Difference between revisions of "Decalogue Differences Between Shemot and Devarim/2/he"
m |
|||
Line 95: | Line 95: | ||
ריש לקיש ב<multilink><a href="PesiktaRabbati23" data-aht="source">פסיקתא רבתי</a><a href="PesiktaRabbati23" data-aht="source">כ"ג</a><a href="Pesikta Rabbati" data-aht="parshan">אודות פסיקתא רבתי</a></multilink>,<fn>ריש לקיש לא מזכיר את חטא העגל באופן מפורש, אבל טוען כי הנוסח השני של עשרת הדיברות נכתב על מנת להחליף את הנוסח שהיה על הלוחות הראשונים אשר העם "איבד", ובכך מרמז שהלוחות שוברו כתוצאה מהחטא.</fn> אולי <multilink><a href="IbnBalaamDevarim5-6" data-aht="source">ר״י אבן בלעם</a><a href="IbnBalaamDevarim5-6" data-aht="source">דברים ה׳:ו׳-כ״א</a><a href="ר' יהודה אבן בלעם" data-aht="parshan">אודות ר' יהודה אבן בלעם</a></multilink>,<fn>ר' יהודה אבן בלעם לא אומר זאת באופן מפורש, אבל טוען כי השינויים שוקפו בלוחות השניים. כדי להשלים גישה זו סביר להניח כי הוא חושב שהחטא שארע היה המניע לשינויים.</fn> <multilink><a href="MalbimShemot20-7" data-aht="source">מלבי״ם</a><a href="MalbimShemot20-7" data-aht="source">שמות כ׳:ז׳-י׳</a><a href="MalbimShemot20-11" data-aht="source">שמות כ׳:י״א</a><a href="R. Meir Leibush Weiser (Malbim)" data-aht="parshan">אודות ר' מאיר ליבוש וייזר</a></multilink> | ריש לקיש ב<multilink><a href="PesiktaRabbati23" data-aht="source">פסיקתא רבתי</a><a href="PesiktaRabbati23" data-aht="source">כ"ג</a><a href="Pesikta Rabbati" data-aht="parshan">אודות פסיקתא רבתי</a></multilink>,<fn>ריש לקיש לא מזכיר את חטא העגל באופן מפורש, אבל טוען כי הנוסח השני של עשרת הדיברות נכתב על מנת להחליף את הנוסח שהיה על הלוחות הראשונים אשר העם "איבד", ובכך מרמז שהלוחות שוברו כתוצאה מהחטא.</fn> אולי <multilink><a href="IbnBalaamDevarim5-6" data-aht="source">ר״י אבן בלעם</a><a href="IbnBalaamDevarim5-6" data-aht="source">דברים ה׳:ו׳-כ״א</a><a href="ר' יהודה אבן בלעם" data-aht="parshan">אודות ר' יהודה אבן בלעם</a></multilink>,<fn>ר' יהודה אבן בלעם לא אומר זאת באופן מפורש, אבל טוען כי השינויים שוקפו בלוחות השניים. כדי להשלים גישה זו סביר להניח כי הוא חושב שהחטא שארע היה המניע לשינויים.</fn> <multilink><a href="MalbimShemot20-7" data-aht="source">מלבי״ם</a><a href="MalbimShemot20-7" data-aht="source">שמות כ׳:ז׳-י׳</a><a href="MalbimShemot20-11" data-aht="source">שמות כ׳:י״א</a><a href="R. Meir Leibush Weiser (Malbim)" data-aht="parshan">אודות ר' מאיר ליבוש וייזר</a></multilink> | ||
</mekorot> | </mekorot> | ||
