Yaakov's Retrospective and Yosef's Double Portion
Sources
Biblical Texts
Bereshit 35:9-13בראשית ל״ה:ט׳-י״ג
| (ט) וַיֵּרָא אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב עוֹד בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ. (י) וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹהִים שִׁמְךָ יַעֲקֹב לֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל. (יא) וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹהִים אֲנִי אֵל שַׁדַּי פְּרֵה וּרְבֵה גּוֹי וּקְהַל גּוֹיִם יִהְיֶה מִמֶּךָּ וּמְלָכִים מֵחֲלָצֶיךָ יֵצֵאוּ. (יב) וְאֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לְאַבְרָהָם וּלְיִצְחָק לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ. (יג) וַיַּעַל מֵעָלָיו אֱלֹהִים בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ. |
Bereshit 46:2-4בראשית מ״ו:ב׳-ד׳
| (ב) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל בְּמַרְאֹת הַלַּיְלָה וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי. (ג) וַיֹּאמֶר אָנֹכִי הָאֵל אֱלֹהֵי אָבִיךָ אַל תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימְךָ שָׁם. (ד) אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה וְיוֹסֵף יָשִׁית יָדוֹ עַל עֵינֶיךָ. |
Bereshit 47:28-31בראשית מ״ז:כ״ח-ל״א
| (כח) וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה וַיְהִי יְמֵי יַעֲקֹב שְׁנֵי חַיָּיו שֶׁבַע שָׁנִים וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה. (כט) וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם. (ל) וְשָׁכַבְתִּי עִם אֲבֹתַי וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם וּקְבַרְתַּנִי בִּקְבֻרָתָם וַיֹּאמַר אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה כִדְבָרֶךָ. (לא) וַיֹּאמֶר הִשָּׁבְעָה לִי וַיִּשָּׁבַע לוֹ וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל עַל רֹאשׁ הַמִּטָּה. |
Bereshit 48בראשית מ״ח
| (א) וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֹּאמֶר לְיוֹסֵף הִנֵּה אָבִיךָ חֹלֶה וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי בָנָיו עִמּוֹ אֶת מְנַשֶּׁה וְאֶת אֶפְרָיִם. (ב) וַיַּגֵּד לְיַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הִנֵּה בִּנְךָ יוֹסֵף בָּא אֵלֶיךָ וַיִּתְחַזֵּק יִשְׂרָאֵל וַיֵּשֶׁב עַל הַמִּטָּה. (ג) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל יוֹסֵף אֵל שַׁדַּי נִרְאָה אֵלַי בְּלוּז בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיְבָרֶךְ אֹתִי. (ד) וַיֹּאמֶר אֵלַי הִנְנִי מַפְרְךָ וְהִרְבִּיתִךָ וּנְתַתִּיךָ לִקְהַל עַמִּים וְנָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֲחֻזַּת עוֹלָם. (ה) וְעַתָּה שְׁנֵי בָנֶיךָ הַנּוֹלָדִים לְךָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד בֹּאִי אֵלֶיךָ מִצְרַיְמָה לִי הֵם אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי. (ו) וּמוֹלַדְתְּךָ אֲשֶׁר הוֹלַדְתָּ אַחֲרֵיהֶם לְךָ יִהְיוּ עַל שֵׁם אֲחֵיהֶם יִקָּרְאוּ בְּנַחֲלָתָם. (ז) וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן מֵתָה עָלַי רָחֵל בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בַּדֶּרֶךְ בְּעוֹד כִּבְרַת אֶרֶץ לָבֹא אֶפְרָתָה וָאֶקְבְּרֶהָ שָּׁם בְּדֶרֶךְ אֶפְרָת הִוא בֵּית לָחֶם. (ח) וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת בְּנֵי יוֹסֵף וַיֹּאמֶר מִי אֵלֶּה. (ט) וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אָבִיו בָּנַי הֵם אֲשֶׁר נָתַן לִי אֱלֹהִים בָּזֶה וַיֹּאמַר קָחֶם נָא אֵלַי וַאֲבָרֲכֵם. (י) וְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל כָּבְדוּ מִזֹּקֶן לֹא יוּכַל לִרְאוֹת וַיַּגֵּשׁ אֹתָם אֵלָיו וַיִּשַּׁק לָהֶם וַיְחַבֵּק לָהֶם. (יא) וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף רְאֹה פָנֶיךָ לֹא פִלָּלְתִּי וְהִנֵּה הֶרְאָה אֹתִי אֱלֹהִים גַּם אֶת זַרְעֶךָ. (יב) וַיּוֹצֵא יוֹסֵף אֹתָם מֵעִם בִּרְכָּיו וַיִּשְׁתַּחוּ לְאַפָּיו אָרְצָה. (יג) וַיִּקַּח יוֹסֵף אֶת שְׁנֵיהֶם אֶת אֶפְרַיִם בִּימִינוֹ מִשְּׂמֹאל יִשְׂרָאֵל וְאֶת מְנַשֶּׁה בִשְׂמֹאלוֹ מִימִין יִשְׂרָאֵל וַיַּגֵּשׁ אֵלָיו. (יד) וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל אֶת יְמִינוֹ וַיָּשֶׁת עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם וְהוּא הַצָּעִיר וְאֶת שְׂמֹאלוֹ עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה שִׂכֵּל אֶת יָדָיו כִּי מְנַשֶּׁה הַבְּכוֹר. (טו) וַיְבָרֶךְ אֶת יוֹסֵף וַיֹּאמַר הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו אַבְרָהָם וְיִצְחָק הָאֱלֹהִים הָרֹעֶה אֹתִי מֵעוֹדִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה. (טז) הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ. (יז) וַיַּרְא יוֹסֵף כִּי יָשִׁית אָבִיו יַד יְמִינוֹ עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם וַיֵּרַע בְּעֵינָיו וַיִּתְמֹךְ יַד אָבִיו לְהָסִיר אֹתָהּ מֵעַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה. (יח) וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אָבִיו לֹא כֵן אָבִי כִּי זֶה הַבְּכֹר שִׂים יְמִינְךָ עַל רֹאשׁוֹ. (יט) וַיְמָאֵן אָבִיו וַיֹּאמֶר יָדַעְתִּי בְנִי יָדַעְתִּי גַּם הוּא יִהְיֶה לְּעָם וְגַם הוּא יִגְדָּל וְאוּלָם אָחִיו הַקָּטֹן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ וְזַרְעוֹ יִהְיֶה מְלֹא הַגּוֹיִם. (כ) וַיְבָרֲכֵם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמוֹר בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה וַיָּשֶׂם אֶת אֶפְרַיִם לִפְנֵי מְנַשֶּׁה. (כא) וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף הִנֵּה אָנֹכִי מֵת וְהָיָה אֱלֹהִים עִמָּכֶם וְהֵשִׁיב אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ אֲבֹתֵיכֶם. (כב) וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אַחַד עַל אַחֶיךָ אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי. |
Melakhim II 13:14-19מלכים ב׳ י״ג:י״ד-י״ט
