EN/HEע/E

Yehuda's Blessing – Eternal Kingship?

Sources

Bereshit 49:1בראשית מ״ט:א׳

(א) וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים.

Bereshit 49:8-12בראשית מ״ט:ח׳-י״ב

(ח) יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ יָדְךָ בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ יִשְׁתַּחֲוּוּ לְךָ בְּנֵי אָבִיךָ. (ט) גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ. (י) לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים. (יא) אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה וְלַשֹּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ וּבְדַם עֲנָבִים סוּתֹה. (יב) חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן וּלְבֶן שִׁנַּיִם מֵחָלָב.

Jubilees 31:12-32יובלים ל״א:י״ב-ל״ב

(יב) ויבוא יעקב אל יצחק אביו אל חדרו אשר ישן שם, ושני בניו עימו. (יג) ויתמוך יד אביו, ויקוד וישקהו, ויפול יצחק על צוארי יעקב בנו ויבך על צואריו. (יד) והחושך מש מעיני יצחק, וירא את שני בני יעקב לוי ויהודה, ויאמר: הבניך הם אלה בני, כי כמוהם כמוך. (טו) ויאמר אליו כי באמת בניו הם. ויאמר, אמנם ראיתי כי באמנה בני המה. (טז) ויקרבו אליו ויפן וישק להם ויחבק אותם יחדו... (כח) וליהודה אמר: יתן לך ה' כח וגבורה למען תבוס כל משנאיך. (כט) הוה גביר אתה ואחד בניך על בני יעקב, שמך ושם בניך ילך ויפרוץ על כל הארץ ועל הערים. (ל) אז ייראו הגוים מפניך, וכל העמים יחתו וכל מתי חלד יחתו. (לא) בך יוושע יעקב, ובך יפדה ישראל. (לב) והיה בשבתך על כסא הכבוד תגדל צדקתך שלום על כל זרע בני ידידיה. (לב) מברכך ברוך, וכל משנאיך ומעניך ואורריך יכרתו ויאבדו מן הארץ ויהיו ארורים.

Septuagint Genesis 49:8-12תרגום השבעים בראשית מ״ט:ח׳-י״ב

(8) Ioudas, may your brothers praise you; your hands be on the back of your enemies; your father’s sons shall do obeisance to you. (9) A lion’s whelp you are, Ioudas; from a shoot, my son, you went up. When you reclined, you slept like a lion and like a whelp. Who will rouse him? (10) A ruler shall not be wanting from Ioudas and a leader from his thighs until the things stored up for him come, and he is the expectation of nations. (11) Binding his foal to a vine and his donkey’s foal to the tendril, he shall wash his robe in wine and his garment in the blood of a bunch of grapes; (12) his eyes are gladdening from wine, and his teeth are more white than milk.

Qumran Scroll 4Q252 Fragment 6 Column 5מגילת קומראן 4Q252 קטע ו׳ טור ה׳

1 [ לו]א יסור שליט משבט יהודה בהיות לישראל ממשל 2 [לוא י]כרת יושב כסא לדויד כי המחקק היא ברית המלכות 3 [ואל]פי ישראל המה הדגלים vacat עד בוא משיח הצדק צמח 4 דויד כי לו ולזרעו נתנה ברית מלכות עמו עד דורות עולם אשר 5 שמר [ ]התורה עם אנשי היחד כי 6 [ ] היא כנסת אנשי 7 [ ] נתן

Testament of Yehuda 21-24צוואת יהודה כ״א-כ״ד

22 1 And the Lord shall bring upon them divisions one against another. And there shall be continual wars in Israel; 2 And among men of another race shall my kingdom be brought to an end, Until the salvation of Israel shall come, Until the appearing of the God of righteousness, That Jacob [and all the Gentiles] may rest in peace. 3 And He shall guard the might of my kingdom for ever; For the Lord sware to me with an oath that He would not destroy the kingdom from my seed for ever. 24 1 And after these things shall a star arise to you from Jacob in peace, And a man shall arise [from my seed], like the sun of righteousness, walking with the sons of men in meekness and righteousness; And no sin shall be found in him. 2 and the heavens shall be open unto him, To pour out the spirit, (even) the blessing of the Holy Father; 3 And He shall pour out the spirit of grace upon you; And ye shall be unto Him sons in truth, And ye shall walk in His commandments first and last. 4 [This Branch of God Most High, And this Fountain giving life unto all.] 5 Then shall the sceptre of my kingdom shine forth; And from your root shall arise a stem; 6 And from it shall grow a rod of righteousness to the Gentiles, To judge and to save all that call upon the Lord.

פרק כא (א) ועתה בני הנני מצוה אתכם אהבו את-לוי למען תשארו ואל-תתנשאו עליו למען אשר לא-תשמדו. (ב) כי לי נתן אלהים את-המלוכה ולו את-הכהנה וישם את-המלוכה תחת הכהנה. (ג) לי נתן את-אשר על-הארץ ולו את-אשר בשמים. (ד) כי כאשר גבהו השמים מעל-הארץ כן גבהה כהנת אלהים ממלכות הארץ אם-לא תסור בחטאה מאחרי ה' ומלכות הארץ תמשל-בה. (ה) כי מלאך ה' אמר אלי בו בחר ה' על-פניך לקרבו אליו ולאכל משלחנו ולהקריב לפניו בכורים ממטעמי בני ישראל ואתה תהיה מלך בישראל. (ו) ותהיה ביניהם כים כי כאשר בו יתרוצצו צדיק ורשע אלה אסירים ואלה עשירים ככה יהיה גם-בך כל-מין האדם אלה מסכנים יהיו ובשבי ילכו ואלה עשירים חומסי הון-זרים. (ז) כי המלכים כתנינים יהיו ויבלעו בני-איש כדגים ובנים ובנות יקחו לעבדים ובתים ושדות ומקנה ורכוש יגזלו. (ח) ובבשר רבים ישביעו עורבים ועגורים והמה יפלו ברעה ויתגאו בתאות-בצע. (ט) ונביאי השקר כסופות יהיו וירדפו כל-אנשי צדק. פרק כב (א) וה' יביא עליהם ריבות איש באחיו ומלחמות תמיד תהיינה בישראל. (ב) ובזרים יבא הקץ למלכותי עד-אשר תבוא תשועת ישראל עד-יופיע אלהי הצדק להשקיט בשלום יעקב וכל-הגוים והוא ישמר כח-מלכותי עד-עולם. (ג) כי שבועה נשבע ה' לבלתי השמיד את-המלוכה מזרעי עד-עולם. פרק כג (א) ועתה בני נעצבתי מאד על-הפשעים ועל-הכשפים אשר תעשו נגד המלוכה כי תלכו אחרי המעוננים הידעונים ורוחות התהו. (ב) את-בנותיכם תעשו למחוללות ולקדשות ותתערבו בכל-תועבות הגוים. (ג) ועל-הדברים האלה יביא ה' עליכם רעב ודבר מות וחרב רודפת מצור-אויבים וחרפת-אוהבים עולליכם ימותו את-נשיכם יגזלו את-רכושכם יבזו מקדש ה' יהיה לשרפת אש ארצכם שממה ואתם תהיו בשבי בין הגוים. (ד) ומבניכם יעשו סריסים לנשיהם. (ה) עד-אשר תשובו אל-ה' בלבב שלם ותשובו ותלכו בכל-מצותיו וה' ישקיף עליכם ברחמים ויוציא אתכם משבי הגוים. פרק כד (א) ואחרי כל-אלה יקום לכם כוכב מיעקב בשלום וקם איש מזרעו כשמש צדקה ויתהלך עם-בני אדם בתם ובצדק וכל-עולה לא תמצא בו. (ב) והשמים יפתחו-לו לשפך עליו רוח ברכה והוא ישפך רוח חן עליכם. (ג) ואתם תהיו לו בנים באמת ותלכו בחקותיו. (ד) ואז יזהיר שבט מלכותי ומגזעכם יצא חטר. (ה) וממנו יצמח שבט מישור לגוים לשפט ולהושיע את-כל-אשר יקרא אל-אלהים.

Peshitta Bereshit 49:10פשיטתא בראשית מ״ט:ח׳-י׳

לא נענד שבטא מן יהודא ומדבקנא מן בית רגלוהי עדמא דנאתא מן דדילה הי ולה נסבון עממא.

Sifre Devarim 352ספרי דברים שנ״ב

ומה אני מקיים (בראשית מ"ט:י') לא יסור שבט מיהודה זו לשכת הגזית שנתונה בחלקו של יהודה.

Bavli Sanhedrin 5aבבלי סנהדרין ה׳.

כדתניא: (בראשית מ"ט) לא יסור שבט מיהודה – אלו ראשי גליות שבבבל, שרודין את ישראל בשבט. ומחקק מבין רגליו – אלו בני בניו של הלל, שמלמדין תורה ברבים.

Bavli Sanhedrin 98bבבלי סנהדרין צ״ח:

ורבי יוחנן אמר: למשיח. מה שמו? דבי רבי שילא אמרי: שילה שמו, שנאמר (בראשית מ"ט) עד כי יבא שילה.

Onkelos Bereshit 49:8-12אונקלוס בראשית מ״ט:ח׳-י״ב

(ח) יהודה את אודיתא ולא בהיתתא בך יודון אחך ידך תתקף על בעלי דבבך יתברון סנאך יהון מחזרי קדל קדמך יהון מקדמין למשאל בשלמך בני אבוך. (ט) שלטון יהי בשירויא ובסופא יתרבא מלכא מדבית יהודה ארי מדין קטלא ברי נפשך סליקתא ינוח ישרי בתקוף כאריא וכליתא ולית מלכו דתזעזעניה. (י) לא יעדי עביד שולטן מדבית יהודה וספרא מבני בנוהי עד עלמא עד דייתי משיחא דדיליה היא מלכותא וליה ישתמעון עממיא. (יא) יסחר ישראל לקרתיה עמא יבנון היכליה יהון צדיקיא סחור סחור ליה ועבדי אוריתא באולפן עמיה יהי ארגוון טב לבושיה וכסותיה מילא מילא צבע זהורי וצבענין. (יב) יסמקון טורוהי בכרמוהי יטופון נעווהי בחמר יחורן בקעתיה בעבור ובעדרי עניה.

Targum Yerushalmi (Neofiti) Bereshit 49:8-12תרגום ירושלמי (ניאופיטי) בראשית מ״ט:ח׳-י״ב

(ח) יהודה לך יודוך אחך ולשמך יתקרון כל יהודים ידיך יתפרעון לך מן בעלי דבביך יהוון מקדמין ושאלין בשלמך כל בנוי דאבוך. (ט) מדמה אנא לך יהודה לגור ברי לגור בר אריוון מן קטולוי דיוסף ברי את הויית משיזב מן דינה דתמר ברי את הויי׳ זכיי נייח ושרי בגו קרבא היך אריה וכאריות[א] ולית אומה ומלכו דתיקום לקובלך. (י) לא פסקין מלכין מין דבית יהודה ואף לא ספרין מלפי אוריה מבני בנוי עד זמן דייתי מלכא משיחא דדידיה היא מלכותא וליה ישתעבדון כל מלכוותא. (יא) מה יאי הוא מלכא משיחא דעתיד למיקם מן מדבית יהודה אסר חרציה ונפק לקרבא על שנאוי ומקטל מלכין עם שלטונין מסמק טורייא מדם קטיליהון ומחוור גלמתא מתרבי גובריהון לבושוי מעגעגין בדמא מדמי לרפוס ענבים. (יב) מה ייאיין עיינוי דמלכא משיחא מן חמרא זכוכא דלא למיחמי בהון גילוי עריין מלמשפך בהון דם זכיי שנוי נקיין מחל((א))בא מלמיכל בהון חמיסיין וגזילין יסמקון טורייא מן גפנוי ומעצרתא מן חמרא ויתחוורון גלמתא מן סגי עבור ועדרין דען.

Targum Yerushalmi (Yonatan) Bereshit 49:8-12תרגום ירושלמי (יונתן) בראשית מ״ט:ח׳-י״ב

(8) Jehuda, thou didst make confession in the matter of Tamar: therefore shall thy brethren confess thee, and shall be called Jehudain from thy name. Thy hand shall avenge thee of thy adversaries, in throwing arrows upon them when they turn their backs before thee; and the sons of thy fathers shall come before thee with salutations. (9) I will liken thee, my son Jehuda, to a whelp, the young of a lion; for from the killing of Joseph my son thou didst uplift thy soul, and from the judgment of Tamar thou wast free. He dwelleth quietly and in strength, as a lion; and as an old lion when he reposeth, who may stir him up? (10) Kings shall not cease, nor rulers, from the house of Jehuda, nor sapherim teaching the law from his seed, till the time that the King, the Meshiha, shall come, the youngest of his sons; and on account of him shall the peoples flow together. How beauteous is the King, the Meshiha who will arise from the house of Jehuda! He hath girded his loins, and descended, and arrayed the battle against his adversaries, slaying kings with their rulers; neither is there any king or ruler who shall stand before him. (11) The mountains become red with the blood of their slain; his garments, dipped in blood, are like the outpressed juice of grapes. (12) How beautiful are the eyes of the king Meshiha, as the pure wine! He cannot look upon what is unclean, nor on the shedding of the blood of the innocent; and his teeth, purer than milk, cannot eat that which is stolen or torn; and therefore his mountains are red with wine, and his hills white with corn, and with the cotes of flocks.

(ח) יהודה אנת אודיתא על עובדא דתמר בגין כן לך יהודון אחך ויתקרון יהודאין על שמך ידך יתפרען לך מבעלי דבבך למפתק גירין להון כד יחזרון קדל קדמך ויהון מקדמין למשאל בשלמך בני אבוך. (ט) מדמי אנא לך יהודה ברי לגור בר אריוון דמן קטיליה דיוסף ברי סליקת נפשך ומדינא דתמר תהי משזיב נייח ושרי בתקוף הי כאריא והי כליתא דכד נח מן יקימיניה. (י) לא פסקין מלכין ושליטין מדבית יהודה וספרין מאלפי אורייתא מזרעיה עד זמן די ייתי מלכא משיחא זעיר בנוי ובדיליה יתימסון עממייא. (יא) מה יאי מלכא משיחא דעתיד למקום מדבית יהודה אסר חרצוי ונחית ומסדר סדרי קרבא עם בעלי דבבוי ומקטל מלכין עם שולטניהון ולית מליך ושולטן דיקום קדמוי מסמק טווריא מן אדם קטיליהון לבושוי מעגעגין באדמא מדמי לעצור דעינבין. (יב) מה יאיין הינון עינוי דמלכא משיחא כחמרא זכיכא מן למחמי גילוי עריין ושדיות אדם זכיי ושנוי נקיין מן חלבא דלא למיכל חטוף ואנוסא וכדין יסמקון טוורוי ומעצרתיה מן חמרא וגילמתוי יחוורן מן (ט){ע}ללתא ומן דירון דעאן.

Targum Yerushalmi (Fragmentary) Bereshit 49:8-12תרגום ירושלמי (קטעים) בראשית מ״ט:ח׳-י״ב

(8) Jehuda, thee shall all thy brethren praise, and from thy name shall all be called Jehudaee; thy hand shall avenge thee of thy adversaries; all the sons of thy father shall come before thee with salutation. (9) I will liken thee, my son Jehuda, to a whelp the son of a lion: from the slaying of Joseph thou wast free, from the judgment of Tamar thou, my son, wast acquitted. He remaineth tranquil in the midst of war, as the lion and as the lioness; nor is there people or kingdom that can stand against thee. (10) Kings shall not cease from the house of Jehuda, nor sapherim teaching the law from his children's children, until the time that the King Meshiha shall come, whose is the kingdom, and to whom all the kingdoms of the earth shall be obedient. (11) How beauteous is the King Meshiha, who is to arise from the house of Jehuda! Binding his loins, and going forth to war against them that hate him, he will slay kings with princes, and make the rivers red with the blood of their slain, and his hills white with the fat of their mighty ones; his garments will be dipped in blood, and he himself be like the juice of the winepress. (12) More beautiful are the eyes of the king Meshiha to behold than pure wine; they will not look upon that which is unclean, or the shedding of the blood of the innocent. His teeth are employed according to the precept rather than in eating the things of violence and rapine; his mountains shall be red with vines, and his presses with his wine, and his hills be white with much corn and with flocks of sheep.

(ח) יהודה לך יודון כל אחך ועל שמך יתקרון כל יהודאי ידך יתפרעון לך מבעלי דבבך יהוון מקדמין ושאלין בשלמך כל בנוי דאבוך. (ט) מדמי אנא לך ברי יהודה לגור בר אריון מן קטלוי דיוסף את הויתא משזיב מן דינא דתמר ברי את הויתא זכאי ניח ושרי בגו קרבא היך אריא והיך אריותא ולית אומה ומלכו דתקים לקובלך. (י) לא פסקין מלכין מדבית יהודה אף לא סברין מלפי אורייתא מבני בנוי עד זמן דייתי מלכא משיחא דדידיה הוא מלכותא וליה עתידין דישתעבדון כל מלכותא דארעא. (יא) מה יאי הוא מלכא משיחא דעתיד למיקם מדבית יהודה אסר חרצוי ונפיק לקרבא לקביל שנאוי ומתקטלין מלכין עם שלטונין מסמק נהריא מדם קטליהון ומחור גולמתיה מן תרב גבריהון לבושוי מעגעגין באידמא והוא מדמי לרפוס עינבין. (יב) מה יאין אנון עינוי דמלכא משיחא למיחמי מן חמרא זכיכא מלמחמי בהין גילוי עריות ושפיכות דם זכיי שינוי בקיין כהלכה ממיכל בהין חמסין וגזלין יסמקון טורוי מן גופני מעצרתיה מן חמריה יחוורון גולמתיה מן סיגוי עבור ועדרין דען.

Bereshit Rabbah 98:7-8בראשית רבה צ״ח:ז׳-ח׳

(ז) גור אריה יהודה, מלמד שנתן לו גבורה של ארי וחוצפה של גוריו, מטרף בני עלית, מטרפו של יוסף עלית ונתעלית, מטרפו של תמר עלית ונתעלית, כרע רבץ, מפרץ עד דוד, כרע שכב, מדוד עד צדקיהו, יש אומרים כרע רבץ מפרץ עד צדקיהו, כרע שכב מצדקיהו עד מלך המשיח, כרע רבץ בעוה"ז, כרע שכב לעתיד לבא, כרע רבץ בשעה שאין שונאים, כרע שכב בשעה שיש לו שונאים עמד כל קבל שונאים. (ח) לא יסור שבט מיהודה, זה מכיר וגו', ומחוקק מבין רגליו, שבא ונתחבט לפני רגליו, עד כי יבא שילה, זה מלך המשיח, ולו יקהת עמים, שהוא בא ומקהה שיניהם של עובדי כוכבים, ד"א לא יסור שבט מיהודה, זו סנהדרין שהוא מכה ורודה, ומחוקק מבין רגליו, אלו שני סופרי הדיינים שהיו עומדים לפניהם אחד מימין ואחד משמאל, עד כי יבא שילה, נמנו ואמרו הלל משל מי, אמר רבי לוי מגלת יוחסים מצאו בירושלים וכתיב בה הלל מדוד, ר' חייא רבה מן דשפטיה בן אביטל, דבית כלבא שבוע מדכלב, דבית ציצית הכסת מן דאבנר, דבית כובשין מן דאחאב, דבית יצאה מן דאסף, דבית יהוא מן ציפורן, דבית ינאי מן דעלי, רבי יוסי בר חלפתא מן דיונדב בן רכב, רבי נחמיה מדנחמיה התרשתא.