− | <point><b>עשרת הדיברות העיקריים</b> – על פי גישה זו, עשרת הדיברות שנתנו בספר שמות כ' הם אלה שנכתבו על הלוחות הראשונים, בעוד הנוסח שנמצא בספר דברים נכתב על הלוחות השניים.<fn>בספר דברים משה בחר לחזור על הנוסח השני והמעודכן מכיוון שהקודם כבר לא | + | <point><b>עשרת הדיברות העיקריים</b> – על פי גישה זו, עשרת הדיברות שנתנו בספר שמות כ' הם אלה שנכתבו על הלוחות הראשונים, בעוד הנוסח שנמצא בספר דברים נכתב על הלוחות השניים.<fn>בספר דברים משה בחר לחזור על הנוסח השני והמעודכן מכיוון שהקודם כבר לא היה רלוונטי.</fn> מלבי"ם מדגיש כי הנוסח הראשון הוא הנוסח האידאלי אשר נכתב עבור עם שהיה ראוי לקיום ניסי הרווי כל טוב. הנוסח השני הוא נוסח מעודכן שנכתב עבור עם חוטא אשר נשלט על ידי חוקי הטבע.</point> |
<point><b>דברי ה' או דברי משה?</b> על פי גישה זו, שני הנוסחים של הדיברות מייצגים את דבר ה' ומשה לא נטל חלק ביצירת ההבדלים ביניהם.</point> | <point><b>דברי ה' או דברי משה?</b> על פי גישה זו, שני הנוסחים של הדיברות מייצגים את דבר ה' ומשה לא נטל חלק ביצירת ההבדלים ביניהם.</point> | ||
<point><b>כיצד משה היה יכול לשנות את דברי ה'?</b> שאלה זו לא רלוונטית לשיטת פרשנות זו מכיוון ששיטה זו מסבירה שמשה פשוט סיפר את דברי ה' באופן נאמן למקור כפי שניתנו בלוחות השניים.</point> | <point><b>כיצד משה היה יכול לשנות את דברי ה'?</b> שאלה זו לא רלוונטית לשיטת פרשנות זו מכיוון ששיטה זו מסבירה שמשה פשוט סיפר את דברי ה' באופן נאמן למקור כפי שניתנו בלוחות השניים.</point> | ||
<point><b>טעם השבת</b><ul> | <point><b>טעם השבת</b><ul> | ||
− | <li><b>מעבר מהפלאי לטבעי</b> – מלבי"ם טוען כי התכנית לפני חטא העגל הייתה להנהיג את העם באופן ניסי בשגרה, כך שניסי מצרים לא היו אמורים להיות שונים מאוד מהקיום היומיומי של העם ולכן לא ראויים להנצחה מיוחדת. רק לאחר החטא, כאשר העם הונהג בצורה טבעית, זיכרון יציאת מצרים נהיה חיוני.<fn>לעומת זאת, הנצחת בריאת העולם הייתה יותר רלוונטית לפני החטא, כאשר אנשים היו אמורים להיות בני אלמוות וככאלו היו יכולים להטיל ספק בנוגע לקדמוניות בורא העולם. אולם, הנחה זו בנוגע לאלמוות של הדור שנגאל ממצרים, לפני חטא העגל, איננה נטועה בפשט הפסוקים אשר לא עוסקים באפשרות | + | <li><b>מעבר מהפלאי לטבעי</b> – מלבי"ם טוען כי התכנית לפני חטא העגל הייתה להנהיג את העם באופן ניסי בשגרה, כך שניסי מצרים לא היו אמורים להיות שונים מאוד מהקיום היומיומי של העם ולכן לא ראויים להנצחה מיוחדת. רק לאחר החטא, כאשר העם הונהג בצורה טבעית, זיכרון יציאת מצרים נהיה חיוני.<fn>לעומת זאת, הנצחת בריאת העולם הייתה יותר רלוונטית לפני החטא, כאשר אנשים היו אמורים להיות בני אלמוות וככאלו היו יכולים להטיל ספק בנוגע לקדמוניות בורא העולם. אולם, הנחה זו בנוגע לאלמוות של הדור שנגאל ממצרים, לפני חטא העגל, איננה נטועה בפשט הפסוקים אשר לא עוסקים כלל באפשרות שהדור שנגאל משעבוד מצרים לא היה אמור למות.</fn> </li> |
