EN/HEע/E

Yitro's System – A Bloated Bureaucracy?

Sources

Shemot 18:21-22שמות י״ח:כ״א-כ״ב

(כא) וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת. (כב) וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת וְהָיָה כָּל הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפְּטוּ הֵם וְהָקֵל מֵעָלֶיךָ וְנָשְׂאוּ אִתָּךְ.

Bemidbar 31:5,14,48-49במדבר ל״א:ה׳,י״ד,מ״ח-מ״ט

(ה) וַיִּמָּסְרוּ מֵאַלְפֵי יִשְׂרָאֵל אֶלֶף לַמַּטֶּה שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף חֲלוּצֵי צָבָא. (יד) וַיִּקְצֹף מֹשֶׁה עַל פְּקוּדֵי הֶחָיִל שָׂרֵי הָאֲלָפִים וְשָׂרֵי הַמֵּאוֹת הַבָּאִים מִצְּבָא הַמִּלְחָמָה. (מח) וַיִּקְרְבוּ אֶל מֹשֶׁה הַפְּקֻדִים אֲשֶׁר לְאַלְפֵי הַצָּבָא שָׂרֵי הָאֲלָפִים וְשָׂרֵי הַמֵּאוֹת. (מט) וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה עֲבָדֶיךָ נָשְׂאוּ אֶת רֹאשׁ אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר בְּיָדֵנוּ וְלֹא נִפְקַד מִמֶּנּוּ אִישׁ.

Melakhim II 1:9-14מלכים ב׳ א׳:ט׳-י״ד

(ט) וַיִּשְׁלַח אֵלָיו שַׂר חֲמִשִּׁים וַחֲמִשָּׁיו וַיַּעַל אֵלָיו וְהִנֵּה יֹשֵׁב עַל רֹאשׁ הָהָר וַיְדַבֵּר אֵלָיו אִישׁ הָאֱלֹהִים הַמֶּלֶךְ דִּבֶּר רֵדָה. (י) וַיַּעֲנֶה אֵלִיָּהוּ וַיְדַבֵּר אֶל שַׂר הַחֲמִשִּׁים וְאִם אִישׁ אֱלֹהִים אָנִי תֵּרֶד אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם וְתֹאכַל אֹתְךָ וְאֶת חֲמִשֶּׁיךָ וַתֵּרֶד אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם וַתֹּאכַל אֹתוֹ וְאֶת חֲמִשָּׁיו. (יא) וַיָּשָׁב וַיִּשְׁלַח אֵלָיו שַׂר חֲמִשִּׁים אַחֵר וַחֲמִשָּׁיו וַיַּעַן וַיְדַבֵּר אֵלָיו אִישׁ הָאֱלֹהִים כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ מְהֵרָה רֵדָה. (יב) וַיַּעַן אֵלִיָּה וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם אִם אִישׁ הָאֱלֹהִים אָנִי תֵּרֶד אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם וְתֹאכַל אֹתְךָ וְאֶת חֲמִשֶּׁיךָ וַתֵּרֶד אֵשׁ אֱלֹהִים מִן הַשָּׁמַיִם וַתֹּאכַל אֹתוֹ וְאֶת חֲמִשָּׁיו. (יג) וַיָּשָׁב וַיִּשְׁלַח שַׂר חֲמִשִּׁים שְׁלִשִׁים וַחֲמִשָּׁיו וַיַּעַל וַיָּבֹא שַׂר הַחֲמִשִּׁים הַשְּׁלִישִׁי וַיִּכְרַע עַל בִּרְכָּיו לְנֶגֶד אֵלִיָּהוּ וַיִּתְחַנֵּן אֵלָיו וַיְדַבֵּר אֵלָיו אִישׁ הָאֱלֹהִים תִּיקַר נָא נַפְשִׁי וְנֶפֶשׁ עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה חֲמִשִּׁים בְּעֵינֶיךָ. (יד) הִנֵּה יָרְדָה אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם וַתֹּאכַל אֶת שְׁנֵי שָׂרֵי הַחֲמִשִּׁים הָרִאשֹׁנִים וְאֶת חֲמִשֵּׁיהֶם וְעַתָּה תִּיקַר נַפְשִׁי בְּעֵינֶיךָ.

Divrei HaYamim II 17:14-18דברי הימים ב׳ י״ז:י״ד-י״ח

(יד) וְאֵלֶּה פְקֻדָּתָם לְבֵית אֲבוֹתֵיהֶם לִיהוּדָה שָׂרֵי אֲלָפִים עַדְנָה הַשָּׂר וְעִמּוֹ גִּבּוֹרֵי חַיִל שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אָלֶף. (טו) וְעַל יָדוֹ יְהוֹחָנָן הַשָּׂר וְעִמּוֹ מָאתַיִם וּשְׁמוֹנִים אָלֶף. (טז) וְעַל יָדוֹ עֲמַסְיָה בֶן זִכְרִי הַמִּתְנַדֵּב לַה' וְעִמּוֹ מָאתַיִם אֶלֶף גִּבּוֹר חָיִל. (יז) וּמִן בִּנְיָמִן גִּבּוֹר חַיִל אֶלְיָדָע וְעִמּוֹ נֹשְׁקֵי קֶשֶׁת וּמָגֵן מָאתַיִם אָלֶף. (יח) וְעַל יָדוֹ יְהוֹזָבָד וְעִמּוֹ מֵאָה וּשְׁמוֹנִים אֶלֶף חֲלוּצֵי צָבָא.

Mekhilta DeRabbi Yishmael Yitro Amalek 2מכילתא יתרו עמלק ב׳

ושמת עליהם שרי אלפים שרי מאות שרי חמשים ושרי עשרות. שרי אלפים, שש מאות; שרי מאות, ששת אלפים; שרי חמשים, שנים עשר אלף; שרי עשרות, ששים אלף. נמצאו כל שרי1 ישראל, שבע רבוא ושמונה אלפים ושש מאות.

Mekhilta DeRashbi Shemot 18:21מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי י״ח:כ״א

שרי אלפים שש מאות שרי [מאות ששת אלפים שרי חמשי]ם שנים עשר אלף שרי עשרות [ששת ריבוא נמצאו דייני יש'] שבעת ריבוא ו[שמונת אלפים] [ושש מאות].

Bavli Sanhedrin 18aבבלי סנהדרין י״ח.

תנו רבנן: ושמת עליהם שרי אלפים שרי מאות שרי חמשים ושרי עשרת: שרי אלפים - שש מאות, שרי מאות - ששת אלפים, שרי חמשים - שנים עשר אלף, שרי עשרות - ששת ריבוא, נמצאו דייני ישראל שבעת ריבוא ושמונת אלפים ושש מאות.

Rashi Shemot 18:21רש״י שמות י״ח:כ״א

שרי אלפים OFFICERS OF THOUSANDS – there were six hundred such officers for the six hundred thousand men of Israel. שרי מאות OFFICERS OF HUNDREDS – there were six thousand of them. שרי חמשים OFFICERS OF FIFTIES – twelve thousand. שרי עשרת OFFICERS OF TENS – sixty thousand (Mekhilta, Sanhedrin 18a).

שרי אלפים – הם היו שש מאות שרים לשש מאות אלף. שרי מאות – ששת אלפים היו. שרי חמשים – שנים עשר אלף. שרי עשרות – ששים אלף.

