EN/HEע/E

Yitro's Character

Sources

Philo, On the Change of Names XVII:103-105פילון על שינוי השמות י״ז:ק״ג-ק״ה

(103) And indeed the scriptures at one time call the father-in-law of the first prophets Jother, and at another time Raguel. Jother, when pride is flourishing and at its height; for the name Jother being interpreted means "superfluous," and pride is superfluous in an honest and sincere life, turning into ridicule, as it does, all that is equal and necessary to life, and honouring the unequal things of excess and covetousness. (104) This passion honours human things above divine, and customs above laws, and profane above sacred things, and mortal above immortal things, and, in short, appearances above reality; and it even ventures of its accord to pass on into the rank of counsellors, suggesting to the wise man not to teach those things which alone are worthy to be known, namely, "the commandments of God, and the Law," but to study the covenants and contracts of men with one another, which are almost the causes of the society which exists among them being so little sociable. But the great man is obedient in all things, thinking that little things are adapted to little people, and that great things are justly added to the great; (105) but very often this man who is wise in his own conceit, and who, passing over from the herds which the blind had assigned to him for him to guide, having sought out the divine herd, becomes no small portion of it; admiring the leader of nature, and marvelling at his way of leading which he employs in his care of his own flocks, for the name Raguel being interpreted, signifies the "pastoral care of God."

Philo, On Drunkenness X-XI:36-45פילון על השכרות י׳-י״א:ל״ו-מ״ה

X.(36) Now of the soul attached to its mother, yielding to the opinions of the many and constantly changing its appearance in accordance with the various forms arising from the manifold and different ways of life, after the manner of the Egyptian Proteus, who was able to assume the likeness of anything in the whole world, and to conceal his real form so as to render it entirely invisible, the most visible image is Jothor, a compound of pride, who evidently represents a city and constitution of men from all quarters, and of all nations, carried away by vain opinions. (37) For after the wise Moses had invited the whole people of the soul to observe piety and to pay the honour due to God, and had taught them the commandments and the most sacred laws, (for he says, "When there is a controversy among them and they come to me, I will decide between them all, and I will bring together to them the commandments of God and his Law."){8}{#ex 18:16.} then Jothor, wise in his own conceit, uninitiated in the divine blessings, but having principally lived among human and corruptible things, harangues the people, and proposes laws contrary to those of nature, having regard only to opinion, while those other laws are all referrible to the standard of reality and truth. (38) And indeed the prophet, pitying this man and commiserating his exceeding error, thinks it fitting to endeavour to teach him better things, and to persuade him to change his ways, and to forsake vain opinions and steadily to follow the truth. (39) For says he, "We after having cut up and eradicated the vain pride of the mind, will leave our abodes and depart to the place of knowledge, which we shall gain possession of by the divine oracles and their agreement of the result with them. Come now with us, and we will do thee Good."{9}{#nu 10:29.} For so doing you will get rid of that most pernicious thing, false opinion, and you will acquire that most advantageous thing, truth. (40) But he, being as it were subdued by enchantment in this way, will neglect what is said, and will by no means follow any kind of knowledge whatever, but will retire and will run off to his own individual and empty pride. For it is said in the scripture that he replied to him, "I will not go, except to my own country and to my own race;" that is to say, to his kindred infidelity imbued with false opinions, since he had not learnt that true faith which is dear to men. XI. (41) For, when desiring to make a display of his piety, he says, "Now I know that God is a great Lord in comparison of all Gods,"{10}{#ex 18:11.} he accuses himself of impiety in the eyes of all men who are competent to form a judgment; for they will say to him, (42) "Dost thou now know, O impious man, the power of the Ruler of the universe? but before this thou didst not know it. For was there anything which thou hast ever fallen in with of more antiquity or power than God? And are not the virtues of their parents known to the children before anything else in the world? And was not the Ruler of the universe the creator and the father of it? So that if you now say that you know it, you do not know it now, because you did not know it from the beginning of the creation." (43) And you are not the less convicted of false pretences, when you profess to compare things that cannot be compared, and say that you now recognise the greatness and pre-eminence of God in comparison of all other gods. For if thou hadst in real truth known the living God, you would never have supposed that there was any other god endued with independent authority; (44) for as the sun, when he has arisen, hides the stars, pouring forth his own light altogether over our sight, so also when the beams of the light-giving God, unmingled as they are, and entirely pure, and visible at the greatest distance, shone upon the eye of the soul, being comprehensible only by the intellect, then the eye of the soul can see nothing else; for the knowledge of the living God having beamed upon it, out-dazzles everything else, so that even those things which are most brilliant by their own intrinsic light appear to be dark in comparison. (45) Therefore he would never have ventured to compare the true and faithful God to those falsely named gods, if he had really known him; but ignorance of the one God has caused him to entertain a belief of many as gods, who have in reality no existence at all.