<li><b>צורך בהוכחה ניצחת</b> – ניתן להציע כי בעקבות החטא ה' החליט למקד את בני ישראל בניסי מצרים אשר ראו במו עיניהם ולא בבריאת העולם אשר העם לא ראה.<fn>ראו לשם השוואה את הרמב"ן לעיל.</fn> אירוע זה היווה חיזוק הרבה יותר משמעותי לאמונתם בה'.<fn>לחלופין, אפשר להציע כי לאחר החטא כאשר העם הצביע על עגל הזהב בתור הישות שהוציאה אותם ממצרים, ה' החליט כי השבת תשרת בתור תזכורת שבועית לכך שה' הוא זה שהוציא אותם ממצרים.</fn></li> | <li><b>צורך בהוכחה ניצחת</b> – ניתן להציע כי בעקבות החטא ה' החליט למקד את בני ישראל בניסי מצרים אשר ראו במו עיניהם ולא בבריאת העולם אשר העם לא ראה.<fn>ראו לשם השוואה את הרמב"ן לעיל.</fn> אירוע זה היווה חיזוק הרבה יותר משמעותי לאמונתם בה'.<fn>לחלופין, אפשר להציע כי לאחר החטא כאשר העם הצביע על עגל הזהב בתור הישות שהוציאה אותם ממצרים, ה' החליט כי השבת תשרת בתור תזכורת שבועית לכך שה' הוא זה שהוציא אותם ממצרים.</fn></li> | ||
</ul></point> | </ul></point> | ||
<point><b>ביטויים נוספים</b><ul> | <point><b>ביטויים נוספים</b><ul> | ||
− | <li><b>"וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ"</b> – מלבי"ם מציע כי המונחים "טוב" ו"רע" מוגדרים על ידי היחס ביניהם, ולכן כאשר אחד חסר השני חסר משמעות. לכן, לפני חטא העגל, כאשר לא היה מוות והחיים היו ניסיים, כלומר לא היה "רע" כדי להגדיר את ה"טוב", הבטחה זו הייתה ריקה מתוכן.<fn>ברם, מלבי"ם לא מסביר מדוע עם אשר סבל מאות שנות עבדות לא היה מסוגל להבין מושג של סבל ביחס לטוב הנוכחי. בנוסף, אם בנתינת עשרת הדיברות הראשונים אנשים היו בני אלמוות, מה העניין בשכר לאריכות ימים?</fn></li> | + | <li><b>"וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ"</b> – מלבי"ם מציע כי המונחים "טוב" ו"רע" מוגדרים על ידי היחס ביניהם, ולכן כאשר אחד חסר השני חסר משמעות. לכן, לפני חטא העגל, כאשר לא היה מוות והחיים היו ניסיים, כלומר לא היה "רע" כדי להגדיר את ה"טוב", הבטחה זו הייתה ריקה מתוכן.<fn>ברם, מלבי"ם לא מסביר מדוע עם אשר סבל מאות שנות עבדות לא היה מסוגל להבין מושג של "סבל" ביחס לטוב הנוכחי. בנוסף, אם בנתינת עשרת הדיברות הראשונים אנשים היו בני אלמוות, מה העניין בשכר לאריכות ימים?</fn></li> |