| (יד) וֶאֱלִישָׁע חָלָה אֶת חָלְיוֹ אֲשֶׁר יָמוּת בּוֹ וַיֵּרֶד אֵלָיו יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיֵּבְךְּ עַל פָּנָיו וַיֹּאמַר אָבִי אָבִי רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו. (טו) וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלִישָׁע קַח קֶשֶׁת וְחִצִּים וַיִּקַּח אֵלָיו קֶשֶׁת וְחִצִּים. (טז) וַיֹּאמֶר לְמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הַרְכֵּב יָדְךָ עַל הַקֶּשֶׁת וַיַּרְכֵּב יָדוֹ וַיָּשֶׂם אֱלִישָׁע יָדָיו עַל יְדֵי הַמֶּלֶךְ. (יז) וַיֹּאמֶר פְּתַח הַחַלּוֹן קֵדְמָה וַיִּפְתָּח וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע יְרֵה וַיּוֹר וַיֹּאמֶר חֵץ תְּשׁוּעָה לַיקֹוָק וְחֵץ תְּשׁוּעָה בַאֲרָם וְהִכִּיתָ אֶת אֲרָם בַּאֲפֵק עַד כַּלֵּה. (יח) וַיֹּאמֶר קַח הַחִצִּים וַיִּקָּח וַיֹּאמֶר לְמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הַךְ אַרְצָה וַיַּךְ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים וַיַּעֲמֹד. (יט) וַיִּקְצֹף עָלָיו אִישׁ הָאֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לְהַכּוֹת חָמֵשׁ אוֹ שֵׁשׁ פְּעָמִים אָז הִכִּיתָ אֶת אֲרָם עַד כַּלֵּה וְעַתָּה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים תַּכֶּה אֶת אֲרָם. |
Classical Texts
Bereshit Rabbah 72:4בראשית רבה פ״ב:ד׳
| ויאמר לו אלהים אני אל שדי פרה ורבה, רבי יודן בשם ר' יצחק אמר הייתי אומר ראובן כבר הוא מבחוץ שמעון כבר הוא מבחוץ ובנימין כבר יצא מחלציו ועדיין הוא במעי אמו, חזרתי ואמרתי גוי זה בנימין, וקהל גוים, זה מנשה ואפרים, דכתיב (בראשית מח) וזרעו יהיה מלא הגוים, ר' ברכיה ור' חלבו ור' שמואל בר נחמן ומלכים מחלציך יצאו זה ירבעם ויהוא, רבנן אמרי אפשר אבנר אדם צדיק והוא חולק על מלכות בית דוד, אלא מדרש דריש והמליך את איש בושת, הה"ד (שם /בראשית/ לה) ומלכים מחלציך יצאו, זה שאול ואיש בושת, ומה ראו לקרב ולרחק בפלגש בגבעה אלא מקרא קראו ורחקו אותו מקרא קראו וקרבו אותם מיד, מקרא קראו ורחקו אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי, מקרא קראו וקרבו גוי וקהל גוים יהיה ממך. |
Medieval Texts
R. Saadia Gaon Bereshit 48:7ר׳ סעדיה גאון בראשית מ״ח:ז׳
| היא בית לחם – ולא נולד לי אח"כ כלום. |
R. Saadia Gaon cited in R. Avraham b. HaRambam Bereshit 48:4-5ר׳ סעדיה גאון מובא בר׳ אברהם בן הרמב״ם בראשית מ״ח:ד׳-ה׳
| ועתה שני בניך – לדעת ר' סעדיה ז"ל וזולתו מובן מפרך והרביתך תוספת זרע לו ולא נולד לו אחרי כן אלא בנימין שהיתה אמו מעוברת עמו באותה השעה ולכן הרמז אל שני בניך; ופירוש זה צריך להשלמה והיא כי המראה של נבואה נתנה לו לדעת כי הרמז אל שני בני יוסף [שיהיה יחסם אל בני יעקב יחס] אחים להם ולא אל בני בנימין ו(בני) שאר השבטים. |
R. Shemuel b. Chofni Gaon Bereshit 48:4,7ר׳ שמואל בן חפני גאון בראשית מ״ח:ד׳,ז׳
| (ד) והתכוון בהודעתו באמרו לו: הנני מפרך והרבתיך, שהפרייה הזאת והריבוי הגדול אשר הובטחו לי הם ממך. ואולם: הנני מפרך – הרי הוא מן אפרים, בגלל דמיונו לשמו, וכמו שאמר: כי הפרני א-להים בארץ עניי, ואולם: והרביתיך – הרי הוא מן מנשה בדומה לאמרו של יעבץ (דברי הימים א' ד':י'): והרבית את גבולי. ואולם: ונתתיך לקהל עמים, הרי זה משניהם יחד, ותהיה איפוא הברכה הזאת מיוחדת לשניהם, ובזה היה מבשר (יעקב) לו (ליוסף). (ז) ואיזו הודעה יש באמרו: ואני בבאי מפדן וגו', וכבר היה יוסף חי ועד לכל זה, והיה באותו הזמן בן שמונה שנים – הרי נאמר שלא רצה [יעקב] להודיעו בזה את מותה (של רחל), כי אם רצה בזה (להזכיר) שרחל מתה אחרי הברכה הזאת ולא נולד לי אחרי מותה שום ילד. והיו לי, איפוא, הברכות האלה לך וילדיך. והודיעו גם-כן, שמה שמנעו מקבור אותה בחברון הוא דבר מותה בדרך, ולא יכל לשאתה. |
Rashi Bereshit 48:4-7,22רש״י בראשית מ״ח:ד׳-ז׳,כ״ב
| (4) ונתתיך לקהל עמים AND I WILL MAKE OF THEE AN ASSEMBLY OF PEOPLES – Ho announced to me that there were yet to issue from me an assembly of peoples (i.e. at least two more tribes). Now, it is true that He then said to me, (Genesis 35:11) "A nation and an assembly of nations [shall be of thee]", but when He said "a nation" He intended it to refer to Benjamin who was not yet born, and this promise of "a nation" has been fulfilled by the birth of Benjamin, and for that reason I do not mention it now. "An assembly of nations [shall be of thee]", however, presupposes that two more would descend from me besides Benjamin. Consequently, since no other son besides Benjamin was born to me, He was really telling me that one of my tribes (i.e. the tribe formed by one of my sons) would be divided so as to constitute at least two tribes, thus giving that son more importance, and that privilege I confer upon you (Pesikta Sect. ביום השמיני). (5) הנולדים לך עד באי אליך literally, WHO WERE BORN TO THEE . . . UNTIL I CAME TO THEE, i.e. before I came to thee. It signifies as much as: WHO WERE BORN from the time when you left me UNTIL THE TIME WHEN I CAME TO YOU. לי הם THEY SHALL BE MINE — they shall be counted amongst my other sons, to receive a portion in the Land each for himself (i.e. each to have his own territory exactly as each of my other sons has). לי הם THEY SHALL BE MINE – they shall be counted amongst my other sons, to receive a portion in the Land each for himself (i.e. each to have his own territory exactly as each of my other sons has). (6) Although the Land was divided according to the number of heads – as it is written, (Numbers 26:54) "To the more numerous thou shalt give a larger inheritance" — and each person had an equal share except those who were first-born sons (and these received a double share), yet only these of Joseph's sons bore the name of "tribe" when it became a matter of casting lots for the partition of the land according to the number of the tribes (cf. Numbers 26:55), and of appointing princes to the various tribes and of assigning banners to each of them. (7) 'ואני בבאי מפדן וגו AND AS FOR ME, WHEN I CAME FROM PADAN etc. – "And although I trouble you to take me for burial into the land of Canaan and I did not do this for your mother (i.e., I did not take the