EN/HEע/E

Yirmeyahu's Confrontation With Chananyah

Sources

Yirmeyahu 7:4ירמיהו ז׳:ד׳

Trust ye not in lying words, saying: 'The temple of the Lord, the temple of the Lord, the temple of the Lord, are these.'

אַל תִּבְטְחוּ לָכֶם אֶל דִּבְרֵי הַשֶּׁקֶר לֵאמֹר הֵיכַל י״י הֵיכַל י״י הֵיכַל י״י הֵמָּה.

Yirmeyahu 27:9ירמיהו כ״ז:ט׳

But as for you, hearken ye not to your prophets, nor to your diviners, nor to your dreams, nor to your soothsayers, nor to your sorcerers, that speak unto you, saying: Ye shall not serve the king of Babylon;

וְאַתֶּם אַל תִּשְׁמְעוּ אֶל נְבִיאֵיכֶם וְאֶל קֹסְמֵיכֶם וְאֶל חֲלֹמֹתֵיכֶם וְאֶל עֹנְנֵיכֶם וְאֶל כַּשָּׁפֵיכֶם אֲשֶׁר הֵם אֹמְרִים אֲלֵיכֶם לֵאמֹר לֹא תַעַבְדוּ אֶת מֶלֶךְ בָּבֶל.

Yirmeyahu 28:6-9ירמיהו כ״ח:ו׳-ט׳

(6) even the prophet Jeremiah said: 'Amen! the Lord do so! the Lord perform thy words which thou hast prophesied, to bring back the vessels of the Lord's house, and all them that are carried away captive, from Babylon unto this place! (7) Nevertheless hear thou now this word that I speak in thine ears, and in the ears of all the people: (8) The prophets that have been before me and before thee of old prophesied against many countries, and against great kingdoms, of war, and of evil, and of pestilence. (9) The prophet that prophesieth of peace, when the word of the prophet shall come to pass, then shall the prophet be known, that the Lord hath truly sent him.'

(ו) וַיֹּאמֶר יִרְמְיָה הַנָּבִיא אָמֵן כֵּן יַעֲשֶׂה י״י יָקֵם י״י אֶת דְּבָרֶיךָ אֲשֶׁר נִבֵּאתָ לְהָשִׁיב כְּלֵי בֵית י״י וְכׇל הַגּוֹלָה מִבָּבֶל אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה. (ז) אַךְ שְׁמַע נָא הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר בְּאׇזְנֶיךָ וּבְאׇזְנֵי כׇּל הָעָם. (ח) הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנַי וּלְפָנֶיךָ מִן הָעוֹלָם וַיִּנָּבְאוּ אֶל אֲרָצוֹת רַבּוֹת וְעַל מַמְלָכוֹת גְּדֹלוֹת לְמִלְחָמָה וּלְרָעָה וּלְדָבֶר. (ט) הַנָּבִיא אֲשֶׁר יִנָּבֵא לְשָׁלוֹם בְּבֹא דְּבַר הַנָּבִיא יִוָּדַע הַנָּבִיא אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ י״י בֶּאֱמֶת.

Yirmeyahu 28:15-16ירמיהו כ״ח:ט״ו-ט״ז

(15) Then said the prophet Jeremiah unto Hananiah the prophet: 'Hear now, Hananiah; the Lord hath not sent thee; but thou makest this people to trust in a lie. (16) 'Therefore thus saith the Lord: Behold, I will send thee away from off the face of the earth; this year thou shalt die, because thou hast spoken perversion against the Lord.'

(טו) וַיֹּאמֶר יִרְמְיָה הַנָּבִיא אֶל חֲנַנְיָה הַנָּבִיא שְׁמַע נָא חֲנַנְיָה לֹא שְׁלָחֲךָ י״י וְאַתָּה הִבְטַחְתָּ אֶת הָעָם הַזֶּה עַל שָׁקֶר. (טז) לָכֵן כֹּה אָמַר י״י הִנְנִי מְשַׁלֵּחֲךָ מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה הַשָּׁנָה אַתָּה מֵת כִּי סָרָה דִבַּרְתָּ אֶל י״י.

Rashi Yirmeyahu 28:7רש״י ירמיהו כ״ח:ז׳

But, hearken now... The prophet who would prophesy for peace. He said: I prophesy retribution. If it does not come, I am not a liar, for the Holy One, blessed be He, renounces the evil, but the prophet who prophesies for peace, etc., when the word of the prophet comes, etc., but if his word does not come, he is a liar, as it is said, "God is not a man that He should lie, etc." (Num. 23:19). In this manner Rabbi Tanhuma (Vayera 13) expounded.

אך שמע נא וגו׳ – עד הנביא אשר ינבא לשלום (ירמיהו כ״ח:ט׳), אמר אני מתנבא פורעניות אם לא יבא איני שקרן הקב״ה נחם על הרעה אבל הנביא אשר ינבא לשלום וגו׳ בבא דבר הנביא יודע וגו׳ (ירמיהו כ״ח:ט׳) אבל אם לא יבא דברו שקרן הוא שנאמר לא איש אל ויכזב וגו׳ (במדבר כ״ג:י״ט) כך דרש רבי תנחומא.

R. Yosef Kara Yirmeyahu 28:5ר׳ יוסף קרא ירמיהו כ״ח:ה׳

(ה-ו) ויאמר ירמיה הנביא אל חנניה הנביא... ויאמר ירמיה הנביא אמן – לפי שמשיבו ב׳ תשובות כתב ויאמר ב׳ פעמים. תשובה ראשונה שאמר לו כן יעשה י״י יקם י״י את דבריך – ופתרונו מי יתן י״י ויהיו דבריך מתקיימין שניבאת להשיב כלי בית י״י ואת יכניה מלך יהודה ואת גלות יהודה אל המקום הזה, ונבואתי בטילה שניבאתי על כל הכלים הנותרים בבית י״י ובית מלך יהודה וירושלם בבלה יובאו ושם יהיו עד יום פקדי אותם (ירמיהו כ״ז:כ״א-כ״ב). אם דבריך יהו מתקיימין אני משתכר בהן בדבר שאני כהן, אבל אתה גבעוני ונתין, כדכתיב חנניה בן עזור {ה}נביא אשר מגבעון (ירמיהו כ״ח:א׳). ואם דבריך מתקיימין אתה נתין לחטוב עצים ולשאוב מים.

