Yaakov's Parting Words to Shimon and Levi/5

EN/HEע/E

Shimon and Levi – Blessed or Cursed?

Sources

Bereshit 34בראשית ל״ד

(1) Dinah, the daughter of Leah, whom she bore to Jacob, went out to see the daughters of the land. (2) Shechem the son of Hamor the Hivite, the prince of the land, saw her. He took her, lay with her, and afflicted her. (3) His soul joined to Dinah, the daughter of Jacob, and he loved the young lady, and spoke kindly to the young lady. (4) Shechem spoke to his father, Hamor, saying, “Get me this young lady as a wife.” (5) Now Jacob heard that he had defiled Dinah, his daughter; and his sons were with his livestock in the field. Jacob held his peace until they came. (6) Hamor the father of Shechem went out to Jacob to talk with him. (7) The sons of Jacob came in from the field when they heard it. The men were grieved, and they were very angry, because he had done folly in Israel in lying with Jacob’s daughter; a which thing ought not to be done. (8) Hamor talked with them, saying, “The soul of my son, Shechem, longs for your daughter. Please give her to him as a wife. (9) Make marriages with us. Give your daughters to us, and take our daughters for yourselves. (10) You shall dwell with us, and the land will be before you. Live and trade in it, and get possessions in it.” (11) Shechem said to her father and to her brothers, “Let me find favor in your eyes, and whatever you will tell me I will give. (12) Ask me a great amount for a dowry, and I will give whatever you ask of me, but give me the young lady as a wife.” (13) The sons of Jacob answered Shechem and Hamor his father with deceit, and spoke, because he had defiled Dinah their sister, (14) and said to them, “We cannot do this thing, to give our sister to one who is uncircumcised; for that is a reproach to us. (15) Only on this condition will we consent to you. If you will be as we are, that every male of you be circumcised; (16) then will we give our daughters to you, and we will take your daughters to us, and we will dwell with you, and we will become one people. (17) But if you will not listen to us, to be circumcised, then we will take our sister, and we will be gone.” (18) Their words pleased Hamor and Shechem, Hamor’s son. (19) The young man did not wait to do this thing, because he had delight in Jacob’s daughter, and he was honored above all the house of his father. (20) Hamor and Shechem, his son, came to the gate of their city, and talked with the men of their city, saying, (21) “These men are peaceful with us. Therefore let them live in the land and trade in it. For behold, the land is large enough for them. Let us take their daughters to us for wives, and let us give them our daughters. (22) Only on this condition will the men consent to us to live with us, to become one people, if every male among us is circumcised, as they are circumcised. (23) Will not their livestock and their possessions and all their animals be ours? Only let us give our consent to them, and they will dwell with us.” (24) All who went out of the gate of his city listened to Hamor, and to Shechem his son; and every male was circumcised, all who went out of the gate of his city. (25) It happened on the third day, when they were sore, that two of Jacob’s sons, Simeon and Levi, Dinah’s brothers, each took his sword, came upon the unsuspecting city, and killed all the males. (26) They killed Hamor and Shechem, his son, with the edge of the sword, and took Dinah out of Shechem’s house, and went away. (27) Jacob’s sons came on the dead, and plundered the city, because they had defiled their sister. (28) They took their flocks, their herds, their donkeys, that which was in the city, that which was in the field, (29) and all their wealth. They took captive all their little ones and their wives, and took as plunder everything that was in the house. (30) Jacob said to Simeon and Levi, “You have troubled me, to make me odious to the inhabitants of the land, among the Canaanites and the Perizzites. I am few in number. They will gather themselves together against me and strike me, and I will be destroyed, I and my house.” (31) They said, “Should he deal with our sister as with a prostitute?”

