EN/HEע/E

Yeshayahu's Visions of Mashiach

Sources

Bemidbar 24:14במדבר כ״ד:י״ד

Now, behold, I go to my people: come, I will inform you what this people shall do to your people in the latter days.”

וְעַתָּה הִנְנִי הוֹלֵךְ לְעַמִּי לְכָה אִיעָצְךָ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָעָם הַזֶּה לְעַמְּךָ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים.

Devarim 31:29דברים ל״א:כ״ט

For I know that after my death you will utterly corrupt yourselves, and turn aside from the way which I have commanded you; and evil will happen to you in the latter days; because you will do that which is evil in the sight of Hashem, to provoke him to anger through the work of your hands.”

כִּי יָדַעְתִּי אַחֲרֵי מוֹתִי כִּי הַשְׁחֵת תַּשְׁחִתוּן וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶתְכֶם וְקָרָאת אֶתְכֶם הָרָעָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים כִּי תַעֲשׂוּ אֶת הָרַע בְּעֵינֵי י״י לְהַכְעִיסוֹ בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיכֶם.

Devarim 32:36דברים ל״ב:ל״ו

For Hashem will judge his people, and have compassion on his servants, when He sees that their power is gone, There is none remaining, shut up or left at large.

כִּי יָדִין י״י עַמּוֹ וְעַל עֲבָדָיו יִתְנֶחָם כִּי יִרְאֶה כִּי אָזְלַת יָד וְאֶפֶס עָצוּר וְעָזוּב.

Yeshayahu 2:1-4ישעיהו ב׳:א׳-ד׳

(1) The word that Isaiah the son of Amoz saw concerning Judah and Jerusalem. (2) And it shall come to pass in the end of days, That the mountain of the Lord's house shall be established as the top of the mountains, And shall be exalted above the hills; And all nations shall flow unto it. (3) And many peoples shall go and say: 'Come ye, and let us go up to the mountain of the Lord, To the house of the God of Jacob; And He will teach us of His ways, And we will walk in His paths.' For out of Zion shall go forth the law, And the word of the Lord from Jerusalem. (4) And He shall judge between the nations, And shall decide for many peoples; And they shall beat their swords into plowshares, And their spears into pruninghooks; Nation shall not lift up sword against nation, Neither shall they learn war any more.

(א) הַדָּבָר אֲשֶׁר חָזָה יְשַׁעְיָהוּ בֶּן אָמוֹץ עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלָ‍ִם. (ב) וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית י״י בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כׇּל הַגּוֹיִם. (ג) וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר י״י אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר י״י מִירוּשָׁלָ‍ִם. (ד) וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה.

Yeshayahu 10:1-11ישעיהו י׳:א׳-י״א

(1) Woe unto them that decree unrighteous decrees, And to the writers that write iniquity; (2) To turn aside the needy from judgment, And to take away the right of the poor of My people, That widows may be their spoil, And that they may make the fatherless their prey! (3) And what will ye do in the day of visitation, And in the ruin which shall come from far? To whom will ye flee for help? And where will ye leave your glory? (4) They can do nought except crouch under the captives, And fall under the slain. For all this His anger is not turned away, But His hand is stretched out still. (5) O Asshur, the rod of Mine anger, In whose hand as a staff is Mine indignation! (6) I do send him against an ungodly nation, And against the people of My wrath do I give him a charge, To take the spoil, and to take the prey, And to tread them down like the mire of the streets. (7) Howbeit he meaneth not so, Neither doth his heart think so; But it is in his heart to destroy, And to cut off nations not a few. (8) For he saith: 'Are not my princes all of them kings? (9) Is not Calno as Carchemish? Is not Hamath as Arpad? Is not Samaria as Damascus? (10) As my hand hath reached the kingdoms of the idols, Whose graven images did exceed them of Jerusalem and of Samaria; (11) Shall I not, as I have done unto Samaria and her idols, So do to Jerusalem and her idols?'

(א) הוֹי הַחֹקְקִים חִקְקֵי אָוֶן וּמְכַתְּבִים עָמָל כִּתֵּבוּ. (ב) לְהַטּוֹת מִדִּין דַּלִּים וְלִגְזֹל מִשְׁפַּט עֲנִיֵּי עַמִּי לִהְיוֹת אַלְמָנוֹת שְׁלָלָם וְאֶת יְתוֹמִים יָבֹזּוּ. (ג) וּמַה תַּעֲשׂוּ לְיוֹם פְּקֻדָּה וּלְשׁוֹאָה מִמֶּרְחָק תָּבוֹא עַל מִי תָּנוּסוּ לְעֶזְרָה וְאָנָה תַעַזְבוּ כְּבוֹדְכֶם. (ד) בִּלְתִּי כָרַע תַּחַת אַסִּיר וְתַחַת הֲרוּגִים יִפֹּלוּ בְּכׇל זֹאת לֹא שָׁב אַפּוֹ וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה. (ה) הוֹי אַשּׁוּר שֵׁבֶט אַפִּי וּמַטֶּה הוּא בְיָדָם זַעְמִי. (ו) בְּגוֹי חָנֵף אֲשַׁלְּחֶנּוּ וְעַל עַם עֶבְרָתִי אֲצַוֶּנּוּ לִשְׁלֹל שָׁלָל וְלָבֹז בַּז [וּלְשׂוּמוֹ] (ולשימו) מִרְמָס כְּחֹמֶר חוּצוֹת. (ז) וְהוּא לֹא כֵן יְדַמֶּה וּלְבָבוֹ לֹא כֵן יַחְשֹׁב כִּי לְהַשְׁמִיד בִּלְבָבוֹ וּלְהַכְרִית גּוֹיִם לֹא מְעָט. (ח) כִּי יֹאמַר הֲלֹא שָׂרַי יַחְדָּו מְלָכִים. (ט) הֲלֹא כְּכַרְכְּמִישׁ כַּלְנוֹ אִם לֹא כְאַרְפַּד חֲמָת אִם לֹא כְדַמֶּשֶׂק שֹׁמְרוֹן. (י) כַּאֲשֶׁר מָצְאָה יָדִי לְמַמְלְכֹת הָאֱלִיל וּפְסִילֵיהֶם מִירוּשָׁלַ‍ִם וּמִשֹּׁמְרוֹן. (יא) הֲלֹא כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְשֹׁמְרוֹן וְלֶאֱלִילֶיהָ כֵּן אֶעֱשֶׂה לִירוּשָׁלַ‍ִם וְלַעֲצַבֶּיהָ.

Yeshayahu 11ישעיהו י״א

(1) And there shall come forth a shoot out of the stock of Jesse, And a twig shall grow forth out of his roots. (2) And the spirit of the Lord shall rest upon him, The spirit of wisdom and understanding, The spirit of counsel and might, The spirit of knowledge and of the fear of the Lord. (3) And his delight shall be in the fear of the Lord; And he shall not judge after the sight of his eyes, Neither decide after the hearing of his ears; (4) But with righteousness shall he judge the poor, And decide with equity for the meek of the land; And he shall smite the land with the rod of his mouth, And with the breath of his lips shall he slay the wicked. (5) And righteousness shall be the girdle of his loins, And faithfulness the girdle of his reins. (6) And the wolf shall dwell with the lamb, And the leopard shall lie down with the kid; And the calf and the young lion and the fatling together; And a little child shall lead them. (7) And the cow and the bear feed; Their young ones shall lie down together; And the lion shall eat straw like the ox. (8) And the sucking child shall play on the hole of the asp, And the weaned child shall put his hand on the basilisk's den. (9) They shall not hurt nor destroy In all My holy mountain; For the earth shall be full of the knowledge of the Lord, As the waters cover the sea. (10) And it shall come to pass in that day, That the root of Jesse, that standeth for an ensign of the peoples, Unto him shall the nations seek; And his resting-place shall be glorious. (11) And it shall come to pass in that day, That the Lord will set His hand again the second time To recover the remnant of His people, That shall remain from Assyria, and from Egypt, And from Pathros, and from Cush, and from Elam, And from Shinar, and from Hamath, and from the islands of the sea. (12) And He will set up an ensign for the nations, And will assemble the dispersed of Israel, And gather together the scattered of Judah From the four corners of the earth. (13) The envy also of Ephraim shall depart, And they that harass Judah shall be cut off; Ephraim shall not envy Judah, And Judah shall not vex Ephraim. (14) And they shall fly down upon the shoulder of the Philistines on the west; Together shall they spoil the children of the east; They shall put forth their hand upon Edom and Moab; And the children of Ammon shall obey them. (15) And the Lord will utterly destroy the tongue of the Egyptian sea; And with His scorching wind will He shake His hand over the River, And will smite it into seven streams, And cause men to march over dryshod. (16) And there shall be a highway for the remnant of His people, That shall remain from Assyria, Like as there was for Israel In the day that he came up out of the land of Egypt.

(א) וְיָצָא חֹטֶר מִגֵּזַע יִשָׁי וְנֵצֶר מִשׇּׁרָשָׁיו יִפְרֶה. (ב) וְנָחָה עָלָיו רוּחַ י״י רוּחַ חׇכְמָה וּבִינָה רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת י״י. (ג) וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת י״י וְלֹא לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט וְלֹא לְמִשְׁמַע אׇזְנָיו יוֹכִיחַ. (ד) וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים וְהוֹכִיחַ בְּמִישׁוֹר לְעַנְוֵי אָרֶץ וְהִכָּה אֶרֶץ בְּשֵׁבֶט פִּיו וּבְרוּחַ שְׂפָתָיו יָמִית רָשָׁע. (ה) וְהָיָה צֶדֶק אֵזוֹר מׇתְנָיו וְהָאֱמוּנָה אֵזוֹר חֲלָצָיו. (ו) וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם. (ז) וּפָרָה וָדֹב תִּרְעֶינָה יַחְדָּו יִרְבְּצוּ יַלְדֵיהֶן וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן. (ח) וְשִׁעֲשַׁע יוֹנֵק עַל חֻר פָּתֶן וְעַל מְאוּרַת צִפְעוֹנִי גָּמוּל יָדוֹ הָדָה. (ט) לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכׇל הַר קׇדְשִׁי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת י״י כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים. (י) וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא שֹׁרֶשׁ יִשַׁי אֲשֶׁר עֹמֵד לְנֵס עַמִּים אֵלָיו גּוֹיִם יִדְרֹשׁוּ וְהָיְתָה מְנֻחָתוֹ כָּבוֹד. (יא) וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יוֹסִיף אֲדֹנָי שֵׁנִית יָדוֹ לִקְנוֹת אֶת שְׁאָר עַמּוֹ אֲשֶׁר יִשָּׁאֵר מֵאַשּׁוּר וּמִמִּצְרַיִם וּמִפַּתְרוֹס וּמִכּוּשׁ וּמֵעֵילָם וּמִשִּׁנְעָר וּמֵחֲמָת וּמֵאִיֵּי הַיָּם. (יב) וְנָשָׂא נֵס לַגּוֹיִם וְאָסַף נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל וּנְפֻצוֹת יְהוּדָה יְקַבֵּץ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ. (יג) וְסָרָה קִנְאַת אֶפְרַיִם וְצֹרְרֵי יְהוּדָה יִכָּרֵתוּ אֶפְרַיִם לֹא יְקַנֵּא אֶת יְהוּדָה וִיהוּדָה לֹא יָצֹר אֶת אֶפְרָיִם. (יד) וְעָפוּ בְכָתֵף פְּלִשְׁתִּים יָמָּה יַחְדָּו יָבֹזּוּ אֶת בְּנֵי קֶדֶם אֱדוֹם וּמוֹאָב מִשְׁלוֹחַ יָדָם וּבְנֵי עַמּוֹן מִשְׁמַעְתָּם. (טו) וְהֶחֱרִים י״י אֵת לְשׁוֹן יָם מִצְרַיִם וְהֵנִיף יָדוֹ עַל הַנָּהָר בַּעְיָם רוּחוֹ וְהִכָּהוּ לְשִׁבְעָה נְחָלִים וְהִדְרִיךְ בַּנְּעָלִים. (טז) וְהָיְתָה מְסִלָּה לִשְׁאָר עַמּוֹ אֲשֶׁר יִשָּׁאֵר מֵאַשּׁוּר כַּאֲשֶׁר הָיְתָה לְיִשְׂרָאֵל בְּיוֹם עֲלֹתוֹ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.

Mikhah 4:1-5מיכה ד׳:א׳-ה׳

(1) But in the end of days it shall come to pass, That the mountain of the Lord's house shall be established as the top of the mountains, And it shall be exalted above the hills; And peoples shall flow unto it. (2) And many nations shall go and say: 'Come ye l and let us go up to the mountain of the Lord, And to the house of the God of Jacob; And He will teach us of His ways, And we will walk in His paths'; For out of Zion shall go forth the law, And the word of the Lord from Jerusalem. (3) And He shall judge between many peoples, And shall decide concerning mighty nations afar off; And they shall beat their swords into plowshares, And their spears into priming-hooks, Nation shall not Hit up sword against nation, Neither shall they learn war any more. (4) But they shall sit every man under his vine and under his fig-tree; And none shall make them afraid, For the mouth of the Lord of hosts hath spoken. (5) For let all the peoples walk each one in the name of its god, But we will walk in the name of the Lord our God for ever and ever.

(א) וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים יִהְיֶה הַר בֵּית י״י נָכוֹן בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא הוּא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ עָלָיו עַמִּים. (ב) וְהָלְכוּ גּוֹיִם רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר י״י וְאֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיוֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר י״י מִירוּשָׁלָ‍ִם. (ג) וְשָׁפַט בֵּין עַמִּים רַבִּים וְהוֹכִיחַ לְגוֹיִם עֲצֻמִים עַד רָחוֹק וְכִתְּתוּ חַרְבֹתֵיהֶם לְאִתִּים וַחֲנִיתֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשְׂאוּ גּוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּן עוֹד מִלְחָמָה. (ד) וְיָשְׁבוּ אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ וְאֵין מַחֲרִיד כִּי פִי י״י צְבָאוֹת דִּבֵּר. (ה) כִּי כׇּל הָעַמִּים יֵלְכוּ אִישׁ בְּשֵׁם אֱלֹהָיו וַאֲנַחְנוּ נֵלֵךְ בְּשֵׁם י״י אֱלֹהֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד.

Tehillim 135:14תהלים קל״ה:י״ד

For the Lord will judge His people, And repent Himself for His servants.

כִּי יָדִין י״י עַמּוֹ וְעַל עֲבָדָיו יִתְנֶחָם.

Divrei HaYamim II 32:5דברי הימים ב ל״ב:ה׳

And he took courage, and built up all the wall that was broken down, and raised it up to the towers, and another wall without, and strengthened Millo in the city of David, and made weapons and shields in abundance.

וַיִּתְחַזַּק וַיִּבֶן אֶת כׇּל הַחוֹמָה הַפְּרוּצָה וַיַּעַל עַל הַמִּגְדָּלוֹת וְלַחוּצָה הַחוֹמָה אַחֶרֶת וַיְחַזֵּק אֶת הַמִּלּוֹא עִיר דָּוִיד וַיַּעַשׂ שֶׁלַח לָרֹב וּמָגִנִּים.

Targum Yonatan Yeshayahu 11:1תרגום יונתן ישעיהו י״א:א׳

וְיִפּוֹק מַלְכָּא מִבְּנוֹהִי דְיִשַׁי וּמְשִׁיחָא מִבְּנֵי בְנוֹהִי יִתְרַבֵּי.

Rashi Yeshayahu 2:2רש״י ישעיהו ב׳:ב׳

[והיה באחרית הימים – לאחר שיכלו הפושעים כמו שאמור למעלה. נכון<כן בכ"י סנקט פטרברג I.11. בכ"י ברלין 122: "צבא".> יהיה – כל העינין עד לכו ונלכה באור י״י (ישעיהו ב׳:ה׳), כי נטשת וגו׳, הנביא מסב הדבר אל השכינה. מה שנטשת את עמך בעונם היה, על כי מלאו מקדם (ישעיהו ב׳:ו׳), וכל הענין. כל הפרשיות מוסבות זו אצל זו עד אשירה נא, לפיכך באחרית הימים כשיכלו פושעיהם תטיב להם.] נכון – מתוקן. בראש ההרים – בהר שהוא ראש לכל ההרים בחשיבות ההרים. ונהרו – יתקבצו וימשכו אליו כנהרות. [ונשא מגבעות – יגדל נס שנעשה בו מניסי סיני וכרמל ותבור.]

Rashi Yeshayahu 11:1רש״י ישעיהו י״א:א׳

ויצא חוטר מגזע ישי – ואם תאמרו הרי תנחומין לחזקיהו ועמו שלא יפלו בידו ומה תהא על הגולה אשר הגלה בחלח וחבור שמא אבד סברם לא אבד סוף שיבא מלך משיחנו ויגאלם. חוטר – שבט מלוכה. ונצר – לשון יונק אילן. ונצר משרשיו יפרה – ובכל הענין ובסופו והיה ביום ההוא יוסיף י״י שנית ידו הרי שנאמרה נבואה זו לנחמת הגולים מאשור.

Rashi Yeshayahu 11:11רש״י ישעיהו י״א:י״א

שנית – כמו שקנאם ממצרים שהיתה גאולתם ברורה מאין שיעבוד אבל גאולת בית שני אינה מן המניין שהרי משועבדים היו לכורש. ומאיי הים – הן איי כתים יונים.

Rashi Yeshayahu 11:13רש״י ישעיהו י״א:י״ג

אפרים לא יקנא את יהודה – משיח בן יוסף ומשיח בן דוד לא יקנאו זה בזה.

R. Yosef Kara Yeshayahu 2:1ר׳ יוסף קרא ישעיהו ב׳:א׳

הדבר אשר חזה ישעיהו בן אמוץ על יהודה וירושלם – מידה במקרא: אין לך נביא ונביא שהכה את ישראל בדברי תוכחותיו שבו בלשון אתה מוצא רפואתו בצדו. אף כאן כלפי שקנתרן למעלה בלשון קשה, הוא חזון, שאמר: חזון ישעיהו בן אמוץ {וגו׳} על יהודה וירושלם (ישעיהו א׳:א׳), וחזון הוא קשה מכל עשר לשונות שנקראו נבואה, כמדתמר: חזות קשה הוגד לי (ישעיהו כ״א:ב׳), חזר וניחמן בלשון נחמה, הוא דיבור, כמדתמר: היה דבר י״י אל אברם במחזה לאמר (בראשית ט״ו:א׳). וכלפי שאמר למעלה על יהודה וירושלם (ישעיהו א׳:א׳) חזר ואמר: הדבר אשר חזה ישעיהו בן אמוץ על יהודה וירושלם.

R. Yosef Kara Yeshayahu 11:1ר׳ יוסף קרא ישעיהו י״א:א׳

ויצא חוטר מגזע ישי – מכאן ואילך מדבר במלך המשיח, כלומר האומות המשולים לסבכי היער ולמבחר שבלבנון רמי הקומה ורעננים בפארותיהן ודליותיהן ולמבחר פרי יכרתו, ועתיד חוטר אחד לעמוד מבית ישי והוא ישא ענף ועשה פרי והיה לארז אדיר, ונצר משרשיו יפרה ותנוח עליו רוח י״י רוח חכמה ובינה רוח עיצה וגבורה רוח דעת ויראת י״י.

Ibn Ezra Yeshayahu 2:2אבן עזרא ישעיהו ב׳:ב׳

This will take place, as the prophet says, In the last of the days. That is, in the days of Messiah, which are the last of the days of the world. Those days have not yet come; for since the days of Isaiah there has never been a period free from war. We learn from Josephus, and the literature of the Persians and Medes, that during the whole time of the second temple in Jerusalem war had never ceased. Moreover, the prophet distinctly declares, Neither shall they learn war any more. And shall be exalted. We know that the mount of the temple will not be physically raised; but what the phrase means is, that it will be established in such a way that people will hasten up to it from the four comers of the earth, as if it were higher than all hills. ונהרו And they will flow. Root, נהר 'to flow'; comp. נהר river, which is so called on account of its flowing motion.

והנה אמר באחרית הימים – והם ימי המשיח שהם אחרית ימי עולם. והיה וגו׳ – והנה לא היו ימים אחרי ישעיהו שלא היו שם מלחמות והנה זה כתוב בספר בן גוריון ובספרי פרס ומדי, כי המלחמה לא שקטה בבית שני ועוד הכתוב העיד ולא ילמדו עוד (ישעיהו ב׳:ד׳). ידענו כי הר הבית לא יהיה נשא, רק פירושו, נכון יהיה הר הבית, שירוצו אליו מארבע הפאות כאלו הוא נשא מכל הגבעות. ונהרו – מגזרת נהר בעבור מרוצתו.

Ibn Ezra Yeshayahu 11:1אבן עזרא ישעיהו י״א:א׳

The majority of commentators apply this chapter to the Messiah, as if the prophet said, The Assyrian army, which is now attacking Jerusalem, will perish; but besides this partial deliverance, a time of complete redemption will come for Jerusalem. R. Moses Hakkohen refers the chapter to Hezekiah, on account of its being the continuation of the prophecy recorded in the preceding chapter. חטר Rod. Comp. חוטרא, the Chaldæan translation of .מטה גזע Seed. נצר Branch. Comp. 14:19. And there shall come forth, etc. Hezekiah was very young at the time of this prophecy.

ויצא וגו׳ – רובי המפרשים אמרו כי זה המשיח, והטעם שימות מחנה אשור הצר על ירושלם, ועוד יבא עת גאולת ירושלם השלימה, ולפי דעת רבי משה הכהן שעל חזקיהו רמז, כי הוא דבק עם הפרשה. חוטר – מגזרת תרגום מטה. גזע – כמו זרע. ונצר – כמו סעיף, כנצר נתעב (ישעיהו י״ד:י״ט). וטעם ויצא – כי קטן היה כאשר הי{ת}ה זאת הנבואה.

Ibn Ezra Yeshayahu 11:2אבן עזרא ישעיהו י״א:ב׳

ונחֽה And shall rest. Comp. ושבֽה (Lev. 23:13), And she shall return. It is a verb .(נוח) ע"ו The spirit of the Lord, that is, the spirit of wisdom and understanding, such as, e.g., was assigned to Joshua (Deut. 34:9). And might. Hezekiah was mighty, as stated (2 Kings 20:20)

ונחה – על משקל ושבה אל בית אביה (ויקרא כ״ב:י״ג), מהשניים הנראים. והנה פרש כי רוח י״י היא רוח חכמה ובינה, וכן כתוב על יהושע בתורה (דברים ל״ד:י״ט). וגבורה – כי גבור היה חזקיה, כי כן כתוב (דברי הימים ב ל״ב:ה׳).

Ibn Ezra Yeshayahu 11:6אבן עזרא ישעיהו י״א:ו׳

The wolf shall dwell, etc. The peace that will be in his days is now figuratively described. ומריא I have already explained (1:11); it is a species of cattle, the fat of which is forbidden.

וגר זאב וגו׳ – דרך משל מהשלום שיהיה בימיו. ומריא – פירשתיו (ראב״ע ישעיהו א׳:י״א) שהוא מין ממיני השור וחלבו אסור.

Ibn Ezra Yeshayahu 11:10אבן עזרא ישעיהו י״א:י׳

To him shall nations seek. To him, that is, to Messiah, shall nations seek, that is, shall all nations be subjected. But according to the above-mentioned view of R. Moses Hakkohen, this verse may predict the circumstances which would accompany the miracle of the sun; comp. the princes of Babylon, who sent unto him to enquire of the wonder (2 Chron. 32:31). בכבוד ═ כבוד With honour; comp. בבית ═ בית in the house (2 Kings 18:15)

והיה וגו׳ – אם על המשיח, שכל העולם כלו תחת רשותו, ועל דעת ר׳ משה הכהן הנזכר על אות השמש, כי כן כתוב לדרוש המופת (דברי הימים ב ל״ב:ל״א). והיתה מנוחתו כבוד – בכבוד וכן הנמצא בית י״י (מלכים ב י״ח:ט״ז).

