Difference between revisions of "Miracles and Mitzvot at Marah/2/he"
m |
|||
(One intermediate revision by one other user not shown) | |||
Line 11: | Line 11: | ||
<p>לבסוף, פרשנים רבים טוענים שאכן קיימים שני פנים נפרדים ושהנס של מרה היה אמור להפגין שבריאות פיזית תלויה בהליכה אחר מצוות ה'.</p> | <p>לבסוף, פרשנים רבים טוענים שאכן קיימים שני פנים נפרדים ושהנס של מרה היה אמור להפגין שבריאות פיזית תלויה בהליכה אחר מצוות ה'.</p> | ||
</continue></div> | </continue></div> | ||
− | |||
<p>במהלך חקירת האירועים במרה, פרשנים מציגים דרכים שונות להבין מהם ה"חֹק וּמִשְׁפָּט" ולמה היו נחוצים‏:‏</p> | <p>במהלך חקירת האירועים במרה, פרשנים מציגים דרכים שונות להבין מהם ה"חֹק וּמִשְׁפָּט" ולמה היו נחוצים‏:‏</p> | ||
<approaches> | <approaches> | ||
Line 19: | Line 18: | ||
<opinion>חוקי התורה | <opinion>חוקי התורה | ||
<p>ה' החל לתת לעם הצגה מוקדמת של חלק מהמצוות הנצחיות של התורה.</p> | <p>ה' החל לתת לעם הצגה מוקדמת של חלק מהמצוות הנצחיות של התורה.</p> | ||
− | <mekorot>ר' יהושע, ר' אלעזר המודעי,<fn>בחלק מכתבי היד של המכילתא דרבי ישמעאל כתוב ר' אליעזר המודעי. גם ר' אליעזר (בן הורקנוס) וגם ר' אלעזר המודעי מופיעים מספר פעמים בחלק זה של המכילתא, ויש אי התאמות רבות בין עדי הנוסח.</fn> ור' יהודה ב<multilink><a href="MekhiltaBeshalachVayassa1" data-aht="source">מכילתא דרבי ישמעאל</a><a href="MekhiltaBeshalachVayassa1" data-aht="source">בשלח ויסע א'</a><a href="MekhiltaMishpatimNezikin1" data-aht="source">משפטים נזיקין א'</a><a href="Mekhilta DeRabbi Yishmael" data-aht="parshan">אודות מכילתא דרבי ישמעאל</a></multilink> ו<multilink><a href="MekhiltaDeRashbi15-25" data-aht="source">מכילתא דרשב"י</a><a href="MekhiltaDeRashbi15-25" data-aht="source">ט"ו:כ"ה</a><a href="Mekhilta DeRashbi" data-aht="parshan">אודות מכילתא דרשב"י</a></multilink>, <multilink><a href="SederOlamRabbah5" data-aht="source">סדר עולם רבה</a><a href="SederOlamRabbah5" data-aht="source">ה'</a><a href="Seder Olam Rabbah" data-aht="parshan">אודות סדר עולם רבה</a></multilink>, <multilink><a href="BavliSanhedrin56b" data-aht="source">בבלי סנהדרין</a><a href="BavliSanhedrin56b" data-aht="source">נ"ו:</a><a href="Talmud Bavli" data-aht="parshan">אודות הבבלי</a></multilink>, <multilink><a href="SederOlamZuta4" data-aht="source">סדר עולם זוטא</a><a href="SederOlamZuta4" data-aht="source">ד'</a><a href="Seder Olam Zuta" data-aht="parshan">אודות סדר עולם זוטא</a></multilink>, <multilink><a href="PsJShemot15-25" data-aht="source">תרגום | + | <mekorot>ר' יהושע, ר' אלעזר המודעי,<fn>בחלק מכתבי היד של המכילתא דרבי ישמעאל כתוב ר' אליעזר המודעי. גם ר' אליעזר (בן הורקנוס) וגם ר' אלעזר המודעי מופיעים מספר פעמים בחלק זה של המכילתא, ויש אי התאמות רבות בין עדי הנוסח.</fn> ור' יהודה ב<multilink><a href="MekhiltaBeshalachVayassa1" data-aht="source">מכילתא דרבי ישמעאל</a><a href="MekhiltaBeshalachVayassa1" data-aht="source">בשלח ויסע א'</a><a href="MekhiltaMishpatimNezikin1" data-aht="source">משפטים נזיקין א'</a><a href="Mekhilta DeRabbi Yishmael" data-aht="parshan">אודות מכילתא דרבי ישמעאל</a></multilink> ו<multilink><a href="MekhiltaDeRashbi15-25" data-aht="source">מכילתא דרשב"י</a><a href="MekhiltaDeRashbi15-25" data-aht="source">ט"ו:כ"ה</a><a href="Mekhilta DeRashbi" data-aht="parshan">אודות מכילתא דרשב"י</a></multilink>, <multilink><a href="SederOlamRabbah5" data-aht="source">סדר עולם רבה</a><a href="SederOlamRabbah5" data-aht="source">ה'</a><a href="Seder Olam Rabbah" data-aht="parshan">אודות סדר עולם רבה</a></multilink>, <multilink><a href="BavliSanhedrin56b" data-aht="source">בבלי סנהדרין</a><a href="BavliSanhedrin56b" data-aht="source">נ"ו:</a><a href="Talmud Bavli" data-aht="parshan">אודות הבבלי</a></multilink>, <multilink><a href="SederOlamZuta4" data-aht="source">סדר עולם זוטא</a><a href="SederOlamZuta4" data-aht="source">ד'</a><a href="Seder Olam Zuta" data-aht="parshan">אודות סדר עולם זוטא</a></multilink>, <multilink><a href="PsJShemot15-25" data-aht="source">תרגום ירושלמי (יונתן)</a><a href="PsJShemot15-25" data-aht="source">שמות ט״ו:כ״ה</a><a href="Targum Yerushalmi (Yonatan)" data-aht="parshan">אודות תרגום ירושלמי (יונתן)</a></multilink>, <multilink><a href="RashiShemot15-25" data-aht="source">רש"י</a><a href="RashiShemot15-25" data-aht="source">שמות ט"ו:כ"ה-כו</a><a href="RashiShemot24-3" data-aht="source">שמות כ"ד:ג'</a><a href="RashiDevarim5-12" data-aht="source">דברים ה':י"ב</a><a href="RashiDevarim5-16" data-aht="source">דברים ה':ט"ז</a><a href="R. Shelomo Yitzchaki (Rashi)" data-aht="parshan">אודות ר' שלמה יצחקי</a></multilink>, <multilink><a href="LekachTovShemot15-25" data-aht="source">לקח טוב</a><a href="LekachTovShemot15-25" data-aht="source">שמות ט"ו:כ"ה</a><a href="R. Toviah b. Eliezer (Lekach Tov)" data-aht="parshan">אודות ר' טוביה בן אליעזר</a></multilink>, <multilink><a href="RambamMoreh3-32" data-aht="source">רמב"ם</a><a href="RambamMoreh3-32" data-aht="source">מורה נבוכים ג':ל"ב</a><a href="R. Moshe b. Maimon (Rambam, Maimonides)" data-aht="parshan">אודות ר' משה בן מיימון</a></multilink><fn>ראה גם <multilink><a href="RSBHGBereshit47-22" data-aht="source">ר' שמואל בן חפני גאון</a><a href="RSBHGBereshit47-22" data-aht="source">בראשית מ"ז:כ"ב</a><a href="R. Shemuel b. Chofni Gaon" data-aht="parshan">אודות ר' שמואל בן חפני גאון</a></multilink>.</fn></mekorot> |