(א) וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ. (ב) וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר הַחִוִּי נְשִׂיא הָאָרֶץ וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ וַיְעַנֶּהָ. (ג) וַתִּדְבַּק נַפְשׁוֹ בְּדִינָה בַּת יַעֲקֹב וַיֶּאֱהַב אֶת הַנַּעֲרָ וַיְדַבֵּר עַל לֵב הַנַּעֲרָ. (ד) וַיֹּאמֶר שְׁכֶם אֶל חֲמוֹר אָבִיו לֵאמֹר קַח לִי אֶת הַיַּלְדָּה הַזֹּאת לְאִשָּׁה. (ה) וְיַעֲקֹב שָׁמַע כִּי טִמֵּא אֶת דִּינָה בִתּוֹ וּבָנָיו הָיוּ אֶת מִקְנֵהוּ בַּשָּׂדֶה וְהֶחֱרִשׁ יַעֲקֹב עַד בֹּאָם. (ו) וַיֵּצֵא חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם אֶל יַעֲקֹב לְדַבֵּר אִתּוֹ. (ז) וּבְנֵי יַעֲקֹב בָּאוּ מִן הַשָּׂדֶה כְּשׇׁמְעָם וַיִּתְעַצְּבוּ הָאֲנָשִׁים וַיִּחַר לָהֶם מְאֹד כִּי נְבָלָה עָשָׂה בְיִשְׂרָאֵל לִשְׁכַּב אֶת בַּת יַעֲקֹב וְכֵן לֹא יֵעָשֶׂה. (ח) וַיְדַבֵּר חֲמוֹר אִתָּם לֵאמֹר שְׁכֶם בְּנִי חָשְׁקָה נַפְשׁוֹ בְּבִתְּכֶם תְּנוּ נָא אֹתָהּ לוֹ לְאִשָּׁה. (ט) וְהִתְחַתְּנוּ אֹתָנוּ בְּנֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לָנוּ וְאֶת בְּנֹתֵינוּ תִּקְחוּ לָכֶם. (י) וְאִתָּנוּ תֵּשֵׁבוּ וְהָאָרֶץ תִּהְיֶה לִפְנֵיכֶם שְׁבוּ וּסְחָרוּהָ וְהֵאָחֲזוּ בָּהּ. (יא) וַיֹּאמֶר שְׁכֶם אֶל אָבִיהָ וְאֶל אַחֶיהָ אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֵיכֶם וַאֲשֶׁר תֹּאמְרוּ אֵלַי אֶתֵּן. (יב) הַרְבּוּ עָלַי מְאֹד מֹהַר וּמַתָּן וְאֶתְּנָה כַּאֲשֶׁר תֹּאמְרוּ אֵלָי וּתְנוּ לִי אֶת הַנַּעֲרָ לְאִשָּׁה. (יג) וַיַּעֲנוּ בְנֵי יַעֲקֹב אֶת שְׁכֶם וְאֶת חֲמוֹר אָבִיו בְּמִרְמָה וַיְדַבֵּרוּ אֲשֶׁר טִמֵּא אֵת דִּינָה אֲחֹתָם. (יד) וַיֹּאמְרוּ אֲלֵיהֶם לֹא נוּכַל לַעֲשׂוֹת הַדָּבָר הַזֶּה לָתֵת אֶת אֲחֹתֵנוּ לְאִישׁ אֲשֶׁר לוֹ עׇרְלָה כִּי חֶרְפָּה הִוא לָנוּ. (טו) אַךְ בְּזֹאת נֵאוֹת לָכֶם אִם תִּהְיוּ כָמֹנוּ לְהִמֹּל לָכֶם כׇּל זָכָר. (טז) וְנָתַנּוּ אֶת בְּנֹתֵינוּ לָכֶם וְאֶת בְּנֹתֵיכֶם נִקַּח לָנוּ וְיָשַׁבְנוּ אִתְּכֶם וְהָיִינוּ לְעַם אֶחָד. (יז) וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֵלֵינוּ לְהִמּוֹל