EN/HEע/E

Yaakov's Dream

Sources

Bereshit 28:10-22בראשית כ״ח:י׳-כ״ב

(י) וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה. (יא) וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא. (יב) וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ. (יג) וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו וַיֹּאמַר אֲנִי ה' אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ. (יד) וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ. (טו) וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ. (טז) וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי. (יז) וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם. (יח) וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיָּשֶׂם אֹתָהּ מַצֵּבָה וַיִּצֹק שֶׁמֶן עַל רֹאשָׁהּ. (יט) וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית אֵל וְאוּלָם לוּז שֵׁם הָעִיר לָרִאשֹׁנָה. (כ) וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ. (כא) וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי וְהָיָה ה' לִי לֵאלֹהִים. (כב) וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ.(י) וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה. (יא) וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא. (יב) וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ. (יג) וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו וַיֹּאמַר אֲנִי ה' אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ. (יד) וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ. (טו) וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ. (טז) וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי. (יז) וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם. (יח) וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיָּשֶׂם אֹתָהּ מַצֵּבָה וַיִּצֹק שֶׁמֶן עַל רֹאשָׁהּ. (יט) וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית אֵל וְאוּלָם לוּז שֵׁם הָעִיר לָרִאשֹׁנָה. (כ) וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ. (כא) וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי וְהָיָה ה' לִי לֵאלֹהִים. (כב) וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ.

Bavli Sanhedrin 95a-bבבלי סנהדרין צ״ה.-:

תנו רבנן: שלשה קפצה להם הארץ: אליעזר עבד אברהם, ויעקב אבינו, ואבישי בן צרויה. אבישי בן צרויה - הא דאמרן. אליעזר עבד אברהם - דכתיב (בראשית כ"ד) ואבא היום אל העין, למימרא דההוא יומא נפק. יעקב אבינו - דכתיב (בראשית כ"ח) ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה וכתיב ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש. כי מטא לחרן אמר: אפשר עברתי על מקום שהתפללו בו אבותי ואני לא התפללתי בו? בעי למיהדר, כיון דהרהר בדעתיה למיהדר - קפצה ליה ארעא. מיד ויפגע במקום.

Bavli Chulin 91aבבלי חולין צ״א.

אמר ר' יצחק: שמש הבאה בעבורו, זרחה בעבורו, דכתיב (בראשית כ"ח) ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה, וכתיב ויפגע במקום, כי מטא לחרן אמר: אפשר עברתי על מקום שהתפללו אבותי, ואני לא התפללתי? כד יהיב דעתיה למיהדר - קפצה ליה ארעא, מיד - ויפגע במקום, כד צלי בעי למיהדר, אמר הקדוש ברוך הוא: צדיק זה בא לבית מלוני ויפטר בלא לינה? מיד בא השמש. כתיב (בראשית כ"ח) ויקח מאבני המקום, וכתיב ויקח את האבן! אמר רבי יצחק: מלמד שנתקבצו כל אותן אבנים למקום אחד, וכל אחת ואחת אומרת עלי יניח צדיק זה ראשו; תנא: וכולן נבלעו באחד. (בראשית כ"ח) ויחלום והנה סולם מוצב ארצה, תנא: כמה רחבו של סולם - שמונת אלפים פרסאות, דכתיב (בראשית כ"ח) והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו, עולים - שנים, ויורדים - שנים, וכי פגעו בהדי הדדי - הוו להו ארבעה, וכתיב ביה במלאך (דניאל י') וגויתו כתרשיש, וגמירי דתרשיש תרי אלפי פרסי הוו. תנא: עולין ומסתכלין בדיוקנו של מעלה, ויורדין ומסתכלין בדיוקנו של מטה. בעו לסכוניה, מיד (בראשית כ"ח) והנה ה' נצב עליו, אמר רבי שמעון בן לקיש: אלמלא מקרא כתוב, אי אפשר לאמרו - כאדם שמניף על בנו. (בראשית כ"ח) הארץ אשר אתה שוכב עליה וגו' - מאי רבותיה? אמר רבי יצחק: מלמד שקפלה הקדוש ברוך הוא לכל ארץ ישראל והניחה תחת יעקב אבינו, שתהא נוחה ליכבש לבניו.

Targum Yerushalmi (Yonatan) Bereshit 28:11תרגום ירושלמי (יונתן) בראשית כ״ח:י״א

And he prayed in the place of the house of the sanctuary, and lodged there, because the sun had gone down. And he took four stones of the holy place, and set his pillow, and slept in that place.

וצלי באתר בית מוקדשא ובת תמן ארום טמע שימשא ונסיב ארבעה מאבני אתר קדיש ושוי איסדוי ושכיב באתרא ההוא.

Bereshit Rabbah 68:12בראשית רבה ס״ח:י״ב

ויחלום והנה סולם, אמר ר' אבהו דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין, חד בר נש אזל לגבי רבי יוסי בר חלפתא, אמר ליה חמית בחלמי אמרין לי אזל סב פועליא דאבוך מן קפודקיא, א"ל ואזל אבוך לקפודקיא מן יומיה א"ל לא, א"ל זיל מני כ' שריי בכרסא דביתך את משכח ליה א"ל לית בהון כ', א"ל ואי לית בהון כ' מני מן ראשיהון לסופיהון ומן סופיהון לראשיהון ואת משכח, אזל מנא ואשכח כן, ומנין יליף לה ר' יוסי בר חלפתא מן קפודקיא, תני בר קפרא לית חלום שאין לו פתרון, והנה סולם, זה הכבש, מוצב ארצה, זה מזבח (שמות כ') מזבח אדמה תעשה לי, וראשו מגיע השמימה, אלו הקרבנות שריחן עולה לשמים, והנה מלאכי אלהים, אלו כהנים גדולים, עולין ויורדין בו, שהם עולים ויורדים בכבש, והנה ה' נצב עליו, (עמוס ט') ראיתי את ה' נצב על המזבח. רבנן פתרין ליה בסיני, ויחלום והנה סולם, זה סיני, מוצב ארצה (שמות י"ט) ויתיצבו בתחתית ההר, וראשו מגיע השמימה, (דברים ד') וההר בוער באש עד לב השמים, ד"א והנה סולם זה סיני אותיות דדין הוא אותיות דדין, והנה מלאכי אלהים, על שם (תהלים ס"ח) רכב אלהים רבותים אלפי שנאן, ולמדנו לנביאים שנקראו מלאכים, דכתיב (חגי א') ויאמר חגי מלאך ה' במלאכות ה' לעם, והנה מלאכי אלהים, זה משה ואהרן, עולים (שמות י"ט) ומשה עלה אל האלהים, ויורדים, זה משה (שמות י"ט) וירד משה והנה ה' נצב עליו (שמות י"ט) וירד ה' על הר סיני אל ראש ההר, רבי שלמוני בשם ריש לקיש אמר תרכוסא של ג' רגלים הראה לו, רבי יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר את הוא רגל שלישי, הוא דעתיה דר"י דסכנין בשם ר' לוי אמר (דברים ל"ב) כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו, מה החבל הזה פחות מג' אין מפקיעין אותו, כך האבות אין פחות מג', ר' ברכיה אמר עולם ושליש עולם הראה לו עולים אין פחות משנים ויורדים שנים, ומנין שהמלאך שלישו של עולם שנאמר (דניאל י') וגויתו כתרשיש ופניו כמראה ברק ועיניו כלפידי אש וזרועותיו ומרגלותיו כעין נחושת קלל, ר' חייא ורבי ינאי, חד אמר עולים ויורדין בסולם, וחד אמר עולים ויורדים ביעקב, מאן דאמר עולים ויורדים בסולם ניחא, ומאן דאמר עולים ויורדים ביעקב, מעלים ומורידים בו אפזים בו קפזים בו שונטים בו, שנאמר (ישעיה מ"ט) ישראל אשר בך אתפאר, את הוא שאיקונין שלך חקוקה למעלה עולים למעלה ורואים איקונין שלו ויורדים למטה ומוצאים אותו ישן, משל למלך שהיה יושב ודן עולים לבסילקי ומוצאים אותו דן ויוצאין בפרווד ומוצאים אותו ישן, ד"א למעלן כל מי שהוא אומר זכותו עולה חובתו יורד, למטן כל מי שהוא אומר זכותו יורד חובתו עולה, ד"א עולים ויורדים בו, עולים אותם שליוו אותו בארץ ישראל, יורדים אלו שליוו אותו בחוצה לארץ, ר' לוי בשם ר' שמואל בר נחמן אמר מלאכי השרת ע"י שגלו מסטורין של הקדוש ברוך הוא נדחו ממחיצתן קל"ח שנה, ר' תנחומא הוה מפיק לישנא קלא, א"ר חמא בר חנינא ע"י שנתגאו ואמרו כי משחיתים אנחנו את המקום הזה, היכן חזרו כאן עולים ויורדים עולים ואח"כ יורדים.

