EN/HEע/E

Yehuda Confronts Yosef in Art

Sources

Bereshit 44:18-34בראשית מ״ד:י״ח-ל״ד

(יח) וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי יְדַבֶּר נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי וְאַל יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה. (יט) אֲדֹנִי שָׁאַל אֶת עֲבָדָיו לֵאמֹר הֲיֵשׁ לָכֶם אָב אוֹ אָח. (כ) וַנֹּאמֶר אֶל אֲדֹנִי יֶשׁ לָנוּ אָב זָקֵן וְיֶלֶד זְקֻנִים קָטָן וְאָחִיו מֵת וַיִּוָּתֵר הוּא לְבַדּוֹ לְאִמּוֹ וְאָבִיו אֲהֵבוֹ. (כא) וַתֹּאמֶר אֶל עֲבָדֶיךָ הוֹרִדֻהוּ אֵלָי וְאָשִׂימָה עֵינִי עָלָיו. (כב) וַנֹּאמֶר אֶל אֲדֹנִי לֹא יוּכַל הַנַּעַר לַעֲזֹב אֶת אָבִיו וְעָזַב אֶת אָבִיו וָמֵת. (כג) וַתֹּאמֶר אֶל עֲבָדֶיךָ אִם לֹא יֵרֵד אֲחִיכֶם הַקָּטֹן אִתְּכֶם לֹא תֹסִפוּן לִרְאוֹת פָּנָי. (כד) וַיְהִי כִּי עָלִינוּ אֶל עַבְדְּךָ אָבִי וַנַּגֶּד לוֹ אֵת דִּבְרֵי אֲדֹנִי. (כה) וַיֹּאמֶר אָבִינוּ שֻׁבוּ שִׁבְרוּ לָנוּ מְעַט אֹכֶל. (כו) וַנֹּאמֶר לֹא נוּכַל לָרֶדֶת אִם יֵשׁ אָחִינוּ הַקָּטֹן אִתָּנוּ וְיָרַדְנוּ כִּי לֹא נוּכַל לִרְאוֹת פְּנֵי הָאִישׁ וְאָחִינוּ הַקָּטֹן אֵינֶנּוּ אִתָּנוּ. (כז) וַיֹּאמֶר עַבְדְּךָ אָבִי אֵלֵינוּ אַתֶּם יְדַעְתֶּם כִּי שְׁנַיִם יָלְדָה לִּי אִשְׁתִּי. (כח) וַיֵּצֵא הָאֶחָד מֵאִתִּי וָאֹמַר אַךְ טָרֹף טֹרָף וְלֹא רְאִיתִיו עַד הֵנָּה. (כט) וּלְקַחְתֶּם גַּם אֶת זֶה מֵעִם פָּנַי וְקָרָהוּ אָסוֹן וְהוֹרַדְתֶּם אֶת שֵׂיבָתִי בְּרָעָה שְׁאֹלָה. (ל) וְעַתָּה כְּבֹאִי אֶל עַבְדְּךָ אָבִי וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתָּנוּ וְנַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה בְנַפְשׁוֹ. (לא) וְהָיָה כִּרְאוֹתוֹ כִּי אֵין הַנַּעַר וָמֵת וְהוֹרִידוּ עֲבָדֶיךָ אֶת שֵׂיבַת עַבְדְּךָ אָבִינוּ בְּיָגוֹן שְׁאֹלָה. (לב) כִּי עַבְדְּךָ עָרַב אֶת הַנַּעַר מֵעִם אָבִי לֵאמֹר אִם לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ וְחָטָאתִי לְאָבִי כָּל הַיָּמִים. (לג) וְעַתָּה יֵשֶׁב נָא עַבְדְּךָ תַּחַת הַנַּעַר עֶבֶד לַאדֹנִי וְהַנַּעַר יַעַל עִם אֶחָיו. (לד) כִּי אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל אָבִי וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי פֶּן אֶרְאֶה בָרָע אֲשֶׁר יִמְצָא אֶת אָבִי.

