יונה והדג באמנות
הקדמה
יונה א'-ב' מתארים כיצד יונה מוטל לים, נבלע בידי דג, ולבסוף משתלח. שלוש היצירות המוצגות כאן, ציור השמן של יאן ברייגל האב,1 שרטוט הדיו של ג'וליו רומאנו,2 והמיניאטורה של יוסף הצרפתי מתוך תנ"ך סרווירה,3 כולן מתארות היבטים שונים של הנס. הן נבדלות באופן שבו הן מציגות כל אחת מהדמויות המרכזיות, ומעלות שאלות אודות מצבו הנפשי של יונה כאשר נלכד, התפקיד המיועד של הדג, וההשפעה של המקרה על המלחים.דימויים מנוגדים
יאן ברייגל
ציורו של ברייגל הוא כמעט מרחב-ים, שכן רוב הקנבס מולא בכחול-ירוק של הים הסוער, גלים מאיימים, ושמיים חשוכים מלאי עננים. ברקע השמאלי, שורה של סלעים משוננים ולא מזמינים מתנשאת מן הים, ומעניקה לתמונה אווירה של סכנה. בקדמת התמונה, ממול לצוקים, האור מאיר את הנביא והדג. יונה, לבוש אדום ושב בתשובה, הולך מתוך היצור העצום לעבר החוף הריק, בעודו שוזר את ידיו בתפילה. הדג עצמו, עם פרצופו החריג בגודלו ועיניו הצנוחות, נראה קומי יותר משהוא מבשר רעות.
ג'וליו רומאנו
שרטוט זה הוא העמוס ביותר משלוש התמונות. ברקע, המלחים משקיפים מעל שולי אונייתם, ומצביעים לעבר המים שאליהם הטילו את יונה. אחד מהם עומד בידיים מורמות, נסער כנראה מן המעשה. קדמת התמונה מתארת את סוף הסצנה, ומציגה יונה מפוחד המוקא ללא כל טקס מתוך דג פנטסטי. היצור דמוי-דרקון, עם זנב ארוך, ראש ציפור, ולסתות תנין. משמאל, כמה צופים נסוגים מפחד, וזרועותיהם מושטות כמנסות למנוע את המפלצת המפחידה מלהתקרב.
יוסף הצרפתי
מיניאטורה זו מצליחה לספר את הסיפור במעט פרטים. בראש התמונה, שלושה מלחים יושבים בסירה הקטנה, ובקושי מביטים ביונה, אדישים כנראה לסכנתו. הנביא מתואר תחתם, ובניגוד לצפוי, פונה לא לעבר ים סוער, אלא היישר מהסירה לתוך פי הדג. הוא, כמו המלחים, נראה שקט, ואינו מפגין כל סימני מצוקה או ניסיונות להציל את עצמו. בניגוד לתמונות האחרות, דג זה נראה ריאליסטי למדי, וגדול רק במעט מיונה עצמו.
הקשר לטקסט המקראי
בחירות האמנים משקפות עמימויות מסוימות בטקסט המקראי ועמדות פרשניות אפשריות שונות:
רגשותיו של יונה
בעוד שיונה של ברייגל יוצא מן הדג בידיים מורמות בתנועת תפילה, ונראה כנוע ושב בתשובה, יונה של רומאנו נראה מבועת, והנביא של הצרפתי אדיש. מה הרגיש יונה לפני, במהלך, ואחרי הצלתו בידי הדג? כאשר הוטל לים, האם קיבל את המוות בברכה, כפי שמציע ר' נתן במכילתא דר' ישמעאל שמות י"ב:א'? כאשר נבלע, האם ראה בדג כלי להצלה או לעונש נוסף? השוו ר"א מבלגנצי המציע שיונה היה מודה ולא מפוחד בתוך הדג, לעומת אברבנאל המניח שהכליאה המבעיתה של יונה הובילה אותו לתשובה. לדיון, ראו תפילת יונה.
מי ראה את הנס?
גם רומאנו וגם הצרפתי מציגים עדים הצופים בנס (בין אם המלחים ובין אם אנשים על החוף), ואילו ציורו של ברייגל מרמז שלא היו כלל עדים. הכתוב שותק בעניין, אך ההצעה עשויה לסייע במענה לשאלה פתוחה בטקסט. מה הוביל את אנשי נינווה להאמין בדבריו של נביא נכרי ובלתי מוכר? ר"י קמחי מציע שהמלחים הגיעו לנינווה וחלקו את סיפור הניסים בים,4 ובכך סיפקו את האות הדרוש כדי שאנשי נינווה יכירו בו כנביא אמת.5 אבן עזרא, לעומת זאת, מציע שהעם היה מאז ומתמיד מונותאיסטי, מה שהוביל אותם לבטוח ביונה. ראו תשובתם של נינוה.
הדג
הדג בציוריהם של ברייגל ורומאנו הוא יצור פנטסטי ועצום, ואילו זה שבתנ"ך סרווירה קטן ונראה ריאליסטי. מאיזה סוג דג נבלע יונה? האם היה מפחיד או ארצי במראהו, נִסי6 או טבעי? אף שרבים מניחים שיונה נבלע בידי לווייתן, התנ"ך עצמו חושף מעט מאוד על היצור. המדרש, לעומת זאת, משלים את החסר.
מתוך תשומת לב תמידית לניואנסים של הטקסט, הוא מציין שיונה ב':א' מדבר על "דָּג גָּדוֹל", ואילו פסוק ב' מזכיר "מִמְּעֵי הַדָּגָה". הדבר מוביל להצעה שבתחילה נבלע יונה בדג עצום שהעניק לו כל כך הרבה מקום ונוחות שלא חש כל צורך להתפלל להצלה. לפיכך, ה' הוציאו לתוך נקבה מעוברת (דָּגָה) שהייתה מלאה בגורים, מה שהוביל את יונה, הצפוף והמסכן, לבקש את עזרת ה'. אף שאין זה פשט הכתוב,7 המדרש מדגיש את השאלה שהועלתה לעיל: איזה תפקיד נועד לדג למלא? האם היה ביטוי לרחמי ה' או לצדקו? האם נועד רק להציל או גם להוכיח? ראו תפילת יונה.
האם המלחים התגיירו?
מלחיו של רומאנו נראים נסערים לאחר שהטילו את יונה לים, ואילו בתנ"ך סרווירה הם אדישים. כיצד השפיע המקרה בכללותו על המלחים? האם הייתה לו השפעה ארוכת טווח ומשנת חיים, או שכפי שאולי מרמז הצרפתי, פחדם ופליאתם התפוגגו במהרה? פרק א' מציע רמז, בקובעו שהמלחים "יראו את ה' יראה גדולה". הפרשנים חלוקים בשאלה האם הדבר מרמז שהם הפכו למונותאיסטים, או רק שהתרשמו לרגע והודו על הצלתם. ר"י קרא ו רד"ק מביאים תימוכין לעמדותיהם המנוגדות מן הפסוק "מְשַׁמְּרִים הַבְלֵי שָׁוְא חַסְדָּם יַעֲזֹבוּ". ר"י קרא מניח שהמילים מתייחסות למלחים שהיו עובדי אלילים ("מְשַׁמְּרִים הַבְלֵי שָׁוְא"), אך כעת התגיירו ("חַסְדָּם" "יַעֲזֹבוּ"), ואילו רד"ק מציע שהכוונה היא שאמונתם החדשה ("חַסְדָּם") לא הייתה ארוכת טווח ("יַעֲזֹבוּ").
להיכן הגיע יונה?
בציורו של ברייגל, יונה משתלח לחוף שומם, ואילו בשרטוטו של רומאנו, הוא מגיע ליישוב מיושב. להיכן הביא הדג את יונה? האם הביאו כל הדרך לנינווה, או למקום אחר? אף שרבים עשויים להניח שהדג שילח את יונה ליעדו המיועד, יונה ג':א'-ג' עשוי לרמז אחרת, ולהציג את יונה כמי שעדיין נדרש לנסוע לעיר. השאלה נוגעת לסוגיה רחבה יותר: עד כמה הכריח ה' את יונה לנבא? האם הוא הוברח מפחד לעשות את רצון ה' והובל היישר לנינווה כדי להמשיך כמצווה, כשכמעט אין לו אפשרות לפעול אחרת? או שה' נתן לו את האפשרות לסרב, מה שהצריך אותו לנסוע באופן פעיל כדי להגשים את משימתו, ובכך העניק לו זמן רב לשנות את דעתו פעם נוספת?
הוטל לים?
בתמונה מתוך תנ"ך סרווירה, יונה הולך היישר אל פיו של הדג, מבלי להתחבט קודם בים. האם זו קריאה אפשרית של הטקסט? אילו פסוקים מאתגרים קריאה זו? אילו תומכים בה? בתפילתו בפרק ב', כיצד מתאר יונה את הסכנות שבהן מצא את עצמו? האם הוא מדבר על הדג או על הים? אילו פסוקים עמומים? ראו תפילת יונה.