EN/HEע/E

Yitro's Sacrifices and Eating Bread Before God

Sources

Bereshit 26:26-31בראשית כ״ו:כ״ו-ל״א

(26) Then Avimelech went to him from Gerar, and Ahuzzath his friend, and Phicol the captain of his army. (27) Yitzhak said to them, "Why have you come to me, since you hate me, and have sent me away from you?" (28) They said, "We saw plainly that Hashem was with you. We said, 'Let there now be an oath between us, even between us and you, and let us make a covenant with you, (29) that you will do us no harm, as we have not touched you, and as we have done to you nothing but good, and have sent you away in peace.' You are now the blessed of Hashem." (30) He made them a feast, and they ate and drank. (31) They rose up some time in the morning, and swore one to another. Yitzhak sent them away, and they departed from him in peace.

(כו) וַאֲבִימֶלֶךְ הָלַךְ אֵלָיו מִגְּרָר וַאֲחֻזַּת מֵרֵעֵהוּ וּפִיכֹל שַׂר צְבָאוֹ. (כז) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יִצְחָק מַדּוּעַ בָּאתֶם אֵלָי וְאַתֶּם שְׂנֵאתֶם אֹתִי וַתְּשַׁלְּחוּנִי מֵאִתְּכֶם. (כח) וַיֹּאמְרוּ רָאוֹ רָאִינוּ כִּי הָיָה ה' עִמָּךְ וַנֹּאמֶר תְּהִי נָא אָלָה בֵּינוֹתֵינוּ בֵּינֵינוּ וּבֵינֶךָ וְנִכְרְתָה בְרִית עִמָּךְ. (כט) אִם תַּעֲשֵׂה עִמָּנוּ רָעָה כַּאֲשֶׁר לֹא נְגַעֲנוּךָ וְכַאֲשֶׁר עָשִׂינוּ עִמְּךָ רַק טוֹב וַנְּשַׁלֵּחֲךָ בְּשָׁלוֹם אַתָּה עַתָּה בְּרוּךְ ה'. (ל) וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ. (לא) וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וַיִּשָּׁבְעוּ אִישׁ לְאָחִיו וַיְשַׁלְּחֵם יִצְחָק וַיֵּלְכוּ מֵאִתּוֹ בְּשָׁלוֹם.

Bereshit 31:43-55בראשית ל״א:מ״ג-נ״ה

(43) Lavan answered Yaakov, "The daughters are my daughters, the children are my children, the flocks are my flocks, and all that you see is mine: and what can I do this day to these my daughters, or to their children whom they have borne? (44) Now come, let us make a covenant, you and I; and let it be for a witness between me and you." (45) Yaakov took a stone, and set it up for a pillar. (46) Yaakov said to his relatives, "Gather stones." They took stones, and made a heap. They ate there by the heap. (47) Lavan called it Yegar Sahaduta, but Yaakov called it Galed. (48) Lavan said, "This heap is witness between me and you this day." Therefore it was named Galed (49) and Mitzpah, for he said, "Hashem watch between me and you, when we are absent one from another. (50) If you afflict my daughters, or if you take wives besides my daughters, no man is with us; behold, God is witness between me and you." (51) Lavan said to Yaakov, "See this heap, and see the pillar, which I have set between me and you. (52) May this heap be a witness, and the pillar be a witness, that I will not pass over this heap to you, and that you will not pass over this heap and this pillar to me, for harm. (53) The God of Avraham, and the God of Nachor, the God of their father, judge between us." Then Yaakov swore by the fear of his father, Yitzhak. (54) Yaakov offered a sacrifice in the mountain, and called his relatives to eat bread. They ate bread, and stayed all night in the mountain. (55) Early in the morning, Lavan rose up, and kissed his sons and his daughters, and blessed them. Lavan departed and returned to his place.