R. Yosef Kara Yirmeyahu 28:7ר׳ יוסף קרא ירמיהו כ״ח:ז׳

אך שמע נא הדבר הזה אשר אנכי דובר באזניך – זו היא תשובה שנייה שהשיב לו על ויאמר שיני: הנביא יודע דבר י״י אשר שלחו י״י באמת ואני מתנבא על מקום זה לרעה ואתה מתנבא לשלום. אם אין דברי קיימין שניבאתי עליו לרעה אעפ״כ אין נבואתי נבואת שקר שמצינו בכל מקום שהקב״ה ניחם על הרעה אשר דבר לעשות ולא עשה. אבל אתה שניבאת עליו לשלום, אם אין דבריך מתקיימין נמצאת שניבאת עליו לשקר שהקב״ה ניחם על הרעה ואינו חוזר בו מן הטובה. שעד עכשיו לא נפל מכל דברו הטוב שדיבר על ישראל אע״פ שעושין ישראל כעס לפניו.

Rashbam Devarim 18:22רשב״ם דברים י״ח:כ״ב

ולא יהיה הדבר ולא יבא [IF THE PROPHET SPEAKS ...] AND THE ORACLE DOES NOT COME TRUE [THAT ORACLE WAS NOT SPOKEN BY THE LORD]: [This is the case] in an instance when there was no repentance or good deeds that might cause God to reconsider [the destruction that he had intended to bring]. For [even after he had received a true prophecy of doom,] Hezekiah’s prayer was efficacious [to cancel that prophecy]. And in the case of Nineveh [even after a true prophecy of destruction, God cancelled that prophecy,] (Jonah 3:10) "since they turned back from their evil ways."

ולא יהיה הדבר ולא יבא – וכגון שאין תשובה ומעשים שינחם הקב״ה בשבילם. הרי חזקיה תפילה הועילה לו (מלכים ב כ׳:א׳-ז׳), ונינוה כי שבו מדרכם הרעה (יונה ג׳:י׳).

Radak Yirmeyahu 28:6רד״ק ירמיהו כ״ח:ו׳

אמן כן יעשה ה׳ – פשוטו מבואר ויש דרש אמר לו ירמיהו אם יהיה כמו שאתה אומר אני רוצה בזה כי אני נשכר ואתה נפסד אני נשכר שאני כהן ואוכל מקדשי שמים אם ישאר הבית בבנינו ואתה תהיה נפסד שאתה גבעוני כמו שנאמר מגבעון ואתה חוטב לי עצים ושואב לי מים ודרך פשוטו ישראל היה ומגבעון היה כי לא ישבו בה גבעונים מעת שנפלה בנחלת בנימן.

Radak Yirmeyahu 28:7רד״ק ירמיהו כ״ח:ז׳

אך שמע נא – הענין הזה שאמר לו כי בהבטחת הטובה יבחן הנביא כי אם יבטיח טובה ולא תבא בידוע שהוא נביא שקר כי כל דבר טוב שיבטיח האל אפילו על תנאי הוא בא אבל באמת תסור ממנו הטובה ההיא אם יחטא כמו שאמר ורגע אדבר על גוי ועל ממלכה לבנות ולנטוע ועשה הרע בעיני ונחמתי על הטובה אמנם על כל פנים תחול הטובה ותבא אבל אם יתנבא לרעה ולא תבא כלל לא יודע בזה שהוא נביא שקר שהקב״ה ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה כשעשו תשובה כמו שעשה באנשי נינוה.

Yalkut Shimoni Yirmeyahu 28:6ילקוט שמעוני ירמיהו כ״ח:ו׳

ויאמר ירמיה הנביא (לחנניה) אמן כן יעשה ה׳ – אמר רבי אלעזר כל המחניף לרשע סוף נופל בידו ואם אינו נופל בידו נופל ביד בנו ואם אינו נופל ביד בנו נופל ביד ביד בן בנו. ויאמר ירמיה הנביא (לחנניה) אמן כן יעשה ה׳ – וכתיב ויהי הוא בשער בנימן ושם בעל פקודות ושמו יראייה בן שלמיה בן חנניה ויתפש את ירמיהו הנביא וגו׳ ויביאהו אל השרים. אמר ר׳ יוסי בר חנינא אמן בו שבועה בו קבלת דברים בו האמנת דברים, בו שבועה דכתיב ואמרה האשה אמן אמן, בו קבלת דברים דכתיב ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת ואמר כל העם אמן, בו האמנת דברים דכתיב ויאמר ירמיהו הנביא (לחנניה) אמן. ויאמר ירמיהו הנביא (לחנניה) אמן. יהי רצון שיתקיימו דבריך ויתבטלו שלי אני משתכר ואתה מפסיד אני כהן אוכל מבית המקדש ואתה גבעוני חוטב עצים ושואב מים למזבח עד שאתה מתנבא על ביתו של הקב״ה התנבא על עצמך שהשנה אתה מת, ונקבר בשנה השניה, כשהוא עובר למות קרא לבנו שלמיה וא״ל היאך תמצא עלילה לימיה ותפרע ממנו שעמד וקלל אותי היה שלמיה חוזר ומבקש ולא מצא, אף הוא כשהיה עובר למות קרא לבנו יראייה א״ל היאך תמצא עלילה לירמיה ותפרע ממנו מה שעשה לאבי, ראה אותו יוצא בשער בנימין לילך לענתות לחלק עם אחיו הכהנים והיה הוא ממונה על הנכנסין ועל היוצאים הלך ואחז אותו, א״ל אל הכשדים אתה יוצא להשלים, א״ל הרע האיש הזה הרבה לנו ומצאתיו יוצא אל הכשדים, רגזו עליו השרים והכוהו ונתנוהו בבית האסורין בבית יהונתן הסופר שהיה לאליהו הנביא, א״ל ראה כבוד שנתן לך אוהבך נאה בית האסורין שאתה בתוכו והשליכו אותו לבור והיה הבור מלא מים ועשה לו הקב״ה נסים ירדו להם המים למטה והטיט למעלה ויטבע ירמיה בטיט, והיה יהונתן הסופר מייסרו ומונה אותו ואמר לו הרכן ראשך על הטיט שמא תבא שינה לעיניך.

Yalkut Shimoni Yirmeyahu 28:7ילקוט שמעוני ירמיהו כ״ח:ז׳

(ז-ט) א״ל ירמיה לחנניה אתה אומר בעוד שנתים ימים אני משיב וגו׳ את כל כלי בית ה׳, ואני אומר שנ״נ בא ונוטל את השאר שנאמר בבלה יובאו ושמה יהיו, א״ל תן סימן לדבריך, א״ל אני מתנבא לרעה ואיני יכול ליתן סימן לדבר שהקב״ה אומר להביא רעה ומתנחם אתה הוא מתנבא לטובה אתה הוא שצריך ליתן סימן לדבריך ואעפ״כ אני נותן אות ומופת באיש ההוא בשנה ההיא מת כי דבר סרה על ה׳, וכן הות ליה שנאמר וימת חנניה הנביא בשנה ההיא בחדש השביעי. שנה אחרת היתה ואת אמרת כן, אלא שמת ערב ראש השנה וצוה את ביתו שיוציאוהו למחר ר״ה שכדי לעשות נבואתו של ירמיה שקר.

