EN/HEע/E

Yonah's Prayer

Sources

Vayikra 18:25ויקרא י״ח:כ״ה

The land was defiled: therefore I punished its iniquity, and the land vomited out her inhabitants.

וַתִּטְמָא הָאָרֶץ וָאֶפְקֹד עֲוֺנָהּ עָלֶיהָ וַתָּקִא הָאָרֶץ אֶת יֹשְׁבֶיהָ.

Vayikra 18:28ויקרא י״ח:כ״ח

that the land not vomit you out also, when you defile it, as it vomited out the nation that was before you.

וְלֹא תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם.

Vayikra 20:22ויקרא כ׳:כ״ב

“‘You shall therefore keep all my statutes, and all my ordinances, and do them; that the land, where I am bringing you to dwell, may not vomit you out.

וּשְׁמַרְתֶּם אֶת כׇּל חֻקֹּתַי וְאֶת כׇּל מִשְׁפָּטַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָקִיא אֶתְכֶם הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לָשֶׁבֶת בָּהּ.

Yonah 1:1-3יונה א׳:א׳-ג׳

(1) Now the word of the Lord came unto Jonah the son of Amittai, saying: (2) 'Arise, go to Nineveh, that great city, and proclaim against it; For their wickedness is come up before Me.' (3) But Jonah rose up to flee unto Tarshish from the presence of the Lord; and he went down to Joppa, and found a ship going to Tarshish; so he paid the fare thereof, and went down into it, to go with them unto Tarshish, from the presence of the Lord.

(א) וַיְהִי דְּבַר י״י אֶל יוֹנָה בֶן אֲמִתַּי לֵאמֹר. (ב) קוּם לֵךְ אֶל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה וּקְרָא עָלֶיהָ כִּי עָלְתָה רָעָתָם לְפָנָי. (ג) וַיָּקׇם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי י״י וַיֵּרֶד יָפוֹ וַיִּמְצָא אֳנִיָּה בָּאָה תַרְשִׁישׁ וַיִּתֵּן שְׂכָרָהּ וַיֵּרֶד בָּהּ לָבוֹא עִמָּהֶם תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי י״י.

Yonah 1:4-12יונה א׳:ד׳-י״ב

(4) But the Lord hurled a great wind into the sea, and there was a mighty tempest in the sea, so that the ship was like to be broken. (5) And the mariners were afraid, and cried every man unto his god; and they cast forth the wares that were in the ship into the sea, to lighten it unto them. But Jonah was gone down into the innermost parts of the ship; and he lay, and was fast asleep. (6) So the shipmaster came to him, and said unto him: 'What meanest thou that thou sleepest? arise, call upon thy God, if so be that God will think upon us, that we perish not.' (7) And they said every one to his fellow: 'Come, and let us cast lots, that we may know for whose cause this evil is upon us.' So they cast lots, and the lot fell upon Jonah. (8) Then said they unto him: 'Tell us, we pray thee, for whose cause this evil is upon us: what is thine occupation? and whence comest thou? what is thy country? and of what people art thou? (9) And he said unto them: 'I am a Hebrew; and I fear the Lord, the God of heaven, who hath made the sea and the dry land.' (10) Then were the men exceedingly afraid, and said unto him: 'What is this that thou hast done?' For the men knew that he fled from the presence of the Lord, because he had told them. (11) Then said they unto him: 'What shall we do unto thee, that the sea may be calm unto us?' for the sea grew more and more tempestuous. (12) And he said unto them: 'Take me up, and cast me forth into the sea; so shall the sea be calm unto you; for I know that for my sake this great tempest is upon you.'

(ד) וַי״י הֵטִיל רוּחַ גְּדוֹלָה אֶל הַיָּם וַיְהִי סַעַר גָּדוֹל בַּיָּם וְהָאֳנִיָּה חִשְּׁבָה לְהִשָּׁבֵר. (ה) וַיִּירְאוּ הַמַּלָּחִים וַיִּזְעֲקוּ אִישׁ אֶל אֱלֹהָיו וַיָּטִלוּ אֶת הַכֵּלִים אֲשֶׁר בָּאֳנִיָּה אֶל הַיָּם לְהָקֵל מֵעֲלֵיהֶם וְיוֹנָה יָרַד אֶל יַרְכְּתֵי הַסְּפִינָה וַיִּשְׁכַּב וַיֵּרָדַם. (ו) וַיִּקְרַב אֵלָיו רַב הַחֹבֵל וַיֹּאמֶר לוֹ מַה לְּךָ נִרְדָּם קוּם קְרָא אֶל אֱלֹהֶיךָ אוּלַי יִתְעַשֵּׁת הָאֱלֹהִים לָנוּ וְלֹא נֹאבֵד. (ז) וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ לְכוּ וְנַפִּילָה גוֹרָלוֹת וְנֵדְעָה בְּשֶׁלְּמִי הָרָעָה הַזֹּאת לָנוּ וַיַּפִּלוּ גּוֹרָלוֹת וַיִּפֹּל הַגּוֹרָל עַל יוֹנָה. (ח) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הַגִּידָה נָּא לָנוּ בַּאֲשֶׁר לְמִי הָרָעָה הַזֹּאת לָנוּ מַה מְּלַאכְתְּךָ וּמֵאַיִן תָּבוֹא מָה אַרְצֶךָ וְאֵי מִזֶּה עַם אָתָּה. (ט) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם עִבְרִי אָנֹכִי וְאֶת י״י אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם אֲנִי יָרֵא אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת הַיָּם וְאֶת הַיַּבָּשָׁה. (י) וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים יִרְאָה גְדוֹלָה וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו מַה זֹּאת עָשִׂיתָ כִּי יָדְעוּ הָאֲנָשִׁים כִּי מִלִּפְנֵי י״י הוּא בֹרֵחַ כִּי הִגִּיד לָהֶם. (יא) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו מַה נַּעֲשֶׂה לָּךְ וְיִשְׁתֹּק הַיָּם מֵעָלֵינוּ כִּי הַיָּם הוֹלֵךְ וְסֹעֵר. (יב) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שָׂאוּנִי וַהֲטִילֻנִי אֶל הַיָּם וְיִשְׁתֹּק הַיָּם מֵעֲלֵיכֶם כִּי יוֹדֵעַ אָנִי כִּי בְשֶׁלִּי הַסַּעַר הַגָּדוֹל הַזֶּה עֲלֵיכֶם.

Yonah 2יונה ב׳

(1) And the Lord prepared a great fish to swallow up Jonah; and Jonah was in the belly of the fish three days and three nights. (2) Then Jonah prayed unto the Lord his God out of the fish's belly. (3) And he said: I called out of mine affliction Unto the Lord, and He answered me; Out of the belly of the nether-world cried I, And Thou heardest my voice. (4) For thou didst cast me into the depth, In the heart of the seas, And the flood was round about me; All Thy waves and Thy billows Passed over me. (5) And I said: 'I am cast out From before Thine eyes'; Yet I will look again Toward Thy holy temple. (6) The waters compassed me about, even to the soul; The deep was round about me; The weeds were wrapped about my head. (7) I went down to the bottoms of the mountains; The earth with her bars closed upon me for ever; Yet hast Thou brought up my life from the pit, O Lord my God. (8) When my soul fainted within me, I remembered the Lord; And my prayer came in unto Thee, Into Thy holy temple. (9) They that regard lying vanities Forsake their own mercy. (10) But I will sacrifice unto Thee With the voice of thanksgiving; That which I have vowed I will pay. Salvation is of the Lord. (11) And the Lord spoke unto the fish, and it vomited out Jonah upon the dry land.

(א) וַיְמַן י״י דָּג גָּדוֹל לִבְלֹעַ אֶת יוֹנָה וַיְהִי יוֹנָה בִּמְעֵי הַדָּג שְׁלֹשָׁה יָמִים וּשְׁלֹשָׁה לֵילוֹת. (ב) וַיִּתְפַּלֵּל יוֹנָה אֶל י״י אֱלֹהָיו מִמְּעֵי הַדָּגָה. (ג) וַיֹּאמֶר קָרָאתִי מִצָּרָה לִי אֶל י״י וַיַּעֲנֵנִי מִבֶּטֶן שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי שָׁמַעְתָּ קוֹלִי. (ד) וַתַּשְׁלִיכֵנִי מְצוּלָה בִּלְבַב יַמִּים וְנָהָר יְסֹבְבֵנִי כׇּל מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ. (ה) וַאֲנִי אָמַרְתִּי נִגְרַשְׁתִּי מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ אַךְ אוֹסִיף לְהַבִּיט אֶל הֵיכַל קׇדְשֶׁךָ. (ו) אֲפָפוּנִי מַיִם עַד נֶפֶשׁ תְּהוֹם יְסֹבְבֵנִי סוּף חָבוּשׁ לְרֹאשִׁי. (ז) לְקִצְבֵי הָרִים יָרַדְתִּי הָאָרֶץ בְּרִחֶיהָ בַעֲדִי לְעוֹלָם וַתַּעַל מִשַּׁחַת חַיַּי י״י אֱלֹהָי. (ח) בְּהִתְעַטֵּף עָלַי נַפְשִׁי אֶת י״י זָכָרְתִּי וַתָּבוֹא אֵלֶיךָ תְּפִלָּתִי אֶל הֵיכַל קׇדְשֶׁךָ. (ט) מְשַׁמְּרִים הַבְלֵי שָׁוְא חַסְדָּם יַעֲזֹבוּ. (י) וַאֲנִי בְּקוֹל תּוֹדָה אֶזְבְּחָה לָּךְ אֲשֶׁר נָדַרְתִּי אֲשַׁלֵּמָה יְשׁוּעָתָה לַי״י. (יא) וַיֹּאמֶר י״י לַדָּג וַיָּקֵא אֶת יוֹנָה אֶל הַיַּבָּשָׁה.

Yonah 3:1-3יונה ג׳:א׳-ג׳

(1) And the word of the Lord came unto Jonah the second time, saying: (2) 'Arise, go unto Nineveh, that great city, and make unto it the proclamation that I bid thee.' (3) So Jonah arose, and went unto Nineveh, according to the word of the Lord. Now Nineveh was an exceeding great city, of three days' journey.

(א) וַיְהִי דְבַר י״י אֶל יוֹנָה שֵׁנִית לֵאמֹר. (ב) קוּם לֵךְ אֶל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה וּקְרָא אֵלֶיהָ אֶת הַקְּרִיאָה אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר אֵלֶיךָ. (ג) וַיָּקׇם יוֹנָה וַיֵּלֶךְ אֶל נִינְוֵה כִּדְבַר י״י וְנִינְוֵה הָיְתָה עִיר גְּדוֹלָה לֵאלֹהִים מַהֲלַךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים.