<point><b>"שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט"</b> – הפסוק המקביל "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם" בשמות כא:א גם מתייחס לנתינת מצוות, וזה אולי מה שמסתתר מאחורי דברי ר' יהודה במכילתא. אולם, כפי שרמב"ן מציין, אם הפסוק מתייחס לחוקים מסוימים, היה מצופה שהתורה תמנה אותם, כפי שהיא עושה במקרים אחרים.</point> | <point><b>"שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט"</b> – הפסוק המקביל "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם" בשמות כא:א גם מתייחס לנתינת מצוות, וזה אולי מה שמסתתר מאחורי דברי ר' יהודה במכילתא. אולם, כפי שרמב"ן מציין, אם הפסוק מתייחס לחוקים מסוימים, היה מצופה שהתורה תמנה אותם, כפי שהיא עושה במקרים אחרים.</point> | ||
<point><b>מצוות לפני הר סיני</b> – כל המקורות האלו מסכימים שישראל קיבלו מספר מצוות קודם ההתגלות בהר סיני.<fn>חלק מהפרשנים האלה מצביעים על הזכרת "חֻקֵּי הָאֱלֹהִים" בשמות י"ח:ט"ו ועל המילים "כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ" בנוגע לשבת וכיבוד הורים בדברים ה':י"ב,ט"ו (לשיטה זו, שני הניסוחים של עשרת הדברות נאמרו על ידי ה' בנשימה אחת) כהוכחה לעמדה זו. לעיון נוסף, ראה <a href="$">מצוות לפני סיני</a>, <a href="Chronology – Shemot 18" data-aht="page">סדר האירועים בשמות י"ח</a> ו<a href="Moshe's Duties and Yitro's Advice" data-aht="page">חובותיו של משה</a>. עמדה זו היא גם מה שמאפשר למכילתא ורש"י לאמץ את העמדה ששמות כ"ד:א'-י"ב התרחשו לפני עשרת הדברות ושה"מִשְׁפָּטִים" שמוזכרים בכ"ד:ג' הם אלו שניתנו במרה. [באופן מעניין, <a href="Pseudo-Philo11-14" data-aht="source">פסבדו-פילון י"א:י"ד</a> ממקם את הסיפור של מרה לאחר עשרת הדברות.]</fn></point> | <point><b>מצוות לפני הר סיני</b> – כל המקורות האלו מסכימים שישראל קיבלו מספר מצוות קודם ההתגלות בהר סיני.<fn>חלק מהפרשנים האלה מצביעים על הזכרת "חֻקֵּי הָאֱלֹהִים" בשמות י"ח:ט"ו ועל המילים "כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ" בנוגע לשבת וכיבוד הורים בדברים ה':י"ב,ט"ו (לשיטה זו, שני הניסוחים של עשרת הדברות נאמרו על ידי ה' בנשימה אחת) כהוכחה לעמדה זו. לעיון נוסף, ראה <a href="$">מצוות לפני סיני</a>, <a href="Chronology – Shemot 18" data-aht="page">סדר האירועים בשמות י"ח</a> ו<a href="Moshe's Duties and Yitro's Advice" data-aht="page">חובותיו של משה</a>. עמדה זו היא גם מה שמאפשר למכילתא ורש"י לאמץ את העמדה ששמות כ"ד:א'-י"ב התרחשו לפני עשרת הדברות ושה"מִשְׁפָּטִים" שמוזכרים בכ"ד:ג' הם אלו שניתנו במרה. [באופן מעניין, <a href="Pseudo-Philo11-14" data-aht="source">פסבדו-פילון י"א:י"ד</a> ממקם את הסיפור של מרה לאחר עשרת הדברות.]</fn></point> | ||
− | <point><b>מרה – גשמיות ורוחניות</b> – גישה זו מבינה שמצוות ותורה היו האלמנט החיוני ביותר להתפתחותו של עם ישראל,<fn>גישה זו יכולה להחזיק בעמדה שקיום המצוות נועד לחיזוק האמונה בה' ("אחרי המעשים נמשכים הלבבות"). השווה לעמדתו של ר' סעדיה ואחרים להלן שסיפור מרה לימד את הבסיס לאמונה שתוביל בהמשך לקיום המצוות.</fn> ולכן הם היו צריכים להינתן בהזדמנות הראשונה. מרה, כתחנה הראשונה לאחר ים סוף, הייתה אם כן המקום בו הוראות יסוד (או לפחות הצגה מקדימה<fn>ראה דעה ראשונה ב<multilink><a href="TzerorShemot15-25" data-aht="source">צרור המור</a><a href="TzerorShemot15-25" data-aht="source">שמות ט"ו:כ"ה-כ"ו</a><a href="R. Avraham Saba" data-aht="parshan">אודות ר' אברהם סבע</a></multilink> שהעם היה יכול לקבל רק מצוות ספורות מכיוון שהם עוד לא היו מוכנים לקבל את כל המצוות.</fn> שלהם) הועברו לעם יחד עם מים להם נזקקו כדי להרוות את צימאונם הפיזי. ה"דורשי רשומות" במכילתא<fn>דבריהם מצוטטים גם בבבלי ב"ק פ"א., ומהווים את הבסיס לפירושו של תרגום | + | <point><b>מרה – גשמיות ורוחניות</b> – גישה זו מבינה שמצוות ותורה היו האלמנט החיוני ביותר להתפתחותו של עם ישראל,<fn>גישה זו יכולה להחזיק בעמדה שקיום המצוות נועד לחיזוק האמונה בה' ("אחרי המעשים נמשכים הלבבות"). השווה לעמדתו של ר' סעדיה ואחרים להלן שסיפור מרה לימד את הבסיס לאמונה שתוביל בהמשך לקיום המצוות.</fn> ולכן הם היו צריכים להינתן בהזדמנות הראשונה. מרה, כתחנה הראשונה לאחר ים סוף, הייתה אם כן המקום בו הוראות יסוד (או לפחות הצגה מקדימה<fn>ראה דעה ראשונה ב<multilink><a href="TzerorShemot15-25" data-aht="source">צרור המור</a><a href="TzerorShemot15-25" data-aht="source">שמות ט"ו:כ"ה-כ"ו</a><a href="R. Avraham Saba" data-aht="parshan">אודות ר' אברהם סבע</a></multilink> שהעם היה יכול לקבל רק מצוות ספורות מכיוון שהם עוד לא היו מוכנים לקבל את כל המצוות.</fn> שלהם) הועברו לעם יחד עם מים להם נזקקו כדי להרוות את צימאונם הפיזי. ה"דורשי רשומות" במכילתא<fn>דבריהם מצוטטים גם בבבלי ב"ק פ"א., ומהווים את הבסיס לפירושו של תרגום ירושלמי (יונתן) שמות ט"ו:כ"ב.</fn> הולכים אפילו צעד נוסף קדימה. הם מציעים שהעדר המים המתואר באפיזודה הוא מטפורה בלבד למחסור בתורה.<fn>ראה גם ר' אלעזר המודעי במכילתא שמסביר ש"הַמָּיִם" בשמות ט"ו:כ"ז גם מתייחס לתורה. אפשר שהפרשנות החז"לית מעורבת בפולמוס נגד פירושים נוצריים מוקדמים (כגון טרטוליאנוס, על הטבילה ט') שטענו שהמים במרה היו מי טבילה.</fn> לדידם, הסיפור כולו סובב אך ורק סביב הצרכים הרוחניים של האומה, ולא צורכיהם הפיזיים.<fn>ישנו מוטיב מדרשי נוסף, בו העץ שבו השתמשו כדי להמתיק את המים של מרה הוא "עץ החיים/ התורה" (ראה משלי ג':י"ח). בגישה זו נוקטים ה"דורשי רשומות" ורשב"י במכילתא, <a href="Pseudo-Philo11-14" data-aht="source">פסבדו-פילון י"א:י"ד</a>, תרגום ירושלמי (נאופיטי), ותרגום ירושלמי (יונתן). אפשרי שגם כאן ישנו מתחת לפני השטח פולמוס נגד הפירוש הנוצרי שהעץ סימל את הצלב של ישו (ראה לדוגמה אוריגנוס, דרשות על שמות ז', שמוסיף גם שהמים המרים מסמלים את התורה והמצוות). פולמוס גלוי יותר מימי הביניים מופיע ב<multilink><a href="HadarZekeinimShemot15-25" data-aht="source">הדר זקנים</a><a href="HadarZekeinimShemot15-25" data-aht="source">שמות ט"ו:כ"ה</a><a href="Hadar Zekeinim" data-aht="parshan">אודות הדר זקנים</a></multilink> וכ"י המבורג 45 שמובא בתוספות השלם.</fn></point> |