Bereshit Rabbah (Albeck) 97:10בראשית רבה (אלבק) צ״ז:י׳

(ט) גור אריה יהודה אמ' ר' חמא בר' חנינא זה משיח בן דוד שיצא משני שבטים, אביו מיהודה ואמו מדן, ובשניהן כת' אריות גור אריה יהודה, דן גור אריה (דברים ל"ג:כ"ב). מטרף בני עלית אמ' לו ליהודה בני מסולק אתה מאותו עון שאמרתי טרף טרף יוסף (בראשית ל"ז:ל"ג). (י) לא יסור שבט מיהודה אלו ראשי גליות שבבבל שרודין את עם ישראל במקל, ומחקק מבין רגליו אילו נשיאים שלבית רבי שמלמדים תורה ברבים בארץ ישראל, ד"א לא יסור שבט מיהודה זה משיח בן דוד שעתיד לרדות את המלכות במקל שנ' תרעם בשבט ברזל (תהלים ב':ט'), ומחוקק מבין רגליו אילו יושבי יעבץ תרעתים שמעתים סוכתים שמורין הלכות בישראל בסנהדרין גדולה, שהיא יושבת בלשכת הגזית בחלקו שליהודה שנ' ומשפחות סופרים יושבי יעבץ וגו' (דברי הימים א' ב':נ"ה). עד כי יבא שילה שעתידין כל אומות העולם להביא דורון למשיח בן דוד שנ' בעת ההיא יובל שי לה' צבאות (ישעיה י"ח:ז'), סרס את המקרא ודרשיהו יובל שי ואי אתה מוצא אלא שילה. ולו יקהת עמים זו ירושלם שעתידה להקהות שיניהן שלאומות העולם שנ' ביום ההוא אשים את ירושלם אבן מעמסה (זכריה י"ב:ג').

Eikhah Rabbah 1:51איכה רבה א׳:נ״א

דבי ר' שילא אמרי, שילה שמו של משיח, שנא' (בראשית מ"ט) עד כי יבא שילה, שלה כתיב.

R. Shemuel b. Chofni Gaon Bereshit 49:9-10ר׳ שמואל בן חפני גאון בראשית מ״ט:ט׳-י׳

(ט) ובאמרו: גור אריה יהודה – המשיל את מלכות בית דויד לאריה משום גבורתו ורוב טרפו, וכאמרו בעניין דימוי ישראל (מיכה ה':ז'): והיה שארית יעקב בגוים בקרב עמים רבים כאריה בבהמות יער וגו' ואמר גם כן על דימויו (יחזקאל י"ט:ב'): מה אמך לביא בין אריות רבצה בתוך וגו'. והזכיר את גבורת דויד באמרו (שמואל ב' י"ז:י'): והוא גם בן חיל אשר לבו כלב האריה וגו'. וכאשר היה יעקב ממשיל את השבטים לבעלי החיים ולחיות טרף, בדמותו אותם, למיחדים שבהם, כפי שאני עתיד לפרש זאת, המשיל את יהודה לאריה כי כשם שהאריה הוא הגיבור בחיות, כאמרו (משלי ל':ל'): ליש גבור בבהמה ולא ישוב מפני כל, כך יהודה הוא הגיבור בשבטים, וכאמרו (דברי הימים א' ה':ב'): כי יהודה גבר באחיו וגו', אם כי משה רבינו כבר המשיל את דן לאריה, באמרו (דברים ל"ג:כ"ג): דן גור אריה יזנק וגו', ואין זה אלא בגלל גבורת שמשון, שהוא מצאצאיו, וכאמרו (שופטים י"ד:ה'-ו'): והנה כפיר אריות שאג לקראתו. ותצלח עליו רוח ה' וישסעהו כשסע הגדי ומאומה אין בידו וגו'. וכיון שיעקב דימה את יהודה לאריה, מדוע איפוא, דימהו לגור אריה והוא פחות בגבורה מן האריה? ונאמר שאפשר, כי דימויו אותו לגור אריה מכוון לראשית ימי דויד, כי אז היה חלש ורק אחר כך גדל כחו, וכאמרו (שמואל ב' ה':י', דברי הימים א' י"א:ט'): וילך דוד הלוך וגדול וה' אלהי צבאות עמו. ואומרים, כי הסיבה לדימויו של דויד לאריה היא, כי כשם שהאריה מוחה את עקבותיו בזנבו, כדי שלא יבקשוהו הציידים, כך היה בדויד עם שאול, וכאמרו (שמואל א' כ"ג:כ"ב): לכו נא הכינו עוד ודעו וראו את מקומו אשר תהיה רגלו מי ראהו שם כי אמר אלי ערם יערם הוא. ויש אנשים שעושים השוואה בין מאמרו של בלעם (במדבר כ"ד:ט'): כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו – לבין פסוק זה, והם מבקשים להתאים בין שני הביטויים השונים ועושים זאת מפני שוני הזמנים והשתנות מצבי בית דויד בהם. ומאמרו פה: כרע רבץ – הריהו מכוון בו אם כן למצבם מפרץ ועד דויד. ובאמרו שם: כרע שכב – הריהו מתכוון למצבם מדויד עד זמנו של צדקיהו. וייתכן, שמאמרו: כרע רבץ רומז על מצבם מזמן פרץ ועד צדקיהו. ובאמרו: כרע שכב הוא רומז על מצבם בעולם הזה ואמרו: כרע שכב מוסב על מצבם בעולם הבא. (י) ובאמרו: לא יסור שבט, חילק את מצבו של שבט יהודה לשני חלקים: אחד מהם אמרו: שבט, והוא מתכוון בזה למלוכה, כמו אמרו (תהלים מ"ה:ז'): שבט מישר שבט מלכותך, ואמרו (עמוס א':ח'): ותומך שבט מאשקלון, ואמרו (ישעיה ט':ג'): שבט הנגש בו. והחלק השני אמרו: ומחקק – והוא מתכוון בו למחוקק חוקים טובים, כאמרו (שופטים ה':ט'): לבי לחוקקי ישראל וגו'. הלא תראה את תיאורו של יהודה באמרו (תהלים ס':ט', ק"ח:ט'): יהודה מחקקי. וזהו מצב בית דויד בזמן המלוכה ובזמן הגלות. וייתכן שהתכוון באמרו: שבט – לשבט נוסף על שבטו, והוא בזמן רחבעם, כאמרו (מלכים א' י"א:ל"ו): ולבנו אתן שבט אחד, ואמר (מלכים א' י"א:ל"ב): והשבט האחד יהיה לו. ומתכוון באמרו: ומחקק – לחקיקת המצוות וענייני חיוביהן שהם ביאורי המצוות, וכאמרו (משלי ל"א:ה'): ישתה וישכח מחקק. וייתכן שהתכוון באמרו: שבט ומחקק – למצבם בזמן הגלות, והתכוון איפוא, באמרו: שבט לנמצאים מהם בארץ ישראל, והתכוון באמרו: ומחקק, למנצאים מהם בעראק. וזה מה שחשבו בזה קדמונינו בתלמוד. ואולם אמרו: עד כי יבא שילה – הרי הוא פורש פירושים שונים, אחד מהם נשילה ונשירה גזורות מאמרו (איוב כ"ז:ח'): כי ישל אלוה נפשו וגו', (דברים י"ט:ה'): אשר שם קץ למלכות בית דויד, וכאמרו: והגלה את כל יהודה בבלה, ועליו ונשל הברזל וגו', ונשל גוים רבים וגו'. אמרו: והתכוון בזה לנבוכדנצר אמר (חבקוק ב':ח'): כי אתה שלות גוים רבים וגו'. וכבר נתפרש גם כן על שילה מקום המקדש, ושלא תגיע הראשות ליהודה עד שלא ייפסק עניין שילה, ומביאים כעדות את אמרו (תהלים ע"ח:ס'): ויטש משכן שלו, אח"כ אמר (תהלים ע"ח:ס"ח): ויבחר את שבט יהודה וגו'. והפירוש המתקבל על דעתנו הוא, שהתכוון בו לבנו וזרעו וכאמרו (דברים כ"ח:נ"ז): ובשליתה היוצת מבין רגליה ובבניה וגו'. ותחזק זאת קריאת הקדמונים לעובר: שליה, וגם כן (שבת קכ"ח:): ומזלפין מי שליא, שתרגומו: וירססו מי שפיר של העובר. וכאן הוא מתכוון למשיח בן דויד, וכאמרו עליו (ישעיה י"א:א'-ב'): ויצא חטר מגזע ישי וגו' ונחה עליו רוח ה' וגו'. ואולם אמרו: ולו יקהת עמים, הריהו כמו שאמר עליו (תהלים ע"ב:י"א): וישתחוו לו כל מלכים וגו', ואמר (ישעיה י"א:י'): שרש ישי אשר עמד לנס עמים וגו'. ואם יאמר אומר: כלום סבור אתה שמצבם של בית דויד יתחזק רק עד שיבוא המשיח, ייאמר לו: הנה המשיח עליו השלום הוא מהם ועל כן כאשר יבוא יחזק ויבצר את מצבם. ויהיה איפוא אמרו: עד כי יבא שילה, זה אשר יחזק את העניין ויבסס אותו.

Rashi Bereshit 49:8-10רש״י בראשית מ״ט:ח׳-י׳

(8) יהודה אתה יודוך אחיך THOU JUDAH, THY BRETHREN SHALL PRAISE THEE – Because he rebuked the first three tribes in harsh terms Judah began to move away that he (Jacob) should not censure him for the incident with Tamar; Jacob therefore recalled him with words that would soothe him: Judah, you are not like these! — you your brethren may indeed praise (ib). ידך בערף איביך THY HAND IS ON THE NECK OF THINE ENEMIES – a prophecy fulfilled in the days of David, a descendant of Judah, who said (2 Samuel 22:41) "Thou hast also made mine enemies turn their back unto me" (Genesis Rabbah 99). (The Hebrew may signify, "Thou hast given me my enemies' necks") בני אביך THY FATHER'S CHILDREN – Because they were born of different wives he did not say "thy mother's children" as Isaac said (ib.). (He meant: all thy brothers will bow down to thee. Had he said "thy mother's children", he would have included only Judah's brothers who were born of the same mother as himself.) (9) גור אריה A YOUNG LION – He prophesied this with reference to David who, when he began his military career, was but as a whelp — as it states, (2 Samuel 5:2) "when Saul was king over us it was thou that didst lead out and bring in Israel" — but who later on became as a lion when they made him king over themselves. That is what Onkelos means by translating it "A ruler he shall he בשרויא" — at the beginning מטרף FROM THE PREY (literally, tearing) – From the deed of which I suspected you when I said (Genesis 37:33) "Joseph is torn in pieces, an evil beast hath devoured him" — and by that Judah was meant who was likened to a lion — בני עלית THOU WENTEST UP, O MY SON — from that murderous deed you withdrew saying, (ib. 5:26) "what profit is it if we slay our brother", and similarly did he act when Tamar was condemned to death, for he said "She is righteous: mine is the blame" (cf. Rashi on Genesis 38:26), therefore as a reward כרע רבץ HE STOOPED DOWN, HE CROUCHED etc. — as we are told of the days of Solomon (1 Kings 5:5) "[Israel dwelt safely] every man under his vine etc." (Genesis Rabbah 99). (10) לא יסור שבט מיהודה THE SCEPTRE SHALL NOT DEPART FROM JUDAH – Even after the house of David ceases to reign. For this refers to the Chiefs of the Exile in Babylon who ruled over the people with the rod (שבט) having been appointed by the government (Sanhedrin 5a; Horayot 11b). ומחוקק מבין רגליו AND THE LAWGIVER FROM BETWEEN HIS FEET – This refers to the scholars of the Torah: the Princes of the Land of Israel (as Hillel and his descendants who were Heads of Schools only and had no political power) (ib.). עד כי יבא שילה means until the King Messiah will come, whose will be the kingdom. Thus too does Onkelos render it. A Midrashic interpretation is: שילה is the same as שי לו, a present unto him, as it is said, (Psalms 76:12) "Let them bring (שי) presents unto him that is to be feared." ולו יקהת עמים means AND UNTO HIM [SHALL BE] AN ASSEMBLAGE OF PEOPLES. יקהת is a noun from the root יקה and is not a verbal form although it has the appearance of one, for the י is one of the root-letters as it is in the word יפעתך (Ezekiel 21:20) "thy brightness" from root יפע, only that it is sometimes omitted. There are many root-letters that are subject to this rule and are known as עיקר נופל (root-letters that may be omitted) as, for example, the נ of נוגף and of נושך and the א of אחותי in (Job 13:17) ואחותי באזניכם (where the root is חוה) "and let my declaration be in your ears", and the אבחת of א in the phrase (Ezekiel 21:20) אבחת חרב "the point of the sword", or the א in אסוך in the phrase (2 Kings 4:2) (אסוך שמן) (root סוך) "a pot of oil". So, too, here, ויקהת a noun (from a root יָקַה to assemble, as שמחה the construct of which is שמחת from שמח) — an assembly of nations. And so it is actually said with reference to the Messiah, (Isaiah 11:10) "Unto him shall the nations seek". Of similar meaning is the word יקהת in (Proverbs 30:17) "the eye that mocketh at his father, and despiseth ליקהת אם i.e. despiseth "the gathering of wrinkles in the mother's face" (due to old age). In the Talmud we find a similar meaning of the root .יקה: "they sat and gathered assemblies (ומקהו אקהתא) in the streets of Nehardea" (Tr. Yevamot 110b). It could have also said קהיית instead of יקהת.

(ח) יהודה אתה יודוך אחיך – לפי שהוכיח את הראשונים בקנטורין התחיל יהודה נסוג לאחוריו, וקראו יעקב בדברי ריצוי לא אתה כמותם. ידך בעורף אויביך – בימי דוד ואוייביי תתה לי עורף (שמואל ב' כ"ב:מ"א). בני אביך – על שם שהיו מנשים הרבה לא אמר בני אמך כדרך שאמר יצח' (בראשית כ"ז:כ"ט). (ט) גור אריה – על דוד נתנבא בתחילה גור, בהיות שאול מלך עלינו אתה המוציא והמביא את ישראל (שמואל ב' ה':ב') ולבסוף אריה, כשהמליכוהו עליהם, וכן תרגמו אונקלוס שלטון יהא בשירויא, בתחילתו. מטרף – ממה שחשדתיך בטרף טורף יוסף (בראשית ל"ז:ל"ג) חיה רע' אכלת' וזה יהודה שנמשל כארי. בני עלית – סילקתה את עצמך ואמרת מה בצע וגו' (בראשית ל"ז:כ"ו), וכן מהריג' תמר שהודה, צדקה ממני (בראשית ל"ח:כ"ו), לפיכך כרע שכב וגו', בימי שלמה איש תחת גפנו וגו' (מלכים א' ה':ה'). (י) לא יסור שבט מיהודה – מדוד ואילך, אילו ראשי גליות שבבבל שרודים את העם בשבט שממונים על פי המלכות. ומחוקק מבין רגליו – תלמידים, אילו נשיאי ארץ ישראל. עד כי יבא שילה – מלך המשיח, שהמלוכה שלו, וכן תרגם אונקלוס, ומדרש אגדה שַיִ לו יובילו שי למורא (תהלים ע"ו:י"ב).

Lekach Tov Bereshit 49:10לקח טוב בראשית מ״ט:י׳

לא יסור שבט מיהודה. אלו סופרים שביהודה, כמו מושכים בשבט סופר (שופטים ה':י"ד): ומחוקק מבין רגליו. אלו יושבי יעבץ, שמורין הלכות לישראל: עד כי יבא שילה. פי' שי לו, שעתידין אומות העולם להביא דורונות למשיח בן דוד, שנא' בעת ההיא יובל שי (ישעיהו י"ח:ז'), ואומר מלכי תרשיש ואיים מנחה ישיבו וגו' (תהלים ע"ב:י'): ולו יקהת עמים, שעתיד להקהות שיניהם של עובדי ככבים, שנאמר וישתחוו לו כל מלכים כל גוים יאשרוהו (תהלים ע"ב:י"א), ואומר והכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע (ישעיהו י"א:ד'), ואומר ונשא נס לגוים ואסף נדחי ישראל (ישעיהו י"א:י"ב): ס"א עד כי יבא שילה עד כי יבא בנו, כמו ובשליתה (דברים כ"ח:נ"ז): ע"א שילה.

Rashbam Bereshit 49:10רשב״ם בראשית מ״ט:י׳

Lo' THE SCEPTER SHALL NOT DEPART FROM JUDAH: The kingship that has been granted to him – that all twelve of his brothers shall bow low to him (vs. 8) – that greatness of his shall not cease nor shall mehoqeq – power – cease from his progeny, UNTIL HE, i.e. Judah, COMES TO SHILOH – in other words until a Judaean king, Rehoboam the son of Solomon, comes to Shiloh, which is near Shechem, to renew the monarchy. However, then the ten tribes will desert him and proclaim Jeroboam king, leaving only Judah and Benjamin for Rehoboam the son of Solomon. Yiqqehat 'ammim: The assemblage of nations that were subordinated by his father, Solomon – as it is written (I Kings 5.4), "For he controlled the whole region west of the Euphrates" – gathered together there to proclaim Rehoboam king, as it is written, "Rehoboam went to Shechem, for all Israel had come to Shechem to acclaim him king." Shechem is near Shiloh, as it is written in Joshua (24.1), "Joshua assembled all the tribes of Israel at Shechem ...," and at the end of that passage the text explains that all these things occurred before God in Shiloh. Also in Judges it is written (21.19), "'The feast of the LORD is now being held at Shiloh.' [It lies ... east] of the highway that runs from Bethel to Shechem." Also in Jeremiah it is written (41.5), "Men came from Shechem, Shiloh and Samaria." There was a stretch of flat land in Shechem around the oak tree of Shechem, where people could assemble to pay honor to the nearby tabernacle in Shiloh. This interpretation constitutes a refutation of the heretics. "Shiloh" that is written here is just the name of a city. For there are no vernacular words in the Bible. Nor is shello – his – written here, as some Jews claim, nor shaliah – a messenger – as the Christians say. Jacob elaborated on [the period of] the true greatness of Judah, which was from David to Rehoboam. He did not want to elaborate on [the period of] the diminution of that greatness. However, from that which is written, one infers that from Shiloh onwards that greatness diminished.

לא יסור שבט מיהודה – המלכות הניתן לו להשתחות לו כל אחיו שנים עשר, לא תפסוק ממנו כל אותה הגדולה ולא מחוקק ושררה מזרעו, עד כי יבא – יהודה, שילה – כלומר עד כי יבא מלך יהודה הוא רחבעם בן שלמה שבא לחדש המלוכה בשילה, שזהו קרוב לשכם. אבל אז יסורו עשרת השבטים ממנו וימליכו את ירבעם, ולא נשאר לרחבעם בן שלמה רק יהודה ובנימין. {ולו} יקהת עמים – קבוצת האומות שהיו כפופים תחת שלמה אביו. כדכתיב: כי הוא רודה בכל עבר הנהר (מלכים א ה':ד'), נתקבצו שם להמליך רחבעם, כדכתיב: וילך רחבעם שכמה כי שכם בא כל ישראל להמליך אותו (דברי הימים ב י':א'). ושכם אצל שילה, כדכתיב ביהושוע: ויאסוף יהושוע {את} כל {שבטי} ישראל שכמה (יהושע כ"ד:א') וכל הפרשה, ולבסוף מפרש כל אילו הדברים היו לפני י"י בשילה. וגם בשופטים הנה חג י"י בשילה {וגו'} למסילה העולה {מ}בית אל שכמה וגו' (שופטים כ"א:י"ט), וגם בירמיה ויבאו אנשים משכם {משלו} ומשמרון (ירמיהו מ"א:ה'). וקרקע חלקה היה בשכם סביב האלה אשר עם שכם הראויה להתקבץ שם בני אדם, ולכבוד משכן אשר בשילה הסמוך שם. ופשט זה תשובה למינין, שאין כתוב כי אם שילה שם העיר, שאין לעז במקרא, לא שלו כת' כאן כדברי העברים, ולא שליח כדברי הנוצרים. ויעקב עיקר הגדולה של יהודה שמדוד עד רחבעם פירש, אבל חוסר הגדולה {לא} רצה לפרש, אלא מכללו של מקרא אתה מדקדק שמשילה ואילך נתמעטה.