Ibn Ezra Shemot Second Commentary 18:21אבן עזרא שמות פירוש שני י״ח:כ״א

{שרי אלפים} – יש לתמוה, אם פירושנו אלו השרים כמשמעם, יהיה מספרם יותר משבעים אלף ותשעת אלפים, וזה רחוק מאד להיות שרים רבים כאלה. והכתוב אומר, בפשע ארץ רבים שריה (משלי כ"ח:ב'). ועוד, איך יתכן להיות שמינית המחנה ראשי שבטים, כי כן אמר משה, ואקח את ראשי שבטיכם (דברים א':ט"ו). ותמצאנה בהם כל המדות הטובות הנזכרות, והם יוצאי מצרים שלמדו מעשיהם, וכתוב כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו (ויקרא י"ח:ג'). והנה דור המדבר שלמדם משה ארבעים שנה במדבר, ולא הוצרכו לעשות אומנות כי לחמם נתן, ומימיהם נאמנים, והמן מפקח, הפך המינים שהתאוו, שהיו רגילים לאכלם במצרים. ומשה אמר להם בשנת הארבעים, ולא נתן י"י לכם לב לדעת (דברים כ"ט:ג'). והנה יש לתמוה, איך ימצא המספר הנזכר שהיו כולם חכמים ונבונים. והנכון בעיני, כי שרי אלפים – הם שתחת ידם אלף איש עבדיו או נעריו או שכיריו, אלה הם ראשי השבטים, והיה מספרם שנים עשר. ושרי מאות – רבים הם. ושרי חמשים – כדרך וחמשים איש רצים לפניו (שמואל ב ט"ו:א').

Ibn Ezra Shemot First Commentary 18:21אבן עזרא שמות פירוש ראשון י״ח:כ״א

שרי אלפים – יש או', כי כולם היו אלף ומאה וששים. ואחרים אמרו שהיו שמונה ושבעים אלף ושש מאות. ואחרים אמרו אחד עשר אלף ומאה ועשרה. ולא ארצה להאריך להזכיר חשבון אלה, כי דקדוק הלשון יכחישם. והאמת מה שאמרו הקדמונים שהיו כל השרים שמונה ושבעים אלף ושש מאות (בבלי סנהדרין י"ח.). כי שר האלף הוא הגדול שבהם, ותחת ידו עשרה משרי המאות, ותחת יד שר המאה שני שרים משרי החמשים, ותחת יד שר החמשים חמשה שרים משרי העשרות. והנה הזכיר בפרשת אלה הדברים אנשים חכמים וידועים (שמות א':ט"ו). והנה שמינית מחנה ישראל היו חכמים.

Ralbag Shemot Beur HaMilot 18:21רלב״ג שמות ביאור המילות י״ח:כ״א

ושמת עלהם שרי אלפים שרי מאות וגו' – פירשו רבותינו ז"ל במכילתא (דר"י מסכתא דעמלק פרשה ב) ובמסכת סנהדרין (יח, א), ששרי אלפים הם שרים לאלף ושופטים אותם, והם היו שש מאות לשש מאות אלף, ובזה האופן היו שרי מאות ששת אלפים, ושרי חמשים שנים עשר אלף, ושרי עשרות ששים אלף. והנה יקשה לזה הפירוש: איך יתכן שימצאו כמו זה המספר הרב מהאנשים, שהיו בהם כל אלו התכונות הנכבדות, כמו שכתב החכם אבן עזרא. והוא פירש שרי אלפים — שרים שיש להם משרתים ובני בית ושכירים אלף, וכן על זה הדרך. והנה יקשה לזה הפירוש גם כן: אם היה מתנאי אלו השופטים שיהיו שרי אלפים או שרי מאות או שרי חמשים או שרי עשרות, הנה היה ראוי שיאמר: "שונאי בצע שרי אלפים ושרי מאות ושרי חמשים ושרי עשרות ושמתם עליהם", לא שיפסיק לאמר 'ושמת עלהם' קודם שיזכיר כל התנאים. וכן תמצא גם כן שאמר אחר זה: 'ויבחר משה אנשי חיל מכל ישראל ויתן אֹתם ראשים על העם שרי אלפים וגו'' (פסוק כה); וכזה תמצא גם כן בפרשת אלה הדברים, אמר: 'ואקח את ראשי שבטיכם אנשים חכמים וידֻעים ואתן אותם ראשים עליכם שרי אלפים ושרי מאות ושרי חמשים ושרי עשרֹת' (דברים א, טו); ולזה יִדְמֶה שמשה שם אותם שרי אלפים ושרי מאות ושרי חמשים ושרי עשרות. והנה היה הענין, לפי מה שאחשוב, שמשה בחר מהם אחד אחד לשבט, מהיותר נכבדים, ושם אותם שרי אלפים כדי שיהיו חזקים ותקיפים להכריח האנשים לקבל דינם; ותחתיהם שם דיינים אחרים נכבדים, ושם אותם שרי מאות, וכן בזה האופן, בְּדרך שיוכלו השופטים לשפוט בין איש ובין רעהו בזולת טורח.

R. Yosef ibn Kaspi Shemot 18:21ר׳ יוסף אבן כספי שמות י״ח:כ״א

ואתה תחזה מכל העם – פרוש א"ע בזה יעויין בספרו. ואני נוטה ממנו כי הטענות שטען אינן כלום, וזה תחלה, כי אמרו, אם פרשנו אלה השרים כמשמעם, והיה מספרם יותר משבעים אלף, והכתוב אמר בפשע ארץ רבים שריה (משלי כ"ח:ב'). וזה אינה טענה, רק זה הכתוב הכונה בו, שהיו כולם במדרגה אחת, אין קצתם סר למשמעת קצתם, אבל השרים כל מה שיעלו למספר יותר גדול תהיה הנהגת העם יותר מתוקנת, איך שיסודה זה תחת זה ויעלו כולם אל ראש אחד, כמו שבאר אבונצר בספר ההתחלת הנמצאות, ואנחנו נחקה זה מהשם ית' בעולמו, ומפורסם כי כן כל מחנה ומחנה אם למלחמה דרך יבשה או בלב ים, וכן כתוב ויפקוד דוד את העם אשר אתו וישם עליהם שרי אלפים ושרי מאות (שמואל ב י"ח:א'), א"כ אין הבדל בין זה, ובין אמרו הנה ויתן אותם ראשים על העם שרי אלפים ושרי מאות, ובכלל כל הנהגות עם תהיה בזה הצד, רצוני שרי אלפים שרי מאות ובכלל כרצונם בחלוקתם הכתוב, ובזולת זה אין הנהגה כלל. ומה שטען איך יתכן להיות שמינית המחנה ראשי שבטים, כי כן אמר משה ואקח את ראשי שבטיכם אנשים חכמים וידועים ואתן כ' (דברים א':כ"א), ואינו הכרח שיהיו ראשי השבטים אלה הראשים כולם, אבל הם עליונים על מספרים גדולים, ותחתיהם שרים אחרים על מספרים פחות גדולים. וגם נכון שאמרו אנשים חכמים כטעם ואנשים כמו אדם שת אנוש. ומה שטען איך ימצאו בישראל אז כל זה המספר מאנשים עם שלמות המדות, גם זה אין בו ממש, האם הכרח שיהיו אלו השרים כולם חכמים ואנשי חיל יראי אלהים, וכן השאר במדרגות משה רבנו, וכבר הוא מפורסם שלא נמצא אז באלו המדות גדול כמשה, ואם אמר כל זה עליהם בסתם ובמוחלט, וחכמי התלמוד אמרו כי המקדש אשה על מנת שהוא חכם אין אומרים כר' עקיבא (בבלי קדושין מ"ט, ע"ב), וכן אמרו יפתח בדורו כשמואל בדורו (בבלי ר"ה כ"ה), האם צוה משה שישקלום במאזנים. אבל הטעם בלי ספק מהמוחזקים כן לפי דורם, ובכלל מבואר כי אלה השרים יתוארו בשרי אלפים, וכן השאר מצד הבחירה הזאת הנעשית עתה, וכן כתוב ושמת עליהם שרי אלפים, ועל כולם אמרו, ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל, והאדם יראה לעינים.