וְלָקַחְנוּ אֶת בִּתֵּנוּ וְהָלָכְנוּ. (יח) וַיִּיטְבוּ דִבְרֵיהֶם בְּעֵינֵי חֲמוֹר וּבְעֵינֵי שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר. (יט) וְלֹא אֵחַר הַנַּעַר לַעֲשׂוֹת הַדָּבָר כִּי חָפֵץ בְּבַת יַעֲקֹב וְהוּא נִכְבָּד מִכֹּל בֵּית אָבִיו. (כ) וַיָּבֹא חֲמוֹר וּשְׁכֶם בְּנוֹ אֶל שַׁעַר עִירָם וַיְדַבְּרוּ אֶל אַנְשֵׁי עִירָם לֵאמֹר. (כא) הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה שְׁלֵמִים הֵם אִתָּנוּ וְיֵשְׁבוּ בָאָרֶץ וְיִסְחֲרוּ אֹתָהּ וְהָאָרֶץ הִנֵּה רַחֲבַת יָדַיִם לִפְנֵיהֶם אֶת בְּנֹתָם נִקַּח לָנוּ לְנָשִׁים וְאֶת בְּנֹתֵינוּ נִתֵּן לָהֶם. (כב) אַךְ בְּזֹאת יֵאֹתוּ לָנוּ הָאֲנָשִׁים לָשֶׁבֶת אִתָּנוּ לִהְיוֹת לְעַם אֶחָד בְּהִמּוֹל לָנוּ כׇּל זָכָר כַּאֲשֶׁר הֵם נִמֹּלִים. (כג) מִקְנֵהֶם וְקִנְיָנָם וְכׇל בְּהֶמְתָּם הֲלוֹא לָנוּ הֵם אַךְ נֵאוֹתָה לָהֶם וְיֵשְׁבוּ אִתָּנוּ. (כד) וַיִּשְׁמְעוּ אֶל חֲמוֹר וְאֶל שְׁכֶם בְּנוֹ כׇּל יֹצְאֵי שַׁעַר עִירוֹ וַיִּמֹּלוּ כׇּל זָכָר כׇּל יֹצְאֵי שַׁעַר עִירוֹ. (כה) וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים וַיִּקְחוּ שְׁנֵי בְנֵי יַעֲקֹב שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אֲחֵי דִינָה אִישׁ חַרְבּוֹ וַיָּבֹאוּ עַל הָעִיר בֶּטַח וַיַּהַרְגוּ כׇּל זָכָר. (כו) וְאֶת חֲמוֹר וְאֶת שְׁכֶם בְּנוֹ הָרְגוּ לְפִי חָרֶב וַיִּקְחוּ אֶת דִּינָה מִבֵּית שְׁכֶם וַיֵּצֵאוּ. (כז) בְּנֵי יַעֲקֹב בָּאוּ עַל הַחֲלָלִים וַיָּבֹזּוּ הָעִיר אֲשֶׁר טִמְּאוּ אֲחוֹתָם. (כח) אֶת צֹאנָם וְאֶת בְּקָרָם וְאֶת חֲמֹרֵיהֶם וְאֵת אֲשֶׁר בָּעִיר וְאֶת אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה לָקָחוּ. (כט) וְאֶת כׇּל חֵילָם וְאֶת כׇּל טַפָּם וְאֶת נְשֵׁיהֶם שָׁבוּ וַיָּבֹזּוּ וְאֵת כׇּל אֲשֶׁר בַּבָּיִת. (ל) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל שִׁמְעוֹן וְאֶל לֵוִי עֲכַרְתֶּם אֹתִי לְהַבְאִישֵׁנִי בְּיֹשֵׁב הָאָרֶץ בַּכְּנַעֲנִי וּבַפְּרִזִּי וַאֲנִי מְתֵי מִסְפָּר וְנֶאֶסְפוּ עָלַי וְהִכּוּנִי וְנִשְׁמַדְתִּי אֲנִי וּבֵיתִי. (לא) וַיֹּאמְרוּ הַכְזוֹנָה יַעֲשֶׂה אֶת אֲחוֹתֵנוּ.

