Difference between revisions of "Yitro's Visit – Purpose and Significance/2/he"

From AlHaTorah.org
Jump to navigation Jump to search
m
Line 40: Line 40:
 
<point><b>יתרו מכיר את ה' בי"ח:ט'-י"א</b> – בתור מנהיג של משלחתו הזרה, יתרו אולי רק חולק כבוד לאלוהי העם המארח אותו. קסוטו י"ח:י"ב אומר שיתרו לא התגייר ולא עזב את הפוליתאיזם. לשיטה זו, ביקורו יכול להיות מודל למפגש בין- דתי.<fn>Alternatively, this approach could suggest that Yitro's initially came for purposes of diplomacy, but that Moshe's account caused a theological transformation.</fn></point>
 
<point><b>יתרו מכיר את ה' בי"ח:ט'-י"א</b> – בתור מנהיג של משלחתו הזרה, יתרו אולי רק חולק כבוד לאלוהי העם המארח אותו. קסוטו י"ח:י"ב אומר שיתרו לא התגייר ולא עזב את הפוליתאיזם. לשיטה זו, ביקורו יכול להיות מודל למפגש בין- דתי.<fn>Alternatively, this approach could suggest that Yitro's initially came for purposes of diplomacy, but that Moshe's account caused a theological transformation.</fn></point>
 
<point><b>קרבנות יתרו והסעודה החגיגית</b> – רד"צ הופמן בשמות י"ח:י"ב מציע שההקרבה והסעודה אינם חלק מפולחן דתי, אלא טקס פוליטי שליווה את הברית שנחתמה בין העמים ישראל ומדיין. בכך הוא מסביר מדוע נעשה שימוש בשם אלוהים הכללי, ולא בה' (השם שנמצא בדרך כלל בהקשר לקרבנות), מכיוון שלא היה זה פולחן דתי, וכמו כן יתרו לא המיר את דתו למונותיאיזם.<fn>According to him, this can also explain the absence of Moshe from the meal, as Moshe was already related to Yitro, and it was Aharon and the elders who were representing the Jewish people in this treaty.</fn> הוא גם מעיר שאמנות נחתמו לעיתים קרובות בסעודה, כפי שמעידה הברית שנכרתה בין לבן ויעקב. במאמר ב&#8206;BASOR 175 (1964)&#8206;, מביא צ'רלס פ. פנשהאם דוגמאות נוספות מהתנ"ך והמזרח התיכון הקדום – ראה&#160;<a class="רגילה" href="Yitro's Sacrifices and Eating Bread Before God" data-aht="page">אכילת לחם לפני הא-להים</a> להרחבה.</point>
 