(מג) וַיַּעַן לָבָן וַיֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב הַבָּנוֹת בְּנֹתַי וְהַבָּנִים בָּנַי וְהַצֹּאן צֹאנִי וְכֹל אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לִי הוּא וְלִבְנֹתַי מָה אֶעֱשֶׂה לָאֵלֶּה הַיּוֹם אוֹ לִבְנֵיהֶן אֲשֶׁר יָלָדוּ. (מד) וְעַתָּה לְכָה נִכְרְתָה בְרִית אֲנִי וָאָתָּה וְהָיָה לְעֵד בֵּינִי וּבֵינֶךָ. (מה) וַיִּקַּח יַעֲקֹב אָבֶן וַיְרִימֶהָ מַצֵּבָה. (מו) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְאֶחָיו לִקְטוּ אֲבָנִים וַיִּקְחוּ אֲבָנִים וַיַּעֲשׂוּ גָל וַיֹּאכְלוּ שָׁם עַל הַגָּל. (מז) וַיִּקְרָא לוֹ לָבָן יְגַר שָׂהֲדוּתָא וְיַעֲקֹב קָרָא לוֹ גַּלְעֵד. (מח) וַיֹּאמֶר לָבָן הַגַּל הַזֶּה עֵד בֵּינִי וּבֵינְךָ הַיּוֹם עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ גַּלְעֵד. (מט) וְהַמִּצְפָּה אֲשֶׁר אָמַר יִצֶף ה' בֵּינִי וּבֵינֶךָ כִּי נִסָּתֵר אִישׁ מֵרֵעֵהוּ. (נ) אִם תְּעַנֶּה אֶת בְּנֹתַי וְאִם תִּקַּח נָשִׁים עַל בְּנֹתַי אֵין אִישׁ עִמָּנוּ רְאֵה אֱלֹהִים עֵד בֵּינִי וּבֵינֶךָ. (נא) וַיֹּאמֶר לָבָן לְיַעֲקֹב הִנֵּה הַגַּל הַזֶּה וְהִנֵּה הַמַּצֵּבָה אֲשֶׁר יָרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ. (נב) עֵד הַגַּל הַזֶּה וְעֵדָה הַמַּצֵּבָה אִם אָנִי לֹא אֶעֱבֹר אֵלֶיךָ אֶת הַגַּל הַזֶּה וְאִם אַתָּה לֹא תַעֲבֹר אֵלַי אֶת הַגַּל הַזֶּה וְאֶת הַמַּצֵּבָה הַזֹּאת לְרָעָה. (נג) אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי נָחוֹר יִשְׁפְּטוּ בֵינֵינוּ אֱלֹהֵי אֲבִיהֶם וַיִּשָּׁבַע יַעֲקֹב בְּפַחַד אָבִיו יִצְחָק. (נד) וַיִּזְבַּח יַעֲקֹב זֶבַח בָּהָר וַיִּקְרָא לְאֶחָיו לֶאֱכָל לָחֶם וַיֹּאכְלוּ לֶחֶם וַיָּלִינוּ בָּהָר. (נה) וַיַּשְׁכֵּם לָבָן בַּבֹּקֶר וַיְנַשֵּׁק לְבָנָיו וְלִבְנוֹתָיו וַיְבָרֶךְ אֶתְהֶם וַיֵּלֶךְ וַיָּשָׁב לָבָן לִמְקֹמוֹ.

Shemot 18:8-12שמות י״ח:ח׳-י״ב

(8) And Moshe told his father-in-law all that Hashem had done to Pharaoh and to the Egyptians for Israel's sake, all the travail that had come upon them by the way, and how Hashem delivered them. (9) And Yitro rejoiced for all the goodness which Hashem had done to Israel, in that He had delivered them out of the hand of the Egyptians. (10) And Yitro said: 'Blessed be Hashem, who has delivered you out of the hand of the Egyptians, and out of the hand of Pharaoh; who has delivered the people from under the hand of the Egyptians. (11) Now I know that Hashem is greater than all gods; for that which they dealt insolently against them.' (12) And Yitro, Moshe's father-in-law, took a burnt-offering and sacrifices for God; and Aharon came, and all the elders of Israel, to eat bread with Moshe's father-in-law before God.