Ibn Ezra Mikhah First Commentary 4:1אבן עזרא מיכה פירוש ראשון ד׳:א׳

והיה – אין ספק כי זאת הנבואה לעתיד, על כן אמר: באחרית הימים. והטעם: בעבור שהזכיר למעלה כי הר הבית יהיה לבמות יער (מיכה ג׳:י״ב), שב לנחם ישראל כי עוד ישוב כבוד הבית. וידוע כי הר הבית איננו גבוה, והנה הטעם שיצא שמו עד למרחוק, ומכל הפאות ישובו אליו במנחות, כאילו יהיה בראש כל ההרים, ויהיה נשא מגבעות, עד שיראוהו כל יושבי הארץ. ונהרו – ירוצו, מגזרת נהר, כי הוא רץ לעולם.

Rambam Hilkhot Melakhim 12:1רמב"ם הלכות מלכים ומלחמות י״ב:א׳

אַל יַעֲלֶה עַל הַלֵּב שֶׁבִּימוֹת הַמָּשִׁיחַ יִבָּטֵל דּבָר מִמִּנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם. אוֹ יִהְיֶה שָׁם חִדּוּשׁ בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית. אֶלָּא עוֹלָם כְּמִנְהָגוֹ נוֹהֵג. וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר בִּישַׁעְיָה (ישעיה י״א:ו׳) וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ מָשָׁל וְחִידָה. עִנְיַן הַדָּבָר שֶׁיִּהְיוּ יִשְׂרָאֵל יוֹשְׁבִין לָבֶטַח עִם רִשְׁעֵי עַכּוּ״ם הַמְשׁוּלִים כִּזְאֵב וְנָמֵר. שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ה׳:ו׳) זְאֵב עֲרָבוֹת יְשָׁדְדֵם וְנָמֵר שֹׁקֵד עַל עָרֵיהֶם. וְיַחְזְרוּ כֻּלָּם לְדַת הָאֱמֶת. וְלֹא יִגְזְלוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ. אֶלָּא יֹאכְלוּ דָּבָר הַמֻּתָּר בְּנַחַת עִם יִשְׂרָאֵל. שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה י״א:ז׳) וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ הַדְּבָרִים בְּעִנְיַן הַמָּשִׁיחַ הֵם מְשָׁלִים. וּבִימוֹת הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ יִוָּדַע לַכּל לְאֵי זֶה דָּבָר הָיָה מָשָׁל. וּמָה עִנְיָן רָמְזוּ בָּהֶן:

Moreh Nevukhim 3:11מורה נבוכים ג׳:י״א

ALL the great evils which men cause to each other because of certain intentions, desires, opinions, or religious principles, are likewise due to non-existence, because they originate in ignorance, which is absence of wisdom. A blind man, for example, who has no guide, stumbles constantly, because he cannot see, and causes injury and harm to himself and others. In the same manner various classes of men, each man in proportion to his ignorance, bring great evils upon themselves and upon other individual members of the species. If men possessed wisdom, which stands in the same relation to the form of man as the sight to the eye, they would not cause any injury to themselves or to others: for the knowledge of truth removes hatred and quarrels, and prevents mutual injuries. This state of society is promised to us by the prophet in the words: "And the wolf shall dwell with the lamb," etc.; "and the cow and the bear shall feed together," etc.; and "the sucking child shall play on the hole of the asp," etc. (Isa. 11:6 seq.). The prophet also points out what will be the cause of this change: for he says that hatred, quarrel, and fighting will come to an end, because men will then have a true knowledge of God. "They shall not hurt nor destroy in all my holy mountain: for the earth shall be full of the knowledge of the Lord, as the waters cover the sea" (ibid. ver. 9). Note it.

אלו הרעות הגדולות הנופלות בין בני אדם מקצתם אל קצתם לפי הכונות והתאוות והדעות והאמונות - כולם גם כן נמשכות אחר ההעדר מפני שהם כולם מחויבים לסכלות - רצוני לומר מהעדר החכמה. כמו שהסומא מפני שהוא חסר הראות נכשל תמיד מחבל בעצמו ועושה חבורות לאחרים גם כן מפני שאין אצלו מי שיורהו הדרך. כן כתות בני אדם כל איש כפי סכלותו יעשה בעצמו ובזולתו רעות גדולות בחק אישי המין. ואילו היתה שם חכמה אשר יחסה לצורה האנושית כיחס הכח הרואה אל העין היו נפסקים נזקיו כולם מעצמו ומזולתו - כי בידיעת האמת תסור השנאה והקטטה ויבטל הזק בני האדם קצתם לקצתם. כבר יעד אותו ואמר ״וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ וגו׳ ופרה ודב תרעינה וגו׳ ושיעשע יונק וגו׳״; ואחר כן נתן סיבתו ואמר כי הסיבה בהסתלק השנאות והקטטות וההתגבריות היא ידיעת בני אדם בעת ההיא באמיתת האלוה - אמר לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה את יי כמים לים מכסים״. ודעהו:

Radak Yeshayahu 2:1-2רד״ק ישעיהו ב׳:א׳-ב׳

(א) הדבר – אחר שאמר הפורענות אשר חזה על יהודה וירושלם (ישעיהו א׳:א׳) אמר הנחמה אשר חזה על יהודה וירושלם גם כן. (ב) והיה באחרית הימים – כל מקום שנאמר באחרית הימים הוא ימות המשיח. הר בית י״י – זהו הר המוריה שבו נבנה בית המקדש. בראש ההרים – שיהא נכון ונשא ונעלה מכל שאר הר וגבעה שכל הגוים יכבדוהו וינשאוהו ויבאו לעבוד בו לשם י״י וזכר הרים לפי שהגוים היו עובדים את אלהיהם על ההרים הרמים (דברים י״ב:ב׳). ונהרו – וירוצו, ומזה נקרא מקום מרוצת מים הרבים נהר.

Radak Yeshayahu 11:1רד״ק ישעיהו י״א:א׳

ויצא חטר – סמך פרשה זו שהיא עתידה לימות המשיח להבטחה שהיתה בימי חזקיהו, אמר אל תתמהו על פלא גדול כזה שיעשה בימי חזקיהו במפלת מחנה אשור ברגע אחד כי עוד יעשה לישראל פלא גדול מזה בימות המשיח שיהיה לישראל בקבוץ גליות, וזה יהיה ממשפחת המלך חזקיהו, וזכר ישי לפי שממנו יצא מלך הראשון ופירוש חטר מטה כתרגומו, ואמר מגזע, משרשיו, לפי שהעץ הנכרת יחליף ויוציא יונקות מגזעו ומשרשיו, ופירוש גזע מה שנשאר מן העץ על הארץ ומצדי הגזע יעלו הנצרים, וכן מן השרשים שהם תחת הארץ יפרחו גם כן, ולפי שישראל גלו מארצם זה כמה שנים ונפסקה מלכותם כאלו נכרת העץ אבל הגזע והשרשים נשארו אמר כי עוד יש תקוה שיחליף הגזע, ואמר הנביא כי משרשי ישי ומגזעו יצא עוד חטר נצר ויהיה עוד מלך על ישראל כבתחילה ויותר ממה שהיה ואמר.

Radak Yeshayahu 11:6רד״ק ישעיהו י״א:ו׳

וגר זאב – יש מפרשים כי בימות המשיח יתחלפו טבעי החיות והבהמות וישוב למה שהיה בתחילת הבריאה ובתיבת נח, כי בתחלת הבריאה אלו היה אוכל האריה השה הנה נשחתה הבריאה ומה אכל האריה או זולתו מן הטורפים אוכלי בשר כי אם אכל בשר משאר החיות והבהמות הנה היה חסר העולם אותה בריה כי כולם נולדו זכר ונקבה לא יותר ולא המתינו מלאכול עד שפרו ורבו הנטרפים, אלא בודאי אכלו עשב השדה עד שפרו ורבו הנטרפים, והיה טבעם מאותו היום ואילך לאכול בשר, וכן בתיבת נח אלו אכלו הטורפים הנטרפים הנה חסרה אותה הנטרפת מן העולם, כי שנים שנים נכנסו ולא יותר אלא אם כן נאמר כי שבעה שבעה שהכניס מן הטהורה היו לצורך הטורפים, ויש מפרשים כי כל זה משל כי הזאב והנמר והדוב והאריה הם משל לרשעים העושקים והגוזלים שהם לחלשים כמו החיות הטורפים לנטרפים, והכבש והפרה והעגל והגדי הם משל לענוי ארץ, ואמר כי בימות המשיח יהיה שלום בארץ ולא ירעו איש את חברו, ולא יתכן זה הפי׳ לפי שאמר לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי (ישעיהו ס״ה:כ״ה), ובימות המשיח בכל העולם יהיה שלום כמו שכתוב וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות ולא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה (ישעיהו ב׳:ד׳), ואמר ונכרתה קשת מלחמה (זכריה ט׳:י׳), ואמר במשיח ודבר שלום לגוים (זכריה ט׳:י׳), והנכון כי טבע החיות לא תתחלף ויטרפו ויאכלו בשר כמו שהם עושים עתה אלא הבטיח את ישראל שהחיות הרעות לא יזיקו בכל ארץ ישראל זהו שנאמר לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי (ישעיהו ס״ה:כ״ה), והטעם כי מלאה הארץ דעה את י״י (ישעיהו י״א:ט׳) כיון שהם טובים ושמרו דרך י״י לא תשלוט בהם חיה רעה ולא בבהמתם ובכל אשר להם כמו שהבטיח על ידי משה רבינו עליו השלום, והשבתי חיה רעה מן הארץ (ויקרא כ״ו:ו׳), ואפילו אם יעברו בארץ לא יזיקו.

Radak Mikhah 4:1רד״ק מיכה ד׳:א׳

והיה באחרית הימים – אחר שאמר חרבן ציון וירושלם אמר נחמה זו עליהם ויהיה זה באחרית הימים והם ימי המשיח ונחמה זו אמרה ישעיהו בזה הלשון מעט מלים שונים ביניהם. הר בית ה׳ – הוא הר הבית שאמר שיהיה לבמות יער עוד יבא זמן שיהיה נכון בראש ההרים ומה שאמר נכון ונשא לא שיהיה ההר ההוא גבוה בגופו ממה שהיה אלא רוצה לומר שהגוים ינשאוה ויכבדוה ויבאו לעבוד בו לשם ה׳ וזכר זה לפי שהגוים היו עובדים אלהיהם על ההרים הרמים ועל הגבעות הנשאות אמר כי אז יעבדו את הש״י שכם אחד וינשאו הר זה מכל ההרים ומכל הגבעות שהיו מנשאים ומכבדים מתחלה. ונהרו עליו עמים – וירוצו ומזה נקרא מרוצת המים הרבים נהר.

Ramban Vayikra 26:6רמב״ן ויקרא כ״ו:ו׳

ונתתי שלום בארץ – שיהיה שלום ביניכם, ולא תלחמו איש באחיו. או השלום הוא שישבית חיה רעה מן הארץ וחרב לא תעבור בארצכם כלל, אבל אתם תרדפו את אויביכם לצאת אליהם למלחמה וינוסו. ועל דרך האמת: שיתן השלום מחובר בארץ, והוא שלום הכל השקול כנגד הכל. והשבתי חיה רעה מן הארץ – על דעת ר׳ יהודה שאמר: מעבירן מן העולם (ספרא ויקרא כ״ו:ו׳), הוא כפשוטו, שלא יבואו חיות רעות בארצם, כי בהיות השבע וברבות הטובה והיות הערים מלאות אדם לא תבאנה חיות בישוב. ועל דעת רבי שמעון שאמר: משביתן שלא יזיקו (ספרא ויקרא כ״ו:ו׳), יאמר: והשבתי רעת החיות מן הארץ. והוא הנכון, כי תהיה ארץ ישראל בעת קיום המצות כאשר היה העולם מתחילתו קודם חטאו של אדם הראשון, אין חיה ורמש ממית אדם. וכמו שאמרו (בבלי ברכות ל״ג): אין ערוד ממית אלא חטא ממית. וזה שאמר הכתוב: ושעשע יונק על חור פתן (ישעיהו י״א:ח׳), וכן: ופרה ודוב תרענה ואריה כבקר יאכל תבן (ישעיהו י״א:ז׳). כי לא היה הטרף בחיות הרעות רק מפני חטאו של אדם, כי נגזר עליו להיות טרף לשניהם, והושם הטרף טבע להם גם לטרוף זו את זו כידוע, כי בטרפם האדם פעם אחת יוסיפו להיות רעים יותר. וכן אמר הכתוב: וילמד לטרוף טרף אדם אכל (יחזקאל י״ט:ג׳). והנה בבריאתו של עולם נאמר בחיות שנתן להם העשב לאכלה, דכתיב: ולכל חית הארץ ולכל עוף השמים ולכל רומש על הארץ אשר בו נפש חיה את כל ירק עשב לאכלה (בראשית א׳:ל׳), ואמר הכתוב: ויהי כן, כי הוא הטבע אשר הושם בהם לעד, ואחר כך למדו הטרף מפני החטא הממית, כאשר פירשתי. וכשהותר שחיטת בעלי החיים לבני נח אחרי המבול, והזהיר על האדם: ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש מיד כל חיה אדרשנו ומיד האדם מיד איש אחיו אדרוש את נפש האדם (בראשית ט׳:ה׳) – ולא נפש חיה מיד חיה בחברתה, נשארו על מנהגם לטרוף. ובהיות ארץ ישראל על השלמות, תשבת רעת מנהגם ויעמדו על הטבע הראשון אשר הושם בהם בעת יצירתם, וכבר הזכרתי מזה בסדר תולדות נח (רמב״ן בראשית ט׳:ו׳). ועל כן אמר הכתוב על ימי הגואל היוצא מגזע ישי שישוב השלום בעולם ויחדל הטרף ורעת הבהמה וכל הרמש כאשר היה בטבעם מתחילה, והכוונה היתה בו על חזקיהו שביקש הקב״ה לעשותו משיח (בבלי סנהדרין צ״ד) ולא עלתה זכותם לכך, ויהיה המעשה על המשיח העתיד לבא.

R. Yosef ibn Kaspi Bemidbar 24:14ר׳ יוסף אבן כספי במדבר כ״ד:י״ד

לכה איעצך אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים – בדעת אתן לך עצה שתדע ותתבונן תמיד מה תעשה להם, כי הם יעשו רע לעמך באחרית הימים, וזה היה בימי דוד, ואין לשאול על מלת באחרית, כי אחר ואחרית ממאמר המצטרף.

R. Yosef ibn Kaspi Yeshayahu 2:1ר׳ יוסף אבן כספי ישעיהו ב׳:א׳

אשר חזה – זה כולו על הצלחת עמנו בימי חזקיה, ומי שירגז ויעשה קושיות משם או ממאמר בזה הספור כמו שיתמה על אמרו באחרית הימים, וכן ונהרו אליו וגו׳, וכן ולא ילמדו עוד מלחמה, הוא ישכב לבו אם ישכב על מטות כסף ואז בחלום ידבר בו השם ויגלה לו שאלו המליצות נכונות על חזקיה כמו על משיח.

R. Yosef ibn Kaspi Yeshayahu 2:4ר׳ יוסף אבן כספי ישעיהו ב׳:ד׳

ושפט – רמז להר, כלומר יושב בהר. לאתים – הם כלי החפירה בארץ, ובלעז אי שאדש. למזמרות – הם הכלים אשר בם יסירו הזמורות ולעזם פוראדורש, ולא דוקא חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות. ישא – ירים. ולא ילמדו עוד מלחמה – כי לא יהיה צורך לזה כי שלום ושקט יהיה אז. והפך זה ראוי במקומות כטעם ללמדם מלחמה (שופטים ג׳:ב׳), ללמד בני יהודה קשת (שמואל ב א׳:י״ח), ודבר בעתו מה טוב. ולכן האשימם במקומות וזמנים ידועים [ואמר] והעם לא שב עד המכהו (ישעיהו ט׳:י״ב).

R. Yosef ibn Kaspi Yeshayahu 11:1ר׳ יוסף אבן כספי ישעיהו י״א:א׳

ויצא חטר – זה דבק בטעם עם נפילת סנחרב כי בימיו ובזכותו היתה זאת, ואין בכל זה פרוש, אבל אומר שכונת ישעיה היתה בזה על חזקיה לבד ועל התשועה ההיא, וזה נמשך מכאן עד שסיים כי גדול בקרבך קדש ישראל. וכבר קידמנו בזה הדעת טובים ממנו כמו ר׳ משה הכהן ואבן עזרא והמורה, אבל על כל פנים אעשה חזוק לדבריהם כמו שהארכתי בזה בספר מטות כסף. ואפרש הצריך בזה לפי כונת זה הספר. ואומר כי חטר הוא ענין מיוחד מן השתילים יוצא מן הגזע, וכל זה נראה לחוש חוץ מן הארץ. ואמנם נצר, הוא פורה מן השרש, ושני אלה תחת הקרקע, ואלה דיוקים מופלגים לארבע שמות שבכאן.

R. Yosef ibn Kaspi Mikhah 4:1ר׳ יוסף אבן כספי מיכה ד׳:א׳

והיה באחרית הימים – הטעם בבנין בית שני, וכמו זה אמר ישעיה על זמן חזקיה (ישעיהו ב׳:ב׳) וכזה יהיה בבנין בית שלישי וגם כן היה בימי חשמונאי ובניו.