<li><b>"שָׂדֵהוּ"</b> – גישה זו, בדומה לעמדתו של משך חכמה המצורף, יכולה לפרש כי לאחר חטא העגל תהיינה תקופות של דיכוי כאשר חוקי היובל לא יחולו והשדות לא ישובו לבעליהם המקוריים.<fn>משך חכמה מניח, על בסיס בבלי עירובין נ"ד. כי לולא חטא העגל ושבירת הלוחות עם ישראל מעולם לא היה נכבש על ידי ממלכות זרות.</fn> משום כך, לאחר חטא העגל, שדות לא כלולים תחת הכותרת  "וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ" (אשר מניחה ששדה תמיד שייך לבעליו המקוריים) והמילה "שָׂדֵהוּ" שנתווספה נצרכה מסיבה זו. </li> | <li><b>"שָׂדֵהוּ"</b> – גישה זו, בדומה לעמדתו של משך חכמה המצורף, יכולה לפרש כי לאחר חטא העגל תהיינה תקופות של דיכוי כאשר חוקי היובל לא יחולו והשדות לא ישובו לבעליהם המקוריים.<fn>משך חכמה מניח, על בסיס בבלי עירובין נ"ד. כי לולא חטא העגל ושבירת הלוחות עם ישראל מעולם לא היה נכבש על ידי ממלכות זרות.</fn> משום כך, לאחר חטא העגל, שדות לא כלולים תחת הכותרת  "וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ" (אשר מניחה ששדה תמיד שייך לבעליו המקוריים) והמילה "שָׂדֵהוּ" שנתווספה נצרכה מסיבה זו. </li> | ||
</ul></point> | </ul></point> | ||
<point><b>שינוים באותיות יחידות</b><ul> | <point><b>שינוים באותיות יחידות</b><ul> | ||
− | <li><b>"וְכָל תְּמוּנָה" / "כָל תְּמוּנָה"</b> – גישה זו יכולה להסביר, בדומה לדבריהם של שד"ל ורד"צ הופמן המצורפים, כי הוי"ו נעדרת בעקבות חטא העגל על מנת להדגיש את היקף איסור עבודת אלילים, הכולל את כל האלילים, אפילו אלו בדמות יצורים אחרים ובריות טבעיות אסורות בתכלית האיסור.<fn>ראו את הדיון | + | <li><b>"וְכָל תְּמוּנָה" / "כָל תְּמוּנָה"</b> – גישה זו יכולה להסביר, בדומה לדבריהם של שד"ל ורד"צ הופמן המצורפים, כי הוי"ו נעדרת בעקבות חטא העגל על מנת להדגיש את היקף איסור עבודת אלילים, הכולל את כל האלילים, אפילו אלו בדמות יצורים אחרים ובריות טבעיות אסורות בתכלית האיסור.<fn>ראו את הדיון לעיל אשר מראה כי על ידי חיבור הביטויים משה הבהיר כי אלילים אינם שונים מתמונות של "אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת..."</fn></li> |
</ul></point> | </ul></point> | ||
<point><b>שינויים אחרים</b> – פרשנים אלו לא מתייחסים להבדלים קטנים אחרים.</point> | <point><b>שינויים אחרים</b> – פרשנים אלו לא מתייחסים להבדלים קטנים אחרים.</point> |
Version as of 13:39, 28 June 2019
הבדלים בעשרת הדברים בין שמות ודברים
גישות פרשניות
סקירה
המחלוקת בין הפרשנים בנוגע לשני הנוסחים השונים של עשרת הדיברות נובע ממפגש בין שני גורמים. מחד גיסא, הדבר תלוי בשיטות פרשניות שונות להסבר חזרות והבדלים בין חלקים מקבילים בתורה. האם יש לראות כל וריאציה של אות ומילה בתורה כבעלת משמעות מהותית לצורך לימוד חוקים ורעיונות חדשים, או שמא החילוקים בין הנוסחים הם תוצאה של חישובים ספרותיים ומציאותיים? מאידך גיסא, הנושא משיק למחלוקות תאולוגיות העוסקות בהשתנות של מצוות ותוכניות של ה', ובשאלת האם למשה הייתה הסמכות והגמישות לשנות את מצוות ה'.