Bereshit 49:5-7בראשית מ״ט:ה׳-ז׳

(5) “Simeon and Levi are brothers. Their swords are weapons of violence. (6) My soul, do not come into their council. My glory, do not be united to their assembly; for in their anger they killed men. In their self-will they hamstrung cattle. (7) Cursed be their anger, for it was fierce; and their wrath, for it was cruel. I will divide them in Jacob, and scatter them in Israel.

(ה) שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם. (ו) בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ שׁוֹר. (ז) אָרוּר אַפָּם כִּי עָז וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל.

Testaments of the Patriarchs Shimon 5צוואות השבטים שמעון ה׳

(א) ולכן היה יוסף יפה-תאר וטוב ראי כי כל-רע לא היה בו. (ב) ועתה בני היטיבו את-לבבכם לפני יי וישרו את-דרככם בפני אנשים ותמצאו חן בעיני אלהים ואדם. (ג) השמרו מן-הזנות כי הזנות היא אם כל-רע בהרחיקה מאת יי ובהקריבה לבליעל. (ד) ואנכי ראיתי בכתבי ספר חנוך כי בניכם ישחתו בזנות ויצרו לבני לוי בחרב. (ה) ולא יוכלו לעמד בפני לוי כי ילחם את-מלחמות יי ויכניע את-צבאכם. (ו) ומתי מספר יהיו ויחלקו בלוי וביהודה ולא יהיה מכם איש למלוכה כאשר נבא גם-אבינו בברכותיו.

Testaments of the Patriarchs Levi 6צוואות השבטים לוי ו׳

(א) ויהי כאשר באתי אל-אבי ואמצא שריון נחשת ועל-כן נקרא שם ההר שריון והוא ליד גבל לימין אבלה. (ב) ואשמר את-הדברים האלה בלבי. (ג) אחרי-כן נועצתי באבי ובראובן אחי למען יאמרו לבני-חמור אשר לא ימולו כי קנאתי על-דבר הנבלה אשר עשו עם-אחותי. (ד) ואהרג ראשונה את-שכם ושמעון הרג את-חמור. (ה) ואחרי-כן באו אחי ויכו את-העיר לפי-חרב. (ו) וישמע אבי זאת ויקצף ויתעצב כי נמולו וימותו ובברכותיו לא זכרנו לטוב. (ז) כי חטאנו כי עשינו זאת ולא רוחו וגם-הוא חלה ביום ההוא. (ח) ואנכי ידעתי כי מחשבת יי היתה לרעה על-שכם כי בקשו לעשות גם-עם-שרה ועם-רבקה כאשר עשו עם-דינה אחותנו ויי עצר בעדם. (ט) וירדפו את-אברהם אבינו כי גר היה ויענו את-עדרי בהמותיו בהיותן הרות וליובל יליד ביתו הציקו מאד. (י) וככה עשו לכל-הגרים ויגזלו בחזקה את-נשיהם וידיחון. (יא) ותבא עליהם חמת יי להשמידם.

Tanchuma Vayechi 9-10תנחומא ויחי ט׳-י'

