Dictionary:Changing Meanings/5

EN/HEע/E

Lexical: Changing Meanings

Sources

Bereshit 28:10-12בראשית כ״ח:י׳-י״ב

(10) Jacob went out from Beersheba, and went toward Haran. (11) He came to a certain place, and stayed there all night, because the sun had set. He took one of the stones of the place, and put it under his head, and lay down in that place to sleep. (12) He dreamed. Behold, a stairway set upon the earth, and its top reached to heaven. Behold, the angels of God ascending and descending on it.

(י) וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה. (יא) וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא. (יב) וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ.

Shemot 1:11שמות א׳:י״א

Therefore they set taskmasters over them to afflict them with their burdens. They built storage cities for Pharaoh: Pithom and Raamses.

וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת לְפַרְעֹה אֶת פִּתֹם וְאֶת רַעַמְסֵס.

Shemot 2:5-6שמות ב׳:ה׳-ו׳

(5) Pharaoh’s daughter came down to bathe at the river. Her maidens walked along by the riverside. She saw the basket among the reeds, and sent her handmaid to get it. (6) She opened it, and saw the child, and behold, the baby cried. She had compassion on him, and said, “This is one of the Hebrews’ children.”

(ה) וַתֵּרֶד בַּת פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל הַיְאֹר וְנַעֲרֹתֶיהָ הֹלְכֹת עַל יַד הַיְאֹר וַתֵּרֶא אֶת הַתֵּבָה בְּתוֹךְ הַסּוּף וַתִּשְׁלַח אֶת אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶהָ. (ו) וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה וַתַּחְמֹל עָלָיו וַתֹּאמֶר מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה.

Shemot 22:1-2שמות כ״ב:א׳-ב׳

(1) If the thief is found breaking in, and is struck so that he dies, there shall be no guilt of bloodshed for him. (2) If the sun has risen on him, guilt of bloodshed shall be for him; he shall make restitution. If he has nothing, then he shall be sold for his theft.

(א) אִם בַּמַּחְתֶּרֶת יִמָּצֵא הַגַּנָּב וְהֻכָּה וָמֵת אֵין לוֹ דָּמִים. (ב) אִם זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עָלָיו דָּמִים לוֹ שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם אִם אֵין לוֹ וְנִמְכַּר בִּגְנֵבָתוֹ.

Vayikra 16:17ויקרא ט״ז:י״ז

No one shall be in the Tent of Meeting when he enters to make atonement in the Holy Place, until he comes out, and has made atonement for himself and for his household, and for all the assembly of Israel.

וְכׇל אָדָם לֹא יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּבֹאוֹ לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ עַד צֵאתוֹ וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וּבְעַד כׇּל קְהַל יִשְׂרָאֵל.

Bemidbar 35:25-28במדבר ל״ה:כ״ה-כ״ח

(25) and the congregation shall deliver the manslayer out of the hand of the avenger of blood, and the congregation shall restore him to his city of refuge, where he was fled: and he shall dwell therein until the death of the high priest, who was anointed with the holy oil. (26) “‘But if the manslayer shall at any time go beyond the border of his city of refuge, where he flees, (27) and the avenger of blood find him outside of the border of his city of refuge, and the avenger of blood kill the manslayer; he shall not be guilty of blood, (28) because he should have remained in his city of refuge until the death of the high priest: but after the death of the high priest the manslayer shall return into the land of his possession.

(כה) וְהִצִּילוּ הָעֵדָה אֶת הָרֹצֵחַ מִיַּד גֹּאֵל הַדָּם וְהֵשִׁיבוּ אֹתוֹ הָעֵדָה אֶל עִיר מִקְלָטוֹ אֲשֶׁר נָס שָׁמָּה וְיָשַׁב בָּהּ עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל אֲשֶׁר מָשַׁח אֹתוֹ בְּשֶׁמֶן הַקֹּדֶשׁ. (כו) וְאִם יָצֹא יֵצֵא הָרֹצֵחַ אֶת גְּבוּל עִיר מִקְלָטוֹ אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה. (כז) וּמָצָא אֹתוֹ גֹּאֵל הַדָּם מִחוּץ לִגְבוּל עִיר מִקְלָטוֹ וְרָצַח גֹּאֵל הַדָּם אֶת הָרֹצֵחַ אֵין לוֹ דָּם. (כח) כִּי בְעִיר מִקְלָטוֹ יֵשֵׁב עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל וְאַחֲרֵי מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל יָשׁוּב הָרֹצֵחַ אֶל אֶרֶץ אֲחֻזָּתוֹ.