Ibn Ezra Bereshit First Commentary 49:10אבן עזרא בראשית פירוש ראשון מ״ט:י׳

לא יסור שבט מיהודה – לא יסור שבט גדולה מן יהודה עד שבא דוד שהוא תחלת מלכות יהודה, וכן היה. הלא תראה כי דגל יהודה נוסע בראשונה (במדבר י':י"ד), גם אמר השם יהודה יעלה בתחלה (שופטים א':ב'). ופי' מחקק – סופר, שיחוק על הספר. וטעם מבין רגליו – שכן דרך כל סופר להיות יושב בין רגלי הקצין. שילה – יש אומרים כדרך המתרגם ארמית כטעם שלו. ויש אומרים שהוא מגזרת ובשליתה (דברים כ"ח:נ"ז). ויש מי שהוציא מלשון בעלי תלמוד שליל. ויש מי שפירש אותו על עיר שילה, ויפרש יבוא כמו ובא השמש (ויקרא כ"ב:ז'), או עד כי יבוא קץ שילה. כי כן כתוב ויטש משכן שילה (תהלים ע"ח:ס'), ואחר כן, ויבחר בדוד עבדו (תהלים ע"ח:ע'). גם זה קרוב. או יהיה שילה כמו בנו, והה"א תחת ו"ו כמו בתוך אהלה (בראשית ט':כ"א). מגזרת לא תשלה אותי (מלכים ב ד':כ"ח) שפירושו לא תוליד. ומלת יקהת – כמו לקהת אם (משלי ל':י"ז), והיו"ד משרת לעתיד. וטעמו שיסורו עמים אל משמעתו. וכן היו עמים רבים תחת יד דוד ושלמה בנו. ואין טעם עד כי יבא שילה, שיסור השבט ממנו בבוא שילה. רק טעמו, לא יחסר לפלני לחם עד שיגיע עת שיהיו לו שדות רבות וכמו כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי (בראשית כ"ח:ט"ו) שישיבהו אל הארץ.

Ibn Ezra Bereshit Third Commentary 49:10אבן עזרא בראשית פירוש שלישי מ״ט:י׳

לא יסור שבט מיהודה – הטעם התוקף והממשלה, שהוא מחוקק, לא תסור ממנו עד אשר יעלה מעלה, עד בא דבר שילה – כמו שאמר המשורר וימאס באהל יוסף (תהלים ע"ח:ס"ז), וזהו שילה. ובשבט אפרים לא בחר (תהלים ע"ח:ס"ז), זה היה שאול שנהרג הוא ובניו. על כן אחריו ויבחר את שבט יהודה את הר ציון אשר אהב (תהלים ע"ח:ס"ח). ולמעלה כתוב בזה המזמור ויטש משכן שילה אהל שכן באדם (תהלים ע"ח:ס'). עד שאמר בסוף המזמור ויבחר בדוד עבדו ויקחהו ממכלאת צאן מאחר עלות הביאו לרעות ביעקב עמו ובישראל נחלתו (תהלים ע"ח:ע'). וזה הפירוש הנכון, כי אז נתקיים ולו יקהת עמים – כי לא בא יעקב אבינו לבאר המאורע הרע העתיד, רק להגיד הטוב שיבוא להם לבניו ולחזק הדבר בכל כחו. ואם אמרנו עד כי יבא שילה, כי אז תאבד הממשלה, והמלכות תפסק מזרעו, אם כן אין זה דרך המברך. ועוד כי לעולם לא יאמר עד בפסוק למעט כי אם להוסיף. כדרך שאמר ליעקב אבינו והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך והשבתיך אל האדמה הזאת כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך (בראשית כ"ח:ט"ו). ואם השם יעזבנו אחר שיעשה כל זה, מה הועילה לו כל הטובה שעשה עמו. רק זהו הטעם כמו שמדברים בני אדם איש לרעהו, הנה אנכי מפרנסך ומועילך ומלבישך ומוציאך כל צרכיך עד שאגדלך, עד שתהיה שר או שלטון או מלך. וזה יהיה מרוב אהבתו. רק אין דרך שיאמר לו כי אז יעזבנו. וזו היא תשובת הטוענים הנכוחה והנכונה.

R. Yosef Bekhor Shor Bereshit 49:10ר׳ יוסף בכור שור בראשית מ״ט:י׳

לא יסור שבט מיהודה – בא לפרש מתי יבא לו המלכות. ואמר לו: לא תעלה על לבך שתהיה בעניות עד שיבוא זמן מלכותך, כי לא יסור שבט וממשלה ממך, כי לעולם יחשבוך לגדול ותהיה מקל ורצועה בידך. ומחוקק – ש{ת}כתב ותחוקק גזירות מצוות על אחרים. כלומר: עד כי יבא שילה תהיה שוטר ומושל, אבל משבא שילה תהיה מלך. כי משבא יומו של שילה שנחרב, אז צמחה מלכות בית דוד, כדכתיב בספר תהילים: ויטש משכן שילה וימאס באוהל יוסף ויבחר בדוד עבדו ובירושלם אשר רצה (השווה תהלים ע"ח:ס'-ע'). אלמא דבביאת יומו של שילה תלוי מלכות בית דוד, ובישר לו יעקב שאז יהיה מלך. ועד ביאת שילה, לא יהיה בשפלות, רק שבט ומחוקק. אבל משיבא שילה לו יקהת עמים – אז יקהלו אליו כל ישראל להמליכו, כדכתיב: ויבאו כל ישראל חברונה להמליך את דוד (השווה שמואל ב ה':א', דברי הימים א י"ב:ל"ט). וכן מצינו שיהיה שבט יהודה גדול לעולם, כדכתיב: ויהי המקריב ביום הראשון {את קרבנו} נחשון בן עמינדב (במדבר ז':י"ב), שהיה ראש לדגלים ולחנוכת המזבח, וכתיב: מי יעלה לנו {אל הכנעני} בתחלה {להלחם בו} ויאמר ה' יהודה יעלה (שופטים א':א'-ב'). יקהת – לשון קיבוץ, כמו: לקהת אם (משלי ל':י"ז). יש לפרש: לשון קהיון ש[י]נים, שקהו שיניהם של אומות העולם בשעה ששמעו שמלך דוד על ישראל, כדכתיב: ויעלו {כל} פלשתים לבקש את דוד (שמואל ב ה':י"ז).

Radak Bereshit 49:10רד״ק בראשית מ״ט:י׳

לא יסור שבט מיהודה, the ruler is called שבט because he exercises authority over the people and disciplines them if they disobey. He uses his power like a father uses his rod on a disobedient son. In fact, the rod or scepter, or its equivalent, are carried by people in authority in order to remind those who are subservient to them as a symbol of their power to exact punishment. We find such a שבט called שרביט הזהב, “the golden scepter,” and whether the king extended it or failed to extend it to a supplicant determined if he would be executed. (Esther 5,2) The expression also occurs in the sense we have mentioned in Isaiah 14,5 and in Psalms 45,7. ומחוקק מבין רגליו, a reference to the sons of Yehudah, i.e. that his appointment as forecast by Yaakov will be hereditary, just as the priesthood is transferred from father to son. (if the son is worthy and the people do not object) The expression מבין רגליו is analogous to the afterbirth, which exits from between the mother’s legs (Deuteronomy 28,57) The reason why the king is referred to as מחוקק, is because he has the authority to legislate laws, חוקים. Yaakov said that this authority of an informal nature would not depart from Yehudah until he would have someone from his tribe who wields formal authority, i.e. is elected king, a reference to David. שילה; a reference to David’s son, seeing that the meaning of the word is derived from Deuteronomy 28,57 ובשליתה, i.e. “and against her afterbirth, etc.” Onkelos understands the word as referring to the Messiah. He bases himself on the variant spelling here still having the same meaning as שלו, “his.” This is also the way Bereshit Rabbah 99,8 understands the word שילה in our verse. Yaakov would be saying that Yehudah’s preeminence would not be short-lived, but would continue until the coming of the Messiah, the one to whom royalty would belong permanently. The whole blessing to Yehudah could then be compared to a father saying to his son: “accept this token in the meantime until I can give you the real thing!” ולו יקהת עמים. The word יקהת is a noun meaning “obedience,” as it is also in Proverbs 30,17 ותבוז לקהת אם, “and disdains to relate with obedience to his mother.” Yaakov predicts that all the nations will show obedience to the king stemming from Yehudah. This prophecy began to be fulfilled in the days of King David, and in an even greater measure during the reign of his son Solomon.

לא יסור שבט – המושל יקרא שבט לפי שרודה על העם ומיסרם כמו שמיסר אדם בשבטו וכן דרך המושלים להיות שבט בידם לדמיון זה כמו שנאמר את שרביט הזהב אשר בידו (אסתר ג') וכן אמר שבט מושלים (ישעיה י"ד) שבט מלכותך. ומחוקק מבין רגליו – ר"ל מבניו כמו שאמר ובשליתה היוצאת מבין רגליה (ויקרא כ"ו) והמושל נקרא מחוקק לפי שנותן החוקים, ואמר לא תסור שררה מיהודה עד שיהיה לו יותר שיהיה מלך, ואמר זה על דוד. ופירש שילה – בנו, מן ובשליתה. ודעת המתרגם על המשיח ותרגם שלה כמו שלו דיליה, וכן בב"ר (שם) עד כי יבא שילה עד שיבא מי שהמלכות שלו, וענין זה כאדם האומר לאחד קח זה עתה עד שאתן לך יותר. יקהת – שם, וכן ליקהת אם (משלי ל') ופירושם משמעות ועבודת, אומר כי העמים יהיו נשמעים אליו ועובדים אותו, והיה זה לדוד וכל שכן למלך המשיח.

R. Avraham b. HaRambam Bereshit 49:10ר׳ אברהם בן הרמב״ם בראשית מ״ט:י׳

לא יסור – [וג'] רמז אל שרביט המלוכה והממשלה וזו הודעה בצורת תפלה. ומחקק – סופר לפני המלך והנשיא אשר פקודתו לכתוב ולחתום בשבילו כפי שראוי למדריגת המלך וכיוצא בו. עד כי יבא שילה – יש שהסיבו זה אל דוד [וטעמו יבוא] בעת ההיא כח שני חזק יותר מן השבט ויש שהסיבו זה אל המשיח אשר אנחנו מחכים לו וכך תירגם המתרגם ("עד דייתי משיחא"); ולפי שני פירושים אלה יהיה הרמז ב[ל]א יסור שבט אל תופס איזו שררה כמו שררת נשיא ושופט כמו שהיו נחשון ועתניאל וזולתם לפני מלוך דוד שלא הגיעה אלינו ידיעה עליהם וכמצב ראשי הגליות שבבבל שרודין את ישראל בשבט; אמנם הנוצרים חשבו ממקרא זה כי ישו הנוצרי י"ש הוא שנרמז במאמרו עד כי יבא שילה אמרו (הנוצרים) הנה המלוכה כבר פסקה מכם קודם ביאת המשיח אשר אתם מחכים לו ויעקב אמר כי לא יסור שבט מיהודה עד כי יבא שילה ואם היה הרמז אל ישו אז נבואה זו אמת שהרי ישו נולד ועמד ונצלב קודם שפסקה מלכות ישראל בבית שני אבל אם היה הרמז אל המשיח אשר אתם מחכים [לו] אז נבואה זו אינה אמת שהרי כבר פסקה המלוכה מכם קודם ביאתו ולא יתכן מאמרו לא יסור וג' עד כי יבא שילה וג'; זו ראיה אשר יסודה על (ההנחה) כי שבט בהכרח מלכות כמו ששמעו מפירושינו ובפרט בתרגום אונקלוס לא יעדי עביד שלטאן וראיה זו שמעתי אותם מבקשים הרבה להוכיח וסיבת אדיקותם בה לפי שהם לא מצאו זולתו ענין סתום בתורה ליתלות בו כמו שמצאו כמה ענינים סתומים בנביאים ובתהלים אשר הם טופלים עליהם שקרים; ור' א[ברה]ם בן עזרא ז"ל דחה זה בפירושו באופן קלוש כמבואר למתבונן בו; וראוי לך להבין את סתירתו אשר אני שיתקתי אותם בה פה אל פה והיא כי אמרנו להם לא יסור שבט (מוסב) אל שרביט הכח והשלטון לא אל שרביט המלוכה דוקא כמו שחשבתם ואם אמרתם לא כי אלא אל שרביט המלוכה (דוקא) אמרנו [לכם] הרי מוכרח מזה שלא פסקה מלוכה מתמדת בזרע יהודה או בין היהודים עד שיבוא המשיח אשר מחכים לו אמרו (הנוצרים) כן (הדבר) וכך היה שהרי ישו נתגלה בסוף בית שני קודם שנפסקה ממלכת היהודים ונהרסה מלכותם אמרנו להם האם לא נפסקה המלוכה מן היהודים בין בית ראשון ובית שני ולא היתה להם מלוכה לא ביהודה ולא בזולתה וישו לא נתגלה אלא בסוף בית שני אחר שנפסקה המלוכה משני הבתים וודאי בתחילת בית שני לא היה [להם] מלך וכאשר עמד להם מלך לא עמד לא מבית דוד ולא משבט יהודה כמו שהעידו על זה כתבי דברי הימים וכמו שאתם מוכרחים לפרש כי לא יסור שבט בין שני הבתים היינו על תפיסת שררה ונשיאות כך נפרש (גם) אנחנו כי לא יסור שבט בגלות זו אשר אנחנו בה היינו על ראשי גלויות כמו שאמרו החכמים ז"ל או על הנשיאים וזולתם כעין ראשי גלויות; וזו סתירה לראיה זו אשר אין עליה תשובה אלא בעקשנות ריקנית וזו נקודה נפלאה ראוי לך לשמור אותה. שילה – אמר בו המפרש "אלי אן יאתי [אלדי הו] לה" (כלומר "עד כי יבוא אשר הוא לו"), ולראשונים ז"ל שילה הוא שם הבן. יקהת עמים – אמר המפרש "תגתמע אלשעוב" (כלומר "יקהלו העמים") עשאו נגזר מן ויקהלו [ו]זה רחוק וכבר פירשו בו "יקהה אלשעוב" כלומר "משמעת העמים".

Chizkuni Bereshit 49:10חזקוני בראשית מ״ט:י׳

לא יסור שבט מיהודה משימלוך יהודה תחלה כמו ממלכות דוד ואילך לא יסור ממשלתו להנתן לשבט אחר כמו שהוסרה מלכות שאול להנתן לדוד. ומחקק מבין רגליו כן דרך כל סופר להיות יושב בין רגלי המושל. עד כי יבא שילה כי אז נחלקה מלכות בית דוד ונתנה לירבעם מלכות עשרת השבטים וזהו עד כי יבא שילה שנאמר ויבואו שילה וימליכו עליהם את ירבעם. ד"א עד כי יבא שילה אחיה השילוני שהיה משילה שקרע בגדי רחבעם לי"ב קרעים. ולו יקהת עמים נתקבצו שם להמליך ירבעם כדכתיב ויבא רחבעם שכמה כי שם בא כל ישראל להמליך אותו, ושכם ושילה סמוכים זה לזה כדכתיב ויאסוף יהושע את כל העם שכמה וגו' וכתיב לאלתר ויניחה שם במקדש ה' והוא משכן שילה. ופשט זה לתשובת המינים. ויעקב פי' עקר גדולתו של יהודה שמדוד עד רחבעם, אבל חוסר גדולה לא רצה לפרש אך מכללו של מקרא אתה יכול לדקדק שמשילה ואילך נתמעטה.

Ramban Bereshit 49:10רמב״ן בראשית מ״ט:י׳

לא יסור שבט מיהודה – אין ענינו שלא יסור לעולם, כי כתוב (דברים כ"ח:ל"ו) יולך ה' אותך ואת מלכך אשר תקים עליך אל גוי אשר לא ידעת אתה ואבותיך, והנה הם ומלכם בגולה, אין להם עוד מלך ושרים. וימים רבים אין מלך בישראל. והנביא לא יבטיח את ישראל שלא ילכו בשבי בשום ענין בעבור שימלוך עליהם יהודה. אבל ענינו שלא יסור שבט מיהודה אל אחד מאחיו, כי מלכות ישראל המושל עליהם ממנו יהיה, ולא ימשול אחד מאחיו עליו, וכן לא יסור מחוקק מבין רגליו, שכל מחוקק בישראל אשר בידו טבעת המלך ממנו יהיה, כי הוא ימשול ויצוה בכל ישראל, ולו חותם המלכות, עד כי יבא שילה ולו יקהת כל העמים לעשות בכולם כרצונו, וזהו המשיח, כי השבט ירמוז לדוד שהוא המלך הראשון אשר לו שבט מלכות, ושילה הוא בנו אשר לו יקהת העמים. ולא יתכן מאמר רבי אברהם שיהיה שילה דוד, כי לא היה ליהודה שבט קודם דוד, כי אף על פי ששבטו נכבד ונוסע בתחלה, אין שבט רק למלך ומושל, כדכתיב (תהלים מ"ה:ז') שבט מישור שבט מלכותך, שבט מושלים (ישעיה י"ד:ה'), שבט למשול (יחזקאל י"ט:י"ד). והכתוב הזה רמז כי יעקב המליך שבט יהודה על אחיו והוריש ליהודה הממשלה על ישראל. והוא מה שאמר דוד ויבחר ה' אלהי ישראל בי מכל בית אבי להיות למלך על ישראל לעולם כי ביהודה בחר לנגיד ובבית יהודה בית אבי ובבני אבי בי רצה להמליך על כל ישראל (דברי הימים א' כ"ח:ד'). ואמר לא יסור, לרמוז כי ימלוך שבט אחר על ישראל, אבל מעת שיחל להיות ליהודה שבט מלכות לא יסור ממנו אל שבט אחר. וזהו שנאמר (דברי הימים ב' י"ג:ה') כי ה' אלהי ישראל נתן ממלכה לדוד על ישראל לעולם לו ולבניו. וענין שאול היה, כי בעבור שדבר שאלת המלכות בעת ההיא נתעב אצל הקדוש ברוך הוא, לא רצה להמליך עליהם מן השבט אשר לו המלכות שלא יסור ממנו לעולמים, ונתן להם מלכות שעה. ולזה רמז הכתוב שאמר אתן לך מלך באפי ואקח בעברתי (הושע י"ג:י"א), שנתנו לו שלא ברצונו, ולכן לקחו בעברתו, שנהרג הוא ובניו ונפסקה ממנו המלכות. והיה כל זה מפני שהיה שמואל שופט ונביא ולוחם מלחמותיהם על פי ה' ומושיע אותם, ולא היה להם לשאול מלך בימיו, כמו שאמר להם וה' אלהיכם מלככם (שמואל א' י"ב:י"ב), והקב"ה אמר לו לא אותך מאסו כי אותי מאסו ממלוך עליהם (שמואל א' ח':ז'), ולפיכך לא נתן להם מלכות של קיימא. ומה שאמר הכתוב (שמואל א' י"ג:י"ג) נסכלת לא שמרת את מצות ה' אלהיך אשר צוך כי עתה הכין ה' את ממלכתך אל ישראל עד עולם, שאם לא חטא היה לזרעו מלכות בישראל, לא על כלם. וזה טעם אל ישראל. אולי היה מולך על שבטי אמו, על בנימן ואפרים ומנשה, כי יהודה ואפרים כשני עממים נחשבים בישראל, או היה מלך תחת יד מלך יהודה. ולפי דעתי היו המלכים המולכים על ישראל משאר השבטים אחרי דוד עוברים על דעת אביהם ומעבירים נחלה, והם היו סומכים על דבר אחיה השילוני הנביא שמשח לירבעם ואמר ואענה את זרע דוד למען זאת אך לא כל הימים (מלכים א' י"א:ל"ט). וכאשר האריכו ישראל להמליך עליהם משאר השבטים מלך אחר מלך ולא היו חוזרים אל מלכות יהודה עברו על צוואת הזקן ונענשו בהם, וכמו שאמר הושע (ח':ד') הם המליכו ולא ממני. וזה היה עונש החשמונאים שמלכו בבית שני, כי היו חסידי עליון, ואלמלא הם נשתכחו התורה והמצות מישראל, ואף על פי כן נענשו עונש גדול, כי ארבעת בני חשמונאי הזקן החסידים המולכים זה אחר זה עם כל גבורתם והצלחתם נפלו ביד אויביהם בחרב. והגיע העונש בסוף למה שאמרו רז"ל (ב"ב ג':) כל מאן דאמר מבית חשמונאי קאתינא עבדא הוא, שנכרתו כלם בעון הזה. ואף על פי שהיה בזרע שמעון עונש מן הצדוקים, אבל כל זרע מתתיה חשמונאי הצדיק לא עברו אלא בעבור זה שמלכו ולא היו מזרע יהודה ומבית דוד, והסירו השבט והמחוקק לגמרי, והיה עונשם מדה כנגד מדה, שהמשיל הקדוש ברוך הוא עליהם את עבדיהם והם הכריתום.

