נאומו של יהודה
גישות פרשניות
בקשת רחמים
יהודה אינו רואה ברירה של ממש מלבד להתחנן לפני יוסף שירחם על יעקב.
האם יהודה חשב שבנימין אשם? רלב"ג ושד"ל טוענים שאף שיהודה ידע היטב שיוסף הפליל את בנימין, מטעמים טקטיים הוא בחר שלא להכחיש את האשמה, אלא לפנות לרחמי יוסף.1 עם זאת, שד"ל מביא גם את הצעתו החלופית של רוזנמילר, הסובר שיהודה האמין שבנימין אכן גנב את הגביע.
"וַיִּגַּשׁ... יְדַבֶּר נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי" – אברבנאל משער שיהודה רצה להציע בפרטיות את עסקתו להחליף את בנימין, שכן היא לא הייתה תואמת את לשון הדין ככתבה.2
"וְאַל יִחַר אַפְּךָ" – ר' אברהם בן הרמב"ם מסביר שאף שיהודה רק השמיע דברי תחנונים, הוא בכל זאת חשש שהם יעוררו את זעמו של שליט הפכפך.
פרטים מיותרים – הן רמב"ן והן אברבנאל תוהים על שחזורו הארוך של יהודה את האירועים הקודמים, ומסיקים שיהודה עשה זאת כדי לפנות לרחמי יוסף.
- רמב"ן טוען שיהודה נזקק להתחיל בשאלתו של יוסף על משפחתם3 כדי להראות ליוסף שהם נאלצו להודות בקיומו של אחיהם. אילו שתקו, כל הצרות הנוכחיות לא היו קורות.
- אברבנאל, לעומת זאת, משער שהאחים פותחים בשאלה רטורית, "האם שאלת אותנו אם יש לנו אב או אח?", כדי להראות כיצד הם, מיוזמתם, מסרו מידע זה, ומהרגע הראשון ציינו את חוסר נכונותו של אביהם להיפרד מבנימין. יוסף אמור אפוא להבין שאין זו תחבולה חדשה שנוצרה כדי להציל את בנימין, אלא האמת.
"וְאָשִׂימָה עֵינִי עָלָיו"
- רוב הפרשנים הללו מבינים שהביטוי מתייחס להבטחתו של יוסף לפקוח עין על בנימין ולדאוג לו.4 אף שהכתוב אינו שם מילים אלו בפי יוסף, הוא אכן אמר אותן. ר' שמואל בן חפני גאון מציין שהיה זה חסר שכל מצד האחים לשקר בפני יוסף בעניין שכזה.
- שד"ל, לעומת זאת, טוען שהביטוי פירושו פשוט שיוסף אמר שהוא רוצה לראות את בנימין. יתרונה של גישה זו הוא שהכתוב אכן מזכיר את בקשתו של יוסף לראות את בנימין, בעוד שהוא לעולם אינו מזכיר שיוסף אמר שיגן עליו.
הבדלים דקים – רלב"ג טוען שרבים מההבדלים נובעים מרצונו של יהודה לדבר עם יוסף בכבוד. רמב"ן, אברבנאל, ושד"ל מוסיפים שיהודה לא רצה להזכיר ליוסף את האשמת הריגול או את מאסרו של שמעון, ולכן השמיט פרטים או ניסח מחדש היגדים מסוימים כדי להימנע מכך. רמב"ן גם מסביר כמה מהתוספות לכאורה של יהודה כדרכו של הכתוב לקצר במקום אחד ולהאריך במקום אחר.5
אופיו של יהודה – לפי גישה זו, יהודה רוצה באמת למנוע גרימת כאב נוסף לאביו, והוא מוכן להקריב את עצמו כדי שאביו יוכל להתאחד עם בנו האהוב, בנימין. במעשים אלה מבטא יהודה עד כמה השתנה מהיום שבו מכר את יוסף.
מדוע התגלה יוסף? לפי אברבנאל, דבריו של יהודה הוכיחו שהוא גם חזר בתשובה וגם נענש כראוי על מעשיו, מה שאיפשר את הפיוס.6 לפי שד"ל, לעומת זאת, הנאום נגע ללבו של יוסף. הוא התעורר להתגלות בשל רצונו לראות את אביו החולה, או בשל השינוי שחל ביהודה.
"הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָי" – לפי רמב"ן ושד"ל, יוסף לא רצה להתגלות בפומבי כדי לא לבזות ולהביך את האחים בשעה שיזכיר את המכירה. לעומת זאת, רלב"ג טוען שאין זה ראוי לשליט להפגין רגשות ולבכות לפני עמו, שכן הדבר יפחית מסמכותו בעיניהם.
