EN/HEע/E

Yonah and the Fish in Art

Sources

Yonah 1:4-16יונה א׳:ד׳-ט״ז

(4) But the Lord hurled a great wind into the sea, and there was a mighty tempest in the sea, so that the ship was like to be broken. (5) And the mariners were afraid, and cried every man unto his god; and they cast forth the wares that were in the ship into the sea, to lighten it unto them. But Jonah was gone down into the innermost parts of the ship; and he lay, and was fast asleep. (6) So the shipmaster came to him, and said unto him: 'What meanest thou that thou sleepest? arise, call upon thy God, if so be that God will think upon us, that we perish not.' (7) And they said every one to his fellow: 'Come, and let us cast lots, that we may know for whose cause this evil is upon us.' So they cast lots, and the lot fell upon Jonah. (8) Then said they unto him: 'Tell us, we pray thee, for whose cause this evil is upon us: what is thine occupation? and whence comest thou? what is thy country? and of what people art thou? (9) And he said unto them: 'I am a Hebrew; and I fear the Lord, the God of heaven, who hath made the sea and the dry land.' (10) Then were the men exceedingly afraid, and said unto him: 'What is this that thou hast done?' For the men knew that he fled from the presence of the Lord, because he had told them. (11) Then said they unto him: 'What shall we do unto thee, that the sea may be calm unto us?' for the sea grew more and more tempestuous. (12) And he said unto them: 'Take me up, and cast me forth into the sea; so shall the sea be calm unto you; for I know that for my sake this great tempest is upon you.' (13) Nevertheless the men rowed hard to bring it to the land; but they could not; for the sea grew more and more tempestuous against them. (14) Wherefore they cried unto the Lord, and said: 'We beseech Thee, O Lord, we beseech Thee, let us not perish for this man's life, and lay not upon us innocent blood; for Thou, O Lord, hast done as it pleased Thee.' (15) So they took up Jonah, and cast him forth into the sea; and the sea ceased from its raging. (16) Then the men feared the Lord exceedingly; and they offered a sacrifice unto the Lord, and made vows.

(ד) וַי״י הֵטִיל רוּחַ גְּדוֹלָה אֶל הַיָּם וַיְהִי סַעַר גָּדוֹל בַּיָּם וְהָאֳנִיָּה חִשְּׁבָה לְהִשָּׁבֵר. (ה) וַיִּירְאוּ הַמַּלָּחִים וַיִּזְעֲקוּ אִישׁ אֶל אֱלֹהָיו וַיָּטִלוּ אֶת הַכֵּלִים אֲשֶׁר בָּאֳנִיָּה אֶל הַיָּם לְהָקֵל מֵעֲלֵיהֶם וְיוֹנָה יָרַד אֶל יַרְכְּתֵי הַסְּפִינָה וַיִּשְׁכַּב וַיֵּרָדַם. (ו) וַיִּקְרַב אֵלָיו רַב הַחֹבֵל וַיֹּאמֶר לוֹ מַה לְּךָ נִרְדָּם קוּם קְרָא אֶל אֱלֹהֶיךָ אוּלַי יִתְעַשֵּׁת הָאֱלֹהִים לָנוּ וְלֹא נֹאבֵד. (ז) וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ לְכוּ וְנַפִּילָה גוֹרָלוֹת וְנֵדְעָה בְּשֶׁלְּמִי הָרָעָה הַזֹּאת לָנוּ וַיַּפִּלוּ גּוֹרָלוֹת וַיִּפֹּל הַגּוֹרָל עַל יוֹנָה. (ח) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הַגִּידָה נָּא לָנוּ בַּאֲשֶׁר לְמִי הָרָעָה הַזֹּאת לָנוּ מַה מְּלַאכְתְּךָ וּמֵאַיִן תָּבוֹא מָה אַרְצֶךָ וְאֵי מִזֶּה עַם אָתָּה. (ט) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם עִבְרִי אָנֹכִי וְאֶת י״י אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם אֲנִי יָרֵא אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת הַיָּם וְאֶת הַיַּבָּשָׁה. (י) וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים יִרְאָה גְדוֹלָה וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו מַה זֹּאת עָשִׂיתָ כִּי יָדְעוּ הָאֲנָשִׁים כִּי מִלִּפְנֵי י״י הוּא בֹרֵחַ כִּי הִגִּיד לָהֶם. (יא) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו מַה נַּעֲשֶׂה לָּךְ וְיִשְׁתֹּק הַיָּם מֵעָלֵינוּ כִּי הַיָּם הוֹלֵךְ וְסֹעֵר. (יב) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שָׂאוּנִי וַהֲטִילֻנִי אֶל הַיָּם וְיִשְׁתֹּק הַיָּם מֵעֲלֵיכֶם כִּי יוֹדֵעַ אָנִי כִּי בְשֶׁלִּי הַסַּעַר הַגָּדוֹל הַזֶּה עֲלֵיכֶם. (יג) וַיַּחְתְּרוּ הָאֲנָשִׁים לְהָשִׁיב אֶל הַיַּבָּשָׁה וְלֹא יָכֹלוּ כִּי הַיָּם הוֹלֵךְ וְסֹעֵר עֲלֵיהֶם. (יד) וַיִּקְרְאוּ אֶל י״י וַיֹּאמְרוּ אָנָּה י״י אַל נָא נֹאבְדָה בְּנֶפֶשׁ הָאִישׁ הַזֶּה וְאַל תִּתֵּן עָלֵינוּ דָּם נָקִיא כִּי אַתָּה י״י כַּאֲשֶׁר חָפַצְתָּ עָשִׂיתָ. (טו) וַיִּשְׂאוּ אֶת יוֹנָה וַיְטִלֻהוּ אֶל הַיָּם וַיַּעֲמֹד הַיָּם מִזַּעְפּוֹ. (טז) וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים יִרְאָה גְדוֹלָה אֶת י״י וַיִּזְבְּחוּ זֶבַח לַי״י וַיִּדְּרוּ נְדָרִים.