<point><b>רפרנטים של "חֹק וּמִשְׁפָּט"</b> – בניסיון לזהות את הציוויים המסוימים שאליהם מתייחסים מושגים אלה, המקורות הנ"ל מושפעים מהדרך הכללית בה הם מבינים את המושגים האלה,<fn>ראה <a href="Dictionary:חֹק" data-aht="page">חֹק</a> לאפשרויות לגבי היחס בין "חֹק" ו"מִשְׁפָּט".</fn> הצרכים של אומה שזה עתה זכתה לעצמאות ופסוקים ממקומות אחרים בתורה שאולי מספקים ראיה שהוראה מסוימת נתנה לפני סיני.<fn>ראה הערות להלן בנוגע לשמות ט"ז:כ"ג, שמות י"ח:ט"ו, ודברים ה':י"ב,ט"ז.</fn> במכילתא נמצאות שתי האפשרויות המוקדמות ביותר לזהות את המושגים "חֹק" ו"מִשְׁפָּט" , אשר כל אחת מהן רואה את "חֹק" ו"מִשְׁפָּט" כשתי ישויות נפרדות: | <point><b>רפרנטים של "חֹק וּמִשְׁפָּט"</b> – בניסיון לזהות את הציוויים המסוימים שאליהם מתייחסים מושגים אלה, המקורות הנ"ל מושפעים מהדרך הכללית בה הם מבינים את המושגים האלה,<fn>ראה <a href="Dictionary:חֹק" data-aht="page">חֹק</a> לאפשרויות לגבי היחס בין "חֹק" ו"מִשְׁפָּט".</fn> הצרכים של אומה שזה עתה זכתה לעצמאות ופסוקים ממקומות אחרים בתורה שאולי מספקים ראיה שהוראה מסוימת נתנה לפני סיני.<fn>ראה הערות להלן בנוגע לשמות ט"ז:כ"ג, שמות י"ח:ט"ו, ודברים ה':י"ב,ט"ז.</fn> במכילתא נמצאות שתי האפשרויות המוקדמות ביותר לזהות את המושגים "חֹק" ו"מִשְׁפָּט" , אשר כל אחת מהן רואה את "חֹק" ו"מִשְׁפָּט" כשתי ישויות נפרדות: | ||
<ul> | <ul> | ||
Line 31: | Line 30: | ||
<ul> | <ul> | ||
<li>שבת ("חֹק") ודיני ממונות ("מִשְׁפָּט") – <multilink><a href="RambamMoreh3-32" data-aht="source">רמב"ם</a><a href="RambamMoreh3-32" data-aht="source">מורה נבוכים ג':ל"ב</a><a href="R. Moshe b. Maimon (Rambam, Maimonides)" data-aht="parshan">אודות ר' משה בן מיימון</a></multilink><fn>הרמב"ם מבין את "חֹק" כמו ר' יהושע ו"מִשְׁפָּט" כמו ר' אלעזר המודעי, אך זה לא ברור האם הרמב"ם שואב את פירושו משתי הדעות במכילתא או רק מציע וריאציה של הבבלי. הרמב"ם מסביר ששתי המצוות האלה היו אלה שניתנו מכיוון שהם מקיפים את היסודות גם של אמונה בה' וגם של מצוות בין אדם לחברו (הוא עורך השוואה ניגודית ביניהם לדיני הקרבנות, שצוו רק מאוחר יותר).</fn></li> | <li>שבת ("חֹק") ודיני ממונות ("מִשְׁפָּט") – <multilink><a href="RambamMoreh3-32" data-aht="source">רמב"ם</a><a href="RambamMoreh3-32" data-aht="source">מורה נבוכים ג':ל"ב</a><a href="R. Moshe b. Maimon (Rambam, Maimonides)" data-aht="parshan">אודות ר' משה בן מיימון</a></multilink><fn>הרמב"ם מבין את "חֹק" כמו ר' יהושע ו"מִשְׁפָּט" כמו ר' אלעזר המודעי, אך זה לא ברור האם הרמב"ם שואב את פירושו משתי הדעות במכילתא או רק מציע וריאציה של הבבלי. הרמב"ם מסביר ששתי המצוות האלה היו אלה שניתנו מכיוון שהם מקיפים את היסודות גם של אמונה בה' וגם של מצוות בין אדם לחברו (הוא עורך השוואה ניגודית ביניהם לדיני הקרבנות, שצוו רק מאוחר יותר).</fn></li> | ||
− | <li>שבת, כיבוד אב ואם, ודיני ממונות / נזיקין – <multilink><a href="SederOlamRabbah5" data-aht="source">סדר עולם רבה</a><a href="SederOlamRabbah5" data-aht="source">ה'</a><a href="Seder Olam Rabbah" data-aht="parshan">אודות סדר עולם רבה</a></multilink>,<fn>סדר עולם רבה מונה סך של עשר מצוות שניתנו במרה, ומגיע למספר זה על ידי הכללת שבע מצוות בני נח (שכוללים בתוכם גם דיני ממונות) בנוסף לשלושת המצוות שניתנו דווקא לבני ישראל. הבבלי מצטט עמדה זו ומקשה איך היא מונה את "דינים" פעמיים, פעם כחלק משבע מצוות בני נח המקוריות ופעם כחלק משלושת המצוות הנוספות שניתנו לבני ישראל. לאחר עיון במספר וריאציות שונות שמנסות לטעון שהדינים שניתנו במרה הכילו פרטים חדשים, הבבלי מגיע בסופו של דבר למסקנה שגישה זו כנראה לא מונה את דינים כאחת משבע מצוות בני נח (אלא, כמו תנא דבי מנשה, מחליפה את דינים וברכת ה' בסירוס וכלאיים). אולם, הסבר זה לא מועיל לסדר עולם רבה עצמו שמונה בפירוש את דינים פעמיים.</fn> <multilink><a href="BavliSanhedrin56b" data-aht="source">בבלי סנהדרין</a><a href="BavliSanhedrin56b" data-aht="source">נ"ו:</a><a href="Talmud Bavli" data-aht="parshan">אודות הבבלי</a></multilink>,<fn>בעוד שסדר עולם רבה לא מסביר כיצד הגיע לשלוש המצוות החדשות שנלמדו במרה, הבבלי מביא שני מקורות שונים. הבבלי מציע שהמונח "חֹק וּמִשְׁפָּט" מתייחס לדינים, ודורש את שבת וכיבוד הורים מהפסוקים בדברים ה' שבהם הם מוצגים באמצעות המילים "כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ" (הרומזות לכך שמצוות אלה היו ידועות עוד לפני מעמד הר סיני). ראה בהערה לעיל על דעתו של ר' יהושע והדיון שם על הופעתה של השבת בסיפור המן בשמות ט"ז.</fn> <multilink><a href="PsJShemot15-25" data-aht="source">תרגום | + | <li>שבת, כיבוד אב ואם, ודיני ממונות / נזיקין – <multilink><a href="SederOlamRabbah5" data-aht="source">סדר עולם רבה</a><a href="SederOlamRabbah5" data-aht="source">ה'</a><a href="Seder Olam Rabbah" data-aht="parshan">אודות סדר עולם רבה</a></multilink>,<fn>סדר עולם רבה מונה סך של עשר מצוות שניתנו במרה, ומגיע למספר זה על ידי הכללת שבע מצוות בני נח (שכוללים בתוכם גם דיני ממונות) בנוסף לשלושת המצוות שניתנו דווקא לבני ישראל. הבבלי מצטט עמדה זו ומקשה איך היא מונה את "דינים" פעמיים, פעם כחלק משבע מצוות בני נח המקוריות ופעם כחלק משלושת המצוות הנוספות שניתנו לבני ישראל. לאחר עיון במספר וריאציות שונות שמנסות לטעון שהדינים שניתנו במרה הכילו פרטים חדשים, הבבלי מגיע בסופו של דבר למסקנה שגישה זו כנראה לא מונה את דינים כאחת משבע מצוות בני נח (אלא, כמו תנא דבי מנשה, מחליפה את דינים וברכת ה' בסירוס וכלאיים). אולם, הסבר זה לא מועיל לסדר עולם רבה עצמו שמונה בפירוש את דינים פעמיים.</fn> <multilink><a href="BavliSanhedrin56b" data-aht="source">בבלי סנהדרין</a><a href="BavliSanhedrin56b" data-aht="source">נ"ו:</a><a href="Talmud Bavli" data-aht="parshan">אודות הבבלי</a></multilink>,<fn>בעוד שסדר עולם רבה לא מסביר כיצד הגיע לשלוש המצוות החדשות שנלמדו במרה, הבבלי מביא שני מקורות שונים. הבבלי מציע שהמונח "חֹק וּמִשְׁפָּט" מתייחס לדינים, ודורש את שבת וכיבוד הורים מהפסוקים בדברים ה' שבהם הם מוצגים באמצעות המילים "כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ" (הרומזות לכך שמצוות אלה היו ידועות עוד לפני מעמד הר סיני). ראה בהערה לעיל על דעתו של ר' יהושע והדיון שם על הופעתה של השבת בסיפור המן בשמות ט"ז.</fn> <multilink><a href="PsJShemot15-25" data-aht="source">תרגום ירושלמי (יונתן)</a><a href="PsJShemot15-25" data-aht="source">שמות ט״ו:כ״ה</a><a href="Targum Yerushalmi (Yonatan)" data-aht="parshan">אודות תרגום ירושלמי (יונתן)</a></multilink><fn>התרגום ירושלמי (יונתן) מציין את נזיקין, בעקבות דעתו של ר' אלעזר המודעי במכילתא. יש בכך אולי גם יתרון של מניעת חפיפה עם שבע מצוות בני נח – ראה לעיל את הדיון של הבבלי על כך.</fn></li> |