(ח) וַיְסַפֵּר מֹשֶׁה לְחֹתְנוֹ אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְפַרְעֹה וּלְמִצְרַיִם עַל אוֹדֹת יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתַם בַּדֶּרֶךְ וַיַּצִּלֵם ה'. (ט) וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ עַל כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הִצִּילוֹ מִיַּד מִצְרָיִם. (י) וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ בָּרוּךְ ה' אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד פַּרְעֹה אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת הָעָם מִתַּחַת יַד מִצְרָיִם. (יא) עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל ה' מִכָּל הָאֱלֹהִים כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם. (יב) וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה עֹלָה וּזְבָחִים לֵאלֹהִים וַיָּבֹא אַהֲרֹן וְכֹל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל לֶאֱכָל לֶחֶם עִם חֹתֵן מֹשֶׁה לִפְנֵי הָאֱלֹהִים.

Shemot 24:1-11שמות כ״ד:א׳-י״א

(1) He said to Moshe, "Come up to Hashem, you, and Aharon, Nadav, and Avihu, and seventy of the elders of Israel; and worship from a distance. (2) Moshe alone shall come near to Hashem, but they shall not come near, neither shall the people go up with him." (3) Moshe came and told the people all the words of Hashem, and all the ordinances; and all the people answered with one voice, and said, "All the words which Hashem has spoken will we do." (4) Moshe wrote all the words of Hashem, and rose up early in the morning, and built an altar under the mountain, and twelve pillars for the twelve tribes of Israel. (5) He sent young men of the children of Israel, who offered burnt offerings and sacrificed peace offerings of cattle to Hashem. (6) Moshe took half of the blood and put it in basins, and half of the blood he sprinkled on the altar. (7) He took the book of the covenant and read it in the hearing of the people, and they said, "All that Hashem has spoken will we do, and be obedient." (8) Moshe took the blood, and sprinkled it on the people, and said, "Look, this is the blood of the covenant, which Hashem has made with you concerning all these words." (9) Then Moshe, Aharon, Nadav, Avihu, and seventy of the elders of Israel went up. (10) They saw the God of Israel. Under his feet was like a paved work of sapphire stone, like the skies for clearness. (11) He didn't lay his hand on the nobles of the children of Israel. They saw God, and ate and drank.

(א) וְאֶל מֹשֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל ה' אַתָּה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם מֵרָחֹק. (ב) וְנִגַּשׁ מֹשֶׁה לְבַדּוֹ אֶל ה' וְהֵם לֹא יִגָּשׁוּ וְהָעָם לֹא יַעֲלוּ עִמּוֹ. (ג) וַיָּבֹא מֹשֶׁה וַיְסַפֵּר לָעָם אֵת כָּל דִּבְרֵי ה' וְאֵת כָּל הַמִּשְׁפָּטִים וַיַּעַן כָּל הָעָם קוֹל אֶחָד וַיֹּאמְרוּ כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה. (ד) וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֵת כָּל דִּבְרֵי ה' וַיַּשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ תַּחַת הָהָר וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַצֵּבָה לִשְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל. (ה) וַיִּשְׁלַח אֶת נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים שְׁלָמִים לַה' פָּרִים. (ו) וַיִּקַּח מֹשֶׁה חֲצִי הַדָּם וַיָּשֶׂם בָּאַגָּנֹת וַחֲצִי הַדָּם זָרַק עַל הַמִּזְבֵּחַ. (ז) וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע. (ח) וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הַדָּם וַיִּזְרֹק עַל הָעָם וַיֹּאמֶר הִנֵּה דַם הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת ה' עִמָּכֶם עַל כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. (ט) וַיַּעַל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל. (י) וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר. (יא) וְאֶל אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁלַח יָדוֹ וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹהִים וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ. [ס]

