Prophetic Actions Without Explicit Divine Sanction/1/he
מעשי נביאים בלי צו מפורש מאת ה'
הקדמה
אוטונומיה של הנביא?
כמה אוטונומיה יש לנביאים? האם עליהם להתייעץ עם הקב"ה לגבי כל מעשה שלהם על מנת למנוע סטייה מרצון ה', או שמא מותר להם לפעול גם ללא אישור אלוקי? האם יכול נביא להכריז על נס בעצמו, ולצפות שהטבע יעשה כדברו? שאלות אלו מתעוררות בעקבות המקרים הרבים בתנ"ך בהם נביאים פועלים, ואף מכריזים על ניסים, מבלי שקיבלו לפני כן הנחיה אלוקית לעשות זאת:
- משה והמכות – בשמות ח', משה אומר לפרעה שינקוב זמן לסיום מכת הצפרדעים, והתחייב כי היא תסתיים בשעה שיבקש.1 אולם בשום מקום לא מתואר שה' הורה למשה להבטיח דבר כזה. כיצד, אם כן, יכול היה משה להיות בטוח שה' באמת רוצה שהמכה תיפסק?
- משה והשלו – בשמות ט"ז, לאחר שהעם מתלונן שהוא רעב, ה' מבטיח לספק להם לחם. עם זאת, כשמשה מדבר עם העם, הוא מוסיף שלא זו בלבד שה' ייתן להם לחם, אלא בנוסף גם יספק להם בשר.
- משה וקרח –במהלך המרד של קרח נראה שמשה מארגן באופן עצמאי "מבחן קטורת" כדי להוכיח את מי בחר אלוהים (במדבר ט"ז:א'-ז'), ומאוחר יותר מצהיר כי מנהיגי המרד ימותו מוות לא טבעי (במדבר ט"ז:כ"ג-ל"א). כיצד יכול היה משה לסמוך על כך שה' יסכים למבחן שלו ויחולל נס על פי דרישתו, במיוחד בהתחשב בכך שניסים אלו אמורים לגרום ממש למוות?
- משה ובקשת בני ראובן וגד – כאשר ראובן וגד מגישים את הבקשה ליישוב השטח שממזרח לירדן (במדבר ל"ב), משה מעניק להם אישור לעשות זאת מבלי להתייעץ קודם לכן עם הקב"ה. כיצד הוא ידע שזהו רצון ה'?
- יהושע והשמש בגבעון – ביהושע י', מצהיר יהושע את ההכרזה המפורסמת "שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם", וכתוצאה מכך השמש עומדת דוממת. הסיפור מסיים במילים "וְלֹא הָיָה כַּיּוֹם הַהוּא לְפָנָיו וְאַחֲרָיו לִשְׁמֹעַ יַי בְּקוֹל אִישׁ". ובכן, נראה כי הדבר מצביע על כך שה' באמת שינה את הטבע אך ורק בגלל הכרזתו של יהושע, אך מצד שני נאמר בפירוש כי מדובר במקרה ייחודי אשר לא חזר על עצמו במקומות אחרים.
- שמואל מביא גשם – כששמואל נוזף בעם על דרישתם למנות מלך בשמואל א' י"ב, הוא אומר להם שכאות להתנהגותם הפסולה, הוא יקרא לה', שיחולל סערה באמצע עונת הקיץ. גם להצהרה זו לא קדמה הנחיה אלוקית.
- נתן ודוד – בשמואל ב' ז', כאשר דוד מביע רצון לבנות את בית המקדש, נתן הנביא אומר לו לעשות מה שיחפוץ. לא רק שנתן אומר זאת על דעת עצמו, אלא אף מתברר לבסוף שנתן בכלל שגה. האם חטא נתן בהבעת דעתו השגויה באופן עצמאי? האם נביא יכול לטעות?
- ניסי אליהו – נראה כי הרוב המכריע מתוך פעולותיו של אליהו הן פרי יוזמתו שלו עצמו ולא של ה'.2 הוא מכריז על בצורת (מלכים א' י"ז:א'), מספק אוכל באופן פלאי לאלמנה מצרפת (מלכים א׳ י״ז:י׳-ט"ו), מארגן את מבחן הקרבנות בהר הכרמל (מלכים א' י"ח), והורג את שרי החמישים באש שמימית (מלכים ב' א':ט'-ט"ו), כל האותות והמופתים הללו נעשים לכאורה מבלי לבקש אישור אלוהי לפני כן. יותר מכך, הוא אף פועל נגד התורה בכך שהוא בונה מזבח פרטי בתקופה שבה היה אסור לעשות זאת!
- ניסי אלישע – בדומה לאליהו המנטור שלו, גם אלישע לכאורה מחולל ניסים על פי רצונו, ללא התייעצות אלוהית מראש. כך, הוא מטהר מים מרים (מלכים ב' ב':י"ט-כ"ב) ואוכל מורעל (מלכים ב׳ ד׳:מ'-מ"א), מספק אוכל באופן פלאי לבני הנביאים (מלכים ב׳ ד׳:א'-ו' ומ"ב-מ"ד), מבטיח לשונמית בן (מלכים ב׳ ד׳:ט"ז), ומרפא ומביא צרעת (מלכים ב ה':א'-י"ד).