Josephus Antiquities 2:6:8יוספוס פלביוס, קדמוניות היהודים ב׳:ו׳:ח׳

8. The horsemen therefore took Benjamin and brought him to Joseph, his brethren also following him; who, when he saw him in custody, and them in the habit of mourners, said, "How came you, vile wretches as you are, to have such a strange notion of my kindness to you, and of God's providence, as impudently to do thus to your benefactor, who in such an hospitable manner had entertained you ?" Whereupon they gave up themselves to be punished, in order to save Benjamin; and called to mind what a wicked enterprise they had been guilty of against Joseph. They also pronounced him more happy than themselves, if he were dead, in being freed from the miseries of this life; and if he were alive, that he enjoyed the pleasure of seeing God's vengeance upon them. They said further; that they were the plague of their father, since they should now add to his former affliction for Joseph, this other affliction for Benjamin. Reubel also was large in cutting them upon this occasion. But Joseph dismissed them; for he said they had been guilty of no offense, and that he would content himself with the lad's punishment; for he said it was not a fit thing to let him go free, for the sake of those who had not offended; nor was it a fit thing to punish them together with him who had been guilty of stealing. And when he promised to give them leave to go away in safety, the rest of them were under great consternation, and were able to say nothing on this sad occasion. But Judas, who had persuaded their father to send the lad from him, being otherwise also a very bold and active man, determined to hazard himself for the preservation of his brother.

Bereshit Rabbah 93:7בראשית רבה צ״ג:ז׳

ד"א ויגש אליו יהודה, זו היא שנאמר ברוח הקודש על ידי שלמה (קהלת ז') החכמה תעוז לחכם וגו', כנגד מי אמר שלמה המקרא הזה לא אמרו אלא כנגד יוסף הצדיק, אמר רבי יוחנן בשעה שתפס יוסף הצדיק את בנימין ואמר להם לאחיו האיש אשר נמצא הגביע בידו הוא יהיה לי עבד אמר לו יהודה בנימין את תפוס ושלום בבית אבא, מיד כעס יהודה ושאג בקול גדול והלך קולו ד' מאות פרסה עד ששמע חושים בן דן וקפץ מארץ כנען ובא אצל יהודה ושאגו שניהם ובקשה ארץ מצרים ליהפך, עליהם אמר איוב (איוב ד') שאגת אריה וקול שחל, שאגת אריה, זה יהודה, שכתוב בו גור אריה יהודה, וקול שחל, זה חושים בן דן, ששניהם נמשלו כארי, שנאמר (דברים ל"ג) ולדן אמר דן גור אריה, שיני כפירים נתעו, אלו גבוריו של יוסף שכיון שכעס יהודה נשרו שיניהם של כולם, אמר רבי יהושע בן לוי אף אחיו כיון שראו יהודה שכעס אף הם נתמלאו חמה ובעטו בארץ ועשו אותה תלמים תלמים, שנאמר (איוב ד') ליש אובד מבלי טרף, זה יהודה שמסר עצמו על בנימין אמר שמא ימחול הקדוש ברוך הוא על אותו עון שהטעיתי את אבא ואמרתי לו אני מביאו לך, באותה שעה נתמלא חמה על יוסף כיון שראה יוסף סימנין של יהודה מיד נזדעזע ונבהל אמר אוי לי שמא יהרגני, ומה הן סימנין שהיו בו ביהודה של בית שילו אמרו שני שילטונין זולגות דם, ויש אומרים כמין שליטי הגבורים וחמשה לבושים היה לובש, נימה אחת היתה לו בלבו כיון שהיה כועס קורע את כולם, מה עשה יוסף באותה שעה אותו עמוד של אבן שהיה יושב עליו בעט בו ועשאו גל של צרורות, מיד תמה יהודה ואמר זה גבור ממני באותה שעה אחז יהודה חרבו לשולפה מתערה ואינה נשלפת לו אמר יהודה ודאי זה ירא שמים הוא, לכך נאמר (קהלת ז') החכמה תעוז לחכם.