trouble to bury her in a place other than that in which she died, which was by the road-side) which I might easily have done since she died quite close to Bethlehem"— כברת ארץ is a measure of land equal to 2000 cubits which is the extent of a Sabbath day's journey. This is according to the statement of R. Moses the Expositor. — "Do not imagine that it was the rains which prevented me from bringing her to Hebron for burial. It was the dry season when the ground is riddled and full of holes like a sieve (כברה),ואקברה שם AND I BURIED HERE THERE and did not carry her even the short distance to Bethlehem to bring her into a city. I know that in your heart you feel some resentment against me. Know, however, that I buried her there by the command of God". And the future proved that God had commanded him to do this in order that she might help her children when Nebuzaradan would take them into captivity. For when .they were passing along that road Rachel came forth from her grave and stood by her tomb weeping and beseeching mercy for them, as it is said, (Jeremiah 31:15) "A voice is heard in Rama, [the sound of weeping … Rachel weeping for her children]", and the Holy One, blessed be He, replied to her (v. 16) "There is a reward for thy work, says the Lord etc. (v. 17) for thy children will return to their own border". Onkelos translated it (כברת ארץ) by כרוב ארעא which is a full measure of one day's ploughing. I am of opinion that they had a definite measure which they called "one full furrow"; old French cordié. So we say, (Bava Metzia 107a) "He ploughs (כריב) and ploughs again", and (Yoma 43b) "as much earth as a fox carries on its feet from a ploughed field (בי כרבא)." (22) ואני נתתי לך MOREOVER I HAVE GIVEN TO THEE – Because you will take the trouble to engage in my burial "I" give you an inheritance in which you will be buried. And which was this? Shechem, as it is said, (Joshua 24:32) "And the bones of Joseph which the children of Israel brought up out of Egypt, buried they in Shechem". שכם אחד על אחיך Jacob meant by the word שכם the actual city of Shechem and said: this shall be to you one portion additional to what you will receive together with your brothers. בחרבי ובקשתי WITH MY SWORD AND WITH MY BOW – When Simeon and Levi slew the inhabitants of Shechem all the surrounding nations gathered together to join in battle against them and Jacob girded on his weapons to war against them (cf. Genesis Rabbah 80) Another explanation of this verse: שכם אחד ONE PORTION [ABOVE THY BRETHREN] — this refers to the birthright: that Joseph's children should receive two portions when Canaan would be divided amonqst the tribes (cf. Deuteronomy XXL 17; Joseph therefore was to be regarded as the first-born). The word שכם signifies portion. "For thou wilt make them שכם" i.e. thou wilt place my enemies before me in portions (thou wilt scatter them before me); (ib. 60:8) "I will divide שכם the portion"; (Hosea 6:9) "on the way they murder שכמה" i.e. each man kills someone as his own portion; (Zephaniah 3:9) "to serve him as though they were all but one portion (שכם)" i.e. to serve him unitedly. אשר לקחתי מיד האמרי WHICH I TOOK OUT OF THE HAND OF THE AMORITE – out of the hand of Esau whose deeds were like those of an Amorite (Genesis Rabbah 97). Another interpretation of אמורי in reference to Esau is: he used to ensnare his father by the words (אמרי) of his mouth (cf. Rashi on Genesis 25:7). בחרבי ובקשתי that is, by means of his spiritual weapons: his wisdom and his prayer ("בַּקָשָׁתִי" cf. The Targumim and Bava Batra 123a). | (ד) ונתתיך לקהל עמים – בשרני שעתידין לצאת ממני קהל ועמים, שאמר לו גוי וקהל גוים (בראשית ל"ה:י"א), גוי אמר לו על בנימן, קהל גוים הרי שנים לבד מבנימן ושוב לא נולד לי בן, לימדני שעתיד אחד משבטיי ליחלק, ועתה אותה מתנה אני נותן לך. (ה) הנולדים לך, עד באי אליך – לפני בואי אליך, כלומר שנולדו משפרשתה הימני עד שבאתי אצלך. לי הם – בחשבון שאר בניי הם ליטול חלק בארץ איש כנגדו. (ו) ומולדתך – אם תוליד עוד לא יהו במניין בני אלא בתוך שבטי אפרים ומנשה יהיו נכללים לא יהו להם שם בשבטים לעניין הנחלה, ואף על פי שנחלקה הארץ לפי מניין גלגלתם כדכתיב לרב תרבו נחלתו (במדבר כ"ו:נ"ד), וכל איש ואיש נטל בשוה חוץ מן הבכורות, מכל מקום לא נקראו שבטים אלא אילו. (ז) ואני בבאי מפדן וגומ' – ואף על פי שאני מטריח עליך להוליכני ליקבר בארץ כנען, לא כן עשיתי לאמך שהרי מתה סמוך לבית לחם. כברת ארץ – מדת ארץ והן אלפים אמה כמדת תחום, כדברי רבי משה הדרשן, ולא תאמר שעיכבו עלי גשמים מלהוליכה ולקוברה בחברון עת הגריד היה שהארץ חלולה ומנוקבת ככברה. ואקברה שם – ולא הולכתיה אפילו לבית לחם להכניסה לארץ, וידעתי שיש בלבך עלי, אבל דע לך שעל פי הדִבֵר קברתיה שם שתהא לעזרה לבניה כשיגלם נבוזראדן, והיו עוברים דרך שם יצתה רחל על קברה ובוכה ומבקשת עליהם רחמים שנאמר קול ברמה נשמע וגו' (ירמיהו ל"א:י"ד). ואונקלוס תירגם כרוב ארעא כדי שיעור מחרישת יום. ואומר אני שהיה להם קצב שהיו קורין אותו כדי מחרישה אחת קרואידא בלעז כדאמרי' כריב ותני (בבלי בבא מציעא ק"ז.) כמא דמסיק תעלא מבי כרבא (בבלי יומא מ"ג:). (כב) ואני הנה נתתי לך – אתה טרח להתעסק בקבורתי, ואני גם אני נתתי לך נחלה שתקבר בה ואיזו זו שכם, שנאמר ואת עצמות יוסף אשר העלום ממצרים קברו בשכם (יהושע כ"ד:ל"ב). שכם אחד על אחיך – שכם ממש היא תהיה לך יתירה חלק אחד על אחיך. בחרבי ובקשתי – כשהרגו שמעון ולוי את אנשי העיר נתכנסו כל סביבותיהם להזדווג להם וחגר יעקב כלי מלחמה כנגדן. דבר אחר: שכם אחד – היא הבכורה שיטלו בניו שני חלקים, ושכם לשון חלק הוא והרבה יש לו דומים במקרא, אחלקה שכם (תהלים ס':ח'), כי תשיתמו שכם (תהלים כ"א:י"ג), תשית שונאיי לפני לחלקם לחלקים, דרך ירצחו שכמה (הושע ו':ט'), איש חלקו, לעבדו שכם אחד (צפניה ג':ט'). אשר לקחתי מיד האמרי – מיד עשו שעושה מעשה אמרי. דבר אחר: שהיה צד את אביו באמרי פיו. בחרבי ובקשתי – היא חכמתו ותפלתו. |
