Yehuda's Blessing – Eternal Kingship/1/he
ברכת יהודה – מלכות נצחית?
הקדמה
דברי פרידה של יעקב
יעקב אסף את שנים-עשר בניו לפני מותו ותיאר להם "אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים". לאיזו תקופה מתייחס פסוק חידתי זה? האם הוא מתייחס להמשך חיי בני יעקב עצמם, או לצאצאיהם בתקופה שבה עם ישראל עוד היה מורכב משבטים, או לימות המשיח? האם הנאום האחרון של יעקב הוא אוסף של ברכות או של נבואות? האם המילים שלו מתייחסות לתקופות ואירועים מסוימים? התשובות לשאלות האלה משפיעות על ההבנה שלנו את המילים של יעקב לכל אחד מבניו, אך הן חשובות במיוחד להבנת תוכן דבריו ליהודה.
הברכה ליהודה
נקודת השיא של דברי יעקב ליהודה נמצאת בבראשית מ״ט:י':
לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים.
אמנם נראה שגם התוכן וגם ההקשר של הפסוק מצביעים על כך שליעקב ניתנה עמדת המנהיג, אך קשה מאוד להבין את המשמעות המדויקת של המילים. מספר פירושים הוצעו עבור כל מילה במשפט. חלק מהשאלות המתבקשות הן:
- מהם "שֵׁבֶט" ו"מְחֹקֵק", ואיזה תפקידי מנהיגות הם מסמלים?
- האם "שִׁילֹה" הוא הוא אדם, חפץ, או מקום, מי או מה "יָבֹא", מתי, ומדוע?
- מה המובן של "יִקְּהַת" ומי הם ה"עַמִּים"?
כשלוקחים בחשבון גם את אי-הבהירות הכללית לגבי התקופה שאליה יעקב מתייחס, ומנסים ליישב את זה עם התקופות הארוכות בהיסטוריה שלנו שבהן המנהיגים לא באו משבט יהודה, מגיעים לתוצאה מורכבת בהחלט.
בגישות פרשניות נראה איך הפרשנים לאורך הדורות ניסו להסביר את הפסוק הזה, להבין את איזה תפקיד(ים) של יהודה יעקב ניבא, ולהגיב לטענות מתחרות בנצרות.