Shemuel II 3:19-21שמואל ב׳ ג׳:י״ט-כ״א

(יט) וַיְדַבֵּר גַּם אַבְנֵר בְּאָזְנֵי בִנְיָמִין וַיֵּלֶךְ גַּם אַבְנֵר לְדַבֵּר בְּאָזְנֵי דָוִד בְּחֶבְרוֹן אֵת כָּל אֲשֶׁר טוֹב בְּעֵינֵי יִשְׂרָאֵל וּבְעֵינֵי כָּל בֵּית בִּנְיָמִן. (כ) וַיָּבֹא אַבְנֵר אֶל דָּוִד חֶבְרוֹן וְאִתּוֹ עֶשְׂרִים אֲנָשִׁים וַיַּעַשׂ דָּוִד לְאַבְנֵר וְלַאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ מִשְׁתֶּה. (כא) וַיֹּאמֶר אַבְנֵר אֶל דָּוִד אָקוּמָה וְאֵלֵכָה וְאֶקְבְּצָה אֶל אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל וְיִכְרְתוּ אִתְּךָ בְּרִית וּמָלַכְתָּ בְּכֹל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשֶׁךָ וַיְּשַׁלַּח דָּוִד אֶת אַבְנֵר וַיֵּלֶךְ בְּשָׁלוֹם.

Josephus Antiquities 3:3:1 (64)יוספוס קדמוניות ג׳:ג׳ (64)

Now when Raguel, Moses's father-in-law, understood in what a prosperous condition his affairs were, he willingly came to meet him. And Moses and his children, and pleased himself with his coming. And when he had offered sacrifice, he made a feast for the multitude, near the Bush he had formerly seen.

ולרעואל, חותנו של משה, נודעה הצלחתו והוא יצא לקראתו וקיבל אותו ואת צפורה ואת בניהם בשמחה. ומשה שמח על בוא חותנו והקריב קרבנות ושימח את העם בקרבת הסנה, שלא שלטה בו שלהבת האש.

Mekhilta DeRabbi Yishmael Yitro Amalek 1מכילתא יתרו עמלק א׳

ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם עם חתן משה לפני האלהים. ומשה להיכן הלך, והלא מתחלה יצא לקראתו, שנא' ויצא משה לקראת חותנו, ועכשיו להיכן הלך. אלא מלמד שהיה עומד ומשמש עליהם. מהיכן למד, מאברהם אבינו. אמרו, הדבר הזה דרש ר' יצחק ואמר, כשעשה רבן גמליאל סעודה לחכמים, היו כל חכמי ישראל מסובים אצלו; עמד רבן גמליאל ושמשן, אמרו החכמים; אין אנו כדי שישמשנו; אמר להן ר' יהושע, הניחו לו שישמש, שמצינו שגדול מרבן גמליאל שמש את הבריות; אמרו לו, אי זה זה, אמר להם: אברהם אבינו גדול העולם, ששימש מלאכי השרת, והיה סבור בהן שהם בני אדם ערביים עובדי עבודה זרה, רבן גמליאל שישמש חכמים לומדי תורה, על אחת כמה וכמה. אמר להן ר' צדוק, הניחו לו שישמש, מצינו גדול מרבן גמליאל ומאברהם ששימש את הבריות; אמרו לו, אי זה זה, אמר להם: שכינה, שבכל שעה מספיק מזון לכל באי העולם כדי צרכן ומשביע לכל חי רצון, ולא לבני אדם הכשרים והצדיקים בלבד, אלא אף הרשעים עובדי עבודה זרה רבן גמליאל על אחת כמה וכמה שישמש חכמים ובני תורה. ויבא אהרן וכל זקני ישראל. מה ת"ל לפני האלהים, אלא מלמד שכל המקבל פני חברו כאלו מקבל פני שכינה.