Bemidbar 35:27במדבר ל״ה:כ״ז

and the avenger of blood find him outside of the border of his city of refuge, and the avenger of blood kill the manslayer; he shall not be guilty of blood,

וּמָצָא אֹתוֹ גֹּאֵל הַדָּם מִחוּץ לִגְבוּל עִיר מִקְלָטוֹ וְרָצַח גֹּאֵל הַדָּם אֶת הָרֹצֵחַ אֵין לוֹ דָּם.

Tehillim 72:12-14תהלים ע״ב:י״ב-י״ד

(12) For he will deliver the needy when he crieth; the poor also, and him that hath no helper. (13) He will have pity on the poor and needy, And the souls of the needy he will save. (14) He will redeem their soul from oppression and violence, And precious will their blood be in his sight.

(יב) כִּי יַצִּיל אֶבְיוֹן מְשַׁוֵּעַ וְעָנִי וְאֵין עֹזֵר לוֹ. (יג) יָחֹס עַל דַּל וְאֶבְיוֹן וְנַפְשׁוֹת אֶבְיוֹנִים יוֹשִׁיעַ. (יד) מִתּוֹךְ וּמֵחָמָס יִגְאַל נַפְשָׁם וְיֵיקַר דָּמָם בְּעֵינָיו.

Esther 4:14אסתר ד׳:י״ד

For if thou altogether holdest thy peace at this time, then will relief and deliverance arise to the Jews from another place, but thou and thy father's house will perish; and who knoweth whether thou art not come to royal estate for such a time as this?'

כִּי אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר וְאַתְּ וּבֵית אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת.

Mishna Demai 3:6משנה דמאי ג׳:ו׳

הַנּוֹתֵן לַחֲמוֹתוֹ, מְעַשֵּׂר אֶת שֶׁהוּא נוֹתֵן לָהּ, וְאֶת שֶׁהוּא נוֹטֵל מִמֶּנָּה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא חֲשׁוּדָה לַחֲלֹף אֶת הַמִּתְקַלְקֵל. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, רוֹצָה הִיא בְתַקָּנַת בִּתָּהּ וּבוֹשָׁה מֵחֲתָנָהּ. מוֹדֶה רַבִּי יְהוּדָה בְּנוֹתֵן לַחֲמוֹתוֹ שְׁבִיעִית, שֶׁאֵינָהּ חֲשׁוּדָה לְהַחֲלִיף לְהַאֲכִיל אֶת בִּתָּהּ שְׁבִיעִית.

Mishna Maaser Sheni 1:5משנה מעשר שני א׳:ה׳

If one buys water, salt, fruits still attached to the ground, or fruits that cannot make the journey to Jerusalem, he did not buy Ma'aser. If one buys fruits unintentionally, the money is to be returned to its place [original owner]. Intentionally, they are to be brought up [on a pilgrimage] and eaten in the place [Jerusalem]. And if there is no Temple, they are to [be left to] rot.

הַלּוֹקֵחַ מַיִם, וּמֶלַח, וּפֵרוֹת הַמְחֻבָּרִים לַקַּרְקַע, אוֹ פֵרוֹת שֶׁאֵינָן יְכוֹלִין לְהַגִּיעַ לִירוּשָׁלַיִם, לֹא קָנָה מַעֲשֵׂר. הַלּוֹקֵחַ פֵּרוֹת, שׁוֹגֵג, יַחְזְרוּ דָמִים לִמְקוֹמָן. מֵזִיד, יָעֳלוּ וְיֵאָכְלוּ בַמָּקוֹם. וְאִם אֵין מִקְדָּשׁ, יֵרַקְּבוּ.

Mishna Pesachim 3:7משנה פסחים ג׳:ז׳

One who is traveling on the eve of Passover to slaughter his Paschal lamb, to circumcise his son, or to eat a betrothal feast in his father-in-law’s house, and he remembers that he has leavened bread in his house, if he is able to return to his house and remove the leaven and afterward return to the mitzva toward which he was traveling, he should return home and remove his leaven. But if there is not enough time for him to go home and remove the leaven, and still complete the mitzva that he already began, he should nullify it in his heart, as by Torah law this is sufficient. If one was traveling to save Jews from an attack by gentiles, from a flooding river, from bandits, from a fire, or from a collapsed building, he should not even attempt to return, and instead he should nullify the leaven in his heart. This applies even if he could remove his leaven and still return to his previous activity. If he went to establish his Shabbat residence in order to adjust his Shabbat limit for an optional purpose, rather than in order to fulfill a commandment, he should return immediately to remove his leaven.