אבן עזרא ופרשנים נוספים מימי הביניים טוענים כי הפערים בין הנוסחים הינם חסרי משמעות ממשית ופשוט תוצאה טבעית של ניסוח מחדש של דברי ה' על ידי משה, מכיוון שמשה נדרש לשמר רק את המשמעות הכללית של דברי ה' המקוריים. לעומתם, פרשנים מודרניים רבים מציעים כי נוסח עשרת הדיברות בספר דברים מהווה עדכון מכוון של עשרת הדברים המקוריים מספר שמות כדי להתאימם לקהל אחר ונסיבות שונות. תוך אימוץ מגמה זו, שד"ל טוען כי משה רצה להנחיל מסרים ספציפיים לדור החדש שעמד להיכנס לארץ ישראל. מחבר פירוש הואיל משה מפתח את דברי שד"ל. הוא מחשיב את הנוסח החדש לאידיאלי ומתאים רק לדור השני במדבר אשר היה במעלה רוחנית גבוהה יותר מהדור הראשון. מנגד, מלבי"ם מאמין כי הנוסח השני של הדיברות מהווה ירידה בדרגה מהנוסח הקודם, בהתאם לדרגה הרוחנית הנמוכה יותר שהיתה לעם לאחר שחטאו בחטא העגל. לבסוף, מקורות מדרשיים רבים מאמצים עמדה שלישית כי שני הנוסחים ניתנו בעת ובעונה אחת – בשנה הראשונה לצאת בני ישראל ממצרים, וכי שניהם רלוונטיים ובעלי תוקף חוקי שווה לכל הדורות.
רק שינויים מינורים
כאשר משה חזר על עשרת הדיברות בספר דברים, הוא שמר על המשמעות המקורית, ורק עשה שינויים קלים וחסרי משמעות.
- הערת הסבר – על פי אבן עזרא, הטעם העיקרי לציווי זה הוא להנציח את בריאת העולם על ידי ה' (כפי שנאמר בספר שמות). בספר דברים, משה הפנה את העם לטעם זה באומרו "כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ". הזכרת יציאת מצרים איננה טעם לציווי העיקרי אלא רק הסבר לאחד מפרטי הציווי, דהיינו מדוע על אדם לאפשר גם לעבדיו לנוח בשבת.
- שני הטעמים זהים – לעומתו, הרמב"ן מנסה להשוות בין שני הטעמים ומציע כי שניהם קשורים בכוחות היצירה של ה'.7 הציווי לנוח בשבת מנציח את המנוחה של ה' לאחר שברא את העולם וכך מצהיר עליו בתור בורא העולם. בדומה, הניסים שאירעו ביציאת מצרים גם כן מעידים על כוחות היצירה של ה' מכיוון שרק מי שברא את העולם יכול לעקוף את חוקי הטבע כפי שעשה במצרים.8
- "כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ" – על פי אבן עזרא, במילים אלו משה הפנה את העם בחזרה לעשרת הדיברות המקוריים בספר שמות, והזכיר להם שהדברים באים מאת ה'.9
- "וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ" – רמב"ן טוען כי משה הוסיף שיש לאפשר לשור ולחמור לנוח בשבת בכדי להדגיש לעם כי אפילו עבודת אדמה, אשר חיונית להישרדות, אסורה בשבת.
- "וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ" – על פי אבן עזרא, השכר לאריכות ימים על מצוות כיבוד אב ואם הוא פשוט תוצאה טבעית של קיום המצווה.10 משום כך, משה הוסיף שכר/מניע נוסף לקיום המצווה אשר מגיע על ההקשבה לדברי ה'.
- "שָׂדֵהוּ" – רמב"ן טוען כי על ידי הוספת שדות לרשימת החפצים שאסור לחמוד, משה הבהיר שגם נכסי דלא ניידי כלולים באיסור.
מעודכנים במהותם
כל אחד מן הנוסחים של עשרת הדיברות נועד לזמן/קהל אחר. גישה זו מתפצלת באשר לסיבת ההבדלים בין שני הנוסחים:
שינויים בשנת הארבעים
הנסיבות הספציפיות של בני ישראל במדבר בשנה הארבעים הצריכו התאמות בעשרת הדיברות.
- ירושה מיידית של ארץ ישראל – רוב המפרשים16 האלו מקשרים את ההבדלים בספר דברים לכך שהעם עמד על סף הכניסה לארץ ישראל שתביא בעקבותיה אורח חיים חדש השונה באופן מהותי מחווית המדבר.17
- מעלה רוחנית גבוהה יותר – לעומת זה, בעל הואיל משה מפרש שהניסוח החדש נובע מכך שהעם בשנתם הארבעים במדבר היו במעלה רוחנית גבוהה יותר משהיו במעמד הר סיני. כאשר ה' מסר את עשרת הדיברות במעמד הר סיני היו מספר נקודות אותן העם לא היה מסוגל להבין או להעריך, ולכן הן הושמטו או הוצגו רק במתכונת פחותה מן האידיאל.18
- משה הציג את האידאל של ה' – בעל הואיל משה מסביר כי ניסוחו של משה משקף את הנוסח האידאלי של הדברים על פי השקפת ה'. אולם, העם היה מוכן להבין ולקבל את הנוסח המתוקן של עשרת הדיברות רק בשנתם הארבעים במדבר.
- למעמד הנבואה יש סמכות ללמד – לחלופין, ניתן להסביר כי למשה בתור נביא המנהיג את העם הייתה הסמכות (ואולי אף החובה) להבהיר ולהתאים את המצוות לדור חדש.21
- בחירת היום מול מהות היום – שד"ל מסביר כי בספר דברים משה נתן סיבה למה צריך להיות יום מנוחה בכלל (והוא לעשות זכר ליציאת מצרים), בעוד בספר שמות, ה' פשוט מסביר את הבחירה דווקא ביום השביעי להיות יום השבת (והוא זכר למעשה בראשית). לפי דבריו, הדור אשר זה עתה יצא ממצרים לא היה זקוק לתזכורת ליציאה,22 רק לאיזה יום לשמור כיום מנוחה, בעוד הדור שנכנס לארץ ישראל היה זקוק לדבר ההפוך.
- סיבה מול מניע – על פי רד"צ הופמן, הטעם העיקרי לשבת נמצא בספר שמות. אזכור יציאת מצרים בספר דברים הוא רק מניע נוסף עבור העם בכדי שיעריכו את גדולת המצווה ולא יתייחסו אליה בתור עול. רד"צ הופמן מציין כי לאורך ספר דברים משה השתמש בשעבוד במצרים ויציאת מצרים בתור מניע לעם לקיים מצוות מסוימות.
- הסבר אמיתי מול הסבר מבוים – בניגוד לרד"צ הופמן, בעל הואיל משה טוען כי הטעם העיקרי לשמירת שבת ניתן בספר דברים, והוא כדי שעבדים יוכלו לנוח. אולם, ה' לא היה יכול להביא טעם זה בשנה הראשונה לצאת בני ישראל ממצרים מכיוון שרעיון זה היה מעלה גיחוך בקרבם בהתחשב בכך שלא ניתנה להם אפשרות של מנוחה כשהיו עבדים במצרים. לפיכך, ה' נתן להם טעם אחר אותו יכלו להבין.
- "כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ" – שד"ל23 מציע כי הביטוי הזה נוסף בכדי להדגיש לעם שעליהם לשמור את השבת בגלל ציווי ה', ולא בגלל סיבות אישיות. בארץ ישראל, אחרי שבוע ארוך של עמל, יתכן והעם היה בוחר לשבות בלי קשר לציווי.24מצד שני, הביטוי נלווה לציווי העוסק בכיבוד הורים בכדי ללמד את העם שאפילו בתנאים המורכבים בארץ ישראל, כאשר יהיה קשה יותר לכבד הורים, עליהם לזכור כי זוהי חובה א-לוהית.25
- "וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ" – שד"ל, בעל הואיל משה, ורד"צ הופמן טוענים כי משה הדגיש שאפילו החיות אשר חיוניות לעבודת האדמה חייבות לנוח בשבת. היה יותר חשוב להכריז על נקודה זו בשנה הארבעים מכיוון שהעם מתכונן להיכנס לארץ ישראל ולעבוד את אדמתה.26
- "לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ" – שד"ל ובעל הואיל משה מקשרים את התוספת של "לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ" לטעם השבת שניתן בספר דברים, זכירת שעבוד מצריים ומתוך זיכרון זה הגעה להכרה כי מחובת בעלי עבדים לאפשר לעבדיהם לנוח.