Philo, The Special Laws IV:XXXIII:173-175פילון על החוקים המיוחדים ד׳:ל״ג:קע״ג-קע״ה

(173) And we can find clear instances of both kinds in the sacred laws, which it is well for us to imitate; for there was once a time in which Moses, alone by himself, decided all causes and all matters of legal controversy, labouring from morning till night. But after a time his father-inlaw came to him, and seeing with what a weight of business he was overwhelmed, as all those who had any disputes were everlastingly coming upon him, he gave him most excellent advice, counselling him to choose subordinate magistrates, that they might decide the less important affairs, and that he might have only the more serious causes to occupy him, and by this means provide himself with time for Rest.{39}{#ex 18:14.} (174) And Moses, being convinced by the arguments of Jethro (for, indeed, they were for his good), having chosen the men of the highest reputation in the whole nation, he appointed them his lieutenants and judges, bidding them refer the more important cases to him. (175) And the history of the sacred laws contains this arrangement duly recorded, for the instruction of the rulers in all succeeding generations, that, in the first place, they may not despise the assistance of fellow counsellors, as if they were able to themselves to superintend everything, since that all-wise and godly man, Moses, did not reject them; and, secondly, that they may learn to choose subordinates of the second class and of the third class, so as to provide for themselves not being driven to neglect matters of greater importance, through being wholly occupied by affairs of a more trifling nature; for it is impossible for human nature to attend to everything at once.

Tanchuma Yitro 3תנחומא יתרו ג׳

וישמע יתרו - מה כתיב למעלה? מפלתו של עמלק, ואחר כך וישמע יתרו. וישמע יתרו - זה שאמר הכתוב: לץ תכה ופתי יערים (משלי יט כה). לץ תכה, זה עמלק. ופתי יערים, זה יתרו.

Shemot Rabbah 27:6שמות רבה כ״ז:ו׳

וישמע יתרו הה"ד (משלי יט) לץ תכה ופתי יערים וכה"א (משלי כא) בענוש לץ יחכם פתי, עמלק ויתרו היו בעצה עם פרעה כשראה יתרו שאבד הקב"ה את עמלק מן העוה"ז ומן העוה"ב תוהא ועשה תשובה שכן כתיב למעלה כי מחה אמחה את זכר עמלק ואח"כ וישמע יתרו, אמר אין לי לילך אלא אצל אלוה של ישראל.

Midrash Shemuel 12:2מדרש שמואל י״ב:ב׳

דבר אחר לץ תכה זה עמלק, ופתי יערים זה יתרו. אמר רבי יהודה בר סימון מוכתב היה יתרו מאסרטיא של עמלק, וכיון שנפל בא ונתגייר, הדא הוא דכתיב וישמע יתרו כהן מדין (שמות י"ח א').