Rashbam Bereshit 48:5-22רשב״ם בראשית מ״ח:ה׳-ז׳,כ״ב
| (5) Ve'attah NOW YOUR TWO SONS ...: In other words, since God granted me the land of Canaan, I have the power to give you the right of the firstborn to inherit twice the amount of any tribe. Accordingly, your two sons will receive shares like Reuben and Simeon. 'Ad bo'i: "Before my arrival," as it is written (Gen. 41.50), "Joseph became the father of two sons before the years of famine came," i.e. "before I came to Egypt." (6) Umoladtekha YOUR PROGENY: "The sons or grandsons born to you in the last seventeen years since I have been here SHALL BE RECORDED BY THE NAMES OF THEIR BROTHERS," i.e. they will not count as tribes but as ancestral houses. All the seventy souls living when Jacob came to Egypt qualified as ancestral houses and received shares of the land, as it is written in Babba Batra (118b). So it is written also in the portion Pinhas, where even Perez's children are recorded (Num. 26.21), "Of Hezron, the clan of the Hezronites; of Hamul, the clan of the Hamulites," and so also Bela's children, Ard and Naaman. At the end [of that list of ancestral houses] it is written (Num. 26.53-5), "Among these shall the land be apportioned in shares ... according to the listings of their ancestral branches." [This verse in Genesis then implies that] Joseph's grandsons, born later, would still be "recorded by the names of their brothers," and would qualify as ancestral houses, and so they are listed in the portion Pinhas. (7) Va'ani "WIIKN I WAS RETURNING FROM PADAN, on that name trip after God blessed me, RACHEL DIED, on that same trip when there was still a large distance to any settled area. That is why I buried her on the road, since there was no time to bring her to the cave of Machpelah to bury her with Leah." Jacob said this so that Joseph would not blame him for [his treatment of] his mother. (22) Va 'ani "AND NOW I GIVE YOU from that land ONE portion more THAN TO YOUR BROTHERS: For Menasseh and Ephraim will be like Reuben and Simeon for me (vs. 5) in that they will receive two portions in the land that I and my sons, through Joshua's wars, shall wrest FROM THE AMORITES WITH MY SWORD AND BOW." Even though it says in Joshua (24.12), "Not by your sword or by your bow [did you capture the land]," that verse refers only to the two Amorite kings. As the Rabbis said (Sotah 36a), "The hornets never crossed the Jordan," and the verse itself says (Josh. 24.12), "I sent the hornets ahead of you and drove out before you the two Amorite kings," in trans-Jordan, "not by your sword or by your bow ...." Jacob's merit granted them success. | (ה) ועתה שני בניך וגו' – כלומר מאחר שנתן לי הקב"ה את ארץ כנען, הרי ברשותי לעשותך בכור ליטול פי שני שבטים, ולכך שני בניך יטלו כנגד ראובן ושמעון. עד בואי – לפני בואי, כדכתיב: וליוסף יולד שני בנים בטרם תבא שנת הרעב (בראשית מ"א:נ'), כלומר קודם שבאתי מצרימה. (ו) ומולדתך – בניך או בני בניך שנולדו לך אחרי בואי באילו שבע עשרה {שנה} שהייתי כאן, על שם אחיהם יקראו, ולא יהיו שבטים כי אם בתי אבות, כי כל שבעים נפש שהיו בשעת ביאת יעקב בין בנים בין בני בנים היו בתי אבות, ולהם נתחלקה הארץ, כדאמרי' בבבא בתרא (בבלי בבא בתרא קי"ח.) וכדכתיב בפנחס אפי' בבני פרץ לחצרון משפחת החצרוני לחמול משפחת החמולי (במדבר כ"ו:כ"א), וכן בבני בלע ארד ונעמן וגו' (במדבר כ"ו:מ'). וכת' לבסוף לאלה תחלק הארץ בנחלה וגו' לשמות מטה אבותם ינחלו (במדבר כ"ו:נ"ג-נ"ה). וכן בני בניו של יוסף שנולדו אחרי כן יקראו על שם אחיהם בנחלתם והיו בתי אבות, כדכתיב בפרשת פנחס (במדבר כ"ו:כ"ט-ל"ב). (ז) ואני בבואי מפדן – באותו הדרך לאחר שברכני הקב"ה מתה רחל באותו הדרך בעוד הרבה דרך עד היישוב, לכן קברתיה בדרך, כי לא {היה} פנאי לקוברה אצל לאה במערת המכפלה. ושלא יפשיעהו יוסף על אמו הוצרך לומר כן. (כב) ואני – באותה הארץ, נתתי לך – חלק אחד יותר על אחיך, שמנשה ואפרים כראובן ושמעון יהיו לי לקחת שני חלקים בארץ, אשר אני ובניי עתידים לקחת מיד האמורי בחרבי ובקשתי – במלחמת יהושע. ואעפ"י שכת' ביהושע לא בחרבך ולא בקשתך (יהושע כ"ד:י"ב), אותו פסוק בשני מלכי האמורי מדבר. וכמו שאמרו חכמים צרעה לא עברה את הירדן (בבלי סוטה ל"ו.), וכתיב ביהושע ואשלח לפניכם את הצרעה ותגרש אותם שני מלכי האמורי אשר בעבר הירדן לא בחרבך ולא בקשתך (יהושע כ"ד:י"ב). זכותו של יעקב גרם להם. |
Ibn Ezra Bereshit First Commentary 48:4,7,16,22אבן עזרא בראשית פירוש ראשון מ״ח:ד׳,ז׳,ט״ז,כ״ב
| (ד) וטעם הנני מפרך – על דעת הגאון שאמר לי השם הנני מפרך ובן לא נולד לי, רק מתה רחל. ועתה ידעתי, כי בעבור בניך הנולדים לך אמר הנני מפרך. וזה הפי' אין לו טעם ולא ריח, כי מה הפרש בין בני יוסף ובין בני ראובן. ועוד כי בנימין נולד לו אחרי זאת הנבואה. והנכון בעיני שאמר שהשם אמר לי כי ארץ כנען תהיה לי לזרעי אחוזת עולם, ואני אתן לך בנחלת הארץ הבכורה, ויקחו אפרים ומנשה חלקם בארץ, כאשר יקח ראובן ושמעון שהם גדולים מבני. ואשר תוליד אחרי אפרים ומנשה יקראו על שם אחיהם הנזכרים שירשו עמם בנחלתם. והמפרש שאמר ומולדתך על בני מכיר שיולדו על ברכי יוסף לא ישרו בעיני דבריו, כי מה טעם על שם אחיהם. ואם יטען טוען כי לא מצאנו ליוסף בנים אחרים, גם זאת איננה טענה, כי יתכן שהיו, ובעבור שירשו עם אחיהם לא הזכירם הכתוב, וכאלה רבים. (ז) וטעם ואני בבאי מפדן – שמתה רחל פתאום, ולא יכולתי להוליכה לקברה במערה כאשר קברתי את לאה. ואמר זה ליוסף, שלא יחר לך שאבקש מאתך שלא עשיתי לכבוד אמך. (טז) וטעם המלאך הגאל אתי – בפרשת ואלה שמות. (טז) ויקרא בהם שמי – כי הנה בני ישראל יקראו אפרים, גם יוסף. גם אמר הכתוב רחל מבכה על בניה (ירמיהו ל"א:י"ד), כי היא היתה עיקר מחשבתו, על כן יאמר הכתוב בני רחל אשת יעקב (בראשית מ"ו:י"ט). וכאשר ילדה רחל מיד אמר ללבן שלחני (בראשית ל':כ"ה). גם נתן לו הבכורה, כי הוא ראשית מחשבתו. ואחר שלא היה ראובן ראוי לבכורה, היה יוסף שהוא פטר רחם, ולא דן וגד, כי הם בני השפחות. (כב) שכם אחד – יש אומרים כי רמז על עיר שכם, שגם היא היתה לבן יוסף. וטעם בחרבי ובקשתי – על השם, כאשר יאמר דוד צורי... מגיני וקרן ישעי (תהלים י"ח:ג', שמואל ב כ"ב:ג'). והנכון שפי' שכם אחד חלק אחד, והוא ממשפחת על שכמם (שמות י"ב:ל"ד), ולעבדו שכם אחד (צפניה ג':ט'). על אחיך – [הטעם שכם אחד אלי] נוסף על אחיך. וטעם אשר לקחתי – אשר יקחו בני ישראל בחרבם ובקשתם, [כמו נתתי כסף השדה קח ממני (בראשית כ"ג:י"ג)]. והזכיר האמרי – בעבור שאין בשבעה גוים חזק כמוהו. הלא תראה אחר שנהרגו שני מלכי האמורי הגדולים אמר יהושע לתת אתנו ביד האמרי (יהושע ז':ז'). ואל תתמה על מלת לקחתי, כי אחר שהשם נתן לאברהם, הם יחשבו שהם שלהם, וכן נאמר ליעקב לך אתננה ולזרעך (בראשית כ"ח:י"ג), |
