EN/HEע/E

Yeshayahu's Mission in Chapter 6

Sources

Yeshayahu 1:1ישעיהו א׳:א׳

The Vision of Isaiah the son of Amoz, which he saw concerning Judah and Jerusalem, in the days of Uzziah, Jotham, Ahaz, and Hezekiah, kings of Judah.

חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ אֲשֶׁר חָזָה עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלָ‍ִם בִּימֵי עֻזִּיָּהוּ יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּהוּ מַלְכֵי יְהוּדָה.

Yeshayahu 5:18-20ישעיהו ה׳:י״ח-כ׳

(18) Woe unto them that draw iniquity with cords of vanity, And sin as it were with a cart rope, (19) That say: 'Let Him make speed, let Him hasten His work, That we may see it; And let the counsel of the Holy One of Israel draw nigh and come, That we may know it!' (20) Woe unto them that call evil good, And good evil; That change darkness into light, And light into darkness; That change bitter into sweet, And sweet into bitter!

(יח) הוֹי מֹשְׁכֵי הֶעָוֺן בְּחַבְלֵי הַשָּׁוְא וְכַעֲבוֹת הָעֲגָלָה חַטָּאָה. (יט) הָאֹמְרִים יְמַהֵר יָחִישָׁה מַעֲשֵׂהוּ לְמַעַן נִרְאֶה וְתִקְרַב וְתָבוֹאָה עֲצַת קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל וְנֵדָעָה. (כ) הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע שָׂמִים חֹשֶׁךְ לְאוֹר וְאוֹר לְחֹשֶׁךְ שָׂמִים מַר לְמָתוֹק וּמָתוֹק לְמָר.

Yeshayahu 6ישעיהו ו׳

(1) In the year that king Uzziah died I saw the Lord sitting upon a throne high and lifted up, and His train filled the temple. (2) Above Him stood the seraphim; each one had six wings: with twain he covered his face and with twain he covered his feet, and with twain he did fly. (3) And one called unto another, and said: Holy, holy, holy, is the Lord of hosts; The whole earth is full of His glory. (4) And the posts of the door were moved at the voice of them that called, and the house was filled with smoke. (5) Then said I: Woe is me! for I am undone; Because I am a man of unclean lips, And I dwell in the midst of a people of unclean lips; For mine eyes have seen the King, The Lord of hosts. (6) Then flew unto me one of the seraphim, with a glowing stone in his hand, which he had taken with the tongs from off the altar; (7) and he touched my mouth with it, and said: Lo, this hath touched thy lips; And thine iniquity is taken away, And thy sin expiated. (8) And I heard the voice of the Lord, saying: Whom shall I send, And who will go for us? Then I said: 'Here am I; send me.' (9) And He said: 'Go, and tell this people: Hear ye indeed, but understand not; And see ye indeed, but perceive not. (10) Make the heart of this people fat, And make their ears heavy, And shut their eyes; Lest they, seeing with their eyes, And hearing with their ears, And understanding with their heart, Rreturn, and be healed.' (11) Then said I: 'Lord, how long?' And He answered: 'Until cities be waste without inhabitant, And houses without man, And the land become utterly waste, (12) And the Lord have removed men far away, And the forsaken places be many in the midst of the land. (13) And if there be yet a tenth in it, it shall again be eaten up; as a terebinth, and as an oak, whose stock remaineth, when they cast their leaves, so the holy seed shall be the stock thereof.'

(א) בִּשְׁנַת מוֹת הַמֶּלֶךְ עֻזִּיָּהוּ וָאֶרְאֶה אֶת אֲדֹנָי יֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא וְשׁוּלָיו מְלֵאִים אֶת הַהֵיכָל. (ב) שְׂרָפִים עֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ שֵׁשׁ כְּנָפַיִם שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לְאֶחָד בִּשְׁתַּיִם יְכַסֶּה פָנָיו וּבִשְׁתַּיִם יְכַסֶּה רַגְלָיו וּבִשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף. (ג) וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ י"י צְבָאוֹת מְלֹא כׇל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ. (ד) וַיָּנֻעוּ אַמּוֹת הַסִּפִּים מִקּוֹל הַקּוֹרֵא וְהַבַּיִת יִמָּלֵא עָשָׁן. (ה) וָאֹמַר אוֹי לִי כִי נִדְמֵיתִי כִּי אִישׁ טְמֵא שְׂפָתַיִם אָנֹכִי וּבְתוֹךְ עַם טְמֵא שְׂפָתַיִם אָנֹכִי יוֹשֵׁב כִּי אֶת הַמֶּלֶךְ י"י צְבָאוֹת רָאוּ עֵינָי. (ו) וַיָּעׇף אֵלַי אֶחָד מִן הַשְּׂרָפִים וּבְיָדוֹ רִצְפָּה בְּמֶלְקַחַיִם לָקַח מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ. (ז) וַיַּגַּע עַל פִּי וַיֹּאמֶר הִנֵּה נָגַע זֶה עַל שְׂפָתֶיךָ וְסָר עֲוֺנֶךָ וְחַטָּאתְךָ תְּכֻפָּר. (ח) וָאֶשְׁמַע אֶת קוֹל אֲדֹנָי אֹמֵר אֶת מִי אֶשְׁלַח וּמִי יֵלֶךְ לָנוּ וָאֹמַר הִנְנִי שְׁלָחֵנִי. (ט) וַיֹּאמֶר לֵךְ וְאָמַרְתָּ לָעָם הַזֶּה שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ וְאַל תָּבִינוּ וּרְאוּ רָאוֹ וְאַל תֵּדָעוּ. (י) הַשְׁמֵן לֵב הָעָם הַזֶּה וְאׇזְנָיו הַכְבֵּד וְעֵינָיו הָשַׁע פֶּן יִרְאֶה בְעֵינָיו וּבְאׇזְנָיו יִשְׁמָע וּלְבָבוֹ יָבִין וָשָׁב וְרָפָא לוֹ. (יא) וָאֹמַר עַד מָתַי אֲדֹנָי וַיֹּאמֶר עַד אֲשֶׁר אִם שָׁאוּ עָרִים מֵאֵין יוֹשֵׁב וּבָתִּים מֵאֵין אָדָם וְהָאֲדָמָה תִּשָּׁאֶה שְׁמָמָה. (יב) וְרִחַק י"י אֶת הָאָדָם וְרַבָּה הָעֲזוּבָה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ. (יג) וְעוֹד בָּהּ עֲשִׂרִיָּה וְשָׁבָה וְהָיְתָה לְבָעֵר כָּאֵלָה וְכָאַלּוֹן אֲשֶׁר בְּשַׁלֶּכֶת מַצֶּבֶת בָּם זֶרַע קֹדֶשׁ מַצַּבְתָּהּ.

Zephanyah 1:11צפניה א׳:י״א

Wail, ye inhabitants of Maktesh, For all the merchant people are undone; All they that were laden with silver are cut off.

הֵילִילוּ יֹשְׁבֵי הַמַּכְתֵּשׁ כִּי נִדְמָה כׇּל עַם כְּנַעַן נִכְרְתוּ כׇּל נְטִילֵי כָסֶף.

Mekhilta DeRabbi Yishmael Shemot 15:9מכילתא דרבי ישמעאל שמות ט״ו:ט׳

(9-10) "The foe said: I shall pursue, etc.": This appertains (chronologically) to the beginning of the parshah. Why is it written here? For "there is no before and after in the Torah." Similarly, (Isaiah 6:1) "In the year of the death of King Uzziahu, etc." This appertains to the beginning of the parshah. Why is it written here? For "there is no before and after in the Torah."