Tzeror HaMor Shemot 18צרור המור שמות י״ח

וישמע יתרו סמך זאת הפרשה לפרשת עמלק. להודיענו הטוב הגדול שעשה עמנו יתרו. הפך ממה שעשה עמלק. כי עמלק רצה לעכב לישראל שלא יעלו לארץ ולא יבנו בית המקדש כמו שכתבתי למעלה. ויתרו יסד בנין ירושלם ויסודותיה. כי בירושלם כתיב ציון במשפט תפדה. והיא נקראת כסא ה'. כי שמה ישבו כסאות הסנהדרין למשפט וכסאות לבית דוד. והמשפט הוא סבת קיום הארץ. כדכתיב מלך במשפט יעמיד ארץ. וכתיב ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו. ובזה קיים העולם. כאומרם על ג' דברים העולם קיים על הדין ועל האמת ועל השלום. ויתרו נתדבק באמת שהוא ה' אלהים אמת. ונתן עצה למשה על המשפט. כדכתיב ואתה תחזה מכל העם. ובזה נתן לישראל שלום. כדכתיב וגם כל העם הזה על מקומו יבא בשלום ולכן זכה להעמיד בנים גדולים בתורה ובעלי עצה. וזכו לעמוד בלשכת הגזית לתת הוראה לישראל והם היו מהסנהדרין שנק' בעלי שמועה. והם היו בני קני תרעתים שמועתים סוכתים. תרעתים שנעשו רעים לאל מבני רעואל. שמועתים בעלי שמועה מבני יתרו שנאמר בו וישמע יתרו. סוכתים סוככים בכנפיהם על ישראל בסוכת שלום דכתיב ביה יבא בשלום. ואם כן אחר שעמלק ראש צרים רצה לעקור בנין בהמ"ק. ויתרו ראש הגרים יסד בציון אבן. אבן בוחן פנת יקרת. הוא יעבץ דכתיב ביה נכבד מאחיו. ונתן כבוד לתורה: רצה הקב"ה לסמוך ענין יתרו לענין עמלק. וכתיב וישמע יתרו כהן מדין. להורות שראה והבין בענייני הש"י ונפלאותיו לפי שהיה חכם. ולכן שמע וחקר. דכתיב ושומע לעצה חכם. וכתיב ישמע חכם ויוסף לקח. ולכן השמיעה הוא דבר גדול. וכל התורה תלויה בה דכתיב הנה שמוע מזבח טוב. ובזכות השמיעה הזאת זכה להיות איתן מושבו. בין התנאים והאמוראים והסנהדרין דכתיב איתן מושבך והוא כמו תנא בהיפוך אותיות. וזהו אוזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין. ולכן אמרו שהאזן היא כמו רטיה לגוף. ואע"פ שיהיה האדם כואב בכל איבריו. בשמיעה שהיא רטית האוזן יתרפא לכל הגוף. דכתיב ויאמר אם שמוע תשמע וגו'. וכל זה להודיענו שכמו שאנו חייבים למחות שמו של עמלק. כן אנו חייבים לתת כבוד ליתרו. ולכן תמצא שאמר משה ליתרו והיה הטוב ההוא אשר ייטיב ה' עמנו והיטבנו לך. ומה היא הטובה. התורה דכתיב בה כי לקח טוב וגומר. וכל זה בשכר השמיעה דכתיב וישמע יתרו: (ז'-י"ב) וסיפר שיצא משה לקראתו לכבדו. לפי שהיה חכם ובא לחסות תחת כנפי השכינה. ולכן ויספר משה לחותנו. למשוך את לבו כמו שעושים לגרים... ורבותינו אמרו עולה וזבחים לאלהים ראשי תיבות עול. להורות שקבל עליו עול תורה ועול מצות ועול מלכות שמים. ונכנס במסורת הברית והמילה וטבילה והרצאת דמים. וזה חשוב ככל הקרבנות כמו שכתבו במדרש הנעלם מזבח אדמה תעשה לי. זהו מי שמכניס בנו לברית מילה. ואמר אדמה. לפי שראוי שיתן המילה בכלי של עפר שנקרא מזבח אדמה. וזה חשוב עליו ככל הקרבנות. וזהו וזבחת עליו את עולותיך. וכן בכאן כתב עולה וזבחים לאלהים. ואולי נאמר כי לכן סמך מיד וישב משה לשפוט את העם. להורות כי עצת יתרו שנתן על המשפט חשובה מכל הזבחים. כדכתיב עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח: (כ"ד) וישמע משה לקול חותנו. לפי שראה שעצתו היתה טובה. ויעש כל אשר אמר. בלי תוספת ומגרעת. לפי שדבריו היו ברוח הקדש. וזה יורה על ענותנותו של משה שקבל האמת ממי שאמרו ועשאו בלי שנוי. ויורה על חכמתו של יתרו שראתה עינו מה שלא ראה עינו של משה. וכל זה זכה יתרו בזכות וישמע יתרו. ולכן כתב במקומו וישמע משה לקול חותנו. ולא רצה השם יתברך לומר פרשה זו למשה אלא שיבא יתרו לחדשה. כדי שיכירו ישראל חכמתו של יתרו. כי לא לחנם הלך משה לישא בתו. אלא מפני שהוא מינו וחכם כמותו. ולכן עשה מאמרו בכח אל ויבחר משה אנשי חיל מכל ישראל.