Yonah 2יונה ב׳

(1) And the Lord prepared a great fish to swallow up Jonah; and Jonah was in the belly of the fish three days and three nights. (2) Then Jonah prayed unto the Lord his God out of the fish's belly. (3) And he said: I called out of mine affliction Unto the Lord, and He answered me; Out of the belly of the nether-world cried I, And Thou heardest my voice. (4) For thou didst cast me into the depth, In the heart of the seas, And the flood was round about me; All Thy waves and Thy billows Passed over me. (5) And I said: 'I am cast out From before Thine eyes'; Yet I will look again Toward Thy holy temple. (6) The waters compassed me about, even to the soul; The deep was round about me; The weeds were wrapped about my head. (7) I went down to the bottoms of the mountains; The earth with her bars closed upon me for ever; Yet hast Thou brought up my life from the pit, O Lord my God. (8) When my soul fainted within me, I remembered the Lord; And my prayer came in unto Thee, Into Thy holy temple. (9) They that regard lying vanities Forsake their own mercy. (10) But I will sacrifice unto Thee With the voice of thanksgiving; That which I have vowed I will pay. Salvation is of the Lord. (11) And the Lord spoke unto the fish, and it vomited out Jonah upon the dry land.

(א) וַיְמַן י״י דָּג גָּדוֹל לִבְלֹעַ אֶת יוֹנָה וַיְהִי יוֹנָה בִּמְעֵי הַדָּג שְׁלֹשָׁה יָמִים וּשְׁלֹשָׁה לֵילוֹת. (ב) וַיִּתְפַּלֵּל יוֹנָה אֶל י״י אֱלֹהָיו מִמְּעֵי הַדָּגָה. (ג) וַיֹּאמֶר קָרָאתִי מִצָּרָה לִי אֶל י״י וַיַּעֲנֵנִי מִבֶּטֶן שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי שָׁמַעְתָּ קוֹלִי. (ד) וַתַּשְׁלִיכֵנִי מְצוּלָה בִּלְבַב יַמִּים וְנָהָר יְסֹבְבֵנִי כׇּל מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ. (ה) וַאֲנִי אָמַרְתִּי נִגְרַשְׁתִּי מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ אַךְ אוֹסִיף לְהַבִּיט אֶל הֵיכַל קׇדְשֶׁךָ. (ו) אֲפָפוּנִי מַיִם עַד נֶפֶשׁ תְּהוֹם יְסֹבְבֵנִי סוּף חָבוּשׁ לְרֹאשִׁי. (ז) לְקִצְבֵי הָרִים יָרַדְתִּי הָאָרֶץ בְּרִחֶיהָ בַעֲדִי לְעוֹלָם וַתַּעַל מִשַּׁחַת חַיַּי י״י אֱלֹהָי. (ח) בְּהִתְעַטֵּף עָלַי נַפְשִׁי אֶת י״י זָכָרְתִּי וַתָּבוֹא אֵלֶיךָ תְּפִלָּתִי אֶל הֵיכַל קׇדְשֶׁךָ. (ט) מְשַׁמְּרִים הַבְלֵי שָׁוְא חַסְדָּם יַעֲזֹבוּ. (י) וַאֲנִי בְּקוֹל תּוֹדָה אֶזְבְּחָה לָּךְ אֲשֶׁר נָדַרְתִּי אֲשַׁלֵּמָה יְשׁוּעָתָה לַי״י. (יא) וַיֹּאמֶר י״י לַדָּג וַיָּקֵא אֶת יוֹנָה אֶל הַיַּבָּשָׁה.

Yonah 3:1-3יונה ג׳:א׳-ג׳

(1) And the word of the Lord came unto Jonah the second time, saying: (2) 'Arise, go unto Nineveh, that great city, and make unto it the proclamation that I bid thee.' (3) So Jonah arose, and went unto Nineveh, according to the word of the Lord. Now Nineveh was an exceeding great city, of three days' journey.

(א) וַיְהִי דְבַר י״י אֶל יוֹנָה שֵׁנִית לֵאמֹר. (ב) קוּם לֵךְ אֶל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה וּקְרָא אֵלֶיהָ אֶת הַקְּרִיאָה אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר אֵלֶיךָ. (ג) וַיָּקׇם יוֹנָה וַיֵּלֶךְ אֶל נִינְוֵה כִּדְבַר י״י וְנִינְוֵה הָיְתָה עִיר גְּדוֹלָה לֵאלֹהִים מַהֲלַךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים.

Mekhilta DeRabbi Yishmael Shemot 12:1מכילתא דרבי ישמעאל שמות י״ב:א׳

רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: לֹא הָלַךְ יוֹנָה אֶלָּא לְאַבֵּד עַצְמוֹ בַּיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שָׂאוּנִי וַהֲטִילֻנִי אֶל הַיָּם״ (יונה א׳:י״ב). וְכֵן תִּמְצָא, הָאָבוֹת וְהַנְּבִיאִים הָיוּ נוֹתְנִים עַצְמָם עַל יִשְׂרָאֵל. בְּמֹשֶׁה מַה הוּא אוֹמֵר? ״וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם, וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ״ (שמות ל״ב:ל״ב). ״וְאִם כָּכָה אַתְּ עֹשֶׂה לִּי, הָרְגֵנִי נָא הָרֹג, אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, וְאַל אֶרְאֶה בְּרָעָתִי״ (במדבר י״א:ט״ו). בְּדָוִד מַהוּ אוֹמֵר: ״הִנֵּה אָנֹכִי חָטָאתִי וְאָנֹכִי הֶעֱוֵיתִי, וְאֵלֶּה הַצֹּאן, מֶה עָשׂוּ? תְּהִי נָא יָדְךָ בִּי וּבְבֵית אָבִי!״ (שמואל ב כ״ד:י״ז) הָא בְּכָל מָקוֹם אַתָּה מוֹצֵא, הָאָבוֹת וְהַנְּבִיאִים נָתְנוּ נַפְשָׁם עַל יִשְׂרָאֵל.