הַהוֹלֵךְ לִשְׁחֹט אֶת פִּסְחוֹ, וְלָמוּל אֶת בְּנוֹ, וְלֶאֱכֹל סְעֻדַּת אֵרוּסִין בְּבֵית חָמִיו, וְנִזְכַּר שֶׁיֶּשׁ לוֹ חָמֵץ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, אִם יָכוֹל לַחֲזֹר וּלְבַעֵר וְלַחֲזֹר לְמִצְוָתוֹ, יַחֲזֹר וִיבַעֵר. וְאִם לָאו, מְבַטְּלוֹ בְלִבּוֹ. לְהַצִּיל מִן הַנָּכְרִים, וּמִן הַנָּהָר, וּמִן הַלִּסְטִים, וּמִן הַדְּלֵקָה, וּמִן הַמַּפֹּלֶת, יְבַטֵּל בְּלִבּוֹ. וְלִשְׁבֹּת שְׁבִיתַת הָרְשׁוּת, יַחֲזֹר מִיָּד.

Mishna Yevamot 1:1משנה יבמות א׳:א׳

The Torah law obligating a man whose brother died without children [yavam] to marry his deceased brother’s widow [yevama] or to free her from her levirate bonds through the act of ḥalitza applies only when it is permitted for the widow to marry her surviving brother-in-law. However, in cases where the yevama is forbidden to her yavam due to her status as a close family relative, the mitzva of levirate marriage is not applicable, and she is exempt from both levirate marriage and ḥalitza. The Sages further taught that the exemption of a yevama from levirate marriage also exempts her rival wife. In other words, if the deceased brother had two wives, each a so-called rival of the other, and only one wife is a relative of the surviving brother, then the rival wife is also exempt from both levirate marriage and ḥalitza. Moreover, if that same rival wife entered into levirate marriage with a different brother of the deceased, one to whom she is not forbidden, then were this third brother also to die childless, so that the obligation of levirate marriage would again be incurred by the second brother, not only is the forbidden rival wife exempt from levirate marriage and ḥalitza, her new rival wives from her second marriage are also exempt. That is to say, any other wife of the third brother is exempt from the mitzva of levirate marriage, as she is the rival wife of that first rival wife, who was exempted from levirate marriage following her first husband’s death due the exemption of her original rival wife. The same principle applies if that second rival wife subsequently enters into levirate marriage with another permitted brother, and so on. In summary, every widow who is exempt from marrying her brother-in-law due to her status as rival wife of a forbidden relative is treated as a forbidden relative herself and is therefore exempt from both ḥalitza and levirate marriage and causes exemption for future rival wives as well. The mishna describes various cases that invoke the principles above. Fifteen categories of women constitute familial relations that are forbidden as incestuous, and consequently, these women exempt their rival wives and the rival wives of their rival wives from ḥalitza and from levirate marriage forever, i.e., they also exempt rival wives of rival wives of rival wives, and so on. And these women are: The daughter of the yavam, i.e., the deceased brother had married a daughter of his brother, which means that when he died childless, his brother’s own daughter came before her father for levirate marriage, and therefore she is exempt. And the same applies if the deceased brother’s widow is the daughter of the daughter of the yavam, or if she is the daughter of his son, or the daughter of his wife. And similarly, if the yevama is the daughter of the son of the wife of her yavam or the daughter of his wife’s daughter, or if she is the mother-in-law of her yavam, or his mother-in-law’s mother, or his father-in-law’s mother, then she is exempt from ḥalitza and levirate marriage. The mishna continues its list of close relatives. If the yevama is the maternal half sister of the yavam, or if she is the sister of his mother, or his wife’s sister, then she is exempt from both ḥalitza and levirate marriage Or if she was the wife of his maternal half brother, and after this brother died or divorced his wife, she married another of his father’s brothers, who was not her relative, and this brother died, she is exempt. In this case, the obligation to enter into levirate marriage should be incurred by the surviving brother, but since she was previously the wife of his maternal brother, she is exempt. And the same applies to the wife of a brother with whom he did not coexist, i.e., the wife of a man who died before his brother was born. As will be explained, the obligation of levirate marriage does not apply to the yavam in this case. Since levirate marriage does not apply to him, the yevama remains forbidden to him as his brother’s wife. And the last case is if one’s yevama had previously been his daughter-in-law, and after his son had died one’s brother married her, before he too passed away. These fifteen women exempt their rival wives and the rival wives of their rival wives from ḥalitza and levirate marriage forever. And with regard to all of these women listed as prohibited relations, these halakhot apply only if they were married to the deceased brother until the time of his death. However, this is not the case if they died during the deceased brother’s lifetime, or if they refused their husbands when they were minors. This refusal is referring to the decree of the Sages that a girl under the age of twelve whose father is no longer alive may be married off by her mother or brothers. However, this marriage is not final, as she can terminate it by performing an act of refusal, i.e., by declaring, while still a minor, that she does not desire this marriage. In this case, the marriage is annulled retroactively and she is considered as though she were never married at all. Or if those women were divorced by their husband, the deceased brother, or were found to be a sexually underdeveloped woman [aylonit], i.e., a woman who is so underdeveloped that she is not considered a woman in the full sense, these halakhot do not apply. Her marriage is considered a mistaken marriage and is null and void. In all these cases their rival wives are permitted, as the exemption for rival wives of forbidden relatives applies only when the forbidden relative was the brother’s wife at the time of his death, when the halakhot of levirate marriage came into effect. And the mishna comments that the language of this principle is imprecise, as you cannot say with regard to his mother-in-law and with regard to his mother-in-law’s mother and with regard to his father-in-law’s mother that they were found to be an aylonit, as an aylonit is sterile and therefore cannot become a mother or a mother-in-law. Nor is the mishna precise when it states: Or refused, as refusal applies only to minors, who cannot give birth.

חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה נָשִׁים פּוֹטְרוֹת צָרוֹתֵיהֶן וְצָרוֹת צָרוֹתֵיהֶן מִן הַחֲלִיצָה וּמִן הַיִּבּוּם עַד סוֹף הָעוֹלָם. וְאֵלּוּ הֵן, בִּתּוֹ, וּבַת בִּתּוֹ, וּבַת בְּנוֹ, בַּת אִשְׁתּוֹ, וּבַת בְּנָהּ, וּבַת בִּתָּהּ, חֲמוֹתוֹ וְאֵם חֲמוֹתוֹ, וְאֵם חָמִיו, אֲחוֹתוֹ מֵאִמּוֹ, וַאֲחוֹת אִמּוֹ, וַאֲחוֹת אִשְׁתּוֹ, וְאֵשֶׁת אָחִיו מֵאִמּוֹ, וְאֵשֶׁת אָחִיו שֶׁלֹּא הָיָה בְעוֹלָמוֹ, וְכַלָּתוֹ, הֲרֵי אֵלּוּ פּוֹטְרוֹת צָרוֹתֵיהֶן וְצָרוֹת צָרוֹתֵיהֶן מִן הַחֲלִיצָה וּמִן הַיִּבּוּם עַד סוֹף הָעוֹלָם. וְכֻלָּן אִם מֵתוּ, אוֹ מֵאֲנוּ, אוֹ נִתְגָּרְשׁוּ, אוֹ שֶׁנִּמְצְאוּ אַיְלוֹנִיּוֹת, צָרוֹתֵיהֶן מֻתָּרוֹת. וְאִי אַתָּה יָכוֹל לוֹמַר בַּחֲמוֹתוֹ וּבְאֵם חֲמוֹתוֹ וּבְאֵם חָמִיו שֶׁנִּמְצְאוּ אַיְלוֹנִיּוֹת אוֹ שֶּׁמֵּאֵנוּ.

Mishna Ketubot 1:5משנה כתובות א׳:ה׳

A man who eats at the house of his father-in-law in Judea after betrothal and with-out witnesses to attest to the fact that he was not alone with his betrothed is unable to make a claim concerning virginity after marriage because in accordance with the custom in Judea, the assumption is that he secluded himself with her, and the concern is that it was he who engaged in intercourse with her. For both a widow who is an Israelite woman and a widow who is the daughter of priests, her marriage contract is one hundred dinars. A court of priests would collect a marriage contract of four hundred dinars for a virgin daughter of a priest, twice the sum of the standard marriage contract for a virgin, and the Sages did not reprimand them.