Sifre Bemidbar 143ספרי במדבר קמג

שמעון בן עזאי אומר בוא וראה בכל הקרבנות שבתורה לא נאמר בהם לא אלהים ולא אלהיך ולא שדי ולא צבאות אלא יו"ד ה"י שם המיוחד שלא ליתן פתחון פה למינים לרדות

Bavli Berakhot 64aתלמוד בבלי ברכות ס״ד.

ואמר רבי אבין הלוי: כל הנהנה מסעודה שתלמיד חכם שרוי בתוכה כאילו נהנה מזיו שכינה, שנאמר: ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם עם חתן משה לפני האלהים. וכי לפני אלהים אכלו, והלא לפני משה אכלו? אלא לומר לך: כל הנהנה מסעודה שתלמיד חכם שרוי בתוכה כאילו נהנה מזיו שכינה.

Targum Yerushalmi (Yonatan) Shemot 18:12תרגום ירושלמי (יונתן) שמות י״ח:י״ב

And Jethro took burnt offerings and holy sacrifices before the Lord, and Aharon and all the elders of Israel came to eat bread with the father-in-law of Mosheh before the Lord; and Mosheh stood and ministered before them.

ונסיב יתרו עלוון ונכסת קודשין קדם ייי ואתא אהרן וכל סבי ישראל למיכול לחמא עם חמוי דמשה קדם ייי ומשה הוה קאי ומשמש קדמיהון.

R. Saadia Gaon Commentary Shemot 18:8-21פירוש רס״ג שמות י״ח:ח׳-כ״א

וממה שנאמר ויקח יתרו חותן משה עולה וזבחים לאלהים, רצה לומר שהוא בא אל משה לאחר מתן תורה, כי לא מצאנו לפני כן תורת זבח השלמים ולא תיאור אופן הקרבתו. יתירה מזו כל מה שהקריבו בני אדם לפני כן היה עולה בלבד ולא נודעה תורת זבח השלמים אלא לאחר מתן תורה, כפי שנתאר במקומו. ואמרו לאכל לחם עם חותן משה לפני הא-להים, כלומר לפני משכן הא-להים.

Rashi Shemot 18:12רש״י שמות י״ח:י״ב

ויבא אהרן וגו' AND AARON CAME, etc. – But where had Mose.g.ne? Was it not he who had gone out to meet him and had been the cause of all the honour shown to him? But the explanation why he is not mentioned as having come to eat bread with Jethro is that he was standing by and waiting upon them (Mekhilta). לפני האלהים BEFORE GOD – From this statement that they were "before God" we may learn that one who takes part in (more lit., who has enjoyment from) a meal at which scholars sit may be regarded as though he has enjoyment from the splendour of the Shechina (Berakhot 64a; cf. Mekhilta).

ויבא אהרן וגו' – משה היכן הלך והלא הוא שיצא לקראתו, וגרם לו את כל הכבוד אלא שהיה עומד ומשמש לפניהם. לפני האלהים – מיכאן שהנהנה מסעודה של תלמידים חכמים מסובין בה כאילו נהנה מזיו שכינה.

Seikhel Tov Shemot 18:12שכל טוב שמות י״ח:י״ב

לפני האלהים. מה ת"ל, אלא מלמד שכל המקבל פני תלמידי חכמים, וכל הנהנה מסעודה שתלמיד חכם שרוי בה כאילו מקבל פני שכינה, אלא פשטיה דקרא לפני האלהים. היינו באהל משה שהיה סמוך לעמוד הענן, ההולך לפני מחנה ישראל אשר רוח אלהים חיים וכבוד שכינה נראה בו למשה.

Rashbam Shemot 18:12רשב״ם שמות י״ח:י״ב

ויבא AARON CAME WITH ALL THE ELDERS OF ISRAEL TO PARTAKE OF THE MEAL WITH MOSES' FATHER IN LAW: They all came in honor of Jethro. The text did not have to mention that Moses was there, as the gathering took place in his tent.

ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכול לחם עם חתן משה – לכבוד יתרו באו. ומשה לא הוצרך להזכיר כי האהל שלו הוא.

Ibn Ezra Shemot Second Commentary 18:1אבן עזרא שמות פירוש שני י״ח:א׳

ולפי דעתי, שלא בא רק בשנה השנית אחר שהוקם המשכן, כי כתוב בפרשה עולה וזבחים לאלהים (שמות י"ח:י"ב), ולא הזכיר שבנה מזבח חדש.

Ibn Ezra Shemot Second Commentary 18:12אבן עזרא שמות פירוש שני י״ח:י״ב

וטעם לאלהים, כי עתה יחל השם הנכבד לאלהים. ויבא אהרן וכל זקני ישראל – ואין צורך להזכיר משה, כי באהלו הוא. לאכל לחם – שלמים. וטעם לפני האלהים – כי אהל משה היה במזרח אהל מועד.

R. Yosef Bekhor Shor Shemot 16:34ר׳ יוסף בכור שור שמות ט״ז:ל״ד

לפני העדות למשמרת – משנבנה המשכן. ועד שלא נבנה המשכן, היה לפני הבמה שמקריבין שם הקרבנות, כמו ויבא אהרון וכל זקני ישראל לאכול לחם {עם חתן משה} לפני האלהים (שמות י"ח:י"ב).

R. Avraham b. HaRambam Shemot 18:12ר׳ אברהם בן הרמב״ם שמות י״ח:י״ב

ולא הזכיר את משה מפני שהיה עמו באהל אחד ויתכן גם כן שהוא ע"ה לא היה אוכל עם זולתו [וכעין זה] פינחס בן יאיר לא היה אוכל מסעודה שאינה שלו או מסיבה שלא גזרה החכמה (האלוהית) שתיכתב.

Chizkuni Shemot 18:12חזקוני שמות י״ח:י״ב

עלה וזבחים על שמחת הטובה שעשה הקב"ה לישראל. ויבא אהרן וכל זקני ישראל אבל משה לא היה צריך לבא כי האהל שלו הוא ובאו שם כולם לכבוד יתרו חמיו. לפני האלהים לפי הפשט לפני כמו מלפני כלומר ממה שהקריבו לפני הקב"ה והם השלמים.

Ramban Shemot 18:12רמב״ן שמות י״ח:י״ב

(יב) ויקח יתרו חתן משה עולה וזבחים לאלהים - היה כל זה טרם בואם אל הר סיני. גם יתכן לפרש שסידר הכתוב כל ענין יתרו, אבל היה זה אחר שעמד עמהם ימים רבים, ונתגייר במילה וטבילה והרצאת דמים כמשפט. ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם. עמו ביום חתונתו כי חתן דמים הוא.

Ramban Shemot 18:13רמב״ן שמות י״ח:י״ג

ואמר עולה וזבחים לאלהים, בעבור שיתרו עדיין לא ידע ה', כי משה אמר אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים וגו' ויצילם ה' (לעיל פסוק ח), אבל יתרו הקריב לאלהים. וככה לא ימצא בכל הקרבנות שבתורת כהנים, כאשר אפרש בע"ה (ויקרא א ט).

R. Bachya Shemot 18:12ר׳ בחיי שמות י״ח:י״ב

ויקח יתרו חותן משה עולה וזבחים לאלהים. לא מצינו בכל הקרבנות שם אלהים אלא השם המיוחד, אבל יתרו לא ידע ה' עדיין והקריב לאלהים, וזהו שאמר במשה, "את כל אשר עשה ה' לפרעה", וביתרו הזכיר "את כל אשר עשה אלהים למשה". עם חותן משה לפני האלהים. לפני משכן האלהים, והוא עמוד הענן ועמוד האש ששם משכן האלהים. וסעודה זו עשאוה לכבוד יתרו שנתגייר במילה וטבילה במים, כדין הגר הבא לחסות תחת כנפי השכינה.