Ramban Sefer HaVikuach 11-18רמב״ן ספר הויכוח י״א-י״ח

יא. התחיל ואמר – הנה הכתוב אומר לא יסור שבט מיהודה וגו' עד כי יבא שילה, שהוא המשיח. הרי שהנביא אומר כי לעולם יהיה ליהודה כח עד המשיח היוצא ממנו. ואם כן היום שאין לכם לא שבט אחד ולא מחוקק (אחד) כבר בא המשיח שהוא מזרעו, ולו הממשלה. יב. עניתי ואמרתי – אין כונת הנביא לומר שלא תהיה ממלכת יהודה בטלה כלל בשום זמן, אלא אמר שלא תסור ותפסיק לגמרי ממנו. והכונה שכל זמן שתהיה המלוכה לישראל, ליהודה היא ראויה. ואם תתבטל מלכותם מפני חטא, ליהודה תשוב. והראיה לדברי שכבר היו ימים רבים קודם ישו שבטלה המלכות מיהודה ולא מישראל, וימים רבים בטלה המלכות גם מישראל וגם מיהודה. שהרי בשבעים שנה שגלו לבבל לא היה ליהודה ולא לישראל מלכות כלל. ובבית שני לא מלך ביהודה רק זרובבל ובניו ימים במספר, ועמדו אחרי כן ש"פ שנה. עד החרבן שמלכו הכהנים מבני חשמונאי ועבדיהם. וכ"ש כשהעם בגלות, שאם אין עם אין מלך. יג. ענה פראי פול – באותן הזמנים כלם אע"פ שלא היו (להם) מלכים היה להם ממשלה. שכך פירשו בתלמוד, לא יסור שבט מיהודה, אלו ראשי הגליות שבבבל שרודין את העם בשבט, ומחוקק מבין רגליו, אלו בני בניו של הלל שמלמדין תורה ברבים. והיום אין לכם הסמיכה הידועה בתלמוד, ונתבטלה גם הממשלה ההיא, ואין בכם היום ראוי להקרא רבי. ומה שקורין אותך [היום] מאישטרי הוא טעות, ובשקר אתה נוהג באותו השם. יד. עניתי כמהתל בו – אין זה מן הויכוח, אבל אינך אומר אמת. שאין רבי מאישטרי, כי רב הוא מאישטרי, ובלא סמיכה נקראים רב בתלמוד, אבל אני מודה כי איני מאישטרי ולא תלמיד טוב. אמרתי זה בדרך מוסר. חזרתי ואמרתי לו – אני אודיעך שאין הכונה לרבותינו ז"ל לפרש הפסוק אלא במלכות ממש, אלא שאינך מבין דין והלכה, אלא מעט בהגדות אשר הרגלת עצמך בהן. והענין הזה שהזכירו החכמים הוא כי משורת הדין אין אדם דן יחידי ויפטר מלשלם אלא אם כן נטל רשות מן הנשיא והוא המלך. ואמרו כי בזמן הגלות כיון שיש מזרע המלוכה מי שיהיה לו קצת ממשלה ממלכי הגוים, כגון ראשי גליות שבבבל ונשיאי ארץ ישראל, יש להם נתינת רשות וסמיכה, וזה נהג בחכמי התלמיד לאחר ישו יותר מד' מאות שנה. כי אין דעת חכמי התלמוד שיהיה [הוא] מזרע (יהודה) שבט ומחוקק אשר ליהודה. אבל הנביא הבטיחו ליהודה שיהיה מלכות ישראל שלו. ועל מלכות גמורה הבטיחו. ואעפ"כ נתבטלה ימים רבים כמו שהזכרתי, כי בזמן גלות בבל לא היה בהם שבט ומחוקק כלל. ובבית שני כשהיה המלכות לכהנים ולעבדיהם, לא היה לשבט יהודה שום ממשלה, לא ראש גלות ולא נשיא, כי הנשיאות והראשות למלכי הכהנים ולשופטיהם ולשוטריהם, ולאשר ישרו בעיניהם. טו. אז ענה פראי פירי די גינובא – זה אמת הוא, שאין הכתוב אומר אלא שלא יפסק לגמרי, אבל יכול להיות בו שביתה באגר בלע"ז. טז. אמרתי למלך – הנה פראי פירי פסק הדין כדברי. יז. אמר פראי פירי – אני לא פסקתי דין, כי שבעים שנה של בבל זמן מועט הוא. ורבים אשר זכרו הבית הראשון, כמו שכתוב בספר עזרא, וזה יקרא בטול, הוא באגר בלע"ז, אבל (עתה) שעמדתם אלף שנה ויותר הסרה גמורה היא. יח. אמרתי – עתה אתה מתנחם כי אין הסרה בדבר החוזר, ואין הפרש בדברי הנביא בין רב למעט. ועוד כי הזמנים שהזכרתי זמנים רבים הם. ועוד כי יעקב (אבינו) ע"ה לא הבטיח ליהודה שיהיה לו שבט ומחוקק על שבטו בלבד אבל מלכות כל ישראל נתן לו, כדכתיב יהודה אתה יודוך אחיך וכתיב כי יהודה גבר באחיו ולנגיד ממנו. והנה נתבטל מלכות כל [שבטי] ישראל (ממנו) משמת שלמה, כדכתיב לא היה אחרי בית דוד זולתי שבט יהודה לבדו. אם כן דבר ברור הוא שלא אמר הנביא אלא שלא תסור לגמרי. והאמת הוא כי בזמן הגלות אינו נקרא לא הסרה ולא ביטול כלל, לפי שאינו מצד יהודה אלא מצד העם, כי לא הבטיח הנביא את יהודה שלא ילכו ישראל בגלות לעולם בעבור שיהיה הוא מלך עליהם בכל זמן.

Ramban Sefer HaGeulah pp. 276–277רמב״ן ספר הגאולה עמ׳ רע״ו–רע״ז

והנה הנחמות האלה נותנות רפיון בלב המתחשבים בענין הזה. ואמנם אצלי פשט זה הכתוב להכין אותה ולסעדה במשפט ובצדקה מעתה ועד עולם, כענין הכתוב בתורה לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו, שאין ענינו שלא יסור לעולם, כי בהיות העם בגלות אין לו מלכות, כאשר נאמר גם כן בתוכחות, יולך ה' אותך ואת מלכך אשר תקים עליך וגו', רק כל עת היות שבט לישראל לא יסור מיהודה אל אחר מאחיו, אבל כל מלכות בישראל ממנו הוא, עד כי יבא שילה, שהוא בנו, והוא ימשול גם בעמים, ומלת עד בזה כמו כי לא אעזבך עד אם עשיתי את אשר דברתי לך. הנה הכתב הזה מן העתידות שבתורה, כי הוא על המשיח העתיד לבא, כי לא היה שבט ליהודה קודם דוד, ואע"פ שהיה דגלו נכבד ונוסע תחלה אבל אין שבט רק לשון מלכות, ושבט נוגש. וכך ענין להכין אותה ולסעדה מעתה ועד עולם, כי יכין המלכות על כסא דוד בימי חזקיהו, ויסעדנה על הכסא ההוא לעולם, כי תכרת מלכות מישראל, רק לכסא ההוא תשאר לעולמים, והיא בשנת שש לחזקיהו גלו עשרת השבטים, ונכרת מלכות רק מן המשפחה הזאת.

Zohar Parashat Bereshit (25b)זוהר פרשת בראשית (כ״ה:)

ורזא דמלה (בראשית מ"ט) לא יסור שבט מיהודה דא משיח בן דוד, ומחוקק מבין רגליו דא משיח בן יוסף, עד כי יבא שיל"ה דא משה חשבן דא כדא, ול"ו יקה"ת עמים אתוון ולו"י קה"ת.

Daat Zekeinim Bereshit 49:10דעת זקנים בראשית מ״ט:י׳

עד כי יבא שילה – עד שיחרב משכן שילה יבא לשון חרבן כמו לא יבא עוד שמשך וה"פ לא יפרח ולא ינץ מלך ביהודה עד כי יטוש משכן שילה וכן הוא אומר ויטש משכן שילה וסמיך ליה ויבחר בדוד עבדו. ד"א לא יסור מלכות מבית דוד ליתנו לאחר כמו שסר משאול עד כי יבא שילה מלך המשיח וכ"ש כשיבא משיח שהרי משיח בן דוד הוא ונמצא שלא יסור לעולם והה"ד ונאמן ביתך וממלכה עד עולם וכתיב וחסדי לא אסיר מעמו כאשר הסירותי מעם שאול. ד"א לא יסור שבט מיהודה שלא ימלוך על כל ישראל עד כי יבא שילה כלומ' בשכם שנתחלקה שם המלכות ושילה ושכם היו קרובים זה לזה כדכתיב בין שילה ובין שכם ולכך נקט שילה ומ"מ ולו יקהת עמים לאחר שנתחלקה המלכות. ד"א לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו עד כלומר לעולמי עד כי יבא שילה שהרי יבא משיח שהוא משבטו. מהרב ר' יצחק.

Rashba Responsa 4:187שו״ת הרשב״א ד׳:קפ״ז

אמר החולק: כי המשיח כבר בא. והראיה, שאמר יעקב בברכו את בניו (מגיד): אשר יקרא אותם באחריות הימים [הגיד]: לא יסור שבט מיהודה, ומחוקק מבין רגליו, עד כי יבא שילה ושילה הוא המשיח. ואתם מודים, וכאשר תרגם המתרגם. ואמר: לא יסור עד בואו. והנה סר השבט מכם, א"כ כבר בא. אמרתי: אין מלת: עד: מורה להפסיק הענין, מכאן ואילך, אלא פעמים מבטיח על ביאת הענין, וכ"ש שימשך לאחריו. והעד, כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך. ואין לזה הפסק, שא"כ לא היתה הבטחת העזר, רק קללה העזיבה מכאן ואילך. וכתוב מבטיח על נצחון האויבים, ועזרו אותנו לא יתייצב איש בפניך עד השמידך אותם. ודוד אמר לשלמה, בצוותו אותו: חזק ואמץ, אל תירא, ואל תחת, אלהים אלהיך עמך לא ירפך ולא יעזבך, עד לכלות כל מלאכת עבודת בית ה'. חזר עוד לצד אחר, ואמר: מ"מ כבר אמר יעקב: כי לא יסור עד בואו, והנה סר. אמרתי: אם הבטחת יעקב הנביא, שלא יסור השבט מיהודה עד בא המשיח, והלא סר בגלות בבל שקדם הרבה, גם למשיח שאתה אומר; והשיב: דגלות ההוא לא סר, שהרי היו סנהדרין שהיו דנים, אפילו בדיני נפשות. אמרתי: זה אינו, משני טעמים. האחד, שלא היו דנים בבבל דיני נפשות, ולא אפי' בירושלים, מ' שנה קודם החורבן מפני שגלתה סנהדרין מן (השלכה) [הלשכה] מדעת עצמם, מפני שראו שרבו הרצחני' וכתיב: מן המקום ההוא. כל זמן שב"ד במקום ההוא, דנין דיני נפשות בכל מקום. אין ב"ד באותו מקום, אין דנים דיני נפשות בשום מקום, כמוזכר במסכת סנהדרין. ועוד, כי זה אמר יעקב ליהודה, ואין הסנהדרין מיהודה, אלא מתלקטין מכל ישראל, אם היה חכם וראוי לכך. ועוד שלישית, כי בלכתם בגלות בשלשלאות של ברזל, מירושלים ועד בבל, לא היו רשאין לא לדון ולא לעשות דבר שררה, כי עבדים הולכים בשבי היו. אמר: א"כ לדבריך, מה נעשה לנבואת יעקב. אמרתי: אמיתות פי' הכתוב, כך הוא. לא יסור שבט מיהודה לעד, כי לבסוף יבא שילה, שהוא מזרעו, ותשוב אליו הממלכה. והטענה בזה, לפי שכל השבטים היה להם מלך או שופט (סוכה כ"ח), ואין אחד מכולם שלא היתה לו שררת מלכות או שופט. אבל מפני שאינה נחלה להם, כשסרה, סרה לעולם. אבל שררת יהודה, ירושה היא לו, ולו עיקר הממלכה תהיה. ולא הבטיח ה' את ישראל, שלא יגלו כדי שימלוך עליהם מלך יהודה, אבל הבטיחו שהממלכה והשררה היא נחלתו. ואם תסור ממנו, לא תסור לעולם, כמו שסרה משאר השבטים. כי בסוף הזמנים, יבא שילה שהוא המשיח מזרעו, ולו יקהת עמים, כי תשוב ירושתו לו, כי הממלכה שלו היא. ומלת: עד; במקום הזה כמו לעד. כלומר לא יסור שבט מיהודה לעד, כי יבא שילה כו'. ומצינו עד (כעו) [כמו] לעד, דכתיב: שוכן עד, וקדוש שמו: שהוא כמו שוכן לעד. והוא שתרגם המתרגם: לא יעדי עביד שלטן מדבית יהודה, וספרא מבני בנוהי, עד עלמא דייתי משיחא, דדיליה היא מלכותא.

R. Bachya Bereshit 49:9ר׳ בחיי בראשית מ״ט:ט׳

והזכיר: לא יסור שבט מיהודה עד כי יבא שילה, שבא להורות על גאולת מצרים העתידה הקרובה, כי איך יתכן שיתחיל הגלות עתה ביעקב ובזרעו, ולא יזכיר ענין הגואל הראשון הקרוב, ולא יתנבא עליו ולא יבשרם בו, ויזכיר הגאולה העתידה הרחוקה בגואל האחרון שבאחרית הימים, ומפני זה אמר: עד כי יבא שילה, והוא רמז על משה, ובאור הכתוב כי המלכות ליהודה עד זמנו של משה, שתשוב המלכות והממשלת לבית לוי, והוא משה רבינו הגואל הראשון המולך על ישראל, כענין שכתוב: (דברים ל"ג:ה') "ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם". כי כל ישראל נאספו אליו, ועל זה אמר: ולו יקהת עמים. וישראל נקראו עמים, כענין שכתוב: (דברים ל"ג:ג') "אף חובב עמים". הרי לך הפרשה מבוארה בברכת יהודה בן יעקב ובגאולה העתידה הקרובה להם. וכתב הרמב"ן ז"ל בפשט הכתוב הזה: לא יסור שבט מיהודה, כי יעקב הוריש המלכות והממשלה ליהודה וברך אותו שלא יסור המלכות משבט יהודה אל אחד משאר השבטים, והבטיח כי כאשר יהיה המלכות לישראל לא יהיה רק משבט יהודה, ואין ענין הכתוב שלא יסור המלכות מיהודה מעת שיחל, שהרי פסוק מלא הוא: (דברים כ"ח:ל"ו) "יולך ה' אותך ואת מלכך אשר תקים עליך" וגו', ואין לנו היום מלך ושרים, אבל בא הכתוב לומר שכל זמן שתהיה המלכות לישראל, ליהודה היא ראויה, ואם תתבטל מלכותם מפני חטא, ליהודה תשוב, וזאת הבטחת הכתוב הזה, וע"כ אמר דוד ע"ה: (דברי הימים א' כ"ח:ד') "ויבחר ה' אלהי ישראל בי להיות מלך על ישראל לעולם כי ביהודה בחר לנגיד ובבית יהודה בית אבי ובבני אבי בי". וכתיב: (דברי הימים ב' י"ג:ה') "כי ה' אלהי ישראל נתן ממלכה לדוד על ישראל לעולם לו ולבניו ברית מלח", ולפי שלא נתנה המלכות כי אם לשבט יהודה, לכך נענשו המלכים שלא היו משבט יהודה ולא הצליחה מלכותם, כענין שאול המלך הראשון לישראל שנהרג הוא ובניו ולא היתה מלכות של קיימא, וכענין החשמונאים שאבדה מלכותם ונענשו במדה כנגד מדה, ותחת שהיו רוצים למלוך ולא היה משפט המלוכה, היו עבדים לעבדיהם, כי הש"י המשיל עליהם עבדיהם והכריתום, והוא מה שאמרו רז"ל: (ב"ב ג':) כל דאמר מבית חשמונאי קא אתינא עבדא הוא, והוא מה שאמר הנביא: (הושע ח':ד') "הם המליכו ולא ממני השירו ולא ידעתי". ומלבד טענה זו שלא היו החשמונאים מזרע המלוכה עוד יש בו טענה אחרת שלא היה להם למלוך לפי שהיו כהנים, ונצטוו בתורה: (במדבר י"ח:ז') "תשמרו את כהנתכם לכל דבר המזבח ולמבית לפרכת". וכיון שכן הוא לא היו ראוים לבקש מלכות רק לעבוד את עבודת ה' ומפני זה נענשו בעונש זה. וכן אמרינן בירושלמי: (ירושלמי הוריות ג':ב') אין מושחין מלכים מן הכהנים, אמר רבי יהודה (דברים י"ז:כ') "למען יאריך ימים על ממלכתו", מה כתיב בתריה: לא יהיה לכהנים וגו', ע"כ. ויש שפירש: לא יסור שבט מיהודה, כי לא מצינו מלכות ליהודה עד עמוד דוד המלך. וע"כ יאמר הכתוב, לא יגיע אחד מבני יהודה לשבט מלכות, ולא יגיע אחד מבין רגליו למחוקק, והוא מלשון: (שמות ג':ג') "אסורה נא ואראה". (רות ד':א') "סורה שבה פה". עד כי יבא שילה. עד אשר יחרב משכן שילה, והוא מלשון: (לעיל כ"ח:י"א) כי בא השמש, וכן מצינו מפורש בכתוב שלא היתה המלכות ליהודה עד שחרב שילה, והוא שאמר דוד: (תהלים ע"ח:ס') "ויטוש משכן שילה אהל שכן באדם", (תהלים ע"ח:ס"ז-ס"ח) "וימאס באהל יוסף ובשבט אפרים לא בחר", "ויבחר את שבט יהודה את הר ציון אשר אהב", (תהלים ע"ח:ע') "ויבחר בדוד עבדו ויקחהו ממכלאות צאן", שהרי אחר שנחרב שילה בא שמואל הנביא ומשחו לדוד. ויתכן לפרש כי הפרשה הזאת כפשוטה תבאר בברכת יהודה בן יעקב ותרמוז בשני המשיחים העתידים: דוד המלך ומלך המשיח. ולפי דעתי לכך נכתבו בברכת יהודה שלשה פסוקים קודם שיתחיל בברכת שבח ארצו, ובכל אחד מהם הזכיר יהודה, מה שלא תמצא כן ביתר השבטים שיזכיר שמו של אחד מהם פעמים. והיה הענין שהזכירו ג' פעמים, כדי לרמוז על שלשתן: על יהודה בן יעקב, ועל דוד המלך, ועל מלך המשיח. הפסוק הראשון: יהודה אתה יודוך אחיך, על יהודה בן יעקב, שברך אתו בגבורה ובנקמת אויביו ובהנהגת שררה על כל אחיו אפי' בני אביו, ולכך הוצרך להזכיר בו לשון "אתה". הפסוק השני: גור אריה יהודה, על דוד המלך, וכנה אותו בשם "יהודה" לפי שהוא מזרע יהודה, והזכיר בו "גור" כי בימי שאול גור היה, ואחרי מות שאול מלך על כל ישראל ונעשה אריה. ואמר: מטרף בני עלית, שנצל מטרף שאול שהיה רודף אחריו. כרע רבץ כאריה, בימי שלמה בנו, איש תחת גפנו ותחת תאנתו. השלישי, לא יסור שבט מיהודה, על מלך המשיח הגואל האחרון, וזה שאמר: עד כי יבא שילה, כלומר בנו היוצא מזרעו, וטעם מלת "שילה" שלא אמר: בנו, הזכיר יעקב המשיח בשם שילה, כלומר בנו שיולד משלית אשה כדרך כל הנולדים, מלשון: (דברים כ"ח:נ"ז) "ובשליתה היוצאת מבין רגליה", ותוספת ה"א שבמלת "שילה" רמז לה"א אחרונה שבשם, והיא בתו של אברהם, והיא שנשאת לשלמה, והיא היא מדתו של מלך המשיח, עליו רמז הנביא ע"ה חמשה לשונות של שבח, הוא שכתוב: (ישעיהו י"א:ב'-ג') "ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה'", "והריחו ביראת ה'". שהרי בזמנו של מלך המשיח יהיה שפע הנבואה והחכמה והדעת, (ישעיהו י"א:ט') "כמים לים מכסים". ויהיה באור הכתוב שלא תפסק המלכות ליהודה לעד כשיבא שילה. ובמדרש: (ילקוט המכירי ישעיהו י"ח) שילה, שי לו, יובילו שי למורא. ודעת אונקלוס: שילה, שהמלכות שלו. ופירש הרב מורי רבי שלמה ז"ל כי מלת "עד" במקום הזה כמו: לעד. וע"כ בא הטעם "בעד", להורות שאיננו נמשך אחר "כי יבא שילה". ומזה תרגום אונקלוס: עד עלמא, ותרגום: כי יבא שילה, דייתא משיחא, והמתרגם: עד דייתא משיחא, טועה. וענין הכתוב כי בבא המשיח לא תפסק המלכות מיהודה לעד לעולם, והוא כלשון האמור בדניאל: (דניאל ב':מ"ד) "די לעלמין לא תתחבל". ולפי שחושבין להוכיח מן הכתוב הזה שכבר בא המשיח, ואומרים: כי כיון שהבטיח לא תסור המלכות מיהודה עד שיבא משיח, ואנו רואים המלכות והשבט מוסר מיהודה, הנה זאת ראיה שכבר בא, מורי ז"ל השיב להם: כי הנביא הבטיח שלא תפסק המלכות מיהודה לעולם כשיבא משיח, וכיון שאנו רואים אותו עד היום מוסר מיהודה, זו היא ראיה גדולה שלא בא עדיין. ויש לך להתבונן כי באמרו: עד כי יבא שילה, נכלל הגואל הראשון והגואל האחרון שיהיה בנו של יהודה ומזרעו, ויזכה אז להכנס בארץ הקדושה ולרעות צאנו של מקום, וזהו מאמר רז"ל: (סנהדרין צ"א:) שר לא נאמר אלא ישיר, מכאן לתחית המתים מן התורה.