Bereshit Rabbah 69:7בראשית רבה ס״ט:ז׳

ויקץ יעקב משנתו, ר' יוחנן אמר ממשנתו, ויאמר אכן יש ה' במקום הזה, אכן השכינה שרויה במקום הזה ולא הייתי יודע, ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה, ר"א בשם ר' יוסי בן זמרא אמר הסולם הזה עומד בבאר שבע ושיפועו מגיע עד בית המקדש, מ"ט ויצא יעקב מבאר שבע, ויחלום והנה סולם, ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה, א"ר יהודה בר' סימון הסולם הזה עומד בבית המקדש ושיפועו מגיע עד בית אל מ"ט ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה ויקרא שם המקום ההוא בית אל, אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים, א"ר אחא עתיד השער הזה להפתח להרבה צדיקים כיוצא בך, א"ר שמעון בן יוחאי אין בית המקדש של מעלן גבוה מבית המקדש של מטן אלא י"ח מיל מ"ט וזה שער השמים מנין וז"ה, ד"א מלמד שהראה הקדוש ברוך הוא ליעקב בית המקדש בנוי וחרב ובנוי, ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה זה בנוי, המד"א (תהלים ס"ח) נורא אלהים ממקדשיך, ואין זה, הרי חרב כמד"א (איכה ה') על זה היה דוה לבנו על אלה חשכו עינינו, כי אם בית אלהים, בנוי ומשוכלל לעתיד לבא, כמד"א (תהלים קמ"ז) כי חזק בריחי שעריך.

Vayikra Rabbah 29:2ויקרא רבה כ״ט:ב׳

ר' נחמן פתח (ירמיה ל) ואתה אל תירא עבדי יעקב מדבר ביעקב דכתיב (בראשית כ"ח) ויחלום והנה סולם מוצב ארצה אמר ר' שמואל בר נחמן אלו שרי אומות העולם דאמר ר' שמואל בר נחמן מלמד שהראה הקדוש ברוך הוא ליעקב אבינו שרה של בבל עולה שבעים עווקים ושל מדי נ"ב ושל יון ק"פ ושל אדום עולה ולא יודע כמה באותה שעה נתיירא יעקב אבינו אמר אפשר שאין לזה ירידה אמר לו הקדוש ברוך הוא ואתה אל תירא עבדי יעקב אפילו הוא עולה ויושב אצלי משם אני מורידו הה"ד (עובדיה א') אם תגביה כנשר ואם בין כוכבים שים קנך אמר רבי ברכיה ור' חלבו ור' שמעון בן יוחאי בשם ר' מאיר מלמד שהראה הקדוש ברוך הוא ליעקב שרה של בבל עולה ויורד של מדי עולה ויורד ושל יון עולה ויורד ושל אדום עולה ויורד אמר הקדוש ברוך הוא ליעקב אף אתה עולה באותה שעה נתיירא יעקב אבינו ואמר שמא ח"ו כשם שלאלו ירידה אף לי כן אמר לו הקדוש ברוך הוא ואתה אל תירא אם אתה עולה אין לך ירידה עולמית לא האמין ולא עלה א"ר ברכיה ור' חלבו בשם רשב"י ר' מאיר היה דורש (תהלים ע"ח) בכל זאת חטאו (לו) [עוד] ולא האמינו בנפלאותיו זה אבינו יעקב שלא האמין ולא עלה אמר לו הקדוש ברוך הוא אלו האמנת ועלית עוד לא ירדת ועכשיו שלא האמנת ולא עלית עתידין בניך שיהו משתעבדין בד' מלכיות בעולם הזה במסים ובארנוניות ובזימיות ובגלגליות באותה שעה נתיירא יעקב אמר לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע יכול לעולם אמר לו (ירמיה ל') ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק כמד"א (ישעיה ל"ט) מארץ רחוקה באו אלי מבבל (ירמיה ל') ואת זרעך מארץ שבים מגליא ומאספמיא ומחברותיה ושב יעקב מבבל ושקט ממדי ושאנן מיון ואין מחריד מאדום כי אעשה כלה בכל הגוים אשר הדחתיך שמה אומות העולם שהן מכלין את שדותיהן אעשה כלה ואותך לא אעשה כלה אבל ישראל שאין מכלים שדותיהם כמה דאת אמר לא תכלה פאת שדך לא אעשה כלה ויסרתיך למשפט מייסרך ביסורין בעוה"ז כדי לנקותך מעונותיך לעתיד לבא אימתי בחדש השביעי.