הָאוֹכֵל אֵצֶל חָמִיו בִּיהוּדָה שֶׁלֹּא בְעֵדִים, אֵינוֹ יָכוֹל לִטְעֹן טַעֲנַת בְּתוּלִים, מִפְּנֵי שֶׁמִּתְיַחֵד עִמָּהּ. אַחַת אַלְמְנַת יִשְׂרָאֵל וְאַחַת אַלְמְנַת כֹּהֵן, כְּתֻבָּתָן מָנֶה. בֵּית דִּין שֶׁל כֹּהֲנִים הָיוּ גוֹבִין לַבְּתוּלָה אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז, וְלֹא מִחוּ בְיָדָם חֲכָמִים.

Mishna Bava Metzia 5:3משנה בבא מציעא ה׳:ג׳

If one sold another a field and the buyer gave him some of the money, and the seller said to him: Whenever you wish, bring the outstanding money and take your field at that point, this is prohibited. If one lent money to another on the basis of the borrower’s field serving as a guarantee, and said to him: If you do not give me the money now and instead delay your payment from now until three years have passed, the field is mine, then after three years, the field is his. This is permitted even if the field is worth more than the amount of the loan. And this is what Baitos ben Zunin would do, with the consent of the Sages, when he lent money.

מָכַר לוֹ אֶת הַשָּׂדֶה, וְנָתַן לוֹ מִקְצָת דָּמִים, וְאָמַר לוֹ אֵימָתַי שֶׁתִּרְצֶה הָבֵא מָעוֹת וְטֹל אֶת שֶׁלְּךָ, אָסוּר. הִלְוָהוּ עַל שָׂדֵהוּ, וְאָמַר לוֹ, אִם אִי אַתָּה נוֹתֵן לִי מִכָּאן וְעַד שָׁלשׁ שָׁנִים הֲרֵי הִיא שֶׁלִּי, הֲרֵי הִיא שֶׁלּוֹ. וְכָךְ הָיָה בַּיְתוֹס בֶּן זוֹנִין עוֹשֶׂה עַל פִּי חֲכָמִים.

Mishna Bava Metzia 5:9משנה בבא מציעא ה׳:ט׳

A person may not say to another: Lend me a kor of wheat and I will give it back to you at the time the wheat is brought to the granary, as the wheat may increase in value, which would mean that when he gives him back a kor of wheat at the time the wheat is brought to the granary it is worth more than the value of the loan, and he therefore will have paid interest. But he may say to him: Lend me a kor of wheat for a short period of time, e.g., until my son comes or until I find the key, as there is no concern about a change in price during such a short interval of time. And Hillel prohibits the practice even in this case. And Hillel would similarly say: A woman may not lend a loaf of bread to another unless she establishes its monetary value, lest the wheat appreciate in value before she returns it, and they will therefore have come to transgress the prohibition of interest.

לֹא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ, הַלְוֵינִי כוֹר חִטִּין וַאֲנִי אֶתֵּן לְךָ לַגֹּרֶן. אֲבָל אוֹמֵר לוֹ, הַלְוֵינִי עַד שֶׁיָּבֹא בְנִי, אוֹ עַד שֶׁאֶמְצָא מַפְתֵּחַ. וְהִלֵּל אוֹסֵר. וְכֵן הָיָה הִלֵּל אוֹמֵר, לֹא תַלְוֶה אִשָּׁה כִּכָּר לַחֲבֶרְתָּהּ עַד שֶׁתַּעֲשֶׂנּוּ דָמִים, שֶׁמָּא יוֹקִירוּ חִטִּים, וְנִמְצְאוּ בָאוֹת לִידֵי רִבִּית.

Mishna Bava Batra 2:7משנה בבא בתרא ב׳:ז׳

One must distance a tree twenty-five cubits from the city, and in the cases of a carob tree and of a sycamore tree, which have a great many branches, they must be distanced fifty cubits. Abba Shaul says: Every barren tree must be distanced fifty cubits. And if the city preceded the tree, as one later planted the tree alongside the city, he cuts down the tree, and the city does not give money to the tree’s owner in compensation. And if the tree preceded the city, which expanded after one planted the tree until it reached the tree, he cuts down the tree and the city gives money to its owner. If it is uncertain whether this one was first or that one was first, he cuts down the tree and the city does not give money.