Ralbag Bereshit Beur HaMilot 49:10רלב״ג בראשית ביאור המילות מ״ט:י׳

שבט – הוא הכלי אשר יגיע בו המוּסר מהמנהיג אל מקבל המוּסר. והרצון שלא יסור מיהודה – שלא יהיה ממנו מושל ממשלה־מה. וּמְחֹקֵק מִבֵּין רגליו – הוא מענין: 'ה' מחֹקקנו' (ישעיהו לג, כב), שהרצון בו שהוא מיסד לנו חוקים ונימוסים נתנהג בהם. ולפי שהמושל הוא מיסד מנהגים וחוקים — ירצה שיתנהגו בהם האנשים אשר הוא מושל עליהם — קרא המושל 'מחוקק'. והרצון בזה, שלא יסור מושל מזרע יהודה ממשלה־מה. שילֹה – בנו. וקרא אותו 'שילֹה' לפי שהויתו בשליא, ולזה יִקְרֶה שֶׁיִּקָּרֵא בשם הדבר שנתהוה בו, כאומרו: 'וּבְשִׁלְיָתָהּ היוצֵת מבין רגליה' (דברים כח, נז). והנה אמר זה על דוד, שהיה בן יהודה, רוצה לומר שהיה מזרעו. ולו יִקְּהַת עמים – רוצה לומר קיבוץ הגוים, כי הוא היה מולך על גוים רבים היו לו לעבדים נושאי מנחה. והנה אין הרצון בזה שיסור השבט מיהודה בבוא שילה, אך הרצון בו שלא תסור ממנו ממשלה־מה עד שיבוא העת שתהיה לו ממשלה שלימה, באופן שיהיה מזרעו מי שיהיה מולך על עמים רבים. והנה הביא הרב אדוני אבי ז"ל חבר לזה, אומרו: 'לא יתיצב איש בפניך עד הִשְׁמִדְךָ אֹתם' (דברים ז, כד), שאין הרצון בו שאחר כן יתיצבו בפניו, וזה מבואר בנפשו.

Ibn Kaspi Bereshit 49:10אבן כספי בראשית מ״ט:י׳

ואחרי כל זה, דע כי כל אלה היעודים והברכות הנבואיות שאמר יעקב לבניו, הם על ענינים אחרי ירשם הארץ על יד יהושע, ולכן אמר יהודה כי יודוך אחיך, כי המלכות תהיה לו וזהו על דוד, כי שאול היה בחיר ה' ומלכותו היתה הבל, ודוד מצד מלך נאמר עליו ידך בערף איביך, וכל השבטים השתחוו לו, וזהו ישתחוו לך בני אביך, ומצד מלכותו אמר גור אריה יהודה כי האריה מלך בחיות. וטעם מטרף בני עלית, יש בו קדימה ואיחור כי בני הוא הנושא ומטרף עלית הוא הנשוא, ורמז בבני ליהודה הנזכר, כלומר אתה בני עלית מטרף כטעם ותעל אחת מגוריה וכ' (יחזקאל י"ט:ג'), וכ"ז על הצלחת מלכות דוד. ואמרו שילה. הוא סוד גדול וטעמו טעותו, וכבר פרשו נותן התורה במה שהקדים בספורים הקלים ותקרא שמו שלה והיה בכזיב בלדתה אותו (ל"ח:ה') ר"ל מטעם ויכהו שם האלהים על השל (שמואל ב' ו':ז'), שגם הנוצרים העתיקוהו טמריטט שהוא כענין טעות המחשבה ומהירותה דרך גסות רוח... ואמרו עד. הוא בכאן ממין ההגבלה כי אז יסור... ובכלל כי אין כונת יעקב עתה להודיעם הפגעים הרעים העתידים להם, כי כל עצמו לברך כולם או רובם, ובפרט יהודה שהציל יוסף, ובכלל כי העולה מזאת הגזרה ר"ל אמרו עד כי יבא שילה, לנבואת חורבן – דרך רמז סודיי – בית ראשון על יד נבוכדנצר בימי צדקיהו, כי קודם זה ויגל ישראל מעל אדמתו (מלכים ב' י"ז:כ"ג), אבל ע"ז כתוב ויגל יהודה מעל אדמתו (שם כ"ה:כ"א), ולכן מתחלת ברכת יהודה נמשך הענין עד זאת הגזרה, כי לא יסור שהוא שלילה אינו רק חזוק למחיבות שקדם, שכולם כוללות ומקיפות על בשורת מלכות יהודה כמו והיו ולא תמותו (מלכים ב' י"ח:ל"ב), ולהודיענו גבול זה עם שבאר באמרו שבט, כי אותה ההלחה הנזכרת תהיה הצלחת שבט, כלומר מלכות כמו שאמר דוד על עצמו ליורש זה, שבט מלכותך (תהלים מ"ח:ז') כטעם שרביט הזהב (אסתר ה':ב'), ודרך מלך להיות לו סופר יושב בין רגליו, כמו שיבואר על דוד, והכונה בזה כאלו אמר יהודה אתה יודוך אחיך גור אריה יהודה לא יסור שבט עד כי יבא שילה, כי התחלת זה מזמן דוד, ותכליתה וקצה בצדקיהו, ר"ל מיום שהתחיל התמיד זה ולא סר עד זמן צדקיהו, ואע"פ שקבל חולשה ומעוט בחלוקת עשרת השבטים, אין זה קושיא, כי על כל פנים לא סר, כי רבים ורבים מישראל נכנעו ליהודה כל שכן בנימין, ואף בימי יהושפט וחזקיה מבואר למי שהוא בקי בנביאים ובדברי הימים שבאו לרב מאד מעשרת השבטים לחסות בצל יהודה, וגם אין זה מונע שלא ישוב זרובבל, וגם עוד בית שלישי, כי לא כון רק להגביל התנועה ההיא, מנקודת ההתחלה עד קצה וסופה שחרב בית ראשון בזמן צדקיהו, והפליג לרמוז זה בלשון שילה מטעם השל, ויותר מופלג כמו שתרגמוהו הנוצרים, שזה ענין צדקיהו ושריו ועמו, שלא רצו לתת צוארם בעול נבוכדנצר כמו שיעצם ירמיה מפי השם, מצורף להפלגת הסתרת הסוד בזה השם הנעלם עם זה אלפים מן השנים לא הובן, ונעשו בו פירושים לאין מספר, ואין כונת נותן התורה אחד מהם, וכל שכן המעתיק לנוצרים שהמיר הה"א בח"ת כאילו כתב שילוח וסוף דבר הנה ההודאה לאל גלה לנו משה רבינו דעתו. אמר המחבר: אחר שזהי כונת נותן התורה בלי ספק, וכל שכן לנוצרים הבקיאים בחכמת ההגיון יותר ממנו בעונותינו, הנה השיבותי מעלינו את תלונות הנוצרים. ואם עם הסכימם בפרוש שילה ירצו להתגולל עלינו זה על חורבן בית שני, לפי שנפלה מלכותינו אחר לידת ישו כמו שבעים שנה או אחריו כמו ארבעים שנה... א"כ מבואר שזה היה גבול תנועת מלכות יהודה מנקודת דוד עד נקודת צדקיהו, ואז פסקה התנועה הנזכרת. ואם אחר זמן רב או מעט שבה התנועה אינה אותה התנועה אבל אחרת, כי בראשונה כבר סרה, ובין שתי התנועות האלה היה הפסק והסרה, והיתה ביניהם מנוחה. א"כ לא היה צודק אמרו לא יסור. ואם על ראשי גליות ש[ב]בבל שמשלו אחר חרבן בית ראשון, חלילה כי אם נניח זה, יהיה מקום לנוצרים לטעון. ונותן תורתנו ראה הכל והוציאנו מזה הדמיון באמרו שבט, כמו שפרשו דוד עצמו באמרו שבט מלכותך (תהלים מ"ה:ז').

Derashot HaRan 7דרשות הר״ן ז׳

וזהו שרמז יעקב בהנבאו עליו (בראשית מ"ט:י') לא יסור שבט מיהודה ומחקק מבין רגליו עד כי יבא שילה ולו יקהת עמים, ושילה הוא מלך המשיח, כמו שתרגם אונקלוס (שם) עד עלמא עד דייתי משיחא דדיליה היא מלכותא. ואמר ולו יקהת עמים, כי כולם יתקבצו אליו ויורה להם משפטיו. ופירוש הפסוק הוא כן, לא יסור שבט מיהודה, לאחד מאחיו, כי המלכות בישראל יהיה לעולם לשבט יהודה. וכן לא יסור מחוקק מבין רגליו, כדי להנתן לשבט אחר, שכל זמן שתהיה הממשלה בישראל, ימשול בהם יהודה, עד שיבא המשיח שהוא סוף מלכי ישראל. אבל אין ענינו שלא יסור לעולם, שמקרא מלא דיבר הכתוב (דברים כ"ח:ל"ו) יולך ה' אותך ואת מלכך אשר תקים עליך אל גוי אשר לא ידעת וגו'. והנביא לא יבטיח את ישראל שלא ילכו בשבי בשום ענין כדי שימלוך עליהם יהודה, אבל ענינו שלא יסור ממנו לאחד מאחיו, וכל זמן שתהיה ממשלה לישראל, לא תהיה לשבט אחר, רק לשבט יהודה. ועל הדרך הזה אמר הרמב"ן ז"ל (בראשית מ"ט:י') שהיו המלכים המולכים בישראל משאר השבטים אחרי דוד, מעבירים נחלה, ועוברים על דעת אביהם, וכאשר האריכו ישראל להמליך עליהם משאר השבטים מלך אחר מלך, ולא היו חוזרים אל דוד, עברו על דעת הזקן ונענשו, וכמו שאמר הושע (ח':ד') הם המליכו ולא ממני, וזה היה עונש החשמונאים שמלכו בבית שני, כי היו חסידי עליון, ואלמלא הם נשתכחה תורה מישראל, ואף על פי כן נענשו עונש גדול, עד שהגיע העונש למה שאמרו רבותינו ז"ל (ב"ב ג':) כל דאמרי מבי חשמונאי קא אתינא עבדא הוא, מפני שמלכו ולא היו מזרע יהודה, והסירו השבט והמחוקק לגמרי, אלו דבריו. ודברי תימה הם, שאם כן לא נשלמה הבטחת יעקב בזה, ואף על פי שהיו עונשים המסירים הממשלה, כי מי שיבטיחנו הנביא שלא יזוק ולא יפול ביד שונאיו ואחר כך יפול, אף על פי שדמו מידם יבוקש, לא נשלמה הבטחת הנביא. וזה הפסוק אינו מצוה ולא אזהרה לבאים, אבל הקדמת הידיעה ממה שיקרה, ואם המולכים בישראל עוברים על זה, כבר נתבטלה ההבטחה הזאת ביטול רב, ולא נתקיימה רק בימי דוד ושלמה. אבל לדעתי הפרשה הזאת רומזת לכל שבט ושבט מה שיקרנו, כמו שרמז לשבט דן ענין שמשון, ובישר בו ישראל באמור לו (בראשית מ"ט:ט"ז) דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל כמו שאמר בסוטה (ט':-י'.), [וכן] הנושך עקבי סוס וגו' (בראשית שם), שהוא רמז לשני העמודים אשר הבית נכון עליהם (שופטים ט"ז:כ"ט), וכשראה שנפל ביד אויביו אמר לישועתך קויתי ה', וכן ביהודה ידבר על דרך ההודעה וההבטחה, ואמר לא יסור שבט מיהודה, כלומר עם שיחטאו מלכיה, עדיין לא יגיע עונשם שתסתלק ותסור מהם המלוכה לגמרי. והנה רמז לו מאמר השם יתברך לשלמה (מ"א י"א:י"א-י"ב) יען אשר היתה זאת עמך ולא שמרת בריתי וחקותי אשר צויתי עליך קרע אקרע את הממלכה מעליך ונתתיה לעבדך, אך בימיך לא אעשנה למען דוד אביך, מיד בנך אקרענה וגו'. ולפיכך הבטיח יעקב ליהודה שאף על פי שיחטאו מלכיו, לא יגיע חטאתם להסיר מהם המלוכה לגמרי, וכמו שאמר השם יתברך לשלמה (שם י"ג) רק את כל הממלכה לא אקרע שבט אחד אתן לבנך למען דוד עבדי ולמען ירושלים אשר בחרתי, והנה כל ימי בית ראשון היו מלכים ביהודה ולא סרה מהם הממשלה. וכן מלכות שאול אינה קושיא אצלנו, אף על פי שלא היה בימיו מושל בשבט יהודה, שהוא לא הבטיחו שלא יקום לעולם מלך אלא משבטו כמו שפירשנו, אבל הודיע שמעת שהתחיל מלכותם לא תסור ולא תיפסק לגמרי. ולכן מלך שאול אף על פי שלא היה משבט יהודה מושל ומלך, לפי שלא היה בשבט יהודה ראוי למלכות כמוהו, כאשר העיד הכתוב (שמ"א י':כ"ד) כי אין כמוהו בכל העם. ולא הבטיחו יעקב ליהודה, אלא שמעת שתתחיל לו המלכות לא תסור ממנו, ואין ההסרה נופלת אלא בדבר שכבר התחיל. ואין ממלכי חשמונאי על זה קושיא כלל, כי לא יבטיחו הכתוב ליהודה, רק כל ימי היות הממשלה לישראל מצד עצמם לא תיכרת משבט יהודה, והממשלה לעולם תהיה בשבטו כל זמן שתהיה בישראל. אבל לא הבטיח שלא יתמנה אדם בשררה מן השררות אם אינו משבט יהודה. והמלכים אשר מלכו בבית שני, לא היתה מלכותם מצד עצמם כלל, אבל הם כפקידים למלך פרס ורומי, גם לזולתם מן המלכים. אבל מכל מקום אין כוונתו שלא תהיה מלוכה וממשלה לאחד מאחיו, אבל הבטיחו שלא תיפסק מן שבטו הממשלה לגמרי, כל זמן שתהיה המלוכה לישראל, אבל בהיות ישראל בגלות, אין מלך ואין שר, לא הובטח שבט יהודה שתישאר לו ממשלה. ועל דעת רבותינו ז"ל יש כאן דרך אחרת, שהבטיחו שלא תסור לעולם משבטו קצת ממשלה, בין בהיותם על אדמתם, בין בהיותם בגולה. וכן הבטיחו שלא תיפסק תורה מזרעו. וזהו שאמר בפרק קמא דסנהדרין (ה'.) לא יסור שבט מיהודה, אלו ראשי גליות שבבבל שרודין את העם, ומחוקק מבין רגליו, אלו בני בניו של הלל שמלמדין תורה ברבים. והנה הבטיחו בכאן שתי הבטחות, האחת שלא יפסק נגיד ומצוה מזרעו ואפילו בהיותנו בגולה, והשנית שיהיו זרעו עוסקין בתורה. והוא שאמרו ביומא (כ"ו.) אמר רבא לא משכחת צורבא מרבנן דמורי, אלא דאתי משבט לוי או דאתי משבט יששכר, מלוי דכתיב (דברים ל"ג:י') יורו משפטיך ליעקב, מיששכר דכתיב (דה"א י"ב:ל"ב) ומבני יששכר יודעי בינה לעתים, ואימא נמי מיהודה דכתיב (תהלים ס':ט') יהודה מחוקקי, אסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא קאמרינן. הרי שאף על פי שלא הובטח זרעו שיסכים אל האמת, מכל מקום הובטח שלא תיפסק תורה ממנו. וזו ההבטחה קיימת לעולם, בין בזמן שישראל על אדמתם, בין בעת לכתם בגולה. ולפי הנמצא לרבותינו ז"ל במדרשים, יש להם דעת אחרת, והוא שזאת ההבטחה לא תתחיל רק אחרי ביאת הגואל, ויבטיחנו כי אף על פי שתיפסק המלכות ממשפחתו בזמן הזה, אחר ביאת המשיח לא תיפסק מזרעו לעולם. ויהיה עד כי יבא שילה, כמו בזמן שיבא שילה. וזה מוזכר בבראשית רבה (ויחי על הכתוב שם מ"ט:ח') ובילמדנו (מדרש תנחומא שם), אמרו שם לא יסור שבט מיהודה, זה כסא מלכות, שנאמר (תהלים מ"ה:ז') כסאך אלהים עולם ועד, ומחוקק מבין רגליו, כשיבא אותו שכתוב בו (ישעיה כ"ח:ג') ברגלים תרמסנה עטרת גאות וגו', עד כי יבא שילה, כשיבא מי שהמלכות שלו, ולו יקהת עמים, כשיבא מי שמקהה שיני כל אומות העולם, שנאמר (מיכה ז':ט"ז) ישימו יד על פה ואזניהם תחרשנה. הנה מוכח מדבריהם שזו ההבטחה אינה מתחלת, רק אחרי ביאת הגואל. וכן דרשו עוד לא יסור שבט מיהודה, זה משיח בן דוד, שהוא עתיד לרדוף את המלכיות שנאמר (תהלים ב':ט') תרועם בשבט ברזל, ומחוקק מבין רגליו, אלו יושבי יעבץ (דה"א ב':נ"ה), עד כי יבא שילה, שעתידין כל אומות העולם להביא דורון למשיח בן דוד שנאמר (ישעיה י"ח:ז') בעת ההיא יובל שי לה' צבאות. וזה מפורש בכמה מקומות שבזמן המשיח יודו כל האומות לשם יתברך. והוא שהנביא מבטיח (זכריה י"ד:ט') ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. ופירוש[ו] שבזמן הזה שמו אחד בפי כל האומות, כי כל עם ועם חושב להיות עובד אלהים וקורא בשמו, זולתי שהם חולקים בעיקר האלהות, נמצא ששמו אחד, אבל הוא אינו אחד בפי הכל. ובאחרית הימים יתבוננו בו, והוא יהיה אחד כמו ששמו עכשיו אחד. והוא אמרו (עובדיה א':כ"א) ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה, [דהיינו שאז בזמן המשיח] והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד.