R. Yosef Bekhor Shor Bereshit 48:4-22ר׳ יוסף בכור שור בראשית מ״ח:ד׳-ז׳,כ״ב
| (ד) ונתתי את הארץ הזאת וגו' – ומאחר שנתנה לי הקב"ה, יכולני לחלקה כרצוני. (ה) כראובן ושמעון – ליטול שני חלקים בארץ. ולכך קרוב לשליש ארץ ישראל לבני רחל בעבר הירדן, שיש לה שני מטות וחצי בט' מטות וחצי. (ז) ולכך אני בבואי מפדן – קברתי רחל בדרך אפרת, כי ידעתי שיעלה אותו מקום לחלק בניה, וזהו כבודה להיות נקברת בחלק בניה, וכמדומה בחלק בנימין הוא. ואם קברתיה במערה, היתה קבורה בחלק יהודה, ואין זו כבודה, כדאמרינן בבבא בתרא (בבלי ב"ב קי"ב.): וכי תימא דזבין מזבן, נמצא אותו צדיק נקבר בקבר שאינו שלו. וכן כתוב גבי שאול, דאמר ליה שמואל: ומצאת שני אנשים עם קבורת רחל בגבול בנימין בצלצח (שמואל א י':ב'), אלמא דקבורת רחל בגבול בנימין. ומשום שדעתי להרויח נחלתך לשני שבטים, ידעתי כי אותו מקום יחול לגבול בני רחל, ולכך קברתיה שם. וכן מצינו בגדולים שהיו נקברים בגבול שבטי{ה}ם, כדכתיב ביהושע: ויקברו אותו {בגבול נחלתו} בתמנת סרח אשר בהר אפרים (יהושע כ"ד:ל'), והוא מבני אפרים. ואת עצמות יוסף {וגו'} קברו בשכם (יהושע כ"ד:ל"ב), שאף הוא בחלקו של אפרים, ואלעזר בגבעת פנחס בנו (יהושע כ"ד:ל"ג), וכן הרבה בשבטים. ומולדתך – בני בנים שלך קרוין על שם קרוביהם, כי קרובים קרוין אחים. (כב) שכם – חלק, כמו: תשיתמו שכם (תהלים כ"א:י"ג), אחלקה שכם (תהלים ס':ח'), [וכן תירגם אונקלוס. הגה"ה.] בחרבי ובקשתי – אין מקרא יוצא מידי פשוטו, כי בודאי במלחמה לקחו, אבל לא נודע היכן. ושמא כשהרגו שכם, נלחמו עמו הגוים אשר סביבותיהם ונגפו לפניו, וזהו: ויהי חתת אלהים (בראשית ל"ה:ה'), שנגפו ויראו לרדוף. וזהו חלק בכורה שנתן ליוסף, כדכתיב: ובחללו יצועי אביו ניתנה בכורתו ל{בני} יוסף {בן ישראל} ולא להתייחש לבכרה (דברי הימים א ה':א'), שיהא בכורה שלימה שלו. שהרי הממשלה שהיא ראויה לבכור נתנה ליהודה, כמו שכתוב בסוף הפסוק. ואף על פי שיוסף בכור לאמו היה, אין זה יחס בכורה, דאינו בזה בכור לנחלה. |
Radak Bereshit 48:4-7,22רד״ק בראשית מ״ח:ד׳-ז׳,כ״ב
| (4) הנני מפרך, we have explained this term on 35,11 as having been a necessary introduction leading up to taking possession of the land of Canaan in due course. Yaakov explains that in view of the fact that his sons will be the ones according to whom the keys in the distribution of that land will be determined, he wanted now already to establish that both of Joseph’s sons will rank equally with Joseph’s brothers in this respect. (5) עד בואי, I am not saying that all your sons will be treated as if they were literally my own sons; only Menashe and Ephrayim will enjoy this status. (6) ומולדתך אשר הולדת, perhaps Joseph had sired other sons during the years that Yaakov had resided in Egypt even though the Torah did not see fit to mention this explicitly. The reason that Joseph did not bring them with him to his father’s bedside may have been that they were too young to travel.Even if you were to understand the word ומולדתך as does Onkelos, and other commentators, i.e. תוליד, as if Yaakov had meant: “whom you will sire,” we also do not find any mention of children born to Joseph after Menashe and Ephrayim. (7) ואני, this entire paragraph was inserted to describe Yaakov’s apology or justification to Joseph why he, who was so insistent on where he wanted to be buried and who was putting Joseph to so much trouble in this connection, had himself not acted in a similar manner when it came to burying Joseph’s mother, his own favourite wife, seeing that he had buried Leah in the cave of Machpelah. He explained that he had in no way been at fault, that it was not negligence on his part, but that fate had intervened, Rachel dying suddenly on route to the land of Canaan. The fact that he was moving extremely slowly at the time on account of all his livestock, something that the Torah had reported Yaakov as explaining already to Esau at the time, (33,13) made it impossible for him to carry Rachel’s body with him seeing he had no means to embalm it and keep it from decaying and becoming putrid until he would reach Chevron. Presumably, the season was summer when it is even harder to keep a body from decaying quickly. He therefore chose to bury her without delay, in the most dignified manner which the prevailing conditions had permitted. (22) שכם, another word meaning חלק. The word occurs in the same sense in Psalms 21,13 כי תשיתמו שכם, as well as in Tzefania 3,9 ולעבדו שכם אחד. אשר לקחתי מיד האמורי, as if the Torah had written this in the future tense, i.e. “which I am going to take from the Emorite.” It is quite common for the past tense to be employed instead of the future tense. When reporting prophecies, Scripture very frequently resorts to describing something in the future as if it had already taken place. When Yaakov said: לקחתי, “I will take or I took,” he did not refer to his own person but to the extension of himself, his children or offspring. The same is true also when he said: ובחרבי ובקשתי, “and with my sword and with my bow.” He referred to the sword and bow used by the members of the tribes of Ephrayim and