מַרְחִיקִין אֶת הָאִילָן מִן הָעִיר עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ אַמָּה, וּבְחָרוּב וּבְשִׁקְמָה חֲמִשִּׁים אַמָּה. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר, כָּל אִילַן סְרָק, חֲמִשִּׁים אַמָּה. אִם הָעִיר קָדְמָה, קוֹצֵץ וְאֵינוֹ נוֹתֵן דָּמִים. וְאִם הָאִילָן קָדַם, קוֹצֵץ וְנוֹתֵן דָּמִים. סָפֵק זֶה קָדַם, סָפֵק זֶה קָדַם, קוֹצֵץ וְאֵינוֹ נוֹתֵן דָּמִים.

Sifra Vayikra 16:32ספרא ויקרא ט״ז:ל״ב

מְנַיִן שֶׁכַּשֵּׁם שֶׁמַּתְקִינִים לוֹ כֹּהֵן אַחֵר תַּחְתָּיו, שֶׁמָּא יְאָרַע בּוֹ פְסוּל, כָּךְ מְקַדְּשִׁין לוֹ אִשָּׁה אַחֶרֶת עַל תְּנַי, שֶׁמָּא יְאָרַע דָּבָר בְּאִשְׁתּוֹ? תִּלְמֹד לוֹמַר ״וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ״ (ויקרא ט״ז:י״ז), הִיא אִשְׁתּוֹ. דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסֵה: אִם כֵּן, אֵין לַדָּבָר סוֹף.

Bavli Berakhot 26bבבלי ברכות כ״ו:

Jacob instituted the evening prayer, as it is stated: “And he encountered [vayifga] the place and he slept there for the sun had set” (Genesis 28:11). The word encounter means nothing other than prayer, as it is stated when God spoke to Jeremiah: “And you, do not pray on behalf of this nation and do not raise on their behalf song and prayer, and do not encounter [tifga] Me for I do not hear you” (Jeremiah 7:16).

יַעֲקֹב תִּקֵּן תְּפִלַּת עַרְבִית, שֶׁנֶּאֱמַר: {בראשית כ״ח:י״א} וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם. וְאֵין פְּגִיעָה אֵלָּא תְּפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: {ירמיהו ז׳:ט״ז} וְאַתָּה אַל תִּתְפַּלֵּל בְּעַד הָעַם הַזֶּה, וְאַל תִּשָּׂא בַעֲדָם רִנָּה וּתְפִלָּה, וְאַל תִּפְגַּע בִּי.

Bavli Sotah 12bבבלי סוטה י״ב:

The verse concludes: “And she sent amatah to take it” (Exodus 2:5). Rabbi Yehuda and Rabbi Neḥemya disagree as to the definition of the word “amatah.” One says that it means her arm, and one says that it means her maidservant. The Gemara explains: The one who says that it means her arm explained it in this manner, as it is written “amatah,” which denotes her forearm. And the one who says that it means her maidservant explained it in this manner because it does not explicitly write the more common term: Her hand [yadah]. Therefore, he understands that this is the alternative term for a maidservant, ama. The Gemara asks: And according to the one who says that it means her maidservant, didn’t you say earlier: Gabriel came and beat them to the ground and the maidservants died, so how could Pharaoh’s daughter send her? The Gemara answers: It must be that Gabriel left her one maidservant, as it is not proper that a princess should stand alone. The Gemara asks: And according to the one who says that it means her hand, let the Torah write explicitly: Her hand [yadah]. Why use the more unusual term amatah? The Gemara answers: This verse teaches us that her arm extended [ishtarbav] many cubits. As the Master said in another context: And similarly you find with regard to the hand of Pharaoh’s daughter that it extended, and similarly you find with regard to the teeth of evildoers, as it is written: “You have broken [shibbarta] the teeth of the wicked” (Psalms 3:8), and Reish Lakish said: Do not read the word as shibbarta, rather read it as sheribbavta, you have extended.

ותשלח את אמתה ותקחה ר׳ יהודה ור׳ נחמיה חד אמר ידה וחד אמר שפחתה מ״ד ידה דכתיב אמתה ומ״ד שפחתה מדלא כתיב ידה. ולמ״ד שפחתה הא אמרת בא גבריאל וחבטן בקרקע דשייר לה חדא דלאו אורחא דבת מלכא למיקם לחודה. ולמאן דאמר ידה ליכתוב ידה הא קמ״ל דאישתרבב אישתרבובי דאמר מר וכן אתה מוצא באמתה של בת פרעה וכן אתה מוצא בשיני רשעים דכתיב {תהלים ג׳:ח׳} שני רשעים שברת ואמר ריש לקיש אל תיקרי שברת אלא שריבבתה.