Tzeror HaMor Bereshit 49:10צרור המור בראשית מ״ט:י׳

ולפי שאלו השלשה מעלות נמצאו ביהודה זכה למלכות. ולכן אמר יהודה ראוי שיודוך אחיך. אחר שנמצאו בך הגבורה והיועצים וריבוי העם. וכנגד הגבורה אמר גור אריה יהודה. וכנגד היועצים אמר לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו וגו'. וכנגד ריבוי העם אמר ולו יקהת עמים. ולפי שהיועצים היו משבט לוי או משבט יששכר. אמר בכאן ומחוקק מבין רגליו. כלומר שהמחוקק עצמו יהיה משבט יהודה שנאמר יהודה מחוקקי. וזהו רמז על דוד שהיה גדול בתורה. וזהו שאמרו במדרש ראה יעקב שהיה עתיד דוד לעמוד מיהודה שיטול מלכות לעולם כד"א ונאמן ביתך וממלכתך וגומר. וגם הוא יהיה מחוקק כשם שמשה על שכתב ה' חומשי תורה דכתיב כי שם חלקת מחוקק ספון נקרא מחוקק. כך דוד כתב ספר תהלים ה' ספרים ונקרא מחוקק דכתיב יהודה מחוקקי. ועליו אמר יעקב דוד לא יהא כשאול שניטלה המלכות ממנו. אבל דוד אף על פי שתנטל מלכותו ממנו לא תנתן לאחר. כי שמורה תהיה לזרעו לעת קץ. וזהו לא יסור שבט מיהודה. וכתיב וחסדי לא אסור ממנו כאשר הסירותי מעם שאול ע"ה. הרי שנקרא מחוקק החכם שמורה הוראה למלך והוא יושב בין רגלי המלך כשיושב על כסא המשפט. וזהו שאמרו במדרש מחוקק זה סופר כד"א כי שם חלקת מחוקק ספון. והמתרגם אמר וספרא. ואולי נקראו כן שם החכמים כאומרם סופר מברך ובור יוצא. לפי שהוא סופר אותיות התורה ומדקדקים במצותיה כאומרו מעיר חכמים אני ושל סופרים אני. ואולי שעל זה נקרא מחוקק שעולה מספרו רמ"ח כמספר המצות וכמספר איבריו של אדם. וכל מצוה ומצוה חקוקה בכל אחד מאיבריו. וזה ע"ד שאמרו יששכר חמור גרם חמר כתיב שקיים יששכר רמ"ח מצות עשה כמנין איברי גופו. וכן מחוקק עולה כמנין זה. ואולי שעל זה אמר אל למלכים שתו יין פן ישתה וישכח מחוקק. כלומר וישכח רמ"ח מצוה עשה כמנין מחוקק. ולכן אין ראוי למלך לשתות יין פן ישכח המצות וישנה הדין. ולמי ראוי היין תנו שכר לאובד ויין למרי נפש. ישתה וישכח רישו ומרירותו ויתחזק לעבוד את ה'.

Akeidat Yitzchak Bereshit #33, Question 3עקדת יצחק בראשית שער ל״ג, שאלה ג׳

במאמר לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו עד כי יבא שילה וכו' כי אחר שעקר ממשלת השבט והמחוקק יהיה אחר בוא שילה הנה באמת לא כך הי"ל ולא ידמה למאמר (דברים ז') לא יתיצב איש בפניך עד וכו' כמו שכתב הר"לבג ז"ל בשם אביו ז"ל כי אחר השמידו אותם אין שום ענין אל ההתיצבות בפניו. וכן ג"כ באומרו (בראשית כ"ח) כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי וכו' כי באמת אחר שיעשה את אשר דבר לו כבר יכול להעזב ממנו מהשתדל בשמירותיו ויהיה עניינו אצלו בהתמיד הצלחותיו. וכבר פתח במאמר זה פתח של ערעור ועלה לומר שזמן המשך השבט והמחוקק לא היה רק עד כי יבא שילה כי מאז והלאה יפסיק כמו שטוענין עלינו האומות. אלא ג"כ תשובתם בצדם שאם כדבריהם ברכה זו לא נתקיימה שכבר סר השבט מיהודה כמה מאות מהשנים קודם בוא שילה לדעתם כי מהגלות הראשון אשר היה על יד נבוזראדן בטלו מלכי בית דוד כי בתחלת בית שני עמדו פחתים כזרובבל ונחמיה מעט ואחריהם מלכו החשמונים ומלכי בית הורודוס. וגם שהקושיא הראשונה תעמוד לה בעינה כי מאחר שייחסו המשיח ההוא אל דוד מאז יהיה עקר ממשלתו ושבטו ואיך אמר כי לא יסור עד שיבוא.

Akeidat Yitzchak Bereshit #33עקדת יצחק בראשית שער ל״ג

גור אריה יהודה וכו' להיותו מדבר לענין שבט המלכות אמר כי להיות מעלתו בחכמה וביישוב הדעת תהיה הצלחתו בהדרגה בעניינים הטבעיים. וזה כי מתחלה יהיה גור במלוכה ואח"כ אריה. כמו שהיו ענייני דוד וכפרש"י ז"ל לא כדרך הפוחזים הקופצים ראשונה בגדולה שבמעלות ואחר נזורו אחור והוא אומרו מטרף בני עלית כלומר מטירוף הדעת עלית אתה בני ולא נשתתפת עם אחיך בדברי פחזותם או שירצה אע"פ שאתה גור אתה עלית מטרף בני ולא נשתתפת עמהם בהשחתתו כמו שאמר (בראשית ל"ז) מה בצע כי נהרוג וכו' וישמעו אחיו. והנה אחר שזכר ענין המלכות וחזקתו בו גלה לו סוף ענייניו וקורותיו נפילותיו וקימותיו עד סוף ממשלתו אשר לא יוסיף לנפול עוד. ואמר כרע רבץ כארי וכלביא מי יקימנו ירצה שעם שיהיה גבר ומלך באחיו ושבט הממשלה בידו כאריה זה שהוא מלך החיות שכבר יקרה לו כמקרה האריה שהוא סובל חולי הרביעית. ועם כל מעשה תקפו וגבורתו הרבה פעמים הוא כורע ורובץ ואין לו כח לעמוד על חזקו. וכן גם הוא כבר יכרע וירבץ תחת משאו וישכב ויפול מגדולתו כנפילת מלכיו יוצאי חלציו ביד מלכי האומות כד"א (שופטים ה') בין רגליה כרע נפל שכב וכו'. המה כרעו ונפלו. (תהלים כ') כי בעוונותיהם המה כרעו ונפלו תחתיהם כארי וכלביא זה ביום חוליו ומפלתו. ואמר מי יקימנו על זה הגלות הארוך שנמשכה השכיבה והנפילה כל כך שיאמרו העכ"ום הנה צורו מכרו וה' הסגירו ומי יקימנו ויחיה והוא מה שאמר הנביא (עמוס ז') מי יקום יעקב כי קטון הוא. ונאמר (שם ה') נטשה על אדמתה אין מקימה. ואמר שאפילו בזמן השכיבה והכריעה ההיא לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו. וכאומרם ז"ל (סנהדרין ה' א) אלו ראשי גליות שבבבל וראשי גליות שבכל זמן וזמן. ולזה לא אמר מלך כי גלוי וידוע לפניו שלא יעמדו מלכיהם תמיד ואמר שזה הענין מהכריעה והשכיבה על זה האופן ימשך להם עד כי יבא שילה. והוא הבן הקטן העתיד לצאת מבין רגליו לקץ ימים רבים כמו שתרגם אנקלוס ובשליתה (דברים כ"ח) ובזער בנהא. כי הוא אשר יקהל אליו כל הגוים וימלוך עליהם מלכות שלמה כמו שאמר (תהלים ע"ב) וישתחוו לו כל מלכים וכו' ומשם ואילך לא יוסיף לכרוע אבל כלם לפניו יכרעו ויפולו דכתיב (שם) לפניו יכרעו ציים. והכלל שאף גם זאת בהיותו שח ושפל כי יפול לא יוטל כי ה' סומך ידו. וזהו עצמו מה שרצהו בלעם בלשון הזה. (במדבר כ"ד) יאמר כשיהיה בתקפו וגבורתו יאכל גוים צריו ועצמותיהם יגרם וחציו ימחץ וגם כשיכרע וישכב כארי וכלביא אשר הרואה יאמר עליו מי יקימנו מברכיו יהיו ברוכי ה' ומקלליו יכרתו וכן היה בלי ספק כי בכל דור ודור לא עזבנו אלהינו ולא מאסנו ולא געלנו אבל תמיד השאיר לנו שריד כמעט מהשבט ההוא. וכמ"ש ז"ל (מגילה י"א א) להפר בריתי אתם בימי רומיים שהעמדתי להם את רבי ואת כל חכמי הדורות. והם אשר נהגו נשיאות ורבנות וגאונות בכל הימים הרבים אשר נשמר זה הסדר ביניהם. וגם אחרי כן לא סר מהם שבט נוהג שררה ומנוי מלכות בקצת מקומות מושבותם וכבר זכר הרבי בנימן בעל המסעות שראה בעיניו במדינת בג"דאד עיר גדולה לאלהים ושמה כמה אלפים ורבבות מישראל וביום גינוסית מלכם היה רוכב נשיא מזרע דוד אצלו במרכבת המשנה אשר לו ויקראו לפניו בכבוד גדול, עשו דרך לבן דוד ובכל זמן וזמן יש כיוצא באלו בכל מקום שהם כפי מה שהוגד והועד לנו מפי מגידי אמת מהארצות ההם. ומאן אמר לן שהנשיאים והרבנים אשר הפקדו במלכיות אלו מפאת המלכים או יתר הרבנים אינם מהזרע ההוא כל שכן בהיות רוב גלותנו משבט יהודה. וכאשר לא יהיה רק מיעוט מן המיעוט. הנה על החולק להביא ראיה דאנן אהימנותיה דאבינו הזקן קא סמיכנא. והנה הפירוש הזה נכון מאד בזה הכתוב. והגבלת עד כי יבא שילה תבא על ההשפלה והכריעה אשר זכר לא על ההצלחה. ועם זה בטלו כל הפקפוקים. ושוב מצאתי אל החכם המקובל בעל קופת הרוכלים שכתב ז"ל יאכל גוים בימי דוד. כרע בגלותא דבבל. שכב בגלות מדי. כאריה בגלות יון. וכלביא בגלות רומי. בשעתא דא מי יקימנו כד"א (איכה ב') מי ירפא לך ע"כ. נראה שלא נכנס בפירושו של אנקלוס כמו שראיתי קצת מתקדשים לבלתי שמוע זולתו.

Abarbanel Bereshit 49, Question 4אברבנאל בראשית מ״ט:י׳, שאלה ד׳

השאלה הד' במאמר לא יסור שבט מיהודה וגו' עד כי יבא שילה כי מורה שתמיד יהיה בו המלכות וכאשר יבא שילה יוסר השבט ממנו והנה אינו כן כי הנה שאול שמלך בראשונה משבט בנימן היה לא מיהודה. וירבעם וכל שאר מלכי ישראל לא היו משבט יהודה. וגם בבית שני מלכו החשמונים ובית הורודוס ואח"כ נפסק המלכות בהחלט משבט יהודה ומשאר השבטים ואיך נתקיימו אם כן דברי הזקן ונבואותיו לא יסור שבט מיהודה. גם אמרו עד כי יבא שילה בין שיאמר על דוד בין שיאמר על מלך המשיח מהרה יגלה כפי דעת המפרשים לא נתקיים כי בבא דוד נתחזק המלכות לשבט יהודה ולא סר ממנו וכן נאמין שכאשר יבא משיח בן דוד יתחזק המלכות בידו לא שתוסר אז ואין זה המאמר דומה במלת עד למאמר לא יתיצב איש לפניך עד השמידך אותם כי אחרי השמידו אותם אין שום ענין אל התיצבות לפניו וכן עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך כי באמת כשיעשה את אשר דבר כבר יעזב מהשמירה ההיא ובפירש הפסוק אזכור דעות המפרשים בו.

Abarbanel Bereshit 49אברבנאל בראשית מ״ט:י׳

...ומפני ד' הסבות האלו אני מבאר וגוזר שלא יסור שבט מיהודה והוא שבט מישור שבט מלכות. ואמרו ומחוקק מבין רגליו אפשר לפרשו על המושל שהוא מחוקק ומסדר חקים נגיד ומצוה לאומים. או יהיה לא יסור מחוקק הסופר כי הנה המחוקק והסופר הוא תמיד בין רגלי המושל לכתוב מה שיצוה. ואמרו עד כי יבא שילה. יש מפרשי' אותו על דוד כי שילה כמו בנו ע"ד ובשלית' היוצאת וגו' וממנו כפי הראב"ע לא תשלה אותי לא תוליד. ומלת יקהת היא לשון קבוץ כמו תבוז ליקה' אם ר"ל לאם הזקנה שהתקבצו בה רבים מהשני' כלומר שבבא בנו של יהודה והוא דוד אליו יאספו רבים מהשבטים. או יהיה שילה שם עיר וכן נאמר משכן שילה ויפרשו עד כי יבא כמו כי בא השמש. ואמר כי יהיה תמיד מעלה ושררה ליהודה על אחיו עד כי יבא שילה ויכלה משכן שילה כי אז יאספו ויתקבצו עמים שהם שבטי ישראל לו ר"ל ליהודה שימלוך ממנו עליהם וכן הוא אומר ויטוש משכן שילה ויבחר בדוד עבדו. ונכון לפרש ולו יקהת עמים על יהודה שלו יאסף עם רב ר"ל שיהיו בני יהודה רבי' באכלוסין כמו ליקהת אם. וי"מ פסוק זה על משיח בן דוד שבבואו לו יתקבצו ויכנעו העמים. והנה מפני הספק אשר בשאלה הד' שזכרתי באו חז"ל בשני דרכים להתרתו הא' בפ"ק דסנהדרין באמרם (סנהדרין דף ה') לא יסור שבט מיהודה אלו ראשי גליות שבבבל ושרודים את העם. ומחוקק מבין רגליו אלו בני בניו של הלל שמלמדין תורה ברבי'. והדרך הב' שפירשו הנבואה הזה כלה על העתיד לביאת המשיח בלבד. אמרו בב"ר ובילמדנו ג"כ לא יסור שבט מיהודה זה כסא מלכות שנא' כסאך אלהים עולם ועד. לא יסור שבט מיהודה זה משיח בן דוד שהוא עתיד לרדות שנ' תרועם בשבט ברזל ומחוקק מבין רגליו כשיבא מי שכתוב בו ברגלים תרמסנה וגו' עד כי יבא שילה כשיבא מי שהמלכות שלו ולו יקהת עמי' מי שמקהה שניהם שנ' ישימו יד על פה. וכפי זה הדעת כתב הר"ן בדרשותיו שיהיה אמרו עד כי יבא שילה כשיבא שילה. ואמנם הרמב"ן הלך דרך אחרת בהתר הספק הזה באמרו שהיתה כוונת הזקן בברכה הזאת שבהיות מלכות בישראל לא תסור מיהודה ולא תעתק אל שבט אחר כי כל עוד שתהיה ממשלה בישראל יהיה יהודה המושל ושהמלכים שמלכו אחרי דוד משבט אחר היו עוברים על דעת הזקן ובברכתו כאלו תאמר מלכי ישראל והחשמונים ג"כ ושעליהם נאמר הם המליכו ולא ממני ואז"ל כל מאן דאמ' מבית חשמונאי קא אתינא עבדה הוא מפני שמרדו בנבואת יעקב במלכ' מפני שלא היו משבט יהודה. ואמנם שאול בחר בו הש"י והמליכו ע"י נביאו מפני שראה שלא יתמיד מלכותו ולכן המליכו משבט אחר ולא מיהודה שיהיה קיים במלכותו וכמ"ש אתן לך מלך באפי ואקח בעברתי אבל מהעת שהחל להיות ביהודה שבט מלכות לא יסור ממנו אל שבט אחר וז"ש דוד ויבחר ה' אלהי ישראל בי מכל בית אבי להיות למלך על ישראל לעולם. כי ביהודה בחר לנגיד ובבית יהודה בית אבי ובבני אבי. כי רצה להמליך על כל ישראל ושזה היה חטאת בני החשמונאים בבית שני שעליו נתחייבו כלם לנפול בחרב אויביהם עם היותם חסידי עליון וכמו שהאריך הרב בזה. ויש ספק בזה נגדו כי הנה לא יסור שבט מיהודה אינו מצוה ואזהרה לשאר האחים שלא יקחו ממשלתו אבל הוא הבטחה ויעוד עתיד. ועם היות שהמולכים בישראל עוברים על זה עכ"פ נתבטלה הבטחת הזקן ולא נתקיימה א"כ אלא בימי דוד ושלמה. ואין ראוי לומר שעל אותו זמן מועט ניבא הזקן. והר"ן במקום הנז' דרך בזה דרך אחרת והוא שניבא הזקן בכאן על מה שיהיה בזמן שלמה בחטאתיו יתחלקו המלכיו' ויסורו השבטים מאחרי רחבעם בנו ולכן הבטיחו שעכ"פ ישאר לו חלק במלכות וכמו שכ' שם רק את כל הממלכה לא אקרע שבט אחד אתן לבנך למען דוד עבדי ולמען ירושלים אשר בחרתי. והנה כל זמן בית ראשון היו מלכי' משבט יהודה כי לא סרה הממשלה מהם אף על פי שהיו בישראל מלכים משאר השבטים והמלכות שאול אמר הרב שאינה קושיא כי ברכת יעקב היתה שאחרי שיתחיל שבט יהודה למלוך לא תפסק ממנו וכך אמר שענין החשמונים לא היה מלכות כי אם שררה יהיו פקידים למלך פרס ורומי וזולתם. ובהיות ישראל בגלות אין מלך ואין שר לא הובטח שבט יהודה שתשאר לו המלכות. וכפי הדרך הזה נראה לי יותר נכון לפרש שילה מגזרה וידבר אתו בשלי. ויכהו שם על השל שהוא לשון פשיעה ועון. יאמר שלא יסור שבט מיהודה וגו' עד שיבא חטאו שהוא פשע שלמה שאחר זה יסור ממנו שבט המלכות שהיה לו על כל ישראל אבל עכ"ז לו יקהת עמים ר"ל שישארו עמו שני השבטים והוא יהודה ובנימן אשר כנה בשם עמים. והפירוש הזה עם כל מה שהלכתי בעדו אינו נכון לפי שאיך יתכן שינבא הנביא בהסרת המלכות מבית דוד בחטאת שלמה ולא יזכור ראשונה שיהיה המלכות משבט יהודה או בדוד והנה אם הוא לא ניבא שיהודה יזכה למלכו' איך ינבא בהסרתו ממנו. וענין החשמוני' שזכו הרב אינו כמו שאמר כי מלכים היו לא פקידים לפרס ולרומי כי הם פרקו מעליהם עול היונים ולא היו נכנעים לפרסיים. ואמנם עם הרומיים עשו שלום וברית אחים אבל לא נשתעבדו להם. וכאשר חשבתי בדרכים האלו כלם אשיבה רגלי לדעת כולל לכל הדברים. ואומר ששני דרכי חז"ל והרמב"ן והר"ן הכל אחד אצלי והוא היותר אמתי ומתישב באמת. וזה כי הנה יעקב אבינו לא זכר מלכות בביאור כמו שפירשו עליו המפרשי' ולכן התחייב אצלם הספק הנזכר אבל אמר בשבט ר"ל כל מנוי מעלה והנהגה ושררה על יתר אחיו וזאת המעלה אמר שלא תסור מיהודה וכבר מצאנוה בו לפני מלוך מלך בישראל הנה יהודה היה גדול על אחיו גם בימי יוסף ולכן היו הולכים אחר עצתו והעד ויאמר יהודה מה בצע וגו' וישמעו אחיו ויאמר אליו יהודה לאמר העד העיד וגו'. ויאמר יהודה אל ישראל אביו שלחה הנער אתי וגו' וישמע ישראל לעצתו ולא שמע לעצת ראובן. וכן ויאמר יהודה לאחיו ויגש אליו יהודה. ואת יהודה שלח לפניו א"כ תמיד היה יהודה ראש לכל אחיו. גם לדגלים היה דגל מחנה יהודה החונים קדמה. וכן במסע הדגלים אומר שדגל יהודה היה נוסע בראשונה. ובחנוכת המזבח הקריב נחשון בן עמינדב למטה יהודה ביום הראשון. וכשזכר שמות האנשים אשר ינחלו הארץ לישראל עם אלעזר הכהן ויהושע בן נון זכר ראשונה ליהודה כלב בן יפונה. ובכבוש המלחמות צוה השם תמיד יהודה יעלה בתחלה. וכן בחלוקת הארץ ונחלת ראשונה הנחיל לבני יהודה. וגם בימי שאול כשפקד העם ללכת להציל את יבש גלעד ויפקדם בבזק ואמר ויהיו בני ישראל שלש מאות אלף ואיש יהודה שלשים אלף כי הנה לא נמנה שבט יהודה בין שאר השבטים מפני מעלתו. וכן עשה כשפקד את העם לעלות על עמלק שלא מנה את יהודה בכלל השבטי' אלא הוא בעצמו ושאר השבטים כלם יחד. וכל זה מורה על היות לאותו שבט מעלה על אחיו ועל זה ג"כ נאמר לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו שהוא הסופר אשר ישב לרגלי השר. או שקרא מחוקק כלל החכמים אשר היו משבטו. וגם עם היות ששאול נתמנה מלך תמיד היה השבט והשררה ביהודה בענין השררה והכבוד על שאר השבטים. וכאשר נתן המלכות לדוד ולזרעו נתקיים יותר לא יסור שבט מיהודה. וכאשר בחטאת שלמה נחלקו המלכיות עכ"ז נתקיים לא יסור שבט מיהודה כי תמיד נשאר מלכות ליהודה אם מעט ואם הרבה. וגם אחרי שגלה יהודה מעל אדמתו לבבל נתקיים לא יסור שבט מיהודה וזהו שארז"ל אלו הם ראשי גליות שבבבל כי לא היה דעתם שעליהם בלבד היתה הנבואה הזא' אלא שגם הם בכלל לא יסור שבט מיהודה ושג"כ נתקיימה הבטחתו בגלות ההוא. וגם בזמן בית שני עם היות החשמונים מולכים ללחום מלחמות ה' תמיד היה בירושלים נגיד מיהודה והוא היה ראש לסנהדרין לקיים מה שנא' לא יסור שבט מיהודה וכמו שכתב יוסף בן גוריון. ולזה ג"כ נאמר בדברי רבי משה הדרשן לא יסור שבט מיהודה זו לשכת הגזית שנתנ' בחלקו של יהודה. ומחוקק מבין רגליו אלו יושבי יעבץ שמורים הוראות בישראל כסנהדרי גדולה היושבת בלשכת הגזית בחלק יהודה שנ' ומשפחות סופרים יושבי יעבץ וגומר שהנה כיון בזה שגם אלה יוכללו בלא יסור שבט מיהודה ותהיה הכונה ההיא שלא יסור שבט ההנהגה מלשכת הגזית והנה זה בהיותם בארץ. ומחוקק מבין רגליו שנאמר על החכמים שבגלות שלא יסור זה או זה עד כי יבא שילה וכן היה הדבר גם היום בגלות הארוך הזה עד צרפת וגלות ירושלים אשר בספרד אין ספק שהנשיאים והנגידים אשר היו המלכים והקהלות ממנים על בני ישראל היו כלם מזרע בית דוד לקיים לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו כי היה רוב גלותנו אשר במלכיו' ההם משבט יהודה הנה אם כן נתקיימה ההבטחה ההיא בזמן ההצלחה ובזמן הגליות עד היום הזה. וכבר זכרו במסכת יומא אמר רבה לא משתכח צורבא מרבנן דמורי או משבט לוי או משבט יששכר מלוי דכתיב יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל. מיששכר דכתיב ומבני יששכר יודעי בינה לעתים ואימא מיהודה נמי שנאמר ויהודה מחוקקי. ועל זה הדרך יפורש ומחוקק מבין רגליו שלא יסורו מהיות חכמים מבני בניו של יהודה ואמנם אמרו עד כי יבא שילה אחשוב שמלת עד עם היות שפעמים תבא על הגבלה זמנית כמו ומעולם ועד עולם. עד אשר אבא אל אדוני שעירה. עד שיפוח היום. ודומיהם הנה יבא פעמים אחרות לא להגביל זמן אלא להפליג הענין כמו עד כי חדל לספור. עד לב השמים. כי נגע עד השמים משפטה. עד בכור שבי וזולתם הרבה. ולפי שאמר הזקן לא יסור שבט מיהודה שהוא יעוד כולל לזמן ההצלחה ולזמן הגליות כמו שפירשתי אמר עד כי יבא שילה ר"ל וכ"כ יתמיד השבט הזה עד שכבר יבא שילה שהוא בנו של יהודה והוא מלך המשיח ולו יקהת עמים ר"ל שיתקבצו העמי' והאומות לעבדו וכמ"ש כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה' ולעבדו שכם אחד. והיתה ההפלגה הזאת שיתמיד היעוד הזה מימי יעקב עד מלך המשיח שהוא באחרית הימים ולזה עצמו כוונו בב"ר לדרוש הפסוק הזה על משיח בן דוד לא שיחשבו שעליו בלבד נאמר אלא שגם כן הוא נכלל ביעוד הזה. והנה א"כ הדרשה כלה אחת מה שדרשו בסנהדרין ומה שדרשו בב"ר ואינן שני דרכים כמו שחשב הר"ן. גם לא יפרשו מלת עד כי יבא שילה. מאז שיבא שילה אלא כמו שביארתי וזו גם כן כוונת אונקלוס שתרגום עד דאתי משיחא וליה יתכנשון עממיא והותרה השאלה הד'.