Pesikta DeRav Kahana Rosh Hashanah 23:2פסיקתא דרב כהנא ראש השנה כ״ג:ב׳

ר' נחמן פתח ואתה אל תירא עבדי יעקב ואל תחת וג' (ירמיה ל':י'). מדבר ביעקב, דכת' ביה ויחלום והנה סולם וג' (בראשית כ"ח:י"ב). א"ר שמואל בר' נחמן אילו שרי אומות העולם, דאמר ר' שמואל בר נחמן מלמד שהראה הקדוש ברוך הוא לאבינו יעקב שרה של בבל עולה שבעים עווקים ויורד, ושל מדיי חמשי' ושנים, ושל יוון מאה ושמונים, ושל אדום עלה עלה ולא ידע כמה. באותה שעה נתירא אבינו יעקב ואמ', תאמר שמא לזה אין ירידה, א' לו הקדוש ברוך הוא אל תחת ישראל (ירמיהו ל') כביכול אפילו את רואה אותו יושב אצלי משם אני מורידו, הד"ה דכת' אם תגביה כנשר ואם בין כוכבים שים קנך משם אורידך נאם ה' וג' (עובדיה א':ד'). ר' ברכיה ר' חלבו ר' שמע' בר' יוסי בשם ר' מאיר מלמד שהראה הקדוש ברוך הוא לאבינו יעקב שרה של בבל עולה ויורד, ושל מדי עולה ויורד, ושל יון עולה ויורד, ושל אדום עולה ויורד, א' /אמר/ לו הק' יעקב אף אתה עלה, באותה שעה נתיירא אבינו יעקב וא' תאמר שכשם שיש לאילו ירידה אף אני יש לי ירידה, א' לו הקדוש ברוך הוא אל תחת ישראל (ירמיהו ל'), אתה אם אתה עולה אין לך ירידה לעולם, ולא האמין ולא עלה. ר' ברכיה ר' חלבו בשם ר' שמעון בר' יוסינה, ר' מאיר היה דורש בכל זאת חטאו עוד ולא האמינו בנפלאותיו (תהלים ע"ח:ל"ב), זה יעקב אבינו שלא האמין ולא עלה. א' לו הקדוש ברוך הוא אילו האמנתה ועליתה עוד לא הייתה יורד לעולם, עכשיו שלא האמנתה ולא עלית הרי בניך משתעבדים בארבע מלכיות בעולם הזה, בפיסים ובהוניות ובזמיות ובגלגליות. יכול לעולם, א"ל אל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק (ירמיה ל':י'), מבבל. ואת זרעך מארץ שבים (ירמיהו ל'), מגליא ומאספמיא ומחברותיה. ושב יעקב (ירמיהו ל'), מבבל. ושקד (ירמיהו ל'), ממדי. ושאנן (ירמיהו ל'), מיוון. ואין מחריד (ירמיהו ל'), מאדום. כי אעשה כלה בכל הגוים אשר הפיצותיך שם (ירמיהו ל':י"א), אומות העולם שהם מכלים את שדותיהם עליהם הוא אומ' כי אעשה כלה, אבל ישר' שאינן מכלי' את שדותיהן, אך אותך לא אעשה כלה ויסרתיך למשפט ונקה לא אנקך (ירמיהו ל'), מייסרך אני בייסורים בעולם הזה בשביל לנקותך משניתיך בעולם הזה. אימתי, בחדש השביעי (ויקרא כ"ג:כ"ד).

Tanchuma Vayetze 2תנחומא ויצא ב׳

ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו, א"ר שמואל בר נחמן אלו שרי אומות העכו"ם דא"ר שמואל בר נחמן מלמד שהראה לו הקדוש ברוך הוא לאבינו יעקב שרה של בבל עולה שבעין עוקים ויורד, ושל מדי חמשים ושנים, ושל יון מאה ויורד, ושל אדום עלה ולא ידע כמה, באותה שעה נתירא יעקב אבינו ואמר שמא לזה אין לו ירידה, א"ל הקדוש ברוך הוא (ירמיה ל') ואתה אל תירא עבדי יעקב ואל תחת ישראל כביכול אפילו אתה רואהו עולה אצלי משם אני מורידו שנאמר (עובדיה א') אם תגביה כנשר ואם בין כוכבים שים קנך משם אורידך נאם ה', א"ר ברכיה בשם רבי חלבו ור"ש בן יוסינה מלמד שהראהו הקדוש ברוך הוא ליעקב אבינו שרה של בבל עולה ויורד, ושל מדי עולה ויורד, ושל יון עולה ויורד, ושל אדום עולה ויורד, א"ל הקדוש ברוך הוא ליעקב יעקב למה אין אתה עולה, באותה שעה נתירא אבינו יעקב ואמר כשם שיש לאלו ירידה, כך אני יש לי ירידה, א"ל הקדוש ברוך הוא אם אתה עולה אין לך ירידה, ולא האמין ולא עלה, ר"ש בן יוסינה היה דורש (תהלים ע"ח) בכל זאת חטאו עוד ולא האמינו בנפלאותיו, א"ל הקדוש ברוך הוא אלו עלית והאמנת לא היתה לך ירידה לעולם, אלא הואיל ולא האמנת הרי בניך משתעבדין בהללו ד' מלכיות בעה"ז במסים ובארנוניות ובגולגליות, א"ל יעקב יכול לעולם א"ל אל תירא עבדי יעקב אל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים מארץ מגליא מאספניה ומחברותיה ושב יעקב מבבל ושקט ממדי ושאנן מיון ואין מחריד מאדום כי אעשה כלה בכל הגוים אשר הפיצותיך שם באומות העולם שהן מכלין את שדותיהן אבל ישראל שאין מכלין את שדותיהן ואותך לא אעשה כלה אלא מיסרך ביסורין בעולם הזה בשביל לנקותך מעונותיך לעתיד לבא, לכך נאמר ויחלום.

Bemidbar Rabbah 4:1במדבר רבה ד׳:א׳

ד"א מאשר יקרת וגו' אמר הקדוש ברוך הוא ליעקב הרבה יקר את בעיני שכביכול אני ומלאכי השרת שלי יצאו לקראתך בצאתך לילך לפדן ארם ובביאתך בשעה שיצאת מה כתיב ויצא יעקב וגו' ויפגע במקום וגו' ויחלום והנה סולם וגו' והנה ה' נצב עליו וגו' אמר רבי הושעיא אשרי ילוד אשה שכך ראה המלך ופמליא שלו נצבים עליו ומשמרים אותו ומנין בביאתו שנאמר (בראשית ל"ב) ויעקב הלך לדרכו וגו' הרי המלאכים השכינה מנין שנא' (בראשית ל"ה) וירא אלהים אל יעקב עוד בבואו וגו' הוי מאשר יקרת בעיני וגו'.

Rashi Bereshit 28:11רש״י בראשית כ״ח:י״א

ויפגע במקום AND HE LIGHTED UPON THE PLACE – Scripture does not mention which place, but by writing בַּמָקוֹם the place it refers to the place mentioned already in another passage, viz., Mount Moriah of which it is stated (22:4) "And he saw the place (המקום) afar off".

ויפגע במקום – לא הזכיר הכתוב באיזה מקום אלא בַמקום הנזכר במקום אחר וזה הר המוריה, שנאמר בו וירא המקום מרחוק (בראשית כ"ב:ד').

Rashi Bereshit 28:12-13רש״י בראשית כ״ח:י״ב-י״ג

(12) עלים וירדים ASCENDING AND DESCENDING – It states first ascending and afterwards descending! Those angels who accompanied him in the land of Israel were not permitted to leave the Land: they ascended to Heaven and angels which were to minister outside the Land descended to accompany him (ib.). (13) נצב עליו STOOD ABOVE HIM – to guard him.