הִתְחִיל קוֹרֵא לְשִׁמְעוֹן וּלְלֵוִי אַחִים. אֲחֵי דִינָה וְלֹא אֲחֵי יוֹסֵף, שֶׁהֵם מְכָרוּהוּ. אָמַר רַבִּי שַׂמְלַאי, בִּרְאוּבֵן כְּתִיב: לְמַעַן הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם (בראשית לו, כב). הֲרֵי אַתָּה לָמֵד, שֶׁלֹּא הָיָה בִּמְכִירַת יוֹסֵף. וְאַף יְהוּדָה אָמַר לָהֶם: מַה בֶּצַע כִּי נַהֲרוֹג. וְאַרְבָּעָה אֵלּוּ הָיוּ גְדוֹלִים. נִמְצֵאתָ לָמֵד, שֶׁשִּׁמְעוֹן וְלֵוִי מְכָרוּהוּ. שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁיָּרְדוּ לְמִצְרַיִם, נָתַן יוֹסֵף עֵינָיו בְּשִׁמְעוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּקַּח מֵאִתָּם אֶת שִׁמְעוֹן וַיֶּאֱסֹר אֹתוֹ (בראשית מב, כד). לְכָךְ קָרָא לִשְׁנֵיהֶם פֶּה אֶחָד, שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים. כְּלֵי חָמָס. אָמַר לָהֶן, כֵּלִים שֶׁבְּיֶדְכֶם, חֲמוּסִין, גְּזוּלִין הֵן מֵעֵשָׂו, שֶׁנֶּאֱמַר לוֹ: וְעַל חַרְבְּךָ תִּחְיֶה (בראשית כז, מ), כֵּלִים שֶׁל חָמָס. וְאֵין חָמָס אֶלָּא עֵשָׂו, שֶׁנֶּאֱמַר: מֵחֲמַס אָחִיךָ יַעֲקֹב תְּכַסְּךָ בּוּשָׁה (עובדיה א, י). מְכֵרֹתֵיהֶם, לְשׁוֹן יְוָנִי הוּא שֶׁקּוֹרְאִין לַחֲרָבוֹת, מְכֵרִין. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: מְכֵרֹתֵיהֶם, מְגוּרוֹתֵיהֶם, כְּמָה דְּאַתְּ אֲמַר: מְכֹרֹתַיִךָ וּמֹלְדֹתַיִךְ (יחזקאל טז, ג). בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי. כְּשֶׁיַּעֲמֹד זִמְרִי וְיִזְנֶה עִם כָּזְבִּי, אַל יִזָּכֵר נַפְשִׁי בָהֶם. וְכֵן הוּא אוֹמֵר, וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה זִמְרִי בֶּן סָלוּא (במדבר כה, יד). כִּנָּה שְׁמוֹ וְשֵׁם אָבִיו, וּבְכָל יִשְׂרָאֵל לֹא הָיוּ שֵׁמוֹת אֵלּוּ. בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי, כְּשֶׁיַּקְהֵל קֹרַח אֶת כָּל הָעֵדָה לַחֲלֹק עַל מֹשֶׁה, אַל תֵּחַד כְּבֹדִי, אַל תִּתְיַחֵד כְּבוֹדִי עִמָּהֶן, אֶלָּא וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי (במדבר טז, א), וְלֹא אָמַר בֶּן יַעֲקֹב. וְהֵיכָן יִזָּכֵר שְׁמִי, עַל הַדּוּכָן, דִּכְתִיב: וְאֵלֶּה הָעֹמְדִים וּבְנֵיהֶם הֵימָן, בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי בֶּן יִשְׂרָאֵל (דה״א ו, יח-כג). כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ. וְכִי אִישׁ אֶחָד הָרְגוּ. וַהֲלֹא כְתִיב, וַיָּבֹאוּ עַל הָעִיר בֶּטַח וַיַּהַרְגוּ כָּל זָכָר (בראשית לד, כו). אֶלָּא שֶׁנֶּחְשְׁבוּ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְלִפְנֵיהֶם כְּאִישׁ אֶחָד. וְכֵן הוּא אוֹמֵר, וְהִכִּיתָ אֶת מִדְיָן כְּאִישׁ אֶחָד (שופטים ו, טז). כַּיּוֹצֵא בוֹ, סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם (שמות טו, א). אָרוּר אַפָּם, לֹא קִלֵּל אֶלָּא לְאַפָּם. הוּא שֶׁאָמַר בִּלְעָם, מָה אֶקֹּב לֹא קַבֹּה אֵל (במדבר כג, ח), וּבְעֵת הַכַּעַס לֹא קִלֵּל אֶלָּא אַפָּם, וְהֵיאַךְ אֲנִי אוּכַל לְקַלְּלָם. אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב, עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף נָפְלוּ מִשֵּׁבֶט שִׁמְעוֹן עַל מַעֲשֵׂה זִמְרִי, וְאַלְמְנוֹתֵיהֶם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף, וְחִלְּקָם שְׁנֵי אֲלָפִים לְכָל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט, שֶׁנֶּאֱמַר: אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב. וְכָל מִי שֶׁמְּסַבֵּב עַל הַפְּתָחִים, הוּא מִשֵּׁבֶט שִׁמְעוֹן. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַף לֵוִי יְהֵא מְסַבֵּב. מֶה עָשָׂה. הֶאֱכִילוֹ פְרוּסָתוֹ בִּנְקִיּוּת. וְנִתְקַיְּמָה נְבוּאַת יַעֲקֹב, שֶׁנָּתַן לוֹ אֶחָד מֵעֲשָׂרָה, וְהוּא מְסַבֵּב עַל הַגְּרָנוֹת וְאוֹמֵר תְּנוּ חֶלְקִי. לְפִיכָךְ אָמַר, אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב.

Targum Pseudo-Jonathan Bereshit 49:5-7תרגום המיוחס ליונתן בראשית מ״ט:ה׳-ז׳

(5) Shimeon and Levi are brothers of the womb; their thoughts are of sharp weapons for rapine. (6) In their counsel my soul hath not had pleasure, and in their gathering against Shekem to destroy it mine honour was not united; for in their anger they slew the prince and his ruler, and in their ill will they demolished the wall of their adversary. (7) And Jakob said, Accursed was the town of Shekem when they entered within it to destroy it in their violent wrath; and their hatred against Joseph, for it was relentless. If, said Jakob, they dwell together, no king nor ruler may stand before them. Therefore will I divide the inheritance of the sons of Shimeon into two portions; one part shall come to them out of the inheritance of the sons of Jehuda, and one part from among the rest of the tribes of Jakob; and the tribe of Levi I will disperse among all the tribes of Israel.