מסכתא דשירה בשלח פרשה ז אָמַר אוֹיֵב – זֶה הָיָה תְּחִלַּת הַפָּרָשָׁה, וְלָמָּה נִכְתַּב כָּן? שֶׁאֵין מֻקְדָּם וּמְאֻחָר בַּתּוֹרָה. כַּיּוֹצֵא בוֹ: ״וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי, קָרָא מֹשֶׁה״ (ויקרא ט׳:א׳). זוֹ הָיְתָה תְּחִלַּת הַפָּרָשָׁה. וְלָמָּה נִכְתַּב כָּן? שֶׁאֵין מֻקְדָּם וּמְאֻחָר בַּתּוֹרָה. כַּיּוֹצֵא בוֹ: ״בִּשְׁנַת מוֹת הַמֶּלֶךְ עֻזִּיָּהוּ, וָאֶרְאֶה אֶת אֲדֹנָי יֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא, וְשׁוּלָיו מְלֵאִים אֶת הַהֵיכָל״ (ישעיהו ו׳:א׳). זֶה הָיָה תְּחִלַּת הַסֵּפֶר. וְלָמָּה נִכְתַּב כָּן? לְפִי שֶׁאֵין מֻקְדָּם וּמְאֻחָר בַּתּוֹרָה.

Vayikra Rabbah 10:2ויקרא רבה י׳:ב׳

רַבִּי עֲזַרְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן פָּתַר קְרָיָא בִּישַׁעְיָה, אָמַר יְשַׁעְיָה מְטַיֵּל הָיִיתִי בְּבֵית תַּלְמוּדִי וְשָׁמַעְתִּי קוֹלוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֶרֶת (ישעיה ו, ח): אֶת מִי אֶשְׁלַח וּמִי יֵלֶךְ לָנוּ, שָׁלַחְתִּי אֶת מִיכָה וְהָיוּ מַכִּין אוֹתוֹ בַּלֶּחִי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (מיכה ד, יד): בַּשֵּׁבֶט יַכּוּ עַל הַלְּחִי, שָׁלַחְתִּי אֶת עָמוֹס וְהָיוּ קוֹרִין אוֹתוֹ פְּסִילוּס, דְּאָמַר רַבִּי פִּנְחָס לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ עָמוֹס, שֶׁהָיָה עָמוּס בִּלְשׁוֹנוֹ, מֵעַתָּה אֶת מִי אֶשְׁלַח וּמִי יֵלֶךְ לָנוּ וָאֹמַר הִנְנִי שְׁלָחֵנִי, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, יְשַׁעְיָה, בָּנַי טַרְחָנִין סַרְבָנִים הֵם, אִם אַתָּה מְקַבֵּל עָלֶיךָ לְהִתְבַּזּוֹת וְלִלְקוֹת מִבָּנַי אַתְּ הוֹלֵךְ בִּשְׁלִיחוּתִי, וְאִם לָאו אֵין אַתָּה הוֹלֵךְ בִּשְׁלִיחוּתִי, אָמַר לוֹ עַל מְנָת כֵּן (מיכה נ, ו): גֵּוִי נָתַתִּי לְמַכִּים וּלְחָיַי לְמֹרְטִים, וְאֵינִי כְּדַאי לֵילֵךְ בִּשְׁלִיחוּת אֵצֶל בָּנֶיךָ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יְשַׁעְיָה אָהַבְתָּ צֶדֶק, אָהַבְתָּ לְצַדֵּק אֶת בָּנַי, וַתִּשְׂנָא רֶשַׁע, שֶׁשָּׂנֵאתָ מִלְּחַיְּבָן, עַל כֵּן מְשָׁחֲךָ אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ, מַהוּ מֵחֲבֵרֶיךָ, אָמַר לוֹ חַיֶּיךָ כָּל הַנְּבִיאִים קִבְּלוּ נְבוּאוֹת נָבִיא מִן נָבִיא (במדבר יא, כה): וַיָּאצֶל מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלָיו וגו׳ (מלכים ב ב, טו): וַיֹּאמְרוּ נָחָה רוּחַ אֵלִיָּהוּ עַל אֱלִישָׁע, אֲבָל אַתְּ מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (ישעיה סא, א): רוּחַ ה׳ אֱלֹהִים עָלָי יַעַן מָשַׁח וגו׳, חַיֶּיךָ שֶׁכָּל הַנְּבִיאִים מִתְנַבְּאִים נְבוּאוֹת פְּשׁוּטוֹת וְאַתְּ נֶחָמוֹת כְּפוּלוֹת (ישעיה נא, ט): עוּרִי עוּרִי, (ישעיה נא, יז): הִתְעוֹרְרִי הִתְעוֹרְרִי, (ישעיה סא, י): שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ, (ישעיה נא, יב): אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מְנַחֶמְכֶם, (ישעיה מ, א): נַחֲמוּ נַחֲמוּ.

Shemot Rabbah 5:19שמות רבה ה׳:י״ט

וַיֵּצְאוּ נֹגְשֵׂי הָעָם וְשֹׁטְרָיו, כֵּיוָן שֶׁגָּזַר כֵּן הָלַךְ משֶׁה לְמִדְיָן וְעָשָׂה שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים וְאַהֲרֹן הָיָה יוֹשֵׁב בְּמִצְרַיִם, וְאוֹתָהּ שָׁעָה הֶחֱזִיר משֶׁה אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו [במדין] לְמִדְיָן. אַתֶּם קְחוּ לָכֶם תֶּבֶן, וַיָּפֶץ הָעָם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם, מִפְּנֵי שֶׁהָיָה משֶׁה בְּמִדְיָן, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמָחָר אֲנִי מֵבִיא עֲלֵיהֶם מַכּוֹת, וְהֵם אוֹמְרִים פַּרְעֹה חוֹטֵא וְאָנוּ לוֹקִין. כֵּיוָן שֶׁיִּשְׂרָאֵל יוֹצְאִין לְהָבִיא תֶּבֶן וְלַעֲשׂוֹת, הָיָה הַמִּצְרִי רוֹאֵהוּ בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ, וּמְשַׁבֵּר אֶת שׁוֹקָיו, לְפִיכָךְ וַיָּפֶץ הָעָם. וְהַנֹּגְשִׂים אָצִים לֵאמֹר, אֵלּוּ מִצְרִיִּים הָרְשָׁעִים שֶׁהָיוּ דּוֹחֲקִים בָּהֶן וְאוֹמְרִים לָהֶם: כַּלּוּ מַעֲשֵׂיכֶם, אֲבָל הַשּׁוֹטְרִים לֹא הָיוּ אָצִים, שֶׁהֵם כְּשֵׁרִים וְהָיוּ רוֹאִין אוֹתָן בְּצָרָה גְדוֹלָה וְלֹא הָיוּ דּוֹחֲקִין עֲלֵיהֶם.

Rashi Yeshayahu 1:1רש״י ישעיהו א׳:א׳

חזון ישעיהו בן אמוץ – א״ר לוי דבר זה מסורת בידינו מאבותינו אמוץ ואמציה מלך יהודה אחים היו. אשר חזה על יהודה וירושלים – והלא על כמה אומות נתנבא משא מצרים, משא בבל משא מואב. הא למדת שאין זה תחלת הספר, ולא נקרא הספר על שם החזון הזה. וכן שנינו בברייתא במכילתא: בשנת מות המלך עוזיהו תחלת הספר, אלא שאין מוקדם ומאוחר בסדר. והדברים מוכיחים, שהרי ביום הרעש יום שנצטרע עוזיהו נאמר: ואשמע את קול י״י אומר את מי אשלח ומי ילך לנו (ישעיהו ו׳) ואומר הנני שלחני, למדנו שהוא תחלת שליחותו. ונבואה זו נאמרה אחרי כן.