Abarbanel Shemot 18אברבנאל שמות י״ח

השאלה הו' ברבוי השופטים שיעץ יתרו לעשות וכן עשאם משה שרי אלפים ושרי מאות שרי חמשים ושרי עשרות כי הנה לענין המשפט היה די בשרי האלפים ומה צורך לשרי מאות וכל שכן לשרי עשרות כי בידוע שמה שיעשו שרי החמשים הוא מה שיעשו שרי המאות אף כי שרי עשרות שהיה דבר בטל ומותר גמור. ואם עד אותו זמן היה מספיק משה לבדו לשפוט את כל העם איך אחר כך לא נסתפקו בעשרה או בעשרים מנהיגים ושופטים ובחרו לעשות כל כך מהשופטים שהיה עולה מנינם אל (מ)[ע]"ח אלף ות"ר שופטים כמו שהוכיחו (ד' י"ח) בפרק קמא דסנהדרין והביאו רש"י בפירושיו... ואמנם בריבוי השופטים שיעץ יתרו ועשה משה שרי אלפים ושרי מאות שרי חמשים ושרי עשרות שעולה מנינם (מ)[ע]"ח אלף ושש מאות כמו שזכרו חז"ל כתב הראב"ע בפשע ארץ רבים שריה ואין ספק שהוא דבר קשה ומבהיל והיה דעתו שהיו השרי אלפים שרים שהיו להם בבתיהם אלף איש משרתים אותם וכן שרי מאות שהיה לכל אחד מאה איש בביתו לשרתו וכן השאר. והוא אצלי דעת נפסד כי ישראל לא היו במצרים אלופים ומלכי' לשיהיו לאחד מהם אלף משרתים או מאה. והנה במשה לא זכר הכתוב אלא משרת א' ומשרתו יהושע בן נון נער. ואיך יהיה לאחד מן העם הנכנעים אתמול בחומר ובלבנים אלף משרתים או מאה או חמשים ולא עשרה ואם היתה העדה כלם קדושים ובתוכם השם למה יהיו קצתם עבדים ושכירים לקצתם ולמה ישתעבדו אלו לאלו. האם למצוא אוכל לנפשם איש לפי אכלו יכוסו על המן. וגם פסוק בפשע ארץ רבים שריה אינו אלא כשיהיו כלם במדרגה אחת שאין קצתם שרים ונכנעים לקצתם. אבל השרים כל מה שיעלו למספר יותר גדול תהיה הנהגת העם יותר מתוקנת ובלבד שיסודר זה תחת זה ויעלו כלם לראש אחד כמו שביאר אבונצור בהתחלות הנמצאות. ודמיון זה תמצא באיברי האדם ובהתקשרות הנמצאו' בסדר העולם זה בזה עד הסבה הראשונה יתב' ומה הבטול שיהיה בזה הדבר כן רוצה לומר השרי עשרות תחת השרי חמשים והם תחת השרי מאות והם תחת השרי אלפים. ואפשר לפרש בזה שהיתה עצת יתרו מפני היות מחנה ישראל גדול ורב שימנה משה מנהיגים ושופטים וכדי שיהיה כל אדם נכנע לפניהם נתן לכל שר מאותם המנהיגים אנשים תחתיו לשמשו וילכו אחריו בעת הצורך לצאת בצבא או למסע את המחנות או ליסר ולהעניש את השופטים ומהמנהיגים ההם היה מי שמעלתו כל כך שיהיו לו אלף אנשים שומרים לראשו וסרים למשמעתו ומה שלא יהיה כל כך מעולה יהיו לו מאה איש ולאחר נ' ולאחרים לכל אחד כפי מעלתו ושלמותו אבל המנהיגים ההם מעטים היו והם ישפטו את העם בכל עת. והנכון בעיני שבענין המשפט ובענין המלחמות שהם הדברים היותר כוללים לעם ראה יתרו בחכמתו ומשה אדונינו ג"כ שהמנוי כל עוד שיהיה יותר כולל יהיה יותר בלתי מסודר ולכן לא שיערו לעשות שרי רבבות ולא שרי מאות אלפים וכיוצא בזה לפי שההקפה באנשים רבי' תבלבל ההנהגה והספיק שיהיה המינוי היותר כולל על אלף אנשים כי בענין המשפט יספיק שאדם אחד ישפוט אלף איש ובענין המלחמות יותר מבואר שעל המעט ימצא איש זרוע אחד יוכל להנהיג ולסדר אלף איש לצאת ולבוא כראוי. ואמנם השרים אשר תחתיהם רוצה לומר שרי מאות ושרי חמשים ושרי עשרות. הנה יצטרכו עם השרי אלפים בענין המשפט ויתחלפו בהנהגותיהם ובמנוים בשלש' אופנים והאופן הא' שיתחלפו באיכות והנהגה כי מהם ישפטו דיני נפשות ומהם דיני ממונות וגם מאלה קצתם ישפטו בעניני המקרקעים וקצתם בסחורות וכיוצא מהחלופי' בכל שבט ושבט באופן יהיו שופטים רבים בהכרח. והאופן הב' שיהיה ג"כ התחלפות באיכות וכמות הדבר הנשפט וכלם בדיני ממונות כאלו תאמר שמהם יהיו שופטים עד עשרה שקלי כסף ומהם עד חמשים ומהם עד מאה ומהם עד אלף ומשם ומעלה היה הדבר הקשה יביאון אל משה ושזאת היתה הכוונה בשרי אלפים ושרי מאות שרי חמשים ושרי עשרות ר"ל שרים שופטים על אלף כסף שרים שופטים על מאה וכן השאר. והאופן הג' הוא גם כן כפי ההנהגה הכוללת. וענינו שבעיר רבתי עם שרתי במדינות יש דברים שאין ראוי שיעשו אותם כי אם בהתקבץ אלף איש מהמונים על זה. ויש דברים שיעשו אותם מהסכמת ועצת מאה איש יועצים ממונים עליהם ויש דברים שנעשים בהסכמת ועצת חמשים או ארבעים אנשים ממונים בהם. ויש דברים שהממונים עליה' הם עשרה בלבד על פיהם יהיה כל ריב וכל נגע. ואתה תדע שכל מיני אופני היועצים האלה אשר זכרתי לך פה הנה הנם היום הזה בעיר הגדולה ויניצי"א כי יש ביניהם העצה הגדולה שהיא יותר מאלף איש ויש עצה אחרת נקראת פרגחי"י שהיא ממאתים איש בלבד. ויש עצה אחרת מארבעים אנשים אחרים נקראת קוורינטיא"ה ויש עצה אחרת מעשרה אנשים בלבד נקראה קושיג"ו די דיי"ן. ואין ספק אצלי שעל זה נאמר כאן שרי אלפים ושרי מאות שרי חמשים ושרי עשרות רוצה לומר שרי אלפים שיהיו אלף איש שרים נכנסים בעצה ההיא ושרי מאות נכנסים בעצה אחרת ושרי חמשים בעצה אחרת ושרי עשרות בעצה אחרת וזה בכל שבט ושבט כי לא היה המספר הזה מיוחס לנשפטים אלא לשופטים ולמנהיגים שכפי איכות הדברים המתיעצים היו היועצים ממונים להנהגתם ואין להקשות להיות שרי אלפי' סמוך ואני פרשתיו מוכרת כי כן פירש"י (במדבר י"ג כ') ימי בכורי ענבים ימים שהענבים מתבשלים בביכור ועשה מוכרת מלת ימי שהוא סמוך וגם אפשר לפרש ע"ז הדרך שרי אלפים ושרי מאות שרים ממנין האלפים הממונים על הדבר המיוחד לאלף וכן שרי מאות והשאר. ויהיה אם כן שרי סמוך כפי משמעותו ואמר שהאנשים הממונים האלה על הנהגות הצבור הם ישפטו את העם בכל עת כי בבוא האנשים אשר להם הריב לפני השופט במעט רגע ישפטו ביניהם וילכו להם. ובזה הדרך כל העם הזה איש על מקומו יבוא בשלום כיון שכל אדם ידע מה הוא הממונה על משפטו וילך לפניו וכל שופט ידע במה ינהיג ובמה ישפוט ואמת ושלום ישפטו בשעריהם מה שלא יהיה בהיות איש אחד על רבבות אנשים שריבוי הדברים והדינים המחולפים והעם הרב יבלבלו שכלו ודעתו. זה הוא מה שנראה לי בזה הענין והותרה בזה השאלה הו'.