Sforno Bereshit 49:10ספורנו בראשית מ״ט:י׳

לא יסור שבט מיהודה – כשתהיה לו המלכות כמו שאמר וכלביא מי יקימנו לא יסור שבט המלכות ממנו אל אחד משבטי ישראל כאמרו וחסדי לא יסור ממנו כאשר הסירותי מעם שאול אשר הסירותי מלפניך (שמואל ב' ז':ט"ו) אבל כשנפלה המלכות ביד האומות לא היה זה מין הסרה שיסור הדבר ממקום למקום אבל נפסד לגמרי כי לא סר שבט ישראל ומלכותו מזה אל זה אבל אבד לגמרי ולא תפול הסרה על הבלתי נמצא כלל. ומחוקק מבין רגליו – שיהיה מזרעו שופט יושב על כסא ובין רגליו יהיו סופרי הדיינים כמנהגם. עד כי יבא שילה – הנה תיבת שילה מורכבת משרש שול ומורה שולים ומשרש שלה המורה שלום כלומר שלום הסוף. אמר שזה שאמר שיהיה ליהודה שבט ומחוקק בין אחיו בלבד בעוד שבטם קיים יתאמת עד כי יבא שילה. ולו יקהת עמים – אבל כשיגלה המשיח שיהיה שלום הסוף לו תהיה גם יקהת עמים. חלשת העמים כמו אם קהה הברזל (קהלת י':י') כלומר מותר חלושים שישארו אחר אבדן מלכותם ישמעו לשילה שהזכיר כאמרו וקרקר כל בני שת (במדבר כ"ד:י"ז).

Alshikh Bereshit 49:9-10אלשיך בראשית מ״ט:ט׳-י׳

(ט) ראוי לשים לב אל אומרו גור אריה יהודה שלא לנוכח - ולא אמר גור אריה אתה. מטרף בני עלית לנוכח. כרע רבץ וכו' שלא לנוכח. אך יאמר הלא אמרתי שישתחוו לך בני אביך. ושמא תאמר אחר כי זכות תחשב לי ואיך היה שאפפו עלי רעות שהורידוני מגדולתי, ואחר כך מת בני הראשון ואחריו השני עד הוצרכתי ליבנות מתמר, ואם יש לי זכות בדבר איך היצר לי. לזה אמר דע איפה כי הכל בהשגחה גמורה בכל הפרטים, כי יש בחינת זכות ויש בחינת הפכו. וכל מעשיך פעלת למלכות הבא ממך הוא דוד המלך ע"ה כי אתה סימן לבניך. וכאשר עשית כן יעשה להם. והוא, למה שמענין יוסף בא לך המלכות של דוד, על כן היה כיוצא במעשה אשר עשית וזהו גור וכו'. והוא כי כשמדבר שלא לנוכח ידבר על דוד וכשמדבר לנוכח הוא על יהודה עצמו. וזה יאמר הנה גור אריה יהודה - כי יהודה הוא דוד - תחלה יהיה גור קטן שלא ימשול רק בחברון על יהודה, ואחר כך אריה מושל בישראל כולו כאריה בכל החיות. ולמה לא היתה לו ממשלתו בבת אחת, הלא הוא כי הנה אתה בני מטרף בני עלית וזכית למעלות מלכות. ולכן כאשר בתחילה כאשר התנכלו אותו להמיתו ואמרו לכו ונהרגהו והשליכוהו הבורה לא מחית ולא רצית למשול בם, רק משלת בעצמך בלבד שהיית שותק וכובש את עצמך בלבד, כן דוד תחלה כבש את שבטו הוא שבט יהודה לבדו. וכאשר אחר כך כבשת את כל אחיך ואמרת מה בצע וכו' ומשלת בם לבלתי הניחו בבור עד ימות שם, כן אחרי כן ימשול דוד בכל השבטים ויקרא אריה. ועל שלא היה שררתך גמורה לומר נשיבהו אל אביו שלא גמרת המצוה - כמו שאמרו ז"ל (בראשית רבה פ"ה:ג') - הורדת מאת אחיך, כן גם במלכות דוד תרד מלכותו מאת אחיו בימי רחבעם ולא ישאר לו רק יהודה ובנימין, כי גם פה לא הורדת מאת בנימין. ואחר כך כרע כי היתה כריעה, ולא רביצה ונפילה בעצם. [ו]אחרי כריעת חילוק המלכות רבץ כאריה בחורבן בית ראשון, שבוטל מלכות בית דוד, שנחרב הבית עם הריגת צדקיהו וזרע המלוכה שהוא מעין מיתת אשתו - היא ביתו - וער בכורו. ועדיין לא היתה נפילה בעצם כי היתה תקוה על ידי אונן יקים זרע לאחיו, וזהו רבץ כאריה שיש בו כח גם כשרובץ, כך בחרבן בית ראשון היה עדיין כח ביכניה וזרובבל ונחמיה מזרע דוד, ונבנה מיד במלאת שבעים שנה. ואחר כך וכלביא שהוא מין אריה בלתי חזק כאריה כי ברביצתו יכנע בעצם עד ימצא מי יקימנו. כן בחרבן בית שני שלא היה מלכות בית דוד הנמשל לאריה, כי אם נשיאים נמשלים ללביא החלוש מאריה, שרבץ כלביא שהרביצה מתמדת עד בא מי יקימנו. כמו שאמרו בספר הזוהר על נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל, שלא תוסיף קום מאליה עד בא מי יקימנה. וזהו אומרו פה וכלביא היא הרביצה שניה שכחו חלוש שלא יקום עד בא מי יקימנו. והוא מעין יהודה כי נפילת ער לא היתה בעצם רק כרביצת אריה שיש בו כח לקום, כי היה אונן יכול לתקן להקים את שמו, אך כשמת אונן מי יקימנו את ער, כי שלה בית אחד הוא בונה ולא שני בתים, ולא מביא לעולם רק את אונן, עד בא מי יקימנו הוא יהודה עצמו שהקים גם את ער - הוא פרץ, וזרח - הוא אונן, כמפורש במקומו בס"ד. (י) וכאשר ממיתת ער ואונן - שהוא רמז אל שני החרבנות - עד לידת פרץ - שהוא מלך המשיח, לא נגדע זרע יהודה לגמרי כי עדיין היה מיהודה שלה, כן לעתיד בין החרבן שני למלך המשיח, לא יסור שבט מיהודה וגו' עד כי יבא שילה הוא מלך המשיח, הוא דוד. והוא גמר הרמז שענין יהודה הוא דוגמת דוד העתיד והוא מלך המשיח.

Ma'asei Hashem Ma'asei Avot 45מעשי ה׳ מעשי אבות מ״ה

ומה שנאמר ליהודה ידך בעורף אויביך, ידמה הטעם שיכה לאויביו מכת עורף, כי אין לך מכה שתורה על ביזוי מופלג למוכה כמכת עורף, ועד היום בין הישמעאלים יהיה עונש למי שיכה רעהו בעורפו, רב מאד ממי שיכהו בפניו, והטעם כי אין מכת העורף רק לעבד שאין להשיב פניו נגד אדונו. ואומרו מטרף בני עלית, יצדק לפירושם ז"ל שפירש רש"י באומרו (בראשית לח, א) וירד יהודה, שהורידוהו אחיו לפי שלא מנע אותם מלמכור את יוסף, כי זה יאמר יעקב שיהודה עלה מאותה ירידה, ועם היות שאז הורידוהו, שעוד לא יורידוהו בניו מן המלכות עד כי יבוא שילה. אבל אין זו הבטחה כמו שחשבו קצת שהבטיחו להיותו מלך לעולם, כי כאשר יגרום החטא כבר נאמר (דברים כח, לו) יולך ה' אותך ואת מלכך, אבל ההבטחה היא שאחיו לעולם יודו לו, ולא יסירו המלוכה ממנו כאשר עשו לסיבת מכירת יוסף, או לסבה שנתחתן בכנענית כמו שאמרנו פרק ל"ו. וביקש יעקב כן בראותו הטובה המופלגת שנמשכה ממכירתו, כמו שנאמר (בראשית מה, ח) לא אתם שלחתם אותי כי אם האלהים, אמר יעקב ודאי מגלגלין זכות ע"י זכאי, ולכך בירך אותו שיודו לו אחיו על המלכות ולא יורידוהו עוד, ולכך אמר ג"כ שברכתו זאת היא עד כי יבוא שילה, כי אז אין צריך לומר שאחיו כולם יודו על מלכותו, אבל גם שאר העמים, באופן שאומרו עד כי יבוא שילה, שב אל מה שהתחיל לומר יודוך אחיך וישתחוו לך בני אביך, מכלל ששאר העמים לא ישתחוו לו אבל יבקשו להשפילו, ולכך הוצרך לברכו ידך בעורף אויביך, וזה יתמיד עד כי יבוא שילה, שאז כל העמים ישתחוו לו. והיה כאילו אמר ידך בעורף אויביך ולא יסור השבט מידו עד כי יבא שילה ולו יקהת עמים, שאז לא יהיו לו עוד אויבים כי כל העמים יהיו נשמעים אליו. עוד יתכן שאומרו לא יסור שבט מיהודה, רצה לומר שלעולם יהיו לו אויבים להיותם שבט מוסר לו, על השבט הזה אמר דוד (תהלים כג, ד) שבטך ומשענתך המה ינחמוני, והשלים (שם ו) אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי, שפירושו טוב וחסד הוא שהקב"ה נותן עלי שבט יסורין של אהבה, כי בזה אשב בבית ה' לאורך ימים, וזה ג"כ אמר יעקב שלא יסור שבט מיהודה עד כי יבוא שילה, שאז יסור, ולו יקהת עמים, ולא יהיה עוד שבט מוסר עליו, ולא הוא על אחרים, שלא יצטרך גם הוא שבט, כי ברוח פיו ימית רשע (לשה"כ ישעיהו יא, ד). ויתכן אומרו אוסרי לגפן עירה ולשורקה בני אתונו, לרמוז על נבואת זכריה שאמר (ט, ט) עני ורוכב על חמור ועל עיר בן אתונות, ואומרו ג"כ על רוב היין והיותו בזול וכן החלב, ירמוז על הידיעה המופלגת שתהיה בימות המשיח, והוא אל מה שנתנבא ישעיה ואמר (נה, א - ג) ובלא מחיר יין וחלב וגו', שמעו שמוע אלי ואכלו טוב וגו', חסדי דוד הנאמנים, שבזה נתבאר היות הכוונה בענין היין והחלב על הידיעה, וכבר פירשו חכמי הקבלה על אומרו (שיר השירים ה, א) שתיתי ייני עם חלבי, שהוא על הידיעה באלהיות.

HaRekhasim Levik'ah Bereshit 49:10הרכסים לבקעה בראשית מ״ט:י׳

לא יסור וגו' – אחר שבשרהו מלכות. יודוך – ישתחוו לך וגו'. בשרו עתה למוד דעת ומוסר וחק לעם. ואמר לא יסור שבט סופרים מיהודה. ונותני חק מבין רגליו עד כי יבא וגו'. וטובה זאת לא פסקה משבטו גם בבית שני. כי רוב העולים מבבל משבטו היו. וכן אחר כך. כמו שאמרו שר' יהודה הנשיא משבט יהודה היה. ומי יברר שפסקה ברכה זאת. ובזה בטלה טענת המערערים לומר הלא פסקה המלכות כבר. שהבטחה זאת על שבט סופרים נאמרה. וסיים ולו יקהת עמים – למוד מוסר לעמים. כמו ותבוז ליקהת אם ללמוד מוסר האם. דוגמת אל תטוש תורת אמך. ולכך הוא קורא לבעל אותן המשלים והמוסרים שבאותה פרשה אגור בן יקה בן המוסרים. ורק שלשה אלה נמצאים בכתוב. יקהת עמים – בן יקה ליקהת אם. שילה – אף שדברי הרשב"ם בפי' עד כי יבא שילה נראין נעימים ופשוטים. לא ישיבו נפש כל שואל. הלא לא פסקה מלכות יהודה בבוא רחבעם שכמה. כי אם נחלקה לשתי ממלכות ואחר גלות שומרון מלכו מלכי יהודה לבדם. עד גלות ירושלים בימי צדקיה. גם רחוק לומר שנבא על ממשלה כזאת שלא נמשכה כי אם שמונים שנה מתחלת מלכות דוד עד רחבעם.