(ה) שמעון ולוי אחין תלאמין מאני זיינא שנינא למחטוב הוא אשתמודעותהון. (ו) בעטתהון לא אתרעיית נפשי ובמכנשהון לשכם למחרבה לא אתיחד יקרא ארום ברוגזיהון קטלו מלכא ושולטניה וברעותהון פכרו שור בעלי דבביהון. (ז) אמר יעקב לוט הוה כרכא דשכם כד עלון לגוה למחרבה ברוגזיהון דתקיף וחמתהון על יוסף ארום קשיא אמר יעקב אין שריין הינון תריהון כחדא לית מליך ושולטן דיקום קדמיהון אפליג אחסנת בנוי דשמעון לתרין חולקין חולק חד יפוק ליה מגו אחסנת בני יהודה וחולק חד ביני שאר שבטיא דיעקב ואבדר שבטא דלוי בגו כלהון שבטיא דישראל.

Targum Yerushalmi Bereshit 49:5-7תרגום ירושלמי בראשית מ״ט:ה׳-ז׳

(5) Shimeon and Levi are brothers of the womb, men who are masters of sharp weapons; they made war from their youth; in the land of their adversary they wrought out the triumphs of war. (6) In their counsels my soul found no pleasure; and in their gathering together at the city of Shekem to destroy it, they were not favourable to my honour; for in their anger they slew kings with princes, and in their wilfulness they sold Joseph their brother, who is compared to the ox. (7) Accursed was the town of Shekem when Shimeon and Levi entered to destroy it in their wrath, for it was strong, and in their anger, for it was cruel. And Jakob our father said, If these remain together, no people or kingdom can stand before them. I will divide the tribe of Shimeon, that they may become preachers and teachers of the law in the congregation of Jakob; and I will disperse the tribe of Levi in the houses of instruction for the sons of Israel,

(ה) שמעון ולוי אחין תלמין גברין מרי זיינא שנינא עבדו קרב מן טליותהון בארעא בעלי דבביהון עבדו ניצחני קרביהון. (ו) בעצתהון לא אתרעיית נפשי ובכנישתהון לכרכא דשכם למחרבא יתיה לא חסו על יקרי ארום ברוגזיהון קטילו מלכין עם שלטונין וברעותהון זבינו יוסף אחיהון דמתיל לתורא. (ז) ליט הוה כרכא דשכם דעלו לגוה שמעון ולוי למחרבה ברוגזיהון ארום תקיף הוה ובחמתהון ארום קשיא הות. (אמר אבונן יעקב אין שרין הינון כחדא לית אומא ומלכו יכלא למיקם מן קמיהון אפליג ית שבטא דשמעון סברין מלפי אוריתא בכנשתא דיעקב ואיבדר ית שבטא דלוי בבתי מדרשיא דבני ישראל.