R. Yosef ibn Kaspi Devarim 18:22ר׳ יוסף אבן כספי דברים י״ח:כ״ב

(כא-כב) וכי תאמר בלבבך וכו׳ – זה טענה לחלוקה הראשונה, כי השנית מבוארת בעצמה. אמר יוסף המחבר: ספר הסוד וספר המשל, כבר קדם לנו באלה הספרים דברים ארוכים בזאת הפנה מהנבואה, ונמשכנו בה לדעת חכמי התלמוד והחכם רבינו משה ז״ל במה שפירש בספר המדע ובפתיחת פרוש המשנה, ויותר הרחבתי בזה בספר המשל בפרשת כי תשא, אמנם אני עתה נוטה לדעת אחרת באחד מן השרשים והוא, כי רבינו משה יניח כי בדבר הרעה לא יבחן הנביא רק בטובה, ויביא ראיה ממאמר ירמיה לחנניה, ויפרש הנה אמרו הנה בתורה: אשר ידבר הנביא בשם י״י – דבור לטובה. ואני כבר הראיתיך שאני נוטה מכמו זה, רצוני להוסיף ולגרוע מלות מהכתוב, כי אם כן אין לנו תורה ומקרא, ובכלל אין לנו ספר קדום, כי כל יום נוכל לחדש בו כרצוננו, ופה כתיב על יד משה: אשר ידבר הנביא בשם י״י, וזה בסתם ובכלל, ואיך נוסיף בו לטובה בלבד, או למה לא נוסיף בו לרעה לבד, או למה לא נעשה חלוקות למעלה באמרו: ואשר ידבר בשם אלהים (דברים י״ח:כ׳). לכן טעמו אצלי כמו שכתוב לא פחות ולא יתר, וענינו אם כן בכלל אם לטובה אם לרעה, כי הנביא יבחן בכל יעוד עתידי אם לטובה אם לרעה. כי אם יתקיים ככה הוא נביא אמת, ואם לא הוא נביא שקר, וכבר נודע בהגיון איך הוא קיום הדבור וצדקו, כי ירמיה שאמר לחנניה כי בעבור התנבאו בשקר השנה אתה מת (ירמיהו כ״ח:ט״ז) העיד הכתוב עליו וימת חנניה הנביא בשנה ההיא (ירמיהו כ״ח:י״ז). כי אם לא מת בשנה ההיא, היה ירמיה נביא שקר, כי אין לנביא אמת לחטוא בדבור עתידי כלל, אם כן עלינו לפרש הויכוח שהיה לירמיה עם חנניה, בהיות חנניה מיעד טוב לעם ישראל וירמיה רע, עד שאמר לו ירמיה אך שמע נא הדבר הזה אשר אנכי דובר באזניך ובאוזני כל העם, הנביאים אשר היו לפני ולפניך מן העולם וינבאו על ארצות רבות ועל ממלכות גדלות למלחמה ולרעב ולדבר הנביא אשר ידבר לשלום בבא דבר הנביא יודע הנביא אשר שלחו י״י באמת (ירמיהו כ״ח:ז׳-ט׳), והנה לפני זה המאמר כתב ירמיה על הנבואה שהגיעה לו בית היוצר: רגע אדבר על גוי ועל ממלכה לנתוש ולנתוץ ולהאביד, ושב הגוי ההוא מרעתו אשר דברתי עליו ונחמתי על הרעה אשר חשבתי לעשות לו, ורגע אדבר על גוי ועל ממלכה לבנות ולנטוע ועשה הרע בעיני לבלתי שמוע בקולי ונחמתי על הטובה אשר אמרתי להטיב אותו (ירמיהו י״ח:ז׳-י׳). ומבואר שזה הדין גם ליחיד כמו שביאר יחזקאל (יחזקאל י״ח), אבל זכר גוי וממלכה, כי על כלל ישראל היה הכונה כמו שמפורש שם, אם כן מבואר כי השם ית׳ שב וניחם על היעוד הרע ועל היעוד הטוב, כפי אשר תשים מחשבתו לסבות שזכר, לפי מה שתגזור חכמתו ית׳, ולכן פחד יעקב ואם כבר הבטיחו השם לטובה, וחלילה לי שאאמין כי יש לשם שנוי רצון, כי אם יגזור לרעה יפול דברו וכן לטובה, אבל השינוי יבא מהמקבלים, רצוני מצדינו אנחנו השומעים גזרתו במלות מבוטאות על ידי נביא, רצוני שלא נבין המאמר כמו שהוא, וכי לא יגיע כמו שהבננו אותו, נחשוב שנחם השם אם כן כחש השם, וחלילה, אבל כל דבריו אמת, אמנם ידוע כי הגזרות מהם בעלות צדדים, וישמט זכירת הצד בפעל, כי אמרנו על דרך משל ראובן יכתוב מחר, שענינו אפשר שיכתוב, וכל אפשרי הוא אפשר היותו ואפשר לא היותו. ואלו יאמר זה נביא אחד בשם השם, רצוני שיאמר בסתם ראובן זה יכתוב מחר, הנה המון העם שומעי זה יביטו ביום מחר היכתוב אם לא, ואם היה שלא יכתוב כלל, יאמרו כי ניחם השם, ואם כן היה דבר השם הנאמר היום כזב גמור, כי הוא מאמר גוזר. ולכן הנה אמר על יד שמואל כי שאול ימלוך על ישראל, חשבו שאול וכל העם, כי כונת זאת הגזרה הכרחית ותמידית, וכי מאס השם בו אמרו שאול וישראל כי נחם השם וכי ממחשבתם אמר הכתוב: נחמתי כי המלכתי את שאול (שמואל א ט״ו:י״א). אבל על דרך האמת לפי מחשבת השם אמר שמואל: וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם (שמואל א ט״ו:כ״ט). וכן אליהו ניבא בשם י״י לאחאב: הנני מביא אליך רעה (מלכים א כ״א:כ״א), וזה הלשון סובל אם בימיו אם לביתו אחריו, כי הכל רע אליו, אבל אחאב והשומעים אשר אצלו דימו שכונת הלשון היתה, שיהיה בימיו עד שנכנע, ואמר השם יען כי נכנע מפני לא אביא הרעה בימיו (מלכים א כ״א:כ״ט) כי לולי כן כחש השם. וכן יתהפך זה, כי אם היה אחאב עתיד להכנע לא אמר השם בימיו, כי ומודה ועוזב ירוחם (משלי כ״ח:י״ג), וידוע כי הכל צפוי והרשות נתונה. וכלל הדבר כי השם גוזר גזרותיו ומודיעם לנביא במלות פעם מוחלטות ופעם מקושרות בתנאי, וזה אם לטובה אם לרעה. ודבר י״י אמת לעולם לא יכזב, חלילה