כיצד יש להבין את כל המקרים הללו? האם עלינו להניח שלמרות השתיקה של הטקסאט, הנביאים בכל זאת פעלו על פי הנחייה אלוהית שהתקבלה קודם לכן? או שמא השתיקה מעידה על כך שבאמת לא הייתה הוראה אלוהית? אם נלך עם התשובה האחרונה, אזי תתעורר השאלה, במילותיו של אברבנאל "ויקשה אם כן איך זכו הנביאים האלה ... לפעול הנסים מבלי ציווי א-להי"? יתרה מזאת, כיצד היו הנביאים יכולים להיות בטוחים כי החלטותיהם תואמות את רצונו של ה'?
עד כמה התיעוד שלם?
הצד השני של נושא זה הוא השאלה מה וכמה התורה בוחרת לתעד עבור הדורות הבאים. האם יש צורך לתעד גם את ההנחיות של ה' לנביא וגם את הביצוע של הנביא, או שמספיק אחד מהם? במקרים מסוימים, גם הציווי וגם הביצוע מוזכרים בטקסט.3 במקרים מועטים יותר, רק דברי ה' מוזכרים, וההנחה היא שההנחיות בוצעו, למרות שאין לכך אזכור בכתוב.4 במקרים שתוארו לעיל, המצב הפוך, וצו ה' הוא שחסר בטקסט. מדוע הטקסט לפעמים משתמש בשיטה אחת ולפעמים בשיטות אחרות? אם הכל קורה תמיד לפי רצונו של ה', מדוע דבריו אינם תמיד מוזכרים?
מה הצורך בתפילה?
בכמה מהאירועים לעיל הנביא נזקק להתפלל לה' על מנת לחולל את הנס המיוחל:
- משה מתפלל שהמכות יוסרו מפרעה בזמן שנקבע, ובנוסף בפרשת קרח ועדתו, הוא עותר לה' על מנת שיסרב למנחתם של 250 אנשי העדה.
- שמואל מתפלל לגשם.
- אליהו מבקש מה' כי האש תרד ותאכל את העלה בהר הכרמל.5
אם הנביאים פועלים בשליחות אלוהית, מדוע הם צריכים להתפלל אליו שיעשה את רצונו? ומנגד, אם יש להם כוחות לחולל נסים בעצמם, מדוע הם לא פשוט לעשות זאת? יתרה מזאת, אם נביא אינו בטוח שה' ייעתר לבקשתו של הנביא לשנות את הטבע (כפי שמשתמע מהצורך להתפלל), כיצד הוא יכול להצהיר עוד לפני כן בפומבי שעומד להתרחש נס? אם דבריו לא מתגשמים, האם הוא אינו מסתכן בתיוגו כנביא שקר?
"מֵקִים דְּבַר עַבְדּוֹ"
ישעיהו מ"ד מדבר על יחסו של ה כלפי נביאי אמת ונביאי שקר:
(כה) מֵפֵר אֹתוֹת בַּדִּים וְקֹסְמִים יְהוֹלֵל מֵשִׁיב חֲכָמִים אָחוֹר וְדַעְתָּם יְסַכֵּל. (כו) מֵקִים דְּבַר עַבְדּוֹ וַעֲצַת מַלְאָכָיו יַשְׁלִים הָאֹמֵר לִירוּשָׁלִַם תּוּשָׁב וּלְעָרֵי יְהוּדָה תִּבָּנֶינָה וְחׇרְבוֹתֶיהָ אֲקוֹמֵם.
איוב כ"ב:כ"ח מצהיר בדומה: "וְתִגְזַר אֹמֶר וְיָקׇם לָךְ." בפסוקים אלה, ה' מבטיח לקיים את דברי נביאיו, דבר שרומז שלעתים נביא יכול לדבר בלי ציווי מפורש מה', ושבכל זאת ה' ידאג שהנבואה תתגשם. האם זה נכון לגבי כל הנביאים? באיזו נסיבות? האם הפסוקים רומזים כי נביא יכול אפילו "להכריח" את הקב"ה לעשות משהו שהוא אחרת לא התכוון לעשות?
נושאים תיאולוגיים נוספים
- שגיאות נבואית – האפשרות שנביא עשוי לפעול בכוחות עצמו מעלה את השאלה האם בכך הוא יכול לטעות, להבין באופן שגוי את רצון ה', או אפילו לפעול כנגדו. אם נביאים יכולים לטעות, כיצד ניתן לסמוך עליהם?
- מעשים נגד התורה – אליהו הוא יחיד במינו מכל הנביאים שלעיל אשר מפר את חוקי התורה כדי להחזיר את העם בתשובה. גם אם באופן כללי נביא יכול לפעול בכוחות עצמו, האם מעבר על מצוות התורה מחייב אישור אלוהי, או שמא גם זה יכול להיות נתון רק לשיקול דעתו של הנביא?
- פעילות בשם ה' ללא צו מפורש – במקרים מסוימים נראה כי לא רק שהנביאים מדברים ופועלים מעצמם, אלא הם גם עושים זאת בשמו של ה', בכך שהם מייחסים סמכות אלוהית למסר או לפעולה שלהם. האם מותר לנביא לייחס את ההחלטות האישיות שלו לקב"ה? לדיון נרחב, ראו פעילות בשם ה' ללא צו מפורש של ה'.