Bereshit Rabbah 93:8בראשית רבה צ״ג:ח׳

אדוני שאל את עבדיו וגו', אמר לו מתחלה באת עלינו בעלילה כמה מדינות ירדו למצרים לשבר אוכל ולא שאלת אחד מהם שמא בתך באנו ליקח או אתה סבור לישא את אחותנו, אף על פי כן לא כסינו ממך, אמר לו אני רואה בך שפטיט אתה, יש באחיך פטיט כמותך, אמר לו כל זאת שאתה רואה אני ערבתי אותו, א"ל מפני מה לא עשית כן את אחיך כשמכרת אותו לישמעאלים בעשרים כסף וציערת את אביך הזקן ואמרת לו (בראשית ל"ז) טרוף טורף יוסף, כיון ששמע יהודה כך צעק ובכה בקול גדול אמר כי איך אעלה אל אבי, אמר יהודה לנפתלי לך וראה כמה שווקים במצרים קפץ וחזר אמר לו שנים עשר, אמר יהודה לאחיו אני אחריב מהם שלשה וטלו כל אחד ואחד אחד אחד ולא נשאר בהם איש, אמרו לו אחיו יהודה מצרים אינה כשכם אם אתה מחריב את מצרים תחריב את כל העולם, באותה שעה ולא יכול יוסף להתאפק, כיון שראה יוסף שהסכימה דעתם להחריב את מצרים אמר יוסף בלבו מוטב שאתודע להם ואל יחריבו את מצרים, אמר להם יוסף לא כך אמרתם שאחיו של זה מת אני אקראנו ויבא אצלכם, והיה קורא יוסף בן יעקב בוא אצלי, יוסף בן יעקב בוא אצלי, והיו מסתכלין בארבע פינות הבית, אמר להם מה אתם רואים אני יוסף אחיכם, מיד פרחה נשמתן שנאמר ולא יכלו אחיו וגו', ולא האמינו לו עד שפרע עצמו והראה להם המילה.