חלילה. ואם אנחנו השומעים נשפוט במחלטות כי הם הכרחיות והם באמת אפשריות, או יש בם תנאי ואם לא נזכר, מה פשעו ית׳. כי משה על דרך משל שאמר מפי השם לפרעה דרך שלשת ימים נלך במדבר ונזבחה לי״י אלהינו (שמות ח׳:כ״ג) ופרעה לסכלותו בהגיון, הבין זה המאמר שישובו אחר הזבח, מה חטא בזה השם ית׳ או משה שלוחו, אם כן מאמר רגע אדבר, אם לרעה אם לטובה, שעל שניהם כתיב ונחמתי, הוא על מחשבת בני אדם, והענין כן הוא כי השם בשבתו על כסא מלכותו צופה על הגוי הרע בעת ההיא, ויצפה לעתיד מה יהיה אם ישוב מרעתו, ומה תהיה מדרגת תשובתו גם כן, ואם הוא ית׳ יצפה שלעתיד לא ישוב, יגזור עליו רעה במוחלט, ואם הוא ית׳ יצפה שלעתיד ישוב, יגזור עליו רעה בתנאי, רצוני שאם ישוב לא תבא אליו הרעה, וכן הדין לטובה על הגוי הטוב אז. ואין ספק שהשם יגלה סודו אל עבדיו הנביאים (עמוס ג׳:ז׳), והכל כפי שלמות הנביאים, אבל פעמים יגלה השם לנביא אם ישוב הגוי ההוא מרעתו או מטובתו, ופעמים לא יגלה לו, רק יגלה לו הייעוד אם לרע אם לטוב, ופעם במלות מוחלטות וישאר הנביא נבוך בעצמו אם הגזרה ההיא מוחלטת הכרחית או לא, ויוחיל וישמור מה יהיה באחרית. כמו שקרה ליונה, במה שגילה לו השם ית׳ עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת (יונה ג׳:ד׳), שלא אמר לו השם רק אלו הארבעה תיבות. אבל עם היות הנביא בזאת המבוכה, הוא יודע כי השם לא ישקר ולא ינחם (שמואל א ט״ו:כ״ט), עד שבאחרית הארבעים יום התברר אצל יונה כונת השם בדבורו הקדום, וזה כי היה באחד משני פנים: אם שנהפכת העיר ויצאו אנשיה, כמו שיצא לוט ובנותיו, והיתה אם {כן} הגזרה הכרחית, אם שלא נהפכה העיר ונמלטה העיר ויושביה, והיתה אם כן הגזרה אפשרית מצד התנאי שהיה בדעת השם, רצוני אם לא ישובו. ואיך שיהיה צדקה הגזרה לעולם, לא תחטא, וחלילה. וכלל הדבר כבר ביארנו מאמר ירמיה בנבואת בית היוצר, כי כלנו אם גוי אם יחיד, אנחנו ביד השם ית׳ כחומר ביד היוצר (ירמיהו י״ח:ו׳), כי אם השם יגזור עלינו לרעה, ואם נשוב מן החמס אשר בנו, לא תבא לנו הרעה וכן בטובה. ואין הבדל בין אמרנו יגזור השם מצד עצמו ית׳ ובין אמרנו ינבא נביא בשמו, כי אין לנביא רק מהות המלות שיאמר לו השם במראה או בחלום, לא פחות ולא יתר במלותיה, כמו אם תשמע, אם לא תשמע, שאמר משה מפי השם, יחוייב שיתקיים היעוד בהתקיים התנאי. ואם הגזירה מוחלטת במלותיה, נשאר אנחנו השומעים במבוכה עד נראה מה יהיה באחרית הדבר, כי לא יוכל לגזור כונת הגזרה מצד המלות, והחסרון הוא מצדנו לא מצד הגזירה ולא מצד אומרה הוא השם ית׳ כי הוא היודע כונתו, ונצח ישראל לא ישקר ולא ינחם (שמואל א ט״ו:כ״ט), וזו היא הפנה האמתית אשר לנו בזה. אמנם אחר שהונחה זאת הפנה, והונח גם כן שהגזרה שיאמר הנביא מפי השם היא במלותיה על שני פנים לבד, וזה אם מוחלטת הנה, אם היא תנאית במלותיה היא מבוארת, ולנו השומעים להביט אל יציאת התנאי לפועל בעתיד אם לא. ובזה יבחן הנביא, רצוני שיתקיים היעוד אם טוב ואם רע בקיום התנאי שיצא מפיו לא פחות ולא יתר, כי זולת זה לא תצדק גזרתו אבל תהיה כוזבת, והיה אם כן נביא שקר, וזהו אמרו הנה: אשר לא דברו י״י בזדון דברו הנביא, כי זה כולל אם לרעה אם לטובה, אבל מה נעשה בגזירה מוחלטת במלותיה שכן מסרה השם לנביא, והנביא מסרה כמו שהיא לעם, ואנחנו נדע בהגיון כי הגזירה המוחלטת במלותיה יתכן היותה אפשרית או מקושרת בתנאי בטבעה וענינה, אם כן איך נבחין בזה המין מן הגזירות אם יניחם אלינו, וזה אם לרעה אם לטובה ומה הועילה התורה בזה הפסוק, רצוני אמרו אשר ידבר הנביא בשם י״י עד שנמיתהו בב״ד אם יחטא, ובמה יתאמת לנו שחטא יעודו אחר שכונת הגזירה נעלמה ממנו. התשובה בזה לפי דעתי, כי בגזרה המוחלטת במלותיה אם לרעה אם לטובה לא יבחן הנביא, אבל מכל מקום יצדק זה הפסוק הכללי, רצוני אמרו הנה אשר ידבר הנביא בשם י״י ולא יהיה הדבר ולא יבא הוא הדבר אשר לא דברו י״י, כי אם היא תנאית במלותיה נעיין אל קיום התנאי ותצדק אם הוא נביא אמת, ואם תכזב הוא נביא שקר, ואם הוא מוחלטות במלותיה לא נוכל לאמתה ולא להכזיבה אחר שנעלם ממנו טבעה, ובזה לא נמצא ולא יהיה הדבר ולא יבא. אבל הודיענו הכתוב כי בכל מקום שנמצא שלא יהיה הדבר ולא יבא הוא הדבר אשר לא דברו י״י ונמית הנביא, ואם לא נמצא זה לאי זו סבה שיהיה, לא נמיתהו, ואם העדר המציאות הזה הוא מצד העלם ממנו ידיעת טבע הגזרה, כי לא לאלהים אנחנו, אין עלינו חטא ולא נפול תחת אמרו: אנכי אדרוש מעמו (דברים י״ח:י״ט). וראה הפלגת נותן התורה כי לא החמיר לברר איכה נדע הדבר