Rashi Bereshit 49:5-7רש״י בראשית מ״ט:ה׳-ז׳

(5) שמעון ולוי אחים SIMEON AND LEVI WERE BRETHREN in the plot against Shechem and against Joseph. Scripture states, (Genesis 37:19—20) "And they said one to another… (literally, one to his brother) come now therefore and let us slay him" (Midrash Tanchuma, Vayechi 9). Now, who were these? Should you say Reuben or Judah was one of them — but they were not consenting parties to slaying him (cf. Genesis 37:21, Genesis 37:22 and Genesis 37:26). Should you say they were the sons of the handmaids (Dan, Naphtali, Gad or Asher) — their hatred of Joseph was not so perfect a hatred that they would wish to kill him for it is said, (Genesis 37:2) "whilst a lad he used to be with the sons of Bilhah and with the sons of Zilpah etc." Issachar and Zebulun would certainly not have spoken thus in the presence of their elder brothers. Consequently one must needs say that they were Simeon and Levi whom their father called "brethren" (Midrash Tanchuma, Vayechi 9). כלי חמס INSTRUMENTS OF VIOLENCE (חמס may mean something that has been usurped from another) – This business of murdering is חמס, not rightly theirs; it is part of the blessing conferred upon Esau; it is his business and you have usurped (חמסתם) it from him (Midrash Tanchuma, Vayechi 9). מכרתיהם denotes weapons. In the Greek language the word for a sword is fiaxmoa (Midrash Tanchuma, Vayechi 9). Another interpretation of מכרתיהם is: (taking מכרתיהם as מגרתיהם their sojournings with an interchange of כ and ג) in the land of their sojournings they got into the habit of using weapons of violence, מכרתיהם being of the same root as (Ezekiel 16:3) "Thine habitation (מכרתיך) and thy nativity [is in the land of the Canaanite]." This is how Onkelos renders it. (6) בסדם אל תבא נפשי O MY SOUL, COME NOT THOU INTO THEIR SECRET DELIBERATION (סוד may have the sense of plot) – this has reference to the story of Zimri, (Numbers 25:6-15) when the tribe of Simeon assembled and brought the Midianitish woman before Moses, saying, "Is this woman forbidden or permitted to be taken as a wife? If you say she is forbidden, who made the daughter of Jethro permissible to you in marriage" (See Sanhedrin 82b) — let not my name be mentioned in connection with that event! Indeed, it is said (Numbers 25:14) "Zimri, the son of Zalu, a prince of a father's house among the Simeonites" — but Scripture does not state "a son of Jacob". בקהלם UNTO THEIR ASSEMBLY – when Korah of the tribe of Levi will assemble the entire congregation against Moses and Aaron — אל תחד כבודי MY GLORY BE NOT THOU UNITED – let my name not be associated there with them! (Genesis Rabbah 98:5) And so it was, for it is said (Numbers 16:1) "Korah, the son of Izhar, the son of Kohath. the son of Levi" — but it does not say "the son of Jacob". In Chronicles, however, (1 Chronicles 6:22,23), where the genealogy of Korah is traced in connection with the "Duchan" (properly, the platform — the place on which the Levites were stationed for the service of song in the Temple) it is said, "the son of Korah, the son of Izhar, the son of Kohath, the son of Levi, the son of Israel (Genesis Rabbah 98:5). אל תחד כבדי MY GLORY BE NOT THOU UNITED – כבוד is masculine and therefore you must needs explain the phrase as though he were addressing himself to "the glory" saying, "thou, my glory, be not united with them!" תחד is exactly the same grammatical form (2nd masc. sing. and not 3rd fem. sing.) as (Isaiah 14:20) "Thou shall not be united (אל תחד) with them in burial" כי באפם הרגו איש FOR IN THEIR WRATH THEY SLEW A MAN – This refers to Hamor and the people of Shechem, and they are spoken of as איש "one" man because they were all regarded as of no more account than one man when it was a matter of attacking them. It likewise states in the history of Gideon, (Judges 6:16) "And thou shalt smite the Midianites as one man", and similarly concerning Egypt, (Exodus 15:1) "The horse (singular) and its rider (singular) hath he thrown into the sea" (i.e. the whole army as though it consisted of but one horse and its rider). This is a Midrashic interpretation (Genesis Rabbah 99:6). The plain meaning of the use of the singular form is: a group of men is called "a man" having in mind each one separately, so that the meaning is: they slew every man with whom they were angry. Similar is (Ezekiel 19:3) "and he learned to catch the prey, he devoured (אדם) a man" (which is the same as בני אדם "men") וברצונם עקרו שור AND IN THEIR SELFWILL THEY LAMED AN OX – they desired to exterminate Joseph who is called שור, as it is said, (Deuteronomy 23:17) "His firstling bullock (שורו) (Joseph), majesty is his". עקרו means in old French essarter. It has the same meaning as in (Joshua 11:6) "Thou shalt hamstring (תעקר) their horses". (7) ארור אפם כי עז CURSED BE TIIEIR WRATH, FOR IT IS POWERFUL – Even when he was reproving them he did not curse them but their anger. That is what Balaam said: (Numbers 23:18) "How can I curse them since אל hath not cursed them?" (Genesis Rabbah 99:6) אחלקם ביעקב I WILL DIVIDE THEM IN JACOB – I shall separate them from each other inasmuch as Levi shall not be numbered among the tribes (cf. Numbers 26:62) and thus they (Simeon and Levi) will be divided (cf. Genesis Rabbah 98:5). Another interpretation is: both of these tribes will be dispersed in Israel, and this happened, for you will find that the very poor — the Scribes and elementary teachers — were all of the tribe of Simeon, and this was so in order that this tribe should be dispersed, since such poor people must wander from city to city to eke out a livelihood. As for the tribe of Levi, He made them travel round from one threshing floor to another to collect their heave offerings and tithes; thus He caused them also to be "scattered" but in a more respectable manner (Genesis Rabbah 99:6).