Tanchuma (Warsaw) Vayigash 5תנחומא ורשא ויגש ה׳

ד"א ויגש אליו יהודה שנגש בתוכחות בי אדוני אל תעבור עלינו מדת הדין, ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני ראוי היה לומר לפני אדוני, אלא מלמד שהיה מדבר אחת קשה ואחת רכה, כי כמוך כפרעה כשם שפרעה רבך אוהב נשים ומחמדן כך אתה ראית לבנימן שהוא יפה תואר ואתה מחמדו להיות לך לעבד, דבר אחר כי כמוך כפרעה כשם שאתה ופרעה גדולים במקומכם כך אנו גדולים במקומנו, אדוני שאל את עבדיו, א"ל מתחילה בעלילה באת עלינו מכמה מדינות ירדו למצרים לשבור אוכל ולא שאלת אחד מהן, שמא בתך באנו ליקח או אחותינו אתה סבור לישא אעפ"כ לא כסינו ממך דבר, א"ל יוסף יהודה למה אתה דברן מכל אחיך ואני רואה בגביע שיש באחיך גדולים ממך ואתה פטיט, א"ל כל זאת שאתה רואה בשביל הערבות שערבתי אותו, א"ל מפני מה לא ערבת את אחיך כשמכרתם אותו לישמעאלים בעשרים כסף וצערת את אביך הזקן ואמרת לו טרף טורף יוסף והוא לא חטא לך אבל זה שחטא וגנב הגביע אמור לאביך הלך החבל אחר הדלי, כיון ששמע יהודה כך צעק ובכה בקול גדול ובמר נפש אמר כי איך אעלה אל אבי והנער איננו אתי וגו', א"ל יוסף בא ונתווכח שנינו אמור מילך וסדור דינך, מיד אמר יהודה לנפתלי לך וראה כמה שווקים יש במצרים, קפץ וחזר אמר ליה שנים עשר, אמר יהודה לאחיו אני אחריב מהן שלשה וטלו כל אחד /מכם/ אחד ולא נשאיר בהם איש, אמרו לו אחיו יהודה מצרים אינה כשכם אם אתה מחריב מצרים תחריב את העולם כולו באותה שעה ולא יכול יוסף להתאפק, אמר רבי שמואל בר נחמן לסכנה גדולה ירד יוסף שאם הרגוהו אחיו אין בריה בעולם מכירו ולמה אמר הוציאו כל איש מעלי אלא כך אמר יוסף בלבו מוטב שאהרג ולא אבייש את אחי בפני המצרים, אמר ליה יהודה ליוסף תדע שמתחלה לא באת עלינו אלא בעלילות, בתחילה אמרת לנו מרגלים אתם, שניה אמרת לראות את ערות הארץ באתם, שלישית גביע גנבתם, אני נשבע בחיי אבי הצדיק ואתה נשבעת בחיי פרעה הרשע אם אני אוציא חרבי מנרתיקה אמלא כל מצרים הרוגים, א"ל יוסף אם תוציא חרב מנרתיקו אני כורכו על צוארך, אמר ליה יהודה אם אפתח את פי אבלע אותך, אמר ליה יוסף אם תפתח פיך אני סותמו באבן, אמר יהודה ליוסף מה נאמר לאבא, א"ל אמור לאביך הלך החבל אחר הדלי, א"ל יהודה דין שקר אתה דן אותנו, א"ל יוסף אין לך דין שקר כמכירת אחיכם, א"ל יהודה נורא דשכם דליק בלבי, א"ל יוסף נורא דתמר כלתך אנא מטפי, א"ל יהודה רתח אנא ולית דמהימן לי, א"ל יוסף רתחא דידך אנא מתבר, א"ל יהודה עכשיו אני אצא ואצבע כל שווקים שבמצרי' בדם, א"ל יוסף צבעי' הייתם מימיכם שצבעתם כתונת אחיכם בדם ואמרתם לאביכם טרף טרף, כיון שראה יוסף שהסכימה דעתם להחריב את מצרים אמר יוסף בלבו מוטב שאתודע להן ואל יחריבו את מצרים, אמר להן יוסף לא כך אמרתם שאחיו של זה מת אני קניתיו אקראנו ויבא אצלכ', התחיל קורא יוסף ב"י בא אצלי יוסף ב"י בא אצלי ודבר עם אחיך שמכרוך והיו נושאין עיניהם בארבע פינות הבית א"ל יוסף למה אתם מסתכלין לכאן ולכאן אני יוסף אחיכם, מיד פרחה נשמתן ולא יכלו לענו' אותו אר"י ווי לנו מיו' הדין ווי לנו מיום תוכחה ומה יוסף כשאמר לאחיו אני יוסף פרחה נשמתן כשעומד הקדוש ברוך הוא לדין דכתיב ביה (מלאכי ג') ומי מכלכל את יום בואו ומי העומד בהראותו שכתוב בו כי לא יראני האדם וחי (שמות ל"ג) עאכ"ו, ומה זה נבהלו אחיו מפניו כשיבוא הקדוש ברוך הוא לתבוע עלבון המצות ופשעה של תורה עאכ"ו, עשה הקדוש ברוך הוא להם נס וחזרה נשמתן, אמר להם יוסף הנה עיניכם רואות ועיני אחי בנימין כי פי בלשון הקודש אני מדבר, ולא היו מאמינים בו עד שפרע את עצמו והראה להם חותם ברית, וכל כך למה מפני שיצא מאצלם בלא חתימת זקן ועכשיו היה עומד למלך בחתימת זקן, כיון שהכירוהו בקשו להרגו ירד מלאך ופזרם בארבע פנות הבית, באותה שעה צווח יהודה בקול גדול ונפלו כל חומות שבמצרים והפילו כל החיות שבמצרים ונפל יוסף מכסאו וירד פרעה מכסאו ונפלו שיניהם וכל הגבורים שהיו עומדין לפני יוסף נהפכו פניהם לאחוריהם ולא החזירו עד יום מותן שנא' (איוב ד') שאגת אריה וקול שחל ושני כפירים נתעו, לפיכך הוא אומר והקול נשמע בית פרעה ואין קול זה אלא קול יהודה שנאמר (דברים ל"ג) שמע ה' קול יהודה, כיון שראה יוסף שהיתה להם בושה גדולה אמר להן גשו נא אלי ויגשו וכל אחד ואחד היה מנשקו ובוכה עליו שנאמר וינשק לכל אחיו ויבך עליהם, וכשם שלא פייס יוסף את אחיו אלא מתוך בכיה כך כשיגאל הקדוש ברוך הוא את ישראל מתוך בכיה הוא גואלם שנא' (ירמיה ל"א) בבכי יבאו ובתחנונים אובילם אוליכם אל נחלי מים בדרך ישר לא יכשלו בה כי הייתי לישראל לאב ואפרים בכורי הוא.