Rashi Yeshayahu 6:1, 5, 7-13רש״י ישעיהו ו׳:א', ה', ז'-י"ג

(א) בשנת מות – כשנצטרע. (ה) כי נדמיתי – הריני מת שלא הייתי כדאי שאראה פני השכינה ודוגמתו מצינו במנוח מות נמות כי אלהים ראינו (שופטים י״ג). נדמתי – כמו כי נדמה כל עם כנען טמא שפתים. דמגעל בחובין. (ז) ויגע על פי וגו׳ – וסר עונך מזה ליסרך לכפר עונך שחירפת את ישראל וגדול כחו שהמלאך ירא לקחתה כ״א במלקחים והגיעה על שפתי הנביא ולא הוזק בתנחומא וזהו שנאמר כי רב מאד מחנהו (יואל ב׳) אלו מלאכים ועצומים מהם עושי דברו (שם) הם הנביאים ויונתן תירגם ובידו רצפה ובפומיה ממלל לשון רצפה דבר הרצוף בפה ובלשון, קבל הדבור מפי הקב״ה מכסאו בשמים שהיה מכוון כנגד המזבח שבהיכל. (ח) את מי אשלח – להוכיח את ישראל שלחתי את עמוס והיו קורין אותו פסילוס לפי שהיה כבד לשון והוא נתנבא שנתים לפני הרעש והיו ישראל אומרים הניח הקב״ה את העולם והשרה שכינתו על הדין קטיע לישנא כו׳ כדאיתא בפסיקתא. (ט) שמעו שמוע – אני אומר לכם שמעו שמוע ואתם אין אתם נותנים לב להבין וראו ניסים שעשיתי לכם ואינכם נותנים לב לדעת אותי. (י) השמן לב העם הזה – כמו הכבד את לבו (שמות ח׳) לשון הלוך (לשון) פעול לבם הולך הלוך והשמן (אנגריישנ״ט בלעז) ואזניו הולכים הלוך והכבד משמוע. ועיניו השע – טחים כענין שנאמר (ישעיהו מ״ד) כי טח מראות עיניהם, הטוח מתרגמינן דאיתשע. פן יראה בעיניו – נתנו לבם שלא ישמעו דברי נביאים שהם יראים שמא יוטבו בעיניהם דבריו ויבינו בלבם וישובו אלי והיא רפואתם. (יא) עד מתי – יכבידו את לבם ולא ישמעו. ויאמר – ידעתי כי לא ישיבו עד תבא פורענות עליהם וילכו בגולה ושאו עריהם מאין יושב. שאו – תשאה לשון גלמוד מאין יושב. (יב) ורבה העזובה – שהארץ תעזב מהם וכך הלשון ירבו מקומות עזובים בקרב הארץ. (יג) ועוד בה עשיריה – גם אותה השארית אשיב ידי עליה בצרוף אחר צרוף והיתה לבער עד שלא ישארו אלא צדיקים גמורים שישובו אלי בכל לבם. כאלה וכאלון אשר בעת זמן שלכת שלהן משליכין עלין שלהן בימי הסתיו שילוך אחר שילוך עד שאין נותר בה זולתי המצבה אף הם זרע הקדש הנמצאין בה עומדין בקדושתו הם יהיו לה למצבת. דבר אחר: מצבתה נטיעתה לכך איני מכלה אותם נטעתים זרע קודש. ויש פותרים שער שלכת היתה בירושלים כמו שאמר בעזרא והיו שם אלה ואלון נטועים.

Ibn Ezra Yeshayahu 1:1אבן עזרא ישעיהו א׳:א׳

Concerning Judah and Jerusalem. The greater part of Isaiah's prophecies refer to the cities of Judah, which were to be taken by the king of Assyria, and to Jerusalem, which was to be delivered out of his hand; the whole of the second part of the Book of Isaiah has as its subject the exile of Judah, the other tribes not being mentioned here at all. In the days of Uzziah, Jotham, Ahaz, and Hezekiah, kings of Judah. Isaiah very probably commenced his prophetical career in the last year of King Uzziah, as shall be explained below (6:1).

וטעם אשר חזה {על יהודה} כי רובי נבואותיו על ערי יהודה שיתפשם מלך אשור, ועל ירושלם שנמלטה מידו, וכן מחצי הספר על גלות יהודה, כי לא הזכיר שאר השבטים. ונבואתו היתה בימי עוזיהו, והקרוב אלי כי בשנת מותו התחיל להתנבאות כאשר אפרש עוד.

Ibn Ezra Yeshayahu 6אבן עזרא ישעיהו ו׳

(1) In the year that King Uzziah died. Our sages said that died is here used for became a leper; for when Uzziah entered the temple to offer the incense, the earthquake took place. This may be true; but מות can also be taken literally; in that case the death of Uzziah must be placed in the same year in which Isaiah became prophet; no objection can be raised from In the days of Uzziah (1:1), since even months might have passed between Isaiah's initiation as prophet and the death of Uzziah. This chapter contains the first prophecy of Isaiah. High and lifted up. Attributes to throne (כסא), not, as many thought, to the Lord. The throne is above the Hajoth as I shall explain on Ezekiel. And his train. The train of the throne; kings usually have their thrones covered with drapery. Seraphim. The prophet calls them Seraphim—i.e., burning ones—because they seared his mouth. Stood by Him. Comp. 1 Kings 22:19. Anthropomorphism drawn from the custom of great kings. What the wings mean I shall explain on the visions of Ezekiel. He covered his face. Comp. And Moses hid his face (Exod. 3:6). He covered his feet, out of reverence. He did fly, to carry the message of the Lord. (3) And one cried unto another. The number of the seraphim is not mentioned; some believe they were two, but I am of opinion that there were many. Holy, holy, holy. Repeated thrice, to express the continuity of the declaration. Comp. Jer. 7:4, 22:29. Holy. An adjective. Holiness is an essential attribute of the Lord; it is therefore the same in every place. God showed Isaiah this vision, that he might purify himself from the uncleanness of the lips; for the Lord is holy, and so also should be His servants and messengers. Hosts. Angels that are above. The whole earth, etc. Although He is holy above, still His glory filleth the earth below. He who explains מלא כל הארץ that which filleth the whole earth, that is, its inhabitants, and compares it with וּמְלאׇׁהּ and the fulness thereof (Ps. xxiv.), is mistaken. Comp. ה' את כל הארץ וימלא כבוד And the whole earth will be full of the glory of the Lord. (Num. 14:21) (4) And the posts of the threshold moved. It was as if the threshold would move away from its place. אמות Posts. About the meaning of the word there is no question; in this sense, it is, according to some, hapax legomenon. ההמון הקורא מקול ═ םקול הקורא At the voice of the multitude that cried. The verse begins with the past וינועו, and continues with the future ימלא, because the Hebrew language has no special form for the imperfect tense; past and future are therefore used for it promiscuously. (5) נדמיתי I am undone. I am cut off from the company of the holy ones; comp. ודמיתי And I will destroy (Hos. 4:5). Some compare it with דׂמִּי Be silent (Ps. 62:6). This view also may be correct. A man of unclean lips. The prophet was a man of unclean lips, I think, because he grew up with the Israelities, that were unclean in deeds and words, and he learnt their way of speaking; comp. And he warned me not to go the way of this people (8:11); therefore he says, And in the midst of a people of unclean lips I am dwelling. For mine eyes have seen the king, who is holy, and whom I was afraid to anctify because of the uncleanness of my lips. Although he says, Mine eyes have seen, etc., it is but in a prophetical vision that he saw Him. (6) ויעׇף Then flew. As written here, with a short kamez under ע, it is derived from עוף to fly; but ויעַף (Jud. 4:21), where the ע has a pathah, is derived from עיף to be weary. רצפה A live coal. Comp. רצפים coals (1 Kings 19:6). With tongs. As men use to do. From off the altar. Where the fire is holy, where there is no strange fire. (7) זה This, namely, הׇאֵשׁ the fire; אֵשׁ is used also as a masculine noun. Thy sin. The sinning by words; for he spoke frivolously, like his fellow-men. (8) For us. He speaks now to the seraphim; therefore he says, for us (plural). Here am I, send me. Since my lips are pure, I am fit to be the messenger, but I was not before. From these words I infer that this chapter contains Isaiah's first prophecy. (9) Hear ye, indeed, etc. Some assert that God does not accept the repentance of the sinner, when his earthly punishment is already decreed, to cancel the sentence. R. Moses Hakkohen is of opinion that this passage describes the benefit the people will derive from listening to the good advice of the prophet; that they will be delivered from their afflictions. This is, however, contradicted by Lest they return and be healed. The first explanation is the right one. (10) השמן Make fat. According to some it is infinitive, like הקטר To burn incense (1 Sam. 3:16); and הׇשַׁע likewise, like הׇרַע To do evil (Lev. 5:4); but this cannot be so, because of the conjunction פן lest. They are all rather imperative forms. We know that the prophet cannot make the heart fat; he shall only declare their heart to be so; there are many instances like it. הׇשַׁע Shut. Comp. תשעינה Will be shut (32:3). In Chaldee, this word שעה has the same meaning. The imperative Hiphil ought to be הֶשֶׁע like הֶרֶף, but the guttural letter ע causes the alteration; the form הָשַׁע can also be derived from a verb (שעע) ע"ע (11) How long. The prophet wants to know how long this misfortune shall last, that the people shall not understand nor repent. The answer is, Till the land be desolate. (12) And have removed. He will take them far away, and bring them into a distant country. העזובה The forsaken land. Adjective or participle passive Kal. (13) ועוד בה וגו' And yet in it shall be, etc. According to some: Ten more kings will rule over Judah before the exile, and then ושבה והיתה לבער it shall again be removed: comp. ובערת And thou shalt put away (Deuter. 21:21); others compare לבער with תבערו You shall kindle (Exod. 35:3)—and the number of kings from that time, Uzziah included, was really ten. Some explain, the tenth part will be left in the land. Grammatically, עשיריה is an adjective, the tenth; but different from עשירית the tenth part; comp. שלישיה (19:24) the third. It is, therefore, clear that עשיריה refers to the number of kings. אשר בשלכת Which were in Shalecheth. Two trees were in the gate Shalecheth, which were exceedingly strong. Those that take לשכת ═ שלכת are wrong, as well as those that derive it from השליך he cast; for whoever is able to say such things has no knowledge of grammar. מצבת בם Substance is in them. They will still remain and stand firmly for ever; the comparison of the people with a tree is by no means uncommon; comp. for as the days of a tree, etc. (65:22). Holy seed will be the substance thereof. Holy seed will they be that will remain after that. Those that would come back from the Babylonian exile are here hinted at.