Akeidat Yitzchak Shemot #43עקדת יצחק שמות שער מ״ג

והכוונה בשלום היא מדת החסד, שאמרנו למעלה, שראוי לאדם להתנהג בה בשלום ביתו ואשתו ובניו וקרוביו בהנהגת הבית. והנה באמת הספור הראשון מבוא יתרו עם צפורה אשת משה ובניה אחר שלוחיה, אל המדבר אשר הוא חונה שם, והדברים אשר ביניהם, וכל הכבוד אשר עשו לו, עם היותו החלק הנקל שבפרשה, למדנו ממנו מדות ותכונות נכבדות, להמשיך חברת החשובים, ואהבת שלום בין אב לבתו, בין איש לאשתו, ומיודעיו ומרעהו, כקטן כגדול, כמו שיבא: אמנם חלק הדין, הוא הספור השני המתחיל ויהי ממחרת וישב משה לשפוט את העם, אשר בו נתן הסדר בדבר המשפט, אשר הוא הכרחי לשתוף המדיני הכולל בלי ספק, ויכלול ברירת הדיינים וסדר ישיבתם וקימתם על פי עצת יתרו המפורסמות. ואולם מעלת עצתו, וטוב טעמו, וכח טענותיו, אשר בהם תפס על משה בהנהגתו אותם עד הנה, יתבאר כשנבא על פי הספור וכוונתו בו. ולדעתי אז יודע כי ראוי ההיתה העצה לחבבה ולהחשיבה ליתר בשבילה פרשה אחת בתורה, ולקבל אותה לעבודה רצויה, יותר מהזבחים שהקריב שם, שנאמר ויקח יתרו עולה וזבחים לאלהים, ועל דרך שאמר החכם (משלי כ') עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח. ועל הכל יתבאר יפה המאמר שזכרנו ראשונה בעזרת האל... וישמע יתרו. להיות עיקר מסדור הנהגת הבית, להשגיח במה שיאות לאשה לפי כבודה לשבת בית, בדרך מוסר וצניעות, בהכנת כל צרכי השארה כסותה ועונתה, ואף כי טורח הבנים ומזונותם מוטלין על האב, והמשנה את חקם ומבטל מנהגם, הרי הוא עושה עול לפי הסדר הדתיי שזכרנו, וישאר להם עליו תרעומת, צריך להשלים ולפייס. וכבר נפל משה בזה החטא במה ששלח אם על בנים, ועזבם זה ימים, וגם עתה אחר כל הכבוד ההוא, לא שם לבו עליהם, אשר כל זה יגדיל עוד התלונה. ספרה התורה ממעלת יתרו חותנו, ומוסר אשתו וטוב דעתה, כי אף על פי שדרכו של איש לחזור על אבדתו, ואין דרכה של אבדה לחזר אחר בעליה, אשר מזה חוייב מדתי הבית (ב"ר פ' י"ז) שתתנהג האשה בכבדות בכל דברים של קירוב אצל בעלה, ולבלתי בוא אליו כי אם חפץ בה ונקראתה באהבה וכבוד, וכל שכן על אודות אשר שלחה מאליו לסבה מהסבות, ואין צריך לומר אם היה שם ריח גט פיטורין, ותתחייב להתייקר נפשה לבלתי שוב אליו עוד, אם לא אחר הפייוס והריצוי הנמרץ. ומהמבואר שבהיות הבנים בניו אצלה, תתחזק סבת המיאון והסירוב להתפייס, וכל שכן אם היה לה אב וגם הוא נכבד וחשוב, ודאי סמכה דעתה עליו, כי אז לפי הסדר הביתיי צריך לנהוג בה יקר יותר וחשיבות ותכבד לשבת בביתה, ואף אם תתעורר לשוב אליו, כי תמשך בחבלי אדם ובעבותות אהבה, אין לבוא אביה החשוב עמה. עם כל זה אמר כי להכרתם מעלתו של משה, באשר הוא חונה שם הר האלהים, אשר שמעו את שמעו ואת גבורתו, וכבר נתעוררו מתחלה לחסות תחת כנפיו, ראו למחול על כבודם, ולוותר אצלו כל הסבות המעכבות את התשובה, ולבא אליו שם כלם כאחד. ואחשוב שהעיר השם את רוחם על זה, כדי שימצאו האשה והבנים בעדת ה' ביום הקהל הנכבד והנורא, אשר לא ישוער שיהיה בענין אחר, כי מהמבואר שאם לא היו באים מעצמם, הוא היה שולח אחריהם להביאם ליום