R. Shemuel b. Chofni Gaon Bereshit 44:18ר׳ שמואל בן חפני גאון בראשית מ״ד:י״ח

וכבר פנה יהודה בנאום אל יוסף בתכלית מה שצריך שיפנה אדם אל המלכים בעניין זה, וכאמרו (משלי כ"ה:ט"ו) בארך אפים יפתה קצין ולשון רכה תשבר גרם.

R. Yosef Bekhor Shor Bereshit 44:18ר׳ יוסף בכור שור בראשית מ״ד:י״ח

ויגש אליו יהודה – הערב. ויאמר – אליו, בי אדוני וגומר – מחלה אני פניך שתשים אזנים ותבין מה שאני אומר, כי ירא אני לומר לך בפירוש מה שעם לבי. כי יודע היה יהודה כי יוסף צוה לתת הגביע באמתחת בנימין, כי קים להו בבנימין. והדברים מוכיחים כמו שאמר יהודה, אלא היה ירא לומר לו בפירוש. ולכך אמר לו: כשתבין, אל יחר אפך בעבדך – אם אני מוכיחך. כי כמוך כפרעה – כי יודע אני שאתה כמלך, ואין לומר למלך בליעל. ויש לפרש: כי כמוך כפרעה – כלומר: על כרחי אני מתווכח עמך, כי למי אקבול עליך, כי כמוך כפרעה, ואין פרעה גדול ממך, ואיך אקבול לפניו עליך. ולפיכך צריך לי שתשים לב לוויכוח שלי.

R. Yosef Bekhor Shor Bereshit 44:19-23ר׳ יוסף בכור שור בראשית מ״ד:י״ט-כ״ג

(יט) אדוני שאל וגו' – מה לך על אבינו ואחינו, וכי לכל הבאים אתה שואל על משפחתם. (כ) ואף על פי כן הגדנו לך כי יש לנו אח קטן, כי לא היינו נשמרים ממך. ועל אשר לא תהיה שואל למה לא בא עמכם, אמרנו לך כי אבינו זקן וצריך לו שישמשנו. ושלא תאמר: למה לא נשאר אחד מן האחין לשמשו, אמרנו ילד זקונים הוא זה, ואין אביו מניחו להיפרד ממנו כי אחיו מת ויותר הוא לבדו – ואין לו תמורה, ועוד כי אביו אהבו. (כא) ולא שמת לבך על זאת, אלא אמרת הורידוהו אלי וגו' – וכי לאחינו הייתה צריך, למה שאלת להביאו. והיכן היא שימת העין שלך, אפילו גנב לך היה לך לעבור על פשעו, ואתה רוצה להבקיעו אליך ולהשתעבד בו. הזה חסדך שאמרת אשימה עיני עליו שאתה בא עליו בעלילה. (כב) ועזב את אביו ומת – אביו. ביום שלא יראנו, ימות. (כג) ולא חששת גם לזאת, אלא אמרת אם לא ירד אחיכם לא תראו פני – ומאי כולי האי שהיתה {=שהיית} צריך לאותו הנער, ועתה אתה רוצה לעכבו. ולא מוכיחים הדברים שאתה גרמת זה העיכוב, כי מאד היתה {=היית} מתאוה לו, ולא ידענו על מה.

R. Yosef Bekhor Shor Bereshit 44:32-34ר׳ יוסף בכור שור בראשית מ״ד:ל״ב-ל״ד

(לב) כי עבדך ערב את הנער – אם תאמר: למה אני מדבר לפני אחי שהם גדולים ממני, כי אני ערב. אם לא אביאנו אליו וחטאתי לאבי. (לג) ואם אתה צריך לעבד, הנני עבדך תחת הנער. (לד) כי אם תעכב אותו, לא אשוב אני, כי איך אראה ברעה וגו'. ומוטב שאשאר אני לבדי והוא יעל, ולא שישאר הוא ואני צריך לברוח במקום שאין מכירין. ועוד שאתה אומר שאינך רוצה לקנות אותנו לעבדים, דשמא לא פשענו, ואיך תמית את אבינו דודאי לא פשע, וקודם מעשה אמרנו לך: ועזב את אביו ומת. ואם תאמר: אני אפסיד עבדי, הנני במקומו דעדיפנא.