(ה) שמעון ולוי אחים – בעצה אחת על שכם, על יוסף: ויאמרו איש אל אחיו ועתה לכו ונהרגהו (בראשית ל״ז:י״ט-כ׳). מי הם? אם תאמר ראובן או יהודה, הרי לא הסכימו בהריגתו. אם תאמר בני השפחות, הרי לא היתה שנאתם שלימה, שנאמר: והוא נער את בני בלהה וגו׳ (בראשית ל״ז:ב׳). יששכר וזבולן לא היו מדברים בפני אחיהם הגדולים מהם. על כרחיך, שמעון ולוי הם, שקראם אביהם אחים. כלי חמס – אומנות זו של רציחה חמס היא בידכם. מברכת עשו היא זו, אומנות שלו הוא, ואתם חמסתם אותה ממנו. מכרותיהם – לשון כלי זיין. הסייף בלשון ייווני מכר, תנחומא (תנחומא ויחי ט׳). דבר אחר: מכרותיהם – בארץ מגוריהם נהגו עצמן בכלי חמס, כמו: מכורותיך ומולדותיך (יחזקאל ט״ז:ג׳), וזהו תרגומו של אונקלוס. (ו) בסודם אל תבא נפשי – זה מעשה זמרי, כשנתקבצו שבטו של שמעון להביא את המדינית לפני משה, ואמרו: אם תאמר זו אסורה, בת יתרו מי התירה לך. אל תיזכר שמי בדבר – זמרי בן סלוא נשיא בית לשמעוני (במדבר כ״ה:י״ד), ולא כתוב: ׳בן יעקב׳. ובקהלם – כשיקהיל קרח שהוא משבט לוי את כל העדה על משה ועל אהרן. אל תחד כבודי – שם, אל יתייחד שמי עמהם. קרח בן יצהר בן קהת בן לוי (במדבר ט״ז:א׳), ולא נאמר: ׳בן יעקב׳. אבל בדברי הימים, כשנתייחסו בני קרח על הדוכן, נאמר: בן יצהר בן קהת בן לוי בן ישראל (דברי הימים א ו׳:כ״ג). אל תחד כבודי – כבוד לשון זכר הוא, על כורחיך אתה צריך לפרשו במדבר אל הכבוד, ואומר: אתה כבודי אל תתייחס עמהם, כמו: אל תחד. כי באפם הרגו איש – אילו חמור ואנשי שכם, ואינם חשובים כולם אלא כאיש אחד לפניהם. וכן הוא אומר בגדעון: והכית את מדין כאיש אחד (שופטים ו׳:ט״ז), וכן במצרים: סוס ורכבו רמה בים (שמות ט״ו:א׳), זהו מדרשו. ופשוטו: אנשים הרבה קורא איש, כל אחד לעצמו. כי באפם הרגו איש – שכעסו עליו, וכן: וילמד לטרוף טרף אדם אכל (יחזקאל י״ט:ג׳). וברצונם עקרו שור – רצו לעקר את יוסף שנקרא שור: בכור שורו הדר לו (דברים ל״ג:י״ז). עקרו – אֵשְיַירֵיטֵר, לשון: ואת סוסיהם תעקר (יהושע י״א:ו׳). (ז) ארור אפם – אפילו בשעת התוכחה לא קלל אלא אפם, וזהו שאמר בלעם: מה אקב לא קבה אל (במדבר כ״ג:ח׳). אחלקם ביעקב – אפרידם זה מזה, שלא יהא לוי במניין השבטים, הרי הם חלוקים. דבר אחר: אין לך עניים סופרים ומלמדי תינוקות אלא משמעון, כדי שיהו נפוצים, ושבטו של לוי עשאו מחזר על הגרנות לתרומות ומעשרות, נתן לו תפוצתו דרך כבוד.