<li>שבת, פרה אדומה,<fn>(א) אין זה מפתיע שהמקורות התנאיים והבבלי אינם מזכירים את דיני פרה אדומה, כיוון שקשה לדמיין שמצווה זו הייתה מקבלת עדיפות ראשונה בשלב מוקדם כזה של התפתחות העם. נראה שפירושו של רש"י נושא באחריות העיקרית להתפשטותה של דעה זו. מקור קדום נוסף לכך שפרה אדומה ניתנה במרה הוא ה<a href="Yotzer" data-aht="source">יוצר לפרשת פרה</a> המיוחס לר' אלעזר הקליר. [בנוגע לטקסט המקורי של סדר עולם זוטא וקשיים טקסטואליים בפירושו של רש"י עצמו, ראה להלן.]<br/> (ב) הרעיון שפרה אדומה ניתנה כבר במרה כנראה מתבסס על ההנחה שפרה אדומה היא הדוגמה המובהקת ל"חֹק" (ראה <multilink><a href="RCPaltielShemot15-25" data-aht="source">ר' חיים פלטיאל</a><a href="RCPaltielShemot15-25" data-aht="source">שמות ט"ו:כ"ה</a><a href="R. Chaim Paltiel" data-aht="parshan">אודות ר' חיים פלטיאל</a></multilink> המצטט את הביטוי "זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה" מבמדבר י"ט:ב'). אך, בעוד שהנחה זו היא רווחת כיום, זוהי גם במידה רבה תוצאה של השפעתו של רש"י עצמו בפרשנותו ל<multilink><a href="RashiBemidbar19-2" data-aht="source">במדבר י"ט:ב'</a><a href="R. Shelomo Yitzchaki (Rashi)" data-aht="parshan">אודות ר' שלמה יצחקי</a></multilink>. [פירושיו של רש"י שם משלבים את המוטיבים של הבבלי ו<multilink><a href="PesiktaDRK4" data-aht="source">פסיקתא דרב כהנא</a><a href="PesiktaDRK4" data-aht="source">פרה אדומה ד':א',ו'</a><a href="Pesikta DeRav Kahana" data-aht="parshan">אודות פסיקתא דרב כהנא</a></multilink>. להסברים אפשריים אחרים של הביטוי בבמדבר י"ט, ראה <a href="$">"חקת התורה"</a>.] כך, פרשנותו של רש"י בנוגע למרה עקבית לחלוטין עם פירושו בבמדבר ועם פירושו ל"חֻקָּיו" בשמות ט"ו:כ"ג.<br/> (ג) בניגוד למה שמופיע ברש"י, פרה אדומה לא מופיעה ברשימת החוקים ב<multilink><a href="SifraAcharei9" data-aht="source">ספרא</a><a href="SifraAcharei9" data-aht="source">אחרי מות פרשה ט</a><a href="Sifra" data-aht="parshan">אודות הספרא</a></multilink> ורוב עדי הנוסח של ה<multilink><a href="BavliYoma67b" data-aht="source">בבלי יומא</a><a href="BavliYoma67b" data-aht="source">ס"ז:</a><a href="Talmud Bavli" data-aht="parshan">אודות הבבלי</a></multilink>. הבבלי, אם כך, הוא גם עקבי לחלוטין בכך שאינו מזהה את פרה אדומה בתור ה"חֹק" במרה. [ראה גם בבלי גיטין ס'. שהדינים של פרה אדומה ניתנו רק בתחילת השנה השנייה. אולם, פרה אדומה כן מופיעה בהדפסה ספרדית של מסכת יומא וסביר שגם הופיעה בטקסטים שהיו לעיני ה<multilink><a href="RambamMeilah8-8" data-aht="source">רמב"ם</a><a href="RambamMeilah8-8" data-aht="source">מעילה ח':ח'</a><a href="R. Moshe b. Maimon (Rambam, Maimonides)" data-aht="parshan">אודות ר' משה בן מיימון</a></multilink> ו<multilink><a href="RambanVayikra16-8" data-aht="source">רמב"ן</a><a href="RambanVayikra16-8" data-aht="source">Vayikra 16:8</a><a href="R. Moshe b. Nachman (Ramban, Nachmanides)" data-aht="parshan">אודות ר' משה בן נחמן</a></multilink>.]</fn> ודיני ממונות – <multilink><a href="SederOlamZuta4" data-aht="source">סדר עולם זוטא</a><a href="SederOlamZuta4" data-aht="source">ד'</a><a href="Seder Olam Zuta" data-aht="parshan">אודות סדר עולם זוטא</a></multilink>,<fn>אולם, ראה ר' מנחם כשר בתורה שלמה י"ד:293-295 (פרשת בשלח מילואים י"א) וח. מיליקובסקי, "פרה אדומה לפני סיני – מסורת קדומה או טעות סופרים", בעיונים בספרות חז"ל במקרא ובתולדות ישראל לכבוד ע"צ מלמד (ירושלים תשמ"ב):270 שמצביע על כך שרוב המהדורות של סדר עולם זוטא אינן מזכירות לא את מרה ולא את פרה אדומה. אלא, הנוסח בהן הוא: "ובאותה השנה בחודש השני נתנה תורה לישראל, ובאותה השנה בחדש השלישי נתנו לישראל עשרת הדברות, ובשנה השנית נתנה להם תורה בי"ה [=ביום הכיפורים]". שניהם מסיקים שהשורה הנידונה הייתה הוספה מאוחרת יותר לטקסט של סדר עולם זוטא שהושפעה מפירושו של רש"י. מיליקובסקי (ע' 271) מגיע למסקנה דומה ביחס לטקסטים השונים של סדר עולם רבה.</fn> <multilink><a href="RashiShemot15-25" data-aht="source">רש"י</a><a href="RashiShemot15-25" data-aht="source">שמות ט"ו:כ"ה-כו</a><a href="RashiDevarim5-12" data-aht="source">דברים ה':י"ב</a><a href="R. Shelomo Yitzchaki (Rashi)" data-aht="parshan">אודות ר' שלמה יצחקי</a></multilink><fn>(א) פירושי בעלי התוספות של פענח רזא, ריב”א, ו<multilink><a href="RCPaltielShemot15-25" data-aht="source">ר' חיים פלטיאל</a><a href="RCPaltielShemot15-25" data-aht="source">שמות ט"ו:כ"ה</a><a href="R. Chaim Paltiel" data-aht="parshan">אודות ר' חיים פלטיאל</a></multilink>, וגם פרשני רש"י, מציינים שעמדתו של רש"י סוטה ממקורות רבניים קדומים יותר ועומדת בסתירה למקורות שמהם משתמע שפרה אדומה ניתנה רק מאוחר יותר (ראה גם את הפתרון המוצע של חזקוני) ובאה לכפר על חטא העגל. דבר זה גורם לתורה תמימה להרחיק לכת ולהציע שיש טעות סופרים בטקסט של רש"י, ושבטקסט המקורי היה כתוב "וכ"א" (כלומר וכיבוד אב ואם), ושהוא עוּוַת ל"ופ"א" שפוענח לאחר מכן כ"ופרה אדומה". טענת נגד לתיאוריה זו היא שהנוסח בכל כתבי היד הקדומים של רש"י ובציטוטים של רש"י בראשונים הוא כמו הטקסט שלנו, ופירושו של רש"י לשמות כ"ד:ג' מונה גם את כיבוד הורים וגם את פרה אדומה (ראה להלן). בנוסף, כפי שצויין לעיל, הטקסט של רש"י שבידינו הוא גם עקבי עם פירושיו לשמות ט"ו:כ"ו ובמדבר י"ט:ב'.