מילות מפתח "עַבְדְּךָ" ו"אֲדֹנִי" – השימוש החוזר של יהודה במילה "עַבְדְּךָ" (עבדך) כדי להתייחס לעצמו, לאביו, ולאחיו,7 ובמילה "אֲדֹנִי" כדי להתייחס ליוסף,8 מדגישים שהוא מתחנן לפני יוסף לרחמים.
עיקרה של העמדה – ליהודה מטרה יחידה בלבד, והיא לגרום ליוסף לרחם על יעקב, ובכך לקבל את הצעתו של יהודה להיות עבדו במקום בנימין.
תוכחה מרומזת
יהודה רומז ברמז דק שיוסף הפליל אותם, תוך שהוא שומר כלפי חוץ על כבודו של מי שגורלם נתון בידיו.
האם יהודה חשב שבנימין אשם? גישה זו סובבת סביב ההנחה שיהודה ידע שיוסף ביים את כל הגניבה כדי להפליל את בנימין.
"וַיִּגַּשׁ... יְדַבֶּר נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי" – מעשי ה' טוען שיהודה רצה לדבר עם יוסף בפרטיות (מילולית: לתוך אוזנו), שכן עמד לנזוף בו. יהודה חשש לנזוף ביוסף בפומבי, שמא יוסף יגיב בזעם כאשר אחרים יֵדעו על תרמיתו.9
"וְאַל יִחַר אַפְּךָ" – יהודה פותח במילים אלה משום שהוא יודע שתוכחתו עלולה לעורר את זעמו של יוסף.
פרטים מיותרים – ר' יוסף בכור שור סובר שיהודה ניסח את דבריו בקפידה כדי להודיע ליוסף שהוא מודע לכך שיוסף מפליל אותם, מבלי להאשים אותו במפורש מעולם. כך, יהודה מציין שיוסף שאל על משפחתם10 כדי לרמוז ליוסף ששאלה זו הייתה יוצאת דופן ולא נשאלה לכל אחד, אלא הייתה חלק מתוכניתו של יוסף לפתות את בנימין לרדת למצרים.11 הערות אחרות נועדו לגרום ליוסף להרגיש אשם על כך שתרם לאפשרות של מותו המוקדם של אביו.12
"וְאָשִׂימָה עֵינִי עָלָיו" – ר' יוסף בכור שור13 מבין שהדבר מתייחס להבטחתו של יוסף להגן על בנימין כאשר יגיע למצרים.14 יהודה מזכיר ליוסף עובדה זו כדי לתוכחו על שחזר בו מהבטחתו.
הבדלים דקים – כמו לעיל, הבדלים אלה ניתנים להסבר ברצונו של יהודה להגביר עד כמה שאפשר את מצפונו האשם של יוסף, מבלי להאשימו במפורש במעשיו.
אופיו של יהודה – לפי ר' יוסף בכור שור, יהודה מונע לא מאהבתו לאחיו או לאביו, אלא מפני שהרגיש שאין לו ברירה אחרת לאחר שהבטיח להיות ערבו של בנימין.15
מדוע התגלה יוסף? ר' יוסף בכור שור טוען שיוסף הרגיש שאין לו ברירה, שכן לא הייתה לו תשובה לטענותיו של יהודה, ומשום שהבין שהוא אשם בכך שגרם לאביו סבל שלא לצורך.
"הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָי" – ר' יוסף בכור שור משער שיוסף התגלה בפרטיות כדי להבטיח שאיש לא ישמע על המכירה, גם כדי לא להשפיל את האחים,16 וגם משום שהוא נשבע לשמור סוד.
מילות מפתח "עַבְדְּךָ" ו"אֲדֹנִי" – לפי גישה זו, יהודה שומר על חזות של נימוס חרף מחאתו הסמויה על התנהגותו של יוסף.
עיקרה של העמדה – מטרתו של יהודה היא לתוכח את יוסף באופן שיגרום לו להרגיש אשם על הפללת בנימין. זוהי, לדעתו, תקוותו היחידה לשחרורו של בנימין.
עמדה מאיימת
יהודה ואחיו נוקטים עמדה תוקפנית ומאיימים על יוסף בעונש בידי שמים ובידי אדם.