(א) בשנת מות – הקדמונים אמרו שמלת מות צרע׳, כי בעת שנכנס אל ההיכל להקטיר היה הרעש, גם הוא נכון, ויתכן להיות כמשמעו, כי בשנה שהתנבא מת עזיהו, ואין טענה בימי עזיהו (א׳:א׳), אחר שהיה חדשים, וזאת היא תחלת נבואת ישעיהו. (ה) ואומר, נדמיתי – נכרתי מהיותי עם חברת הקדושים, כמו ודמיתי אמך (הושע ד׳:ה׳), ויש אומרים מלשון דמי (תהלים ס״ב:ו׳), גם הוא נכון. טעם איש טמא שפתים לפי דעתי שהנביא גדל עם ישראל שהיו טמאים במעשה ובדיבור, והנה למד מדיבורם, והעד ויסרני מלכת בדרך העם הזה (ח׳:י״א) על כן אמר ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב, וטעם כי את המלך יי׳ צבאות ראו עיני שהוא קדוש ופחדתי להקדישו בעבור טומאת שפתים, ואף על פי שאמר ראו עיני במראות נבואה ראה כן. (ז) ויגע וגו׳ – טעם ׳זה׳, על האש שימצא בלשון זכר. וסר עונך – הוא עון הדיבור שהוא מדבר התולים כדרך אנשי דורו. (ח) ואשמע – אומר לשרפים על כן מלת לנו, וטעם הנני שלחני אחרי שטהרו שפתי אני ראוי להיות שליח ולא הייתי כן בימים הראשונים, על כן אמרתי מזאת הפרשה תחלת נבואת ישעיה. (ט) ויאמר – שמעו שמוע, יש אומרים אח׳ שנגזרה הגזרה השם לא יקבל תשוב׳ למנוע הרעה נגזרת בעולם הזה, ויאמר רבי משה הכהן כי הטעם על מה שיועיל להן מעצו׳ טובות שימלטו בעבור׳, וזה היה נכון לולי מלת ושב ורפא לו, והראשון הוא הנכון. (י) השמן – יש אומר שמלת השמן שם הפועל כמו הקטר יקטירון כיום (שמואל ב ט״ו) וכן השע כמו להשע, וזה לא יתכן בעבור מלת פן, רק הכל ציווי, וידענו כי אין כח בנביא להשמן הלב רק הוא בדבו׳ וכמוהו רבים. השע – מגזרת לא תשעינה (ל״ב:ג׳), כטעם טח, וכן תרגום ארמית. והיה ראוי להיותו על משקל הרף, והשתנה בעבור אות הגרון, או יהיה מהפעלים השניים הנראים. (יא) ואומר – ביקש הנביא לדעת עד מתי תעמוד זאת הרעה שלא יבינו ולא ישובו, והנה התשובה עד שתהיה הארץ שממה. (יב) ורחק – וירחקם ויוליכם אל ארץ רחוקה. העזובה – תאר השם או פעולה ועוד יש אומר כי עשרה מלכים יעמדו עוד על יהודה טרם הגלות וזה טעם ושבה והיתה לבער כמו ובערת הרע (דברים כ״א:כ״א), ויש אומרים מגזרת לא תבערו אש (שמות ל״ה:ג׳). {ועוד בה עשיריה} – ובאמ׳ שכן היה מספר המלכים עם עזיהו, ואחרי׳ אמרו כי עשירית תשאר בארץ, ועל דרך דקדוק הלשו׳ עשיריה תאר השם ואיננו כמו עשירית והעד יהיה ישראל שלישיה (י״ט:כ״ד), והנה התברר כי זה רמז למלכות. כאלה וכאלון – שנים אילנים היו בשער שלכת והיו חזקים, והאומרים כי שלכת הפוך מלשכה איננו אמת, גם כן הגוזרי׳ אותו ממלת השליך כי המדבר כאלה לא ידע דקדוק הלשון, וטעם מצבת בם שיעמדו עוד ויהיו נצבי׳ תמיד, ואל תתמה על שהמשילם לאילן והנה כן כי כימי העץ (ס״ה:כ״ב). וטעם זרע קדש מצבתה שאלה שיעמדו בה אחר כן הם זרע קדש, וזה רמז לעולים מגלות בבל.

R. Eliezer of Beaugency Yeshayahu 1:1ר׳ אליעזר מבלגנצי ישעיהו א׳:א׳

חזון ישעיהו בן אמוץ אשר חזה על יהודה וירושלים בימי עזיהו – מאריכות לשון זה נראה שהוא לשון אנפרלוגוס של התחלה. וממה שמנה כאן ד׳ מלכים הללו שנתנבא בימיהם, כמו בתחלת נבואת הושע ועמוס ובתחלת ירמיה: אשר היה דבר י״י אליו בימי יאשיהו בן אמון (ירמיהו א׳:ב׳), וגם מלשון שמעו שמים והאזיני ארץ שהוא בשטת האזינו השמים ואדברה (דברים ל״ב:א׳). וכן כל לשון ב׳ מקראות ראשונים מוכיח שכאן היא התחלת נבואתו. וגם הסדר יוכיח כן: • שבתחלה: בימי עזיה (ישעיהו א׳:א׳), • ואחר כך: בשנת מות המלך עזיהו (ישעיהו ו׳:א׳), • ואחר כך: ויהי בימי אחז בן יותם בן עזיה{ו} (ישעיהו ז׳:א׳), • ואחר כך: בשנת מות המלך אחז (ישעיהו י״ד:כ״ח), • ואחר כך: ויהי בארבע עשרה {שנה} ל{מלך} חזקיה{ו} (ישעיהו ל״ו:א׳). ואין לומר: בשנת מות (ישעיהו ו׳:א׳) כתרגומו: בשתא דאתנגע בה, לפי הפשט. ומכאן עד בשנת מות המלך עזיהו נתנבא בימי עזיה, ובימי יותם אחר מות אביו, שלא היו מקבלין תוכחה, והיה מוכיחן על מה שהיו לוקים, ומודיעם מה יעלה בסופם. ועל כל הספר מוסב חזון ישעיהו אשר חזה, שיש מהן בימי עזיה, ויש מהן בימי יותם, ויש מהן בימי אחז, ויש מהן בימי חזקיהו, וכל אחד מפורש במקומו. ורוב הנבואות מכאן ועד ויהי בארבע עשרה שנה לחזקיהו (ישעיהו ל״ו:א׳) במלכי אשור מדברות, בדבר הקרוב יותר. אלא שעל ידיהן מאריך יותר במקומות הרבה בעתידות אחרות. ומויהי בארבע עשרה שנה לחזקיהו (ישעיהו ל״ו:א׳), שעבר מעשה מלכי אשור, מדבר בנחמות העתידות, שאנו עתידים לפרש כל אחת במקומה בעזרת חונן הדעת.