Ralbag Shemot Beur HaMilot 18:12רלב״ג שמות ביאור המילות י״ח:י״ב

לאכל לחם עם חֹתן משה לפני האלהים – אפשר שהיה אהל משה אצל אהל מועד, כמו שאמר החכם אבן עזרא. או אמר לפני האלהים על דרך אומרו: 'הר האלהים' (ג, א) מפני רדת השכינה בהר; ולהיות השכינה תמיד באהל משה אמר שהם היו אוכלים לחם עם חותן משה לפני האלהים. או ירצה בזה כי בעת אוכלם הלחם כאילו היו לפני האלהים, רוצה לומר שהיו משתדלים בעבודתו ולקרבה אליו לפי מה שאפשר, כי משה רבינו היה מיישיר אותם אל זה.

R. Yosef ibn Kaspi Shemot 18:12ר׳ יוסף אבן כספי שמות י״ח:י״ב

לפני האלהים – באהל משה.

Tzeror HaMor Shemot 18:12צרור המור שמות י״ח:י״ב

וזהו ויקח יתרו עולה וזבחים לאלהים. הוא שם ה' שעשה משפט בהם במדת אלהים. אבל לשם אלהים לא הקריב עולה וזבחים. כאמרם בסדר קדשים תניא א"ר שמעון בן פזי בא וראה מה כתיב בפרשת הקרבנות. שלא נאמר בהם לא אל ולא אלהי אלא לה'. שלא ליתן פתחון פה לבעל דין לחלוק.

Akeidat Yitzchak Shemot #43עקדת יצחק שמות שער מ״ג

ויקח יתרו עולה וזבחים לא-להים. אין ספק שהיה להם מקום וועד בו נגשים לתודה או לתפלה לפני הא-להים, ושם או סמוך אליו עשו סעודה של מצוה זו... והרלב"ג ז"ל שכתב שזה יעיד שהיה זה אחר שנעשה המשכן והמזבח, איך לא זכר הקרבנות שעשו ישראל תחת ההר ביום מתן תורה...

Abarbanel Shemot 18אברבנאל שמות י״ח

ואמנם הטענה הב' שעשה ממה שאמר שהעלה יתרו עולה וזבחים לאלהים ולא זכר הכתוב שנעשה שם מזבח חדש. אינה טענה כי הנה במזבח שבנה משה על מלחמת עמלק כשקרא שמו ה' נסי בו הקריב יתרו עולה כולה כליל לגבוה.

Sforno Shemot 18:12ספורנו שמות י״ח:י״ב

עלה וזבחים לאלהים. לאות קבלת עול מלכותו, כענין נעמן באמרו "כי לוא יעשה עוד עבדך עלה וזבח לאלהים אחרים כי אם לה'" (מלכים ב ה, יז). לאכל לחם עם חתן משה. לשמוח עמו על שנכנס תחת כנפי שכינה, כענין "ישמח ישראל בעשיו" (תהלים קמט, ב). לפני האלהים. לפני המזבח אשר עליו הקריבו אותם הזבחים אם שהיה אותו המזבח שבנה משה באבדן עמלק (לעיל יז, טו), אם שהיה זולתו ולא נזכר בנינו. והיתה אכילתם הזבחים לפני המזבח, כענין הנאכלים לפנים מן הקלעים.

Ma'asei Hashem Ma'asei Torah 4מעשי ה׳ מעשי תורה פרק ד׳

ובמה שנאמר ויבא אהרן וכל זקני ישראל. כתב רש"י ע"פ מדרשם ז"ל ומשה היכן הלך אלא שהיה עומד ומשמש. וקצת תימה הוא שהרי מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול. אבל לפי פשוטו של מקרא יתיישב שיתרו היה באהל משה כמו שנאמר ויבאו האהלה, ואם היה אומר וישבו אהרן והזקנים לאכול לחם היה מקום לשאול משה היכן היה, אבל אין סיפור הכתוב רק על הביאה שבאו מחוץ לאהל אל האהל ומשה לא היה מן הבאים שהוא באהלו היה, ומה שנאמר עם יתרו ולא אמר עם משה זה ברור שלסבת האורח באו, אחד זה מצאתי שכוונתי לדעת הראב"ע.