R. Yosef Bekhor Shor Bereshit 45:1ר׳ יוסף בכור שור בראשית מ״ה:א׳

ולא יכול יוסף להתאפק – מלבכות ומלהגלות להם עצמו, כי לא מצא מענה. והכיר דברי אמת, מצטער אביו יותר מדאי. לכל הנצבים עליו ויקרא – לכל העומדים אצלו קרא, וצוה להם להוציא כל איש מעליו, פן יבושו אחיו על אשר מכרוהו. ועוד, שמא מרוב בושת יאמרו: לא ידענוך ולא היו דברים מעולם. ועוד, מפני שבועתו שנשבע שלא יגלה לשום אדם מכירתו.

R. Yehuda HeChasid Bereshit 43:7ר׳ יהודה החסיד בראשית מ״ג:ז׳

וא"ת למה לא אמר להם מיד אני יוסף אחיכם? ואמר מ"א (מורי אבי = ר"י החסיד) שיוסף נשבע להם, היה מחשב בדעתו שאפי' לעצמו אין לו לגלות ושלא יודע הדבר לעולם. כי חשב יעקב אוהב את בנימין ביותר, אעסוק בערמה שאתפוש את בנימין ויבא יעקב לפדותו ואז יעכב אותו בכאן, ומסתמא אי אפשר שלא יכירני. וראיה ולא יכול יוסף להתאפק מכלל שעדיין היה ברצון מתאפק עד שהיה יעקב בא.

R. Avraham b. HaRambam Bereshit 44:18ר׳ אברהם בן הרמב״ם בראשית מ״ד:י״ח

ויגש אליו יהודה – ניגש במקום וניגש בדיבור כלומר במאמר ו(ב)אומץ. ומאמרו ואל יחר אפך – אע"פ שאין במאמרו מה שיכעיס אותו לפי שהנגישה אל המלכים וריבוי הדברים לפניהם וההתנגדות להם במגמותיהם והריצוי לפניהם בשעת כעסם יכעיס אותם ויוסיף על חמתם [ו]הוא (יהודה) כבר נתן טעם ליראתו שמא יכעוס (יוסף) על דבריו במה שאמר כי כמוך כפרעה זה פשטיה דקרא ומה (שאמרו) חוץ מזה דרש.

Ralbag Bereshit Toalot 44-46:1רלב״ג בראשית תועלות מ״ד-מ״ו:א׳

התועלת הראשון הוא במידות, והוא שראוי לאדם כשתעלה עליו חמת המושל, שידבר אליו רַכּוֹת בתכלית מה שאפשר, כדי שישיב מעליו אפו; וידבר אליו עם זה דברים נכוחים להשיג מבוקשו. וראוי עם זה שלא יבקש ממנו גדולות, אבל יבקש ממנו מה שהוא ראוי שישיגהו. ולזה תמצא כי יהודה סידר דבריו אל יוסף באופן שיהיה בהם מֵחֲלַק־אֲמָרִים ומנתינת כבוד נפלא ליוסף מה שלא יֵעָלֵם. והיה העולה מדבריו, כי יוסף גילה דעתו שהוא היה רוצה על כל פנים בביאת אחיהם הקטן, ולא נמנע מזה מפני מה שאמרו שהם יראים מאביהם הזקן שימות מרוב הצער, ולזה היה יוסף הסיבה בשיפול בנימן בזה הרשת, כי הוא היה סיבת בואו, וכאילו יתברר מזה שסופו מוכיח על תחילתו כי הוא היה חפץ בבואו שם להעלילו בזאת העלילה. אבל לא אמר זה יהודה בביאור, לחלוק לו כבוד. ועוד, שיהודה ביאר לו שאם יֵעָנֵשׁ בנימן בזה האופן, יהיה הוא סיבה להגעת עונש נפלא למי שלא מרה; וזה, שזה יהיה סיבה שימות אביהם הזקן אשר לא היה לו פשע על זה; ואולם ייחס יהודה מיתת אביהם ביגון להם בעצמם, לחלוק כבוד ליוסף. ולזה ביקש שיקחהו לעבד תחת אחיו, כי לא היה ליוסף בזה נזק, ויעשה הראוי כדי שלא ימות אביהם ביגון. ולא יהיה לו אָשָׁם בלוקחו יהודה תחתיו, כי הוא היה עָרֵב להשיבו אל אביו, ולזה היה מהיושר שיכנס תחתיו להשיבו אל אביו, כמו שקיבל עליו. והנה לא שאל יהודה שייפטר בנימן וילכו להם, כי ידע שלא יוכל להשיג זה, אבל שאל מה שהיה ראוי להשיג ממנו.

