקש המיתו (שמות ד':כ"ד). וכן ביונה שנבלע במעי הדגה, וכן בבלעם ויחר אף אלהים כי הולך הוא (במדבר כ"ב:כ"ב) ונעשה חיגר, כדכת' ותלחץ {את} רגל בלעם (במדבר כ"ב:כ"ה), וילך שפי (במדבר כ"ג:ג') – חיגר כמו ושופו עצמותיו (איוב ל"ג:כ"א).

R. Avraham b. HaRambam Bereshit 32ר' אברהם בן הרמב"ם בראשית ל"ב:ד'-ז', כ"ה, כ"ז

(ד) וישלח יעקב – שלח (יעקב) ע"ה אל [אחיו] ארצה שעיר לפי שהגיעה אליו השמועה כי שם היה בעת ההיא שהרי לא נעתק לשם לגמרי להשתקע בקביעות אלא אחר חזרת יעקב מן שדה ארם כמו שיתבאר בסוף פרשה זו ונקראת (ארץ שעיר) שדה אדום בשמה הידוע אצל ישראל בזמן מתן תורה. (ה) עם לבן גרתי – [בישר לו] הנה לא נתאחרתי מפני שאני חושד בך ולא לברוח ממך כדי לפייס אותו בזה (כלומר) הנני בשלום עמך אינני ירא נזק ממך אלא הלכתי אל לבן כמו שצוו אותי אבי ואמי ודקדקתי במלאכתו במשך הזמן אשר גרתי עמו ונתאחרתי עד עכשיו. (ו) ויהי לי וג' – הכוונה במה שתיאר לו את זה כדי להראות לו ידידות כמו שאמר ואשלחה וג' – וטעם מאמרו [שור וחמור ועבד ושפחה] בלשון יחיד המין [כלומר] יש לי הרבה מכל מין מאלה. (ז) וישובו המלאכים וג' – טעם דבריה קרנו את מצבו ומצאנו אותו שהחליט לילך לקראתך ומסרנו לו את שליחותך ולא הועילה לעורר את רחמיו אלא הוא נשאר בהחלטתו ממהר לילך לקראתך בחיל כבד. (כה) ויותר וג' – אח התבודד (יעקב) ע"ה בלבדו התבודדות גשמית ולא נשארו אצלו עבדים וחפצים נתעלה באותה ההתבודדות הגשמית אל ההתבודדות הרוחנית אשר בסופה השיג השגת נבואה שנדמה לו בה כאילו יאבק איש עמו והוא מלאך כמו שנאמר בגבריאל והאיש גבריאל. ופירוש ויאבק ויתגושש נגזר מן "אבק" שהוא העפר הדק לפי שהמתגוששים יעלה עליהם אבק הארץ על ידי התגוששותם. (כז) ויאמר שלחני וג' – זה מורה כמו שבארו הקדמונים ז"ל כי יעקב ע"ה דבק בדביקותו גם אחרי מה שאירע לו בכף ירכו וזה מחזקת יעקב ע"ה בחזיונו הנפלא המבשר לו על חזקתו העצומה בשעת תעורתו. ובמה שתלה (המלאך) סיבת שלחני במאמרו כי עלה השחר גילה לו (ליעקב) שהוא אינו איש באמת אלא מלאך שנדמה בצורת איש בחזיון. (כט) כי שרית וג' – בישרו כי עשו לא יתגבר עליו ולא ינצחנו והטעם בזה שמכיון ששרית עם אלהים כל שכן שתהיה כך (לשר) עם אנשים.

R. Avraham b. HaRambam Bereshit 33:1-2, 13ר' אברהם בן הרמב"ם בראשית ל"ג:א'-ב', י"ג

(א) וישא יעקב עיניו וג' – דומני שהוא ע"ה כבר חצה את הבהמות ואת העם אשר אתו לשני מחנות ואפשר שהשאיר אותם כך עד זמן פגישת עשו ויתכן [גם כן] שהיה חוזר מדיעה זו ואסף אותם אל מחנה אחד כאשר נתחזק בתפלתו שוב כאשר בא בלבו לפייסו במנחה ועוד יותר מזה מה שנתחזק בנבואתו ממאמר המלאך אליו כי שרית; ועל כל פנים לא חצה את בניו ולא את נשיו בשתי המחנות אלא השאירם עמו כדי שיהיו נושעים בתשועתו או יאבד באבדם. (ב) וישם את השפחות – (וג') אין זה כדי להבריח את האחרון בהם אם יכמין עשו ויהרוג את הראשון שהרי הכל בניו ונשיו אלא כך גוזר הסדר שיכסה הפחות במעלה את הגדול במעלת ויתאחר היותר נכבד במעלה עד לבסוף וזה מנהג נהוג עד עכשיו על פי הרוב למלכים וכיוצא בהם (יג) ויאמר אליו אדני ידע – וג' התנצל אצלו בפינוק (הילדים והצאן) שאינם מספיקים להליכת שניהם יחד מבלי לגרום איחור לאחד מהם; "[וד]פיקה" טעמה בעברית "הדחיפה" (דוגמת) קול דודי דופק (אשר טעמו) דחיפה לנקישת הדלת.