Shadal Bereshit 49:10שד״ל בראשית מ״ט:י׳

לא יסור שבט מיהודה: שרביט המלוכה. ומחוקק: מקל הממשלה כמו במחוקק במשענותם (במדבר כ"א:י"ח). מבין רגליו: כך היה מנהג מלכי קדם, שהיה המלך יושב על כסא רם ותחת רגליו הדום ובין רגליו מקל הממשלה. לא יסור: לא יחדל ויפסוק, כמו וסר מהם הנגע (ויקרא י"ג:נ"ח), וסר ממני כוחי (שופטים ט"ו:י"ז) לא תסור מעליו אולתו (משלי כ"ז:כ"ב), לפיכך אין הכוונה כפירוש רמב"ן, כל זמן שיהיה שבט בישראל יהיה ביהודה, ולא יסור ממנו לשבט אחר; אלא הכוונה: בהחלט לא יפסוק שבט מיהודה, אלא שעם כל זה אין הכוונה עד סוף כל הדורות, שתמיד יהיה שבט ביהודה, כי לא על סוף כל הדורות נתנבא יעקב אבינו, עיין למעלה פסוק א'. עד כי: לא מצאנו מילת אלה להוראת הזמן אלא להפלגת השיעור וילך הלוך וגדל עד כי גדל מאד (בראשית כ"ו:י"ג) עד כי חדל לספר (בראשית מ"א:מ"ט) עד כי יגעה ידו ותדבק ידו אל החרב (שמואל ב' כ"ג:י') הפליא להיעזר עד כי חזק (דברי הימים ב' כ"ו:ט"ו), אבל להוראת הזמן אומרים עד אשר (עד אשר תשוב חמת אחיך למעלה כ"ז:מ"ד), עד אם (עד אם דברתי דברי) (שם כ"ד:ל"ג) או עד אשר אם (עד אשר אם שאו ערים, ישעיה ו':י"א) או עד ואחריו מקור עד שוב אף אחיד ממך (למעלה כ"ז:מ"ה) או עתיד (עד יגדל שלה בני למעלה ל"ח:י"א) בלא מילת כי. עד כי יבא שילה: שם עיר ושם השליך יהושע גורל לישראל וחילק להם את הארץ, ושם השכינו את אוהל מועד (יהושע י"ח). ואולי לשון זה של יעקב, שנשאר להם בקבלה ושנכתב בתורה, היה הסיבה לשיבחר יהושע את שילה לתת שם אוהל מועד ולהשליך שם הגורל. יקהת עמים: יקהה צייתנות, הישמעות וכן ליקהת אם (משלי ל':י"ז), וכן בערבית וקה לציית, להישמע; והטעם כל כך יהיה יהודה חשוב ונכבד באחיו, כי גם אחר שיבוא ישראל שילה ויחלקו את הארץ בגורל, ואיש איש ייאחז בנחלתו, עדיין יהיו כל השבטים נשמעים לו ומכבדים אותו, כענין יהודה יעלה (שופטים א':ב'), וגם אחר זמן ימלוך דוד ותהיה הממלכה ביהודה. זהו מה שנ"ל לפי פשט הכתוב הזה, שרבו בו הדעות ואלה ראשיהן: א') חכמי התלמוד (סנהדרין ה'. והוריות י"א:) (ומדרש רבא (בראשית פ' צ"ח:י"ג) ורש"י מפרשים שבט ומחוקק על הסנהדרין וראשי הגלויות שבבבל והנשיאים שבא"י, כלומר אתר שפסקה מלכות מישראל או שבאה הממלכה ביד בית חשמונאי ובית הורודוס, וגם אחר חרבן בית שני נשאר קצת שלטון ליהודה; ומפרשים עד כי יבא שילה זה מלך המשיח; שילה: שי לו שיובל שי לו, או שילה כמו שלו דדיליה היא מלכותא, ודון יצחק מוסיף לפי הפירוש הזה כי שבט ומחוקק כולל גם כל החכמים והנכבדים שבכל דור ודור, והוא מפרש עד כי יבא שילה לא להגבלת הזמן, כי אם להפלגת גדולת שבט יהודה שגם המשיח עתיד לצאת ממנו; ומפרש שילה בנו מלשון ובשליתה (דברים כ"ח:נ"ז) וקרובה לזה דעת ר' יצחק עראמה, והוא מפרש כרע רבץ כאריה ביום חליו, ומי יקימנו, וזה על גלותנו זאת, ובגלות הזאת לא יסור שבט ושלטון מיהודה, הם הנשיאים וכל גדולי הדורות, עד כי יבא שילה, והוא הבן הקטן העתיד לצאת מבין רגליו כמו שתירגם אנקלוס ובשליתה "ובזעיר בנהא", כי הוא אשר יקהלו אליו כל הגוים וימלוך עליהם מלכות שלמה והוא משיח ומשם ואילך לא יוסיף לכרוע; ב') רמב"ן מפרש כל זמן שיהיה שבט מישראל, יהיה מיהודה, עד כי יבא שילה בנו והוא משיח; ג') ראב"ע ורלב"ג עד כי יבוא בנו, והוא דוד; ראב"ע הביא פירוש אחר בשם אחרים, עד כי יבוא שילה מלשון ובא השמש (ויקרא כ"ב:ז') או עד כי יבא קץ שילה ככתוב (תהלים ע"ח:ס') ויטש משכן שילה ויבחר בדוד עבדו ואז לו יקהת עמים כי היו עמים רבים תחת יד דוד ושלמה. ד') רשב"ם, חזקוני, רמבמ"ן וי' ש' ריגיו עד יבוא יהודה לשילה ואליו יתקבצו השבטים להמליך את רחבעם, אז יסור שבט מיהודה כי ימלוך ירבעם על עשרת השבטים; ואעפ"י שהענין ההוא היה בשכם (דברי הימים ב' י':י"א) הנה שכם קרובה לשילה. והחזקוני מוסיף שילה זה אחיה השילוני, ודון יצחק מוסיף עד יבא חטאו של שלמה, שילה מן שלי בארמית שגגה וחטא. (אמר שד"ל: לפירוש רשב"ם קשה מאד, כי ולו יקהת עמים איננו לפי זה ברכה אלא קללה, כי כשנאספו השבטים לשכם נחלקה המלכות, והחכם פירש ולו יקהת עמים שעכ"ז לא תפסוק אז לגמרי המלוכה מזרעו, כי גם לרחבעם תהיה יקהת עמים, קיבוץ שני שבטים, יהודה ובנימין; וזה דחוק, כי יותר היה נכון שיאמר ובו ימרדו עמים); ה') ר' שלמה רבו של רבנו בחיי (הביאו רבנו בחיי) פירש לא יסור שבט מיהודה לעד לעולם כשיבוא שילה והוא משיח, והוא אומר כי כן דעת אנקלוס ושצריך למחוק מילת "עד" לפני "דייתי משיחא" (אמר שד"ל: א"כ היה האתנח ראוי להיות תחת עד, כי היתיב שתחת עד אין כוחו אלא ככוח פשטא והוא מפסיק פחות הרבה מהאתנח), ו') רבנו בחיי כתב: והזכיר לא יסור שבט מיהודה עד כי יבוא שילה שבא להורות על גאולת מצרים העתידה הקרובה, כי איך ייתכן שתתחיל הגלות עתה ביעקב ובזרעו, ולא יזכיר ענין הגואל הראשון הקרוב ולא יתנבא עליו ולא יבשרם ויזכיר העתידה הרחוקה בגואל האחרון באחרית הימים? (אמר שד"ל: העתקתי הלשון הזה, כי נכון הוא מאד, והרעיון הזה בעצמו הוא אשר הביאני לפרש שילה על ימי יהושע, כי לדעתי הגאולה והישועה הגדולה שהיו בני יעקב מצפים אינה אלא כיבוש הארץ) ומפני זה אמר עד כי יבא שילה והוא רמז על משה, וביאור הכתוב, כי המלכות ליהודה עד זמנו של משה שתשוב המלכות והממשלה לבית לוי והוא משה רבנו הגואל הראשון המולך על ישראל, כענין שכתוב ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם (דברים ל"ג:ה'), כי כל ישראל נאספו אליו ועל זה אמר ולו יקהת עמים. (אמר שד"ל: אינני רואה מהיכן בא לו לפרש שילה על משה אם לא מפני כי חשבונו של זה כחשבונו של זה, וכן אחרים אמרו יבא שילה בגמטריא משיח). ז') ר"ע ספורנו מפרש לא יסור כפירוש רמב"ן, ומפרש שילה מורכב מן שול ושלה, שול לשון שולים וסוף, ושלה לשון שלווה, הוא המשיח שהוא השלום האחרון שיהיה בסוף, ואז גם שאר עמים ישמעו ליהודה; ח') הכורם מפרש לא יסורו מיהודה חכמים וסופרים מנהיגי העם וחכמתם, עד כי יבא שילה ושמואל הנביא, כי בשילה התפללה חנה ובשילה גדל שמואל אצל עלי, ובשילה נגלה אליו ה', ולו יקהת עמים: אל שמואל נקבצו ישראל לשאול להם מלך. ט') המתרגם האלכסנדרי נראה שפירש שלי כאנקלוס. י') היירונימוס תירגם עד שיבוא מי שעתיד להישלח כאלו כתוב שלוח. י"א) קלעריקוס פירש לא יסור שבט מיהודה למטה אחר, עד כי יבוא קצו וסופו של שבט, של מחוקק, או של יהודה, כלו' עד שתפסוק המלכות מישראל, כלומר כל זמן שתהיה מלכות בישראל, לא תסור מיהודה; שילה מן שלה בארמית שקט, ושבט רמזה לדעתו שולים על הקצה; י"ב) ג' א' טעלער מפרש כי יהודה היה חשוב ונכבד מאחיו והיה נוסע בראש עד שבאו לשילה, ואז נפרדו השבטים איש לנחלתו וסר ממנו השבט; י"ג) הערדער מפרש שילה שם עיר ולשון שלווה, והכוונה עד שיבואו אל המנוחה ואל הנחלה, ושאמנם יעקב הזכיר שילה כי היתה בין בית אל ובין שכם אשר ישב שם גם הוא, והוא מוסיף כי גם אחר בוא ישראל אל שילה ואל הנחלה היתה הגדולה ליהודה, הן ע"י מלכי בית דוד והן ע"י זרובבל ושאר הנשיאים; וקרובים דבריו להיות כדברי, אלא שלא הזכיר כי בשילה נחלקה הארץ, ולא פירש "עד כי" כפירושי; והוא מפרש מחוקק מקל הממשלה, ומפרש מבין רגליו מפעמיו והליכות רגלו כלומר מוצאיו ומובאיו למלחמה. י"ד) קוצעיוס מתרגם שולה מן שלווה שר השלום וכן שולטענס מפרש מביא שלווה וכן ראזנמילר: עושה שלווה ושלום; יעקב מבטיח איפוא לשבט יהודה, שלא יסור ממנו השלטון עד שיבוא אותו שר, אשר בסוף כל הדורות יחזיר לשלום ולשלווה את כל המהומם והמסוכסך ואשר יקבל על עצמו את שלטון על תבל כולה, וזאת הכוונה של המילים "ולו יקהת עמים". ט"ו) פיליפזאהן מפרש כי יהודה יבוא לשילה, ושילה תהיה המקום הנבחר, מקום המשכן ונקודה עיקרית בארץ ישראל וכטבור הארץ, ועי"כ לו (ליהודה) תהיה יקהת עמים; והוא מוסיף כי חצי הברכה נתקיים, כי היה המשכן ימים רבים בשילה, וחציה לא נתקיים, כי לא היתה שילה ליהודה אלא לאפרים. אך לא מצאנו בכל הברכות האלה דבר שלא נתקיים. ודע כי בספר השומרונים כתוב "מבין דגליו" בדל"ת, וכן בתרגום שומרוני מתורגם "מבין סדריו", וכבר הסכימו ראזנמילר וגזניוס שאינו אלא תקון; ולענין מילת שילה: בספר השומרונים כתוב "שלה" בלא יו"ד וגם בתרגומים הניחו המילה כן בלא תרגום, נראה שפירשוה גם הם שם העיר שילה.

Hoil Moshe Bereshit 49:10הואיל משה בראשית מ״ט:י׳

עד כי יבא שילה – שילה היתה בימי יהושע החשובה בכל ערי כנען שכן כתוב ויקהלו כל עדת בני ישראל שילה; ולפ"ד פירוש הפסוק שלפנינו כך – יהודה יהיה ראש לשבטים באופן שגם בעיר ואם בכנען הוא יכנס ראשון; ומליצת בוא בעיר ועם בארץ כאומר יכבוש הארץ כולה וישבית מלכיה, וכן בכל המלחמות יהיה ראשון (שופטים א':ב', כ':י"ח). יקהת – הדגש במקום למ"ד והראוי לקהת הפוך מן קהלת. ומצאנו גם להקת נביאים, ומשמעו הוא יעלה בתחלה ואצלו יתקבצו יתר השבטים.

R. D"Z Hoffmann Bereshit 49:10 (published in HaMaayan 23:2)ר׳ ד״צ הופמן בראשית מ״ט:י׳ (תורגם ונדפס בהמעין כ״ג:ב׳)

על הכתוב "עד כי יבא שילה" (בראשית מט, י) נאמרו פירושים מרובים מתוך כך שהמלה "שילה" מובנה מעורפל. נביא כאן את הפירושים המסורתיים. אונקלוס ותרגום ירושלמי, וכן מדרש רבה ורש"י מפרשים שילה – שלו – אשר לו. עד כי יבא שילה – פירושו עד אשר יבוא מי שהמלוכה שלו. וכנראה לכך התכוונו גם השבעים בתרגומם. ואם כי פירוש זה מסתייע ע"י הכתוב "עד בוא אשר לו המשפט" (יחזקאל כא, לב), הוא לא נתקבל על דעתם של הראב"ע, הרשב"ם ואחרים, בגלל שאין הוא תואם את יסודות הדקדוק. והוא הדין בקשר לפירוש השני המובא ברש"י בשם מדרש אגדה המפרש שילה – שי לו, על יסוד תהלים עו, יב "יובילו שי למורא". הסבר אחר ניתן כבר בתרגום יונתן, שהראב"ע מנמקו והוא נתקבל גם על דעתם של הרד"ק והרמב"ן. שילה – כמו בנו או צעיר בניו, מתוך קירבה למילה. שליה, שליל או: שלה (עי' ראב"ע). הבן ההוא הנו דוד או שלמה או המלך המשיח. מפרשים אלה מעירים בצדק כי "עד כי" אין פירושו שרק עד ביאת שילה ימשך שלטון שילה, ובבוא שילה יסור השלטון. אדרבה, בבוא שילה יגבר ויגדל כח השלטון, כדוגמת "כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי" (בראשית כח, טו, עי' גם שם כו, יג "עד כי גדל מאד"). [*הערת שוליים - מפרשים מאוחרים רבים פירשו שילה – מנוחה; ויש גם מפרשים מסורתיים המפרשים כן.] גם הסבר זה יש מקום לערער עליו. הרשב"ם קבע כבר לעומת כולם, שהמילה שילה אינה אלא שם העיר הידועה שילה, בה שכן לראשונה המשכן בארץ. אמנם קשה בדרך זו לפרש הכתוב בשלמותו על אופניו. לפי הרשב"ם כוונת הכתוב: עד כי יבוא יהודה שילה. הכתוב מתייחס לחלוקת המלוכה בימי ירבעם ושילה מופיעה כאן במקום העיר שכם בהיותה קרובה לה (שופטים כא, יט), וכפי המסופר גם ביהושע ל (כד, א) על התכנסות בשכם ולבסוף מפורש שם כי אלו הדברים היו לפני ה' בשילה (שם, שם כו). לפי זה מפרש הרשב"ם "עד כי" בניגוד לדעתו של הראב"ע, ולדעתו בבואם האמור לשילה תפסק גדולתו של יהודה. אמנם לא נראה שמשמעות אותה נבואה היא שתפארתה של יהודה תהיה קצרת ימים. נוסף לכך אין כל קשר בין שילה להפסקת המלוכה של רחבעם, ואף כי הדבר קרה בשילה, אין מקום בנבואה הכוללת הזאת להדגיש עובדא זו. כנראה מיוחסת כאן לשילה חשיבות מיוחדת כעיר הקודש. כך הבינו הדבר גם מפרשים אחרים (שהובאו דבריהם ע"י הראב"ע). הם מפרשים עד כי יבא שילה – עד אשר תשקע שילה, כמו ובא השמש (שמות טז כא) או שמקרא קצר הוא ויש להשלים: עד כי יבוא קץ שילה, כלומר רק אחר שקיעתה של שילה יגיע יהודה לשיא גדולתו ככתוב (תהלים עח, מט, ע), ויטש משכן שילה – ויבחר בדוד עבדו, אם כי גם לפני מלוך דוד היה יהודה הראשון בין השבטים. במדבר היה דגל מחנה יהודה הראשון במסע; הוא היה הראשון שקבל נחלתו בארץ (יהושע טו, א), והוא עלה תחלה למלחמה עם הכנעני אחרי מות יהושע (שופטים א, א), וגם השופט הראשון בישראל היה משבט יהודה (שם ג, ט). אך בכל זאת נראה פירוש יבא-ישקע דחוק. גם השלמת הכתוב בלשון קצר ע"י מילת "קץ" קשה לקבלה. מתקבל יותר על הדעת לפרש כרשב"ם "עד כי יבא שילה" – עד אשר יגיע לשילה (אך אין הכוונה לחלוקת המלוכה בזמן רחבעם). הכוונה היא לבואם לשילה והקמת המשכן שם אחרי שכבשו את הארץ. ועם זאת אפשר להסביר את הנבואה גם בהתאם לתרגומים ולמדרשים כנבואה משיחית. מובנה של שילה היא עיר המנוחה. לפי פירושים רבים, קבלה העיר אותו השם, מכיון, שישראל נקהלו שם והגיעו למנוחתם אחרי מלחמה רבת שנים (עי' יהושע, יח, א). גם במשנה (זבחים יד ו) שנינו: מנוחה זו שילה. תפקידו של ישראל היה להקים משכן לה' שישכון בתוכם. בהגיעו למנוחה עליו למלא תפקיד זה. הרי כך נדר יעקב אבינו: ושבתי בשלום אל בית אבי... והאבן הזאת... יהיה בית אלקים (בראשית ,כח, כא, כב). ומתאימה הברכה שבפיו של יעקב אבינו: לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו, כלומר יהודה יצא בשבט ומחוקק בראש כל ישראל, עד כי יבא שילה, כלומר לעיר המנוחה, להעמיד שם את המשכן. אמנם לא הפכה שילה כתקותם של ישראל, לעיר המנוחה הקבועה. מפני חטאותיו ניטש משכן שילה ועל יהודה הוטל כעת מחדש להנחות את העם לעיר המנוחה. ירושלם – ירושת השלום נקראת עיר זו שבה קבע דוד מקום בית עולמים. גם בית מקדשנו זה חרב בעוונותינו ורק בעתיד ינחה נצר משבט יהודה את ישראל לעיר המנוחה הנצחית, ל"שילה" האמיתית, ושלום לנצח ישרור בעולם וישב איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו – אוסרי לגפן עירה וגו'. וכדי לסבר את האוזן, שיעקב אבינו השתמש דוקא בשם שילה נראה לנו להציע השערה כדלקמן. יש מקום לתמוה שבספר יהושע (יח, א) מסופר – ללא הסבר נוסף – שבני ישראל הקימו את המשכן אחרי כיבוש הארץ דוקא בשילה. אכן שיכן ה' שמו בשילה בראשונה (ירמיהו ז, ב). האין להניח. שכשם שירושלים נבחרה למקום המקדש ע"י מעשה העקידה, כן גם יש לבחירה של שילה יסוד במעשי האבות? למה לא הוזכרה שילה באף מאורע של מעשי אבות שהם סימן לבנים ולעומת זאת אפילו הבמות שהוקמו בשעת היתר במות מוקמו בחברון ובבית אל, ערים שצוינו במעשי אבות? בעיון דלהלן נראה לנו למצוא תשובה שתספק אותנו. התורה שתקה, כנראה במכוון, ולא פירשה מאורע מסויים חשוב ונכבד מאירועיו של יעקב אבינו. לפני מותו רומז לנו יעקב שנלחם באמורי ולקח מארצו בחרבו ובקשתו (בראשית מח, כב). ואין זה אלא מעשה נס בהתחשב בכוח הלחימה המוגבל של יעקב. מתי קרה דבר זה? אין עלינו לחטט הרבה כדי לאתר את האירוע הזה. בין השורות נקרא זאת בבראשית לה, ה. הריגתם של אנשי שכם העכירה את היחסים בין תושבי הארץ ובית יעקב. כל רגע עלולים היו אנשי האמורי לקום על בית יעקב למלחמה כדי להשמידו (בראשית לד, ל). בדבר ה' עולה יעקב משכם לבית אל וכאן הותקף בדרכו ע"י האמורי, ובמעשה נס הצליח להכותו וזכה בשקט ושלוה לעצמו ולביתו. "ויסעו ויהי חיתת אלקים על הערים אשר סביבותיהם ולא רדפו אחרי בני יעקב" (שם לה, ה). שילה היתה במסילה בין שכם לבית אל (שופטים כא, יט). במסילה זו זכה יעקב לנצחון מעשה נס על האמורי. ותמוה הוא אם אין קשר בין נצחון זה לבחירת שילה למקום המקדש. אנו אף מניחים שנצחון זה אשר הנחיל מנוחה ליעקב וביתו הינו היסוד לשם העיר שילה – עיר המנוחה. מתוך הנצחון בחר יעקב את העיר למקום המקדש. התורה אינה מזכירה מאורע זה שהרי בעצה ממרום ניטש משכן שילה וירושלים נקבעה למקום המקדש. אבל בבית ישראל נשמרה מסורת זו של קדושת שילה ושם נקבע המקום הראשון למקדש א-ל. אך בברכת יעקב האחרונה לפני מותו שנאמרה ברוח הקודש, מצא את מקומה בשם שילה, השם בעל החשיבות במאורעות הימים. כי הוא אינו מכוון רק לעיר זו השוכנת בין שכם לבית-אל, אלא הנו מציין את עיר המנוחה עיר הקודש, ממנה יצא השלום הנצחי המביא גשר לעולם כולו כתום מלחמות ישראל עם אויבי ה'.