(יב) עולים תחילה ואחר כך יורדים, מלאכים שליווהו בארץ אין יוצאין בחוצה לארץ ועלו לרקיע וירדו מלאכי חוצה לארץ ללותו. (יג) נצב עליו – לשמרו.

Rashi Bereshit 28:17רש״י בראשית כ״ח:י״ז

כי אם בית אלהים THIS IS NONE OTHER THAN THE HOUSE OF GOD – R. Eleazar said in the name of R. José the son of Zimra: "This ladder stood in Beersheba and [the middle of]) its slope reached opposite the Temple" (Genesis Rabbah 69). For Beersheba is situated in the South of Judah, Jerusalem in the North of it on the boundary between Judah and Benjamin and Bethel in the North of Benjamin's territory, on the border between the land of Benjamin and that of the children of Joseph. It follows, therefore, that a ladder whose foot is in Beersheba and whose top is in Bethel has the middle of its slope reaching opposite Jerusalem. Now as regards what our Rabbis stated (Chullin 91b) that the Holy One, blessed be He, said, "This righteous man has came to the place where I dwell (i.e., the Temple at Jerusalem, whilst from here it is evident that he had come to Luz) and shall he depart without staying here over night?", and with regard to what they also said, (Pesach. 88a) "Jacob gave the name Bethel to Jerusalem", whereas this place which he called Bethel was Luz and not Jerusalem, whence did they learn to make this statement (which implies that Luz is identical with Jerusalem)? I say that Mount Moriah was forcibly removed from its locality and came hither (to Luz), and that this is what is meant by the "shrinking" of the ground that is mentioned in the Treatise Chulin (91b) — that the site of the Temple came towards him (Jacob) as far as Bethel and this too is what is meant by ויפגע במקום, "he lighted upon the place" (i.e., he "met" the place, as two people meet who are moving towards each other; cf. Rashi on Genesis 5:11). Now, since Jacob's route must have been from Beersheba to Jerusalem and thence to Luz and Haran and consequently when he reached Luz he had passed Jerusalem, if you should ask, "When Jacob passed the Temple why did He not make him stop there?" — If it never entered his mind to pray at the spot where his fathers had prayed should Heaven force him to stop there to do so? Really he had reached as far as Haran as we say in the Chapter גיד הנשה (ib.), and Scripture itself proves this since it states, "And he went to Haran". When he arrived at Haran he said, "Is it possible that I have passed the place where my fathers prayed without myself praying there?" He decided to return and got as far as Bethel where the ground "shrank" for him. This Bethel is not the Bethel that is near Ai (cf. 12:8) but that which is near Jerusalem, and because he said of it, "It shall be the House of God", he called it Bethel. This, too, is Mount Moriah, where Abraham prayed, and it is also the field in which Isaac offered prayer as it is written, "[Isaac went out] to meditate (i.e., to pray; cf. 24:63) in the field". Thus, too, do we read in the Treatise Pesachim (88a) in a comment on the verse Micah 4:2: "[O come ye and let us go up] to the mountain of the Lord (i.e. the mountain upon which the Temple is built) and to the house of the God of Jacob". What particular reason is there for mentioning Jacob? But the text calls the Temple not as Abraham did who called it a mount, and not as Isaac did, who called it a field, but as Jacob did who called it Beth[el]—the House of God. (To here from "This Bethel" is to be found in a certain correct Rashi-text).

כי אם בית אלהים – אמר ר' אלעזר בשם ר' יוסי בן זמרא: הסולם הזה עומד בבאר שבע, ושיפועו מגיע כנגד בית המקדש, שבאר שבע עומד בדרומו של יהודה, וירושלם בצפונו בגבול שבין יהודה ובנימן, ובית אל היה בצפון של נחלת בנימן בגבול שבין בנימן ובין בני יוסף. נמצא סולם שרגליו בבאר שבע וראשו בבית אל, מגיע אמצע שיפועו נגד ירושלם. ושאמרו רבותינו: צדיק זה בא לבית מלוני יפטר בלא לינה. ועוד אמרו: יעקב קראו בית וזו לוז היא ולא ירושלם. ומהיכן למדו לומר כן, אני אומר שנעקר הר המוריה ובא לכאן. וזו היא קפיצת הארץ האמורה בשחיטת חולין (בבלי חולין צ"א:), שבא בית המקדש לקראתו עד בית אל, וזהו ויפגע במקום.

R. Yosef Kara Bereshit 28:17ר׳ יוסף קרא בראשית כ״ח:י״ז

אין זה – החלום שחלמתי והנה סולם מוצב ארצה, כי אם בית אלקים, וזה – שחלמתי וראשו מגיע השמימה, הוא שער השמים – שעולים ויורדים דרך פתח השמים. ודומה לו בשפטים (שופטים ז':י"ד) אין זאת בלתי אם חרב גדעון בן יואש, אין חלום זה כי אם חרב גדעון שעתיד לבא ולהפך במחנה מדין. (גיליון כ"י וינה 23 בשם ר' יוסף) אין זה כי אם בית אלהים – אין זה מקום, כי אם בית אלהים. וזה שער השמים – וזה שראיתי סולם בחלומי מוצב ארצה וראשו מגיע השמים והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו הוא שעולים מבית אלהים לשמים מלמעלה, ויורדים לבית אלהים. (כ"י מינכן 5 בשם ור' יוסף קרא פירש)

Ibn Ezra Bereshit First Commentary 28:12אבן עזרא בראשית פירוש ראשון כ״ח:י״ב

ודרך סלם – להיות סמל, או על מספר סיני דרש הוא. ורב שלמה ספרדי אמר כי סלם רמז לנשמה העליונה. ומלאכי אלהים – מחשבות החכמה. ויאמר ישועה, כי טעם סלם שעלתה בו תפלתו, וירדה בו תשועתו מן השמים. ואלה המפרשים לא ראו נבואת זכריה ועמוס וירמיה. והטעם דרך משל, כי כל דבר לא יכחד מן השם, ודברי תחתונים תלויים בעליונים, וכאלו סולם ביניהם שיעלו מלאכים בו להודיע הדברים אחר שהתהלכו בארץ. גם כן כתוב ומלאכים אחרים יורדים למלאת שליחות השם כדרך מלך עם משרתיו.

Ibn Ezra Bereshit First Commentary 28:16-17אבן עזרא בראשית פירוש ראשון כ״ח:ט״ז-י״ז

(טז) אכן יש י"י – בעבור שימצאו מקומות יראו שם נסים, ולא אוכל לפרש למה זה, כי סוד מופלא הוא. (יז) כי אם בית אלהים – שיתפלל אדם בו בשעת צרכו כי תשמע תפלתו כי המקום נבחר.