Menashe in the conquest during the days of Joshua. Although we read in the Book of Joshua 24,12 לא בחרבך ולא בקשתך, that Joshua is reminding the Jewish people that their victory was not due to their prowess in the martial arts, our sages already explained that Joshua did not mean to deny the facts, but to deny faulty interpretations of the facts, by not giving the credit for their success to God’s help, or in this case, for the assistance of the merit of their illustrious ancestor Yaakov. This is not the only time in Scripture that we encounter such apparently enigmatic statements. We read in Samuel II 22,3 that David speaks of God being “my shield, my fortress and my refuge.” Any fool can understand that David did not consider God as an invisible shield, seeing he had refused to use one in his fight against Goliath, for instance. He indicated that without God’s help, even if holding a shield in his hand, such a shield would have been powerless to protect him. When Yaakov made reference to האמורי, he did so merely because this tribe was the most ferocious and powerful among all the Canaanite tribes Joshua faced. We find this confirmed in Amos 2,9 ואנכי השמדתי את האמורי מפניהם אשר כגובה הארזים גבהו, “and I have destroyed the Emorite before them, whose stature was as tall as the cedar’s and who was as stout as the oak, etc.” According to Bereshit Rabbah end of chapter 96 as quoted by Rashi, Yaakov had referred to the city of Shechem, Yaakov telling Joseph that the city in which he would eventually be buried would be part of his tribal territory. The word לקחתי is also understood by the Midrash as in the past tense, and as referring to what had happened there at the time. Shimon and Levi, Yaakov’s sons, had conquered that city, and the Emorite and the Hittite are two different names for the same tribe. | (ד) הנני מפרך – כבר פירשנו בפ' וישלח; ופתח לו הדברים כן בעבור נחלת הארץ, כלומר האל ברך אותי ואמר לי שיתן לי ולזרעי אחרי את ארץ כנען, ואחר שאתם ובניכם תנחלו אותה, ממנה אני מנחיל אותה, ולכן שני בניך יקחו שני חלקים כמו ראובן ושמעון כאלו היו בניך אלה בני. (ה) עד באי – ואיני אומר על כל בניך שיהיו כבני בנחלה אלא אלה בני בניך אפרים ומנשה. (ו) ומולדתך אשר הולדת – אולי הוליד באלה י"ג שנים בנים אחרים ואף על פי שלא נזכרו ולא הביאם לפני אביו, והיו קטנים. ואם תאמר שהוא במקום תוליד, כמו שתרגם אונקלס וכמו שפירשו המפרשים, גם כן לא מצאנו לו בנים שנולדו אחרי כן, ולא נזכרו לו בנים אחרים אלא אפרים ומנשה. (ז) ואני – המאמר הזה הוא להתנצל אל יוסף מה שלא קבר אמו במערה כמו שקבר לאה והוא צוה לו שישאהו ויקברהו במערה, אמר לו שלא פשע בזה כי מתה בדרך והוא היה הולך לאט לרגל המלאכה, ולא יכול לעזוב המלאכה ולנשאה לבית לחם וכל שכן למערה, וזהו שאמר עלי כמו "הצאן והבקר עלות עלי" ואם היה נושאה לרגל היתה מסרחת, אולי ימי קיץ היה. גם לא היה בידו לחנוט אותה כי לא היו רופאים עמו, ובדרך מתה, וקברה בדרך והציב מצבה על קבורתה. (כב) שכם – חלק, כמו כי תשיתמו שכם (תהלים כ"א), ולעובדו שכם אחד (צפניה ג'). אשר לקחתי – כמו אשר אקח, כי כן מנהג הלשון לאמר עבר במקום עתיד במקומות רבים, ובדברי הנבואה ברוב. ובאמרו לקחתי – ר"ל שילקחו בני, וכן בחרבי ובקשתי, בחרב בני ובקשתם. והנה אמר יהושע לישראל לא בחרבך ולא בקשתך (כ"ד י"ב), לפיכך מפרשים בחרבי ובקשתי בעזרת האל שהוא חרבי וקשתי, על דרך מגיני וקרן ישעי (שמואל ב' כ"ב), סלעי ומצודתי (שם). וזכר האמורי כי הוא היה העצום שבשבעה גוים, כמו שאמר ואנכי השמדתי את האמורי מפניכם אשר כגובה ארזים גבהו (עמוס ב':ט') ובדרש כי על העיר שכם אמר שנתנה יעקב ליוסף שיהיה נקבר בה. וכן היו מפרשים לקחתי שלקחוהו שמעון ולוי, והאמורי הוא החתי. |
Ralbag Bereshit Beur HaMilot 48:4-5,7רלב״ג בראשית ביאור המילות מ״ח:ד׳-ה׳,ז׳
| (ד-ה) ונתתיך לקהל עמים – ראוי שתדע, שכבר אמר לו ה' יתעלה: 'גוי וקהל גוים יהיה מִמֶּךָּ' (לה, יא), והנה השמיט יעקב בזה הסיפור אומרו 'גוי', לפי שכבר נתקיים זה בבנימן, שנולד אחר זאת הנבואה, ומה שהיה עתיד ממנו להתקיים הוא שיהיה ממנו 'קהל גוים'. והנה נתבאר ליעקב שזה הייעוד הוא על בני בניו, רוצה לומר שכבר יִפָּרֵד אחד מבניו לשני גוים, והם שני שבטים. והנה נתן זאת המתנה ליוסף, כמו שנתן לו הבכורה, כי מפני שלא היה ראובן ראוי לבכורה הנה היה ראוי שתשוב הבכורה ליוסף, כי הוא היה הבכור לרחל, אשר היתה העיקר, כי ברחל נתרצה יעקב לעבוד לבן, ואולם נתגלגל הדבר שהיו לו לנשים לאה והשפחות. והרצון בזה, שיהיו נמנים לשני שבטים בעניין ירושת הארץ, כראובן ושמעון שהם הגדולים. וכבר ישאל שואל: איזה תועלת היה לבני יוסף בהמנותם לשני שבטים לענין ירושת הארץ? והנה היתה נחלתם לפי מנין גולגלותם בשוה, כמו שאמר: 'לרב תרבה נחלתו ולמעט תמעיט נחלתו' (במדבר כו, נד)! הנה היתר זה הספק הוא אצלי לפי מה שאומר: וזה, שכבר הוא אפשר שנעלם מיעקב מה שתייסד התורה מזה, והיה חושב שתהיה החלוקה לשבטים בשוה, כי כבר יֵעָלֵם מהנביאים דברים רבים. הלא תראה שכבר נעלם מיעקב מכירת יוסף; וכן אמר אלישע: 'וה' העלים ממני' (מל"ב ד, כז). ואפשר גם כן שנאמר, שזה הענין ברכה שברכוֹ ה' יתעלה שיפרה וירבה שבט מהשבטים באופן שיהיה לשני שבטים, והנה זאת הברכה נתן יעקב ליוסף, לראותו שהוא ראוי לה. ולזה תראה שעלה מספר שבטי מנשה ואפרים יותר ממספר שבטי ראובן ושמעון, כי מספר שבטי מנשה ואפרים עלה לירושת הארץ שמונים וחמשה אלף ומאתים, ומספר שבטי ראובן ושמעון לא היה כי אם ששים וחמשה אלף ותשע מאות ושלושים, ולזה נתקיים שיהיו אפרים ומנשה לענין ירושת הארץ כראובן ושמעון, ויותר מזה קרוב לשליש. ועוד כי כבר היה להם בזה תועלת מצד ריבוי הגורלות שיהיו להם, כי הגורל האחד יתכן שיקרה בו שיהיה לבעליו הפחוּת שבדברים אשר יפילוהו עליהם, ואמנם לא יקרה זה בשני גורלות. ועוד שכבר יֵרָאֶה שהודיע יעקב באיזה מקום קבר רחל, כדי שישתדלו בניה שיגיע המקום ההוא לגורלם, כי זה ראוי להיותה להם, לכבוד אמם. והנה כאשר היו לבניה שלושה גורלות, היה יותר קל להם שישיגוה. ולזה תמצא שכבר היתה קבורת רחל בחלק בנימן, כמו שאמר שמואל לשאול: 'ומצאת שני אנשים עם קְבֻרַת רחל בגבול בנימן בצלצח' (שמ"א י, ב). ועוד כי כבר היה להם תועלת אחר מצד הקיום, כי כבר יתבאר מדברי התורה במה שיבוא שלא יִכלה שבט מהשבטים בעת מהעתים, ולזה יהיה בזה מהתועלת לזרע יוסף, שיהיה לזרע כל אחד מבני יוסף קיום. (ז) מתה עלי רחל – הרצון בזה: מתה אצלי, כמו: 'ועליו מטה מנשה' (במדבר ב, כ). והנה אמר זה, להורות על רוב אהבתו אותה, שכבר היה קרוב אליה בעת שמתה לראות אם יוכל להצילהּ. והנה סיפר זה לו, להודיע לו שמן־הראוי היה שייטיב ליוסף זאת ההטבה, לפי שרחל אמו היתה האהובה לו. והנה הודיע אותו שהוא קבר אותה שם, כדי שישתדלו זרעו וזרע בנימן שיעלה המקום ההוא לגורלם. והנה לא הקפיד לקוברה במערת המכפלה, לפי שהארץ ההיא תהיה כולה לזרעו לנחלה, כמו שזכר בזה המאמר. עם שכבר היה ידוע ליוסף כי בבואו מפדן בזה העת שמתה בו רחל היה ירא יעקב על ענין שכם, ולזה הסכים לקוברה שם. |