Abarbanel Devarim 1אברבנאל דברים א׳

הספק הו' הוא במינוי השופטים שעשה משה שרי אלפים ושרי מאות ושרי חמשי'. ושרי עשרות. והנה לענין המשפט היה די בשרי אלפים ומה לו לירד לשרי מאות כל שכן לשרי עשרות שהיה דבר בטל כי מה שיעשו שרי חמשים הוא אשר יעשוהו שרי מאות ואם עד אותו זמן היה מספיק לישראל כלו בענין המשפט משה לבדו. איך אח"כ לא הסתפקו בעשרה או בעשרים מנהיגים ובחר במנהיגים רבים כל כך שיהיה עולה מנינם לע"ח אלף ות"ר מנהיגים כמו שהוכיח רש"י ז"ל בפרשת יתרו (שמות י"ח כ"ה) במספר ברור והוא דבר זר מאד. גם לא מצאתי בדברי חז"ל והמפרשים במה יבדלו השרים האלה בהנהגותיהם אלו מאלו והוא ענין אשר יצטרך לעיון רב. הספק הז' איך אדונינו משה כשזכר מיני ההנהגה ועמלה הביא לבד ענין המשפחות ולא הגיד דבר מהמלחמו' ולא מהנהגות העם בדרכים בהיותם אז עתידים להכנס לארץ. הלא תראה שדבר גדול ועמל רב הוא לשר הצבא להוליך עם גדול בדרך. ועליו להסכים מתי יסעו. ומתי יחנו. ובאיזה מן המקומות יחנו. ועל איזו עיר ומקום ילחמו תחלה. ובאיזה זמן. גם יש במלחמות עמל מכאוב בהנהגת הלוחמים שלא יסתכנו יותר מדאי ושלא יפחדו. ושלא יברחו וכאמרו ופקדו שרי צבאות בראש העם. ואחז"ל שהיו זקפים בראש העם הלוחמים כדי שלא יברחו. ואיך מרע"ה לא התעורר לכל זה ולא מנה אנשים על העם לכל עניני המלחמות ולא זכר באלו שמנה דבר שיעשו במלחמותיהם. ומיני התחבולות הצריכות אליהם כי רבות הם. וכאמרו כי בתחבולות תעשה לך מלחמה. ובענינים האלה בין האומות הנהגות רבות ומנהגים מתחלפים. ואם תאמר ששרי אלפים ושרי המאות לא היה זה מהנהגתם תדע לך שאינו כן. כי הנה במלחמות מדין תמצא שפקודי החיל היו שרי האלפים ושרי המאות. וכפי האמת ענין השררה על האלפים ועל המאות איננה בעצם כי אם לשרי החיילים יען כל אחד ינהיג במלחמה הממונים בה בידו יותר בנקל. ושר הצבא הכולל יצוה מה שראוי להעשות לשרי האלפים ולשרי המאות אשר תחתיו. ובזה ידע וישכיל כל איש כל מה שראוי לעשותו מפי השר אשר עליו וכל שר ישמור ויפקוד באופן ראוי המנוי אשר לו. וא"כ יקשה מאד אם היו להנהגת הדרך ולהנהג' המלחמות צריכים שרי צבאות. איך לא מנה אותם משה כמו שמנה השופטים. ואם השרים שמנה הם היו ממונים ג"כ לענין המלחמה ולענין המשפט למה לא זכרו בצואתו ואזהרתו אותם על מנויים. והנה לא ראיתי בדברי חז"ל והמפרשים דבר בהיתר הספק הזה וראוי שאבקש מנוח אשר ייטב לי... (ט) ואמר אליכם בעת ההיא לאמר לא אוכל לבדי שאת אתכם וגו' עד ושוטרים לשבטיכם. אחרי שכבר ביאר מרע"ה איך עכוב העם במדבר לא היה בסבת השם יתברך. באר עוד שג"כ לא היה בסבת משה עצמו. כי הוא זרז את העם למה שיצטרך אל מהירות הדרך ולהכנס אל הארץ ולשבת בה. ולפי שמנוי השופטים ושרי האלפים ושרי המאות הוא מתיחס אל ישוב הארץ מדינה ומדינה ועיר ועיר. והוא גם כן דבר מיוחס למלחמות. אמר שכל כך היתה ירושת הארץ קרובה בעיניו לבא שהוא השתדל מיד למנות עליהם השרים והשופטים אשר יצאו לפניהם ואשר יבאו לפניהם. ואשר ישפטו את העם בעריהם וכל זה בחשבו כי ירושת הארץ וכבושה תהיה בידיהם מהרה. והוא ממה שיורה שמרע"ה לא מנה השופטים והשרים אם לא ברצון ישראל ושספר להם תחלה ההכרח המביא אותם לזה. לבל יחשבו שהיה זה ממנו לבעטו בהנהגתם ולמואסו בה. וזהו שאמר לא אוכל לבדי שאת אתכם לדעתי הוא כמו שאהו בחיקך כאשר ישא האומן את היונק על האדמה אשר נשבעתי לאבותיו. יאמר עם היות שהייתי יכול להנהיג אתכם במדבר איני יכול לשאת אתכם אל הארץ ולהנהיג אתכם בה ולכבשה ולירש אותה. לפי שבמדבר לא היה צריך כי אם לדון ביניהם וללמדם תורה ומצות והיו כלם מקובצים במחניהם. אבל בהכנסת הארץ תצטרכו שרים רבים עליכם להלחם עם האומות ולכבוש את הערים ולשפוט משפטיכם בארצותיכם ואיך יוכל איש אחד לבדו לשפוט עם רב בדרך ולהדריכם עוד במלחמ'. אם לא יפקד עון על העם שרי הצבא אשר יצאו לפניהם ואשר יבאו לפניהם. וזהו אמרו לא אוכל לבדי שאת אתכם. ר"ל לשאת אתכם אל הארץ אשר אנחנו באים שמה... איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם. ואתה ראית פי' המפרשים בזה הפסוק. והיותר מחוור שבכלם הוא פי' הרמב"ן ז"ל שפי' הטרח בלמוד התורה והמצות כמו שאמר ליתרו והודעתי את חקי האלהים ואת תורותיו. ומשאכם הם הנבואות והתפלות. שהיו ישראל שואלים האחיה מחולי זה. הנמצאו האתונות. וכנגדו אמר שמה כי יבא אלי העם לדרוש אלהים. וריבכם הם הדינים שבין אדם לחבירו ועל זה אמר שם ושפטתי בין איש ובין רעהו. וראיתי מי שהקשה עליו כי משה לא תקן מכל אלו כי אם ענין הדינין שבין אדם לחבירו באמרו שלקח אנשים חכמים. ובענין הלמוד והתפלה עם הגדת העתידות לא תקן כלל ולכן פי' שטורח ומשא וריב כלו הוא בענין הדינין בין אדם לחברו. והם שמות נרדפים על דרך היו עלי לטורח נלאתי נשוא. ואני אומר שאין תפישה להרמב"ן ז"ל במה שאמרו. כי משה אדונינו לא רצה להסיר עצמו מכל ההנהגה. אבל אמר לא אוכל לבדי שאת אתכם רוצה לומר מבלי