Abarbanel Bereshit 44אברבנאל בראשית מ״ד

ויגש אליו יהודה עד ולא יכול יוסף. כפי דרך חכמינו זכרונם לברכה רצה יהודה להוכיח במשפט את יוסף מהעלילות שהעליל נגדם. ואמנם כפי הפשט אחשוב אני שהיתה כוונת יהודה לעורר רחמי יוסף שיקח אותו לעבד עולם וישלח את בנימן מפני שיצא ערב להשיבו אל אביו כדי שלא ימות הזקן מדאגה מדבר בנימן בנו. ולפי שלא יאמר יוסף שהיה זה תחבולה מיהודה כדי להוציא את בנימן מתחת ידו ושלא היה אמת צער אביו ואהבתו את בנימן לכך זכר לפניו הענינים אשר קדמו להוכיח מהם שמתחלה ידע יוסף אהבת הזקן את בנימן ומעתה ידע שלא היה יהודה מחדש מלבו הטענה הזאת מצער אביו ומפני שהיה יוסף שליט על הארץ לא יעשה עול מפורסם וכמ"ש חלילה לי כי האלדים אני ירא חשב יהודה שאין ראוי לדבר אליו בפרסום בפני הכל שיקח אותו לעבד תמורת בנימן כי היה זה עול גלוי שיפטור את החוטא ויעניש תחתיו את הנקי והוא כבר אמר האיש אשר נמצא הגביע בידו הוא יהיה לי עבד ר"ל הוא ולא אחר. ומפני זה הוצרך יהודה לדבר אליו בקשת התמור' והחלופי' בסתר ובלאט שישמעהו הוא לבדו ולא ידעו ולא ישמעו ממנו הזרים שיושבים בבית כי היה זה כמי שנודר שוחד אל השופט שצריך שידור אותו בלאט וחשאי. וזה ענין ויגש אליו יהודה כי הוא היה בבי' יוסף ואנשי' רבים שמה והוא היה מדבר על ענינו. וכאשר רצה לדבר מענין החליפין נגש אליו לדבר עמו בלאט וזהו ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני ר"ל עתה ידבר נא עבדך בסתר באזני אדוני ולא באזני כל העם אשר בבית ולפי שהיה לו לדבר בענין ערבותו שהיה מיוחד אליו מבין שאר אחיו לכן אמר בי אדוני ר"ל בי אדוני הצער והעון הזה בעצם ועל כן ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני לבדו שלא ישמע ממנו אדם אחר.

Shadal Bereshit 45:1שד״ל בראשית מ״ה:א׳

ולא יכול יוסף וגו' – בתחלה היה בלבו לעכב אצלו בנימין ולשלח את אחיו בלי שיתודע אליהם, ועתה כשאמר לו יהודה והיה כראותו כי אין הנער ומת, נכמרו רחמיו על אביו, ומצא עצמו מוכרח להניח לבנימן שישוב אל אביו לבלתי ימות אביו, אך עם כל זה חשקו לקרב אליו בנימין נשאר בתקפו. והנה לא מצא תחבולה לשלח את בנימין אל אביו וגם לקרבו אצלו, אלא בשיתודע אליהם ויקראם כלם לבא אצלו, או כדעת אח"ם, בראותו עוצם התאמצות יהודה להשאר הוא עבד תחת בנימין נכמרו רחמיו על אחיו והסכים להתודע אליהם; אך היה מתאפק ומושל ברוחו שלא להתודע אליהם בפני המצרים הנצבים עליו, לבלתי ישמעו גנותם ששנאו את אחיהם ומכרוהו; ואולם בסוף מאמרו של יהודה נכמרו כל כך שלא יכול עוד להתאפק והוכרח לזעוק הוציאו כל איש מעלי.