<br/> | <li>שבת, פרה אדומה,<fn>(א) אין זה מפתיע שהמקורות התנאיים והבבלי אינם מזכירים את דיני פרה אדומה, כיוון שקשה לדמיין שמצווה זו הייתה מקבלת עדיפות ראשונה בשלב מוקדם כזה של התפתחות העם. נראה שפירושו של רש"י נושא באחריות העיקרית להתפשטותה של דעה זו. מקור קדום נוסף לכך שפרה אדומה ניתנה במרה הוא ה<a href="Yotzer" data-aht="source">יוצר לפרשת פרה</a> המיוחס לר' אלעזר הקליר. [בנוגע לטקסט המקורי של סדר עולם זוטא וקשיים טקסטואליים בפירושו של רש"י עצמו, ראה להלן.]<br/> (ב) הרעיון שפרה אדומה ניתנה כבר במרה כנראה מתבסס על ההנחה שפרה אדומה היא הדוגמה המובהקת ל"חֹק" (ראה <multilink><a href="RCPaltielShemot15-25" data-aht="source">ר' חיים פלטיאל</a><a href="RCPaltielShemot15-25" data-aht="source">שמות ט"ו:כ"ה</a><a href="R. Chaim Paltiel" data-aht="parshan">אודות ר' חיים פלטיאל</a></multilink> המצטט את הביטוי "זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה" מבמדבר י"ט:ב'). אך, בעוד שהנחה זו היא רווחת כיום, זוהי גם במידה רבה תוצאה של השפעתו של רש"י עצמו בפרשנותו ל<multilink><a href="RashiBemidbar19-2" data-aht="source">במדבר י"ט:ב'</a><a href="R. Shelomo Yitzchaki (Rashi)" data-aht="parshan">אודות ר' שלמה יצחקי</a></multilink>. [פירושיו של רש"י שם משלבים את המוטיבים של הבבלי ו<multilink><a href="PesiktaDRK4" data-aht="source">פסיקתא דרב כהנא</a><a href="PesiktaDRK4" data-aht="source">פרה אדומה ד':א',ו'</a><a href="Pesikta DeRav Kahana" data-aht="parshan">אודות פסיקתא דרב כהנא</a></multilink>. להסברים אפשריים אחרים של הביטוי בבמדבר י"ט, ראה <a href="$">"חקת התורה"</a>.] כך, פרשנותו של רש"י בנוגע למרה עקבית לחלוטין עם פירושו בבמדבר ועם פירושו ל"חֻקָּיו" בשמות ט"ו:כ"ג.<br/> (ג) בניגוד למה שמופיע ברש"י, פרה אדומה לא מופיעה ברשימת החוקים ב<multilink><a href="SifraAcharei9" data-aht="source">ספרא</a><a href="SifraAcharei9" data-aht="source">אחרי מות פרשה ט</a><a href="Sifra" data-aht="parshan">אודות הספרא</a></multilink> ורוב עדי הנוסח של ה<multilink><a href="BavliYoma67b" data-aht="source">בבלי יומא</a><a href="BavliYoma67b" data-aht="source">ס"ז:</a><a href="Talmud Bavli" data-aht="parshan">אודות הבבלי</a></multilink>. הבבלי, אם כך, הוא גם עקבי לחלוטין בכך שאינו מזהה את פרה אדומה בתור ה"חֹק" במרה. [ראה גם בבלי גיטין ס'. שהדינים של פרה אדומה ניתנו רק בתחילת השנה השנייה. אולם, פרה אדומה כן מופיעה בהדפסה ספרדית של מסכת יומא וסביר שגם הופיעה בטקסטים שהיו לעיני ה<multilink><a href="RambamMeilah8-8" data-aht="source">רמב"ם</a><a href="RambamMeilah8-8" data-aht="source">מעילה ח':ח'</a><a href="R. Moshe b. Maimon (Rambam, Maimonides)" data-aht="parshan">אודות ר' משה בן מיימון</a></multilink> ו<multilink><a href="RambanVayikra16-8" data-aht="source">רמב"ן</a><a href="RambanVayikra16-8" data-aht="source">Vayikra 16:8</a><a href="R. Moshe b. Nachman (Ramban, Nachmanides)" data-aht="parshan">אודות ר' משה בן נחמן</a></multilink>.]</fn> ודיני ממונות – <multilink><a href="SederOlamZuta4" data-aht="source">סדר עולם זוטא</a><a href="SederOlamZuta4" data-aht="source">ד'</a><a href="Seder Olam Zuta" data-aht="parshan">אודות סדר עולם זוטא</a></multilink>,<fn>אולם, ראה ר' מנחם כשר בתורה שלמה י"ד:293-295 (פרשת בשלח מילואים י"א) וח. מיליקובסקי, "פרה אדומה לפני סיני – מסורת קדומה או טעות סופרים", בעיונים בספרות חז"ל במקרא ובתולדות ישראל לכבוד ע"צ מלמד (ירושלים תשמ"ב):270 שמצביע על כך שרוב המהדורות של סדר עולם זוטא אינן מזכירות לא את מרה ולא את פרה אדומה. אלא, הנוסח בהן הוא: "ובאותה השנה בחודש השני נתנה תורה לישראל, ובאותה השנה בחדש השלישי נתנו לישראל עשרת הדברות, ובשנה השנית נתנה להם תורה בי"ה [=ביום הכיפורים]". שניהם מסיקים שהשורה הנידונה הייתה הוספה מאוחרת יותר לטקסט של סדר עולם זוטא שהושפעה מפירושו של רש"י. מיליקובסקי (ע' 271) מגיע למסקנה דומה ביחס לטקסטים השונים של סדר עולם רבה.</fn> <multilink><a href="RashiShemot15-25" data-aht="source">רש"י</a><a href="RashiShemot15-25" data-aht="source">שמות ט"ו:כ"ה-כו</a><a href="RashiDevarim5-12" data-aht="source">דברים ה':י"ב</a><a href="R. Shelomo Yitzchaki (Rashi)" data-aht="parshan">אודות ר' שלמה יצחקי</a></multilink><fn>(א) פירושי בעלי התוספות של פענח רזא, ריב”א, ו<multilink><a href="RCPaltielShemot15-25" data-aht="source">ר' חיים פלטיאל</a><a href="RCPaltielShemot15-25" data-aht="source">שמות ט"ו:כ"ה</a><a href="R. Chaim Paltiel" data-aht="parshan">אודות ר' חיים פלטיאל</a></multilink>, וגם פרשני רש"י, מציינים שעמדתו של רש"י סוטה ממקורות רבניים קדומים יותר ועומדת בסתירה למקורות שמהם משתמע שפרה אדומה ניתנה רק מאוחר יותר (ראה גם את הפתרון המוצע של חזקוני) ובאה לכפר על חטא העגל. דבר זה גורם לתורה תמימה להרחיק לכת ולהציע שיש טעות סופרים בטקסט של רש"י, ושבטקסט המקורי היה כתוב "וכ"א" (כלומר וכיבוד אב ואם), ושהוא עוּוַת ל"ופ"א" שפוענח לאחר מכן כ"ופרה אדומה". טענת נגד לתיאוריה זו היא שהנוסח בכל כתבי היד הקדומים של רש"י ובציטוטים של רש"י בראשונים הוא כמו הטקסט שלנו, ופירושו של רש"י לשמות כ"ד:ג' מונה גם את כיבוד הורים וגם את פרה אדומה (ראה להלן). בנוסף, כפי שצויין לעיל, הטקסט של רש"י שבידינו הוא גם עקבי עם פירושיו לשמות ט"ו:כ"ו ובמדבר י"ט:ב'.<br/> | ||