R. Eliezer of Beaugency Yeshayahu 6ר׳ אליעזר מבלגנצי ישעיהו ו׳

(א) בשנת מות המלך עזיה – לאחר מותו הוא על כרחנו, ועל זה נאמר בימי יותם (ישעיהו א׳:א׳) עד ויהי בימי אחז (ישעיהו ז׳:א׳). ועוד שאם לפני מותו נאמר זה, מה השמיענו בלשון בשנת מות. אלא ודאי לאחר מותו. והשמיענו שכשראה הקב״ה שמת עזיה ומלך יותם ולא ניתקן הדור, אז נראה אל ישעיה. ונראה ממה שנראה לו עכשיו במראה משונה, ואמר לו: את מי אשלח ומי ילך לנו, שכבר עבר זמן גדול שלא דבר עמו ולא נראה אליו. וכל הנבואות שלמעלה נאמרו בימי הרעש שהיה בימי עזיהו ופסק. ועכשיו כשמת עזיה התחיל עוד לשלחו להוכיחם. (ה) ועכשיו כשראיתי את המראה הגדולה כבוד י״י על כסא רם ונשא והשרפים שקוראים זה לזה כל עצמו כדי להשמיע אותי ונעו אמות הספים ברעש, היה לי לדבר ולישאל מה זה ועל מה זה ולחלות פניו שלא ישחית. ועל זאת הייתי מצטער שאני משותק ונדמה ביניהם שאין לי פתחון בתוכם ונזוף אני ולא ישיבוני דבר, כי איש טמא שפתים – בחטא ובעון אני ועמי. כי את המלך י״י צבאות ראו עיני – ויודע אני כי לא על חנם נראה לי. ואלו הייתי יודע שאני טהור לפניו וראוי הייתי מדבר לפניו ושואל מה זאת ומחלה פניו שלא ישחית. אבל עכשיו שמא אילו השרפים העמדים עליו מזומנים להשתלח להשחית בעם כמעשה יחזקאל ואין איש עומד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית. ומי גרם לו להחזיק עצמו כנזוף לפי שכבר דיבר לו בימי עזיה ופסק ושוב לא דבר עמו עד עכשיו. ועכשיו רואה שאינו מדבר לו אלא על ידי שרפים ואף השרפים אינן מדברים לו פה אל פה אלא זה לזה וברעש ורגז סבור כי לבלע ולהשחית הן באים כמעשה יחזקאל ומיכיהו בן ימלא. (ז) ואף על פי כן ויגע על פי – להראות לי שיותר אני מזומן לשליחות זה ממנו שנקי וטהור אני לפני המקום. וכך אמר לי הנה – ראית שנגע זה על שפתיך – ולא נכוו. בזאת תדע שאין שפתיך טמאות. שאף אם היה בך עון שאין אדם צדיק בארץ אשר יעשה רק טוב ולא יחטא, סר עונך וחטאתך תכפר – ויכול אתה לדבר לפני המקום. ועכשיו ידע שלא להשחית באו השרפים שיחלה פני המקום על כך ולכך המתין מלדבר עד ישמע דבר מאתו. (ח) את מי אשלח – כענין מי יפתה את אחאב. (ט) שמעו שמע – אתם שמעים דברי נביאי השכם ושלח ואינכם מבינים ומשימים לב לדבריהם אף על פי שדברי כלם מכוונים שודאי סופן להתקיים. וראו ראה – הרעות הבאות עליכם בכל דור ואומות העולם שולטים בכם ואינכם מכירים ומרגישים שעל עונותיכם אתם לוקים לשוב אלי. (י) והואיל וכן גם אני אבחר בתעלוליכם להשמן לבכם ולהכבד אזניכם ולהשע עיניכם שלא תדעו ותראו ותבינו ותשמעו שלא תשובו וירפא לכם ממכותיכם שאתם מוכים ונהלמים עד אקח נקמתי מכם. (יא) עד מתי אדני – תניחם כך ליתן דרכם בראשם שלא ייכשלו ויפולו ולא תתן להם לב בשר להבין ולשוב ויירפאו, ושואלו במה יינקם מהם אם להשחית הכל פעם אחת ואם להשאיר שריד, עד אשר אם שאו ערים וגו׳. (יב) ולא בקרוב מקום יגלו שיהא נוח לשוב כשירצו אלא ורחק י״י את האדם – היושב בה ממנה, ורבה – והולכת תהיה הארץ העזובה – מיושביה מדי יום ביום. בקרב – המלכות. הארץ – פַּיִישֹ בלעז. ורבה – אַקְרֵישְטְרְא. וזהו שבימי יותם שהוא מתנבא עתה גלו הגלעד וזבולן ונפתלי. ואחריהם שאר השבטים כלם בימי חזקיהו ואחריהם יהודה ובנימן והוא שמפרש והולך. (יג) ועוד בה עשיריה – ועוד הנותרת בה אחת מעשר. ושבה – אותה הארץ המיושבת הנותרת, והיתה עוד לבער – ממנה יושביה ביעור אחר ביעור צירוף אחר צירוף. כאלון וכאלה שאדם מגדל לקורות ומשפה אותם ומסיר ענפיהם ומשליך שאינו רוצה שיגדלו בענפים אלא בקומה. אשר בשלכת – שכשאדם משליך ענפיהם ומשפה אותם לבד המצבת העומדת קומת האילן מניח בו. כן אילו, זרע קדש – יהיה מצבת אותה העשיריה הנותרת בה. וזה בבית שיני. הנה זה ראיתי בימי יותם.

Radak Yeshayahu Introductionרד״ק ישעיהו הקדמה

ואמרו כי בשנה שנתנגע עזיהו מלך יהודה היתה תחלת נבואת ישעיה, לפי שאמר: בשנת מות המלך עזיהו (ישעיהו ו׳:א׳), ואמר את מי אשלח ואמר הנני שלחני (ישעיהו ו׳:ח׳). ואותה הפרשה היתה ראויה להיות תחלת הספר, אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה. ואפשר כי בתחלת מלכות עויהו היתה תחלת נבואתו, כי אמר בדברי הימים: ויתר דברי עזיהו הראשונים והאחרונים הלא הם כתובים בספר אשר כתב ישעיהו בן אמוץ הנביא (דברי הימים ב׳ כ״ו:כ״ב), נראה כי גם בדבריו הראשונים נתנבא. אבל בשנת מות המלך עזיהו ראה המראה הגדולה שלא ראה כמוה קודם לכן, לפיכך נבהל באותה מראה. ומה שאמר: את מי אשלח (ישעיהו ו׳:ח׳), נביאים אחרים היו בימיו, כי היה עמוס, והיה זכריה המבין ביראת אלהים, והיה הושע בן בארי, ואמר את מי אשלח שידע להוכיח את העם הזה, כי שלחתי אליהם נביאים ולא הועילו. ואמר ישעיהו: הנני שלחני (ישעיהו ו׳:ח׳), כלומר הנני עדין שלחני, כי אם לא הועלתי עד עתה אולי אועיל עדין. ואפשר לפרש פסוק דברי הימים כי דברי עזיהו הראשונים שהיו קודם נבואתו כתבם בספר עם האחרונים אחר שנתנבא.