Rambam Moreh Nevukhim 1:15רמב״ם מורה נבוכים א׳:ט״ו

נצב או יצב. אף על פי שנשתנו שני השרשים, הענין אחד, כמו שידעת בכל שמושיהם. וזה השם משתתף. פעמים יהיה בענין הקימה וההתיצבות, ותתצב אחותו מרחוק, יתיצבו מלכי ארץ, יצאו נצבים. ויהיה בענין הקיום וההתמדה, דברך נצב בשמים, כלומר קיים עומד. וכל מה שבא מזה השם בחק הבורא הוא מזה הענין. והנה ה' נצב עליו, קיים עומד עליו, כלומר על הסולם אשר קצהו הראשון בשמים וקצהו האחרון בארץ, ובו יעלה כל מי שיעלה, עד שישיג מי שעליו בהכרח, אחר שהוא עומד קיים על ראש הסולם. ומבואר הוא שמאמרי הנה ה' נצב עליו, הוא כפי זה המשל הנשוא. ומלאכי אלהים עולים, הם הנביאים, שנאמר בהם בפירוש וישלח מלאך, ויעל מלאך ה' מן הגלגל אל הבוכים. ומה טוב אמרו עולים ויורדים בו, העלייה קודם הירידה. כי אחר העלייה וההגעה אל מעלות ידועות מן הסולם, תהיה הירידה במה שפגש מן הענין להנהגת אנשי הארץ ולמודם, אשר בעבור זה כנה בירידה כמו שביארנו (בפרק י' מזה החלק). ואשוב על עניננו, כי נצב עליו מתמיד קיים נשאר, לא שהוא התייצבות גשם, ומזה הענין ונצבת על הצור. כבר התבאר כי נצב ועמד ענינם אחד בזה הענין, וכבר אמר הנני עומד לפניך שם על הצור בחורב.

Ramban Bereshit 28:12רמב״ן בראשית כ״ח:י״ב

והנה סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו – הראהו בחלום הנבואה כי כל הנעשה בארץ נעשה על ידי המלאכים והכל בגזרת עליון עליהם, כי מלאכי אלהים אשר שלח ה' להתהלך בארץ לא יעשו קטנה או גדולה עד שובם להתיצב על אדון כל הארץ לאמר לפניו התהלכנו בארץ והנה יושבת בשלוה או מלאה חרב ודם, והוא יצוה עליהם לשוב לרדת בארץ ולעשות דברו. והראהו כי הוא יתברך נצב על הסלם ומבטיחו ליעקב בהבטחה גדולה, להודיע שהוא לא יהיה ביד המלאכים אבל יהיה חלק ה' ויהיה עמו תמיד, כמו שאמר והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך, כי מעלתו גדולה משאר הצדיקים שנאמר בהם (תהלים צא יא) כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך. ועל דעת רבי אליעזר הגדול (פרקי דר"א ל"ה) היתה זאת המראה כענין בין הבתרים לאברם, כי הראהו ממשלת ארבע מלכיות ומעלתם וירידתם, וזה טעם "מלאכי אלהים" כמו שנאמר בדניאל שר מלכות יון, ושר מלכות פרס, והבטיחו כי הוא יתעלה יהיה עמו בכל אשר ילך ביניהם וישמרנו ויצילנו מידם. אמרו (שם בפדר"א) הראה לו הקדוש ברוך הוא ארבע מלכיות מושלן ואבדן, הראהו שר מלכות בבל עולה שבעים עוקים ויורד, והראהו שר מלכות מדי עולה חמישים ושנים עוקים ויורד, והראהו שר מלכות יון עולה מאה ושמונים עוקים ויורד, והראהו שר מלכות אדום עולה ואינו יורד, אמר לו יעקב אך אל שאול תורד (ישעיה י"ד:ט"ו), אמר לו הקדוש ברוך הוא אם תגביה כנשר וגו' (עובדיה א':ד').