(ב) כמו סדר עולם רבה לעיל, רש"י אינו מסביר כיצד הוא מגיע לשלוש מצוות שונות משתי המילים "חֹק וּמִשְׁפָּט". ראה <multilink><a href="RCPaltielShemot15-25" data-aht="source">ר' חיים פלטיאל</a><a href="RCPaltielShemot15-25" data-aht="source">שמות ט"ו:כ"ה</a><a href="R. Chaim Paltiel" data-aht="parshan">אודות ר' חיים פלטיאל</a></multilink> שמציע שרש"י למד את דיני פרה אדומה מ"חֹק", דיני ממונות מ"מִשְׁפָּט", ושבת מ"וְשָׁם נִסָּהוּ". בעוד שהצעה זו עקבית גם עם פירושו של רש"י בשמות ט"ו:כ"ו ש"חקיו" כולל את פרה אדומה וגם עם פירושו בשמות ט"ז:ד' ש"לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ" מתייחס למבחן אם יקיימו את השבת, היא אינה מתאימה להסברו של רש"י עצמו ל "וְשָׁם נִסָּהוּ". לעיון נוסף, ראה להלן על רש"י שמות כ"ד:ג'. ראה גם <multilink><a href="RAvrahamShemot16-28" data-aht="source">ר' אברהם בן הרמב"ם</a><a href="RAvrahamShemot16-28" data-aht="source">שמות ט"ז:כ"ח</a><a href="R. Avraham Maimonides" data-aht="parshan">אודות ר' אברהם בן הרמב"ם</a></multilink> שמקשר בין שלושת הפסוקים בשמות ט"ו:כ"ו, ט"ז:ד', וט"ז:כ"ח.</fn></li> | (ב) כמו סדר עולם רבה לעיל, רש"י אינו מסביר כיצד הוא מגיע לשלוש מצוות שונות משתי המילים "חֹק וּמִשְׁפָּט". ראה <multilink><a href="RCPaltielShemot15-25" data-aht="source">ר' חיים פלטיאל</a><a href="RCPaltielShemot15-25" data-aht="source">שמות ט"ו:כ"ה</a><a href="R. Chaim Paltiel" data-aht="parshan">אודות ר' חיים פלטיאל</a></multilink> שמציע שרש"י למד את דיני פרה אדומה מ"חֹק", דיני ממונות מ"מִשְׁפָּט", ושבת מ"וְשָׁם נִסָּהוּ". בעוד שהצעה זו עקבית גם עם פירושו של רש"י בשמות ט"ו:כ"ו ש"חקיו" כולל את פרה אדומה וגם עם פירושו בשמות ט"ז:ד' ש"לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ" מתייחס למבחן אם יקיימו את השבת, היא אינה מתאימה להסברו של רש"י עצמו ל "וְשָׁם נִסָּהוּ". לעיון נוסף, ראה להלן על רש"י שמות כ"ד:ג'. ראה גם <multilink><a href="RAvrahamShemot16-28" data-aht="source">ר' אברהם בן הרמב"ם</a><a href="RAvrahamShemot16-28" data-aht="source">שמות ט"ז:כ"ח</a><a href="R. Avraham Maimonides" data-aht="parshan">אודות ר' אברהם בן הרמב"ם</a></multilink> שמקשר בין שלושת הפסוקים בשמות ט"ו:כ"ו, ט"ז:ד', וט"ז:כ"ח.</fn></li> | ||
Line 42: | Line 41: | ||
<li>ה' בחן את האומה בכדי לראות אם ישמעו למצוותיו – האופציה השלישית ב<multilink><a href="RalbagShemot15P25" data-aht="source">רלב"ג</a><a href="RalbagShemot15P25" data-aht="source">באור דברי הפרשה שמות ט"ו:כ"ה</a><a href="R. Levi b. Gershom (Ralbag, Gersonides)" data-aht="parshan">אודות ר' לוי בן גרשום</a></multilink>. לפי נקודת מבט זו, "וְשָׁם נִסָּהוּ" מתייחס לציוויים של "שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט", והפסוק הבא (טו:כו) מפרט שהמבחן הוא: "אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֺתָיו וְשָׁמַרְתָּ כׇּל חֻקָּיו...". רלב"ג מעיר שקריאה זו גם נתמכת ע"י הקבלה ל"לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לֹא" בשמות ט"ז:ד'.<fn>אולם, ראה להלן שגם ט"ו:כ"ה וגם ט"ז:ד' יכולים להתפרש בכמה דרכים. בנוסף, ראה בהערה לעיל לאפשרות בגישה הכללית של רש"י ששני הפסוקים יכולים להתפרש כמדברים על מבחן מסוים – האם בני ישראל ישמרו את השבת.</fn></li> | <li>ה' בחן את האומה בכדי לראות אם ישמעו למצוותיו – האופציה השלישית ב<multilink><a href="RalbagShemot15P25" data-aht="source">רלב"ג</a><a href="RalbagShemot15P25" data-aht="source">באור דברי הפרשה שמות ט"ו:כ"ה</a><a href="R. Levi b. Gershom (Ralbag, Gersonides)" data-aht="parshan">אודות ר' לוי בן גרשום</a></multilink>. לפי נקודת מבט זו, "וְשָׁם נִסָּהוּ" מתייחס לציוויים של "שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט", והפסוק הבא (טו:כו) מפרט שהמבחן הוא: "אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֺתָיו וְשָׁמַרְתָּ כׇּל חֻקָּיו...". רלב"ג מעיר שקריאה זו גם נתמכת ע"י הקבלה ל"לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לֹא" בשמות ט"ז:ד'.<fn>אולם, ראה להלן שגם ט"ו:כ"ה וגם ט"ז:ד' יכולים להתפרש בכמה דרכים. בנוסף, ראה בהערה לעיל לאפשרות בגישה הכללית של רש"י ששני הפסוקים יכולים להתפרש כמדברים על מבחן מסוים – האם בני ישראל ישמרו את השבת.</fn></li> | ||
<li>ה' בחן את האומה לראות איך יתלוננו על צרכים גשמיים – רש"י.<fn>השווה לר' סעדיה להלן ו<multilink><a href="IbnEzraShemotLong15-25" data-aht="source">אבן עזרא</a><a href="IbnEzraShemotLong15-25" data-aht="source">הפירוש הארוך שמות ט"ו:כ"ה</a><a href="IbnEzraShemotShort15-25" data-aht="source">הפירוש הקצר שמות ט"ו:כ"ה</a><a href="R. Avraham ibn Ezra" data-aht="parshan">אודות ר' אברהם אבן עזרא</a></multilink>. גישה זו תצטרך לומר או שה' מירר את מי מרה בכוונה (זוהי דעתו של ר' יהושע במכילתא) בכדי לבחון את בני ישראל (זוהי עמדתו של ר' אלעזר במכילתא, שמתווכח עם דברי ר' יהושע), או שהמים היו מרים בצורה טבעית (ר' אלעזר) וה' בחר את המסלול המסוים הזה בכדי לבחון את העם.</fn> לפי רש"י, בני ישראל נכשלו במבחן כאשר הם התלוננו בצורה שאינה הגונה.</li> | <li>ה' בחן את האומה לראות איך יתלוננו על צרכים גשמיים – רש"י.<fn>השווה לר' סעדיה להלן ו<multilink><a href="IbnEzraShemotLong15-25" data-aht="source">אבן עזרא</a><a href="IbnEzraShemotLong15-25" data-aht="source">הפירוש הארוך שמות ט"ו:כ"ה</a><a href="IbnEzraShemotShort15-25" data-aht="source">הפירוש הקצר שמות ט"ו:כ"ה</a><a href="R. Avraham ibn Ezra" data-aht="parshan">אודות ר' אברהם אבן עזרא</a></multilink>. גישה זו תצטרך לומר או שה' מירר את מי מרה בכוונה (זוהי דעתו של ר' יהושע במכילתא) בכדי לבחון את בני ישראל (זוהי עמדתו של ר' אלעזר במכילתא, שמתווכח עם דברי ר' יהושע), או שהמים היו מרים בצורה טבעית (ר' אלעזר) וה' בחר את המסלול המסוים הזה בכדי לבחון את העם.</fn> לפי רש"י, בני ישראל נכשלו במבחן כאשר הם התלוננו בצורה שאינה הגונה.</li> | ||
− | <li>בני ישראל בחנו את ה' כדי לראות אם הוא יוכל לספק את צורכיהם – תרגום | + | <li>בני ישראל בחנו את ה' כדי לראות אם הוא יוכל לספק את צורכיהם – תרגום ירושלמי (יונתן)<fn>ראה להלן לפיתוח הנושא.</fn></li> |
</ul> | </ul> | ||
</li> | </li> | ||
Line 52: | Line 51: | ||
</li> | </li> | ||
</ul></point> | </ul></point> | ||