Biur Shemot 18:12ביאור שמות י״ח:י״ב

לאכל לחם - כל סעודה קרויה לחם. עם חותן משה, לכבוד יתרו באו, ומשה לא הוצרך להזכיר כי האהל שלו הוא.

Shadal Shemot 18:12שד״ל שמות י״ח:י״ב

לפני האלהים: לשון נופל על אכילת קדשים.

Hoil Moshe Shemot 18:7,12הואיל משה שמות י״ח:ז׳,י״ב

(ז) ויבאו האהלה – לאהל שנטה לו משה מחוץ למחנה (פר' תשא), ולפני האהל ההוא העלה משה עולתו וזבחיו, וכן לפני האלהים שבפסוק י"ב, ר"ל לפני המזבח שעליו הקריבו הזבחים. (יב) ויבא אהרן וגו' – באהל משה.

R. David Zvi Hoffmann Shemot 18:12רד״צ הופמן שמות י״ח:י״ב

עולה וזבחים לאלהים. רמב"ן תמיה על השימוש בשם "אלהים" ביחס לקרבנות - "וככה לא יימצא בכל הקרבנות שבתורת כהנים"... אלא שלכאורה צריך להבחין בין הקרבנות שנצטוו עליהם ישראל, ובין הזבחים שהקריבו לפני מתן תורה, ואשר בעצם לא היו אלא ארוחות קדושות שכלל לא הקריבו לו ית', אבל יש לראותן כאלו הן נעשות לכבודו או שנאכלות לכבוד ה'. על כן גם לא נאמר בזבחי יעקב אלא "לאלהי אביו יצחק". לפיכך מוסבת המלה "לאלהים" רק על זבחים שנאכלו לפניו ית'. היתה כאן מעין סעודת-ברית, כאשר יתרו, שאמנם כבר קשור היה אל משה בקשרי-משפחה וקשרי-ידידות, כורת ברית עם ישראל בשביל עצמו ובשביל זרעו אחריו, ואוכל סעודת-ברית זו עם אהרן וזקני ישראל, שהם נציגי העם, כסעודת-הברית שהיתה בין יעקב ולבן ואחיו. ובזה גם מתפרש, מדוע אין משה מוזכר בהקשר זה, שאלה שאין המפרשים משיבים עליה במידה מספקת. יש מבארים, שכמארח שירת משה את אורחיו "ומשמש לפניהם", ויש מבארים, שאין צריך להזכירו, משום שהסעודה התקיימה באהלו של משה.

U. Cassuto Shemot 18:12מ״ד קאסוטו שמות י״ח:י״ב

"לאלֹהים", לכבוד אלוהי ישראל, המכונה כאן בשם הכללי "אלהים" ולא בשם ה', להשמיע, כי אף על פי שהכיר יתרו את עליונותו של ה' על יתר האלים, לא קיבל עליו בהחלט את אמונת ישראל (אמנם חז"ל חשבוהו ממש לגר), וחשב את ה' רק לאחד האלים. כפי שהכירו חז"ל (ספרי במדבר, פיסקה קמ"ג, ומקומות מקבילים): "בכל הקרבנות שבתורה לא נאמר בהם לא אלהים, ולא אלהיך, ולא שדי, ולא צבאות, אלא יו"ד ה"י, שם המיוחד"; וכאן אנו רואים יציאה מן הכלל. כנראה מתכוונת יציאה זו להדגיש כי המקריב היה איש זר, שלמרות מה שכתוב בפסוק הקודם, לא הגיע עדיין לידיעת ה' בטוהרתה ובשלמותה. "לפני האלֹהים", כלומר, בפתח אוהל מועד, שכבר הוקם לפני ביקורו של יתרו.