Abarbanel Bereshit 28אברבנאל בראשית כ״ח

ויחלום והנה סלם עד ויקץ יעקב משנתו. המראה הזאת שהגיעה ליעקב ראוי שנדע מה ענינה והוראתה והנה ראי' בה דעות חלוקו'. הא' הוא לחז"ל הביאו רש"י בפירושו וענינו שהודיעו ית' הנבואה הזא' מעלת ארץ ישראל על כל שאר הארצות כי בעבור שהיה יעקב יוצא ממנה כדי שיכסוף תמיד לשוב ולהתגורר בה' הראהו מעלתה שהמלאכים המלוים לאדם בארץ הקדושה ההיא אינם המלאכים המלוים אותו חוצה לארץ ולכן ראה אותו סלם ומלאכי אלהים עולים ויורדים בו להודיע כי באותו מקום יעלו לשמים מלאכים שלוו אותו בארץ וירדו בארץ אחרים למטה מהם במדרגה ללותו בחוצה לארץ. וכמה מדרשות דרשו במראה הזאת, אמרו רבנן פתרין קראו בסיני והנה סלם זה סיני בגימטרי', מוצב ארצה דכתיב ויתיצבו בתחתית ההר וכו' וכן דרשות אחרות דרשו עליהם. והדעת הב' הוא לר' אליעזר הגדול בפרקיו שהראהו הקדוש ברוך הוא בזה ממשלת ארבע מלכיות ומעלת' וירידת' ולזה ראה הסולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמים להודיע שמן השמים יושפעו ממשלותיהם והמלאכים שראה עולים ויורדים הם שריהם כמו שנאמר בדניאל שר מלכות יון ושר מלכות פרס שיעלו במעלת ממשלתם וא"כ ירד ממנו, והבטיח ליעקב שהוא יהיה עם זרעו בכל אשר ילך ביניהם ויצילהו מידם ושמרתיך וגו' וכמו שהביאו הרמב"ן בפירושיו. והדעת הג' הוא שהביא הראב"ע בשם רב שלמה ספרדי שהסלם רמז לנשמה העליונה ומלאכי אלהי' מחשבות החכמה. והדעת הד' הוא להרמב"ן עצמו שכתב שהראהו בנבואתו שכל אשר נעשה בארץ נעשה על יד המלאכים והכל בגזרת עליון כי המלאכים אשר ישלח בארץ לא יעשו קטנה או גדולה עד שובם להתיצב על אדון כל הארץ לאמר לפניו התהלכנו בארץ והנה היא יושבת שלויה ושקט' או מלאה חרב ודם ואז יצוה אותם לעשות בה כרצונו והודיעו עוד כי הוא לא יהיה ביד המלאכי' אבל יהיה חלק ה' ויהיה עמו תמיד ינהיגהו ולא יעזבהו להתנהג ע"י המלאכים להיות מעלתו גדולה משאר הצדיקים שנ' בהם כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך. והדעת הזה קצתו כדברי הרא"בע. ואין ספק שיש בו כמה מהספקות אינם מזה המקום. וכפי דרכו היה ראוי שיאמר יורדים ועולים כי מלאכי עליון ראשונה ירדו לדעת מה נעשה בארץ ואח"כ יעלו להודיעו לאלוה יתברך ואח"כ ירדו שנית לעשות כאשר דבר מלך. והודעת הה' הוא לרב המורה הביאו בהקדמת ספרו באמרו שהנה סלם יורה על ענין אחד. ומוצב ארצה יורה על ענין אחר. וראשו מגיע השמימ' יורה על ענין ג'. והנה מלאכי אלהי' יורה על ענין ד' עולים יורה על ענין ה'. ויורדים יורה על ענין ו' והנה ה' נצב עליו יורה על ענין ז'. וכוונת הרב בזה שהסולם הורה על אחדות הנמצאות והתקשרם זה בזה והיותם כלם כאיש אחד ושאמרו מצב ארצה יורה על ענין ההויה והפסד שממנו התחלת הידיעה והעיון ואמרו וראשו מגיע השמימה מורה שהשפלים מושפעים מהעליונים ומניעים אותם בהויה וההפסד כפי התנועות השמשיות ומפאת ההויה וההפסד נודעו הכחות העליונות ההם. ושאמרו והנה מלאכי אלהים מורה על מציאות השכלים הנבדלים המניעים לגרמים השמימיים כי כל מתנועע יש לו מניע ואמרו עולים מורה שיש למלאכים ההם עלות. ואמרו ויורדים מורה שיש בהם עלולים. כי כל זה נכלל בכלם. וז"ש בו ז"ל ואמרו והנה ה' נצב עליו מורה על מציאות הסבה הראשונה המושגת באחרונה אחר כל ההקדמות והידיעות האלה. ולדעת הזה נטה הרלב"ג בפירושו לזה המקום. והדעת הו' מצאנו גם כן לרב המורה בפט"ו ח"ג מספרו וכפי מה שיורו דבריו שמה יראה שהיתה הכוונה הזאת להודיע השם ליעקב שהסבה הראשונה ית' הוא מניע הגלגל העליון ולזה הראהו הסלם המורה על התקשרות הנמצאות כלם שפלים ועליונים ושהיה ה' נצב עליו ר"ל על הסלם ההוא הכולל השמים ומה שבתוכם מניע אותו ומנהיגו ושהמשילו בסלם לפי שבו יעלה כל מי שיעלה לדעת ולהכיר באמת מציאות האל ית' מסבות תנועות הגלגל כמו שביאר בפ"ט ח"א. ופירש הרב והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו על הנביאים שכבר נקראו מלאכי אלהים כמו שביאר בפ"ו ח"ב שהם בהשגחתם עולים ואח"כ ירדו בהפסקות השגותיהם להנהיג את העם עם שזה יכונה ירידה כמו שביאר בשתופו. והדעת הז' הוא גם כן לרב המורה והביאו בפ"י ח"ב כי שם פירש הסלם הזה על העולם השכל בלבד. וכבר סייע דעתו בזה אמרו וראשו מגיע השמימה כי מאשר אמר מגיע מורה שיגיע עד השמים ולא שיכנס בהם ופי' מלאכי אלהים על היסודות הד' ששני' מהם עולים אם בשלוח ואם בערך והם האש והאויר ושנים מהם יורדים והם המים והעפר הכבדים. או שהיו מלאכים ד' כחות המתהוים הדומם והצומח החי והמדבר נסתייע הרב שמה ממ"ש בתנחומא כמה מעלות היו בסלם ארבעה. הנה אם כן נמצאו לרב המורה בזה ג' דעות מהפירושים ואינו מזה המקום להבחין מהו הדעת היותר ישר ואמתי מהם אבל יקשה לי מאוד שיראה מדבריו שלא היתה ההשגה שהשיג בזה יעקב נבואיית כי אם מחקרית עיונית כי הנה המושג ההוא כפי כל א' מהפרושים שפירש הרב ישיגוהו חכמי יון בהתפלספותם מבלי שיהיו נביאים. ואם דעתו שכן היתה מדרגת יעקב בזה מחקרית עיונית לא נבואיית כמחשבת מפרשי ספרו שנלכדו בפח הזה יקשה מה שהעידה התורה ויחלום וידוע הוא בחלום לא יושגו החכמות כפי העיון והמחקר וכמו שבא בספר חוש ומוחש כי החלום הוא מיוחד אל פעלת הדמיון והרכבותיו לא למחקר השכלי ומושגיו. וגם ראיתי לאחד מחכמי הדור האחרונים דעת שמיני בזה והוא שהראהו הש"י במראה הזאת שהטובות הגשמיות בהיותם בטבע או במזל לא יהיה בהם קיום ולא העמדה כי טבע הדברים ההם הוא שישתנו בנקלה ולזה הראהו הסלם הרומז אל מדרגות הטובות הזמניות והיה מוצב ארצה כי שמה מקור הטובות ההמה והיה ראשו מגיע השמי' כלל עולם ההויה והפסד אבל לא יעלו לשמים אלא שיגיעו עדיהם והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים הם האנשים המצליחים במעשיהם שהם עולים במדרגות העושר והכבוד. וקראם מלאכי אלהים לפי שהדברים המופלגים בגודל ומעלה יוחסו לאל כמו שלהבתיה מאפילה כהררי אל וזולתם. שלהיות האל גדול על כל גדולים יתוארו בו כל הדברים הגדולים אבל זכר שאותם שהיו עולים היה רואה אותם יורדים כי לא יתקיימו זמן רב הם וזרעם באותם הטובות שהם משתנות בטבעיהם וישיגם התמורה וההפסד. ולפי שיעקב אולי יספק שכן יהיה ענינו וענין זרעו הראהו שלא יהיה ענינו כן כי הנה ה' נצב