− | <point><b>נושאים ומושאים של "שָׂם לוֹ" ו"נִסָּהוּ"</b> – כל המקורות האלו מבינים שב"שָׂם לוֹ""שָׂם לוֹ" הכוונה שה' נתן משהו לבני ישראל. כמו כן, המכילתא ורש"י מבינים שה' הוא הנושא של "נִסָּהוּ" והוא בוחן את העם.<fn>לדיון במבחן הדו-כיווני במדבר, ראה <a href="$">נסיון</a>.</fn> אולם, תרגום | + | <point><b>נושאים ומושאים של "שָׂם לוֹ" ו"נִסָּהוּ"</b> – כל המקורות האלו מבינים שב"שָׂם לוֹ""שָׂם לוֹ" הכוונה שה' נתן משהו לבני ישראל. כמו כן, המכילתא ורש"י מבינים שה' הוא הנושא של "נִסָּהוּ" והוא בוחן את העם.<fn>לדיון במבחן הדו-כיווני במדבר, ראה <a href="$">נסיון</a>.</fn> אולם, תרגום ירושלמי (יונתן) מסביר שבני ישראל הם אלו שבחנו את ה' (בדרישתם למים).<fn>שיטה זו צועדת בעקבות <multilink><a href="BavliArakhin15a" data-aht="source">בבלי ערכין</a><a href="BavliArakhin15a" data-aht="source">ט"ו.</a><a href="Talmud Bavli" data-aht="parshan">אודות הבבלי</a></multilink> המונה את המאורע הזה בתור אחת מעשר הפעמים שבני ישראל בחנו את ה' (ראה במדבר י"ד:כ"ב). ראה גם <multilink><a href="AvotDRN38" data-aht="source">אבות דרבי נתן</a><a href="AvotDRN38" data-aht="source">נוסחא ב פרק לח</a><a href="Avot DeRabbi Natan" data-aht="parshan">אודות אבות דרבי נתן</a></multilink> שמצטט את הפסוק שלנו כהוכחה לכך (הבבלי אינו עושה זאת). אולם, ראה דברים ו':ט"ז שאולי משתמע ממנו שהפעם הראשונה בה בני ישראל בחנו את ה' הייתה במסה. לווריאציה של גישה זו, ראה רלב"ג להלן.</fn></point> |
</opinion> | </opinion> | ||
<opinion>קוד התנהגות מוסרי | <opinion>קוד התנהגות מוסרי | ||
Line 86: | Line 85: | ||
<ul> | <ul> | ||
<li>ה' בחן את בני ישראל – ר' סעדיה מסביר שה' בחן אם העם ינהג כראוי בתנאים קשים.<fn>השווה לרש"י לעיל.</fn> שד"ל מציע וריאציה של פירוש זה, שה' בחן אם בני ישראל ימשיכו להתלונן לאחר שסיפק את צורכיהם. שד"ל מצביע על ההקבלה בט"ז:ד'.</li> | <li>ה' בחן את בני ישראל – ר' סעדיה מסביר שה' בחן אם העם ינהג כראוי בתנאים קשים.<fn>השווה לרש"י לעיל.</fn> שד"ל מציע וריאציה של פירוש זה, שה' בחן אם בני ישראל ימשיכו להתלונן לאחר שסיפק את צורכיהם. שד"ל מצביע על ההקבלה בט"ז:ד'.</li> | ||
− | <li>בני ישראל בחנו את ה' – רלב"ג בגישתו הראשונה – ראה לעיל.<fn>השווה לדיון לעיל בעמדתו של התרגום | + | <li>בני ישראל בחנו את ה' – רלב"ג בגישתו הראשונה – ראה לעיל.<fn>השווה לדיון לעיל בעמדתו של התרגום ירושלמי (יונתן).</fn> "נִסָּהוּ" יהיה אם כן מקביל ל"‏נַסֹּתָם אֶת ה'‏" בשמות י"ז:ז'.</li> |
<li>ה' רומם את בני ישראל בכך שיידע אותם שייתן להם את המצוות – הגישה השנייה ברלב"ג.</li> | <li>ה' רומם את בני ישראל בכך שיידע אותם שייתן להם את המצוות – הגישה השנייה ברלב"ג.</li> | ||
<li>ה' עשה ניסים לבני ישראל – אברבנאל. הוא מקשר את "נִסָּהוּ" ל"נס".</li> | <li>ה' עשה ניסים לבני ישראל – אברבנאל. הוא מקשר את "נִסָּהוּ" ל"נס".</li> | ||
Line 107: | Line 106: | ||
<opinion>תרופות צמחיות | <opinion>תרופות צמחיות | ||
<p>ה' לימד את משה על סגולותיהם הרפואיות של עשבים.</p> | <p>ה' לימד את משה על סגולותיהם הרפואיות של עשבים.</p> | ||
− | <mekorot> | + | <mekorot>דעה המובאת ע"י <multilink><a href="RBachyaShemot15-25" data-aht="source">ר' בחיי</a><a href="RBachyaShemot15-25" data-aht="source">שמות ט"ו:כ"ה</a><a href="R. Bachya b. Asher" data-aht="parshan">אודות ר' בחיי בן אשר</a></multilink>,<fn>שורשי גישה זו קיימים כבר ברמב"ן שכותב: “נראה בדרך הפשט כי העץ ההוא ימתיק המים בטבעו, והוא סגולה בו, ולימד אותה למשה". אולם, הרמב"ן משתמש ברעיון הזה רק כדי להסביר את המילה "וַיּוֹרֵהוּ", ומסביר את המונח "חֹק וּמִשְׁפָּט" בצורה שונה – ראה לעיל.</fn> <multilink><a href="TzerorShemot15-25" data-aht="source">צרור המור</a><a href="TzerorShemot15-25" data-aht="source">שמות ט"ו:כ"ה-כ"ו</a><a href="R. Avraham Saba" data-aht="parshan">אודות ר' אברהם סבע</a></multilink><fn>בעל צרור המור מבוסס כנראה על ר' בחיי.</fn></mekorot> |
<point><b>הגדרות של "חֹק וּמִשְׁפָּט"</b> – המונחים הללו מתייחסים לעקרונות ולמדע של סגולות צמחים שונים, כאשר משמעות "חֹק" היא הסגולות הרפואיות המובנות פחות, ו"מִשְׁפָּט" מתייחס לאלה המובנות יותר.<fn>השווה למכילתא שמנסה להעצים את הנס בכך שהיא טוענת שהמים הומתקו באמצעות גורם מר.</fn></point> | <point><b>הגדרות של "חֹק וּמִשְׁפָּט"</b> – המונחים הללו מתייחסים לעקרונות ולמדע של סגולות צמחים שונים, כאשר משמעות "חֹק" היא הסגולות הרפואיות המובנות פחות, ו"מִשְׁפָּט" מתייחס לאלה המובנות יותר.<fn>השווה למכילתא שמנסה להעצים את הנס בכך שהיא טוענת שהמים הומתקו באמצעות גורם מר.</fn></point> | ||
<point><b>משמעויות של "שָׂם לוֹ" ו"נִסָּהוּ"</b> – ה' העניק למשה ("שָׂם לוֹ") את הידע הבוטאני הזה, ומשה בדק את העץ ("נִסָּהוּ").<fn>צרור המור גם מציג את האפשרות שב"נִסָּהוּ" הכוונה לכך שה' רומם את כבודו של משה בכך שמסר את המצוות דרכו. אך אפשרויות אלה אינן מתאימות לפירוש "אֲנַסֶּנּוּ" בפסוק המקביל בט"ז:ד'.</fn></point> | <point><b>משמעויות של "שָׂם לוֹ" ו"נִסָּהוּ"</b> – ה' העניק למשה ("שָׂם לוֹ") את הידע הבוטאני הזה, ומשה בדק את העץ ("נִסָּהוּ").<fn>צרור המור גם מציג את האפשרות שב"נִסָּהוּ" הכוונה לכך שה' רומם את כבודו של משה בכך שמסר את המצוות דרכו. אך אפשרויות אלה אינן מתאימות לפירוש "אֲנַסֶּנּוּ" בפסוק המקביל בט"ז:ד'.</fn></point> |
Latest revision as of 10:35, 4 July 2019
ניסים ומצוות במרה
גישות פרשניות
סקירה
הסיפור של מרה הוא סיפורה של אומה מתהווה העומדת בפני המציאות המדכאת של חיים במדבר עם אספקה פיזית מוגבלת, ללא תקנון חוקים, מצפן מוסרי מעורפל, ורִיק תאולוגי. פרשנים חולקים איזה מבין עניינים אלה קיבל זכות קדימה וכיצד ה' החל לענות עליהם במרה. לשיטת המכילתא והבבלי, העדיפות הראשונה הייתה שבני ישראל יתרגלו לתורה ולמצוות, ואילו הרמב"ן טוען שהאומה נזקקה ללמוד משמעת מוסרית ושליטה עצמית. ר' סעדיה ורלב"ג סוברים שאמונות פילוסופיות היוו בסיס קריטי עוד יותר להתפתחות הדתית של העם, ור' יוסף בכור שור מחזיק בדעה שהדרך ללב העם הייתה בסיפוק צורכיהם הגשמיים לפני הכל.
