Pesach Sheni – The People's Petition/2/he
פסח שני – הבקשה
גישות פרשניות
סקירה
את תשובותם של הראשונים והאחרונים בהעמסת התוכן של בקשתם, ערכנו בכמה מגמות.
האם בקשה זו מכילה בתוכה תוכן של "וועדת חריגים" בעקבות הסיטואציה שבגינה נטמאו? אם כן, נבקש לדעת מה היא אותה הסיטואציה שבעקבותיה באו בבקשה כה גדולה ומי היו האנשים האלו?
האם בקשה זו מגלמת בתוכה ניתוח הלכתי/מציאותי אשר מאפשר השתתפות האנשים הטמאים בשלב ההקרבה, בקרבן הפסח? אז נשאל את עצמנו, במה נתקשה משה ומדוע לא ידע זאת ממתן תורה שבסיני?
שמא נשאו ולמדו במידות שהתורה נדרשת בהם, את דיניו המיוחדים של קרבן זה, ובסיטואציה המיוחדת שבה נצטוו במדבר, אשר יאפשרו השתתפותם יחד עם כלל ישראל. או שמבקשים הם אפשרות למועד נוסף, ימי תשלומין, להקרבת הקרבן בימי החג.
בדרכם, משתמשים הפרשנים בדיוק המילים בפרטי בקשתם שהובאו במקרא, "במועדו" "אשר היו" "בתוך בני ישראל" ומהם שואבים ומסתייעים בפרשנותם. ננסה להאיר את פרשנותה של כל גישה, למילים אלו.
הטענה המוסרית
האנשים הטמאים מעלים בפני משה את בקשתם, להתחשבות במעשיהם מכח טענה ערכית- מוסרית. הם שעסקו בצרכי מצוה, ונטמאו בגללה למת, מבקשים שלא להפסיד בגינה ולהקריב את קרבן פסח יחד עם שאר בני ישראל1.
- יש שטענו שהיו אלו נושאי ארונו של יוסף (רבי יוסי הגלילי)
- יש שאמרו שהיו אלו מישאל ואליצפן אשר נטמאו לנדב ואביהו בהקריבם אש זרה (רבי עקיבא)
- יש שאמרו שהיו אלו אנשים שנטמאו למת מצוה 3(רבי יצחק)
חשבון הלכתי
האנשים הטמאים מבקשים לצמצם את איסור הטומאה. טענתם, שמכיוון שהם ייטהרו לערב הרי שהם יכולים להמנות על הקרבת הקרבן מבעוד יום. ואין טומאתם הזמנית מעכבת מהשתתפותם בקרבן הפסח. דעה זו מתייחסת גם למציאות המיוחדת של קרבן הפסח, שבו השחיטה וההקרבה נעשית ביום י"ד ואכילתו רק בליל ט"ו.
- כדין חטאת, שהיא קודשי קדשים, שבה זורקים דם על האדם על בעודו טמא ונאכל בערב לטהורים . (רש"י )
- כדין טמא שרץ שטבל והיזו עליו, ששוחטים עליו, אף שלא נגמר יום טומאתו , והם חשבו בטעות שאף אם לא טבלו לא יעכב מלשחוט עליהם את קרבן הפסח ולערב יטהרו ויאכלו4 (ראב"ד)
- חשבו שדין טמא מת יהיה כדין הנטמא משרץ שאם טבל והיזו עליו בשביעי שלו יכול לאכול לערב את קרבן הפסח5 (רמב"ם)
אמנם, לדעת הריטב"א (סוכה כה.) דעתו של רבי יצחק רק מפרשת את דעותיהם של רבי יוסי הגלילי ורבי עקיבא שבשביל להבין את שאלתם חייבים להעמיד שהם נטמאו ביום ח' בניסן ושאלתם הייתה ביום י"ד ניסן, שהיה שביעי לטומאתם.
- בקשו רק להמנות ולהקריב, הטהורים יאכלו בערב. (רש"י)
- בקשו גם להמנות ולהקריב וגם לאכול. ( ר"י בכור שור, אור החיים דעה ג', רלב"ג רמב"ם, ראב"ד ריטב"א סוכה)
- דווקא "ביום ההוא" , ומשמע שביום למחרת מותרים, שהיה שביעי לטומאה. (ראב"ד)
חידושי דין
האנשים הטמאים מבקשים לדחות את איסור הטומאה הקיים בכלל מלאכת הקדשים. עיקר טענותיהם מבוססות על חידוש דין בדבר השוני של קרבן הפסח הנעשה במדבר בתחילת השנה השניה לצאתם ממצרים. דעה זו אינה מבארת את טענתם מכח מעשיהם או בסיטואציה האישית שאליה נקלעו, שעתידים להיטהר בערב. אלא דנה בעיצומו של יום והקרבן עצמו.
- בניגוד לשאר טמאים כמצורעין או זבים וזבות, הרי שטמא מת אינו מסולק אלא ממחנה שכינה, ולכן כמו שהם יושבים ביחד עם שאר בני ישראל כך מבקשים הם להקריב יחד עם שאר אחיהם, ללא הגבלות הלכות הטומאה הרגילים. (אברבנאל )
- כפי, שעל פי הדיבור הקריבו בני ישראל את קרבן פסח אף על פי שאינם נימולים, והיתה זו הוראת שעה. כך גם בקשו הלווים, אף שהם היו מולים7, להקריב כשהם טמאים. (משך חכמה )
- כפי שאכלנו את הפסח בטומאה בשנה שעברה במצרים (חזקוני)
- קרבן אשר קבוע לו זמן דוחה את הטומאה8 (נצי"ב, עקידה, אינצקלופדיה תלמודית כרך י"ט "טמאה בציבור")
אמנם, לדעת האברבנאל, גם בדרך זו, בקשו רק שיקריבו עליהם, ולא שיאכלו קרבנם בליל ט"ו.
- בני שבט לוי: או נושאי ארונו של יוסף9 או מישאל ואליצפן. (משך חכמה )
- שנטמאו למת מצוה וביום י"ד ניסן היו במהלך ימי טומאתם (אברבנאל)
- כל מי שהיה טמא ביום י"ד (חזקוני, נצי"ב, עקידת יצחק)
- "בתוך בני ישראל" ,כפי שהותר לבני ישראל להקריב בשנה השנית אף על פי שאינם מולים כך גם יש לאפשר לאנשים הטמאים. ( משך חכמה )
ניתן להסביר גם שבדין קרבן פסח ידע משה שטומאה נדחית מפני הציבור, אלא שהיה חסרון ידיעה בדינו של כל יחיד האם בקרבן פסח שנצטוו בו כלל ישראל, כריבוי ולא ששליח הציבור עושה בשם כולם, דינו כציבור או שמא דינו שונה והרי הוא כיחיד וידחה מהקרבתו10
בקשת התשלומים
האנשים הטמאים מבינים שאינם יכולים להקריב את הפסח בזמן שהם טמאים קודם שיטהרו, על אף שכלל אחיהם בני ישראל עוסקים בהקרבתו, לכן מבקשים הם להקריב את קרבן הפסח בשאר ימי חג הפסח, ימי תשלומין.