עליו ר"ל על יעקב ובזכותו ובזכות אברהם ויצחק אבותיו יהיו זרעו קיימים ומתמידים בהצלחותיהם אשר יעדם. אלה הם דברי החכמי' בפי' מראות סלם. וכבר יתחייב אליהם ספק אחר שלא ימלט ממנו איש והוא שתהיה המראה הזאת בלתי מתיחסת לענין יעקב שהיה בורח מפני עשו אחיו מפחדו שיהרגהו על הברכה אשר ברכו אביו והמראה אשר ראה לא תתיחס לזה כלל אלא להראות שהמלאכים אשר לווהו בארץ לא ילווהו חוצה לארץ או מעמד הר סיני או ממשלת ד' מלכיות שהיה אח"ז יותר מאלף שנה או מהנשמה ומחשבות החכמה והנהגת העולם ע"י המלאכים ושאר החכמות מקשור הנמצאו' והמנוע הראשו' וד' היסודות שזכר הרב בפירושיו או מהיו' הדברים הזמניי' משתנים כי הנה כל הדברים האלה עם היותם השגו' אמתיו' לא היו מתיחסים ליעקב ולא מצינו שהראה אותה הק"בה לאברהם ולא ביצחק ולמה זה רצה להראותם ליעקב. כ"ש שלא היתה המראה הזאת מתיחסת לזמן ולא למקו' שהגיע לו שם ר"ל בדרך בברחו ובלילה בהיותו לן על אות' אבנים ששם מראשותיו ויותר ראוי להראותם אליו בהיותו יושב אהלים בבית אביו או במדרשו של שם ועבר לא באישון לילה ואפלה ובהיותו כאורח נטה ללון ומפני זה נ"ל לפרש המראה בדרך אחרת מתיחסת ליעקב ולזמן ולמקום ההוא ואתה המעיין תן חלק לשבעה וגם לשמונה פירושי החכמי' והמפרשי' אשר זכרתי ולבך תשית לדעתי ואתה תבחר היותר ישר ומתקרב לשכל. ואומר שיעקב מפחדו מן עשו שיהרגהו ובהיותו בורח מפניו עני ודל יחיד ומתנכר אולי שכבר היה מתחרט ממה שסכן עצמו בלקיחת הברכות באמרו שמא לא ישר בעיני האלהים מה שעשה לאחיו ויביאו עליו קללה ולא ברכה ולכן סבב יתברך ביאתו לאותו מקום בהר המוריה ושילון שמה והראהו בחלומו בנבואה אלהית קיום הברכות אשר ברכו אביו בו ובזרעו ושרצה אלהים את מעשיו והבטיחו שלא יפחד מעשו כי הוא יצילהו ממנו ולפי שהיו היעודים האלהיים שיעד הקדוש ברוך הוא לאברהם שלשה סוגי' דבקות ההשגחה והשפע בו ובזרעו וירושת הארץ הקדושה ורבוי זרעו והם אשר נכללו בברכות יצחק לכן בזאת המראה נתקיים כל זה ליעקב מהאל ית' כי הוא הראהו ראשונה סלם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה להודיעו שבמקום ההוא יבנה המקדש ושם יהיה השפע ודבקות ההשגחה העליונה אשר יעד לאברהם על זרעו כאלו היה שם סלם מוצב ארצה קצהו בקדש הקדשים וקצהו מגיע השמימה שמש' ירד בו השפע האלהי והשגחתו על אותו מקום מיוחד וקדוש ומפני אותו קשר ויחס עצום שהיה מאותו מקום שפל מקום מקדשנו לשמי ה' יהיו מלאכי אלהים עולים ויורדים בו שהם מלאכי עליון שלוחי השגחתו שהם עולים עם ריח הקרבנות ותפלות המתפללים במקום ההוא ויורדים להושיעם ולהצילם ולהשפיע עליהם טובות כיד המלך ולהורות על עולם הדבקות ומעלת ההשגחה אמר והנה ה' נצב עליו על יעקב שתדבק השגחתו בו כמו שאמר לאברהם והייתי להם לאלהים והמשיך מאמרו אני ה' אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק רוצה לומ' הנה המקום הזה אשר הכינותי הוא להדבק שכינתי והשגחתי בהשגחתך כמו שיעדתי לאברהם וליצחק. והנה אמר באברהם מלת אביך להגיד שהוא יירש כל יעודיו כאלו היה אברהם אביו והוא היה בנו בלבד לא ישמעאל ולא עשו ולא בני קטורה כי בו לבדו יקרא לו זרע לא בהם וביצחק לא הוצרך לומר כן לפי שהוא כבר נתן לו הברכה וירושת היעודים ההם כמו שנזכר הרי שביאר לו בזה שהיה מקיים בידו כל יעודי אברהם והברכה אשר ברכו יצחק והיתה אם כן המראה הזאת מתיחסת לענין יעקב ולמקום ההוא והותרה בזה השאלה הב'. וכנגד הסוג הב' מהיעודים שהוא מירושת הארץ אמר לו הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך כאלו אמר אל תתעצב יעקב שאתה מושכב על הארץ מבלי לבוש ואין כסות בקרה כי הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ובזה תתנחם על כי כל אדם יתנחם בהיותו על שלחנו ועל מטתו במעט מהטוב ובלבד שלא יסמך משל אחרים והנה אמר לך אתננה להגיד שאליו נתנה כבר בב"ד של מעלה ומכח זכותו וירושתו יזכה בה בניו וזרעו. וכנגד הסוג השלישי מהיעודים שהוא ברבוי הזרע אמר לו והיה זרעך כעפר הארץ גם בזה ניחמו שלא יתעצב בהיותו יחידי חדלו קרוביו ביעוד מעט יתרבה זרעו והיה רב כעפר הארץ והודיעו עם זה שלא יצטער על הליכתו בדרכים כי לא היה אפשר לשבת בבית אביו כל ימיו אבל היה עתיד לפרוץ הוא יעקב עצמו וגם בניו אנה ואנה בלכתו לחרן ולשכם וגם למצרים עם בניו ולזה גלה לו שהי' עתיד להיות גולה שנית חוצה לארץ ויהיו שם זרעו בשפלות במצרים ועל זה אמר לו והיה זרעך כעפר הארץ רוצה לומר רבים ובשפלות ופרצת מכאן ומכאן אתה בזקנתך עם זרעך בלכתך מצרי', אבל באחרית הגלו' ההוא ונברכו כל משפחות האדמה ובזרעך שיאמרו ישימך אלהים כיעקב שיצא ממנו עם רב. והיותר נכון אצלי שאמר ופרצת ימה וקדמה וצפונ' ונגבה כדי להודיעו שיהיו לו י"ב בנים נחלקים לד' דגלי' לד' רוחות העולם ואמר על זה ופרצת להגיד שעם היותם כ"כ רבים תמיד יקראו בשם יעקב ובשם ישראל יכנו אותם כאלו הוא יעקב יהיה הפורץ לכאן ולכאן מזה ידע יעקב שהיה עתיד לקחת ד' נשים ולהוליד י"ב בנים שהם ג' ג' לכל צד שהם ימה וקדמה וצפונה ונגבה שכל זה נכלל בופרצת והותרה השאלה הג'. ואחרי כן שקיים בו הקדוש ברוך הוא כל ברכות אברהם ויעודיו וברכות יצחק אשר ה' ברכו הבטיחו שלא יירא מעשו ולבן ולזה אמר אנכי עמך כלומר ולזה אל תירא מעשו. וכנגד לבן ורשעי ארצו אמר לו ושמרתיך בכל אשר תלך כלומר אף על פי שתצא מהארץ הקדושה המושפעת אל תחשוב שתהיה נעזב מהשגחתי כי אני אשמרך בהשגחתי בכל מקום אשר תשב שמה וגם תחזור ותשוב לארץ הנבחרת הזאת וז"ש והשיבותיך אל האדמה הזאת כי שם תהיה השמירה וההשגחה השלימה וכאלו אמר שיהיה עמו ושישמרה כדי להשיבו אל הארץ הקדושה והנה נתן הסבה בזה מצד ההבטחה הקודמת כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי וגו' כלומר כי לא אוכל לעזוב אותך עד אשר אעשה ואקיים את אשר דברתי לך והפסוק הזה מסורס כי לא אעזבך עד אשר עם עשיתי לך את אשר דברתי והוא אשר דבר ויעד לאברהם מרבוי הזרע וירושת הארץ ודבקות ההשגחה וכאלו אמר שזהו מוטל עליו יתברך מצד זכות האבות שכמו שזכותם קיים כך יצטרך בהכרח שתקויים ההבטחה ואם יעזוב אותו אולי ימות באשר ילך ולא יוכל אחר כך לקיים הבטחתו ולכן יצטרך בהכרח להיות עמו בכל אשר ילך ולשמרו ולהשיבו אל אדמתו.