פרשנים גם מתמודדים עם הקושי המבני של כיצד להבין את המעבר בין חציו הראשון של הסיפור שמדווח כיצד ה' סיפק את הצרכים החומריים של האומה לחצי השני שלמראית עין מתאר את ההנחיות הדתיות של ה'. חלק מהדעות במדרשים סוברות שהסיפור כולו עוסק בצרכים רוחניים, והם מסבירים מחדש את המחסור במים כמטפורה לצימאון רוחני לתורה. בצדו השני של הספקטרום, ר"י בכור שור ור' בחיי טוענים ששני חלקי הסיפור מתמקדים בצרכים החומריים של העם וש"חֹק וּמִשְׁפָּט" מתייחס לתנאים הפיזיים ולא לציוויים משפטיים.
לבסוף, פרשנים רבים טוענים שאכן קיימים שני פנים נפרדים ושהנס של מרה היה אמור להפגין שבריאות פיזית תלויה בהליכה אחר מצוות ה'.
במהלך חקירת האירועים במרה, פרשנים מציגים דרכים שונות להבין מהם ה"חֹק וּמִשְׁפָּט" ולמה היו נחוצים:
הנחיות התנהגותיות
במרה, ה' נתן לישראל הוראות לגבי האופן בו עליהם להתנהג. אפשרות זו מסתעפת לאפשרויות משנה בנוגע לשאלה האם הדרכות אלה נועדו לכל הדורות או רק לאומה בשלב המעבר.
חוקי התורה
ה' החל לתת לעם הצגה מוקדמת של חלק מהמצוות הנצחיות של התורה.
- שבת ("חֹק") וכיבוד אב ואם ("מִשְׁפָּט") – ר' יהושע11
- עריות ("חֹק") ודיני נזיקין ("מִשְׁפָּט") – ר' אלעזר המודעי12
יחד, שתי העמדות התנאים האלה מכסות את רוב המצוות בעשרת הדברות.13 מקורות מאוחרים יותר מערבבים ומחברים בין שתי הדעות האלה בכדי ליצור שינויים ושילובים נוספים:14
- שבת ("חֹק") ודיני ממונות ("מִשְׁפָּט") – רמב"ם15
- שבת, כיבוד אב ואם, ודיני ממונות / נזיקין – סדר עולם רבה,16 בבלי סנהדרין,17 תרגום ירושלמי (יונתן)18
- שבת, פרה אדומה,19 ודיני ממונות – סדר עולם זוטא,20 רש"י21
- שבת, כיבוד אב ואם, פרה אדומה, ודיני ממונות – רש"י שמות כ"ד:ג'22
- לבחון – כך ר' אליעזר ומרבית הפרשנים מבינים את המילה, ופירוש זה מתאים לשימוש הנפוץ של המילה בתנ"ך. ישנם כמה דרכים להבנת המבחן הזה:
- ה' בחן את האומה בכדי לראות אם ישמעו למצוותיו – האופציה השלישית ברלב"ג. לפי נקודת מבט זו, "וְשָׁם נִסָּהוּ" מתייחס לציוויים של "שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט", והפסוק הבא (טו:כו) מפרט שהמבחן הוא: "אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֺתָיו וְשָׁמַרְתָּ כׇּל חֻקָּיו...". רלב"ג מעיר שקריאה זו גם נתמכת ע"י הקבלה ל"לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לֹא" בשמות ט"ז:ד'.25
- ה' בחן את האומה לראות איך יתלוננו על צרכים גשמיים – רש"י.26 לפי רש"י, בני ישראל נכשלו במבחן כאשר הם התלוננו בצורה שאינה הגונה.
- בני ישראל בחנו את ה' כדי לראות אם הוא יוכל לספק את צורכיהם – תרגום ירושלמי (יונתן)27
- לרומם / להרים על נס – זוהי עמדתו זו של ר' יהושע, והיא עובדת היטב עם בחירתו בשבת בתור ה "חוק".28 רלב"ג מפרש בצורה דומה בדעה השנייה שהוא מביא, והוא מצביע על שמות כ':י"ז ותהלים ד':ז' בתור סיוע.29 האופן שבו ה' נישא את ישראל יכול להתבטא באחת משתי דרכים:
קוד התנהגות מוסרי
משה לימד את העם כיצד להנהיג את עצמם במהלך מסעם במדבר.
- על פי האפשרות הראשונה ברמב"ן, "מִשְׁפָּט", וכמו כן "חֹק" מתייחסים לצורה שבה יסופקו צורכיהם של ישראל במדבר.
- האפשרות השנייה ברמב"ן רואה את שני המושגים כמקבילים אך כמייצגים פנים שונות של האופן בו ישראל היו צריכים להתנהג במדבר. "חֹק" מתייחס לביטחון בה' שיענה על צורכיהם ו"מִשְׁפָּט" מתייחס להתנהגות הראויה בין אדם לחברו בזמן חנייתם במדבר.
- רב מדן מחלק בין שני המושגים. הוא מבין את "חֹק" בתור מִכסָה,36 וקורא את "מִשְׁפָּט" בתור התהליך שבאמצעותו הוחלט כמה מים יוקצו לכל משפחה.
עקרונות של ההשגחה האלוקית
האירועים של מרה לימדו את העם שה' נותן שכר לצדיקים ומעניש את החוטאים.
- ר' סעדיה מסביר ש"חֹק" מתייחס לשכר הצדיקים ו"מִשְׁפָּט" מתייחס לדין הרשעים.
- אברבנאל מבין שגם "חֹק" וגם "מִשְׁפָּט" מתייחסים לעיקרון ההשגחה, הראשון מנקודת המבט של בני ישראל והשני מנקודת המבט של ה'. האבחנה שלו מבוססת על הפסוק בתהילים פ"א:ה'.
- רלב"ג בגישתו השנייה וייתכן שגם הרשב"ם45 מפרשים שהמושג מתייחס למצוות מעשיות. אולם, גם לשיטתם, במרה ה' רק ייסד את הבסיס התיאולוגי46 הנצרך למסירה עתידית של המצוות, אך לא נתן אף אחת מהמצוות עצמן.47
- ה' בחן את בני ישראל – ר' סעדיה מסביר שה' בחן אם העם ינהג כראוי בתנאים קשים.50 שד"ל מציע וריאציה של פירוש זה, שה' בחן אם בני ישראל ימשיכו להתלונן לאחר שסיפק את צורכיהם. שד"ל מצביע על ההקבלה בט"ז:ד'.
- בני ישראל בחנו את ה' – רלב"ג בגישתו הראשונה – ראה לעיל.51 "נִסָּהוּ" יהיה אם כן מקביל ל"נַסֹּתָם אֶת ה'" בשמות י"ז:ז'.
- ה' רומם את בני ישראל בכך שיידע אותם שייתן להם את המצוות – הגישה השנייה ברלב"ג.
- ה' עשה ניסים לבני ישראל – אברבנאל. הוא מקשר את "נִסָּהוּ" ל"נס".
- ה' התחיל להרגיל את בני ישראל לסמוך עליו לסיפוק צורכיהם – זו אולי עמדתו של רשב"ם בשמות ט"ז:ד'.52 על ידי סיפוק הצרכים הבסיסיים של העם על בסיס יומי באופן ניסי, ה' היה יכול לטפח את הביטחון שלהם בו ובדרכיו.
משאבים להישרדות פיזית
במרה, ה' סיפק את צורכיהם החומריים של העם.
מחיה
ה' סיפק מים לעם.
תרופות צמחיות
ה' לימד את משה על סגולותיהם הרפואיות של עשבים.