שותפות. ואמר איכה אשא לבדי להגיד שגם כן הוא יעזור בהנהגה. אבל שראוי שימנו אנשים יעזרו בה. הנה אם לקח החכמים והנבוני' הלא המה יוכלו ללמד את העם ולדון ביניהם. והשאר הגדת העתיד והתפלה לאדון הנביאים. אבל היותר קשה עלי בזה הדרוש הוא. איך אדונינו משה כשזכר מיני ההנהגה ועמלה לא הגיד דבר מהמלחמות ולא מהנהגות הדרכים שהוא הספק הז' שזכרתי. ומפני זה חשבתי אני שעם היות שרש דברי יתרו למשה על דברי המשפט. וזה למה שראה משה ששפט ישראל מן הבקר עד הערב ולא נתחכם בשלמות לראות את הנולד. ולתת עצה בדבר המלחמה העתידה בכבוש הארץ כראוי הנה עם כל זה כבר העיר עלינו מעט מזער בעצתו ואם אינה בשלמות. ולזה אמר ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל. ואינם העשירים כדברי רש"י ז"ל אבל הם אנשי המלחמה על דרך מה שאמר הכתוב ויקצוף משה על פקודי החיל שרי האלפים ושרי המאות הבאים מצבא המלחמה. כי צבא וחיל הם שמות נרדפים יאמרו על העם ההולך למלחמה ועליהם אמר אנשי חיל. לפי שלב אנשי המלחמה אין יראת אלהים על פניהם רק רובם ותמיד כל היום יתאוו תאוה לשלול שלל ולבוז בז. צוה עוד שיהיו אנשי אמת שונאי בצע ובסוף אלה הדברים אמר ושפטו את העם בכל עת וגו'. ומלבד המשפט אמר עוד ונשאו אתך ירצה בענין המלחמה שיעזרו בה וישאו עמו ישראל אל הארץ. ובזה רמז להנהגת הדרכים וסדור המלחמה. ואולי שלזה כוון גם כן באמרו וגם כל העם הזה על מקומו יבא בשלום. ירמוז במלת מקומו הארץ הנבחרת שילכו מהרה שמה כי בהיות עליהם שרי האלפים ושרי המאות יבאו בשלום לארצם ומקומם ותהיה כל הארץ לפניהם. ובאין מלחמה יכבשו אותה מה שלא יהיה בהיותם כצאן אשר אין להם רועה. כי ילחמו אלו עם אלו ולא יעשו תועלת במלחמותיהם ולזה משה אדונינו כשספר כאן לישראל כוון בדברו גם כן בשלמות גדול לענייני המלחמה. ולזה אמר טרחכם ומשאכם וריבכם. ירמוז לדעתי בטרחכם. עניניהם אלו עם אלו ודיניהם מה שבין אדם לחבירו. ומשאכם רמז לשאת אותם אל הארץ ולהנהיגם במה שיאות לשרי הצבא ההולכים דרך לנחותם במעגלי צדק בנאות דשא ירביצם על מי מנוחות ינהלם. וכוון באמרו וריבכם על המלחמות והריב אשר ילחמו ויריבו עם אויביהם בדרך. לא על מריבותם אלו עם אלו כי כבר נכלל כלו בטרחכם. אבל וריבכם הוא הריב והמלחמה אשר יהיה להם עם האומות ויהיה אמרו וריבכם על דרך (ישעי' ג') נצב לריב ה' שהוא להלחם עם האומות בעבור ישראל. וכמוהו (שם מט) את יריבך אנכי אריב שהוא גם כן על האומות. וכנגד ג' ההנהגות האלה שהם בינם לחבריהם בישוביהם ודיניהם. ובינם ובין עצמם בדרך ובינם לאויבי' במלחמה אמר הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וידועים לשבטיכם. ואמר הבו לכם להגיד שלא נתגאה הוא למנות מעצמו השופטים והשוטרים לבל יאמרו כעדת קרח שהיה ממנה קרוביו ואוהביו. אבל צוה להם שהם ימנו האנשים ההם. והנה אמר חכמים לשפוט בין איש ובין רעהו ולתקן עניניהם ביניהם נגד מה שאמר טרחכם. ואמר ונבונים על מנהיגי העם בדרכים במסעיהם ובתחנותם ובכל מקומות מושבותיהם ובתקון צרכיהם שזה בלי ספק מן פועל התכונה והצדק והשכל המעשי. ואמר וידועים לשבטיכם. על שרי הצבא במלחמו' שצריך שיהיו נכרים וידועים לשבטים באופן שהממונים תחתיהם אליהם יפנו. כי איך יהיה שר צבא אדם זר שאינו נכר אליהם ואיך יפקדם וישמרם. אבל צריך שיהיה נכר וידוע ביניהם. ואח"כ צוה שימנו אותם שימצאו בהם יחד החכמה והתבונה וההכרה לדון ולהנהיג בדברים ולהלחם עם האויבים. ואמר ואשימם בראשיכם. להגיד שכאשר יהיו חכמים ונבוני' וידועי' לא יחוש להיותם ממשפחת רם או ממשפחת בוז כי הנה למעלת חכמתם והנהגתם ישימם ראשים על העם. כי כן ראוי שיהיה המנהיג מאיזו משפחה מעולה... ואמנם בענין המלחמות היה צורך בשרים הקטני' מלבד הגדולי' לפי שפעמים רבות במלחמה יצטרכו אנשי' רבים ללכת לעשות מעשה אחד. ולפעמי' יספיקו אנשי' מועטים לעשותו כפי טבע הדבר הנכסף. והיה עמל גדול בכל עת שיצטרכו עשרה אנשי' או מאה או אלף יבקשם בכל צבא ויבררו אותם אם ברצון האנשים ואם בגורל. וכן גם עוד היום מנהג המלכי' גבורי החיל כשילכו במלחמה שיחלקו כל אנשיהם למשמרות ויעשו בתוך צבאם שרי החיילי' והמלך יביא בידו בכתב כל שרי החיל אשר לו אחד אחד בשמו ומן העם אשר אתו. וכן כל אחד ואחד משרי החיל אנשי מלחמתו יחלק ביד שרים קטני' הסרי' אל משמעתו ויביא שמותם על שפתיו. וכאשר המלך יצטרך לעשות מעשה פרטי כפי מנין אנשי המלחמה אשר בידו ככה יקרא כפי הצריך אליו אל כל אחד ואחד משרי החיילים ויאמר לו כחצות לילה או לעת ערב הכן בחוץ מלאכתך אתה והעם אשר אתך לעשות מה שאצוך. ושר החיל ההוא יכין וכן יגיד אל שאר השרים אשר תחתיו אם כלם אם מקצתם כפי צורך הלוחמי' הראויי' לאותו מעשה או ישלח לאחד מהם לבד אם בעשרה אנשים. אם בחמשי' אם במאה. כפי הכרח העת וצרכו כמו שתראה שעשה מרע"ה במלחמת מדין ששלח אלף למטה ושלח אותם ביד שרי האלפי' ושרי המאות ולא שלח שם לא שרי חמשים ולא שרי עשרות.