Sforno Bereshit 28:12ספורנו בראשית כ״ח:י״ב

והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו – והנה ה' נצב עליו. כי אמנם כן יהיה לבסוף ששרי האומות אחר עליותם ירדו, והאל יתברך הנצב לעד לא יטוש את עמו, כאמרו כי אעשה כלה בכל הגוים, ואותך לא אעשה כלה (ירמיהו מ"ו:כ"ח).

Sforno Bereshit 28:14-15ספורנו בראשית כ״ח:י״ד-ט״ו

(י"ד) והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת – אחר שיהיה זרעך כעפר הארץ כענין ותשימי כארץ גיוך וכחוץ לעוברים (ישיעהו נ"א:כ"ג). וזה שיהיו בתכלית השפלות אז תפרוץ בארץ אשר אתה שוכב עליה בכל צד ימה וקדמה וצפונה ונגבה כי אמנם תשועת האל העתידה תהיה אחר רב שפלות ישראל ההוה היום בגלותם אשר כמוהו לא נהיה, כמו שאמרו זכרונם לברכה (סנהדרין) אם ראית דור שצרות רבות באות עליו כנהר, חכה לו, שנאמר כי יבא כנהר צר וסמיך ליה ובא לציון גואל (ישיעהו נ"ט:י"ט – כ')... (טו) כי לא אעזבך – וזה שאמרתי שאחר רוב הגלות תפרוץ כל גבול ולא תאבד בצרות הגלות, יהיה מפני שבימי הגלות לא אעזבך, כאמרו אף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם (ויקרא כ"ו:מ"ד). עד אשר אם עשיתי – בעוד שלא עשיתי זה שאמרתי לך עתה באמרי ופרצת כי מלת עד תורה לפעמים כמו בעוד כמו עד שהמלך במסבו (שיה"ש א, יב). עד לא עשה ארץ וחוצות (משלי ח':כ"ו). אמנם אחר שתעשה זאת התשועה הגדולה, לא בלבד יגמול חסד לעמו שלא לעזבם אבל יגביר עליו חסדו להתהלך בתוכנו כאמרו והתהלכתי בתוככם (ויקרא כ"ו:י"ב).

Sforno Bereshit 28:16-17ספורנו בראשית כ״ח:ט״ז-י״ז

(טז) אכן יש ה' במקום הזה. אין ספק שזה המקום מוכן לנבואה מאחר שראיתי בו מראה כזאת בלתי שאתכוין לנבואה כי אמנם ישתנו תכונות משמשי העצם השכלי המתנבא כפי השתנות הארץ והאויר כאמרם אוירה של ארץ ישראל מחכים. (יז) אין זה. זה המקום שראיתי במראה שהיה הסלם נצב בו אינו כי אם בית אלהים. מקום בית המקדש כאמרם ז"ל (פסחים פח.) יעקב קראו בית. וזה שער השמים. וזה הסלם שראיתי מורה שמן המקום שהיה בו הסלם ישמע האל יתברך הנצב עליו את תפלת המתפללים ותעל תפלתם למעון קדשו השמים.

Shadal Bereshit 28:12-13שד״ל בראשית כ״ח:י״ב-י״ג

(יב) עולים ויורדים בו: הנכון כדברי דון יצחק, עולים ומביאים לפניו ית' תפילות התחתונים, ויורדים במצוות האל למלא משאלות המתפללים, וזהו שאמר יעקב: וזה שער השמים, שמכאן תפילות בני אדם עולות השמימה. (יג) נצב עליו: על יעקב, והכוונה עומד אצלו, כמו שלשה אנשים נצבים עליו (למעלה י"ח ב') וכל העם נצב עליך (שמות י"ח י"ד) ולפיכך אמר: אין זה כי אם בית אלהים, כי אחר שהמלאכים הביאו לפניו תפילת יעקב כביכול ירדה השכינה אליו להבטיחה.

Shadal Bereshit 28:16-17שד״ל בראשית כ״ח:ט״ז-י״ז

(טז) יש ה': השגחת ה' היא גם במקום הזה ואנכי לא ידעתי: מגנה עצמו על שהצטער על בריחתו ועל שהוצרך לשכב על הדרך, ולא בטת בה', ואולי מתוך צערו קילל את המקום ההוא. (יז) אין זה כי אם וגו': לא שכבתי במקום רע, כמו שהייתי סבור, אלא הרי הוא כאילו שכבתי בבית האלהים ובשער השמים, כי בזה ראה ה' בעניי.

Netziv Bereshit 28:12-13נצי״ב בראשית כ״ח:י״ב-י״ג

(יב) עולים וירדים בו – מתחלה עולים ואח"כ יורדים. מזה הבין שהשכינה למטה בארץ ומלאכים סביביו ועולים בשליחות ויורדים לאחר כן. והוא אות על השגחה פרטית על כל סביבות יעקב. ועי' מש"כ להלן ל"ה ז' וט"ז. (יג) והנה ה' נצב וגו' – ובכ"מ וכאן ג"כ הכי משמעו שעוד לא חשב שהשכינה למטה הוא אך בשבילו. והנה ראה אשר ה' נצב עליו מתקיים אלהותו בארץ רק עליו כמבואר לשון רבותינו רבה ר"פ מקץ וע"ש. וכמאמרם ז"ל אין אוה"ע מתברכות אלא בשביל ישראל כו'. ומה שראה תחלה מלאכים ואח"כ השכינה כך דרך התראות השכינה כדאי' פ' הרואה שהוא כמלכותא דארעא.

R. D"Z Hoffmann Bereshit 28:12רד״צ הופמן בראשית כ״ח:י״ב

אתה נועדת להשיג את האידיאל שה' קבע לך – להיות מי שה' מתפאר בו. והנה עולים המלאכים ומתבוננים באידאל זה שבשמים ואחר הם יורדים והם מוצאים אותו – ישן, ללא מעש, בלא כל פעולה להגשמת האידאל הזה. ובגמרא ממשיכים חז"ל לספר, משהשוו את דיוקנו שלמעלה עם דיוקנו שלמטה "בעי לסכוניה". בקשו להביאו בסכנה. הרי מלאכי אלהים הם, מלאכי מידת הדין אשר מסכנת את האדם שאיננו עושה כדי להשיג את יעודו, כדי להגשים את האידיאל שנקבע לו למעלה. ואז – והנה ה' ניצב עליו, אלהי החסד והרחמים, זה שמחנך את האדם, הוא נצב ומגן בעדו, מונע ממלאכי הרעה להתקרב אל זה שאמור להשיג בעתיד את האידיאל האלהי ולהגשימו. יתרה מזו, הוא אף נותן לו את ההבטחה המעודדת להיות עמו תמיד, ליתן לו את האמצעים להגשמת רצונו, הרצון האלהי, ומעל לכל – להגן עליו מפני הסכנות שעלולות להפריע אותו בהשגת יעודו.