<point><b>קרבנות יתרו והסעודה החגיגית</b> – רד"צ הופמן בשמות י"ח:י"ב מציע שההקרבה והסעודה אינם חלק מפולחן דתי, אלא טקס פוליטי שליווה את הברית שנחתמה בין העמים ישראל ומדיין. בכך הוא מסביר מדוע נעשה שימוש בשם אלוהים הכללי, ולא בה' (השם שנמצא בדרך כלל בהקשר לקרבנות), מכיוון שלא היה זה פולחן דתי, וכמו כן יתרו לא המיר את דתו למונותיאיזם.<fn>According to him, this can also explain the absence of Moshe from the meal, as Moshe was already related to Yitro, and it was Aharon and the elders who were representing the Jewish people in this treaty.</fn> הוא גם מעיר שאמנות נחתמו לעיתים קרובות בסעודה, כפי שמעידה הברית שנכרתה בין לבן ויעקב. במאמר ב&#8206;BASOR 175 (1964)&#8206;, מביא צ'רלס פ. פנשהאם דוגמאות נוספות מהתנ"ך והמזרח התיכון הקדום – ראה&#160;<a class="רגילה" href="Yitro's Sacrifices and Eating Bread Before God" data-aht="page">אכילת לחם לפני הא-להים</a> להרחבה.</point>
<point><b>עזיבת יתרו</b> – His diplomatic mission accomplished, Yitro could now return to his country.</point>
+
<point><b>עזיבת יתרו</b> – לאחר שהשיג את משימתו הדיפלומטית, יתרו היה יכול לשוב לארצו.</point>
<point><b>Moshe and Yitro in Shemot 2</b> – See M. Weinfeld, "The Tribal League at Sinai," Ancient Israelite Religion, Essays in Honor of Frank Moore Cross (Philadelphia, 1987): 303-314, who suggests that the foundations for this covenant were laid already in Shemot 2 when Moshe found refuge in Yitro's home. He points to numerous parallels between this story and those of Yaakov and Lavan, Hadad the Edomite in Melakhim I 11:14-22 and the ancient Egyptian tale of Sinuhe. See <a href="In-laws" data-aht="page">In-laws</a> for further discussion.</point>
+
<point><b>משה ויתרו בשמות ב'</b> – ראה מ' ויינפלד<fn>M. Weinfeld, "The Tribal League at Sinai," Ancient Israelite Religion, Essays in Honor of Frank Moore Cross (Philadelphia, 1987): 303-314.</fn> שמציע שהבסיס לברית הזו הוצב כבר בשמות ב' כאשר משה מצא מקלט בביתו של יתרו. הוא מצביע על מספר הקבלות בין הסיפור הזה והסיפורים של יעקב ולבן, הדד האדומי במלכים י"א:י"ד-כ"ב והאגדה המצרית העתיקה של שנהאת. ראה&#160;<a href="In-laws" data-aht="page">חותנים</a> לדיון נוסף.</point>
<point><b>Israel and its neighbors</b> – The Midianites, like the other tribes and nations in their region, needed to adjust to the reality of a new Israelite nation in their midst. While most of these peoples as well as some of the Midianites themselves (see Bemidbar 22-25,31) displayed hostility toward the Jewish people, Yitro may have represented a group of Midianites who opted for a peaceful approach (Cf. Devarim 2:29). For the location of Midyan and the relationship between these two stories, see <a href="Realia:Midyan" data-aht="page">Midyan</a>.</point>
+
<point><b>ישראל ושכניו</b> – המדיינים, כמו השבטים והעמים האחרים במחוזם, היו צריכים להסתגל למציאות החדשה של עם חדש, ישראל, בסביבתם. בעוד שרוב האנשים האלה, כמו חלק מהמדיינים עצמם (ראה במדבר כב-כה, לא) הציגו יחס עוין כלפי עם ישראל, יתרו אולי ייצג קבוצה של מדיינים שבחרו בגישה שוחרת שלום (השווה דברים ב':כ"ט). למיקום של מדיין והיחס בין שני סיפורים אלה, ראה <a class="רגילה" href="Realia:Midyan" data-aht="page">מדין</a>.</point>
<point><b>Keinites in Shofteim and Samuel I</b> – In his aforementioned article, Fensham also adduces evidence for the existence of a treaty between the Jewish people and Yitro's Keinite clan from the stories of Israel's battles with the Canaanites in Shofteim 4 and Amalek in Samuel I 15:6.<fn>See also B. Mazar, "The Sanctuary of Arad and the Family of Hobab the Kenite," JNES 24 (1965): 297-303.</fn> In the former, he suggests that Yael the Keinite's impaling of Sisera can be readily understood in the context of the treaty between the Israelites and the Keinites. In the latter, he posits that the term "chesed" should be rendered as "covenant" (see <a href="Dictionary:חֶסֶד" data-aht="page">chesed</a>), and that Shaul is asking the Keinites to withdraw from amidst the Amalekites because of their pre-existing treaty with the Jewish nation.<fn>According to this reading, Shaul's words "for you have done <i>chesed</i> with the Children of Israel" explain not (only) why Shaul does not want to harm the Keinites, but why the Keinites have a responsibility to remain neutral in the ensuing battle.</fn></point>
+
<point><b>הקינים בשופטים ושמואל א'</b> – במאמרו הנזכר לעיל, פנשהאם גם מביא ראיה לקיומה של ברית בין עם ישראל והשבט הקיני של יתרו מסיפורי המלחמות של ישראל עם הכנענים בשופטים ד' ועם עמלק בשמואל א' ט"ו:ו'.<fn>See also B. Mazar, "The Sanctuary of Arad and the Family of Hobab the Kenite," JNES 24 (1965): 297-303.</fn> בזה הראשון, הוא מציע שדקירת יעל הקינית את סיסרא יכולה להיות מובנת ללא קושי בהקשר של ברית בין בני ישראל והקינים. בשני, הוא טוען שהמושג "חסד" צריך להיות מובן בתור "ברית" (ראה <a href="Dictionary:חֶסֶד" data-aht="page">חסד</a>), וששאול מבקש מהקינים לסור מתוך העמלקים בגלל הברית שקיימת כבר בינם ובין עם ישראל.<fn>According to this reading, Shaul's words "for you have done <i>chesed</i> with the Children of Israel" explain not (only) why Shaul does not want to harm the Keinites, but why the Keinites have a responsibility to remain neutral in the ensuing battle.</fn></point>
<point><b>Parallel to Shelomo's treaty with Hiram</b> – Y. Avishur<fn>In Studies in Biblical Narrative (Tel Aviv, 1999): 159-172.</fn> notes that postulating a treaty between Moshe and Yitro fits well within the broader array of parallels between the Moshe-Yitro and Shelomo-Hiram stories see <a href="Encounters with Foreign Leaders" data-aht="page">Encounters with Foreign Leaders</a> for elaboration.</point>
+
<point><b>הקבלה לברית שלמה עם חירם</b> – י. אבישור<fn>In Studies in Biblical Narrative (Tel Aviv, 1999): 159-172.</fn>&#160;מעיר שכריתת ברית בין משה ויתרו מסתדרת יפה בתוך המגוון הרחב יותר של הקבלות בין סיפורי משה-יתרו ושלמה-חירם ראה&#160;<a href="Encounters with Foreign Leaders" data-aht="page">מפגשים עם מנהיגים זרים</a> להרחבה.</point>
<point><b>חשיבות הסיפור</b> – Cassuto views the Yitro story as a preamble for Hashem's selection of the Jewish people to be his chosen nation. The chapter may also serve as background for understanding the relationship between the Jewish people and Yitro's descendants which resurfaces in subsequent books of Tanakh.</point>
+
<point><b>חשיבות הסיפור</b> – קאסוטו רואה את סיפור יתרו בתור הקדמה לבחירת ה' את בני ישראל להיות עמו הנבחר. הפרק יכול גם לשמש כרקע להבנת מערכת היחסים בין עם ישראל וצאצאי יתרו שעולה מחדש בספרי תנ"ך מאוחרים יותר.</point>
 