Abarbanel Yeshayahu 2אברבנאל ישעיהו ב׳

(א) הנבואה השנית תחלתה הדבר אשר חזה ישעיהו בן אמוץ וגומר עד כי הנה האדון ה׳ צבאות מסיר מירושלם ומיהודה, ויש בה ג׳ פרשיות. הא׳ הדבר אשר חזה. הב׳ בית יעקב לכו ונלכה. הג׳ כי יום לה׳ צבאות על כל גאה. וראיתי להעיר בנבואה הזאת על ששת השאלות: השאלה הראשונה באמרו הדבר אשר חזה ישעיהו בן אמוץ על יהודה וירושלם, שיורה שהנבואה הזאת יוחדה על יהודה וירושלם בלבד, ואינו כן שהיא תועד על האומות גם כן שבאחרית הימים ירוצו ויעלו להר בית ה׳, והזהיר גם כן למלכות ישראל הנקראים בית יעקב שילכו באור ה׳, ואיך אם כן אמר שהנבואה הזאת חזה על יהודה וירושלם בלבד: השאלה השנית באמרו ושפט בין הגוים והוכיח לעמים רבים, ולא זכר מי הוא השופט והמוכיח, והרד״ק כתב שהשופט והמוכיח יהיה מלך המשיח, אבל לא נזכר בכתוב הזה שמו וענינו ואיך יהיה רמז הנסתר עליו, ואם אמרנו שהש״י יהיה אז השופט והמוכיח, הנה גם היום הוא תמיד שופט כל הארץ וכל הגוים, כמו שאמר (עמוס א, יא) על שלשה פשעי אדום ועל שלשה פשעי מואב וזולתם, וענין נינוה יוכיח: השאלה השלישית במה שמצינו הפרשה הראשונ׳ מהנבואה הזאת שנויה בדברי מיכה המורשתי, ושם אמר בענינה (ד, ה) כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו ואנחנו נלך בשם ה׳ אלוקינו עולם ועד, והוא המורה שלא ילכו העמים לבקש את דבר ה׳ ולא יקבלו אלוהותו כמו שנזכר כאן, אבל שילך כל אחד מהם בשם אלהיו, ויקשה א״כ אם הם ילכו בשם אלהיהם מה יהיה התועלת בייעוד הזה: השאלה הרביעית באמרו כי נטשת עמך בית ישראל ושאר הכתובים שאחריו, וזה שאתה תמצא בפסוקים האלה פעם ידבר לנכח, כי נטשת עמך בית יעקב, ופעם לנסתר, כי מלאו מקדם, פעם ידבר ליחיד כי נטשת, ופעם לרבים כי מלאו מקדם וגומר: השאלה החמישית במה ששנה ושלש בנבואה הזאת דבר א׳ בעצמו, כי הוא אמר וישח אדם וישפל איש, ואמר בסמוך שנית עיני גבהות האדם שפל ושח רום אנשים ונשגב ה׳ לבדו ביום ההוא, ושלש לומר בסמוך אליו ושח גבהות אדם ושפל רום אנשים ונשגב ה׳ לבדו ביום ההוא, והמפרשים לא התעוררו לתת הסבה בהכפל הזה: השאלה הששית באמרו בסוף הנבואה חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא, ולא ידענו ענין לזה הפסוק אם אמרו על אותם האנשים והעמים אשר יבטחו בגבורת בני אדם וישימו בשר זרועם ומיי׳ יסור לבם, ואין זה דרוש הנבואה הזאת, או אם אמרו על אדם הראשון, שיזהרו מעשות כמעשיו כמו שראיתי מפרשים בזה, והוא פירוש תפל מבלי מלח, ואם שהזהירם מעושי מלאכת הפסילים כמו שכתבו קצת מהמפרשים, מה שאין ענין לו כפי סדר הפרשה, או שהזהירם שלא יעבדו המלכים שהיו עושים עצמם אלוהות, כנבוכדנצר וסנחריב וחירם וזולתם שזכרו חז״ל, כי הנה כל זה אינו מתישב כפי סגנון הפרשה ועניינה: והנני מפרש הכתובים באופן שיותרו השאלות כלם: והכוונה הכוללת בנבואה הזאת היא ליעד לבני יהודה וירושלם מה שיהיה באחרית הימים מהסכמת האומות כלם לעבוד את השם הנכבד ולשמור תורתו, והעברת הגלולים מן הארץ, כדי להוכיח מזה שיותר ראוי היה לבני יהודה לעשות זה מפאת התורה ומקדש השם אשר בתוכם, והם היו עושים בהפך כמו שיתבאר בפירוש הכתובים: הדבר אשר חזה ישעיהו בן אמוץ וגו׳. כבר חשבו אנשים מחכמינו האחרונים, שדבר בספרי הנביא׳ לא יאמר כי אם על החלום הנבואיי ובמין ממיניו, והוא כשיראה הנביא בחלום משלים וצורות, והביאם לזה מה שכתב המורה בפרק מ״ה ח״ב במדרגות הנבואה וז״ל, המדרגה הג׳ והיא התחלת המדרגות משיאמר ויהי דבר ה׳ אלי לאמר ומה שנוטה מן הלשונות אל זה הענין, והוא שיראה הנביא משל בחלום ובתנאים ההם כלם אשר כתבו באמתת הנבואה ובגוף החלום ההוא של נבואה יתבאר לו ענין המשל ההוא איזה דבר רצה בו כרוב משלי זכריה עכ״ל: ואם היה זה כן ראוי שיפורש הפסוק הזה שאנחנו בפירושו, שראה בחלום נבואתו הר הבית ובית המקדש ירום ונשא וגבה, ושראה הגוים והעמים כלם רצים והולכים אצלו, ועל הצורות המדומות ועל המשלים ההם אשר ראה בחלומו אמר הדברים אשר חזה ישעיהו בן אמוץ על יהודה וירושלם, רוצה לומר שראה בנבואתו ארץ יהודה ועיר וירושלם במעלה ורוממות והכנעת העמים כלם אליו, אבל השרש הזה אינו אמתי לדעתי, כי אם היות שיאמר ויהי דבר ה׳ אלי לאמר על החלום הנבואיי שראה הנביא בו משלים וצורות, שהיא המדרגה הג׳ ממדרגות הנבואה שזכר הרב בפרק הנזכר, הנה לא יתחייב מזה שלא יאמר גם כן דבר על הדברים אשר ישמע במראה הנבואה מפורשים ומבוארים לא בחלום, והרב המורה עצמו למדנו זה גם כן באותו פרק אשר זכרתי במדרגה הט׳ וז״ל, המדרגה הט׳ שישמע דברים מפורשים במראה כמו שבא באברהם (בראשית ט״ו ד) והנה דבר ה׳ אליו לאמר לא יירשך זה ע״כ, הנך רואה שיכנה הכתוב בלשון דבר הנבואה אשר תבוא במראה או במחזה בשמיעת דברים מבלי שיראה משלים ולא צורות, כל שכן אם יתחבר אל מלת דבר לשון מראה או מחזה, שזה יוכיח שהוא מראה ולא חלום, וכן הענין בכאן שאמר הדבר אשר חזה ישעיהו בן אמוץ, כי בזה הגיד שבמחזה הגיע לו הדבור האלהי והדברים אשר שמע, והגיע אליו במחזה, והם אשר ספר והיה באחרית הימים וגומר ולפי שהיה כלל הדברים האלה ליעד על מעלת ירושלם ובית המקדש כמו שאמר לכו ונעלה אל הר ה׳ ואל בית אלקי יעקב ואמר כי מציון תצא תורה ודבר ה׳ מירושלם, לכן מהבחינה הזאת אמר אשר חזה על יהודה וירושלם, כי מה שזכר משאר העמים הוא כמגיד מעלת ציון ובית המקדש, והותרה השאלה הא׳: (ב) והיה באחרית הימים וגו׳. ראוי שתדע שהנבואה הזאת באה גם כן בדברי מיכה המורשתי, שנאמר שם (ד, א) והיה באחרית הימים יהיה הר בית ה׳ נכון בראש ההרים ונשא הוא מגבעות ונהרו אליו עמים והלכו גוים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה׳ ואל בית אלקי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו כי מציון תורה ודבר ה׳ מירושלם ושפט בין עמים רבים והוכיח לגוים עצומים עד רחוק וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות ולא ישא גוי אל גוי ולא ילמדו עוד מלחמה וישבו איש תחת גפנו ותחת תאנתו ואין מחריד כי פי ה׳ צבאות דבר כי כל העמים ילכו איש בשם אלקיו ואנחנו נלך בשם ה׳ אלקינו לעולם ועד ביום ההוא נאם ה׳ אספה הצולעה והנדחה אקבצה וגומר, הנה התבאר ששתי הנבואות אחת ושאין ביניהם הפרש כי אם בשינוי המלות ותוספת ביאור. והנה חז״ל קבלו שסגנון אחד עולה לכמה נביאים ואין שני נביאים מנבאים בסגנון אחד, רוצה לומר שאיפשר שיהיה הענין המושג שוה בהם אבל שלא יהיו הדברים שוים כ״א מתחלפים, וכאשר ראיתי שישעיהו ומיכה שניהם נבאו בסגנון אחד, אמרתי שהנבואה הזאת ישעיהו נבא אותה בראשונה, וזהו מה שנאמר כאן הדבר אשר חזה ישעיהו בן אמוץ, כי הוא היה באמת החוזה אותה, ואמנם מיכה כשראה ענינה וכללותה בנבואתו מאת השם, ספרה באותם הדברים עצמם שספרה אותה ישעיהו, ולפי זה ענין הנבואה השיג מיכה מהשם יתברך וסגנון הדברים לקח מדברי ישעיהו, ולכן לא נאמר בה במיכה כה אמר ה׳ ולא דבר ה׳, אשר היה אל מיכה, כמו שנאמר בשאר נבואותיו, לפי שהדבור הזה בראשונה בא אל ישעיהו מאת השם ולא למיכה, כי הוא לקח אותו מדברי ישעיהו, ולכן עשה בה בלבד תוספ׳ ביאור, ובזה עצמו תמצ׳ שאמ׳ משה אדוננו עצמו בשירת האזינו (דברים ל״ב לו) כי ידין ה׳ עמו ועל עבדיו יתנחם כי ראה כי אזלת יד וגומר, ודוד במזמור קל״ה אמר זה הפסוק עצמו כי ידין ה׳ עמו ועל עבדיו יתנחם עצבי הגוים וגומר, ואין ספק שלא היה דוד מנבא אעפ״י שנודה שהיה נביא, באותו סגנון שהיה מנבא אדון הנבאים ע״ה, אבל לקח הפסו׳ ההוא מדברי רבו, וכזה נמצא פעמים רבות בדברי הנביאים שיאמר אחד מהם דברים שכבר אמרם נביא אחר באותם המלות כמו שכתבתי, ואמנם אמרו והיה באחרית הימים, פרש״י לאחר שיכלו הפושעים בגלות, כמ״ש למעלה ועוזבי ה׳ יכלו, אז ייטב להם, ואין ספק שיכוין לימו׳ המשיח, כי הם אחרית ימי הצער והגלות לישראל, כי לא יצטערו עוד בגלות אחר אבל יהיו נושעים תשועת עולמים, וכן כתב הרמב״ן ז״ל בפרשת ויחי יעקב שכל מקום שנאמר בו אחרית הימים הוא לימות המשיח, וכבר גלה זה הנביא מיכה במ״ש אחרי זכרון הנבואה הזאת (א, ז) ביום ההוא נאם ה׳ אספה הצולע׳ והנדח׳ אקבצ׳ ואשר הרעותי ושמתי את הצולעה לשארית והנהלאה לגוי עצום ומלך ה׳ עליהם בהר ציון מעתה ועד עולם, והוא המורה שאחרית הימים אשר זכר הוא בקבוץ הגליות, ואמר שיהיה נכון הר בית ה׳ בראש ההרים, לפי שהאומות היו עובדים לאלוהיהם על ההרים הרמים ועל הגבעות הנשאות, ולכן ייעד שבזמן ההוא יהיה הר בית ה׳ והוא הר המוריה והר הבית, נכון וקיים עדי עד, ויהיה ראש ההרים כלם ונשא מכל הגבעות, ואין זה בלבד ברוממות מקומי ולא לבד בגובה בנין בית המקדש העתיד להיות, כי אם בענין הקדושה והאלהות שיכירו וידעו כל יושבי תבל ושוכני ארץ כי ה׳ הוא האלקים ושבהר ה׳ יראה הכבוד האלקי וששקר נחלו אבותם הבל ואין בם מועיל, וזהו מה שפי׳ מיד ונהרו אליו כל הגוים, ר״ל שירוצו נגדו, ולא איש אחד בלבד ילך, (ג) אבל שילכו עמים רבים בקבוץ אחד ויאמרו לכו ונעלה אל הר ה׳, שהוא הר הבית, לא מפאת ההר ההוא בלבד כי אם בעבור בית אלקי יעקב אשר שמה, כי לא ירצו עוד ללכת לעבוד אלהים אחרים תחת ההרים כאשר היו עושים בראשונה כי אם בלבד אל הר ה׳ ואל בית אלקי יעקב, והוא אמרו ויורנו מדרכיו, רוצה לומר שילמדו אותם לעבוד את השם הנכבד, ושלא יהיו כבני ישראל שהיו יודעים דרך ה׳ ולא היו הולכים באורחותיו, אבל המה לא יעשו כן, כי ילכו בדרך השם וזהו ונלכה בארחותיו. והתבונן אמרו לכו ונעלה אל הר ה׳, שייעד הנביא בזה שבימים ההם האומות כלם יקראו בשם ה׳ ויכנו אותו בשם הנכבד, וכמו שאמר כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה׳ לעבדו שכם אחד מעבר לנהרי כוש וגומר, ועל כן אמר כאן שיאמרו העמים לכו ונעלה אל הר ה׳ ואל בית אלקי יעקב, שיתן ה׳ בפיהם לקרא כלם בשם ה׳ ולדעת שמו הנכבד והנורא בכנויו, וזכר שיתנו הגוים והעמים ההם סבה בהליכתם אל בית ה׳, באמרם כי מציון תצא תורה ודבר ה׳ מירושלם, ר״ל הנה נעשה זה לפי שידענו שמציון תצא תורה לכל באי עולם, ודבר ה׳ שהיא הנבואה תצא מירושלם, כי בימים ההם ירבו הנביאים שמה, כמו שייעד הנביא באמרו אשפוך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנותיכם וגו׳, ואחרים פי׳ בראש ההרים, על ההרים הנכבדים והקדושים כהר סיני והר הכרמל וזולתם, ומפסיקתא הוא, ופי׳ ונשא מגבעות, הגבעות שעבדו שם את ה׳ כגבעת הערלו׳ שנמולו בזמן יהושע וזולת׳, ואמרו כי מציון תצא תורה, הם דברי הנביא שנתן טעם למה יאמרו העמים לעלות אל בית ה׳, ואין ראוי שנשעה בדברי שקר בתת הסבה למה אמר על הגוים ונהרו אליו ועל העמים אמר לכו ונעלה, כי הנה מיכה אמר ונהרו אליו עמים והלכו גוים רבים, והוא המורה שגוים ועמים הם שמות נרדפים, ויאמרו על כלל האומות, וכן נהרו והלכו ענינם אחד, והנה תלה התורה בציון, לפי שהי׳ המקום ההוא מכוון לשער השמים לרדת שמה השפע העליון, עד שהמקום ההוא חייב השלימות לעם היושב עליו והעם לא היה משלים אותו, וכבר הפליגו ז״ל בביאור הדבר הזה, אמרו בויקרא רבה (כ״ד ד) כל פעולות טובות ונחמות שעתיד הקב״ה ליתן לישראל אינן אלא מציון, עוז מציון שנא׳ (תהלים קי, ב) מטה עוזך ישלח ה׳ מציון, ישועה מציון שנא׳ (שם יד, ז) מי יתן מציון ישוע׳ ישרא׳, שופר מציון שנא׳ (יואל ב, א) תקעו שופר בציון, ברכה מציון שנא׳ (תהלים קכח, ה) יברכך ה׳ מציון, טל וחיים מציון שנא׳ (שם קלג, ג) כטל חרמון שיורד על הררי ציון, סיוע מציון שנא׳ (שם כ, ג) ומציון יסעדך, תורה מציון שנא׳ כי מציון תצא תור׳, העירו בזה ששלימות המקום ההוא יהיה מביא כל הטובות והנחמות האלה על האומה והוא יהיה מקור התורה, ולכן נהרו אליו כל הגוים, (ד) ואמרו ושפט בין הגוים, חשבו המפ׳ שהשופט והמוכיח יהיה מלך המשיח, אבל מאשר לא נזכר בנבואה הזאת מלך המשיח, ראוי שנאמר, שלא אמר ושפט בין הגוים והוכיח לעמים רבים כ״א על הר בית ה׳ אשר זכר, וכן כתב רש״י ושפט אותו ההר, והכוונ׳ בזה היא שהבית הזה יהיה עליון למלכי ארץ ושמה ישבו כסאות למשפט, והבית ההוא ר״ל בקדושתו ונבואתו ישפוט בין הגוים ויוכיח לעמי׳ רבים על עניני מלחמותם אלו עם אלו, או יהיה כנוי ושפט בין הגוים והוכיח, לדבר ה׳ מירושלם אשר זכר, כי דברו ונבאותו ישפוט ויוכיח בין הגוים וישים שלום בארץ, לפי שהנבואה אשר תתחדש אז בעולם תעשה זה מה שלא היה קודם לכן, והותרה עם זה השאלה השנית: וספר שיהיה השלום מתווך ביניהם באופן שיכתתו חרבותם לעשות מהם אתים, והם הכלים שחופרין בהן את האדמה, נקרא בלשון רז״ל מרא, וכמוהו (שמואל - א יג, כא) את מחרשתו ואת אתו, ויונתן תרגם סכים ר״ל סכינין, וכן יעשו מחניתותיהם מזמרות, והם כלי הברזל שכורתין בהם הגפנים, כמו (ויקרא כ״ה ד) וכרמך לא תזמור, וכל כך שלום יהי׳ בארץ שלא יצטרכו עוד לכלי מלחמה, וזהו לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה, ומיכה הוסיף עוד ביאור באמרו (מיכה ד, ד) וישבו איש תחת גפנו ותחת תאנתו ואין מחריד כי פי ה׳ דבר, וענינו שנתן הסבה למה יתבטלו המלחמות מבין העמים, ואמר שהסיבה הגדולה במלחמות הוא שינוי הדתות בין העמים, כמלחמת אדום וישמעאל, ובהיותם כלם קוראים בשם ה׳ ונכנעים למצותו בהסכמה אחת, ישבו בטח בדד מבלי גזל וחמס ואין מחריד, כי פי ה׳ דבר, ר״ל שבמצותו אשר יקבלו בעלותם לבית המקדש יהיו כלם מתאחדים ומסכימים ולא ישמע עוד חמס בארצם שוד ושבר בגבולם, אבל כלם ישמחו ויעלצו איש איש עם אשר לו גפנו ותאנתו, ולא יבקש להחריד אחר ולקחת את כל אשר לו, וכל זה בעברו שצוה עליו השם יתברך, והנה רש״י ז״ל בפרושיו עשה הייעוד הזה דבר קטן בעניינו, כי הוא כתב שכאשר יתאמצו הגוים בדברי ריבות יאמרו זה לזה לכו לחכמי ירושלם ונביאיו ויגידו לנו דבר המשפט, ואם כך יהיה מה להם עוד לכלי מלחמה, ותמהתי מכבוד תורתו איך חשב בזה, שהרי הכתוב אומר בשם העמים שכולם בערבוביא יאמרו לכו ונעלה אל הר ה׳ ואל בית אלקי יעקב ויורנו מדכיו ונלכה בארחותיו, ולא אמר זה על דיני ממונות כי אם על ההתגיירות וקבלת האלהות על עצמם, ולכן אמר אח״ז שישליכו אלקי כספם ואלקי זהבם שתסור הגאוה והמלכות מקרב הארץ, וכל זה מורה שבאחרית הימים העולם כלו בארצותם לגויהם ישובו להדבק בש״י ולקבל עליהם תורתו, והיא בלא ספק הגדולה שבפליאות. ואמנם איך יהיה זה שהאומות והעמים כלם יתעוררו מעצמם לבקש את דבר ה׳ ולעזוב דתיהם שונות מכל עם ומשפטי אלהיהם ולהעביר גלולי המלחמות מן הארץ, עם כל חילופי המזגים וטבעי האנשים המשתנים והמתגברים זה על זה, הנה יבא ביאורו בסוף הנבואה הזאת, וחז״ל אמרו בפסיקתא אל בית אלקי יעקב, משל למלך שהיו לו ג׳ אוהבים ובקש לבנות פלטין, הביא לראשון, אמר זכור אני אותו הר מתחילה, הביא לשני אמר זכור אני אותו שדה מתחלה, הביא לשלישי אמר לו זכור אני אותו בית, אמר לו חייך שאני בונה אותו פלטין וקורא אותו על שמך, כך אברהם אמר בהר ה׳ יראה, יצחק אמר לשוח בשדה, יעקב אמר אין זה כי אם בית אלקים, לכך נאמר אל בית אלקי יעקב, וכן הוא אומר הנני שב את שבות אהלי יעקב ע״כ, כוונו לדעתי במאמר הזה לבאר ענין אלקי, והוא ששלשת הבתים בית ראשון ובית שני והבית העתידה להבנות, היו כנגד שלשת האבות אברהם יצחק ויעקב, כי כמו שנמצא באברהם הגדולה והגבורה והעושר והכבוד והקדושה האלקית ככה נמצא כל זה בבית ראשון, וכמו שנמרוד מלך בבל הצר לאברהם ככה נבוכדנצר מלך בבל הצר לבית ראשון, ולפי שמזרע אברהם מבני קטורה יצאו האשורים שהחרי׳ בית המקדש, לכן אמרו שאברהם ראה בית המקדש הר, כלומר שנמשך מזרעו מי שעשה אותו הר חרב, ושעליו התפלל אברהם באמרו ה׳ יראה אשר יאמר היום בהר ה׳ יראה, כלומר השם יראה וישגיח בייעודים אשר הוא מיעד אותי היום הזה, שהמה יהיו נזכרים לפניו ית׳ בהיות בית המקדש הר חרב, וישראל בגלות בבל, כי אז יצטרכו לזכור הייעודים ההם, וזהו אמרו בהר ה׳ יראה, והיה יצחק כנגד בית שני, ולכן כהו עיניו מראות, כי בבית שני לא היה ליהודי׳ אור הנבוא׳, לא ארון ולא כרובים ולא רוח הקדש, ולפי שמזר׳ עשו בן יצחק באו הרומיי׳ בני אדום שהחריבו בית שני, לכן אמרו שראה יצחק את הבית שדה, כי כן אמר הנביא על חרבנה (ירמי׳ כו, יח) ציון שדה תחרש, ושעליו נאמר (בראשית כד, סג) ויצא יצחק לשוח בשדה, רוצה לומר שיצא להתפלל על בית המקדש כשתהיה שדה נחרב, והיה יעקב מורה על השלישית העתידה, ולכן היה מטתו שלימה ולא נמצא ממנו פסול, לא כישמעאל ולא כעשו, כי כל בניו היו זרע ברך ה׳, ויעקב נלחם עם שרו של עשו, וישר על מלאך, ובאו לרמוז שבזמן הגאולה והישועה יעלו מושיעים מהר ציון לשפוט את הר עשו ויהיה נקמה ליי׳ באדום, ולפי שהיו ליעקב י״ב בנים שבטי יה, היה שבבנין הבית השלישית העתידה יתקבצו שמה כל הי״ב שבטים, ולהיות הדבר קונה השם מהחלק היותר נבחר ומפאת התכלית, לכן היה שלא נקראו עם ה׳ בשם אברהם ולא בשם יצחק כי אם בשם יעקב ובשם ישראל יכנה, ולפי שהבית הג׳ לא יחרב עוד כל ימי הארץ, וכמו שאמר מיכה (ד, ז) ומלך ה׳ עליהם בהר ציון מעתה ועד עולם, לכן אמרו שיעקב לא ראה הבית הר ולא שדה כי אם בית מיושב ודבק באלהיו, ושזהו אמרו (בראשית כח, י) אין זה כי אם בית אלקים, זה נקרא הבית עתידה בית אלקי יעקב להיותו מורה עליו: (ה) בית יעקב לכו ונלכה באור ה׳. כפי דעת המתרגם יהיה גם זה מאמר העמים, כי אחרי שזכר מה שיאמרו זה לזה לכו ונעלה אל הר ה׳ וגומר, זכר שהם יאמרו גם כן לבית יעקב לכו ונלכה באור ה׳, רוצה לומר לכו אתם ונלכה אנחנו אחריכם באור ה׳, שהוא התורה, כמ״ש (משלי ו, כו) ותורה אור, ויהיה לפי הפירוש הזה, והלכו עמים רבים ואמרו, מושך עצמו ואחר עמו, כאלו אמר שנית ואמרו העמים עוד בית יעקב לכו ונלכה באור ה׳, ולפי שיש הפסק בפרשה בפסוק בית יעקב, ראוי לפרש אותו דבר בפני עצמו, ויהיה בדרך תוכחת הנביא לעם, שהוכיחם באמרו אליהם, הלא תדעו שהנה ימים באים שהעמים כלם יאמרו לכו ונעלה אל ה׳ ה׳ ואל בית אלקי יעקב ויורנו מדרכיו וגומר ויתבטלו המלחמות מן הארץ, ואחרי שהעמים לא ראו אור התורה והמצוה יתעוררו מעצמם לבקש את דבר ה׳ ועל פי ה׳ ישבו בשלום, אתם בית יעקב, ר״ל בית המרי והעקבה, קח לך דוגמא מזה, ולכו ונלכה באור ה׳ ללכת בתורת ה׳ ולשבת בטח בדד, ואל תתגרה ברעה אתה ויהודה עמך, שהיו בני ישראל תמיד במלחמה עם בני יהודה, ואמר ונלכה באור ה׳, שנתטפל הנביא עמהם מפני המוסר, וכן אמר מרע״ה (שמות ל״ד ט) וסלחת לעוננו ולחטאתינו, וכפי הדעת הזה ראוי שנאמר שלא זכר הנביא הייעוד הזה אשר יהיה באחרית הימים מפאת עצמו, כי לא היה ראוי לזה המקום, כי אם להוליד ממנו המוסר הזה לבני דורו, אמנם מיכה אמר במקום זה (ד, ה) כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו ואנחנו נלך בשם ה׳ אלקינו לעולם ועד, ולא באה שם בזה פרשה לא פתוחה ולא סתומה, והוא המורה על טוב פירוש המתרגם, ר״ל שפסוק בית יעקב שנאמר כאן הוא תשלום הנבואה הקודמת, ואינו תחלת הדברים הנמשכים אליו, כי על כן לא אמר מיכה יותר מזה, ובו חתם אותה נבואה, והוא המוכיח באמת שהיו הכל דברי העמים, רוצה לומר שכל אומה ואומה בבואה אל בית ה׳ יאמרו כן, ואין הכוונה בדברי מיכה שילכו כל איש בשם אלהיו מכאן ואילך, אבל שיאמרו כל אחד מהם בבואו שמה, כי כל העמים שעד עתה היו הולכים בשם אלהיו, ואנחנו המדברים גם כן, כלנו כמות זה כן כן מות זה, נלך בשם ה׳ אלקינו מכאן ולהבא לעולם ועד, כי אחרי קבלתם עול התורה האלקית לא יזוזו ממנה עוד. הנה התבאר מזה שאין חילוף מדברי ישעיהו לדברי מיכה בנבואה הזאת, והותרה במה שפירשתי השאלה השלישית: (ו) ואמנם אמרו כי נטשת עמך בית יעקב, כבר זכרתי בשאלות שיש בפסוקים האלה דברים זרים מאד, כי פעם ידבר לנוכח ופעם לנסתר, פעם ליחיד ופעם בלשון רבים, ולא השתדלו המפרשים לישבם על פשוטם, וכפי דעת המתרגם כי נטשת עמך בית יעקב נאמר על מלכות ישראל, ולפי דרכו ראוי שיפורש הכתוב כן, כי אתה בית יעקב שכנגדם היה מדבר, נטשת עמך שהם בני יהודה, שנפרדת מהם בחילוק המלכיות ותלך אחרי העגלים אשר בדן ובבית אל, וזהו אמרו כי מלאו מקדם, רוצה לומר כל כך עזבת מעשה עם ה׳ הקדוש עד שמלאו בני ביתך מכשפים וקסמים ואלילים יותר מבני קדם אנשי המזרח, וגם נמצאו בהם מעוננים כפלשתים שהם מחשבי השעות ועונות, ואמר על הכישוף מקדם, על דרך מה שאמרו חז״ל (סנהדרין