Pirkei DeRabbi Eliezer 10פרקי דרבי אליעזר י׳

בחמישי ברח יונה מפני אלהים, ולמה ברח, אלא פעם ראשון שלחו להשיב את גבול ישראל ועמדו דבריו, שנאמר (מלכים ב יד, כה): ״הוּא הֵשִׁיב אֶת גְּבוּל יִשְׂרָאֵל מִלְּבוֹא חֲמָת״ וגו׳. פעם שניה שלחו לירושלים להחריבה, כיון שעשו תשובה הקב״ה עשה כרוב חסדיו ונחם על הרעה ולא חרבה, והיו ישראל קוראין אותו נביא שקר. פעם ג׳ שלחו לנינוה, דן יונה דין בינו לבין עצמו, אמר: אני יודע שזה הגוי קרובי התשובה הם, עכשיו עושין תשובה והקב״ה שולח רוגזו על ישראל, ולא די שישראל קורין אותי נביא השקר אלא אף העכומ״ז. הריני בורח לי למקום שלא נאמר כבודו שם; אם על השמים נאמר שכבודו שם, שנאמר (תהלים קיג, ד): ״עַל הַשָּׁמַיִם כְּבוֹדוֹ״, על הארץ נאמר שכבודו שם, שנאמר (ישעיהו ו, ג): ״מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ״, הריני בורח לי למקום שלא נאמר כבודו שם. ירד יונה ליפו ולא מצא שם אניה לירד בה, והאניה שירד בה יונה היתה רחוקה מיפו מהלך שני ימים לנסות את יונה. מה עשה הקב״ה, הביא עליה רוח סערה בים והחזירה ליפו, וראה יונה ושמח בלבו ואמר: עכשיו אני יודע שדרכי מיושרה לפני. אמר להם: ארד עמכם, אמרו לו: הרי אנו הולכים לאיי הים תרשישה, אמר להם: אבא עמכם, ודרך כל האניות כשאדם יוצא ממנה הוא נותן שכרה ויונה בשמחת לבו הקדים ונתן שכרה, שנאמר (יונה א, ג): ״וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי י״י וַיֵּרֶד יָפוֹ״ וגו׳, פרשו מהלך יום אחד ועמד עליהם רוח סערה בים מימינם ומשמאלם ודרך כל האניות עוברות ושבות בשלום בשתיקות הים והאניה שירד בה יונה היתה בצרה גדולה, שנאמר (יונה א, ד): ״וְהָאֳנִיָּה חִשְּׁבָה לְהִשָּׁבֵר״, ר׳ חנינא אומר משבעים לשונות היו באניה וכל אחד ואחד שקוצו בידו, שנאמר (יונה א, ה): ״וַיִּירְאוּ הַמַּלָּחִים וַיִּזְעֲקוּ אִישׁ אֶל אֱלֹהָיו״ וישתחוו ויאמרו: נקרא איש אל אלהיו והיה אלהים אשר יענהו ויציל אותנו מצרה זאת הוא האלהים; וקראו איש אל אלהיו ולא הועילו, ויונה בצרת נפשו נרדם וישן לו. בא אליו רב החובל, אמר לו: הרי אנו עומדים בין מות לחיים ואתה נרדם וישן? מאיזה עם אתה? אמר לו: עברי אנכי. אמר לו: והלא שמענו שאלהי העברים גדול הוא, קום קרא אל אלהיך, אולי יתעשת האלהים לנו ויעשה עמנו נסים כמו שעשה לכם בים סוף. אמר להם: לא אכחד מכם, כי בשבילי הצרה הזאת עליכם; שאוני והטילוני אל הים וישתוק הים מעליכם, שנאמר (יונה א, יב): ״וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שָׂאוּנִי וַהֲטִילֻנִי״ וגו׳. רבי שמעון אומר: לא קבלו האנשים להפיל את יונה אל הים והפילו גורלות עליהם ויפול הגורל על יונה, שנאמר (יונה א, ז): ״וַיַּפִּלוּ גּוֹרָלוֹת״ וגו׳, מה עשו, נטלו את הכלים שבאניה והשליכו אותם אל הים להקל מעליהם ולא הועיל מאומה; רצו לחתור ביבשה ולא יכלו; מה עשו, נטלו את יונה ועמדו על ירכתי הספינה ואמרו: אלהי עולם ה׳, אל תתן עלינו דם נקי, שאין אנו יודעין מה טיבו של האיש הזה. אמר להם: בשבילי הצרה הזאת עליכם, שאוני והטילוני אל הים. מיד נטלוהו והטילוהו עד ארכובותיו ועמד הים מזעפו; לקחו אותו אצלם