האם יהודה חשב שבנימין אשם? לפי רוב המקורות הללו,17 יהודה האמין בחפותו של בנימין והיה מודע לתפקידו של יוסף בהטמנת הגביע. זהו, בין השאר, מה שמעורר את יהודה לאיים על יוסף. בתנחומא, יהודה מגיע כדי לומר ליוסף בפניו "דין שקר אתה דן אותנו".
"וַיִּגַּשׁ... יְדַבֶּר נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי" – עמדה זו סוברת שהמילה "וַיִּגַּשׁ" מרמזת על גישה תוקפנית.18 יהודה אינו בא להתחנן בענווה בשם בנימין, אלא לתקוף את יוסף באופן פעיל.
"וְאַל יִחַר אַפְּךָ" – רש"י סובר שמילים אלו מוכיחות שיהודה דיבר בקשיחות אל יוסף. יהודה פותח את דבריו בהערה זו משום שתהיה סיבה של ממש ליוסף לכעוס.19
"כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה" – גישה זו מבינה מילים אלו כאיום ולא כדברי חנופה כלפי יוסף. יהודה אומר ליוסף שגורלו יהיה דומה לגורלו של פרעה, שכן הם מוכנים להילחם בשניהם.20 רש"י מוסיף שה' יעניש את יוסף על שלקח שלא כדין את בנימין, כשם שהעניש את פרעה על שלקח את שרי.21
פרטים מיותרים – גישה זו קוראת בפרטים המיותרים לכאורה גם האשמה מרומזת וגם האשמה מפורשת של יוסף על שביים את ההפללה.
"וְאָשִׂימָה עֵינִי עָלָיו" – לפי גישה זו, יוסף אמר שיפקח עין על בנימין עם בואו. יהודה כעת תוקף אותו על כך שחזר בו מדיבורו: "זו היא השמת עין נהפך הדבר שאמרת לסמיות עינים".22
תפקידם של האחים – הכתוב מציג את יהודה כמדבר לבדו עם יוסף,23 אך בראשית רבה ותנחומא מייחסים להם תפקיד פעיל הרבה יותר; חרבותיהם מוכנות לתקיפה בדיוק כמו חרבו של יהודה. למעשה, רמז למעשיהם של שמעון ולוי בשכם בנעוריהם משמש כאזהרה למה שהאחים מסוגלים לו כעת, כשהם בוגרים.24
מונולוג? אף שהתורה מציגה את נאומו של יהודה כמונולוג, בראשית רבה ותנחומא מציירים אותו כדיאלוג, שבו יהודה ויוסף מאשימים ומאיימים זה על זה לסירוגין.
המניע למדרש – מכיוון שהכתוב המקראי אינו מזכיר עוינות גלויה או האשמות מילוליות עוינות, יש לתהות מהו מקורו של התיאור המדרשי.
- רמב"ן מציע שמדרש זה אינו מתכוון לומר שיהודה דיבר כך ממש,25 אלא שיהודה רק רמז למעורבותו של יוסף בהפללת האחים.26
- נחמה ליבוביץ משערת שהמדרש אינו באמת מתכוון לומר שיהודה ויוסף התווכחו הלוך ושוב,27 אלא מתאר דיאלוג פנימי המתרחש בתודעתו של יהודה. יהודה רוצה להאשים את יוסף בתרמית, אך מצפונו אומר לו שהוא אשם באותה מידה.28 לפי קריאה זו, "דיאלוג" פנימי זה הוא חלק מתהליך תשובתו של יהודה.29
- לחלופין, אפשר להציע שהמדרש רואה במפגש זה בין יהודה ליוסף רמז מקדים (בבחינת "מעשה אבות סימן לבנים") ליחסים העתידיים בין שני שבטיהם. בהמשך ההיסטוריה, שני שבטים אלה יתחרו על המלוכה וההנהגה, וכך, גם כאן, המדרש מציג אותם כמתחרים.
אופיו של יהודה – יהודה מצטייר כמנהיג חזק ואמיץ, בהתאמה לדיוקן שבטו בשאר התנ"ך. יש כאן דגש פחות משמעותי על תהליך כלשהו של תשובה.
מדוע התגלה יוסף? לפי בראשית רבה צ"ג:ח', יוסף חושש שהאחים עלולים למעשה להחריב את מצרים, ולכן מתגלה כדי למנוע זאת.30
מילות מפתח "עַבְדְּךָ" ו"אֲדֹנִי" – השפע של מילים אלה לאורך נאומו של יהודה מעניק לו נימה של כניעות וכבוד. הדבר אינו מתיישב עם תמונת אופיו התוקפני של יהודה כפי שהיא מוצגת בגישה זו.31