Tehillim 3תהלים ג׳

(1) A Psalm of David, when he fled from Absalom his son. (2) Lord, how many are mine adversaries become! Many are they that rise up against me. (3) Many there are that say of my soul: 'There is no salvation for him in God.' Selah (4) But thou, O Lord, art a shield about me; My glory, and the lifter up of my head. (5) With my voice I call unto the Lord, And He answereth me out of His holy mountain. Selah (6) I lay me down, and I sleep; I awake, for the Lord sustaineth me. (7) I am not afraid of ten thousands of people, That have set themselves against me round about. (8) Arise, O Lord; save me, O my God; For Thou hast smitten all mine enemies upon the cheek, Thou hast broken the teeth of the wicked. (9) Salvation belongeth unto the Lord; Thy blessing be upon Thy people. Selah

(א) מִזְמוֹר לְדָוִד בְּבׇרְחוֹ מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם בְּנוֹ. (ב) י״י מָה רַבּוּ צָרָי רַבִּים קָמִים עָלָי. (ג) רַבִּים אֹמְרִים לְנַפְשִׁי אֵין יְשׁוּעָתָה לּוֹ בֵאלֹהִים סֶלָה. (ד) וְאַתָּה י״י מָגֵן בַּעֲדִי כְּבוֹדִי וּמֵרִים רֹאשִׁי. (ה) קוֹלִי אֶל י״י אֶקְרָא וַיַּעֲנֵנִי מֵהַר קׇדְשׁוֹ סֶלָה. (ו) אֲנִי שָׁכַבְתִּי וָאִישָׁנָה הֱקִיצוֹתִי כִּי י״י יִסְמְכֵנִי. (ז) לֹא אִירָא מֵרִבְבוֹת עָם אֲשֶׁר סָבִיב שָׁתוּ עָלָי. (ח) קוּמָה י״י הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהַי כִּי הִכִּיתָ אֶת כׇּל אֹיְבַי לֶחִי שִׁנֵּי רְשָׁעִים שִׁבַּרְתָּ. (ט) לַי״י הַיְשׁוּעָה עַל עַמְּךָ בִרְכָתֶךָ סֶּלָה.

Tehillim 4תהלים ד׳

(1) For the Leader; with string-music. A Psalm of David. (2) Answer me when I call, O God of my righteousness, Thou who didst set me free when I was in distress; Be gracious unto me, and hear my prayer. (3) O ye sons of men, how long shall my glory be put to shame, In that ye love vanity, and seek after falsehood? Selah (4) But know that the Lord hath set apart the godly man as His own; The Lord will hear when I call unto Him. (5) Tremble, and sin not; Commune with your own heart upon your bed, and be still. Selah (6) Offer the sacrifices of righteousness, And put your trust in the Lord. (7) Many there are that say: 'Oh that we could see some good!' Lord, lift Thou up the light of Thy countenance upon us. (8) Thou hast put gladness in my heart, More than when their corn and their wine increase. (9) In peace will I both lay me down and sleep; For Thou, Lord, makest me dwell alone in safety.

(א) לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹת מִזְמוֹר לְדָוִד. (ב) בְּקׇרְאִי עֲנֵנִי אֱלֹהֵי צִדְקִי בַּצָּר הִרְחַבְתָּ לִּי חָנֵּנִי וּשְׁמַע תְּפִלָּתִי. (ג) בְּנֵי אִישׁ עַד מֶה כְבוֹדִי לִכְלִמָּה תֶּאֱהָבוּן רִיק תְּבַקְשׁוּ כָזָב סֶלָה. (ד) וּדְעוּ כִּי הִפְלָה י״י חָסִיד לוֹ י״י יִשְׁמַע בְּקׇרְאִי אֵלָיו. (ה) רִגְזוּ וְאַל תֶּחֱטָאוּ אִמְרוּ בִלְבַבְכֶם עַל מִשְׁכַּבְכֶם וְדֹמּוּ סֶלָה. (ו) זִבְחוּ זִבְחֵי צֶדֶק וּבִטְחוּ אֶל י״י. (ז) רַבִּים אֹמְרִים מִי יַרְאֵנוּ טוֹב נְסָה עָלֵינוּ אוֹר פָּנֶיךָ י״י. (ח) נָתַתָּה שִׂמְחָה בְלִבִּי מֵעֵת דְּגָנָם וְתִירוֹשָׁם רָבּוּ. (ט) בְּשָׁלוֹם יַחְדָּו אֶשְׁכְּבָה וְאִישָׁן כִּי אַתָּה י״י לְבָדָד לָבֶטַח תּוֹשִׁיבֵנִי.

Tehillim 31:1-6תהלים ל״א:א׳-ו׳

(1) For the Leader. A Psalm of David. (2) In thee, O Lord, have I taken refuge; let me never be ashamed; Deliver me in Thy righteousness. (3) Incline Thine ear unto me, deliver me speedily; Be Thou to me a rock of refuge, even a fortress of defence, to save me. (4) For Thou art my rock and my fortress; Therefore for Thy name's sake lead me and guide me. (5) Bring me forth out of the net that they have hidden for me; For Thou art my stronghold. (6) Into Thy hand I commit my spirit; Thou hast redeemed me, O Lord, Thou God of truth.

(א) לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד. (ב) בְּךָ י״י חָסִיתִי אַל אֵבוֹשָׁה לְעוֹלָם בְּצִדְקָתְךָ פַלְּטֵנִי. (ג) הַטֵּה אֵלַי אׇזְנְךָ מְהֵרָה הַצִּילֵנִי הֱיֵה לִי לְצוּר מָעוֹז לְבֵית מְצוּדוֹת לְהוֹשִׁיעֵנִי. (ד) כִּי סַלְעִי וּמְצוּדָתִי אָתָּה וּלְמַעַן שִׁמְךָ תַּנְחֵנִי וּתְנַהֲלֵנִי. (ה) תּוֹצִיאֵנִי מֵרֶשֶׁת זוּ טָמְנוּ לִי כִּי אַתָּה מָעוּזִּי. (ו) בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי פָּדִיתָ אוֹתִי י״י אֵל אֱמֶת.

Tehillim 41:10-14תהלים מ״א:י׳-י״ד

(10) Yea, mine own familiar friend, in whom I trusted, who did eat of my bread, Hath lifted up his heel against me. (11) But Thou, O Lord, be gracious unto me, and raise me up, That I may requite them. (12) By this I know that Thou delightest in me, That mine enemy doth not triumph over me. (13) And as for me, Thou upholdest me because of mine integrity, And settest me before Thy face for ever. (14) Blessed be the Lord, the God of Israel, From everlasting and to everlasting. Amen, and Amen.

(י) גַּם אִישׁ שְׁלוֹמִי אֲשֶׁר בָּטַחְתִּי בוֹ אוֹכֵל לַחְמִי הִגְדִּיל עָלַי עָקֵב. (יא) וְאַתָּה י״י חׇנֵּנִי וַהֲקִימֵנִי וַאֲשַׁלְּמָה לָהֶם. (יב) בְּזֹאת יָדַעְתִּי כִּי חָפַצְתָּ בִּי כִּי לֹא יָרִיעַ אֹיְבִי עָלָי. (יג) וַאֲנִי בְּתֻמִּי תָּמַכְתָּ בִּי וַתַּצִּיבֵנִי לְפָנֶיךָ לְעוֹלָם. (יד) בָּרוּךְ י״י אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מֵהָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן.

Tehillim 56תהלים נ״ו

(1) For the Leader; upon Jonathelem-rehokim. [A Psalm] of David; Michtam; when the Philistines took him in Gath. (2) Be gracious unto me, O God, for man would swallow me up; All the day he fighting oppresseth me. (3) They that lie in wait for me would swallow me up all the day; For they are many that fight against me, O Most High, (4) In the day that I am afraid, I will put my trust in Thee. (5) In God—I will praise His word— In God do I trust, I will not be afraid; What can flesh do unto me? (6) All the day they trouble mine affairs; All their thoughts are against me for evil. (7) They gather themselves together, they hide themselves, They mark my steps; According as they have waited for my soul. (8) Because of iniquity cast them out; In anger bring down the peoples, O God. (9) Thou has counted my wanderings; Put Thou my tears into Thy bottle; Are they not in Thy book? (10) Then shall mine enemies turn back in the day that I call; This I know, that God is for me. (11) In God—I will praise His word— In the Lord—I will praise His word— (12) In God do I trust, I will not be afraid; What can man do unto me? (13) Thy vows are upon me, O God; I will render thank-offerings unto Thee. (14) For thou hast delivered my soul from death; Hast Thou not delivered my feet from stumbling? That I may walk before God in the light of the living?

(א) לַמְנַצֵּחַ עַל יוֹנַת אֵלֶם רְחֹקִים לְדָוִד מִכְתָּם בֶּאֱחֹז אוֹתוֹ פְלִשְׁתִּים בְּגַת. (ב) חׇנֵּנִי אֱלֹהִים כִּי שְׁאָפַנִי אֱנוֹשׁ כׇּל הַיּוֹם לֹחֵם יִלְחָצֵנִי. (ג) שָׁאֲפוּ שׁוֹרְרַי כׇּל הַיּוֹם כִּי רַבִּים לֹחֲמִים לִי מָרוֹם. (ד) יוֹם אִירָא אֲנִי אֵלֶיךָ אֶבְטָח. (ה) בֵּאלֹהִים אֲהַלֵּל דְּבָרוֹ בֵּאלֹהִים בָּטַחְתִּי לֹא אִירָא מַה יַּעֲשֶׂה בָשָׂר לִי. (ו) כׇּל הַיּוֹם דְּבָרַי יְעַצֵּבוּ עָלַי כׇּל מַחְשְׁבֹתָם לָרָע. (ז) יָגוּרוּ [יִצְפּוֹנוּ] (יצפינו) הֵמָּה עֲקֵבַי יִשְׁמֹרוּ כַּאֲשֶׁר קִוּוּ נַפְשִׁי. (ח) עַל אָוֶן פַּלֶּט לָמוֹ בְּאַף עַמִּים הוֹרֵד אֱלֹהִים. (ט) נֹדִי סָפַרְתָּה אָתָּה שִׂימָה דִמְעָתִי בְנֹאדֶךָ הֲלֹא בְּסִפְרָתֶךָ. (י) אָז יָשׁוּבוּ אוֹיְבַי אָחוֹר בְּיוֹם אֶקְרָא זֶה יָדַעְתִּי כִּי אֱלֹהִים לִי. (יא) בֵּאלֹהִים אֲהַלֵּל דָּבָר בַּי״י אֲהַלֵּל דָּבָר. (יב) בֵּאלֹהִים בָּטַחְתִּי לֹּא אִירָא מַה יַּעֲשֶׂה אָדָם לִי. (יג) עָלַי אֱלֹהִים נְדָרֶיךָ אֲשַׁלֵּם תּוֹדֹת לָךְ. (יד) כִּי הִצַּלְתָּ נַפְשִׁי מִמָּוֶת הֲלֹא רַגְלַי מִדֶּחִי לְהִתְהַלֵּךְ לִפְנֵי אֱלֹהִים בְּאוֹר הַחַיִּים.

Tehillim 69:20-32תהלים ס״ט:כ׳-ל״ב

(20) Thou knowest my reproach, and my shame, and my confusion; Mine adversaries are all before Thee. (21) Reproach hath broken my heart; and I am sore sick; And I looked for some to show compassion, but there was none; And for comforters, but I found none. (22) Yea, they put poison into my food; And in my thirst they gave me vinegar to drink. (23) Let their table before them become a snare; And when they are in peace, let it become a trap. (24) Let their eyes be darkened, that they see not; And make their loins continually to totter. (25) Pour out Thine indignation upon them, And let the fierceness of Thine anger overtake them. (26) Let their encampment be desolate; Let none dwell in their tents. (27) For they persecute him whom Thou hast smitten; And they tell of the pain of those whom Thou hast wounded. (28) Add iniquity unto their iniquity; And let them not come into Thy righteousness. (29) Let them be blotted out of the book of the living, And not be written with the righteous. (30) But I am afflicted and in pain; Let Thy salvation, O God, set me up on high. (31) I will praise the name of God with a song, And will magnify Him with thanksgiving. (32) And it shall please the Lord better than a bullock That hath horns and hoofs.