והים סוער עליהם; הטילוהו עד צוארו והעמיד הים מזעפו; ועוד העלו אותו אצלן והים הולך וסוער עליהם; הטילוהו כולו ומיד עמד הים מזעפו. רבי טרפון אומר: ממונה היה אותו הדג לבלוע את יונה מששת ימי בראשית, שנאמר (יונה ב, א): ״וַיְמַן ה׳ דָּג גָּדוֹל לִבְלֹעַ אֶת יוֹנָה ״, נכנס בפיו כאדם שהוא נכנס בבית הכנסת הגדולה ועמד, והיו שתי עיניו של דג כחלונות אפומיות מאירות ליונה. ר׳ מאיר אומר: מרגלית אחת היתה תלויה במעיו של דג מאירה ליונה כשמש הזה שהוא מאיר בצהרים ומראה לו כל מה שבים ובתהומות, ועליו הכתוב אומר (תהלים צז, יא): ״אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק״ אמר לו הדג ליונה: אין אתה יודע שבא יומי להאכל בפיו של לויתן? אמר לו יונה: הוליכני אצלו, אמר יונה ללויתן: בשבילך ירדתי לראות מקום מדורך שאני עתיד ליתן חבל בלשונך ולהעלותך ולזבוח אותך לסעודה הגדולה של צדיקים, הראהו חומתו של אברהם, אמר: הבט לברית, וראה לויתן וברח מפני יונה מהלך שני ימים. אמר לו: הרי הצלתיך מפיו של לויתן, הראני כל מה שבים ובתהומות, והראהו נהר גדול של מימי אוקיינוס, שנאמר (יונה ב, ו): ״תְּהוֹם יְסֹבְבֵנִי״, והראהו ים סוף שעברו בתוכו ישראל, שנאמר (יונה ב, ו): ״סוּף חָבוּשׁ לְרֹאשִׁי״ והראהו מקום משברי ים וגליו יוצאים ממנו, שנאמר (יונה ב, ד): ״כָּל מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ״, והראהו עמודי ארץ ומכוניה, שנאמר (יונה ב, ז): ״הָאָרֶץ בְּרִחֶיהָ בַעֲדִי לְעוֹלָם״, והראהו גיהנם, שנאמר (יונה ב, ז): ״וַתַּעַל מִשַּׁחַת חַיַּי ה׳ אֱלֹהָי״, והראהו שאול תחתית, שנאמר (יונה ב, ב): ״מִבֶּטֶן שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי שָׁמַעְתָּ קוֹלִי״, והראהו היכל ה׳, שנאמר (יונה ב, ז): ״לְקִצְבֵי הָרִים יָרַדְתִּי״, מכאן אנו למדין שירושלים על שבעה הרים היא עומדת, הראהו אבן שתיה קבועה בתהומות תחת היכל ה׳ ובני קרח עומדים ומתפללין עליה, אמר לו הדג: יונה, הרי אתה עומד תחת היכל ה׳, התפלל ואתה נענה. אמר יונה לדג: עמוד במקום עמדך שאני מבקש להתפלל. עמד הדג והתחיל יונה להתפלל לפני הקב״ה, ואמר לפניו: רבש״ע, נקראת מוריד ומעלה, ירדתי – העלני; נקראת ממית ומחיה, הרי נפשי הגיעה למות – החייני, ולא נענה, עד שיצא מפיו דבר זה ואמר: אשר נדרתי אשלמה, אשר נדרתי להעלות את לויתן ולזבוח אותו לפניך אשלם ביום ישועת ישראל, מיד רמז הקב״ה והשליך את יונה, שנאמר (יונה ב, יא): ״וַיֹּאמֶר ה׳ לַדָּג וַיָּקֵא אֶת יוֹנָה אֶל הַיַּבָּשָׁה״, ראו המלחים את כל האותות והנפלאות הגדולות שעשה הקב״ה עם יונה מיד עמדו והשליכו איש את אלהיו בים, שנאמר (יונה ב, ט): ״מְשַׁמְּרִים הַבְלֵי שָׁוְא חַסְדָּם יַעֲזֹבוּ״, וחזרו ליפו ועלו לירושלים ומלו את בשר ערלתם, שנאמר (יונה א, טז): ״וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים יִרְאָה גְדוֹלָה אֶת ה׳ וַיִּזְבְּחוּ זֶבַח לַה׳״; וכי זבח זבחו – והלא אין מקבלין זבח מן העכומ״ז, אלא זה הוא דם ברית שהוא כדם זבח, ונדרו ושלמו להביא איש את אשתו ואת כל אשר לו ליראת אלהי יונה ונדרו ושלמו ועליהם הוא אומר על הגרם גירי הצדק.

R. Yosef Kara Yonah 2:9ר׳ יוסף קרא יונה ב׳:ט׳

משמרים הבלי שוא – ואותם שהיו עמי בספינה, שהיו משמרים ומצפים לעזרת הבלי שוא. חסדם יעזובו – שעזבו חסד של עבודה זרה וגיירו עצמם לשם שמים.

Ibn Ezra Yonah First Commentary 1:2אבן עזרא יונה פירוש ראשון א׳:ב׳

(א-ג) ופירוש ״לאלהים״, כי היו יריאים השם בימים הקדמונים, רק עתה בימי יונה החלו לעשות רע. ולולי זה שהיו בתחילה אנשי השם, לא היה שולח נביאו אליהם. והנה ראינו ששבו תשובה גמורה, אין כמוה, ולא תמצא כתוב ששברו מזבחות בעלים או גדעו פסילים, והנה מזה נלמוד שלא היו עובדי פסילים.

R. Eliezer of Beaugency Yonah 2:1-2ר׳ אליעזר מבלגנצי יונה ב׳:א׳-ב׳

(א) וימן – הזמין לאלתר שלא ימות. דג גדול – בַלְיינְא וכיוצא בו. ויהי יונה – ויתקיים יונה במעי הדג שלא מת. שלשה ימים ושלשה לילות – על פי יום שהוטל לים ויום שהקיאו הדג ידע שג׳ ימים וג׳ לילות היה שם. וכאשר היה זמן גדול במעי הדג שלא מת ולא נשתנה אז ידע שלא חפץ י״י להמיתו אלא להראות לו כחו וגבורתו ולהכניע לבו שילך בשליחותו. (ב) ואז התפלל והודה ושיבח. יש תפלות בכתובים שהם בקשה, ויש שהם שבח והודאה, כגון ותתפלל חנה (שמואל א ב׳:א׳), שכל אותו הענין אינו אלא שבח והודאה, וכן זה.

Radak Yonah 2:2רד״ק יונה ב׳:ב׳

הדגה – כמו הדג ויבא בלשון זכר ונקבה כמו והדגה אשר ביאור מתה, ויש דרש כי נקבה היתה ומ״ם ממעי אינה במקום בי״ת אלא רוצה לומר כי מתוך הצרה התפלל וכן מבטן שאול שועתי ממעמקים קראתיך ה׳ מן המצר קראתי יה.

Radak Yonah 2:9רד״ק יונה ב׳:ט׳

משמרים הבלי שוא – אנשי הספינה שהיו עובדים אלילים והם משמרי הבלי שוא ידעתי שאחר שנמלטו מן הצרה יעזבו חסדם שייראו את ה׳ וזעקו אליו ונדרו נדרים לא יקיימו מה שנדרו וישובו לעבודת אלהיהם אבל אני לא כן כי בקול תודה אזבחה לך. משמרים – אינו פעל יוצא אלא הוא כמו שומרים וי״מ חסדם יעזבו מן חסד הוא כלומר יעזבו אליליהם שהם חסד ונבלה וכן הוא בפרקי רבי אליעזר כיון שראו המלחים כשהגיעו אל נינוה את כל הנסים שעשה הקב״ה עם יונה עמדו והשליכו איש אלהיו בים שנא׳ משמרים הבלי שוא חסדם יעזובו חזרו ליפו ועלו לירושלם ומלו את בשר ערלתם שנאמר ויראו האנשים יראה גדולה את ה׳ ויזבחו זבחים וכי זבח זבחו אלא זה דם ברית מילה שהוא כדם זבח ונדרו להביא איש את אשתו ואת בניו ואת כל אשר לו ליראה את ה׳ אלהי יונה ונדרו ושלמו ועליהם הוא אומר על הגרים גרי הצדק ויונתן תרגם לא כעממיא פלחי טעותא וגו׳.

Radak Sefer HaShorashim s.v. ברחספר השרשים לרד"ק "ברח"

וכתב אדוני אבי ז"ל כי וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה (יונה א, ג), כִּי מִלִּפְנֵי ה' הוּא בֹרֵחַ (שם א, י), אינו ענין בריחה ממש, כי אין בריחה ממש אלא על סכנת נפש, אך פירש 'לברוח' במקום הזה - למהר השליחות. ופירש למה היה ממהר השליחות, כדי שלא יתן לו הקדוש ברוך הוא אות ומופת, ויהיה סבה שישובו אנשי נינוה, ותשובתם היתה גורמת כליה לישראל. וכן אמר עַל כֵּן קִדַּמְתִּי לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה (יונה ד, ב), והאל יתברך שהיה יודע כונתו נתן לו אות בים, כי אין לך אות גדול מזה שהטילוהו בים, והיו הולכים אנשי האניה לנינוה, וכיון שהיה שם, וראוהו שם, הכירוהו. וַיִּגַּע הַדָּבָר אֶל מֶלֶךְ נִינְוֵה (שם ג, ו), ומיד האמינו בו, כאשר העידו אנשי האניה שהם הטילוהו בים. ופירש כי לשון 'מִלִּפְנַי' הוא במצות המשלח, וכן יֵצְאוּ מַלְאָכִים מִלְּפָנַי בַּצִּים (יחזקאל ל, ט), וַיֵּצֵא קַיִן מִלִּפְנֵי ה' (בראשית ד, טז), ואמר דוד וְאָנָה מִפָּנֶיךָ אֶבְרָח (תהלים קלט, ז), ולא אמר מלפניך. וכן פירש וְעַתָּה בְּרַח לְךָ אֶל מְקוֹמֶךָ (במדבר כד, יא), מַהֵר ללכת. וכן יתכן לפרש לפי פירושו צְאוּ מִבָּבֶל בִּרְחוּ מִכַּשְׂדִּים (ישעיה מח, כ), וכן וַיִּבְרְחוּ אִישׁ לְשָׂדֵהוּ הַלְוִיִּם וְהַמְשֹׁרְרִים (נחמיה יג, י).

Radak Yonah 3:5רד״ק יונה ג׳:ה׳

ויאמינו – כי אנשי האניה היו בעיר והעידו עליו כי הטילוהו אל הים וכל ענינו כמו שהיה לפיכך האמינו בנבואתו ושבו בתשובה שלמה. ויקראו צום – קודם אזהרת המלך עשו תשובה מעצמם והתענו ולבשו שקים.

Yalkut Shimoni Yonah 1:12ילקוט שמעוני יונה א׳:י״ב

א״ר נתן לא הלך יונה אלא לאבד עצמו בים שנאמר שאוני והטילוני אל הים – וכן אתה מוצא באבות ובנביאים שנתנו נפשם על ישראל, במשה מהו אומר ועתה אם תשא חטאתם וגו׳ ואם ככה את עושה לי הרגני, בדוד אומר ויאמר דוד אל ה׳ הנה אנכי חטאתי ואלה הצאן מה עשו וגו׳. נמצא כל מקום האבות והנביאים נתנו נפשם על ישראל. תניא ר׳ אליעזר אומר (ב) בחמישי נהפכו מי מצרים לדם, בו ביום יצאו אבותינו ממצרים, בו ביום עמדו מי הירדן לפני ארון ה׳, בו ביום סתם חזקיהו כל המעינות, בחמישי ברח יונה מפני אלהים, ולמה ברח שפעם ראשונה שלחו להשיב את ערי ישראל ועמדו דבריו (ג) שנאמר הוא השיב את ערי ישראל, פעם שנית שלחו על ירושלים להחריבה, כיון שעשו תשובה עשה הקב״ה ברוב רחמיו ונחם על הרעה ולא החריבה וקראו אותו נביא השקר, פעם שלישית שלחו אל נינוה להחריבה, דן יונה בינו לבין עצמו ואמר יודע אני שהגוים קרובי תשובה הם ויעשו תשובה ומשלה רוגזי על ישראל ולא די שישראל קורין אותי נביא השקר אלא אף עובדי אלילים קורין אותי נביא השקר אברח למקום שאין כבודו שם, משל למלך בשר ודם שמתה אשתו כשהיא מניקה ובקש אשה מניקה להניק את בנו, מה עשה קרא למניקתו להניק את בנו כדי שלא יאבד ברעב, מה עשתה מניקתו של מלך הניחה את בנו וברחה, כיון שראה המלך כך שלח אגרת לתפשה ולחבשה בבית האסורין ולהורידה למקום שיש בו נחשים ועקרבים, לימים עמד המלך על פי הבאר והיתה בוכה וצועקת למלך, נתגלגלו רחמי המלך עליה והפקיד המלך להעלותה ולהחזירה. כך יונה כיון שברח מן הקב״ה הסגירו בים במעי הדג עד שצעק לפני הקב״ה והוציאו, ירד ליפו ולא מצא אניה לירד שם והיתה אניה מיפו מהלך שני ימים, מה עשה הקב״ה הביא עליה רוח סערה והחזירה ליפו וראה יונה ושמח שמחה גדולה אמר עכשו אני יודע שדרכי מיושרת לפני, אמר להם ארד עמכם, אמרו לו הרי אני הולכים לאיי הים תרשישה, א״ל אעפ״כ, בשמחת לבו של יונה הקדים ונתן שכרה שנאמר ויתן שכרה וירד בה, פרשו לים עמד עליהם רוח סערה מימינם ומשמאלם וכל האניות עוברות ובאות בשלום ובשתיקה ואותה אניה בצרה גדולה וחשבה להשבר, ר׳ חנינא אומר משבעים לשון היו באניה וכל אחד אלוהו בידו ומשתחוים ואומרים נקרא איש אל אלוהו והאל אשר יענה ויציל הוא האלהים וקראו ולא הועילו מאומה, יונה בצרת נפשו נרדם ויעף לו, בא אליו רב החובל אמר לו אנו עומדים בין מות לחיים ואתה נרדם מאיזה עם אתה, אמר לו עברי אנכי, אמרו לו שמענו שאלהיך גדול קום קרא אל אלהיך אולי יעשה לנו ככל נפלאותיו שעשה בים, אמר להם בשבילי צרה זאת שאוני והטילוני אל הים. א״ר שמעון עדיין לא קבלו עליהם להשליכו לים עד שהפילו גורלות ונפל הגורל על יונה, מה עשו נטלו כלים שבאניה והשליכום לים להקל מעליהם ולא הועילו, רצו לחזור ליבשה ולא יכלו, נטלו את יונה והעמידוהו על ירכתי הספינה, אמרו רבון העולמים אל תתן עלינו דם נקי שאין אנו יודעים מה מעשה של זה האיש, הטילו אותו עד ארכבותיו והים עומד מזעפו נשאו אותו אצלם והים הולך וסוער, הטילו אותו עד טבורו והים עומד מזעפו, נשאו אותו אצלם והים עומד וסוער, הטילו אותו על צוארו וכו׳ (כדלעיל) עד שהטילו כולו שנאמר וישאו את יונה. ר׳ מאיר אומר ממונה היה הדג לבלוע את יונה מששת ימי בראשית שנאמר וימן ה׳ דג גדול, נכנס לתוך פיו כאדם שנכנס לביהכ״נ גדולה והיו שתי עיניו כחלונות אמר פנסאות מאירות ליונה, ר׳ מאיר אומר מרגלית היתה תלויה במעיו של דג ומאירה ליונה כשמש הזה שההאיר בגבורה וראה יונה כל מה שבימים ובתהומות, א״ל הדג ליונה אי אתה יודע שיומי בא להתאכל לתוך פיו של לויתן, אמר לו הוליכני אצלו ואני מציל אותי ואותך מפיו, הוליכו אצל לויתן, אמר לו בשבילך ירדתי לראות את מדורך בים, ולא עוד אלא שאני עתיד לירד וליתן חבל בראשך ולעשות סעודה ממך לצדיקים, הראהו חותמו של אברהם אבינו הביט לברית וראה לויתן וברח מלפניו מהלך שני ימים, אמר לו אני הצלתיך מפיו של לויתן הראני כל מה שבימים ובתהומות, והראהו נחל גדול של אוקינוס שנאמר ונהר יסובבני, והראהו שבילי ים סוף שעברו ישראל בתוכם שנאמר סוף חבוש לראשי, והראהו מקום שמשברי הים אליו יוצא שנאמר כל משבריך וגליך עלי עברו והראהו עמודי ארץ במכוניה שנאמר הארץ בריחיה בעדי לעולם, והראהו שאול תחתית שנאמר מבטן שאול שועתי, והראהו גיהנם שנאמר ותעל משחת חיי, והראהו היכל ה׳ שנאמר לקצבי הרים, מכאן אנו למדים שירושלים על שבעה הרים עומדת, וראה שם אבן שתיה קבועה בתהומות, וראה שם בני קרח עומדים ומתפללים עליה, והיה יונה שלשה ימים ושלשה לילות במעי הדג ולא התפלל, אמר הקב״ה אני הרחבתי לו מקום במעי דג זכר כדי שלא יצטער והוא אינו מתפלל אני מזמן דגה מעוברת שס״ה אלפים רבבות דגים קטנים כדי שיצטער ויתפלל לפני, מפני שהקב״ה מתאוה לתפלתן של צדיקים, באותה שעה זימן לו הקב״ה דגה מעוברת ואמרה לו דגה לדג איש נביא שבמעיך שגרני הקב״ה לבלעו אם אתה פולטו הרי טוב ואם לאו אני בולעך עמו, אמר לה מי יודע אם הדבר שאתה אומר אמת, אמר לו לויתן, הלכו אצל לויתן, אמרה לו דגה לויתן מלך על כל דגי הים אי אתה יודע ששגרני הקב״ה אצל דג זה לבלוע איש נביא שבמעיו, אמר לה הן, אמר לו דג ללויתן אימתי, אמר לו בשלש שעות אחרונות כשירד הקב״ה לצחק בי שמעתי כן, מיד פלטו ובלעתו הדגה והיה בצער גדול מתוך הדוחק ומתוך הטנוף, מיד כוון לבו בתפלה שנאמר ויתפלל יונה וגו׳ במעי הדגה, אמר רבון העולמים אנה אלך מרוחך ואנה מפניך אברח אם אסק שמים וגו׳ אתה מלך על כל הממלכות ואדון על כל רוזני תבל, כסאך שמי שמים וארץ הדום רגליך, מלכותך במרום וממשלתך בעומק, מעשי כל האדם גלויים לפנים ותעלומות כל גבר פרושות לך, דרכי כל אדם אתה חוקר ומצעדי כל חי אתה בוחן, סתרי כליות אתה יודע, רזי לבבות אתה מבין, כל מסתרים גלוים לך, אין תעלומות לפני כסא כבודך ואין נסתר מנגד עיניך, כל רז ורז אתה סודר וכל דבר ודבר אתה סח, בכל מקום אתה שם, עיניך צופות רעים וטובים בבקשה ממך ענני מבטן שאול והושיעני במצולה ותבא באזניך שועתי ומלא בקשתי, שאתה יושב ברחוק ושומע בקרוב, נקראת מעלה ומוריד נא העלני, נקראת ממית ומחיה הגעתי למות החייני, ולא נענה עד שיצא דבר זה מפיו ואשר נדרתי להעלות את לויתן ולעשותו לפניהם אשלם ביום ישועות ישראל ואני בקול תודה אזבחה לך, מיד רמז הקב״ה לדג והקיא את יונה תתקס״ח פרסאות ליבשה וראו המלחים את כל האותות והנפלאות שעשה הקב״ה עם יונה והשליכו איש את אלהיו שנאמר משמרים הבלי שוא, וחזרו ליפו ועלו לירושלים ומלו בשר ערלתם שנאמר וייראו האנשים יראה גדולה וגו׳, (ד) וכי זבח זבחו, אלא ברית מילה שהוא כדם זבח ונדרו איש אשתו ובניו וכל אשר לו לאלהי יונה ונדרו ושלמו ועליהם הוא אומר ועל גרי הצדק.

Abarbanel Yonah 2אברבנאל יונה ב׳

(א) וימן ה׳ דג גדול וכו׳ עד סוף הנבואה. סיפר הכתוב שזימן הקדוש ברוך הוא באותו מקום שהטילו את יונה לים דג גדול שבלעו כולו מבלי פירוק חבורו, ואין ספק שאין בכח האדם לחיות במעי הדג אפילו שעה אחת וכל שכן שלשה ימים ושלש לילות כי האדם לא יתקיים כי אם בהיותו שואף רוח קר מבחוץ תמיד, אבל אין זה ממה שיבטל אמונת הנס הזה ועינינו הרואות שהעובר יושב במעי אמו תשעה חדשים מבלי מאכל ומשתה ועשיית צרכיו ושאיפת הרוח קר מבחוץ, ומי המונע שכן יעשה ה׳ ליונה אותן הימים הלא העיד הכתוב שחנניה מישאל ועזריה עמדו בגו אתון נורא יקידתא, ואין ספק שכפי הטבע לא חיו כי האויר החם השורף יכלה הלחות השרשי שהחיים תלויים בו ויתיך הרוח כהרף עין אבל היכולת האלקי הוא למעלה מן הטבע, (ב) ויותר חזק מזה הוא שיונה בהיותו במקום ההוא היה בדעתו ותכונתו עד שהיה מתפלל משם לאלקיו, (ג) והנה בתפלתו מצאנו ראינו שרוב דבריו באות בלשון עבר קראתי מצרה לי שועתי שמעת קולי ושאר הפסוקים כולם ולכן חשבו אנשים שלא התפלל תפלה זו כי אם אחרי שיצא אל היבשה, וה״ר אברהם בן עזרא השיב עליהם שכל דברי הנבואות באים בדרך הזה אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי (בראשית מח, כב), ויט שכמו לסבול (שם מט, טו), דרך כוכב מיעקב (במדבר כד, יז), וישמן ישורון ויבעט (דברים לב, טו), וירא ה׳ וינאץ (שם יט), וישכון ישראל בטח בדד (שם לג, כח), והראיה על היות תפלת יונה לעתיד אומרו בה אך אוסיף להביט אל היכל קדשך ואני בקול תודה אזבחה לך אשר נדרתי אשלמה, אלא שבאו הדברים בלשון עבר במקום עתיד לפי שהיו במראות הנבואה, ובראותם הדברים הגזורים מהש״י היו מספרים אותם כאלו עברו במציאות לפי שכבר נגזרו בחכמתו העליונה. ולי נראה שאין צורך לדברי ה״ר אברהם אבן עזרא הטובים והישרים בענינם כי אין בתפלה הזאת עבר במקום עתיד, אבל ענינם רבת צררוני מנעורי הלא בהיותי ילד קטן קפצה עלי מיתה והייתי מוכן להוליכני לקבר ואז בימי אליהו קראתי מצרה לי אל ה׳ ויענני ומבטן שאול שהייתי מוכן לקבר שועתי שמעת קולי רמז לו בזה הנס שנעשה לו בימי אליהו שהחייהו אחרי מותו, ועליו אמר כאן קראתי שועתי הכל בלשון עבר לא שקרא ושוע בפעל אבל הוא משל לנס ההוא (ד) ואמר שעתה עשה עמו נס יותר גדול ממנו וזהו ותשליכני מצולה בלבב ימים רומז אל היותו במעי הדגה בתוך הים ונהר היה סובב אותו כי היו מתחברים שם מי הים ומי הנהר וכמו שכתב ה״ר אברהם אבן עזרא במקום שיתחברו מי הנהר עם מי הים תהיה תמיד סערה, ובכלל אמר כל משבריך וגליך עלי עברו כי ירד לתחתית הים והמשברים והגלים היו עוברים עליו. (ה) ואומרו עוד ואני אמרתי נגרשתי מנגד עיניך ענינו הנה כאשר ירדתי ביפו לברוח תרשישה הידעתי להיות מגורש מפניך ר״ל שלא תחול בי עוד הנבואה, אבל כל מחשבותי היו הבל כי באמת אוסיף להביט אל היכל קדשך כי בהכרח תשוב הנבואה בי. (ו) ואמר אפפוני מים עד נפש תהום יסובבני סוף חבוש להגיד שירד הדג אשר בלעו לתחתית הים ובמרוצה מפה אל פה, ואמר סוף חבוש לראשי כמו שיקרה לדברים הנולדים בים שגומא קנה וסוף גדלים ביניהם ובלכת הדגים בתוך המים נכרך פעמים בראשי הדגים גומא וסוף והוא אומרו סוף חבוש לראשי ירמוז לראש הדג אשר בלעו שירד לתהום ונכרך הסוף והגומא לראשו, וי״ת סוף על ים סוף אולי שהיה מתערב עם ים יפו שמה. (ז) וכלל הענין כאומר הנה עם כל זה שלקצוי הרים ירדתי ידעתי באמת שהארץ בריחיה בעדי לעולם ר״ל שלא אוכל לברוח מפניך כי יש לארץ בריחים עלי ר״ל סוגרת ומסוגרת שלא אוכל לצאת ממנה ולכן היום הזה זכרתי שהעלית משחת חיי ה׳ אלקי ר״ל אל הנס שנעשה לי בילדותי בהחיות אותי אליהו, (ח) ולכן עתה בהתעטף עלי נפשי במעי הדגה את ה׳ זכרתי ואליו קראתי וידעתי בלי ספק תבא אליך תפלתי אל היכל קדשך שהוא השמים. (ט) ואז עשה יונה תשובה מחטאו באומרו משמרים הבלי שוא חסדם יעזובו ולא אמר זה על המלחים ואנשי האניה שנדרו נדרים מתוך הסערה והמה כשיצאו מהאניה חסדם ונדריהם יעזובו כמו שפירשו המפרשים, ולא ג״כ מה שפירשו חז״ל חסדם מגזרת חסד שהמלחים יעזבו אליליהם מפני שראו הנסים שנעשו עמו, כי הנה כל הפירושים האלה רחוקים הם מכוונת הכתובים, אבל אמתת הענין הוא שיונה נתחרט ממה שברח מלפני ה׳ וגמר בלבו לעשות מצותו בענין נינוה אבל היה מתנחם באומרו שאנשי ננוה שהם משמרים הבלי שוא אף על פי שיעשו תשובה מפני קריאתו לא יתמידו בתשובתם כי לימים מועטים חסדם יעזובו וישובו לרשעתם, (י) ולכן אני בקול תודה אזבחה לך רוצה לומר שאלך אל נינוה ובקול תודה אעשה את הקריאה במצותך כי זה יהיה לך כזבח ומנחה כי הנה שמוע מזבח טוב, ואל תחשוב שאחרי צאתי מכאן אברח פעם שנית כמו שירדתי לברוח תרשישה באמת לא יהיה כן כי אשר נדרתי אשלמה והנדר הוא מה שאמר שבקול תודה ילך להקים מצות הש״י בנינוה, ואמנם יראתי ופחדי מחרבן השבטים על ידי אשור לא אחוש עליו ולא עליו אחריד לפי שישועתה לה׳ והוא יושיעם ברחמיו וכרוב חסדיו. (יא) וזכר הכתוב שכאשר ראה השם יתברך תשובת יונה והיותו מתחרט בחטאו ושעזב את החטא ונדר שלא ישוב עוד לכסלת הבריחה אמר לדג רוצה לומר שהעיר את רוחו שילך לשפת הים ויקא את יונה אל היבשה, ובפרקי רבי אליעזר אמרו שהלך הדג תשע מאות וששים וחמשה פרסאות עד היבשה להקיא את יונה יען וביען אין דבר עומד בפני התשובה, והותרה בזה השאלה הששית:

Hoil Moshe Yonah 2:2הואיל משה יונה ב׳:ב׳

הדגה – זרות, במקום הדג, ודגה הוא שם כולל למין הדגים או לקבוצתם.