Tzeror HaMor Bereshit 48צרור המור בראשית מ״ח
אחר כך סיפר שחלה יעקב והביא יוסף בניו כדי שיברכם. ולפי שהיה רוצה יעקב להשוותם לשבטים. רצה יעקב להורות מאין לו מקום לעשות זה. וזהו שאמר אל שדי נראה אלי בלוז ויש די בברכותיו לבני ולבני בני. ואחר שאמר לי ונתתיך לקהל גוים שני בניך הנולדים לך כראובן ושמעון יהיו לי. ורמז בזה כי יהיו כראובן ושמעון ולא כיהודה ולוי או שאר בניו. להורות לו שלא היו ראויים כ"כ. כמו שאמר מי אלה מהיכן יצאו אלה שאינן ראויין לברכה. ולכן ציין ראובן ושמעון לפי שהיה בלבו עליהם. ראובן משום מעשה בלהה. ושמעון משום מעשה שכם. והכתוב ירמוז ויפרש: |
Abarbanel Bereshit 48אברבנאל בראשית מ״ח
והנה היו דבריו ליוסף אל שדי נראה אלי בלוז וגו' לפי שהיה דעתו להסיר הבכורה מראובן ולתתה ליוסף כמו שיתבאר ואולי יראה זה ממנו עוות הדין ומשפט מעוקל. לכן הודיעו איך משמים שמו הדבר הזה בלבו לעשותו וזהו אל שדי נראה אלי בלוז וגו' ר"ל ידוע תדע שבבואי מבית לבן נראה אלי אל שדי המורה על קיום ההבטחה והיה זה בלוז מקום מוכן לנבואה וכל זה יוכיח על אמתת המראה ההיא והנבואה ההיא לא תחשוב שנאמר לי על רבוי זרעי אחרי אין הדבר כן אבל ויברך אותי. כי אותי בפרט היתה הברכה ההיא. והנה היה ענינה שאמר לי הנני מפרך והרביתיך ונתתיך לקהל עמים ושלשת הלשונות האלו מורים שהיו עוד שלשת בנים להיות נוספים בבני וכנגד הא' אמר הנני מפרך. וכנגד הב' אמר והרביתיך. וכנגד הג' אמר ונתתיך לקהל עמים. ואין לומר שנאמר זה על רבוי זרעי כי מיד אח"ז אמר לי ונתתי את הארץ הזאת לזרעך אחריך אחוזת עולם. ומאשר בירושת הארץ ביארה המראה שהיה לזרעי אחרי מורה שמה שאמר משלשת הבנים היה ברכה לי לא לזרעי שאם לא כן היה לו לומר ונתתי את הארץ הזאת אחוזת עולם. אבל כיון שבארץ ביארה שהיה לזרעו הנה א"כ ברכת הבנים היה לי לא לזרעי. והנה אחר המראה ההיא לא נולד אלא בנימין ודבר אלהינו יקום לעולם. הנה א"כ בהכרח יאמר ששני בניך הנולדים לך בארץ מצרים עד בואי אליך מצרימה לי הם ועליהם אמר השם היעוד הזה. והרא"בע כתב שנתן יעקב הבכורה ליוסף לפי שלא תאות רק לבכור פטר רחם וכיון שראובן לא היה ראוי אליה היתה ראויה ליוסף שהוא פטר רחם לרחל כי דן וגד היו בני השפחות ומאשר אמר הנני מפרך בתחלה ידעתי שנאמר על אפרים כי שמו אפרים מלשון מפרך. וכן אמר לו שם אני אל שדי פרה ורבה שפרה רמז לאפרים כמו מפרך ורבה על מנשה וזהו יעוד והרביתיך שנ' א"כ על מנשה שהוא אחיו והנה נראה לו ענין אפרים בשמו לא ענין מנשה לפי שמנשה להיותו בכור ליוסף כבר היה ראש לשבטו ולא נתחדש בו דבר אבל באפרים שלהיותו הצעיר מבניו לא היה ראוי שיהיה ראש שבט הוצרכה הנבואה להודיעו שהוא יהיה שבט בפני עצמו וגדול בפני אחיו ואמר הנני מפרך על אפרים ועל מנשה הסתפק לומר והרביתיך. והג' שהוא ונתתיך לקהל עמים נאמר על בנימין. והנה ראה יעקב שהיה המראה ההיא על שני בני יוסף הנולדים לו קודם בוא למצרים ולא לשאר בניו וגם לא על שאר בני יוסף אם יוליד אח"כ לפי שנ' לו הנני מפרך ויוסף קרא לבנו אפרים כאלו מן השמים הורוהו לזה כדי שתתקיים בו המראה ההיא ולא קרא כן אחד משאר בני בניו ולכן גזר אומר ואמר אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי ר"ל שיקראו שניהם שבטים בדגלים ובחנוכת המזבח ובנחלת הארץ וביתר הדברים כלם נחשבו אפרים ומנשה כראובן ושמעון גם כיון באמרו אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי ר"ל שיהיו כ"כ רבי האוכלוסים אפרים ומנשה כראובן ושמעון וכן אתה מוצא שהיו פקודי אפרים ומנשה יותר מראובן ושמעון והותרו השאלה הד' וה'... ואמנם אמרו ואני בבואי מפדן אפשר לפרש שאמר יעקב ליוסף וראוי לי לעשות לו היתרון הזה על אחיך לפי שקבלת עלבון ממני בקבורת אמך שלא קברתיה במערת המכפלה כאשר קברתי את לאה וקברתיה בדרך אפרת והיה זה לפי שמתה עלי בדרך ולא יכולתי להוליכה שמה להקבר. ובעבור זה לבניך היתרון הזה. והיותר נכון אצלי הוא שבמאמר הזה נתן יעקב ראיה אחרת על עשותו אפרים שבט בפני עצמו מלבד מנשה שהיה שבט במקום יוסף אביו וענינו שאני בבואי מפדן מתה עלי רחל בדרך והמקום שמתה בו הוא כברת ארץ לבא אפרת וקבר אותה שם בדרך אפרת והיה זה לו סימן גדול שנקברה ונשארה זכירת רחל באפרים בן יוסף בנה כי אפרתה ואפרת מורים על שם אפרים כמו שאמר מפרך. הנה אם כן עשה הזקן שתי ראיות. או אמור טענות על עשותו את אפרים שבט בפני עצמו הא' מלשון מפרך. והב' מקבורת רחל בדרך אפרת. ואמנם מה המתנה שנתן יעקב ליוסף בעשות את בניו שבטים הנה הוא אצלי ג' דברים. האחד כי לפי שהיה ישראל בנוי על י"ב עמודים ערכם במציאות כערך הי"ב מזלות בשמים ממעל וצפה הזקן ברוח הקדש שעתיד שבט לוי ליבדל משאר השבטים לעבוד מקדש ה' היה מחייב שיתוסף עוד שבט אחר למלאת מקומו בשבטים ובכל שאר הדברים להשלים מספר י"ב שבטי יה וזה לא היה אפשר אלא בחלוק שבט אחד לשנים והוא משפט הבכורה הנה אם כן לכבוד ולתפארת ולקדושה רבה היה ליוסף הדבר הזה. והב' לענין רבוי האוכלוסים כי הנה מברכת יעקב זכו בני יוסף שהיו פקודים הרבה כראובן ושמעון. והג' והיא נמשכת מזאת הנה היא בענין נחלת הארץ כי עם היות שנתחלקה לגולגלותם הנה היו שמה גורלות באיזה מחוז יירש כל שבט נחלתו ואם היה יוסף שבט אחד לא היה לו רק גורל אחד ובהיותו שני שבטים יהיו לו שני גורלות שהוא יתרון גדול ואם בהיותו אוכלוסין יהיה לו חלק רב. וכבר ביארתי בפירושי לספר יהושע איך נתחלקה הארץ ושם ביארתי בשלמות רב הדרוש הזה שהוא רב הספקות והותרו בזה השאלות הז' והח': |
Modern Texts
Sforno Bereshit 48:4-7ספורנו בראשית מ״ח:ד׳-ז׳