ההוא בלי ספק: ושיעור הכתובים וישמע יתרו, עם שהוא כהן מדין ושר וגדול מצד עצמו, וגם כי הוא חותן משה שהוא חייב בכבודו כאביו את כל המעלה אשר היתה למשה מצד מה שעשה אלהים למשה ולישראל עמו... וחתם עצתו באומרו אם את הדבר הזה תעשה וצוך אלהים ויכלת עמוד וגם כל העם וגו', ביאר כי עצתו זאת היא נכונה מאד, אבל שהיא תלוי במה שיצוה אותו הא-להים על אלו הדינים על האופן הנזכר. אמנם שאינו מסופק על צוואתו על זה, כי באמת הצווי ההוא הוא הכרחי אם רוצה בקיומם, כי בו ולא בזולת יוכל הוא לעמוד וגם כל העם הזה על מקומו יבא בשלום: וישמע משה לקול חותנו ויעש כל אשר אמר, שומע לעצה חכם (משלי י"ב), רצוני, חכם כמו הנותן אותה למה שנתיישבה בלבו והשתדל לקיימה. אמנם לא עשה כן מיד כמו שחשבו הראשונים, כי ראשונה קבלו את התורה, שאחר מתן תורה מיד נאמר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, כאלו משיב על דברי יתרו שאמר איעצך ויהי א-להים עמך, וצוך א-להים ויכלת עמוד וגו'. ואחרי כן בחר אנשי חיל מכל ישראל ויתן אותם ראשים על העם שרי אלפים וגו'. ואמר שנמשך מסדור הדינין לפניהם מה שיעץ יתרו שהיו שופטים את העם בכל עת בנקל, שאם היה הדבר קשה יביאון אל משה, אמנם הדבר הקטן ישפטו הם מעצמם... והנה אם יקשה לבך על זה, תאמר איך יתכן שעל פי עצתו של יתרו נתנו הדינים לישראל, והלא התורה כלה כהוייתה קדמה לעולם תתקע"ד דורות (שבת פ"ח ע"ב), גם אתה אמור לו איך היה מינוי הדינין על ידו, והלא כך כתובה לפניו במרום. ועוד מה תאמר מדין בנות צלפחד (במדבר כ"ז) ואנשי פסח שני (שם ט') וכיוצא. אלא שכבר יש לנו תשובה נכונה על ידי זה מפי חז"ל שאמרו (סנהדרין ח' ע"א) על כל כדומה לו, ראויה פרשה זו ליכתב על ידי משה ככל התורה כלה, אלא שנאמרה על ידיהן, שמגלגלין זכות ע"י זכאי, וכן על זה האופן נתגלגלה חובה על ידי חייבים במקושש (במדבר ט"ו) ובמקלל (ויקרא כ"ד) והדומים. וכן זכה יתרו שנתיתרה פרשה זו בתורה על שמו. וכבר היה משה בלתי חושש לחסרונה, כמו שלא היה מקפיד על הדינים ההם, עד שבא לו הצורך אליהם, ובא יתרו והעירה על צרכה, וגם רוח המקום נוחה הימנו, כדי שירגישו תועלת החלק הזה מהמשפטים היותו א-להי, נוסף על שאר התועלות שיזכרו בפרשת משפטים (שער מ"ו) ב"ה. ומעתה הכל שריר וקיים... והנה בזה נתבארה היטב עצת יתרו הנכונה, אשר באה בבחינה ישרה על איכות הדינין, וישיבת השופטים, אשר הוא ענין הכרחי אל החיים המדיניים, הראויים להקדים לספור מתן תורה: ובזה כבר נודע חביבות העצה הזאת, ותועלתה הנפלא בעוצם השלמות, המגיע אל האומה הזאת, מהיותם נשפטים על פי משפטים אלהיים, כמו שיעץ, כי לא לבד יגיע מהם שמירת הממון, והגבלת האנשים לבל יהרסו לפרוסך אלו באלו בשאר המשפטים האנושיים, אלא שנוסף על שיגיע מהם זה בענין יותר משובח, יועיל מאד אל הקניינים השלמים אשר בנפש, ואל חיי הצלחת העולם, הבא, כמו שיתבאר זה במקומו המיוחד (שער מ"ו) ב"ה. ולזה אם יהיו זבחיו נרצין לפני השם יתעלה, כמו שאמרנו, יותר ראויה היתה עצתו, וכמו שאמר עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח: