Difference between revisions of "Reparations and Despoiling Egypt/2/he"
Jump to navigation
Jump to search
m |
m |
||
| Line 28: | Line 28: | ||
<point><b>"וַיְנַצְּלוּ" / "וְנִצַּלְתֶּם"</b> – רש"ר הירש מסביר כי שורש נ.צ.ל בהקשר זה, פירושו להסיר מעצמך,<fn>השוו אבן ג'נאח "נצל".</fn> ושנושא המשפט הינו המצרים. יוספוס אינו מציין כלל ניצול כלשהו של המצרים.</point> | <point><b>"וַיְנַצְּלוּ" / "וְנִצַּלְתֶּם"</b> – רש"ר הירש מסביר כי שורש נ.צ.ל בהקשר זה, פירושו להסיר מעצמך,<fn>השוו אבן ג'נאח "נצל".</fn> ושנושא המשפט הינו המצרים. יוספוס אינו מציין כלל ניצול כלשהו של המצרים.</point> | ||
<point><b>הסיבות לציווי והקשר להבטחת "בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" בברית בן הבתרים</b> – בעוד רש"ר הירש רואה במתנות התגשמות של ההבטחה הא-לוהית, יוספוס אינו מציין כלל זהב וכסף ואינו רומז כלל לכך שלמתנות היה ערך משמעותי.<fn>מאחר ולפי יוספוס, המתנות ניתנו מיוזמתם האישית של המצרים, לא סביר כי היה להן שווי ניכר. עובדה זו משתלבת היטב עם תאורו של יוספוס בקדמוניות היהודים א':י':ג' כי ברית בין הבתרים היוותה רק הבטחה כי צאצאיו של אברהם ירשו הון מעמי כנען ולא מהמצרים (ראו לעומתו תרגום השבעים בראשית ט"ו:י"ד שכנראה הבין את הפסוק כאילו היה כתוב "יצאו הנה ברכש גדול").</fn></point> | <point><b>הסיבות לציווי והקשר להבטחת "בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" בברית בן הבתרים</b> – בעוד רש"ר הירש רואה במתנות התגשמות של ההבטחה הא-לוהית, יוספוס אינו מציין כלל זהב וכסף ואינו רומז כלל לכך שלמתנות היה ערך משמעותי.<fn>מאחר ולפי יוספוס, המתנות ניתנו מיוזמתם האישית של המצרים, לא סביר כי היה להן שווי ניכר. עובדה זו משתלבת היטב עם תאורו של יוספוס בקדמוניות היהודים א':י':ג' כי ברית בין הבתרים היוותה רק הבטחה כי צאצאיו של אברהם ירשו הון מעמי כנען ולא מהמצרים (ראו לעומתו תרגום השבעים בראשית ט"ו:י"ד שכנראה הבין את הפסוק כאילו היה כתוב "יצאו הנה ברכש גדול").</fn></point> | ||
| − | <point><b>"דַּבֶּר נָא"</b> – רש"ר הירש מציע כי בני ישראל לא רצו לאבד את יתרונם המוסרי ולפגוע בתדמיתם הטהורה בכך שיבקשו מתנות.<fn>שוב מתגלית השפעת שיטתו של ר' יוסי הגלילי במכילתא דרבי ישמעאל כי הישראלים היו מושא להערצת | + | <point><b>"דַּבֶּר נָא"</b> – רש"ר הירש מציע כי בני ישראל לא רצו לאבד את יתרונם המוסרי ולפגוע בתדמיתם הטהורה בכך שיבקשו מתנות.<fn>שוב מתגלית השפעת שיטתו של ר' יוסי הגלילי במכילתא דרבי ישמעאל כי הישראלים היו מושא להערצת המצרים בשל ישרותם בזמן מכת חושך. רש"ר הירש מזכיר גם את הצהרתו של אברהם בבראשית י"ד:כ"ג "אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ וְלֹא תֹאמַר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם". ראו בהמשך את יישומו המודרני של בעל אזנים לתורה.</fn> מסיבה זו, הקב"ה היה צריך לעודד אותם לעשות זאת, כאשר המילה "נָא" רומזת לכך שמדובר בבקשה.<fn>רש"ר הירש מאמץ את פרשנותו של רבי ינאי בבבלי ברכות ט'., ומדגיש את אצילותם של בני ישראל. ראו אופציות נוספות בהמשך.</fn></point> |
</opinion> | </opinion> | ||
<opinion name="פחד"> | <opinion name="פחד"> | ||
פחד | פחד | ||
<p>המתנות ניתנו מתוך פחד, וכן על מנת לזרז את עזיבתם של בני ישראל ממצרים.</p> | <p>המתנות ניתנו מתוך פחד, וכן על מנת לזרז את עזיבתם של בני ישראל ממצרים.</p> | ||
| − | <p>יוספוס ורש"ר הירש מציעים כי בנוסף | + | <p>יוספוס ורש"ר הירש מציעים כי בנוסף לחלק מן המצרים שנתנו מתוך חברות, היו מצרים אחרים שנתנו לבני ישראל מתנות על מנת לזרז את עזיבתם, כיוון שהאמינו שבכך יוכלו לגרום להפסקת המכות.<fn>ראו גם הדר זקנים, והשוו לאחת מן ההצעות במכילתא דרבי ישמעאל שמות י"ב:ל"ו, על פיה המצרים השאילו את רכושם מתוך פחד.</fn></p> |
<mekorot><multilink><a href="Josephus2-14-15" data-aht="source">יוספוס</a><a href="Josephus2-14-15" data-aht="source">ב׳:י״ד-ט״ו</a><a href="Josephus" data-aht="parshan">אודות יוספוס</a></multilink>, <multilink><a href="RHirschShemot3-22" data-aht="source">רש"ר הירש</a><a href="RHirschShemot3-22" data-aht="source">שמות ג׳:כ״ב</a><a href="RHirschShemot11-2" data-aht="source">שמות י״א:ב׳-ג׳</a><a href="RHirschShemot12-36" data-aht="source">שמות י״ב:ל״ו</a><a href="R. Samson Raphael Hirsch" data-aht="parshan">אודות ר' שמשון רפאל הירש</a></multilink></mekorot> | <mekorot><multilink><a href="Josephus2-14-15" data-aht="source">יוספוס</a><a href="Josephus2-14-15" data-aht="source">ב׳:י״ד-ט״ו</a><a href="Josephus" data-aht="parshan">אודות יוספוס</a></multilink>, <multilink><a href="RHirschShemot3-22" data-aht="source">רש"ר הירש</a><a href="RHirschShemot3-22" data-aht="source">שמות ג׳:כ״ב</a><a href="RHirschShemot11-2" data-aht="source">שמות י״א:ב׳-ג׳</a><a href="RHirschShemot12-36" data-aht="source">שמות י״ב:ל״ו</a><a href="R. Samson Raphael Hirsch" data-aht="parshan">אודות ר' שמשון רפאל הירש</a></multilink></mekorot> | ||
| − | <point><b>הסתמכות על מקורות</b> – על מנת לבסס את עמדתם, התומכים בגישה זו יכולים | + | <point><b>הסתמכות על מקורות</b> – על מנת לבסס את עמדתם, התומכים בגישה זו יכולים להצביע על הפסוקים ב<a href="Tehillim105-37" data-aht="source">תהלים ק״ה:ל״ז-ל״ח</a>, אשר מצמידים את פחדם של המצרים לעזיבתם של בני ישראל, כאשר הם מתוארים שם כעמוסי זהב וכסף.<fn>ראו גם שמות י"ב:ל"ג-ל"ו, שם התיאור של נתינת הרכוש כתוב לאחר מכת בכורות ולאחר שהמצרים גירשו את בני ישראל ממצרים מתוך פחד שכולם ימותו ("וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל הָעָם לְמַהֵר לְשַׁלְּחָם מִן הָאָרֶץ כִּי אָמְרוּ כֻּלָּנוּ מֵתִים"). ראו גם אסתר ט':ג' למקרה מקביל בו המניע המפורש הינו פחד.</fn></point> |
| − | <point><b>עזבו לצמיתות או לשלושה ימים בלבד?</b> יוספוס ורש"ר הירש מניחים שהמצרים רצו שבני ישראל יעזבו לצמיתות | + | <point><b>עזבו לצמיתות או לשלושה ימים בלבד?</b> יוספוס ורש"ר הירש מניחים שהמצרים רצו שבני ישראל יעזבו לצמיתות.</point> |
| − | <point><b>תזמון המתנות</b> – יוספוס ממקם את פרשת המתנות בשעת יציאת מצרים עצמה, לאחר מכת בכורות | + | <point><b>תזמון המתנות</b> – יוספוס ממקם את עיתוי פרשת המתנות בשעת יציאת מצרים עצמה, לאחר מכת בכורות.</point> |
| − | <point><b>"וַיַּשְׁאִלוּם"</b> – יוספוס ורש"ר הירש מציעים כי המצרים נתנו את המתנות מיוזמתם האישית | + | <point><b>"וַיַּשְׁאִלוּם"</b> – יוספוס ורש"ר הירש מציעים כי המצרים נתנו את המתנות מיוזמתם האישית.</point> |
| − | <point><b>"וַיְנַצְּלוּ" / "וְנִצַּלְתֶּם"</b> – רש"ר הירש מסביר כי פירוש השורש נ.צ.ל הינו להסיר מעצמך, וכי נושא | + | <point><b>"וַיְנַצְּלוּ" / "וְנִצַּלְתֶּם"</b> – רש"ר הירש מסביר כי פירוש השורש נ.צ.ל הינו להסיר מעצמך, וכי נושא הפועל הינו המצרים.</point> |
</opinion> | </opinion> | ||
<opinion name="פיצויים"> | <opinion name="פיצויים"> | ||
פיצויים | פיצויים | ||
| − | <p>המתנות ניתנו כפיצויים על כל התקופה בה בני ישראל | + | <p>המתנות ניתנו כפיצויים על כל התקופה בה בני ישראל היו עבדים במצרים ולא קיבלו שכר.</p> |
| − | <mekorot><p>רס"ג,<fn>רס"ג מציע שניתן לקשר כאן גם את חיוב התורה של הענקה לעבד שיוצא לחופשי – השוו לפרשנים בהמשך | + | <mekorot><p>רס"ג,<fn>רס"ג מציע שניתן לקשר כאן גם את חיוב התורה של הענקה לעבד שיוצא לחופשי – השוו לפרשנים בהמשך הסבורים כי בני ישראל שמרו לעצמם את החפצים ששאלו במקום ההענקה המגיעה להם. ישנם מקומות רבים נוספים בהם רס"ג מציין כי בפרשה מדובר במתנה – ראו <a href="TafsirShemot3-22" data-aht="source">תפסיר רס"ג שמות ג':כ"ב</a>, <a href="TafsirShemot11-2" data-aht="source">י"א:ב'</a>, <a href="TafsirShemot12-35" data-aht="source">י"ב:ל"ה-ל"ו</a>, וציטוט רס"ג בפירוש <a href="RAvrahamShemot11-2" data-aht="source">ר' אברהם בן הרמב״ם שמות י"א:ב'</a>. ראו גם מהודרת י' רצהבי לפירוש רס"ג לשמות אשר מייחסת את הערותיו של ר' בחיי על ג':כ"ב לרס"ג. לבסוף, ראו את הפיסקה המיוחסת לרס"ג ב<a href="TeshuvotHaGeonimKisch" data-aht="source">תשובות הגאונים</a> (מהדורת קיש, עמ׳ 17), ושתורגמה מערבית לעברית על ידי ש' אברמסון, מפי בעלי הלשונות (ירושלים, תשמ"ח): 262. הפיסקה האחרונה הינה ניסיון להוכיח כי בני ישראל ביקשו מתנות (שלא על מנת להחזיר) על ידי התייחסות לתזמון הבקשה במהלך יציאת מצרים עצמה. [קטע זה יוצא מתוך ההנחה כי המצרים ידעו שבני ישראל יוצאים ממצרים לצמיתות, ולכן בוודאי לא היו משאילים להם רכוש על מנת להחזיר, שהרי לא היו אמורים לחזור ולא היו יכולים להחזירו.]</fn> הבנת <multilink><a href="MoshavZekeinimShemot11-2" data-aht="source">מושב זקנים</a><a href="MoshavZekeinimShemot11-2" data-aht="source">שמות י״א:ב׳</a><a href="Moshav Zekeinim" data-aht="parshan">אודות מושב זקנים</a></multilink> בדברי רשב"ם,<fn>ראו בהמשך דרך חילופית להבנת רשב"ם.</fn> <multilink><a href="ChizkuniShemot3-22" data-aht="source">חזקוני</a><a href="ChizkuniShemot3-22" data-aht="source">שמות ג׳:כ״ב</a><a href="ChizkuniShemot11-2" data-aht="source">שמות י״א:ב׳</a><a href="R. Chizkiyah b. Manoach (Chizkuni)" data-aht="parshan">אודות ר' חזקיה בן מנוח</a></multilink>,<fn>אולם, יש לציין כי פירושו של חזקוני אוגד בתוכו פרשנויות שונות; ראו חזקוני י"א:ב' המצוטט בהמשך.</fn> אולי <multilink><a href="BachyaShemot11-2" data-aht="source">ר' בחיי</a><a href="BachyaShemot11-2" data-aht="source">רבינו בחיי שמות י״א:ב׳</a></multilink><fn>ח"ד שעוועל בהערותיו לפירוש זה מציע כי יש לייחס עמדה זו לר' חננאל מפאת הדימיון בינו לבין העמדה אותה מצטט ר' בחיי שמות ג':כ"ב בשם ר' חננאל. אולם, י' רצהבי טוען כי יש לייחס עמדה זו לרס"ג. השוו לעמדה זו את הפרשנים המוזכרים בהמשך אשר מצדיקים אקט של לקיחת הלוואה ללא כוונה לפרוע אותה, על סמך טענות דומות.</fn></p></mekorot> |
| − | <point><b>"מֵאֵת רֵעֵהוּ"</b> – מאחר | + | <point><b>"מֵאֵת רֵעֵהוּ"</b> – מאחר ונלקחו הכלים מכל אחד מן המצרים באופן פרטני, נראה שבני ישראל היו עבדים של מצרים פרטיים, ולא רק לשלטונות. ר' בחיי מציע עמדה זו בשמות א':י' "הפקיר פרעה את ישראל שכל אחד ואחד מהמצרים יהיה לו רשות לקחת מישראל לעבוד עבודתו". ראו <a href="Nature of the Bondage" data-aht="page">אופי העבדות</a>.<fn>ר' בחיי כאן צועד בעקבות רמב"ן שמות א':י"א.</fn></point> |
<point><b>עזבו לצמיתות או לשלושה ימים בלבד?</b> גישה זו מניחה כי כולם (הן המצרים והן בני ישראל) ידעו שבני ישראל עוזבים לצמיתות, ולכן היה זה הזמן ההולם להענקת פיצויים ולפרידות. ראו <a href="A Three Day Journey" data-aht="page">"דרך שלשת ימים"</a>.</point> | <point><b>עזבו לצמיתות או לשלושה ימים בלבד?</b> גישה זו מניחה כי כולם (הן המצרים והן בני ישראל) ידעו שבני ישראל עוזבים לצמיתות, ולכן היה זה הזמן ההולם להענקת פיצויים ולפרידות. ראו <a href="A Three Day Journey" data-aht="page">"דרך שלשת ימים"</a>.</point> | ||
| − | <point><b>תזמון המתנות ולשון "דַּבֶּר נָא"</b> – חזקוני מפרש את המילה "נָא" כעכשיו,<fn>כפי שעושים גם ר׳ יונה אבן ג׳נאח ספר השרשים "נא", אבן עזרא בראשית י"ב:י"א, פירוש ראשון שמות י"א:ב', ר' אברהם בן הרמב"ם בראשית מ"ח:ט' ושמות י"א:ב' ( | + | <point><b>תזמון המתנות ולשון "דַּבֶּר נָא"</b> – חזקוני מפרש את המילה "נָא" כעכשיו,<fn>כפי שעושים גם ר׳ יונה אבן ג׳נאח ספר השרשים "נא", אבן עזרא בראשית י"ב:י"א, פירוש ראשון שמות י"א:ב', ר' אברהם בן הרמב"ם בראשית מ"ח:ט' ושמות י"א:ב' (אפשר שביאור זה הוא ציטוט של רס"ג). ראו "<a href="Dictionary:נָא" data-aht="page">נָא</a>".</fn> כלומר, בזמן פרק י"א ולפני מכת בכורות. ייתכן כי היה זה תזמון טוב יותר לניהול משא ומתן על הפיצויים מאשר בשעת הדחק של היציאה עצמה, כאשר בני ישראל היו עסוקים באריזת חפציהם והמצרים היו עסוקים בקבורת מתיהם.<fn>ראו טיעונים דומים של יפת בן עלי (כתב היד צוטט ותורגם על ידי י' ארדר, "התייחסותו של הקרא יפת בן עלי לבעיות מוסר לאור פירושו לכתוב בשמות ג, כא-כב", (ספונות כ"ב (תשנ"ט):322-321)</fn></point> |
<point><b>הסיבות לציווי והקשר להבטחת "בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" בברית בן הבתרים</b> – רס"ג בראשית ט"ו:י"ד אומר כי הבטחה זו התממשה דרך מתנות הזהב והכסף.<fn>אם המתנות היו אמורות לפצות על מאות שנות עבדות, ייתכן מאוד כי הן היו בעלות ערך כלכלי רב.</fn></point> | <point><b>הסיבות לציווי והקשר להבטחת "בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" בברית בן הבתרים</b> – רס"ג בראשית ט"ו:י"ד אומר כי הבטחה זו התממשה דרך מתנות הזהב והכסף.<fn>אם המתנות היו אמורות לפצות על מאות שנות עבדות, ייתכן מאוד כי הן היו בעלות ערך כלכלי רב.</fn></point> | ||
| − | <point><b>דילמה מוסרית עכשווית – קבלת פיצויים מגרמניה</b> – ר' זלמן סורוצקין ב<a href="OznayimShemot11-2" data-aht="source">אזנים לתורה שמות י״א:ב׳</a> מפיח חיים חדשים בדילמה ישנה זו על ידי הקבלתה לדיונים הסוערים אשר התרחשו בארץ ישראל בתחילת שנות החמישים בדבר ההגינות שבבקשת פיצויים ובקבלתם ממערב גרמניה.<fn>פירושו של ר' סורוצקין על שמות יצאה לאור בשנת תשי"ג | + | <point><b>דילמה מוסרית עכשווית – קבלת פיצויים מגרמניה</b> – ר' זלמן סורוצקין ב<a href="OznayimShemot11-2" data-aht="source">אזנים לתורה שמות י״א:ב׳</a> מפיח חיים חדשים בדילמה ישנה זו על ידי הקבלתה לדיונים הסוערים אשר התרחשו בארץ ישראל בתחילת שנות החמישים של המאה הכ' בדבר ההגינות שבבקשת פיצויים ובקבלתם ממערב גרמניה.<fn>פירושו של ר' סורוצקין על שמות יצאה לאור בשנת תשי"ג, שנה לאחר חתימת הסכם הפיצויים. הספר הוקדש לזכר בתו היחידה הי"ד וכל משפחתה שנספו בשואה.</fn> הוא מציע כי ישנו דמיון בין שתי הדילמות, וכי בהתרחשות התנ"כית, כמו בהתרחשות העכשווית, הורים שכולים רבים הביעו התנגדות לניהול משא ומתן ולקבלת דמי "כופר" מן המצרים,<fn>ההקבלה נעשית מדויקת יותר כאשר מניחים כי המצרים ידעו שהם למעשה נותנים לבני ישראל מתנה ולא הלוואה. ר' סורוצקין עצמו (אזנים לתורה שמות ג':כ"ב) מציג לקוראים את שתי האפשרויות, אך נדמה כי הוא נוטה יותר לאופציה של הלוואה.</fn> ולכן ה' היה חייב לדחוק אותם לעשות זאת.<fn>בעל האזנים לתורה הולך בדרכו של רבי ינאי בבלי ברכות ט'. אשר מבין את המילה "נָא" כעתירה, וטוען כי ה' רצה לקיים את הבטחתו לאברהם בברית בין הבתרים. אולם, ר' סורוצקין משתדל להימנע מנקיטת עמדה בכל הנוגע לקבלת פיצויים על ידי אדם פרטי, ומציין כי ישנה חשיבות לעובדה כי ה' לא ציווה את בני ישראל בעניין זה, אלא רק הביע בפניהם בקשה.</fn></point> |
</opinion> | </opinion> | ||
<opinion name="חילופי נכסים"> | <opinion name="חילופי נכסים"> | ||
חילופי נכסים | חילופי נכסים | ||
| − | <p>הרכוש | + | <p>הרכוש ניתן בתמורה לנכסים אותם הותירו בני ישראל במצרים.</p> |
<p>חזקוני ומלבי"ם מציעים כי בני ישראל צוו לבצע עסקת חליפין עם שכניהם המצרים, על פיה המצרים יתנו לבני ישראל חפצי ערך ניידים בתמורה לכל הנכסים אותם הותירו בני ישראל מאחוריהם בצאתם ממצרים.</p> | <p>חזקוני ומלבי"ם מציעים כי בני ישראל צוו לבצע עסקת חליפין עם שכניהם המצרים, על פיה המצרים יתנו לבני ישראל חפצי ערך ניידים בתמורה לכל הנכסים אותם הותירו בני ישראל מאחוריהם בצאתם ממצרים.</p> | ||
| − | <mekorot><multilink><a href="ChizkuniShemot3-22" data-aht="source">חזקוני</a><a href="ChizkuniShemot3-22" data-aht="source">שמות ג׳:כ״ב</a><a href="ChizkuniShemot11-2" data-aht="source">שמות י״א:ב׳</a><a href="R. Chizkiyah b. Manoach (Chizkuni)" data-aht="parshan">אודות ר' חזקיה בן מנוח</a></multilink>,<fn>אולם, פרשנותו של חזקוני מאחדת פרשנויות אחדות; ראו חזקוני ג':כ"ב לעיל.</fn> <multilink><a href="MalbimShemot3-22" data-aht="source">מלבי"ם</a><a href="MalbimShemot3-22" data-aht="source">שמות ג׳:כ״ב</a><a href="MalbimShemot11-2" data-aht="source">שמות י״א:ב׳</a><a href="MalbimShemot12-35" data-aht="source">שמות י״ב:ל״ה</a><a href="R. Meir Leibush Weiser (Malbim)" data-aht="parshan">אודות ר' מאיר ליבוש וייזר</a></multilink><fn> | + | <mekorot><multilink><a href="ChizkuniShemot3-22" data-aht="source">חזקוני</a><a href="ChizkuniShemot3-22" data-aht="source">שמות ג׳:כ״ב</a><a href="ChizkuniShemot11-2" data-aht="source">שמות י״א:ב׳</a><a href="R. Chizkiyah b. Manoach (Chizkuni)" data-aht="parshan">אודות ר' חזקיה בן מנוח</a></multilink>,<fn>אולם, פרשנותו של חזקוני מאחדת פרשנויות אחדות; ראו חזקוני ג':כ"ב לעיל.</fn> <multilink><a href="MalbimShemot3-22" data-aht="source">מלבי"ם</a><a href="MalbimShemot3-22" data-aht="source">שמות ג׳:כ״ב</a><a href="MalbimShemot11-2" data-aht="source">שמות י״א:ב׳</a><a href="MalbimShemot12-35" data-aht="source">שמות י״ב:ל״ה</a><a href="R. Meir Leibush Weiser (Malbim)" data-aht="parshan">אודות ר' מאיר ליבוש וייזר</a></multilink><fn>השוו גם ר' יהודה החסיד, בעל עקידת יצחק, ואברבנאל בהמשך אשר משתמשים בטיעונים דומים על מנת להצדיק לקיחת הלוואה בלי כוונה להחזירה.</fn></mekorot> |
| − | <point><b>"מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ"</b> – מלבי"ם מסביר כי פסוק זה מתייחס לשכנים ולדיירים המצרים מאחר ואלו האנשים | + | <point><b>"מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ"</b> – מלבי"ם מסביר כי פסוק זה מתייחס לשכנים ולדיירים המצרים מאחר ואלו האנשים המיועדים לקבל את הנדל"ן של בני ישראל.<fn>ניתן להכיל פירוש זה גם על המילה "רֵעֵהוּ" בשמות י"א:ב' , אולם מלבי"ם מציע פרשנות מורכבת יותר. השוו גם לגישת נצי"ב בהמשך.</fn></point> |
<point><b>אחזקות נדל"ן</b> – חזקוני מצטט את בראשית מ"ז:כ"ז על מנת להוכיח כי בני ישראל צברו קרקעות רבים במצרים. חזקוני הולך כאן בעקבות <multilink><a href="IbnEzraShemotShort3-21" data-aht="source">אבן עזרא</a><a href="IbnEzraShemotShort3-21" data-aht="source">שמות פירוש ראשון ג׳:כ״א-כ״ב</a><a href="R. Avraham ibn Ezra" data-aht="parshan">אודות ר' אברהם אבן עזרא</a></multilink> אשר מציין כי המילים "וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ" רומזות על כך שלבני ישראל היו דיירים מצרים.<fn>לעומת זאת, ראו מכילתא דרבי ישמעאל ו<multilink><a href="RashiShemot3-22" data-aht="source">רש"י</a><a href="RashiShemot3-22" data-aht="source">שמות ג׳:כ״ב</a><a href="R. Shelomo Yitzchaki (Rashi)" data-aht="parshan">אודות ר' שלמה יצחקי</a></multilink> אשר מסבירים כי המצרים התגוררו יחד עם בני ישראל.</fn> יש לכך השלכות על הבנתנו את אופי העבדות ואת תנאי המחיה של בני ישראל – ראו <a href="Where in Egypt Did the Israelites Live" data-aht="page">היכן במצרים גרו בני ישראל?</a></point> | <point><b>אחזקות נדל"ן</b> – חזקוני מצטט את בראשית מ"ז:כ"ז על מנת להוכיח כי בני ישראל צברו קרקעות רבים במצרים. חזקוני הולך כאן בעקבות <multilink><a href="IbnEzraShemotShort3-21" data-aht="source">אבן עזרא</a><a href="IbnEzraShemotShort3-21" data-aht="source">שמות פירוש ראשון ג׳:כ״א-כ״ב</a><a href="R. Avraham ibn Ezra" data-aht="parshan">אודות ר' אברהם אבן עזרא</a></multilink> אשר מציין כי המילים "וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ" רומזות על כך שלבני ישראל היו דיירים מצרים.<fn>לעומת זאת, ראו מכילתא דרבי ישמעאל ו<multilink><a href="RashiShemot3-22" data-aht="source">רש"י</a><a href="RashiShemot3-22" data-aht="source">שמות ג׳:כ״ב</a><a href="R. Shelomo Yitzchaki (Rashi)" data-aht="parshan">אודות ר' שלמה יצחקי</a></multilink> אשר מסבירים כי המצרים התגוררו יחד עם בני ישראל.</fn> יש לכך השלכות על הבנתנו את אופי העבדות ואת תנאי המחיה של בני ישראל – ראו <a href="Where in Egypt Did the Israelites Live" data-aht="page">היכן במצרים גרו בני ישראל?</a></point> | ||
<point><b>עזבו לצמיתות או לשלושה ימים בלבד?</b> גישה זו מניחה כי הן בני ישראל והן המצרים ידעו כי בני ישראל מתכננים לעזוב לצמיתות. ראו <a href="A Three Day Journey" data-aht="page">"דרך שלשת ימים"</a>.<fn>אולם, ראו מלבי"ם י"א:ב'.</fn></point> | <point><b>עזבו לצמיתות או לשלושה ימים בלבד?</b> גישה זו מניחה כי הן בני ישראל והן המצרים ידעו כי בני ישראל מתכננים לעזוב לצמיתות. ראו <a href="A Three Day Journey" data-aht="page">"דרך שלשת ימים"</a>.<fn>אולם, ראו מלבי"ם י"א:ב'.</fn></point> | ||
| − | <point><b>תזמון המתנות ולשון "דַּבֶּר נָא"</b> – הן חזקוני והן מלבי"ם מסבירים כי פרושו של "נָא" בהקשר זה | + | <point><b>תזמון המתנות ולשון "דַּבֶּר נָא"</b> – הן חזקוני והן מלבי"ם מסבירים כי פרושו של "נָא" בהקשר זה הינו "עכשיו", כלומר,<fn>ראו גם את רשימת הפרשנים לעיל ואת אבן עזרא בהמשך, וראו "<a href="Dictionary:נָא" data-aht="page">נָא</a>".</fn> בזמן ההתרחשויות בפרק י"א ולפני מכת בכורות. נקודה זו בזמן היוותה את ההזדמנות האחרונה בה בני ישראל והמצרים עוד יכלו לבצע עסקאות וחילופים באופן מסודר.</point> |
| − | <point><b>"וַיְנַצְּלוּ" / "וְנִצַּלְתֶּם"</b> – מלבי"ם טוען כי פירושו של שורש נ.צ.ל בהקשר זה הינו הציל, כיוון שבשיטה זו, בני ישראל יכלו להציל חלק מעושרם הכלכלי.<fn> | + | <point><b>"וַיְנַצְּלוּ" / "וְנִצַּלְתֶּם"</b> – מלבי"ם טוען כי פירושו של שורש נ.צ.ל בהקשר זה הינו הציל, כיוון שבשיטה זו, בני ישראל יכלו להציל חלק מעושרם הכלכלי.<fn>השוו אבן עזרא שמות י"א:ב'</fn></point> |
| − | <point><b>הסיבות לציווי והקשר להבטחת "בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" בברית בן הבתרים</b> – בהנחה | + | <point><b>הסיבות לציווי והקשר להבטחת "בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" בברית בן הבתרים</b> – בהנחה שבני ישראל היו בעלי אחוזות גדולות במצרים ופוצו עליהן, סביר כי אכן יצאו ממצרים ברכוש גדול.</point> |
</opinion> | </opinion> | ||
<opinion name="מתן חסות דתית"> | <opinion name="מתן חסות דתית"> | ||
Version as of 06:52, 24 June 2019
פיצויים לעבדות וניצול מצרים
גישות פרשניות
סקירה
הפרשנים חלוקים בשאלה האם המצרים התכוונו לתת את הזהב, הכסף והבגדים לבני ישראל במתנה או כהלוואה בלבד. המחלוקת מתמקדת במשמעויותה השונות של המילה "שאל" בעברית מקראית, אך מושפעת גם מתפיסות העולם של הפרשנים השונים.
ההסבר כי המצרים נתנו את רכושם לבני ישראל במתנה פותר את הסוגייה המוסרית באופן הפשוט ביותר, אך מעלה את השאלה, מדוע המצרים נתנו מתנות לעבדיהם לשעבר? על מנת לענות על שאלה זו, יוספוס ורש"ר הירש בוחנים את מצבם הנפשי של המצרים ואת מערכת היחסים שנוצרה בינם לבין בני ישראל לאחר תום עשר המכות. הם מציעים כי חלק מן המצרים גילו הערכה מחודשת לבני ישראל כתוצאה מן המכות, ונתנו להם מתנות כאות חברות, בעוד שאחרים מן המצרים ראו בהם אויבים, והציעו להם את המתנות כשוחד על מנת לזרז את עזיבתם. גם רשב"ם מתייחס להקשר המיידי בו מצויה יציאת מצרים, אך הוא טוען כי המתנות ניתנו מתוך פחד מא-לוהי בני ישראל ועל מנת למצוא חן בעיניו. מצד שני, רס"ג ומלבי"ם מתייחסים להקשרה הרחב של הפרשה, ומציעים כי המתנות שימשו כפיצויים לעבדותם של בני ישראל, או לחילופין, כתחליף לרכוש שהם השאירו במצרים בשעה שגורשו משם.
הפרשנים אשר רואים ברכוש הלוואה מניחים כי זהו רכוש אשר ניתן לעבדים בהלוואה על מנת לשמשם בעבודתם הרוחנית, אך עליהם להתייחס הן לבעיה המוסרית אשר עולה מכך שהתבצעה כאן הערמה על המצרים, והן לשאלה מדוע ה' ציווה דבר שכזה? פרשנים אחדים מצדיקים את המעשה על ידי הסתכלות מנקודת מבט רחבה, והתייחסות לסבל אותו חוו בני ישראל. הם מניחים כי נתינת הרכוש היתה אמורה לפצות על מאות שנים של עבדות או על רכוש שהופקע מבני ישראל. אחרים, כגון פילון ור' יוסף בכור שור, מתמקדים בהתנהגותם התוקפנית של המצרים, ורואים ברכוש שנלקח מאיתם שלל מלחמה או רכוש שעליו ויתרו כשגירשו את בני ישראל ממצרים. לעומתם, אבן עזרא טוען כי אין צורך בהצדקה, ושלקב"ה מותר לעשות כל העולה בדעתו ברכוש שלו.
לגישות שונות אלה יש השלכות לגבי שאלות נוספות המתקשרות לשאלה המקורית. כיצד העם המצרי התייחס לבני ישראל, הן במהלך שנות העבדות והן בזמן יציאת מצרים? האם בני ישראל שועבדו רק בידי השלטונות או גם בידי מצרים פרטיים? האם פרעה וכל העם המצרי ידעו כי בני ישראל עוזבים לתמיד ולא רק לשלושה ימים? האם לרכוש היה שווי רב, והאם הוא קשור בהבטחתו של הקב"ה בברית בין הבתרים שבני ישראל יצאו ממצרים "ברכוש גדול"? לבסוף, האם ניתן ללמוד משהו מפרשה זו לגבי המוסריות של קבלת פיצויים על מעשי עוול נוראיים?
כדי להסביר את אופייה של קבלת רכוש המצרים, הפרשנים מציעים שתי גישות מרכזיות, כשכל אחת מן הגישות הללו מתפצלת לתת-גישות נוספות:
מתנות
לפי גישה זו, פירושו של השורש ש.א.ל בהקשר זה הינו לבקש מתנה1 – ראו "שאל" לדיון לשוני בנושא. מאחר והרכוש ניתן במתנה, לא היתה דילמה מוסרית האם על בני ישראל לשמור את הרכוש. התומכים בעמדה זו חלוקים באשר לטבען של המתנות ולמניע של המצרים לתת מתנות אלה:
חברות
המתנות ניתנו כאות חברות בין המצרים לבין בני ישראל.
"רֵעֵהוּ" – קריאה זו מסתמכת על הפסוק "וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ" אשר ממנו ניתן להסיק כי היחסים בין המצרים לבין בני ישראל היו יחסי שכנות טובה3 או אפילו חברות.4 יוספוס, אשר כותב לקהל יעד הנמצא תחת שלטון רומי, מנצל את ההזדמנות הזו על מנת להציג בפניהם מצב בו ישנם יחסים טובים בין השולטים לנשלטים.5 בדומה לכך, רש"ר הירש מציע כי לאחר מכת חושך, שם בני ישראל הוכיחו את מוסריותם ואת יישרותם בכך שלא ניצלו את המצרים בעת חולשתם,6 גישתם של המצרים כלפי היהודים השתנתה והם נתנו את המתנות בשמחה וכאות כבוד.7 רש"ר הירש, אם כן, מציג את בני ישראל כמושאים להערצת הגויים ואב-טיפוס לאידיאל של "מענטש-ישראל".8
רקע פולמוסי – נדמה כי יוספוס מגיב להתפלמסות האנטי-יהודית שהתרחשה בעידן היווני-רומי, שם הואשמו היהודים בגנבת רכושם של המצרים.9 ראו יוספוס נגד אפיון א':כ"ו שם הוא מצטט את מנתון10 אשר מאשים את היהודים בבזיזת המקדשים המצרים בעת יציאתם ממצרים.11
עזבו לצמיתות או לשלושה ימים בלבד? יוספוס ורש"ר הירש מניחים כי המצרים נתנו לבני ישראל מתנות פרידה, לאור זאת שידעו כי בני ישראל עוזבים לתמיד.12 למעשה, יוספוס לא מזכיר כלל את הבקשה לעזוב לשלושה ימים בלבד – ראו "דרך שלשת ימים".
תזמון המתנות והחזרתיות בפסוקים – יוספוס טוען כי נתינת המתנות התרחשה בשעת יציאת מצרים (שמות י"ב:ל"ה- ל"ו), שכן זהו הזמן המתאים למתנות פרידה.13
"וַיַּשְׁאִלוּם" – יוספוס ורש"ר הירש מציעים כי המצרים נתנו את המתנות מיוזמתם האישית.14
"וַיְנַצְּלוּ" / "וְנִצַּלְתֶּם" – רש"ר הירש מסביר כי שורש נ.צ.ל בהקשר זה, פירושו להסיר מעצמך,15 ושנושא המשפט הינו המצרים. יוספוס אינו מציין כלל ניצול כלשהו של המצרים.
הסיבות לציווי והקשר להבטחת "בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" בברית בן הבתרים – בעוד רש"ר הירש רואה במתנות התגשמות של ההבטחה הא-לוהית, יוספוס אינו מציין כלל זהב וכסף ואינו רומז כלל לכך שלמתנות היה ערך משמעותי.16
פחד
המתנות ניתנו מתוך פחד, וכן על מנת לזרז את עזיבתם של בני ישראל ממצרים.
יוספוס ורש"ר הירש מציעים כי בנוסף לחלק מן המצרים שנתנו מתוך חברות, היו מצרים אחרים שנתנו לבני ישראל מתנות על מנת לזרז את עזיבתם, כיוון שהאמינו שבכך יוכלו לגרום להפסקת המכות.19
הסתמכות על מקורות – על מנת לבסס את עמדתם, התומכים בגישה זו יכולים להצביע על הפסוקים בתהלים ק״ה:ל״ז-ל״ח, אשר מצמידים את פחדם של המצרים לעזיבתם של בני ישראל, כאשר הם מתוארים שם כעמוסי זהב וכסף.20
עזבו לצמיתות או לשלושה ימים בלבד? יוספוס ורש"ר הירש מניחים שהמצרים רצו שבני ישראל יעזבו לצמיתות.
תזמון המתנות – יוספוס ממקם את עיתוי פרשת המתנות בשעת יציאת מצרים עצמה, לאחר מכת בכורות.
"וַיַּשְׁאִלוּם" – יוספוס ורש"ר הירש מציעים כי המצרים נתנו את המתנות מיוזמתם האישית.
"וַיְנַצְּלוּ" / "וְנִצַּלְתֶּם" – רש"ר הירש מסביר כי פירוש השורש נ.צ.ל הינו להסיר מעצמך, וכי נושא הפועל הינו המצרים.
פיצויים
המתנות ניתנו כפיצויים על כל התקופה בה בני ישראל היו עבדים במצרים ולא קיבלו שכר.
"מֵאֵת רֵעֵהוּ" – מאחר ונלקחו הכלים מכל אחד מן המצרים באופן פרטני, נראה שבני ישראל היו עבדים של מצרים פרטיים, ולא רק לשלטונות. ר' בחיי מציע עמדה זו בשמות א':י' "הפקיר פרעה את ישראל שכל אחד ואחד מהמצרים יהיה לו רשות לקחת מישראל לעבוד עבודתו". ראו אופי העבדות.25
עזבו לצמיתות או לשלושה ימים בלבד? גישה זו מניחה כי כולם (הן המצרים והן בני ישראל) ידעו שבני ישראל עוזבים לצמיתות, ולכן היה זה הזמן ההולם להענקת פיצויים ולפרידות. ראו "דרך שלשת ימים".
תזמון המתנות ולשון "דַּבֶּר נָא" – חזקוני מפרש את המילה "נָא" כעכשיו,26 כלומר, בזמן פרק י"א ולפני מכת בכורות. ייתכן כי היה זה תזמון טוב יותר לניהול משא ומתן על הפיצויים מאשר בשעת הדחק של היציאה עצמה, כאשר בני ישראל היו עסוקים באריזת חפציהם והמצרים היו עסוקים בקבורת מתיהם.27
הסיבות לציווי והקשר להבטחת "בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" בברית בן הבתרים – רס"ג בראשית ט"ו:י"ד אומר כי הבטחה זו התממשה דרך מתנות הזהב והכסף.28
דילמה מוסרית עכשווית – קבלת פיצויים מגרמניה – ר' זלמן סורוצקין באזנים לתורה שמות י״א:ב׳ מפיח חיים חדשים בדילמה ישנה זו על ידי הקבלתה לדיונים הסוערים אשר התרחשו בארץ ישראל בתחילת שנות החמישים של המאה הכ' בדבר ההגינות שבבקשת פיצויים ובקבלתם ממערב גרמניה.29 הוא מציע כי ישנו דמיון בין שתי הדילמות, וכי בהתרחשות התנ"כית, כמו בהתרחשות העכשווית, הורים שכולים רבים הביעו התנגדות לניהול משא ומתן ולקבלת דמי "כופר" מן המצרים,30 ולכן ה' היה חייב לדחוק אותם לעשות זאת.31
חילופי נכסים
הרכוש ניתן בתמורה לנכסים אותם הותירו בני ישראל במצרים.
חזקוני ומלבי"ם מציעים כי בני ישראל צוו לבצע עסקת חליפין עם שכניהם המצרים, על פיה המצרים יתנו לבני ישראל חפצי ערך ניידים בתמורה לכל הנכסים אותם הותירו בני ישראל מאחוריהם בצאתם ממצרים.
"מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ" – מלבי"ם מסביר כי פסוק זה מתייחס לשכנים ולדיירים המצרים מאחר ואלו האנשים המיועדים לקבל את הנדל"ן של בני ישראל.34
אחזקות נדל"ן – חזקוני מצטט את בראשית מ"ז:כ"ז על מנת להוכיח כי בני ישראל צברו קרקעות רבים במצרים. חזקוני הולך כאן בעקבות אבן עזרא אשר מציין כי המילים "וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ" רומזות על כך שלבני ישראל היו דיירים מצרים.35 יש לכך השלכות על הבנתנו את אופי העבדות ואת תנאי המחיה של בני ישראל – ראו היכן במצרים גרו בני ישראל?
עזבו לצמיתות או לשלושה ימים בלבד? גישה זו מניחה כי הן בני ישראל והן המצרים ידעו כי בני ישראל מתכננים לעזוב לצמיתות. ראו "דרך שלשת ימים".36
תזמון המתנות ולשון "דַּבֶּר נָא" – הן חזקוני והן מלבי"ם מסבירים כי פרושו של "נָא" בהקשר זה הינו "עכשיו", כלומר,37 בזמן ההתרחשויות בפרק י"א ולפני מכת בכורות. נקודה זו בזמן היוותה את ההזדמנות האחרונה בה בני ישראל והמצרים עוד יכלו לבצע עסקאות וחילופים באופן מסודר.
"וַיְנַצְּלוּ" / "וְנִצַּלְתֶּם" – מלבי"ם טוען כי פירושו של שורש נ.צ.ל בהקשר זה הינו הציל, כיוון שבשיטה זו, בני ישראל יכלו להציל חלק מעושרם הכלכלי.38
הסיבות לציווי והקשר להבטחת "בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" בברית בן הבתרים – בהנחה שבני ישראל היו בעלי אחוזות גדולות במצרים ופוצו עליהן, סביר כי אכן יצאו ממצרים ברכוש גדול.
מתן חסות דתית
המתנות ניתנו כחסות לפולחנם הדתי של בני ישראל.
המניע המצרי – אף כי רשב"ם עצמו אינו מרחיב בנושא זה, גישתו יכולה לראות בנתינת המתנות ניסיון לזכות באהדת א-לוהי העברים ובכך למנוע מכות נוספות.40 למקרה מקראי דומה בו גויים תומכים בעבודת ה' על מנת למנוע מכות או לזכות באהדה א-לוהית, ראו את תרומת כלי הזהב איתם חזרו הפלישתים לתיבה בשמואל א ו':א'-ט'41 ותרומת הקורבנות על ידי הפרסים בעזרא ו':ח'-י'.
"כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב" – רשב"ם טוען כי פריטי הכסף והזהב הינם תכשיטים אותם בני ישראל ענדו (יחד עם בגדי החופשה המובקשים) בעת מעמד הר סיני.42 רשב"ם שמות י"ב:ל"ו מקשר לכאן גם את הפסוק בשמות ל"ג:ו' אשר מציין את התכשיטים בהם התקשטו בני ישראל בהר סיני.43 לפי רשב"ם, בני ישראל באמת השתמשו בפריטים לצורך עבודת ה', כלומר, זו לא היתה רק תחבולה על מנת לשכנע את המצרים להיפרד מרכושם.44
"וְשַׂמְתֶּם עַל בְּנֵיכֶם וְעַל בְּנֹתֵיכֶם" – בשמות ג':כ"ב כתוב במפורש כי על הפריטים להימצא על ילדי וילדות בני ישראל, ובשמות ל"ב:ב' רשום כי אפילו הילדים היו מצופים בקישוטים במעמד הר סיני.45
עזבו לצמיתות או לשלושה ימים בלבד? לפי רשב"ם, המצרים חשבו כי בני ישראל מתכננים לחזור לאחר תום חופשתם,46 אך על כל פנים, הם נתנו את הפריטים כמתנות למטרת פולחן דתי.47
"וַיַּשְׁאִלוּם" – רשב"ם מדגיש כי בניין ההפעיל של הפועל מיוחס גם לאקט של נתינת מתנות.48
"וַיְנַצְּלוּ" / "וְנִצַּלְתֶּם" – נראה כי רשב"ם טוען כי פירוש השורש הינו להסיר.
הסיבות לציווי והקשר להבטחת "בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" בברית בן הבתרים – לפי רשב"ם, המטרה האמיתית של השגת החפצים היתה לצורכי פולחן דתי, ולכן אין צורך להניח קשר כלשהו לקיום הברית עם אברהם.49 בהתאם לכך, ההבטחה לאברהם כי בני ישראל יצאו "בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" יכולה להיות מיוחסת למקנה המשמעותי איתו יצאו בני ישראל ממצרים (ראו שמות י"ב:ל"ח) ולא לתכשיטים.50 ראו "רְכוּשׁ" להרחבה נוספת.51
רקע פולמוסי – רשב"ם מציין כי פרשנותו מנוגדת לטיעוני הכופרים (הנוצרים) ("ותשובה למינים"). 52ראו יוספוס לעיל ומקורות רבניים בהמשך אשר טוענים כי בפרשה זו טמון הבסיס לפולמוסים האנטי-יהודיים שרווחו בתקופת האימפריה היוונית-רומית.
הלוואות
לפי גישה זו, השורש ש.א.ל משמעותו להשאיל (כלומר, לבקש הלוואה), והחפצים ניתנו במקור רק כהלוואה למטרת פולחנם הדתי של בני ישראל. ראו "שאל" להרחבה בסוגיה הבלשנית. גישה זו חלוקה בשאלת ההצדקה החוקתית והמוסרית להערמתם של בני ישראל על המצרים ולשמירת החפצים המושאלים.53
שכר
החפצים היוו שכר חלקי על מאות שנות העבודה בפרך.
מקורות:
יובלים, חכמת שלמה, פילון, ספרי דברים, גביהא בן פסיסא בסכוליון למגילת תענית, בבלי סנהדרין ובראשית רבה,54 אבן עזרא פירוש ראשון,55 רד"ק, רלב"ג, ר"ן, אברבנאל, הרכסים לבקעה,56 שד"ל, קאסוטו ועוד רבים אחרים.57
שכר או הענקה – רוב המקורות הללו רואים ברכוש המושאל תחליף לשכר אותו בני ישראל מעולם לא קיבלו. אולם, ספרי, הרכסים לבקעה וקאסוטו מציעים כי הרכוש ניתן כחלק מהנוהג המקובל שבעל עבדים נותן לעבדיו מתנות פרידה בעת שחרורם לחופשי (הענקה). קאסוטו מציין כי ניסוח חוקי ההענקה הכתובים בספר דברים "וְכִי תְשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ לֹא תְשַׁלְּחֶנּוּ רֵיקָם" דומה מאוד לניסוח בו משתמש ה' כאן "וְהָיָה כִּי תֵלֵכוּן לֹא תֵלְכוּ רֵיקָם".58
"מֵאֵת רֵעֵהוּ" – מאחר והפיצויים נלקחו מכל מצרי באופן פרטני, ניתן להסיק כי בני ישראל היו עבדים של מצרים פרטיים. ראו אופיו של השעבוד.
"וַיְנַצְּלוּ" / "וְנִצַּלְתֶּם" – אבן עזרא פירוש ראשון שמות ג':כ"ב ורד"ק ספר השורשים, מסבירים כי הפועל נצל, משמעותו להציל, כלומר, בני ישראל הצילו חלק ממה שהמצרים היו חייבים להם.59 לעומתו, קאסוטו מבין את המילה נצל כניצול או ריקון,60 ומסביר כי הפסוק נכתב מנקודת מבטם של בני ישראל; אפילו הרכוש המועט אותו לקחו נדמה היה להם כ"ריקון" המצרים מכול עושרם.
למה במרמה? פרשנים מציעים שתי תשובות לשאלה: מדוע ה' ציווה את בני ישראל להטעות את המצרים ולגרום להם לחשוב כי רכושם יוחזר?
- אבן עזרא פירוש ראשון מציע כי לולא בני ישראל השתמשו בהטעיה, המצרים לא היו משאילים להם את רכושם,61 ושד"ל שמות ג':כ"ב62 מספק דוגמאות למקרים נוספים בהם ה' הורה להשתמש בהטעייה.
- לעומת זאת, ר"ן מניח כי ה' יכל לאפשר לבני ישראל לקחת את רכוש המצרים בכוח. לפיכך, הוא מציע כי התחבולה כולה וכן ההטעיה בדבר שלושת הימים,63 נועדו על מנת לגרום למצרים לרדוף אחר בני ישראל (בכדי להחזיר את רכושם המושאל)64 ולבסוף לטבוע בים סוף.65 לפי ר"ן, ה' מממש את תוכניותיו בדרך טבעית. להרחבה, ראו "דרך שלשת ימים".66
מי ידעו שבני ישראל לא יחזרו? אבן עזרא פירוש ראשון מציע כי בני ישראל ידעו, אך הם שמרו זאת בסוד מפני המצרים מכיוון שאחרת הם לא היו משאילים להם את רכושם.67 לחילופין, אפילו בני ישראל לא ידעו כי הם עוזבים לצמיתות. להרחבה, ראו "דרך שלשת ימים".
הסיבות לציווי והקשר להבטחת "בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" בברית בן הבתרים – רד"ק רואה בקבלת השכר קיום של הברית.
פיצויים על רכוש
החפצים היוו פיצוי חלקי על כל הרכוש אותו אולצו בני ישראל להשאיר במצרים.
מקורות:
"מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ" – עקדת יצחק ואברבנאל מסבירים כי הפסוק מתייחס לשכנים ולדיירים המצרים, מאחר ואלו האנשים המועדים לקבל את הנדל"ן של בני ישראל.73
מי ידעו שבני ישראל לא יחזרו? מכך שהמצרים נתנו לבני ישראל את רכושם בהלוואה, ניתן להסיק כי המצרים לא ידעו. עקדת יצחק מוסיף ואומר כי בני ישראל נאלצו להשאיר רבות מרכושם במצרים, כדי שהמצרים לא יבינו כי הם עוזבים לצמיתות. לעומת זאת, ר' יהודה החסיד מציע כי בני ישראל היו כנים עם המצרים בדבר האפשרות שלא יחזרו, ולכן השאירו למצרים את רכושם בתמורה.
"וַיְנַצְּלוּ" / "וְנִצַּלְתֶּם" – ר' יצחק עראמה ואברבנאל מציעים כי השורש נ.צ.ל כאן קשור במילה התנצלות, כלומר תירוץ. מכאן יוצא כי משמעותו של המשפט הינו שלבני ישראל תירוץ מוצלח לכך שלא החזירו את החפצים המושאלים.
למה במרמה? עקידת יצחק ואברבנאל מציעים, כמו ר"ן לעיל, כי השאלת החפצים נעשתה בכוונה לגרום למצרים לרדוף אחרי בני ישראל ולטבוע בים סוף.
הסיבות לציווי והקשר להבטחת "בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" בברית בן הבתרים – אברבנאל קושר באופן מפורש פרשה זו לקיום הבטחת ה' לאברהם בברית בין הבתרים.
שלל מלחמה
לפריטים היה מעמד של שלל מלחמה
מקורות:
פילון, ספורנו, נצי"ב,74 י. ד. מיכאליס המצוטט ברד"צ הופמן
כבר במצרים או רק לאחר ים סוף?
- פילון ונצי"ב רואים באקט השעבוד של המצרים את בני ישראל יצירת מצב בו "כאילו היו במלחמה", ובכך נתנו תוקף לזכותם של בני ישראל "לקחת את רכוש האויב כחוק המנצח".75
- לעומת זאת, ספורנו ומיכאליס מתרכזים בהתרחשויות שארעו ים סוף, ורואים בהם קרב של ממש.76 בים סוף, המצרים קשרו קשר להוריד את בני ישראל מנכסיהם,77 ולכן נענשו מידה כנגד מידה.
הצדקה מוסרית או חוקית?
- פילון ונצי"ב מציגים הצדקה מוסרית בסיסית להשאלת רכוש המצרים ללא כוונה להחזירו.
- לפי ספורנו, במקור, בני ישראל היו צריכים להחזיר את החפצים המושאלים, ומחויבות זאת התבטלה רק בעקבות הפרצה בחוק שהתרחשה מאוחר יותר.
- מיכאליס טוען כי, בתחילה, בני ישראל התכוונו להחזיר את הרכוש המצרי.
מי ידעו שבני ישראל לא יחזרו?
- לפי ספורנו, בני ישראל עצמם ידעו, אך המצרים לא ידעו ולכן נאלצו לרדוף אחרי בני ישראל על מנת להחזיר את רכושם.78
- נצי"ב שמות ז':ה', י"א:א'-ב', י"ב:ל"ה טוען כי פרעה גירש את בני ישראל לצמיתות, אך שאר המצרים לא היו מודעים לכך.79 ראו "דרך שלשת ימים".
- לפי מיכאליס, נדמה כי בני ישראל עצמם לא ידעו שהם עוזבים לתמיד.
למה במרמה? ספורנו שמות י"א:ב' ונצי"ב שמות י"א:ב', י"ב:ל"ה מסבירים כי השאלת הפריטים נעשתה על מנת לפתות את המצרים לרדוף אחר בני ישראל ובסופו של דבר, לטבוע בים סוף.80 לעומתם, מיכאליס טוען כי לא התרחשה תרמית כלל, מאחר ובני ישראל התכוונו להחזיר את הפריטים.
"מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ" לעומת "מֵאֵת רֵעֵהוּ" – נצי"ב י"א:ב' מנסה לפתור את הסתירה שבין הציווי המקורי בשמות ג', לבין לציווי המאוחר יותר בשמות י"א.81 לפי נצי"ב, במקור, בני ישראל היו ביחסים טובים רק עם שכניהם המיידיים,82 אך בזכות הסיוע שנתנו למצרים בזמן המכות, הם צברו חברים ואוהדים רבים בקרב המצרים.83
"וְשַׂמְתֶּם עַל בְּנֵיכֶם וְעַל בְּנֹתֵיכֶם" – נצי"ב שמות ג':כ"ב מסביר כי זאת על מנת למקסם את הדברים אותם יכלו בני ישראל להשאיל מבלי שיהיה ברור למצרים שאין להם כל כוונה להחזירם.
"וַיְנַצְּלוּ" / "וְנִצַּלְתֶּם" – נראה כי פילון וספורנו הבינו את משמעות הפעלים הללו כניצול במשמעותו העכשווית,84 מאחר והם מתארים את הפריטים המושאלים כ"שלל". אולם, נדמה כי נצי"ב ג':כ"ב מסביר את הפועל כלהציל.
הסיבות לציווי והקשר להבטחת "בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" בברית בן הבתרים – לפי גישה זו, ייתכן כי הציווי נועד לקיים את הברית, או לחילופין, לסמל את הטוטאליות של תבוסת המצרים.
ויתור על תביעות
המצרים ויתרו על תביעתם לחפציהם, או שפעולותיהם העוינות מנעו מבני ישראל להחזיר אותם.
מקורות:
כבר במצרים או רק לאחר ים סוף? הרכסים לבקעה מציע כי הויתור על החפצים התרחש כבר במצרים, כאשר המצרים גירשו לצמיתות את בני ישראל. לעומתו, ר' יוסף בכור שור מציע כי ה' ציווה את בני ישראל לחזור ("וְיָשֻׁבוּ") בשמות י"ד:ב', על מנת שיקיימו את הבטחתם לחזור אחרי "דרך שלשת ימים" ולהחזיר את הפריטים המושאלים. בהתאם לכך, רק כאשר פרעה רדף אחריהם בכוונה להכנס עמם לקרב, ולא אפשר להם לחזור למצרים, בני ישראל נפתרו ממחויבותם להחזיר את הפריטים.85
מי ידעו שבני ישראל לא יחזרו? לפי ר' יוסף בכור שור, פרעה והמצרים שלחו את בני ישראל למסע בן שלושה ימים וציפו שלאחר מכן הם יחזרו למצרים.86 לעומתו, הרכסים לבקעה טוען כי המצרים האמינו בכך רק עד ליציאה עצמה, וכי כאשר הבריחו את בני ישראל ממצרים, לא היתה להם כל אשליה שהם יחזרו.
הסיבה לציווי – הרכסים לבקעה מסביר כי ה' סידר שהעברת ההון תתבצע באופן הזה מכיוון שידע כי המצרים לא יפעלו על פי הנוהג הממוסד של שחרור העבדים עם מתנות (הענקה) – ראו אופציית הפיצויים לעיל.
למה במרמה? הפרשנים אינם עונים על שאלה זה מפורשות, אך יכלו לאמץ את אחת האופציות המוזכרות בעמדות לעיל.
תזמון ההלוואה ו"דַּבֶּר נָא" – ר' יוסף בכור שור והרכסים לבקעה מפרשים את "נָא" כעכשיו,87 כלומר, בזמן פרק י"א ולפני מכת בכורות, ולא בשעת הדחק של היציאה עצמה. פירוש זה קריטי לעמדתו של הרכסים לבקעה, כיוון שהלוואת הפריטים חייבת לבוא לפני הויתור על ההלוואה אשר, לפי הרכסים לבקעה, התרחשה בזמן היציאה עצמה.
"וַיְנַצְּלוּ" / "וְנִצַּלְתֶּם" – לפי הרכסים לבקעה, בהקשר המקראי, לפועל זה משמעות ספציפית של הסרת תכשיטים וחפתי ערך.
אין צורך להצדיק
אין אנו צריכים להצדיק את הציווי הא-לוהי מכיוון שה' מחזיק בכל דבר בעולם, ולכן זכאי לקחת מעם אחד ולתת לאחר.
מקורות:
ה' נותן, ה' לוקח – ניתן לראות רעיון זה מהדהד בדבריו של שמואל בברכות קי"ט., אשר עוקב אחר האופן בו הרכוש בעולם עובר מיד ליד. במקרה זה, רכוש נאסף מכל האומות וניתן למצרים על ידי יוסף, לאחר מכן הוא ניתן לבני ישראל ביציאתם ממצרים, מוחזר שוב למצרים יחד עם שישק, וכולי וכולי.90
הסיבה לציווי – הפרשנים אינם מתייחסות לסוגייה זו ישירות, אך הם יכלו לאמץ את עמדתו של שד"ל שמות ג':כ"ב אשר מציע כי הצו ניתן על מנת להדגים כי ה' מעניש את הרשעים91 ונותן שכר לצדיקים.
מי ידעו שבני ישראל לא יחזרו? גישה זו מניחה כי המצרים לא ידעו.
למה במרמה? הגישה לא מתייחסת לשאלה זו.