Bereshit Rabbah 68:9בראשית רבה ס״ח:ט׳

וַיִּפְגַע בַּמָּקוֹם (בראשית כ״ח:י״א), רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אַמֵּי אָמַר מִפְּנֵי מָה מְכַנִּין שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְקוֹרְאִין אוֹתוֹ מָקוֹם, שֶׁהוּא מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם וְאֵין עוֹלָמוֹ מְקוֹמוֹ, מִן מַה דִּכְתִיב (שמות ל״ג:כ״א): הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי, הֱוֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם וְאֵין עוֹלָמוֹ מְקוֹמוֹ.

Pirkei DeRabbi Eliezer 35פרקי דרבי אליעזר ל״ה

טוב אחרית דבר מראשיתו הברכות הראשונות שברך יצחק ליעקב על טללי שמים ועל דגן הארץ שנ׳ ויתן לך האלהים מטל השמים הברכות האחרונות ברכות יסוד עולם ואין בהם סוף ויצאו מים חיים מירושלם היא הבאר שעתידה לעלות בירושלם ולהשקות את כל סביבותיה ועל שמצאו אותם פעמים רבות קראו אותה שבעה שנ׳ ויקרא אותה שבעה על שם הבאר נקראת העיר באר שבע בן שבעים ושבע שנה היה יעקב בצאתו מבית אביו והיתה הבאר מהלכת לפניו מבאר שבע עד הר המוריה מהלך שני ימים והגיע לחצי היום ופגע הב״ה בו שנ׳ ויפגעו בו מלאכי אלהים וכתיב ויפגע במקום ולא נקרא שמו של הב״ה מקום שבכל מקום שהצדיקים ש״ם הולכים שם הוא נמצא עמהם שנ׳ בכ״מ ועוד שהוא מעמיד כל העולם בכחו והוא מקומו של עולם וישא יעקב רגליו ואומר ויצא יעקב והאל הקדוש נקדש בצדקה ענו העליונים ואמרו ברוך אתה ה׳ האל הקדוש.

Lekach Tov Esther 4:14לקח טוב אסתר ד׳:י״ד

כי אם החרש תחרישי – לומר שלום עליך נפשי, ריוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר, למה לא נזכר השם במגלת אסתר, לפי שנכתבה במלכי מדי ופרס, ולא רצו להטיל בה השם הנכבד והנורא, וכתבו ממקום אחר: הגעת – תגיעי:

Ibn Ezra Bereshit First Commentary 28:11אבן עזרא בראשית פירוש ראשון כ״ח:י״א

ושב לבאר מה שפגע בדרך. ולא הלך ביום אחד, כי בדרך לן. וטעם פתח בי״ת במקום – דברי משה, והטעם: המקום הידוע היום. וכן אמר הושע: ושם ידבר עמנו (הושע י״ב:ה׳), כי הוא נתנבא על ירבעם בן יואש, והוא היה בבית אל, ואמר לשון רבים: בעדו ובעד עמוס. גם בספר עמוס מבואר (עמוס ז׳:י׳). ועל דרך הפשט: לא יתכן היות ויפגע – כמו: ואל תפגע בי (ירמיהו ז׳:ט״ז), כי לא מצאנו במקרא שנקרא השם מקום. ואל תשים לבך לדרש: רוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר (אסתר ד׳:י״ד), כי איננו השם כלל, ומלת ״אחר״ לעד. מאבני המקום – טעמו: ויקח אחת מאבני המקום. מראשתיו – לשון רבים, כמו: מרגלותיו (רות ג׳:ד׳,י״ד). והתמה מרב שמואל (רב שמואל בן חפני גאון בראשית מ״א:ט״ו-כ״ד), שערב חלומות בני אדם עם חלום נבואה.