אשר דברו י״י, אבל איכה נדע הדבר אשר לא דברו י״י, וזה כי אמרו והיה האיש אשר לא ישמע אל דברי אשר ידבר בשמי, אנכי אדרוש מעמו (דברים י״ח:י״ט), זה המשפט לאלהים, ואם הוא ית׳ חסרנו מעט מאלהים עד שיתכן המצא גזרות לא יעמוד שכלנו על טבעם, מה פשענו בזה, והוא האמן שעשאנו, אבל דקדקה באמרו איכה נדע הדבר אשר לא דברו י״י, עד שנמיתהו אנחנו בב״ד כמו שציונו ומת הנביא ההוא (דברים י״ח:כ׳), ונתן לנו גבול מונח, כי אם לא יהיה הדבר ולא יבא הוא הדבר אשר לא דברו י״י ונמיתהו כי הוא נביא שקר, ואם יהיה הענין מונח בדרך שלא נוכל לעמוד היהיה הדבר או לא יהיה, כמו שהיתה הגזירה מוחלטת במלותיה, נעזוב משפט זה הנביא לשם שהוא היודע טיבו ולא נמיתהו אנחנו, ומעתה הבחירה לנו בזה אם נשמע לו אם לא, ואי זה שנעשה בשם ידיננו לפי לבינו, וכל דרכיו משפט, לכן ירמיה שהחל בראש דבריו לנבא חורבן ירושלם בגזרה מוחלטת כמו שכתיב: כי הנני קורא לכל ממלכות צפונה נאום י״י (ירמיהו א׳:ט״ו) הנה אין בזה חטא לישראל, כי הוא בזה איננו מצוה להם דבר, ואם כן אינם תחת מאמר השם והיה האיש אשר לא ישמע אל דברי (דברים י״ח:י״ט), אבל היה חטא לישראל כי לא שמעו לירמיה במה שפירש להם אחר כן, כי זאת הגזרה ואם היא מוחלטת במלותיה, היא בטבעה מקושרת בתנאי, רצוני אם יעבדו למלך בבל, עד שאמר להם מפי השם עבדו את מלך בבל וחיו (ירמיהו כ״ז:י״ז), והם לא שמעו לו בזה והשם דרש מעמם ונחרבו. ואחר שהונח זה, נשאר עלינו לפרש מאמר ירמיה אל חנניה הנכשל בשתי פסוקים, והם פסוק הנביאים אשר היו לפני (ירמיהו כ״ח:ח׳), ופסוק הנביא אשר ינבא לשלום (ירמיהו כ״ח:ט׳), כי לא לחנם היה הפסק בין שני אלה, וכן לא לחנם הושם אתנח בשם לשלום, לכן אומר אני כי הכונה בזה כי ירמיה שהיה מתנבא לרעה, אמר לחנניה שהיה מתנבא לטובה, הנה רבים אשר אתי, כי הנביאים שהיו לפני ולפניך מן העולם כישעיה ומיכה וזולתם מהמפורסמים, הנבאו לרעה כי נבוכד נצר מלך בבל ישחיתם, ואתה חנניה אתה הנביא אשר ינבא לשלום הפך כולנו, אמרת שברתי את עול מלך בבל (ירמיהו כ״ח:ב׳), לכן הנך יחיד לעבר אחד. שמא אתה שקול כנגד כלנו, אמנם בזאת נבחן אנו ואתה, כי בבא דברי הנביא יודע הנביא אשר שלחו י״י באמת (ירמיהו כ״ח:ט׳), כאלו אמר נראה דבר מי יקום, אם דברנו אם דברך, שהם סותרים, כי אנו אומרים שעול מלך בבל יהיה על ישראל וזולתם, ואתה אומר כי לא יהיה, ואין ביניהם אמצעי, אם כן זה העם השומע דברי ודברך, ידעו לעתיד מי משנינו נביא אמת, אבל ראה כי זאת הגזרה המחייבת, רצוני אמרו בבא דבר הנביא יודע הנביא אשר שלחו י״י באמת (ירמיהו כ״ח:ט׳), אינו כתובה בתורה אבל השוללת כתובה בתורה, רצוני כשלא יבא דבר הנביא יודע הנביא אשר לא שלחו י״י באמת, ושתי אלו הגזרות הכוללות אם לטובה אם לרעה ושתיהן צודקות, אבל התורה לא דקדקה {רק} באחת, רצוני השוללת, להיותה סבה להמיתנו הנפש, ועזבה המחייבת, כי אין שם מיתת ב״ד, ויתכן העלם טבעה ממנה כמו שביארנו למעלה. ואם זכר ירמיה השוללת היה גם כן נכון, אבל עזבה כי עצם תכלית השוללת להמית הנביא, וירמיה לא היה מכוין לזה, כי ידע כי ישראל לא יעשו כטוב הזה, ועוד כי זאת הבחינה יהיה אחר זמן רב כמו שבע שנים, וחנניה מת בשנה ההיא, והספיק לו במקום שהיה בו בזכירת המחייבת והיא צודקת בלי ספק אצל חכמי ההגיון, וכל זה מבואר. אבל מה שנשאר לומר הוא, כי היוצא מדברנו שמה שטען רבינו משה בפתיחת המשנה מפחד יעקב ואם השם הבטיחו לטובה, עד ששם המורה הבדל בין יעוד השם לנביא בינו לבין עצמו בענייניו, ובין יעוד השם לאומה על ידי נביא יפרסם זה וידרוש לרבים, הנה כל זה אינו צריך לנו לפי הנחתנו, אבל מה שאומר אותו אני קרוב לזה מעט, הוא שהנביא הדורש לרבים יעוד עתידי להם אם לרעה אם לטובה, היותר ראוי שיקשרהו בתנאי, כמו שעשה משה אם תשמע ואם לא תשמע, ואם יזדמן שיאמרוהו במלות מוחלטות לא יזיק ביעוד הרע, איך שיהיה התכלית, כי זה ידרשהו הנביא לעם ליראם ולבהלם כדי שיפשפשו במעשיהם, כמו שעשו אנשי נינוה, אבל יזיק ביעוד הטוב כי אז יהיו בו בוטחים על חילם, ואם כן מה תכלית יהיה לנביא כשידרוש הטוב לרבים, כי ביעוד עתידי במלות מוחלטות אם הגזירה בטבעה אפשרית או מקושרת בתנאי והוא יודע זה, אבל יותר ראוי אם הנביא זה שיזכור להם התנאי, רצוני אם ישובו אל י״י, ועל כל פנים טוב לו ולהם, שיזכור להם זה התנאי בכל יעוד טוב להם, כדי שייטיבו דרכיהם או יפשפשו במעשיהם ויעמדו באימה וביראה, וכבר בארנו כל המצטרך לזה. והנה נטינו מדעת המורה ז״ל, יהי רצון שלא נטינו מן האמת.