Ma'asei Hashem Ma'asei Torah 5מעשי ה׳ מעשי תורה פרק ה׳

ספק ו'. ענין העצה שאמר למנות שרי אלפים ושרי מאות ושרי חמישים ושרי עשרות. ולפרש"י היה חשבון מספר מופלג דהיינו שבעה רבבות ושבעה אלפים והוא דבר שהמשכיל יצר לו מאד לקבל זה. ועוד ששלמה לא מינה רק ששת אלפים כאמור בדברי הימים והיו ישראל י"ג רבוא כמו שנאמר בשמואל כשמנאם דוד. ובהיתר ספק זה גדלה מריבה בעקבות הרועים. וראיתי הראב"ע שהביא להיתר ספק זה שיהיו שרי אלפים ר"ל שרים שהיו להם בבתיהם אלף איש משרתים אותם, וכן שרי מאות ושרי חמשים ושרי עשרות כלם הם מנין המשרתים שיהיו להם. והן באמת היות השרים כל כך סך מופלג הוא דבר מבהיל, אבל לומר שיתרו נתן עצה למשה על המנין של המשרתים שיהיה לשופטים הוא דבר יותר מבהיל ממנו וראוי לכל משכיל להתרחק מלקבלו, וכ"ש שכל טענת יתרו היתה על רבוי הנשפטים והיות משה לבדו, ושלא יאמר בעצתו מספר השופטים שימנה ושיאמר מספר המשרתים שאינם ענין לטענתו היה צריך הראב"ע אהוב שבסתר פניו ישא לקבל זה ממנו. ומהרי"א כתב שהמנין האמור בעצה הזאת איננו על מספר השופטים רק על כמות הממון הנשפט, ויהיה פירוש שרי אלפים שישפטו עד אלף שקלים, וכן שרי מאות ושרי חמשים וכן שרי עשרות ר"ל עשרה שקלים. ולדעתי גם זה מבהיל שהיאך יאמר יתרו עצה שאין בה מענין טענתו, שכל מגמת פניו היה שיפשטו בכל עת, ולא היתה טענתו על מדרגת השופטים שזה ישפוט על אלף שקלים וזה על ק' פחות או יתר, ועוד שאם פירוש המנין שב אל השקלים, אם כן לא היתה עצתו רק על דיני ממונות אבל על קנסות ונזיקין והוראות ונדרים ונשים הכל היה על משה, וגם לפי פירוש זה לא הודיע בעצתו מספר השופטים שהיא עיקר טענתו שכן אמר מדוע אתה יושב לבדך: עוד כתב מהררי"א להיתר הספק הנ"ל פירוש אחר, ואמר ששרי אלפים ר"ל שישבו אלף שרים במעמד אחד וכן מאה וחמשים ועשרה, והביא לו ראיה שכן עושים בשאר אומות ובפרט בויניזיי"א. ובאמת היא ראיה שכנגדו שבויניזיי"ה יש משפט של קווארנטיי"ה שהם ארבעים אנשים ולפעמים יתעכב משפט אחד שנה אחת גם שנתים, וכל צערו של יתרו היה שישפטו בכל וכל שכן אם היו הדיינים אלף. ועוד שהיה צריך חצוצרות וקול שופר להשמיע טענות הטוען והנטען לאלף איש, ועד שגם לא הודיע כמה מעמדות מאלף וכמה ממאה וכמה מחמשים וכמה מעשרה. ואם לא היה שם רק ד' מעמדות אחד מאלף ואחד ממאה ואחד מחמשים ואחד מעשרה, באמת גם ד' מעמדות של דיינים לא היו מספיקים לת"ר אלף לשפוט אותם בכל עת. וכל אלו הפירושים אשר הזכרנו טוב לנו לתת שכמנו לסבול שיהיו השופטים ע"ח אלף כפרש"י ולא לומר היותה עצה נבערה אין בה סדר מספיק להנהגת העם אבל אדרבה רוע ההנהגה... אמנם הספק הששי שנתעוררו כל חכמי לב על מנין השופטים לדעתי הדברים מבוארים שלא יתכן כלל להיותם ע"ח אלפים, ומה שפירש"י כן הוא על פי מדרש אגדה לא דרך פשט, אבל לא היה מספר כל השופטים רק תרע"ח. ומה שנאמר בדברי הימים ששלמה מינה ששת אלפים הוא עם השוטרים שכן נאמר שם ושוטרים ושופטים ששת אלפים. ועוד שאז היו ישראל י"ג רבוא כאשר מנה אותם דוד באופן שהיה חשבון השופטים בקירוב לחשבון זה עם השוטרים, והיה באופן זה כי תחלה אמר שישימו שרי אלפים, ולת"ר אלפים היו אם כן ת"ר איש, ואח"כ שנאמר שרי מאות ושרי חמשים ושרי עשרות, כל המספרים הללו שבים אל האלפים האמורים, כאלו נאמר שרי אחדים אלפים ושרי מאות אלפים ושרי חמשים אלפים ושרי עשרות אלפים, ואם כן שרי אלפים היו ת"ר ושרי מאות אלפים היו ששה ושרי חמשים אלפים היו י"ב ושרי עשרות אלפים היו ששים, באופן שכל שר משרי המאות אלפים היו תחתיו מאה שרי אלף, וכל שר מחמשים אלפים היו תחתיו חמשים שרי אלף, וכל שר משרי עשרות היו תחתיו עשרה משרי אלף. נמצא שכל שר מאה אלף היו תחתיו שנים שרים משרי חמשים אלף, וכל שר מחמשים אלף היו תחתיו חמשה שרים משרי עשרת אלפים, אבל השופטים לא היו רק שר אלף כי יספיק שר אחד לאלף לשפוט אותם בכל עת. אמנם כאשר היה מהבעלי דינים רוצה לסתור את הדין שפסק לו השר אלף שלו היה הולך לשר עשרת אלפים שהשר אלף שלו כפוף תחתיו, ואם היה רוצה עוד לסתור הדין שפסק לו גם השר עשרת אלפים היה הולך אל שר החמשים אלפים שאותו השר עשרת אלפים כפוף תחתיו, ואם רצה גם כן לסתור הדין שפסק שר החמשים אלף היה הולך אל שר המאה אלף שאותו שר החמשים אלף כפוף תחתיו. ועל הששה שרי מאות אלף לא היה רק משה, אבל כל התובעים לא היו הולכים רק כל אחד אל השר האלף שלו בתחלה, כי הם היו שומעים טענות הטוען ונטען והם היו פוסקים תחלה, וזאת היתה עצה עמוקה מיתרו, ומשה לא עשה שום שינוי, כי על השינוי הראשון שאמר מהרי"א כבר אמרנו שבאומרו תחזה מכל העם, רוצה לומר שכל העם יבחרו החכמים שבהם שהם יודעים אותם ומשה ברוח הקדש יבחר הכשרים, ועל השינוי השני כבר אמרנו שבאומרו אנשי חיל רוצה לומר חכמים, כי התנאי הראשון הוא שיהיו חכמים שאם אינם חכמים אפילו יראי אלהים ושונאי בצע לא יאותו לשפוט, ובשינוי הג' כבר אמרנו שמיד אחר העצה מינה אותם, ובשינוי הד' שאמר שיתרו לא יעץ רק על המשפט לא על המלחמה, אמת לא היה שינוי כלל, כי המינוי שיעץ יתרו היה לחשבון כל הת"ר אלף ואם כן האנשים ההולכים במלחמה גם כן היו צריכים שופטים, וכל כן חלקם משה שבמלחמה היו הולכים קצת שרי אלפים וקצת שרי מאות כפי רוב החיל ובמחנה היו נשארים השאר עם שרי עשרות ושרי חמשים וכל כן לא נזכרו במלחמת מדין רק שרי אלפים ושרי מאות. וכן היה המנהג לעולם שהכרתי והפלתי, כי הפלתי הם השופטים הראשונים על לשון כי יפלא ממך דבר למשפט והכרתי הם הסותרים את הדין שהם כורתים הריב ומכל וכל, וכן נקראו החרש והמסגר על שם שני מיני שופטים. כי החרש פרש"י במלכים כשהיה מדבר הכל שותקין והמסגר סוגר ואין פותח, כי השופטים אחד מדבר והכל שותקים, והמסגר שאמרו שסוגר ואינו פותח, ר"ל שסותרים או מקיימים הדין וכורתים הריב כמו שנקראים כרתי.