צא, א) בפסוק (בראשית כ״ה ו) ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי קדמה אל ארץ קדם, מה מסר להם שמות הטומאה מסר להם, ואפשר לפ׳ כי מלאו ע״ז וטומאות יותר מהזמן הקדמון כשהיו הכנעניים בארץ, ובילדי נכרים ישפיקו, שהולכים בחקות הגוים ונמוסיהם ואינן מתנהגים על פי התורה, או שלא נסתפקו להוליד בנים מנשותיהם כי אם מנשים נכריות, וזהו ילדי נכרים, והראב״ע כתב שמלאו חכמות מקדם, רוצה לומר שלמדום מבני אדם, (ז) ושגם כן אמר שמלאו כסף וזהב וסוסים, והיה אם כן חכמים ועשירים וגבורים כאשר יזכרם ירמיהו, ולפי שנתגאו בהם לכן באו לידי שפלו׳, וזהו וישח אדם וישפל איש וכו׳. וי״מ כי נטשת, כנגד הש״י שזכר, יאמר אתה אלקינו נטשת עמך בית יעקב ועזבת אותם, בדין ובמשפט עשית זה, לפי שמלאו מקדם ועוננים כפלשתים, והיה מרשעתם שהש״י מלא את ארצם כסף וזהב עד כי אין קץ וסוף לאוצרותיו, ומלא ארצו סוסים עד אין קץ למרכבותיו וישמן ישורון ויבעט. (ח) ותמלא ארצו אלילים. על דרך מה שאמר הנביא (הושע ב, י) וכסף הרבתי לה וזהב עשו לבעל, עד שהגיע מסכלותם שלמעשה ידיהם ישתחוו. וידוע שבימי שלמה ואחרי מותו נתקיים כל זה, כמ״ש ויתן שלמה את הכסף בירושלם כאבנים, וכן זהב לרוב שהיו מביאים לו מאופיר ומשבא ומכל העמים, והסוסים גם כן כמו שנאמר (מלכים - א ה, ו) ויהי לו ארבעים אלף אורות סוסים, ובמותו עשה ירבעם את העגלים ונתרבו האלילים בכל הארץ. (ט) וזכר עוד מרשעתם, שהקטנים עם הגדולים היו שחים ומשתחוים לפי האלילים, ועל זה אמר וישח אדם וישפל איש. ואמרו ואל תשא להם, היא תפלה לשם שלא ימחול להם זה העון, ואמר דרך גוזמא או דרך לעג בוא בצור והטמן בעפר, רוצה לומר כי לא יועיל לך ולא תוכל לברוח מתחת ידי, ואמנם למה כפל עיני גבהות אדם ושפל רום אנשים, לא אמרו המפרשים דבר מענינו, אלה הם דרכי המפרשים בפירוש הפסוקים האלה. אבל אני אחשוב בפירושם דבר אחר והוא, שאחרי שגלה להם מה שיהיה באחרית הימים, מלכת העמים באור תורת האלקים, התחיל הנביא להוכיח את בני דורו, ואמר אליהם כמו שפירשתי, אחרי שהגוים והעמים הנכרים עתידים ללכת באור ה׳ ותורתו לכו גם אתם בני יעקב באורו יתברך, ועשו גם אתם כזה כמעשיהם, אחרי שבחרתם ללכת בחקות הגוים ולא בדרכי דוד ושאר האבות הקדושים, כאילו אמר לכו ונלכה באור ה׳ כמו שילכו אותם העמים, כיון שאתה בית יעקב נטשת עמך, רוצה לומר עם יהודה ותורתם ומצותיהם, ולמדת דרכי הגוים, לכן גם אתה תלמד מהם בתשובתם אל השם, וזכר איך ישראל נמשכו אחרי האומות ונתדמו אליהם, אם בהצלחותיהם ואם ברשעתם ועונותיהם, כדי להוליד ולהוכיח מזה שראוי שימשכו גם כן בתשובתם אל השם, וזהו אמרו כי מלאו מקדם, רוצה לומר אותם העמים אשר זכר מלאו בזמן הקדמון, והמילו׳ הוא מהעושר והכבוד בארצותם לגויהם מזמנים קדומים, ובזה נתדמו ישראל אליהם בימי שלמה כמו שזכרתי, ועוד נדמו אליהם ברשעתם כי הם מעוננים כפלשתים, והיתה התולדה היוצאת מזה כלו, ובילדי נכרים ישפיקו, רצה לומר והלואי שישראל בחקות הנכרים ומעשה העמים ההם ישפיקו ויעשו כמו הם, ולכן ביאר איך ידמו ישראל לעמים בכל הדברים אשר זכר, וכנגד מ״ש בעמים כי מלאו מקדם, שרוצה לומר מהעושר והכבוד, אמר כנגד בית יעקב ותמלא ארצו כסף וזהב ותמלא ארצו סוסים ובענין העוננות והע״ז שהיה לעמים כמו שנאמר ועוננים כפלשתים, אמר כנגד ישראל ותמלא ארצו אלילים למעשה ידיו ישתחוו, וכנגד מה שאמר ובילדי נכרים ישפיקו אמר וישח אדם וישפל איש, ע״ד (משלי ח, ד) אליכם אישים אקרא וקולי אל בני אדם, הנה כלם ישפילו עצמם ויכרעו לפני השם, וזהו וישח אדם וישפל איש, וההכנעה היא מה שאמרו ויורנו מדרכיו ונלכה בארחותיו, ושלא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה, ולכן הוציא מדבריו כלם ואל תשא להם, שהיא תולדת המאמר כלו, כאלו אמר כנגד בית יעקב שהוא מלכות ישראל אשר זכר בדרך תמיהה, כיון שאתה ישראל דמית לעמים בהצלחותיהם ועונותיהם ורשעתם, הלא תדמה ג״כ אליהם בתשובתם ולא תשא משאם ג״כ בענין ההכנענה ופחד הש״י, אין זה מן הראוי, אבל שאתה בית יעקב ג״כ תעשה כמעשיהם בהכנעה ובשפלות, (י) וזהו אמרו בוא בצור והטמן בעפר, והוא משל לרוב ההכנעה מפני פחד ה׳ ומהדר גאונו, ואף על פי שהיה בך גאה וגאון ודרך רע, הסירם ממך, אם מהממון ואם מהשרים, (יא) וזה עיני גבהות אדם שפל, שנאמר כנגד ההמון, כי הגובה יוחס לעינים כמו שנאמר גבה עינים, ושח רום אנשים, שהוא רוממות השרים וגאותם, באופן שהגבהות והרוממות ישאר לשם יתברך בלבד, כי גאות לבש לא בזולתו, וזהו ונשגב ה׳ צבאות ביום ההוא, כי ביום אשר תעשה זה יהיה נשגב ה׳ לבדו ומהולל בפי כל בשר, והמפרשים אמרו כי ונשגב ה׳ לבדו ביום ההוא הוא יעוד על זמן ביאת המשיח, כמו שאמר ירמיהו כי יום לה׳ צבאות וגומר, ואפשר לפרש ואל תשא להם, שהוא מאמר הלציי, רוצה לומר שיהיו כ״כ נכנעים ושפלים לפני הש״י ושומרים משמרתו, כאלו דבור לא תשא שם ה׳ אלקיך לשוא נאמר אליהם באזהרה שלא ינהגו עצמם בנשיאות וגאוה, וזהו ואל תשא להם, כלומר ומאמר אל תשא אליהם נאמר, וכן נפרש בוא בצור והטמן בעפר, שהזהיר אותם שיתדבקו בשם הנכבד שהוא צור העולמים, וזהו בעזיבת הע״ז ולכת בדרכי ה׳, ולעניין הסרת הגאוה אמר והטמן בעפר, רוצה לומר שים נגד עיניך יום המות, וכי עפר אתה ואל עפר תשוב, ואז לא תתגאה, הנה התבאר ממה שפירשתי למה אמר כי נטשת עמך בית יעקב בלשון יחיד לנכח שאמרו על בית יעקב, וכי מלאו מקדם ועוננים כפלשתים ובילדי נכרים ישפיקו בלשון רבים ונסתרים, לפי שאמר מלאו ועוננים על העמים, ולמה אמר ותמלא ארצו כסף זהב ותמלא ארצו סוסים ותמלא ארצו אלילים בלשון יחיד לנסתר, לפי שאמרו על בית יעקב, ולמה אמר וישח אדם וישפל איש בלשון יחיד נסתר, שהוא כנגד כל אומה מן האומות, ואמר ואל תשא להם ובא בצור והטמן בעפר בלשון יחיד לנוכח, שהו׳ מוסר לבית יעקב, והתבאר גם כן למה חזר לומר עיני גבהות אדם ושפל ושח רום אנשים, אחרי שכבר אמר וישח אדם וישפל איש, כי היה הראשון נאמר על דרך סיפור מן האומות והשני צווי לבית יעקב שיעשו כן: (יב) כי יום ליי׳ צבאות על כל גאה ורם. לפי שאמר למעל׳ ונשגב ה׳ לבדו ביום ההוא, סמך אליו הפרש׳ הזאת, להודיע שהקב״ה יביא יום, רוצה לומר זמן אשר בו ידין עמים להשפיל כל גאה ורם וכל נשא ושפל, ובאו אם כן כאן ג׳ פרשיות זו אחר זו, שהם, והיה באחרי׳ הימי׳, בית יעקב, כי יום לה׳. והראשונ׳ היא יעוד מה שיהיה, והשניה הוא תוכחה ולמוד יוצא מהראשונ׳, והג׳ היא יעוד גם כן ממה שיהיה, מסכי׳ למה שהוכיחם, וענין אמרו כל נשא ורם וכל נשא ושפל, שהם סותרים הנשא לשפל, הוא לפי שהגאים הם על שני פנים, כי יש מהם שתוכם כברם והם הגאים בלבותם ומראים גאותם מבחוץ לעין כל ועל אלה אמר כל גאה ורם, ויש מהם שהם גאים בלבם ומראים עצמן שפלים מחוץ כמנהג הפרושים הצבועים, וע״א אמר ועל כל נשא ושפל, נשא מבפנים ושפל מבחוץ, וזכר שתהיה ההשפלה כוללת, כי באמרו על כל גאה ורם ועל כל נשא ושפל, כיון על כלל המון האנשי׳, (יג) ובאמרו ועל כל ארזי הלבנון הרמים והנשאים ועל כל אלוני הבשן, ירמוז בדרך המשל על השרים ועל הסגנים, וכן ת״י ועל כל מלכי עממי תקיפיא וחסיניא ועל כל טורני מדינתא, (יד) ולפי שהמלכים והשרים, מהם שישימו גאותם וכבודם בהרים הרמים ובגבעות הנשאות שימצאו בארצותם, לפי שיעשו עליהם מגדלות גבוהות (טו) וחומות גדולות ובצורות בשמים, להשגב שם ביום רעה, ומהם שישימו יכלתם ומעלתם באניות שמביאים על הים, ומהם שישימו גאותם וכבודם בענין בתיהם, שיבנו גדולות ויפות ושכיות חמדה, זכר הנביא שביום ההוא כל הגאו׳ והכבודו׳ האל׳ יחרבו והיו כלא היו, וזהו אמרו ועל כל ההרים הרמים ועל כל הגבעו׳ הנשאות ועל כל מגדל גבוה ועל כל חומה בצורה, כי כל זה יחרב ויפול באופן שלא יוכל אדם להשגב שם מפני אויביו, כי יהרסו המגדלים ויותצו החומות, ובאמרו ונפלו המדרגות וכל חומה לארץ תפל, (טז) וכן זכר שתבוא צרה והשחתה על כל אניות תרשיש, באופן שלא יוכל אדם להמלט לא ביבשה ולא בים, וכן הבירות הגדולות נאות ומצויירות ישבו לארץ, והוא אמרו ועל כל שכיות החמדה, כי יחרבו גם הם, וכ״ש ונשסו הבתים, (יז) והנה אמר אח״ז ושח גבהות אדם ושפל רום אנשים ונשגב ה׳ לבדו ביום ההוא, בהיות שכבר נאמר זה למעלה, כדי להודיע שלא יגזור הש״י להרוס ההרים הרמים והגבעות הנשאות ולהחריב כל מגדל גבוה וכל חומה בצורה ולהטביע בים כל אניות תרשיש ולהפיל ארצה כל שכיות החמדה כמו שזכר מפאת עצמם, כי הדברים ההם אינם בעלי בחירה ורצון ולא ימצא להם עון לשיתחייבו עליו עונש בזה, אבל יהיה כל זה להעניש בני אדם אשר שמו בטחונם וגאותם בזה, ועל כן אמר ושח גבהות האדם ושפל רום אנשים, רוצה לומר כי בחרבן הבנינים והדברים הגדולים אשר זכר, יוסר ויושפל גבהות האדם ורוממות האנשים אשר שמו בזה כסלם, ונשגב ה׳ לבדו ביום ההוא, כי יכירו וידעו כל יושבי תבל שהוא יתברך המושל על הכל ואין רוממותו נתלה בדבר מזה, וממ״ש למעלה שפלות וגבהות האדם ושחית ברום האנשים וזכרו כאן בהפך, ידענו ששפל ושח הם שמות הנרדפים, וכן (תהלים מט, ג) גם בני אדם גם בני איש, והתבאר ממה שפי׳ שאין כאן כפל דברים, כי למעלה אמר וישח אדם וישפל איש, בספרו מה שיעשו האומות, ואמרו אחר כך עיני גבהות אדם שפל הוא צווי ואזהרה לישראל שיעשו כן כמו שזכרתי, ואומרו שלישית ושח גבהו׳ אדם ושפל רום אנשים, הוא בתת הסב׳ בחרבן הערים והגבעות הבתים והמגדלים והאניות אשר זכר, והותרה עם זה השאלה הד׳, ואמר ונשגב ה׳ לבדו ביום ההוא, להגיד שלא יהיה זה מתוך קרב ומלחמה, כי הנה במלחמות זה קם וזה נופל, אבל ביום ההוא כל האומות יחד ישפל גאותם ורוממותם המדומה ונשגב ה׳ לבדו, לפי שיהיה הדבר הזה כלו בדרך הפליאה ומעשה ה׳ כי נורא הוא, לא בחיל ולא בכח בני אדם, (יח) ולפי שהאומות היו בוטחים באלהיהם שמושיעם מכל צרה, ייעד הנביא שבזמן ההוא כל האומות יעזבו את אלהיהם ולא יאמינו עוד בהם, והוא אמרו והאלילים כליל יחלוף רוצה לומר שכללותם יחלוף ויכרת מלבב בני אדם, לפי שכלם ירגישו באלהותו י״ת, (יט) ויבאו ויכנסו במערות הצורים ובמחלות עפר, והם החפירות אשר בקרקע, וכל זה מפחד השם, לפי שיקום אז להרוס ולהכניע הארץ, ואיפשר שכיון בזה שבזמן ההוא יבא בארץ רעש גדול, ולכן יפלו החומות וההרים והבתים כמו שזכר, וגם בים יטבעו האניות, ומפני זה יבאו ויכנסו בני אדם במערות הצורים ובמחלות עפר, להשגב שם מאותו רעש, כדי שלא יפלו עליהם הבתים והחומות וימותו שמה, כמו שיקרה בהרעיש הארץ, ועל זה אמר בקומו לערוץ הארץ, (כ) וזכר מהפלגת פחד בני אדם, עד שמאותו פחד ישליך האדם בזמן ההוא ויעזוב את אלילי כספו ואת אלילי זהבו, שגם על הכסף והזהב לא יחושו לרוב התרחקם מהע״ז, ואמרו לחפור פרות ולעטלפים, הם מיני הצלמים אשר היו עושים, והוא פי׳ מה שזכר אשר עשו לו להשתחוות, והוא לחפור פרות להשתחוות לצלם הנקרא חפור פרות, והוא מין ממיני עכברים הנקרא בלשון לעז טופ״ירה, וגם לעטלפים שהם הצלמים שהיו עושים להשתחוות להם, כך פירשו רש״י. ואיפשר לפרש שישליכו האלילים ההם ויטמנו אותם בחפירות השרצים ובחפירות העטלפים, שהם מקומות חשובים כדי להחביאם שמה שלא יראום עוד, לפי שבזמן ההוא יהרגו כל עובדי האלילים, וזהו אמרו ביום ההוא ישליך האדם את אלילי כספו ואת אלילי זהבו אשר עשו לו לשתחוות לו, ומלת לו יחזור לאדם העובד אותו, וענינו שישליכו אותם בחפירות הפרות ובמקומות העטלפים, (כא) ויעשו כל זה לבוא בנקרת הצורים, ר״ל בקיעי הצורים ובסעיפי הסלעים, מפני פחד ה׳ כשיקום באותו זמן לערוץ ולהכניע יושבי הארץ, והסתכל במה שאמר הנביא פעמים רבות מפני פחד ה׳ ומהדר גאונו, כי הנה העיר בזה על ענין אמתי, והוא שהיראה מהש״י שני מינים, אם יראת עונשיו ומוסריו שיפחד האדם ממנו, ואם יראת המעלה שיכיר האדם מעלת השם ורוממותו וירא מלפניו, וכמ״ש איוב (לא, כה) רומז על שני מיני היראה האלה, כי פחד אלי אד אל ומשאתו לא אוכל, כי הפחד הוא העונש ושאתו הוא הרוממות והמעלה, ולכן אמר הנביא כאן מפני פחד ה׳ כנגד העונש, ומהדר גאונו כנגד המעלה, עוד תתבונן ביופי מליצתו, שאמר בקומו לערוץ הארץ, והוא דבור המשליי, ומורה על גודל הנס לפי שענין המבול כינה הכתוב שעשה הקב״ה אותה נקמה, כמו שנאמר (תהלים כט, יב) ה׳ למבול ישב, ונקמת מצרים במכת בכורות כינה אותם הכתוב בלשון עברה, כמו שנאמר (שמות יב, יב) ועברתי בארץ מצרים, ועבר ה׳ לנגוף את מצרים, אמנם הנקמה הזאת כינה הנביא מעשה אותה השם בקימה, כאדם אשר יקום על רגליו להלחם יותר באומץ, ועליה אמר איוב (לא, יד) מה אעשה כי יקום אל, ואמר דוד (תהלים יב, ו) משוד עניים מאנקת אביונים עתה אקום יאמר ה׳, קומה ה׳ הושיעני אלקי, ועל זה נאמר כאן שיקומו לערוץ הארץ, (כב) וחתם הנביא דבריו בזה באמרו חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא, והמובחר מדברי המפרשים בפירושו הוא, שכל אחד מן העמים יאמר לחבירו חדלו לכם מן האדם, רוצה לומר לא יהיה עוד מורא בשר ודם עליכם אלא מורא הש״י לבדו, כי האדם נשמתו באפו קרובה לצאת, קצר ימים ושבע רוגז ובמה נחשב הוא, ואיך יתכן לבטוח עליו או לירוא ממנו. גם אמרו שיש בזה הפסוק רמז לאמונת העמים שהיו עובדים את המלכים שעשו עצמם אלוהות, כמו שאמרו חז״ל, ולכן אמר נגדם, חדלו לכם מלעבוד אותו מלך שאתם מיחסים אליו האלהות, כי אדם היה כאחד ממנו, והענין שבזמן ההוא יכחישו אותה אמונה ויכפרו בה, ויאמרו איש אל אחיו חדלו לכם מן האדם אשר עבדתם וקבלתם אלוהותו עד הנה, כי אדם היה ולא אלוה כאשר חשבתם, ונשמה היתה באפו כשאר בני אדם, ואם כן במה נחשב הוא, תצא רוחו ישוב לאדמתו: האמנם מהו היום הזה אשר זכר כי יום לה׳ צבאות על כל גאה ורם, אשר קראו אחרית הימים, הנה המפרשים לא אמרו כי אם שהוא לימות המשיח, ושהוא ע״ד (ישעי׳ ד, ב) יהיה צמח ה׳ לצבי ולכבוד, אבל אין ספק שכבר מצאנו שאמר ביום ההוא על זמן חזקיהו, כמו שאמר (שם ז, יט) ביום ההוא ישרוק ה׳ לזבוב וגומר, ביום ההוא יגלח ה׳ וגומר, והיה ביום ההוא יחיה איש עגלת בקר וגומר, והיה ביום ההוא והיה כל מקום אשר יהיה שם אלף גפן וגומר, שכל זה נתקיים בימי חזקיהו, וכן תמצא שאמרו הנביאים ביום ההוא פעם על חרבן בית ראשון ופעם על פקידת בית שני ופעם על קבוץ הגליות העתיד להיות, כמו שנאמר (שם כז, יד) והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול וגומר, עד שמפני זה חשבו קצת המפרשים שהנבואה הזאת מתחלת באחרית הימים ושאר הפרשיו׳ נאמרו על בית שני שאז נעזבה עבודת האלילים, ואומר אני שעם היות שיפורש ביום ההוא על כל אחד מהזמנים אשר זכרתי, הנה יום ה׳ לא נאמר בדברי הנביאים כי אם על היום המיוחד אשר בו ידין אפסי ארץ ויחיו המתים ויקבל העולם כלו עול מלכותו, ועליו אמר עמוס הנביא (ה, יח) הוי המתאוים את יום ה׳ למה זה לכם יום ה׳ הוא חשך ולא אור, וצפניה אמר עליו (א, יד) קרוב יום ה׳ קרוב ומהיר מאד מר צורח שם גבור, יום עברה היום ההוא וגומר, ואמר עוד לכן חכו לי נאם ה׳ ליום קומי לעד כי משפטי לאסוף גוים לקבצי ממלכות לשפוך עליהם זעמי וגומר כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה׳ לעבדו שכם אחד, וזכריה אמר (יד, א), הנה יום בא לה׳ וחולק שללך בקרבך, והיה יום אחד הוא יודע לה׳ לא וגו׳ והיה ה׳ למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה׳ אחד ושמו אחד, והנביא מלאכי הוסיף ביאור בזה לומר שהיום הזה יהיה יום הדין לתת שכר לצדיקים ועונש לרשעים, ואמר על יראי ה׳ וחושבי שמו (מלאכי ג, יח) והיו לי אמר ה׳ צבאות ליום אשר אני עושה סגולה וחמלתי עליהם כאשר יחמול איש על בנו העובד אותו, וזה לענין השכר, ואמנם לענין עונש הרשעים אמר, כי היום בא בוער כתנור והיו כל זדים וכל עושי רשעה קש ולהט אותם היום הבא, ועל היום האלהי ההוא אמר הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה׳ הגדול והנורא, וגומר, הנך רואה בעיניך שהנביאים האלה פה אחד יעידו על היום האלהי הגדול והנורא ולכן קראוהו ביחוד יום ה׳, לפי שלא יהיה בו דבר מהמנהג הטבעי ולא מהסדור השמימיי, כי אם מנפלאות השם שיעשה בעצמו מבלי אמצעי, וקבלו הנביאים והחכמים ז״ל שיהיה זה עם תחיית המתים ושיהיה קרוב לקבוץ הגליות אחריו, ולפי שהם קבלו שהעולם המיושב הזה יפס׳ ויחרב אחר זה זמן מה, לכן הנביא ישעיהו קרא לזמן ההוא אחרית הימים, לפי שיבא בסוף החלד, וכן אמר רב קטינא בפרק חלק (סנהדרין צז, א) שיתא אלפי שני הוי עלמא וחד חריב, שנאמר ונשגב ה׳ לבדו ביום ההוא, ובזה ביארו שיום ה׳ שזכר הנביא כאן יהיה בזמן התחייה ואחרית החלד: וגלה אם כן הנביא בזה המקום שבאחרית הגלות וקץ הימים אומות העולם בארצותם לגוייהם יאמינו באלהות השי״ת ותורתו בהסכמה נפלאה, שיאמרו כולם לכו ונעלה אל הר ה׳ ואל בית אלהי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה בארחותיו, ושיסירו מלבם גאה וגאון ודרך רע, כמה שנאמר וישח אדם וישפל איש, ושיסירו מן הארץ ממשלת המלכים ורוממות השרים ולא יעבדו עוד לשום שר מלך ושלטון כי אם לה׳ לבדו, כמה שנאמר ושח גבהות האדם ושפל רום אנשים ונשגב ה׳ לבדו ביום ההוא, ושיעזבו האלילים וכל מיני הע״ז מפני פחד ה׳ ומהדר גאונו, ואין ספק שלא יבאו בני אדם לקבלת מלכות שמים ולהעביר הגלולים מן הארץ ולהסיר המלכים והשרים איש ממקומו מפאת סברתם, כי איך יסכימו בני אדם בדבר זר בחקם אשר כזה, וגם לא יבאו אליו מכובד מלחמות שיעשה מלך המשיח, כי איך ילחם בהיותו במזרח או בארץ ישראל עם האנשים אשר בקצה המערב על דרך משל, וגם לא יהיה זר באמצעות בני ישראל שילמדו את הגוים אשר המה בתוכם ושמרו דרך ה׳, כי הנה ברוב חלקי היישוב כבר היום הזה לא ימצאו בני ישראל, ואין לנו שנאמר שהש״י יכריח בני אדם לעבדו, כי הוא ית׳ לא יכריח הבחירה האנושית, ולא יחפוץ שילינו כל יושבי תבל בחסרון אמונתו וישכימו בבקר בדעת ותבונה ואמונה שלא היה להם, אבל אמתת זה הוא אשר דברתי אליכם בהקדמת זה הספר, שהנה יעשה ה׳ הדבר הגדול הזה באמצעות המתים שיחיה אז, כי כאשר יקומו גם בני אדם גם בני איש, בכל מחוז ומחוז מדינה ומדינה ועם ועם, מהרשומים שבהם בקדושתם וחכמתם ונבואתם, ומהקרובים אליהם בזמן, כאשר יראו אותם קמים בקבריהם ויגידו אליהם כי שקר נחלו אבות׳ הבל ואין בם מועיל ושה׳ ה׳ האלקים ותורתו אמת, ויספרו להם השכר הרוחני ליראי ה׳ ולחושבי שמו, והעונש המופלג העתיד לעובדי עבודה זרה, ויצוו אותם לעזוב אליליהם מלכיהם ושריהם וללכת אחרי ה׳, כי הוא לבדו אמת וכל בני בשר כאין ותוהו נחשבו לו, כי לה׳ המלוכה ומושל בגוים, אין ספק שלבות בני אדם יתפעלו מזה ויכנעו לאמונת הש״י וימשכו אחריו וידברו שפה ברורה בשם ה׳, כמו שאמר צפניה (ג, ט) לקרא כלם בשם ה׳, כי יקבלו קריאת שם הנכבד הזה מפי הקמים בתחייה, כי בראות הבן את אביו או האב את בנו הנקבר זה ימים, או יראו את משה ואת אהרן ושמואל ואליהו ושאר הנביאים קמים בתחייה, וחכמיהם הפלוסופים המפורסמים שיקומו ויגידו לפני בני אדם אמתת האמונה, אין ספק שכולם ימשכו אחריה ויסורו מדרכם הרעה ולא יתנו עוד לבם אל דבר מדומה וגשמי כי אם אל האמת והאמונה האלהית, ועל זה אמר הנביא והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם: וזה ענין הנבואה הזאת שכל העמים יאמרו לכו ונעלה אל הר ה׳, ויסירו מקרבם כל מיני גאוה, והאלילים כליל יחלוף, כי ילכו בני אדם אחרי האמת ולא אחרי הדמיונות והכזבים, ובזה יזכה המין האנושי לתכלית בריאתו שהוא התכלית האמתי באמצעות תחיית המתים, ואולי שלזה רמז באמרו ובאו במערות צורים ובמחלות עפר, שהם המקומות אשר המתים נקברים שמה, שיבאו שם האנשים לראות איך יתדבקו עצמות המתים עצם אל עצמו ויחיו ויקומו, כי היא העצומה מכל הפליאות, ולפי שבסבת זה יחדלו האנשים מעבודת האלילים, ומהמשך אחרי המלכים ושרי הארץ שהן גם כן אלילים בצד מה, לכן חתם דבריו באמרו חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו, רוצה לומר חדלו לכם מעבודת האלילים והמלכים והגאוה, בראותכם את האדם אשר נשמה באפו, שהם המתים הקמים מקבריהם וחזרה הנשמה באפם, כי במה נחשב הוא אצל הבורא בעולם הרוחני, כלומר במה האדם נחשב, אם באמונה האמתית ואם בדברים המדומים הכוזבים, והתבארה בזה הנבואה הזאת ועומקה והותרו שתי השאלות האחרונות אשר נפלו עליה:

Abarbanel Yeshayahu 11אברבנאל ישעיהו י״א

(א) ואחרי שנבא על החרבן נבא על הגאולה והנחמה והוא אומרו (א) ויצא חוטר מגזע ישי ונצר משרשיו יפרה, שזכר ראשונה ענין מלך המשיח, ואחר כך יזכור גאולת האומה, ואמר מלת יצא בחוטר כאלו הוא יוצא מתחת לארץ, והוא הדבר הנשאר מהעץ הנכרת, ואחר זמן רב מאותו שורש שנשאר תחת הארץ יצא חוטר אחד, כן ישראל אף על פי שיהיו בגלות נכרתים ונלקים בכמה צרות, יש לעץ תקוה כי נשאר הגזע והשורש, ומשם יצמח חוטר וענף אחד מיוחד, ישובו יושבי בצלו שהוא מלך המשיח והנה ייחס אותו אל ישי, אם לפי שישי היה צדיק גמור ולא חטא מימיו, עד שאחז״ל (ב״ב יז, א) שהוא מת מעוטיו של נחש, רוצה לומר בגזרת אדם הראשון לא בעבור חטאו, ולכן ייחס מלך המשיח אליו, לפי שינוח בו דעת ויראת ה׳ כמו שיזכור, גם אפשר לומר שבעבור שמלך המשיח יקרא דוד, כמו שאמר (יחזקאל לז, כה) ודוד עבדי נשיא להם לעולם, לכן לא אמר חוטר מגזע דוד, אבל אמר מגזע ישי כאלו הוא יהיה דוד עצמו, שיצא ממתני ישי ומשרשיו, ואמר שרשיו בלשון רבים רומז לדוד ולשלמה בנו, כי הנה ימצאו במשיח שלמות הדעות ושלמות המדות שהיו בדוד ושלמה והותרה בזה השאלה הב׳. אמנם באיכה רבתי דרשו והלבנון באדיר יפול על מלך המשיח שיפול בידו ירושלם בזמן הגאולה כשירבו המלחמות בעולם, וכפי זה הדעת יהיה פירוש הכתובים האלה שאחרי שזכר גלות השבטים, זכר אחריו נבואת קיבוצם וגאולתם, באמרו שבזמן הגאולה תהיה ותחזק מלחמה עצומה בין אומות העולם אלו עם אלו על אדמת הקדש, ויפלו בה גוים עצומים חרב איש באחיו, ועל זה אמר הנה האדון ה׳ צבאות, רוצה לומר אדון כל הארץ ואדון צבאות ישראל, מסעף פארה במערצה רוצה לומר שיחריב סעיפי העולם וגדולי האומות בכחו ובגבורתו האלהית, באופן שהרמים והגבוהים מהם ישפלו, ונקף סבכי היער שהם האומות בברזל, רוצה לומר שימיתו אלו לאלו בחרב, ואז הלבנון שהוא ירושלם או בית המקדש, באדיר יפול שהוא הקדוש ברוך הוא אדיר האדירים, או מלך המשיח, שתפול העיר בידו, ולא תהיה עוד בידי אויבים, לפי שאז מתוך אותה המלחמה יתגלה מלך המשיח, כמו שאמרו בפרקי ר׳ אליעזר, ולכן סמך הכתוב אליו ויצא חוטר מגזע ישי, וגם זה פירוש נכון הוא, ואמנם ענין המלחמה הזאת יתבאר אחרי זה בפרשת קרבו גוים לשמוע (ישעיה לד, א): (ב) ונחה עליו רוח ה׳ וכולי עד סוף הנבואה. זכר הנביא בנבואה הזאת עשרה תוארים שימצאו במלך המשיח, והם תנאים הכרחיים במלכותו ובגאולה העתידה, שמבלתם אי אפשר שיהיה הוא משיח, ולא שתקרא גאולתו גאולה אמתית. האחד בייחוסו ומשפחתו, שיהיה מזרע דוד מגזע ישי החסיד, ונצר משרשיו השלמים דוד ושלמה והיה זה לפי שיעקב אבינו נתן המלכות והממשלה באומה אל שבט יהודה, כמו שאמר (בראשית מט, י) לא יסור שבט מיהודה, ומכל משפחות בית יהודה בחר בדוד עבדו, ויעדו שכסאו יהיה נצחי לעד ומפני זה יחוייב שיהיה המושיע מזרעו של דוד ולא מזרעו אחר, וישב במקומו ובכסאו ויקרא בשמו, ומזה יראה שלא נתקיימה הנבואה הזאת בזמן בית שני, כיון שלא היו מלכים אז מזרע דוד, כי אם פעמים מזרע אהרן הכהן, ופעמים משאר השבטים, וגם מן הגרים כהורדוס וזרעו שהיתה אמו אדומית. התואר והתנאי הב׳ הוא במדרגת נבואתו שתהיה בעליונה שבמדרגות הנבואה, וכמו שדרשו חכמים ז״ל (ילקו״ש תע״ו בשם תנחומא) על (ישעיה נב, יג) הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה (עד) מאד, ירום מאברהם ונשא ממשה וגבה ממלאכי השרת, וכמאמר זה הנביא עליו, (שם מב, א) הן עבדי אתמך בו בחירי רצתה נפשי נתתי רוחי עליו, עד שמפני נבואתו יהיה יודע סתרי לבות בני אדם, כמו שנאמר לא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אזניו יוכיח ושפט בצדק דלים, רוצה לומר שיהיה שופט כפי האמת ולא כפי המפורסם, וכל זה מורה על מעלת נבואתו, ועליה אמר כאן ונחה עליו רוח ה׳, ומזה התבאר שלא נתקיימה הנבואה הזאת, לא בחזקיהו כי הוא לא היה נביא, ולא בדור בית שני, כי לא היתה בהם נבואה ולא רוח הקדש כמו שקבלו חכמים ז״ל (יומא כא, ב). התואר והתנאי הג׳, בחכמתו כמו שאמר רוח חכמה ובינה וגו׳, שמאמר ונחה עליו מושך עצמו ואחר עמו, כאלו אמר ונחה עליו רוח ה׳, ונחה עליו רוח חכמה ובינה וגומר, והנה אמר רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה׳, שהם ג׳ רוחות, וששה שלמיות, שנים מהם בכל רוח, והיה ראוי שיאמר רוח בכל אחד מהם להעיד על ענין אמתי, והוא שאנחנו כאשר נתבונן היטב, נמצא במעלות השכליות עם כל שלמותם ג׳ חסרונות, האחד שהשלם בעיוניות יבין מועט במדותיה, כי בהיותו טרוד בשכל העיוני, ימעט התבונה במעשי, והחסרון השני הוא שנמצא תמיד המשתלם בשכל המעשי בעצותיו ותחבולותיו, לא יהיה בעל גבורה וחוזק האיברים כי על המעט השליט הטבע, אדם אחד בכחות הגופניות והשכליות יחד, והחסרון השלישי הוא שהמשתלם בחכמה ובעיון ומפליג בו ימצא על הרוב נוטה מדרך האמונה התוריית עד שלזה צוה שלמה (קהלת ז, טז) ואל תתחכם יותר למה תשומם. האמנם הגיד הנביא כאן, שמלך המשיח בשלמות חכמתו להיותו בדרך נס, לא ימצאו בו אחת מהחסרונות האלה, כי הוא בהשתלם בשכל העיוני, ישתלם גם כן בתבונה המעשית, והוא אומרו רוח חכמה ובינה, רוצה לומר שיהיה כולל בחכמת העיונית ובמעשית יחד, גם לא ימצא בו החסרון השני כי יהיה רוחו רוח עצה וגבורה, כלומר שבהיותו שלם בכחות הנפשיות ישתלם גם כן בגבורה גופנית, גם לא ימצא בו החסרון השלישי, והוא אומרו רוח דעת ויראת ה׳, רוצה לומר שעם רוב ידיעתו ועיונו, לא יתערב בו דבר מאמונה כוזבת, אבל כל עיוניו יהיו ביראת ה׳, הנה אמר כל זה כנגד החכמה שלא ימצא בחכמתו דבר מנגד וחסר כלל מכל החסרונות המורגלים בין האנשים, ולהיות נכללים בשלשת הסוגים האלה, זכר אלה שלשה מיני הרוח בלבד, ולא זכר רוח משפט ולא שלמות אחר, לפי שהיה כאן הדבור בחכמתו לא זולת זה, והותרה במה שפירשתי בזה השאלה הג׳, וגם התואר הזה המופלג לא נמצא בימי חזקיהו, ולא בשוטר ומושל ומלך מבית שני, אבל הוא עתיד להמצא במלך המשיח. התואר והתנאי הרביעי שימצא במלך המשיח הוא, היותו כובש את יצרו, ונבדל ונפרש מכל תאוות הגשמיות, ולכן רוב כלל השתמשותו בכחותיו הנפשיות, לפי שלא יטה אל ההנאות הגשמיות, וידוע שמחמשת החושים היותר גס וחוטא שבהם, הוא חוש המשוש אשר הוא חרפה לנו, ולכן נפלו בו אזהרות העריות כולם, ואחריו חוש הטעם שהוא גם כן משוש מה, אבל מיוחד בדברים הנטעמים, וזה גם כן עב וגס מאד ובו נפלו אזהרות המאכלות האסורות ויין נסך ושאר הדברים, ושני החושים האלה אין ספק, שהיו כלל הנביאים וגם החכמים השלמים מרוחקים מהם, לגסותם וחרפתם כי רבה היא, ולכן לא יוחסו דבר מאלה בספרי הקדש לאלוה יתברך חלילה כמו שזכר הרב המורה, אמנם החוש השלישי שהוא הריח הוא יותר רוחני, ולכן ישיג מוחשיו, אף על פי שלא ימששם, כי אם בהתרחקו מהם וכבר יוחש לשם יתברך כמו שאמר (בראשית ח, כא) וירח ה׳ את ריח הניחוח, והנאת החוש הזה הוא נאות למלכים ויועצי ארץ, וכמאמר הממשל (שה״ש ד, א) באתי לגני אחותי כלה אריתי מורי עם בשמי, ואמנם שאר החושים שהם הראות והשמע הם יותר רוחניים, ולכן ישיגו מוחשיהם ממרחק יותר רחוק, והיו שני החושים האלה מיוחדים ומיוחסים להשלמת הכח השכלי, כמו שפירשתי במה שעבר, ולפי שכל נמצא ישתוקק יותר אל הדבר שהוא יותר נכבד, לכן היה האדם כוסף יותר שני החושים האלה מזולתם, ושלמה על זה אמר (משלי כ, יב) אזן שומעת ועין רואה ה׳ עשה גם שניהם, ולהיות השמע יותר הכרחי בקנין החכמה, אמר (שם טו, לא) אזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין, ובספר שיר השירים אמר מסכים לזה לענין הנפש (ב, יד) יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה הראיני את מראיך השמיעיני את קולך וגומר, הנה התבאר מכל זה מעלת שני החושים הדקים האלה, ובזה האופן היו שני החושים הגסים בתכלית החמריות והגסות, רוצה לומר המשוש והטעם, והשנים היותר דקים בתכלית הדקות וההפשט החושיי, והם הראות והשמע והיה אם כן חוש הריח כממוצע ביניהם. וזכר הנביא כאן, שמלך המשיח לא די שלא תהיה נטייתו לחושים הגסים השנים כשאר בני אדם, אבל אף בענין הריח שהוא יותר דק מהם לא ישמש בו, כי אם ביראת ה׳, לא כיתר המלכים והשרים שיתבשמו ויהנו מדברים המורחים והמבושמים מאד, וזהו אמרו (ג) והריחו ביראת ה׳, וזכר שאף משני החושים הנשארים, שהם נאותים להשגת התכלית, הנה לא ישתמש מהם כל כך, וזהו לא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אזניו יוכיח וכמו שאפרש. ואפשר לפרש והריחו מלשון ריוח והצלה, כי שרשו רוח והיו״ד והוא״ו מתחלפות, כי הם מאותיות אהו״י, יאמר שעם היות דרך המלכים ומנהגם, להרויח עצמם ולהתעדן בענינם המורגשים ובהנאות הגשמיות, כמאכל והמשתה והמשגל והגנות והפרדסים וצידת החיות והעופות, הנה מלך המשיח לא יהיה כן, אבל כל הרוחתו ועידונו יהיה ביראת ה׳ בקיום התורה והמצות ולא בהבלי העולם, ויש מפרשים והריחו מלשון דבור כמו (איכה ג, נו) לרוחתי לשועתי וכן (איוב יט, יז) רוחי זרה לאשתי (יגיד), כי כל דבריו ומאמריו יהיו ביראת ה׳, ומה שכתבתי ראשונה הוא היותר נכון, וגם התנאי הזה כי לא נמצא שמה החסידות באותו גבול מופלג. התואר והתנאי החמשי הוא בענין המשפט, שיהיה מלך המשיח רודף צדקה ומשפט, וכבר ביאר הנביא בפרשה השנית, (לעיל ב, ד) ושפט בין הגוים והוכיח לעמים רבים, ואחר זה אמר גם כן (לקמן מב, א) נתתי רוחי עליו ומשפט לגוים יוציא וגומר, ואמר (שם פסוק ד) עד ישים בארץ משפט ולתורתו איים ייחלו מורה, שיהיה בעל משפט לא לבד בקרב עמו כי אם גם בכל האומות, וביאר בכאן שעם היות שאין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות, ושהאדם יאמין לדברי חברו, ופעמים ישמעו האנשים הצדיקים הטובים שמועה לא טובה מאדם מה, ויטה לבבם ויוכיחום עליו קודם שידעו האמת, אם נעשתה התועבה ההיא אם לא, ואולי שכפי האמת אינם אשמים בדבר, הנה מלך המשיח לא יהיה כן, כי הוא לא למראה עיניו ישפוט, וגם לא למשמע אזניו יוכיח בני אדם, אבל ידע הדברים בנבואתו כיד אלהיו הטובה עליו. (ד) ושפט בצדק דלים בענין המשפט, ובענין התוכחה והלמוד יוכיח במישור לענוי ארץ, רוצה לומר כי אם היה שופט, כפי מה שיראה בטענות הבעלי דינין ודברי העדים, אולי יחטא בשפתיו, ואם יוכיח האדם כפי מה שישמע ממעשיו, אולי ינקש באמרי פיו, אבל בהיות משפטו ותוכחתו כפי נבואתו, ישפוט בצדק דלים ולא יחטא במשפטו, ויוכיח במישור לענוי ארץ, ולא ישגה בתוכחתו, וזכר העניים והדלים, וכל שכן העשירים והשרים. ויש מפרשים ושפט בצדק דלים שמלך המשיח דל לא יהדר בריבו, אבל עם כל דלותו ישפוט אותו בצדק, ושיוכיח את העשירים לענוי ארץ, רוצה לומר בעבור ענוי הארץ כשיגזלו אותם העניים יוכיחם על זה, וגם התנאי הזה לא נמצא בבית שני, כי שמה רבו הפריצים ותהי האמת נעדרת, ואין חסד ואין משפט בארץ. התואר והתנאי הששי הוא בענין הנסים והנפלאות שיעשה מלך המשיח כנגד הטבע, כי מפני דבקותו בשם יתברך, יעשה אותות ומופתים בשמים ובארץ, וכבר נבא הנביא יואל שבזמן הגאולה, תתרבה הנבואה והנסים בקרב הארץ, שנאמר (יואל ג, א - ב) והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנותיכם, זקניכם חלומות יחלומון ובחוריכם חזיונות יראו, וגם על העבדים ועל השפחות בימים ההמה אשפוך את רוחי ונתתי מופתים בשמים ובארץ וגומר וראוי היה להיות כן לפי ששני החסדים האלה עשה השם יתברך עם עמו להפליא, והם, האחד בתתו להם נבואתו, לא עשה כן לכל גוי, וכמו שדרשו (ברכות ז, א) על (שמות לג, טז) ונפלינו אני ועמך בקש משה שלא ישרה הקדוש ברוך הוא נבואתו אלא על ישראל, והב׳ במעשה הנפלאות, וכמו שיעדו (שמות לד, י) כנגד כל עמך אעשה נפלאות, וכאשר בית קדשנו ותפארתנו היה לשרפת אש נעדרו ממנו שניהם, וכמו שאמר המתרעם על זה (תהלים עד, ט) אותותינו לא ראינו אין עוד נביא וגומר, ולכן היה משורת הדין, שבשוב ה׳ את שיבת ציון ישובו שני הדברים ההמה לקדמותם, רוצה לומר הנבואה והנפלאות, ולכן אחרי שיעד הנביא בכאן על נבואת מלך המשיח, ייעד שיעשו נסים ונפלאות, והוא אמרו והכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע, רוצה לומר שכאשר תמרוד ארץ מה במצות מלך המשיח, לא יצטרך לאסוף חיל ללכת להלחם בה, כי הוא בשבט פיו יכה אותה מכה רבה מבלי חרב וחנית, ואם איש אחד יחטא ויצטרך כפי הדין להמיתו באחת ממיתות בית דין, לא יצטרכו אנשים וכלים לעשותו, כי הוא עצמו ברוח שפתיו ימית הרשע ההוא ויענישהו, כי בהיותו גוזר על גוי ועל ממלכה או על איש מיוחד שימות, תרד אש מן השמים וישרפהו, או תבקע האדמה ותבלע אותו, או ימיתהו האריה והנחש ושאר הדברים משלוחי ההשגחה כמו שהיה ענין אליהו שאמר (מלכים ב א, י) תרד אש מן השמים ותאכל אותך ואת חמישיך, וכן באלישע (שם ב, כד) ויקללם בשם ה׳ ותצאנה שתים דובים מן היער, וכן אמרו במדרש אומרים למשיח מדינה פלונית מרדה בך, והוא אומר יבא גובאי ויחריב אותה, והתנאי הזה גם כן מבואר שלא היה בזמן בית שני, כי לא נעשו שמה נסים ונפלאות ולא מתו הפריצים ברוח פי המלך אשר שם. התואר והתנאי השביעי הוא ברוב השלום שיהיה בימיו בכל הארץ, וכמו שיעד עליו בפרשה השנית (לעיל ב, ד) ולא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה, ולפי שהמלחמות בין האנשים לא יהיו כי אם לאחת משתי סבות, אם כדי לגזול אלו לאלו, ומפני החמס אשר ביניהם יבאו למלחמה, ואם בסבת הדתות והאמונות כרוב מלחמות אדום וישמעאלים, שהם בסבת חלוף האמונות אשר ביניהם, לכן אמר כדמות הקדמה למה שיאמר אחר כך, (ה) והיה צדק אזור מתניו והאמונה אזור חלציו, רוצה לומר שבימות המשיח ישובו הדברים לאיתנם הראשון, (ו) שלא יטרפו הבעלי חיים הטורפים, ולא יהיו נטרפים הבעלי חיים הבייתיים, אבל ישבו כולם בשובה ונחת, ושיהיה זה בלבד בארץ ישראל, כמו שאמר לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי, כי שם יהיה פעל הנס ההוא, והיה הנס הזה מורה על רוב השלום, לא בלבד בין האנשים, כי אם גם בין הבעלי חיים הבלתי מדברים, וגם לפי שהבעלי חיים הטורפים עשאם האלקים כלי השגחתו להעניש בהם את הרשעים, ולכן בהיות שמלך המשיח ימית הרשעים ברוח שפתיו, ויתבטלו המלחמות והחמס והרשע מן הארץ, לכן לא יצטרכו אותם האריות והדובים והצפעונים ושאר הבעלי חיים הממיתים, וזהו אמרו לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי בעבור ששם יהיה משפט המשיח והנהגתו, ולמה יקשה על הרב המורה לפרש הייעוד הזה כפשוטו, והנה התורה יעדה (דברים ז, כ) וגם את הצרעה וגומר, וכתיב (ויקרא כו, כב) והשלחתי בכם את חית השדה וגומר (דברים כח, מב) כל עצך ופרי אדמתך יירש הצלצל, ובהפך אמר בברכות (ויקרא כו, ו) והשבתי חיה רעה מן הארץ, ואמר (הושע ב, כ) וכרתי להם ברית ביום ההוא עם חית השדה ועם עוף השמים ורמש האדמה, ונאמר (איוב ה, כג) וחית השדה השלמה לך, וזה כולו מוכיח שברצות ה׳ דרכי איש, גם הבעלי חיים הטורפים המזיקים לא יזיקוהו, לפי שהם כלי השגחתו, וחטא ממית ואין ערוד ממית, כמו שאמר השלם