Ibn Ezra Esther First Commentary Introductionאבן עזרא אסתר פירוש ראשון הקדמה

לשם י״י יאתה כל הגדולה, מאד הוא נעלה על כל תהילה. לאברהם בנו מאיר יצו עז, אשר הואיל לפרש המגילה. נאם אברהם הספרדי הנקרא בן עזרא: אין עזרה כי אם מהשם, החוקק חוקת עולם על לב המשכיל בהקיצו, גם בחלום ידבר בו, ובו יתמך בהחילי לעשות כל מעשה, גם יזכרנו תמיד טרם מוצאי פיו. והנה אין במגילה הזאת זכר השם והיא מספרי הקודש. ורבים השבו, כי הוא: ממקום אחר (אסתר ד׳:י״ד). וזה איננו נכון, כי לא נקרא השם מקום בכל ספרי הקודש, רק נקרא מעון, שהוא לעולם גבוה. וקדמונינו ז״ל קראוהו מקום, בעבור שכל מקום מלא כבודו. ועוד, מה טעם למלת ״אחר״. והנכון בעיני, שזאת המגלה חברה מרדכי, וזה טעם וישלח ספרים (אסתר ט׳:ל׳), וכולם משנה ספר אחד שהוא המגלה, כטעם פתשגן, והעתיקוה הפרסיים, ונכתבה בדברי הימים של מלכיהם. והם היו עובדי עבודה זרה, והיו כותבין תחת השם הנכבד והנורא שם תועבותם כאשר עשו הכותים, שכתבו תחת בראשית ברא אלהים – ברא אשימא. והנה כבוד השם שלא יזכרנו מרדכי במגילה.

R. Yonah ibn Janach, Sefer HaShorashimר׳ יונה אבן ג׳נאח, ספר השרשים

הדלת והמם [דם] דם יחשב (ויקרא יז:ד) ארץ אל תכסי דמי (איוב טז:יח) מבא בדמים (ש"א כה:לג) קול דמי אחיך (בראשית ד:י) ידוע. וכמהו כי חתן דמים אתה לי (שמות ד:כה) ר"ל כי אתה חלל מת. אבל דמים לו (שמות כב:ב) אין לו דמים (שמות כב:א) אין לו [דם] (במדבר לה:כז) ענינם אצלי כפר כאלו אמר אין לו כפר והוא כמו דברי רבותינו (פסחים קיב:) אל תעמד על המקח בשעה שאין לך דמים ומן הענין הזה אצלי וייקר דמם בעיניו (תהלים עב:יד) כלומר ויכבד ערכם ושיאם בעיניו. משמע דמים (ישעיה לג:טו) ועם אנשי דמים חיי (תהלים כו:ט) והסירתי דמיו מפיו (זכריה ט:ז) ודמיו עליו יטש (הושע יב:ט) הכל ענין נבלות וכיעור ועברות. וענין ודמיו עליו יטש ונבלותו נגלתה עליו והוא פועל בלתי מתעבר כמו ויטש על המחנה כדרך יום כה (במדבר יא:לא) כלומר פשט.

Hoil Moshe Shemot 1:11הואיל משה שמות א׳:י״א

מסים – לשון מס משרש מסס, והוראתו עבודה קשה המפרכת את הגוף עד שימס, וכן למס עובד בבני כנען ולשלמה, וכן ובחוריו למס יהיו (ישעיהו ל״א:ח׳) (בספר במדבר ל״א:כ״ח חויתי דעה אחרת). והוצאת כסף שנותנים למלך למנדה בלו והלך {עזרא ד׳:י״ג} נקראת בלשון הקדש מנחה או אשכר, כמו מלכי תרשיש ואיים מנחה ישיבו מלכי שבא וסבא אשכר יקריבו (תהלים ע״ב:י׳) והשיב למלך ישראל (מנחה) (מלכים ב ג׳:ד׳). רעמסס – אולי הוא מחוז בגושן שכבש מלך ושמו Ramses (שם משמות מלכי מצרים) והיה קרוב לארץ כנען, על כן לא שנו בני ישראל לשונם ומנהגם מאבותיהם. ובמחוז ההוא בנו שתי ערים וקראו לאחת בשם המחוז.

Hoil Moshe Bemidbar 31:28הואיל משה במדבר ל״א:כ״ח

מכס – אולי גם שם מס נגזר משורש מכס ולא משרש מסס והדגש בסמ״ך כשהיא נקודה הוא להורות הֶעְלֵם הכ״ף, וכן חִטָה משרש חנט; והגדר בין מכס ומס הוא שהראשון הוראתו מנחת כסף או דבר אחר שמשיבים למלך, ומס ענינו עבודת המלך (וישימו עליו שרי מסים, פרשת שמות; וזה דבר המס אשר העלה המלך שלמה לבנות את בית ה׳ וגו׳, מלכים א ט׳:ט״ו), ומסת נדבת ידך (פרשת ראה) קרוב בהוראתו למכס, אבל הוא נדבה ולא חובה; ומכסת נפשות, ותכסו על השה שבפרשת בא שהוראתם מספר, קרובים גם כן למס ומכס הבאים במספר קצוב א׳ למאה או לאלף.