Abarbanel Yirmeyahu 28:1אברבנאל ירמיהו כ״ח:א׳

ויהי בשנה ההיא וגומר עד ויהי דבר ה׳ אל ירמיהו אחרי שבור. בעבור שזכר הנביא פה שתי נבואות אחת מהמוסרות ושיתנו כל הגוי׳ וגם כל בני יהוד׳ צואריהם תחת עול מלך בבל, והב׳ מכלי בית ה׳ הנותרים שיבאו בבלה לכן זכר מן מה שקרהו עליהן עם חנניה בן עזור, ואמנם אומרו בראשית ממלכת צדקיהו ואמר בשנה הד׳ הוקשה מאד כי אם היה זה בארבעה שנים למלכותו לא היה ראשית מלכותו, וכבר זכרתי בשאלות דעת סדר עולם וגם דעת הרד״ק שהיו הד׳ שנים לשמיטה כשמלך צדקיהו לא היו שלמים וכאשר עברו על מלכותו ד׳ שנים נשלמו שנות השמיטה ונשארו מצדקיהו ז׳ שנים ואז נחרב הבית וכאמרם ז״ל כי כאשר נחרב הבית מוצאי שביעית היתה, ושלפיכך כתוב בחדש החמישי, ויותר נכון אצלי לפרש שיש בפסוק הזה שתי גזרות, הא׳ ויהיה בשנה ההיא בראשית ממלכת צדקיהו מלך יהודה שהוא חוזר למעלה יאמר ויהי כל זה שנזכר למעלה בראשית ממלכת צדקיהו, וכבר פירשו המפרשים על זה הדרך אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר וגומר ויהי בארבעים שנה (דברים א, ב) וגומר רוצה לומר היה הדרך ההוא מהלך י״א יום ויהי מהלכו בארבעים שנה, והגזרה השנית היא אומרו בשנה הרביעית בחדש החמישי אמר לי חנניה בן עזור הנביא אשר מגבעון בבית ה׳ לעיני הכהנים וכל העם (ב) שאמר לו השם שברתי את עול מלך בבל וזה היה סותר לנבואת המוסרות, (ג) ועוד אמר אלי בעוד שנתים ימים אני משיב אל המקום הזה את כל כלי בית ה׳ וגומר והוא סותר לנבואות הכלים אשר נבאתי, הנה היה אם כן בשנה הראשונה בראשית מלכות צדקיהו נבואת המוסרות ונבואת הכלים שנזכרה למעלה מזה, ובשנה הרביעית אמר חנניה סתירתם, והותרה בזה השאלה הה׳. והנה קרא ירמיהו לחנניה נביא להיותו מנבא אבל הוא נביא שקר ויהודי מיושבי גבעון היה כפי המפרשים, אמנם אחז״ל שהיה נביא אמת ותלו טענתו בק״ו כי הנה שמע את ירמיהו מנבא בשוק העליון הנני שובר את קשת עילם, ונבואה זו בסוף הספר נאמרה בראשית ממלכת צדקיהו כמו שמפורש, ולפי שהיה עילם סמוך לבבל עמד חנניה בשוק התחתון ודרש ק״ו ומה עילם שלא באו אלא לעזור לכשדיים וכו׳ כמו שמפורש בסנהדרין (סנהדרין פט, א), ולפי דעתי שחלם חנניה את הדבר הזה וחשב שהיה חלומו נבואיי והנה היה חלום פשוט מהרכבות הדמיון ובזה טעה לא להיותו מכוון לנבאות שקרים אבל לפי ששגגת תלמוד עולה זדון לכן נענש כי היה לו להבחין ענין חלומו, (ו) ומפני שחנניה היה מתפאר בנבואתו זאת להיותו מדבר טוב על ישראל בהפך ירמיהו שהיה מנבא רע עליהם לכן אמר לו ירמיהו מי יתן ויקם ה׳ את דבריך אשר נבאת להשיב כלי בית ה׳ וכל הגולה למקום הזה ירושלם, ובעלי אגדה אומרים שאמר לו הלואי ויתקיימו דבריך אני משתכר ואתה נפסד אני כהן ואוכל קדשים אם יעמוד הבית הזה בבנינו ואתה גבעוני ותהיה לי חוטב עצים ושואב מים, (ז) אך שמע נא לא תחשוב שבעבור שאני מנבא רעות ואתה מנבא טובות יאמנו דבריך ולא יאמנו דברי אין האמונה נתלית בדברים כי אם במציאות כי מה שיצא לפועל יוודע שהוא אמת ומה שלא יהיה במציאות יוודע שיהיה שקר, (ח) וזהו אומרו הנביאים אשר היו לפני ולפניך מן העולם וינבאו למלחמה לרעה ולדבר רוצה לומר כמוני היום, (ט) הנביא אשר ידבר לשלום כנגדם וסותר אליהם רוצה לומר כמוך עמי רוצה לומר לא היו מאמינים בהם להיותם מנבאים טובות אבל בבוא דבר הנביא ובהתקיימו אז יודע ששלחו ה׳ באמת, ואם כן לא תתפאר בנבואתך להיות׳ טובות כי לא יאמנו דבריך עד שיתקיימו, זהו הפירוש האמתי בפסוקים האלה מתישב כפי המלות, ולא כמו שפירשו הרב המורה בפתיחתו לפירוש המשנה שכתב שהיתה כוונת ירמיהו שבייעוד הטוב יבחן הנביא שאינו חוזר לא בייעוד הרע ושאמר ירמיהו אני מנבא רעות אם לא יבואו איני שקרן שהקדוש ברוך הוא ניחם על הרעה אתה מנבא הטובה ואם לא יבא דברך בידוע ששקרן אתה, וממדרש תנחומא הוא ונמשכו אחריו המפרשים כולם, ויקשה להם מאד אומרו הנביאים אשר היו לפני ולפניך וגומר כי לא יהיה לו בפסוק ההוא גזרה ולא ענין כלל אבל הפירוש האמתי הוא מה שאמרתי.

Abarbanel Yirmeyahu 28:10אברבנאל ירמיהו כ״ח:י׳

והנה חנניה לקח את המוטה שהיה על צוארי ירמיהו כי אחרי שנתן שאר המוטות למלאכי המלכים הבאים לירושלם היה מביא ירמיהו מוטה אחת על צוארו כנגד מלך יהודה ואותה לקח חנניה לעיני העם וישברה, ואמר וישברהו בלשון זכר כנגד הקשר שהיה במוטה, או אמר וישברהו לרמוז אל עול מלך בבל ששבר אותו בדברי נבואתו, (יא) ויאמר בשם ה׳ ככה אשבור את עול מלך בבל בעוד שנתים שנים מעל צואר כל הגוים וירמיהו שתק וילך לדרכו כי ירא ממנו: ויהי דבר ה׳ אל ירמיהו אחרי שבור וגו׳ עד כי כה אמר ה׳ אל המלך. צוה השם לירמיהו (יג) שיאמר אל חנניה בן עזור על שבירת המוטה מוטות עץ שברת באמרך שאשבור את עול נבוכדנצר מעל צואר כל הגוים שלא שברת לבד מוטה אחת ממלך יהודה אלא מוטות רבות מכל הגוים, אבל שקר אתה דובר כי יהיו במקומם מוטות ברזל שהוא יותר חזק מן העץ (יד) והוא משל לחוזק עול נבוכד נצר שהיתה על כל הגוים ההם, והנה מלבד שבאה הנבואה הזאת אל ירמיהו לאמר לחנניה מאת השם (טו) הנה ירמיהו מעצמו אמר אל חנניה שמע נא חנניה לא שלחך ה׳ ואתה הבטחת את העם הזה בשקר (טז) לכן כה אמר ה׳ וגזר עליך שתמות בשנה הזאת כי עם היות שלא אמר השם כן לירמיהו הנה הוא גזר עליו העונש הזה כמו שעשה משה רבו לקרח ואם בריאה יברא ה׳ ופצתה האדמה את פיה (במדבר טז, ל), (יז) והקדוש ברוך הוא מקים דבר עבדו ועצת מלאכו ישלים כי כן מת חנניה בשנה ההיא, ומאשר אמר הכתוב שמת בחדש השביעי אמרו חכמים ז״ל (ילקוט שמעוני ירמיה רמז שם) שהיתה שנה אחרת מלמד שמת ערב ראש השנה וצוה לבניו שיקברוהו אחר ראש השנה כדי לעשות נבואת ירמיהו שקר, וכן תרגם יונתן ומית חנניה נביאה שקרא בשתא ההיא ואתקבר בירחא שביעאה, ותרגם ג״כ השנה אתה מת השתא הדא את מית ולשתא אחרנתא את מתקבר וכוונת יונתן אינה שכן פירש לו זה ירמיהו אלא שזו היתה כוונתו בדבריו:

Metzudat David Yirmeyahu 28:8מצודת דוד ירמיהו כ״ח:ח׳

הנביאים וכו׳ – רצה לומר וזהו דברי הנה הנביאים אשר נבאו מעולם לרעה כמוני היום. אל ארצות – על ארצות.

Metzudat David Yirmeyahu 28:9מצודת דוד ירמיהו כ״ח:ט׳

הנביא – ר״ל הנה הנביא אשר סתר דבריהם וניבאו לשלום כמוך היום. בבוא דבר הנביא – בעת בוא דבר הנביא המתנבא לשלום אז היה נודע הנביא ההוא אשר שלחו ה׳ באמת אבל לא האמינו לו מיד על כי ניבא לטובה וכן אין מקום להאמין לך יותר ממני.

Shadal Yirmeyahu 28:8שד״ל ירמיהו כ״ח:ח׳

(ח-ט) הנביאים וגו׳ – המקרא הזה נראה שאין לו גְזֵרָה (apodosis). [וראזנמילר אומר: כי וינבאו הוא הגזרה. אך זה רחוק כי איך יחליט כי הנביאים שהיו לפניו נבאו לרעה? והלא גם לטובה נבאו לפנים.] ולפירוש ר׳ תנחומא (הביאו רש״י) והרמב״ם (בהקדמת פירושו לסדר זרעים) הרי זה מקרא קצר, והעקר חסר, והוא: הנביאים אשר נבאו לרעה אם לא היה דברם מתקיים לא היו שקרנים, כי שב הגוי ההוא מרעתו ושב ה׳ מחרון אפו; אבל הנביא אשר ינבא לשלום, אם יתקיים דברו יוודע כי ה׳ שלחו, ואם לא יתקיים, הרי הוא שקרן. ונראה יותר כדעת דון יצחק: שכאן מדבר בנביא החולק על נביא, זה מתנבא לרעה וזה לטובה. ושיעור שני הכתובים הללו כך הוא לדעתי: הנביאים אשר היו בכל הדורות זה בדורו וזה בדורו, וכל אחד מהם בדורו היה מתנבא לרעה (כי זה עיקר שליחות הנביאים להוכיח את העם למען ישובו מדרכיהם הרעים). אם היה נביא אחר סותר דברי הנביא שבדורו ומבשר טובות, אז בבוא דברי הנביא, יוודע מי משניהם הוא הנביא אשר שלחו ה׳ באמת. ובאמרו: יִוָדַע הנביא אשר שלחו ה׳, ולא אמר יודע כי שלחו ה׳, הדבר ברור שהכוונה יוודע מי הוא הנביא האמתי, זה או זה. אם כן, מְדַבֵר בנביא החולק על נביא. והנה הענין הזה נאות ומכוון למחלוקת חנניה עם ירמיה. ואני תמה על דון יצחק שכתב: אז יודע ששלחו ה׳ באמת, ולא ראה שהכוונה: אז יודע מי משניהם הוא אשר שלחו ה׳. ומלות הנביא אשר ינבא לשלום – שיעורן: הנביא, [אם היה זה] אשר ינבא לשלום, כלומר: אם היה אחד מתקומם על הנביא המתנבא לרעה. למלחמה ולרעה ולדבר – בהרבה ספרים כ״י כתוב: ולרעב. וכן דרך הנביאים לחבר החרב והרעב והדבר, וכן היתה נסחת הרמב״ם, לפי מה שהביא בהקדמתו לסדר זרעים בלשון ערבי, שהדפיס Pococke בספר Porta Mosis. בבוא דבר הנביא – יהיה מי שיהיה, המתנבא לרעה או לשלום.

Malbim Devarim 18:21מלבי״ם דברים י״ח:כ״א

[עא] וכי תאמר בלבבך איכה נדע את הדבר אשר לא דברו ה׳ – הרי״א והר״ן בדרשותיו הרבו להתפלא מדוע לא שאל איכה נדע את הדבר אשר דברו ה׳, דהא באו בפרשה שני משפטים, הא׳ באמרו והיה האיש אשר לא ישמע אל דברי אשר ידבר בשמי אנכי אדרוש מעמו וע״ז צריך אות שנדע שדברו ה׳ כדי שהממרה יתחייב, והשני שהנביא שיזיד לדבר דבר אשר לא צויתיו ומת הנביא ההוא וע״ז צריך אות שנדע שלא דברו ה׳, ומדוע לא הזכיר הצד השני, ופי׳ הרי״א, שעקר הבחינה צריך כשעמדו שני נביאים שמכחישים זה את זה בנבואתם, ומפני הסתירה שיש ביניהם יצטרך הבחינה כי ידעינן בבירור שיש דבור אחד שלא דברו ה׳ ונצטרך לדעת את הדבר אשר לא דברו ה׳ כדי שנדע מי הוא הנביא שקר כדי להמיתו עי״ש, ומשמע שזה דעת הספרי ומציין שכבר ראה שיקרה כן בעתיד שיהיו שני נביאים מכחישים זה את זה, וז״ש עתידים אתם לומר, והוא על פי מה שבארתי (ויקרא סי׳ יב) שיש הבדל בין מלת כי ובין מלת אם, שמלת אם מציין את הספק וכפ״ז היה ראוי לומר פה מלת אם, ואם תאמר, ומבואר שמדבר על צד הודאי שעתידים אתם לומר, וזה היה בימי ירמיה שהיו שני נביאים מכחישים זה את זה. ואז בודאי תאמרו למי אשמע, תלמוד לומר אשר ידבר, ולא יהיה הדבר, אז תדע שהוא הדבר אשר לא דברו ה׳, וממילא מבואר שאיזה הדבר אשד דברו המקום הוא, זה שהוא אומר, ר״ל מה שאומר הנביא השני, וע״כ לא הזכיר הצד האחר שנשמע ממילא אחר שהוכחש המנגד אין מנגד לנבואתו ואין צריך בחינה על נבואתו אחר שלא נבא לעקור דבר מן התורה בהוראת שעה ואין מתנגד לו, לא יצא מגדר נביא אמת:

Malbim Yirmeyahu Beur HaInyan 28:5מלבי״ם ירמיהו ביאור הענין כ״ח:ה׳

(ה-ו) השאלות: למה אמר ב״פ ויאמר ירמיה הנביא, ואיך אמר אמן על נבואת נביא שקר? (ה-ו) ויאמר ירמיהו הנביא לעיני הכהנים וכו׳, ויאמר ירמיהו הנביא כי מה שאמר יושבו הכלים אל המקום הזה זה היה אמת, כי גם ירמיה נבא שבעוד שבעים שנה יושבו הכלים רק מה שאמר שבעוד שנתים יושבו, זה היה שקר, כי הזמן היה לסוף ע׳ שנה, וע״כ השיב אליו ירמיה אמן כן יעשה ה׳ יקם ה׳ את דבריך שהוא מלתא דמשתמע לתרי אפי, בצד א׳ משמע שעונה אמן על דבריו ורוצה בקיומם, ובצד אחר היה כונתו לאמר אמת הדבר וה׳ יקם את דברך להשיב כלי בית ה׳ וכל הגולה כי כן יהיה באמת שיושבו, רק לא כמו שאמרת שיהיה בעוד שנתים כי זה יהיה אחר שבעים שנה, ומפני שהכהנים והעם הבינו בדבריו הפי׳ הראשון, שעונה אמן על דבריו, וירמיה בפ״ע כיון ללעוג עליו, לאמר שכדבריו יקם ה׳ רק לא עתה בזמן שגבל הוא, לכן אמר ויאמר ויאמר – אמירה אחת היה לעיני הכהנים שהם הבינו כפשוטו שמסכים עמו, אבל ויאמר ירמיה הנביא הוא בפ״ע אמר אמירה אחרת לסתור דבריו.

Malbim Yirmeyahu Beur HaInyan 28:7מלבי״ם ירמיהו ביאור הענין כ״ח:ז׳

(ז-ח) אך שמע נא וכו׳ הנביאים וכו׳ הנה רוב הנביאים נבאו נבואת פורעניות, כי תכלית שליחת הנביא הוא להודיע את העם הרעה שעתידה לבא עליהם כדי שישובו בתשובה, ולבעבור זה היה ה׳ שולח נביא, אבל לא לבשר טובות העתידות לבא בזמן קרוב, שלמה יודיעם זאת ע״י נביא, ולא יצוייר שישלח את הנביא להודיע יעוד של טובה רק אם נצרך לזה כדי להחזיק את הנביא, שהנביא יוחזק לנביא אמת אם יתקיימו יעודיו אשר יעד, כמ״ש וכי תאמר בלבבך איכה נדע את הדבר אשר לא דברו ה׳, הדבר אשר ידבר הנביא בשם ה׳ ולא יהיה הדבר וכו׳ הוא הדבר אשר לא דברו ה׳, וזה דוקא אם נבא יעוד טוב, משא״כ ביעודים הרעים כשלא יבואו לא יכזב הנביא, כי יוכל להיות שתשתנה הגזרה אם ישובו בתשובה, כמ״ש בירושלמי פ׳ הנחנקין, ורמב״ם ה׳ דעות, וא״כ צריך שיודיע את הנביא יעודים טובים כדי שבם יבחן הנביא ויוחזק, וז״ש הנביאים אשר היו לפני ולפניך וינבאו על ארצות רבות וכו׳ היה כל נבואתם תמיד למלחמה ולרעה ולדבר – ר״ל לא נבאו טובות ונחמות רק פורעניות, כי על יעודים טובים לא ישלח ה׳ נביא להודיעם.

Malbim Yirmeyahu Beur HaInyan 28:9מלבי״ם ירמיהו ביאור הענין כ״ח:ט׳

הנביא אשר ינבא לשלום – ר״ל אם תראה שנביא ינבא לפעמים נבואה טובה, זה הוא רק על התכלית כדי שבבא דבר הנביא יודע הנביא – הוא לצורך הנביא עצמו להחזיק אותו לנביא אמת שיודע כי שלחו ה׳ באמת – ר״ל וא״כ אתה שבאת לבשר בשורה טובה, אם שלחך ה׳ לזאת ע״כ הוא כדי שבבוא הבשורה תודע לנביא אמת וא״כ צריך אתה להמתין עד שיהיה כדבריך כי אז יודע שאתה נביא, ועתה עדיין אין נבואתך מוחזקת.