רבי חנינא בן דוסא, (ברכות לג, א) ומי שיכחיש הנס הזה, מה יאמר לענין דניאל בגובא די אריותא (דניאל ו, יז - כג) האם יפרשהו גם כן בענין המשל, זה אי אפשר אלא שהדבר כפשוטו, וכן אמרו בתורת כהנים (בחוקתי ח) וגר זאב עם כבש, זהו שאמר הכתוב (תהלים צב, א) מזמור שיר ליום השבת, למשבית מזיקין מן העולם, משביתן שלא יזיקו, ובאו שם על זה שתי דעות, האחד משביתן מן העולם, והאחר משביתן שלא יזיקו, ובין למר ובין למר הבינו הנס הזה כפשוטו, וכבר אמרו במשנה דאבות (פ״ה מ״ז) שלא הזיקו מעולם נחש ועקרב בירושלם, ומה המונע שלא יהיה כזה, ויותר מזה לימות המשיח שתמלא הארץ דעה את ה׳, והנה הידיעה בהפכים אחת, ואם במצרים לרשעת פרעה וסכלותו בדברי השם, בא הערוב על ארצו להשחית, לימות המשיח שתמלא הארץ דעה את ה׳, למה לא יסור רוע הבעלי חיים המשחיתים, ופירוש ומריא הוא מין ממיני השור וחלבו אסור. (ח) וחור פתן הוא הפה או האף, ומאורת הוא העין שהיא בעלת האור, והענין שהיונק ישעשע עם הפתנים הממיתים, ויכניסו ידיהם בפיהם ובאפיהם ובעיניהם ולא יזיקו להם, והסתכל אמרו ואריה כבקר יאכל תבן, וענינו אצלי שאכילת הבשר לבעלי חיים, מוליד בו אכזריות חמה ותכונה רעה, עד שמפני זה היו הבקר והצאן וכל הבעלי חיים האוכלים עשב הארץ, אם לח ואם יבש כתבן, הם שלמים וכן רבים לא ירעו ולא ישחיתו, וכן בעופות כצפור והתור ובן היונה והתרנגולים הזנים מהעשבים והחטה, אינן דורסים ולא טורפים, אמנם הבעלי חיים הדורסים והעופות הטורפים, הם כלם ניזונים מהבשר, ולכן היה בהם מהאף והזדון והאכזריות הנמרץ, ולהיות הדבר הזה אמתי בעצמו, כשנתן הקדוש ברוך הוא רשות לנח ולבניו לאכול בשר אמר (בראשית ט, ה) אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש, מפני שחשש שמפאת האכזריות והזדון אשר יתילד בהם מאכילת הבשר יהרגו איש לאחיו, ולכן אמרו חכמים ז״ל (חולין פ״ד א) שלא יאכל אדם בשר אלא לתאבון, ובעבור זה ייעד הנביא שבימות המשיח האריה כבקר יאכל תבן ר״ל, שמזה יזון לא מאכילת הבשר. ולכן לא יהיה בו אכזריות חמה ושטף אף, (ט) ולא ירעו ולא ישחיתו, והותרה בזה השאלה הה׳. ומבואר הוא שאם היה התנאי הזה משל לרוב השלום, לא נמצא בבית שני, כי שם נתוספו הקטטות והמלחמות, ואם היה כפשט הכתובים, כל שכן וכל שכן שלא נמצא זה הנס המופלא בזמן ההוא. התואר והתנאי השמיני שימצא במלך המשיח הוא (י) שאליו גוים ידרושו והיתה מנוחתו כבוד, רוצה לומר שלא בלבד יכנעו אליו בני ישראל, אבל גם שאר האומות יהיו נכנעים תחתיו, וכמו שאמר הזקן (בראשית מט, י) ולו יקהת עמים ואמר הנביא (לעיל ב, ד) ושפט בין הגוים והוכיח לעמים רבים וגומר, ואמר (לקמן מב, ד) ולתורתו איים ייחלו, וכמאמר הנביא צפניה (ג, ט - י) כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כלם בשם ה׳ לעבדו שכם אחד, מעבר לנהרי כוש עתרי בת פוצי יובילון מנחתי, ולזה יעד בכאן במלך המשיח, שהוא הנצר היוצא משרש ישי, הוא יעמוד לנס עמים כי כל יושבי תבל ושוכני ארץ יביטו בו, וילכו אחריו ויתמהו ממעשיו, כמו שיביטו האנשים בנס, שאחריו ילכו במלחמה כל אנשי המחנה, וזהו אליו גוים ידרושו כי ידרשו אותו, והוא לא ילך לדרוש אותם, וזהו אמרו והיתה מנוחתו כבוד רוצה לומר שלא יקנה הכבוד והשם הטוב מתוך המלחמות אשר יעשה, כי הם ידרשו אותו ויהיה הכל בשלוה לפניו, ועם כל זה מנוחתו מהמלחמות תהיה אליו כבוד גדול, יותר מהכבוד שקונים שאר המלכים במלחמות ובהליכתם הנה והנה. והנה קרא למלך המשיח שרש ישי, עם היות שקראו למעלה חוטר ונצר, לפי שלמעלה ביאר משפחתו ויחוסו, והוא היותו כבן ישי עצמו שהוא דוד, ולכן קראו חוטר היוצא מהגזע, ונצר שהוא הענף הגדול הפורה משרשיו, אמנם כאן יעדו שיאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל, ובערך הבנים אשר יצאו ממנו ויעמדו במקומו ותחת אבותיו יהיו בניו קראו שרש ישי, רוצה לומר שיהיה הוא שורש לבניו שיצאו מחלציו מלכים, כמו שהיה ישי שרש לכל מלכי בית יהודה, ואפשר שכיוון בזה עוד שבתחילת מלכותו יעלה כיונק וכענף, ולכן קראו חוטר ונצר, ואחר כך יתרבה ויתחזק ויתגדל במלכותו עד שיהיה כשורש הגדול והחזק, וגם התואר והתנאי הזה לא נתקיים בבית שני, כי לא באו מלכים וגויי האדמה לדרוש אותם אם לא להחריבם. התואר והתנאי הט׳ שימצא במלך המשיח ובימיו, הוא שיקבץ הקב״ה נפוצותיו ויביא נדחי ישראל, והם עשרת השבטים שהגלה מלך אשור ולא שבו עד הנה, וג״כ נפוצות יהודה שנפוצו בחרבן בית ראשון ובחרבן בית שני יקבצם, וימלוך עליהם יחד, וכמו שניבא על זה הנביא יחזקאל (טז, טז - יז) קח לך עץ אחד וגומר, וקרב אותם אחד אל אחד והיו לאחדים בידך, וביאר הנמשל שיתקבצו מלכות ישראל ומלכות יהודה ויתאחדו כלם, כאשר היו בימי דוד, ויהיה מלך המשיח מולך עליהם יחד, כמו שאמר (שם פסוק כה) ודוד עבדי נשיא להם לעולם, והנה קרא ישעיהו זאת הנבואה העתידה שנית בערך יציאת מצרים, לפי שגאולת בבל לא היתה גאולה, כי אם פקידה חלושה, וכמו שאמר (ירמיה כט, י) למלאת לחרבות ירושלם שבעים שנה אפקוד אתכם, וגם זו תשובה למינים שפירשו הנבואה הזאת רוחנית לנפש ולא גשמית כפשוטה, כי הנה הנביא אמר, (יא) יוסף ה׳ שנית והוא המורה שתהיה הגאולה העתידה דוגמת יציאת מצרים ומתדמה אליה בהיותה יציאה גשמית מעבדות לחרות, ואמנם פקידת בבל ידוע היא שלא נתדמה לגאולת מצרים בדברים רבים: האחד, כי בגאולת מצרים נגאלו כל ישראל ולא נשאר שמה מהם אחד, אמנם בפקידת בבל לא שבו מכל השבטים, כי אם מעט מזער, וזה מבני יהודה ומבני בנימן, מאותם שהיו בבבל וגם לא כלם: הב׳, כי בגאולת מצרים יצאו מעבדות לחרות בהחלט, אמנם בבואם מבבל היו תמיד בבית שני משועבדים, אם למדי ופרס ואם ליון ואם לרומי: הג׳, שבגאולת מצרים כשיצאו משם, היה ביניהם ארון ושכינה נבואה ורוח הקדש אורים ותומים ואש מן השמים, אמנם בבית שני בפקידת בבל חסרו הדברים האלה כלם: הד׳, שבגאולת מצרים נעשו להם נסים רבים ונפלאות עצומות שהיו נעשים כנגד כל ישראל, אמנם בפקידת בבל לא נעשו הפלאות ההמה כלל: הה׳, שבגאולת מצרים היה המלכות והשולטנות לשבט יהודה קודם מלוך המלכים, ולבית דוד אחרי שמלכו ולא סר משבט יהודה, אמנם בפקידת בבל לא היה שם מלך מבית דוד ולא משבט יהודה, ומפני זה כלו לא היתה גאולה שלמה גאולת בבל. והיתה גאולת מצרים גאולה ראשונה, ששם קנה הקדוש ברוך הוא את עמו קנין שלם, והגאולה העתידה תקרא גאולה שנית, לפי שתתדמה לגאולת מצרים בכל הצדדים, כי הנה יתקבצו שמה השבטים כלם, ויצאו לחירות מוחלט, ותחול בהם הנבואה ושאר הקדושות, ויתרבו האותות והמופתים, וימלוך עליהם מלך מבית דוד, ולכן נקראה הגאולה העתידה גאולה שנית וכמו שביאר, ואמר לקנות את שאר עמו, כלומר שאז יקנה השם את עמו, אשר ישאר מהגלות שהלך לאשור ולמצרים ולפתרוס ולכוש ולעילם ולשנער וחמת ולאיי הים, ואיי הים, הם ארצות המערב שבאו אליהם היהודים מחרבן בית ראשון, ומחרבן בית שני גם כן דרך הים באניות, וכן כתב רש״י ומאיי הים איי כתיים בני עשו, שיאסוף כלם ויקבצם ויגאלם, כמו שגאלם וקבצם והוציאם ממצרים והותרה בזה השאלה הו׳. והממי״ם האלה מאשור וממצרים וגומר אינם דבקים עם מלת ישאר, שאם היה כן היה ראוי שיאמר אשר ישאר באשור ובמצרים בבי״ת, לא כמו שאמר מאשור וממצרים, אבל הם דבקים עם לקנות את שאר עמו, כי יקנה אותם מאשור וממצרים ומשאר הארצות אשר זכר, וידוע הוא שגם התנאי הזה לא נתקיים בבית שני, לפי שלא נתקבצו שם השבטים ולא באו שמה מהארצות אשר זכר כאן, כי אם מבבל בלבד, וגם לא כל אותם אשר היו בבבל כי אם מקצתם, כי העיקר מהם נשארו שמה, כמו שבא בספר עזרא ובספר יוסף בן גוריון. (יב) וזכר הנביא שמלך המשיח ישא נס לגוים ויאסוף נדחי ישראל שהם אשר גלו ראשונה ונפוצות יהודה יקבץ שהם אשר גלו באחרונה בחרבן שני הבתים, והסתכל אמרו בישראל נדחי ישראל בלבד, וביהודה אמר לשון נפוצות שנאמר ונפוצות יהודה יקבץ מארבע כנפות הארץ, כי הנה אמר זה לפי שישראל גלו כלם יחד אל פאה אחת, לחלח וחבור ושאר הערים מארץ מדי, אמנם מבני יהודה אמר בהם נפוצות לפי שגלו שני פעמים בזמן בית ראשון, ובזמן בית שני, ולא הלכו בגולה אל פאה אחת בלבד, כי אם לארבע כנפות הארץ, והנס הזה שזכר הנביא שישא מלך המשיח לכל הגוים, מה הוא ומה יהיה ענינו, הוא דבר מסופק מאד והמפרשים כתבו שהוא יהיה עמוד הענן, שיחדש הקדש ברוך לישראל כיום עלותו מארץ מצרים שנאמר (במדבר יד, יד) ובעמוד ענן אתה הולך לפניהם, ושהגוים הנזכרים כאן הם ישראל שנקראו (דברי הימים א יז, כא) גוי אחד בארץ, ושאם אמרו על האומות, יהיה ענינו שתראה הנס ההוא לעם ועם כלשונו, כדי שיצאו משם בני ישראל, והדברים האלה כלם אין להם סמך, לא בכתוב ולא בדברי חכמים ז״ל, כי הנה הכתוב אשר סמכו עליו הדעת הזה שהוא, (ישעיה ד, ה) וברא ה׳ על כל מכון הר ציון ועל מקראיה ענן יומם וגומר, כבר פירשתי אותו, והוכחתי שלא כיון לדבר מזה, ויותר ראוי לומר שהנס ההוא אשר זכר בכאן, הוא משל לפרסום התשועה האלהית שתפרסם בעולם, כאלו הוא נס מונח בהר גבוה ותלול שאליו גוים ידרושו, אבל אמונתו ומחשבתו היא, שהנס הזה הוא הפלא הגדול והעצום אשר יעשה השם נגד כל הגוים בזמן קבוץ גליות, כמו שהוכחתי בפירוש הפסוק ההוא, והנה ייחס אותו למלך המשיח לפי שבזמנו יהיה, כאלו הגיד שיתחברו שני הדברים יחד, הנס אשר ישא לגוים והוא תחיית המתים וקבוץ נדחי ישראל ונפוצות יהודה, והנה לא זכר בנימן לפי שהיו אלו השנים ראשי הממלכות, וכמו שבנדחי ישראל יוכללו י׳ השבטים, ככה בנפוצות יהודה יוכללו בנימן ושאר העם שהלכו בגלות ירושלם. ואפשר עוד אצלי לומר שיעד הנביא בכאן שעם היות שבמדבר צוה הש״י בד׳ דגלים, והיו להם ד׳ נסים איש על דגלו באותות, והיו יהודה, רצונו לומר דגלו קדמה מצד הפנים, ודגל אפרים ימה מצד האחורים, והיה בזה קנאה ביניהם, יען היו בדגל יהודה בני האמהות, ובדגל אפרים היו כולם מבני הגבירות, עד שאולי מזה נמשך מה שנמשך מחילוק המלכיות, מלבד הסבה שזכר הכתוב, הנה בימות המשיח יהיו כולם לעם אחד וגוי אחד ולא יהיה ביניהם חלוק כלל, ולזה אמר שישא נס לגוים כי לא ישאו נסים הרבה ולא דגלים מתחלפים, כי אם נס אחד בלבד לכלם, ודגל אחד מורה על התאחדות האומה ועל אלוה אחד להם וגוי אחד בארץ. (יג) ועם זה תסור קנאת אפרים בענין הדגלים שהיה דגלו לאחורי המשכן, ודגל יהודה ויששכר וזבולון מצד הפנים, ויהודה לא יצור את אפרים שלא ידחוק אותו, ולא יבא עליו לצרור כבודו בפניו, ולפי שלא יחשוב אדם, שבהקבץ עמים יחדיו בני ישראל ובני יהודה, ישובו לסכלותם להלחם איש באחיו, להיות כל אחד מהם מתנשא לאמר אני אמלוך, בקנאת שאר השבטים בשבט יהודה על דבר המלוכה המיוחדת בזרעו, לכן אמר שבזמן המשיח תסור אותה קנאה, והוא אומרו וסרה קנאת אפרים וצוררי יהודה יכרתו, רוצה לומר בני ישראל העומדים לפניו לצוררי יהודה יכרתו. ואין הכריתה שימותו, אלא שיכרתו מהיות צוררים, לפי שלא יהיו עוד באותה האיבה והשנאה, כיון שיהיו שתי הממלכות לעם אחד ולגוי אחד, וזהו מה שפירש אפרים לא יקנא את יהודה ויהודה לא יצור את אפרים שהוא ביאור אמרו וצוררי יהודה יכרתו. וביאר הנביא איך יבאו לארץ ישראל הנדחים והרחוקים ואותם אשר באיי הים וארצות המערב, ועליהם אמר (יד) ועפו בכתף פלשתים והם אניות הפלשתים גינוביש״י וויניסיאנ״י, שהם יביאו לישראל ממערב למזרח, ויעבירו אותם באניות דרך ים, ואחר בואם יחדו יבוזו את בני קדם, ואפשר לפרשו שאפרים ויהודה אשר זכר ילכו בתנועה קלה ומהירה כתנועת העופפות לארץ פלשתים שהיא ימה, רוצה לומר למערב ארץ ישראל וכן יחדו אפרים ויהודה יבוזו את בני קדם, שהם האומות היושבים במזרחו של ארץ, וכן יהיה משלוח ידם אדום ומואב העומדים מפאת אחרת, כי ישלחו בם ידם אפרים ויהודה לבוז אותם ולקחת ארצם, וכן בני עמון העומדים מפאה אחרת יהיה גם כן משמעתם, רוצה לומר נשמעים לישראל לכל מה שיצוום, והנה אלו האומות רוצה לומר אדום ומואב ועמון נאסרו ארצותם מלפנים לישראל כי כן צוה השם, אם על מואב דכתיב (דברים ב, ט) אל תצר את מואב, ואם בני עמון דכתיב (שם פסוק יז) וקרבת מול בני עמון אל תצורם וגומר, ואם אדום דכתיב (שם פסוק ה) כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר, ומפני שהם הרעו לישראל, הותרו להם ארצותם לימות המשיח, ועל שלשת העממים האלה אמר משה אדוננו בפרשת שופטים ושוטרים, (שם יט, ח) ואם ירחיב ה׳ אלקיך את גבולך וגומר, והם הקני והקניזי והקדמוני, וזו גם כן ראיה גמורה על שהנבואה הזאת עתידה, ולא נתקיימה לא בימי חזקיהו ולא בימי בית שני, לפי שישראל לא כבשו הארצות ההם, ולא משלו עליהם בשום זמן מן הזמנים, אבל הם עתידות להכבש מהם. התואר והתנאי העשירי שימצא למלך המשיח ויהיה בזמן הגאולה, הוא שיעשה הקב״ה על ידו נס דומה לקריעת ים סוף שעשה על ידי משה ביציאת מצרים, ועל זה נאמר כאן, (טו) והחרים ה׳ את לשון ים מצרים, שהוא נילוס הנכנס בארץ מצרים בים, וקראו לשון לפי שהוא קצת מהים כשיכנס בנהר, ויהיה כדמות לשון עד מקום המים המלוחים, ועל הנהר ההוא אמר והניף ידו על הנהר שהוא המקום שמימיו מתוקים, ויהיה והניף ידו כנוי לגבורת השם יתברך כדעת יונתן, או הוא כנוי למלך המשיח שיטה ידו על הנהר ויבקעהו, כמו שעשה משה, ומלת בעים אין לו חבר, ופירשו בו לשון חוזק, ואמר והכהו לשבעה נחלים, רוצה לומר שיכהו ויגזרהו לשבעה נחלים, ובין כל נחל ונחל דרך, והיו שבעה כדי לעבור בו שבעת הגליות אשר זכר למעלה מאשור וממצרים וגומר, ואומרו והכהו אינו חוזר לים, כי אם לנהר שזכר, כי הנה הים אינו באותו צד, וזכר שיעשה זה באופן שידריך העם העובר שמה בנעלים, רוצה לומר שיעברו ביבשה, ולא יצטרכו לחלוץ מנעליהם, כמנהג העוברים במים ברגליהם, ויונתן תרגם שהנהר ההוא הוא נהר פרת הסמוך לארץ ישראל, ושבעה נחלים אפשר שיפרש מלשון רבוי, ויהיה א״כ הנחל כלשון יד מצרים שהוא נילוס, ובנהר פרת גם כן, שכל אחד מהם יחרב ויבש ברוח חזק כמו שאמר בעים רוחו או ברצון הש״י ודבריו, כמו שתרגם יונתן במימר נביאוהי, והיותר נכון שייעד הנביא בכאן על שני דברים, האחד שיחרים ה׳ לשון ים מצרים, רוצה לומר שנילוס יחרב ויבש מימיו, ומלבד זה עוד יניף ידו על הנהר שהוא פרת בחוזק רוחו, ויכה אותו לשבעה נחלים כדי שישראל ידריך ויעבור בו ביבשה בנעלים. (טז) והנהר ההוא אשר יבקע תהיה מסלה לשאר עמו, ר״ל שיהיה דרך מסלה וסלולה מבוארת, ללכת בה שאר עמו אשר ישאר מאשור, כאשר היתה ים סוף מסלה לעבור בו בעלותם ממצרים, ואמנם למה אמר אשור בלבד, אשר ישאר מאשור ולא זכר שאר האומות והמלכיות, חשבו המפרשים שהדין שוה בכלם, ושזכר אשור כי הוא המלכות הראשון והוא הדין בשאר, ואין כן דעתי אלא שאלה הם עשרת השבטים אשר הגלה מלך אשור לחלח וחבור, כי הם אחרי נהר פרת, ולפי שהנחל מונע אותם מלעבור, ייעד שיקרע הנהר כמו שיקרע ים סוף מפני בני ישראל בעלותם ממצרים, וכבר אמרו אנשים שמלך ההודיים הנקרא פרישטי גואן שלח להגיד אפפיור אשר ברומי, ענין הנהר הזה המונע את היהודים מלעבור בארצו.