Radak Yeshayahu 6רד״ק ישעיהו ו׳

(א) בשנת מות המלך עזיהו, – תרגם יונתן בשתא דאתנגע בה מלכא עזיהו, והוא כשנכנס להקטיר קטרת בהיכל והצרעת זרחה במצחו, ויש לפרש מיתה ממש, ולפירוש הזה לא יהיה זה תחילת נבואתו ומה שספר השנה שראה זאת המראה לפי שבמותו הרעו העם כמו שנאמר בתחילת מלכות יותם אמר ואראה את ה׳ ראה במראה הנבואה כבוד ה׳ כי פי ה׳ כבוד ה׳, וכן תרגם יונתן יקרא דה׳, וכן נאמר על הכבוד וירד ה׳ על הר סיני, ותרגם גם כן אנקלוס ואתגלי יקרא דה׳ וכן אמר יחזקאל על דמות הכסא ועל דמות הכסא כמראה אדם עליו מלמעלה, וזהו שאמר ואראה את ה׳ יושב על כסא רם ונשא, ורם ונשא הוא על הכסא, והכל הוא דמות במראה הנבואה, ורבותינו הקשו הפסוקים ואמרו כתיב כי לא יראני האדם וחי וכתיב ואראה את ה׳, לא קשיא כאן באספקלריא המאירה כאן באספקלריא שאינה מאירה, ואמרו רבותינו ז״ל כל מה שראה יחזקאל ראה ישעיהו יחזקאל למה הוא דומה לבן כפר שראה את המלך ישעיהו לבן כרך שראה את המלך, כלומר שיחזקאל ספר פרטי הדברים לפי שהי׳ חדוש גדול אצלו או אצל בני דורו אבל ישעיה לא ספר אלא דרך כלל כי הוא היה שלם יותר מיחזקאל ולא היתה המראה כל כך חדוש אצלו או בני דורו היו שלמים יותר מבני דורו של יחזקאל וישעיהו זכר שרפים ולא זכר החיות. (ד) והבית ימלא עשן – זה היה משל על חרון האף על ישראל כמו אז יעשן אף ה׳. (ה) ואמר אוי לי כי נדמתי – כיון ששמע הקול הגדול וראה הבית שנתמלא עשן פחד שימות כי חשב שלא היה ראוי להסתכל בכבוד אלא להסתיר פניו כמ״ש במשה ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל האלהים וזהו שאמ׳ כי את המלך ה׳ צבאות ראו עיני כיון שראיתי הכבוד אמות כמו שאמר מנוח מות נמות כי אלהים ראינו ופירוש המלך כבוד המלך, וכן תרגם יונתן ארי ית יקר שכינת מלך עלמיא ה׳ צבאות חזו עיני, ופירוש נדמתי נכרתי כמו נדמה מלך ישראל, ויונתן תרגם וי לי ארי מבית ארי גברא חייב לאדכאה אנא ובגו עמא דמגעל בחובין אנא יתיב, ואדוני אבי זכרונו לברכה פירוש נדמתי נשתתקתי, ופירוש טמא שפתים הראשון סגור שפתים כמו נטמינו בעיניכם ונטמתם בם ר״ל כי חשב בעצמו עון שלא הקדיש האל עם כחות השרפים כי לא נתן לו רשות לדבר עד שהגיע המלאך הרצפה אל פיו והנראה בעיני כי לפיכך זכר טומאת שפתים ולא טומאת הגוף כי כששמע הנביא דברי השרפים המקדישים האל אמר להם נאה לראות הכבוד ולהקדיש האל כי הם טהורים ודבריהם טהורים ולהם נאה לראות בשכליהם הכבוד ולהקדיש האל בדבריהם אבל אני שאני טמא כי כל גוף בשר טמא ושפתי טמאים מלהזכיר בפי קדושת האל כשאעריך עצמי כנגדם כל שכן שאני שוכן בתוך עם טמא שפתים כמו שנאמר עליהם וכל פה דובר נבלה ואיך אני ראוי לכל זה הכבוד לפיכך אני ירא שאמות מהמראה הזאת שראיתי והקול הזה בעבורי נהיה לכלותי ולאבדני מן העולם לפי שנסתכלתי בכבוד ואני בשר ודם טמא. (ז) ויגע על פי – הגיע הרצפה על פי להסיר העון במכות אש ההיא ומכאן ואילך יהיה לי רשות לדבר, ויונתן תרגם, דרך משל וסדר בפומי ואמר הא שויתי פתגמי נבואתי בפומך ויעדון חובך וחטאתך יתכפרון, ובדרש העון הוא שחרף ישראל ואמר ובתוך עם טמא שפתים. (ח) ואשמע את קול ה׳ – מזה הפסוק אמרו כי זה היה תחלת נבואתו וכבר פירשנו הענין בפתיחת הספר, ופי׳ לנו בעבורנו, ואמר לנו לשון רבים כאלו היה מדבר עם השרפים ונמלך עמהם בזה הדבר וכן הבה נרדה, ובדרש את מי אשלח שלחתי את מיכה והיו מכין אותו על הלחי היינו הוא דאמר בשבט יכו על הלחי את שופט ישראל שלחתי את עמוס והיו קורין אותו פסילוסא אמרו לא היה לו להקדוש ברוך הוא להשרות שכינתו אלא על הדין פסילוסא פירוש קטיע לישנא, אמר רבי פנחס למה נקרא שמו עמוס על שהיה עמוס בלשונו, ואומר הנני שלחני אמר לו הקדוש ברוך הוא ישעיה בני טרחנים הם סרבנים הם אם אתה מקבל להתבזות לך ואמר לו על מנת כן היינו הוא דאמר גוי נתתי למכים. (ט) ויאמר – יש מפרשים שמעו וראו לשון צווי כמשמעו וכן השמן וזה דין ומשפט מאת האל יתברך כשירצה החוטא לחטוא הקדוש ברוך הוא מונע ממנו דרכי התשועה עד שיקבל עונשו וכן נאמר בפרעה ויחזק ה׳ את לב פרעה וכן בסיחון כי הקשה ה׳ אלהיך את רוחו ואמץ את לבבו, וכן בבני עלי ולא ישמעו לקול אביהם כי חפץ ה׳ להמיתם ושם פירשנו, ויש לפרש שמעו וראו צווי במקום איתן כאלו אמר תשמעו ותראו, כלומר אתם שומעים באזניכם דברי הנביאים המוכיחים אתכם ואין אתם מבינים ותראו נפלאות הבורא ואין אתם יודעים כלומר לא תשימו לבב ואין אתם משגיחים אלי ואתם משמינים בכונה לבבכם ומכבידים אזניכם ומשיעים עיניכם שלא תשמעו ולא תראו ולא תבינו ולא תדעו כי אינכם חפצים בתשובה ולא ברפואה שהיא הסליחה אחר התשובה, ואל הדרך הזה תרגם יונתן דשמעין משמע ולא מסתכלין חזן מחזי ולא ידעין. (י) השמן – פירשנוהו על שני פנים. השע – כענין שנאמר כי טח מראות עיניהם ותרגום וטח את הבית וישיע ית ביתא כאלו טחו על העין כדי שלא יראו. ולבבו יבין – כמו ובלבבו. ורפא – רפואת הנפש והיא הסליחה וכן כתוב רפאה נפשי כי חטאתי לך. (יא) ואמר עד מתי – לפירוש הראשון יהיה פירושו עד מתי תמנע מהם התשובה כבר לקו בעונם וקבלו עונש חטאתם עתידים הם לקבל עוד עונש. ויאמר עד אשר אם שאו ערים מאין יושב – ולפי׳ השני יהיה פי׳ עד מתי יהיו מקשים לבבם ואינם רוצים לשמוע תוכחות ויאמר ידעתי כי לא ישובו עד אשר אם שאו ערים. אשר אם – זה פירושו כי כמו ואם תקריב מנחת בכורים שהוא כמו וכי תקריב וכן אם יהיה היובל לבני ישראל כי יהיה היובל והדומים להם שכתבנו בספר מכלל בחלק הדקדוק ממנו וזה גם כן כמותם כאלו אמר עד כדי שאו ערים, ואמר אשר ואמר אם שפירושו כי כפל הענין במלות שונות כמנהג הלשון לחזק הענין, ושאו עבר במקום עתיד ואפשר שישאו הערים שיהיו מעטים היושבים בהם אבל ישארו קצת בתים בעיר שימצא בהם אדם אמר גם זה לא יהיה אלא כל הבתים גם כן יהיו שאיות מאין אדם והאדמה גם כן תשאה שממה כי אין עובד אותה על דרך והאדמה לא תשם. (יב) ורחק ה׳ – שמא תאמר יגלו למקום קרוב וישובו לארצם לא כן אלא ירחק אותם בקצות הארץ כמו עשרת השבטים שגלו לחלח וחבור ויהודה ובנימן לבבל וכן אמר בנבואת עמוס והגליתי אתכם מהלאה לדמשק כלומר לא תחשבו כי תגלו למקום קרוב לארצכם כמו דמשק אלא רחוק מדמשק מאד, ומה שאמר את האדם אינו אומר על המין כולו כמו אמחה את האדם, אלא על ישראל וכן ונפלה נבלת האדם. העזובה – שם בשקל מלוכה כלומר העזובה שתעזב הארץ מהם. רבה תהיה – כלומר זמן רב. (יג) ועוד בה עשיריה – שם בשקל תחתיה וענינו כי עוד ימלכו בארץ עשרה מלכים מעת נבואה זו ונבואה זו היתה בשנת מות המלך עזיהו ועשרה מלכים הם יותם אחז חזקיהו מנשה אמון יאשיה יואחז יהויכין יהויקים צדקיהו, ואחרי כן ושבה האדמה והיתה לבער שיכלה הכל שיגלו כולם וחרבה ירושלם. לבער – ענין כליון כמו ובערת הרע כאשר יבער הגלל. כאלה וכאלון אשר בשלכת מצבת בם – ובעורם יהיה כבעור האלה והאלון שישירו עליהם בזמן החורף ויראה שהם יבשים, וזהו פירוש בשלכת פירוש בהשליך עליהם ואף על פי כן מצבת בם, פירוש העמדה כי עמדה לחותם בהם אף על פי שנראין יבשים כי בימי ניסן ישובו ויפרחו העלים כן זרע קדש מצבתם כי אף על פי שיגלו כולם לא תחשבו כי יכלו בגלות ולא ישובו לארצם כי עוד יפרחו ויצמחו וישובו לארצם, וכן תרגם יונתן הפסוק כבוטמא וכבלוטא וגו׳ פירוש מצבת כמו מטע כתרגום ויטע ונציב׳ וכנוי ה״א מצבתה כנגד האדמה כמו שאמר ושבה והיתה לבער, ויונתן תרגם ועוד בה עשיריה וישתארון בה חד מן עשרא יש מפרשים בשלכת שם שער שהיה בבית המקדש וזה זכר בדברי הימים עד שער שלכת ושם היו נטועים אלה ואלון ואמר המשל בהם.

Rid Yeshayahu 6רי״ד ישעיהו ו׳

(ה) אוי לי כי נדמיתי – כמו נדמה כל עם כנען. נכרת. שהיה סבור למות בעבור שראה השם ולא היה ראוי לראות כבודו. כי איש טמא שפתים אנכי – שאיני טהור ונקי מעון. ואני שוכן בתוך עם טמא שפתים וראיתי את השם מת אני. (ז) וסר עונך וחטאתך תכופר – שיכופר לו באלה הייסורין שנתייסרת בשריפת הרצפה וכבר אתה טהור ונקי לדבר עם השם. (ח) את מי אשלח – זה מוכיח שזו היתה תחילת נבואתו ומיכן היה ראוי להתחיל ספרו ואין מוקדם ומאוחר בתורה. (ט) שמעו שמוע ואל תבינו – כמה פעמים אני משמיע לכם על פי נביאיי ואינכם רוצים להבין. וכמה פעמים אני אומר לכם שתראו את דבריי ואינכם רוצים לדעת אני מצוה לאחד מן השרפים: (י) השמן לב העם הזה – שלא יבינו. ואזניו הכבד – שלא ישמעו. ועיניו השע – שלא יראו. שכיון שהתריתי בהם כמה פעמים ואינם רוצים לשמוע כבר איני חפץ בתשובתם, כענין ויחזק י״י את לב פרעה. (יא) ואומר עד מתי לא תקבל תשובתם, ויאמר עד אשר אם שאו ערים מאין יושב – שילכו בגלות ואנקום מהם. והאדמה תשאה ותהיה שממה. (יג) ועוד בה עשיריה – שילכו בגלות. והעשירית שבה תשאר ולא תלו בגלות זהו יהודה שעשרת השבטים גלו ושבט יהודה לא גלה. ושבה והיתה לבער – שגם יהודה רובו יגלה שהכל שטף סנחריב עד שבא ונפל בירושלם. והם ידמו כאלה וכאלון – אשר בזמן השלכת העלין עדיין מצבת – האלה קיימת והיא עתידה להחליף ענפים אחרים. כך תדמה מלכות יהודה שהיא עתידה להתחדש ולהתגדל אחר מפלת סנחריב כי זרע קדש היא מצבתה. בשלכת שם דבר.