(כ) אַתָּה יָדַעְתָּ חֶרְפָּתִי וּבׇשְׁתִּי וּכְלִמָּתִי נֶגְדְּךָ כׇּל צוֹרְרָי. (כא) חֶרְפָּה שָׁבְרָה לִבִּי וָאָנוּשָׁה וָאֲקַוֶּה לָנוּד וָאַיִן וְלַמְנַחֲמִים וְלֹא מָצָאתִי. (כב) וַיִּתְּנוּ בְּבָרוּתִי רֹאשׁ וְלִצְמָאִי יַשְׁקוּנִי חֹמֶץ. (כג) יְהִי שֻׁלְחָנָם לִפְנֵיהֶם לְפָח וְלִשְׁלוֹמִים לְמוֹקֵשׁ. (כד) תֶּחְשַׁכְנָה עֵינֵיהֶם מֵרְאוֹת וּמׇתְנֵיהֶם תָּמִיד הַמְעַד. (כה) שְׁפׇךְ עֲלֵיהֶם זַעְמֶךָ וַחֲרוֹן אַפְּךָ יַשִּׂיגֵם. (כו) תְּהִי טִירָתָם נְשַׁמָּה בְּאׇהֳלֵיהֶם אַל יְהִי יֹשֵׁב. (כז) כִּי אַתָּה אֲשֶׁר הִכִּיתָ רָדָפוּ וְאֶל מַכְאוֹב חֲלָלֶיךָ יְסַפֵּרוּ. (כח) תְּנָה עָוֺן עַל עֲוֺנָם וְאַל יָבֹאוּ בְּצִדְקָתֶךָ. (כט) יִמָּחוּ מִסֵּפֶר חַיִּים וְעִם צַדִּיקִים אַל יִכָּתֵבוּ. (ל) וַאֲנִי עָנִי וְכוֹאֵב יְשׁוּעָתְךָ אֱלֹהִים תְּשַׂגְּבֵנִי. (לא) אֲהַלְלָה שֵׁם אֱלֹהִים בְּשִׁיר וַאֲגַדְּלֶנּוּ בְתוֹדָה. (לב) וְתִיטַב לַי״י מִשּׁוֹר פָּר מַקְרִן מַפְרִיס.

Tehillim 107:15-22תהלים ק״ז:ט״ו-כ״ב

(15) Let them give thanks unto the Lord for His mercy, And for His wonderful works to the children of men! (16) For He hath broken the gates of brass, And cut the bars of iron in sunder. (17) Crazed because of the way of their transgression, And afflicted because of their iniquities— (18) Their soul abhorred all manner of food, And they drew near unto the gates of death— (19) They cried unto the Lord in their trouble, And He saved them out of their distresses; (20) He sent His word, and healed them, And delivered them from their graves. (21) Let them give thanks unto the Lord for His mercy, And for His wonderful works to the children of men! (22) And let them offer the sacrifices of thanksgiving, And declare His works with singing.

(טו) יוֹדוּ לַי״י חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם. (טז) כִּי שִׁבַּר דַּלְתוֹת נְחֹשֶׁת וּבְרִיחֵי בַרְזֶל גִּדֵּעַ. (יז) אֱוִלִים מִדֶּרֶךְ פִּשְׁעָם וּמֵעֲוֺנֹתֵיהֶם יִתְעַנּוּ. (יח) כׇּל אֹכֶל תְּתַעֵב נַפְשָׁם וַיַּגִּיעוּ עַד שַׁעֲרֵי מָוֶת. (יט) וַיִּזְעֲקוּ אֶל י״י בַּצַּר לָהֶם מִמְּצֻקוֹתֵיהֶם יוֹשִׁיעֵם. (כ) יִשְׁלַח דְּבָרוֹ וְיִרְפָּאֵם וִימַלֵּט מִשְּׁחִיתוֹתָם. (כא) יוֹדוּ לַי״י חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם. (כב) וְיִזְבְּחוּ זִבְחֵי תוֹדָה וִיסַפְּרוּ מַעֲשָׂיו בְּרִנָּה. ׆

Tehillim 116תהלים קט״ז

(1) I love that the Lord should hear My voice and my supplications. (2) Because He hath inclined His ear unto me, Therefore will I call upon Him all my days. (3) The cords of death compassed me, And the straits of the nether-world got hold upon me; I found trouble and sorrow. (4) But I called upon the name of the Lord: 'I beseech thee, O Lord, deliver my soul.' (5) Gracious is the Lord, and righteous; Yea, our God is compassionate. (6) The Lord preserveth the simple; I was brought low, and He saved me. (7) Return, O my soul, unto Thy rest; For the Lord hath dealt bountifully with thee. (8) For thou hast delivered my soul from death, Mine eyes from tears, And my feet from stumbling. (9) I shall walk before the Lord In the lands of the living. (10) I trusted even when I spoke: 'I am greatly afflicted.' (11) I said in my haste: 'All men are liars.' (12) How can I repay unto the Lord All His bountiful dealings toward me? (13) I will lift up the cup of salvation, And call upon the name of the Lord. (14) My vows will I pay unto the Lord, Yea, in the presence of all His people. (15) Precious in the sight of the Lord Is the death of His saints. (16) I beseech Thee, O Lord, for I am Thy servant; I am Thy servant, the son of Thy handmaid; Thou hast loosed my bands. (17) I will offer to thee the sacrifice of thanksgiving, And will call upon the name of the Lord. (18) I will pay my vows unto the Lord, Yea, in the presence of all His people; (19) In the courts of the Lord's house, In the midst of thee, O Jerusalem. Hallelujah.

(א) אָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע י״י אֶת קוֹלִי תַּחֲנוּנָי. (ב) כִּי הִטָּה אׇזְנוֹ לִי וּבְיָמַי אֶקְרָא. (ג) אֲפָפוּנִי חֶבְלֵי מָוֶת וּמְצָרֵי שְׁאוֹל מְצָאוּנִי צָרָה וְיָגוֹן אֶמְצָא. (ד) וּבְשֵׁם י״י אֶקְרָא אָנָּה י״י מַלְּטָה נַפְשִׁי. (ה) חַנּוּן י״י וְצַדִּיק וֵאלֹהֵינוּ מְרַחֵם. (ו) שֹׁמֵר פְּתָאיִם י״י דַּלֹּתִי וְלִי יְהוֹשִׁיעַ. (ז) שׁוּבִי נַפְשִׁי לִמְנוּחָיְכִי כִּי י״י גָּמַל עָלָיְכִי. (ח) כִּי חִלַּצְתָּ נַפְשִׁי מִמָּוֶת אֶת עֵינִי מִן דִּמְעָה אֶת רַגְלִי מִדֶּחִי. (ט) אֶתְהַלֵּךְ לִפְנֵי י״י בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים. (י) הֶאֱמַנְתִּי כִּי אֲדַבֵּר אֲנִי עָנִיתִי מְאֹד. (יא) אֲנִי אָמַרְתִּי בְחׇפְזִי כׇּל הָאָדָם כֹּזֵב. (יב) מָה אָשִׁיב לַי״י כׇּל תַּגְמוּלוֹהִי עָלָי. (יג) כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וּבְשֵׁם י״י אֶקְרָא. (יד) נְדָרַי לַי״י אֲשַׁלֵּם נֶגְדָה נָּא לְכׇל עַמּוֹ. (טו) יָקָר בְּעֵינֵי י״י הַמָּוְתָה לַחֲסִידָיו. (טז) אָנָּה י״י כִּי אֲנִי עַבְדֶּךָ אֲנִי עַבְדְּךָ בֶּן אֲמָתֶךָ פִּתַּחְתָּ לְמוֹסֵרָי. (יז) לְךָ אֶזְבַּח זֶבַח תּוֹדָה וּבְשֵׁם י״י אֶקְרָא. (יח) נְדָרַי לַי״י אֲשַׁלֵּם נֶגְדָה נָּא לְכׇל עַמּוֹ. (יט) בְּחַצְרוֹת בֵּית י״י בְּתוֹכֵכִי יְרוּשָׁלָ‍ִם הַלְלוּ יָהּ.

Eikhah 3:56איכה ג׳:נ״ו

Thou heardest my voice; hide not Thine ear at my sighing, at my cry.

קוֹלִי שָׁמָעְתָּ אַל תַּעְלֵם אׇזְנְךָ לְרַוְחָתִי לְשַׁוְעָתִי.

Ezra 10:11עזרא י׳:י״א

Now therefore make confession unto the Lord, the God of your fathers, and do His pleasure; and separate yourselves from the peoples of the land, and from the foreign women.'

וְעַתָּה תְּנוּ תוֹדָה לַי״י אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם וַעֲשׂוּ רְצוֹנוֹ וְהִבָּדְלוּ מֵעַמֵּי הָאָרֶץ וּמִן הַנָּשִׁים הַנׇּכְרִיּוֹת.

Divrei HaYamim II 33:16דברי הימים ב ל״ג:ט״ז

And he built up the altar of the Lord, and offered thereon sacrifices of peace-offerings and of thanksgiving, and commanded Judah to serve the Lord, the God of Israel.

[וַיִּבֶן] (ויכן) אֶת מִזְבַּח י״י וַיִּזְבַּח עָלָיו זִבְחֵי שְׁלָמִים וְתוֹדָה וַיֹּאמֶר לִיהוּדָה לַעֲבוֹד אֶת י״י אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.