Vilna Gaon Aderet Eliyahu Devarim 1:15גר״א אדרת אליהו דברים א׳:ט״ו

ואתן אתם ראשים עליכם שרי אלפים ושרי מאות ושרי חמשים ושרי עשרת ושטרים לשבטיכם. ושטרים לשבטיכם לא קאי על השרים אלא על הראשים, ראשים ושטרים לשבטיכם, שג' ראשונים היו ראשים, ושרי עשרות היו שוטרים ודיינים. אבל העיקר שהם היו לשוטרים וכמ"ש בפ' נצבים ראשיכם שבטיכם זקניכם ושטריכם אעפ"י שהגמרא חושב אותן כולם לדייני ישראל כמ"ש ושפטו בכל עת מ"מ כל אחד היה לו עיקר התמנות לבדו. ויש לתמוה כאן בפסוק למה היו צריכין שרי חמשים ב' למאה. והענין שד' מנהיגים היו לישראל: שופטים ושוטרים - שופטים הן שדנין והשוטרים הם הרודים בעם לקיים הפסק, ועוד היו עליהם ראשים שהם היו מנהיגים את ישראל בכל דבר לצאת ולבוא, ועוד היה זקנים הלומדים תורה. וזה הסדר: שרי האלפים היו מנהיגים את העם והיו ראשים ממש. ושרי המאות הם היו השופטי' ממש. ושרי עשרת הם היו השוטרי' הרודים לקיים את הפסק. ושרי חמשים הם הלומדים תורה לישראל והם הזקנים, כמ"ש (ישעיה ג' י"ד) ה' במשפט יבוא עם זקני עמו ושריו. זקני הם שרי חמשים, ושריו הם היו שרי המאות שהם השופטים. כמ"ש לא יסור שבט מיהודה ומחקק מבין רגליו (סנהדרין ה' ע"א) שבט אלו ראשי גליות הרודין כו' ומחקק אלו בני בניו של הלל שמלמדין תורה ברבים... ושרי העשרות היו שוטרים. וכן הג' היו מנהיגין את העם, וכן במלחמה היו אלו מנהיגים כמ"ש ויקצף משה על פקודי החיל שרי האלפים ושרי המאות וגו' וכן ויקרבו אל משה הפקדים אשר לאלפי הצבא שרי האלפי' ושרי המאות. וז"ש בפ' נצבים ראשיכם שבטיכם זקניכם ושטריכם כל איש ישראל וגו'. ראשיכם - שהיו ראשים על כולם והם שרי האלפים, שבטיכם - הם שרי המאות שהם שופטים כמ"ש לא יסור שבט מיהודה, זקניכם - הם שרי החמשים, ושטריכם - שרי העשרות שהם השוטרים, ואח"כ כל איש ישראל.

HaKetav VeHaKabbalah Shemot 18:21הכתב והקבלה שמות י״ח:כ״א

ואמר שרי אלפים וגו', כי ד' מנהיגים היו לישראל, שופטים ושוטרים, שופטים הם הדיינים, ושוטרים הם הרודים בעם לקיים פסקי הדיינים. ועוד היה עליהם ראשים שהיו מנהיגים את העם בכל דבר לצאת ולבוא. ועוד היו זקנים והם המלמדים תורה ברבים. וזה סידרן, שרי האלפים היו מנהיגים את העם והיו ראשים ממש. שרי המאות היו השופטים ממש, שרי עשרות היו השוטרים הרודים לקיים פסקי הדיינים. ושרי חמשים הם הזקנים המלמדים תורה ברבים. ואף שכתוב על כלם, ושפטו בכל עת, שהיו כלם דיינים, מכל מקום היה לכל אחד עיקר התמנות לבדו, כל ג' ראשונים היו מנהיגים את העם, וכן במלחמה היו הם המנהיגים כמ"ש ויקצף משה על פקודי החיל שרי האלפים ושרי מאות. ויקרבו אל משה הפקדים אשר לאלפי הצבא שרי אלפים ושרי מאות, הנה אמר ושפטו, זהו פעולתם לענין המשפטים, ולהודיעם את התורות אמר והקל מעליך שטורח מרובה הוא ללמוד עם כל העם. ועל הג' שהוא צריך להביא את הדברים לאלהים אמר ונשאו אתך (מדברי הגר"א), ובדבריו מתיישבים תמיהות גדולות ועוררתי עליהם בפרשת דברים.

HaKetav VeHaKabbalah Devarim 1:15הכתב והקבלה דברים א׳:ט״ו

שרי אלפים ושרי עשרת. כל ארבעה מינים האלה היו נצרכים אל המשפט, כמ"ש ושפטו את העם בכל עת, ומ"מ כל מין מן השרים היה לו התמנות מיוחד אליו לבד, וזה שרי האלפים היו המנהיגים במלחמה לצאת ולבוא, ושרי המאות היו מיוחדים גם להיות שופטי העם ממש, כמ"ש (מדבר ל"א) ויקצוף משה על פקודי החיל שרי האלפים ושרי המאות הבאים מצבא המלחמה, וכן ויקרבו אל משה הפקודים אשר לאלפי הצבא שרי האלפים ושרי המאות, אמנם שרי החמשים היו מיוחדים ללמד תורה לישראל, והם הנקראים בכ"מ זקנים, והם המעולים שבכולם, ולכן בקללות התחיל בהם, כמ"ש (ישעי' ג' ג') הנה ה' מסיר מירושלים וגו' שר חמשים, וארז"ל (חגיגה י"ד) שיודע לישא וליתן בה' חומשי תורה שיש בה חמשים פרשיות, אמנם שרי העשרות היו מיוחדים להיות שוטרים לקיים הפסק דין, והיו הזקנים כפל כנגד השופטים לפי שהמשפט אינו אלא ביום, וללמוד התורה בין ביום בין בלילה (הנ"ל). ודבריו קלורין לעינים, ונתיישב בם תמיהת התוס' והר"ן (סנהדרין י"ז) דהיכא אמרי' שרי אלפים היו שש מאות, ושרי מאות ששת אלפים, ושרי חמשים י"ב אלף, ושרי עשרות ס' אלף, דהא כדמפקי' מס' רבבות ת"ר לשרי אלפים לא משכחת עוד ו' אלפים לשרי מאות, וכדמפקת כל הני לא מצינו עוד לשרי אלפים י"ב אלף, וכש"כ דלא משכחת לשרי עשרות ס' אלפים. ולדברי הגר"א אין מקום לתמיהתם, כי אף שכולם היו שופטים מ"מ כל אחד היה לו עיקר התמנות לבדו, שרי אלפי' להנהגת המלחמה, שרי מאות לשפוט את העם, שרי חמשי' ללמד תורה ברבי', ושרי עשרות לשוטרי' לרדות על קיום פסקי הדייני' (וכנגדם סידר יתרו ארבע מדרגות, אנשי חיל, הם שרי אלפים, שיש להם כח לסבול טורח המלחמה ולא יפחדו מאויב המתקומם כנגדם, ויודעים בטוב הנהגת אנשי חיל המלחמה. יראי אלהים, הם שרי מאות שיראתם על פניהם מפני הש"י ולא יגורו מפני איש מלשפוט כפי האמת. אנשי אמת, הם שרי חמשים העוסקים תמיד בתורת אמת. שונאי בצע, הם שרי עשרות שלא יטו אחרי בצע כסף ברדותם את בעלי דינים לקיום הפסק), ואחרי שכל אחד מארבע כתות השרים היו לו התמנות מיוחדת, הנה לא נגעה אחת בחברתה כלל בעיקר התמנותם, ובזה לא יתמעט כמות האחרונים מחמת הראשונים. והנה לרבותינו היה מספר כל השרים שבעת רבוא ושמונת אלפים ושש מאות, ותמהו כל המפרשים על המספר המופלג למנות שרים רבים מאד שהם שמינית המחנה, והכתוב אמר בפשע ארץ רבים שרי' הלא שלמה לא מינה רק ששת אלפים כאמור בדברי הימים, והיו ישראל י"ג רבוא כמ"ש בשמואל כשמנאם דוד, (ולסבת קושי' זו נטו מפרשי הפשט מדעת רבותינו ומפרשים בדרך שיתמעטו מכמות השרים, וכבר העירותי בפרשת יתרו על פירושם ומבואר כי הלכו בדרך לא נכונה), ולדברי הגר"א קושיתם מעיקרא ליתא, כי לפי עיקר התמנותם גם כמותם הוא לפי הראוי.

Shadal Shemot 18:21שד״ל שמות י״ח:כ״א

שרי אלפים וגו': לדעת רז"ל (מכילתא יתרו ב') כל עשרה מישראל היה להם שר אחד, וכל חמישה מהשרים ההם היה עליהם שר חמישים אחד, וכן על זה הדרך; ותמה על זה ראב"ע, שא"כ יצטרך שיהיו שמינית הקהל כולם אנשי חיל יראי אלהים אנשי אמת שונאי בצע, מה שהוא רחוק הרבה ממנהגו של עולם; והוא פירש בלשון הנשמע לשני פנים, ורלב"ג ודון יצחק השיגו עליו, ואולי אין כוונתו כמו שהבינו הם, אך כוונתו כאחד מן הפירושים שאמר דון יצחק בפסוק הזה, והוא שנקראו שרי אלפים אותם שרים שהעם או המלך נתן להם אלף איש שומרים אותו וסרים אל משמעתו, וכן על הדרך הזה שרי המאות וזולתם; ודון יצחק אמר עוד פירוש אחר בפסוק הזה, והוא כי טעם שרי אלפים עצה ובית דין גדול של אלף איש, וכן ב"ד של מאה, וכן על הדרך הזה. ורלב"ג פירש שרי אלפים שתחתם אלפים הרבה, ואינם רק אחד לכל שבט, ושרי מאות שתחתם מאות הרבה, וכן שרי החמישים ושרי העשרות, היו תחתם חמישים הרבה ועשרות הרבה, ולזה דעתי נוטה. ואני מוסיף כי תחילת הנחת השמות האלה היתה באמת להורות מי שתחתיו עשרה, חמישים, מאה, ואלף, כדעת רז"ל, וראיה לזה שר חמשים וחמשיו (מלכים ב' א' ט'), ואחריו הוא אומר (שם שם י"ג): תיקר נא נפשי ונפש עבדיך אלה חמשים בעיניך; אך:אמרו גם כן שר אלפים למי שתחתיו אלפים הרבה, ושר מאות למי שתחתיו מאות הרבה אך פחות מאלף, ושר חמישים למי שתחתיו יותר מחמישים ופחות ממאה, ושר עשרות למי שתחתיו יותר מעשרה ופחות מחמישים; אך בזאת לא אסכים עם רלב"ג במה שאמר כי שרי האלפים לא היו רק אחד לכל שבט, ונ"ל כי נשיאי המטות לחוד, ושרי האלפים לחוד, ושרי האלפים היו על אלפים הרבה, אך לא על השבט כולו, גם לא על קצת אלפים משבט זה וקצת אלפים משבט אחר. ואח"ם מוסיף כי נראה שהשרים האלה לא היו משועבדים אלה לאלה, כי לא אמר ששרי העשרות יביאו הדבר הקשה אל שר החמישים, אלא כולם ישפטו הם או יביאו אל משה, רק לפי חכמתם ומעלת מידותיהם הופקדו על אנשים רבים או על מעט. וראב"ע בביאורו הקצר קירב מה שריחק בפירושו הארוך, וקיים ששמינית מחנה ישראל היו חכמים.

R. David Zvi Hoffmann Shemot 18:25ר׳ דוד צבי הופמן שמות י״ח:כ״ה

על כן נראית לנו דעתו של הגר"א, שלפיה היו מוטלים על הדרגים השונים תפקידים שונים. שרי האלף היו הראשים והמנהיגים, שרי המאות - השופטים את העם, ושרי העשרות היו השוטרים שסייעו לבצע את גזרי הדין. שרי החמישים היו מורי העם; ראה ישעיה ג':ג' ומסכת חגיגה יד ע"א. ואכן, מכיוון שהפועל שפ"ט כולל, מלבד מעשה המשפט, גם עשייה מינהלית, אפשר לראות בשרים אלה לדרגותיהם השונות ממונים על הגופים השונים של מערכת המשפט, גם אם אין אנו יכולים כיום לקבוע את פרטיהם של הללו.

R. David Zvi Hoffmann Devarim 1:15ר׳ דוד צבי הופמן דברים א׳:ט״ו

יותר נראית דעתו של הגאון רבינו אליהו מווילנא, בספרו אדרת אליהו, אשר לדבריו היו לשרים הללו תפקידים שונים. שרי האלפים היו רק שרי מלחמה, שרי המאות היו שופטים, שרי העשרות היו שוטרים, שרי החמשים היו מורי התורה אשר לעם, כמו שנראה בישעיהו ג':ג', השווה חגיגה יד. (השווה גם ב"הכתב והקבלה" במקום). אפילו אם לא נקבל את כל פרטי החלוקה הזאת, בכל זאת אפשר להניח שהשרים השונים היו ממונים על הסעיפים השונים של המינהל והשיפוט, שאין בידינו לקבוע היום את פרטיהם, שהרי המילה "שפט" אינה מביעה דווקא פעולת הדיינות, אלא גם שאר פעולות ההנהגה.

¹ בכת"י אוקספורד ומינכן כתוב ‏"דייני".‏