Shadal Yeshayahu 6שד״ל ישעיהו ו׳

(הקדמה) תוכחה אחרי הקודמת, גם היא כנגד הבלתי נותנים לב אל הנבואות. ישעיה מזכיר החזון אשר נראה אליו בתחלת הנבאו, ועל ידי כן מודיע אל העם כי מאז החל להנבא הודיעו ה׳ כי לא ישמעו בקולו, כי על רוב פשעיהם נמנעו מהם דרכי התשובה, עד בוא עליהם כל הרעות אשר נגזרו עליהם, עד תם הפושעים, והעם הנשאר קדוש יהיה. (א) בשנת מות – הנבואה הזאת אמרה ישעיה אל העם אחרי הקודמת, אף על פי שהיתה אליו המראה הזאת כעשרים שנה קודם לכן, ולזה אמר בשנת מות אף על פי שבשעת המראה עדיין לא מת המלך (כי ישעיה התחיל להנבא בימי עזיהו), אך עתה כשהגידה אל העם כבר היה עזיהו מת. והמכוון בספור המראה הזאת אל העם הוא כלפי מה שלא היו מאמינים בדבריו, והיו אומרים ימהר יחישה מעשהו וגו׳ {ישעיהו ה׳:י״ט}, הגיד להם כי מאז כשקראו האל ללכת בשליחותו, כבר הודיעו שלא יאמינו לדבריו, ושזה אמנם לרע להם (לך ואמרת לעם הזה שמעו שמוע ואל תבינו וגו׳ עד אשר אם שאו ערים וכו׳ {ישעיהו ו׳:ט׳-י׳}). והנה הדבר מובן מאליו כי כשבאה אליו הנבואה הזאת, לא היה אפשר לו שיגיד אותה אל העם, שאם כן לא היה מקום שיוכיחם עוד, מאחר שהוא יודע שלא יקבלו דבריו, על כן שמר הדבר בלבו כעשרים שנה, וכשראה אותם מלעיגים על דבריו הגיד להם כי עוונותיהם הטו אלה שננעלו שערי התשובה בפניהם, כי כבר נגזרה עליהם הפורענות... (ה) ואמר – הקריאה והעשן גרמו לו שהבין פחיתותו, וגדולת הכבוד היושב על הכסא, ואז ירא לנפשו פן ימות כי אלהים ראה. נדמיתי – אבדתי ונגזרתי. כי איש טמא שפתים אנכי – בערך האל אשר הוא קדוש קדוש קדוש ובערך מלאכיו אשר כלם קדושים וראוים לומר לפניו השבח הזה, אני טמא שפתים וגם בני עמי טמאי שפתים. והנה המלות האלה כי איש טמא שפתים וגו׳ אֲמָרָם ישעיה במראה הנבואה, והיה דבורו כאשר ישים אלהים בפיו, והמכוון מאת האל בשומו הדבר הזה בפיו, הוא כדי לתת מקום להגעת הרצפה על שפתיו למען יתהפך לאיש טהור שפתים ויהיה ראוי לדבר אל העם בשם ה׳. כי את המלך – לא אמר שראו עיניו את ה׳, כי לא ראה פני כבודו, אבל ראה המלך, כלומר הכסא והשולים והשרפים העומדים לפניו וקוראים שבחו, והנה ראה את ה׳ כמלך גדול ונורא, אף על פי שלא ראה פניו. (ו) רצפה – כן נקרא בערבי אבן מלובנת באש, ומשתמשים בה לבשל המאכלים (רוזנמילר וגיזניוס). (ז) וסר עונך וגו׳ – כל עון וכל חטאת שיש לך כבר סר ממך, כלומר תְכֻפַר ולא תֵחָשֵב לך לחטאת, והנך כמלאך אלהים. והנה ידוע כי האש היא משל על נקוי וטהרת כל דבר, וכל אשר יבא באש היו מעבירים באש לטהרו, וכל אשר לא יבא באש יעבירו במים. (ח) ואשמע – אחר ששב טהור כמלאך שמע הדבור, גם מלאו לבו לענות הנני שלחני. את מי אשלח – דרך משל, כמלך המדבר עם שריו ונועץ עמהם, על דרך מי יפתה את אחאב {מלכים א כ״ב:כ׳} והנביא כבר חשב עצמו כאחד מהם ולא ירא מענוֹת את המלך כאלו גם אליו היה הדבור. מי ילך לנו – הוא פירוש מי אשלח, כלומר מי אשלח שיהיה ראוי והגון ללכת בשליחותי, ואמר לנו בלשון רבים כי השליחות היתה מוטלת על השרפים משרתי המלך, והנה מי שילך ידבר בשם המלך והוא הולך בשליחותו, אך הוא הולך גם כן במקום השרפים ויעשה השליחות שהיה להם לעשותה, אמנם אמר את מי אשלח בלשון יחיד, כי המלך לבדו הוא השולח. ומה נשגב הלמוד הרמוז בציור המראה הזאת, והוא כי האיש ההולך בשליחות האל להוכיח את העם על חטאתם, צריך שיטהר עצמו תחלה עד שיהיה במדרגת מלאכי עליון. ואמנם טעם הכפל את מי אשלח ומי ילך לנו, תחלה אמר מי מכם אבחר ואשלח? ואחר כך אמר ידעתי כי כלכם הגונים ללכת בשליחותי, ואין צורך שאבחר אחד מכם, אבל מי שיתנדב ללכת הוא ילך. (ט) שמעו שמוע ואל תבינו – אַל הוא לשון צווי, לא לשון הודעת העתיד, והנה הוא כאלו יאמר, אני מצוה שכל זמן שתשמעו לא תבינו, וכל זמן שתראו לא תדעו. והטעם, כך נגזר עליכם שלא תתנו לב לדבר ה׳ ולנביאיו, ולא תשגיחו גם כן כשתראו בעיניכם הפורענות מתחלת לבא עליכם. והמכוון בכל זה לא שילך ויאמר להם כך, שאם כן לא היה מקום שיוכיחם עוד. אבל הוא משל, והכוונה אם תרצה ללכת בשליחותי, על מנת כן צריך אתה ללכת, על מנת שלא ישמעו אליך. (י) השמן – כטעם טפש כחלב לבם (תהלים קי״ט:ע׳), שמנת עבית כשית (דברים ל״ב:ט״ו), דרך משל כאלו הלב מכוסה בשומן עד שלא יכנסו בו ציורי הדברים, ובהפך מילת הלב היא הסרת העור האוטם ומכסה הלב ומונע ממנו ההשגה. השע – כטעם כי טח מראות עיניהם (ישעיה מ״ד:י״ח), והמלה לשון ארמית, וטח את הבית (ויקרא י״ד:מ״ב) מתורגם: וישוע. פן יראה בעיניו – באופן שלא יקרה, שעל ידי שיראה וישמע ויבין ישוב מדרכו וירפא את עצמו מתחלואיו. ורפא לו – רפא נקשר עם ל׳ כמו הרופא לשבורי לב {תהלים קמ״ו:ג׳} וכן רבים. השמן לב העם הזה – הנביא במאמרו כאלו הוא נותן הוייה אל הדברים, כמו שמצאנו בירמיה (א׳:י׳) ראה הפקדתיך היום הזה על הגוים ועל הממלכות לנתוש ולנתוץ ולהאביד ולהרוס לבנות ולנטוע, שפירושו אחר שנתתי דברי בפיך, הנה כל מה שתדבר יתקיים, אם לטוב ואם לרע, והרי זה כאלו נתתיך שליט בגוים ובממלכות לעשות בהם כחפצך. וכן ביחזקאל (כ״א:כ״ד) ואתה בן אדם שים לך שנים דרכים לבוא חרב מלך בבל, הכוונה, הנבא שיהיו לחרב מלך בבל שני דרכים. ואחר כך אמר ויד ברא, פַנֵה מקום מן הקוצים ומן האבנים. בראש דרך עיר ברא, המקום הזה שתעשה פנוי לצורך חיילות מלך בבל, יהיה בפרשת דרכים, במקום שהדרכים מתחלקים, ואחד מהם מוליך אל העיר. והנה יחזקאל לא היה בידו לעשות דבר מזה, אבל נצטוה להנבא שכן יהיה. וכן כאן האל מצוה לישעיה שישמין לב העם, כלומר שינבא ויגזור עליהם שלא יטו אזן לדבריו. וכל זה להודיעו שכך יהיה, שדבריו לא יהיו נשמעים. ומתחלה פירשתי כרש״י השמן והכבד והשע, מקור בחסרון העתיד, אני אשמין השמן ואכביד הכבד, והוא צודק לפי הענין, אבל הוא דחוק מצד הלשון. ופיליפסון כתב שאם לא היה הנביא מוכיח את העם, היו שוגגין ולא היו מזידין, והנה תוכחותיו הן הן שהוציאו אל הפעל קשי ערפם ועורונם. שומו שמים על זאת! האל שלח ישעיה להוכיח את ישראל, כדי להוציא רשעתם לפעל, ולהכביד את עונשם, ואם לא היה ישעיה מוכיחם היה חטאם יותר קל!! מלבד כי מאמר השמן לב העם הזה וכו׳ אם יובן כפשוטו, לעולם לא תהיה משמעותו עשֵה שיתגלה ויוָדע קשי ערפם, אבל משמעו עשה שלא יוכלו להבין ולשמוע ולראות אף אם ירצו. ואחר כך פיליפסון מוסִיף שהענין נאמר כאן כאלו הנביא עצמו הוא סבת הדבר, על דרך ולא נתן ה׳ לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע עד היום הזה (דברים כ״ט:ג׳). אבל אם הענין נאמר דרך משל, אם כן נפל הפירוש. (יא) עד אשר אם שאו – הפורענות הזאת נגזרה עליהם, ועד שלא תבא עליהם (בימי אחז) לא ישובו ולא ישמעו לקולך. והנה הציור הזה של חרבן הערים ושממת האדמה יש בו מן ההפלגה כדרך מליצת השיר, והמכוון בו נפילת העם במלחמה עם מיתת עם רב, ולכת עם רב שבי לפני צר, כמו שהיה בימי אחז. (יב) ורחק ה׳ את האדם – אין הכוונה כדעת המפרשים שיגלו למקום רחוק, כי לא אמר שירחק היושבים מעל אדמתם, אבל אמר שירחק את האדם, כלומר שהמין האנושי יהיה רחוק זה מזה, שלא ימצאו בארץ יהודה שנים יחד, אך כל אדם יהיה בודד ורחוק מחברו. ופירש ואמר ורבה העזובה בקרב הארץ – רבים יהיו המקומות העזובים בארץ ההיא, והנה היושבים יהיו מפוזרים מפני מיעוטם. (יג) ועוד בה עשיריה – ישאר בארץ החלק העשירי מיושביה, והוא דרך גוזמה. ושבה והיתה לבער – ארץ ישראל תשוב להיות לבער, תשוב להיות קרובה לכלייה (תלמידי חביבי החכם יח״ף ז״ל). כאלה וכאלון – אשר במה שמשליכים מעליהם ארצה, והוא הפרי, אלא שאינו נקרא ״פרי״, כי אינו מאכל אדם, ונקרא ״שלכת״ כי אין בני אדם לוקטים אותו, אבל העץ משליכו מאליו. מצבת בם – יש להם נטיעה וקיום (תרגום ויטע {בראשית כ״א:ל״ג}, ונצב), כי הפרי הנופל נזרע בארץ וצומח ממנו עץ אחר. כן זרע קדש שיקום בימי חזקיה אחרי תם החטאים, יהיה מצבתה, יהיה נטיעה חדשה בארץ, כטעם והיה הנשאר בציון והנותר בירושלם קדוש יאמר לו. מצבתה – כנוי הנקבה כנגד הארץ, זרע קדש יהיה נטיעת ארץ ישראל, שישוב ויצמח בה כנטיעה חדשה.