תפקידו של יצחק בעקידה

הקדמה

נושא זה עדיין לא עבר עריכה מערכתית

שותף או קורבן?

בראשית כ"ב מתאר את המבחן העליון שה' מציב לאברהם, בסיפור המוכר בשם "עקידת יצחק". למרות שמו, רוב הדיונים בסיפור אינם סובבים סביב יצחק, אלא סביב ה' ואברהם. מה, אם כן, היה תפקידו של יצחק בסיפור? האם היה שותף מרצון או קורבן שלא מרצונו? האם ידע כבר מוקדם שהוא עתיד להיות הקורבן, או שגילה זאת רק ברגע האחרון? לבסוף, בן כמה היה יצחק בעת האירוע?¹ האם היה נער, צעיר מכדי להעריך את מהות המבחן, או מבוגר בשל, המודע היטב לכל השלכותיו?² האם היה מסוגל לעמוד מול אברהם אילו רצה בכך?

שיחה בין אב לבן

לרוב, התנ"ך אינו חושף את רגשות דמויותיו, וסיפורנו אינו יוצא דופן. בשום מקום לא נאמר לנו במפורש מה חשבו והרגישו יצחק או אברהם בדרכם לקורבן. הפרק, עם זאת, חושף שיחה אחת בין השניים העשויה לספק כמה רמזים:

EN/HEע/E

(ו) וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת עֲצֵי הָעֹלָה וַיָּשֶׂם עַל יִצְחָק בְּנוֹ וַיִּקַּח בְּיָדוֹ אֶת הָאֵשׁ וְאֶת הַמַּאֲכֶלֶת וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו. (ז) וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל אַבְרָהָם אָבִיו וַיֹּאמֶר אָבִי וַיֹּאמֶר הִנֶּנִּי בְנִי וַיֹּאמֶר הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה. (ח) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֱלֹהִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו.

(6) Abraham took the wood of the burnt offering and laid it on Isaac his son. He took in his hand the fire and the knife. They both went together. (7) Isaac spoke to Abraham his father, and said, “My father?” He said, “Here I am, my son.” He said, “Here is the fire and the wood, but where is the lamb for a burnt offering?” (8) Abraham said, “God will provide himself the lamb for a burnt offering, my son.” So they both went together.

החילופין הקצרים בין האב לבן מביאים את הקורא להרהר בכמה נקודות:

"אַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה" – האם שאלתו של יצחק היא שאלת סקרנות בעלמא, או שהיא מרמזת שהוא חש חשדות מסוימים שמשהו יוצא דופן מתרחש?
"אֱלֹהִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי" – האם אברהם עמום בכוונה כדי להסתיר את האמת מבנו?
"וַיֹּאמֶר" כפול – בפסוק ז', כאשר יצחק פונה לשאול את אביו, הטקסט מספר ש"יצחק אמר", אך לפני שממשיך לתוכן דבריו הוא חוזר שוב, "ויאמר".³ מהי משמעות חזרה זו? האם היא סימן להיסוס או להדגשה?
"וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו" – מדוע עובדה זו חוזרת הן בפסוק ו' והן בפסוק ח'? האם הכפילות מרמזת שהייתה לנו סיבה לחשוב שבשל החילופין בפסוקים ז'-ח', משהו אולי השתנה ושהשניים לא ימשיכו ללכת יחד?

שאלות נוספות

כמה שאלות נוספות עשויות להיות רלוונטיות לסוגיות שלעיל:

"וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם" – הפרק מציג את האירוע כמבחן עבור אברהם באופן ספציפי. בהתחשב בכך שמיצחק התבקש לוותר על חייו, האם לא היה זה מבחן אמונה וציות עבורו באותה מידה כמו עבור אביו? מדוע הוא אינו מוזכר? יתרה מכך, מדוע, לאחר עמידתו במבחן, הוא אינו מקבל גמול על תפקידו?
"וְנִשְׁתַּחֲוֶה וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם" – בעת פרידתו מנעריו כדי להקריב את יצחק, אברהם אומר, "ונשובה אליכם", ולכאורה משקר בגלוי. האם ההטעיה מיועדת לנערים או ליצחק? באיזה אופן אחר ניתן להבין את דבריו של אברהם?
אחרית דבר – לאחר המבחן, אנו קוראים "וַיָּשׇׁב אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו". היכן יצחק? מדוע אין מוזכר שהוא חוזר עם אביו? מה עשויה היעדרות זו לרמז בנוגע לרגשותיו ופעילויותיו של יצחק בעקבות המבחן?