</category>
 
</category>
 
</approaches>
 
</approaches>
 
</page>
 
</page>
 
</aht-xml>
 
</aht-xml>

Version as of 22:17, 5 January 2015

ביקורו של יתרו – מטרתו ומשמעותו

גישות פרשניות

תרגום זה עדיין לא עבר ביקורת עורך

סקירה

בשמות י"ח:א', יתרו מוצג גם בתור "כהן מדין" וגם כ"חתן משה". שני הכובעים שחובש יתרו מציגים אותו כדמות ציבורית ואישית, ומשקפים מניעים אפשריים שונים לביקורו – משפחתיים, דתיים, ופוליטיים.

איחוד משפחתי

"אֲנִי חֹתֶנְךָ יִתְרוֹ בָּא אֵלֶיךָ" – ר"י בכור שור מסביר שמילים אלה בפסוק ו' אינן מה שיתרו אמר כאשר הגיע, אלא הן מתייחסות להבטחה שיתרו הבטיח בעבר כאשר משה נפרד במקור מאשתו. באותו זמן, יתרו התחייב למשה שברגע שמשה יסיים את שליחותו להוציא את בני ישראל ממצרים, יתרו יביא את משפחתו של משה למקום החנייה שלהם. לכן, ברגע שיתרו שומע "כי הוציא ה' את ישראל ממצרים" הוא מגיע כדי למלא אחר התחייבותו.2
"אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ" – ספורנו מבין שכוונת המילים האלה היא "לאחר ששלחה שליחים", כלומר, לאחר שציפורה שלחה שליחים למשה כדי לגלות היכן הוא חונה.3 לשיטה זו, ציפורה מבקשת באופן פעיל להתאחד עם משה, ויתרו עושה מאמץ לסייע לה.4
דגש על משפחה – ההבלטה של פרטים הקשורים למשפחה בי"ח:א'-י"ב תומכת בעמדה זו. יתרו מכונה חותן משה או בפשטות חותן שמונה פעמים בחלק זה, מה שמציע שהוא מגיע בעיקר במסגרת תפקיד זה. בנוסף לכך, הטקסט דן בהגעה של יתרו, ציפורה, ושני בניה שלוש פעמים בחמשת הפסוקים י"ח:ב'-ו'.5 מצד שני, התורה אינה מספרת לנו דבר על האיחוד עצמו של משה עם ציפורה ובניו, אפילו לא שבירכו האחד את השני לשלום.
חשיבות הסיפור – גישה זו משאירה את הקורא תוהה מדוע איחוד זה היה ראוי לציון מספיק כדי לחלוק אותו, בהינתן שלא שומעים עוד ממשפחתו של משה בתורה.
עיתוי – ראה כרונולוגיה לטוח הדעות על זמן ההגעה של יתרו. לשיטה זו, כנראה שיתרו הגיע כבר בשנה הראשונה, מכיוון שלא סביר שהיה רוצה לחכות עד לשנה השנייה כדי לאחד את המשפחה.
מה שומע יתרו בי"ח:א',ח' והכרתו בה' בי"ח:י"א – דעה זו יכולה להבחין בין החדשות על יציאת מצרים שיתרו שומע בי"ח:א' והמידע הנוסף שהוא מקבל ממשה בי"ח:ח'. הראשון הוא מה שגרם לביקור, מכיוון שעכשיו כשמשה מחוץ לסכנה, יתרו יכול לאחד אותו עם ציפורה ובניו. לעומת זאת, הדיווח השני, שהוא שומע ישירות ממשה, אולי נתן לו השראה להתגייר ולהקריב קרבנות (ראה ספורנו י"ח:י"ב),6 אך לא היה אחראי לביקור עצמו. ההבחנה הזו אולי נמצאת בשורש פירושו של הרשב"ם על י"ח:א',י' (ראה שני התיאורים), ומפותחת בצורה המלאה ביותר בידי ר' אלחנן סמט.7
עזיבת יתרו – לאחר שיתרו איחד את משה עם ציפורה, הוא מימש את מטרתו והיה יכול לשוב לארצו. ראה ספורנו י"ח:כ"ז שרק צאצאיו של יתרו, אך לא יתרו עצמו, ליוו את העם לארץ ישראל.

גיור

הר סיני – י"ח:ה' מספר לנו שיתרו בא ל"הר האלהים".10 המנחה בלולה מסביר שיתרו בא כדי להשתתף במעמד הר סיני. לשיטתו, יתרו הביא גם את אשתו ובניו כדי שיטלו חלק בחוויה, ואליהם מתייחסים ב"ובניו ואשתו" בפסוק ה' – ראה מי התלווה ליתרו.11 הנצי"ב בעמק דבר י"ח:ה' מציע בדומה שיתרו הגיע להר סיני מכיוון ששמע ממשה שהתכונות הרוחניות המיוחדות של ההר מועילות לקבלת רוח הקודש.
עיתוי – ראה כרונולוגיה לטווח הדעות על זמן ההגעה של יתרו. שמות רבה כ"ז:ו' ומדרש שמואל י"ב מקשרים את יתרו לעמלק ומסבירים שהוא החליט להתגייר כאשר ראה שהצד שלו הובס בקרב.12 הרמב"ן בי"ח:י"ב (שמפתח את העמדה של ר"א המודעי במכילתא) מצביע על אפשרות חלופית שיתרו התגייר רק לאחר מעמד הר סיני, ולאחר שנמצא יחד עם העם לאורך זמן.
מה שומע יתרו בי"ח:א',ח' והכרתו בה' בי"ח:י"א – לשיטה זו, שני הדיווחים קשורים זה בזה, ורצונו של יתרו להתגייר מתחיל כבר כאשר הוא שומע את החדשות המקוריות, ורק מתחזק כאשר הוא שומע פרטים נוספים ממשה. ראה שני דיווחים.
קרבנות יתרו – רמב"ן י"ח:י"ב מציע שאלה היו כדי למלא אחר החובה ההלכתית של גר להביא קרבן בעת התגיירותו, ושהסעודה חגגה את הגיור של יתרו. אולם, ראה מ"ד קסוטו שמעיר שהשימוש של הפסוק ב"אלהים" הכללי, ולא בה', הוא מפתיע אם יתרו אכן מתגייר (ראה גם זהותו הדתית של יתרו וקרבנותיו של יתרו).
עזיבת יתרו וחזרתו – אם יתרו הגיע כדי להתגייר, מדוע שיעזוב אחר כך את עם ישראל? ר"א המודעי במכילתא דרבי ישמעאל יתרו עמלק ב' טוען שיתרו עזב רק באופן זמני כדי לגייר את שאר משפחתו (ראה גם תרגום פסבדו-יונתן ורש"י י"ח:כ"ז). הוא לאחר מכן שב בשנה השנייה, והוא וצאצאיו נשארים עִם עַם ישראל. רמב"ן י"ח:א' גם כן מאמץ עמדה זו.
חשיבות הסיפור – סיפור יתרו נהפך לאבטיפוס לגויים שמכירים בה' ומתגיירים. הפרק משמש אולי גם כרקע להבנת מערכת היחסים שבין עם ישראל וצאצאי יתרו שעולה מחדש בספרים מאוחרים יותר בתנ"ך.

משלחת דיפלומטית

עיתוי – קאסוטו מצייר את יתרו בתור מנהיג המדיינים שבא לבטא הכרה והערכה לעם החדש שיצא זה עתה מעבדות והצטרף למשפחת העמים.13 קריאתו של קאסוטו אולי חושף השפעה של אירועים שקרו בתקופתו שלו. הוא כתב את פירושו זמן קצר לאחר הקמת מדינת ישראל המודרנית, וסביר שהגעתו של יתרו סימלה בעיניו את התממשות השאיפה של ישראל להכרת העמים הסובבים.14
יתרו מכיר את ה' בי"ח:ט'-י"א – בתור מנהיג של משלחתו הזרה, יתרו אולי רק חולק כבוד לאלוהי העם המארח אותו. קסוטו י"ח:י"ב אומר שיתרו לא התגייר ולא עזב את הפוליתאיזם. לשיטה זו, ביקורו יכול להיות מודל למפגש בין- דתי.15
קרבנות יתרו והסעודה החגיגית – רד"צ הופמן בשמות י"ח:י"ב מציע שההקרבה והסעודה אינם חלק מפולחן דתי, אלא טקס פוליטי שליווה את הברית שנחתמה בין העמים ישראל ומדיין. בכך הוא מסביר מדוע נעשה שימוש בשם אלוהים הכללי, ולא בה' (השם שנמצא בדרך כלל בהקשר לקרבנות), מכיוון שלא היה זה פולחן דתי, וכמו כן יתרו לא המיר את דתו למונותיאיזם.16 הוא גם מעיר שאמנות נחתמו לעיתים קרובות בסעודה, כפי שמעידה הברית שנכרתה בין לבן ויעקב. במאמר ב‎BASOR 175 (1964)‎, מביא צ'רלס פ. פנשהאם דוגמאות נוספות מהתנ"ך והמזרח התיכון הקדום – ראה אכילת לחם לפני הא-להים להרחבה.
עזיבת יתרו – לאחר שהשיג את משימתו הדיפלומטית, יתרו היה יכול לשוב לארצו.
משה ויתרו בשמות ב' – ראה מ' ויינפלד17 שמציע שהבסיס לברית הזו הוצב כבר בשמות ב' כאשר משה מצא מקלט בביתו של יתרו. הוא מצביע על מספר הקבלות בין הסיפור הזה והסיפורים של יעקב ולבן, הדד האדומי במלכים י"א:י"ד-כ"ב והאגדה המצרית העתיקה של שנהאת. ראה חותנים לדיון נוסף.
ישראל ושכניו – המדיינים, כמו השבטים והעמים האחרים במחוזם, היו צריכים להסתגל למציאות החדשה של עם חדש, ישראל, בסביבתם. בעוד שרוב האנשים האלה, כמו חלק מהמדיינים עצמם (ראה במדבר כב-כה, לא) הציגו יחס עוין כלפי עם ישראל, יתרו אולי ייצג קבוצה של מדיינים שבחרו בגישה שוחרת שלום (השווה דברים ב':כ"ט). למיקום של מדיין והיחס בין שני סיפורים אלה, ראה מדין.
הקינים בשופטים ושמואל א' – במאמרו הנזכר לעיל, פנשהאם גם מביא ראיה לקיומה של ברית בין עם ישראל והשבט הקיני של יתרו מסיפורי המלחמות של ישראל עם הכנענים בשופטים ד' ועם עמלק בשמואל א' ט"ו:ו'.18 בזה הראשון, הוא מציע שדקירת יעל הקינית את סיסרא יכולה להיות מובנת ללא קושי בהקשר של ברית בין בני ישראל והקינים. בשני, הוא טוען שהמושג "חסד" צריך להיות מובן בתור "ברית" (ראה חסד), וששאול מבקש מהקינים לסור מתוך העמלקים בגלל הברית שקיימת כבר בינם ובין עם ישראל.19
הקבלה לברית שלמה עם חירם – י. אבישור20 מעיר שכריתת ברית בין משה ויתרו מסתדרת יפה בתוך המגוון הרחב יותר של הקבלות בין סיפורי משה-יתרו ושלמה-חירם – ראה מפגשים עם מנהיגים זרים להרחבה.
חשיבות הסיפור – קאסוטו רואה את סיפור יתרו בתור הקדמה לבחירת ה' את בני ישראל להיות עמו הנבחר. הפרק יכול גם לשמש כרקע להבנת מערכת היחסים בין עם ישראל וצאצאי יתרו שעולה מחדש בספרי תנ"ך מאוחרים יותר.