Abarbanel Mikhah 4אברבנאל מיכה ד׳

(א) הנבואה השנית תחילתה והיה באחרית הימים יהיה הר בית ה׳ וגומר עד שמעו נא את ה׳ אומר קום ריב את ההרים. ויש בה ארבעה פרשיות. האחת, והיה באחרית הימים. השנית, ואתה מגדל עדר. השלישית, ואתה בית לחם אפרתה. הרביעית, והיה שארית יעקב: וראיתי לשאול בה שש השאלות: השאלה הראשונה באומרו כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו ואנחנו נלך בשם ה׳ אלקינו, וזה כי ענין הנבואה כולה שילכו הגוים והעמים אל הר ה׳ ואל בית אלהי יעקב ללמוד תורה ומצוות ואיך יאמר אם כן בצדו דבר סותר לזה והוא כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו שיראה מזה שלא יכנעו לתורת השם ואמונתו, ורש״י פירש כפי התרגום ילכו איש בשם אלהיו ילכו לאבדון על שעבדו עבודה זרה והוא מקום הספק: והרד״ק פירש עד אותו זמן היו הולכים כל העמים איש בשם אלהיו כי לא ישובו לדרך הטובה עד שישיבם המלך המשיח אבל אנחנו בית ישראל נלך בשם ה׳ אלהינו בגלות וכ״ש אחר הגאולה, אבל עיקר הפירוש הזה והיותר עצמי שבו חסר מן הספר: השאלה השנית באומרו עתה למה תריעי רע, כי הנה הפסוק הזה הוא אחרי ייעודי הנחמות ביום ההוא נאם ה׳ אוספה הצולעה וגו׳ ואתה מגדל עדר וגומר והנה אומרו אחריו עתה למה תריעי רע אם היה שנפרשהו על הגלות יקשה הפסוק כולו כי איך ישראל למה תריעי כי ראויה היתה צרת גלותם לתרועת ענות חלושה ואיך יאמר המלך אין בך אם יועצך אבד כי הנה בגלות אין מלך ואין שר ואין יועץ, ואם אומרו על זמן הגאולה שאין ראוי שתפחד האומה למה אמר מיד אחר כך חולי וגוחי בת ציון כיולדה כי עתה תצאי מקריה, ובכלל שהפסוקים האלה יראו סותרים זה את זה: השאלה השלישית באומרו עתה תתגודדי בת גדוד, כי אם קרא הנביא את ישראל בת גדוד איך אמר עתה תתגודדי שהוא מלשון אבלות מגזרת לא תתגודדו כי הוא מיעד בגאולתה ותשועתה כמו שאמר בפסוק שלמעלה קומי ודושי בת ציון כי קרנך אשים ברזל וגו׳, ומה ענין זה עם בשבט יכו על הלחי את שופט ישראל האם בא להגיד שכל הרעה ההיא לישראל באה מפני שהיו מלעיבים על מוכיחיהם ומכים אותם על הלחי כמו שפרש״י הנה אין המקום הזה נאות אליו, גם כי עון אחר עשו יותר קשה ממנו שחייבם הצרות ולמה יזכור זה בלבד. והרד״ק פירש תתגודדי שיבאו גדודי גוג ומגוג על ישראל ויכו את שופטיהם על הלחי, והנה הנביא זכר ויצא חצי העיר בגולה ואיך יתרעם בלבד שיכו את השופט על הלחי: השאלה הרביעית באומרו ורעו את ארץ אשור בחרב ואת ארץ נמרוד בפתחיה והציל מאשור וגו׳, והיא כי כמו שזכר את ארץ אשור שהחריבה את שמרון והגלתה עשרת השבטים וזכר גם כן ארץ נמרוד שהיא בבל שהגלתה מלכות יהודה והחריבה ירושלם בחרבן ראשון ולמה לא זכר אדום שגם הוא הגלה את יהודה והחריב את ירושלם בחרבן בית שני: השאלה החמשית בפרשת והיה שארית יעקב, והיא למה אמר שתי פעמים והיה שארית יעקב, ולמה בראשונה אמר כטל מאת ה׳ כרביבים עלי עשב שהם סימן ברכה וטובה ובשנית אמר כאריה בבהמות יער וככפיר בעדרי צאן שהוא הטורף והמרשיע, גם שבשנית מלבד מה שאמר והיה שארית יעקב בקרב עמים רבים אמר עוד בגוים ולא אמר מלת בגוים בראשונה: השאלה הששית אם היתה הנבואה הזאת נחמה וייעוד טוב לישראל כמו שאמר תרום ידך על צריך וכל אויביך יכרתו איך סמך אליו ייעוד רע וחורבן באומרו והיה ביום ההיא נאם ה׳ והכרתי סוסיך מקרבך והאבדתי מרכבותיך והכרתי ערי ארצך והרסתי כל מבצריך, ורש״י פירש והכרתי סוסיך עזרת מצרים שאתם נשענים עליהם אבל לעתיד לבוא איני רואה צורך בייעוד הזה: הכוונה הכוללת בנבואה הזאת היא להודיע שעם היות שניבא הנביא עד כה שיעלו האויבים על ארץ ישראל ויהודה לשחתה ולהחריבה ותהיה שומרון לעי השדה וכן ירושלם עיין תהיה וציון שדה תחרש והר הבית לבמות יער ועם ה׳ ילכו שבי לפני צר, הנה באחרית הימים לא יהיה הר הבית לבמות יער כי אותו ההר עם בית ה׳ אשר בו יהיה רם ונשא בכבוד ובמעלה בעיני כל הגוים עד שכולם ילכו אליו לקבל תורה ואמונה לא שיעלו להלחם בו כמו שהוא עתה כי אם להכנע שם, ויתבטלו המלחמות מכל הארץ ואותם שהלכו בגלות ישובו בניהם וזרעם ולא יהיה ביניהם עוד חלוק מלכויות אבל כולם יתאחדו ומלך אחד יהיה לכולם כי יאספו הגוים להלחם בארץ הנבחרת ולכובשה, ויצא ה׳ ונלחם בגוים ההם וגם ישראל ינקמו מאויביהם ויקימו עליהם מלך מבית דוד שיגדל עד אפסי ארץ וגם על אשור ועל בבל ימשול, ותהיה תשועתם לא בחיל ולא בכח כ״א בכח השם ורוחו לא בגבורת סוסים ולא במשגב המבצרות ולא יהיו בפחד ובמורך לב לפי שהש״י יעשה נקם בכל הגוים הצרים אותם: והיה באחרית הימים וגומר עד עתה למה תריעי רע: הנבואה הזאת כפי כללות ענינה כבר בארתי אותה בספר ישעיהו לפי ששני הנביאים האלה ישעיהו ומיכה ראו המראה הנבואית הזאת, וכבר זכרתי שם שישעיהו ראה אותה ראשונה ומיכה כמספר המראה ההיא אשר ראה נשתמש בהרבה מדברי ישעיהו שדבר בה לא שהיה מיכה ממגנבי דבריו של ישעיהו אבל שהיה מספר המראה אשר ראה בנבואתו באותם דברים שהיו שגורים בפיו מדברי ישעיהו. וקשור הנבואה הזאת עם הקודמת אליה הוא שאחרי שניבא מיכה על חרבן שומרון ובני ישראל ועל חרבן ירושלם ציון והר הבית וכל מלכות יהודה, הראהו השם שלא תהיה הרעה ההיא מתמדת לנצח נצחים כי הנה באחרית הימים יהיה הר בית ה׳ שהוא עתה חרב ולבמות יער נכון בראש ההרים ונשא מגבעות, ונכון מורה על התמידות שתמיד יהיה נכון על מתכונתו והר בית ה׳ היא הר המוריה שבו נכנס בית המקדש, ואמר שאין הענין שיהיה רם ונשא ברוממות מקומי כי אם בענין הקדושה והאלהות שהאומות כולן יסכימו לקבל האמונה האלהית יכירו וידעו שבהר ה׳ הכבוד העליון וששקר נחלו אבותיהם והבל ואין בם מועיל ועל זה אמר ונהרו אליו עמים כי ירוצו מרוצה רבה כנהר עמים וגוים רבים, (ב) ויאמרו זה לזה לכו ונעלה אל הר ה׳ לא מפאת אותו ההר כי אם מפני בית אלהי יעקב אשר שם, ויאמרו גם כן לא נהיה אנחנו כבני ישראל בימים הקדמונים שהש״י נתן להם את התורה והם לא היו שומרים אותה אבל אנחנו כמו שיורנו מדרכיו כן נלכה בארחותיו כי ידענו באמת שמציון תצא תורה לכל העמים ודבר ה׳ שהוא אמונתו תצא מירושלם, ובזה מהייעוד שכל העמים בארצותם לגויהם עם ועם כלשונו ילמדו לשונם לקרוא בשם ה׳ ויכנו את האלוה ברוך הוא בשמו וכמאמר צפניה הנביא (צפניה ג, ט) כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כולם בשם ה׳ כן אמר מיכה שכולם יאמרו לכו ונעלה אל הר ה׳, וכן יאמרו ודבר ה׳ מירושלם לפי שגם הם יכנו אותו יתברך בשמו ויהיה לפי זה כי מציון תצא תורה גם כן מדברי העמים, והגיד הנביא עם זה שאותו דבר ה׳ אשר שם הוא ישפוט מכאן והלאה בין עמים רבים לפי שכולם יתנהגו על פי התורה והנביאים, ואשר אחשבהו בדבר הזה שייעדו עליו נביאים הרבה הוא שכמו שבהיות אשור מולך בכפה היה ראש ממשלתו נינוה ובהיות נבוכדנצר מולך בכפה היה ראש מלכותו בבל וכן בזמן הפרסיים, וכאשר מלכות רומי מלך בכפה היתה רומי ראש מלכותו, ככה יעשה השם שבזמן ההוא יהיה מלך המשיח מולך בכפה יותר מכל הקיסרים ותהיה ירושלם שרתי במדינות כמו שהיתה רומי בזמן הקיסרים, וכבר גלו זה חז״ל באמרם (שמו״ר כג, י) עתידה ירושלם שתהא מטרופולין לכל העולם ופ׳ רש״י שמטרופולין הוא אם העיירות, ואמנם איך יהיה זה הוא מבואר ממה שכתבתי פעמים שמלכות רומי וכלל הנוצרים יעלו לארץ ישראל לכבוש וליירש את ירושלם ומלכות הישמעאלים בני מזרח וצפון יעלו עליהם שם והיתה לאלה ולאלה עת צרה כי תהיה נקמת ה׳ רבה בהם ולכן תשאר ירושלם עיר ואם בכל העולם מולכת בכפה ועל זה אמר הנביא כאן שינהרו וירוצו אליו עמים. (ג) ואמר גם כן ושפט בין עמים רבים שדבר ה׳ אשר זכר או הר ה׳ אשר זכר ראשונה שם ישבו כסאות למשפט ואותו הר וירושלם ישפוט בין עמים רבים בכמותם ורבויים, וכן יוכיח לגוים עצומים עד רחוק, כלו׳ באיכותם ויכולתם, אבל לא תמשול ירושלם ומלכה בכפה בחרב ובחנית כמו שהיו עושים הרומיים ושאר המולכים בכפה אבל בהפך שאז יהיה בכל העולם שלום והוא אומרו וכתתו חרבותיהם לאתים ר״ל שיעשו בני אדם מהחרבות אתים לעבוד את האדמה ומחניתותיהם יעשו מזמרות לזמור את הגפנים ושאר העצים לפי שלא יצטרכו עוד אל כלי מלחמה ולא ישאו גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה, (ד) ויבטל הגזל והחמס מן הארץ כי ישבו איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו ואין מחריד, הנה א״כ תהיה ירושלם ומלכה מולכים בכפה לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחו יתברך שכל העמים יכנעו אליה מפני הקדושה ואלהות הש״י אשר בה וזהו אומרו כי פי ה׳ צבאות דבר ר״ל כי ברצונו והשגחתו יהיה זה לא באופן אחר. (ה) ואמנם אומרו עוד כי כל העמים ילכו איש בשם אלקיו ואנחנו נלך אין פי׳ ילכו אצלי עתיד אבל הוה יאמר כי כל העמים שעתה בזמן הזה ילכו איש בשם אלקיו ואנחנו גם כן בני ישראל כולנו הם ואנחנו בזמן ההוא נלך בשם ה׳ אלקינו כי לא תהיינה האומות נכנעות לירושלם ולא למלך המשיח כי אם לשם ה׳ ודברו אשר בירושלם, ולכן לא תהיה הממשלה ההיא על שאר העמים לזמן מוגבל כממשלת אשור ובבל ופרס ויון ורומי אבל תתמיד לנצח נצחים והוא אומרו לעולם ועד והותרה השאלה הא׳: והנבואה הזאת א״א לפרשה על בית שני כי הנה מזמן מיכה עד שעלו מבבל לבית שני לא היו כ״א ק״כ שנה בקרוב ואיך יקראם אחרית הימים, אלא שהיא בלי ספק לימות המשיח שהם ימי אחרית הזעם וסוף הגלות לישראל, (ו) ולכן סמך לזה אחרי שניבא טובה על ירושלם וציון והר הבית בהפך מה שניבא למעלה על שלשתם רעה נבואת אוספה הצולעה והנדחה אקבצה ואשר הריעותי כי קרא צולעה מלכות ישראל ועשרת השבטים, ואולי שקראה צולעה לפי שיעקב היה צולע על ירכו ולכן בית יעקב ומלכות ישראל כינה בצולעה, ואמר נדחה על מלכות יהודה שנדחה בגלות בית ראשון והלכה ברצונה ליון וארץ אדום נדחים ובורחים שמה, ואמר ואשר הרעותי על גלות בית שני שהיא היתה הרעה הגדולה לנו בידי אדום. (ז) ולפי שעם היות הגלויות ג׳ הנה המלכיות היו שתים מלכות ישראל ומלכות יהודה לכן אמר ושמתי את הצולעה לשארית שהוא מלכות ישראל והנהלאה שהיא הנדחה שזכר אשימה לגוי עצום לפי שבני יהודה אשר גלו לאדום הם יהיו גוי יותר עצום מן השבטים, ועל כולם יחד ר״ל על ישראל ועל יהודה ימלוך ה׳ עליהם בהר ציון כי לא יהיה עוד בארץ הקדושה אלקי נכר ולא עבודת הצלמים אבל ימלוך בה המלך הש״י, ויעד עם זה שלא תבא אח״כ שמה ממשלה אחרת כאשר היה עד כה פעם לבני אדום פעם לבני ישמעאל כי ימלוך הש״י תמיד מבלי הפסק והוא אומרו מעתה ועד עולם. (ח) ומפני שבהיותם על אדמתם היו בישראל שתי מלכיות והיתה ירושלם בנחלת יהודה ובנימין, ייעד הנביא שלא יהיה כן לעתיד לבוא כי ירושלם אשר היא מגדל עוז שם ה׳ תהיה אז מגדל עדר כלומר שכל עדר עדת ה׳ שהיא כצאן יהיה להן חלק בירושלם כמו שביאר יחזקאל בסוף ספרו שתחלק ירושלם לכל השבטים ויהיה לכל אחד מהם שער אחד בירושלם, ולהיות נחלת כל השבטים אותו מגדל ישראל שהוא עדר ה׳ יהיה עופל בת ציון ועופל ר״ל חוזק כלומר שלא תכרת ולא תחרב עוד כל ימי הארץ, וכנגד אותו מגדל אמר עדיך תאתה ובאה הממשלה הראשונה כלומר עדיך תבוא אותה הממשלה הראשונה שהיתה בימי דוד ושלמה על כל השבטים, וביאר הממשלה באומרו ממלכת לבת ירושלם כלומר שתהיה בת יהודה וירושלם מולכת על כל ישראל ומולכת בכפה. ורש״י פירש אוספה הצולעה מלשון מרפה כמו ואספתו מצרעתו, ופירש מגדל עדר על בית המקדש, ופירש עדיך תאתה שארית הצולע והנהלאה שזכר למעלה שכולם יקבצו אליך וגם כן תבוא בממשלה הראשונה שהיא המלכות לבת ירושלם: (ט) עתה למה תריעי רע המלך אין בך וגו׳ עד והיה שארית יעקב. רש״י פירש למה תריעי רע מלשון רעך ורע אביך אל תעזוב (משלי כז, י), למה את צריכה לבקש רעים ואוהבים מלכי הגוים ומלכי אשור לעיר, והראב״ע פירש מענין תרועה כמו וישמע יהושע את קול העם ברעה (שמות לב, יז) ושענינו כאן ענין צעקה ובכי. ונראה לי לפרש הכתובים האלה כפי כל אחת משתי אלו הדעות בדרך אחרת ממה שפירשו האנשים האלה שלמים הם אתנו, אם לדרך רש״י שהנביא אחרי שייעד לישראל ויהודה חורבנם ורעתם ושהקב״ה חושב לקבצם באחרית הימים ולתתם עליון לכל הגוים התחיל להוכיחם, ואמר עתה קודם שתלכי באותו גלות ולמה תריעי רע ר״ל למה תבקשי רעים זרים מצרים ואשור, המלך אין בך להושיעך הנה ה׳ מלכנו הוא יושיענו אם תשוב אליו, אם יועצך אבד אינו כן כי הוא יתברך שולח לכם נביאיו יום השכם ושלוח ולמה א״כ החזיקך חיל כיולדה שבאו בנים עד משבר וכח אין ללדה, והיתה אם כן זו תוכחה לשבטים שיבקשו עזרת הזרים ואת ה׳ מלכם לא דרשו. (י) וכן אמר כנגד בני יהודה חולי וגוחי בת ציון כיולדה ר״ל מלכות ישראל החזיקתה חיל אבל לא ילדה לפי שלא שבו בפקידה אמנם אתם מלכות יהודה חולי וגוחי והוציא הוולד מן הבטן, ואמנם החלחלה והכאב הוא לפי שעתה תצאי מקריה כלומר מירושלם קריה הדורה, ושכנת בשדה כשבוית חרב ובאת עד בבל זו היא החלחלה והכאב הגדול אליך, אבל יש לך תקוה שאחרי אותם החבלים תגוחי וילדת בן לפי ששם תנצלי שם יגאלך ה׳ מכף אויביך ורמז לפקידת בית שני שיעיר ה׳ את כורש מלך פרס ויתן להם רשות לשוב ולבנות ירושלם. ואמנם לפי דעת הראב״ע שתריעי רע הוא מלשון תרועה בכי ואנקה יאמר הנביא כנגד בת ירושלם עתה למה תצעקי צעקה גדולה ומרה בלכתך בגלות שהשי״ת מלכך אינו משגיח בך שם בגלותך, אם יועצך אבד והוא משה רבינו ותורתו באמת לא אבד כי דבריו לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפני זרע זרעך עד עולם ולמה אם כן החזיקך בגלותך חיל כיולדה האם מפני גלות בבל שתחולי ותגוחי כיולדה וגוחי הוא מענין הוצאה כמו כי אתה גוחי מבטן (תהלים כב, י) כלומר שתתחלחלי על יציאתך כיולדה המתחלחלת בעת יציאת הוולד, וביאר המשל באומרו כי עתה תצאי מקריה ושכבת בשדה ובאת עד בבל וע״ז תתחלחלי דעי לך כי שם תנצלי ושם יגאלך ה׳ מכף אויביך ותשובי בפקידת בית שני האמנם אולי תתחלחלי על חרבן בית שני, (יא) ועל זה אמר ועתה נאספו עליך גוים רבים והם חיל הרומיים שהיו מעמים רבים מתחלפים שבאו לצור על ירושלם והחריבוה ועל הגלות הזה השני תתחלחל, ויורה ע״ז הפירוש אומרו האומרים תחנף ותחז בציון עינינו. וראיתי בדברי יוסף בן גוריון שלא היו שואלים הרומיים כששלח נירון הקיסר את אספסיאנוס על ירושלם לא מסים ולא ארנוניות כי אם שיעשו להם כבוד וחנופה בשישימו נס רומי בשערי ירושלם ג׳ פעמים בשנה להגיד שהיו נכנעים ונשמעים אליהם ושיבאו הרומיים לירושלם בשלום ובמישור, ועל זה אמר כאן האומרים תחנף ותחז בציון עינינו שתעשה לנו חנופה ונלך ונבוא לירושלם ותחז בציון עינינו. (יב) האם על זה תתחלחלי דעי לך שהמה לא ידעו מחשבות ה׳ ולא הבינו עצתו ולו נקם לשלם גמולם כי גזור הוא מלפניו בחכמתו העליונה לקבצם כעמיר גורנה ר״ל כמו שמקבץ האדם העמרים אל הגורן לדושם כן יקבץ השם את ממלכות הנוצרים ההם על ירושלם בזמן קבוץ הגלויות להנקם מהם מקום הרשע שמה יהיה המשפט, (יג) ואז את בת ציון תנקם קומי ודושי באויביך כי אע״פ שאת עיפה ויגעת בגלות הנה אז קרנך אשים ברזל ופרסותיך אשים נחושה באופן שתוכלי להדק ולשבר עמים שתשימם בעפר לדוש, ואז אחרים לה׳ בצעם ר״ל חמדתם וממונם יהיה כולו חרם לה׳ וחילם לאדון כל הארץ. (יד) וכנגד מלכות רומי ושאר העמים אשר יעלו על ארץ ישראל באחרית הימים ברצון השם כדי להנקם מהם אמר גם כן עתה תתגודדי בת גדוד ר״ל את הבת השובבה האומה המרשעת אשר הבאת זה כמה שנים גדודיך להחריב את ירושלם וגם אתה הבאת גדוד עליה עתה תתגודדי ותקרחי קרחה על ראשך ברוב רעתך, ודרך צחות לשון נופל על הלשון אמר תתגודדי בת גדוד, ואמר שתהיה למלכות רומי זאת הרעה גדולה מאד לשתי סבות, הא׳ מפני שמצור שם עלינו והוא בחרבן בית שני, והאחרת מפני ששם בגלות בשבט יכו על הלחי את שופט ישראל שהיו מבזים את גדוליהם ומכים ומחרפים אותם ולכן ינקם מהם השם כ״כ, זהו פירוש הכתובים האלה כפי הדרך הזה. אמנם רש״י ושאר המפרשים כולם לא פירשו ועתה נאספו עליך גוים רבים וגומר על המצור שעשה טיטוס וחיל הרומיים על ירושלם כמו שפירשתי אני, אבל פרשוהו לזמן קיבוץ הגלויות והוא האמת הברור, אבל הם חשבו שאז יאספו גוים רבים על א״י במלחמת גוג ומגוג. וכפי הדרך אשר פירשתי בפסוקים לדעת רש״י יתכן לי לפרש שבעבור שהיה מיכה הנביא מבני יהודה כמו שנזכר למעלה הרחיב בהם יותר נבואתו, ולכן אמר חולי וגוחי בת ציון כיולדה רוצה לומר חלחלתך וכאבך יהיו עם גיחת ויציאת הוולד מהבטן כיולדה שצרים יאחזוה אבל באחרונה תלד ותמליט זכר כן את תחולי בצירים ותגוחי ותלדי, כי עם היות שעתה תצאי מקרית ירושלם ושכנת בשדה כדרך השבויים שמוציאין אותם מעריהם ומניחים אותם בשדה עד שיאספו כולם לחלקם או להוליכם בשבי ובאת משם עד בבל הנה עכ״ז שם תנצלי ושם יגאלך ה׳ מכף אויביך, ואף על פי שאז לא תנקמי בידך מהצרים אותך הנה עתה בזמן הזה שאני מנבא עליו באחרית הימים יבואו ימי הפקודה וימי השלום לפי שיעיר ה׳ את רוח הנוצרים בני אדום להתאסף עליך ויעיר את בני ישמעאל אנשי המזרח והצפון לבא עליהם באמור כל אחד מהכתות תחנף הארץ ונבקיענה אלינו נחזיק בה ותחז בציון עינינו שנמשל בה, והמה רוצה לומר הללו והללו לא ידעו מחשבות הש״י ולא הבינו עצתו וכי הוא העיר את רוחם לבוא על ירושלם וקבצם שמה כעמיר גורנה כדי לדושם ולהחריבם ואז תנקמי מאויביך וזהו קומי ודושי בת ציון וגו׳ כמו שפירשתי. ומה נאה מאמרם ז״ל בבראשית רבה (מב, ב) שאמרו והמה לא ידעו מחשבות ה׳ ולא הבינו עצתו כי קבצם כעמיר גורנה למה כל אלה חברו אל עמק השדים כדי שיבאו ויפלו ביד אברהם, רצו בזה כי כמו שאותם המלכים שחברו אל עמק השדים נפלו ביד אברהם כן היתה עצת השם יתברך שיהיה באחרית הימים שיתחברו הגוים להלחם אלו עם אלו בעמק יהושפט וסביב ירושלם ובאחרונה יפלו ביד זרע אברהם כי מה שקרה לאבות סימן לבנים. ומפרש רבינו שלמה עתה תתגודדי בת גדוד לזמן החורבן כאומר הנה באחרית הימים יקבץ ה׳ אתכם כעמיר גורנה להנקם בכם אבל עתה שישראל חטאים את בת גדוד רוצה לומר בת כשדים תתגודדי ועשי גדודיך מצור תשים עלינו כרצונך ותצליחי בו רומז לחורבן ירושלם על ידי נבוכדנצר, והיה כל זה לפי שישראל בשבט יכו על הלחי את שופט ישראל נביאיו ומוכיחיו וכמ״ש ירמיהו (ישעיה נ, ו) גוי נתתי למכים ולחיי למורטים וגו׳. ושני הדרכים בפירוש הכתובים האלה כאחד טובים כפי מה שהמלצתי בעדם והותרו במה שפירשתי השאלה השניה והשלישית: אבל ה״ר דוד קמחי כבודו במקומו מונח לא הבין דרך רש״י ולא דרך ה״ר אב״ע ופירש עתה תתגודדי בת גדוד על מלכות יהודה שגדוד גוג ומגוג יגודנו ובשבט יכו על הלחי זקני ישראל ושופטיו כשיצא חצי העיר בגולה ואינו נכון בעיני כלל:

Metzudat David Yeshayahu 2:2מצודת דוד ישעיהו ב׳:ב׳

באחרית הימים – בימי המשיח. הר בית ה׳ – ההר שיעמוד עליו בית המקדש. בראש ההרים – בהר החשוב והראש שבכל ההרים. ונשא – ינשא במעלה וחשיבות.