(ד) ונתתיך לקהל עמים ונתתי את הארץ. הנה אז כבר נולדו כל השבטים חוץ מבנימן וכבר אמר לי בצאתי למחרן הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך. אם כן היתה הכוונה שיתן לי קהל של עמים בענין ירושת הארץ. ואין לחשוב שאמר זה אלא עליך שיתן לי אותך ואת שני בניך יחדו. |
Ma'asei Hashem Ma'asei Avot 44מעשי השם מעשי אבות מ״ד
| באומרו ומולדתך אשר הולדת, מפורסם מה שהקשו בו המפרשים, אבל יש לומר, שיעקב אמר ליוסף שמנשה ואפרים יהיו לי כראובן ושמעון, הן בנחלת הארץ והן בירושת נכסיו, אבל מולדתו שהוליד, רצה לומר בני מנשה ואפרים יהיו על שם אחיהם שיולדו למנשה ואפרים אח"כ ויחלקו בנכסיך, אבל מנשה ואפרים לי הם, לא יירשו ממך דבר כאילו הם בני ממש. ורצה יעקב זה בשביל שאם ינתן הבכורה ליוסף, ושמנשה ואפרים יירשוהו, א"כ יהיה למנשה חלק כבכור בארץ ג"כ, לכן אמר שיהיו כבניו ממש, ואז לא יהיה בכורה למנשה על אפרים. ומה שנאמר ואני בבואי מפדן, פירש רש"י ואע"פ שאני מטריח עליך להוליכני להיקבר בארץ כנען ולא כך עשיתי לאמך, עכ"ל, ולפי דרכו היה ליעקב לומר לו זה כששאל ממנו על הקבורה שיקברנו בארץ ישראל, ועוד יפלא שיאמר יעקב מה שהוא נגד שאלתו ומי הכריחו לכך, אבל נראה ודאי שיעקב אמר ליוסף כן כדי שיחזיק לו טובה על שקבר את רחל שם, וירווח לנו מאד היות ענין זה ענין אל הנחלה, והוא שאמר לו שמיום שמתה רחל, ראה ברוח הקודש שהמקום שמתה הוא בין חלק בנימין וחלק אפרים, באופן ששם בין חלקם של בניה קבר אותה, שמאז נודע אליו שיהיה אפרים שבט בפני עצמו. וכבר יש שפירשו שאפרתה נקרא כן על שם אפרים, ויש שפירשו (רש"י ורד"ק דברי הימים א ב, כד) שאשתו של כלב נקראת אפרת. אבל לדעתי הם שנים, אחת היא בית לחם סתם בחלקו של אפרים, ואחת היא בית לחם יהודה שהיא בחלקו של יהודה, וזה שאמר יעקב ליוסף היה ענין לענין בשורת הנחלה שאמר לו, שלפי שראה שהיה שם בחלקו של בנימין, וסמוך לחלקו של אפרים, לא הוליכה למקום אחר אבל קברה שם, ואומרו היא בית לחם, הם דברי יעקב עצמו, כלומר אע"פ שנקראת עתה בית לחם, עתידה להקראות אפרת על שם אפרים. |
Or HaChayyim Bereshit 48:4-7אור החיים בראשית מ״ח:ד׳-ז׳
(ד) הנני מפרך וגו'. כפל לומר מפרך והרביתיך כנגד ב' בנים שיהיו לו עוד כמו שפירש הדברים יעקב באומרו ועתה. ואומרו ונתתיך לקהל עמים פירוש שיהיו ב' הבנים כל אחד לקהל ועם. |
R. S.R. Hirsch Bereshit 48:3-7רש״ר הירש בראשית מ״ח:ג׳-ז׳
| (ג-ו) ויאמר יעקב אל יוסף וגו׳ – מלשון ״ועתה״ שבפסוק ה אנו למדים ששני הפסוקים הקודמים הם הקדמה וביאור להענקת הבכורה ליוסף, ולהעמדת שני בניו כשבטים נפרדים. רגילים להסביר כאן שבשעה שחזר יעקב לארץ מולדתו ניתנה לו הבטחת: ״הנני מפרך והרביתך ונתתיך לקהל עמים״ (פסוק ד), או כלשון הפסוק לעיל (לה, יא): ״פרה ורבה גוי וקהל גוים יהיה ממך״ (לעיל לה, יא). בעת ההיא, בנימין אפרים ומנשה היו היחידים שלא נולדו עדיין למשפחת יעקב. משום כך, אם ״גוי״ מתייחס לבנימין, הרי ש״גוים״ יכול להתייחס רק לאפרים ומנשה. ולכן, כבר מלידתם הם נועדו להיות שבטים נפרדים. אולם לדעתנו, הקשר שבין פסוקים ג וד לפסוק ה אינו רק בכך. קשה לפרש שבמשפחה הכוללת כבר אחד־עשר בנים, תיחשב תוספת קטנה זו לכל־כך חשובה, עד שתוכל להיות רמוזה במילים ״הנני מפרך והרביתך״. אלא כפי שכבר הערנו (שם), הביטוי ״קהל גוים״ – וכאן ״קהל עמים״ – מפקיד את עם יעקב על תפקידו המיוחד: בעם זה ייכללו שבטים שונים זה מזה בעלי תכונות שונות, תוך שמירת האחדות הגמורה על ידי תפקיד אחד משותף. על עם זה לייצג את עם עובדי האדמה, עם הסוחרים, עם הלוחמים, עם המלומדים, וכן הלאה. כעם לדוגמא, עליו להראות לעין־כל שהתפקיד הגדול האחד, המשותף לכל בני האדם ולכל האומות, וכפי שהתגלה בתורת ה׳, אינו תלוי במשלח־יד או בתכונה מסוימים. אלא שכל המין האנושי, על שלל מיניו וסוגיו, יכול למצוא את ייעודו במידה שווה בתפקיד המשותף האחד. חלוקת האומה לשבטים שונים זה מזה, וכתוצאה מכך חלוקת הארץ למחוזות שונים לשבטים השונים, שבכך תישמר ייחודיותם – היא הנרמזת כאן (בפסוק ד). רק כך תהיה חשיבות כלשהי להפיכת אפרים ומנשה לשני שבטים ייחודיים. מבלי החלוקה לשבטים בעלי תכונות שונות, תיבטל כל ייחודיות בתוך ההמון המאוחד של האומה בכללותה, כפי שגם הארץ תתחלק לאומה בכללותה ולא לפי שבטים שונים. אחזת עולם – למרות שכבר מאות בשנים אין הארץ ברשותנו, הרי היא אחוזתנו הנצחית. ״נֵאָחֵז בה״, אנו קשורים אליה, היא אוחזת בנו [עיין פירוש לעיל מז, יא], אף שאינה תחת שליטתנו. (ז) מתה עלי – הייתה זאת פורענות שניחתה עלי. כברת – עיין לעיל לה, טז. אמירה זו, בה מזכיר יעקב את מיתת רחל וקבורתה, מתפרשת בדרך כלל כדברי התנצלות על דרישתו להקבר במערת מכפלה על אף שהוא עצמו לא קבר שם את אמו של יוסף. אך אם זו הייתה כוונת יעקב, היינו מצפים ממנו לומר זאת בפגישה הקודמת בה דרש את ההבטחה על קבורתו (לעיל מז, כט–לא). המשך הסיפור מראה בבירור שהדברים נאמרו בהקשר למעמד שנקבע כאן לבניו של יוסף. בפגישה הזו, עד לרגע שבו בברכתו לנכדיו הוא קובע את מעמדם בעתיד האומה (פסוק ח), מוזכר יעקב רק כ״יעקב״, ולא כ״ישראל״. והנה כאשר בא אליו יוסף (פסוק ב), נאמר ״ויתחזק ישראל״, יעקב אסף את כחותיו כדי לראות את יוסף לא רק כבנו, אלא גם מנקודת המבט של חשיבותו לעתיד האומה, הקשור לשם ״ישראל״. כך גם מנקודת המבט הזאת הוא מאציל את ברכתו על בני יוסף (פסוק ח). אבל העדפתם כשבט כפול נבעה מהקשר האישי שהיה ליעקב איתם; לכן נאמר ״ויאמר יעקב״ (פסוק ג) ורק אחר־כך ״וירא ישראל״ (פסוק ח). ואכן נראה שזכות זו שהושפעה על בני יוסף לא נובעת משיקולים לאומיים אלא מקשרים פרטיים ואישיים שנגעו ליעקב כ״יעקב״ האיש. בימי חייו האחרונים, הוא זוכר במיוחד את האשה אשר אהבתו אליה הייתה העמוקה ביותר, שהיא לבדה הייתה אשת בחירתו, שאותה הוא איבד לפני כולן; ואשר עקב גורלה, הייתה צפויה סכנה שזכרונה לא יתפוס את מקומו הראוי לו בזכרון המשותף של האומה. כאשר בזמנים יבואו יבקרו בני ישראל בקברות אבותיהם, ימצאו שם את אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה. אך לרחל, אם יוסף, לא ניתן אפילו במותה לתפוס את מקומה הראוי לה, במקום מנוחתם המשותף של האבות והאמהות. ובדומה לשפחות לשעבר, בלהה וזלפה, רק שני שבטים יקראו לה בשם ״אם״. וכך, דווקא האשה הקרובה ביותר ללב יעקב, אותה הוא חזה כאם העיקרית של אומתו העתידה – דווקא היא עלולה להיעלם מלבות אותה אומה. משום כך היה זה הרצון העמוק של לב יעקב לרומם את יוסף, בנה בכורה של רחל, למעמד בכור אומתו; ולהעניק לו את זכות הבכורה הלאומית, על ידי עשיית בניו לשני שבטים. כך, על ידי לכל הפחות שבט אחד יותר מאשר שבטי בלהה וזלפה, יחיה זכרה של רחל. |