Mekhilta DeRabbi Yishmael Shemot 12מכילתא דרבי ישמעאל שמות י״ב

תֵּדַע שֶׁאֵין הַשְּׁכִינָה נִגְלֵית בְּחוּצָה לָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי י״י״ (יונה א׳:ג׳) וְכִי מִלִּפְנֵי י״י הוּא בּוֹרֵחַ? וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר: ״אָנָה אֵלֵךְ מֵרוּחֶךָ, וְאָנָה מִפָּנֶיךָ אֶבְרָח? אִם אֶסַּק שָׁמַיִם, שָׁם אָתָּה, וְאַצִּיעָה שְּׁאוֹל, הִנֶּךָ. אֶשָּׂא כַנְפֵי שָׁחַר אֶשְׁכְּנָה בְּאַחֲרִית יָם, גַּם שָׁם יָדְךָ תַנְחֵנִי, וְתֹאחֲזֵנִי יְמִינֶךָ״ (תהלים קל״ט:ז׳-י׳). וּכְתִיב: ״עֵינֵי י״י הֵמָּה מְשׁוֹטְטִים בְּכָל הָאָרֶץ״ (זכריה ד׳:י׳), וּכְתִיב: ״בְּכָל מָקוֹם עֵינֵי י״י צֹפוֹת רָעִים וטוֹבִים״ (משלי ט״ו:ג׳). ״אִם יַחְתְּרוּ בִשְׁאוֹל, מִשָּׁם יָדִי תִקָּחֵם, וְאִם יַעֲלוּ הַשָּׁמַיִם, מִשָּׁם אוֹרִידֵם. וְאִם יֵחָבְאוּ בְּרֹאשׁ הַכַּרְמֶל, מִשָּׁם אֲחַפֵּשׂ וּלְקַחְתִּים, וְאִם יִסָּתְרוּ מִנֶּגֶד עֵינַי בְּקַרְקַע הַיָּם, מִשָּׁם אֲצַוֶּה אֶת הַנָּחָשׁ וּנְשָׁכָם. וְאִם יֵלְכוּ בַשְּׁבִי לִפְנֵי אֹיבֵיהֶם, מִשָּׁם אֲצַוֶּה אֶת הַחֶרֶב וַהֲרָגָתַם, וְשַׂמְתִּי עֵינִי עֲלֵיהֶם לְרָעָה וְלֹא לְטוֹבָה״ (עמוס ט׳:ב׳-ד׳). וְאוֹמֵר: ״אֵין חשֶׁךְ וְאֵין צַלְמָוֶת לְהִסָּתֶר שָׁם פֹּעֲלֵי אָוֶן״ (איוב ל״ד:כ״ב). אֶלָּא אָמַר יוֹנָה, אֵלֵךְ לִי לְחוּצָה לָאָרֶץ, מָקוֹם שֶׁאֵין הַשְּׁכִינָה נִגְלֵית, שֶׁהַגּוֹיִם קְרוֹבֵי תְּשׁוּבָה הֵן, שֶׁלֹּא לְחַיֵּב אֶת יִשְׂרָאֵל. מָשָׁל לְעֶבֶד כֹּהֵן שֶׁבָּרַח מֵרַבּוֹ. אָמַר, אֵלֵךְ לִי לְבֵית הַקְּבָרוֹת, מָקוֹם שֶׁאֵין רַבִּי יָכֹל לָבֹא אַחֲרַי. אָמַר לוֹ רַבּוֹ: ״יֵשׁ לִי כְּנָיוֹת כַּיּוֹצֵא בָּךְ!״ כָּךְ אָמַר יוֹנָה: אֵלֵךְ לִי לְחוּצָה לָאָרֶץ, מָקוֹם שֶׁאֵין הַשְּׁכִינָה נִגְלֵית, שֶׁהַגּוֹיִם קְרוֹבֵי תְּשׁוּבָה הֵן, שֶׁלֹּא לְחַיֵּב אֶת יִשְׂרָאֵל. אָמַר לוֹ הַקֹּדֶשׁ בָּרוּךְ הוּא: יֵשׁ לִי שְׁלוּחִין כַּיּוֹצֵא בָּךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַי״י הֵטִיל רוּחַ גְּדוֹלָה אֶל הַיָּם״ (יונה א׳:ד׳), נִמְצֵאתָ אַתָּה אוֹמֵר: ״שְׁלֹשָׁה בָנִים הֵם: אֶחָד תָּבַע כְּבוֹד הָאָב וּכְבוֹד הַבֵּן, וְאֶחָד תָּבַע כְּבוֹד הָאָב וְלֹא כְבוֹד הַבֵּן, וְאֶחָד תָּבַע כְּבוֹד הַבֵּן וְלֹא כְבוֹד הָאָב. יִרְמְיָה תָּבַע כְּבוֹד הָאָב וּכְבוֹד הַבֵּן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״נַחְנוּ פָשַׁעְנוּ וּמָרִינוּ אַתָּה לֹא סָלָחְתָּ״ (איכה ג׳:מ״ב). לְכָךְ נִכְפְּלָה נְבוּאָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְעוֹד נוֹסַף עֲלֵיהֶם דְּבָרִים״ (ירמיהו ל״ו:ל״ב). אֵלִיָּהוּ תָּבַע כְּבוֹד הָאָב וְלֹא כְבוֹד הַבֵּן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״קַנֹּא קִנֵּאתִי לַי״י אֱלֹהֵי צְבָאוֹת, כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶת מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ, וְאֶת נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב, וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי, וַיְבַקְשׁוּ אֶת נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ״ (מלכים א י״ט:י״ד). וּמַה נֶּאֱמַר שָׁם? ״וַיֹּאמֶר י״י אֵלָיו: לֵךְ שׁוּב לְדַרְכְּךָ מִדְבַּרָה דַמָּשֶׂק, וּבָאתָ וּמָשַׁחְתָּ אֶת חֲזָאֵל לְמֶלֶךְ עַל אֲרָם. וְאֵת יֵהוּא בֶן נִמְשִׁי תִּמְשַׁח לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל, וְאֶת אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט מֵאָבֵל מְחוֹלָה, תִּמְשַׁח לְנָבִיא תַּחְתֶּיךָ״ (מלכים א י״ט:ט״ו-ט״ז). שֶׁאֵין תִּלְמֹד לוֹמַר ״לְנָבִיא תַּחְתֶּיךָ״, אֶלָּא שֶׁאֵי אֶפְשִׁי בִנְבוּאָתָךְ. יוֹנָה תָּבַע כְּבוֹד הַבֵּן וְלֹא כְבוֹד הָאָב, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי י״י, וַיֵּרֶד יָפוֹ וַיִּמְצָא אָנִיָּה בָּאָה תַרְשִׁישׁ, וַיִּתֵּן שְׂכָרָהּ וַיֵּרֶד בָּהּ, לָבוֹא עִמָּהֶם תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי י״י״ (יונה א׳:ג׳). מָה כתִיב? ״וַיְהִי דְבַר י״י אֶל יוֹנָה שֵׁנִית לֵאמֹר״ (יונה ג׳:א׳). שֵׁנִית נִדְבַּר עִמּוֹ, לֹא שְׁלִישִׁית. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: לֹא הָלַךְ יוֹנָה אֶלָּא לְאַבֵּד עַצְמוֹ בַּיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שָׂאוּנִי וַהֲטִילֻנִי אֶל הַיָּם״ (יונה א׳:י״ב). וְכֵן תִּמְצָא, הָאָבוֹת וְהַנְּבִיאִים הָיוּ נוֹתְנִים עַצְמָם עַל יִשְׂרָאֵל. בְּמֹשֶׁה מַה הוּא אוֹמֵר? ״וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם, וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ״ (שמות ל״ב:ל״ב). ״וְאִם כָּכָה אַתְּ עֹשֶׂה לִּי, הָרְגֵנִי נָא הָרֹג, אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, וְאַל אֶרְאֶה בְּרָעָתִי״ (במדבר י״א:ט״ו). בְּדָוִד מַהוּ אוֹמֵר: ״הִנֵּה אָנֹכִי חָטָאתִי וְאָנֹכִי הֶעֱוֵיתִי, וְאֵלֶּה הַצֹּאן, מֶה עָשׂוּ? תְּהִי נָא יָדְךָ בִּי וּבְבֵית אָבִי!״ (שמואל ב כ״ד:י״ז) הָא בְּכָל מָקוֹם אַתָּה מוֹצֵא, הָאָבוֹת וְהַנְּבִיאִים נָתְנוּ נַפְשָׁם עַל יִשְׂרָאֵל.

Pirkei DeRabbi Eliezer 10פרקי דרבי אליעזר י׳

בחמישי ברח יונה מפני אלהים, ולמה ברח, אלא פעם ראשון שלחו להשיב את גבול ישראל ועמדו דבריו, שנאמר (מלכים ב יד, כה): ״הוּא הֵשִׁיב אֶת גְּבוּל יִשְׂרָאֵל מִלְּבוֹא חֲמָת״ וגו׳. פעם שניה שלחו לירושלים להחריבה, כיון שעשו תשובה הקב״ה עשה כרוב חסדיו ונחם על הרעה ולא חרבה, והיו ישראל קוראין אותו נביא שקר. פעם ג׳ שלחו לנינוה, דן יונה דין בינו לבין עצמו, אמר: אני יודע שזה הגוי קרובי התשובה הם, עכשיו עושין תשובה והקב״ה שולח רוגזו על ישראל, ולא די שישראל קורין אותי נביא השקר אלא אף העכומ״ז. הריני בורח לי למקום שלא נאמר כבודו שם; אם על השמים נאמר שכבודו שם, שנאמר (תהלים קיג, ד): ״עַל הַשָּׁמַיִם כְּבוֹדוֹ״, על הארץ נאמר שכבודו שם, שנאמר (ישעיהו ו, ג): ״מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ״, הריני בורח לי למקום שלא נאמר כבודו שם. ירד יונה ליפו ולא מצא שם אניה לירד בה, והאניה שירד בה יונה היתה רחוקה מיפו מהלך שני ימים לנסות את יונה. מה עשה הקב״ה, הביא עליה רוח סערה בים והחזירה ליפו, וראה יונה ושמח בלבו ואמר: עכשיו אני יודע שדרכי מיושרה לפני. אמר להם: ארד עמכם, אמרו לו: הרי אנו הולכים לאיי הים תרשישה, אמר להם: אבא עמכם, ודרך כל האניות כשאדם יוצא ממנה הוא נותן שכרה ויונה בשמחת לבו הקדים ונתן שכרה, שנאמר (יונה א, ג): ״וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי י״י וַיֵּרֶד יָפוֹ״ וגו׳, פרשו מהלך יום אחד ועמד עליהם רוח סערה בים מימינם ומשמאלם ודרך כל האניות עוברות ושבות בשלום בשתיקות הים והאניה שירד בה יונה היתה בצרה גדולה, שנאמר (יונה א, ד): ״וְהָאֳנִיָּה חִשְּׁבָה לְהִשָּׁבֵר״, ר׳ חנינא אומר משבעים לשונות היו באניה וכל אחד ואחד שקוצו בידו, שנאמר (יונה א, ה): ״וַיִּירְאוּ הַמַּלָּחִים וַיִּזְעֲקוּ אִישׁ אֶל אֱלֹהָיו״ וישתחוו ויאמרו: נקרא איש אל אלהיו והיה אלהים אשר יענהו ויציל אותנו מצרה זאת הוא האלהים; וקראו איש אל אלהיו ולא הועילו, ויונה בצרת נפשו נרדם וישן לו. בא אליו רב החובל, אמר לו: הרי אנו עומדים בין מות לחיים ואתה נרדם וישן? מאיזה עם אתה? אמר לו: עברי אנכי. אמר לו: והלא שמענו שאלהי העברים גדול הוא, קום קרא אל אלהיך, אולי יתעשת האלהים לנו ויעשה עמנו נסים כמו שעשה לכם בים סוף. אמר להם: לא אכחד מכם, כי בשבילי הצרה הזאת עליכם; שאוני והטילוני אל הים וישתוק הים מעליכם, שנאמר (יונה א, יב): ״וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שָׂאוּנִי וַהֲטִילֻנִי״ וגו׳. רבי שמעון אומר: לא קבלו האנשים להפיל את יונה אל הים והפילו גורלות עליהם ויפול הגורל על יונה, שנאמר (יונה א, ז): ״וַיַּפִּלוּ גּוֹרָלוֹת״ וגו׳, מה עשו, נטלו את הכלים שבאניה והשליכו אותם אל הים להקל מעליהם ולא הועיל מאומה; רצו לחתור ביבשה ולא יכלו; מה עשו, נטלו את יונה ועמדו על ירכתי הספינה ואמרו: אלהי עולם ה׳, אל תתן עלינו דם נקי, שאין אנו יודעין מה טיבו של האיש הזה. אמר להם: בשבילי הצרה הזאת עליכם, שאוני והטילוני אל הים. מיד נטלוהו והטילוהו עד ארכובותיו ועמד הים מזעפו; לקחו אותו אצלם והים סוער עליהם; הטילוהו עד צוארו והעמיד הים מזעפו; ועוד העלו אותו אצלן והים הולך וסוער עליהם; הטילוהו כולו ומיד עמד הים מזעפו. רבי טרפון אומר: ממונה היה אותו הדג לבלוע את יונה מששת ימי בראשית, שנאמר (יונה ב, א): ״וַיְמַן ה׳ דָּג גָּדוֹל לִבְלֹעַ אֶת יוֹנָה ״, נכנס בפיו כאדם שהוא נכנס בבית הכנסת הגדולה ועמד, והיו שתי עיניו של דג כחלונות אפומיות מאירות ליונה. ר׳ מאיר אומר: מרגלית אחת היתה תלויה במעיו של דג מאירה ליונה כשמש הזה שהוא מאיר בצהרים ומראה לו כל מה שבים ובתהומות, ועליו הכתוב אומר (תהלים צז, יא): ״אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק״ אמר לו הדג ליונה: אין אתה יודע שבא יומי להאכל בפיו של לויתן? אמר לו יונה: הוליכני אצלו, אמר יונה ללויתן: בשבילך ירדתי לראות מקום מדורך שאני עתיד ליתן חבל בלשונך ולהעלותך ולזבוח אותך לסעודה הגדולה של צדיקים, הראהו חומתו של אברהם, אמר: הבט לברית, וראה לויתן וברח מפני יונה מהלך שני ימים. אמר לו: הרי הצלתיך מפיו של לויתן, הראני כל מה שבים ובתהומות, והראהו נהר גדול של מימי אוקיינוס, שנאמר (יונה ב, ו): ״תְּהוֹם יְסֹבְבֵנִי״, והראהו ים סוף שעברו בתוכו ישראל, שנאמר (יונה ב, ו): ״סוּף חָבוּשׁ לְרֹאשִׁי״ והראהו מקום משברי ים וגליו יוצאים ממנו, שנאמר (יונה ב, ד): ״כָּל מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ״, והראהו עמודי ארץ ומכוניה, שנאמר (יונה ב, ז): ״הָאָרֶץ בְּרִחֶיהָ בַעֲדִי לְעוֹלָם״, והראהו גיהנם, שנאמר (יונה ב, ז): ״וַתַּעַל מִשַּׁחַת חַיַּי ה׳ אֱלֹהָי״, והראהו שאול תחתית, שנאמר (יונה ב, ב): ״מִבֶּטֶן שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי שָׁמַעְתָּ קוֹלִי״, והראהו היכל ה׳, שנאמר (יונה ב, ז): ״לְקִצְבֵי הָרִים יָרַדְתִּי״, מכאן אנו למדין שירושלים על שבעה הרים היא עומדת, הראהו אבן שתיה קבועה בתהומות תחת היכל ה׳ ובני קרח עומדים ומתפללין עליה, אמר לו הדג: יונה, הרי אתה עומד תחת היכל ה׳, התפלל ואתה נענה. אמר יונה לדג: עמוד במקום עמדך שאני מבקש להתפלל. עמד הדג והתחיל יונה להתפלל לפני הקב״ה, ואמר לפניו: רבש״ע, נקראת מוריד ומעלה, ירדתי – העלני; נקראת ממית ומחיה, הרי נפשי הגיעה למות – החייני, ולא נענה, עד שיצא מפיו דבר זה ואמר: אשר נדרתי אשלמה, אשר נדרתי להעלות את לויתן ולזבוח אותו לפניך אשלם ביום ישועת ישראל, מיד רמז הקב״ה והשליך את יונה, שנאמר (יונה ב, יא): ״וַיֹּאמֶר ה׳ לַדָּג וַיָּקֵא אֶת יוֹנָה אֶל הַיַּבָּשָׁה״, ראו המלחים את כל האותות והנפלאות הגדולות שעשה הקב״ה עם יונה מיד עמדו והשליכו איש את אלהיו בים, שנאמר (יונה ב, ט): ״מְשַׁמְּרִים הַבְלֵי שָׁוְא חַסְדָּם יַעֲזֹבוּ״, וחזרו ליפו ועלו לירושלים ומלו את בשר ערלתם, שנאמר (יונה א, טז): ״וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים יִרְאָה גְדוֹלָה אֶת ה׳ וַיִּזְבְּחוּ זֶבַח לַה׳״; וכי זבח זבחו – והלא אין מקבלין זבח מן העכומ״ז, אלא זה הוא דם ברית שהוא כדם זבח, ונדרו ושלמו להביא איש את אשתו ואת כל אשר לו ליראת אלהי יונה ונדרו ושלמו ועליהם הוא אומר על הגרם גירי הצדק.

Beit Midrash of R. Saadia Gaon Yonah 2מבית מדרשו של ר׳ סעדיה גאון יונה ב׳

(א) וַיְמַן ה׳ דָּג גָּדוֹל לִבְלֹעַ אֶת יוֹנָה וגו׳. אמרו וַיְמַן – ייאמר, זימן. (ב-ג) וַיִּתְפַּלֵּל יוֹנָה אֶל ה׳ אֱלֹהָיו וגו׳. וַיֹּאמֶר קָרָאתִי מִצָּרָה לִי אֶל ה׳ וַיַּעֲנֵנִי – אמרו וַיַּעֲנֵנִי הכוונה בו הצלתו. אמרו מקצת אנשים שתפילה זו התפלל אותה אחרי צאתו ממעי הדגה, כמו שאמר אחריו בפסוק השלישי אַךְ אוֹסִיף לְהַבִּיט אֶל הֵיכַל קָדְשֶׁךָ. וייאמר שתפילה זו התפלל אותה בהיותו במעי הדגה, ומה שאמר וַיַּעֲנֵנִי, וכן מה שאמר אַךְ אוֹסִיף לְהַבִּיט אֶל הֵיכַל קָדְשֶׁךָ – יתכן שהודיעו ה׳ שיצילו בהיותו במעי הדגה, וכבר סיפר במה שהודיעו ה׳ שיצילו. (ד) וַתַּשְׁלִיכֵנִי מְצוּלָה בִּלְבַב יַמִּים – אמרו וְנָהָר יְסֹבְבֵנִי – יורה על המחילות היוצאות מהים ליישוב העולם. (ה-ו) וַאֲנִי אָמַרְתִּי נִגְרַשְׁתִּי מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ וגו׳. אֲפָפוּנִי מַיִם עַד נֶפֶשׁ תְּהוֹם יְסֹבְבֵנִי. אמרו סוּף חָבוּשׁ לְרֹאשִׁי – יש אומרים שהכוונה ב׳סוף׳ לים סוף, הרי הוא אומר, ובראותי שים סוף מטיל חלק בים יפו מתחת הארץ, וחבש ראשי. וייאמר, שבמעמקי הים צומח הסוף, ועם נפילתו הגיע ראשו למעמקי היום אשר שם הסוף או התלתן. (ז) לְקִצְבֵי הָרִים יָרַדְתִּי הָאָרֶץ בְּרִחֶיהָ בַעֲדִי לְעוֹלָם – אמרו לְקִצְבֵי הָרִים – ייאמר מלשון מדידת הקרקעות, כאמרו (מלכים א ז, לז) ׳קצב אחד׳. הרי הוא אומר לסוף מדידת ההרים אשר בים ירדתי, אל קצותיהם. ואמרו הָאָרֶץ בְּרִחֶיהָ בַעֲדִי לְעוֹלָם – אמר, אמרתי בלבי שהארץ נעלה שעריה עלי ולעולם לא אשוב אליה. ואמרו וַתַּעַל מִשַּׁחַת חַיַּי – הודיעו על הצלתו. (ח) בְּהִתְעַטֵּף עָלַי נַפְשִׁי אֶת ה׳ זָכָרְתִּי – אמרו וַתָּבוֹא אֵלֶיךָ תְּפִלָּתִי – הכוונה בו לקבלת תפילתו עליו השלום, והצלתו ממה שהיה בו. (ט) מְשַׁמְּרִים הַבְלֵי שָׁוְא חַסְדָּם יַעֲזֹבוּ – ייאמר, השומרים אמונת השוא דתם יעזובו. פירשנו חַסְדָּם – דתם, והוא כעין מה שנאמר (משלי יד, לד) ׳וחסד לאומים חטאת׳ לפי דרך קצת מפרשים, וכעין ׳וכל חסדו כציץ השדה׳ (ישעיהו מ, ו). (י) וַאֲנִי בְּקוֹל תּוֹדָה אֶזְבְּחָה לָּךְ – אמר, ואני ארים קולי, ה׳, בהודאה לך, ואזבח נדרי, מחמת הגאולה אשר עשית עמי, ה׳. כאמרו יְשׁוּעָתָה לַה׳. (יא) וַיֹּאמֶר ה׳ לַדָּג – הוא לשון מושאל.

Yefet b. Eli the Karaite Yonah 1:3יפת בן עלי הקראי יונה א׳:ג׳

ויקם יונה לברוח – מע[נה] קם יונה למהר בהליכתו, כמו אמר 'ברח דודי' (שה"ש ח, יד), ואמר 'ועתה ברח לך אל מקומך' (במד' כד, יא). כי זו המלה משמשת במהירות ההליכה, כמו איש שהוא בורח על פניו, כן בקש יונה בדרך קרובה. ובקש לרכב בים הקריב עליו הדרך. ויצא מן תרשיש אל נינוה. או ידע כי ייי יעשה עמו אות בים להיות לו מופת ואות בעבור להאמין דבריו ונבואתו לפני אנשי נינוה, שיכריז ויאמר: 'עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת'. ולכן אמר לברוח תרשישה ואמר מלפני יי: מע[נה] ממקום הדיבור. והודיע, כי לא איחר, אלא בעתו הלך אל הדרך, עד שילך במהרה אל תרשישה.

Rashi Yonah 2רש״י יונה ב׳

וכתב אדוני אבי ז"ל כי וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה (יונה א, ג), כִּי מִלִּפְנֵי ה' הוּא בֹרֵחַ (שם א, י), אינו ענין בריחה ממש, כי אין בריחה ממש אלא על סכנת נפש, אך פירש 'לברוח' במקום הזה - למהר השליחות. ופירש למה היה ממהר השליחות, כדי שלא יתן לו הקדוש ברוך הוא אות ומופת, ויהיה סבה שישובו אנשי נינוה, ותשובתם היתה גורמת כליה לישראל. וכן אמר עַל כֵּן קִדַּמְתִּי לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה (יונה ד, ב), והאל יתברך שהיה יודע כונתו נתן לו אות בים, כי אין לך אות גדול מזה שהטילוהו בים, והיו הולכים אנשי האניה לנינוה, וכיון שהיה שם, וראוהו שם, הכירוהו. וַיִּגַּע הַדָּבָר אֶל מֶלֶךְ נִינְוֵה (שם ג, ו), ומיד האמינו בו, כאשר העידו אנשי האניה שהם הטילוהו בים. ופירש כי לשון 'מִלִּפְנַי' הוא במצות המשלח, וכן יֵצְאוּ מַלְאָכִים מִלְּפָנַי בַּצִּים (יחזקאל ל, ט), וַיֵּצֵא קַיִן מִלִּפְנֵי ה' (בראשית ד, טז), ואמר דוד וְאָנָה מִפָּנֶיךָ אֶבְרָח (תהלים קלט, ז), ולא אמר מלפניך. וכן פירש וְעַתָּה בְּרַח לְךָ אֶל מְקוֹמֶךָ (במדבר כד, יא), מַהֵר ללכת. וכן יתכן לפרש לפי פירושו צְאוּ מִבָּבֶל בִּרְחוּ מִכַּשְׂדִּים (ישעיה מח, כ), וכן וַיִּבְרְחוּ אִישׁ לְשָׂדֵהוּ הַלְוִיִּם וְהַמְשֹׁרְרִים (נחמיה יג, י).

(א) דג גדול – זכר היה והיה עומד בריוח ולא נתן לב להתפלל רמז הקב״ה לדג והקיאו לתוך פיה של נקבה שהיתה מלאה עוברי׳ והיה שם בדוחק ויתפלל שם שנאמר ממעי הדגה. (ג) מבטן שאול שועתי – מבטן הדג שהוא כשאול לי. (ד) כל משבריך וגליך – כל נחשולוהי דימא על שם שהנחשול משבר ומפרק את הים. (ה) ואני אמרתי – כשהשליכוני אל הים הנני מת ונגרשתי מנגד עיניך. אך – ראיתי שקיימתני כל אלו הימים ידעתי כי אוסיף להביט אל היכל קדשך. (ו) סוף חבוש לראשי – ימא דסוף תלי לעיל מן רישי, שהראהו הקב״ה ים סוף ואיך עברו ישראל בתוכו שהיו שתי עיני הדגה כמין שתי חלונות ומסתכל ורואה כל מה שבים. (ז) לקצבי הרים ירדתי – לסוף מדת ההרים הקבועים על התהום ירדתי אני אמרתי הארץ בריחיה בעדי. כנגדי למעלה ממני סגור ולא אצא לעולם, בעדי כמו (מלכים ב ד׳) וסגרת הדלת בעדך וכן כל בעד שבמקרא עור בעד עור (איוב א׳) אבר כנגד אבר. לעולם – מוסב על מה שאמר למעלה ואני אמרתי נגרשתי ואני אמרתי הארץ בריחיה סגורים בעדי לעולם. ותעל משחת חיי – אבל כבר ראיתי כאן גיהנם ומשם העליתני והנני עתה כנגד תחת ההיכל שבירושלים כענין שנאמר אך אוסיף להביט אל היכל קדשך ותבא אליך תפילתי אל היכל קדשך. (ח) בהתעטף – באשתלהיות וכן בהתעטף נפשם וכן בעטף עולל (איכה ב׳). (ט) משמרים הבלי שוא – אותן שעובדים עבודה זרה. חסדם יעזובו – יראת הקב״ה שכל חסדם וטובתם מאתו יעזובו אבל אני איני כן אלא בקול תודה אזבחה לך כך תרגם יונתן ופרקי דר׳ אליעזר דרשו כלפי המלחים שעזבו חסדם שהיו מטיבים לעבודה זרה ונתגיירו. (י) ישועתה לי״י – נדרי שלמים ותודה אשלם לשם ישועות אשר לי״י, ישועתה כמו לישועתה וכן קומה עזרתה לנו (תהלים מ״ד) לעזרה שלנו.

R. Yosef Kara Yonah 1:5ר׳ יוסף קרא יונה א׳:ה׳

המלחים – הספנים. ויצעקו איש אל אלהיו – כולם עבדו את אלהיהם באמונה, שהיו סבורים שיושיעום בעת צרתם. ויונה ירד אל ירכתי הספינה – ויונה, שידע בעצמו שחטא אל אלהיו, ידע שלא יקבל הקב״ה את תפילתו, לכך הוא ירד בירכתי הספינה. ושכב ונרדם – שלא היה חושש מה שיהיה בספינה.

R. Yosef Kara Yonah 2ר׳ יוסף קרא יונה ב׳

(א) ויהי יונה במעי הדג – לכתחילה היה במעי הדג והיה שוכב ברוחב, והשכיבו הקב״ה במעי הדגה. (ד) ונהר יסובבני – שכל הנחלים הולכים אל הים (קהלת א׳:ז׳) וכולם סובבים סביבותיי. (ו) אפפוני מים עד נפש – כלומר: המים עלו באפי, שלא יכולתי להשיב את רוחי אלי עד יציאת נפש. (ז) והארץ בריחיה בעדי לעולם – בריחיה של ארץ היו עומדין כנגדי לסמוך העולם. (ט) משמרים הבלי שוא – ואותם שהיו עמי בספינה, שהיו משמרים ומצפים לעזרת הבלי שוא. חסדם יעזובו – שעזבו חסד של עבודה זרה וגיירו עצמם לשם שמים. (י) ואני בקול תודה אזבחה לך אשר נדרתי וגומ׳ – זהו אחד מארבעה שצריכין להודות: פורשי הים, והולכי מדברות, וחולים, והיוצאים מבית הסוהר. ישועתה לי״י – על אותה ישועה שעשה לי הקב״ה.

Ibn Ezra Yonah First Commentary 2:2אבן עזרא יונה פירוש ראשון ב׳:ב׳

ויתפלל – המפרשים רצו לפרש חדוש והוציאו הכתוב מפשוטו: כי יונה לא התפלל רק אחרי צאתו אל היבשה, בעבור שמצאו: ממעי, ולא אמר: במעי. והלא ראו שם כתוב: מבטן שאול שועתי (יונה ב׳:ג׳), וככה: ממעמקים קראתיך י״י (תהלים ק״ל:א׳). ועוד: כי מלת שועתי לאות כי התפלל ושוע אל השם טרם שיקיאנו הדג. וככה: ותבא אליך תפילתי (יונה ב׳:ח׳). והנה למה לא היה כתוב: ויתפלל יונה אחרי צאתו ממעי הדגה. ועוד: כי אחר תפילתו כתוב: ויאמר י״י לדג (יונה ב׳:י״א). והביאם בצרה הזאת, בעבור: ותעל משחת (יונה ב׳:ז׳) ותבוא אליך תפלתי (יונה ב׳:ח׳). ועתה שים פניך וראה: כל תפילת נביא וברכתו היא ברוח נבואה. ויעקב אמר: אשר לקחתי מיד האמרי (בראשית מ״ח:כ״ב), כי דבר שיגזר להיות ידבר לשון עבר. וככה: ויט שכמו לסבול (בראשית מ״ט:ט״ו), דרך כוכב מיעקב (במדבר כ״ד:י״ז), וישמן ישורון ויבעט (דברים ל״ב:ט״ו), וירא י״י וינאץ (דברים ל״ב:י״ט), וישכן ישראל בטח בדד (דברים ל״ג:כ״ח), ובתפילת דוד בברחו: ויענני מהר קדשו סלה (תהלים ג׳:ה׳), כי הכתוב אמר: בברחו (תהלים ג׳:א׳), ולא אחר ברחו. ובתפילתו: אך אוסיף להביט אל היכל קדשך (יונה ב׳:ה׳) – שהוא השמים, וי״י בהיכל קדשו (חבקוק ב׳:כ׳), ורבים ככה. ושם כתוב: ישועתה לי״י (יונה ב׳:י׳), שהיה מקוה כמו ישועתה לי״י. ויש מי שאומר: כי דגה בלעה הדג. ואין צורך, כי דגה ודג שם המין, כמו: צדק וצדקה.

R. Eliezer of Beaugency Yonah 2ר׳ אליעזר מבלגנצי יונה ב׳

(א) וימן – הזמין לאלתר שלא ימות. דג גדול – בַלְיינְא וכיוצא בו. ויהי יונה – ויתקיים יונה במעי הדג שלא מת. שלשה ימים ושלשה לילות – על פי יום שהוטל לים ויום שהקיאו הדג ידע שג׳ ימים וג׳ לילות היה שם. וכאשר היה זמן גדול במעי הדג שלא מת ולא נשתנה אז ידע שלא חפץ י״י להמיתו אלא להראות לו כחו וגבורתו ולהכניע לבו שילך בשליחותו. (ב) ואז התפלל והודה ושיבח. יש תפלות בכתובים שהם בקשה, ויש שהם שבח והודאה, כגון ותתפלל חנה (שמואל א ב׳:א׳), שכל אותו הענין אינו אלא שבח והודאה, וכן זה. (ג) קראתי – תמול שלשום כשנבלעתי. מצרה לי – מצרה שלי. ויענני – שעודני חי. מבטן שאול – מבליעת שאול. (ה) ואני אמרתי – כשנבלעתי: {נגרשתי מנגד עיניך}. אך לא כן הוא, עוד אוסיף להביט אל היכל קדשך – אחרי שעודני חי. (ו) שהרי אפפוני מים עד נפש – עד מות. סוף חבוש – וקשור לראשי, סביב. (ז) לקצבי – סוף שרשי הרים ירדתי והרים כפויין עלי. סבור הייתי שהארץ סגרה בריחיה בעדי לעולם – שלא אבא עוד אל היבשה. ותעל משחת חיי – שלא מַתִי ועודני חי. (ח) את י״י זכרתי – לאמר חסדי י״י כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו (איכה ג׳:כ״ב), ונתתי לבי להתפלל אליך. (ט) משמרים הבלי שוא – שאר בני אדם מצפים להבלי שוא שיעזרום ולהם הם מודים כשאתה מצילם, וחסד שגמלת להם יעזובו – ולא יזכרוך. (י) אבל אני בקול תודה אזבחה לך. אשר נדרתי – בצרתי אשלמה. ישועתה לי״י – ולך השבח והתהלה.

Radak Sefer HaShorashim s.v. ברחספר השרשים לרד"ק "ברח"

וכתב אדוני אבי ז"ל כי וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה (יונה א, ג), כִּי מִלִּפְנֵי ה' הוּא בֹרֵחַ (שם א, י), אינו ענין בריחה ממש, כי אין בריחה ממש אלא על סכנת נפש, אך פירש 'לברוח' במקום הזה - למהר השליחות. ופירש למה היה ממהר השליחות, כדי שלא יתן לו הקדוש ברוך הוא אות ומופת, ויהיה סבה שישובו אנשי נינוה, ותשובתם היתה גורמת כליה לישראל. וכן אמר עַל כֵּן קִדַּמְתִּי לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה (יונה ד, ב), והאל יתברך שהיה יודע כונתו נתן לו אות בים, כי אין לך אות גדול מזה שהטילוהו בים, והיו הולכים אנשי האניה לנינוה, וכיון שהיה שם, וראוהו שם, הכירוהו. וַיִּגַּע הַדָּבָר אֶל מֶלֶךְ נִינְוֵה (שם ג, ו), ומיד האמינו בו, כאשר העידו אנשי האניה שהם הטילוהו בים. ופירש כי לשון 'מִלִּפְנַי' הוא במצות המשלח, וכן יֵצְאוּ מַלְאָכִים מִלְּפָנַי בַּצִּים (יחזקאל ל, ט), וַיֵּצֵא קַיִן מִלִּפְנֵי ה' (בראשית ד, טז), ואמר דוד וְאָנָה מִפָּנֶיךָ אֶבְרָח (תהלים קלט, ז), ולא אמר מלפניך. וכן פירש וְעַתָּה בְּרַח לְךָ אֶל מְקוֹמֶךָ (במדבר כד, יא), מַהֵר ללכת. וכן יתכן לפרש לפי פירושו צְאוּ מִבָּבֶל בִּרְחוּ מִכַּשְׂדִּים (ישעיה מח, כ), וכן וַיִּבְרְחוּ אִישׁ לְשָׂדֵהוּ הַלְוִיִּם וְהַמְשֹׁרְרִים (נחמיה יג, י).

Radak Yonah 2רד״ק יונה ב׳

(א) וימן ה׳ – ענין זמון כמו אשר מנה מאכלכם והאל ית׳ הזמינו לפי שעה שבשעה שהוטל יונה בים הזמין הדג שבלעו ולא טבע בים וזה היה אחד מן הנסים ובפרקי ר׳ אליעזר ר׳ טרפון אמר ממונה היה הדג מששת ימי בראשית לבלוע את יונה. (ב) ויתפלל יונה – נס גדול היה שהיה במעי הדג שלשה ימים ושלשה לילות והוא חי ועוד נס אחר שלא נדהם אלא עמד בדעתו ובשכלו והתפלל. הדגה – כמו הדג ויבא בלשון זכר ונקבה כמו והדגה אשר ביאור מתה, ויש דרש כי נקבה היתה ומ״ם ממעי אינה במקום בי״ת אלא רוצה לומר כי מתוך הצרה התפלל וכן מבטן שאול שועתי ממעמקים קראתיך ה׳ מן המצר קראתי יה. (ג) ויאמר – ויענני כיון שעמד בחיותו ידע שיצא ממעי הדג בשלום. (ד) ותשליכני מצולה, ונהר יסובבני – הנהר הנכנס בים והחכם ר׳ אברהם אבן עזרא פי׳ כי במקום התחברות היה עם הנהר היה זה. כל משבריך וגליך – בהשבר גלי הים בעת הזעף יקראו משברי. (ה) ואני אמרתי נגרשתי – שחשבתי כשהטילוני בים שאני מת ונגרשתי מנגד עיניך כלומר מהשגחתך עלי עד שחשבתי שהסתרת פניך ועיניך ממני אך עתה שעשית עמי הנס הגדול הזה ועודני חי במעי הדג ידעתי שאוסיף עוד להביט אל היכל קדשך בבית המקדש ומקום הנבואה ומקום השגחתך עוד תשיבני אליו ואם אני ברחתי ממנו ופי׳ להביט להתפלל נגד ההיכל. (ו) אפפוני מים עד נפש – סבבוני מים עד שכמעט יצאה ממני נפשי עד שבלעני הדג וכן כי באו מים עד נפש. סוף חבוש לראשי – הסוף הוא הגומא ויש ממנו גדל על שפת היאר או הים לפיכך נקראים סוף שגדל על שפתו סוף רב ויש ממנו שגדל בקרקע הים בעיקרי ההרים והוא שקורין לו אלג״א בלע״ז והוא דק וארוך ונכרך בראשי הדגים וזהו שאמר סוף חבוש לראשי ופי׳ לראשי לראש הדג שבלעני כי הוא היה כמו ראשו כל זמן שהיה במעי הדג וי״מ סוף ים סוף ואומרים כי ים סוף הוא נכנס בים יפו ועל הדרך הזה תרגם יונתן ימא דסוף תלי עיל מן רישי. (ז) לקצבי הרים ירדתי – לסוף ההרים אשר בים כלומר לעיקריהם שהוא קרקע הים וקצב וקץ אחד הוא וכן תרגם יונתן לעיקרי טוריא נחתית. הארץ בריחיה בעדי לעולם – מתחילה חשבתי שהארץ שהיא היבשה היו בריחיה בעדי כלומר שהיתה בורחת בעדי שלא אצא אליה לעולם שיהיה הים קברי ואחרי שאני חי במעי הדג ידעתי שהעלית משחת חיי והשחת הוא הקבר ואצא עוד אל היבשה. ה׳ אלהי – ששפטת אותי בדין ויונתן תרגם ארעא נגדת בתוקפהא וגומר. (ח) בהתעטף עלי נפשי – זה הלשון נאמר על רוב הצרה שתקצר נפש האדם בו וכן נפשם בהם תתעטף אמר כשהיתה בצרה נפשי שבלעני הדג מתחילה חשבתי כאלו אני מת ועם כל זה את ה׳ יתברך זכרתי והתפללתי אליו. ותבא אליך תפלתי – וכיון שנשארתי כך חי במעי הדג ידעתי שבאה אליך תפלתי. אל היכל קדשך – הוא השמים וכן נאמר בהיכל קדשו ה׳ בשמים הכין כסאו ועל דרך הזה נאמר ותבא תפילתם למעון קדשו השמים. (ט) משמרים הבלי שוא – אנשי הספינה שהיו עובדים אלילים והם משמרי הבלי שוא ידעתי שאחר שנמלטו מן הצרה יעזבו חסדם שייראו את ה׳ וזעקו אליו ונדרו נדרים לא יקיימו מה שנדרו וישובו לעבודת אלהיהם אבל אני לא כן כי בקול תודה אזבחה לך. משמרים – אינו פעל יוצא אלא הוא כמו שומרים וי״מ חסדם יעזבו מן חסד הוא כלומר יעזבו אליליהם שהם חסד ונבלה וכן הוא בפרקי רבי אליעזר כיון שראו המלחים כשהגיעו אל נינוה את כל הנסים שעשה הקב״ה עם יונה עמדו והשליכו איש אלהיו בים שנא׳ משמרים הבלי שוא חסדם יעזובו חזרו ליפו ועלו לירושלם ומלו את בשר ערלתם שנאמר ויראו האנשים יראה גדולה את ה׳ ויזבחו זבחים וכי זבח זבחו אלא זה דם ברית מילה שהוא כדם זבח ונדרו להביא איש את אשתו ואת בניו ואת כל אשר לו ליראה את ה׳ אלהי יונה ונדרו ושלמו ועליהם הוא אומר על הגרים גרי הצדק ויונתן תרגם לא כעממיא פלחי טעותא וגו׳. (י) ואני בקול תודה – שאודך בקול תודה בתוך קהל ואזבח׳ לך זבח תוד׳ כאשר נדרתי. ישעותה לה׳ – פי׳ ואומר כי הישועה לה׳ לבדו שהושיעני בפלא גדול שעשה לי. (יא) ויאמר ה׳ לדג – העיר את רצונו שיקיאנו אל היבשה.

Radak Tehillim 3:5רד״ק תהלים ג׳:ה׳

I cry unto the Lord with my voice – i.e. unto the Lord with my voice, for I cry to Him by reason of (my) distress. And He answered me – a past (tense) in place of a future, equivalent to "and He will answer me"; and there are many similar cases. Or, it may be taken according to its literal sense ; for he was confident of this. Or the Holy Spirit made a revelation upon his tongue ; and this is the correct view – for we have already interpreted that all the Psalms were uttered in the Holy Spirit. And in the greater part of prophecy this is found, that the speaker uses a past tense in place of a future ; for it is as though the thing had already happened when it has been spoken in the Holy Spirit. out of His holy hill. Selah – We can interpret (this) of Mount Moriah. And although it was not yet holy, it may be that there was a tradition among them that the Sanctuary would be there. And because of this David, in his flight, ascended the Mount of Olives and from thence worshipped God ; for from thence one can see that (holy) place. Or the interpretation of out of His holy hill (may be) : from Mount Sion, where the Ark was. Or the interpretation of out of His holy hill (may be) out of heaven, as "Who shall dwell in Thy holy hill ? " (Ps. xv. i).

קולי אל י״י אקרא קולי אל י״י – שאקרא לו מצרה. ויענני – עבר במקום עתיד, כמו ויענני, וכמוהו רבים. או הוא כמשמעו, כי בטוח היה בזה. או רוח הקדש הופיעה על לשונו; והוא הנכון, כי כבר פרשנו, כי ברוח הקדש נאמרו כל המזמורים; וברוב הנבואה נמצא זה שמדבר עבר במקום עתיד, שהוא כאלו נעשה הדבר כיון שנאמרה ברוח הקדש.

Radak Tehillim 4:2רד״ק תהלים ד׳:ב׳

Answer me when I call, O God (Judge) of my righteousness – It is certain that this Psalm likewise was uttered (by David) in his flight before Absalom ; and he says, Answer me when I call, O God (Judge) of my righteousness, for Thou knowest that with me is the right, and with him who is against me the wrong and the violence ; and Thou, Lord, art Judge over us. For in every instance where אלהים ('Elohim) occurs it has the meaning "judge," as we have interpreted the verse "Verily there is a God (Judge) that judges in the earth" (Ps. lviii. 12). And men who are judges are so called : "The cause of both parties shall come before the 'Elohim (judges)" (Exod. xxii. 8) ; 'Then his master shall bring him unto 'Elohim (the judges)" (ibid. xxi. 6). Thou hast set me at large when I was in distress – Thou hast set me at large for "Thou shalt set me at large," as we have explained that in the prophetical writings a past tense is used in place of a future, for the thing is as if it had already happened. So the Holy Spirit was making a revelation upon his tongue, and he says Thou hast set me at large. Be gracious unto me and hear my prayer.

בצר הרחבת לי הרחבת – כמו תרחיב לי, כמו שפרשנו שבנבואות יאמר עבר במקום עתיד שהדבר כאלו נעשה.

Radak Tehillim 31:6רד״ק תהלים ל״א:ו׳

בידך אפקיד רוחי – הם מארבים לנפשי, ואני אפקידנה לידך, וידעתי שתפדה אותי. פדיתה אותי – עבר במקום עתיד. י״י אל אמת – כי אתה אל, שפרושו חזק, ויש יכלת בידך לפדותי; ואמת שתקים דברך שאמרת שאני אמלוך. אם כן ידעתי שתפדה אותי מידם.

Radak Tehillim 41:13רד״ק תהלים מ״א:י״ג

ואני בתמי – במצאתני זך וישר, תמכת בי – בנפלי על משכבי; ותציבני – כלומר שתקימני ותציבני חי ובריא לפניך – כלומר: לעבודתך. ואמר עבר במקום עתיד: תמכת ותציבני כמנהג.

Radak Tehillim 56:14רד״ק תהלים נ״ו:י״ד

כי – אז כשתצילני אשלם הנדרים ואודה לך שהצלת נפשי ממות.

Yalkut Shimoni Tehillim 56:14ילקוט שמעוני תהלים נ״ו:י״ד

רמז תשעה כי הצלת נפשי ממות – (את) [הלא] רגלי מדחי. כי הצלת נפשי ממות אמר רב טביומי משמיה דרב כך אמר דוד לפני הקב״ה הצילני שלא אמות ביד שאול. רגלי מדחי שלא אתחייב בעצתו של אחיתופל, להתהלך לפני אלהים באור החיים זו ארץ ישראל. ד״א להתהלך לפני אלהים זו גן עדן (בארצות החיים).

Abarbanel Yonah 1:5אברבנאל יונה א׳:ה׳

וייראו המלחים ויצעקו איש אל אלקיו וגו׳ עד וימן ה׳ דג גדול סיפר הכתוב שהמלחים ביראתם מן הסערה צעקו וקראו איש אל אלקיו שהוא ההשתדלות הראשון שיעשו בני אדם בזמן הסערה, וכאשר ראו שלא הועיל עשו השתדלות שני בהדרגה והוא שהשליכו הכלים אשר באניה אל הים כאילו תאמר תיבות וסחורות וכל הדברים הכבדים כדי שתקל הספינה ותעלה על מי הים ולא תטבע בתוכו, ואמנם יונה ירד אל ירכתי הספינה ר״ל אל אחת מירכתיה וישכב וירדם ואמר הכתוב זה להגיד שהמלחים צעקו איש אל אלקיו אבל יונה לא צעק אל השם כי בוש ונכלם מהרים פניו אליו וישכב וירדם בחשבו ששם ימות בשהשינה אחת מששים מהמות (ברכות נז, ב) ולכן הכין עצמו אליה, (ו) עד שמפני זה קרא אליו רב החובל ואמר לו מה לך נרדם קום קרא אל אלקיך ורב החובל הוא המנהיג הספינה, וכאילו אמר ליונה הלא תראה כי עת רעה היא ובסכנה גדולה אנחנו עומדים ואיך לא תרגיש בה ואם תאמר שאינך יודע מה לעשות כמלחים קום קרא אל אלקיך ותדע לעשותו, ולפי שהם לא יודו שיהיה אלקיו של יונה גדול מכל אלהיהם לכן אמרו אולי יתעשת האלקים לנו ולא נאבד ר״ל עם היות שאין כח באלקינו להצילנו אולי שבהתחבר אלקיו של יונה עמהם בהיותם כולם מחוברים יוכלו להציל ולזה לא אמרו יתעשת אלקיך אלא יתעשת האלקים ר״ל אלקיו ואלהיהם כולם יחד, ומלת יתעשת תרגמו יונתן מלשון רחמים, והרד״ק פירש מלשון רצון כמו אבדו עשתונותיו (תהלים קמז, ד) ר״ל יתרצה האלקים לנו ולא נאבד כי על קיבוץ האלוהות אמר בלשון יחיד יתעשת.

Abarbanel Yonah 1:11אברבנאל יונה א׳:י״א

והנה המלחים עם כל הגורלות פעם אחר פעם והודאת בעל דין יונה כמאה עדים דמי לא השליכו את יונה אל הים אבל שאלו ממנו מה נעשה לך וישתוק הים מעלינו רוצה לומר אחרי שאתה בורח מלפני הש״י מאי תקנתך האם שנוליכך אל מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע או שתשבע לה׳ תדור לאביר יעקב ללכת שמה ולעשות מצוהו או איזה דרך אחרת יש לנו לעשות כדי שנתרצה אל האלקים ונקדם פניו על חטאך, (יב) והוא השיבם שאוני והטילוני אל הים ר״ל איני חפץ שתוליכני לנינוה ולא אבחר לשוב בתשובה ולידור נדר ללכת שם ולעשות שליחות הש״י כי טוב לי שתטילוני לים ואמות שמה כי הוא מה שראוי לכם לעשות להצלתכם, ואל תספקו עוד בדבר כי יודע אני כי בשלי הסער הגדול הזה עליכם, והנה נחדל יונה מהתשובה ותבחר מחנק נפשו ולמות בנבכי ים כדי שלא ילך להציל את האשורים העתידים עורר לויתן לישראל ולהחריבו והיתה אם כן כוונתו רצויה לשם שמים והותרה השאלה החמישית:

Abarbanel Yonah 2אברבנאל יונה ב׳

(א) וימן ה׳ דג גדול וכו׳ עד סוף הנבואה. סיפר הכתוב שזימן הקדוש ברוך הוא באותו מקום שהטילו את יונה לים דג גדול שבלעו כולו מבלי פירוק חבורו, ואין ספק שאין בכח האדם לחיות במעי הדג אפילו שעה אחת וכל שכן שלשה ימים ושלש לילות כי האדם לא יתקיים כי אם בהיותו שואף רוח קר מבחוץ תמיד, אבל אין זה ממה שיבטל אמונת הנס הזה ועינינו הרואות שהעובר יושב במעי אמו תשעה חדשים מבלי מאכל ומשתה ועשיית צרכיו ושאיפת הרוח קר מבחוץ, ומי המונע שכן יעשה ה׳ ליונה אותן הימים הלא העיד הכתוב שחנניה מישאל ועזריה עמדו בגו אתון נורא יקידתא, ואין ספק שכפי הטבע לא חיו כי האויר החם השורף יכלה הלחות השרשי שהחיים תלויים בו ויתיך הרוח כהרף עין אבל היכולת האלקי הוא למעלה מן הטבע, (ב) ויותר חזק מזה הוא שיונה בהיותו במקום ההוא היה בדעתו ותכונתו עד שהיה מתפלל משם לאלקיו, (ג) והנה בתפלתו מצאנו ראינו שרוב דבריו באות בלשון עבר קראתי מצרה לי שועתי שמעת קולי ושאר הפסוקים כולם ולכן חשבו אנשים שלא התפלל תפלה זו כי אם אחרי שיצא אל היבשה, וה״ר אברהם בן עזרא השיב עליהם שכל דברי הנבואות באים בדרך הזה אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי (בראשית מח, כב), ויט שכמו לסבול (שם מט, טו), דרך כוכב מיעקב (במדבר כד, יז), וישמן ישורון ויבעט (דברים לב, טו), וירא ה׳ וינאץ (שם יט), וישכון ישראל בטח בדד (שם לג, כח), והראיה על היות תפלת יונה לעתיד אומרו בה אך אוסיף להביט אל היכל קדשך ואני בקול תודה אזבחה לך אשר נדרתי אשלמה, אלא שבאו הדברים בלשון עבר במקום עתיד לפי שהיו במראות הנבואה, ובראותם הדברים הגזורים מהש״י היו מספרים אותם כאלו עברו במציאות לפי שכבר נגזרו בחכמתו העליונה. ולי נראה שאין צורך לדברי ה״ר אברהם אבן עזרא הטובים והישרים בענינם כי אין בתפלה הזאת עבר במקום עתיד, אבל ענינם רבת צררוני מנעורי הלא בהיותי ילד קטן קפצה עלי מיתה והייתי מוכן להוליכני לקבר ואז בימי אליהו קראתי מצרה לי אל ה׳ ויענני ומבטן שאול שהייתי מוכן לקבר שועתי שמעת קולי רמז לו בזה הנס שנעשה לו בימי אליהו שהחייהו אחרי מותו, ועליו אמר כאן קראתי שועתי הכל בלשון עבר לא שקרא ושוע בפעל אבל הוא משל לנס ההוא (ד) ואמר שעתה עשה עמו נס יותר גדול ממנו וזהו ותשליכני מצולה בלבב ימים רומז אל היותו במעי הדגה בתוך הים ונהר היה סובב אותו כי היו מתחברים שם מי הים ומי הנהר וכמו שכתב ה״ר אברהם אבן עזרא במקום שיתחברו מי הנהר עם מי הים תהיה תמיד סערה, ובכלל אמר כל משבריך וגליך עלי עברו כי ירד לתחתית הים והמשברים והגלים היו עוברים עליו. (ה) ואומרו עוד ואני אמרתי נגרשתי מנגד עיניך ענינו הנה כאשר ירדתי ביפו לברוח תרשישה הידעתי להיות מגורש מפניך ר״ל שלא תחול בי עוד הנבואה, אבל כל מחשבותי היו הבל כי באמת אוסיף להביט אל היכל קדשך כי בהכרח תשוב הנבואה בי. (ו) ואמר אפפוני מים עד נפש תהום יסובבני סוף חבוש להגיד שירד הדג אשר בלעו לתחתית הים ובמרוצה מפה אל פה, ואמר סוף חבוש לראשי כמו שיקרה לדברים הנולדים בים שגומא קנה וסוף גדלים ביניהם ובלכת הדגים בתוך המים נכרך פעמים בראשי הדגים גומא וסוף והוא אומרו סוף חבוש לראשי ירמוז לראש הדג אשר בלעו שירד לתהום ונכרך הסוף והגומא לראשו, וי״ת סוף על ים סוף אולי שהיה מתערב עם ים יפו שמה. (ז) וכלל הענין כאומר הנה עם כל זה שלקצוי הרים ירדתי ידעתי באמת שהארץ בריחיה בעדי לעולם ר״ל שלא אוכל לברוח מפניך כי יש לארץ בריחים עלי ר״ל סוגרת ומסוגרת שלא אוכל לצאת ממנה ולכן היום הזה זכרתי שהעלית משחת חיי ה׳ אלקי ר״ל אל הנס שנעשה לי בילדותי בהחיות אותי אליהו, (ח) ולכן עתה בהתעטף עלי נפשי במעי הדגה את ה׳ זכרתי ואליו קראתי וידעתי בלי ספק תבא אליך תפלתי אל היכל קדשך שהוא השמים. (ט) ואז עשה יונה תשובה מחטאו באומרו משמרים הבלי שוא חסדם יעזובו ולא אמר זה על המלחים ואנשי האניה שנדרו נדרים מתוך הסערה והמה כשיצאו מהאניה חסדם ונדריהם יעזובו כמו שפירשו המפרשים, ולא ג״כ מה שפירשו חז״ל חסדם מגזרת חסד שהמלחים יעזבו אליליהם מפני שראו הנסים שנעשו עמו, כי הנה כל הפירושים האלה רחוקים הם מכוונת הכתובים, אבל אמתת הענין הוא שיונה נתחרט ממה שברח מלפני ה׳ וגמר בלבו לעשות מצותו בענין נינוה אבל היה מתנחם באומרו שאנשי ננוה שהם משמרים הבלי שוא אף על פי שיעשו תשובה מפני קריאתו לא יתמידו בתשובתם כי לימים מועטים חסדם יעזובו וישובו לרשעתם, (י) ולכן אני בקול תודה אזבחה לך רוצה לומר שאלך אל נינוה ובקול תודה אעשה את הקריאה במצותך כי זה יהיה לך כזבח ומנחה כי הנה שמוע מזבח טוב, ואל תחשוב שאחרי צאתי מכאן אברח פעם שנית כמו שירדתי לברוח תרשישה באמת לא יהיה כן כי אשר נדרתי אשלמה והנדר הוא מה שאמר שבקול תודה ילך להקים מצות הש״י בנינוה, ואמנם יראתי ופחדי מחרבן השבטים על ידי אשור לא אחוש עליו ולא עליו אחריד לפי שישועתה לה׳ והוא יושיעם ברחמיו וכרוב חסדיו. (יא) וזכר הכתוב שכאשר ראה השם יתברך תשובת יונה והיותו מתחרט בחטאו ושעזב את החטא ונדר שלא ישוב עוד לכסלת הבריחה אמר לדג רוצה לומר שהעיר את רוחו שילך לשפת הים ויקא את יונה אל היבשה, ובפרקי רבי אליעזר אמרו שהלך הדג תשע מאות וששים וחמשה פרסאות עד היבשה להקיא את יונה יען וביען אין דבר עומד בפני התשובה, והותרה בזה השאלה הששית:

Abarbanel Yonah 4:1אברבנאל יונה ד׳:א׳

ומפני זה וירע ליונה רעה גדולה ויחר לו והרעה שנזכרה כאן היא חולי שבעצבון לבו נפל וחלה חולי ורעה גדולה ובקש למות, והיה זה לפי שיונה חשב שלא תשוב הגזרה מעליהם כ״א כשישובו מדרכם הרעה באמונות ובמעשים אבל כשראה שהחזיקו בע״ז שלהם ולא עשו תשובה במה שבינם למקום שהוא העיקר אלא במה שבינם לחבריהם ושעכ״ז נחם השם על הרעה נתקיים במחשבתו שהיה משוא פנים בדבר, כי הנה העבודה זרה הוא היותר חמור שהיה ביניהם והם לא שבו ממנו ולמה אם כן נחם השם על הרעה אשר דבר לעשות להם אין זה אלא שהוא נושא להם עון ופשע ישמרם כאישון עינו כדי שיהיו שבט אפו וכלי זעמו להנקם בהם מישראל, והתלונן הנביא בלבו מהשם למה היה כוונתו להשחית את ישראל על הע״ז שהיו עובדים ולאנשי נינוה עבר על פשעם וזהו אמרו וירע ליונה רעה גדולה ויחר לו רוצה לומר שראה בעיני שכלו רעה גדולה שהיה מוכנת לבא על ישראל ושחרה אפו על היות הקדוש ברוך הוא חומל וסולח לנינוה ונוקם ובעל חמה לישראל, (ב) ולכן התפלל אל ה׳ ויאמר אנא ה׳ הלא זה דברי עד היותי על אדמתי ופירוש הפסוק הזה לדעתי כן הוא, הלא זה דברי שדברתי ואדבר בעוד שאהיה חי והוא שכל זה החסד וההטבה שאתה עושה לנינוה אינו מאהבתך אותם ולא מפני ששורת הדין כן אבל הוא כולו על אדמתי כלומר שאתה מאריך פנים לאשורים כדי שיבא על אדמתי אדמת ישראל להחריבה ועל כן קדמתי לברוח תרשישה כי ידעתי שאתה תהיה לנינוה בסבת אדמתי חנון ורחום ארך אפים ורב חסד ותנחם על הרעה, האמנם אין הדברים האלה עצם תפלת הנביא כמ״ש מיד, (ג) ועתה ה׳ קח נא את נפשי ממני כי טוב מותי מחיי ר״ל ועתה אחרי שאלה הצלת ועל אדמתי תשפוך חמתך ויהיו האשורים מטה זעמך מאחר שכבר עשיתי שליחותי עתה מחולי זה שחליתי קח את נפשי ממני כי טוב מותי מחיי ואל אראה ברעה אשר ימצא את עמי ובאבדן מולדתי. הנה התבאר שלא היה מתרעם יונה מסליחת נינוה אלא ממה שהיה רואה כוונת הקב״ה לנינוה שהיה מכוין להשחית את ישראל ושלכן שאל את המוות כדי שלא יראה בחרבן השבטים על ידי האשורים. והותרו בזה השאלות השנית והשלישית:

Malbim Yonah Beur HaInyan 2:1מלבי״ם יונה ביאור הענין ב׳:א׳

וימן ה׳ דג גדול – ה׳ הזמין במקום הזה דג גדול שבלעו כולו שלם ולא שבר עצמותיו, וזה ידוע שמן הנמנע שיחיה אדם במעי הדג אפי׳ שעה אחת, שהאדם צריך שאיפת רוח קר מבחוץ, אולם באשר כבר נגזר עליו מיתה ונחשב כאילו נולד שנית שם לו ה׳ טבע העובר, הנוצר ומתקיים ט׳ חדשים במעי אמו מבלי שאיפת רוח כמ״ש הרי״א והיה זה א׳ מפלאי הבורא כנס של חנניה מישאל ועזריה בכבשן האש וכדומה.