Metzudat David Yeshayahu 11:1מצודת דוד ישעיהו י״א:א׳

ויצא חוטר – כאומר אל תתמהו מהפלא הגדול הזה כי יבוא זמן שיפליא לעשות עוד יותר מזה כי יצא שבט מלוכה משורש ישי מזרע דוד הוא מלך המשיח. ונצר וכו׳ – כפל הדבר במ״ש.

Metzudat David Yeshayahu 11:6מצודת דוד ישעיהו י״א:ו׳

וגר זאב – אף החיות לא יטרפו טרף והזאב ידור יחד עם הכבש ולא יטרפנו יחדו. ירבצו יחדו ולא ירעדו זה מזה. נוהג בם – ולא יזיקו את הנער.

Metzudat David Mikhah 4:1מצודת דוד מיכה ד׳:א׳

באחרית הימים – בימי המשיח. הר בית ה׳ – ההר שיעמוד עליו בה״מ. נכון – מתוקן יהיה בהר החשוב והראש שבכל ההרים. ונשא – ינשא במעלה וחשיבות. ונהרו – מן העכו״ם ימשכו ללכת אליו כנהר המושך והולך.

Shadal Yeshayahu 2:2שד״ל ישעיהו ב׳:ב׳

והיה באחרית הימים – פתח בעתיד לבא, שיהיה ה׳ אחד ושמו אחד, כהקדמה לתוכחתו, ותחלת התוכחה היא בית יעקב לכו ונלכה באור ה׳ {ישעיהו ב׳:ה׳}, כלומר אחרי שעוד יבא יום שכל העמים ינהרו אל ה׳ וילכו בדרכיו, כל שכן אתם שכבר קבלתם תורתו, ראוי לכם ליהנות מזיוה וללכת בה, ואם כן בית יעקב לכו ונלכה באור ה׳ (וקרוב לזה פירשו רד״ק ודון יצחק {אברבנאל}). והנה שלושת המקראות האלה, והיה, והלכו {ישעיהו ב׳:ג׳}, ושפט {ישעיהו ב׳:ד׳}, נמצאים בחילופים קלים גם במיכה ד׳. ודעת Koppe ורוזנמילר כי נבואה קדמונית היא, מנביא אשר לא פורש שמו, ומיכה וישעיה לקחוה ממנו. ודעת יוחן דוד מִיכֵילִיס וגיזניוס כי למיכה היא וישעיה לקחה ממנו. ודעת Beckhaus שהיא לישעיה ומיכה לקחה ממנו, ובאמת לשון שלושת המקראות האלה דומה יותר ללשון ישעיה מללשון מיכה (עיין למטה בפסוק זה לענין אמירת הענינים תחלה דרך רמז ומשל). גם מאמר ושפט בין עמים רבים והוכיח לגוים עצומים עד רחוק אשר במיכה {מיכה ד׳:ג׳} נראה היות בו הוספת מלות שהוסיף הוא, ושלא היו מתחלה. ומה שגיזניוס אומר כי כאן הנבואה הזאת היא חוץ למקומה (אם לא על דרך הקדמה), ושאמנם במיכה הנבואה נמשכת משם והלאה באותו סיגנון בעצמו – איננו אמת, כי הנה שם בפסוק ד׳ מיכה אומר: וישבו איש תחת גפנו ותחת תאנתו ואין מחריד כי פי ה׳ צבאות דבר {מיכה ד׳:ד׳}. והלשון הזה הוא למטה מאד מלשון המקראות שלפניו. לפיכך נראה כדעת דון יצחק {אברבנאל} כי מישעיה לקח מיכה המקראות האלה, ועיין דברי תלמידי החכם יעקב חי פארדו זצ״ל בספר אבני זכרון עמוד ק״ה-ק״ז. ועלינו להודות לה׳ שהעיר את רוח מיכה לקחת המקראות האלה מדברי ישעיה, כי עכשו בין אם נאמר כי מיכה לקחם מישעיה, ובין אם נאמר כי שניהם לקחו אותם מנביא אחר שקדם להם, הנה על כל פנים הנבואה הזאת קדמונית בישראל, ולא יתכן למכחישים לומר כי האמונה הזאת מהכשדים ומהפרסיים לוקחה, כמו שהיו אומרים אם לא היו לנו על הענין הזה אלא דברי הנביאים האחרונים, צפניה (ג׳:ט׳): כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כלם בשם ה׳ וגו׳, וזכריה (י״ד:ט׳) והיה ה׳ למלך על כל הארץ וגו׳. והנה אחרי שישעיה (וכן גם מיכה) מביא הענין הזה אשר יהיה באחרית הימים כהקדמה לתוכחתו, נראה כי האמונה הזאת (שיהיה ה׳ למלך על כל הארץ), היתה כבר מפורסמת בימיו ומקובלת באומה. והנה יש לשאול: מתי התחלה האמונה הזאת בקרב ישראל, כי לא מצאנו הייעוד הזה בספר תורת משה, כי משה דבר על קבוץ הגליות, אך ששאר הגוים יקראו כלם בשם ה׳, זה לא הזכיר, וכל משכיל יבין כי בימי משה לא היה אפשר שיודיע ה׳ לישראל ויפרסם ביניהם הענין הזה, כי בדור ההוא שהיו מתחילים להיות לעם אחד בארץ, היה מן הצורך שייזהרו מאד לבלתי התערב בגוים, ושישמרו בקרבם יחוד האל ותורתו כמתנה פרטית אשר נתן ה׳ להם, לא עשה כן לכל גוי. ואם היה הנביא אומר להם כי חפץ ה׳ הוא שתתפרסם ידיעתו בכל הארץ, לא היו שומרים אותה באהבה ובשמחה כאשר ישמור אדם סגולה יקרה המיוחדת לו, אין כמוה לזולתו. ואמנם אף על פי שלא פירש משה הענין הזה העתיד להיות, הנה רמז עליו בסוף שירת הים, באמרו: ה׳ ימלך לעולם ועד {שמות ט״ו:י״ח}, והוא מסר הענין בעל פה לאנשי סודו, למען תתפרסם האמונה הזאת בקרב העם, כשיהיו מוכשרים לקבל אותה. נכון יהיה הר בית ה׳ בראש ההרים – יהיה כאלו ההר ההוא עומד בראש ההרים, שכל ההרים עומדים תחתיו, ופירושו ונשא מגבעות, שיהיה כאלו הוא גבוה משאר גבעות, באופן שיהיה נראה למרחקי ארץ. ופירוש כל זה הוא ונהרו אליו כל הגוים – שכל הגוים ילכו לבית ה׳ אשר בירושלם, כאלו ממקומם יראו אותו מפני גובהו ויתאוו ללכת אליו. כך הוא דרך ישעיה לרמוז הענינים תחלה דרך משל וחידה, ואחר כך הולך ומפרש הנמשל, כגון למעלה מכף רגל ועד ראש אין בו מתם וגו׳ {ישעיהו א׳:ו׳}, ואחר כך מפרש ארצכם שממה {ישעיהו א׳:ז׳}, וכן כספך היה לסיגים {ישעיהו א׳:כ״ב}, ואחר כך מפרש שריך סוררים {ישעיהו א׳:כ״ג}, וכן ואצרוף כבור סיגיך {ישעיהו א׳:כ״ה} ואחר כך מפרש ואשיבה שופטיך כבראשונה {ישעיהו א׳:כ״ו}, אף כאן המאוחר בפסוק מפרש מה שלפניו.

Shadal Yeshayahu 11:1שד״ל ישעיהו י״א:א׳

ויצא חטר – לא יתכן שיהיה כאן תחלת נבואה חדשה לימות המשיח, ותחלתה בוי״ו החבור, ובלא שום הודעה על הזמן, והיה לו לומר והיה באחרית הימים ויצא חוטר, ועל כן התחכם דון יצחק {אברבנאל} ואמר כי תחלת הנבואה הוא למעלה בפסוק הנה האדון ה׳ צבאות מסעף פארה {ישעיהו י׳:ל״ג}. אלא שגם זה לא יתכן, כי איך יהיה סוף הנבואה הקודמת עוד היום בנוב לעמוד ינופף ידו וגו׳ {ישעיהו י׳:ל״ב}, ומה טעם כל ספור המסעות ההמה בא על עית וגו׳ {ישעיהו י׳:כ״ח-ל״א} אם לא לסיים כי בשעה שיהיה האויב סמוך לירושלם ובטוח בלבו שלא תמלט מידו, פתאום יגדענו ה׳. והנה המשך הפרשה מורה באצבע כי אין כאן נבואה חדשה לימים רחוקים, אך המשך הנבואה הקודמת, ועל חזקיה נאמרה, כדעת ר׳ משה הכהן (הביאו ראב״ע) ואחריו גרוציוס וגיזניוס. והנה ויצא חטר הוא נמשך אל: ונקף סבכי היער בברזל והלבנון באדיר יפול {ישעיהו י׳:ל״ד}, כי תחת שמלך אשור עם כל כבודו ישפל וְיִגָדֵעַ, בית דוד ירום ונשא, ומפני שהמשיל מלך אשור ליער גדול, המשיל בית דוד לחטר קטן, הצומח מחדש בגזע ישן. ואם ישאל אדם: והיכן נתקיימו בחזקיהו כל הייעודים הנזכרים בנבואה הזאת? שלש תשובות בדבר: האחת, כי קצת מדברי הנבואות הם דרך משל ודרך הפלגת השיר, ואם יִלָֽקְחוּ כפשוטן לא יתקיימו לעולם. כגון וגר זאב עם כבש {ישעיהו י״א:ו׳} וכל אותו ענין לא נֶאמר אלא למשל, כי אחריו הוא אומר לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה את ה׳ {ישעיהו י״א:ט׳}, ומי יאמר שהכוונה כי חיות השדה תהיינה יודעות את ה׳? אבל הכוונה בלא ספק על בני אדם, אם כן וגר זאב עם כבש לא נאמר אלא למשל על בני אדם, וגם זה בארץ יהודה בלבד ותחת ממשלת חזקיה, כי לא אמר ״לא ירעו ולא ישחיתו״ סתם, אלא ״לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי״. והשנית, כי קצת מן הייעודים אפשר שנתקיימו אף על פי שלא נזכר הדבר בספרי הקורות, אם מפני שכן הוא דרך כל ספרי הקורות להאריך בקורות הרעות ולקצר בספור ימי השלום והשקט. והשלישית, כי קצת מן הייעודים אפשר גם כן שלא נתקיימו, וכמו שפירשתי על להכין אותה ולסעדה במשפט ובצדקה מעתה ועד עולם {ישעיהו ט׳:ו׳}, כי הנביא בִשֵר הטובות שהיו ראויות לבא על ישראל בעבור צדקת המלך אשר ימלוך עליהם, ובכל זאת אפשר שלא יהיה העם הגון וראוי לקבל כל הטובות ההנה, וכמו שכתב בעל העיקרים (מאמר ד׳ פרק מ״ב) וז״ל: וכן רז״ל מסכימים שהנבואות נאמרו על חזקיה, אלא שלא נתקיימו בו, אמרו {בבלי סנהדרין צ״ד.}, בקש הקב״ה לעשות חזקיה משיח עכ״ל. ומכל מקום עם כל מה שהפליג ישעיה בציור הצלחת חזקיה ועמו, הנה לא הזכיר כלל ענין לא ישא גוי אל גוי חרב, ובהפך אמר ועפו בכתף פלשתים ימה יחדו יבוזו את בני קדם {ישעיהו י״א:י״ד}, הרי כי הצלחת ישראל תחת מלך מבית דוד, והצלחת העולם כלו, היו שני ענינים נבדלים בדעתו של ישעיה, למעלה (סימן ב׳) הזכיר הצלחת העולם כלו ושביתת המלחמות וכתתו חרבותם לאתים וגו׳, ואמר כי זה יהיה באחרית הימים, וכאן לא דִבר רַק על הצלחת ארץ ישראל ואמר שזה יהיה בימיו תחת ממלכת חזקיה, אבל אחר גלות בבל, כשלא היה עוד לישראל מלך מבית דוד, נתחברו שני הענינים בדעת בני ישראל וחכמיהם, והצלחת האומה הישראלית והצלחת העולם כלו נהיו לדבר אחד המקֻוֶה בזמן עתיד, הנקרא ימות המשיח. חֹטֶר – מלשון ארמי חוטרא, והוא מטה או מקל, וכן בפי אויל חטר גאוה (משלי י״ד:ג׳), דוגמת מטה עֹז מקל תפארה (ירמיהו מ״ח:י״ז), וכן למטה פסוק ד׳ בשבט פיו, וטענת הכורם אין בה ממש. ונצר – נטיעה חדשה, נטע קטון הצומח מחדש, וכן ואתה השלכת מקברך כנצר נתעב (למטה י״ד:י״ט) כנטיעה נתעבת שתולשין אותה מן הקרקע ומשליכים אותה, ואיננו לשון ענף, וכן נצר מטעי מעשה ידי (למטה ס׳:כ״א), נטיעה שנטעתי אני.

Shadal Yeshayahu 11:6שד״ל ישעיהו י״א:ו׳

וגר זאב – אז כשיפחדו הרעים ויעלזו צדיקים באור פני מלך, לא יהיה עוד בארץ מלכותו אדם תקיף שיזיק לחברו החלש ממנו, אלא התקיף שהיה רגיל לבלע את החלש, יתחבר אליו בשלום ובמישור, וכל זה נמשל במאמר וגר זאב עם כבש וגו׳, אלא שהוסיף ליפוי המשל ועגל וכפיר ומריא יחדו ונער קטון נוהג בם, ופרה ודוב וגו׳, ושעשע יונק וגו׳, הכל לתפארת המליצה, כי ישעיהו ע״ה נמשך בדבריו הרבה מאד, כדברי הרמב״ם במורה חלק ב׳ פרק כ״ט. והנה רד״ק הזכיר הפירוש הזה, ודחה אותו מפני שכתוב אחרי כן לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי, ואם כן בשאר ארצות יהיה עוד רשע מתגבר על הצדיק, וזה לא יתכן לימות המשיח, כי השלום יהיה אז בכל הארצות, לא בארץ ישראל לבדה. ומאחר שלפי דעתו (של רד״ק) הנבואה נאמרה לימות המשיח, אם כן וגר זאב ענינו כמשמעו, שבארץ ישראל לבדה יגור הזאב עם הכבש ממש. ואני אומר כי מזה יש ללמוד שלא נאמרה הנבואה הזאת לימות המשיח. אמנם לפרש הדברים כמשמעם לא יתכן, בעבור החתימה כי מלאה הארץ דעה את ה׳, מה שלא יתכן לאמרו על הבהמה והחיה. אמנם רד״ק משיב כי מלאה הארץ דעה את ה׳ הוא הטעם למה יברך ה׳ את ארץ ישראל שלא תהיינה החיות מזיקות בה, מפני שהארץ ההיא תהיה מלאה דעת ה׳, ובזכות הזאת ה׳ יגן עליהם. ולזאת יש להשיב כי לימות המשיח העולם כלו יהיה מלא דעה את ה׳, וכמו שראינו למעלה (סימן ב׳) והלכו עמים רבים וגו׳ ויורנו מדרכיו וגו׳ וכתתו חרבותם וגו׳ – וזה לשון הרמב״ם במאמר תחיית המתים: וכן הסתפק עליהם אמֵרנו שמאמר ישעיה וגר זאב עם כבש וגו׳ שהוא משל, וזה לא אנחנו לבד אמרנוהו, אלא כבר קדמונו להבנת זה הענין אנשי התבונה מן המפרשים, כמו ר׳ משה גקטילא ואבן בלעם ז״ל וזולתם מן המפרשים, וסוף הדברים יורה עליו, והוא אמרו לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה את ה׳, הנה כבר נתן העִלה בהיותם אז בלתי חומסים ולא מזיקין, לדעתם ה׳. הֲתִראו אתם קהל ישראל מי שיש לו שכל, שיהיה מצייר האריה בזמננו זה מורֶה {=מורד, ממרה}, ולזה הוא טורף, ואז ישוב וידע מבוראו מה שצריך, וידע שאין ראוי להזיק וישוב לאכול תבן? הנה נתקיים מה שנאמר ותהי להם חזות הכל כדברי הספר החתום, עכ״ל. ובפרק האחרון מספר משנה תורה {רמב״ם מלכים י״ב:א׳} כתב: וזה שנאמר בישעיה וגר זאב עם כבש וגו׳ משל וחידה וכו׳.

Malbim Yeshayahu Beur HaInyan 2:1מלבי״ם ישעיהו ביאור הענין ב׳:א׳

הדבר אשר חזה – בתחלת הסימן יספר איך באחרית הימים כל העמים ילכו בשם ה׳ ומן הסיפור הזה התעורר לקרא לבית יעקב שילמדו מוסר ממה שיעשו העמים וילכו תיכף באור ה׳. אולם כרגע התבהל מחזותו מצב בני דורו, שהם לומדים תעתועי העכו״ם והבליהם, וינבא עליהם תוכחה ועונש עד סוף הסימן. ויען שהרואה תחלת הנבואה יטעה כי החזון הזה עקרו על העמים לעתיד, הודיע בנושא הנבואה שחזה זאת על יהודה וירושלם – כי ראשית הנבואה היא רק הוצעה אל מה שיוכיח מפסוק ה׳ והלאה.

Malbim Yeshayahu Beur HaInyan 2:2מלבי״ם ישעיהו ביאור הענין ב׳:ב׳

באחרית הימים – בימי המשיח נכון יהיה – יהיה מכונן בכל יופי והדר הר בית ה׳ – ההר שעליו יבנה בהמ״ק ונשא – על ידי הגבעות שסביבותיו שיעמוד לתלפיות עליהם יהיה מנושא עוד יותר ונהרו – ימשכו אליו כנהר המושך, וימליץ שהגם שיהיה המקום גבוה מאד ימשכו אליו מרוב חשקם כנהר הנמשך בטבעו אל מקום נמוך.

Malbim Yeshayahu Beur HaInyan 11:6מלבי״ם ישעיהו ביאור הענין י״א:ו׳

וגר – מוסיף לאמר כי אפילו נמר שהוא עז שבחיות לא יזיק ואפילו עם גדי – שהוא הולד היונק שקל לו להזיקו מ״מ ירבץ עמו ביחד ולא יזיקנו, ולא יהיה חידוש כלל שיתפלאו ע״ז, כי עגל וכפיר ומריא ילכו יחדיו כמו שרגילים עתה שילך השור הגדול ואצלו עגלים קטנים, ילך אז אצל השור העגל עם הכפיר שהוא האריה הקטן, ונער קטן ינהג בם כדבר המורגל.

Malbim Yeshayahu Beur HaInyan 11:7מלבי״ם ישעיהו ביאור הענין י״א:ז׳

ופרה – וא״ת מה יאכלו אז החיות הטורפות, אומר שהדוב ירעה אז באחו ולא יצטרך לטרוף טרף, גם ילדיהם יגדלו יחד כאילו היו מין אחד, ולא לבד הדוב שגם עתה יאכל גם מאכלים אחרים רק אפילו האריה שעתה כל מזונו רק בשר, יאכל תבן כבקר.

Malbim Yeshayahu Beur HaInyan 11:8מלבי״ם ישעיהו ביאור הענין י״א:ח׳

ושעשע – מוסיף לאמר שאף הנחש שהושת איבה בינו ובין האדם לא יזיק, ולא לבד שלא יזיק בכונה, אבל גם על מאורת צפעוני – על אור הארס שבו יטה הגמול את ידו והארס לא יזיקנו כי לא יהיה ארס כלל, רק עצם מבריק ואינו שורף.

Malbim Yeshayahu Beur HaInyan 11:9מלבי״ם ישעיהו ביאור הענין י״א:ט׳

לא ירעו – מוסב על החיות הטורפות שהיה דרכם להרע להנאתם, ולא ישחיתו מוסב על הפתן והצפעוני שהיו רק משחיתים שלא להנאתם כלל כי מלאה – יאמר במליצתו שהכרת ה׳ תתפשט כל כך עד שגם החיות הטורפות יכירו כי הגיע עת התיקון, הגם שאין כח השכל אצלם, ומדמה זה למים המכסים חפירת הים שאין מקום מעצור בפני המים שלא יכסו אותו, כן גם חומר הבע״ח הבלתי מוכן להשכלה לא יעצור בפני ידיעת ה׳ אשר תתפשט על כל בשר, והיא מליצה על שינוי טבע הבע״ח בדבר ה׳.

Malbim Mikhah Beur HaInyan 4:1מלבי״ם מיכה ביאור הענין ד׳:א׳

והיה באחרית הימים – ר״ל עתה בגללכם ציון שדה תחרש, וזה ימשך עד קץ הימים, שאז באחרית הימים תשוב ותבנה ע״י שנלך בשם ה׳ אלהינו ונשליך רוע המעשים, כמו שסיים כי כל העמים וכו׳ ואנחנו נלך בשם ה׳, ונבואה זו כבר חזה ישעיה (שם סי׳ ב׳) בשינוי לשון קצת כי אין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד, וכבר בארנוה שם בפרטות, יאמר ההר שעליו יעמוד בהמ״ק יהיה נכון בראש ההרים, ויהיה מנושא יותר ע״י הגבעות שתחתיו, ובכ״ז ימשכו אליו עמים כנהר המושך למקום נמוך.

R. David Zvi Hoffmann Devarim 31:29ר׳ דוד צבי הופמן דברים ל״א:כ״ט

אחרי מותי – הוא קביעת הזמן של ההשחתה שנאמרה ב״השחת תשחיתון״ והקדימה הכתוב, והעבירה ממשפט הנושא למשפט הראשי, כדרך שמצינו למעלה י״ג:י״ג, עיין שם בפירושנו. תשחיתון – כלומר עשיית צורות עבודה זרה, כמו ד׳:ט״ז. וסרתם מן הדרך – כמו שנאמר בעשיית העגל (ט,יב). וקראת – גזניוס-קאוטש 74. באחרית הימים – (דברים ד׳:ל׳). בתקופה מאוחרת, כאשר יגמר דינכם. כי תעשו... להכעיסו – כמו למעלה ד׳:כ״ה. במעשה ידיכם – הם צורות עבודה זרה, ד׳:כ״ח.