- "וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ" – שד"ל מבין כי ביטוי זה נועד להוות עידוד נוסף לכבד הורים בתנאים קשים יותר ביחס לתנאים האידאלים במדבר.27 מנגד, בעל הואיל משה טוען כי שכר זה נאמר ביחס לשכר העם כולו (ולא שכר היחידים) בארץ ישראל, שכר אשר עם ישראל בתור עם צעיר לא היה מעריך בשנתו הראשונה במדבר.28
- "שָׂדֵהוּ" – במדבר לא היו שדות לחמוד ולכן לא היה עניין בציון נכס זה.
- "זָכוֹר" / "שָׁמוֹר"
- שד"ל מסביר כי "שָׁמוֹר" מתייחס לצפייה לעבר העתיד, בעוד "זָכוֹר" מתייחס לעבר. במדבר, כאשר המן סיפק סימן שבועי לבוא השבת לא היה שום צורך בציווי "שָׁמוֹר"; רק בארץ ישראל העם יצטרך לחשוב מראש על שבת באופן עצמאי.29
- לחלופין, רד"צ הופמן ובעל משך חכמה מציעים כי המונח "שָׁמוֹר" נאמר ביחס למצוות לא תעשה של שבת והאיסור לעשות מלאכה, אשר מודגשים בספר דברים בשל העבודה הרבה שהעם יעבדו בה בארץ ישראל ביחס למדבר.
- חזקוני טוען כי הפועל "זָכוֹר" היה רלוונטי יותר לדור הראשון אשר בדיוק קיבלו את הציווי על השבת (במרה) ונאמר להם לזכור אותו, עם זאת, "שָׁמוֹר" היה רלוונטי יותר לעם בשנה הארבעים מכיוון שהאנשים היו רגילים לשמור שבת ולכן רק נאמר להם להמשיך לעשות זאת.30
- "שָׁקֶר" / "שָׁוְא" – שד"ל, רד"צ הופמן, ורש"ר הירש מייחסים את השינויי לעובדה כי עד השנה הארבעים חוקי "עדים זוממים" כבר ניתנו.31
- "תַחְמֹד" / "תִתְאַוֶּה" – רש"ר הירש טוען כי "לֹא תַחְמֹד" נאמר לגבי מעשים הנובעים מקנאה, לעומת "לֹא תִתְאַוֶּה" אשר נאמר לגבי הרגשת קנאה. בשנה הארבעים, כאשר בני ישראל עמדו להתפזר איש לנחלתו ולחיות ללא שום פיקוח על מעשיהם, ה' הזכיר להם כי עליהם לשמור אף על מחשבותיהם מכיוון שהוא יכול להבחין גם ברגשותיהם ולשפוט אותם.
- "וְכָל תְּמוּנָה" / "כָל תְּמוּנָה" – רש"ר הירש טוען כי השמטת הוי"ו הנוספת בסדרה השנייה של הדיברות שימשה להדגשת היקף איסור עבודת אלילים.32 זו הייתה תזכורת חשובה לעם לפני כניסתם לארץ ישראל אשר הייתה רוויה בעובדי אלילים.33
- "עַל שִׁלֵּשִׁים" / "וְעַל שִׁלֵּשִׁים" – רש"ר הירש טוען כי וי"ו החיבור מחברת בין הדור השני והשלישי. בנאומו של משה בשנה הארבעים שני הדורות הללו כבר היו נוכחים (לאחר שסבלו במדבר בשל חטאי הוריהם) אז משה לא עצר על מנת להבחין ביניהם.
