Commentators:Rashi Leipzig 1/Shemot 13

From AlHaTorah.org
Jump to navigation Jump to search

⇒ הפרק הקודם כ"י לייפציג 1 – רש"י שמות י"ג – Universitätsbibliothek Leipzig B.H.1 הפרק הבא ⇐

תורה

(א) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר.

(ב) קַדֶּשׁ לִי כׇל בְּכוֹר פֶּטֶר כׇּל רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה לִי הוּא.

(ג) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם זָכוֹר אֶת הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיא ה' אֶתְכֶם מִזֶּה וְלֹא יֵאָכֵל חָמֵץ.

(ד) הַיּוֹם אַתֶּם יֹצְאִים בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב.

(ה) וְהָיָה כִי יְבִיאֲךָ ה' אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ וְעָבַדְתָּ אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה.

(ו) שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצֹּת וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי חַג לַה'.

(ז) מַצּוֹת יֵאָכֵל אֵת שִׁבְעַת הַיָּמִים וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכׇל גְּבֻלֶךָ.

(ח) וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם.

(ט) וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת ה' בְּפִיךָ כִּי בְּיָד חֲזָקָה הוֹצִאֲךָ ה' מִמִּצְרָיִם.

(י) וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַחֻקָּה הַזֹּאת לְמוֹעֲדָהּ מִיָּמִים יָמִימָה.

(יא) וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ ה' אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְךָ וְלַאֲבֹתֶיךָ וּנְתָנָהּ לָךְ.

(יב) וְהַעֲבַרְתָּ כׇל פֶּטֶר רֶחֶם לַה' וְכׇל פֶּטֶר שֶׁגֶר בְּהֵמָה אֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ הַזְּכָרִים לַה'.

(יג) וְכׇל פֶּטֶר חֲמֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה וְאִם לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ וְכֹל בְּכוֹר אָדָם בְּבָנֶיךָ תִּפְדֶּה.

(יד) וְהָיָה כִּי יִשְׁאׇלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מַה זֹּאת וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים.

(טו) וַיְהִי כִּי הִקְשָׁה פַרְעֹה לְשַׁלְּחֵנוּ וַיַּהֲרֹג ה' כׇּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכֹר אָדָם וְעַד בְּכוֹר בְּהֵמָה עַל כֵּן אֲנִי זֹבֵחַ לַה' כׇּל פֶּטֶר רֶחֶם הַזְּכָרִים וְכׇל בְּכוֹר בָּנַי אֶפְדֶּה.

(טז) וְהָיָה לְאוֹת עַל יָדְכָה וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרָיִם.

(יז) וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא כִּי אָמַר אֱלֹהִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה.

(יח) וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר יַם סוּף וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.

(יט) וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ כִּי הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִיתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה אִתְּכֶם.

(כ) וַיִּסְעוּ מִסֻּכֹּת וַיַּחֲנוּ בְאֵתָם בִּקְצֵה הַמִּדְבָּר.

(כא) וַה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ לְהָאִיר לָהֶם לָלֶכֶת יוֹמָם וָלָיְלָה.

(כב) לֹא יָמִישׁ עַמּוּד הֶעָנָן יוֹמָם וְעַמּוּד הָאֵשׁ לָיְלָה לִפְנֵי הָעָם.

רש"י כ"י לייפציג 1

 {ב} פטר רחם – שפטר את הרחם תחילה כמו פוטר מים ראשִות[1] מדון {משלי י"ז:י"ד}, וכן יפטירו בשפה {תהלים כ"ב:ח'}, יפתחו שפתים. לי הוא – לעצמי קניתים, על ידי שהכיתי בכורי מצרי'.

{ג} זכור את היום הזה – לימד שמזכירין יציאת מצרים בכל יום.

{ד} בחדש האביב – וכי לא היו (יודעין, אלא כך אמ' להם) יודעים באיזה חודש, אלא כך אמ' להם, ראו חסד שגמלכם שמוציא אתכם בחדש שהוא כשר לצאת לא חמה ולא צנה ולא גשמים, וכן הוא אומ', מוציא אסירים בכושרות {תהלים ס"ח:ז'}, חדש שהוא כשר לצאת.

{ה} אל ארץ הכנעני, וגומ' – א'ע'פ' שלא מנה אלא חמשה עממים, כל שבעה גוים במשמע, שכולם בכלל כנעני הם, ואחת ממשפחות כנען היתה שלא נקרא לה שם אלא כנעני. נשבע לאבתיך – באברהם הוא אומ' ביום ההוא כרת י"י את אברם, וגו' {בראשית ט"ו:י"ח} ביצחק הוא אומ' גור בארץ הזאת {בראשית כ"ו:ג'}, ביעקב הוא אומ' הארץ אש' אתה שוכב עליה וגו' {בראשית כ"ח:י"ג}. זבת חלב ודבש – החלב זב מן העזים והדבש זב מן התמרים, ומן התאינים.  את העבודה הזאת – של פסח, והלא כבר נאמ' למעלה, והיה כי תבאו אל הארץ וגו', {שמות י"ב:כ"ה} ולמה חזר ושנאה בשביל דבר שנתחדש בה פרשה ראשונ' נאמר בה, והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם {שמות י"ב:כ"ו}, בבן רשע הכת' מדבר, שהוציא עצמו מן הכלל, וכאן והגדת לבנך {שמות י"ג:ח'}, בבן שאין יודע לישאל, והכתוב מלמדך שתפתח לו בדברי אגדה, המושכים את הלב.

{ח} בעבור זה – בעבור שאקיים מצוותיו כגון פסח ומצה ומרור הללו. עשה י"י לי – רמז תשובה לבן רשע לומ' לו עשה י"י לי ולא לך אילו הייתה שם לא הייתה כדיי ליגאל.

{ט} והיה לך לאות – יציאת מצרים, תהיה לך (אות) לאות על ידך ובין עיניך שתכתב פרשיות הללו ותקשרם בראש ובזרוע. על ידך – יד של שמאל, לפיכך ידך {שמות י"ג:ט"ז} מלא בפרשה שנייה לדרוש בו יד שהיא כהה.

{י} מימים ימימה – משנה לשנה.[2]

{יא} נשבע, לך – והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי, וגו' {שמות ו':ח'}. ונתנה לך – תהי בעיניך כאילו נותנה לך בו ביום, ואל תהי בעיניך כירושת אבות.

{יב} והעברת – אין והעברת אלא לשון הפרשה וכן הוא אומ' והעברתם את נחלתו לבתו {במדבר כ"ז:ח'}. שגר בהמה – נפל, ששיגרתו אמו ושלחתו בלא עתו, ולימדך הכת' שהוא קדוש בבכורה לפטור את הבא אחריו, ואף שאינו נפל קרוי שגר אלפיך {דברים ז':י"ג}, אבל זה לא בא אלא ללמד על הנפל שהרי כבר כתב כל פטר רחם[3] לשון אחר יש לפרש העברת כל פטר רחם בבכור אדם מדבר.

{יג} פטר חמור – ולא פטר שאר בהמה טמאה גזירת הכת' היא, לפי שנמשלו בכורי מצרים בחמורים, ועוד שסייעו לישר' ביציאתם ממצרים שאין לך אחד מישר' שלא נשא עמו הרבה חמור' טעונים מכספה וזהבה של מצרים. תפדה בשה – נותן שה לכהן ופטר חמור מותר בהנאה, והשה חולין ביד כהן. וערפתו – ערפו בקופיץ והורגו, הוא הפסיד ממונו של כהן לפיכך יופסד ממונו. וכל בכור אדם[4] תפדה – חמש סלעים פדיונו קצוב במקום אחר.

{יד} כי ישאלך בנך מחר – יש מחר שהוא עכשיו ויש מחר שהוא לאחר זמן כגון כי יאמרו בניכם מחר לבנינו {יהושע כ"ב:כ"ז} דבני גד ובני ראובן. מה זאת – זה תינוק טיפש, שאינו יודע להעמיק שאילתו, וסותם ושואל מה זאת ובמקום אחר הוא אומ' מה העדות והחקים והמשפ' וגו' {דברים ו':כ'}, הרי זו שאילת בן חכם, דברה תורה כנגד ארבעה בנים רשע ושאינו מבין לשא' והשואל דרך סתומה, והשואל דרך חכמ'.

{טז} ולטוטפות – תפילין ועל שם שהן בתים קרויין טט פת טט בכתפי שתים פת באפריקי שתים. ומנחם חברו עם הטף אל דרום {יחזקאל כ"א:ב'} אל תטיפו {מיכה ב':ו'} לשון דבור שהרואה אותם קשורים בין העינים יזכור הנס וידבר בו. חסלת בא

{יז} ויהי בשלח ולא נחם – נהגם כמו לך נחה את העם {שמות ל"ב:ל"ד}, בתתהלכך[5] תנחה אותך {משלי ו':כ"ב}. כי קרוב הוא – ונוח לשוב באותו הדרך למצרים, ומדרשי אגדה הרבה יש. בראותם – מלחמת וירד העמלקִו[6] והכנעני וגו' {במדבר י"ד:מ"ה}, אם הלכו דרך ישר היו חוזרין, אם כשהקיפו דרך מעוקם אמרו נתנה ראש ונשובה מצרימה {במדבר י"ד:ד'}, אם הוליכן בפשוטה על אחת כמה וכמה. פן ינחם – יחשבו מחשבה על שיצאו ויתנו לב לשוב.

{יח} ויסב – הסיבן מדרך הפשוטה לדרך העקומה. ים סוף – כמו לים סוף, וסוף  הוא לשון אגם שגדילים בו קנים, וכן ותשם בסוף {שמות ב':ג'}, וכן קנה וסוף קמלו {ישעיהו י"ט:ו'}. וחמושים – אין חמושים אלא מזויינים,[7] וכן הוא אומ' ואתם תעברו חמושים {יהושע א':י"ד}, וכן תרגם אונקלוס מזרזין, כמו וירק את חניכיו {בראשית י"ד:י"ד}, וזריז, ד'א' וחמושים[8] מחומשים, אחד מחמשה יצאו, וארבעת החלקי' מתו בשלשת ימי אפילה.

{יט} השבע השביע – השביעם שישביעו לבניהם ולמה לא השביע את בניו שישאוהו את[9] לארץ כנען מיד כמו שהשביעו יעקב, אמ' יוסף אני שליט שהייתי במצרים והיה ספק בידי לעשות, אבל בניי לא יניחום מצרים לעשות, לכך השביעם לכשיגאלו ויצאו משם ישאוהו. והעליתם את עצמותי מזה אתכם – לאחיו השביע כן, למדנו שאף עצמות של השבטים העלו עמהם לארץ, שנ' אתכם.

{כ} ויסעו מסכת – ביום השיני, שהרי בראשון באו מרעמס' לסכת.

{כא} לנחתם הדרך – נקוד פתח, שהוא כמו להנחות', לראותכם בדרך אשר תלכו בה {דברים א':ל"ג}, שהוא כמו להראותכם, אף כאן להנחותכם על ידי שליח, ומי הוא השליח עמוד הענן והק'ב'ה' בכבודו מוליכו לפניהם, ומכל מקום את עמוד הענן הכין להנחותם על ידו, שהרי על ידי עמוד הענן הם הולכים עמוד הענן אינו לאורה אלא להורותם הדרך.

{כב} לא ימיש – הק'ב'ה' את עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה, מגיד שעמוד הענן משלים לעמוד האש, ועמוד האש משלים לעמוד הענן שעד שלא ישקע זה עולה זה.

הערות
  1. המילים "אין חמושים...ד'א' וחמושים" באים באותיות קטנות בתוך הטקסט.