- "עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ" / "וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ" – רש"ר הירש ורד"צ הופמן קובעים כי וי"ו החיבור הנוספת משמשת לקטב בין האדון והעבד אשר בעלי חובה שווה לנוח בשבת. קיטוב זה קשור לדגש של ספר דברים על "לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ", אשר בעצמו נקשר לעבודה החקלאית אשר תהא מנת חלקם של עם ישראל אחרי ההתיישבות בארץ ישראל.
- "וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ" / "שׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ" – שד"ל מציע כי כאשר מילים ברשימה מחוברות על ידי וי"ו החיבור המילה השנייה נוטה לאבד דגש. כתוצאה מכך, כאשר וי"ו החיבור לפני המילה "שׁוֹרוֹ" הוסרה, משה החזיר את השור למוקד העניין. שינוי זה היה חשוב לקראת הכניסה לארץ ישראל שם בהמות אשר תשמשנה לעבודת אדמה תהיינה מושא לקנאה.34
שינויים כבר בשנה הראשונה
ה' ביצע שינויים בדיברות בעקבות חטא העגל ולפני שנתן את הלוחות השניים.
- מעבר מהפלאי לטבעי – מלבי"ם טוען כי התכנית לפני חטא העגל הייתה להנהיג את העם באופן ניסי בשגרה, כך שניסי מצרים לא היו אמורים להיות שונים מאוד מהקיום היומיומי של העם ולכן לא ראויים להנצחה מיוחדת. רק לאחר החטא, כאשר העם הונהג בצורה טבעית, זיכרון יציאת מצרים נהיה חיוני.39
- צורך בהוכחה ניצחת – ניתן להציע כי בעקבות החטא ה' החליט למקד את בני ישראל בניסי מצרים אשר ראו במו עיניהם ולא בבריאת העולם אשר העם לא ראה.40 אירוע זה היווה חיזוק הרבה יותר משמעותי לאמונתם בה'.41
- "וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ" – מלבי"ם מציע כי המונחים "טוב" ו"רע" מוגדרים על ידי היחס ביניהם, ולכן כאשר אחד חסר השני חסר משמעות. לכן, לפני חטא העגל, כאשר לא היה מוות והחיים היו ניסיים, כלומר לא היה "רע" כדי להגדיר את ה"טוב", הבטחה זו הייתה ריקה מתוכן.42
- "שָׂדֵהוּ" – גישה זו, בדומה לעמדתו של משך חכמה המצורף, יכולה לפרש כי לאחר חטא העגל תהיינה תקופות של דיכוי כאשר חוקי היובל לא יחולו והשדות לא ישובו לבעליהם המקוריים.43 משום כך, לאחר חטא העגל, שדות לא כלולים תחת הכותרת "וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ" (אשר מניחה ששדה תמיד שייך לבעליו המקוריים) והמילה "שָׂדֵהוּ" שנתווספה נצרכה מסיבה זו.
- "וְכָל תְּמוּנָה" / "כָל תְּמוּנָה" – גישה זו יכולה להסביר, בדומה לדבריהם של שד"ל ורד"צ הופמן המצורפים, כי הוי"ו נעדרת בעקבות חטא העגל על מנת להדגיש את היקף איסור עבודת אלילים, הכולל את כל האלילים, אפילו אלו בדמות יצורים אחרים ובריות טבעיות אסורות בתכלית האיסור.44
תקשורת א-לוהית כפולה
במקור, ה' אמר את שני הנוסחים של עשרת הדיברות בבת אחת במעמד הר סיני, אך הם נכתבו בנפרד מכיוון שהיה בלתי אפשרי לתעד אותם יחדיו.